אבו חאמד נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה"

ובעניין:

הכונס הרשמי להלן: "הכונ"ר"

1. בפני, בקשת הנושה [מע"מ] והמנהל המיוחד לביטול ההליך בשל חוסר תום לב ביצירת החובות ובניהול ההליך.

    

   הבקשה, הרקע והשתלשלות האירועים

2. ביום 24.1.2018 ניתן צו לכינוס נכסי החייב לבקשתו ונקבע דיון בבקשה לפשיטת רגל ליום 18.2.2020.

3. החייב הצהיר בבקשתו לפשיטת רגל על חובות בסך של כ- 134,000 ₪ אולם מהדו"ח המסכם שהוגש ביום 2.1.2020, לקראת הדיון האמור עולה כי הוגשו כנגד החייב תביעות חוב בסך של כ- 4.37 מליון ₪, מהם אושרו תביעות חוב בשיעור של כ- 4.22 מליון ₪ כאשר הנושה מע"מ לבדו מחזיק בשיעור נשייה של כ- 4 מליון ₪ [כשמתוכם כ- 842,000 ₪ חוב בדין קדימה, עוד כ- 1.07 מליון ₪ בדין רגיל ועוד כ- 2.2 מליון ₪ בדין נדחה].

   יצויין כי מע"מ הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת החוב.

4. במסגרת הדו"ח המסכם שהוגש לקראת הדיון [שהיה קבוע ליום 18.2.2020] סקר המנהל המיוחד את חובותיו של החייב והמליץ לבטל את ההליך בשל כך שהחייב לא פירט את חובו למע"מ, חוב אשר יצר – כך נטען – בחוסר תום לב.

   לקראת אותו דיון הגיש הנושה את בקשתו דנן, לביטול צו הכינוס, בטענה כי החייב יצר חוב במרמה למדינה, אשר ממילא לא חל עליו הפטר. לטענת מע"מ, מדובר בהליך שנולד בחטא, מרמה וחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליכים המשפטיים על ידי החייב, במטרה להשתמט מתשלום חוב מס וכספי ציבור.

   באופן קונקרטי, טען מע"מ כי מקור החוב בכפל מס שהוטל על החייב בשל הוצאת חשבוניות פיקטיביות בשנים 2012 עד 2014, מבלי שבוצעה עבודה בגין אותן חשבוניות ובתמורה ל- 10% מערך החשבוניות, פעולה המהווה עבירה לפי סעיף 50(א) בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 [להלן: "חוק מע"מ"]. נטען כי סכום המס הגלום בחשבוניות שהוציא החייב מסתכם בסך של כ- 1.9 מליון ₪ וכפל המס כ- 3.8 מליון ₪.

   לטענת מע"מ, על אף שהחייב ידע על חובו, לפי הודעה שנמסר לו ביום 4.4.2017, הוא לא הגיש השגה או ערעור על חוב המס בדרך המלך לפי דיני המס ועל כן מדובר בחוב חלוט.

   עוד נטען כי החייב ידע על החוב ובכל זאת לא ציין אותו בבקשה ולא גילה בפני המנהל המיוחד ובית המשפט את עצם חיובו בכפל מס ובכך נהג בחוסר תום לב ובמרמה. לטענת מע"מ, דרישת תום הלב מהותית בהליך זה וראוי לשלול מהחייב את ההליך בשל אופן התנהלותו ביצירת החוב ובאי גילויו בהליך.

   נטען, כי נוכח החלק של החוב למע"מ, אשר נוצר במרמה, והמהווה כ- 96.6% משיעור הנשייה, אין תועלת בהליך.

5. תגובת החייב לטענות הנושה והמנהל המיוחד היתה שהחייב כלל לא ידע שהושת עליו חיוב בכפל מס וכי לא הוגש נגדו כתב אישום כלשהו. עוד טען החייב כי נסע לירדן לחצי שנה ורק כשחזר בשנת 2014 נודע לו במעבר הגבול כי הוא דרוש לחקירה. עוד טען החייב כי מנהל החברה הוא שהוציא חשבוניות פיקטיביות בתקופת שהייתו של החייב בחו"ל, ללא ידיעת החייב וכי בסמכותו של המנהל המיוחד לבדוק זאת במסגרת תביעת החוב.

6. בדיון שהתקיים ביום 18.2.2020 חזר החייב על עמדתו שאין מקום לבטל את ההליך וכי אין לזקוף לחובתו את טענת מע"מ כיוון שעדיין לא הוגש כתב אישום.

   הנושה והמנהל המיוחד חזרו על עמדתם ואף ב"כ הכנ"ר ציינה כי היעדר דיווח החייב על החוב למע"מ מהווה חוסר תום לב ואילו מידע זה היה בפני הכונ"ר הוא היה מתנגד למתן צו הכינוס, הן בשל אופן יצירת החוב והן בשל היעדר תועלת לנושים בשים לב לגובה החוב.

   לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי הטענות מצריכות בירור עובדתי ובמקביל גם ניתנה לחייב אפשרות לבוא בדברים עם מע"מ ועם המנהל המיוחד על מנת לבחון האפשרות להגיע להסכמה כזו או אחרת, אשר תאפשר תועלת לכלל הנושים ואף תאפשר לחייב לשלם את חובותיו במסגרת הליך פשיטת הרגל, במסגרת מתכונת זו או אחרת.

   במקביל, ובהסכמה, ניתנה ארכה של 90 ימים להגשת ערעור מע"מ על הכרעת החוב.

7. החייב לא פעל בהתאם למתווה ולא פנה למע"מ להסדיר ענייניו ועל כן הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת ביום 11.4.2020 לבטל את ההליך [בקשה 6]. כיוון שהחייב לא פעל, ניתנה אף ארכה נוספת להגשת הערעור על הכרעת החוב של מע"מ [החלטה מיום 6.7.2020].

   החייב ביקש ארכה נוספת לפנות למע"מ ובהמשך שוב ביקש עוד ארכות אולם למרות שניתנו מספר ארכות לא חלה התקדמות כלשהי ואף החייב לא דיווח במועדים שנקבעו. על כן, שב המנהל המיוחד וביקש לקבוע את ההליך להוכחות. לבסוף נקבעה ישיבה שכזו ליום 16.11.2021 ובית המשפט הורה לצדדים להגיש ראיותיהם בתצהירים ובתיקי מוצגים.

    

   הבירור העובדתי

8. לקראת הדיון הגיש המנהל המיוחד מסמכים מתוך בקשת החייב לצו כינוס, את החקירה שערך לחייב, את תביעת החוב של מע"מ לרבות מסמך הנימוקים להטלת כפל מס, נימוקי השומה וההכרעה בתביעת החוב של מע"מ.

   מע"מ הגיש תיק מוצגים וצירף למסמכיו אישור החייב על קבלת ההודעה בדבר כפל המס מיום 4.4.2017 במשרדי מע"מ.

   החייב מטעמו הגיש תצהיר וטען במסגרתו כי שותפו לחברה, מר משה סרודי, הודה בפני מע"מ כי הוא זייף את החשבוניות הפיקטיביות וקיבל תמורתן. החייב הודיע שיבקש לזמן את מר סרודי להעיד אולם הוא טרם אותר. בהחלטה מיום 26.9.2021 הובהר לחייב שאם יבקש לזמן עד על ידי בית המשפט, יהיה עליו להפקיד פיקדון ולפרט את פרטי העד. הודעה בדבר לא הוגשה על ידי החייב והוא לא ביקש זימון אותו עד.

9. בתחילת הדיון שהתקיים התברר כי החייב צבר גם מחדלים של אי תשלום עתי [4 חודשים אז] ודו"חות לא מלאים וללא אסמכתאות והחסיר מידע נוסף מהמנהל המיוחד.

   ב"כ מע"מ ציינה, במגבלות חובת הסודיות של החקירה הפלילית, כי התיק נמצא בטיפול המחלקה הפלילית אצל התובעת האזורית, וכי החקירות כבר נעשו. ב"כ מע"מ טענה כי בין אם יוגש כתב אישום ובין אם לאו, אין חולק על אופן יצירת החובות על ידי החייב. החייב חוייב בכפל מס לאחר שנמצא כי הוא ניכה תשומות ביתר, הוא קיבל את ההחלטה ולא ערער עליה בתוך הזמן הקצוב, מיום 4.4.2017.

10. החייב העיד בבית המשפט וחזר על האמור בתצהירו. בחקירתו הנגדית טען כי לא קיבל את המסמכים שהוצגו לו. החייב אישר כי נחקר במע"מ והוטח בו שיש חשבוניות פיקטיביות וסגרו את החברה, חייבו אותו בהפקדת פיקדון ודרכונו נלקח כדי שלא יצא מן הארץ. הוא ציין כי הגיש בקשה לפשיטת רגל והופתע מטענת ב"כ מע"מ שיש חוב למע"מ.

    החייב אישר שחתם ביום 4.4.2017 על מסמך כפל המס אולם טען כי לא קיבל העתק וכי אינו יודע לקרוא.

    הוא אישר כי נערך עימות בינו לבין מר סרודי וכי החברה רשומה על שמו כיוון שלמר סרודי היו בעיות אולם הם היו שותפים ועל כן כל חוב הוא משותף.

    עוד אישר החייב כי הבין שמע"מ טוענים לחוב מצדו כלפיהם ולמעשה אף אישר כי קיבל חומר ונשלח לקחת לעצמו עורך דין.

    החייב אישר כי כשחזר מירדן נאמר לו שיש חוב למע"מ וכי הבין זאת [פרוט' עמ' 10 ש' 8]. בהמשך אישר כי "לפני שפניתי לעשות פשיטת רגל כל מה שידעתי שיש חוב, אבל לא ידעתי כמה חוב. במע"מ אמרו שהם רוצים להוציא כתב אישום כדי לדעת כמה חוב." [פרוט' עמ' 10 ש' 16]. הוא הסביר שכיוון שלא ידע על גובה תביעת החוב של מע"מ, לא ציין את העניין בבקשה לצו כינוס. עם זאת, הוא אישר כי ידע שמע"מ רוצים להגיש כתב אישום ואז לקבוע את גובה החוב [פרוט' עמ' 11 ש' 24].

11. בסוף הדיון ביקש ב"כ החייב תחילה לנסות ולאתר את מר סרודי על מנת שיעיד כי הוא שזייף את החשבוניות הפיקטיביות. בהמשך ביקש החייב שהות לשוחח עם מע"מ, וזאת לאחר שהובהר כי עיקר המחלוקת אינה בשאלה האם החשבוניות מזוייפות ומי זייף אותן אלא בשאלה מדוע החייב לא גילה עובדה זו בבקשתו לצו כינוס.

12. בסוף הדיון ניתן צו לסיכומים תוך הבהרת השאלות שבמחלוקת:

    האם החייב היה מודע לכך שמע"מ טוענים לחוב שלו אליהם, ואם כן האם בעצם אי ציון עובדה זו בבקשה לצו כינוס ולפשיטת רגל יש בה כדי להוות חוסר תום לב המצדיק את ביטול ההליך.

    שאלה נוספת שטרם הובאו ראיות לגביה, עסקה באופן יצירת החובות.

    שאלה שלישית היא, האם יש תועלת בהליך נוכח היקף החובות.

    הצדדים התבקשו לסכם בשאלה הראשונה ולא בשאלת אופן יצירת החובות.

     

    תמצית טיעוני הצדדים בסיכומיהם

13. ב"כ החייב, בסיכומיו, אישר כי החייב נחקר על ידי מע"מ אן ספור פעמים משנת 2015 ועד שנת 2017 וכי חלק מהחקירות מתועדות ונרשמות. עם זאת, נטען כי החייב אינו יודע קרוא וכתוב בעברית ונדרש לעתים לתרגום. נטען כי הנושה לא ביקש לבטל את ההליך בטענה כי החוב לא הוזכר בבקשה אלא מן הטעם כי החוב, ככל שהוא נוגע לקנס ולכפל קנס, לא יהיה כלול בהפטר. ב"כ החייב טעם כי לא הוצג כל אישור על ההודעה על הטלת כפל המס זולת חתימת החייב על גבי טופס ההודעה וכי העתק שובר התשלום אינו כולל את חתימת החייב. בהקשר זה נטען כי לא התייצב מי מטעם הנושה שביצע את המסירה של סכום החיוב, ועל כן אין לייחס משקל למודעות החייב בדבר החוב ואף אין לייחס משקל לטענת חוסר תום הלב כיוון שממילא הוגשה תביעת חוב במהלך ההליך והחומר מצוי בפני המנהל המיוחד.

    החייב טען בסיכומיו כי בכל הנוגע לתום הלב במהלך ההליך הרי הוא מגיש דוחות חודשיים, ללא פיגורים משתף פעולה באופן מלא ועל כן נטען כי יש לתת את עיקר המשקל לתום הלב במהלך ההליך ופחות לשלבים שקדמו להליך וזאת על מנת להלום את הדגש על התכלית השיקומית של ההליך.

14. ב"כ הנושה, בסיכומיה, חזרה על טענות הנושה כי ביטול ההליך מתבקש הן מהטעם שלא תצמח תועלת למי מהנושים לרבות לא לחייב עצמו שיוותר עם חוב גבוה, והן מהטעם שהחייב התנהל בחוסר תום לב כבר בפתח ההליך כשנמנע מלהצהיר על קיומו של חוב גבוה למע"מ, אשר כשלעצמו נוצר בחוסר תום לב ובמרמה.

    לטענת הנושה, החייב ידע על החוב למע"מ לפני הגשת הבקשה לצו כינוס, אישר בחתימתו על גבי ההודאה לחיוב בכפל מס, ועל כן אין לקבל את טענתו בסיכומיו שלא היה מודע לכך שמע"מ הטיל עליו קנסות וכפל מס אישי.

    ב"כ הנושה הפנתה לסעיף 17 בפקודה ולסעיף 104(ב)(2) בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 [להלן: "חוק חדל"פ"], וטענה כי אי דיווח החייב על החוב למע"מ בתחילת ההליך מהווה חוסר תום לב שמצדיק את ביטול ההליך.

    ב"כ הנושה שבה וטענה כי נוכח אופן יצירת החוב [בגין חשבוניות פיקטיביות], אין תועלת בהליך נוכח היקף החובות ועל כן עתר לבטל את ההליך או לחילופין לקבוע כי ההפטר שיינתן בתיק, ככל שיינתן, לא יחול על יתרת החוב על מע"מ לאחר קבלת הדיבידנד בתיק זה.

15. המנהל המיוחד התייחס לכך שהוגשו למעשה שתי בקשות לביטול ההליך, האחת מטעמו, והשנייה מטעם הנושה.

    המנהל המיוחד התייחס אף הוא לכך שהחייב בבקשתו לצו כינוס הצהיר שההסתבכות הכלכלית נבעה מחובות שנוצרו מניהול כושל של משק הבית, ולא כתוצאה מניהול החברה, על אף שידע על החוב למע"מ עובר לכניסה להליך פשיטת הרגל וכי נוצרו בשל כך עיקולים להכנסתו. על כן, כך טען המנהל המיוחד, יש לזקוף לחובתו חוסר תום לב בכך שלא דיווח על חוב זה.

    המנהל המיוחד הפנה לפסיקה הנוגעת לעקרונות חובת תום הלב וטען כי ניסיונו של החייב להסתיר את עובדת הסתבכותו הכלכלית האמתית הייתה בחוסר תום לב והיעדר שקיפות זו כמו גם מחדלים שונים שצבר בהליך מצדיקים את ביטולו.

    עוד הפנה המנהל המיוחד לעמדת הכונ"ר בדיון ולפיה אם התמונה העובדתית המלאה הייתה מונחת בפני הכונ"ר עובר למתן צו הכינוס, הרי שסיכוי גבוה שהוא היה מתנגד למתן הצו.

     

    דיון והכרעה

16. אין חולק כי לתום הלב מעמד נכבד בהליך זה, והוא משתרע על כל שלבי ההליך ובכלל זה על השלבים שקדמו להליך, כשחובת תום הלב של החייב היא תנאי בלתי נפרד לכניסתו להליך פשיטת הרגל ואף מהווה כרטיס יציאה ממנו [השוו: ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (1.2.2011)].

    המסגרת הנורמטיבית העוסקת בביטול הליכי פשיטת רגל מוסדרת בסעיף 55(ב) בפקודה, הקובעת כי: "בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל".

    דרך הפריזמה של תום הלב יש להתבונן על אופן יצירת החובות, אופן התנהלות מול הנושים, היקף הגילוי לפני הכניסה להליך ולאחר ההליך גם אופן קיום החובות בהליך בתמורה להגנה שנותן ההליך לחייב. תום הלב פועל "כעיקרון על" המשמש בין היתר גם לבחינת האיזונים הנדרשים בהליך בין זכויותיהם של הנושים לקבל את כספם, ובין זכותו של החייב לשיקום כלכלי ולתיקון התקלות הכלכליות שהביאו לחדלות הפירעון, כאשר לחברה יש אכן אינטרס בשיקום כלכלי.

    אלא שתום הלב אינו מונח העומד בפני עצמו, והוא נבחן קונקרטית בכל מקרה ומקרה, בהתאם לעוצמתו ולהשפעתו על ההליך ועל תחושת הצדק שיש בתוצאת ההליך לאחר יישום עקרונות ההליך.

    בקשה לביטול הליך בשל טענה לחוסר תום לב ביצירת החובות, בוודאי במאפיינים של טענה למרמה או הברחת נכסים, מצריכה עמידה בנטל הראיה והשכנוע לכך, ומקום שמתבקשת קביעה ערכית לפגם מוסרי בהתנהלות חייב כלפי נושים, נדרשות ראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל מאזן ההסתברות [ראו למשל ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי [פורסם בנבו] (27.5.2020); לעניין הנטל המוטל על הנושה לשכנע קיומה של מרמה ראו גם: ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל(מהדורה 3) (2010) בעמ' 61].

17. הבירור העובדתי שנעשה עד כה לא עסק באופן יצירת החובות. הצדדים הסכימו כי החוב למע"מ נוצר בשל חשבוניות פיקטיביות שהוצאו על ידי החברה שבבעלות החייב, אשר נוהלה בשותפות עם מר סרודי. המחלוקת שבין הצדדים בשלב זה היא האם החייב הוא שנקט במרמה בהוצאת החשבוניות הפיקטיביות, או שמא רק שותפו והוא לא ידע על כך בזמן אמת. עניין זה, טרם הוברר, אולם כפי שאראה, אין צורך בכך כרגע, אלא די בקביעה כי החייב ידע דבר החוב למע"מ ומקורו.

18. שוכנעתי כי החייב ידע על טענות מע"מ בדבר חשבוניות פיקטיביות ועל כך שמע"מ מייחסים גם לחייב עצמו אחריות לדבר ולפחות אחריות כלכלית לקנס ולכפל הקנס שהושת על החברה בגין אותם חשבוניות.

    החייב ניסה להסתתר מאחורי הטענה של היעדר קריאת קרוא וכתוב, אולם הוא אישר כי ביום 4.4.2017 קיבל את ההודעה על הטלת כפל מס.

    החייב ניסה לטעון כי הוא לא קיבל את העמוד השני של ההודעה, אולם גם טענה זו אין לקבל וחזקה כי החייב קיבל את שני העמודים של אותה ההודעה, ובכלל זה גם הדרישה לתשלום סך של למעלה מ – 3.8 מיליון ₪.

    הנטל להוכיח כי לא קיבל את המסמך על אף שנכתב כי קיבל אותו מוטל על החייב. עדותו של החייב בבית המשפט הייתה מתחמקת בעניין זה, נעה בין הסכמה למודעות לניסיון להצמד להיבט הראייתי לכך, והחייב לא שכנע שלא קיבל את המסמך. אדרבא עולה כי החייב עומת במע"מ עם מר סרודי וידע שרובץ עליו חוב כבד [פרוט' עמ' 8 ש' 14]. החייב בעצמו הבין כבר במועד החקירה כי הוא צריך לקחת את החומר וללכת לעורך דין וכי הבין שישנו חוב:

    "אני שאלתי את החוקר מה אני אוכל לעשות, הוא אמר שעכשיו סיימנו את החקירות עד שהם יגישו כתב אישום, אני אקח את החומר ואלך לעורך דין. הטעות שלי שאני רשמתי את הדברים על שמי. אמרו לי שיגישו כתב אישום. לא אמרו לי שזה החוב שעכשיו אני חייב לשלם את המע"מ, אמרו שיש חוב ורוצים להוציא עליו כתב אישום. אמרו שיש חוב.

    לשאלת בית המשפט האם כשיצאתי מהחקירות, ידעתי והבנתי שמע"מ טוענים שאני חייב להם כסף, אני אומר שהבנתי את זה שמע"מ טוענים שאני חייב להם כסף. " [פרוט' עמ' 8 ש' 24 ואילך]

    גם הניסיון של החייב לתאר חוסר הבנה בדבר ההבדל בין חוב אזרחי לחוב פלילי אינו מתקבל.

    מדובר בחייב שניהל ביחד עם אחר חברה ואין לייחס לו חוסר מודעות, ובכל מקרה גם אם ידע שיש חוב פלילי היה עליו לדווח על כך כחלק מחובת הגילוי בבקשתו לצו כינוס.

    החייב היה מודע כבר מתחילת שנת 2015, כשחזר מחו"ל, לטענות מע"מ ולדרישות החוב וגם אם לא ידע במדויק את הסכום הנתבע או הנדרש כל עוד לא הוגש כתב אישום, עדיין בוודאי ידע על דרישה כל שהיא, וכאשר קיבל את המכתב ביום 4.4.2017 גם ידע באופן קונקרטי על כפל מס.

19. ואדגיש: אין צורך להכריע בשלב זה בשאלת אופן היווצרות החוב והאם החוב עצמו נוצר במרמה. בהקשר זה, יש להפריד בין העובדה שמדובר בדרישת חוב שנטען כי היא חלוטה ובהכרעת חוב שהחייב עצמו לא ערער עליה, ובין הטענה כי מקור החוב בפעולת מרמה שעשה החייב עצמו.

    בהחלט סבירה וראויה תוצאה של ביטול ההליך אם יתברר כי 96% ממצבת הנשייה מקורה במעשה מרמה של החייב עצמו [לעניין שיעור החוב שנוצר בחוסר תום לב מהיקף הנשייה השוו: ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן [פורסם בנבו] (11.1.2015)], אולם כאמור, נדרש דיון עובדתי לכך. לעת הנוכחי די בעצם קיומו של חוב עצום המהווה 96% מערך הנשייה, שהחייב יודע כי מקורו בטענה לאי חוקיות [גם אם הוא חולק על אחריותו לכך] ושעליו החייב לא דיווח כלל בכניסתו להליך על אף שהיה מודע לעצם קיומו.

    נזכיר, כי האינטרס החברתי הוא שחובות ישולמו, ובכלל זה בוודאי חובות שנוצרו במרמה, ואין כל צידוק מוסרי וחברתי להפטרת חובות אלו [השוו: ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני [פורסם בנבו] (17.04.2012); רע"א 1685/14 דרור סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.2015)]. גם אם לא ניתן לשייך את המרמה דווקא לחייב הנוכחי ואף שעומדת לחייב בשלב זה חזקת החפות במישור הפלילי, עדיין הוא אחראי כלכלית-אזרחית לחוב שנוצר במרמה, ולכפל המס כיוון שכלל לא ערער על הטלת כפל המס, בדרכים הקבועות בחוק.

20. הסתרת החייב את קיומה של דרישת מע"מ בסכום של כ- 3.8 מליון ₪ בעת בקשתו לצו כינוס אינה עומדת בקנה אחד עם חובתו להתנהל בשקיפות ולגלות את כל הנתבע ממנו, אף אם הוא כופר בחבות כלשהי. דרישה זו מפורטת למשל בסעיף 17(א)(2)(ב) בפקודה המחייבת את החייב לכלול בבקשתו "פרטים בדבר הכנסותיו, הוצאותיו וחבויותיו, תוך ציון שמות נושיו, מענם והערובות שנתן להם" [יצויין כי כיום מצויה הוראה דומה גם בסעיף 104(ב)(2) בחוק חדל"פ].

    כאמור, דרישת תום הלב כשיקול מהותי בהליכי פשיטת רגל, שזורה כחוט השני לאורכם ולרוחבם של כל שלבי ההליכים כולם, ובכל שלבי ההליך, לרבות לעניין מתן צו הכינוס, מהווה תום הלב של החייב תנאי מהותי לקבלת הסעד המבוקש. נשכך, נפסק כי העדר תום לב עלול להביא לא רק לסירוב להיענות למתן הסעד, אלא להוביל גם לביטולו של סעד שכבר ניתן [ראו בעניין זה ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (9.8.2009)]. בכלל זה, גם צו כינוס.

    אכן, מקום בו חייב אינו מגלה את מלוא חובותיו, אין הדבר מונע מנושיו להגיש תביעת חוב, ולא פעם ניתן להורות גם החרגת החוב מההפטר או על מתן ביטוי במסגרת תכנית הפירעון [השוו: ע"א 8357/09 פרדו נ' אינסל [פורסם בנבו] (8.6.2010) וכן סעיף 163 בחוק חדל"פ].

    ואולם, במקרה שלפנינו מדובר בהסתרה משמעותית של העיקר המכריע של החוב, באופן שבהחלט סביר כי היה משנה את עמדת הכונ"ר בבחינת הבקשה לצו כינוס, כפי שהודיע הכונ"ר.

    למעשה, ההסתרה של תביעת מע"מ מנעה כדבעי את שקילת הבקשה לצו כינוס במועד הגשתה ויצרה מציאות של שהייה בהליך, שיתכן ולא היתה קיימת אילו נהג החייב בשקיפות ובתום לב.

    לטעמי, שיעור ההסתרה, היקפה ומודעותו של החייב לפחות לגבי הטענה כי מדובר בחוב שנוצר בחוסר תום לב [החייב היה מודע לכפל המס ולחקירות נגדו במישור הפלילי], מצדיקים את ביטול ההליך בבחינת שקילה מחדש של הבקשה לצו הכינוס, וקבלת עמדת הנושה, המנהל המיוחד והכונ"ר.

    אין זה ראוי לטעמי להותיר את החייב בהליך רק כדי לדון בעתיד בשאלה האם החוב מקורו במרמה ישירה של החייב או האם רק הסתיר את דבר המרמה של האחר מההליך כדי ליהנות מתוצאות הליך פשיטת הרגל. נפסק בהקשר זה כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במרמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו באמצעות מרמה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל, הרי שהדבר מצדיק את החרגתו מתחולת ההפטר [ע"א 4288/21 כהן נ' סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד [פורסם בנבו] (27.6.2021)].

    כאשר עניין לנו בשיעור העיקרי והמכריע של החוב, סבורני כי עצמת חוסר תום הלב גבוהה ועל כן ראוי לשקול מחדש את צו הכינוס ולבטל את ההליך.

     

    סוף דבר – ביטול ההליך

21. נוכח כל האמור, ומשקבעתי כי החייב הסתיר בבקשתו לצו כינוס את דרישת מע"מ [המהווה כ- 96% משיעור הנשייה], דרישה המבוססת על כפל מס נוכח חשבוניות פיקטיביות, גם אם טרם נבחנה מידת אחריותו של החייב למעשה המרמה עצמו, מצדיקה בחינה מחודשת של הבקשה לצו כינוס ובקשת עמדת הנושה לביטול ההליך בשל ההסתרה.

    מדובר בשיעור עצום ממצבת החובות וברורה כי אין כל תועלת בהליך לנושים הרגילים עליהם הצהיר החייב בבקשתו.

    אדרבא, ימצא כי בשל החוב למע"מ, המצוי בדין קדימה, לא יזכו הנושים בדין הרגיל לתועלת כלשהי.

22. אשר על כן, ובשים לב לחשיבות השמירה על עקרון תום הלב, מתקבלת הבקשה לביטול צו הכינוס וההליך, ואני מורה כדלדמן:

    • צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנת החייב, בטלים;

    • הבקשה להכרזה כפושט רגל נדחית.

    • צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, וזאת על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים;

    • ישולם למנהל המיוחד שכר לפי תקנה 8 בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981, אך לא פחות מכתב המינוי, והוצאות גלובליות כפי כתב המינוי. כן זכאי הכונס הרשמי לאגרת השגחה.

    • היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, אם תיוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או תועבר ללשכת ההוצאה לפועל.

       

       

      המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

       

      זכות ערעור לבית המשפט העליון בהתאם לדין.

       

      ניתן היום, כ"א אייר תשפ"ב, 22 מאי 2022, בהעדר הצדדים.