בית המשפט קבע שלא הוכחה כוונה מצד אשת התובע - שקיבלה את הנחלה מהוריה במתנה ובירושה - לשתף את בעלה בנכס
סכסוך בין פרודים לגבי גורל המשק החקלאי בו התגוררו הגיע לסופו בבית המשפט למשפחה בבאר שבע, בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום. השופט שי שמואל דחה את תביעת הבעל להכיר בו כבעלי מחצית הנחלה, אחרי מגוריו בה למשך 23 שנה. הסיבה: מדובר במשק שקיבלה האישה מהוריה במתנה ובירושה, שכברירת מחדל מוחרג מחלוקת הרכוש בגירושים, וזאת מבלי שהוכחה לגביו כוונת שיתוף ספציפית.
הצדדים התחתנו באמצע שנות התשעים. לדברי האישה בתחילת הנישואים הם גרו בעיר, כשבשלב מסוים הציע להם אביה להתגורר במשקו במושב, על מנת לחסוך כסף. ואכן, הצדדים עברו לגור במשק, הביאו לעולם שלושה ילדים ואימצו בת. ברבות השנים הוקמה בנחלה חוות סוסים. הורי האישה, בעלי המשק המקוריים, הלכו זה מכבר לעולמם.
לאחר 27 שנות נישואים, על רקע התערערות ביחסי הצדדים, הם נפרדו. בתביעה שהוגשה לבית המשפט מספר חודשים אחר כך, בדצמבר 2021, טען הבעל שיש להכיר בו כבעלי חצי מהמשק וכן חוות הסוסים שהינה לטענתו "העסק שלו" אותו פיתח בעצמו.
לגרסת התובע, פרודתו ראתה בו לאורך שנות הנישואים כבעלי המשק, ויצרה כלפיו וכלפי משפחתם מצג כי המשק הוא בבחינת נכס משותף. מכאן, לטענתו, שקיימת לגבי המשק כוונת שיתוף ספציפית אשר מכוחה 50% ממנו שייכים לו.
מנגד טענה האישה שמעולם לא התכוונה לחלוק עם בעלה לשעבר במשק, אשר 50% ממנו ניתן לה במתנה על-ידי אמה ואת החצי הנוסף הוריש לה אביה בצוואתו. במלים אחרות, מדובר לשיטת הנתבעת ב"נכס חיצוני" שלא הוכחה לגביו כוונת שיתוף, ועל כן הוא שייך לה בלבד.
שכח פרט קטן: ראיות
השופט שמואל דחה את ניסיון הבעל לזכות בחצי מהמשק. לדבריו האיש "לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי הנתבעת הציגה מצג כי המדובר בנכס משותף". למעשה, כתב, "אין בפי התובע שום טענה המלמדת על כוונת שיתוף ספציפית של הנתבעת לשתף אותו בנכס", כאשר אפילו תיעוד שיחה המלמדת, ולו ברמז, על הכוונה האמורה, לא הוגש לבית המשפט.
בתוך כך חידד השופט כי מדובר ב"נכס חיצוני" שהיה בבעלות הורי האישה ועבר לימים לבעלותה בדרך של מתנה וירושה מאת ההורים המנוחים. עבור נכס מסוג זה קובע החוק שהוא מוחרג ממסת הנכסים המשותפת, אלא אם תוכח כוונת שיתוף ספציפית מצד בעל הנכס הרשמי באמצעות ראיות ממשיות – שכאמור לא הוגשו במקרה זה על-ידי הבעל.
ביתר פירוט הדגיש השופט כי התובע לא הביא ראיות המוכיחות את טענותיו השונות בדבר שיפוץ נרחב בנכס, השקעה כספית משמעותית או כל השקעה אחרת שיש בה כדי ללמד על כוונת שיתוף ספציפית.
בהמשך מצא השופט שלגבי חוות הסוסים העלה הבעל שתי טענות סותרות. בעוד שבהליך הנוכחי הצהיר כי פיתח את החווה במו ידיו, בהליך משפטי אחר שנפתח בשלהי 2018 טען האיש שהחווה נמצאת על הנחלה של חמיו, תוך שהרחיק עצמו ממנה. באותו הליך אמר הבעל שהוא מתגורר באחד הבתים במשק עם אשתו וילדיו, ושלא היה לו כל קשר להקמת החווה.
"דברים אלו אותם הצהיר התובע", כתב השופט, "די בהם על מנת לשמוט הקרקע תחת טענותיו בעניין החווה, הקמתה, עיבוד חקלאי של החלקות השייכות למשק והשקעות כספיות בו".
לפיכך השופט דחה את התביעה וחייב את הבעל ב-25,000 שקל הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד לימור אביטן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יואל יוספי
עו"ד הראל לפידות עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.