פס"ד בתביעות הדדיות בין שני אחים בעניין זכויות במשק

פסק דין זה מכריע בתביעות הדדיות בין שני אחים, בעניין זכויות במשק. התובעים עותרים לפינוי הנתבעת וסילוק ידה מהמשק, והנתבעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי, לביטול רישומם של התובעים כבעלי הזכויות במשק ולקבוע כי היא בעלת הזכויות בו, בהתאם לצוואות ההורים המנוחים- בעלי הזכויות המקוריים במשק.

רקע עובדתי והשתלשלות

1. מר מ' ל' ז"ל ואשתו פ' א' ל' ז"ל (להלן: "האב" ו"האם", לפי העניין, וביחד: "ההורים או "ההורים המנוחים") היו בעלי הזכויות המקוריים הרשומים כ"ברי רשות" במשק xxx במושב xxx, הידוע כגוש xxx, חלקה xxx (להלן: "המשק").

2. התובע 1 והנתבעת הם אחים וצאצאיהם של הוריהם המנוחים, להם אחות נוספת בשם א'. התובעת 2 היא אשתו של התובע 1, ושניהם קיבלו מאת ההורים המנוחים את הזכות לבן ממשיך בשנת 1987. הצדדים ייקראו להלן בפסק הדין: "הבן ואשתו" ו"הבת", לפי העניין.

3. ביום 23.04.87 חתמו ההורים, הבן ואשתו, ואגודת xxx על מסמך "הצהרה והתחייבות המתיישבים" של הסוכנות, בו הצהירו וקבעו באופן בלתי חוזר כי הבן ואשתו ימונו ל"בן ממשיך", כי הם רשאים לבנות בית מגורים בשטח המשק, וכי הם זכאים לקבלת החזקה בלעדית במשק לאחר פטירת ההורים. בהתאם, ניתנו אישורים מטעם הגורמים הרלוונטיים.

4. ביום 00.00.10 הלך האב לעולמו, וביום 21.02.12 קוימה צוואתו מיום 22.05.98, על פיה הוא מוריש את כל רכושו לאשתו- האם. עוד ציווה כי מאחר והזכויות של "בן ממשיך" שניתנו לבן ואשתו מתנגשות עם זכויות הירושה, ניתנת לבת, זכות לרכוש חלקה צהובה במשק, עוד ציווה לה זכות להתגורר בבית ההורים לאחר מותם, כל עוד היא לא תמצא פתרון קבע. בנוסף במידה והמשק יימכר לצד ג', ציווה כי הבן ישלם לשתי אחיותיו פיצוי בשווי 1/3 מערך המשק בהתאם להערכת שמאי.

5. לאחר פטירת האב, הגישה האם ביום 06.03.11 מכתב בקשה לרמ"י להעברת הזכויות של האב במשק על שמה (נספח 6 לכתב הגנה של רמ"י).

6. ביום 08.08.11 נשלח מכתב מטעם רמ"י לאם, לפיו על מנת להעביר את זכויות האב על שמה כבקשתה, עליה למלא אחר מספר תנאים (נספח 7 לכתב ההגנה של רמ"י).

7. ביום 00.00.21 הלכה לעולמה האם, וביום 22.08.21 קוימה צוואתה מיום 13.11.16, על פיה את כל רכושה היא מותירה לבת ולה בלבד, ובכלל זה את המשק וכל זכות שיש לה בו. האם פירטה בצוואה את הסיבות לנישול שני ילדיה הנוספים- הבן-התובע והנתבע, והבת הנוספת- א'.

8. בעניין הזכויות במשק, אשר הוגשה בקשה להעברתן כאמור בשנת 1987 לבנה ולאשתו, ציינה האם בצוואה- כי אינה יודעת מה המעמד של הבן כבן ממשיך במשק ואילו חלקים במשק באפשרותה להוריש, אך ברצונה לבטל את כל הזכויות של הבן במשק ולהעבירן לבת בלבד, ובלשונה: "מתוך רצון להימנע מבירורים משפטיים ומהליכים משפטיים, לא בחנתי את מעמדו של ר' כבן ממשיך, האם נרשם והאם ניתן לבטל את מעמדו זה. כמו כן, לא בדקתי אילו חלקים מהמשק באפשרותי להוריש ובאיזה אופן. יחד עם זאת, אני מצווה בזאת כי כל זכויותיו של ר' ו/או אשתו ו/או ילדיהם יבוטלו, ואת כל זכויותיי במשק, מכל מין וסוג, לרבות כל זכות תביעה, אני מצווה לד' בלבד".

9. ביום 30.08.21 לאחר פטירת האם, הגישה הבת בקשה להעברת זכויות האם על שמה (נספח 8 לכתב ההגנה של רמ"י).

10. ביום 01.11.21 התקבל אצל רמ"י מכתב מטעם ב"כ הבן ואשתו, בו ביקשו להעביר להם את הזכויות המשק, מכוח מסמך ההתחייבות לבן הממשיך (נספח 9 לכתב ההגנה של רמ"י). לאחר דרישות להשלמת מסמכים מטעם רמ"י, ביום 22.02.22 שלח ב"כ הבן ואשתו את המסמכים הנדרשים (נספחים 10-9 לכתב ההגנה של רמ"י).

11. ביום 13.04.22, בחלוף 35 שנים מהמועד שבו קיבלו הבן ואשתו את מינוי ה"בן ממשיך" במשק מההורים, בחלוף למעלה מעשור ממועד פטירת האב, ובחלוף שנה ממועד פטירת המנוחה, כאשר עד לאותו מועד הביעו ההורים את רצונם לבטל את המינוי, נרשמו הבן ואשתו כבעלי הזכויות במשק.

     

    תמצית טענות הצדדים

    טענות הבן ואשתו

     

12. ההורים קבעו כי הבן ואשתו יהיו "בנים ממשיכים" במשק, והם פעלו להסדרת רישום הזכויות מול כלל הגורמים הרלוונטיים כבר בשנת 1987. בשנת 2022, לאחר פטירת האם, הועברו הזכויות לבן ואשתו מכוח החוזה המשולש.

13. במשק קיימים בית המגורים בו התגוררו ההורים, בית מגורים שנבנה בהיתר על ידי הבן ואשתו, בו הם מתגוררים עם משפחתם, וכן מבנה נוסף שנבנה ללא היתר ובו מתגוררת הבת.

14. הבת מתגוררת במשק ללא היתר וללא הסכמת הבן ואשתו במשך כ-15 שנים, תוך התעלמות מדרישותיהם לפינוי. בכך מפרה הבת את זכויותיהם של הבן ואשתו ומסכנת אותם משפטית, כלכלית ופלילית בשל אי-חוקיות המבנה.

15. טענת הבת לזכויות במשק על פי צוואת האם היא חסרת בסיס, שכן זכויות בן ממשיך גוברות על ירושה במשק חקלאי. הבן ואשתו הם בעלי הזכויות הבלעדיים במשק, ולבת אין זכות בו או כל עילה לדרוש פיצול.

16. לפיכך מבוקש להורות על פינוי מידי של הבת מהמשק; לתת צו הריסה למבנה הבלתי חוקי על חשבון הבת; וכן צו פיצול סעדים שיאפשר הגשת תביעה כספית עתידית בגין דמי שימוש, פיצוי ושיפוי עבור השימוש הבלתי חוקי במשק.

     

    טענות הבת

     

17. הבת היא בעלת הזכויות האמיתית במשק, ולא הבן ואשתו שנושלו מהירושה בשל התנהגותם המחפירה כלפי האם. האם נישלה את הבן מכל עזבונה בשל מעשיו הקשים והתנהגותו המחפירה כלפיה, כפי שפורט בצוואתה.

18. צוואת האב העניקה לבת זכות מגורים בבית ההורים, וצוואת האם הורישה לה את כל רכושה, תוך שלילת כל זכות מהבן. הבת מתגוררת במשק כל חייה (53 שנים) ולא רק 15 שנים כפי שטוענים הבן ואשתו. היא מתגוררת בבית נוסף במשק, לצד בית מגורי הבן ואשתו ובית ההורים המנוחים העומד ריק.

19. האב סבר כי מינוי הבן כ"בן ממשיך" לא יפגע בזכויות הבת. בצוואתו הביע האב את רצונו למכירת המשק וחלוקת התמורה באופן שווה בין שלושת הילדים.

20. מינוי הבן כ"בן ממשיך" פג מאחר שהבן לא דאג להוריו. לאם עמדה הזכות לבטל את ההתחייבות לפי חוק המתנה.

21. הבן ואשתו נרשמו ברמ"י באופן כוזב ומבלי לעדכן את הבת, תוך התעלמות מהוראות הצוואות של ההורים, אשר ביקשו שהבת תתגורר במשק ללא מגבלת זמן, גם לאחר מותם.

22. לפיכך מבוקש לדחות את התביעה, להורות על ביטול מינוי התובעים כ"בן ממשיך", ורישום הזכויות במשק על שם הבת.

     

    עמדת רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות" או "רמ"י")

     

23. במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם רמ"י (בתביעה שהגישה הבת), פורט מצב הזכויות במשק על פי רישומיה. הרשות ציינה כי לא נפל פגם בהתנהלותה, כאשר לאחר פטירת בעלת הזכויות במשק, מסירת הזכויות במשק לבן ואשתו שהם בגדר "בן ממשיך" נעשתה כדין. עוד צוין כי הזכויות אינן חלק מהעזבון, ומשכך גם אם צוואות בעלי הזכויות היו מועברות לרשות קודם לכן, לא היה בכך בהכרח כדי לשנות את התוצאה.

24. מכל מקום טוענת הרשות, כי היא אינה צד לסכסוך והוא אינו מעניינה. לפיכך היא תכבד כל החלטה שתינתן, בכפוף להוראות ונהלי הגורמים המוסמכים, ולמעשה מותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

     

    דיון

     

25. המשק בענייננו מהווה חלק ממשבצת המקרקעין של מושב xxx, הפועל תחת חוזה שכירות תלת-צדדי ("החוזה המשולש"). הצדדים לחוזה הם: מנהל מקרקעי ישראל (המשכיר); הסוכנות היהודית (המיישבת);האגודה השיתופית (המושב).

26. החוזה המשולש מסדיר את הזכויות במקרקעין שבמשבצת. מערכת היחסים המשפטית מבוססת על כך שהקרקע שייכת למדינה, מנוהלת על ידי המנהל, מושכרת לסוכנות היהודית, אשר מעניקה רשות שימוש לאגודה השיתופית. האגודה מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה, כך שמעמדו של החבר הוא "בר-רשות" בלבד (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים (2002)).

27. בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג-1973, "בן ממשיך" הוא בן אחד בלבד (או נכד) של בעל משק, המחזיק בזכויות מכוח התחייבות בלתי חוזרת של הוריו או מכוח ירושה. מעמד זה כפוף לכללי החוזה המשולש ולמדיניות המוסד המיישב.

28. ראשית יש לסלק מן הדרך את טענת הבת כי מוסד מינוי הבן הממשיך סותר את סעיף 8 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"). בפסיקה נקבע כי על פי החוזה המשולש זכויות בר הרשות אינן חלק מעזבון, וכי מדובר בחריג לסעיף 8 לחוק הירושה. לכן כללי המתנה יהיו תקפים לכל דבר ועניין, אך הזוכה במתנה יזכה בה רק לאחר הגיע מעניק המתנה לגיל מאה ועשרים (ראו: עמ"ש (מרכז) 62373-11-15ר. י נ' א.י(נבו, 22.07.16); ע"א 3220/10חוה כהן, יורשת המנוח מזיג עזיזי ז"ל כנציגת העזבון נ' שלמה חדד(נבו, 08.08.12); דנ"א 3231/00שמחה מדעי נ' משה מדעי(נבו, 25.05.00), ועוד).

29. עוד יש לסלק את טענת ההתיישנות והשיהוי שהועלתה בכתב ההגנה של הבן ואשתו. הטענה נזנחה וכידוע דינה של טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים, אם בשל שגגה או במכוון, כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה.

30. לגופו של עניין, הפסיקה דנה בשאלת מתן זכויות במשק כמתנה והבחינה בין מתנה שהושלמה לבין התחייבות לתת מתנה. בנוסף ישנה התייחסות למתנה על תנאי, בהתאם להוראות חוק לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה"), וחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), המגדירים את ההבדל בין תנאי מתלה לתנאי מפסיק.

31. להבחנה במקרה זה יש חשיבות רבה, שכן אם מדובר במתנה שהושלמה, אין להורים זכות לחזור בהם ממנה, בעוד שככל שמדובר בהתחייבות לתת מתנה, הרי שרשאים הם לחזור מהתחייבותם, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק המתנה.

32. על מנת לקבוע אם עסקינן במתנה שהושלמה, יש לבחון אם התחייבות ההורים קיבלה את אישורי מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית. עם זאת, בשים לב לאופי המיוחד של הסכמים מסוג זה, הרי שגם לאחר קבלת כל האישורים והשלמת המתנה, היא לא משתכללת, בטרם ילך המקנה לבית עולמו, ועד אז נשאר הוא בעל הזכויות היחיד במשק.

33. במצב דברים זה, נהגו בתי המשפט לעתים להוסיף להתחייבות האמורה תנאי מכללא, לפיו הבן הממשיך יטפל בהורה ויסייע לו (ראו בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 21.05.13)).

34. השאלה המרכזית שעולה בענייננו, היא האם מינוי הבן ואשתו כ"בן ממשיך", היווה מתנה שהושלמה, מתנה על תנאי, או התחייבות לתת מתנה בלבד. על מנת להשיב על שאלה זו, יש לבחון את אומד דעת הצדדים, את מסמכי המינוי, ואת השתלשלות האירועים עד לפטירת ההורים- בעלי הזכויות המקוריים במשק.

     

    אומד דעת הצדדים

     

35. בענייננו, הבן ואשתו התחתנו בשנת 1986, והמינוי אושר זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1987. כחלק מתהליך המינוי, ננקטו פעולות לצורך קבלת היתר לבניית בית המגורים במשק.

36. במסמך ההתחייבות מיום 06.05.87 הצהירו ההורים- בעלי הזכויות, כי הבן ואשתו רשאים לבנות בית מגורים בשטח המשק (נספח 2 לכתב ההגנה של רמ"י). בהתאם, יצא מכתב מהסוכנות ביום 04.09.87 לפיו היא אינה מתנגדת להקמת בית מגורים נוסף במשק עבור הבן הממשיך (נספח 4 לכתב ההגנה של רמ"י).

37. ביום 07.09.87 נחתם הסכם בין רמ"י, בעלי הזכויות-ההורים, ומושב בית xxx בעניין התנאים להקמת בית מגורים נוסף במשק (נספח 5 לכתב ההגנה של רמ"י).

38. מכל אלה ניתן ללמוד על תהליך סדור ומכוון שנעשה לצורך הסדרת היתר הבנייה לבית מגורים נוסף במשק, תוך תיאום עם הגורמים הרלוונטיים והשלמת הדרישות לשם כך. מכאן עולה כי מינוי הבן הממשיך שימש כאמצעי להסדרת בניית בית נוסף במשק, ולאו דווקא כהכרה בזכאות כוללת של הבן ואשתו לקבלת כל הזכויות במשק.

39. הבן עצמו הודה בחקירתו שמינויו כבן ממשיך נועד כדי לאפשר את בניית ביתו במשק. ובלשונו: "אי אפשר לעשות תהליך כזה בלי להיות בן ממשיך" (08.09.24, עמ' 11 ש' 21; עמ' 12 ש' 24-23). עוד העיד כי רק לאחר פטירת ההורים, פנה הבן לייעוץ והבין שהוא יכול להעביר את הזכויות במשק על שמו (שם, עמ' 16 ש' 17-15, 20).

40. כך גם בסעיף 8 לתע"ר הבן מדגיש: "בהסתמך על חתימת הוריי ז"ל על ההתחייבות הבלתי חוזרת בנינו בית מגורים שנבנה בהיתר על ידנו בו אנו מתגוררים כיום".

41. בצוואת האב מיום 22.05.1998 הוריש הוא את כל רכושו וזכויותיו לאשתו, תוך התייחסות למינוי ה"בן ממשיך" ובין היתר ציווה כדלקמן:

    "בתקופה בה היה מעמד זה בתוקף ולפני שהתבררו הקשיים שמעמד זה יצר, הוגענו לגורמים המיישבים על היות בננו ר' ר' ל', בן ממשיך במשק שלנו [...] משהתברר מחד, כי מעמד זה מקנה זכויות שיש בהן כדי להפלות את ילדינו האחרים וכי הזכויות הנובעות ממעמד זה מתנגשות בזכויות ירושה ע"פ חוקי הירושה (ועל כן כאמור בוטל מעמד בן ממשיך בגורמים המיישבים) ומאידך - מאחר ובננו הנ"ל החל לפעול למימוש זכות זו בפועל ובנה על המשק בית למגוריו ולא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, לפיכך אני מצווה בזה וכדקלמן:

    [...]

    (4)  לאחר מותי כי במקרה והמשק הנ"ל יימכר לצד ג' ישלם בני ר' ר' הנ"ל לשתי בנותי ד' ג' ו-א' ע' פיצויים ששוויים 1/3 מערך המשק לכל אחת מהבנות בהתאם להערכת שמאי שתעשה בתכוף למכירת המשק לאחר ניכוי עלות הבית שבנה בני הנ"ל מכספים שלו ושל אשתו".

     

42. מדברים אלו ניתן ללמוד כי בעת מינוי הבן הממשיך, ההורים לא ידעו שהמינוי קובע זכויות באופן מפלה כלפי שאר הילדים. כאשר הבינו את התוצאה הצפויה מבחינת יתר ילדיהם, ניתנו הוראות בצוואת האב לחלוקה שוויונית בין הילדים, באמצעות מכירה לצד ג' ותשלום פיצוי בשווי 1/3 לשתי בנותיו, ככל והמשק יימכר.

43. חשוב להדגיש, כי בצוואת האב לא נשקפת ביקורת או כעס על התנהגות שלילית של הבן, שבגינה האב מעין "הסתייג" ממינוי הבן הממשיך וציווה את שציווה. אלא כל שברצונו היה להבהיר כי מבחינתו המינוי לא היה אמור להיטיב עם הבן על חשבון אחיותיו, ולכן הציפייה היא שהזכויות במשק תתחלקנה בין ילדיו באופן שווה.

44. הבן אישר בעדותו כי ידע על צוואת האב וקיבל אותה כלשונה: "אבא שלי בא, אמר שעשה זה וזה, אמרתי לו בסדר וזהו [...] זה היה לפני הרבה שנים. הוא הביא נייר, הסתכלתי ואמרתי בסדר. זה לא יום לימודים ארוך הסיפור הזה [...] אני לא זוכר באיזה שנה הוא הראה לי. הוא הראה לי ואמרתי לו בסדר, וזהו בזה נגמר העניין" (08.09.24, עמ' 11 ש' 26, 28, 32-30, 35).

45. בנוסף הבן העיד לפניי כי האב רצה להוריש לכל הילדים, אבל מאחר שלא ניתן למנות בן ממשיך יותר מאחד, הוא ניסה לסדר פתרון מיטיב לכולם: "אבי התכוון שהוא ראה בן ממשיך יורש את המשק, הוא רצה לתת לילדים כמה שהוא יכול [...] כן, לכל הילדים. מצד שני אתה לא יכול להוריש לשניים אלא לאחד. הוא ניסה לעשות משהו שיצא טוב" (שם, עמ' 12 ש' 19-16).

46. בכל אלה יש כדי ללמד לא רק על אומד דעתם של ההורים בעת הענקת המינוי "בן ממשיך" לבן ואשתו, אלא גם על אומד דעתם של הבן ואשתו עצמם, כאשר היה ברור לכולם שהתחייבות ההורים ניתנה על מנת לאפשר את בניית ביתם במשק זמן קצר לאחר חתונתם, ולא הייתה כוונה להעניק להם את מלוא הזכויות במשק תוך נישול זכויותיהן של אחיותיו.

47. לכאורה די בכך כדי לקבל את תביעת הבת ולדחות את תביעת הבן. למעלה מן הנדרש, אמשיך לבחון את הסוגיות הנוספות שהועלו ואשר גם מהן ניתן ללמוד על הנסיבות שהביאו לתוצאת פסק הדין בענייננו.

48. למרות שהבן היה מודע לכוונת הוריו ואף היה שותף למהלך זה, הוא נמנע מלפעול במשך שנים ורק לאחר פטירת שני ההורים, פעל לרישום זכויותיו לכאורה במשק.

     

    התחייבות לתת מתנה

49. במסמך המינוי שנחתם בשנת 1987, התחייבו ההורים כי הבן ואשתו יבנו בית במשק ויגורו בו. הבן ואשתו חתמו גם הם על הצהרת הסכמה. המסמך אושר על ידי האגודה והסוכנות היהודית. ואולם אישור רשות מקרקעי ישראל הוא אחד מהאישורים הנדרשים להשלמת הקניית המתנה.

50. עד לשנת 2022 כלל לא ניתן אישור רשות מקרקעי ישראל באשר לזכויות הבן ואשתו במשק. לפיכך די בכך שהאישור לא ניתן לאחר מינוי הבן ואשתו (אלא לאחר רק פטירת המנוחה), כדי לקבוע שלפנינו רק התחייבות לתת מתנה, כך שההורים היו זכאים לחזור בהם מהמתנה, בוודאי אם הייתה מצד הבן ואשתו התנהגות מחפירה כלפיהם, או ליתר דיוק בענייננו- כלפי האם.

51. אף במכתב ששלחה הסוכנות היהודית למנהל מקרקעי ישראל מיום 22.07.87 (נספח 3 לכתב ההגנה של רמ"י) עולה התחייבות של ההורים המנוחים כברי רשות במשק למסור את זכויותיהם לבן ואשתו לאחר פטירת הראשונים כאשר בסעיף 4 נרשם: "ידוע לנו ולברי הרשות ול"בן הממשיך" הנ"ל כי כל עוד לא יימסרו זכויותיהם של ברי הרשות ל"בן הממשיך", רק ברי הרשות הם בעלי הזכויות והחובות במשק, וזאת לכל דבר וענין".

52. סעיף 5 לחוק המתנה קובע כי התחייבות למתנה עתידית מחייבת מסמך בכתב, וכי הנותן רשאי לחזור בו כל עוד המקבל לא שינה מצבו בהסתמך עליה, אלא אם ויתר על זכות זו בכתב. בנוסף, ניתן לחזור מהתחייבות במקרה של התנהגות מחפירה של המקבל (או הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן).

53. במקרה שלפנינו, אין חולק כי התגלע סכסוך בין האם לבין הבן ואשתו, אשר בא לידי ביטוי במערכת יחסים עכורה, בניתוק קשר בין הנכדים לסבתם, ועוד.

54. האם ערכה צוואה ובה הצהירה בסעיף 5 כי אין ברצונה לצוות או להעניק או להותיר דבר לבן (ולבת הנוספת א'), ופירטה בחומרה את התנהגותו המחפירה של הבן, כדלקמן: "לצערי האב, ר', בני הגדול, עשק אותי במשך שנים וגם את היותו בן ממשיך במשק, אני מצווה לבטל. ר' לקח לי את כל הכספים של השכרת הקראוון והמחסן ב-10 שנים האחרונות, מחק אותי ממשפחתו, אמר לי שהוא לא בני ואני לא אמו, והנכדים כלל לא באים אליי ולא רואים אותי. גם כשהם פוגשים אותי ברחוב הם לא אומרים לי שלום, בהוראת אביהם. וזאת למרות שהוא גר על אדמתי. אשתו מנהגת אליי בצורה מחפירה, ובאה אליי בהאשמות. לכן, אינני רוצה להותיר לו דבר".

    ובהמשך בסעיף 9: "לגבי המשק, מתוך רצון להימנע מבירורים משפטיים ומהליכים משפטיים, לא בחנתי את מעמדו של ר' כבן ממשיך, האם נרשם והאם ניתן לבטל מעמדו זה [...] יחד עם זאת, אני מצווה בזאת כי כל זכויותיו של ר' ו/או אשתו ו/או ילדיהם יבוטלו, ואת כל זכויותיי במשק, מכל מן וסוג, לרבות כל זכות תביעה, אני מצווה לד' בלבד".

55. הבן בעדותו אישר שאמר לילדים שלו לא לענות לאמא שלו (08.09.24, עמ' 17 ש' 10-9). כמו כן, כאשר הבן נשאל בחקירתו האם העביר לאמו את כספי השכירות של המחסן ושל הקראוון, בהתחלה טען ששילם לה חצי, לאחר מכן טען שהסביר לה שזה בניגוד להסכם בעל-פה שהיה לו עם האב, ובהמשך תיאר שהרקע לסכסוך שלו עם האם היה שלא נתן לה מזומן וכשהיא "התחילה להשתגע עם הסיפור של השכירות", אז הוא החליט לקחת צעד אחורה (שם, עמ' 14 ש' 14, 29-22; עמ' 17 ש' 12-8).

56. פועל יוצא כי הבן ואשתו לא קיימו את ציפיית ההורים בשעה שמונו כבן ממשיך, ואף לא שנים לאחר מכן, בעיקר בשנותיה האחרונות של האם.

57. חיזוק למסקנה זו, ניתן למצוא בעדותה של עו"ד ג' ע' (להלן: "עוה"ד ג'"), אשר ערכה את הצוואה של האם.

58. עוה"ד ג' העידה כי באוגוסט 2016 פנתה אליה האם וסיפרה על רצונה להדיר את בנה מעזבונה בשל אכזבתה ממנו ומבתה הנוספת א'. היא הביעה רצון למכור את המשק ולשלול מהבן את מעמדו כבן ממשיך ואת זכויותיו. לדבריה, האם שיתפה אותה בתחושת הצער העמוק מהתנהלות שני ילדיה, והביעה את רצונה לא לצוות להם דבר (08.09.24, עמ' 6 ש' 18-6).

59. בנובמבר 2016 פנתה האם שוב לעוה"ד ג', על מנת לערוך צוואה לנכסיה שכן ניתן להוריש, בשל העדר בקיאות בעניין מעמד הבן הממשיך במשק. במהלך שיחותיהן ציינה האם כי ברצונה להוריש את הפנסיה, הבית, כל הזכויות במשק וכספה לבת. היא תיארה כיצד הבן עשק אותה ונמנע במשך שנים מלשלם לה דמי שכירות בנכסים המושכרים במשק, ניתק קשר עמה, אסר על נכדיה לבקר אותה, ואשתו של ר' התייחסה אליה "כמו כלב". היא הוסיפה כי גם הבת א' כמעט ואינה מגיעה לבקרה (שם, עמ' 6 ש' 31-21).

60. ביום החתימה על הצוואה הגיעה עוה"ד ג' לביתה של האם, שהייתה נכה ומחוברת לחמצן. האם סיפרה לה על יחסו הקשה של הבן, על כך שלא הגיע לבקרה בבית החולים, ועל כך שנמנע מלקיים עמה אזכרה לאביו בשל ויכוח כספי. האם גם שיתפה כי בבר המצווה של בנו, הבן לא הזמין את אחותו, ולאם שלח את בנו ש"זרק" לה מעטפה בצורה מזלזלת (שם, עמ' 7 ש' 5-1).

61. כאשר עוה"ד ג' נשאלה מדוע ערכה לאם את הצוואה הכוללת זכויות במשק אם היא אינה מתעסקת במשקים חקלאיים ואינה מכירה את סדר הקדימות בירושה במשק חקלאי, השיבה כי האם עמדה בפני הבחירה לערוך צוואה כדי להבטיח את רצונה, או שלא לערוך צוואה כלל, ולכן היא סייעה לה בעריכת הצוואה. עדותה של עוה"ד גרנות הייתה מהימנה וקוהרנטית.

62. עוה"ד ג' ערכה את צוואת האם, במסגרתה ביקשה האם להבהיר את רצונה במפורש ושאינו משתמע לשני פנים: ביטול מינוי הבן ואשתו כ"בן ממשיך" והעברת כל הזכויות במשק לבת. הדברים שנרשמו בצוואת האם מהווים הודעה על ביטול התחייבות לתת מתנה.

63. מכל המפורט לעיל, עולה כי עד לשנת 2022 כלל לא הושלמה המתנה, עת לא הועברו הזכויות של ההורים לבן ואשתו. מכאן שהמינוי היה בגדר התחייבות לתת מתנה. מאז המינוי בשנת 1987 ועד למועד רישום בשנת 2022, הספיקו שני ההורים להביע רצונם בנוגע לזכויות במשק במסגרת הצוואות שערכו, שלמעשה ניתן לראות בהן הודעה על ביטול המתנה, עוד לפני שהיא "הושלמה". מטעמים אלו הרי שעמדה לאם הזכות לבטל את ההתחייבות מכוח ס׳ 5(ג) לחוק המתנה.

64. לכאורה ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו, לקבל את תביעת הבת לביטול מינוי הבן כ"בן ממשיך" ולדחות את תביעת הבן לפינוי האחות מהמשק. עם זאת, נוכח סוגיות נוספות שעלו במהלך ההליך בעניין מעמד הבן ממשיך, אמשיך לדון ולהכריע גם בהן, למעלה מן הנדרש.

     

     

    מתנה על תנאי

65. גם אם מדובר במתנה שהושלמה, הרי שבנסיבות העניין, מצאתי כי המתנה שהוענקה על ידי ההורים לבן ואשתו, הייתה מתנה על תנאי מפסיק מכללא, והוא- המשך מגורים במשק וכן טיפול במשק ובהורים עד לפטירתם.

66. כבר נקבע בפסיקה כי בליבת מינוי "בן ממשיך" עומדת מחויבותו של הבן הממשיך לדאוג למשק ולצורכי ההורה המבוגר, להתגורר בסמוך לו, לעבד את המשק ולדאוג לכל מחסורו של ההורה (ראו בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית (נבו, 15.11.12)). כדברי כב' השופט הנדל: "אין מדובר ביצירה שיפוטית של תנאי מכללא מנסיבה חיצונית כזו או אחרת, אלא ממהות מוסד הבן הממשיך."

67. בענייננו, הבן בעדותו הודה שמאז התגייס לצבא לא עסק כלל בחקלאות. הבן העיד כי עבד במשק לפני השירות הצבאי, משנת 1979 המשק אינו פעיל חקלאית, ואין לו הכנסות מהמשק (08.09.24, עמ' 11 ש' 13-6).

68. זאת ועוד, מינוי בן ממשיך טומן בחובו, מטיבו ומטבעו, תנאי מכללא של כיבוד אב ואם. בפסיקה נקבע כי יש בהפרת חובת כיבוד אב ואם באופן חמור, כדי להוות הצדקה לביטול מתנה, ראו: תה"ס (נצרת) 47590-04-13 ש.נ נ' א.נ.ב.מ [נבו] (11.5.2014). במקרה הנ"ל בית המשפט התייחס לעניין זכויות של בן ממשיך בנחלה, המהווה לרוב את כל רכושם של ההורים הניתן במתנה לילדם המתגורר עימם במשק ואמון על הטיפול בהם. בית המשפט התייחס להתנהגות מחפירה של ילד כלפי הוריו, וקבע : "לאור כל האמור לעיל, הן מבחינה משפטית, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה רעיונית, ראוי לקבוע כי גם במתנה שהושלמה, קיים תנאי מפסיק מכללא בדמות חובת כיבוד אב ואם. תוצאות הפרת התנאי עלולה להיות במקרים המתאימים ביטול המתנה כולה".

69. מכאן כי כאשר עסקינן בערך עליון של כיבוד אב ואם, נכון יהיה להורות במקרים חריגים של הפרת ערך חשוב זה ורמיסתו ברגל גסה כבענייננו, גם על ביטול מתנה שהושלמה בין הורה לילדו.

70. בענייננו הוכח כי הבן לא דאג לאמו המנוחה, לא סיפק מחסורה, לא סייע לה, הזניח אותה, ניתק עמה את היחסים ואף הרחיק את ילדיו ממנה. מכאן שהבסיס למהות מוסד הבן הממשיך, נשמט. כך שאף מטעמים אלה יש להורות על ביטול המינוי.

71. לסיכום, מעבר לעובדה שהבן ואשתו לא מעבדים את המשק, הבן ואשתו לא טיפלו באם ואף התנהגו כלפיה בצורה מחפירה, כמפורט היטב בצוואתה, בה תיארה את אכזבתה מהתנהלות הבן. הבן הפר ברגל גסה את חובת כיבוד הוריו, ומטעם נוסף זה מצאתי לקבוע כי מדובר במתנה על תנאי מכללא מפסיק, שבהתקיימו, מתנת מינוי ה"בן ממשיך" פקעה.

     

    ביצוע מחטף בחוסר תום לב

72. אם בכל אלה לא די, הרי שיש לדחות את גרסת הבן ואשתו גם בגין התנהלות חסרת תום לב.

73. כאמור ביום 22.05.98 האב ערך צוואה אשר קוימה ביום 21.02.12 ובה הביע את רצונו להוריש את כל רכושו לאם, ובמידה והיא תמות לפניו או יחד איתו, להורות על חלוקה שוויונית בין ילדיו. ביום 13.11.16 האם ערכה צוואה, אשר קוימה ביום 22.08.21, ובה הביעה את רצונה להוריש את כל רכושה לבת.

74. הוכח כי הבן ידע על כוונת ההורים. הבן אישר שידע על צוואת האב וקיבל זאת, כמפורט לעיל. בנוסף הבן ידע על רצון האם לבטל את מינוי הבן ממשיך במשק. כפי שהעיד בחקירתו: "אמא שלי ידעה שהיא לא יכולה לשנות את הבן ממשיך. דיברתי איתה על זה גם. היא גם בזמנו רצתה למכור ואמרתי לה שהיא לא יכולה למכור, אין לה כסף כי המנהל לוקח כסף, היא צריכה לתת פיצוי גם לי וגם לעוד אחת, זה הרגיז אותה" (08.09.24, עמ' 15 ש' 3-1).

75. ביום 00.00.21 הלכה האם לעולמה. ביום 30.08.21 הגישה הבת בקשה להעברת זכויות האם במשק על שמה (נספח 8 לכתב ההגנה של רמ"י). ביום 01.11.21 הגישו הבן ואשתו מכתב מטעמם ובו ביקשו להעביר את הזכויות במשק על שמם בהתבסס על מסמך ההתחייבות (נספח 9 לכתב ההגנה של רמ"י). הבן נדרש להגיש מסמכים שונים, ולבסוף ביום 13.04.22 אישרה רשות מקרקעי ישראל את ההעברה, והזכויות במשק נרשמו על שם הבן ואשתו.

76. כלומר, לאורך כל הדרך הבן ידע על רצון ההורים שלא להותיר אותו עם מלוא הזכויות במשק. חרף אמור, המתין הוא לשעת כושר, וכאשר האם נפטרה, מיהר לפעול לרישום זכויותיו הנטענות.

77. רשות מקרקעי ישראל ציינה בכתב ההגנה כי הזכויות בנחלה הן זכויות בר-רשות בלבד אשר אינן חלק מהעזבון, ומשכך גם אם צוואות בעלי הזכויות היו מועברות קודם לכן לידי הרשות, לא היה בכך בהכרח, כדי לשנות את התוצאה. לפיכך ומאחר שמדובר בהתחייבות בלתי חוזרת, הרשות לטענתה פעלה כדין ולא נפל כל דופי בפעולותיה ובהתנהלותה.

78. ואולם מסמך ההתחייבות למינוי הבן הממשיך מיום 06.05.87 קובע: "אשר יקבל את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל לאחר מותנו". לכך יש להוסיף את הצהרת הסוכנות היהודית למנהל מקרקעי ישראל ביום 22.07.87: "כל עוד לא יימסרו זכויותיהם של ברי הרשות ל"בן הממשיך", רק ברי הרשות הם בעלי הזכויות והחובות במשק, וזאת לכל דבר וענין" (נספח 3 לכתב ההגנה של רמ"י).

79. נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות הכשרת רישום הזכויות מכוח האמור, שהרי הבקשה להעברת הזכויות במשק על שם הבן ואשתו, נחזתה להיות מתנה שהושלמה בהסכמת ההורים, בעלי הזכויות המקוריים במשק.

80. אלא שמאז המינוי בשנת 1987 ועד למועד רישום הזכויות בשנת 2022, הספיקו שני ההורים להביע את רצונם בנוגע לזכויות במשק במסגרת הצוואות שערכו, אשר למעשה ניתן לראות בהן הודעה על ביטול המתנה, עוד לפני שהיא "הושלמה".

81. הרשות כלל לא הייתה מודעת לבעייתיות שמעוררת הבקשה, ולא הפעילה כל שיקול דעת מיוחד כאשר החליטה לאשר אותה ולבצע את העברת הזכויות.

82. מן האמור לעיל עולה כי הזכויות במשק לא היו אמורות לעבור על שם הבן טרם בירור הסכסוך המשפחתי בבית משפט זה. כך מתבקש מהמצב המשפטי הקיים, לפיו ההורים מינו את בנם כבן ממשיך, לאחר מכן הודיעו כל אחד בדרכו על רצונם לבטל את המינוי, ואף האם ביקשה במפורש לבטל את המינוי ולהוריש לבת ורק לה, את כל הזכויות במשק.

83. לאחר מות האם, הבן ואשתו פעלו במהירות לרישומם כבעלי זכויות ברמ"י, מבלי ליידע את הבת והתנהלות זו עומדת בניגוד להוראות ההורים ולדין. מכאן שהעברת הזכויות על ידי הבן ואשתו נעשתה בדרך של מחטף, ויש לבטלה.

     

    סיכומם של דברים

     

84. התנהלות ההורים החל משנת 1987 שאז קבעו את הבן ואשתו כ"בן ממשיך" על מנת לאפשר להם לבנות את ביתם במשק, ולאורך שנים רבות מאז, עד לפטירת האם בשנת 2021 מצביעה באופן ברור ועקבי על רצונם וכוונתם שהבן לא יקבל את מלוא הזכויות במשק, והאם אשר ירשה את מלוא הזכויות במשק עם פטירת בעלה, הביעה רצונה באופן מפורש כי הבת תקבל את מלוא הזכויות במשק. הבן ידע על כך לאורך כל הדרך וקפא על שמריו.

85. בנוסף עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, שכן רק בשנת 2022 "הושלמה" המתנה, לאחר פטירת האם אשר הביעה בצוואה את רצונה המפורש לבטל את המתנה בגין התנהגות מחפירה. לפיכך האם הייתה רשאית לחזור בה מההתחייבות למנות את בנה ואשתו כבן ממשיך, ומשעשתה כן, מבוטל המינוי.

86. גם אם היה נקבע שמדובר במתנה שהושלמה, יש לראות במתן זכויות "בן ממשיך" משום מתנה על תנאי מפסיק, והוא חובת הבן הממשיך להמשיך להתגורר במשק, להמשיך לקיים את הפעילות החקלאית של המשק, ולדאוג להוריו-בעלי המשק עד אחרית ימיהם. מאחר שהתנאים לא התקיימו (למעט מגורים במשק), המתנה בטלה והזכויות חוזרות לברי הרשות ובענייננו- האם, אשר בצוואתה ביקשה להעביר את הזכויות לבת.

87. כך או אחרת, רצונם של ההורים כפי שהובעו בצוואותיהם היה ברור וחד משמעי- לבטל את כתב מינוי "בן ממשיך" שהעניקו לבן ואשתו. האב בשל אי רצונו להפלות בין ילדיו, והאם בשל התנהגות מחפירה של הבן ואשתו כלפיה. גם אם לא פעלו ההורים להגשת תביעה מתאימה לביטול המינוי במהלך חייהם, ככל הנראה על מנת שלא לפגוע ביחסים המשפחתיים, הרי שהם ביטאו את רצונם לעשות כן הן בעל פה, והן בכתב בדרך של צוואה.

88. לכך יש להוסיף כי העברת הזכויות במשק על ידי הבן ואשתו במשק לידי הבן נעשתה במחטף ובחוסר תום לב.

    האם לבת זכויות במשק מכח צוואת האם המנוחה

     

89. העברת הזכויות במשק במקרה של פטירה קבועה בסעיפים 19ג-ד להסכם המשולש כדלקמן:

    "19.ג.(1) נפטר אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן-המנוח) והניח אחריו בן זוג - תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד, וזאת אפילו אם המנוח הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.

    ...

    (4) כל אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן-זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן-זוגו.

    ...

    19.ד.(1) במקרה של פטירת חבר אגודה שיש לו זכויות שימוש במשק המהווה משק עזר תעבורנה זכויות השמוש לאחר פטירתו ליורשיו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם כי אין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו, ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין".

     

90. הפסיקה הכירה באפשרות להעברת זכויות של בר רשות במשק באמצעות צוואה, בתנאי שנקבע יורש יחיד לכלל הזכויות וללא פגיעה בבן הזוג. בפסק דין בע"מ 7861/17פלוני נ' פלוני)נבו 18.11.2018) נקבע כי ניתן להוריש זכויות בנחלה בדרך של צוואה, כך שיש לכבד את צוואת המנוחה, וכי היורש על פי הצוואה, עדיף על פני כל היורשים על פי דין. מכאן, בר רשות שקובע זוכה יחיד בצוואה מבטיח לו עדיפות על פני יתר היורשים.

91. גם בבע"מ 1813/18פלוני נ' פלוני)נבו 23.6.2019( חזר בית המשפט העליון על העיקרון שלפיו ניתן להוריש זכויות בר רשות בנחלה, לרבות בדרך של הוראת מכירה וחלוקת התמורה, תוך שמירה על עקרון מניעת פיצול הנחלה ורצון המוריש.

92. מהאמור עולה כי אם הסכם המשבצת אינו שולל הורשה בצוואה, בר הרשות רשאי להוריש את זכויותיו, כפי שנפסק בערכאות שונות (ראו למשל: תמ"ש (משפחה ירושלים) 58998-02-21 א' ש' נ' ד' ש' (נבו, 15.5.2022); ת"ע (נצרת) 1180/08א.ד. ואח' נ' א.ד(נבו, 20.2.11); תמ"ש (באר שבע) 6231/05מ.ל. ואח' נ' א.ל. (נבו, 11.12.13); ת"ע (ק"ג) 17466-01-13פלוני נ' אלמוני(נבו, 16.8.15); תמ"ש (צפת) 17670-05-20פלונית נ' ש' ק' (נבו, 18.11.21)).

93. במקרה שלפנינו, לא רק שההסכם המשולש אינו מגביל הורשה בצוואה, אלא אף מאפשר זאת מפורשות. האם קבעה בצוואה שכל זכויותיה, לרבות הזכויות במשק, תועברנה לידי הבת כיורשת יחידה. לפיכך, הוראת האם המנוחה להוריש את זכויותיה לבת כיורשת יחידה עומדת בהוראות הדין וההסכם, ויש לקיימה.

     

    סוף דבר

     

94. יש לבטל את המינוי בין אם מדובר בהתחייבות לתת מתנה ובין אם מדובר במתנה על תנאי מכללא מפסיק בהעדר עיבוד המשק החקלאי ובהפרת חובת כיבוד אב ואם עד כדי רמיסתה ברגל גסה.

95. הבת מתגוררת במשק, מכוח זכות שניתנה לה בחיי ההורים המנוחים. כך שגם הזכות ל"בן ממשיך" שבזמנו התכוונו לתת לבן ולאשתו היתה מוגבלת. הזכות היתה כפופה למגוריה של הבת. זכות זו באה לידי ביטוי מפורש וחד משמעי- גם בפני הבן ואשתו- עוד בימי חייהם של המנוחים, וגם לאחר מותם, הן בצוואת האב והן בצוואת האם- בה הובע רצונם של שני המנוחים באופן חד משמעי, ועל הבן ואשתו, היה לכבדו.

96. בנסיבות אלה, לא יכולה להיות לבן ואשתו עילת תביעה כלפי הבת, שכאמור קבלה את זכותה לגור במשק עוד לפני שהם קבלו את זכותם להיחשב כ"בן ממשיך" במשק לצורך בניית ביתם. הזכות שהם קבלו, מלכתחילה היתה מוגבלת וכפופה למגורי הבת.

97. בפועל, בכך שרשמו הבן ואשתו, את הזכויות במשק על שמם ביודעם כי קיימת מחלוקת בנוגע לזכויות אלה, יצרו מצב משפטי על פיו הם בעלי הזכויות במשק, כדי לייצר יריבות משפטית בינם לבין הבת לצורך הגשת התביעה לפנותה. מדובר בשימוש בעייתי בהליכי משפט ואין לאפשר זאת.

98. לאור כל האמור אני מורה על ביטול רישום הזכויות במשק על שם הבן ואשתו.

99. התוצאה היא, כי דין תביעת הבן ואשתו להידחות, ודין תביעת הבת להתקבל.

100. אני קובעת כי הבת היא בעלת מלוא הזכויות במשק בהתאם לצו קיום הצוואה מיום 13.11.16. שניתן ביום 22.08.21, למעט הבית שבנו הבן ואשתו במשק, בו הם גרים. כל תוצאה אחרת תחטא לרצונם של בעלי הרשות המקוריים- האב והאם של הצדדים, ואין לאפשר זאת.

101. בנוגע לזכויות בבית שבנו הבן ואשתו במשק ובו הם מתגוררים, מוצע לצדדים להסדיר את הזכויות בהסכמה, ובהעדר הסכמה, יש לנקוט בהליך מתאים.

102. נוכח תוצאת פסק הדין, הבן ואשתו יישאו בהוצאות ובשכ"ט של הבת בסך של 118,000 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

103. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

104. משתמו ההליכים, התיקים ייסגרו.

      

     ניתן היום, כ' אדר תשפ"ה, 20 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.