שורתי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

בקשת הנאמן להורות לחייבת ובנה, המשיב 3 (להלן: "המשיב"), להעביר לקופת הכינוס את כספי הירושה שהתקבלו מעיזבון אימה של החייבת בסך 305,560 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, עד למועד התשלום בפועל.

רקע כללי:

1. החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס ביום 15.4.2015. ביום 11.6.2015 ניתן צו כינוס בעניינה של החייבת.

    

   ביום 26.10.2017 התקיים דיון בתיק. במהלך הדיון העלה בעל התפקיד טענה בעניין מכירת דירה בשנת 2013 שהייתה בבעלות החייבת ובעלה (להלן: "דירת החייבת"), והעברת תמורת הדירה למשיב.

    

   בתום הדיון הוחלט כי, החייבת תעביר את תמצית פרטי חשבון הבנק שלה בבנק הפועלים לידי הנאמן. בדיון שהתקיים ביום 12.7.2018, חזר בעל התפקיד על הטענה לפיה החייבת מכרה דירה בשנת 2013 והעבירה את תמורתה בסך 535,000 ₪ למשיב, שהשתמש בכסף לצורך רכישת דירה עבורו. בנוסף לכך, הועבר מחשבון החייבת סך של 100,000 ₪ לכלת החייבת - רבקה כהן, שלטענת החייבת, שימש להחזר הלוואות לשוק השחור.

    

   המנהל המיוחד טען כי, למצער, חלק החייבת בתמורת הדירה בסך 275,000 ₪ שהועברו לבנה המשיב, מהווים הענקה פסולה שיש לבטלה ולהעביר את הכסף לקופת הכינוס.

    

   במהלך הדיון הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה כי נוכח מצבה של החייבת יינתן לה הפטר כנגד השלמת קופת הכינוס לסך של 50,000 ₪; הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט ביום 12.7.2018. החייבת ובנה המשיב שילמו את הסכום שנקבע בתכנית הפירעון, ולצורך מתן הפטר הם התבקשו למסור מידע לנאמן.

    

2. ממידע שהגיע לנאמן עלה כי במקביל לבקשת צו הכינוס על ידי החייבת, הוגשה בקשה למתן צו ירושה בעניין עיזבון אמה המנוחה של החייבת, הגב' שורתי שפסן ז"ל (להלן "המנוחה"), שנפטרה ביום 3.4.2012; ביום 1.8.2013 הוגשה על ידי אחות החייבת בקשה ראשונה למתן צו ירושה בעניין האם המנוחה, וביום 22.2.2015 הוגשה בקשה מתוקנת למתן צו ירושה של המנוחה; צו הירושה נחתם ביום 22.6.2016 לאחר מתן צו הכינוס; ביום 26.5.2015 נמכרה דירת העיזבון (להלן :" דירת העיזבון") על ידי היורשים, לרבות החייבת, תמורת 2.6 מיליון ₪; תמורת הדירה הופקדה בחשבון נאמנות על שם באת כוח החייבת, עורכת הדין אביבה רפ.

    

   לאחר דין ודברים עם באת כוח החייבת, עו"ד רפ, הועברו דפי חשבון הנאמנות של בא כוח החייבת לנאמן; מדפי החשבון עולה כי באת כוח החייבת העבירה מחשבון הנאמנות למשיב סך של 300,000 ₪ שהועברו ביום 23.6.2015, וסך של 12,980 ₪ שהועברו ביום 25.6.2015. זאת בעוד שסך של 92,000 ₪ הועברו לחייבת ביום 6.8.2015 (החייבת אישרה בתצהירה כי סכום זה הועבר על ידה לבנה המשיב).

    

3. לטענת הנאמן, מדובר בכספים שהגיעו לחייבת לאחר צו הכינוס, ומשום כך הם מוקנים לו בהתאם לסעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"); החייבת הסתירה במכוון את הגשת הבקשה לצו ירושה; לאחר מתן צו הכינוס, כשנתקבלו הכספים ממכירת דירת העיזבון, העבירה החייבת את חלקה בעיזבון לבנה המשיב; הנאמן הגיש בקשה לאיסור דיספוזיציה על הנכס הרשום על שם המשיב ברחוב אביגור 30/28 בירושלים הידוע כגוש 29934, חלקה 56, תת חלקה 28 (להלן: "דירת המשיב"); ביום 11.12.19, ניתן צו על ידי בית המשפט כמבוקש.

   בתגובתו תמך הכונס הרשמי בעמדת הנאמן.

    

4. מנגד, נטען על ידי החייבת בתצהיר שהגישה כי, חלק מתמורת דירת העיזבון ניתן למשיב לצרכי החתונה שלו (כ-100,000 ₪); חלק אחר הועבר לאחים שלה בגין השימוש שלה בדירת העיזבון, וחלק לאחיה אמנון כפיצוי בגין העברת חלקו לנושה שלו.

    

   עוד נטען על ידי החייבת כי, היא מסרה לנאמן אודות ירושת אימה המנוחה; בדיונים שהתקיימו בתיק עלה עניין הירושה ודירת העיזבון, והוחלט כי החייבת תקבל הפטר כנגד תשלום סך של 50,000 ₪, מתוכם שילם המשיב 30,000 ₪; כספי הירושה שהועברו למשיב היו כספים המגיעים לאחיה, אחד מיורשי העיזבון, הרצל שורתי, וזאת בגין חובותיו של הרצל כלפיה.

   דיון והכרעה:

5. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנאמן להתקבל.

    

6. ראשית, מבקשת החייבת לצו כינוס עולה כי היא לא הזכירה את זכויותיה בעיזבון אמה המנוחה; מפרוטוקול החקירה שלה בפני הנאמן עולה כי, החייבת מסרה כי אין לה זכויות בעיזבון; וכשנשאלה על כך במהלך חקירתה בבית המשפט היא ענתה כי אינה זוכרת (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 19.9.2021, שורות 24-23).

    

7. טענות החייבת בעניין התמיכה בחתונת בנה המשיב, הועלו בעבר בקשר להעברת חלקה בתמורת דירת החייבת, שנמכרה בשנת 2013, וכעת היא מעלה אותה בשנית גם בנוגע לדירת העיזבון של אמה.

    

8. בדיון שהתקיים ביום 26.10.2017, ציינה החייבת כי תמורת הדירה שלה הועברה לבנה המשיב כדי לתמוך בחתונה שלו, שהתקיימה לפני שלוש שנים, היינו בשנת 2014 (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 12-6). כשנשאלה החייבת לעניין זה בחקירתה במהלך הדיון מיום 19.9.2021, היא מסרה כי יש לה בעיה בזיכרון (עמוד 20 שורות 2-1 לפרוטוקול).

    

9. זאת ועוד, החייבת כלל לא ציינה בתצהירה מיום 21.5.2019 כי הכספים שהועברו לבנה המשיב הם מחלקו של אחיה הרצל, שהיה חייב לה כספים; החייבת והמשיב אף לא הביאו כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו. מכל מקום, גם אם טענה זו הייתה מתקבלת, הדבר לא היה מסייע לחייבת או למשיב, שכן ממילא חלקו של הרצל היה מגיע לחייבת בגין חוב שלו כלפיה, ובתור שכזה מוקנה אף הוא לנאמן.

    

10. החייבת גם לא הציגה כל אסמכתא לכך שהיא העבירה כספים לאחים שלה בגין דמי שימוש שלה בדירת העיזבון. כאמור, העולה מדפי החשבון הוא העברת כספים מחשבון הנאמנות של ב"כ היורשים לבנה המשיב של החייבת; החייבת אישרה במהלך חקירתה מיום 19.9.2021, כי כל אחד מהיורשים קיבל את חלקו בתמורת דירת העיזבון (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 12-3).

     

    מכל מקום, הבקשה מתייחסת לכספים שהועברו למשיב מחשבון הנאמנות, שלמעשה אין חולק כי מגיעים לחייבת, בין אם מחלקה בעיזבון, ובין אם מחלקו של הרצל בעיזבון בגין חוב שלו כלפי החייבת, כאמור.

     

11. המשיב לא הגיש תצהיר מטעמו בעניין זה. החייבת והמשיב ביקשו להסתמך על תצהירו מיום 15.2.2018; ואולם בתצהיר זה, שהוגש במהלך בירור ההעברה של התמורה בגין דירת החייבת, התייחס המשיב לכספים שהועברו אליו מהתמורה של דירת החייבת, ולא לכספים שהועברו אליו מהתמורה של דירת העיזבון.

     

12. החייבת הייתה זכאית, לאחר צו הכינוס, למצער, לחלקה בדירת העיזבון בסך 305,560 ₪ (אפשר והיה מגיע לה יותר לנוכח טענתה בדבר זכאות לחלקו של הרצל בעיזבון בגין חוב שלו כלפיה; אולם משטענה זו לא התקבלה, והדבר אף לא נתבע על ידי הנאמן, אין מקום להטיל חיוב בגין חלק זה); סכום זה מוקנה לנאמן (ראו: סעיף 42 וסעיף 85(1) לפקודת פשיטת הרגל; ע"א 7274/21 בלולו נ' ברהולץ-סיטון-בלולו (15.11.2021)).

     

13. כאמור, מחומר הראיות לרבות, דפי חשבון הנאמנות של בא כוח החייבת עולה כי, חלקה של החייבת (אם לא יותר) הועבר לבנה המשיב שלא כדין. כאמור, מדובר בכספים המוקנים לנאמן, ולפיכך יש להשיבם לנאמן.

     

14. בדיון מיום 26.10.2017 בעל התפקיד ובית המשפט נקטו כלפי החייבת והמשיב בחסד רב והרבה לפנים משורת הדין, בכל הנוגע להעברה של תמורת דירת החייבת למשיב; לא ניתן לחזור על מעשה חסד מפליג שכזה בכל הנוגע לדירת העיזבון, בייחוד כאשר החייבת נקטה בהסתרה בעניין זה.

     

15. נוכח האמור, הבקשה מתקבלת. על החייבת ובנה המשיב, לשלם לנאמן סך של 305,560 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום העברת הסכום למשיב. ככל שהסכום לא ישולם בתוך 60 יום, או לפי הסדר מוסכם אליו יגיעו החייבת והמשיב עם הנאמן, הנאמן יוכל לפעול לגבייתו מהמשיב. בנסיבות אלה, גם לא ניתן לאשר הפטר לחייבת טרם העברת הסכום האמור לקופת הכינוס.

     

    אני מחייב את החייבת והמשיב לשלם לנאמן הוצאות בגין הליך זה בסך 5,000 ₪.

     

     

    ניתנה היום, י"ח שבט תשפ"ב, 20 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.