המגורים המשותפים הפכו בלתי נסבלים והשופטת החליטה שהגיעה העת להפריד כוחות. עם זאת, הפינוי בפועל הותנה בפיצוי של 200,000 ש' לאחות והוא יעוכב ב-9 חודשים בשל מצב החירום במדינה
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש גבר נגד אחותו הנכה המתגוררת בדירתו. ברקע התביעה: סכסוך רב-עוצמה בין השניים שכלל הוצאת צווי הגנה ותלונות במשטרה. בהעדר זכות קניינית של האחות בדירה קבעה השופטת מורן ואלך-ניסן שהיא תפונה, אך זאת בכפוף לפיצוי על השקעותיה בנכס לאורך השנים. בנוסף, לנוכח המלחמה נקבע שהפינוי יעוכב בתשעה חודשים.
הדירה נשוא התביעה הייתה שייכת לאמם המנוחה של הצדדים. בתה, הנתבעת, גרה עמה כל חייה בעוד שהבן, התובע, חזר לגור בה אחרי שהתגרש. ביולי 2014 ערכה האם צוואה בה העניקה את הדירה בשלמותה לתובע תוך שקבעה כי ההחלטה אם לתת לבתה זכות מגורים בדירה תהיה אך ורק בידי התובע "ונתונה להסכמתו הבלעדית ולטוב לבו".
אחרי מות האם ב-2019 המשיכו האח והאחות לגור ביחד, אך תוך תיעוב הדדי. מערכת היחסים העכורה ביניהם התבטאה בהגשת בקשות חוזרות ונשנות לצווי הגנה, בהן נטען מהעבר האחד שהתובע "מאיים לעשות שואה" לאחותו הנכה ומציע לה להתאבד, ומן העבר השני שהנתבעת מרביצה ומקללת את אחיה. בשלב מסוים, כדי לצנן את הלהבות, הוחלט שהשניים יתקשרו ביניהם באמצעות פתקיות על המקרר.
האח, שראה שהמגורים המשותפים הופכים בלתי נסבלים, הגיש בספטמבר 2021 את התביעה לבית המשפט. לטענתו, אחרי פטירת אמו גילה רחמים כלפי אחותו ואפשר לה לגור בדירה, אך מבחינתו הגיעו מים עד נפש – וכעת יש להורות על פינויה בהתאם לזכות הנתונה לו בצוואת האם.
מנגד טענה האחות כי היא גרה בדירה הזו כל חייה ובקשת אחיה לסלק אותה מביתה כשהוא יודע שמצבה הכלכלי בכי רע הינה חסרת תום לב. הנתבעת סיפרה אמנם ששקלה בעבר לצאת מהדירה, אך זאת בכפוף להשבת הכספים שהשקיעה בה. משבקשתה לא התמלאה, נותרה לגור בה.
"פעל בכל החזיתות"
אף שהאחות לא התנגדה לצוואה בסמוך למיתת האם וניתן צו לקיומה, ציינה השופטת ואלך-ניסן שהיא נמנעה מלעשות זאת עקב היותה מוחלשת נפשית, שכלית וכלכלית, כך שהדבר לא אמור לפעול לרעתה.
לכך הוסיפה השופטת את התנהלותו של התובע, שביקש לעגן את זכויותיו בדירה אפילו בתקופה שזו לא הייתה בבעלותו. כך למשל, ב-2014 החתים את אחותו על "הסכם ויתור" במסגרתו הוסכם שהאחות תקבל את הכספים שהשקיעה בדירה תמורת ויתור על חלקה בנכס. אלא שבפועל הכספים מעולם לא הושבו לה והיא נותרה לגור בדירה.
"פעולה זו", כתבה השופטת "מעידה כי התובע פעל בכל החזיתות על מנת לוודא שהדירה תהא בבעלותו ושהוא יוכל בבוא היום לפנות את הנתבעת מהדירה בה התגוררה כמעט כל חייה".
לצד זאת התקשתה השופטת להבין מה בדיוק דורשת האחות – זכות קניינית בדירה או רק רשות מגורים. בסופו של דבר, על רקע המסקנה כי המשך המגורים המשותפים בדירה מסוכן, היא הורתה על הפרדת כוחות, תוך שקבעה כי "זעקת ההגינות" מחייבת להגן על אינטרס ההסתמכות של האחות, אשר העבירה במהלך השנים כספים לאחיה מתוך אמונה שבכך היא מבטיחה את המשך מגוריה בדירה.
לפיכך התנתה השופטת את הפינוי בפיצוי כספי בסך 200,000 שקל לאחות. בנוסף היא קבעה כי לנוכח המלחמה הפינוי יבוצע תוך מרווח זמן נדיב של תשעה חודשים. השופטת הבהירה שללא תשלום הפיצוי, תהא הנתבעת רשאית להמשיך ולגור בדירה.
- ב"כ האח: עו"ד זיו בייטל
- ב"כ האחות: עו"ד פזית עוז נעימי (סיוע משפטי)
עו"ד משה לין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.