פס"ד בתביעה להפחתת מזונות אשר נקבעו בהסכם גירושין

התובע עתר בתביעה זו להפחתת מזונות אשר נקבעו בהסכם גירושין מיום 30/12/19, שאושר בידי בית משפט ביום 6/1/20 (להלן: "ההסכם").

רקע

הצדדים להליך זה הם הורים לשתי בנות קטינות, ילידות 2016 ו- 2019 (להלן: "הקטינות").

כאמור, בית משפט זה אישר את ההסכם בין הצדדים ביום 6/1/20. במסגרת ההסכם, אשר נערך בידי עוה"ד XX, קבעו הצדדים בסעיף 32 להסכם כי הקטינות יימצאו במשמורת הנתבעת וכי זמני השהות בין התובע לבין הקטינות יתקיימו ביום ב' מסיום מסגרות החינוך ועד למחרת בבוקר, אז ישיב התובע את הקטינות למסגרות החינוך, וביום ד' מסיום מסגרות החינוך עד לשעה 19:00, אז ישיב התובע את הקטינות לבית הנתבעת. עוד נקבע בנוגע לזמני השהות, כי אחת לשבועיים יפגוש התובע בקטינות מיום ו' עם סיום מסגרות החינוך ועד ליום שבת בשעה 19:00, אז ישיב התובע את הקטינות לבית הנתבעת.

בסעיף 30 להסכם, קבעו הצדדים כי מעבר מגורים של התובע או הנתבעת למרחק של 30 ק"מ או מעבר לעיר XXX לא ישנה את זמני השהות, ואילו מעבר למרחק העולה על 30 ק"מ יביא לשינוי זמני השהות שנקבעו (סעיף 31 להסכם).

בסעיף 36 להסכם נקבע כי עבור מזונות כל אחת מן הקטינות ומדורה ישלם התובע סך של 2,750 ₪ לחודש עד גיל 18 או עד סיום הלימודים בתיכון, על פי המאוחר. ממועד זה ועד לגיל 21 או סיום שירות סדיר על פי המאוחר, ישולם סך של 907.5 ₪ לכל קטינה. עוד קבעו הצדדים בסעיף 37 ו- 38 להסכם, כי התובע ישתתף ב-60% מן ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינות ומהוצאות החינוך שלהן וכי קצבת הילדים תועבר לידי הנתבעת.

ההסכם כלל, בנוסף, הסדרים רכושיים.

לאחר אישור ההסכם התנהלו בפני בית המשפט מספר הליכים:

התביעה נשוא פסק דין זה וכן תביעתו של התובע בתלה"מ 51016-05-21, בה ביקש להרחיב את זמני השהות בינו לבין הקטינות. שתי התביעות הוגשו במקביל.

בהליך הנוגע לקטינות הוגש תסקיר, וביום 6/12/22 הסכימו הצדדים כי יינתן תוקף של פסק דין להמלצות שהובאו בו, כך שתתקיים אחריות הורית משותפת בין הצדדים ויורחבו זמני השהות באופן שיכללו לינה גם ביום ד' ולינה נוספת אחת לשבועיים במוצאי השבת.

בהמשך לכך, הגיש התובע ביום 20/4/23 כתב תביעה מתוקן בהליך זה.

טענות התובע בכתב התביעה המתוקן

התביעה המקורית להפחתת המזונות הוגשה בשל שינוי נסיבות מהותי, הנובע ממעשיה וממחדליה של הנתבעת, אשר העתיקה את מגוריה וגרמה לתובע להוצאות נסיעה. לאחר שהורחבו זמני השהות בהתאם לפסק הדין שניתן בהליך הנוגע לקטינות, מתקיים נימוק נוסף להפחתת המזונות.

הנתבעת העתיקה את מקום מגוריה לXXX, הגדילה את מרחק הנסיעה בין מקום מגוריו של התובע למקום מגוריה ב- 700 ק"מ בחודש, דבר הגורם לו להוצאות נוספות. בנוסף, עת נוהל הליך הגישור התעקשה הנתבעת לעגן בהסכם את האפשרות כי תעתיק את מקום מגוריה לעיר XXX, שכן הציגה בפני התובע מצג לפיו תתגורר שם בדירה של אביה ללא עלות שכר דירה. הנתבעת ציינה מפורשות, כי אם לא תשלם דמי שכירות, יפחתו דמי המזונות, בתוכם מגולם רכיב המדור. עוד טענה הנתבעת בגישור, כי הוצאות המדור והמחיה בישוב ZZZ, בו התגוררה בעת אישור ההסכם, גבוהות, וכי כאשר תעתיק את מגוריה לדירה השייכת לאביה, יפחת הסכום באופן משמעותי. בהסכם נקבע כי מעבר לעיר XXX לא ישנה את זמני השהות, אולם אין הוא מתייחס לשינוי בסכום המזונות במקרה של מעבר שכזה.

התובע נאלץ להפסיק לעבוד כעו"ד שכיר בעטיה של הנתבעת, כאשר כיום נקלע העסק שבבעלותו להפסדים, והתחייבויותיו לבנקים עומדות על מאות אלפי שקלים.

מצבו הבריאותי של התובע החמיר בשל מחלת עיניים ממנה הוא סובל.

לאחר שאומצו המלצות התסקיר, נוצר שינוי משמעותי בזמני השהות אל מול המצב ששרר במועד החתימה על הסכם הגירושין. אז שהו הקטינות בבית התובע 21.4% מן הזמן, ואלו היום הן מצויות במחיצתו 42.8% מהזמן.

התובע נאלץ לשאת בעלויות ניכרות בשל רכישת ביגוד לקטינות.

הנתבעת העתיקה את מקום מגוריה מהישוב ZZZ הסמוך למקום מגוריו של התובע, ועברה להתגורר בעיר XXX כארבעה חודשים לאחר חתימת הסכם הגירושין. מאחר שהנתבעת מתגוררת בשכירות בדירה בבעלות אמה, אין מקום לפסיקת מדור במקרה זה, שכן לרוב מדובר בהסכמים שנכרתים לצורך חיוב מדור או קבלת סיוע בשכר דירה. הנתבעת הסתירה מבית המשפט כי היא מתגוררת בדירת אמה, ורק לאחר שהבינה כי בתיק זה יישמעו ראיות, העבירה את חשבונות הדירה על שמה, על מנת להציג הוצאות מדור. על כן, יש להורות על הפחתת רכיב המדור בסך של 2,000 ₪ לכל הפחות.

מן המסמכים שהוצגו במהלך ניהול ההליך עולה, כי מצבו הכלכלי של התובע אינו טוב, ואילו לנתבעת הכנסות נוספות, והיא מקיימת רמת חיים גבוהה. למעשה, מעבר לכך שהיא אינה משלמת דמי מדור, מעבירה לה אמה סך של 10,000 ₪ מדי חודש. על כן, לנתבעת הכנסה העולה על 20,000 ₪ לחודש בממוצע.

מכל האמור, ביקש התובע להורות על הפחתת דמי המזונות והמדור באופן שהצדדים יחלקו בהוצאות החינוך והרפואה בחלקים שווים בלבד.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן

התובע הוא עו"ד, טבח, איש עסקים ואיש נדל"ן, ואילו הנתבעת מורה אשר שכרה דל. התובע הוא אדם אמיד המתגורר בנחלה שבבעלות משפחתו במושב AAA, יכולת ההשתכרות שלו היא גבוהה ביותר ועומדת על 50,000 ₪ בחודש לכל הפחות. בעת אישור ההסכם, הצהיר התובע כי הוא משתכר 7,000 ₪ בחודש וכי מכל מקורות הכנסתו הוא משתכר 12,000 ₪ בחודש.

התביעה הוגשה בחלוף שנה וחצי מאישור הסכם הגירושין, ובמסגרתה מבקש למעשה התובע לבטל סעיף מסעיפי הסכם הגירושין מבלי לבטל את ההסכם כולו, בניגוד להלכה הפסוקה. הנתבעת הסכימה לתנאי הסכם הגירושין מתוך הבנה כי מזונותיהן של הקטינות יובטחו באמצעות ההסכם, היא ביצעה ויתורים בהיבט הרכושי ביודעה כי תקבל את דמי המזונות שנקבעו בו. לו ידעה הנתבעת כי התובע יחזור בו מן ההסכם ויעתור בתביעה להפחתת מזונות, לא הייתה חותמת על ההסכם. התובע עשה אפוא שימוש לרעה בהליך המשפטי ונוהג בחוסר תום לב.

התובע לא הוכיח קיום שינוי נסיבות מהותי בפרק הזמן שחלף מחתימת הסכם הגירושין ועד להגשת התביעה. רק לאחר שהוגשה התביעה הוגש תסקיר בו הורחבו במקצת זמני השהות, ובכל מקרה, השינוי בזמני השהות אינו שינוי מהותי אשר יש בו כדי להביא להפחתת המזונות.

גם בהעדר הסכם גירושין היה על התובע לשלם לנתבעת סך של 5,500 ₪ למזונותיהן ומדורן של הקטינות, ואף למעלה מכך.

הלכת בע"מ 919/15 אינה חלה על הצדדים בהליך זה היות שהיא מתייחסת למקרה של משמורת משותפת.

על הנתבעת לשכור דירה למגוריה ולמגורי הקטינות, והיא הוכיחה באסמכתאות כי היא שוכרת את הדירה בה היא מתגוררת מאמה. הנתבעת קורסת כלכלית ונאלצת להיעזר באמה בסכומים של אלפי שקלים בחודש. אין לבסס על כך תביעה להפחתת מזונות.

דיון

הסכם הגירושין אושר בידי בית המשפט ביום 6/1/20, לאחר המועד בו ניתן פסק הדין בבע"מ 919/15 - 19.7.17, כך שההלכה שנקבעה בפסק דין זה הייתה בתוקף בעת אישור ההסכם, על כל תנאיו.

בבוא בית המשפט לבחון תביעה להפחתת מזונות אשר נקבעו בהסכם בין הצדדים, עליו לתור אחר שינוי נסיבות מהותי שחל מאז ניתן פסק הדין בו נקבעו המזונות, וכלשונו של בית המשפט בבע"מ 7670/18פלונית נ' פלוני(20.1.21):

"פסק דין בענייני מזונות ניתן לשינוי גם כשמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים. במקרה זה יכול בית המשפט לקרוא אל תוך ההסכם תנאי מכללא על פיו ישתנה ההסכם במקרה בו יחולשינוי נסיבות מהותי, וזאת גם אם הצדדים לא בהכרח התכוונו לכך (ענייןפייגה,פסקה2; ענייןקם,פסקה5). על כן, במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה מכלול העניינים, וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין – אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות (ענייןקם,פסקה6).

בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק. כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, על בית המשפט להתערב. נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן אף בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים להשתנות. מן הצד האחר, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק. על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב (בע"מ 3984/15,[פורסם בנבו]פסקה כ"ה). לגבי השינוי המהותי הנדרש, כך נאמר בעניין פייגה:

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות"

מאחר שלא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, נקבע, כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על-פי השכל הישר, נסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07פלוני נ' פלוני[פורסם בנבו](13.6.2007))".

מכאן, נפנה לבחון את הטענות שבפי התובע:

העתקת מקום מגורי הנתבעת -  

טרם פרידתם, התגוררו הצדדים במבנה המצוי בנחלה השייכת למשפחתו של התובע במושב AAA (ראו סע' 10 להסכם). התובע נותר להתגורר שם, ואילו הנתבעת עברה להתגורר ביחידת דיור במושב הסמוך, ZZZ (ראו סע' 12 להסכם). אולם, הצדדים הוסיפו והתייחסו במסגרת ההסכם לאפשרות כי הנתבעת תעתיק את מקום מגוריה לXXX, בסע' 30 להסכם, בו נקבע:

"מוסכם כי מעבר מגורים של האישה או הבעל למרחק של עד 30 ק"מ או מעבר לעיר XXX לא ישנה את הסדרי הראייה".

לצד זאת, אין פרק המזונות בהסכם כולל התייחסות כלשהי לשינוי בדמי המזונות כתוצאה מכך שהאישה תעבור להתגורר בXXX, ועל כן, ניתן להסיק כי הצדדים עצמם לא ראו בכך שינוי אשר יש בו כדי להשליך על גובה דמי המזונות, על אף הנסיעות הנוספות הצפויות כתוצאה ממעבר זה. האמירות אשר מייחס התובע לנתבעת בהליך הגישור אשר עניינן הפחתת הוצאותיה, וכפועל יוצא מכך - הפחתת המזונות, לאחר מעבר לXXX לא מצאו את ביטוין בתנאי ההסכם.

התובע מסר בחקירתו כי הנתבעת עברה לXXX מבלי ליידע אותו, וכי יכולתו הכלכלית נפגעה לאחר שהוצאות הדלק עלו בצורה קיצונית ובאופן שלא צפה בזמן החתימה על ההסכם (עמ' 13 ש' 21-24), כאשר הנתבעת מצידה טענה בנוגע למעבר לXXX:

"יידעתי על כוונתי לעשות זאת, לא התקשרתי בזמן שעברתי לומר שאני עוברת" (עמ' 20 ש' 28).

מאחר שלשון ההסכם תומכת בגרסתה של הנתבעת, כי מדובר היה בשינוי שהצדדים צפו, אין התובע יכול לטעון כעת כי לא היה באפשרותו לצפות את השפעת המעבר על הוצאות הדלק שלו, ולבקש כי יהיה בכך כדי להשפיע על גובה המזונות, ומכל מקום, אין מדובר בשינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות, כנדרש.

ירידה בהכנסת התובע – 

בפרוטוקול הדיון בו אושר ההסכם, השיב התובע לשאלת בית המשפט כי הכנסתו היא בגובה 7,000 ₪ וסך כל הכנסותיו – 12,000 ₪, וכי יוכל לעמוד בסכום המזונות שנקבע בהסכם (עמ' 1 ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 6/1/20).

התובע אישר בחקירתו בהליך זה כי במועד אישור ההסכם עמדה הכנסתו הכוללת על 12,000 ₪ בחודש (עמ' 10 ש' 27- 30). הוא ציין, כי הוא מתגורר במבנה במשק השייך למשפחתו במושב ZZZ (עמ' 11 ש' 1-2) וכי הוא אינו נושא בעלויות המגורים למעט ארנונה וחשמל (עמ' 11 ש' 10-11). התובע אישר גם כי על פי הסכם הגירושין נותרו בידיו שני נכסי מקרקעין, דירה בXXX ומגרש בHHH וכי מכר את הדירה בשל קושי כלכלי (עמ' 11 ש' 14-19 ו- 24-25).

בכל הנוגע להשתכרותו, ציין התובע כי הפסיק לעבוד כעו"ד שכיר, שכן לא היה באפשרותו לעמוד בזמני השהות וכי הוא עושה ניסיון לעבוד כעו"ד בתחום ההוצל"פ. לדבריו "זה לא שכ"ט אדיר, חיובים קטנים." (עמ' 12 ש' 21). הוא הוסיף, כי עיקר פרנסתו בתחום האוכל ובעיקר באירועים (עמ' 12 ש' 30) "אני שף להשכרה תחת קייטרינג אחר, אני עובד עם מישהו שעושה אירועים" (עמ' 13 ש' 3-4). לדבריו, אין הוא נהנה ממקורות הכנסה נוספים (עמ' 13 ש' 9-1). התובע התייחס לתנאי ההסכם, וטען כי נטל על עצמו את התחייבויות הצדדים בסך העולה על 500,000 ₪ ונותר עם דירת הצדדים, ומגרש אשר היה ברשותו לפני הנישואין.

טענת התובע בדבר מצב רפואי המונע ממנו להשתכר כפי שהשתכר בעת אישור ההסכם לא נתמכה בחוות דעת רפואית ולא צורפה אסמכתא המצביעה על כך.

מאישורי ההכנסות שצירף התובע ביום 1.5.24 עולה, כי במהלך התקופה שבין 11/23 עד 3/24 עמדה הכנסת החברה על 11,400 ₪ והכנסתו שלו על 39,300 ₪, ובסך הכל על 50,700 ₪ ב – 5 חודשים.

מכל האמור, ניתן לקבוע כי פוטנציאל השתכרותו של התובע לא השתנה, ואף לא חלה ירידה משמעותית בהכנסתו.

מעבר לכך, התובע הוסיף וטען בתצהירו כי הוא נושא בהחזרי הלוואות רבות, אותן נטלו הצדדים במהלך נישואיהם וכי כעת הוא קורס תחת הנטל הרב. מדובר בהתחייבויות אשר נטל על עצמו התובע במסגרת ההסכם, בו הוסדרו כלל הסוגיות הרכושיות בין הצדדים, לרבות דירת הצדדים אשר הזכויות בה הועברו אליו. התובע מנוע מלטעון כי מדובר בנסיבות אשר לא היו ידועות לו בעת עריכת ההסכם, מה עוד שבמסגרת ההסכם קבעו הצדדים (בסע' 20) כי הזכויות בדירת הצדדים יעברו אל התובע, כנגד תשלום מחצית שווי דירת הצדדים בקיזוז מחצית ההלוואות שנטלו הצדדים, כך שהנתבעת נשאה למעשה בחלקה בהלוואות הללו ואין מדובר בשינוי בלתי צפוי.

מכל האמור, דין טענה זו - להידחות.

הרחבת זמני השהות – 

בפסק הדין מיום 6/12/22 בו נקבעו זמני השהות הנוכחיים, התווספה לינת הקטינות בבית התובע בימי רביעי, חלף השבתן לבית הנתבעת בשעה 19:00, וכן לינה בתדירות של אחת לשבועיים במוצאי השבת, במקום השבת הקטינות לבין התובעת בשבת בשעה 19:00. אף שינוי זה אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי אשר יש בו כדי להשפיע על סכום המזונות, שכן הקטינות שהו בימים אלה במחיצת התובע עד שעות הערב, ואין בלינות שהתווספו כדי לשנות מהותית את חלוקת השהות בין הצדדים. ממילא, לא ברור מדוע יש בשינוי זה כדי להשפיע על היקף רכישת ביגוד והנעלה לקטינות, וכיצד יש בכך כדי להשפיע על גובה המזונות.

טענה זו נדחית אף היא.

גידול בהכנסת הנתבעת -

בדיון בו אושר ההסכם, טענה הנתבעת כי היא משתכרת 5,200 ₪ נטו בחודש. הכנסת הנתבעת בחודש 3/24 עומדת על 7,639 ש"ח, כעולה מתלוש השכר שהציגה ביום 5.5.24, זאת, בחלוף 4.5 שנים ממועד אישור ההסכם.

לדברי הנתבעת בחקירתה, אמה עוזרת לה כלכלית אך אין מדובר בהכנסה קבועה שהיא יכולה להסתמך עליה (עמ' 14 ש' 31-32).

היא ציינה כי "לא חושבת שאמא שלי צריכה לשלם את המזונות ואת האוכל של הבנות וזה מה שקורה". (עמ' 15 ש' 21).

הנתבעת אישרה בחקירתה את הפקדות הכספים המבוצעות באופן תדיר לחשבון הבנק שלה, וכי כל הכספים מועברים לה על ידי אמה, המתגוררת בחו"ל (עמ' 15 ש' 30 עד עמ' 16 ש' 10). מדובר בהפקדות של אלפי שקלים בחודש, כעולה מתדפיסי החשבון:

11,000 ₪ בחודש 1/22

9,800 ₪ בחודש 4/22

19,200 ₪ בחודש 5/22

23,400 ₪ בחודש 6/22

4,000 ₪ בחודש 7/22

10,000 ₪ בחודש 8/22

10,000 ₪ בחודש 9/22

10,000 ₪ בחודש 10/22

20,600 ₪ בחודש 11/22

10,000 ₪ בחודש 12/22

4,000 ₪ בחודש 1/23.

הנתבעת הסבירה כי היא מתגוררת עם הקטינות בדופלקס בן 5 חדרים המצוי בבעלות אמה, כאשר היא משלמת עבור השכירות (עמ' 16 ש' 18). היא טענה כי הסכם השכירות שהציגה הוא הסכם אמתי (עמ' 16 ש' 36) וכי היא משלמת דמי שכירות בסך של 4,500 ₪ ,סכום זהה לזה ששילמה עבור הדירה הקודמת בה התגוררה (עמ' 18 ש' 12).

כאמור, האם אשר משכירה לנתבעת את הדירה בה היא מתגוררת, תמורת 4,500 ₪, כפי שעולה מהסכם השכירות ת'/5 אשר הציגה הנתבעת. אלא, שהכספים אשר מעבירה לה אמה של הנתבעת מדי חודש בחודשו שוללים למעשה את הטענה כי הנתבעת נושאת בפועל בדמי שכירות, שכן סכום השכירות ולמעלה מכך, מושב לה בידי אמה.

נמצא אם כן, כי הנתבעת נהנית מעזרה חודשית מאמה, כך שאינה נושאת בפועל בדמי שכירות , ואף מקבלת לידיה אלפי שקלים נוספים מן האם.

בעניין זה נקבע כי "אין מקום לצרף לשיעור השתכרותה כספים הניתנים לה כעזרה על ידי בני משפחתה. ככלות הכול, אין כל סיבה שהמשיב "ירוויח" מתמיכת בני משפחתה של המערערת ויפחית בשל כך בחיוביו כלפי ילדיו שלו (עמ"ש (מחוזי מרכז) 29755-02-23צ. י. ב נ' א.ב (9.2.24).

על כן, לא ניתן לייחס לנתבעת הכנסה גבוהה יותר בשל הסיוע החודשי אותו היא מקבלת מאמה, אולם ניתן לקבוע כי היא אינה נושאת לעת הזו בדמי שכירות.

בהסכם קבעו הצדדים דמי מזונות ומדור בסכום כולל של 2,750 ₪ לכל קטינה. הנתבעת העידה כי שילמה בעת עריכת ההסכם דמי שכירות של 4,500 ₪ בחודש, כך שניתן לקבוע כי דמי המדור לשתי הקטינות עמדו על 40% מסכום זה, היינו 1,800 ₪ בחודש, 900 ₪ לכל קטינה.

מצאתי לקבוע, כי אף שהתובע לא הוכיח שינוי נסיבות כנדרש, באופן שיחייב עריכת חישוב מחדש של דמי המזונות, ניתן לקבוע כי כל אימת שהנתבעת מתגוררת בדירה השייכת לאמה, יופחתו דמי המדור בסך של 900 ₪ מתשלום המזונות המשולם לכל אחת מן הקטינות. היה ובעתיד תתגורר הנתבעת בשכירות ותציג הסכם שכירות עם צד ג' אשר אינו בן משפחתה – ישובו דמי המזונות על כנם בהתאם להסכם.

יתר רכיבי ההסכם בכל הנוגע לדמי המזונות יוותרו בעינם.

תוקף פסק הדין - מיום הגשת התביעה.

נוכח התוצאה בפסק הדין – תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪.

התיק ייסגר.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"ד, 02 יולי 2024, בהעדר הצדדים.