עו"ד שגיא רוזנק - המנהל המיוחד
לפני בקשת המנהל המיוחד, אליה הצטרף אף הכונ"ר, לביטול ההליך וצו הכינוס שניתן בעניינו של החייב.
רקע:
1.ביום 14.5.16 הגיש החייב בקשה להכרזתו כפושט רגל. בבקשה הצהיר החייב כי חובותיו עומדים על סך 11,492,516 ש"ח. לפי הנטען בבקשה, מקור החובות בהסתבכות עסקית על רקע פעילותו של החייב בשיווק מכשירי סלולר.
2.בדין וחשבון על חובותיו ונכסיו ציין החייב כי אין לו זכויות כלשהן בנכסי דלא ניידי. בהתייחס לזכויות שהועברו על-ידי החייב לאחרים במהלך עשר השנים שקדמו לבקשה, הצהיר החייב על נכס אחד - דירת מגורים שנמכרה. בפרק בדו"ח המתייחס להליכים משפטיים תלויים ועומדים דווח כי אין כאלה.
3.ביום 15.7.16 ניתן צו כינוס לחייב.
4.ביום 3.4.17 הגישה החברה הכלכלית קריית שמונה בע"מ בקשה להתיר לה לנהל כנגד החייב תביעת פינוי ותביעה כספית. בבקשה נטען כי החברה הגישה ביום 6.3.17 תביעה נגד החייב בגין נכס בו הוא מחזיק במבנה המכונה "שוק הדוכנים" בקריית שמונה. מדובר ביחידות 3,4,5 ו- 6 במבנה הנ"ל אשר הושכרו לחייב במקור בשנת 1968 עבור שימוש עסקי (להלן – החנויות). נטען כי במהלך השנים חדל החייב מלשלם בגינן דמי שכירות וארנונה, ומכאן התביעה כנגדו. החברה הכלכלית ציינה כי היא לא היתה מודעת לצו הכינוס שניתן נגד החייב, וכי החייב לא עדכן אותה אודות הדבר. ביום 2.7.17, לאחר קבלת עמדת החייב, אשר הכחיש זיקה לחנויות, התיר בית המשפט את ניהול התביעה.
5.נוכח מסמכים שהגיעו לידי המנהל המיוחד ביחס לנכס האמור, הגיש הוא בקשה להעלאת צו התשלומים של החייב. לבקשה צורף מסמך הנושא כותרת "חוזה שכירות בלתי מוגנת לבית עסק", הנושא את שמו של החייב ושל חברה בשם א.ג.ן הגליל ייזום ושיווק והשקעות בע"מ (להלן – חברת א.ג.ן). על-פי ההסכם, משכיר החייב לחברה נכס "בשוק הדוכנים" בקרית שמונה לתקופה מיום 1.2.16 עד יום 31.1.21, עבור דמי שכירות בסך 3,600 ₪ לחודש.
6.בתגובתו לבקשה האמורה, הכחיש החייב כי ההסכם נחתם על-ידו וטען כי חתימתו זויפה. החייב טען כי הנכס המדובר הועבר על-ידו עוד בשנת 2008 לצד ג', בשם גב' שרית חקון, תוך שצירף הסכם מיום 16.8.08 בדבר מכירת זכויותיו לצד ג' הנ"ל.
7.בעקבות הדברים האלה, הגיש המנהל המיוחד בקשה לחייב את חברת א.ג.ן להמציא פרטים ומסמכים וכן לחייבה לשלם לקופת הכינוס את דמי השכירות בגין הנכס המדובר לתקופה שהחל ממועד מתן צו הכינוס, וזאת בהתבסס על הסכם השכירות. החברה בתגובה שהוגשה מטעמה ציינה כי מעמדה בנכס הוא מכוחה של גב' שרית חקון, אשר רכשה את הזכויות מהחייב בהסכם שצוין לעיל. אף החברה התכחשה להסכם השכירות וטענה כי הוא איננו מוכר לה.
8.לאחר הגשת עמדות בכתב, התקיימו שני דיונים, האחד ביום 12.3.18 בפני המותב הקודם בתיק, והשני ביום 19.2.19 לפני, לאחר שהתבקשה חקירתם של גב' חקון ושל אחיה אילן חקון. בדיון האחרון נשמעה עדותם של השניים. מחקירתם עלה כי מי שחתם על ההסכם משנת 2008 הוא מר אילן חקון, וכי עשה כן לטענתו בשמה של אחותו. גב' חקון העידה כי היא לא מעורבת בעסק כלל וכי "זה הכל אילן" (עמ' 12, ש' 18). עוד עלה, כי מר חקון הנ"ל הוא בעליה של חברת א.ג.ן. לטענת השניים, התמורה עבור הנכס שולמה במלואה לחייב, אולם מבלי שהציגו מסמכים כלשהם לתמיכה בדבר. מהחקירה הסתבר כי גב' חקון עצמה מצויה כיום בהליך פשיטת רגל וכי חברת א.ג.ן מצויה בקשיים כלכליים. יצוין כי עדותם של השניים הותירה רושם מתחמק ובלתי מהימן, תוך שכל אחד מהם מפנה למשנהו באשר לפרטי ההתקשרות הנטענת עם החייב, ומבלי שהיה בעדויות להבהיר את מערך יחסיהם עם החייב ובקשר לנכס המדובר.
9.בעקבות הדיון האמור, הודיע המנהל המיוחד כי בשים לב למצבם הכלכלי של גב' חקון ושל החברה, ולנוכח הערכת סיכויי גבייה מולם והתועלת לקופה, הוא איננו עומד על בקשתו לחייבם בדמי שכירות לקופת הכינוס.
10.לצד האמור, עתר המנהל המיוחד לביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב. זאת, נוכח התנהלות בחוסר תום לב מצדו, תוך מתן גרסאות מנוגדות באשר לנכסיו והצהרות סותרות בהליכים משפטיים בהם היה מעורב, ותוך הסתרת מידע הנוגע לנכסיו במסגרת ההליך. לבקשה צורפו תצהירים שהגיש החייב במסגרת התדיינות אזרחית של החברה הכלכלית נגדו בנוגע לחנויות, בהם הצהיר החייב כי הוא בעל זכויות בחנויות ומחזיק בהן מזה עשרות שנים, וכן הסכם השכירות שנזכר לעיל במסגרתו הושכרה החנות לחברת א.ג.ן. בעמדה זו תמך כאמור אף הכונ"ר.
11.החייב מתנגד לבקשה לביטול ההליך. לטענתו, אין ולא היתה לו כל זיקה לחנויות המדוברות מאז שנמכרו על-ידו בשנת 2008. לטענתו, אפשר שתצהיריו שהוגשו בהליכים משפטיים בנושא הנכס נוסחו "באופן לא מדויק", אך זאת לא על-ידו, ובסופו של דבר הוא הסכים למתן פסק פינוי נגדו מהחנויות בבית משפט השלום ולא התבצר בעמדתו הראשונית. החייב הדגיש את מצבו הרפואי, היותו מוכר כנכה על-די המוסד לביטוח לאומי, ונסיבותיו האישיות.
הכרעה:
12.לאחר עיון במכלול החומר שלפני ובטענות הצדדים, אני רואה לקבל את עמדת בעלי התפקיד – המנהל המיוחד והכונ"ר, כי דין בקשת החייב לפשיטת רגל – דחיה. טעם הדבר הוא התנהלות החייב בחוסר תום לב בהליך תוך הסתרת מידע בנוגע לנכסיו והצגת גרסאות בלתי מהימנות וסותרות בכל הנוגע לזכויותיו.
13.בטרם דיון לגופם של דברים, יש לעמוד על התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו ובכל הנוגע לחובת תום הלב החלה על חייב בהליך של פשיטת רגל. כפי שנקבע בהוראות הדין ובפסיקה עקבית וענפה, פרמטר מרכזי המשמש בבחינת בקשת חייב להכריזו פושט רגל, הוא תום הלב בהתנהלותו. תום הלב נבחן הן ביחס לשלב של יצירת החובות והן ביחס להתנהלותו של החייב במסגרת ההליך. במישור האחרון, החובה המוטלת על החייב היא חובה מוגברת, והיא כוללת בחובה חובת גילוי מקיפה ורחבה באשר למכלול נסיבותיו, נכסיו והכנסותיו. מדובר בחובה אקטיבית החלה על החייב; התנהלות חמקמקה ויצירת ערפול בכל הנוגע לנכסי החייב, איננה עולה בקנה אחד עמה. חובה זו נגזרת ישירות מתכליות ההליך והיא משמשת יסוד וערובה לקיום האיזון המתחייב בין תכליות אלה. ראו לעניין זה האמור בע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' הכונ"ר (פורסם במאגרים) 2011), כדלקמן:
"ההליכים עד לדיון בבקשה להכרזת פשיטת רגל נועדו למצות ככל הניתן את בירור הנתונים הנדרשים לצורך התוויית תמונת-מצב, המשקפת באופן מלא ומדויק את היקף נכסיו הקיימים של החייב במועד נתון, ואת פוטנציאל השתכרותו, וכדי להבטיח עד למירב האפשרי את פירעון חובותיו לנושים. רק בקבלת תמונת נתונים שלמה כאמור, ניתן לאזן כראוי את המגמה להבטיח את טובת הנושים בחלוקה יעילה ואמינה של מלוא נכסי החייב, לבין הרצון לאפשר את שיקומו של החייב, עד כדי הפטר, המאפשר לו פתיחת פרק חיים חדש, גם אם בסופו של יום לא פרע את מלוא חובותיו לנושים מחמת אי-יכולת כלכלית.
הגשמת מגמות משולבות אלה, תוך איזונן הראוי, מחייב קיום תום לב מלא מצד החייב בבירור מלוא הנתונים המתייחסים הן לנכסיו והן ליכולת השתכרותו הפוטנציאלית. זהו תום הלב הנדרש בהתנהלות החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים בעניינו. בלא גילוי וחשיפה מלאים של כל הנתונים הקשורים למצבו הכלכלי, לא ניתן להגיע להסדר הוגן של חלוקת נכסי החייב לנושים לצורך פירעון, ולו חלקי, של חובותיו כלפיהם. ....
דרישת תום הלב כלפי החייב בשלב ההתנהלות טרם הכרזת פשיטת רגל היא, איפוא, בעלת משקל מיוחד. היא מתבטאת בהטלת חובת גילוי מוגברת, המחייבת את החייב למסור מידע מהימן ומלא לנאמן בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו". (ההדגשה הוספה).
וראו בהקשר זה את שנפסק בע"א 7113/06 אביגדור ג'נח נ' הכונ"ר (פורסם במאגרים) (2008), כדלקמן:
"בהיות הליך פשיטת הרגל הליך של 'חסד המחוקק', יש לדעתי לדקדק בעניין חובות הגילוי ככל משפטן וחוקתן. אין המידע הנמסר לכונס הרשמי בחינת 'תכנית כבקשתך'; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה, ובמקרה שמסופק החייב באשר לחומר פלוני – יכריע לכיוון מסירתו. זו משמעותו של תום הלב – הנה פתחתי בפני הכונס את כל הצפונות, יבדוק ויראה כי אכן כטענתי עשיתי כל שניתן ולא צלחה דרכי. ועל כן יסייע לי להשתחרר על-ידי פשיטת רגל". (ההדגשה הוספה).
14.זוהי, אפוא, אמת-המידה הנורמטיבית החלה על חייב המבקש להכריז עליו פושט רגל, וככזו תשמש היא נקודת מוצא לבחינת ענייננו שלנו.
15.האם עומד החייב באמת-מידה זו? סבורני כי התשובה לכך היא בשלילה, וזאת כמפורט להלן.
16.מסקירת השתלשלות הדברים והמסמכים שהוצגו עולה בבירור, כי החייב לא פעל בשקיפות ובשיתוף פעולה מול בעל התפקיד בכל הנוגע לנכסיו. יתרה מכך, החייב הצהיר בהזדמנויות שונות – לרבות במהלך התקופה בה הוא מצוי בהליך – הצהרות עובדתיות סותרות לחלוטין ביחס לזכויותיו, תוך יצירת ערפל באשר למהותן ובאופן שלא ניתן אלא להסיק כי הוא לא דבק באמת בכל הנוגע להצהרותיו בעניין זה.
17.כפי שכבר צוין, במסגרת בקשתו לצו כינוס, בה נדרש החייב לפרט באופן מלא אודות זכויותיו מכל סוג, לא דיווח החייב דבר לעניין זכויות הנתונות לו בחנויות או בדבר זכויות כאמור שהיו לו והועברו לאחרים במהלך עשר השנים שקדמו לבקשה. אף במסגרת ההליך עצמו, ולאחר שנחקר החייב על-ידי המנהל המיוחד, לא טרח הוא לציין דבר בעניין זה. רק בעקבות מידע שהגיע לידי המנהל המיוחד שלא באמצעות החייב, ובקשה מטעם החברה הכלכלית שהוגשה לתיק זה, הסתברו לראשונה נתונים ביחס לנכס המדובר.
18.מהמידע שהצטבר עלה, כי במסגרת התגוננות החייב אל מול תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים שהוגשה נגדו תחילה בינואר 2016, בסמוך מאוד לכניסתו להליך הפש"ר, טען החייב לזכויות הנתונות לו בחנויות. ודוק; החייב לא דיווח אודות ההליך האמור לבעל התפקיד ולבית המשפט, והדברים נודעו לראשונה בעקבות פנייתה של התובעת שם. מהמסמכים שצורפו עולה, כי במסגרת התגוננותו בפני התביעה הנ"ל טען החייב, כי הוא מחזיק בנכס זה מעל לשלושים שנה "ועד ליום הזה", לאחר ששילם למחזיקים הקודמים "דמי פינוי". וכך הובאו הדברים מפיו של החייב במסגרת תצהיר מטעמו, אשר נחתם ביום 20.3.16, והוגש באותו הליך:
"... הנני מחזיק בחלקים בנכס מזה 30 שנה ברציפות מתוקף הסכם שכירות עם עירית קריית שמונה (עוד בטרם הוקמה התובעת) ויודגש כי המדובר בשכירות של יחידות 3, 4, 5, ו- 6 שבמושכר החל משנת 1986 עד עצם היום הזה, ברציפות". (ההדגשה במקור).
בנוסף הצהיר החייב כי החל משנת 2007 בערך, חברת א.ג.ן "הפעילה וניהלה את חנויותיי". עוד הצהיר, כי עקב השריפה שאירעה בנכס בשנת 2012, השקיע בנכס כספים רבים ונשא בהוצאות כספיות בגינו.
19.אותה גרסה פורטה בתצהיר נוסף שהגיש החייב באותו הליך, אשר נחתם ביום 15.12.16, קרי – לאחר מתן צו הכינוס, בזו הלשון: "... אני מחזיק רק בחנויות 6,5,4,3 וזאת מתוקף הזכויות כאמור והדבר ידוע לעיריית קריית שמונה משנת 1986 ובמשך 30 שנה ברציפות והכל בידיעת העירייה והתובעת תוך שתיקתה ואי-התנגדותה, אף של התובעת, במשך שנים רבות, להחזקתי בנכס. השקעתי בנכס כספים רבים עקב השריפה אשר פרצה בו בשנת 2012 ונשאתי בהוצאות כספיות בגינו, תוך שינוי מצבי לרעה ועל כן ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלתי, מושתקת התובעת ו/או עריית קריית שמונה מלטעון בדבר זכותן (המוכחשת) לפנותי". (ההדגשה במקור).
20.גרסה זו איננה עומדת לבדה, אלא היא מצטרפת לגרסאות שהציג החייב עוד בהזדמנויות קודמות. כך, בשנת 2012, עקבות שריפה שאירעה בנכס, פנה החייב, באמצעות בא-כוחו דאז, לכלל חברה לביטוח, במכתב דרישה לקבלת כספי ביטוח. במכתב צוין, בשם החייב, כי: "מרשי מחזיקים בנכס הנמצא בקרית שמונה באזור סמטת המלאכה שוק הדוכנים...", ונטען להוצאות שהוציא החייב לשיקום נזקי השריפה. זאת ועוד, לאחר שהועדה לתכנון ובניה הוציאה צו הריסה מנהלי לעבודות שבוצעו בחנויות בעקבות השריפה הנ"ל, פנה החייב לבית משפט השלום בקריית שמונה בבקשה לביטול הצו (בב"נ 1022-12). בדיון שהתקיים באותה בקשה ביום 18.11.12, העיד החייב כי בנכס פועלת חנות רהיטים וכי הוא מנהלה. וכך העיד: "פועלת שם חנות רהיטים. אתה מפנה אותי לסעיף 7 להסכם – יש שם מישהו שעובד בחנות, אני מנהל את החנות. יש שם אדם שנמצא בחנות ונותן את השירות ללקוחות, את החנות עצמה אני מנהל, מדי פעם אני נמצא בחנות....". ובהמשך העיד: "בהתאם להסכם שכירות עם העיריה אתה אומר שאסור היה לי להעביר זכויות ואני אומר שלא העברתי שום זכויות, אני עדיין מנהל את העסק, נמצא שם בחור שמוכר את הרהיטים, קוראים לו אילן חקון, הוא לא שותף שלי, הוא עובד שם, הוא מוכר את הרהיטים" (ההדגשות הוספו).
נזכיר כי מדובר בעדות שניתנה כארבע שנים לאחר חתימת "הסכם המכר" עם גב' חקון, אותו הציג החייב בהליך דנן כאסמכתא לטענתו בדבר ניתוק כל זיקה מצדו לחנויות מאז שנת 2008, וכי אותו אילן חקון הנזכר בעדותו של החייב הוא אחיה של גב' חקון ובעליה של חברת א.ג.ן.
21.הינה-כי-כן, על-פי הצהרותיו של החייב לפני ואף אחרי מתן צו הכינוס, במסגרת הליכים משפטיים שונים, הוא מחזיק בחנויות מזה כשלושים שנים "ועד היום הזה", כאשר צדדי ג' – האחים חקון/חברת א.ג.ן, מפעילים עסק במקום בהרשאתו ולו עצמו זיקה ישירה לנכס/לעסק בו. גרסאות אלה עומדות בסתירה חזיתית לגרסתו של החייב כפי שהועלתה בהליך זה, לפיה אין לו כל זכות או זיקה לנכס המדובר מאז שנת 2008. אפנה לעניין זה לתצהיר החייב מיום 25.5.17 שהוגש בהליך דנן, בזו הלשון: "הנני להצהיר כי אינני מחזיק בחלקים מן המושכר כבר 30 שנה ברציפות....". ברי כי מדובר בגרסאות שאינן ניתנות ליישוב זו עם זו, והדברים מדברים בעד עצמם.
22.המעט שניתן לומר על התנהלות החייב העולה מהמקובץ, הוא, כי היא מגלה טפח ומכסה טפחיים בכל הנוגע לנכסיו ומהות זכויותיו. מלכתחילה לא גילה החייב בבקשתו לצו כינוס דבר אודות החנויות המדוברות; הוא התנהל עצמאית כנגד תביעה לפינויו מהן תוך שהוא טוען פוזיטיבית לזכויות בהן, והכל מבלי ליידע את בעל התפקיד ובלי לקבל היתר לדבר; הוא העלה גרסאות עובדתיות סותרות בתצהירים שהגיש לערכאות שונות, בכל אחד מהם בחר להציג גרסה שונה ומנוגדת, בהתאם לאינטרס שלו בהליך המסוים.
23.אשר להסכם השכירות בין החייב לחברת א.ג.ן (במסגרתו הושכר הנכס לחברת א.ג.ן עד שנת 2021); כאמור לעיל, החייב מכחיש כי חתם על הסכם זה וטוען כי חתימתו זויפה. יצוין בהקשר זה כי הסכם השכירות על-פניו מתיישב היטב עם הקו בו נקט החייב בהתנהלותו בהליכים המשפטיים שצוינו לעיל, בהם טען כאמור כי הוא בעל הזכויות בנכס וכי חברת א.ג.ן/אילן חקון מחזיקים בנכס מכוחו ובהרשאתו. אולם אף אם אקבל לצורך העניין את טענת החייב בדבר זיוף חתימתו על הסכם השכירות, אין בכך כדי להכריע לענייננו, שכן די בכל המפורט לעיל בנוגע לאופן התנהלות החייב, על שלל גרסאותיו המנוגדות באשר לזכויותיו/זיקתו לחנויות, על מנת להביא למסקנה כי התנהלות זו איננה עומדת כלל ועיקר בדרישת תום הלב המחייבת אותו בהליך זה.
24.אוסיף כי אינני רואה לקבל את טענת החייב לפיה אין לזקוף לחובתו את תצהיריו שהוגשו בהליך הפינוי בבית משפט השלום, משאלה לא נוסחו על-ידו. טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר ומכל מקום לא ניתן לקבלה משחזקה כי החייב ידע על מה הוא חותם ומשהתצהירים מפורשים ומפורטים ומצוין בהם כי החייב חתם עליהם לאחר שהוזהר כדין בדבר חובתו להצהיר אמת. לא למותר אף להזכיר כי גרסת החייב באשר לזיקתו לנכס לא הועלתה רק בתצהירים כתובים, אלא נשמעה ישירות מפיו במסגרת עדותו בבית המשפט (ר' הציטוט לעיל מפרוטוקול הדיון בבהמ"ש השלום בקריית שמונה, בב"נ 1022-12). גם הטענה כי נסתם הגולל על סוגיית הנכס לאחר שבהסכמת החייב ניתן כנגדו בסופו של דבר צו פינוי במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי החברה הכלכלית, איננה יכולה להתקבל. אכן, בשלב כלשהו - ורק לאחר שהנתונים בדבר התנהלותו בהליכים נגדו נחשפו במסגרת הליך הפש"ר - שינה החייב טעמו וגרסתו, וטען במסגרת הליך הפינוי נגדו כי הוא איננו מחזיק בנכס וכי אין לו זכויות בו. אולם אינני רואה כיצד יש בדבר לרפא את חוסר תום הלב המהותי אשר אפיין את התנהלותו של החייב, ואינני סבורה כי קיימת הצדקה כלשהי ליתן לכך גושפנקא בדיעבד.
25.אציין כי לא נעלמו מעיני הנתונים בדבר מצבו הרפואי של החייב, אולם בתמונה הכוללת, ונוכח התנהלות הלקויה ואי-עמידתו בדרישה הבסיסית לתום לב בהליך הפש"ר, מסקנתי היא כי בקשתו איננה יכולה להתקבל במסגרת ההליך דנן.
26.אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך וביטול צו הכינוס על כל הוראותיו, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ שיעמדו בתוקפו למשך 90 ימים נוספים.
המזכירות תמציא
ניתן היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
