1.המבקש שבפני ואדם נוסף בשם דניאל בראל (להלן: דניאל) מנהלים עסק של קיוסק (פיצוציה), (להלן: העסק) בשדרות ירושלים 2 ברחובות. ביום 5.8.15 בשעה 22:00 (ולכל היותר עד לשעה 22:50), וזאת על פי חומר הראיות שהוצג בפניי, נכנסו שני קטינים לעסק ורכשו משקה אלכוהול, דבר שמהווה עבירה של מכירה של משקה משכר לקטין לפי סעיף 193א(א1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). יודגש שמדובר בקטינים שהינם אזרחים רגילים ולא סוכנים סמויים. הנני קובע, לאחר עיון בתיק החקירה, שקיימת תשתית ראייתית שאכן בוצעה העבירה של מכירת משקה משכר לקטין לפי סעיף 193א לחוק העונשין.
2.בעקבות האירוע שתואר לעיל, הוצא צו סגירה לעסק על - ידי משטרת ישראל למשך 15 יום. הבקשה שבפני עניינה עתירה של המבקש לבטל את צו הסגירה. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה אם יש לבטל את צו הסגירה או להשאירו על כנו וכן אם מקרה זה מחייב מתן התראה בלבד.
3.בסוגיית פרשנותו של סעיף 23 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 דנתי בהרחבה בת"פ 49459-06-13 דניאל בראל נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (26.6.13). יובהר שהמבקש באותו עניין הוא אותו דניאל שבתיק שבפני, שהינו שותף באותו עסק של המבקש. הדברים שקבעתי שם לעניין הפרשנות המשפטית של סעיף 23 לחוק רישוי עסקים ישמשו אותי גם כאן. באותו עניין קבעתי בתמצית כדלקמן:
א.אירוע בודד של מכירת משקה משכר לקטין, ללא קיומן של נסיבות חריגות נוספות, איננו מהווה אירוע שמלמד על הפרת שלום הציבור כנדרש בסעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים ולכן, אין הצדקה במקרה מעין זה לעשיית שימוש בסעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים בדבר סמכותו של קצין משטרה בדרגת רב פקד לתת צו סגירה לעסק שלא יעלה על 30 ימים.
ב.אירוע בודד של מכירת משקה משכר לקטין, ללא קיומן של נסיבות חריגות נוספות, מקים סמכות למתן צו סגירה לעסק לפי סעיף 23(א1) לחוק רישוי עסקים, וזאת בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, קיומו של חשד סביר שנעברה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין (ראו לשון סעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים); שנית, אם לבעל העסק ניתנה התראה בכתב במהלך השנתיים שקדמו למועד ביצוע העבירה (ראו לשון סעיף 23(א1)(2) לחוק רישוי עסקים).
ג.יש להזכיר גם את הוראות סעיף 23(א2) לחוק רישוי עסקים אשר לפיו אם ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1) ובתוך שלוש שנים מתוך פקיעת הצו התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה לצוות על סגירת החצרים לאלתר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף ללא מסירת התראה.
4.השאלה שמתעוררת במקרה שבפני היא האם קמה סמכות למשטרה לתת צו סגירה לפי סעיף 23(א1) לחוק רישוי עסקים, או לפי סעיף 23(א2) לחוק רישוי עסקים. על מנת לבחון שאלה זו אדון בכל רשימת המקרים שבהם המבקש או דניאל ביצעו עבירה של מכירת משקה משכר לקטין, וזאת על מנת לבדוק אם הצו שבפני ניתן כדין, או לא. רשימת המקרים היא כדלקמן, ומתייחסת לשלוש השנים האחרונות:
א.20.6.13;
ב.1.10.13;
ג.19.6.14;
ד.25.6.14.
אדון בכל אחד מהמועדים הנ"ל בנפרד.
5.מובהר בזאת שלאור העובדה שמדובר באותו עסק ממש, שמתנהל באותה כתובת, על - ידי אותם שני שותפים, אין כל משמעות לשאלה אם העבירה שבוצעה של מכירת משקה משכר לקטין, בכל המועדים שצוינו לעיל, בוצעה על ידי המבקש או על ידי דניאל. עבירה שבוצעה על - ידי אחד השותפים, משליכה על השותף האחר, לעניין הסמכות של המשטרה להוצאת צו סגירה.
האירוע מיום 20.6.13
6.האירוע מיום 20.6.13 נדון בפני במסגרת צו סגירה שהוצא לעסק בתיק מספר 49459-06-13 שאותו ציינתי לעיל. בסעיף 3 להחלטתי קבעתי שלאחר עיון בתיק החקירה עולה בבירור שקיימת תשתית ראייתית שהיתה מכירה באותו יום של שני בקבוקי בירה ובקבוק וודקה לחבורת נערים וזאת מבלי לבקש ת.ז של אחד מהם על מנת להיווכח לשאלת קטינותם או בגירותם. בהחלטתי זו קבעתי שמאחר ובמהלך השנתיים שחלפו עד למועד ביצוע העבירה ביום 20.6.13, לא בוצעה עבירה דומה, אזי לא מתקיים התנאי השני שמופיע בסעיף 23(א1)(2) לחוק רישוי עסקים. לפיכך, הוריתי על ביטול צו הסגירה וקבעתי שמן הראוי היה לתת לעסק או לבעליו התראה בלבד.
7.מובהר בזאת, שניתן לראות בהחלטתי הנ"ל כהתראה לכל דבר ועניין. עם זאת, מאחר ומדובר באירוע מיום 20.6.13 והאירוע הנוכחי הוא מיום 5.8.15, קרי לאחר חלוף למעלה משנתיים, לא ניתן להתבסס על התראה זו לצורך הוצאת צו הסגירה בתיק שבפני.
האירוע מיום 1.10.13
8.כנגד דניאל הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום ברחובות ב-ת"פ 59813-12-13 ובו יוחסה לו עבירה של מכירת משקה משכר לקטין לפי סעיף 193א(א1) לחוק העונשין, וזאת ביום 1.10.13. התקיימו מספר דיונים בבית משפט השלום ברחובות ובסופו של יום, בדיון מיום 18.2.15, בא כוח המאשימה הצהיר לפרוטוקול שבהסכמת המאשימה חוזרת בה מכתב האישום ולפיכך ניתנה החלטה בדבר מחיקת כתב האישום.
9.בדיון שבפני היום, הצהיר ב"כ המשיבה שהסיבה לביטול כתב האישום על - ידי המאשימה הוא "חוסר ראיות" (ראו פרוט' מהיום, עמ' 1 ש' 20). בנסיבות אלה, שבהן המאשימה מבקשת מבטלת את כתב האישום מחמת חוסר ראיות, הרי שנשמט הבסיס לטענה כי קיים "חשד סביר" לביצוע עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין, כנדרש בסעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים. במילים אחרות, האירוע מיום 1.10.13 איננו אירוע שיש לראות בו בסיס להוצאת צו הסגירה במקרה שבפני, וזאת מהטעם הפשוט שלא בוצעה עבירה במסגרת פרק הזמן של השנתיים שחלפו.
האירוע מיום 19.6.14
10.המבקש נחשד בביצוע עבירה של מכירת משקה משכר לקטין מתוך העסק ביום 19.6.14 ובגינו נפתח תיק פלא 271574/14 של תחנת רחובות. מתוך עיון בגיליון הרישום הפלילי של המבקש עולה שתיק זה נסגר ביום 26.5.15 כאשר העילה היא "חוסר ראיות". יוצא מכך, שהדברים שציינתי לעיל לגבי האירוע מיום 1.10.13 הם טובים ונכונים גם לאירוע מיום 19.6.14. הווה אומר, משהצהירה המשטרה בתוך גיליון הרישום הפלילי של המבקש שהתיק נסגר מחוסר ראיות, הרי גם נשמט התנאי של "חשד סביר" שמופיע בסעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים, ואשר בלעדיו לא קמה סמכות למתן צו סגירה.
11.הוצג לעיוני פרוטוקול בית משפט השלום ברמלה במסגרת בע"א 2873-07-14 דניאל בראל נ' מדינת ישראל מיום 9.7.14. בגוף ההחלטה נרשם על - ידי כבוד השופט שוהם "אני מתרה שוב במבקש שידאג לכך שלא ימכרו משקאות שלא על פי חוק, בין אם מדובר במכירה שלו עצמו או של כל אחד אחר בעסק". מן הראוי להבהיר שהחלטה זו ניתנה ביום 9.7.14 ובעוד שההחלטה של המשטרה לסגור את התיק מהטעם של "חוסר ראיות" הינה מיום 26.5.15, היינו מאוחרת יותר להחלטתו של כבוד השופט שוהם. ההחלטה מיום 26.5.15 משמעה שלא יוגש כתב אישום בגין האירוע מיום 19.6.14. לפיכך, קביעתי הנ"ל שנשמט התנאי של "חשד סביר" שמופיע בסעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים, וזאת כתנאי בלעדיו אין על מנת שתקום סמכות למתן צו סגירה, בעינה עומדת.
האירוע מיום 25.6.14
12.במעמד הדיון ערכתי הפסקה על מנת לאפשר לנציג המשיבה להביא בפניי את תיק החקירה שנוגע לאירוע מיום 25.6.14 ואשר במסגרתו נחקרו הן המבקש והן דניאל תחת אזהרה בגין חשד לביצוע עבירה של מכירת משקה משכר לקטין מתוך העסק. יצוין כי תיק זה נסגר על - ידי המשטרה מחמת "חוסר עניין לציבור", וזאת כפי שמופיע בגיליון הרישום פלילי של המבקש. יובהר כבר עתה שהעילה של סגירה בשל "חוסר עניין לציבור" אין בה בכדי לאיין את החשד הסביר שנדרש על פי סעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים, כפי שהעילה של "חוסר ראיות" מאיינת את אותו חשד סביר. בנסיבות אלה, על בית המשפט לדקדק ולבחון את חומר הראיות ואת הנסיבות הכלליות שאפפו את אותו אירוע.
13.מתוך עיון בתיק החקירה עולה שבאותו יום המשטרה הפעילה סוכן משטרתי סמוי שהינו קטין בן 17 ואשר נכנס לעסק ורכש בקבוק בירה. אותו סוכן שילם עבור בקבוק הבירה וציין בעדותו כי המוכר לא ביקש ממנו תעודת זהות וגם לא שאל אותו לגבי גילו.
14.על השימוש בקטין "כסוכן מדיח" לרכישתם של משקאות משכרים מתוך בתי עסק שונים, עמדתי בהרחבה בת"פ (שלום רמלה) 51384-06-12 מדינת ישראל נ' עמרם סבח [פורסם בנבו] (17.11.14) (להלן: עמרם סבאח). באותו מקרה פירטתי את הפרמטרים לצורך שימוש בסוכן מדיח, וזאת תוך הפנייה למשפט המשווה (הפסיקה של בית המשפט האירופי לזכויות אדם וגם לדין האנגלי) ובנוסף לפסיקתו של בית המשפט העליון. בסופו של יום, באותו מקרה התקבלה הטענה של "הגנה מן הצדק" בשל השימוש בסוכן מדיח בעבירה של מכירת משקה משכר לקטין, בין השאר, בשל אופייה של העבירה שמעבירה את הנטל למוכר להוכיח שביקש תעודת זהות מהקונה ומכאן גם דרגת הפגיעות הגבוהה של נאשמים פוטנציאליים שעובדים בעסקים שבהם נמכרים משקאות משכרים (ראו סעיף 49 להכרעת הדין). בסופו של דבר, כתב האישום בוטל מחמת קבלת הטענה של "הגנה מן הצדק". יוזכר שהפסול היחסי בשימוש בסוכן מדיח גם נובע מהעובדה שהסוכן המדיח מעודד את ביצוע העבירה (ראו בהרחבה פסקה 42 להכרעת הדין). יובהר שעל הכרעת הדין הנ"ל שלפיה בוטל כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק בשל שימוש בסוכן מדיח בעבירה של מכירת משקה משכר לקטין, לא הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובמספר תיקים דומים שהיו תלויים ועומדים בבית משפט שלום, לרבות בפניי, המאשימה חזרה בה מכתב האישום.
15.כאן עולה השאלה האם האירוע מיום 25.6.14, כאשר נעשה בו שימוש בסוכן מדיח, יש בו בכדי לקיים את התנאי של "חשד סביר" לביצוע עבירה של מכירת משקה משכר לקטין, כנדרש בסעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים. לדעתי, יש להשיב על כך בשלילה. להלן נימוקיי:
א.תנאי מקדים להוצאת צו סגירה לעסק שבפני הוא שקיים חשד סביר שבוצעה עבירה דומה בשנתיים האחרונות.
ב.לכאורה, אכן בוצעה עבירה דומה בשנתיים האחרונות בשל האירוע מיום 25.6.14.
ג.עם זאת, יש לזכור שהעבירה בוצעה בעידוד של סוכן סמוי. דבר שמעלה תהיה האם העבירה היתה מתבצעת בכל זאת, אילולא הסוכן הסמוי.
ד.המשמעות המעשית של צו הסגירה היא פגיעה בחופש העיסוק וזאת כזכות חוקתית. בבואי לאזן בין עוצמת הזכות שעומדת על הפרק, לבין ההגנה על הציבור מפני מכירתם של משקאות משכרים לקטינים, לא ניתן להתעלם מכך שהאירוע הקודם עם ההתראה מיום 25.6.14 הוא תולדה של שימוש בסוכן מדיח, קרי נציג של המשטרה שמעודד את ביצוע העבירה.
ה.כפי שהבהרתי בהכרעת הדין שניתנה בעניינו של עמרם סבח, אין מניעה לעשות שימוש בסוכן משטרתי גם בעבירות אסדרתיות, כדוגמת העבירה של מכירת משקה משכר לקטין (פסקה 46(ג) להכרעת הדין). עם זאת, עניין זה כפוף תמיד לעיקרון המידתיות. לא התרשמתי מתוך עיון בתיק החקירה שנוגע לאירוע מיום 25.6.14 שהיתה הצדקה לשימוש ב-"סוכן מדיח" באותו אירוע.
סיכום
16.העולה מכל האמור לעיל הוא שלא היה בסיס להוצאת צו הסגירה מכח סעיף 23(א1) לחוק רישוי עסקים, מאחר ולא מתקיימים התנאים המקדמיים לצורך הוצאת צו הסגירה מכח אותו סעיף, קרי קיומו של חשד סביר שבוצעה עבירה של מכירת משקה משכר לקטין בשנתיים האחרונות.
17.אך בכך לא תם הדיון. השאלה הנוספת שיש לדון בה האם צו הסגירה ניתן כדין מכח סעיף 23(א2) לחוק רישוי עסקים ואשר נזכיר את הוראותיו:
"ניתן צו סגירה פי סעיף קטן (א1), ובתוך שלוש שנים מיום פקיעת הצו, התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה כאמור באותו סעף קטן, לצוות על סגירת החצרים לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף בלא מסירת התראה כאמור בסעיף קטן (א1)(2)".
(ההדגשה לא במקור)
18. יוצא מכך שעל מנת שתהיה סמכות לקצין משטרה להורות על סגירתו של עסק לפרק זמן שלא יעלה על 30 ימים וזאת מן הטעם שבוצעה עבירה של מכירת משקה משכר לקטין, יש להוכיח תחילה שניתן צו סגירה מכוח סעיף 23 (א1) לחוק רישוי עסקים בשלוש השנים האחרונות.
19.כעת נבחן את כל אחד מהאירועים שפורטו לעיל על מנת לראות אם במסגרתם ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1), במהלך שלוש השנים האחרונות, וזאת על מנת לבחון אם קמה סמכות למשטרה למתן צו סגירה כיום:
א.האירוע מיום 20.6.13 : אכן נמצא במסגרת שלוש השנים. עם זאת, יוזכר שבגין צו הסגירה שניתן בגין אותו אירוע, ניתנה החלטה על - ידי בית המשפט בדבר ביטול צו הסגירה. על החלטה זו לא הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. יוצא מכך, שהאירוע מיום 20.6.13 איננו אירוע שבו ניתן צו סגירה כנדרש בסעיף 23(א2), ולכן לא ניתן לספור ממנו את מניין הימים של שלוש שנים.
ב.האירוע מיום 1.10.13: כאמור, ההליכים לגבי ארוע זה נסגרו מחוסר ראיות, לכן ברור שלא מתקיים התנאי שבסעיף 23(א1) (1) שעניינו, קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה.
ג.האירוע מיום 19.6.14: אירוע זה גם נסגר מחוסר ראיות ולכן גם לגביו לא התקיים התנאי שמופיע בסעיף 23(א1)(1) לחוק רישוי עסקים. בנוסף, צו הסגירה שניתן מכח אותו אירוע, בוטל על - ידי כבוד השופט שוהם במסגרת בע"א 2873-07-14 מיום 9.7.14.
ד.האירוע מיום 25.6.14: שגם בגינו ניתן צו סגירה ובוטל בהחלטתו של כבוד השופט שוהם במסגרת בע"א 2873-07-14 מיום 9.7.14.
20.לאור כל האמור לעיל, הנני קובע שצו הסגירה מיום 9.8.15 ניתן בחוסר סמכות והנני מורה על ביטולו. יוצא מכך, שבגין אירוע העבירה מיום 5.8.15 בדבר מכירת משקה משכר לקטין היה על המשיבה להוציא "התראה" ולא "צו סגירה".
21.החלטה זו תיכנס לתוקף ביום 13.8.15 בשעה 14:00 על מנת לאפשר למשטרה להגיש ערר על ההחלטה. למען הסדר הטוב נציג המשיבה יודיע לב"כ המבקש עד היום בשעה 17.00 אם אכן יוגש ערר או לא.
ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ה, 12 אוגוסט 2015, במעמד הצדדים.
