פס"ד בתובענה להגדלת מזונות שהגישה אם לשישה קטינים

ההליך

1. עניין לי בתובענה להגדלת מזונות שהגישה אם לשישה קטינים כבני 7 – 13 שנים להלן גם: "התובעת") כנגד האב, ....... (להלן גם: "הנתבע").

2. שני טעמים לתובענה, האחת טרוניות כרימון לפסק הדין למזונות אשר ניתן ביום 03.03.2015, ומטיעונים אלו יש להתעלם, שהרי תובענה להגדלת מזונות אינה ערעור בדיעבד על פסק הדין.

               הטעם האחר הוא כי הנתבע עושה שימוש בעבודה על מנת שלא לקיים זמני שהות שאינם ספורדיים וחלקיים עם ילדיו, ומכאן, לשיטת האם, יש לגזור צורך בהגדלת המזונות על דרך ראיית המצב כשינוי נסיבות מהותי אשר לא היה צפוי מראש.

3. את פסק הדין למזונות (תמ"ש 13855-02-15), יש לקרוא יחד עם פסק הדין למשמורת אשר ניתן ביום 12.04.2015 (תמ"ש 13920-02-15), אשר בדין צורף גם הוא לכתב התביעה.

4. וכך קבע פסק הדין למזונות אשר ניתן לגופא ומבלי שהנתבע יטרח להגיש כתב הגנה או להשיב לבקשה למזונות זמניים:

"יכול אני לומר, בהסתמך על הלכת תמ"ש (ת"א) 21376-09-12, כי המזונות השוטפים הראויים לילד ראשון הם כ- 1,400 ₪ ובתוך שאני מחשב את מזונות שאר הקטינים בסכום של כ- 800 ₪ לילד, כאמור כדי לשקף את ההלכה, ומכאן שאני מחייב את הנתבע בתשלום סך שוטף למזונות הילדים בגובה 5,400 ₪.

מזונות הכרחיים אינם נוגעים רק לסכום השוטף, אלא גם למדור והחזקת מדור ולאחר שעיינתי בנתונים שבכתב התביעה, אף הפחתתי הוצאות שאינן הכרחיות, סבור אני שמרבית הנקוב בכתב התביעה הוא סביר ולכן אני מחייב את הנתבע בתשלום 50% מההוצאה הראויה, לאמור סך 2,900 ₪ לכל חודש, כך שסך כל המזונות השוטפים כולל מדור והחזקת מדור יגיעו לסך 8,300 ₪ לחודש.

בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ישא הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי בו מבוטחים הקטינים. באמירה הוצאות רפואיות חריגות נכללות גם הוצאות לטיפול אורתודנטי ו/או טיפול שיניים.

הנתבע ישא במחצית הוצאות בגין צהרון או גן, אך יכול הוא לעשות שימוש בסכומים הניתנים לו כעזרה על-ידי ....., לצורך פירעון הוצאות אלה, השתתפות אשר ניתנת מעבר לשכרו השוטף והכל עד הגיע כל קטין לתום הלימודים בכיתה ב'.

הנתבע ישא במחצית תשלום עבור שיעורים פרטיים במקצועות: לשון, מתמטיקה ואנגלית, בהתאם להמלצת הגורם החינוכי.

סכום שלא שולם במועדו ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפרעון המלא בפועל.

קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האם".

5. בפסק הדין למשמורת נקבע בין השאר כך:

"הסביר הנתבע כי לא רק שאין הוא חפץ במשמורת, אלא שאין בידו להתחייב לסדרי ראיה קבועים בשלב זה, בדירת הוריו בה הוא גר אין מקום להלנת הקטינים ואין הוא יודע גם לאור עבודתו כ.... הכיצד יוכל להתחייב להסדרי ראיה קבועים.

הנתבע אינו היחיד שעבודתו נופלת במשמרות, כך הם פני הדברים לגבי אנשי ביטחון לא מעטים, סוהרים, אנשי קבע, אנשי שירותי ההצלה והרפואה, עובדי משמרות בתעשיות חיוניות ועוד. אלא שהקטינים זקוקים ליציבות בחייהם וכשם שיציבות זו ננהגת גם לגבי אחרים, צריך גם הנתבע בסופו של יום להיערך לקיומם של הסדרי ראיה קבועים.

אין בדעתי להתעלם מאופי עבודתו של הנתבע, גם לא מהקושי שבהעדר מקום מגורים שבו יכול הוא לארח את הקטינים ללינה, זוהי שאלה מקצועית המשכללת בין טובת הקטינים לאמצעיו של הנתבע ומשכך, מוענקות סמכויות לפקידת הסעד אשר במחלקת הרווחה בעירית ..... על פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לקבוע, לשנות, לצמצם ואף להרחיב את סדרי הראיה שבין כל אחד מיחידי ההורים לבין הקטינים.  תוקף המינוי לשנה.

אגב הפעלתה סמכויותיה, לא תהא פקידת הסעד נזקקת להסכמת הצדדים או מי מהם.

למותר לציין, כי אגב פסק-דין זה אני קובע כי המשמורת בילדי הצדדים תהא בידי אמם, עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל הבגרות או עד למתן החלטה אחרת".

טענות התובעת בתמצית

6. פסק הדין למזונות ניתן בהנחה כי יתקיימו סדרי שהייה סבירים.

7. סך המזונות שבפסק הדין הוא מקפח וגוזר עוני על הקטינים.

8. בין הצדדים פער הכנסות גדול לטובת הנתבע, שאין לו אפילו הוצאות מדור.

9. לנתבע זכויות סוציאליות, הון אישי בסך - 600,000 ₪, יתרת זכות בסך - 30,000 ₪ תמיד ולפחות, התובעת משתכרת רק 6,300 ₪ בחודש והנתבע כ- 12,000 ₪, ויש לו גם "פוטנציאל השתכרות".

10. ביום 25.06.2018, אגב פסק דין בתביעת האם, נקבע כי האב התפרק למעשה מאחריותו לקיום זמני שהות ואף נקבע כי ניתן להגיש את התובענה שבכאן.

11. עצם אי ביצוע זמני שהות מסודרים מהווה שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי.

12. התנהגות הנתבע היא בגדר חוסר תום לב דיוני.

טענות הנתבע בתמצית

13. אין בנמצא שינוי נסיבות מהותי, ודאי לא כזה שלא היה צפוי מראש.

14. מצבה הכלכלי של האם הוטב הרבה מאז ניתן פסק הדין למזונות.

15. סך המזונות אינו מקפח.

16. הכנסות הנתבע נטו הן כ- 13,000 ₪ בחודש, הוא משלם החזרי הלוואות בסך כ- 1,400 ₪ לחודש, ומוציא, אגב זמני שהות, כ- 1,000 ₪ ועוד כ- 1,000 ₪ למתנות וביגוד לילדים, בנוסף לתשלום מזונות שוטף של 5,400 ₪.

17. יכול ויבוצע איזון משאבים שייתן לאישה כ- 122,000 ₪.

18. סך הכנסותיה החודשיות של האם, על פי עדותה הן:

               א.           פקידת קבלה .......            -                            5,105 ₪

               ב.            ......        -                                                          1,078 ₪

               ג.            דמי שכירות קבלן -                                         5,400 ₪

               ד.            מזונות ילדים      -                                           5,400 ₪

               ה.           מל"ל קצבת ילדים -                                       700 ₪

               ו.            מענק חד הוריות -                                           500 ₪

               ז.            מס הכנסה שלילי -                                         600 ₪

                              סה"כ                                                                 18,783 ₪

19. חקירת התובעת העלתה כי רכיבי התובענה אינם אמינים.

20. מידי יומיים או שלושה חלק מן הילדים וחלקם הקטן אף לנים.

דיון והכרעה

21. אחזור ואומר כי תקיפת פסק הדין שניתן עוד בשנת 2015, אין בה להועיל. כאשר מביט בעל דין בפסק דין, בין טוב הוא בין רע הוא לדעתו, הדרך לשנותו אינה על אלא דרך הערעור.

22. אכן, פסק הדין למזונות אינו סופי ואולם זה המבקש לשנות את פסק הדין, צריך הוא לעמוד בתנאי הדין, לאמור, להוכיח כי מאז ניתן פסק הדין, חל שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו (וראה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, לו(3) 187 {פמ"מ – 03.06.1982}).

23. אקצר ואומר ששום שינוי בלתי צפוי לא חל בהכנסת הנתבע וכי לנתבע, ...., על האיסורים לעבודה נוספת החלים עליו, אין "פוטנציאל השתכרות ממשי".

24. אומר גם כי הכנסותיה השוטפות הנוכחיות של התובעת, ובכלל זאת שכרה, מענקי מל"ל, דמי שכירות מקבלן או מס הכנסה שלילי, כל אלו היו בגדר הצפוי מראש.

25. אמשיך ואסביר כי הטענה להיות סך המזונות בגדר סך עוני או סך מקפח, אינה כשלעצמה סיבה לראות בדברים שינוי נסיבות. שגגה נפלה אצל התובעת בהבנת המושג.

26. הטענה בדבר היות סך, סך מקפח, לאמור סך נמוך מסך מזונות הכרחי, עניינה בפטור מן הצורך לטעון לשינוי נסיבות מהותי ומתן אפשרות לקטין לתבוע "תביעה עצמאית" (וראה: בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, סו(1) 369 {פמ"מ – 07.02.2013})

27. האם לא הקדישה טיעון לעניין "התביעה העצמאית", טענה בעצמה לשינוי נסיבות, ובצדק, שכן הסך אשר נפסק וכפי שהוסבר גם בפסק הדין, לא היה בגדר סך מקפח.

28. למעשה, טענת התובעת, המחלקת שרירותית את סך המזונות במספר הילדים ומתעלמת מסוגיית המדור, נוגדת את הפסיקה הקובעת כי, אין כופלים סך מזונות מינימאליים במספר הקטינים, אלא קיימת הפחתה מדורגת כנובע ממספר הקטינים (וראה: ע"א 552/87 ורד נ' ורד, מב(3) 599 {פמ"מ – 13.10.1988}). בראייה כזו, סך המזונות אינו מקפח ואינו חוצה את "קו פרשת המים" (וראה: ע"מ (י-ם) 789/05 ע. ד. נ' ע. י. {פמ"מ – 16.01.2006}), כדי מתן אפשרות לראיית הסך כסך מקפח.

29. אם תרצה תאמר, כי בחינת היות סך למזונות בבחינת סך מקפח המאפשר תובענה עצמאית, מקומו יותר בבחינת סך שהיה מוסכם בין הורים, להבדיל מפסק לגופא כפי המקרה בכאן.

30. זאת ועוד, אם תראה את שכרו הזמין של הנתבע כפי שאני רואה בסך 12,000 ₪, את החובה להשאיר לו דבר מה לקיומו (וראה: בג"צ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, סה(1) 782 {פמ"מ – 28.02.2012}), ואת שווי פסק הדין כולל מדור והשתתפות בהוצאות חריגות, כעולה לכ- שני שליש ויותר משכר הנתבע, תגלה שאין מדובר בסך לא סביר או מקפח. גם אם התובעת משתכרת (לפני הטבות ומענקים) שני שליש מן הנתבע.

31. אמור מעתה כי טענת "הסך המקפח" דינה להידחות.

32. הטענות בדבר היות לנתבע "זכויות סוציאליות", טוב היה לו לא היו נטענות. הרי הנתבע אינו יכול לפדות זכויותיו הסוציאליות.

33. העובדה כי לנתבע "הון" או יתרות זכות, מקומה בשאלה האם אין די לו לנתבע בשכרו לפרוע המזונות, שאז צריך הוא לפרוע מזונות גם מרכושו, לא זה המצב כאן.

34. העובדה שהנתבע צבר לו פנסיה או כסף והתובעת דירה, לא חורגת מן הידוע והצפוי גם בעת מתן פסק הדין.

35. גם טענת הנתבע כי יכול ובעתיד יהוון סך 122,000 ₪ לטובת התובעת אינו ממין העניין, שהרי מדובר באיזון שהיה צפוי מראש.

36. טענה מרגיזה יותר של הנתבע היא הטענה בעלמא, שלעניין מזונות קטינים מוציא בעצמו על זמני שהות 1,000 ₪ בחודש.

37. לא רק שאין מחלוקת שהנתבע מתעקש לקיים זמני שהות ספורדיים רק עם חלק מילדיו, ספק גמור אם חישובי הנתבע נכונים, וגם לא פורט על מה לכאורה מוצא הכסף.

38. ועוד, גם הוצאות לאירוח קטינים הן בגדר הצפוי מראש.

39. מגיע אני לליבת העניין, לאמור, האם דרך קיום הקשר הדל מאוד שבין הנתבע לילדיו, או למקצתם בלבד, הוא בגדר שינוי נסיבות בלתי צפוי?

40. לכאורה, למן היום הראשון בשנת 2015, נאחז הנתבע בתפקידו כ...... על מנת לדרוש שלא יקבעו זמני שהות והוא יעשה כרצונו.

41. כבר אז אמרתי והסברתי כי, היות אדם ...., על המשמרות הכרוכות בכך, אינו מעניק פטור גורף מביצוע זמני שהות יציבים וקבועים הנסוגים רק מפני מצבי חירום.

42. ואכן, כעולה מפסק הדין המקורי למשמורת שציטטתי לעיל, ניתנו סמכויות לפקידת הסעד על מנת להביא לזמני שהות יציבים, או לפחות משמעותיים.

43. שהות עם מקצת הקטינים ובאופן ספורדי, אינה עומדת בקנה אחד עם חובת האב (הנתבע) לפגוש בכל ילדיו ולהעניק להם מזמנו ואהבתו.

44. את המצב "בשטח" ואת פסק דיני האחרון שניתן ביום 25.06.2018, היטיבה ב"כ התובעת לתאר בסיכומיה, מסעיף 33, וכך:

                                                                                                                        "

45. עצוב שצריך אני לחזור על מה שצריך היה להיות ידוע לכל, גם לנתבע.

46. אישה היא אדם שווה זכויות ובעל אוטונומיה אישית. אין מדובר בסוג אדם שאינו זכאי לחירות אישית. למעט חופשה ולמעט מנוחה, אישה ואם אינה "בייבי סיטר" מובנה הצריך לדאוג לבדו לילדי בני הזוג ובקצרה, אדם היא כמוני, כמו שאר בני האדם וכמו הנתבע.

47. להורה, גם אם .... הוא, קיימת חובה לסייע באמת אגב מאמץ סביר והוגן, גם אגב השתדלות בגידול הילדים, השגחה עליהם ותרומה משמעותית גם בעצמו (ולא על ידי הסבים שהם בגדר תוספת מבורכת).

48. אי קיום זמני שהות, הוא כשלעצמו, בגדר מה שאינו צפוי והוא עילה עצמאית להגדלת המזונות (וראה: רמ"ש (חי') 31159-09-17 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 18.10.2017})

49. ביצוע זמני שהות ספורדיים, רק לגבי חלק מהילדים, לא רק מהווה פעולה בניגוד לטובת קטין (שהרי מה יחושו הילדים האחרים?), ולאחר שבית המשפט כבר אמר דברו לעניין זה, הוא אכן וכפי שטוענת האם, גם פעולה בחוסר תום לב.

50. אל תיפול טעות, איני בין הסוברים שיש לכפות על הורה קיום זמני שהות כפי שכפאו שד, מצב כזה נזקו רב מתועלתו.

51. אומר עוד כי התנהגות הנתבע לעניין זמני השהות, כמוה כהתעלמות מדברי בית המשפט והתעלמות שכזו, תום לב דיוני אין בה.

52. ואם אין כופין קשר בין אב לילדיו, מן הראוי לקבוע פיצוי כסף על מנת שתוכל האם גם היא לחיות מעט כדומותיה.

53. רוצה, קרא לכך פיצוי וביטוי להשקפת הדין על התנהגות רצויה של הורה, רוצה, אמור כי אי קיום זמני שהות לכל הילדים ובאופן יציב, אינו יכול להיחשב כ"עניין צפוי", ומכאן שינוי הנסיבות המהותי.

54. ודוק סבור אני כי ראויה האם לכמה שעות חופשה ופנאי לפחות פעם בשבוע, גם מידי סוף שבוע שני, ועלות שכזו תגיע בקלות בדמי שמרטף לסך של כ - 800 ₪ בחודש, סך שיש בו גם לשקף נורמה ראויה.

סוף דבר

55. סך המזונות השוטף הפסוק יגדל מיום מתן פסק דין זה, ב - 800 ₪ נוספים לכל חודש ויעמוד (החלק השוטף) ע"ס 6,200 ₪ לחודש.

56. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 8,000 ₪.

57. ניתן לפרסם פסק דין זה בהשמטת כל פרט מזהה.

58. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום,  ב' אייר תש"פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.