ג׳ נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

ובעניין: עו״ד ארנון ברק (הנושה) ע״י ב״כ עו״ד יבגני פרחיה

החלטה

1. בפניי בקשה מטעם נושה לביטול הליך פשיטת הרגל של החייבת וזאת מחמת ניצול לרעה של ההליך והסתרת עיסוק ונכסים על ידה.

    

   הרקע ועמדות הצדדים

2. ביום 24.1.2019 ניתן צו לכינוס נכסיה של החייבת, לבקשתה, ועד היום היא טרם הוכרזה כפושטת רגל.

3. החייבת כבת 42, גרושה ואם לשני ילדים קטינים. מצבת חובותיה של החייבת היתה עד לאחרונה כ- 157,000 ₪, אולם לאחרונה חזר בו בנק לאומי מתביעת החוב שהיתה עיקר מצבת הנשייה. כיום עומדת מצבת החובות המאושרת של החייבת על סך של כ- 61,000 ₪ כאשר עיקר החוב הינו לנושה עו"ד ארנון ברק [להלן: "הנושה"] בסך של כ- 39,175 ₪. יתרת החובות הינם עבור בנק איגוד באשדוד [כ-18,000 ₪] ועוד שני חובות קטנים לנושים נוספים.

4. ברקע ההליך דנן, הליך פשיטת רגל קודם (פש"ר 26463-05-14) אשר בוטל בפסק דין מיום 13.6.2016 לאחר שנקבע כי החייבת עשתה שימוש לרעה בהליך בצורה בוטה, עת הסתירה מבעלת התפקיד פרטים מהותיים שהיה בהם כדי לשנות את ניהול התיק ובכלל זה, שעסקה בתיווך במהלך ההליך, הציגה מצגי שווא כדי להפחית את התשלום החודשי ופעלה שלא בתום לב [פסק דין מיום 13.6.2016; להלן: "ההליך הקודם"]. יצוין כי החייבת ערערה על פסק הדין בהליך הקודם, אולם לאחר מכן, נמחק הערעור בהסכמה [ע"א 5535/16 מיום 22.2.2017].

5. ההליך הנוכחי נפתח כאמור בחודש ינואר 2019 ונקבע לדיון לחודש מרץ 2021.

   לקראת הדיון הוגש תסקיר שבמסגרתו המליצה המנהלת המיוחדת כי החייבת תישא במלוא חובותיה וזאת נוכח התנהלותה בחוסר תום לב בהליך הקודם. עוד טענה המנהלת המיוחדת כי החייבת לא ממצה את כושר השתכרותה והיא מסתירה שימוש ברכב. המנהלת המיוחדת הביעה עמדתה כי חוסר תום ליבה הקיצוני של החייבת בהליך הקודם צריך היה לשלול את כניסתה להליך הנוכחי, וההצדקה היחידה להותירה בהליך היא ריפוי המחדלים באמצעות סילוק מלוא החוב לנושים באופן שיצדיק המשך ניהול ההליך בעניינה.

   בדיון שהתקיים ביום 1.3.2021 הפנתה המנהלת המיוחדת להליך הקודם, ולהחלטות של מותבים קודמים וטענה כי לא מדובר בחוסר תום לב פרוצדורלי, אלא בחוסר תום לב מהותי, והגם שהכונ"ר הסכים לצו הכינוס, עדיין יש לקשור את חוסר תום הלב מההליך הקודם לאופן יצירת החובות, ובכלל זה, לגידול במצבת החובות בין ההליך הקודם להליך הנוכחי.

   הנושה, שאף הוא נכח בדיון הקודם ביום 1.3.2021, טען כי החייבת משכירה רכב ומסתירה אותו, והיא אף קנתה דירה עם בן זוגה לשעבר ועובדת כמתווכת מקרקעין עד היום, ועל כן, נטען כי יש לשקול את חוסר תום הלב גם בהליך זה. הנושה תיאר דברים ששמע בעצמו וטען כי החייבת "עובדת בשחור" ומסתירה כספים וכי הוא שלח בעצמו עשרות תצהירים וראיות למנהלת המיוחדת. לדבריו, יוכל גם להביא את הראיות לדיון הוכחות.

   החייבת בעצמה נחקרה כבר בדיון הקודם, שללה את הנטען, ציינה כי הרכב שייך לגרושהּ שנתן לה אותו בעבר כדי להסיע את הילדה לבתי חולים, אולם היא כבר לא עושה שימוש ברכב. לדבריה, הראיות ישנות ואין משקפות את המצב הנוכחי.

   במצב דברים זה, כיון שהצדדים לא הגיעו להסכמה, נקבע ההליך להוכחות בשאלת תום הלב והצדדים נדרשו להגיש ראיותיהם בתצהירים. בהמשך גם ניתנו לשם כך אורכות.

   אציין כבר כעת כי החייבת לא הגישה ראיותיה, לא בתצהירים ולא בדרך אחרת קודם לדיון, ותחת זאת שלחה מכתבים רבים שעיקרם טענות כלפי הנושה ובעלת התפקיד. הנושה עצמו הגיש ראיותיו באמצעות תצהירים שאינם חתומים, האחד של חוקר פרטי והשני של אדם נוסף שלא הגיע להעיד. החוקר הפרטי אישר את תצהירו במועד הדיון.

    

   הראיות שהוגשו בפועל

6. כאמור, מטעם הנושה הוגש תצהיר של חוקר פרטי, מר אלעזר אלי אור [להלן: "החוקר"].

   החוקר הצהיר כי ביצע בירורים שונים עם מכריה של החייבת, עקב בעצמו אחריה בזמנים שונים, לרבות עם חוקר נוסף שבינתיים נפטר. לדבריו, הממצאים העלו כי החייבת עוסקת בתיווך מקרקעין ופועלת בנמרצות בתליית מודעות בלוחות מודעות ציבוריים ברחבי xxx, מפרסמת פלאיירים כאשר כתב היד לגבי הפרסום נחזה להיות כתב ידה. עוד הצהיר החוקר כי החייבת סועדת קשישה בדירה ברח' xxx ועולה חשד סביר כי היא מקבלת מהקשישה כסף מזומן וכי ברוב הפעמים שבהם עקב אחריה, כשהיא יצאה מהדירה ברח' xxx, היא נהגה ברכב הונדה שחורה, ישירות למתחם קניות שם נכנסה לסופרמרקט יוחננוף ויצאה עם עגלת קניות עמוסה במצרכי מזון ומוצרים שונים. עוד ציין החוקר בתצהירו, כי בחלק מהמקרים, נסעה החייבת יחד עם בתה למרכול, וגם שלחה את הבת בסיום הקנייה לסרוק את השטח כדי לבחון אם עוקבים אחריה.

   החוקר ציין שהחייבת מוכרת לו מפעילות מעקב קודם במסגרת ההליך הקודם והיא מתגוררת אז והיום בדירה ברחוב xxx ביחד עם אימהּ. החוקר ציין כי במהלך ההליך הקודם, החזיקה החייבת רכב צמוד, מסוג הונדה שהיה רשום על שם הגרוש, אך שירת את החייבת. עוד ציין החוקר וחזר למעשה על תוצרי מעקב שערך בתקופת ההליך הקודם ובכלל זה, הגעתו למשרד התיווך, שיחתו עם אימה של החייבת.

   ביחס לתקופה הנוכחית, ציין החוקר כי כיום מחזיקה החייבת ברכב הונדה אחר באופן בלעדי והיא פועלת להסתיר את הרכב מהאנשים ולכן מחנה אותו הרכב ליד בניינים סמוכים, במרחק של כ-100-150 מטר ממקום מגוריה, ולא בחנייה הצמודה לדירתה. באותו אופן נטען שהחייבת פועלת ביחס למקום עבודתה ברחוב xxx כשהיא מחנה במקום רחוק. החוקר ציין כי הוא צילם את הרכב חונה בסמוך לדירת אימה של החייבת, ולאחר מכן, חונה בסמוך למקום עבודתה של החייבת, ואז שב הרכב לחנות בסמוך לדירת האם. החוקר ציין כי גם היום, החייבת חשדנית והיא מנסה לראות האם עוקבים אחריה ואף עושה שימוש בביתה לשם כך.

   החוקר ציין כי גם בתאריכים שונים, בחודשים יוני 2019 עד יולי 2020 הוא צילם דפי פרסום המודבקים על גבי לוחות המודעות xxx ולטענתו מדובר במעשי ידיה של החייבת.

   עוד ציין החוקר כי ביתה של החייבת נוסעת עצמאית למוסד חינוכי, זאת בניגוד להצהרת החייבת, כי היא צמודה אליה 24 שעות ביממה.

   במסגרת ממצאיו, טען החוקר כי החייבת מחזיקה בשלושה נכסים, הכוללים דירה, משרד ונכס נוסף וכאמור היא עושה שימוש גם ברכב היום, שנמצא בבעלותה או בשימוש הבלעדי בשכירות. החוקר ציין כי מהמעקבים שערך נמצא כי ללא ספק החייבת עושה מנהג בעלים ברכב והרכב לא היה כלל בשימושו של מר פריאנטה [הגרוש שלה – א.ב.ג.].

   לטענת החוקר, גם היום, מנהלת החייבת עם אימה, את משרד xxx ברח' xxx

   במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט העיד החוקר כי בדרך כלל לא ראה את החייבת תולה את השלטים, מלבד פעם אחת שבה ראה אותה יחד עם אמה, אולם בהמשך אישר כי בעצם זו בעיקר הסקת מסקנה שלו כי החייבת היא שתלתה את השלטים בהתבסס על מספר הטלפון שרשום וניסיונו המקצועי בעבר כבלש, ועבודתו במז"פ. החוקר אישר כי בעצם מספר הטלפון שמופיע על גבי לוח המודעות, הוא מספר הטלפון של אמה של החייבת אולם אין לו מושג אם מדובר בטלפון שהחייבת עצמה עושה בו שימוש [פרוט', עמ' 11 ש' 24].

   החוקר גם אישר שאינו יודע האם החייבת היא שרשמה את כתב היד על גבי המודעות. עוד אישר החוקר שהחשש שהביע בתצהיר שלפיו החייבת מקבלת כסף במזומן מהקשישה אצלה היא עובדת הינו חשש בלבד, ואין לו לכך ראיות.

   באשר לרכב, אישר החוקר כי ראה בעצמו את החייבת נוסעת ברכב "ראיתי אותה נוסעת מעל שנה, לא פעם אלא עשרות פעמים. היא מחנה אותו ברחוב תש"ח שזה 150 מטר מהבית שלה... יש גם תמונות שאפשר לראות שהיא זו שמשתמשת ברכב" [פרוט' עמ' 12 ש' 21]. אציין כבר כעת כי החוקר לא הציג סרטונים, למרות שטען כי ישנם עשרות סרטונים שרואים את החייבת נוסעת, ולדבריו החומר הועבר לב"כ הנושה. החוקר הוסיף כי בפעם האחרונה שעקב אחריה הייתה לפני חודשיים שלושה [פרוט' עמ' 14 ש' 8].

   החוקר אישר שכל התיאור הנוגע למשרד התיווך עניינו באירועים שקרו לפני 2017 [פרוט' עמ' 13 ש' 15].

7. הנושה ביקש להגיש תצהיר נוסף של מר שלמה שושן אולם תצהיר זה הוגש לנט המשפט שלא חתום ובכל מקרה בדיון עצמו לא התייצב אותו עד והנושה וויתר על עדותו. על כן, בית המשפט יתעלם ממסמך זה.

8. החייבת לא הגישה תצהיר וזאת על אף מספר אורכות והתראות שניתנו לה על ידי בית המשפט.

   ב"כ החייבת הצהיר כי הוא מייצג את החייבת מזה שבוע קודם לכן וביקש תחילה שלא לקיים את הדיון. בהמשך, הסכים להצעת ב"כ הנושה ששני הצדדים ייחקרו על אף שהחייבת לא הגישה תצהיר בכלל והחוקר הגיש תצהיר לא חתום. בהמשך, ביקש ב"כ החייבת לחזור בו מהסכמה זו כדי להגיש תצהיר בצורה מסודרת אולם הסכים בסופו של דבר לקיים את הדיון אך ביקש לשוחח עם החייבת לפני עדותה. בטרם עדותה של החייבת הצהיר בא כוחה כי היא מוכנה להעיד ואין צורך בהתארגנות נוספת, ולאחר שהחייבת הוזהרה הצהיר בא כוחה כי אין לו שאלות בחקירה ראשית והחייבת נחקרה בחקירה נגדית, תחילה לב"כ הנושה ולאחר מכן למנהלת המיוחדת.

   החייבת העידה כי יש בידה ראיות רבות לתמוך בתלונות הרבות שהגישה לבית המשפט וכי היא יכולה להגיש את הראיות לעורך דינה. לדבריה מדובר בראיות כנגד הנושה, וכנגד חוקיות פעולותיו כלפיה וכלפי ילדיה. החייבת דיברה בשטף וניכר כי היא מתוסכלת מהתמשכות ההליכים כנגדה, הליכים שהחלו לדבריה כשהייתה בגיל 17.

   החייבת הבהירה כי עיקר הראיות שבידה המכוונות לפעולותיו של הנושה הינן ראיות עד לשנת 2016, וכי הראיות החדשות עניינן בחוקיות פעולותיה כיום בטיפולה כשעה וחצי ביום בקשישה [פרוט' עמ' 17].

   בהמשך, ולשאלות ב"כ הנושה, החייבת חזרה והתמקדה בתיאור האירוע שהתרחש בשנת 2016 כאשר לדבריה הנושה התפרץ לדירתה, ותחקר את בנה הקטין לבדו. ולדבריה גם הנושה שבר את רגלו של הילד. החייבת הלינה על כך שהאירוע הוסתר מתיק פשיטת הרגל.

   בפני החייבת הוצג פסק דין שניתן ביום 2.5.2021 על ידי כב' השופט עידו כפכפי, ובמסגרת תביעת לשון הרע שהגיש כנגדה הנושה בגין תלונותיה בהקשר לאותם אירועים. לדבריה, פסק הדין ניתן בהעדרה, כיוון שנשלח אליה בדואר הגם שהייתה בדיון. ובכל מקרה היא לא מסכימה עם הקביעות שנקבעו שם על ידי בית המשפט.

   החייבת חזרה וביקשה להגיש ראיות וטענה ששלחה את הראיות לעורך דינה, והיא פועלת לפי עצתו.

   בכל הנוגע לעיסוקה בתחום התיווך, העידה החייבת כי עסקה בתיווך עד לשנת 2002, ולאחר מכן בין השנים 2008 עד 2010 הועסקה בניקיון במשרד תיווך באותו מקום על ידי אחיה. החייבת אישרה שיש לה רישיון לעסוק בתיווך, אולם שללה כי עסקה כאמור במקצוע זה לאחר 2002. החייבת שללה שימוש ברכב, וטענה כי אמנם בשנים 2014-2015 היה לגרוש שלה רכב, אולם לאחר שהסתיים הליך הפש"ר הקודם אותו גרוש כבר לא עוזר לה. כשנשאלה מתי בפעם האחרונה עשתה שימוש ברכב השיבה כי לא עשתה שימוש ברכב מאז 2016 וכי לפני שתענה היא רוצה לראות תמונות שהיא נוסעת ברכב [פרוט' עמ' 19].

   החייבת אישרה שהיא עורכת קניות במקום שציין החוקר, כיוון שזה מקום זול אך לא ידעה להשיב מדוע הרכב נמצא בסמוך למקומות שבהם היא נמצאת, כגון דירת הקשישה שהיא מטפלת, ביתה והחנות שבה היא עושה קניות. החייבת אישרה שהגרוש מגיע לקחת את הילד מביתה, אך לדבריה אינה מתעניינת כיצד הוא מגיע ועל כן אינה יכולה לשלול שמגיע באופנוע או ברכב [פרוט' עמ' 20].

   באשר למוֺדעוֺת העידה החייבת כי אינה יודעת לקרוא ולכתוב ברוסית (היא יודעת לדבר). החייבת אישרה שמספר הטלפון על גבי המודעות הוא מספר הטלפון של אמה, אך לדבריה לא מדובר בטלפון עסקי, אלא בטלפון משפחתי ואמה היא אישה חולה, וייתכן שעזרה לאחיה בעסקי התיווך שלו. החייבת שללה כאמור קשר כלשהו למודעות.

   בחקירתה הנגדית למנהלת המיוחדת חזרה החייבת ושללה שימוש ברכב, לרבות ביישום "פנגו". החייבת ציינה כי היא שומרת על ילדתה, אשר נדרשת בהשגחה חריגה וכי הילדה נמצאת איתה בבית משפט כיוון שאין לה איפה להשאיר אותה, גם לא אצל אימה שאינה יכולה להשגיח עליה.

   המנהלת המיוחדת עימתה את החייבת עם התלונות הרבות שהוגשו לבית משפט כלפיה והחייבת טענה בעיקר כלפי הנושה, ועל כך שהדברים לא מצאו ביטויים בתיק פשיטת הרגל.

    

   תמצית טיעוני הצדדים בסיכומים

9. ב"כ הנושה חזר בסיכומיו על עתירתו לביטול ההליך בשל חוסר תום לב, הן חוסר תום לב דיוני והן מהותי בטענה כי החייבת משקרת וניתן לפסוק לחובתה גם ללא ראיה נוספת. ב"כ הנושה טען כי מדובר בתרבות של שקר והתחמקות החייבת בעניינים מהותיים ועדות בניגוד להכרעות חלוטות של ערכאות אחרות. ב"כ הנושה הפנה לכך שהחייבת לא הייתה מוכנה להציג את הראיות עד כה וגם לאחר שניתנה לה השהות לשוחח עם בא כוחה, גם אז לא הגישה שום ראיה. ב"כ הנושה הפנה לפסק הדין בעניין לשון הרע בת"א 14698-06-16 של כב' השופט עידו כפכפי מיום 2.5.2021 [להלן: "פסק דין לשון הרע"], וביקש ללמוד משם קביעות הנוגעות גם למהימנותה של החייבת.

   ב"כ הנושה ביקש שלא לתת אמון בעדותה של החייבת בכל הנוגע לעסקי התיווך, וטען כי די בצילום המודעות כדי להבין שמדובר במודעות להשכרת דירות וזאת מתוך המיקום שנתלו על לוח מודעות שניתן לתלוש מספר טלפון. ב"כ הנושה גם הפנה לפסק דין בהליך הקודם [בפש"ר 26463-05-14] ובכלל זה כי נקבע שהחייבת עסקה בתיווך גם עד שנת 2016 וזאת בניגוד לעדותה בבית המשפט היום. כך גם ביקש ב"כ הנושה שלא לתת אמון בגרסת החייבת שלא עשתה שימוש ברכב הונדה ובכך שהיא לא עוסקת היום בתיווך. מנגד, ביקש ב"כ הנושה לתת אמון בגרסתו של החוקר ולסמוך על הדברים שראו עיניו ובכלל זה את החייבת משתמשת ברכב. ב"כ הנושה הבהיר כי העובדה שאחרי שנים של מעקבים אין תמונה אחת שרואים בה את החייבת בקרבת הרכב או בקרבת לוח המודעות נובעת מכך שהנושה העדיף לקיים את הדיון גם ללא אותן ראיות וסרטונים כשיקול טקטי כיוון שגם החייבת לא הגישה את תצהיריה. לדבריו, גם אם מדובר בטעות של מזכירה של משרדו, עדיין יש די ראיות להעדיף את גרסת הנושה.

10. ב"כ החייבת טען בסיכומיו כי החייבת לא שינתה את גרסתה, וכי אין כל ראיה או אינדיקציה לכך שהחייבת משתמשת ברכב. ב"כ החייבת ביקש שלא לתת משקל לקביעות שנקבעו בהליכים אחרים שאינן משליכות על המקרה הזה ולדבריו מלבד סיסמאות אין ראיות כנגד החייבת לחוסר תום לב ולהעלמת נכסים או הכנסות. ב"כ החייבת הפנה לכך שעיקר המסקנות של החוקר מבוססות על השערות על אף זמן מעקב לא מבוטל, ובכלל זה שאין אפילו תמונה מתוך משרד התיווך הגם שהחוקר הצהיר שנכנס מצויד במצלמה סמויה, והבחין בתעודות שאף צילומיהן לא הוגשו. ב"כ החייבת הפנה לפסיקה וטען כי ביטול ההליך בשל טענה לחוסר תום לב מחייבת תשתית ראייתית הולמת והנטל בהקשר זה לא הורם על ידי הנושה או המנהלת המיוחדת.

    ב"כ החייבת אישר כי אכן החייבת מתנהלת מזה שנים ארוכות לעיתים בצורה לא נכונה אך אין המשמעות בהכרח חוסר תום לב, ובכל מקרה זהו עניין לתכנית פירעון שתביא בחשבון גם את שיקומה הכלכלי של החייבת.

11. המנהלת המיוחדת חזרה על טיעוניה לעניין חוסר תום הלב, הן בהקשר של התקופה שקדמה להליך והן בהקשר לתקופת ההליך עצמו. לטענתה, קיימת קביעה פוזיטיבית להעדר תום לב בתקופה שקדמה להליך [תוך הפנייה לפסק הדין בהליך הקודם]. בהקשר של ההליך הנוכחי טענה המנהלת המיוחדת כי לאחר חקירת החייבת בדיון האחרון לא ניתן להגיע למסקנה שהחייבת הזימה כליל את החשש בכל הנוגע לעשיית שימוש העולה כדי מנהג בעלים ברכב השייך לבן זוגה. עם זאת, לטענת המנהלת המיוחדת בכך מתמצה חוסר תום הלב במסגרת ההליך הנוכחי, ועל כן, ובשונה מעמדה הראשונה, אין זה נכון היום לבטל כליל את ההליך.

    המנהלת המיוחדת הטעימה כי מערכת היחסים והדינמיקה שבין החייבת לנושה כה רוויה וטעונה, ועל כן לא יהיה נכון לתת לכך משקל בהליך הקולקטיבי על ידי מי מהצדדים, כיוון שהגם השקעתו הרבה של הנושה להביא ראיות ולקדם את ההליך, עדיין יש גם נושים נוספים. משכך, טענה המנהלת המיוחדת שהאיזון הראוי אינו בהכרח ביטול ההליך היום, אלא פירעון מלוא החוב הקיים, בוודאי לאחר שהבנק משך את תביעת החוב שלו. לטענת המנהלת המיוחדת ביטול ההליך ו"שחזורו" בהמשך לא יועיל לנושים ויש להעדיף את סיום ההליך בפירעון מלוא החוב. בכך, טענה המנהלת המיוחדת, יינתן מענה גם לחוסר תום הלב שקדם להליך על רקע פסק הדין בהליך הקודם.

    ב"כ הכונ"ר הצטרפה לעמדתה של המנהלת המיוחדת.

12. הנושה, עו"ד ארנון ברק, ביקש אף הוא את זכות הדיבור לעצמו. תחילה ביקש להוסיף עובדות, ואף הבהיר שהוא מוכן להעיד תחת אזהרה. כשנשאל מדוע לא הגיש תצהיר, הסביר שסבר שהתצהירים מספיקים.

    אציין כי בהחלטה דיונית בשלב הסיכומים קבעתי שאם הצדדים יבקשו שניהם לקיים דיון הוכחות נוסף ולהוסיף ראיות עליהם להבהיר זאת במפורש ולא על דרך אגב, כפי שגם הנושה עצמו לא הסכים לדחיית הדיון על ידי החייבת. עם זאת בית המשפט היה מוכן לשמוע טיעון מצד הנושה שלא על דרך הבאת ראיות [פרוט' עמ' 31]. אציין כי הצדדים לא ביקשו דיון נוסף בשלב זה.

    הנושה הוסיף והפנה גם הוא לקביעות בתי המשפט באשר לאמינותה של החייבת, וציין אף הוא כי תרבות השקר שטבועה בה זועקת לשמים. הנושה הפנה לפסק הדין בהליך הקודם, וטען כי החייבת הסתירה נתונים לגבי מצבה הכלכלי ולגבי נכסיה לרבות דירה שלא נדונה בהליך זה. לדבריו, החייבת טרטרה אותו הכניסה אותו להוצאות כספיות ואין לאפשר לה להתנער באופן לא מוסרי מהחוב.

     

    דיון הכרעה

13. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ושקלתי טיעוניהם, מצאתי כי אכן החייבת פעלה בחוסר תום לב במהלך ההליך, אולם באופן המאפשר איזון ולא בהכרח ביטול ההליך. הכל כפי שיפורט להלן:

14. בטרם אכריע לעניין הראיות, מצאתי להניח את אבני הדרך להכרעה.

    אין חולק כי לתום הלב מעמד נכבד בהליך זה, והוא משתרע על כל שלבי ההליך ובכלל זה על השלבים שקדמו להליך, כשחובת תום הלב של החייב היא תנאי בלתי נפרד לכניסתו להליך פשיטת הרגל ואף מהווה כרטיס יציאה ממנו [השוו ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (1.2.2011)] ועוד נפסק כי עיקרון תום הלב ממשיך "לרחף" מעל ראשו של החייב לאורך כל הליך פשיטת הרגל, עד לסיום ההליך בהסדר או הפטר [ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 14.8.2012)].

    המסגרת הנורמטיבית העוסקת בביטול הליכי פשיטת רגל מוסדרת בסעיף 55(ב) בפקודת פשיטת הרגל הקובעת כי: "בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; אין בביטול ההכרזה כדי להסיר מפושט הרגל פסלות על פי דין הנובעת מן ההכרזה, אלא אם כן החליט בית המשפט להסירה".

    דרך הפריזמה של תום הלב יש להתבונן על אופן יצירת החובות, אופן התנהלות מול הנושים, היקף הגילוי לפני הכניסה להליך ולאחר ההליך גם אופן קיום החובות בהליך בתמורה להגנה שנותן ההליך לחייב. תום הלב פועל "כעיקרון על" המשמש בין היתר גם לבחינת האיזונים הנדרשים בהליך בין זכויותיהם של הנושים לקבל את כספם, ובין זכותו של החייב לשיקום כלכלי ולתיקון התקלות הכלכליות שהביאו לחדלות הפירעון, כאשר לחברה יש אכן אינטרס בשיקום כלכלי. אלא שתום הלב אינו מונח העומד בפני עצמו, והוא נבחן קונקרטית בכל מקרה ומקרה, בהתאם לעוצמתו ולהשפעתו על ההליך ועל תחושת הצדק שיש בתוצאת ההליך לאחר יישום עקרונות ההליך.

15. הנושה, וגם המנהלת המיוחדת ביקשו במהלך הדיון הקודם [הדיון ביום 1.3.2021] לבטל את ההליך בשים לב לאופן יצירת החובות ולקביעות שנקבעו בפסק הדין בהליך הקודם, דהיינו בעיקר בשל התנהלותה של החייבת דאז. בקשה נוספת עניינה בתום הלב במהלך ההליך כיום, כאשר הנושה מבקש לקבוע כי החייבת מנהלת משרד לתיווך ואף משתמשת ברכב, והכל ללא דיווח ותוך העלמת נכסים. כאמור, גם המנהלת המיוחדת הצטרפה תחילה לבקשה זו, ואולם שינתה עמדתה במהלך הסיכומים לאחר שמיעת הראיות.

    אומר כבר כעת כי לטעמי אין מקום לבטל את ההליך בשל פגם בהליך הקודם. ההליך הקודם מוצה, ואין מחלוקת עוד כי נקבעו בפסק הדין בהליך הקודם קביעות שהצדיקו את ביטול ההליך דאז, הצדיקו את תקופת הצינון ולא היה בכל אלה כדי למנוע את צו הכינוס, וקיומו של ההליך הנוכחי. ביטול ההליך היום רק על רקע קביעות שנקבעו בעבר, משמעו עקיפת האפשרות שהעניק המחוקק לחייב, שהליך בעניינו בוטל, לשוב בתנאים מסוימים להליך חדש.

    עם זאת, אני כן מסכים עם הטענה שאין להתעלם מרקע ההליך, גם אם הוא כולל את ההליך הקודם. ההליך הקודם הינו חלק מאופן יצירת החובות, בוודאי בשים לב לכך ששיעור החוב עלה מאז ההליך הקודם. מקומו של ההליך הקודם והאופן שבו הוא הסתיים בשל חוסר תום לב פרוצדורלי ומהותי, הינו בקביעת חובת תום לב מוגבר בהליך הנוכחי, שהרי מדובר בנושים הממתינים זמן רב לקבל את כספם וככל שהזמן חולף, בין היתר, בשל חוסר תום לב בניהול הליך קודם והמתנה להמשך בהליך אחר - כך נדרש החייב המבקש את הגנת הדין ובית המשפט, לתום לב ולשקיפות רבים יותר, שיצדיקו את פתיחת השערים ומתן החסד שאפשר המחוקק בהליך.

    היסוד השיקום הכלל לפיו "הבא להיטהר מסייעין אותו" [בבלי שבת, ק"ד], והשיקום הכלכלי מחייב גם "תשובה כלכלית", דהיינו מחייב כי החוב יהיה מקורו בתקלה כלכלית ולא בחוסר תום לב, וכך גם התשובה - דהיינו מידה רבה של רצון להשיב את החוב או לפחות להראות נכונות לכך, ושקיפות כלפי הנושה ללמד כי אין החייב יכול להשיב יותר.

    במצב שבו נקבע לגבי החייב כי לא היה תם לב בהליך הקודם, שבוטל בשל כך, יהיה הסיוע לחייב להיטהר מהחוב הנוכחי, מותנה במאמצים גדולים יותר מצדו להראות ולהוכיח תשובתו ומידת תום הלב הנוכחי שלו. בהקשר הראייתי יש בכך כדי להעצים את הנטל המוטל על החייב בהליך, הן בכל הנוגע לנטל הראיות והן בכל הנוגע לנטל השכנוע כי הוא פועל בתום לב גם במהלך ההליך דנן.

    בהקשר זה, אני מסכים עם העיקרון המשפטי העולה מהפסיקה אליה הפנה ב"כ החייבת, כי לא בנקל יבוטל הליך בשל חוסר תום לב, וכי הדעת אינה נוחה מביטול הליך של פשיטת רגל בשל טענות לתום לב, ללא בסיס עובדתי מניח את הדעת [השוו פש"ר (ת"א) 10495-04-16 שני נ' כונס נכסים רשמי ת"א (פורסם בנבו, 13.3.2018)].

    ואולם, מצויים אנו עדיין בתחום המשפט האזרחי, וגם אם נאמר כי המבקש לבטל את ההליך נדרש לנטל ראייתי ושכנוע אף מעבר למאזן ההסתברות, עדיין כאשר מלכתחילה נכנס החייב להליך על רקע פגמים בתום ליבו בהליך קודם, והוא מבקש כרגע "לחזור בתשובה", הרי שהוא נדרש להסיר כל עננה משמעותית נוכחית כדי להראות תום לב מצדו, וזהו נטל משני הרובץ עליו יותר מאשר על חייב שנכנס להליך הנוכחי ללא ההליך קודם שבוטל בשל חוסר תום לב.

    זה המקרה שלפנינו, כאשר ברקע הדברים קביעותיו של בית המשפט בהליך הקודם, בדבר ניצול לרעה של ההליך בשל הסתרת נתונים הכוללים עבודה בתיווך ושימוש ברכב, עד כדי שהדברים הביאו לביטול ההליך.

16. כאן המקום להדגיש כי, אין בכוונת בית משפט זה לקבוע קביעות מהימנות, על סמך התרשמות מותבים קודמים ואחרים מהחייבת. העובדה כי בית משפט קודם או מותב אחר בהליך אחר קבע לגבי החייבת קביעות אמינות, אינה מחייבת את מותב זה ואין להם כל משקל בהליך זה. עם זאת, קביעות עובדתיות בנושאים שהיו שנויים במחלוקת בין אותם בעלי דין והם בליבת העניין, בוודאי ניתן לעשות בהן שימוש, כמעשה בית דין. על כן, בהחלט יש לצאת מנקודת מוצא עובדתית כי החייבת עשתה בעבר שימוש ברכב והסתירה זאת וכי החייבת הייתה פעילה בעסק התיווך, תוך ניסיון להסוות כי העסק מתנהל על שם אחיה, ובכלל זה כי נוכחותה בעסק לא הייתה לשם ביקור אחיה.

    אך יודגש כי אין בקביעות אלו שהיו נכונות לחודש יוני 2016, כדי לקבוע שהדברים נמשכים עד היום. המשמעות היא שיש בקביעות אלו כדי להטיל חובת תום לב ונטל שכנוע רב יותר על החייבת לגלות שקיפות במעשיה ובפעילותה ולהרים את הנטל הנובע מהעננה הרובצת.

17. אחר הדברים האלו פנויים אנו להעריך את הראיות שהוצגו בהתאם לכללי הראיות:

    החוקר הותיר בעדותו רושם חיובי על בית המשפט והגם שניתן היה להבין אחרת מהתצהיר, הרי שבעדותו הבהיר היטב כי אין לו כיום ראיות לכך שהחייבת עוסקת בתיווך, זולת ההשערה הנובעת ממודעות שראה על לוח המודעות ובהן מספר הטלפון של אמה של החייבת. התרשמתי כי החוקר לא מנסה לייפות את הדברים, ואף הוא נע באי נוחות כשהתברר לו שהראיות שהביא לדבריו למשרד ב"כ הנושה, לא הגיעו לבית המשפט.

    קיימת אכן אי נוחות מהעובדה שבחלוף שנות מעקב לא הוצגה ולו תמונה אחת לבית המשפט המלמדת על זיקה קרובה בין החייבת לרכב הנטען ובין החייבת למודעות שנתלו. תמונות הרכבים שהוצגו, ביחד עם עדותו של החוקר בדבר המקומות והזמנים בהם צולמו התמונות, מלמדים על קרבה לשגרת חייה של החייבת, אך לא מביאות למסקנה אחת ברורה הנובעת מכך. ואולם, אין צורך במסקנה אחת ברורה בהליך דנן. די בכך שהונחה תשתית המצריכה תשובה על פי ניסיון החיים והשכל הישר, בין היתר גם על רקע התנהלות קודמת, כדי להעביר אל החייבת את נטל הראיה לסתור או להסביר את הממצאים. נזכיר כי תובע במשפט אינו חייב בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג אלא די שיביא ראיות מספיקות לשם הוכחת המוטל עלי ועל כן אי הצגת ראיות טובות יותר, במידה ואכן היה דרוש הדבר, אינו מהווה גורם בעל משקל ראייתי לחובתו של הנושא בנטל השכנוע, אלא רק סיכון שראיות פחות טובות לא תספקנה להרים את הנטל [השוו ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2018)].

    ואדגיש כי העננה שנותרה, אכן נוגעת לשימוש ברכב, כפי שאף ציינה זאת המנהלת המיוחדת שהרי עניין משרד התיווך, כפי שציין זאת החוקר, עוסק בתקופה שקדמה לצו הכינוס, ואינה נוגעת להתנהלותה של החייבת בהליך דנן.

18. התקשיתי להאמין לעדותה של החייבת בבית המשפט ולפיה לא עסקה כלל בתיווך, בתקופה שלגביה נקבע בהליך הקודם שכן עשתה זאת. סתירות אלו בעדותה של החייבת היום משפיעות על היכולת לתת אמון בדברים היום. עם זאת, לא הונחה תשתית לקבוע כי היום עוסקת החייבת בתיווך, ואין במוֺדעוֺת, שאינן קושרות דווקא את החייבת, כדי להעביר אליה את הנטל לסתור טענה זו של הנושה.

    בשונה מכך - בהקשר של הרכב עצמו, אני מקבל את עדותו של החוקר לפיה הרכב נמצא בסמוך לשגרת יומה של החייבת בשלושה מקומות נפרדים ברחבי העיר xxx [סביבת מגוריה, סביבת עבודתה והסביבה בה היא עושה קניות], כל זאת כאשר היא נמצאת באותה סביבה. לחייבת אין הסבר לכך זולת האפשרות ש"אולי" הגרוש שלה נמצא באותם מקומות באותם זמנים. ואולם, שהחייבת לא ביקשה להעיד את אותו גרוש, ואף לא ביקשה לזמן אותו מטעם בית המשפט, ועל כן, פועלת בעניין זה החזקה שהימנעותה מלהעיד את אותו עד, מלמדת שאם היה העד מגיע, היה מעיד לחובתה ולא לזכותה [ראו למשל ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג (פ"ד מז(2) 605, 614 (20.5.1993) והאסמכתאות המובאות שם]. טענתה של החייבת לפיה אינה מוצאת עניין בשאלה כיצד הגרוש לוקח את הילד המשותף אינה סבירה, וניכר היה כי החייבת מתחמקת מלתת תשובות ברורות עד כי בסופו של דבר כל מה שיש לה לומר זה שכך הם פני הדברים. כשהוטח בחייבת שהיא משתמשת ברכב, ביקשה קודם כל לראות תמונה לפני שתענה והתרשמתי כי מחד אינה בטוחה בתשובתה, ומנגד אינה רוצה להיתפס בכשל ועל כן ביקשה לראות תמונה, כאילו ללא תמונה אין ראיה.

    כאמור, ראיה יכולה להיות גם עדות בעל פה, בכפוף לכך שהיא מקבלת את המשקל הראוי. במקרה שלפנינו נחה דעתי לתת משקל ראוי לעדותו של החוקר כי ראה את החייבת נוסעת גם לפני חודשיים ברכב. שוב ושוב החייבת נתפסה לתמונות, וניכר היה כי ממקדת את עדותה בקושי הראייתי של החוקר ולא באמת שהיא נדרשת להציג בעצמה.

    הגם שלא הוצגו הסרטונים לבית המשפט, אני מקבל את גרסתו של החוקר ולטעמי הועבר הנטל אל החייבת להסביר או לסתור את עדותו של החוקר כי ראה אותה נוהגת ברכב מנהג בעלים ביחד עם בתה הקטינה. החייבת לא הצליחה לסתור עדות זו, ויש בממצאים אלו כדי ללמד אכן על הותרת העננה הכבדה שהחייבת אינה מגלה את כל הדרוש גילוי בהליך ובכלל זה האופן והטעמים בשימושה ברכב.

    התנהלותה זו של החייבת היא אכן התנהלות בחוסר תום לב במהלך ההליך ונוכח ההליך הקודם יש לה משמעות מוגברת.

19. לא נעלמה מעיני בית המשפט טענת החייבת כי היא חשה נרדפת על ידי הנושה. הדברים תוארו ונבחנו בין היתר על ידי כב' השופט ע. כפכפי בפסק הדין לשון הרע ותחושתה של החייבת פורטה על ידה בשורה של מכתבים שהגישה לבית המשפט בתלונותיה כלפי הנושה ואף המנהלת המיוחדת. אציין כי במהלך הדיון חזרה בה החייבת גם באמצעות בא כוחה מטענותיה כלפי המנהלת המיוחדת,

    עם זאת, לא מצאתי להרחיב ולהכריע בדבר בעיקר כיוון שהחייבת בעצמה אישרה כי מדובר באירועים שהתרחשו [לטענתה] לפני צו הכינוס ועל כן עניינים אלו אינם דרושים להכרעה במסגרת הליך זה. די בכך שאבהיר כי המנהלת המיוחדת לא הסתירה דבר הדרוש לצורך הכרעה בהליך דנן. יתרה מכך, עמדתה של המנהלת המיוחדת עושה חסד עם החייבת ולמעשה מדובר בעמדה מפוכחת המאזנת, כפי שיפורט להלן, בין עניינם של הנושים בהליך והנכונות החברתית לאפשר לחייבת את השיקום הכלכלי.

20. ובכן, מה נפקות חוסר תום הלב לעניינינו?

    משמעותה של פשיטת הרגל וההפטר הינה השתחררות מחובות כלפי הזולת ואיבוד כספם של הנושים. הדבר מוצדק ככל שמדובר בתקלה כלכלית המצדיקה שלא לכבול את החייב לחובותיו עד אין סוף, ולאפשר לו שיקום כלכלי. משכך, נפסק כי היד המושטת כלפי החייב מלווה בדרישה להתנהגות בתום לב מצדו, שכן בהליך פשיטת הרגל גלומה למעשה פגיעה בנושים אשר לא ייפרעו את מלוא חובם. פגיעה זו נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר פושט הרגל נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר [ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.5.2021); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2), 810 (10.2.2004)]. על כן, השחרור מהחוב לזולת מחייב את בית המשפט באחריות רבה במסגרת הכרעתו ועליו לבחון את התמונה בכללותה [ראו למשל ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 30.4.2008)].

21. ידענו כי הליך פשיטת רגל, בוודאי בהיותו הליך ארוך, אינו קל לחייב ולמשפחתו והוא מצריך התמודדות יום-יומית. משכך, לא כל פעולה בחוסר תום לב תצדיק את ביטולו של ההליך על אתר ויש להתבונן על מכלול השיקולים, על היקף הפרת חובת תום הלב, משכה, עצמתה, נפקותה ביחס לתכלית ההליך ועוד.

    החייבת עומדת באופן כללי בתנאי ההליך, הן מבחינת דו"חות והן מבחינת התשלום העתי. גם אם הוכח כי החייבת עושה שימוש ברכב מנהג בעלים, עדיין לא הוכח כי היא רכשה את הרכב מכספה, אם כי כן הוכח שהיא הסתירה שימוש זה מבעלי התפקידים בהליך.

    לטעמי, לא נכון רק בשל שיקול זה לבטל את ההליך ונכון עשתה המנהלת המיוחדת בהמלצתה בסיכומיה [תוך שינוי עמדה מהבקשה המקורית] לתת משקל לחוסר תום הלב בקביעת תכנית הפירעון. אציין כי זו גם היתה כאמור עמדת החייבת ואף עמדת ב"כ הכנ"ר.

    לא נעלמה מעיני בית המשפט עמדת הנושה המבקש לבטל את ההליך כליל. מדובר בשיקול חשוב [בוודאי בשים לב לאחוז הנשייה העיקרי של נושה זה] אך לא שיקול בלבדי.

    צודקת המנהלת המיוחדת בכך כי ביטול ההליך יחזיר את הגלגל לאחור כמקסם חוזר, ובהקשר זה ראוי לתת משקל גם לשיקום הכלכלי של החייבת, שגם אם לא פעלה בתום לב במהלך שני ההליכים, עדיין יש לתת משקל לשיעור החוב ולנזקם של כלל הנושים.

    אני מקבל בהחלט את עמדתו של הנושה בטיעוניו האישיים כי אף הוא חש נפגע מכך שמי שנקבע כי הוא חב לו כספים מתנהל בחוסר תום לב. צודק הנושה כי יש בכך כדי להעביר מסר לא נכון לחייבים אחרים. אלא שהמשפט אינו נקמני והחברה בכללותה יכולה לסבול גם מחילה למי שכשל, אף אם כשל בחוסר תום לב כפי שכשלה החייבת בניהול ההליך, וזאת בשים לב כי גם החייבת מצויה בהליכי גבייה מזה שנים רבות מאוד. האיזון צריך להיות בקביעת תכנית פירעון שתיתן מענה לתחושה הקשה שבהותרת החייבת בהליך, ותאפשר לכל הנוגעים בדבר להניח להליך ולצאת לדרך חדשה.

    אציין כבר כעת כי בית המשפט יכול להורות, במסגרת תנאים להפטר, כי כל הכנסה שתהא לחייבת במשך 4 שנים מיום ההפטר, שלא מקצבאות, תדווח לנאמן ויישקל החלק שראוי שיועבר לקופת פשיטת הרגל.

    משכך, יזומן דיון נוסף שבו תיקבע תכנית פירעון שתיתן מענה לחוסר תום הלב האמור, כחלופה לביטול ההליך. ככל שלא ימצא האיזון הראוי, ישקל ביטול ההליך מטעמים של חוסר תום לב.

     

    סוף דבר

22. לא הוכח כי החייבת עוסקת היום בתיווך. מנגד, החייבת לא נתה הסבר ראוי לשימוש שהיא עושה ברכב ואף הסתירה זאת, ועניין זה מהווה חוסר תום לב בהליך.

23. עם זאת, בשלב זה ההליך לא יבוטל והדבר יאוזן במסגרת תכנית הפירעון.

    על כן, נקבע לדיון נוסף לבחינת התנאים ההולמים להפטר ליום 7.12.2021 בשעה 11:00.

    הכנ"ר יזמן את הנושים המוצהרים ואלו שהגישו תביעות חוב וזאת תוך 14 ימים מהיום.

    החייבת תסיר את מלוא מחדלי המידע והמחדלים הכספיים [אם יש] עד 7 ימים קודם לדיון.

    המנהלת המיוחדת תגיש תסקיר עד 14 ימים קודם לדיון.

     

     

     

    המזכירות תשלח לצדדים ותעדכנם.

     

    ניתנה היום, י"ט חשוון תשפ"ב, 25 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.