פס"ד בתביעה נזיקית שהגישה אישה כנגד בעלה לשעבר בגין הפרת חובה חקוקה וגירושיה בעל כורחה

לפני תובענה נזיקית שהגישה הגב' י.ר (להלן: "האישה") כנגד מר מ.ר (להלן: "האיש") בגין הפרת חובה חקוקה וגירושיה בעל כורחה.

רקע עובדתי רלוונטי

1. האיש והאישה (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז בישראל על פי ההלכה המוסלמית ביום 19.6.86.

2. כנובע מקשר הנישואין נולדו לצדדים 7 ילדים, שניים מתוכם קטינים.

3. ביום 24.1.16 פתח האיש בהליך גירושין בבית הדין השרעי בירושלים (להלן: "בית הדין").

4. ביום 23.11.16, לאחר שהתקיים דיון בבקשת האישה לצו הגנה, חתמו הצדדים על הסכם המסדיר את השימוש בדירת הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה").

5. במסגרת תביעת הגירושין שהתנהלה בין הצדדים בבית הדין, טען האיש כי ביום 23.11.16 גירש את האישה בהסכמתה, והאישה הכחישה הסכמתה לגירושין.

6. ביום 20.12.16 ניתנה החלטת בית הדין כי לאור הכחשת האישה בדבר הגירושין יש לתקן את התביעה (להלן: "ההחלטה הראשונה").
7. ביום 26.7.17 התקיים דיון בבית הדין, במהלכו נתן האיש הודעת גירושין נוספת לאישה. בתום הדיון, ניתנה החלטה בה נקבע כי האיש גירש את האישה, במהלך הדיון, ללא הסכמתה ובניגוד לדין. כן, נקבע מועד לדיון שבמסגרתו תינתן לאיש האפשרות להבהיר טענתו כי האישה הסכימה לגירושין (להלן: "ההחלטה השנייה").

8. בדיון שהתקיים ביום 8.11.17, ניתנה החלטת בית הדין הקובעת, בין היתר, כי לאור הגירושין מיום 23.11.16 והגירושין מיום 26.7.17, גירושי הצדדים הינם סופיים ולא ניתנים לביטול (להלן: "ההחלטה השלישית").

עיקר טענות האישה

9. בדיון שהתקיים ביום 26.7.17 בפני בית הדין השרעי טען האיש כי הוא התיר את קשר הנישואין והודיע לאישה שהיא מגורשת. האיש אף הודה כי גירש את האישה.

10. בדיון נוסף שהתקיים ביום 8.11.17 הצהיר האיש תחת שבועה בקוראן כי הוא ביצע את הגירושין פעמיים. פעם אחת, ביום 23.11.16 ופעם שנייה בדיון ביום 26.7.17. כמו כן, הצהיר האיש כי הוא היה מודע לכך שהגירושין נעשו ללא הסכמת האישה.

11. האישה כלל לא הייתה מודעת לגירושין מיום 23.11.16, והגירושין מיום 26.7.17 נעשו ללא הסכמתה במהלך הדיון.

12. לאור האמור, הפר האיש את סעיף 176 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואת סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

13. בתוך כך גרם האיש לנזקים חמורים לאישה לרבות, אך לא רק: עוגמת נפש, סבל, צער, השפלה ואיבוד ביטחון סוציאלי וכלכלי.

14. האישה היא עקרת בית ללא כל מקור הכנסה. מנגד, האיש עובד כ++++ ובבעלותו נכסים רבים הכוללים דירות וחנויות, את חלקן הוא משכיר בתמורה לסך של למעלה מ-50,000 ₪ בחודש.

15. גירושי האישה בעל כורחה גרמו לירידה במעמדה החברתי ובכך הסבו לה נזק בלתי הפיך.

16. לאור כל האמור, ומשעה שהאישה אינה יכולה לאמוד את נזקיה במדויק, עותרת האישה לסך של 300,000 ₪ בגין כלל הנזקים שנגרמו לה.

עיקר טענות האיש

17. לאחר שנים של סכסוך מתמשך בין הצדדים שכלל גם תלונות סרק שהגישה האישה כנגדו, פתח האיש, בלית ברירה, בהליך גירושין.

18. ביום 23.11.16 התגרשו הצדדים בהסכמה, ובישיבה שהתקיימה ביום 20.12.16 הצהיר על כך האיש פעם נוספת.

19. בעקבות הכחשת האישה את הגירושין, נאלץ האיש לתקן את תביעתו.

20. האישה טענה במספר הזדמנויות כי האיש מעולם לא גירש אותה, וכעת, בהליך דנן, טוענת כי גורשה בעל כורחה.

21. ההחלטה השלישית קובעת כי הגירושין מיום 23.11.16 נעשו כדין, ולכן אין כל תוקף להחלטה השנייה.

22. החוק החל על הצדדים הינו החוק השרעי שהוא תנאי מתנאי הסכם הנישואין שנערך בפני בית הדין השרעי הירדני.

23. על פי המנהג והחוק השרעי התרופה בגין גירושי אישה בעל כורחה הינה בגובה דמי מזונות האישה למשך שנה.

24. האישה פתחה ב-4 הליכים משפטיים, אשר כולם הסתיימו בפשרה, ותביעה זו הינה ניסיון נוסף של האישה להתעמר באיש.

25. האישה עובדת כמטפלת בעלת הכנסה קבועה, וזאת בניגוד לאיש שאינו עובד ואין לו מקור הכנסה.

מסגרת דיונית

26. בדיון שהתקיים 2.10.18 הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות הקיים בתיק, מבלי שינוהל הליך הוכחות.

27. כן סיכמו הצדדים כי אין צורך למנות מומחה לדין המוסלמי, לאור הסכמת הצדדים באשר ל-3 סוגי הגירושין בדין המוסלמי כדלהלן:

• גירושין שהבעל יכול לגרש את האישה ולהחזיר אותה במהלך תקופת ההמתנה 3 חודשים, ללא צורך בחוזה חדש ומוהר חדש.

• גירושין שהבעל יכול להחזיר את האישה בהסכמתה בחוזה חדש ונוהל חדש.

• גירושין סופיים שהבעל לא יכול להחזיר את האישה אלא אם כן התחתנה עם אחר והבעל החדש נפטר או גירש אותה.

עיקר טענות האישה בסיכומים

28. האיש ניצל את שלושת סוגי הגירושין, ובית הדין השרעי בהחלטתו מיום 26.7.17 קבע כי מדובר בגירושין חד צדדים.

29. אין מחלוקת בין הצדדים כי הגירושין היו חד צדדיים וכל ההסכמים שנחתמו נעשו בשביל לחזק את הקשר בין הצדדים ולא בשביל להתגרש.

30. אין בשאלת החבות הפלילית של האיש בכדי להשליך על שאלת החבות הנזיקית.

31. הפסיקה בישראל מעודדת פסיקת פיצויים עונשיים גבוהים ביחס לעבירה זו.

עיקר טענות האיש בסיכומים

32. האישה לא סיפקה אסמכתאות ביחס לנזק הנטען, כך גם ביחס לטענותיה בהקשר לדין המוסלמי.

33. האיש כבר וויתר לטובת האישה על דירת מגורים, שילם לה את מזונותיה ושילם לה מוהר והאישה קיבלה את מלוא זכויותיה ע"פ הדין הדתי.

דיון והכרעה

34. כבר בפתח הדברים ייאמר כי בכתב הגנתו העלה האיש טענות בדבר תחולתו של החוק הירדני על הסכסוך בין הצדדים לאור הסכם הנישואין. טענה זו הועלתה בכתב ההגנה ולא אוזכרה בסיכומי האיש, וכידוע טענה שלא הוזכרה בסיכומים דינה כדין טענה שנזנחה ראו: ע"א 44792/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מט(2) 102.

35. מעבר לצורך ייאמר, כי עסקינן בעילות תביעה מכוח פקודת הניזיקין וחוק העונשין, ויש להחיל את הדין הישראלי, גם אם לכאורה נקבע אחרת בהסכם הנישואין השוו: תמ"ש 22718-06-14 מיום 29.11.16 (פורסם בנבו).

36. בדומה, האיש העלה רק בסיכומיו את הטענה כי האישה קיבלה את מלוא זכויותיה על פי הדין הדתי, העלאת טענה לראשונה רק בסיכומים, מהווה הרחבת חזית אסורה, ובית המשפט לא יידרש לה ראו: רע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב פ"ד מה(4) 343).

37. לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחנתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

38. האישה עותרת לחיוב האיש בפיצויים בגין אחריותו בנזיקין כלפיה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בשל הפרתו של סעיף 181 לחוק העונשין. וזו לשון הסעיף בחוק העונשין:

"התיר איש את קשר הנישואין על כרחה של האישה, באין בשעת התרת הקשר פסק דין סופי של בית המשפט או של בית הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו - מאסר חמש שנים".

39. במקרה של גירושין חד צדדיים, ללא הסכמה מצד האישה, ההלכה הפסוקה הכירה בקיומה של עילת תביעה נזיקית – על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין - כאשר החובה היא זו הנקובה בסעיף 181 לחוק העונשין. הלכה מושרשת היא כי המדובר בחובה חקוקה שנועדה לטובתן ולהגנתן של נשים דוגמת האישה, והפרת החובה מקנה להן זכות תביעה בנזיקין ראו: בע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן, פ"ד לח(3)169) (להלן: "הלכת סולטאן").
40. בענייננו, טוענת האישה כי גורשה פעמיים בעל כורחה. פעם ראשונה, ביום 23.11.16 ובפעם השנייה בדיון בבית הדין השרעי מיום 26.7.17.

41. לטענת האיש, הגירושין מיום 23.11.16 נעשו בהסכמה, וביחס לגירושין במהלך הדיון מיום 26.7.17 טען כי ההחלטה השלישית נתנה תוקף חוקי לגירושין מיום 23.11.16 ולכן ההחלטה השנייה, הקובעת כי האישה גורשה שלא כדין, אינה בתוקף.

42. עיון בהחלטה השלישית מלמד כי בית הדין אישר את הגירושין מיום 23.11.16 בדיעבד ראו: עמ' 1 לפרוט' הדיון בבית הדין מיום 8.11.17, ואולם ככל שהיה מעוניין האיש להתגרש, היה עליו להסדיר זאת במסגרת ערכאה שיפוטית מוסמכת טרם הותר הקשר ראו: תמ"ש (ב"ש) 11780/09 מיום 22.6.12 (פורסם בנבו). במילים אחרות, גם אם בסופו של דבר ניתן אישור אקס-פוסט לגירושי האישה, הרי שאין בכך כדי לשלול את חובתו לעשות כן כאשר הוא מחזיק בידו פסק דין סופי של ערכאה מוסמכת, כאמור בסעיף 181 לחוק העונשין.

43. יפה לעניין זה האמור בהלכת סולטאן:

"העובדה, שהדין השרעי מכיר בזכויות ממוניות מסוימות שלה כאישה גרושה, אינה שוללת את העובדה, שהיא נפגעת וניזוקה בעצם גירושיה ללא עילה שהוכרה בפסק-דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת. בכך קמה לה עילת תביעה בנזיקין...

משאמרנו כאן, שהוראת סעיף 181 לחוק העונשין נועדה לא רק למען האינטרס החברתי הכללי אלא גם לטובתה ולהגנתה של האישה, שבעלה מגרשה בעל-כורחה, עולה מכאן גם התשובה, כי הנזק, אותו ביקש החיקוק הנדון למנוע, הוא הנזק, שנגרם לה כתוצאה מגירושיה אלה, משינוי מעמדה מאישה נשואה לאישה גרושה, ללא שהוצא פסק- דין של בית-משפט או של בית-דין מוסמך, שחייבה בגירושין. לסיכום - סבורה אני, כי נתקיימו כאן כל היסודות לקיומה של העילה של הפרת חובה חקוקה"

44. בנסיבות אלה ולאור האמור בהלכת סולטאן, אני סבור כי על אף שבית הדין הכשיר את הגירושין מיום 23.11.16 בדיעבד, הרי שאסור היה עליו לגרש את האישה טרם ניתן פסק הדין הסופי, ולכן יש מקום לפסיקת פיצויים בסך מסוים לטובת האישה.

45. הדברים מתחזקים ביתר שאת משעה שנקבע בפסיקה כי אפילו הייתה האישה מעוניינת בסופו של יום בגירושין והוצגו ראיות אובייקטיביות לביסוס עובדה זו, עדיין תעמוד לאישה הזכות לתבוע פיצויים על עוגמת הנפש והבושה שנגרמו לה כתוצאה מהדרך שבה נעשו הגירושין ראו: תמ"ש (י-ם) 12921/04 מ.ר. נ'. מ.ב. (פורסם בנבו); תמ"ש 13010/06 ש' נ' ר' (פורסם בנבו, 27.7.08) מדובר באקט משפיל מעצם טיבו, אקט אשר לצידו סנקציה משפטית ברורה של קביעת פיצויים.

46. בענייננו, האיש גירש את האישה, ללא הסכמתה, במהלך הדיון שהתקיים ביום 26.7.17, בניגוד לחוק ולדין, ודי בכך כדי לקבוע כי האיש נושא באחריות נזיקית מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

47. לא התעלמתי מטענת האיש לפיה האישה הסכימה לגירושין. ואולם, האיש סומך את טענתו להסכמת האישה לגירושין על הסכם הפשרה.

48. עיון בהסכם הפשרה לא רק שלא מלמד על הסכמת האישה לגירושין, אלא להיפך.

49. ראשית, בהסכם הפשרה המילה "גירושין" לא מופיעה ולו פעם אחת. המסקנה הסבירה היא כי ככל ורצה האיש לגרש את האישה, היה מעלה זאת במפורש על הכתב, וזאת בייחוד נוכח חוקי ההלכה השרעית הנוקשים בעניין זה.

50. שנית, מטרתו המוצהרת של ההסכם הייתה "הרגעת הרוחות" ראו: סעיף 4 להסכם הפשרה ולא הסדרת הליכי גירושין.

51. בנסיבות האמורות, אין בהסכם הפשרה כל ראייה לכך שהאישה הסכימה או לכל הפחות הייתה מודעת לגירושיה על ידי האיש, וטענה זו נדחית.

שיעור הפיצויים

52. משנקבעה חבות האיש בנזיקין מכוח הפרת חובה חקוקה, יש לקבוע את שיעור הפיצויים להם זכאית האישה.

53. על אף שהאישה לא הביאה כל אסמכתה ביחס לנזק הנטען, הרי שהיא זכאית לפיצויי על הנזק הכללי שנגרם לה מעצם הפרת החובה החקוקה ראו: ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה, [פורסם בנבו] תק-על 95(1), 1218.

54. במסגרת פסיקת הפיצויים ישקול בית המשפט את הנתונים הבאים: השפלה, פגיעה בכבוד, סבל, צער ובושה, אובדן סיכויים להינשא; המזונות להם הייתה זכאית האישה אלמלא גורשה בעל כורחה; האפשרות שהאישה הייתה מגורשת כדין מרצון או ע"י פסק דין אלמלא הגירושין בעל כורחה, לאור חיי הנישואין המסוכסכים בין בני זוג; פיצוי עונשי בגין הרס התא המשפחתי; פגיעה בעקרונות שלטון החוק ובסמכות בית הדין הדתי; גובה המוהר הדחוי בו התחייב הבעל בעת הנישואין; משך הנישואים והאם נולדו ילדים משותפים במהלכם ראו: תמ"ש (י-ם) 11215-12-10 נ.ק נ' ע.א.ע (פורסם בנבו, 27.2.12).

55. בענייננו, הצדדים נישאו בשנת 1986 ומערכת יחסים זו נמשכה למעלה מ-25 שנים, שבמהלכה נולדו 7 ילדים, ו-2 מתוכם עדיין קטינים.

56. לשיקול זה יש להוסיף את העמדה המובאת בפסיקה לפיה במקרים מעין אלה ראוי לפסוק פיצויים עונשיים שיש בהם מרכיב מחנך ומרתיע ראו: ע"א 1056/94 ג'אבר נ' ג'אבר, פס"מ נה (1) 458.

57. סקירת פסקי הדין בנושא מלמדת כי סכום הפיצויים שנפסק בגין התרת קשר נישואין בעל כורחה של האישה נע בין סך של 30,000 ₪ לבין סך של 95,000 ₪. במסגרת קצוות אלה, נקבעו סכומים שונים המייצגים את נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה.

58. כך למשל, בתמ"ש (י-ם) 11215-12-10 נ.ק נ' ע.א.ע (פורסם בנבו, 27.02.12) נקבע פיצוי בסך 60,000 ₪ בנוסף לתשלום המוהר, במקרה זה דובר על נישואים משך 4 שנים ולידת שני ילדים משותפים, עם זאת, בית המשפט התרשם כי יחסי הצדדים היו מעורערים ואין לשלול כי היו מתגרשים בלאו הכי.

59. כך למשל, בתמ"ש (י-ם) 26680/05 ה.ג נ' ט.ג (פורסם בנבו, 16.05.07), פסק בית המשפט סך של 80,000 ₪ בגין גירושי אישה בעל כורחה. בנסיבות שם הנישואין נמשכו כשנתיים, ובית המשפט פסק את סכום הפיצוי על דרך האומדנה.

60. בתמ"ש (טבריה) 14999-12-12 ת.ס נ' ש.ס (לא פורסם, ניתן ביום 04.07.11) סקר בית המשפט באופן נרחב את השיקולים השונים לקביעת גובה הפיצוי בתביעה בגין גירושי אישה על כורחה וציין את הקושי לאומדן פיצוי בגין "נזק כללי" ובגין "נזק מיוחד", וכי ראוי לאמוד את סכום הפיצוי במקרים מעין אלה בבחינת "אומדנא דדינא".

61. לצד השיקולים לעיל, אני סבור כי יש להביא בחשבון את העובדה שבית הדין אישר את הגירושין, ואת העובדה שמערכת היחסים בין הצדדים הייתה מעורערת זמן רב עובר לגירושין. כן, אני סבור כי על אף שהיה על האיש, טרם התרת הקשר, לקבל את אישורה של ערכאה מוסמכת לגירושין, מדובר בהתנהלות הממוקמת ברף החומרה הנמוך השוו: תמ"ש (י-ם) 17950/09 ס.ד נ' מ.ר
    ( פורסם בנבו, 15.02.11).

62. לכל האמור, יש להוסיף כי כל טענות האישה ביחס לנזק שנגרם לה מתבססות, בעיקרן ובין היתר, על נזקים אשר מהווים חלק בלתי נפרד מכל הליך גירושין בחברה דתית-מסורתית ולא בהכרח בשל היסוד של היעדר ההסכמה.

כך למשל, טענה האישה כי יש בגירושין כדי לפגוע במעמדה בין חברותיה ראו: סעיף 12 לכתב התביעה, ואולם האישה לא הוכיחה, כיצד העובדה שהגירושין נעשו בעל כורחה גורמים לנזקים חמורים יותר מאשר בהליך גירושין "רגיל". 

63. ויובהר, על אף שהפסיקה הקלה בדרישה לגיבוי ראייתי בתמיכה לתביעות מן הסוג דנן, הרי שאין זה אומר כי מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק. אני סבור כי על האישה, לכל הפחות, לפרט בטענותיה אילו נזקים נגרמו וכיצד. בענייננו, האישה לא עשתה כן, והסתפקה בהעלאת טענות כלליות ביחס למצב הנשים בחברה הערבית.

64. ישנו קושי מהותי בפסיקת פיצויים ויצירת חבות רק על עצם הרצון של פלוני או פלונית להתגרש. הליכה בדרך זו תהווה פתח למדרון חלקלק שבקצו ימצאו עצמם השופטים בבית המשפט לענייני משפחה כבוחני כליות ולב בשאלת הרצון להתגרש.

65. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ריבלין בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 14.07.2004):

"אכן המשפט, כפי שציין חברי הנשיא א' ברק, אינו נעצר על מפתנו של הבית המשפחתי. המשפט נמנע, עם זאת, מלנסות כוחו בהסדרת יחסים רגשיים. המשפט יתקשה לספק מזור לרגשות הפגועים וללב הדואב. בן הזוג המתעתע, הנואף, המפרק קשר ללא הצדקה, ראוי אולי לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט."

66. לאור כל האמור, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהובאו בפניי, כאשר מחד גיסא עמדו לנגד עיני: משך הנישואין, מספר הילדים שנולדו לצדדים, עוגמת הנפש שנגרמה לאישה ושיקולי הרתעה וענישה, ומאידך גיסא עמדו לנגד עיני: העובדה כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה רעועה זמן רב עובר לגירושין, ואת העובדה שעניין הגירושין ריחף מעל הצדדים במשך זמן רב, מצאתי להעמיד את הפיצוי, על דרך האומדנא, על סך של 30,000 ₪ המהווה רף מינימאלי על פי הפסיקה.

67. מסכום זה ינוכה סכום המוהר הדחוי בסך של 1,000 דינאר ירדני, המהווים סך של כ-5,127 ₪.

68. לאור תוצאות ההליך, האיש יישא בהוצאות משפט לטובת האישה בסך של 10,000 ₪. שיעור הנמוך של ההוצאות הביא בחשבון הסכמת הצדדים שלא לנהל הליך של שמיעת ראיות והעובדה שהתביעה התקבלה באופן חלקי.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים ותסגור את ההליך.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים, למעט שמות של ב"כ הצדדים.

ניתן היום,  כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.