פסק דין זה יסיים ההליך בתיק שבכותרת שעניינו במחלוקת שטרם הוכרעה בין הצדדים, בתביעת הבעל, בין היתר, למתן סעד הצהרתי הקובע כי המשק בו התגוררו משך 23 שנים הנו רכוש שנצבר במהלך הנישואין ולהורות על רישומו וחלוקתו בין שני הצדדים.
תביעה זו הנה חלק משתי תובענות שהונחו בפני, האחת הוגשה על ידי הבעל כפי שפורט לעיל והשניה, תביעה שהוגשה על ידי האשה לפירוק שיתוף בדירת הצדדים XXX, במסגרת תלה"מ 8668-12-21 אשר הסתיימה במסגרת הסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדיון מיום 09.05.23.
א. תביעה בתלה"מ 8668-12-21 למתן סעדים לפי חוק יחסי ממון לרבות איזון משאבים – הוכרעה כאמור.
ב. תביעה בתלה"מ 23482-12-21 לפירוק שיתוף בנכסי הצדדים ומתן פסק דין הצהרתי שיצהיר כי התובע בעל מחצית מהזכויות במשק מס' XXX במושב XXX.
הדיונים בשתי התביעות שלהלן התנהלו במאוחד, הוגשו תצהירי עדות ראשית של בעלי הדין והראיות נשמעו ביום 26.05.2023, וביום 09.05.2023 .
רקע עובדתי
- התובע והנתבעת נשאו כדמו"י ביום 25.10.94 ולהם שלושה ילדים כולם בגירים המתגוררים בבית המשותף של הצדדים במושב XXX במשק מס' XXX. לצדדים בגירה נוספת שהנה מאומצת.
- ביום 19.09.21 הגישה הנתבעת בקשה לי"ס בבית הדין הרבני והתיק נסגר ביום 23.11.21.
- ביום 5.12.21 הגישה הנתבעת תביעה לבית משפט זה שעניינה פירוק שיתוף בכלל נכסי הצדדים לרבות דירה בעיר XXX, שני רכבים, חשבון בנק משותף ועוד שני חשבונות בנק שאינם משותפים, חווה טיפולית על שלושה עשר סוסים, זכויות סוציאליות ופנסיוניות (תביעה זו הוגשה במסגרת תלה"מ 8868-12-21). כתב הגנה הוגש ביום 09.03.22 ובדיון שהתקיים ביום 09.05.23 נקבע בהסכמת הצדדים כי תחתמנה הפסיקתות שצורפו לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 24.03.23 וכן ניתן צו לפירוק שיתוף בדירת הצדדים XXX ובכך בירור תובענה זו הסתיים.
- ביום 09.12.21 הוגשה תובענה זו על ידי התובע העוסקת בין היתר במחלוקת שטרם הוכרעה, והיא למתן סעד הצהרתי כי התובע בעל מחצית זכויות במשק מס' XXX XXX בו גרים הצדדים.
- התובע טוען כי במהלך הנישואין הוא למעשה הפך את המשק לנכס משותף על דרך ההתנהגות ולפיכך עותר בתביעה זו לפסק דין שיצהיר כי הוא בעל מחצית הזכויות במשק.
- ביום 20.12.21 הגישה הנתבעת כתב הגנה לתיק במסגרת כתב ההגנה טענה כי זהו בזבוז זמן שיפוטי לנהל הליך שלם בתביעת התובע מאחר ועיקר טענותיו מתבססות על כך כי הנתבעת קיבלה את הנכס במתנה מאימה ובירושה מאביה ובכך הנכס הפך להיות שלו, וכי ניתן ליתן פסק דין על סמך האמור בכתב התביעה וללא כל צורך בהגנה מאחר וטענותיו של התובע תדחה רק על סמך הטענות העובדתיות שהועלו על ידו בכתב התביעה.
- ביום 30.06.22 התקיים דיון במאוחד בתיק זה ובתיק הקשור, במסגרת הדיון הצדדים הסכימו כי ימונה אקטואר (מר רמי יוסף), ושמאי (מר דני כודדי), לשום שווי הדירה המשותפת, ובתום הדיון התיק נקבע לדיון הוכחות.
- מועד הקרע שהוסכם בין הצדדים הנו יום הגשת הבקשה לישוב סכסוך קרי 19.09.21.
- ביום 24.03.23 הוגשה חוות דעת אקטואר לתיק, שהתייחסה לחישוב האקטוארי של חלקו של כל אחד מבני הזוג בקרנות השתלמות, קופת גמל, מענקים, צבירות פנסיוניות, מענקים וכיוצ"ב בהתאם למועד הקרע, יובהר כי חוות הדעת שימשה כחלק מההליך בתיק הקשור בתביעה שהוגשה על ידי הנתבעת.
- ביום 26.03.23 התקיים דיון הוכחות ראשון בו נחקרו הצדדים ולאחר מכן נקבע מועד לדיון הוכחות נוסף אליו זומנו העדים עו"ד שמילה והשמאי אליהו טלמון.
- ביום 09.05.23 התקיים דיון הוכחות במסגרתו ניתן צו לפירוק שיתוף עבור הדירה המשותפת של הצדדים XXX וכן נחתמו בהסכמת הצדדים פסיקתות שהוגשו על ידי האקטואר ובכך הסתיים הבירור בתיק הקשור.
- בהמשך לאמור, התיק נקבע להגשת סיכומים לצורך הסוגיה שנותרה במחלוקת שהנה זכויותיו של התובע במשק מס' XXX XXX משכך אני נדרש להכריע בסוגיה זו וכדלקמן:
טענות הצדדים
טענות התובע
א. הזכויות במשק מס XXX במושב XXX
התובע עתר לפירוק שיתוף הצדדים בנכסים המשותפים ובין היתר לקבוע כי הנו בעל זכויות במשק מס' XXX במושב XXX, בו מתגוררים הצדדים משך 23 שנה, וכן בחוות סוסים אשר הנה עסקו של התובע אותו פיתח לפני כעשור שנים.
ב. התובע טוען כי המשק הורחב ושופץ על ידי הצדדים, על המשק נבנו 3 בתים, בית בו התגורר אביה ז"ל של הנתבעת, בית נוסף בו התגוררו הצדדים אותו שיפצו והרחיבו לבית מגורים עיקרי של הצדדים, ובית נוסף אשר נבנה ע"י הצדדים וכן חוות סוסים שנבנתה והושקעה על ידי התובע.
ג. התובע טוען כי הזכויות במשק הועברו אל הנתבעת לא מות אביה, אלא עוד לפני 15 שנים עת אמה ז"ל של הנתבעת הסתלקה מהמשק והעבירה אליה 50% מהזכויות בו, ואולם רישומו בפועל על שמה של הנתבעת טרם נעשה מטעמים פרוצדורליים.
ד. התובע טוען כי לפני כ- 15 שנים, לאחר מות אם הנתבעת ניגשו הצדדים לעו"ד שמילה בנתיבות לצורך העברת הזכויות במשק ע"ש הצדדים ואלה אף החלו בפועל בהליך העברת הזכויות ואולם הדבר לא הושלם עד עתה.
ה. התובע טוען כי הוא הפעיל את המשק ועיבד את האדמות שבו.
ו. התובע טוען כי כאינדיקציה לכוונת שיתוף ספציפית במשק, לפני 10 שנים קיבלו הצדדים מגרש (משבצת), במושב XXX. המגרש הועבר לאחיה של הנתבעת אשר בנה שם את ביתו ומתגורר בו כיום, והכל במסגרת ההבנות בין הצדדים ובקשת הנתבעת עצמה מהתובע בזמן אמת כי יעביר לאחיה את המגרש ללא תמורה, כאשר הם מקבלים וקיבלו בפועל את המשק מאמה ז"ל של הנתבעת ואח"כ גם מאביה בצוואה, אשר שם בנו וחיו משך כל חייהם. התובע טוען כי פעל בהתאם להבטחת הנתבעת לשיתוף בנכס ספציפי זה ומשכך הסכים להעביר את המגרש לאחיה של הנתבעת.
ז. לטענת התובע, הנכס הפך לנכס משותף במהלך קשר הנישואין על דרך ההתנהגות.
ח. התובע מוסיף וטוען כי חרף שהרישום בפועל של המשק טרם נעשה ע"י הנתבעת מטעמים פרוצדורליים הקשורים בעיכובים מנהלתיים, הרי מדובר בזכות השייכת לצדדים בחלקים שווים, ומזה 23 שנים עת הנתבעת שיתפה את התובע בנכסים בפועל, והם בנו את המשק יחד על כלל המתקנים שבו ופיתחו אותו ביחד ושם בנו את ביתם העיקרי וחיו בו.
ט. התובע טוען כי לאורך הנישואין ולאור תקופת החזקתו בנכס, הנתבעת ראתה בו כבעלים של הנכסים, ויצרה מצג שווא כלפיו וכלפי משפחתם כי המשק הוא נכס משותף.
טענות הנתבעת
הזכויות במשק מס' XXX במושב XXX
א. הנתבעת פתחה וטענה בהגנתה כי הגישה לביהמ"ש תביעה רכושית טרם הגשת תביעה זו ועל כן אין לנהל תביעה זו שחוזרת בשנית על דברים שעלו בתביעתה.
ב. הנתבעת טוענת כי התובע אינו רשאי להגיש תביעה למתן פסק דין סעד הצהרתי ביחס לנכס שמחד אין חולק כי נרכש שנים רבות לפני נישואי הצדדים ועל ידי הוריה, וכי לימים יחסי הנישואין של הוריה עלו על שרטון ואלה התגרשו ובמסגרת פירוק השיתוף בין הוריה ז"ל החליטה אמה לתת לה חלקה במשק במתנה וללא כל תמורה, וביחס למחצית השנייה של אביה בזכויות במשק העבירם לנתבעת בדרך של צוואה.
הנתבעת טוענת כי התובע עצמו מתאר בכתבי טענותיו מערכת יחסים רעועה בין הצדדים שנפרסה על פני שנים ארוכות, ומציינת כי אחד מתנאי הסף שהוצבו בפסיקה כתנאי מוקדם להחלת חזקת השיתוף על נכס ספציפי, נישואין אשר נמשכו עשרות שנים בהרמוניה, בשיתוף מלא וללא משברים מיוחדים. כפי שעולה מפרוטוקול דיון מיום 26.03.23.
ג. הנתבעת טוענת כי הצדדים התגוררו בשכירות בעיר XXX לאחר הנישואין ולאחר מכן בדירה אותה רכשו בעיר XXX והחליטו לאחר מכן להעתיק מגוריהם למושב XXX, אביה של הנתבעת הציע לצדדים להתגורר במשק במושב XXX מתוך כוונה לאפשר לזוג לחסוך כסף.
ד. הנתבעת טוענת כי מדובר בנכס שהנו משק שהיה בבעלות הוריה כפי שפורט להלן ועבר אליה לימים בדרך של צוואה.
ה. הנתבעת טוענת כי הבית בו התגוררו הורי הנתבעת הם התגוררו בו מאז ומתמיד וכי בית זה כלל לא נבנה או שופץ על ידי התובע מאחר והוא שימש את הוריה עוד בטרם נולדה. לגבי הבית בו התגוררו הצדדים טענה הנתבעת כי בית זה שימש בעבר לבית אריזה וכי אביה שיפץ אותו והפך אותו לבית מגורים וכי דודה של הנתבעת הוא זה שביצע את השיפוץ.
ו. לעניין הבית השלישי לו טען התובע כי השקיע כספו טוענת הנתבעת כי בית זה שימש כמחסן ששופץ והוכשר לדירת מגוריו של אחיה עו"ד XXX והוא התגורר שם משך 12 שנה.
ז. הנתבעת טוענת כי לא ברור לה תביעתו של התובע וטענתו כי המשק הוא פרי מאמצם המשותף של הצדדים ואשר נרכש במהלך הנישואין ומאידך טוען כי אביה של הנתבעת נפטר לפני 3 שנים אשר ציווה 50% הזכויות במשק לטובת הנתבעת בעוד הצדדים בונים ומטפחים חייהם המשותפים, ובאותה נשימה טוען כי המשק בו התגוררו הצדדים הנו רכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין ומשכך שייך הוא לצדדים בחלקים שווים, כאשר בסעיף 35 לתביעתו מודה התובע כי מדובר בנכס שניתן במתנה/ירושה לנתבעת.
ח. הנתבעת טוענת כי מעולם לא נוצרה 'גמירות דעת' המייחסת לתובע שותפות כלשהי בזכויות במשק, אלא ההיפך הוא הנכון.
ט. הנתבעת מציינת כי הפסיקה החילה את דוקטרינת כוונת השיתוף הספציפי על נכס חיצוני אך בנסיבות מאוד מיוחדות יוצאות דופן, תוך עמידה במבחנים וקריטריונים שאינם מתקיימים בעניינם של הצדדים. לטענתה, אין כל דמיון בין המקרים בהם בית המשפט החיל את חזקת השיתוף על נכס חיצוני לנסיבות תיק זה, כאשר הנכס נשוא השיתוף לאורך השנים לא שופץ, הורחב או הושבח ולא בוצעה בו כל בנייה על ידי התובע אלא על ידי משפחתה של הנתבעת.
י. הנתבעת מכחישה יצירת מצג כלשהו ממנו ניתן להסיק כי התובע שותף לבעלות על המשק. לטענתה מעולם לא הקנתה לתובע, לא בכתב ולא בע"פ או בהתנהגות ולא במשתמע, זכויות כלשהן במשק, ודאי לא מההיבט הקנייני ובמיוחד לאור כך שקיבלה הזכויות הדרך של מתנה/ירושה רק לאחר מות אביה.
דיון הכרעה
- הצדדים נישאו זה לזה כאמור בשנת 1994 ואין חולק כי לא נחתם ביניהם הסכם ממון ולפיכך נושא יחסי הממון ביניהם מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").
- חוק יחסי ממון הוציא מגדרם של הנכסים ברי האיזון נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, במסגרת סעיף זה הוצאו בין היתר מכלל הנכסים ברי האיזון "נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין" (סעיף 5(א)1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג).
- ההלכה המקובלת בעניין בחינת שיתוף בנכסי בני זוג שחוק יחסי ממון בין בני זוג חל עליהם, הינה כי אין בהוראותיו של ס' 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף, בנכס ספציפי, לפי הדין הכללי החל על העניין לרבות בנכס שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין או בנכס שהתקבל במתנה.
על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס, שלא רשום על שמו והיה של בן הזוג האחר עוד לפני הנישואין, או שהתקבל במתנה או ירושה מוטל נטל השכנוע שהצדדים יצרו בנכס שותפות ובחלקים שווים.
ראה ע"א 7687/04 ששון נ' ששון פד"י נט(5) 596; רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פד"י נו (6) 175; ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פד"י מט(3) 529.
- כאשר השיתוף מבוסס על הדין הכללי, נדרשת הוכחה קונקרטית פוזיטיבית לכוונת השיתוף ועצם קיומם של חיי נישואין ממושכים אינו יוצר שיתוף קנייני, גם אם מלווים הם בגידול ילדים (ראה פסק הדין בעניין אבו רומי בעמ' 183).
- בשורת פסקי דין הובהר כי לא די בעצם החיים המשותפים בדירה על מנת לקבוע כי קיימת כוונת שיתוף ביחס לנכס מלפני הנישואין או שנתקבל במתנה/ירושה ויש צורך ב"דבר מה נוסף". הבסיס שעמד מאחורי אותה פסיקה הוא ברור, הכוונה הינה להגן על אינטרס ההסתמכות של הצדדים.
- מקום שצד סבר (גם אם בטעות) שהוא בעל זכויות בנכס מסוים, או כאשר הצדדים הפנו משאבים משותפים לטובת נכס של אחד מהם, היה מקום ליתן לאותו צד סעד ולהכיר בזכויותיו ביחס לנכס, יש להדגיש כי ראוי לבחון כל מקרה לגופו, ולהכריע בשאלה אם קיים היה דבר מה נוסף שיש בו כדי להצדיק סטייה מהוראות החוק הברורות.
- בתי המשפט לא ערכו רשימה סגורה של נסיבות שיכולות להיחשב כ"דבר מה נוסף".
כך לדוגמא, כאשר הוכח שהצדדים ערכו שיפוץ מסיבי בבית, או כאשר הוצגו ראיות לכך שהייתה הבטחה או כוונה מפורשת להפוך את הנכס לנכס משותף על ידי שינוי ברישום הבעלות או אפילו על ידי מכירתו ורכישת נכס אחר תחתיו שייחשב כנכס משותף, ראה בכך בית המשפט כ"דבר מה נוסף" שדי בו כדי לבסס כוונת שיתוף, ראו פסה"ד בעניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]) מפי כב' השופט דנציגר (פורסם במאגרים), כאשר גם שם הדגש היה על מצג נמשך של כוונה למכור את דירת בן הזוג ולרכוש תחתיה דירה משותפת.
- הפסיקה הבחינה בדרך כלל בין נכס שהוא דירת מגורים אשר שימשה את הצדדים וילדיהם כדירת מגורים, לגביה נדרש בן הזוג הטוען לשיתוף להוכחה מעטה, לבין נכס עסקי שהיה של בן הזוג לפני הנישואין שלגביו נדרשו הוכחות בעלות משקל לגבי כוונת בעליו הרשום לשתף בו את בן זוגו (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח(3) 685, בעמ' 690).
נתונים עובדתיים כמו היות הנישואין ראשונים או שניים, והאם יש לבני הזוג ילדים משותפים, אורך הנישואין אופי היחסים בין הצדדים, שיתוף באמצעי תשלום וחסכונות יש בהם כדי להצביע על כוונתם של הצדדים.
בעניין בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם [פורסם בנבו] 14.03.2007) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ביסס הכרעתו לפיה הוכחה כוונת שיתוף ספציפית על שנות מגורים ארוכות בדירה, השתתפות האישה במימון שיפוץ הדירה וסקירת מערכת היחסים הכלכלית ששררה בין הצדדים (ס' ה(2) לפסק הדין).
המשק במושב XXX
- החומר הראייתי שהונח בפני ע"י התובע מלמד כי זה לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכחת כוונת שיתוף ספציפית ביחס למשק מס' XXX במושב XXX, באופן שיש בו כדי להקנות לו מחצית מהזכויות בנכס כפי שטוען ומבקש.
התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי הנתבעת הציגה מצג כי המדובר בנכס משותף של בני-הזוג, לא הצביע על נסיבות העשויות להיחשב כ"דבר מה נוסף" או שיעידו כי פיתח ציפייה כלשהי ביחס לנכס.
כמו כן, התובע לא הביא ראיות המוכיחות טענותיו בדבר ביצוע שיפוץ נרחב בנכס, השקעה כספית משמעותית, וכל השקעה שיש בה כדי ללמד על כוונת השיתוף הספציפי כנטען. יתרה מכך מרבית תקופת הנישואין הנכס היה בבעלות הורי הנתבעת, עד למועד שאם הנתבעת ביקשה להעביר לה את זכויותיה במשק ובמתנה, ולאחר מכן בהעברת הזכויות במשק לנתבעת לאחר פטירת אביה ובדרך של צוואה.
אף טענות התובע ביחס למשבצת (מגרש), שקיבלו התובע והנתבעת, וזה ויתר על זכותו כי סמך על הנתבעת בכוונת שיתופה בזכויותיו במשק כלל כפי שפורט לעיל לא הוכחו ומשכך אין לקבלן.
אין בפי התובע שום טענה המלמדת על כוונת שיתוף ספציפית של הנתבעת לשתף אותו בנכס הקונקרטי במושב XXX והעתירה למתן פסק דין הצהרתי מבוססת על טענות התובע ולפיהן לכאורה: הנתבעת השמיעה באוזני התובע כי בכוונתה לשתף אותו בנכס זה, כי לא נערך הסכם ממון בין הצדדים, כי הוא שיפץ ותרם לפיתוח המשק וכי כל העת היתה כוונה ברורה כי הנכס משותף לצדדים . למעשה התובע מבקש ללמוד "הן" מכלל "לאו", אלא שבמקרה דנן מדובר בנכס חיצוני שנרכש שהיה בבעלות הוריה של הנתבעת שעבר לימים לנתבעת בדרך של מתנה/ירושה כפי שתואר וכי המחוקק בחר להחריגו ממסת הנכסים המשותפת, אלא אם תוכח כוונת שיתוף ספציפית באמצעות ראיות פוזיטיביות של ממש.
בנוסף לאמור, לא רק שלא עלה בידו של התובע להביא ראיות להוכחת טענותיו כפי שפורט לעיל, אלא שבמסגרת ת"ק 13080-10-18 העיד התובע בפני כב' השופטת אורית ליפשיץ במסגרת תובענה כספית בעניין חוות הסוסים, שם הצהיר כי חוות הסוסים נמצאת על הנחלה של חמו, XXX ז"ל, והרחיק עצמו מענייני החווה באופן ברור כאשר הצהיר כי החווה לדבריו זה "XXX". המשיך וטען כי הוא מתגורר באחד הבתים במשק עם אשתו וילדיו, וכי לא היה לו כל קשר להקמת חוות הסוסים. דברים אלו אותם הצהיר התובע בת"ק 13080-10-18 די בהם על מנת לשמוט הקרקע תחת טענותיו בעניין החווה, הקמתה עיבוד חקלאי של החלקות השייכות למשק והשקעות כספיות בו.
זאת ועוד, אין די בטענות התובע בדבר תשלום חובות בגין המשק ולא די בהן על מנת לקבוע השיתוף הנטען, ובפרט כאשר עניין זה נותר כטענה בלבד ומבלי שהתובע עמד על בירור עניין זה לעומקו.
יוער, כי עיון בדרישות החוב שצורפו לתצהיר עדות התובע מלמדות כי מדובר בתשלום מיסים (ארנונה, ביוב וכיו'), למועדים המאוחרים לפטירת אבי הנתבעת ובתקופה במהלכה הצדדים התגוררו במשק, כך שתשלום חוב שנצבר בתקופה זו בוודאי שאינו יכול לבוא בתמיכה לטענת התובע בסעד שבמסגרתו פנה לבית המשפט.
התובע גם לא הציג כל ראיה המלמדת באופן פוזיטיבי על כוונתה של הנתבעת לשתף אותו בזכויות במשק ואף אם לטענתו הדבר "היה ברור מאליו בדרך של התנהגות", הוא אף לא הוצג בפני בית המשפט תיעוד שיחה כלשהי עם הנתבעת ו/או משפחתה המורחבת, ממנה ניתן היה ללמוד ולו ברמז, כי היא מתייחסת למשק הנ"ל כנכס משותף.
- אין חולק כי בשום שלב לא נחתם בין הצדדים הסכם יחסי ממון, אך העובדה שלא נחתם הסכם ממון, לבדה, לא יכולה להוות משום "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונת שיתוף בנכסים, שעל פי חוק שייכים לצד אחד בלבד.
- הפסיקה הבחינה בדרך כלל בין נכס שהוא דירת מגורים אשר שימשה את הצדדים וילדיהם כדירת מגורים, לגביה נדרש בן הזוג הטוען לשיתוף להוכחה מעטה, אלא שבענייננו הצדדים התגוררו ביחידת דיור אחת שאינה מהווה את כלל המשק וכי לא הייתה עליה שום כוונת שיתוף ספציפית.
- מכל האמור וכפי העולה מניתוח הראיות, טענת התובע בדבר כוונת שיתוף ביחס למשק מס' XXX במושב XXX נדחית, ונכס זה לא יכלל במסת הנכסים לצורך איזון המשאבים.
לסיכום
- מכל המקובץ נפסק כדלקמן:
תביעת התובע בתיק זה לפסק דין הצהרתי ביחס למשק מס' XXX במושב XXX, נדחית.
- צו להוצאות
- התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, סך כולל של 25,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום שנקבע ועד מועד התשלום בפועל.
- בכך מסתיים בירור ההליך שבכותרת.
המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור תיק זה והתיק הקשור.5129371
ניתן היום, כ"א אלול תשפ"ג, 07 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
