פס"ד בתביעת פינוי בין אחים

לפניי תביעה לסילוק יד ופינוי נכס שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת שהיא אחותו.

רקע עובדתי בתמצית

1. הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת בדירה ברחוב ____ ב ____, הידועה כגוש ***, חלקה ***, תת חלקה *** (להלן: "הדירה").

2. אין מחלוקת, כי הדירה רשומה בשלמות ע"ש התובע.

3. אמם המנוחה של הצדדים (להלן: "המנוחה") נפטרה בשנת 2019. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 27.07.14 במסגרתה הורישה את מלוא הזכויות בדירה לתובע בלבד, תוך שנקבע בצוואה כי המשך מגוריה של הנתבעת בדירה נתון להסכמתו הבלעדית של התובע ולטוב ליבו (להלן: "הצוואה"). יצוין, כי התובע צירף את הצוואה ללא צו קיום צוואה. עיון באתר הרשם לענייני ירושה מעלה כי ניתן צו קיום צוואה בתאריך 25.11.19.

4. עוד עולה מנסח הטאבו שצורף כנספח 2 לכתב התביעה, כי בתאריך 15.03.16 הועברו הזכויות בדירה ע"ש התובע במסגרת "מכר ללא תמורה".

5. היחסים בין הצדדים עכורים עד מאוד, דבר שבא לידי ביטוי בין היתר בבקשות חוזרות ונשנות למתן צווי הגנה. טרם הגשת התביעה דנן הגיש התובע שתי בקשות למתן צווי הגנה כנגד הנתבעת, במסגרתן עתר להרחקתה מהדירה. לאחר הגשת התביעה, הייתה זו הנתבעת שהגישה בקשה לצו הגנה כנגד התובע, כמפורט להלן:

   • תיק ה"ט 47098-05-21: התובע טען לאלימות פיזית ומילולית של הנתבעת כלפיו. לא ניתן צו הגנה במעמד צד אחד אלא נקבע דיון במעמד שני הצדדים, שלאחריו נדחתה הבקשה תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת.

   • תיק ה"ט 2050-08-21: התובע טען כי הוא ממשיך לספוג אלימות מילולית מצד הנתבעת. ניתן צו במעמד צד אחד האוסר על הנתבעת להתנהג באלימות כלפי התובע, אולם מבלי לקבוע מסמרות בעניין נכונות טענות התובע ומבלי להרחיק את הנתבעת מהדירה.

     בדיון במעמד שני הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן ינהגו האחד בשני בכבוד, יימנעו מלהטריד איש את רעהו וישמרו על תקשורת מכבדת ועניינית באמצעות פתקיות כתובות שתודבקנה על המקרר, על מנת שיוכלו להמשיך לנהל את חייהם השוטפים תחת קורת גג אחת, תוך ששני הצדדים שומרים על טענותיהם.

   • תיק ה"ט 46848-08-22: הנתבעת טענה כי התובע אינו מאפשר לה לנהל אורח חיים תקין וסביר, על מנת לגרום לה לעזוב את הדירה. לטענתה, התובע מאיים לעשות לה "שואה", מציע לה להתאבד, מאיים לאשפז אותה בגהה וכן מתקין מצלמות בכל הבית, דבר הפוגע בפרטיותה. לא ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, אלא נקבע דיון במעמד שני הצדדים, תוך שהובהר כי נאסר על שני הצדדים לנקוט באלימות או להפריע לניהול אורח חיים סביר ותקין בדירה. בדיון במעמד שני הצדדים הגיעו הצדדים להסכמות בדבר אופן ניהול אורח החיים תחת קורת גג אחת, ולאחר הדיון אף ניתנה החלטה לעניין המצלמות המותקנות בדירה (ראה החלטתי מיום 24.08.22).

   • יצוין, כי במסגרת ניהול ההליך, הגיש התובע אף שלוש הודעות עדכון לבית המשפט במסגרתן טען כי המצב בבית בלתי נסבל והנתבעת ממשיכה להתעמר בו, אולם הובהר לו כי הגשת הודעות עדכון אינה הדרך הנכונה לבקש סעד מבית המשפט.

6. ביום 28.12.22 התקיים דיון הוכחות בתיק (פרוטוקול הדיון מיום 28.12.22 ייקרא להלן: "הפרוטוקול").

   תמצית טענות התובע

7. בכתב התביעה נטען, כי בהתאם לצוואת המנוחה הדירה שייכת בשלמות לתובע, ומגורי הנתבעת בדירה כפופים להסכמתו הבלעדית. לאחר פטירת המנוחה, התובע גילה רחמים וטוב לב כלפי הנתבעת ואפשר לה להמשיך להתגורר בדירה, אולם המצב הולך ומחמיר בשל אלימותה הפיזית והמילולית של הנתבעת כלפיו. לפיכך, התובע אינו נותן הסכמתו להמשך מגורי הנתבעת בדירה והוא ביקש ממנה לפנות את הדירה. מאחר והנתבעת אינה מפנה את הדירה, מוגשת התביעה דנן על מנת שבית המשפט יורה על פינויה מהדירה.

8. התובע זכאי לדרוש את פינוי הנתבעת מהדירה מכח סעיף 16 לחוק המקרקעין התשכ"ט- 1969. עוד טוען התובע כי מדובר בהשגת גבול ועוולה נזיקית לפי סעיף 29 לפקודת הנזיקין.

9. לאחר שבדיון מיום 09.06.22 נשאל התובע ע"י בית המשפט לגבי נסח הטאבו בו מופיעה העברה ללא תמורה, הוסיף התובע וציין בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי המנוחה העבירה לו את הזכויות בדירה בהעברה ללא תמורה עוד בחייה.

10. התובע ציין בתצהירו, כי כל חייו סעד את המנוחה והעביר לה כספים לצורך רכישת הדירה ולכן המנוחה ייעדה לו את הדירה. עוד טען התובע, כי המנוחה סבלה מהתנהגות הנתבעת וביקשה להרחיקה מהדירה בעצמה.

11. התובע הצהיר כי הוא שומר על זכותו להגיש תביעה לדמי שימוש כנגד הנתבעת.

     

    תמצית טענות הנתבעת

12. התובע מבקש להלך אימים על הנתבעת, להשחיר את פניה ולהותיר את אחותו ללא קורת גג מעל ראשה וללא פתרון דיור חלופי.

13. הנתבעת מתגוררת בדירה ממועד לידתה, ברשות אמה ולאחר מכן ברשות התובע.

14. לנתבעת חלק בדירה מכוח הבטחת אימה המנוחה, עמה התגוררה וטיפלה בה עד ליום פטירתה. המנוחה הבטיחה לנתבעת להיוותר בדירה עד יום מותה, ואף אמרה זאת מפורשות לתובע ולאנשים אחרים שהיו קרובים אליה.

15. נוסף על כך, לנתבעת חלק בדירה מכוח העובדה שהיא עשתה כל שביכולתה כדי לשלם את חלקה בדירה ולהשתתף בהוצאותיה, תוך שהיא מעבירה לתובע, לפי הצעתו, מדי חודש בחודשו כסף לחשבונו ואף השתתפה בתשלומי שכר טרחת עורך הדין שטיפל ברכישת הדירה.

16. המנוחה רכשה את הדירה במסגרת מכרז של דירת עמידר בשנת 2008 באמצעות נטילת משכנתא בסך 240,000 ₪. בכתב ההגנה נטען, כי התובע שילם סך של 120,000 ₪ ואילו הנתבעת שילמה

    כ-55,000 ש"ח לצורך הרכישה בתשלומים שקבע התובע, בתמורה להבטחתו כי עם סיום התשלומים ירשום חלק מהדירה על שמה. בפועל, התובע הונה אותה ולא התכוון לרשום "ולו חדר על שמה", תוך ניצול מצבה הבריאותי והנפשי. בתצהיר עדותה ראשית טענה הנתבעת, כי נתנה מעל 80,000 ₪ לצורך רכישת הדירה בתשלומים שקבע התובע, משנת 2009 ועד שנת 2014.

17. התביעה לוקה בחוסר תום לב מהותי, שכן התובע יודע שמצבה הכלכלי של הנתבעת בכי רע. הנתבעת מתקיימת מקצת נכות ומעבודה עם קשישים, מתקשה לכלכל עצמה ואינה יכולה להחזיק במדור חלופי, ובפרט לאחר שהתובע ביקש ממנה כספים על מנת שיהא לה חלק בדירה ואז סירב להחזירם.

18. בשנת 2014 שקלה הנתבעת לצאת למגורים נפרדים נוכח יחסים עכורים עם התובע. התובע הבטיח להשיב לה כספים ששילמה במידה ותצא מהדירה ואף החתים אותה על ויתור על חלקה בדירה. אולם, בסופו של יום התובע סרב להשיב לה כספים אלו, ועל כן נותרה להתגורר בדירה.

19. צוואת המנוחה והסעיף לפיו מגוריה של הנתבעת בדירה נתונים לחסדיו וטוב ליבו של התובע הם תולדה של מניפולציות ותחושת איום שחוותה המנוחה מהתובע. לאחר שהתובע הצטרף למגורי המנוחה והנתבעת בדירה הוא החל להסית את המנוחה כנגד הנתבעת במטרה להעביר את הדירה על שמו. הנתבעת חוותה התעללות מצד התובע והמנוחה, אולם עם זאת, תמיד דאגה למנוחה וסעדה אותה בשנות חייה האחרונות. הנתבעת לא נהגה כלפי התובע באלימות אלא להפך, התובע מתעלל בה על מנת להבריח אותה מהדירה בה נולדה וגדלה.

20. השיקול המרכזי בקביעת זכותה וגורלה באשר לדירה עניינו הבטחת צדק והגינות ומניעת פגיעה בה. חרף זכויות התובע בדירה, אין לפנותה מהדירה שכן אין לה מקום מגורים אחר או יכולת למצוא מדור חלופי.

     

     

    דיון והכרעה

    צוואת המנוחה

21. בכתב התביעה ביסס התובע את עילת הפינוי שלו על סעיף 4 לצוואת המנוחה מיום 27.07.14 (ראה: נספח 5 לתצהיר התובע) במסגרתה נרשם כדלקמן (ההדגשות במקור – מ"ו) :

    4.א. אני מורישה ומצווה כי כל זכויותיי הנוכחיות והעתידות בדירה הנמצאת ברחוב *****, **** הידועה כתת חלקה *** בחלקה *** בגוש ***,

    1. יחולקו באופן הבא:

    י' נושא ת.ז. מס' ******** יקבל אותה בשלמות 

    2. לאחר פטירתי, ההחלטה באם לתת לד' זכות לגור בדירה היא אך ורק בידי י' ונתונה להסכמתו הבלעדית ולטוב ליבו.

    3. מתן אפשרות לד' לגור בדירה לאחר פטירתי לא תקנה לד' שום זכות כלשהי בדירה.

22. בהמשך הצוואה, מצווה המנוחה את שאר רכושה לתובע, לנתבעת ולגב' א' (בת נוספת – מ"ו) בחלקים שווים ביניהם. בסעיף 5 לצוואה ממנה המנוחה את התובע כמנהל עיזבון ומציינת כי אם אחד היורשים יפעל כנגד החלטותיו של מנהל העיזבון הוא ינושל מהעיזבון. בסעיף 6 לצוואה מצוין כי אם מי מהיורשים יערער על הצוואה או ינהל הליך בגינה הוא ינושל מהצוואה וחלקו יחולק שווה בשווה בין יתר היורשים.

23. אין מחלוקת, כי הנתבעת לא הגישה התנגדות לקיום הצוואה. במצב דברים רגיל, במידה וצד אינו מגיש התנגדות לקיום הצוואה, הרי שניתן לטעון שהוא מקבל את האמור בצוואה ואינו יכול להעלות בהמשך טענות לגבי הוראות הצוואה. אולם, במקרה דנן טענתה של ב"כ הנתבעת, כי הנתבעת היא אישה מוחלשת נפשית, שכלית וכלכלית תואמת את התרשמותי מהנתבעת ומתשובותיה במהלך הדיונים שלפניי, מה גם שאין מחלוקת שהנתבעת מוכרת כבעלת נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי (ראה גם: עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 19-18). כאמור, התובע לא צירף צו קיום צוואה או אישור מסירת הבקשה לקיום צוואת המנוחה לידי הנתבעת. בדיון מיום 09.06.22 טענה ב"כ הנתבעת, כי היא אפילו לא יודעת אם הצוואה קוימה.

24. הנתבעת נשאלה בחקירתה האם הגישה התנגדות לקיום הצוואה ותשובותיה מובאות במלואן, שכן ניתן ללמוד מהן על הבלבול וחוסר ההבנה מצדה של הנתבעת:

    "ש.תאשרי לי בבקשה שלא הגשת התנגדות לצוואת אימא שלך.

    ת. אני לא כל כך מבינה בזה.

    ש. אני אסביר. אני לא מכשיל אותך, אני שואל שאלות. אימא שלך עשתה צוואה.

    ת. כן.

    ש. התנגדת לצוואה של אימא שלך? הגשת התנגדות לרשם הירושות? כתבת לבית

    המשפט "הצוואה לא תקינה"? אני לא שואל אם זה היה, אני שואל אם הגשת משהו.

    ת. אני לא הגשתי כי הם לא שיתפו אותי בנוגע לזה".

    ראה: עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 27-20.

    ובהמשך:

    "ש.אימא אמרה כל הזמן שתהיי בבית? זה מה שאת אומרת? את ראית את הצוואה

    של אימא? את הצוואה של אימא, ראית אותה?

    ת:לא.

    ש:לא ראית עד היום את הצוואה של אימא?

    ת:בחיים שלי לא.

    ש:את מצפה שצוואה שהצגנו בפני בית המשפט הנכבד בתצהיר, לא הסתכלת על

    התצהיר ששלח התובע?

    ת:תצהיר לא, אבל צוואה הוא לא נתן לי לראות. הוא גם לא אמר לי שהוא הולך

    לעשות צוואה עם אימא.

    ש:אני שואל שאלה.

    ת:הוא לא אמר לי שהוא הולך לעשות צוואה עם אימא, אתה לא מבין?

    ש:אני שואל שאלה.

    ת:הוא כל הזמן ניסה לברוח. אני עונה לך.

    ש:תצהיר עדות ראשית שלו שהוא הגיש לבית המשפט הנכבד, אני אראה לך.

    בתצהיר העדות הראשית שלו וגם בכתב התביעה צורפה הצוואה של אימא. את רוצה להגיד לי שעד היום לא הסתכלת מה היא כתבה בצוואה? עד היום לא ראית את הצוואה של אימא, גם כשזה הוצג,

    ת:אבל אני לא מדברת על זה, אני מדברת על אז.

    ש:אני מדבר על עכשיו.

    ת:אבל מה זה שווה עכשיו? אנחנו צריכים לדבר על מה שהיה.

    .

    ש:אני אשאל את השאלה בכל זאת. כותבת אימא בצוואה בשנת 2016 "לאחר

    פטירתי ההחלטה אם לתת לד' זכות לגור בדירה היא רק בידי י' ונתון להסכמתו הבלעדית ולטוב ליבו. מתן האפשרות לד' לגור בדירה לאחר פטירתי לא תקנה לד' שום זכות מסוימת".

    ת:נכון, כי הוא הפעיל לחץ מנטלי רב עליה, בוקר, צהריים, ערב, בוקר, צהריים, ערב.

    ש:למה לא התנגדת?

    ת:מה זאת אומרת?

    ש:למה לא התנגדת?

    ת:מה, עם אימא? היו לי הרבה שיחות עם אימא.

    ש:למה לא התנגדת לצוואה?

    ת:אני כן התנגדתי וכן התנגדתי גם שהיא לא תלך.

    ש:אצל רשם הירושות.

    ת:כי הוא לקח אותה בלי שאני אדע.

    ש:לא, למה לא התנגדת אחרי 120 של אימא?

    עו"ד עוז נעימי: אבל תן לה להשיב. שאלת שאלה.

    עו"ד בייטל: אני אסתדר איתה. למה לא התנגדת אצל רשם הירושות ואמרת 'הוא הלחיץ את אימא, הוא הכריח את אימא'?

    העדה, גברת ד': למה? אבל הפלאפונים בבית מלאים הקלטות שהוא אומר לי 'את פה עד

    120 שלך, אף אחד לא מוציא אותך'. כשאני ניגשתי אליו בשבעה, תרשה לי אדוני. כשאני ניגשתי אליו בשבעה ואמרתי לו 'מה קורה?' כי הוא אמר שצריך לעשות את זה, אז מה? אני ביקשתי ממנו להשתתף אבל הוא אמר לי 'חצי מהדירה שלי' והדודים שלי גם אמרו לי בשבעה 'עכשיו את צריכה לעשות את זה, עכשיו'.

    ש:שמעתי.

    ת:מה שמעת?

    ש:מתי אמרו לך?

    ת:בשבעה.

    ש:בשבעה.

    ת:בשבעה הוא גם פעל לעשות את מה שעושים כשהורים מתים. איך קוראים לזה?

    צו קיום.

    ש:אז ידעת על זה אז?

    ת:אני ידעתי ואני התנגדתי כמה פעמים ונכנסתי לסלון ופניתי אליו והוא אמר לי

    'את לא קשורה' והיה מעיף אותי.

    ש:למה לא הגשת התנגדות ברשם הירושות אם ידעת בשבעה שיש את הצוואה?

    ת:כי הוא לא רצה לשתף אותי.

    ש:למה לא הגשת התנגדות ברשם הירושות?

    ת:כי הוא לא שיתף אותי בזה, הוא כל הזמן היה מעיף אותי ימינה שמאלה, תיכנסי

    לחדר שלך.

    ש:אבל כרגע אמרת שדיברתם על זה בשבעה. למה לא הגשת?

    ת:דיברתי אתו.

    ש:נו, אז למה לא התנגדת לצוואה? הצוואה היא לא טובה לך. למה לא התנגדת?

    ת:אבל פניתי אליו. אל מי יכולתי לפנות? אימא כבר לא בחיים.

    ש:רשם הירושות, להתנגד שהוא הלחיץ אותה.

    ת:אבל פניתי אליו.

    ש:ולא פנית לרשם הירושות למרות שידעת.

    ת:כי פניתי אליו.

    ש:הבנתי. עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

    ת:הוא היה זורק אותי מהחדר והיה אומר לי 'את עד 120'.

    ש:תאשרי לי בבקשה,

    ת:לא, אני רוצה,

    עו"ד עוז נעימי: היא רוצה להשלים את הדברים. זה לא יכול להיות, הוא לא נותן לה לדבר.

    עו"ד בייטל: היא עונה לשאלות שלי.

    כב' הש' ואלך ניסן: מה המשפט שרצית לסיים?

    העדה, גברת ד': למה אתה מחייך?

    עו"ד בייטל:אני לא מחייך.

    העדה, גברת ד': הוא לא נתן לי לגשת אליו.

    כב' הש' ואלך ניסן: אבל גברתי, לא אליו היית צריכה. היא באמת לא מבינה כנראה מבחינה משפטית. אם חשבת שבצוואה היה איזשהו לחץ על אימא או שזה לא היה הרצון של אימא, לא היית צריכה לפנות אליו, היית צריכה לפנות לרשם לענייני ירושה ולהגיש התנגדות ולהגיד שלא צריך לקיים את הצוואה הזאת. לא אליו היית צריכה לפנות, היית צריכה לפנות בדרך משפטית, בהליך משפטי.

    העדה, גברת ד': אבל הייתי במצב של לאבד אותה, איך אני יכולה כאילו לחשוב על אימא?".

    ראה: מעמ' 34 לפרוטוקול ש' 7 ועד עמ' 36 לפרוטוקול ש' 34.

25. מתשובותיה של הנתבעת ניתן ללמוד על חוסר המעורבות שלה בעניין עריכת הצוואה ובעניין הגשת הבקשה למתן צו לקיום הצוואה, על חוסר ההבנה שלה בדבר ההליך שבו יש לנקוט לצורך התנגדות לצוואה (הנתבעת העידה שפנתה למנוחה ולתובע בניסיון להתנגד לצוואה במקום לרשם לענייני ירושה) ועל כך שהתובע לכאורה טען בפניה שאין לה קשר לעניין והרגיע את חששותיה בהבטחה שהיא תיוותר לגור בדירה עד אריכות ימיה.

26. יצוין, כי אילו הייתה מוגשת בזמן אמת התנגדות לקיום הצוואה, ניתן היה לזמן לעדות בין היתר את העדים לצוואה ולברר את אומד דעתה של המנוחה בעת עריכת הצוואה לעניין המשך מגוריה של הנתבעת בדירה.

27. עוד יצוין, כי הנתבעת העידה שהייתה צוואה קודמת של המנוחה משנת 2009 או בסמוך לכך במסגרתה הנתבעת הוזכרה לכאורה כבעלת זכויות במחצית הדירה כנגד מנגנון תשלום כלשהו והובטחה לה זכות מגורים עד אריכות ימיה. לטענת הנתבעת, התובע השמיד את הצוואה הנ"ל מאחר והיא לא הייתה לרוחו. הנתבעת נשאלה מדוע לא הוזכר דבר קיומה של צוואה קודמת בכתבי טענותיה והשיבה כי היא "בתקופה ממש לא טובה" ראה: מעמ' 44 לפרוטוקול ש' 27 ועד עמ' 45 לפרוטוקול ש' 12, וכן בעמ' 46 לפרוטוקול ש' 21-1. כמובן שבהעדר ראיה לקיומה של צוואה קודמת של המנוחה, לא ניתן להתבסס על טענה זו.

     

    עסקת העברת הזכויות בדירה ללא תמורה

28. מנסח הטאבו שצורף לכתב התביעה עולה כי בשנת 2016 כבר הועברו מלוא הזכויות בדירה ע"ש התובע בהעברה ללא תמורה. מסיבה שאינה ברורה, התובע ביסס את עילת הפינוי שלו על צוואת המנוחה שקוימה רק בשנת 2019 ולא על עסקת ההעברה ללא תמורה שבגינה נרשמו מלוא הזכויות בדירה על שמו כבר בשנת 2016.

29. התובע נשאל על כך בדיון מיום 09.06.22 והשיב כדלקמן:

    "ב-2014 שנעשתה הצוואה עם אמא, היו עדים אני הייתי בכלל בחוץ. לאחר שאמא יצאה היא מסרה לי העתק מהצוואה לידיים שלי. היא אמרה לי תשמור. לאחר זמן עיינתי ושם היה כתוב שלאחר לכתה אין לד' אין שום זכות בדירה, אלא זה נתון לשיקול דעתי. לאחר מספר שנים אמא החליטה להעביר זכויות לי', אמא החליטה ולא אני. לשאלת בית משפט אמא גרה שם, למה היא צריכה להעביר את הזכויות עוד בחייה. אני משיב שזו החלטה שלה. ואמא בפירוש זו אמת לאמיתה היא ביקשה שאני אקח אותה לעו"ד נגר כדי להעביר את הזכויות אליי. אמא היה לה קשה בשנים האחרונות ללכת, אני לקחתי אותה אליו ואני הייתי בחוץ". ראה: עמ' 3 לפרוטוקול מיום 09.06.22 ש' 34-27.

30. מדברי התובע עולה, כי בניגוד להעדר המעורבות מצד הנתבעת, התובע היה מעודכן בדבר ביצוע הצוואה בזמן אמת ואף המתין בחוץ למנוחה בעת שחתמה על הצוואה וקיבל מידיה העתק הצוואה. התובע לא ידע לספק הסבר מדוע המנוחה מצאה לנכון להעביר אליו את מלוא הזכויות בדירה בעודה בחיים, על אף שדירה זו שימשה כדירת מגוריה של המנוחה ועל אף שממילא המנוחה ערכה צוואה שנתיים קודם לכן במסגרתה הורישה את הדירה לתובע.

31. התובע אף העיד כי בעת שהמנוחה נפגשה עם עו"ד נגר לצורך העברת הזכויות בדירה אליו הוא המתין בחוץ, אולם הדבר אינו מתיישב עם העובדה שהתובע חתם בעצמו על תצהיר בפני עו"ד נגר לצורך קבלת הזכויות בדירה בהעברה ללא תמורה (ראה: נספחים 3-2 לתצהיר התובע, שצורפו לאחר שבדיון מיום 09.06.22 ניתן צו ללשכת רישום המקרקעין להמצאת מסמכי עסקת ההעברה ללא תמורה). מעיון במסמכי העסקה עולה כי לא נרשמה כל הערה בלשכת רישום המקרקעין שנועדה להבטיח את זכות המגורים של המנוחה או של הנתבעת בדירה הנ"ל עד אריכות ימיהן. דהיינו, המנוחה העבירה את מלוא זכויותיה בדירה לתובע עוד בחייה, מבלי לדאוג לאינטרסים שלה ולהגן מבחינה משפטית על זכותה להמשיך להתגורר בדירה עד יום פטירתה. כמו כן, אין מחלוקת כי המנוחה הייתה בת למעלה מ-70 שנה בעת שחתמה על הצוואה ועל הסכם העברה ללא תמורה. ראה: מעמ' 10 לפרוטוקול ש' 14 ועד עמ' 11 לפרוטוקול ש' 16. להשלמת התמונה יצוין, כי לטענת התובע המנוחה לא הייתה סיעודית ותפקדה באופן מלא עד פטירתה. ראה: מעמ' 12 לפרוטוקול ש' 32 ועד עמ' 13 לפרוטוקול ש' 2.

32. הנתבעת נשאלה האם התנגדה להעברת הזכויות בדירה במתנה לתובע, וגם הפעם העידו תשובותיה על חוסר הבנתה ועל חולשתה:

    "ש...האם הגשת בקשה לבטל את עסקת המתנה?

    ת. בוודאי.

    ש. הגשת תביעה לבטל את עסקת המתנה שנעשתה

    ת. היה לי הרבה פעמים שיחות עם אימא.

    ש. אבל לא הגשת תביעה.

    ת. תביעה לא, אבל דיברתי עם אמא.

    ש.דיברת עם אמא אבל לא הגשת תביעה.

    ת. דיברתי עם אמא שהיא לא תעשה את זה והיא לא רצתה גם לעשות את זה.

    ש. תאשרי לי שלמעשה גם היום אחרי שהוגשה תביעת פינוי לא הגשת שום תביעה

    שמבקשת לאשר שחלק מהזכויות בבית הן שלך. הגשת תביעה כזו, כן או לא? תסתכלי אליי, את לא יכולה לשאול את עורכת דינך. הגשת תביעה כזאת? יש איזושהי תביעה שהגשת לגבי הדירה?

    ת. לא כי אימא כל הזמן אמרה שאני אהיה בבית".

    ראה: מעמ' 33 לפרוטוקול ש' 28 ועד עמ' 34 לפרוטוקול ש' 6.

    מערכת היחסים המשפחתית

33. יובהר, כי אין לפניי תביעה לביטול עסקת העברה ללא תמורה או לביטול צו קיום הצוואה, אולם נסיבות החתימה על עסקת ההעברה ללא תמורה ועל הצוואה רלוונטיות בעיניי להכרעה בתיק דנן, שכן יש בהן כדי לשקף את יחסי הכוחות בין הצדדים ואת הרקע שקדם לכך שמלוא הזכויות בדירה נרשמו ע"ש התובע בלבד.

34. מהחומר המצוי בתיק עולה, כי התובע גרוש עם ילדה בגירה, מחזיק בעבודה מסודרת כנהג משאית העובד בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון וחזר לגור בדירה רק לאחר גירושיו. לעומת זאת, הנתבעת מתגוררת בדירה מאז לידתה ועד היום, גרה עם אמה עד לפטירתה (למעט בתקופת הצבא ומספר שנים בפנימייה), לא הקימה משפחה, אינה מחזיקה בעבודה יציבה ומסודרת ומוכרת כנכה. ראה גם: עמ' 9 לפרוטוקול ש' 25-4.

35. בדיון מיום 09.06.22 טענה ב"כ הנתבעת, כי יש בידי הנתבעת ראיות ותמלילים "מאוד מסודרים" לדבריה, במסגרתם התובע אומר לנתבעת עשרות פעמים כי היא תשלם לו כסף והוא יעביר חלק מהדירה על שמה. בפועל, התובעת צירפה לתצהיר מטעמה תמלילים של שיחות שנערכו לכאורה בתוך המשפחה, חלקן לכאורה בינה לבין התובע, חלקן גם עם האם המנוחה, אלא שהתמלילים הוגשו בצורה לא מסודרת, ללא תאריכים, בצורה חלקית וקטועה, ללא פירוט מיהם "דובר 1", "דוברת 2" ו"דוברת 3", תוך שמצופה מבית המשפט לפענח לבד מי הדובר ומה ההקשר של הדברים. ראה גם: עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 16-8. התמלילים הוגשו בצירוף חוות דעת של מומחה לפיה תמלול ההקלטה בוצע במדויק ותואם את הנאמר בהקלטה, אלא שניתן לראות כי גם המתמלל התקשה להבין את הדברים הנאמרים, ופעמים רבות נרשם בתמליל "לא ברור".

36. בעת הגשת התמלילים לתיק, לא הוגשה כל התנגדות מצד התובע. אולם, בפתח דיון ההוכחות מיום 28.12.22 טען ב"כ התובע כי הוא לא ראה שהתמלילים הוגשו עם הצהרה מומחה, ובמידה והוגשה הצהרת מומחה, היה על המומחה להתייצב לחקירה בבית המשפט. מנגד, טענה ב"כ הנתבעת כי המומחה לא נדרש להתייצב, כל עוד התובע לא ביקש לזמנו למתן עדות. עוד טען ב"כ התובע כי לא קיבל מהנתבעת העתק ההקלטות עצמן, וכי ממילא בהקלטות המנוחה לא מדברת על הדירה מושא התביעה אלא על דירה אחרת שהייתה שייכת לאביהם המנוח של הצדדים. לטענת התובע, קיימת דירה נוספת ברחוב ____, ב _____ שלנתבעת שישית הזכויות בדירה הנ"ל מכוח ירושת האב המנוח, אלא שהדירה אינה יכולה להימכר עקב חובות שהותיר האח הגדול וגם כספי השכירות של אותה דירה מוחזקים בנאמנות אצל עו"ד נגר המשמש כמנהל עיזבון של האב המנוח ואינם מחולקים בשל חובות של חלק מהאחים. לעומת זאת, ב"כ הנתבעת טענה שהנתבעת אינה מקבלת שקל מדירה זו ואינה יודעת למה. נראה על פניו, כי הנתבעת אינה מעורבת גם באופן שבו מנוהל עיזבון האב המנוח ואינה מודעת דיה לזכויותיה בעניין זה.

37. ב"כ הנתבעת לא ידעה להסביר מדוע לא הוגש לבית המשפט דיסק און קיי של ההקלטות עצמן. ב"כ הנתבעת הודתה כי בתמלילים שצורפו לא ניתן לשמוע הבטחה של התובע כי חלק מהדירה יהא שייך לנתבעת כנגד התשלומים שביצעה, שכן לטענתה חלק מקטעי השמע נמחקו לנתבעת. גם הנתבעת העידה, כי היו ברשותה הקלטות רבות המעידות לכאורה על הלחץ שהתובע הפעיל על מנת שהדירה תעבור לבעלותו ועל כך שהמנוחה התנגדה לפינויה של הנתבעת מהדירה, אלא שהקלטות מעין אלו לא הוצגו לבית המשפט בטענות שונות (בתחילה טענה הנתבעת כי אין לה כסף לתמלל את כל הקבצים ולאחר מכן טענה כי הקבצים נשרפו ונמחקו ואי אפשר להוציאם). ראה: מעמ' 37 לפרוטוקול ש' 14 ועד עמ' 38 לפרוטוקול ש' 6.

38. ב"כ הנתבעת נשאלה כיצד ניתן מהתמלילים שצורפו להבין מי הדובר והשיבה שאם היו שומעים את ההקלטות היה ניתן להבין במי מדובר וגם התובע היה מאשר שמדובר באמו, אלא שכאמור ההקלטות לא הוגשו לבית המשפט, ואף לא הושמעו בעת דיון ההוכחות בחקירתו של התובע או בכלל. התובע אף העלה את הטענה כי מדובר בהאזנות סתר מצד הנתבעת, שכן מדובר בשיחות שהתקיימו בין התובע למנוחה, בעוד הנתבעת טענה שהיא הייתה נוכחת בשיחות וכי גם התובע נהג להקליט את המנוחה. גם בטענה זו לא ניתן להכריע מבלי להבין מי הדוברים בכל שיחה ושיחה ומי נכח בה. ראה: עמ' 29 לפרוטוקול ש' 13-7, וכן מש' 32 ועד עמ' 30 לפרוטוקול ש' 11.

39. בנסיבות שבהן התמלילים אינם כוללים הבטחה נטענת של התובע לרשום חלק מהדירה ע"ש הנתבעת או התייחסות מפורשת לדירה מושא התביעה ולאור אופן הגשת התמלילים, ללא קלטות השמע, ללא תאריכים, ללא זיהוי הדוברים, הרי שהמשקל שניתן לייחס לתמלילים אלו קטן ביותר. עם זאת, ניתן להתרשם מהקלטות אלו מקשרי משפחה עכורים ומיחסי הכוחות בתוך המשפחה, כאשר התובע לכאורה מטיח בנתבעת את קשייה כדלקמן:

    "... אני יעיף אותך עם 10 בעיטות מהמדרגות, עם צוו הרחקה, שופט יזרוק אותך... כי את אפס היית ואפס נשארת, את לוזרית, את בורחת לי?

    את אפס היית ואפס תשארי, לוזרית היית ... את לוקחת כדורים ... יחתיכת אפס היית ותישארי ימטומטמת, תמיד ידעת את זה מותק שלי שבית המשפט יזרוק אותך את מבינה?.... את תקנאי בחיים, אין לך כלום בחיים את אפס!"

    ראה: נספח 4 לתצהיר הנתבעת, הקלטה רגילה 4, ש' 7-17.

    "אני אוכיח לבית משפט שאת חולת נפש ואת אישה משוגעת, את אישה מטורפת".

    ראה: נספח 4 לתצהיר הנתבעת, הקלטה רגילה 5, ש' 24-23.

    "את חולת נפש ואת אישה משוגעת, את אישה מטורפת, אני אוכיח לך את זה".

    ראה: נספח 4 לתצהיר הנתבעת, הקלטה רגילה 49, ש' 23-22.

    "(לא ברור) אני מבטיח לך, אני נדרתי נדר ימנוולת, אני יהרוס אותך עד היסוד, עד היסוד (באיום) לפי דין וחוק".

    ראה: נספח 4 לתצהיר הנתבעת, הקלטה רגילה 50, ש' 2-1 לעמוד 2.

40. תמליל אחר מעיד לכאורה על מריבה בנוכחות המנוחה כדלקמן:

    "דובר 1: מה יש לך להתקרב אליי? אל תתקרבי אליי

    .

    דוברת 3: תשמעי אמא...

    .

    דובר 1: את סיבכך את כל הבית הזה, את סיבכת את כל הבית הזה אחר כך אומרים שאני אשם.

    .

    דוברת 2: י. מרביץ לאמא שלו ככה? (לא ברור) זהו. אפשר גם (לא ברור) היא אמרה מספיק מאבד זכייה שלא בסוף (לא ברור) פושע

    .

    דובר 1: אני מחקתי אותה אמא...".

    ראה: נספח 4 לתצהיר הנתבעת, הקלטה VN-20161217-00092.

41. התובע הודה במריבות שהתקיימו בינו לבין הנתבעת לרבות התלהמות וצעקות מצדו, אלא שלטענתו הנתבעת היא זו שאמללה את המנוחה והוא רק ניסה לגונן על המנוחה מפניה, והוא לא קילל את המנוחה אלא רק את הנתבעת או את הסיטואציה. ראה: עמ' 14 לפרוטוקול 33-15, וכן בעמ' 27 לפרוטוקול ש' 32-12.

42. נוסף על כך, קיימים תמלילים בין דוברת 1 לדוברת 2 (מבלי שצוין מיהי דוברת 1 ומיהי דוברת 2) שיש בהם התייחסות לכאורה לדירה, כגון:

    "(לא ברור) אתה לא מפחד מ(לא ברור) אני צריכה לתת ל(לא ברור) הופה.. (לא ברור 00:30-00:50) אתה רוצה למכור את ה(לא ברור) אתה רוצה למכור אותה, (לא ברור) אתם קיבלתם כספים, למה לא אמרת ש(לא ברור) למה אתה לא (לא ברור) זה דירה שלי, אתה עוד לא (לא ברור) למה לא? אלוהים ייקח אותך, הוא ישלם לך, אתה לא מקבל ברכה מזה, ואתה גם לא תצליח מ(לא ברור 01:20-02:00) בוא בוא, אתה הולך לגמור ב(לא ברור) אתה לא תזכה לאריכות ימים, מבטיחה לך, ולא לבריאות"

    ראה: נספח 4 למוצגי הנתבעת, הקלטה 20060324-00186-VN.

    ובהמשך -

    "(לא ברור) את הדירה והוא לא (לא ברור) עכשיו הוא גנב לי גם את הדירה, זה לא ייאמן דבר כזה, אני אמרתי (לא ברור)"

    ראה: נספח 4 למוצגי הנתבעת, הקלטה 20060324-00188-VN.

    ובהמשך -

    "...(לא ברור 01:14) מה אני אתן לו את הדירה? אני אתן לו את הדירה בשביל שאני אקבל? (לא ברור) אה כן את יודעת מה הוא אמר כאן? אבל אני הבטחתי שאני אתן לך , ממה שאני (לא ברור) אני רוצה אם כבר, אני אז בזמנו העו"ד שלח לי את המסמך (לא ברור) בספר תורה ..."

    ראה: נספח 4 למוצגי הנתבעת, הקלטה 20060324-00194-VN בעמ' 2.

43. בהקלטה אחרת אומרת לכאורה דוברת מס' 2 כדלקמן:

    "... חתיכת פושע, מה אתה חושב שאני כבר זקנה? ... אתה תצטער גם על המכות מסבא, גם על הקללות הצעקות והאיומים מהבוקר... המכתב שחתמת לי בשבת בבוקר והצעקות שלי הרעידו את כל השכונה בשבת, אף איזה לא תצעק צעקות אימים כאלה סתם, ... הכבוד לך מתחת לבית שימוש, אתה לא עובד יותר, לא מגיע לך, אני בבית הזה כי בנתיים אין לי לאן ללכת, ואני בבוקר, וגם (לא ברור) עד יום מותי האחרון. נפתח ברגע זה, (לא ברור) אתה רוצה שאנחנו נפנה לך את הדירה? בשביל שתביא את הבת שלך, לא. בנתיים זה הבית שלי, זה החוזה שלי, אז אתה תלך ותמצא פה צוואה, ואם האחים לא...".

    ראה: הקלטה 20161219-00095-VN.

44. התובע הודה שיש לו בת, אולם טען כי אינו זוכר את השיחה האמורה. בהמשך טען, כי ייתכן שהמנוחה התכוונה למסמכים הנוגעים לדירה הנוספת ברחוב _________. ראה: עמ' 31

    לפרוטוקול ש' 23-13, ובעמ' 32 לפרוטוקול ש' 23-22.

45. בהקשר זה יצוין, כי ישנם תמלילים במסגרתה המנוחה לכאורה מדברת על ההליך שניהלה מול האב המנוח, כגון תמליל מספר VN-20060324-00195 במסגרתו דוברת מס' 1 אומרת:

    "בית הדין שאל אותי גברת למה את לא רוצה לקבל מזונות? אמרתי כי אני רוצה את ה-25% מהדירה...אחר כך עם הזמן הייתי (לא ברור) מהחיים שלי לגדל ילדים קטנים לעבוד...וכשאבא שלו מת הדוד שלו (לא ברור 00:30) נכנס לי לדירה, לקח את המסמך הזה (לא ברור) חתמתי על הדירה (לא ברור) חתימה מגיע לי 25% אם (לא ברור) מזונות, לא קיבלתי מזונות (לא ברור)". הנתבעת נשאלה לגבי התמליל הזה והשיבה, כי היא בכלל לא יודעת מה מוקלט. גם לגבי השאלה על איזו דירה מדובר בתמליל השיבה הנתבעת כי היא אינה יודעת. ראה: מעמ' 66 לפרוטוקול ש' 8 ועד עמ' 67 לפרוטוקול ש' 33.

46. כפי שפורט לעיל, לא ניתן לבסס ממצאים על תמלילים אלו באופן שבו הוגשו, אולם הם חלק מהתמונה הכוללת בתיק דנן.

    התשלומים שבוצעו ע"י הנתבעת:

47. לטענת התובע, המנוחה ייעדה לו את הדירה מאחר שסעד את המנוחה כל חייו, העביר למנוחה כספים לצורך רכישת הדירה, היה ערב להלוואות שנטלה המנוחה ונטל הלוואה על מנת לכסות את המשכנתא שרבצה על הדירה. התובע צירף לתצהירו אישור על היותו ערב להלוואה של המנוחה, אישור על סילוק מוקדם של המשכנתא שנלקחה ע"ש המנוחה ביום 13.12.15 בסך של כ-130,000 ₪ ואישור על כך שהתובע נטל הלוואה בסך 130,000 ₪ לצורך כיסוי המשכנתא הנ"ל. ראה: נספחים 8-6 לתצהירו של התובע.

48. יצוין, כי טענת התובע שהמנוחה בחרה להעביר את הדירה אליו מאחר והוא סעד אותה כל חייו אינה מתיישבת לכאורה עם העובדה שהתובע מועסק כנהג משאית במשך כ-14 שעות ביום. לאחר שנחקר על כך השיב התובע, כי אחת לשבועיים שהה למשך יומיים בדירת המנוחה. התובע טען שלא ידוע לו כי הנתבעת היא זו שטיפלה במנוחה בזמן שהותו בעבודה, שכן האחיות ח. ו- א. טיפלו במנוחה, מאחר ושהו רבות בדירתה. עוד טען התובע, כי ממילא לא היה צורך לטפל במנוחה שכן היא לא הייתה סיעודית אלא תפקדה באופן מלא ראה: מעמ' 12 לפרוטוקול, ש' 11 ועד עמ' 13 לפרוטוקול ש' 2. יחליט התובע – האם הוא סעד את המנוחה כל חייו, או שמא המנוחה כלל לא הייתה סיעודית ולא היה צורך לטפל בה?!

49. יצוין, כי אף אחד מהצדדים לא מצא לנכון לצרף תצהירים של שאר האחים או לזמנם למתן עדות, על אף שניתן היה לקבל מידע משאר בני המשפחה אודות הרקע שקדם לחתימת הצוואה והסכם ההעברה ללא תמורה, אודות מערכת היחסים המשפחתית וכן אודות ההבטחה הנטענת של המנוחה או לחילופין ההבטחה הנטענת של התובע להמשך מגוריה של הנתבעת בדירה. מאחר וזכויות התובע בדירה מעוגנות בצוואה ובנסח הטאבו והנתבעת היא זו שצריכה להוכיח את זכויותיה הנטענות והבלתי רשומות בדירה, הרי שהיה על הנתבעת להביא ראיות ועדים להבטחה הנטענת של המנוחה לעניין המשך מגוריה בדירה או להבטחה הנטענת של התובע כלפיה, אולם הנתבעת בחרה לצרף רק תצהיר של מר כ' , אחיה של המנוחה כפי שיפורט בהמשך.

50. הנתבעת אינה חולקת על התשלומים שבוצעו ע"י התובע, אלא שלטענתה היא השתתפה עמו בתשלומים עבור הדירה עד לשנת 2014 בשל הבטחת התובע כי יעביר לה חלק מהזכויות בדירה. מנגד טוען התובע, כי מעולם לא הבטיח לתובעת חלק בדירה, אלא מדובר בתשלומי תחזוקה שוטפים מכוח מגוריה בדירה.

51. הנתבעת צירפה כנספח 1 לתצהירה טבלה המפרטת העברות כספיות שביצעה לתובע בין התאריכים 29.05.14-15.05.09 בסך כולל של כ-55,000 ₪, כאשר בכתב יד צוין מתחת לטבלה כי תשלומים אלו אינם כוללים תשלומים נוספים שבוצעו עבור הדירה לרבות תשלום לעו"ד בסך כולל של כ-80,000 ₪. הנתבעת צירפה כנספח 2 לתצהירה מסמכים הנוגעים לרכישת הדירה וקבלות בגין תשלום לעו"ד, אלא שמסמכים אלו אינם מוכיחים כי הנתבעת השתתפה ישירות בעלות רכישת הדירה, כפי שיפורט להלן.

52. הנתבעת צירפה שובר לתשלום ע"ש המנוחה בסך 350 ₪ עבור מבצע "דירה משלי" מיום 23.11.08, כאשר נרשם בכתב יד "שולם עבור שמאות ע"י ד' + י' ", אולם אין כל אסמכתא כיצד שולם השובר בפועל. הנתבעת צירפה קבלה של עו"ד אשואל בסך 5,400 ₪ מיום 10.01.06 ע"ש התובע בגין טיפול משפטי בענייני המנוחה, אלא שמדובר בתשלום ע"י התובע ולא ע"י הנתבעת וממילא מדובר בתאריך שקדם לרכישת הדירה. צורף אישור נוסף בדבר תשלום לעו"ד אשואל בסך 2,000 ₪ בתאריך 22.01.09, אלא שגם על אישור זה נרשם "שולם ע"י י'". ראה גם: חקירת התובע מעמ' 20 לפרוטוקול ש' 27 ועד עמ' 22 לפרוטוקול ש' 29. הנתבעת צירפה מסמכים הנוגעים לרכישת הדירה מהם עולה, כי לאחר הנחה, עמד מחיר הדירה על סך 244,742 ₪, אולם אין במסמכים אלו אסמכתא לכך שהנתבעת מימנה ישירות חלק מעלות הדירה.

53. מנגד, אין מחלוקת כי הנתבעת העבירה כספים לידי התובע עצמו. הנתבעת צירפה קבלות על סך 350 ₪ כל אחת שהתקבלו מידי התובע ונרשם עליהן "הוצאות דירה", וזאת החל מתאריך 30.05.09 ועד 30.08.13, בסך מצטבר של 18,200 ₪.

54. נוסף על כך, הנתבעת צירפה כנספח 3 לתצהירה דפי בנק המעידים על העברות בסך של 1,000 ₪ לחודש לחשבונו של התובע בעיקר בהוראות קבע ולעיתים בהוראה טלפונית מתאריך 16.04.09 ועד 29.05.14 בסך מצטבר של כ-59,000 ₪. יצוין, כי בדפי הבנק של הנתבעת קיימים גם חיובים נוספים בגין משיכות שיקים ומשיכות מזומנים, אולם לא הוכח כי מדובר בכספים ששולמו לידי התובע. התובע לא הכחיש את כי הנתבעת העבירה לו סך חודשי של 1,000 ₪ למשך ארבע או חמש שנים. ראה: עמ' 20 לפרוטוקול ש' 26-22.

55. התובע הכחיש כי התשלומים בסך 350 ₪ לחודש היו השתתפות של הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד אשוואל וכי התשלומים בסך 1,000 ₪ לחודש היו כנגד זכויות בדירה. התובע העיד, כי מדובר בהשתתפות של הנתבעת בקניות לבית שהוא ערך. ראה: מעמ' 22 לפרוטוקול ש' 3 ועד עמ' 23 לפרוטוקול ש' 8.

56. אין מחלוקת שאין הסכם בכתב בין הצדדים לפיו התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע הם כנגד חלק בדירה. עם זאת, עצם העברת הכספים לידי התובע מעלה תהיות רבות. בשנים 2014-2009 הדירה הייתה בבעלות של המנוחה, והיא הועברה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש התובע רק בשנת 2016. בנסיבות אלו נשאלת השאלה: מדוע נדרשה הנתבעת להעביר תשלומים כלשהם לידי התובע ולא לידי המנוחה, על אף שבאותה תקופה לתובע לא היה כל מעמד ביחס לדירה?! יוזכר, כי התובעת התגוררה עם המנוחה כל ימי חייה ולא עלתה טענה ע"י מי מהצדדים כי התובעת נהגה לשלם למנוחה כספים בגין מגוריה בדירה. אם כך, מה השתנה לאחר שהתובע עבר להתגורר עם הנתבעת והמנוחה בדירה לאחר גירושיו? מדוע צצה לפתע דרישה לתשלום ועוד מצד התובע ולא מצד המנוחה עצמה? גם העובדה כי הנתבעת נאלצה לפצל את התשלומים, כך שסך חודשי של 1,000 ₪ שולם בהעברות בנקאיות לחשבון התובע וסך חודשי של 350 ₪ שולם במזומן בגין "הוצאות דירה" מעוררת תמיהה. אם מדובר בהשתתפות בהוצאות החזקת הדירה, מדוע יש צורך לפצל את התשלום? מדוע מדובר בסכומים קבועים ולא לפי הוצאות צריכה בפועל וכנגד קבלות? התובע העיד, כי הנתבעת בחרה לפצל את התשלום ולהעביר 1,000 ₪ בהעברה בנקאית ו-350 ₪ במזומן אולם לא הסביר מה ההיגיון בפיצול הנ"ל. ראה: עמ' 26 לפרוטוקול ש' 20-11.

57. העובדה שהנתבעת ביצעה את התשלומים לידי התובע בזמן שהדירה הייתה שייכת למנוחה מחזקת את מסקנתי כי הנתבעת מילאה אחר הוראותיו של התובע מבלי להבין במה מדובר ומבלי לקבל ייעוץ משפטי לעניין זה, וזאת על אף שהתובע מודע היטב למוגבלותה של אחותו, לחולשתה ולתמימותה. מנגד, התובע היה מודע לכך כי הדירה כלל אינה בבעלותו, בזמן שהנתבעת ביצעה תשלומים לידיו. ראה: עמ' 23 לפרוטוקול ש' 19-16.

58. סבורה אני, כי העובדה שהיה מדובר בתשלומים קבועים תרמה לאמונתה של הנתבעת כי באמצעות תשלומים אלו היא מבטיחה את זכויותיה בדירה, קרי חלק מהבעלות בדירה או למצער זכות מגורים עד אריכות ימיה.

59. עוד העידה הנתבעת כי היא ביקשה מהתובע לציין בקבלות שהוא הנפיק לה כי מדובר בתשלומים עבור חלקה בדירה, אולם התובע סירב ועמד על כך שיירשם "הוצאות דירה", כאשר לדבריה מדובר ב"ראש קטן" והיא התעייפה מלריב עמו על כך. ראה: עמ' 52 לפרוטוקול ש' 17-2. עיון בקבלות שצורפו כנספח 2 לתצהיר הנתבעת מעלה כי בחלקן נרשם "הוצאות דירה" ובחלקן נרשם "הוצאות טיפול דירה", דבר שעשוי להתפרש ע"י הנתבעת כהוצאות עבור רכישת הדירה או טיפול ברכישת הדירה ולאו דווקא הוצאות החזקת דירה שוטפות.

    הסכם הוויתור הנטען מצד הנתבעת

60. בכתב ההגנה נטען כאמור, כי בשנת 2014 התובע הבטיח להשיב לנתבעת את הכספים ששילמה במידה ותצא מהדירה ואף החתים אותה על ויתור על חלקה בדירה, אולם, בסופו של יום התובע סרב להשיב לה כספים אלו ועל כן הנתבעת נותרה להתגורר בדירה. מנגד, התובע לא הזכיר הסכם ויתור מצד הנתבעת בכתב התביעה או בתצהיר עדות ראשית מטעמו ולא צירף את הסכם הוויתור לתיק המוצגים מטעמו.

61. בדיון ההוכחות התברר כי התובע מחזיק בידיו את הסכם הוויתור הנטען מתאריך 05.08.2014 והוא הקריא מתוכו בזמן חקירתו כדלקמן:

    " העד, מר י':ב-05.08.2014 הסכם מאושר על ידי שני הצדדים. הסכם בין ד'  תעודת זהות ______ לבין י' תעודת זהות _________. אני  ד' , 05.08.2014, אני ד' מאשרת ומתחייבת שאין לי שום זכויות בדירה ששייכת לאימא',

    העדה, גברת ד': הוא הכתיב אותי, אתה הכתבת אותי מול אימא.

    עו"ד בייטל:תמשיך לקרוא.

    (מדברים ביחד).

    העד, מר י' :'אני ד' מאשרת ומתחייבת שאין לי שום זכויות בדירה ששייכת לאימא. מוסכם בזאת, בשיקול דעת עצמי שלי בלבד, להלן הדירה תת חלקה, חתימה ד'., חתימה י'. את המידע הזה היא לא אמרה לך. את יודעת למה היא חתמה? אני אענה לך למה היא חתמה. היא לא רצתה להשתתף בשום שקל בהוצאות בדירה.

    עו"ד עוז נעימי:י', אתה החתמת אותה על המסמך הזה כי הבטחת לה,

    ת:אני לא הבטחתי, היא ביקשה. גברתי, היא ביקשה 'אני רוצה לחתום לך

    על דף'.

62. התובע לא סיפק שום הסבר לכך שמסמך כה מהותי בנושא הזכויות בדירה מושא התביעה לא הוזכר בכתבי טענותיו ולא צורף על ידו לתיק, וזאת גם לאחר שהנתבעת ציינה מיוזמתה את דבר קיומו של הסכם ויתור. ראה: מעמ' 23 לפרוטוקול ש' 27 ועד עמ' 24 לפרוטוקול ש' 26, וכן מעמ' 39 לפרוטוקול ש' 17 ועד עמ' 42 לפרוטוקול ש' 7.

63. ייתכן שמסמך זה לא צורף ע"י התובע לאחר שהוסבר לו בדיעבד שמבחינה משפטית הנתבעת לא הייתה יכולה לוותר מראש על זכויות בדירה שכלל לא שייכות לה, אלא שייכות למנוחה וכן לא הייתה יכולה לוותר מראש על ירושה של המנוחה בעודה בחיים, לאור הוראות סעיף 8 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה -1965. ייתכן גם שהתובע ביקש להלחיץ את הנתבעת על דוכן העדים בעת שישלוף את המסמך הנ"ל בהפתעה.

64. עם זאת, עצם העובדה שהתובע החתים את הנתבעת על וויתור על זכויות בדירה בשנת 2014, כאשר באותה עת הדירה כלל אינה שייכת לו, מחזקת אף היא את המסקנה כי התובע הציג בפני הנתבעת מצגי שווא תוך ניצול מצבה המוחלש.

65. פעולה זו אף מעידה כי התובע פעל בכל החזיתות על מנת לוודא שהדירה תהא בבעלותו ושהוא יוכל בבוא היום לפנות את הנתבעת מהדירה בה התגוררה כמעט כל חייה. התובע העיד כאמור, כי בעת שהמנוחה חתמה על הצוואה בתאריך 27.07.14 הוא התלווה אליה, המתין בחוץ וקיבל מהמנוחה העתק מהצוואה. דהיינו, התובע ידע שהדירה מובטחת לו בצוואת המנוחה, אולם ביום 05.08.14, מספר ימים בודדים לאחר עריכת הצוואה, החתים התובע את הנתבעת על הסכם ויתור ביחס לזכויות בדירה. יצוין, כי העובדה שבסעיף 4 לצוואה מתייחסת המנוחה למגוריה של הנתבעת בדירה מעידה כי המנוחה הייתה ערה לצורך להבטיח קורת גג לנתבעת (גם אם נרשם כי הדבר יהא נתון להסכמת התובע), וייתכן כי התובע חשש משינוי הצוואה ע"י המנוחה בהמשך. גם העובדה שהמנוחה מותירה את שאר רכושה (למעט הדירה) לתובע, לנתבעת ולבת נוספת בשם א' מעידה כי למנוחה לא הייתה כוונה לנשל את הנתבעת מעיזבונה.

66. לאחר שהיו בידי התובע העתק מצוואת המנוחה מיום 27.07.14 והעתק מהסכם הוויתור של הנתבעת מיום 05.08.14, נחתמה גם עסקה להעברת מלוא הזכויות בדירה ע"ש התובע בחודש מאי 2015, מבלי שהובהר מדוע המנוחה נדרשה להעביר את קורת הגג שלה עוד בחייה. כאמור, במסגרת כתב התביעה התבסס התובע רק על הצוואה של המנוחה ולא הזכיר את הסכם הוויתור עליו חתמה הנתבעת ואת עסקת ההעברה ללא תמורה שבוצעה עוד בחיי המנוחה, התנהלות האומרת דרשני.

67. התובע העיד, כי הנתבעת היא זו שרצתה לחתום על הסכם ויתור כדי שלא להשתתף יותר בהוצאות של החזקת הדירה. לטענתו, משנת 2014, הנתבעת לא הוציאה שקל עבור הוצאות הדירה למעט חשבון מים ראה: מעמ' 24 לפרוטוקול ש' 22 ועד עמ' 25 לפרוטוקול ש' 1. אין זה סביר בעיני שהנתבעת תבקש מיוזמתה לחתום על הסכם ויתור על זכויותיה בדירה, רק מתוך רצון לא להשתתף בהוצאות שוטפות של החזקת הדירה, ובפרט שבאותה עת המנוחה הייתה בחיים ולא נטען כי המנוחה דרשה מהנתבעת להשתתף בהוצאות השוטפות. גם התובע לא הוכיח כי הוא זה ששילם מכיסו את מלוא הוצאות הדירה השוטפות של הדירה ולא צירף ולו קבלה אחת להוכחת האמור, על אף שטען כי יש לו בבית את כל תדפיסי האשראי המוכיחים זאת. ראה: מעמ' 15 לפרוטוקול ש' 29 ועד עמ' 16 לפרוטוקול ש' 28. התובע אף העיד כי היה לו יפוי כח בחשבון הבנק של המנוחה וכי היה מושך 1,500 ₪ לחודש מחשבון הבנק של המנוחה לבקשתה. ראה: עמ' 17 לפרוטוקול ש' 23-4. גם הנתבעת העידה, כי התובע לא מימן את הוצאות הבית מכספו אלא המנוחה מימנה את הוצאות כלכלה מכספי הביטוח הלאומי שלה והנתבעת מימנה את הוצאותיה בעצמה. ראה: עמ' 53 לפרוטוקול ש' 15-1. עוד העידה הנתבעת, כי היא והתובע התחלקו בהוצאות החזקת הדירה השוטפות. ראה: עמ' 54 לפרוטוקול ש' 12-7, וכן עמ' 56 לפרוטוקול ש' 3-1. לא למותר לציין, כי בהסכם הוויתור לא נרשם כי הוויתור של הנתבעת הוא כנגד אי השתתפות בהוצאות החזקת הדירה, אלא נרשם לכאורה וויתור כללי וגורף על זכויות בדירה שאינו מותנה בדבר. הנתבעת העידה כי גם היום היא ממשיכה לשלם את חלקה בהוצאות החזקת הבית השוטפות. ראה: עמ' 56 לפרוטוקול ש' 31-5.

68. הנתבעת העידה, כי חתמה על הסכם הוויתור בכפוף להבטחת התובע כי ישיב לה את הכספים ששילמה במהלך השנים. ראה: עמ' 38, ש' 30-22. הנתבעת התבקשה להבהיר מה בדיוק ציפתה לקבל כנגד החתימה על הסכם הוויתור, והשיבה תשובות מבולבלות. בתחילה טענה הנתבעת: "אני סך הכל רציתי להיות חלק מהבית", לאחר מכן: "מה זה הפקדתי? את הכספים תמורת הבית" ולבסוף: "אני לא יודעת, אני צריכה לחשוב, אני לא יודעת...אני בסערת רגשות כרגע". ראה: עמ' 39 לפרוטוקול ש' 15-3. בהמשך החקירה, כאשר נשאלה הנתבעת מדוע חתמה על הסכם הויתור השיבה כדלקמן:

    " בית המשפט:...למה חתמת על המסמך?

    העדה גברת ד' : כן, חתמתי.

    בית המשפט: חתמת, אבל למה?

    עו"ד בייטל: למה חתמת?

    העדה גברת ד': כי חתמתי.

    ש. יש לך תשובה?

    ת. מה ככה? כי חתמתי".

    ראה: עמ' 43 לפרוטוקול ש' 21-15.

    עם זאת בהמשך, שבה והבהירה הנתבעת כי חתמה לאור הבטחת התובע להשיב לה את כל הכספים שהפקידה לחשבונו לרבות התשלומים החודשיים בגובה 350 ₪. ראה: עמ' 44 לפרוטוקול ש' 19-4.

    יצוין, כי הנתבעת הפסיקה לבצע את התשלומים החודשיים לידי התובע במאי 2014 והסכם הוויתור הנטען נחתם בחודש אוגוסט 2014, דבר שעשוי לתמוך בטענת הנתבעת כי במהלך שנת 2014 שקלה לצאת למגורים עצמאיים תוך הסתמכות על החזר הכספים ששילמה עד למועד הנ"ל.

69. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שהתובע בעצמו הצהיר כי הכספים ששילמה הנתבעת בסך של 1,000 ₪ מדי חודש יוחזרו לה על מנת שתוכל לצאת מהדירה ולא תהיה ברחוב. ראה: עמ' 6, ש' 31-24 לפרוטוקול הדיון מיום 25.05.21 בתיק ה"ט 47098-05-21 כדלקמן:

    "המשיבה מוזהרת כחוק, משיבה לשאלות המבקש:

    ש.אם את לא מסתדרת איתי ואני שמח שהגענו לכאן, אני מוכן, כמה שאת רוצה, רוצה שנתיים?, שנה? חצי שנה? עד שתתארגני ותקבלי את הכסף שהפקדת 1,000 ₪ כל חודש בתקופה של אמא, אני אחזיר לך במזומן, לא תהיי ברחוב. אבל לא במצב הזה, לא רוצה להסתבך (המבקש מתלהם, מרים את הקול ובית המשפט מתרה בו) בית המשפט מבקש ממנו לומר מה שאלתו...

    ש.האם את מבקשת זמן להתארגן לדיור?

    ת.לא, יש לי רק את הבית הזה בחיים, גדלתי בו ואף פעם לא יצאתי ממנו. 

    ש. (התובע) אין לי שאלות נוספות".

    התצהיר מטעם הדוד של הצדדים

70. הנתבעת צירפה תצהיר מטעם מר כ'., דודם של הצדדים (להלן: "מר כ'"). בסעיף 3 לתצהיר נרשם כדלקמן:

    "הייתי ביחסים טובים וקרובים עם ז. ז"ל (המנוחה – מ"ו). אכן, היא חתמה ל י' על כך שיקבל את מלוא הזכויות בדירה ברחוב _____ ב __________. אולם, בכל הזדמנות היא אמרה לי', וזאת שמעתי בבירור, "שלא יזרוק את הילדה, את אחותו", את ד' ".

    בסעיף 4 לתצהיר הוסיף מר כ. ורשם:

    "לאחר שביקרתי בדירה ופגשתי בד' וב י' , אני בדעה חד משמעית שאסור להם להתגורר יחדיו. זה ממש סכנה! עוינות קשה ואנטגוניזם שוררים בין הצדדים".

    מר כ' לא יכול היה להתייצב לדיון הקבוע ליום 28.12.22, וב"כ הנתבעת ביקשה לתאם מועד נוסף לחקירתו. אולם בסיום הדיון מיום 28.12.22 הצהיר ב"כ התובע כי הוא מוותר על חקירת מר כ' על תצהירו. ראה: עמ' 68 לפרוטוקול ש' 10-5.

71. מתצהירו של העד, שהאמור בו לא נסתר, עולה כי המנוחה רצתה להבטיח את המשך מגוריה של הנתבעת בדירה וביקשה מהתובע שלא לזרוק את אחותו לרחוב. התובע לא טען כי מר כ' משקר, אלא העיד, שהוא עצמו לא שמע את המנוחה אומרת זאת. ראה: עמ' 13 לפרוטוקול ש' 28-22.

     

    העדר היכולת להמשיך להתגורר תחת קורת גג אחת

72. התרשמותו של מר כ', כי הצדדים אינם יכולים להמשיך להתגורר תחת קורת גג אחת וכי הדבר מהווה סכנה לשלומם תואמת גם את התרשמותי מעוצמת הסכסוך בין הצדדים. הדבר בא לידי ביטוי בצווי ההגנה שהוגשו ע"י שני הצדדים, הטענות ההדדיות לאלימות פיזית ומילולית וההקלטות המלמדות על מערכת יחסים קשה.

73. יצוין, כי במסגרת דיון ההוכחות שבה וטענה הנתבעת כי היא אינה יכולה לראות את התובע. מנגד, כאשר נשאלה הנתבעת כיצד היא מעוניינת להמשיך לגור עם התובע בזמן שהיא אינה מסוגלת לראות אותו השיבה כי אין כל מניעה להמשך המגורים המשותפים וכי היא לא מסוגלת לפגוע בזבוב ראה: עמ' 43 לפרוטוקול ש' 32-31, עמ' 49 לפרוטוקול ש' 32-28, וכן בעמ' 61 לפרוטוקול 33-1.

74. למען הסר ספק יובהר, כי על אף התרשמותי כי התובע הוא הצד החזק יותר במערכת היחסים בין הצדדים, אין פירוש הדבר כי הנתבעת אינה תורמת את חלקה לליבוי הסכסוך בין הצדדים. התרשמתי, כי גם הנתבעת מקשה על התובע לנהל אורח חיים שקט ושלו. התובע אף ציין בתצהירו, כי לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות בדבר אופן התנהלותם תחת קורת גג אחת במסגרת צו ההגנה האחרון ביניהם, הוא נאלץ להגיש שתי תלונות למשטרה ביום 10.09.22 והנתבעת הורחקה מהדירה למשך שבעה ימים. ראה: נספח 12 לתצהיר התובע. הנתבעת נשאלה האם היא הורחקה ע"י המשטרה מהדירה, וסירבה להשיב בטענה שהיא נהיית חולה מכך, אולם בהמשך תהתה האם הייתה סיבה מוצדקת להרחיקה למספר ימים, דבר המוכיח שאכן הורחקה כנטען. ראה: מעמ' 64 לפרוטוקול ש' 31 ועד עמ' 65 לפרוטוקול ש' 27.

    הפן המשפטי

75. מכתבי טענותיה של הנתבעת לא ניתן להבין בבירור מהן זכויותיה הנטענות בדירה, שכן מחד נטען ע"י הנתבעת כי יש לה חלק בדירה ומאידך נטען שיש להותיר לה את הרשות להתגורר בדירה. גם גודלו של החלק הנטען אינו ברור דיו. בכתב ההגנה נטען כי יש לנתבעת "חלק" בדירה מבלי להגדיר מה גודלו של אותו חלק, וצוין כי הנתבעת שילמה כ-55,000 ₪ מתוך מחיר הדירה שעמד על 240,000 ש"ח . גם בסעיפים 3, 4, 6, 7, 8, 12, 16 ו-18 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת נטען כי יש לנתבעת "חלק" בדירה. רק בסעיף 19 לתצהיר נטען כי לקראת שנת 2014, עלה הרעיון של התובע כי הנתבעת תצא מהדירה ותקבל "מחצית הדירה כפי ששילמתי עד אותו מועד", דהיינו רק שם עלתה לראשונה הטענה לתשלום מחצית הדירה, וזאת על אף שהנתבעת כלל לא הוכיחה כי שילמה מחצית משווי הדירה.

76. בידי הנתבעת אין הסכם בכתב המעגן את זכויותיה הנטענות בדירה, בין זכות לחלק בדירה ובין זכות מגורים עד אריכות ימיה.

77. יצוין, כי קיים הבדל משפטי בין הוכחת התחייבות של התובע ליתן לנתבעת חלק בדירה, קרי זכויות קנייניות בדירה, לבין התחייבות ליתן לנתבעת רשות לגור בדירה עד אריכות ימיה.

     

78. סעיף 7 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע:

    "(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום...

    (ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה".

    בסעיף 8 לחוק המקרקעין נקבע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

79. מנגד, רשות במקרקעין אינה מותנית בהסכם מפורש ודי שניתן להסיק מהתנהגות בעלי המקרקעין כי הסכימו בדיעבד לשימוש של אחר ברכושם. ראה: בג"ץ 45/71 קרושבסקי נ' ראש העיר פ"ד כה (1) 792.

80. עם זאת, גם כאשר מדובר בעסקה במקרקעין, חל ריכוך בפסיקה ביחס לדרישת הכתב, כאשר המקרה נמנה עם אותם מקרים העולים כדי "זעקת ההגינות". ראה: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא פ"ד נ (1) 185 (1996). בפרשת קלמר צוין, כי לא ניתן להציג רשימה סגורה של מצבים כאלה המשתנים על פי נסיבות החיים, אך אומצה שם גישתה של פרופ' נילי כהן לפיה "ראוי להעניק תפקיד מרכזי לשני רכיבים: האחד, האם התחולל שינוי מצב בעקבות החוזה (הבלתי אכיף או הבלתי תקף), כגון שהוא קוים או שהייתה עליו הסתמכות; השני, מהי מידת אשמתו של הצד המתנער מביצוע החוזה. משקלם המצטבר של שני הרכיבים הוא שיכריע אם במקרה נתון ניתן לוותר על דרישת הכתב".

81. בענייננו אני סבורה, כי עולה "זעקת ההגינות" המצדיקה הגנה על אינטרס ההסתמכות של הנתבעת, אשר ביצעה תשלומים לידי התובע מתוך אמונה שבכך היא מבטיחה את זכויותיה בדירה, או למצער המשך מגוריה בדירה, תוך שהתובע מודע לחולשתה של הנתבעת ועושה בכך שימוש לטובתו.

82. אמנם במקרה דנן הנתבעת לא הגישה תביעה לאכיפת הסכם או פסק דין הצהרתי, אלא העלתה טענה לקיום הסכם בע"פ במסגרת כתבי טענותיה, אולם התובע לא טען להרחבת חזית.

    על פי הפסיקה, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לפסוק סעד שלא נתבע בכתב התביעה, תוך שימוש בגמישות דיונית ובהתבסס בין היתר על סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה -1995 לצורך עשיית משפט צדק. ראה: תמ"ש (תל-אביב) 11858-07-12 נ.מ. נ' ר.מ. מיום 21.01.14; תלה"מ (נצרת) 50954-01-18 ע.ד. נ' א.ד. מיום 09.08.21.

83. בע"א 7139/99 אלוני נ' ארד נח (4) 27 (שתיקרא להלן: "פרשת אלוני"), נקבע כי רישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק כמפורט להלן:

    "השתק נועד למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה מן הדין, על ידי השתקת המתנגדים מלטעון בבית המשפט טענות משפטיות או עובדתיות שהן נכונות כשלעצמן. השתק כמו זה שבענייננו מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה ע"י השקעות שהשקיע במקרקעין מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל עוד הוא רוצה בכך. עם זאת לנוכח שיקולי הצדק שביסוד ההשתק הפעלת הכלל היא גמישה, ולבית המשפט שיקול דעת בקביעת הסעדים – אם רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים – על פי נסיבות המקרה הקונקרטי".

84. במקרה דנן, טענות התובע בדבר זכויותיו הקנייניות בדירה נכונות כשלעצמן ומעוגנות בצוואת המנוחה ובנסח לשכת רישום המקרקעין, אלא שיש מקום להגן גם על אינטרס ההסתמכות של הנתבעת, שהעבירה כספים לתובע מתוך רצון לעגן את זכויותיה בדירה.

85. עוד נקבע בפרשת אלוני, כי כאשר הצדק מחייב קיומה של זכות בלתי הדירה היא אינה מסתיימת עם העברת המקרקעין, אלא מכוחו של ההשתק היא חלה גם כלפי צד שלישי – נושה יורש או רוכש שזכויות המקרקעין עברו אליו, להוציא רוכש המקרקעין בתמורה ובתום לב שלא ידע על קיומה של זכות השימוש.

86. במקרה דנן, אין מחלוקת כי הנתבעת, שהיא בת למעלה מ-50 שנה, התגוררה עם המנוחה כל ימי חייה (למעט שנים ספורות בצבא ובפנימייה), והמנוחה לא ביקשה לפנותה מהדירה. אמנם התובע טען כי המנוחה ביקשה להוציא צו הרחקה כנגד הנתבעת, אלא שטענה זו לא הוכחה וממילא לא הוצא צו הרחקה בפועל. ראה: עמ' 15 לפרוטוקול ש' 29-14. אין מחלוקת גם שהתובע לא שילם תמורה כנגד הדירה אלא קיבל אותה בהעברה ללא תמורה, וכי הוא היה מודע לכך שהנתבעת מתגוררת בדירה.

87. למעשה, גם התובע לא ביקש לפנות את הנתבעת מהדירה מיד עם פטירת המנוחה, שכן המנוחה נפטרה בשנת 2019, ותביעת הפינוי הוגשה כשנתיים לאחר מכן. אגב, ייתכן שאילו התובע היה פועל לפינוי הנתבעת מהדירה מיד עם פטירת המנוחה, הייתה גם הנתבעת "מתעוררת" ומגישה התנגדות לצוואה בזמן אמת, אלא שכל עוד התובע לא פעל לפינויה, הנתבעת הסתמכה על המשך מגוריה בדירה.

88. בעמ"ש (מרכז) 37005-01-14 פלונים נ' פלוני מיום 30.12.14 (להלן: "פרשת פלונים") נפסק כי ההשתק הקנייני, כמו גם עקרון תום הלב, מחייבים לבחון את מערכת היחסים שנוצרה לא רק במשקפיו של הדין הפורמלי אלא גם לפי שיקולי צדק, תוך בירור השאלה האם נכון לאפשר לבעל המקרקעין לחזור בו מהרשות שנתן למשתמש ולתבוע סילוקו מהנכס. בית המשפט רשאי, משיקולים של צדק למנוע את ביטול הרשות או להתנות את ביטול הרשות בפיצויים בגין ההשקעות שהשקיע מקבל הרשות או בגין הנזק שנגרם לו, כפי שנראה נכון וצודק בעיני בית המשפט ותוך איזון האינטרסים של המרשה והמורשה. בפרשת פלונים, כמו במקרה דנן, היו הצדדים צהובים זה לזה ונקבע כי מגוריהם יחד קשים מנשוא. לפיכך, נקבע כי למרות הרשות הבלתי הדירה שניתנה למערערים לגור בבית במשק, יש להורות על פינוים מהמשק בכפוף לפסיקת פיצוי כספי שישקף את שווי הרשות וזכות המגורים של המערערים.

89. התובע הפנה בסיכומיו לפסק דין שניתן בתלה"מ (י-ם) 22336-10-17 ע.א. נ' ת.א. 21.05.20, על מנת להוכיח את טענתו כי לא התקיימו היסודות לכריתת הסכם מחייב בין הצדדים, אלא שאני סבורה כי שפסק הדין הנ"ל דווקא מחזק את טענות הנתבעת, שכן הוא מדגיש כי חוזה משפחתי הוא פחות פורמלי וקיימת בו גמישות יתר והסתמכות על עקרונות של צדק, שוויון, הרצון להגן על החלש והצורך להגן על התא המשפחתי. באותו פסק דין נקבע כי רשות המגורים שהאם העניקה לבתה הייתה כנגד סילוק חוב, ולכן לא מדובר ברשות חינם אלא ברשות בתמורה. עוד נקבע, כי גם אם מקבלים את הטענה שהתמורה ששולמה ע"י הבת אינה מצדיקה מגורים ללא הגבלת זמן, עדיין הבת זכאית לרשות בלתי הדירה מאחר ונותרה ללא בבית.

90. גם במקרה דנן, התובע מודע היטב לכך שאין לנתבעת מקום מגורים חלופי. במסגרת הדיון במעמד צד אחד בבקשה לצו הגנה מיום 24.05.21 טען התובע: "אין לי בעיה שתגור בבית כל עוד היא לא עושה בעיות...אני רוצה שבית המשפט יזהיר אותה, אני רוצה להגיע לפשרה ולא רוצה להגיע למשטרה, היא אחותי...". בדיון במעמד שני הצדדים מיום 25.05.21 טען התובע: "למה היא חיה בדירה אצלי? הגיע הזמן אולי להיפרד. אני מוכן לחכות שנה, חצי שנה שהיא תפנה. לא רוצה לזרוק אותה לרחוב, היא אחותי, אני מנסה למנוע מצב קיצון". דהיינו, התובע הצהיר בעצמו שאינו מעוניין לזרוק את אחותו לרחוב.

91. אמנם, התובע טוען כי הנתבעת זכאית לשישית מדירה שהותיר האב המנוח אלא שהנתבעת העידה שלא קיבלה שקל מדירה זו ואף ציינה כי בשיחות בין התובע למנוחה אמר התובע, שהנתבעת לא תקבל כלום כי היא גרה בדירה ללא תשלום. ראה: מעמ' 63 לפרוטוקול ש' 19 ועד עמ' 64 לפרוטוקול ש' 12.

92. עוד מפנה התובע בסיכומיו לפסק הדין שניתן בתמ"ש (חדרה) 52970-01-20 פלוני ז"ל נ' אלמונית מיום 11.05.22, שם נקבע כי האם לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את קיומה של הסכמה בעניין זכות המגורים, אלא ששם לא תוארה מערכת נסיבות המלמדת על הסכמה צופה פני עתיד, ואף היה הסכם פשרה קודם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין במסגרתו נקבע כי מלוא הזכויות בדירה שייכות לאח. במקרה דנן, הסכם הוויתור הנטען בין התובע לנתבעת לא אושר ע"י ערכאה שיפוטית וממילא השתכנעתי כי יכולתה של הנתבעת להבין הליכים משפטיים או מסמכים משפטיים נמוכה.

    סיכומו של דבר

93. לאור כלל החומר שלפניי כמו גם התרשמותי מהצדדים עצמם הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על המשך מגוריה של הנתבעת בדירה, לאור זכויותיו הקנייניות המוכחות של התובע ולאור חוסר יכולתם של הצדדים לקיים אורח חיים תקין זה בצד זו. כמו כן, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי מגיעות לה זכויות קנייניות בדירה. עם זאת, אני סבורה כי לא ניתן להורות על פינוי הנתבעת מהדירה ללא פיצוי כספי, בגין הכספים שהעבירה לתובע ובגין הנזק שנגרם לה עקב פינויה מהדירה בה התגוררה כמעט כל חייה, לאור הסתמכותה על כך שתוכל לגור בדירה עד אריכות ימיה. לא למותר לציין, שהנני סבורה שגם התובע מודע לכך שהאם המנוחה רצתה שידאג לאחותו ולא לחינם היא הזכירה את הנתבעת בסעיף 4 לצוואתה.

94. הדירה נרכשה בזמנו בהנחה תמורת 240,000 ₪, והנתבעת העבירה לתובע כמעט 80,000 ₪, דהיינו כשליש ממחיר הדירה דאז. מנגד, הנתבעת לא הוכיחה מהו אותו "חלק" שהובטח לה בדירה, ואף העידה כי במועד חתימת הסכם הוויתור בשנת 2014 היא הייתה מוכנה לפנות את הדירה תמורת קבלת הסכום ששילמה לידיה, ותו לא. עם זאת, יש לקחת בחשבון שסכום זה לא הוחזר בזמנו ע"י התובע ומאז חלפו כ-9 שנים בהן מחירי הדירות האמירו, כך שמחד, הדירה של התובע שווה הרבה יותר (בדיון מיום 09.06.22 טען ב"כ התובע כי הדירה שווה 1,200,000 ₪, אלא שמדובר בהערכה לא מקצועית ולא מן הנמנע כי הדירה שווה יותר כיום). ומאידך, סך של 80,000 ₪ אינו יכול לאפשר לנתבעת לרכוש מדור חלופי, אף לא כמקדמה.

95. על יסוד כל האמור לעיל אני מוצאת לקבל באופן חלקי את התביעה, כך שהנתבעת תפנה את הדירה, בכפוף לתשלום בסך כולל של 200,000 ₪ (כשישית מערך הדירה הנטען בדיון מיום 09.06.22), המהווה החזר של הכספים ששילמה הנתבעת תוך שמירה על ערך הכסף ופיצוי בגין אינטרס ההסתמכות.

96. על מנת לאפשר לנתבעת לחפש מדור חלופי, בהתחשב בעובדה שהנתבעת לא גרה בדירה שכורה מימיה וכן בהתחשב במצב החירום השורר במדינה, הפינוי יתבצע בתוך תשעה חודשים ממתן פסק הדין, כאשר מובהר שבתקופה זו שני הצדדים מחויבים לאפשר אחד לשני לנהל אורח חיים סביר. למען הסר ספק, בתקופה זו הנתבעת לא תישא בדמי שימוש אלא רק תישא בהוצאותיה השוטפות.

97. בתוך שלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין התובע ישלם לידי הנתבעת 50,000 ₪ על חשבון התשלום המגיע לה, על מנת לאפשר לנתבעת להתחיל לחפש מדור חלופי, על כל העלויות הכרוכות בכך.

98. בתוך שמונה חודשים ממתן פסק הדין התובע יעביר את יתרת התשלום בסך 150,000 ₪ לידי ב"כ הנתבעת שתחזיק בו בנאמנות ותמסור אותו לנתבעת רק לאחר פינוי הדירה על ידה (שיתבצע כאמור בתוך תשעה חודשים ממתן פסק הדין).

99. למען הסר ספק, הנתבעת לא תהא מחויבת לפנות את הדירה עד לקבלת מלוא התשלום המגיע לה, קרי 50,000 ₪ ישירות לידי הנתבעת בתוך שלושה חודשים, והיתרה בסך 150,000 ₪ לידי ב"כ הנתבעת בנאמנות, בתוך שמונה חודשים ממועד מתן פסק הדין.

100. מנגד, במידה והנתבעת לא תפנה את הדירה בתום תשעה חודשים ממתן פסק הדין, היא תחויב

     בפיצוי התובע בסך של 200 ₪ לכל יום איחור בפינוי, כאשר סכום הפיצוי יופחת מהכספים

     המוחזקים בנאמנות בידי באת כוחה.

101. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

102. המזכירות תסגור את התיק.

     ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ד, 30 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.