פס"ד בתביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין נזקי גוף

לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים) בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים.

הצדדים אינם חלוקים באשר לסוגיית החבות, ומחלוקתם נסובה לעניין שיעור הנזק בלבד.

הנדרש לנדון

1. התובעת, ילידת X.X.1990, נפגעה בתאונת דרכים ביום 02.05.2016, בהיותה בת 26. התאונה אירעה בעת שרכב צד ג' פגע ברכב בו נסעה מאחור (להלן: התאונה).

2. הנתבעת מס' 2 היא מבטחת הרכב והיא מכירה בחבותה לפצות את התובעת בגין נזקיה. משכך, המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק וגובה הפיצוי המגיע.

3. לצורך בחינת הנכות הרפואית מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, נוירולוגיה, פה ולסת, פסיכיאטריה ואף אוזן גרון (להלן: א.א.ג). המומחים העריכו כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה (משוקללת) בשיעור 23.05% (10% בתחום הנוירולוגיה, 10% בתחום הפסיכיאטריה ו-5% בתחום האורתופדיה).

4. ביום 23.05.24 התקיים דיון הוכחות במהלכו נחקרו התובעת ובעלה.

5. לאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם נותר אפוא לדון ולהכריע במחלוקת.

6. יצוין כי הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

    

    

    

   הפגיעות והנכויות הרפואיות:

7. כפי שפורט כבר לעיל, במהלך התאונה התובעת נחבלה, בין היתר, בפניה. מומחה בתחום הא.א.ג שבדק את התובעת בחדר מיון אבחן נפיחות דיפוזית באף, קרישי דם בחלל האף משמאל ושן שבורה בלסת העליונה (עמ' 26 בתיק מוצגי התובעת).

8. לאחר התאונה (שנת 2016) התובעת נבדקה על ידי מומחה בתחום האורתופדיה בעקבות רגישות בצוואר ועברה סידרה של 18 טיפולי פיזיותרפיה (עמוד 33 בתיק מוצגי התובעת) וכן טיפול בעיסויים (עמ' 35 בתיק מוצגי התובעת). בדיקת C.T עמוד שדרה צווארי הדגימה בלטי דיסק בחוליות C 3-4 ו- C4-5 ואוסטאופיט הלוחץ על השק התקלי בגובה חוליות C 6-7 (עמ' 36 במוצגי התובעת).

9. בשנת 2017 התובעת נסעה לחו"ל ולאחר כ- 11 חודשים שבה לארץ.

10. בשנת 2018 צוין במסמך רפואי כי "...עדיין סובלת מכאבים בפנים מצד שמאל עם כאבים סביב האוזן השמאלית ומקרינים לצוואר וליד שמאל" (עמ' 44 בתיק מוצגי התובעת).

11. בתאריך 07.08.2018 פנתה התובעת לבדיקה בחדר מיון בית חולים "הלל יפה" בעקבות "כאבים בפנים מצד שמאל, כאבי צוואר, רגישות ... C2-4 משמאל, רגישות בנקודות לחץ V1-V2 משמאל ומעל TMG שמאל" (עמ' 46 בתיק מוצגי התובעת).

12. בהתאם להמלצת בית החולים ורופא משפחה התובעת עברה בין השנים 2018-2019 סדרת טיפולי רפלקסולוגיה (עמ' 280-288 בתיק מוצגי התובעת). בשנת 2019 טופלה התובעת גם בסדרת טיפולי כירופרקטיקה (עמ' 290 לתיק מוצגי התובעת).

13. התובעת פנתה לבדיקה אצל מומחה בתחום הנוירולוגיה בתאריך 15.01.2020 בעקבות כאבים בחצי הפנים. בבדיקה נמצאה רגישות במישוש נקודת עצב חמישי משמאל. התובעת הופנתה לבדיקת CT ראש (עמ' 55 במוצגי התובעת). בהמשך התובעת הופנתה לבדיקת EMG-NCV בעקבות "כאבי פנים, צוואר, כתף יד מזה כ- 4 שנים" (עמ' 56 בתיק מוצגי התובעת).

14. התובעת נבדקה אצל מומחית בתחום הנוירולוגיה גם בתאריך 27.05.2020. המומחית העריכה שהשימוש בתרופת הליריקה גרם לתופעות לוואי (עמ' 57 בתיק מוצגי התובעת(.

15. בתאריך 06.08.2020 התובעת נבדקה אצל מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. בבדיקה אובחן כח מוטורי ירוד במעט ביד שמאל ומחסור תחושתי בענפים 1 ו- 2 בעצב 5 בפנים, מצד שמאל. המומחה התרשם שהתובעת סובלת מכאב מופשט בחצי הפנים השמאליות בעקבות התאונה (עמ' 62 בתיק מוצגי התובעת(.

16. בתאריך 13.04.2022 נבדקה התובעת במרפאת כאב בבית החולים איכילוב. לתובעת הומלץ על טיפול נפשי אצל פסיכולוג ופסיכיאטר בשאלה של PTSD, נטילת קנאביס והמשך נטילת תרופות לשיכוך כאב וטיפול בגלי רדיו (עמ' 81 בתיק מוצגי התובעת).

17. ביום 15.06.2022 התובעת נבדקה על ידי פסיכיאטר בקופת החולים ואובחנה כסובלת ממצב "חרדתי דיכאוני". הומלץ לתובעת להתחיל טיפול פרטני בשיחות אצל פסיכולוג (עמ' 91 בתיק מוצגי התובעת).

18. התובעת טופלה בטיפול פסיכולוגי פרטני בין השנים 2022 - 2023 (עמ' 76-79 בתיק המוצגים המשלים מטעם התובעת).

19. ביום 25.07.2022 התובעת נבדקה במרפאת כאב בבית החולים איכילוב. טיפול הזרקה וגלי רדיו שתוכנן עבורה בוטל נוכח הריון (עמ' 93 בתיק מוצגי התובעת). בסיכום הטיפול צוין כי על אף ההיריון על התובעת להמשיך וליטול את הקנאביס במריחה על הפנים בלבד וללא שאיפה (עמ' 94 במוצגי התובעת). בבדיקה נוספת שנערכה לתובעת במרפאת הכאב ביום 14.11.22 הומלץ על המשך טיפול באמצעות מריחת שמן קנאביס על הפנים במהלך ההיריון (עמ' 97 בתיק מוצגי התובעת).

20. בבדיקה נוספת שנערכה לתובעת במרפאת כאב ביום 22.5.2023 דווח על החמרה בשבועות האחרונים. הומלץ לתובעת ביצוע הזרקה תחת שיקוף (עמ' 99 בתיק מוצגי התובעת).

21. בתאריך 05.07.2023 עברה התובעת במרפאת כאב זריקה תחת שיקוף ובסיום הטיפול הומלץ ליטול קנאביס במינון 30 גרם בחודש (עמ' 100 בתיק מוצגי התובעת).

22. בתאריך03.09.2023 שוב טופלה התובעת במרפאת כאב באמצעות זריקה תחת שיקוף (עמ' 16 בתיק מוצגים משלים מטעם התובעת).

23. בתאריך 27.09.2023 הוחלט במרפאת הכאב לשנות את סוג הקנאביס שנרשם לתובעת נוכח ההתרשמות שהאפקט החל להיחלש.

24. בתאריך 18.10.2023 טופלה התובעת במרפאת הכאב באמצעות הזרקה תחת שיקוף (עמ' 25 לתיק מוצגים משלים מטעם התובעת).

25. בתאריך 08.02.2024 טופלה התובעת במרפאת כאב של בית החולים איכילוב באמצעות גלי רדיו (עמ' 34 בתיק מוצגים משלים מטעם התובעת).

26. בבדיקה נוספת שנערכה לתובעת במרפאת כאב בתאריך 14.04.24 הומלץ על טיפול תרופתי בסימבלטה במינון 90 מ"ג וקנאביס במינון 40 מ"ג (עמוד 38 בתיק מוצגים משלים מטעם התובעת).

27. כפי שפורט כבר לעיל, התובעת נבדקה על ידי מספר מומחים מטעם בית המשפט ונקבעו לה נכויות בתחומים שונים. להלן אסקור בתמצית את קביעות המומחים בכל תחום בנפרד ואדון בטענות הצדדים ביחס למסקנות המומחים.

    הנכות בתחום הפסיכיאטריה:

28. התובעת נבדקה על ידי ד"ר נועה קרת שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. המומחית סקרה את התיעוד הרפואי, בדקה את התובעת והעריכה כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות יציבה בשיעור 10%, בגין הפרעה הסתגלותית עם אלמנטים בתר חבלתיים לפי סעיף ליקוי 34(ב') (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות).

     

     

    תחום הפה והלסת:

29. ד"ר יוסי גלייטמן שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפה והלסת העריך בחוות דעתו את עלות הטיפולים המתקנים הנדרשים לתיקון הפגיעה בשן הקדמית. לא נקבעה לתובעת נכות בתחום הפה והלסת. התייחסות נוספת למסקנות המומחה תינתן בפרק ההוצאות בהמשך פסק הדין.

    הנכות בתחום האורתופדיה:

30. התובעת נבדקה על ידי ד"ר ענאן שתייוי שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה אורתופדית. המומחה סקר את התיעוד הרפואי, בדק את התובעת והעריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת בשיעור 5%, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הנכות, בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה הצווארי (ביישור ובכיפוף לצדדים).

31. המומחה ציין בחוות דעתו בנוסף שהתובעת אובחנה כסובלת מתסמונת כאב בפנים של "העצב המשולש" הקשורה לתחום הנוירולוגי.

    הנכות בתחום הנוירולוגיה:

32. התובעת נבדקה על ידי ד"ר דניאל גוטליב שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. המומחה סקר את התיעוד הרפואי, בדק את התובעת והעריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 10%, בגין כאב בפנים וביד שמאל, לפי סעיף ליקוי 29(6) א-ב לתקנות הנכות.

33. המומחה ציין בחוות דעתו כי "קיימת אפשרות לחפיפה מול אבחנות מקבילות שאולי תעשנה על ידי מומחה אורתופדיה (צרוקילגיה) ופה ולסת (כאב טמפורו-מנדיבולרי( במקרה כזה הנכות צריכה לרדת ל- 5% בלבד...".

34. על יסוד קביעת המומחה בתחום הנוירולוגיה בנוגע לאפשרות קיומה של חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכות האורתופדית, טוענת הנתבעת לחפיפה בין הנכויות. לעמדתה, נקבעה לתובעת נכות בגין הפגימה הצווארית ולכן יש להעמיד את שיעור הנכות הנוירולוגית על 5% (במקום 10% נכות). התובעת טוענת בתורה כי אין חפיפה בין התחומים. לעמדתה, הנכות בתחום האורתופדיה נקבעה בגין הגבלת תנועה ולא בגין כאבים ואילו הנכות הנוירולוגית נקבעה בגין כאב ביד ובפנים.

35. לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים ובחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי שיש לדחות את טענות הנתבעת ביחס לחפיפה בין הנכויות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן בתמצית:

    • הנכות שנקבעה לתובעת בתחום האורתופדיה נקבעה בגין הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה הצווארי (ביישור ובכיפוף לצדדים) ולא בגין כאבי צוואר (צרויקלגיה). הנכות שקבע המומחה בתחום הנוירולוגיה נקבעה בגין כאב ביד ובפנים. מאחר שהנכות שנקבעה לתובעת בתחום האורתופדיה לא נקבעה בגין כאבים איני מוצא בסיס לטענה שקיימת חפיפה בין התחומים.

    • אכן, המומחה בתחום הנוירולוגיה העריך בחוות דעתו כי "קיימת אפשרות לחפיפה בין אבחנות מקבילות שאולי תיעשנה על ידי מומחה....". הנתבעת לא הזמינה את המומחה בתחום הנוירולוגיה לחקירה על חוות דעתו ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה בצירוף חוות הדעת בתחום האורתופדיה – על מנת לקבל את עמדתו, האם אכן קיימת חפיפה כנטען. כפי שצוין לעיל, עיון בחוות הדעת אינו מאפשר לקבוע מתחם חפיפה בין חוות הדעת ובהיעדר התייחסות המומחה בתחום הנוירולוגיה לחוות דעת המומחה בתחום האורתופדיה, איני יכול לקבל את עמדת הנתבעת.

    • זאת ובנוסף, דין הטענה להידחות כיוון שעסקינן בשתי נכויות שונות, אורתופדית ונוירולוגית. שתיהן מגבילות את התובעת באורח שונה. בהקשר זה בדיוק נקבע בפסיקה שאין לקבוע חפיפה בין הנכויות, גם אם מקור שתי המגבלות נובע מאותו איבר (בג"ץ 1634/09 בן ציון פנקס נ' בית הדין הארצי (07.03.11)).

    • אחר האמור, שיעור הנכות הנוירולוגית שנותרה לתובעת בעקבות התאונה עומדת על 10% נכות.

36. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.03.2007)).

37. הצדדים לא הזמינו את המומחים לחקירה על חוות דעתם ולא הונחה תשתית המאפשרת לסטות ממסקנות המומחים. לפיכך, אני מאמץ את מסקנות המומחים במלואן. נכותה הרפואית של התובעת עומדת אפוא על 23.05% נכות.

    הנכות התפקודית

38. התובעת ילידת X/X/1990 (בת 26 במועד התאונה ובת 34 כיום), נשואה ואם לילד. עובר לתאונה התובעת השלימה מסלול לימודי שיננית (שנתיים) באוניברסיטה העברית ועבדה במקביל כסייעת וכשיננית במרפאות שיניים. כחודש לאחר התאונה קיבלה התובעת רישיון קבוע לעבודה כשיננית (מוצג 150 בתיק מוצגי התובעת). לעמדת התובעת היא אינה יכולה לשוב לעבודה בתחום הדנטלי נוכח המגבלות והכאבים שנותרו לה בעקבות התאונה ולכן יש להעמיד על שיעור הנכות התפקודית על 35% נכות.

39. התובעת פירטה בתצהירה ובעדותה את מגבלותיה ומכאוביה בעקבות התאונה. מצאתי את עדויות התובעת ובעלה מהימנות. ניכר היה כי התובעת מספרת על מגבלותיה בעקבות התאונה ללא הגזמות. תיאוריה תואם את התרשמות הרופאים המטפלים ואת מסקנות המומחים מטעם בית המשפט. עדותה של התובעת בבית המשפט לוותה לפרקים בבכי והתרשמתי שהתאונה מהווה "קו שבר" בחייה.

40. טענת הנתבעת בסיכומיה ולפיה "מהלך חייה של התובעת לאחר התאונה, אינו מעיד על קשיים וניתן לראות כי על פי נתוני התעסוקה התובעת המשיכה לעבוד והתקדמה בחייה" מנותקת מחומר הראיות שהוגש לתיק ואין לה בסיס במציאות. סקירת קורותיה התעסוקתיים של התובעת לאחר התאונה מלמדת בבירור על פגיעה תפקודית וגריעה מכושר ההשתכרות בשיעור משמעותי. התובעת ניסתה להמשיך לעסוק בתחום בו הוכשרה ועבדה מספר שנים אך לא הצליחה להתמיד בעבודות אלה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי לאחר התאונה התובעת עבדה עוד מספר חודשים תוך הפחתת שעות העבודה ב- 30%. בהמשך התובעת עבדה תקופה נוספת כסייעת שיניים בלבד (בשכר של כ- 13,000 ₪) ולבסוף עזבה את מקום העבודה. בשנת 2020 החלה התובעת לעבוד כפקידה בחברת "אוסדה" (בתחום הכשרה, מכירה ושיווק של ציוד רפואי לרופאי שיניים) והשתכרה שכר חודשי ממוצע בשיעור 7,714 ש"ח. לאחר תקופה קצרה התובעת עזבה גם את עבודתה ב"אוסדה". בשנת 2022 עבדה התובעת כמוכרת בחנות בגדים בשכר ממוצע (3,256 ₪). החל מחודש דצמבר 2023 התובעת עובדת מביתה במוקד טלפוני של שירות הלקוחות "בזק און ליין", בשכר חודשי ממוצע בשיעור 3,190 ₪ (תלושי השכר צורפו לתיק המוצגים ולתצהיר המשלים).

41. התובעת טוענת כי עזבה את עבודתה כסייעת וכשיננית חרף הכשרה ארוכה שעברה בתחום (לרבות שנתיים לימודים באוניברסיטה וקבלת רישיון לעסוק בתחום) מחמת המגבלות שנותרו לה בעקבות התאונה. בתצהירה פירטה התובעת בהרחבה את אופי העבודה של שיננית וסייעת שיניים והסבירה מדוע אינה יכולה לשוב לעבוד בעבודות אלה (סעיפים 16-17לתצהיר התובעת). לדבריה, מדובר בעבודה שדורשת ישיבה ממושכת, עבודה עם שתי הידיים, עבודה עם מכשירים ומבט רצוף לתוך פיו של המטופל לאורך כל הטיפול שאורך זמן. התובעת חזרה באורח עקבי על טענותיה גם בחקירתה הנגדית: "כפי שפירטתי קודם, אני סובלת מכאבים בפנים, בצוואר, ולאורך יד שמאל שגורמים לי לחוסר ריכוז, לרצון להפסיק את העבודה ורק לנוח, בנוסף אני מוגבלת בתנועות הצוואר ובשימוש בו, מוגבלת בישיבה ממושכת, עייפה, לא מרוכזת, מרגישה נמלול לאורך היד הדומיננטית שלי ועקצוצים" (עמ' 7 ש' 18-21).

    מצאתי את טענות התובעת ביחס למגבלות שהיא חווה בעקבות התאונה הגיוניות ומתיישבות היטב לא רק עם מסקנות המומחים מטעם בית המשפט אלא גם עם התיעוד הרפואי המצביע על פניות רבות לבדיקות וטיפולים (לרבות בגין כאבים).

42. התובעת התבקשה בחקירה הנגדית לציין מה מבין המגבלות הכי מפריע לה והשיבה: "אין דבר שמפריע לי הכי הרבה, זה הכל ביחד זה הכל מתקשר להכל, זה הכאבים בפנים שמפריעים לי שמובילים אותי למצב הנפשי. והכאבים שמגבילים אותי, שלכן אני לא יכולה לעבוד במקצוע שלמדתי והשקעתי כל כך הרבה שנים. אז המצב הזה מביא אותי לעבוד בעבודה שאני לא מרוצה ממנה, לעבוד בשכר שאני לא מרוצה ממנו, שאני מתביישת מול בעלי שיש לי כזה שכר, שלמדתי, שהשקעתי כל כך הרבה שנים מגיל 21, שרציתי לבוא למעמד הזה של גיל 34 נשואה עם ילד שאני אוכל להתגאות בעבודה שלי, להתגאות במשכורת שלי ואין לי את הדברים האלה, זה פשוט נקלח ממני" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 19).

43. הנתבעת טוענת כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה באופן משמעותי משיעור הנכות הרפואית; קורותיה מאז התאונה ועד היום מלמדים שהתובעת המשיכה לעבוד והתקדמה בחייה; התובעת מאדירה את הנזק ושיעור הנכויות הנמוך שנותר לה אינו יכול להסביר את טענותיה ביחס לתפקוד לקוי.

44. הלכה היא, שהנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

45. התובעת נפגעה בגיל צעיר ובאורח שאינו זניח. בעקבות התאונה נותרו לתובעת נכויות משולבות בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. שוכנעתי כי לתובעת נותרה פגיעה תפקודית משולבת ומשמעותית המקשה עליה לשוב לעבודתה בתחום הדנטלי וזאת בשל אופי העבודה והמגבלות מהן סובלת התובעת בעקבות התאונה. התובעת סובלת מליקוי נפשי, הגבלה בתנועות הצווואר ומכאבים בפנים וביד. על יסוד מסקנות המומחים מטעם בית המשפט, קורותיה התעסוקתיים של התובעת מאז התאונה ועד היום והפניות (הרבות) לבדיקות וטיפולים, שוכנעתי כי ההשפעה התפקודית של כלל הנכויות שנותרו לתובעת בעקבות התאונה גבוהה מסך הנכויות (ראו: ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי נ' טוויג (31/07/2014); ת"א 33863-02-19 נ.ר. נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (19/08/20)).

46. לא מצאתי בסיס לטענת הנתבעת ולפיה החקירה הנגדית של התובעת הופרעה באורח שפגע בהגנת הנתבעת. החקירתה הנגדית הייתה רצופה, למעט מספר התנגדויות של ב"כ התובעת (שהיו סבירות, ענייניות ונדרשו בנסיבות) או כאשר בית המשפט הפנה למספר הסעיף בתצהיר התובעת בו התובעת התלוננה על קושי בביצוע העבודה – במענה לשאלת ב"כ הנתבעת- ומאחר שהחקירה הנגדית אינה מבחן בזיכרון או כאשר בית המשפט ביקש להבין את קו החקירה לאור התנגדות ב"כ התובעת.

47. בנסיבות האמורות, שוכנעתי כי הנכות הרפואית שנותרה לתובעת בעקבות התאונה אינה משקפת נאמנה את הפגיעה התפקודית שנגרמה לה, בשים לב לקורותיה התעסוקתיים של התובעת (לרבות ובמיוחד הירידה המשמעותית בשכרה), ולמגבלות שנותרו לה ולכן יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 30% נכות.

     

     

    ראשי הנזק:

48. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובעת ילידת: X.X.1990.

    מועד התאונה: 02.05.2016.

    גיל התובעת בעת התאונה: 26.

    גיל התובעת כיום: 34.

    שיעור נכות רפואית: 23.05%.

    שיעור הנכות התפקודית: 30%.

    הפסד שכר בתקופת העבר: 

49. עיון בתלושי השכר שצורפו לתיק מוצגי התובעת מלמד כי לאחר התאונה ובמשך 9 חודשים ישנה ירידה בשיעור 30% בשעות העבודה של התובעת. טרם התאונה עבדה התובעת בממוצע 142.67 שעות עבודה כל חודש ואילו לאחר התאונה (במשך 9 חודשים) עבדה בממוצע 101.22 שעות עבודה כל חודש. בנסיבות אלה אני פוסק לתובעת פיצוי בגין הפסד השכר בתקופה זו בסך 26,062 ₪ (30% משכרה של התובעת באותה עת בשיעור 8,687 ₪ למשך 9 חודשים בצירוף ריבית מאמצע התקופה).

50. לא הוכחו הפסדי שכר בין השנים 2017-2019 ולכן לא ייפסק לתובעת פיצוי בתקופות אלה.

51. החל מחודש ינואר 2020 ועד היום לתובעת נגרמו הפסדי שכר משמעותיים. כאמור לעיל, התובעת עזבה את עבודתה בתחום הדנטלי והיא השתכרה שכר חודשי נמוך (כ 3,200 ₪) באורח משמעותי מהשכר אותו השתכרה בשנת 2019 (11,578 ₪ ובהצמדה להיום 13,036 ₪).

52. בנסיבות אלה אני פוסק לתובעת פיצוי בגין הפסדי השכר בתקופה זו, בהתאם לשיעור הנכות התפקודית (30%) ושכר בשיעור 13,036 ₪ (שכר המשקף לטעמי את פוטנציאל ההשתכרות של התובעת בתקופה זו וגם ובעתיד). הפיצוי המתקבל עומד אפוא על סך בשיעור 225,607 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך בשיעור 235,551 ₪.

53. סך הפסדי התובעת בתקופת העבר עומדת על שיעור 261,613 ₪ ובצירוף הפסדי פנסיה (12.5%), סך בשיעור 294,314 ₪.

    גריעה מכושר ההשתכרות:

54. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.

55. בנדון שקלתי בין השאר את גילה הצעיר של התובעת, אופי הפגיעות והשלכותיהן על התובעת בכלל ועל עיסוקיה בפרט. לאחר איזון כלל השיקולים, מקובל עלי, נוכח המגבלות שנותרו לתובעת; אופי עבודתה עובר לתאונה והיום; הפסדי השכר שנגרמו ונגרמים לתובעת מאז התאונה ועד היום והשינוי שעשתה בתחום עבודתה, כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות.

56. בנסיבות המקרה דנן, אני פוסק לתובעת פיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות בצירוף הפסדי פנסיה (12.5%) בסך 1,101,674 ₪ (הפיצוי חושב לפי נכות תפקודית בשיעור 30%, בסיס שכר בשיעור 13,036 ₪, עד גיל 67).

    עזרת הזולת:

57. אשר לעזרת הזולת, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 424 (התשנ"ח, 1997); ראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

58. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות, ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט (1) 197, 2, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

59. בנסיבות העניין, יש לקבוע, כי התובעת הייתה זקוק לעזרה מוגברת בתקופה הסמוכה לתאונה ובשים לב למגבלות שנותרו לתובעת סביר שתזדקק לעזרה מתונה גם בתקופת העתיד.

60. בשים לב לנתוני התיק, אני פוסק לתובעת פיצוי על דרך האומדנה לתקופת העבר והעתיד בשיעור 30,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ואח'

61. התובעת שברה שן קדמית במהלך התאונה. בהתאם לחוות דעת המומחה בתחום הפה והלסת התובעת זכאית להחזר עבור תיקון השן בסך 1,200 ₪ וכן תיקונים חוזרים בעלות כוללת בשיעור 4,200 ₪.

62. בנוסף התובעת נדרשה להגיע לטיפולים רפואיים ובדיקות רפואיות, נדרשה לשלם השתתפות עצמית בגין הטיפולים והבדיקות ולבטח נדרשה להוצאות נסיעה וחנייה.

63. אשר להוצאות הנטענות בעקבות שימוש בקנאביס רפואי, לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי ובחוות דעת המומחים שוכנעתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי מתון גם בגין הוצאות רפואיות. הפיצוי שייפסק מביא בחשבון שהתובעת מטופלת תקופה ארוכה בקנאביס רפואי בהתאם למרשמים שניתנו לה במרפאת כאב (והמשיכה לעשות שימוש בשמן קנאביס גם בעת שהייתה בהריון); המומחים מטעם בית המשפט לא המליצו על שימוש בקנאביס רפואי אך גם לא הסתייגו ממנו; המומחה בתחום הנוירולוגיה ציין בחוות דעתו כי "לדעתי התובעת לא תתמיד בטיפול בקנאביס רפואי ותספק בטיפול בנוגדי דיכאון וחרדה המועיל גם כטיפול מונע".

64. בשים לב לנתוני התיק אני פוסק לתובעת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בתקופת העבר והעתיד בסך כולל בשיעור 35,000 ₪.

    נזק לא ממוני:

65. בהתאם לשיעור הנכות הרפואית, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך 51,688 ₪.

    הערכת הנזקים:

66. מתקבלת הערכת הנזקים הבאה:

    1.הפסד שכר לעבר (כולל הפסד פנסיה) 294,314 ₪

    2.גריעה מכושר השתכרות (כולל הפסד פנסיה) 1,101,674 ₪

    3.עזרת הזולת 30,000 ₪

    4.הוצאות רפואיות ואח' 35,000 ₪

    5.נזק לא ממוני   51,688 ₪

    סך הפיצוי -     1,512,676 ₪

    סוף דבר

67. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 1,512,676 ₪, בצירוף החזר הוצאות משפט בהתאם לקבלות ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בשיעור 15.21% מן הסכום שנפסק.

68. הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאחרת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 60 ימים מהיום.

    3716783פסד הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובעת.

    54678313

     

     

     

    ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ה, 07 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.