פס"ד בתובענה לביטול רישום בן ממשיך

הקדמה:

1. מונחת בפנינו תובענה הצהרתית לביטול רישום "בן ממשיך" בנחלה חקלאית (נחלה ** במושב **** – מושב ***** ***** ***** ****** בע"מ), אותה הגישו בני הזוג י' וב' ב' כנגד בנם – א' ב', ורעייתו – ש' ב'.

   לתובעים שישה ילדים משותפים – הנתבע 1 הוא אחד מהם .

    

   טענות התובעים:

    

2. לשיטת התובעים, בשנת 1998, הם התירו לבנם - הנתבע 1, לבנות בית מגורים בשטח הנחלה ולגור לצדם, זאת במטרה של יחסי משפחה קרובים ותקינים, ובכדי שהנתבע 1 ובני משפחתו הגרעינית יוכלו לסייע בידם בערוב ימיהם.

    

3. בשנת 2013 חתמו התובעים על מסמכים למינוי הנתבע 1 כבן ממשיך.

   לשיטת התובעים, חתימתם על הטפסים נעשתה בעקבות מצג שווא מטעם הנתבע 1, לפיו חתימתם נדרשת אך כדי שזה יוכל להיבחר כחבר אגודה. עוד טענו התובעים, כי לא ניתן להם הסבר או ייעוץ על-ידי נציגי הסוכנות היהודית, הם לא קיבלו ייעוץ משפטי כנדרש, חתימתם על המסמכים נערכה מבלי שהם קראו או הבינו את תוכנם, חתימתם אומתה על-ידי בתם (עו"ד ס' ל' א') שלא בנוכחותם, ובהיעדר מתן ההסברים והמשמעויות על-ידי עו"ד ניטרלי.

    

4. לשיטת התובעים, היתר הבנייה להקמת בית המגורים של הנתבעים 1-2, כמו גם ההתחייבות לרישום משכנתא, ניתנו על שמם כבעלי הזכויות בנחלה עבור הנתבעים 1-2, כאשר רשות השימוש לבניית הבית לא הייתה כרוכה במינוי הנתבע 1 כבן ממשיך, שכן התובעים ביקשו לשמור את הזכות להחליט בעתיד מי יקבל את הנחלה.

    

5. בשנת 2016, עת היו הצדדים כבר מצויים בסכסוך, גילו התובעים לראשונה כי הוחתמו על מסמכי "בן ממשיך", אשר משמעותם מתן התחייבות בלתי חוזרת והעברת הנחלה, לאחר פטירתם, לנתבע 1 ובת זוגו בלבד.

    

6. לטענת התובעים, יש להורות על ביטול מינוי הנתבע 1 כ"בן ממשיך" בשל העדר גמירות דעת מצדם ופגמים שונים אשר נפלו בתהליך המינוי. בנוסף, נטען על ידי התובעים, כי מינוי "בן ממשיך" הוא הסכם מתנה, לצדה תנאי מפסיק לפיו, על מקבל המתנה לגור עם ההורים, לסייע להם, לדאוג לצרכיהם ולצרכי המשק. תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו, שכן קיים בין הצדדים נתק מזה כשש שנים.

    

   טענות הנתבעים 1-2:

    

7. הנתבעים טענו מנגד, כי התובענה אשר הוגשה בשנת 2017 נגועה בשיהוי רב. התובעים מלינים בחלוף מספר שנים על הליך הרישום של "בן ממשיך", אשר נערך על סמך חתימתם הם על מסמכים ביום 14.3.2013 (מסמכים אשר נקלטו בסוכנות היהודית ביום 7.4.2013 ואושרו ע"י רשות מקרקעי ישראל ביום 10.4.2013, בתיק רמ"י מס' 22131592א).

    

8. כלל טענות התובעים הינן טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב.

    

9. עוד נטען כי הנתבעים הסתמכו בפועל על מינוי הנתבע 1 כ"בן ממשיך", בעת נטילת משכנתא לבניית בית המגורים שלהם וכן לבניית מבנים נוספים ונטיעת שורשים בנחלה.

    

10. הוסיפו וטענו הנתבעים, כי חתימות התובעים על מסמכי המינוי, בוצעו במספר מועדים שונים, באופן המרוקן מתוכן את טענת התובעים, לפיה הוחתמו פעם אחת ובלא ידיעתם על כי המדובר במסמכים של "בן ממשיך".

     

11. טענת התביעה, לפיה התובעת 2 אינה קוראת ואינה כותבת עברית, לא הוכחה, זאת בייחוד כאשר התובעת 2 אישרה בתחתית תצהיר העדות הראשית מטעמה, כי חתמה לאחר שעיינה בתצהיר והבינה את תוכנו.

     

12. התובעים בחרו שלא להעיד גורמים נוספים הרלוונטיים לסכסוך, ועל כן יש להחיל את הכלל הקובע, כי בית המשפט אינו רשאי לבסס את הכרעתו על עדות יחידה. זאת בייחוד כאשר לא הוצגו כל ראיות או מסמכים, אשר יוכלו לתמוך בטענתם הסתמית של התובעים בדבר תרמית.

     

13. יש לזכור את התכליות העומדות מאחורי תקנות האגודות השיתופיות שהן, עיקרון העיבוד הרציף, שלמות הנחלה כיחידה משנית אחת ויצירת רצף בן דורי, זאת לצד העובדה, כי עסקינן בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים כלפי הנתבע 1 כ"בן ממשיך", ולמעשה גם כלפי כלל המשק כיחידה אחת, אשר לא ניתנת להפרדה לחלקים.

     

    הדיונים אשר נערכו בתיק:

     

14. בתיק זה התקיימו 3 ישיבות הוכחות, במועדים 22.12.2020, 30.3.2022 וב- 29.11.2022. בתום חקירות העדים, בדיון האחרון, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

     

    דיון והכרעה:

     

15. התובעים הינם בעלי זכויות של ברי- רשות בנחלה אשר מצויה במושב ****, וזאת משנת 1963. העברת הזכויות של התובעים המכונים גם "מתיישבים בנחלה", מותנית בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה השיתופית.

     

    ראה לעניין זה האמור בע"א 7139/99 יובל אלוני נ' אליעזר ארד, פ"ד נח(4) 27 [פורסם במאגרים המקוונים] (1.4.2004):

    "אדמות המושב הן בבעלות המדינה, והן מנוהלות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל). זכויות ההורים בנחלה מעוגנות בהסכם שנכרת בין המינהל, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (להלן – הסוכנות) – ששכרה את המקרקעין – לאגודה, שלה העניקה הסוכנות רשות שימוש. בהסכם הוסמכה האגודה להעניק לחבריה זכויות של בר-רשות בנחלה שהוקצתה להם (להלן – ההסכם המשולש). סעיף 20 להסכם המשולש, שבו כונו ההורים "המתיישב", מתנה הקמת מבנה בנחלה והעברת זכות שימוש בנחלה או במבנים שנבנו עליה על-ידי המתיישב, בהסכמת המינהל, הסוכנות והאגודה (להלן – הגורמים המיישבים)... וכך נקבע בו: 20(ד)...אסור למתיישב להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו, לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת ה[מינהל] בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם את הסכמת [הסוכנות] שתינתן, אם תינתן, לאחר ש[המושב] [י]ודיע בכתב ל[סוכנות] את עמדת[ו]. העברה ו/או מסירת זכות השימוש כאמור דינה כדין העברת זכות חכירה לענין חובת תשלום דמי הסכמה ל[מינהל]".

     

16. באפשרות המתיישבים לערוך הסכם כתוב עם מי מבין ילדיהם, אשר יקבע כי האחרון יקים את ביתו בנחלה, בסמיכות לביתם, במקביל לעבודה ועיבוד המשק, ולאחר אחרית ימיהם של הוריו, המשק יעבור לבעלותו. הסכם המתנה וההענקה המגדיר את ילדם של המתיישבים כ"בן ממשיך", דורש אישור ומראש, על-ידי המוסדות המיישבים הנ"ל כתנאי לתוקפו.

     

17. ההגדרה של "בן ממשיך" מצויה בסעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973:

    ""בן ממשיך" – בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר".

     

18. בספרות המשפטית מתואר ה"בן הממשיך" כך:

     

    "בן ממשיך" הוגדר כמי שבונה ביתו בחלקה ליד הוריו, מעבד עמם את המשק ומצפה לכך שעם מותם בבוא היום, יהיה הוא בעל המשק במקומם" (ס. אוטולנגי, ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת  משק במושב עובדים, עיוני משפט ט(3), 469).

     

19. בענייננו, אין חולק כי ביום 4.4.2013, הגישו התובעים בקשה לרישום הנתבע 1 – א' ב' ובת זוגו – ש' כ"בן ממשיך", בקשתם אושרה ונרשמה על ידי הסוכנות ביום 10.4.2013, כאשר טופסי ההצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי "בן ממשיך" אומתו על-ידי בתם - עו"ד ס' ל' א'.

    המוסדות המיישבים כולם, האגודה - **** מושב *****, מינהל מקרקעי ישראל וכן הסוכנות היהודית, אישרו את מינוי הבן הממשיך בחתימתם.

     

    אמור מעתה, רישום ה"בן הממשיך" של הנתבעים על הנחלה של התובעים הושלם ברישום.

     

20. לטענת התובעים, לא ניתן להם הסבר על-ידי נציגי הסוכנות קודם לחתימתם על הטפסים למינוי "בן ממשיך", הם לא הבינו את המשמעויות וכן נטען כי היה על הסוכנות לערוך בירור נרחב ולפסול את אימות חתימותיהם, שכן הדבר נעשה על ידי עורכת דין שהיא בתם, ולא על-ידי עורך דין חיצוני ניטרלי.

     

21. משמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי מעל לכל ספק, כי התובעים הם אלו אשר פנו לבתם בבקשה כי זו תערוך אימות של חתימתם על הטפסים וכי לא הופעל עליהם כל לחץ מצד בתם, אשר אינה בעלת אינטרס בתוצאות ההליך, להחתמתם על הטפסים.

     

    ההפך הוא הנכון, שוכנעתי כי בתם של התובעים, עורכת הדין ס' ל' א', אימתה את חתימת הוריה על גבי הטפסים הנדרשים, ובכך סייעה להם, על פי בקשתם, על מנת לחסוך בעלויות שכר טרחה של עו"ד חיצוני.

     

    ראה לעניין זה עדותה של עו"ד גב' ס' ל' א':

     

    "ש: מדוע את לא מפנה את אחיך א' ואת רעייתו ש' ואת ההורים לבצע את תהליך מינוי הבן הממשיך אצל עו"ד ניטראלי, זר מחוץ למשפחה.

    ת: א' פנה אלי וביקש ממני. הוא אמר שהוא מטפל בכל העניין עם העבודה והם עושים את זה ומה שהוא ביקש ממני זה לבוא ולהיות מעורבת בהחתמת המסמכים. כמובן שאני לא אגיד לא' או להורי לא, לכו לעו"ד אחר. אלה ההורים שלי, כמובן שאעזור להם. הכל היה מתוך רצון לסייע למשפחה...

    ...ש. מי נכח בחדר כאשר לטענתך החתמת את ההורים.

    ת. כולנו, אני הורי, אחי וגיסתי.

     ש. תפרטי בבקשה מה בדיוק הוסבר לנוכחים בעת החתימה ובפרט מה הוסבר להורים.

     ת. הקראתי להם את המסמכים. הסברתי להם ממש בצורה הכי פשוטה שיש, שורה שורה. אמא שלי אינה יודעת קרוא וכתוב. ממש הסברתי כל מילה. הסברתי להם באופן חד משמעי שזה כאילו התחייבות בלתי חוזרת. הם ידעו שמדובר, הם הביאו את המסמכים לבן ממשיך, הם קראו לי להגיע לחתום על מסמכים של בן ממשיך. כתוב שם במפורש התחייבות בלתי חוזרת. הסברתי להם את המילה התחייבות בלתי חוזרת, שהם לא יכולים לחזור בהם. הם אמרו שהם לא חושבים על זה בכלל. התקופה אז כולם היו יחד. גם גיסתי היתה עם אמא שלי ביחד" (עמ' 2-3, שורות 21-24, 1-2, 8-16 לפרו').

     

22. ראה גם עדותה של התובעת 2 גב' ב' ב', לפיה עד למועד פרוץ הסכסוך, האמינו התובעים בבתם ס' ולא הטילו בה דופי:

     

    "ש. טיב היחסים עם ס' עד למועד שבו לטענתך גיליתם שרומיתם, היה בסדר.

    ת. כן. האמנו בה. אבל עכשיו אני לא מאמינה בה" (עמ' 15, שורות 21-22 לפרו').

     

23. שנית, רצונם של התובעים להעביר את המשק לבנם א' (עד לפרוץ הסכסוך המאוחר בין הצדדים) לא נוצר יש מאין, רק בשל התקלה בחתימתם "הפתאומית" על הטפסים למינוי "בן ממשיך". רצון זה היה קיים עוד קודם לכן וקיבל ביטוי עם עריכת שתי צוואות שונות אשר נחתמו על-ידי התובעים ואומתו על-ידי עורכי דין חיצוניים (אשר אינם נמנים על בני משפחה).

     

    ראה לעניין זה עדותו של התובע 1 – מר י' ב' המאשרת כאמור, כי גם בשתי צוואות שונות אשר נערכו על-ידו בעבר, הם רצו להוריש את כל הזכויות במשק לנתבע 1:

     

    "ש.מציג לך צוואה משנת 2007 וצוואה נוספת משנת 2013.

    ת.אני מאשר כי זו החתימה שלי.

    ש.בצוואות כתוב שאתה לימים מוריש את כל הזכויות שלך במשק לא'.

    ת.כן" (עמ' 8 שורות 9-12 לפרו').

     

24. יתר על כן, בפסיקה דובר רבות על "חזקת התקינות" או "חזקת החוקיות" לפיה הנחת המוצא היא שמעשי האגודה (הסוכנות) נערכו בצורה תקינה, וכי התנאים המוקדמים לביצועם ולרישום המינוי כ"בן ממשיך" התקיימו כראוי וללא כל פגם.

     

    ראה לעניין זה האמור בתמ"ש (טב') 17271-09-09 ל.ד. נ' ש.ד. [פורסם במאגרים המקוונים] (22.5.2011):

    "...חזקה היא שמעשי האגודה (והסוכנות) הם תקינים והתנאים המוקדמים לביצועם התקיימו כראוי. זוהי חזקת התקינות או חזקת החוקיות, כפי שהובהרה ברע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי פ"ד מד(2) 417, 419 מול האות ג' (וכן ראה רענן הר זהב, המשפט המינהלי הישראלי, עמ' 48): "פועלת כאן חזקת התקינות, דהיינו חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין. זוהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה (rebuttable presumption) אך על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על-ידי עובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות בעינה".

     

25. מכאן, שהנטל להוכיח כי חזקת התקינות נסתרה, עומד לפתחם של התובעים. במקרה זה, לא עלה בידם של אלו להוכיח ולו במשורה, כי חזקה זו נסתרה.

     

26. מחקירתה של גב' ר' צ' - נציגת הסוכנות היהודית, שוכנעתי כי ניתנו כל ההסברים המלאים לתובעים, אשר התייצבו בפניה, כנדרש ובהתאם לדין. גב' צ', עובדת ותיקה ומנוסה העידה בצורה מהימנה, כי היא העניקה לכל פונה/דורש את ההסברים הנדרשים על המשמעויות הנובעות מחתימה על הטפסים למינוי "בן ממשיך" ועל התוצאות המתחייבות מעצם החתימה.

     

    ראה לעניין זה חקירתה של גב' ר' צ':

     

    "ש. ממי הם מקבלים הסבר

    ת. ממני.

    ש. מהו ההסבר שהם מקבלים?

    ת. אני אומרת להם שמינוי בן ממשיך זו התחייבות בלתי חוזרת ואפשר לבטל זאת בהסכמת כל הצדדים או באישור בית משפט ואם רושמים צוואה ומורישים את המשק לבן אחר, אז זה לא תופס כי בן ממשיך גובר על הצוואה. אם הם מחליטים למכור את הנכס, חייבים הסכמה של בן ממשיך וגם אם רוצים להעניק את הנכס ללא תמורה, גם צריכים הסכמה של בן ממשיך. אני מסבירה שזה בלתי חוזר וצריך הסכמה של הבן הממשיך וגם אם עושים פיצול נחלה" (עמ' 19, שורות 11-19 לפרו').

     

27. אומנם גב' צ' העידה כי היא לא ידעה שהתובעים קיבלו ייעוץ משפטי וחתמו על המסמכים בפני בתם ס' ולא מול גורם משפטי חיצוני ניטרלי. ברם, אין לייחס לכך חשיבות של ממש, זאת מאחר ושוכנעתי כאמור כי התובעים עצמם הם אשר פנו לבתם בבקשה כי זו תערוך את האימות הנדרש לחתימתם.

     

28. זאת ועוד, לא עלה בידי התובעים לשכנע שהם לא היו מודעים למשמעות המושג "בן ממשיך", ו/או לעצם התהליך אשר התנהל ו/או כי לא היו מודעים לתוצאותיו.

     

29. הפסיקה קבעה באופן מפורש כי חזקה על הורים הממנים ילדיהם כ"בנים ממשיכים" , כי הם מודעים למשמעות המושג.

     

    יפים לעניין זה הדברים אשר נאמרו בתמ"ש (ת"א) 50500/99 א.ל. נ' צ.ל [פורסם במאגרים המקוונים] (26.6.2007):

     

    "איני מקבלת את הטענה, כי ההורים לא ידעו מה משמעות בן ממשיך, וקביעת הנתבע כבן ממשיך נעשתה אך ורק לצורך מתן רשות לנתבע להקים יחידה בשטח מצומצם במשק. חזקה על בעל זכות של בר-רשות במשק, אשר חי במשק ומתפרנס ממנו במשך שנים, כי ידע "בן-ממשיך" מהו, ולכל הפחות מה משמעותו"

     

30. איני מקבלת גם את טענת התובעת 2, לפיה יש לבטל את ההתחייבות אשר ניתנה מטעמה למינוי "בן ממשיך", משום שאינה יודעת קרוא וכתוב ועל כן יש לראות בחתימתה כחתימה "בעל כורחה".

     

31. יש לערוך אבחנה בין בעל דין אשר נקלע בעל כורחו לחתימה על מסמך שהוא אינו מכיר ואינו מבין את תוצאותיו, וזאת בשל מצב רפואי/נפשי/קוגניטיבי אשר אינו מאפשר לו להתנגד לעצם החתימה או להבין את משמעויותיה, לבין בעל דין אשר ביודעין חותם על מסמך שהוא אינו יכול לעיין בו (כאשר הוא מודע לעובדה כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב), ולאחר חתימתו הוא מבקש להשתחרר מההתחייבויות אותם נטל על עצמו בחתימתו הוא.

    המקרה השני הוא המקרה שלפנינו. לא ניתן להתעלם מהתחושה כי התובעת 2 בחרה לנסות "להשתחרר" מההתחייבויות אותן נטלה על עצמה בחתימתה, מתוך אינטרסים אישיים ובחוסר תום לב.

     

32. הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר התובעת 2 הודתה בחקירתה, כי במספר הזדמנויות שונות היא חתמה על מסמכים להם משמעויות מחייבות, וזאת על אף שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב.

    "ש: זאת אומרת שזו לא פעם ראשונה שאת חותמת על מסמך מבלי שאת יודעת לקרוא.

    ת: כן...

    ...ש: זו צוואה שערכת.

    ת: זו גם חתימה שלי...

    ...ש: אני אומר לך שבצוואה כתוב שכל המשק שלו (של הנתבע 1 מ.ל.)

    ת: אנחנו לא קראנו בכלל. הוא אמר לנו לחתום. גם בעלי לא קרא..."

    (עמ' 12-13, שורות 4-5, 19-20, 25-26 לפרו').

     

33. הדברים האמורים לעיל מקבלים משנה תוקף משהתובע 1 אשר יודע קרוא וכתוב, נכח ביחד עם התובעת 2 בעת החתימה על מסמכי מינוי הבן הממשיך, ומשכך היה באפשרותו להסביר לאחרונה (כאשר הראשון יודע כי אינה מבינה קרוא וכתוב) על המשמעויות הנובעות מהחתימה על המסמכים.

     

    ראה לעניין זה חקירת התובעת 2:

    "ש: בעלך יודע לקרוא.

    ת: כן.

    ש: הוא הקריא לך.

    ת: לא. הוא אף פעם לא הקריא לי. אני סומכת עליו. הוא חתם וזהו לא קרא אפילו מה שיש" (עמ' 14 שורות 14-17 לפרו').

     

34. למעלה מן הצורך, תוזכר שוב הפסיקה המושרשת בדבר החזקה הידועה, לפיה אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב.

    במילים אחרות, חזקה על אדם אשר חתם על מסמך, כי הסכים לתוכנו ולמשמעויות הנובעות ממנו.

     

35. סיכום ביניים: כפי שתואר, לא עלה בידי התביעה להוכיח כי הם הוחתמו בעל כורחם על מסמכי מינוי "בן ממשיך" מבלי שהם הבינו את משמעותם.

    כמו כן וכפי שהראינו, מינוי הנתבע 1 כ"בן ממשיך" אינו מסתכם אך כדי התחייבות ליתן מתנה, אלא המדובר בענייננו במתנה אשר הושלמה, שכן מינויו של הנתבע 1 ושל בת זוגו, הנתבעת 2 "כבנים ממשיכים" נרשם והוכר על-ידי כל המוסדות המיישבים.

     

36. ראוי אף לציין בנקודה זו, כי בפסיקה העדכנית אף עלו קולות אשר סברו כי גם במקרה בו מינוי "בן ממשיך" אושר על-ידי האגודה והסוכנות, מבלי שבוצע רישום מתאים במינהל, לא ניתן יהיה לבטל את המינוי, ויש לראות בכך משום מתנה שהושלמה.

     

    ראה את אשר נקבע בע"מ 8292/08 פלוני נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] (16.2.2009):

    "שתי הערכאות דלמטה קבעו ממצא עובדתי לפיו המבקש ורעייתו המנוחה מינו את המשיב להיות בן ממשיך וכי הסוכנות והמושב אישרו מינוי זה. בית המשפט המחוזי יישם הלכות שנקבעו על-ידי בית משפט זה לפיהן לאחר אישורים אלו מטעם צדדים שלישיים מושלמת המתנה שניתנה לבן ואין ההורים יכולים לחזור בהם ממתנה זו. בית המשפט קבע כי באותה העת לא היה נדרש אישור מנהל מקרקעי ישראל. לפיכך הגיע בית המשפט לתוצאה שיש להצהיר על המשיב כבן ממשיך. מכאן כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי התבססה הן על קביעת ממצאים עובדתיים והן על יישום ההלכות הנוגעות בעניין. עניינים אלו אינם מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (השווה: ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי).

     

     

     

     

     

37. דיי בכל אלו כדי לדחות את התביעה.

     

38. הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף כאשר מעיון בטופסי ה"הצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך" עולה, כי אלו אינם כוללים הצהרה של ה"בן הממשיך" לפיה הוא מתחייב לעמוד בתנאים מסוימים כלפי נותני המתנה- הוריו. אלא ההצהרה קובעת מפורשות, כי הבן יקבל את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירתם, ללא כל תנאי או סייג.

     

39. במצב הדברים הנוכחי כאשר לא קיים חוזה פנימי במערכת היחסים הפנימית שבין התובעים לבין הנתבעים, קיים קושי מובנה להורות על ביטול המינוי של "בן ממשיך", בייחוד כאשר התביעה עותרת להורות על ביטול המינוי מול הגורמים המיישבים ולא רק במסגרת היחסים הפנים משפחתיים, וזאת כאמור מאחר ועסקת המתנה הושלמה ברישום בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968.

     

40. עם זאת וכדי לערוך דיון מלא, נניח באופן תיאורטי בלבד כי מינוי הנתבע 1 כ"בן ממשיך" לא היה נרשם ולא היה מקבל תוקף פורמלי מ"המוסדות המיישבים", אלא היה נשאר במעמד של התחייבות לתת מתנה מצד התובעים לנתבעים.

     

41. נעבור אם כן, לדון בחוק הרלוונטי לענייננו שהינו חוק המתנה, תשכ"ח – 1968.

     

    סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 קובע את התנאים לחזרה ממתנה:

    "(ב)כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

    (ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".

     

42. אם כן, הדיון כעת יתמקד בשאלה האם יכולים היו התובעים באופן תיאורטי לחזור בהם מהמתנה אשר ניתנה והסתיימה ברישום, בשל סיבות שונות ובראשן, עצם השינוי במצבם של הנתבעים על סמך המתנה או היעדרו, וזאת לצד בחינת הטענה בדבר התנהגות מחפירה מצד הנתבעים כלפי התובעים, ניתוק הקשר בין הצדדים ואי הושטת עזרה מצד הנתבעים לתובעים לעת זקנתם.

     

43. בענייננו, עולה באופן ברור, כי הנתבעים הסתמכו על עצם המינוי כ"בן ממשיך". הנתבעים נטעו שורשים בנחלה, הקימו את ביתם בה, נטלו הלוואת משכנתא לצד נשיאה בתשלומים נוספים, והנתבע 1 אף עובד בעבודה הנוספת הקשורה למשק.

    הנתבעים עבדו בעבר באופן תדיר יותר במשק, אולם בעקבות פרוץ הסכסוך בין האחים (כפי שעוד יורחב בהמשך), הדבר הוביל לדעיכה של העבודה הקשורה במשק, ולפנייתו של

    הנתבע 1 לעבודה נוספת מחוץ לגבולות המשק.

     

44. ביתר פירוט, הנתבעים העתיקו את מקום מגוריהם מאזור המרכז למושב ****, על מנת להתגורר בסמיכות להוריי הנתבע 1. הנתבעים נטלו משכנתא (עוד קודם לרישומם כבנים ממשיכים) על ביתם בנחלה, נשאו בקנס כספי של 20,000 ₪ לתשלום למשקם אשר מונה עפ"י חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחה תשנ"ב – 1992, וכן עבדו במשק.

     

    ראה לעניין זה עדותו של הנתבע 1 אשר הייתה מהימנה בעיני:

     

    "כשאני בניתי אותו (המשק מ.ל.), אני עבדתי שם יום ולילה, אם זה במטעים ובלול, מאז שהייתי ילד בן 16, משנת 1984 בערך ורק אני הייתי מטפל, אף אחד לא עשה שום דבר. את המשק וגם בבית של ההורים, חשמל, מים, לול והכל, אני הכל עשיתי, בידיים שלי, עבדתי חצי משרה בעירייה. הייתי הולך לעבודה לפנות בוקר וחוזר בצהריים ועובד במשק עד הערב" (עמ' 28 שורות 27-31 לפרו').

     

    ראה גם עדותה של הנתבעת 2 על כך שהנתבע 1 מוביל עגלות ביצים, במקביל לעבודתו בעיריית *****:

    "ש: את עקרת בית וא' עובד בעיריית ***** במשרה מלאה.

    ת: כן.

    ש: במקביל הוא עובד נהג שמוביל עגלות ביצים מכל מיני משקים ביישוב.

    ת: כן" (עמ' 22 שורות 20-23 לפרו').

     

45. יש לציין כי בהתאם לפסיקה, מקבל המתנה אינו נדרש להוכיח כי שינה את מצבו לרעה, אלא דיי כי יוכיח כי שינה את מצבו (עמ"ש (מרכז) 2070-09-07 עליזה תייר נ' שמעון כחלון [פורסם במאגרים המקוונים] (29.1.2008)).

     

46. המלומד ראבילו בספרו חוק המתנה, תשכ"ח – 1986, פירוש לחוקי החוזים (מהדורה שנייה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז-1996), עמ' 362-363 כתב בעניין האמור את הדברים הבאים:

     

    "יש לשים לב לביטוי שבו החוק משתמש. נאמר "שינה את מצבו", ולא נאמר "שינה את מצבו לרעה" או "שינה את מצבו הרכושי" דווקא. עיקרה של האמירה "שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות" מכוון לכך שההתחייבות היתה הגורם הסיבתי שהביא לשינוי אשר אותו יש לשקול מבחינת משמעותו, כאשר המתחייב מבקש לחזור בו מהתחייבותו... שינוי מצב על-ידי הסתמכות על התחייבות יכול להיות שינוי מקום מגורים, מבלי שהדבר יהיה קשור בהכרח בשינוי במצבו הכלכלי של המקבל. יש לתת משקל לזיקה ההגיונית שבין ההתחייבות להסתמכות, ובמקרה זה אלה הם "המתנה ומהותה מחד גיסא והשינוי מאידך גיסא"...".

     

47. לאור הסתמכותם הממושכת של הנתבעים על המעמד המובטח של "בן ממשיך" ושינוי מצבם בעקבות הסתמכותם זו במשך שנים רבות, מתן היתר לתובעים לבטל את המתנה בחלוף שנים כה רבות, לא תהא צודקת ואף אינה ראויה.

     

48. כעת נעבור לבחון את נושא ה"התנהגות המחפירה".

     

49. הנטל להוכחת "התנהגות מחפירה" מוטל על התובעים, ועל בית המשפט לבדוק האם ההתנהגות המחפירה לכאורה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של נותן המתנה. עוד נקבע כי לא כל התערערות במערכת היחסים תחשב כמהתנהגות מחפירה אשר תצדיק חזרה מהמתנה/הענקה, וכי יש להעניק למושג "התנהגות מחפירה" פרשנות מצמצמת.

     

    ראה לעניין זה דעת היחיד בע"א 350/96 א' וייסר נ' שביט, פ"ד נב(5) 797 [פורסם במאגרים המקוונים] (19.1.1999):

    "לדעתי, יש לתת לדיבור "התנהגות מחפירה" פרשנות מצמצמת, והטעמים לכך הם אלה...לשון החוק נוקטת את הביטוי "התנהגות מחפירה". משמעותו הרגילה והשגורה של ביטוי זה היא התנהגות שלילית ביותר, התנהגות שהנפש סולדת ממנה. באין טעם מיוחד לכך, יש לדעתי להיצמד למשמעותן הרגילה של מילות החוק...אין להפוך את המקבל, אם ברצונו לשמור על זכותו למימוש ההתחייבות, בן ערובה בידיו של נותן ההתחייבות עד להשלמת המתנה, למלא אחר מצוותיו של הנותן פן יתדרדרו היחסים ביניהם...המקרים שבהם הותר לנותן ההתחייבות הבלתי הדירה לחזור בו ממנה בשל התנהגותו של המקבל היו מקרים קיצוניים, שבהם ניתן היה להצביע בבירור על אשמו של מקבל ההתחייבות מהבחינה הסובייקטיבית וגם על קיומה של "התנהגות מחפירה" מהבחינה האובייקטיבית. במקרים אחרים, שבהם לא ניתן היה להצביע על התנהגות כאמור, לא הסתפקו בתי-המשפט בכך שיחסי הצדדים התערערו. עצם העובדה שהנותן היה נמנע מלהתחייב כלפי המקבל לו ידע שהיחסים ביניהם יתערערו – אין די בה. רק כאשר יכול היה בית-המשפט לקבוע כי בנסיבות המקרה היה דופי חמור בהתנהגותו של המקבל, שעלה כדי כפיות טובה חמורה מצבו, נקבע כי הייתה לנותן זכות לחזור בו מן ההתחייבות..."

     

50. בענייננו, שוכנעתי מעל לכל ספק, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח התנהגות מחפירה מצד הנתבעים. למעשה, עולה מהעדויות, כי קיימות מחלוקות בין התובעים לבין עצמם וכי הגורם הדומיננטי אשר "מושך בחוטים" מאחורי הקלעים, הינו הבן א', אחיו של הנתבע ) אשר לא מונה כ"בן ממשיך".

     

51. מאחר ועלה מעל לכל ספק כי א' שימש רוח גבית להליך זה (כפי העולה גם מהליכים המקבילים אשר התנהלו בין הנתבע 1 לבין א' ב' בה"ט 51521-03-17, ה"ט 37699-10-17, וה"ט 4360-06-18), התובעים לא מצאו לנכון, מסיבות השמורות עימם, להעיד אותו. על אף זאת, והיות והשפעתו של א' על הוריו , היתה נוכחת לאורך כל ההליך, נעשה נסיון להביא את הצדדים לכדי הבנות ביחס לבן א' על מנת לרתום אותו לכדי מהלך הסכמי ותמיכה בהסדר מוסכם בין הצדדים.

     

    ראה לעניין זה הסכמת הצדדים אשר ניתנה בתחילת הדיון מיום 15.7.2018: "מוסכם עלינו שככל שהשימוש של הבן א' בנחלה קדם למועד הענקת הזכויות של בן ממשיך לבן א' (14.3.13), יוכל א' להמשיך ולעשות את אותו שימוש ובאותו היקף כפי שקדם למועד הנ"ל, וזאת כל עוד ההורים נשארים בחיים, בעלי זכויות בנחלה, ומתירים את השימוש הנ"ל. כמו כן, מוסכם עלינו שאין כל מניעה שהבן א' ימשיך לבקר את ההורים בביתם ולסייע להם, לבקשתם ככל שיידרש, לרבות הטיפול השוטף בלול שלהם..."

    יוער כי בהמשך הדיון חזרו התובעים מהסכמתם זו, שכן לשיטתם "ההסכמה אשר נרשמה בפרוטוקול עלולה להקים עילה לצד שכנגד להגיש תביעה כנגד א'".

     

    מכל מקום, באותו הדיון ניתנה גם הצעת בית המשפט לסיום ההליכים בתיק, בזו הלשון:

    "התביעה תמחק בלא צו להוצאות.

    יותר לבן א' להמשיך ולעשות את השימוש בנחלה כפי שעשה עד כה, מבלי להרחיב את השימוש.

    יוצא צו איסור הטרדה הדדי, האוסר על כל צד לנהוג באלימות על סוגיה וביטויה ו/או בדרך של הטרדה מאיימת אחד כלפי השני".

    ב"כ הנתבעים הודיע לפרוטוקול כי ימליץ למרשיו לקבל את הצעת בית המשפט , אולם ב"כ התובעים הגיב כי לקוחותיו לא יסכימו להמלצה זו ואף לא מצא לנכון להעביר להם את ההצעה.

     

     

    באשר ליחסים בין הצדדים, אלה היו יחסי משפחה חמים במשך שנים, עובר לפרוץ הסכסוך. למרבה הצער, היחסים העכורים בין הנתבעים לבין האח א' הקרינו גם על יחסי הראשונים עם התובעים והובילו לנתק ביחסים.

     

52. התובעים ניסו לצייר תמונה לפיה, הנתבעים נקטו באלימות וניתקו את הקשר מהם, אולם מעדותה של האחות ס' וכן מעדות הנתבעים, אשר היו מהימנות בעיני, שוכנעתי כי אלו עשו כל שאל ידם כדי לשמור על הקשר עם התובעים, וכי דווקא האחרונים לא נקפו אצבע כדי לנסות ולהשיב את הקשר הקרוב אשר שרר בעבר בין הצדדים.

     

53. ראה עדותה של גב' ס' ל' א':

    "...א' וש' באמת במשך 20 שנים הם היו בשביל ההורים. אנחנו לא היינו כמו גיסיתי למען ההורים שלי. מה שהיא עשתה לאמא שלי, אחי א' היה התאילנדי שלהם, כל היום מסדר להם את המשק, קניות. ההורים שלי הורים קשים, לא אנשים קלים. אני אוהבת אותם, הם ההורים שלי אין מה לעשות. אבל כן, הם עושים דברים קשים" (עמ' 4 שורות 6-9 לפרו').

     

    וראה בהמשך עדותה:

     

    "הורי טענו שא' נהג באלימות כלפי מי מהם, אני משיבה כי שמעתי על זה. עם יד על הלב, אין מצב שזה קרה. ואני חייבת לציין עוד משהו, אמא שלי העלילה עלילות כאלה על אבא שלי כל שני וחמישי. משטרות פקדו את הבית שלי בלי סוף. ההורים שלי היו כל כך אלימים ואם בית המשפט יבקש את התיקים מהעבר. אבא פתח את הראש של אמא שלי לידינו, עם מגהץ, עם גרזנים. אני מדברת על אלימות מאוד מאוד קשה. אבל עם השנים והזקנה הם הפכו להורים שאנו לא מכירים. אבא שלי מדבר איתי עד היום בסתר. הם חסמו אותי בטלפון של א'. אני לא יכולה לדבר עם אבא שלי, היא לא נותנת לי. אחי משתלט על אמא שלי ואמא שלי על אבא שלי. הוא פשוט חסר ישע. אני מדברת איתו בטלפון, הוא במוצקה. הוא אומר אם הוא יגיע לבית המשפט ויגיד אחרת, היא תעשה לו טרור בבית והיא לא תטפל בו. אני פשוט מרחמת על אבא שלי מסכן מה הוא צריך לעבור.

    ...אנחנו 6 ילדים במשפחה, א', א'. יש אחות נוספת י'. אבא שלי חשש שכל העניין הזה שמי שיטפטף וירצה לקחת מא' משהו, הוא תמיד חשב שזה יבוא מי' כי היא אוהבת כסף. לא חשבו שזה יבוא מהכיוון של א'. א' וא' עשו יד אחת בכל הסיפור הזה. א' התקשר אלי בעצמו לפני כל הגשת התביעות, איך שהיה הסכסוך, הוא פשוט תיעל את כל הסכסוך הזה לטובתו. אני חושבת שזה גם עניין רגשי שלו. כי א' היה עיניו של א' כל היום, אי אפשר היה להתקרב אליו. היה גם מקום לא' במקומו, כי לא חסר לו כסף. לדעתי זה בא ממקום לקנות את אבא או לא יודעת מה. אבא שבוע שעבר גם ניסה, איך עושים שלום. אמרתי להם שא' לא הבעיה הם יעשו שלום. כל פעם שביקשתי הם באו וינשקו לכם את הראש. הבעיה היא א' ואשתו" (עמ' 4-5, שורות 27-35, 1-8 לפרו').

     

54. ראה גם חקירתו של התובע 1 מר ב' י':

    "ש. היו בינך לבין אשתך בעבר אירועי אלימות.

    ת. היו והכל הסתיים יפה.

    ש. אלימות שמשטרה היתה מעורבת בהם.

    ת. היתה אלימות שהמשטרה התערבה. בשעה 12 הגשתי תלונה בשתיים אני בא ומוצא את השוטר שותה קפה בחוץ" (עמ' 11, שורות 12-17 לפרו').

     

55. ראה בהמשך את חקירתה של הנתבעת 2 - גב' ש' ב':

    "ש. תאשרי לי שמאז חלפו כ- 6 שנים אבל את וא' והילדים לא עשיתם ניסיון להתפייס עם ההורים מיוזמתכם.

    ת. נכון, מהסיבה שניסינו עד לחודש 12 מספר פעמים להגיע לשלום בית, שוב ושוב וראינו שזה לא עובד. קיבלנו גידופים, קללות ואלימות מפה עד הודעה חדשה. קיבלתי איומים שאחטוף מכות. לא ראינו עוד סיבה כשניסינו מספר פעמים עד התאריך הזה..."

    (עמ' 24, שורות 6-10 לפרו').

     

56. ראה גם חקירתו של הנתבע 1 – א':

    "ש. אתה יכול לאשר שמניסיון הגישור של ס' בשנת 2016, 6 שנים אף פעם לא קרה שאתה ואשתך, ביחד, לקחתם את הילדים ודפקתם על הדלת של ההורים וביקשתם להתפייס?

    ת. זה קרה עשרות פעמים. היינו שם עם הילדים, דיברנו. יש אנשים שלא נותנים לזה יד ומחפשים רק מלחמה ואני לא אתן יד לזה...

    ...לשאלת בית המשפט האם אלמלא התביעה היינו פועלים למלא את חובתנו ולתמוך בהורים ולסייע להם, אני משיב כי אם היתה אפשרות אז כן. אין אפשרות, האנשים שאנחנו גרים איתם והילדים שלהם, שנכנסו לתמונה, עושים הרבה רעש. הכוונה לאשתו של אח שלי ואח שלי א', הוא איים עלי עם נשק. החלפתי חלונות בבית, אטומים, שיהיה פחות רעש. הוא היה מגיע עם טרקטור, מניע אותו והולך, ליד החלון של הבן שלי והעברנו את הילד לחדר פנימי יותר.

    א' לקח את המקום הזה, שאני עשיתי המון שנים. הוא לקח את המשק, כשאני בניתי אותו, אני עבדתי שם יום ולילה, אם זה במטעים ובלול, מאז שהייתי ילד בן 16, משנת 1984 בערך ורק אני הייתי מטפל, אף אחד לא עשה שום דבר. את המשק וגם בבית של ההורים, חשמל, מים, לול והכל, אני הכל עשיתי, בידיים שלי. עבדתי חצי משרה בעירייה. הייתי הולך לעבודה לפנות בוקר וחוזר בצהריים ועובד במשק עד הערב.

    ...לשאלת בית המשפט, אם הייתי יודע שזה יסתבך בצורה כזו ותהיה תביעה והליכים ויחסים עכורים, היינו הולכים לכיוון של בניית בית שם, אני משיב שבחיים לא, חד וחלק. לא הייתי מתקרב, הייתי נשאר ב**** *****. גרתי שם לפני שהכרתי את אשתי. היתה בעיה קשה עם ההורים, בין אבא לאמא והם ביקשו שאחזור. זה משהו שגדלנו עליו ואני הייתי היחיד בבית ואחותי ס' שגרה רחוק, גישרנו ביניהם. היום הם לא מצליחים להשתלט, אמא שלי קיבלה הרחקה לחודש, מהמושב. היא הלכה לגור עם אחותי שאין לה מה לאכול וביקשה שאעזור לה. כולם עשו את הבלגן והמלחמות ואף אחד לא הסכים לקבל את אמא שלי ואחותי ע', שאין לה מה לאכול בבית, קיבלה את אמא שלי. הקטע של האלימות בבית מטורף" (עמ' 28-29, שורות 22-36, 1-3 לפרו').

     

57. עינינו הרואות כי מלבד הדיווח על אירועי האלימות בין התובעים לבין עצמם והסכסוך אשר פרץ בין האחים (אשר היווה את הקרקע הפורייה לניתוק הקשר בין התובעים לבין הנתבעים על אף ניסיונות לחזרה לקשר תקין אשר נערכו מצד הנתבעים), אינם עולים כדי "התנהגות מחפירה" המצדיקה ביטול המינוי.

     

58. מאחר וכאמור עולה באופן ברור כי הנתבעים הסתמכו על עצם המינוי כ"בן ממשיך", אף אם הייתה מוכחת התנהגות מחפירה, כפי שלא הוכח בענייננו, הדבר לא היה מצדיק חזרה מהמתנה. הנתבעים נטעו שורשים בנחלה, הקימו את ביתם, נטלו הלוואת משכנתא ואף עובדים בפועל במשק. הנתבעים עבדו בעבר באופן תדיר יותר במשק, אולם בעקבות פרוץ הסכסוך בין האחים, הדבר הוביל לדעיכה של העבודה הקשורה במשק, והתחייבות של הנתבע 1 לעבודה נוספת מחוץ לגבולות המשק.

     

59. סוף דבר: התובענה אשר ביקשה להורות על ביטול מינויים של הנתבעים 1-2 כ"בנים ממשיכים" נדחית. ניתן פסק דין המצהיר כי מינויים של הנתבעים הינו תקף, שריר וקיים.

     

60. משנדחתה התביעה במלואה, ובהינתן העובדה כי מדובר בהליכים שנמשכו למעלה מ-5 שנים במהלכם התקיימו 3 ישיבות הוכחות (!), בשים לב לכך שהנתבעים נאלצו לממן את הגנתם בסך מכובד של 88,700 ₪ , כך על פי הקבלות אשר הוצגו (כאשר ניתן היה לקצר משמעותית את ההליכים, לו התקבלה הצעת בית המשפט על ידי ב"כ התובעים בשנת 2018 או למצער, לו לכל הפחות הייתה נשקלת ההצעה בכובד ראש תחת דחייתה על הסף, אין מנוס מלהשית הוצאות ריאליות על התובעים.

     

     

     

    ובכן, ובשים לב לגילם של התובעים, החלטתי להעמיד את הוצאות המשפט על סך של 55,000 ₪. ההוצאות ישולמו לנתבעים 1-2 באמצעות בא כוחם, בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד תשלומו המלא בפועל.

     

    פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, ה' טבת תשפ"ג, 29 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.