פס"ד בתביעת הפחתת מזונות עד לכדי ביטולם והשבה רטרואקטיבית

העובדות הדרושות לענייננו:

1.לפני תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע"/ "האב"), להפחתת תשלום מזונות הקטינים שבכותרת עד כדי ביטולם. המזונות נקבעו בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 07/12/2014 ובו הסדירו הצדדים את כל המחלוקות הנובעות מסיום חייהם המשותפים ובכלל זה, העניין הרכושי, האחריות ההורית וזמני השהות, מזונות הילדים ומדורם, תוך שהצדדים מסכימים גם על היוון המדור במסגרת האיזון הכולל.

2.הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2005 ומנישואיהם נולדו שלושת הקטינים שבכותרת, בגילאי 11,13,16 שנים.

3.מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון ובין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים בכלל העניינים הנובעים מסיום חייהם המשותפים, ובכלל זה- קביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות, מזונות הקטינים והעניינים הרכושיים.

בדיון מיום 07/12/2014 בפני כבוד השופט הבכיר א. זגורי, השכילו הצדדים להגיע להסכמות בכלל העניינים דלעיל, ובעזרתו של ביהמ"ש, ניסחו באותו מעמד, הסכם כולל אשר קיבל תוקף של פסק דין ( להלן:" הסכם הגירושין" ו/או "פסק הדין").

4.ביום 06/03/16 הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "האם") הגישה תביעה (תמ"ש 10156-03-16) להגדלת מזונות והטלת סנקציה בגין הפרת הסדרי השהות ע"י האב, כפי שהוסכמו בהסכם הגירושין.

ביום 05/06/2016, כבוד השופט זגורי דחה את התביעה להגדלת המזונות, אך חייב את האב, עבור עלות הטיפול של הקטינים בגין השעות שבהן המטפלת שוהה עם הילדים בימי השהייה בהם אמור האב להוציא הילדים מהמסגרות.

5.ביום 16/05/2024 התובע הגיש כנגד הנתבעת 2 תביעות:

תביעה להפחתת מזונות מושא הליך זה (תלה"מ 37654-05-22) וכן תביעה לקביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות (תלה"מ 34388-05-22).

6.ביום 05/02/2023 התקיים דיון בפני בו ניתנה התייחסות, לכלל המחלוקות בין הצדדים ובסופו ניתנה החלטה על הסרת חיסיון הדדי על יסוד הסכמת הצדדים וכן ניתנו הוראות לקידום עריכת התסקיר ע"י המחלקה לשירותים חברתיים *****

7.א)ביום 24/05/2023 הוגש התסקיר ובו הומלץ כהאי לישנא:

"1.המשך קיומה של אחריות הורית משותפת.

2.המשך קיומם של זמני השהות הנוכחיים"

ב)הצדדים התבקשו ליתן עמדתם לתסקיר ובסופו של יום נתנו הסכמתם המלאה להמלצות התסקיר, כאשר כ"א מהם טוען לכאן ולכאן באשר להמלצה 1 בדבר "המשך משמורת משותפת".

האב טען מחד, כי "נאמר מפורשות שיש לקבוע אחריות הורית משותפת..." (סע' 5 לתגובתו מיום 04/06/2024) ואילו האם טענה, בתגובתה מיום 04/07/2023 כי לא נעשה ולו שינוי של שעה בזמני השהות המומלצים ואין כל מקום לשינוי ההגדרות שנקבעו בפסק הדין ובוודאי כאשר אין כל שינוי במציאות הקיימת (סע' 10-11 לתגובתה מיום 04/07/2023) האם הוסיפה שיש חשיבות להגדרות הישנות בהן אחד מההורים מוגדר כ"משמורן" (סע' 12-13 לתגובתה)- כאשר היא מתכוונת לסעיף3(א) להסכם הגירושין שם הקובע כי הילדים יישארו "במשמורתה ובחזקתה הפיזית של האישה".

8.א)לאחר קבלת תגובת הצדדים ולאור הסכמתם להמלצות- אשר אכן לא שינו את זמני השהות שהיו נהוגים בין הצדדים- נתתי ביום 18/07/2023 תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר והוריתי על סגירת תיק האחריות ההורית.

ב)למען הסר ספק, ציינתי בפסק דיני זה, שאני ער למחלוקת של הצדדים, באשר להגדרה של חלוקת זמני השהות, אך איני מוצא חשיבות, בהגדרה אלא בתוכן, קרי, חלוקת זמני שהות בפועל. כן הוספתי כי דברים אלו נכונים ביתר שאת, כאשר האם עומדת על הגדרה שניתנה בהתאם למושגים הרלוונטים לשנת 2014, אשר לא נעשה בהם שימוש כיום, בהקשרים אלו.

ג)למחרת היום הגיש האב בקשה לחתום על פסיקתא (שצורפה לבקשה), וטען כי פסק הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים, ניתן על גבי התסקיר אשר מהווה חומר חסוי ומשכך לא ניתן להגיש את פסק הדין לרשויות.

ד)הצדדים נותרו חלוקים על ההגדרה של "משמורת משותפת" ומשמעותה המעשית, ולכן התובעת התנגדה לנוסח הפסיקתא שצירפה ב"כ האב, ובסופו של דבר, נתתי ביום 08/08/2024 פסיקתא בנוסח שמצאתי לנכון וכלל צילום של ההמלצות בתסקיר (שצוטטו בסעיף 7[א] לעיל יחד עם טבלת חלוקת זמני השהות).

יחד עם זאת, ולמען הסר צל צלו של ספק, הוספתי בפסיקתא ברחל בתך הקטנה, שהגם והצדדים חלוקים על "הגדרת" חלוקת זמני השהות, הרי שכפי שנכתב בפסק הדין- "ביהמ"ש אינו מוצא חשיבות בהגדרה אלא בחלוקת הזמנים בפועל".

ה)גם לאחר הפסיקתא הוגשו בקשות שונות, אך הפסיקתא לא שונתה ופסק הדין בעניין האחריות ההורית נהיה חלוט.

9.במקביל ולאחר פסק הדין בתיק האחריות ההורית, נתתי ביום 18/07/2024 החלטה בתיק המזונות, בה נדרשו הצדדים להודיע באם הם מסכימים כי יינתן פסק דין, על בסיס החומר הקיים.

10.הצדדים לא נתנו הסכמתם, וקבעתי דיון ליום 14/11/2023, אך עקב המלחמה אליה נקראתי בצו 8 למילואים הוא התקיים ביום 10/03/2024, ולאחריו ניתנה החלטה המורה על הגשת ראיות הצדדים, נקבע דיון הוכחות ליום 22/07/2024 והצדדים הגישו סיכומיהם.

טענות התובע:

11. התובע חזר בסעיף 6 על הלכת פייגה (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187) וטען כי ניתן לבקש לשנות את שיעור המזונות, "עת אירעו שינויי נסיבות מהותיים ובלתי צפויים".

12.התובע העמיד את תביעתו על 3 אדנים:

א)האחד-הרחבת זמני השהות, עד קיומה של משמורת משותפת, כאשר לטענתו, הסכם הגירושין קבע מזונות ומדור מהוון מראש, "ביחס להסדרי שהות של פעם בשבוע וכל שבת שנייה" כאשר לטענתו הקטינים עמו, "מחצית מהזמן אם לא יותר" (סע' 5(א) לתביעה).

ב)השני-שכרו ומצבו הכלכלי, כאשר לטענתו, היום הוא עובד בחברת ***** הרשומה על שמו, בשכר של 12,000 ₪ נטו, כאשר לטענתו "בעת מתן פסק הדין שכרו היה גבוה יותר משום שעבד בחברת******" והוסיף שאינו יכול למצות את כושר השתכרותו בשל גילו ולנוכח הזמן שהוא נדרש להקדיש לילדיו (ראו סע' 5[ב] 22-23 לתביעה).

ג)השלישי- לאור האמור לעיל וגילאי הקטינים בראי בע"מ 919/15 (ראו סע' 5[ג], 38-39 לתביעה).

13.לטענת התובע, על אף הבשלת התנאים הנ"ל עוד קודם, לא הגיש תביעות במהלך השנים וזאת במטרה להימנע ממלחמות עם הנתבעת אולם כעת ולנוכח גילאי הקטינים החליט שהגיעה העת להגשת התביעות, כאשר לטענתו המדובר בשינוי נסיבות מהותי שאף מצדיק, לדידו, בחינה מחודשת של החיוב במזונות באופן רטרואקטיבי.

14.הוא הוסיף כי הותרת המזונות על כנם לא מאפשרים לו את המינימום הנדרש למחייתו. התובע טען כי אינו מסוגל להמשיך ולשאת בתשלום המזונות יחד עם ההוצאות השוטפות בהן הוא נושא כגון, משכנתא, מים, חשמל ארנונה וכיוצ"ב. עוד הוסיף התובע כי מלבד דמי המזונות, הקטינים, בעצת אמם, נשלחים אליו בבקשה לקבלת כספים לקניית ביגוד הנעלה וכיוצ"ב.

15.זאת ועוד הוסיף התובע כי מאז מתן פסק הדין הנתבעת היא זו אשר הגדילה את הכנסתה הכלכלית. לטענתו הנתבעת בעצמה הצהירה כי כיום היא מרוויחה סך של 12,800 ₪ בממוצע.

16.לטענתו, האמור לעיל מצדיק התערבות בגובה המזונות והפחתתם על מנת לאפשר לו לחיות בכבוד וזאת גם בשים לב להלכת 919/15 וקביעתה לעניין פסיקת מזונות בהסדר של הורות משותפת.

טענות הנתבעת :

17.בכתב הגנתה, דחתה הנתבעת את טענות התובע. לשיטתה, מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב וכל מטרתה לפגוע ולהטריד את הנתבעת.

18.הנתבעת טענה כי הייתה ועודנה, המטפלת העיקרית והדומיננטית בקטינים וכי לא רק שלא חל כל שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות בין התובע לילדיו אלא שהיא זו ששוהה עם הקטינים במרבית הזמן ואף מעבר, וזאת מאחר והתובע אינו מקיים את זמני השהות המוסכמים.

19.עוד הוסיפה הנתבעת כי עשתה כל שלאל ידה על מנת לעודד את הקשר בין התובע לקטינים, אך האחרון מתעלם מקשיי הקטינים, אינו מעורב בחייהם, מסרב ליתן להם את הטיפולים להם הם נזקקים ואף מסרב לשלם את הסכומים כפי שנקבעו בפסק הדין.

20.הנתבעת מכחישה את טענת התובע לשינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, וטוענת כי את "שינוי הנסיבות" (בפרט כאשר הסכם הגירושין אושר וקיבל תוקף של פסק דין טרם נקבעה ההלכה בבע"מ 919/15), יש לפרש באופן דווקני, כך שהשינוי לא יכל היה להיות צפוי מראש.

לטענתה, בענייננו, תנאי זה אינו מתקיים והיא מפנה לסעיפים 4ב ו- 4י להסכם הגירושין, לפיהם, נצפו מראש הרחבת הלינה וזמני השהות (סעיפים סע' 67-69 לכתב ההגנה), מבלי שהדבר נכרך בהקטנת המזונות.

21.הנתבעת מוסיפה כי בין הצדדים נותרו פערי השתכרות משמעותיים, והתובע איש אמיד מאוד שחי ברמת חיים גבוהה ומסתיר בפני בית המשפט את הכנסתו האמיתית ואין ליתן משקל רב לתלושי השכר שהציג משום שהם מוצאים לו ע"י חברת ******, אשר מצוייה בבעלותו ושליטתו המלאה עוד טרם חתימת הסכם גירושין, עובדה שכלשעצמה מלמדת, כי לא חל שינוי נסיבות (סע' 47-48 לכתב ההגנה).

22.הנתבעת מכחישה את טענות התובע בדבר השבחת יכולותיה הכלכליות ובתצהירה פירטה שהיא עובדת כמנהלת רכש בחברת "*******" ומשתכרת בסך של 12,800 ₪. לטענתה, ויתורה והתחייבותה בהסכם הגירושין, שלא לעבור למרכז פגעו בכושר השתכרותה וכי העלייה בשכרה הינה עליה צפוייה וסבירה. הנתבעת הוסיפה כי היא נמצאת בקשיים ובמאבקים כלכליים. כמו כן ציינה הנתבעת כי רשומה על שמה, חברה אשר אינה פעילה משנת 2011 אולם עתידה להיסגר רק השנה בשל נסיבות הקשורות בשותף של הנתבעת.

23.עוד הוסיפה הנתבעת כי סכום המזונות הנמוך שנקבע והיוון המדור שהוסכם בהסכם הגירושין, נקשר לאיזון הרכושי בין הצדדים לאחר התחשבות וויתורים כספיים ורכושיים שנערכו אגב גירושין וכי יש לראות בהוראות ההסכם כמקשה אחת ואין לבודד סעיף ספציפי ממנו.

24.לאור האמור לעיל, טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בגובה המזונות שנפסקו בהסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק הדין וכי אין בהלכת בע"מ 919/15 לבדה כדי להצדיק פתיחה מחודשת או שינוי בהסכם הגירושין ויש לדחות את תביעתו.

הדין החל:

התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לשינוי מזונות:

25.הלכה פסוקה היא שפסק דין למזונות הוא פסק דין "הצופה פני עתיד", כזה שמלווה את המשפחה עד לבגרותם של הקטינים. על כן, בשונה מפסקי דין בתחומים אחרים, אין הוא יוצר מחסום בפני התדיינות חוזרת.

26.דא עקא, בכדי לשנות את המזונות שנקבעו (בין אם בהסכמה ובין אם בהכרעה שיפוטית), על התובע להוכיח שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב, עת ניתן פסק הדין בעניין המזונות, והדברים, נכתבו בצורה ברורה בפס"ד פייגה שצוין לעיל:

"פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים  בין הצדדים דוחפים לכך." 

ביהמ"ש ממשיך ומדגיש כי "ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו. (שם, עמ' 187-188) ראו גם ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179 ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31/12/1986));

27.עוד נקבע כי כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים (להבדיל מפסק דין המהווה הכרעה שיפוטית בין טענות הצדדים) אזי, יש ליתן משקל נוסף לעובדה זו, ולא בנקל יהיה ניתן לקבל תביעה לשינוי המזונות שנקבעו בהסכמה- "פסק דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי ."ע"א 5651/91מיכל לב-רן נ' ד"ר דוד לב-רן(29/06/1993)‏‏ .

"אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם" ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, (13/06/94);

28.א)ביהמ"ש בעניין שטיין מסביר ומפרט את הקושי בשינוי מזונות אשר נעשו בהסכמה וכותב בהאי לישנא:

"הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט".

ב)רוצה לומר, בכל הקשור לשינוי שיעור מזונות אשר הוסכם בהסכם גירושין כולל, נדרשת מידה רבה של זהירות בעת התערבות של בית המשפט בשיעור המזונות המוסכם, זאת גם אם הוכח לכאורה שינוי נסיבות כלשהו, שכן נקודת המוצא היא שבמסגרת הסכם הגירושין נעשה על ידי הצדדים לו שקלול ואיזון של כלל האינטרסים השונים בכל העניינים ולכן יש לבחון אותו כמקשה אחת ולהקנות לו יציבות ואמינות, ויפים לעניין זה דבר כבוד השופט י. עמית בבג"צ 4407/12פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, סו(1) 369-

"קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל הנושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם."  

29.אם נסכם את העקרונות שנקבעו בפסיקה, ביחס לשינוי מזונות:

א)פסק הדין בעניין מזונות- בין אם בהכרעה שיפוטית ובין אם בהסכמה אינו יוצר מחסום בפני התדיינות חוזרת.

ב)תנאי ראשוני ויסודי לשינוי המזונות הוא הוכחת שינוי נסיבות מהותי ומשמעותי.

ג)ככל שמדובר במזונות שנקבעו בהסכמה, השינוי הנדרש בנסיבות הוא אף גדול יותר, ובפרט כאשר המזונות הם חלק מהסכם כולל, ואז יש קושי בבידוד רכיב המזונות מכלל הרכיבים האחרים שכ"א מהם מאזן את השני, ושינוי המזונות עלול להפר את האיזון בין שאר הרכיבים.

30.ודוק, בית המשפט אינו בודק מחדש מהו סכום המזונות שראוי לפסוק, תוך עיון מחדש בהכנסות הצדדים וצורכי הקטינים אלא עליו לבחון האם מתקיימים התנאים המצדיקים שינוי של המזונות שנקבעו, ורק וככל שהתובע/ת עמדו ברף שקבעה הפסיקה, ניתן לעבור ולבחון את הדברים לגופם.

האם חל שינוי רטרואקטיבי בהלכה הפסוקה, ביחס לפסקי דין שנתנו בטרם בע"מ 919/15:

31.ביום 19.7.17 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין מכונן- בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית ואח' שחולל תמורות בכל הנוגע לפסיקת מזונות עבור קטינים בגילים שבין 6-15 שנים לגביהם חל הדין העברי. נקבע שבגילים הנ"ל חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, כאשר החלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות של כל אחד מהם מכל המקורות העומדים לרשותם ובשים לב למשמורת וזמני השהות בפועל עם הילדים.

32.בעקבות שינוי ההלכה בבע"מ 919/15, החלו הליכים רבים שמטרתם שינוי המזונות לאור ההלכה הנ"ל, כאשר הטענה היא שעצם ההלכה החדשה מהווה שינוי נסיבות המצדיק את שינוי המזונות במקרים המתאימים.

33.עניין זה הוכרע בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20/01/2021) שם נקבע שאין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה ההלכה הנ"ל. ושינוי המזונות אם בכלל, יכול להיעשות רק במידה ומתקיים שינוי נסיבות מהותי, בהתאם למבחנים שנקבעו עוד קודם להלכת 919/15 ואז ורק אז, ביהמ"ש ישים לנגד עיניו את הלכת 919/15.

ביהמ"ש מחדד וקובע כי גם במקרה כזה, שיש שינוי נסיבות:

"מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו על פי דין ישן, שאיננו נוהג עוד.

שנית, על בתי המשפט לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר.....

שלישית, ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע"מ 919/15"( סעיף 15 לפסק דינו של כבוד השופט הנדל).

דיון והכרעה:

34.אקדים ואומר- לאחר בחינת טענות התובע, לא מצאתי כי הצליח לעמוד בנטל המונח על כתפיו ולהוכיח שינוי נסיבות מהותי, בין מצבו היום למצב שהיה קיים בעת הסכם הגירושין, ובוודאי לא כזה המצדיק את שינוי המזונות עליהם הסכים ואשר עוגנו בפסק דין.

ולכן, אני מוצא לנכון לדחות את תביעת האב להפחתת מזונות מהנימוקים שיפורטו להלן:

35.כפי שפורט בחלק הראשון של פסק דיני זה, עיקר טענות האב בדבר שינוי נסיבות, מכוונות אל זמני השהות הקיימים היום ביחס לאלו שהיו בעת מתן פסק הדין, כאשר האב מגדיל לטעון כי לא רק שיש הורות משותפת אלא שהילדים שוהים עמו אפילו למעלה ממחצית הזמן.

כן הוא טוען לשינוי לרעה במצבו הכלכלי לעומת השבחת מצבה הכלכלי של האם.

ולבסוף הוא הפנה לבע"מ 919/15.

36.אתייחס אל כל טענות התובע, דבר דבור על אופניו:

האם חל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי בזמני השהות -

37.כאמור, בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין מיום 07/12/2014 הצדדים הגיעו להסכם כולל, בכלל המחלוקות הנובעות מסיום חייהם המשותפים כאשר עיקרי ההוראות ביחס לזמני השהות (בהגדרתם אז משמורת וחזקה) הם כדלקמן:

א)סעיף 4 (א) קובע כי הקטינים ייוותרו "במשמורתה ובחזקתה הפיזית הקבועה של האישה עד הגיע כל אחד מהם לגיל 18" כאשר נקבע מפורשות בסעיף 4(ב) כי הסכמת האב לכך "מותנית בקיום התחייבותה והסכמתה לשמר מגורי הילדים באזור*** ***** והסביבה ובפרט קיום חלוקת זמני שהות עם הילדים המאפשרת שהייה כוללת לינה לרבות באמצע השבוע".

ב)על פי סעיף 4(ט) להסכם הגירושין, חלוקת זמני השהות, נעשית בהתבסס על המלצות העו"ס מיום 18/11/2014 ותוך צפייה לטווח ארוך".

ג)עיון בסע' 4 רבתי להסכם מלמד כי חלוקת זמני השהות שנקבעו אז, בהתבסס על המלצת העו"ס הם (הטבלה הוכנה על פי הסכם הגירושין):

38.יודגש:

א)מאחר והקטין 3, עדיין ינק באותה עת, נקבע כי זמני השהות ביחס אליו, יהיו מצומצים באותה עת, והם יורחבו עם הגיעו לגיל שנתיים בדומה לאחיו (סע' 4[ט][2] ו-4[ט]5]).

ב)סעיף 4(י) להסכם קבע מראש אפשרות להרחבת זמני שהות, למפגש נוסף באמצע השבוע.

39.כאמור, במסגרת תלה"מ 34388-05-24 שנפתח ע"י האב, ניתן ביום 18/07/2023, תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר וביניהן, "המשך קיומם של זמני השהות הנוכחיים" אשר מפורטים בטבלה הבאה אשר על פי התסקיר מתארת את זמני שההות מאז 2016 :

40.כמן כן בהתאם להודעת העו"ס מיום 16/08/2023 עולה כי חלוקת זמני השהות העדכניים בין הצדדים מתקיימת באופן הבא:

41.עיון בטבלאות זמני השהות מלמד כי השינוי העיקרי ביחס להסכם הגירושין, הוא החלפת זמני השהות עם האב מיום ב' ליום ג' בשבוע. דא עקא, שינוי זה איננו משנה את זמני השהות בפועל אלא רק את מועדם בשבוע.

מעבר לכך, אין כל שינוי מיוחד, שאני יכול להגדיר כמהותי, כולל הגדרת הלינה באמצע השבוע (במקום השבת הילדים לאם בשעה 19:00)- הן בשל המשמעות השולית של הלנה, ביום בו ממילא האב היה אמור להיות עם הילדים עד שעות הערב, והן בשל העובדה כי מלכתחילה ההסכם, צפה מראש (סעיף 4[י]) את הרחבת זמני השהות.

יודגש כי גם בחקירתו הנגדית מיום 22/07/2024, האב אישר את זמני שהות דלעיל, ולא הצביע על כל שינוי מהותי בהם (ראה עמ' 8 ש' 5-15).

42.א)יתירה מכך, סע' 4(ט) להסכם הגירושין קובע כי זמני השהות נקבעו תוך "צפייה לטווח ארוך" ואילו סעיף 4(י) מאפשר לאב להרחיב את זמני השהות ביום נוסף במהלך השבוע מבלי שיש אמירה כלשהי שיהא בכך בכדי לשנות את חיוב המזונות.

לפיכך, שילוב דברים אלו מביאני למסקנה כי גם אם היה מתווסף יום נוסף של זמני שהות עם האב, באמצע השבוע, הרי שספק אם ניתן היה לראות בו כשינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, כאשר הוא התאפשר מראש בהסכם שקובע ברחל בתך הקטנה כי זמני השהות הוסכמו תוך צפייה לטווח הארוך.

ב)יצוין כי בחקירתו הנגדית, האב ניסה לטעון כי ההרחבה הנ"ל, מתייחסת למצב נקודתי חד פעמי (עמ' 8 ש' 18-29), אך פרשנות זו אינה מקובלת עלי, ועומדת בניגוד לסעיף 4(טו) שהוא סעיף פרטני המתייחס להרחבה נוספת של זמני השהות, בכדי לאפשר להורה לקחת עמו את ילדיו לאירועים משפחתיים, גם אם זה על חשבון ימי שהות של הצד האחר, ולכן אין ספק כי מטרת סעיף 4(י) נועדה לאפשר לאב להרחיב את זמני השהות.

43.כבר נקבע בפסיקה, כי לא כל שינוי בחלוקת זמני השהות צריך להשליך על גובה המזונות. על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו ורק במקרה שיש שינוי משמעותי בזמני השהות אזי יש לקבוע כי יש לכך השפעה על גובה המזונות.

גם התובע עצמו בסעיף 6 לסיכומיו, כותב תוך שהוא מפנה לפסיקה כי הנטל על המבקש שינוי המזונות אינו רק להוכיח כי נוצר שינוי אלא גם "כי שינוי הנסיבות הוא כזה שלא ניתן לצפותו או לשערו בעת פסיקת המזונות" "

לא אלו פני הדברים בענייננו- השינוי שחל עם השנים אינו משמעותי, ובוודאי אין מדובר בשהייה של הקטינים עמו, למעלה ממחצית הזמן, כפי שטען בסעיף 5(א) לתביעתו.

כמו כן, נוסח ההסכם מלמד שהצדדים צפו שינוי רוחבי, מבלי שהדבר נכרך בשינוי המזונות.

לכן מסקנתי היא שמדובר בהתפתחות דינמית אותה הצדדים צפו מראש ואינה יוצרת כל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, המצדיק פתיחה מחודשת של סוגיית המזונות מטעם זה.

44.לסיום עניין זה, אתייחס לעניין הגדרת זמני השהות "כמשמורת משותפת" או אם לאו, דבר אשר הצדדים השקיעו בו אנרגיה מיותרת לחלוטין, ביחס לנסיבות העניין הפרטניות והסעד שהתבקש-

ראשית יוער כי ההמלצה של העו"ס לסדרי דין (לה הסכימו הצדדים ושקיבלה תוקף של פסק דין), אינה על שינוי זמני השהות, אלא על "המשך קיומם של זמני השהות הנוכחיים" (ההדגשה אינה במקור) אשר ע"פ התסקיר הם מתקיימים באותו אופן מזה שנים ארוכות.

רוצה לומר, גם העו"ס, לא סברה שיש שינוי כלשהו בזמני השהות ועיון בחלופה 1 ובחלופה 2 כפי שתוארו בתסקיר, מלמדת כי העו"ס כתבה באופן מפורש ביחס ל-2 החלופות כי הן "ללא שינוי בזמני השהות".

דא עקא, כל המחלוקת של הצדדים ביחס ל-2 החלופות הייתה ביחס להגדרת אותם זמני שהות, כאשר "האב מבקש הגדרת אחריות משותפת ללא שינוי בזמני השהות".

45.כפי שהורחב לעיל, שינוי הנסיבות הנדרש לשם שינוי גובה המזונות, אינו קוסמטי ולא נוצר מניסוח זה או אחר, ושינוי של מה בכך, לא יצדיק את שינוי המזונות.

לכן, בהיעדר שינוי מהותי, בפועל, בזמני השהות, ביחס לאלו שנקבעו בהסכם הגירושין אזי, "ההגדרה" של זמני שהות הנהוגים (מבלי שיש בהם בפועל שינוי), אינה משפיעה כהוא זה, על תוצאות ההליך, כל עוד, שינוי כאמור לא נוצר.

46.לפיכך אני דוחה את טענות האב כי נוצר שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי בזמני השהות היום, ביחס לזמני השהות עליהם הסכימו הצדדים בהסכם הגירושין.

האם נוצר שינוי מהותי ובלתי צפוי ביכולתם הכלכלית של הצדדים-

השתכרותו של האב:

47.התובע טען כי כיום הינו עובד בחברת "*******" (להלן "החברה") ושכרו עומד על סך של 12,000 ₪, כאשר לטענתו בעת מתן פסק הדין שכרו היה גבוה יותר משום שעבד בחברת ******. לדברי האב הוא אינו יכול למצות את כושר השתכרותו מעבר לאמור לעיל לצורך הגדלת הכנסתו וזאת לנוכח העובדה כי הילדים שוהים עמו מחצית מהחודש.

48.עיון בתלושים שצירף התובע כנספח 3, לכתב תביעתו, מלמדים כי אכן הוא מועסק בחברת ******בע"מ ושכרו ברוטו עומד בממוצע חודשי, ע"ס של כ-26,500 ₪ ושכרו נטו 12,000 ₪.

49.כפי שהודה התובע בסעיף 22 לתביעתו והרחיב בחקירתו הנגדית (עמ' 4 ש' 24- עמ' 5 ש' 5) החברה בה הוא מועסק כשכיר, היא חברה, שבבעלותו היחידה, ובה הוא עובד יחיד המקבל שכר שעתי.

מכאן ניתן להסיק, כי התובע יכול להעלות או להוריד משכרו כרצונו, וכמובן שהנו זכאי לדיבידנדים, על רווחי החברה ככל שיש כאלו, אך מסיבות השמורות עמו, התובע לא צירף ולו בדל מסמך היכול לללמד על יכולותיה הכלכליות של החברה, ביצועיה, מאזנה ו/או כל מסמך היכול ללמד על השיקולים בקביעת שכרו.

50.הלכה פסוקה כי הימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל דין מקימה לחובתו, חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.

נטל השכנוע בתביעה לשינוי מזונות, מוטל על כתפי המבקש לשנות את החיוב, ואי הבאת הנתונים שצוינו לעיל, ביחס לחברה של התובע, לא רק שעומדת לחובתו, אלא אינה מעבירה את נטל השכנוע אל כתפיה של הנתבעת, וייתכן והיה די בכך בכדי לדחות את טענות התובע בהקשר זה.

51.אע"פ כן לא הסתפקתי בכך, ובהתאם לסמכותי הטבועה כמו גם בקשת התובע (עמ' 21 ש' 23-24) נדרשתי למסמכים בהליכים הקודמים בין הצדדים לאחריהם נחתם הסכם הגירושין, בכדי לבחון את השתכרותו של האיש.

עיון בחווה"ד האקטוארית, של רו"ח ***** שהוגשה בתמ"ש 23234-09-13 ביום 20/08/2014 מלמד כי שכרו של התובע מהחברה, באותה עת עמד על כ- 17,700 ₪ ברוטו ושכרו נטו על 10,000 ₪ (ראו ביאור 7 לסעיף 2 לחווה"ד וכן נספח 37).

נתונים אלו מפריכים מתוכן, את טענות האיש על הפגיעה בשכרו ביחס למועד הסכם הגירושין, משום שעובדתית, שכר הברוטו שלו עלה בכ- 50% והנטו ב-20%.

למען הסר ספק אוסיף כי *** מציין מפורשות כי אין שינוי בין הכנסות התובע מהחברה לעומת משכורתו מחברת ******, וככל הנראה החברה מהווה בעבורו חברת ארנק.

52.זאת ועוד, עיון בחווה"ד של ****, מלמד כי מלבד שכרו הנ"ל של האיש, שולם לאישה ע"י החברה, שכר חודשי ברוטו של כ- 10,800 ₪ וכן כי מרבית רווחי החברה נמשכו כשכר וגם נותרה יתרה קטנה של רווחים.

משכך ההיגיון אומר כי היום, כאשר התובע הוא שכיר יחיד, כהודאתו לפרוטוקול, אזי ממילא ניתן למשוך שכר גבוה יותר, לכן הימנעותו שצוינה לעיל, מצירוף כל מסמך הנוגע לחברה שנמצאת בבעלותו ושליטתו הבלעדית ובה הוא השכיר היחיד, שבה ועומדת לחובתו, גם בעניין זה.

53.לפיכך די באמור לעיל, בכדי לדחות את טענות התובע בדבר שינוי הנסיבות הנובע מהירידה בהכנסותיו, אשר לא רק שגדלו מאז הסכם הגירושין, אלא ייתכן שכאשר נצרף אליהם את רווחי החברה- ככל שישנם- הם יכולים אף להיות גדולים מאלו שאנו למדים מתלושי השכר שהוצאו לו, ע"י החברה שלו.

54.א)מעבר לכך, לא ניתן להתעלם מנתונים נוספים המלמדים על יכולת כלכלית מעבר לזו המשתקפת בתלוש השכר בלבד:

כך לדוג', למרות שהתובע מחזיק רכב חברה, הוא מרשה לעצמו להחזיק בנוסף, אופנוע (עמ' 4 ש' 7-8). כמו כן הוא מאפשר לעצמו לחופשות, על חשבון חברה (עמ' 5 ש' 18).

ב)בנוסף, האיש לא רק שלא צירף תדפיסי חשבון כפי שנדרש על פי דין כמו גם בהחלטת ביהמ"ש מיום 07/06/2022 הרי שגם ביחס לתדפיסים שהעביר לב"כ האישה באמצעות ב"כ – לא ידע ליתן הסברים על סכומים נוספים שעברו לחשבונו ראו (עמ' 6 ש' 30- עמ' 7 ש' 5).

ג)אם לא די באלו, הרי שהתובע הודה כי החברה שבבעלותו אינה מקור ההכנסה היחיד שלו, וציין גם את חברת "****"

"ש.איזה חברה מעסיקה אותך?

ת.חברה בשם ******. אני נותן שירותי הנדסה לחברה בשם*****. ונתנו לי שובר למלון". עמ' 6 ש' 21-22

55.כל אלו מלמדים 2 דברים עיקריים:

א)גם אם נבחן את השתכרותו רק על פי תלושי השכר מהחברה, אזי, בניגוד לטענתו, שכרו היום ביחס למועד הסכם הגירושין, לא רק שאינו נמוך יותר (כפי שטען בסעיף 22 לכתב התביעה ובסעיף 12 לתצהיר עדותו), אלא הוא גדל בכ- 50% בברוטו ו-20% בנטו.

יחד עם זאת, סביר להניח כי הכנסותיו אינן מסתכמות בתלושי השכר שצירף, ויש לו הכנסות נוספות, אם מגורמים אחרים ואם בדמות דיבידנדים והטבות אחרות להן הוא זכאי מהחברה שבבעלותו ובשליטתו, בה הוא משמש כשכיר היחיד.

ב)חובתו של התובע המבקש לשנות את גובה המזונות וטוען לשינוי נסובת מהותי שהוביל לירידה בהכנסותיו והשתכרותו- לפרוס בפני ביהמ"ש תמונה כלכלית מלאה של מצבו.

התובע לא עשה כן, ולמרות שחברת ***** מצויה בשליטתו ובעלותו המלאה של התובע הוא נמנע מהצגת כל מסמך היכול ללמד על מצבה הכלכלי.

זאת יש לזקוף זאת לחובתו לא רק בפן הראייתי אלא גם לעניין תום לבו, דבר המקבל חיזוק, בעובדה שרק במקרה, בעת חקירתו הנגדית גילה שהוא מועסק גם ע"י חברה נוספת (חב' ****).

56.כל אלו מובילים אותי לדחיית כל טענותיו בדבר הירידה בהכנסותיו ביחס למועד הסכם הגירושין ו/או כל שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי בהכנסותיו .

השתכרות האם:

57.גם טענות האיש על השבחת שכרה של האישה באופן מהותי, אינן מחזיקות מים.

58.באשר להשתכרות הנתבעת, זו ציינה בכתב הגנתה שהיא עובדת כמנהלת רכש בחב' "*****" ושכרה הנו 12,800 ₪. לטענתה, בעת החתימה על הסכם הגירושין עבדה בחברת "*****", ושכרה עמד על 10,000 ₪. עוד הוסיפה הנתבעת בסיכומיה לעניין הכנסתה כי ויתורה והתחייבותה שלא לעבור למרכז פגעו בכושר השתכרותה וכי העלייה בשכרה במשך 10 שנים מאז נחתם פסק הדין הינה עליה צפוייה וסבירה. כמו כן ציינה הנתבעת כי היא נמצאת בקשיים ובמאבקים כלכליים.

59.טענות אלו תואמות את האמור בחווה"ד של רו"ח **** שהוגשה בהליך הקודם (בו הגיעו הצדדים להסכם הגירושין), שם נכתב (ראו ביאור 7 לסעיף 3 לחווה"ד, נספח 39 ) שבאותה עת, הנתבעת הייתה שכירה נוספת בחברה ששכרה ברוטו עמד על כ-10,800 ₪ ברוטו ושכרה נטו 10,000 ₪.

60.עיון בתלושי השכר של האישה אצל מעסיקה כיום מלמדים כי שכרה ברוטו עלה בכ-40% ושכרה נטו בכ- 20%, מדובר בשיעורים דומים לעליית שכרו של התובע, אך בניגוד לתובע, הנתבעת אינה עובדת בחברה שבבעלותה ושליטתה, אין לה שליטה בשכרה והיא אינה זכאית, להטבות להן זכאי בעל שליטה בחברה- אם בדמות דיבידנדים, ואם באפשרות, במקרים המתאימים בדין, להשית חלק מההוצאות על החברה שבשליטתו ובבעלותו.

61.אכן בחקירתה הנגדית, הנתבעת הזכירה חברה שבבעלותה ובבעלות שותף (עמ' 20 ש' 4-15) אך ציינה שמדובר בחברה בלתי פעילה מאז 2012 והדבר גם תואם את טענות התובע עצמו בסע' 49 לכתב ההגנה שהוא הגיש, בתמ"ש 3365-09-13 כמו גם את סע' 3 ביאור 7 לחווה"ד של ***** שצוינה לעיל.

62.התובע לא הצביע על מקורות הכנסה אחרים העומדים לזכות הנתבעת, ועם כל הכבוד, לא מצאתי דבר בטענתו כי שווי בית המגורים הכפיל עצמו.

הצדדים הסכימו על היוון המדור והעברת הזכויות בבית המגורים לאישה וערכה היום אינו אמור להוות שיקול לשם שינוי גובה המזונות, ומן הסתם, אם ערכה של הדירה היה יורד, לא הייתה מתקבלת טענה כי ההיוון באותה עת, אינו הוגן.

עוד אציין בהקשר זה כי בסעיף 32 להסכם הגירושין, הצדדים עצמם הצהירו כי ייתכן שווי הדירה גבוה מהשווי אליו התייחסו בהיוון ובסעיף 33 להסכם הגירושים הם מציינים בבירור, שהעברת הזכויות בדירה לאישה עבור סך של 140,000 ₪, נעשתה תוך שקלול נתונים נוספים.

63.גם חקירתה הנגדית של הנתבעת בהקשר הבית, לא הועילה במאומה לתובע וגם לא הובנה מטרתה.

האם התובע מצפה כי הנתבעת תמכור את הדירה, רק כדי להצדיק הפחתה מסוימת במזונות שעל התובע לשלם?!?

האם ניתן לכפות על הנתבעת מחזור משכנתה, או לגייס הון לסלק את המשכנתה??

התשובה ברורה מאליה והגם שלא היה צריך בהכרח ליתן לכך גם התייחסות בהסכם, הרי שבסע' 33 הוסכם מפורשות כי ההסכמות והחיובים נשוא ההסכם יעמדו בעינם -"אף אם תחליט האישה בשלב כלשהו, למכור את הדירה לצד ג ו/או להשכירה ו/או להעביר הזכויות בה ללא תמורה".

64.אשר על כן אני דוחה את טענות האיש בהקשר זה, כמו גם טענותיו, כי הנתבעת התחייבה לכאורה לתשלום חודשי של 5,000 ₪ במסגרת משכנתא שנטלה, רק בכדי להקטין את ההכנסה הפנויה משל צפתה הליך משפטי מצד התובע והתכוננה אליו.

ספק גדול מאוד, אם הנתבעת צפתה או יכלה לצפות את ההליך דנן, כעשור שנים לאחר ההסכם ומבלי שיש כל שינוי בזמני השהות, תעסוקת התובע ו/או תעסוקתה, אך אוסיף ואומר כי גם אם לא הייתה הנתבעת מתחייבת להוצאת המשכנתא דלעיל, לא היה בעובדה זו לבדה כדי להביא לשינוי חיוב המזונות.

65.הנה כי כן, גם בראי הכנסותיה של הנתבעת, לא מצאתי כי נוצר שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי המצדיק לכשעצמו, את שינוי המזונות.

סוף דבר:

66.עניינה של תביעה זו, הוא הפחתת תשלום מזונות הקטינים שבכותרת עד כדי ביטולם.

המזונות נקבעו בהסכם שנערך בעזרת ביהמ"ש ובו שני הצדדים היו מיוצגים, ובו הסדירו הצדדים את כל המחלוקות הנובעות מסיום חייהם המשותפים ובכלל זה, העניין הרכושי, האחריות ההורית וזמני השהות, מזונות הילדים ומדורם, תוך שהצדדים מסכימים גם על היוון המדור במסגרת האיזון הכולל וכן העברת זכויות בבית המגורים במלואן לידי האישה, תוך התחייבות של האישה שלא להעתיק את מקום מגורי הילדים מעבר לרדיוס של 20 ק"מ, ומבלי שיש כל הגבלה עליה לעניין מכירת בית המגורים (בו היא מתגוררת עד היום עם ילדיה).

67.עיון בהסכם, מלמד כי אין עסקינן בהסכם, גנרי וממוקד אלא בהסכם כולל, בו גם כאמור נעשה היוון של המדור וגם בוצעה העברת זכויות בבית כאשר הצדדים מציינים מפורשות כי להערכתם שווי הבית גבוה יותר וגם נתינה התחייבות של האישה שלא להעתיק את מקום מגורי הילדים.

68.בהליכים דנן, ביקש האב לשנות ולהפחית את חיוב המזונות, כשהוא טוען לשינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, בזמני השהות שלו עם ילדיו שלטענתו התרחבו עד לכדי למעלה ממחצית הזמן עמו; ירידה בהכנסותיו ושיפור במצבה הכלכלי של האם והכול בראי בע"מ 919/15.

69.כפי שהורחב לעיל, האב כשל להוכיח את כל טענותיו- הכנסותיו לא פחתו ואפילו עלו וזמני השהות שלו עם ילדיו, אינם שונים מהותית מה שנקבע בהסכם הגירושין ומתקיים בפועל מזה כעשור ובו נצפתה מראש אפשרות להרחבת זמני השהות ביום, מבלי שהדבר נכרך בשינוי המזונות.

70.עוד אוסיף, כי בכדי להצליח בתביעתו, היה על התובע להראות שוני כה מהותי ובלתי צפוי, לא רק מכיוון שמדובר בפסק מוסכם, אלא גם בגלל, מכלול האיזונים שנעשו בהסכם, ועשוהו למקשה אחת- דבר היוצר קושי לא מבוטל, בבידוד סעיף ספציפי זה או אחר מתוכו.

71.הדברים לא רק זועקים לעין מתוכן ההסכם, אלא גם הדבר נכתב בצורה מפורשת.

א)כך לדוגמא בפרק ג' להסכם שכותרתו – אחריות הורית לסיפוק מזונות הקטינים, נכתב בסעיף ג (א) 6 - "הצדדים מצהירים, כי הסכום נקבע לאחר התחשבות בויתורים כספיים ורכושיים שנערכו אגב הגירושין ואגב הסכם זה ובפרט לעניין דירת המגורים".

ב)כמו כן, בפרק ד' "הסדרי פירוק שיתוף בנכסי הצדדים ואיזון משאבים כולל" בסע' 32-32 להסכם הגירושין כתוב מפורשות כי המדובר בהסכם כולל כאשר הצדדים לקחו בחשבון מכלול רחב של שיקולים ונתונים כאשר כל צד ויתר או התגמש לטובת גיבוש אותו הסכם. כך למשל, התשלום בסך 140,000 ₪ עבור הזכויות בדירה שיקף גם את התחייבותה של האישה שלא להעתיק מקום מגורים ובכך להבטיח את המדור גם כחלק אינטגרלי מסכום המזונות שעליו הסכימו. כמו כן הצדדים לקחו בחשבון נתונים נוספים, רכושיים, ואף כאלה הנוגעים להפרשי ההשתכרות ביניהם.

72.כל אלו והעובדה שהתובע הנו איש בעל יכולת, העובד כשכיר יחיד ב"חברת ארנק" שבשליטתו ובבעלותו המלאה מחזקת את טענת הנתבעת כי ההסכם משקף וויתורים שונים שמצדה התבטאו בוויתור על מלוא הזכויות בחברה (שהייתה באותה עת רשומה על שני הצדדים והעסיקה את שניהם), וייתכן ואלמלא הסכמתה ההליכים בתיק היו מסתיימים אחרת מבחינה רכושית, ממונית וכספית.

73.גם הלכת בע"מ 919/15 אין בה בכדי לתמוך בתביעת האיש, הן בשל ההלכה הפסוקה, שאין בה לכשעצמה בכדי להוות שינוי נסיבות המצדיק שינוי המזונות שנקבעו בהסכם, והן לאור העובדה שלא מצאתי כי יש שינוי מהותי ובלתי צפוי בזמני השהות היום, ביחס למה שנקבע בהסכם ומה שמתקיים בפועל מזה עשור ו/או בהכנסות מי מהצדדים.

74.נתונים אלו בשילוב התנהלות התובע, שבחר לגלות טפח ולהסתיר טפחיים, מעלים תהיות מדוע בחר להגיש את תביעתו מלכתחילה.

75.כידוע בבע"מ 7670/18פלונית, שצוין קודם, נקבע כי אין תחולה רטרואקטיבית של בע"מ 919/15 נקבע בי בתביעות לשינוי מזונות, המתייחסות לפסקי דין שנתנו טרם בע"מ 919/15 יש לפעול בשני שלבים " בשלב ראשון עליו לבחון האם מתקיים מבחן שינוי הנסיבות המהותי, וזאת בהתעלם מהשינוי שחל בהלכה המשפטית בעקבות הלכת פלוני. בשלב שני, אליו יש לעבור אם, ורק אם, ימצא כי קיים שינוי נסיבות מהותי ביחס לצורכי הקטינים".

76.בנסיבות דנן, הגם שהסכם הגירושין צפה שינויים מסוימים, הרי שבפועל, לא מצאתי כי נוצר שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי וספק אם יש שינוי כלשהו ולכן אני מורה על דחיית התביעה על כל רכיביה.

77.שקלתי באשר להוצאות ובחרתי שלא להטילן על הרף היותר גבוה ואני מחייב את התובע בתשלום לטובת הנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 12,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

78.המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.

79.אני מתיר פרסום פסק דין זה לאחר הסרת פרטים מזהים של הצדדים ובכפוף לשינויי הגהה וניסוח ככל שיידרשו.

ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"ה, 18 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.