קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות נ' פלונית

האם יש לחייב את הנתבעת בתשלום חובה של אמה המנוחה לתובעת, בשל היותה מיופת כח בחשבון הבנק שלה? זוהי השאלה העומדת להכרעה בהליך זה.

פתח דבר ועיקרי ההליך

1. התובעת, מנהלת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים (להלן – הקרן) שילמה לגב' אלמונית ז"ל (להלן – המנוחה) אשר הייתה בחייה פנסיונרית של הקרן, קצבת זקנה באמצעות העברה בנקאית לחשבונה בבנק לאומי (להלן – הבנק).

2. המנוחה הלכה לעולמה ביום 28.08.05 במקום מושבה בקנדה בנסיבות מצערות, עקב הירצחה על ידי בן זוגה דאז. למנוחה לא הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה.

3. על אף שעם פטירתה תמה זכאותה לקבלת קצבת זקנה, המשיכה הקרן להעביר לחשבונה של המנוחה את קצבת הזקנה במשך למעלה מ- 10 שנים עד לחודש 12/2016 בסך כולל של 254,217 ₪ (להלן – תשלומי היתר, נספח 2 לכתב התביעה).

4. ביום 27.11.17 פנתה הקרן לבנק בדרישה להשבת תשלומי היתר ואולם נענתה כי לא קיימת יתרה בחשבון המנוחה וכי על הקרן לפנות למיופת הכח בחשבון (נספח 1 לכתב התביעה).

5. הנתבעת, אזרחית ותושבת ישראל, בתה של המנוחה, הייתה מיופת כח בחשבון הבנק של המנוחה. בהתאם לראיות שהוגשו לתיק, הנתבעת חיה שנים רבות מחוץ לישראל – משנת 2010 לערך ועד לתחילת שנת 2023 עת שבה ארצה לאור מצבה הרפואי.

6. ביום 04.01.18 הגישה הקרן את תביעתה כנגד הנתבעת ובה טענה כי הנתבעת היא שמשכה את תשלומי היתר שהועברו על ידה לחשבון המנוחה. לטענתה, הכספים הועברו לחשבון המנוחה בטעות ומאחר שהמדובר בכספים שהיא לא הייתה זכאית לקבלם, על הנתבעת להשיבם שכן נטילתם מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

7. ביום 27.12.18 ולאחר שהנתבעת לא התגוננה בהליך, ניתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה.

8. ביום 06.09.23 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ובה טענה כי במועד מתן פסק הדין היא הייתה במעמד של תושבת חוץ, והיא שבה לישראל רק ביום 22.01.23 לצורך טיפול במחלת הסרטן ומעמד של תושב חוזר ניתן לה רק ביום 08.02.23. משכך טענה כי אין לראות בהמצאת כתב התביעה שבוצעה על ידי התובעת כהמצאה כדין.

9. ביום 18.02.24 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו קיבלה התובעת את המלצת בית הדין לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. כמו כן ולבקשת הצדדים, ניתן צו לבנק לאומי המורה לו להגיש פירוט של העברות הכספים שבוצעו מחשבונה של המנוחה לתקופה שמחודש 10/2005 ועד לחודש 12/2016.

10. במענה לצו שניתן הודיע הבנק כי לא ניתן להפיק אסמכתאות להעברות כספים עבור התאריכים שנתבקשו וכן הגיש דפי חשבון (הודעה מיום 28.02.24).

11. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 15.10.24 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו מר דני אייזנברג, מנהל אגף תשלומי קצבה בחטיבת הפנסיה (להלן – מר אייזנברג) וכן הנתבעת.

12. בתום הדיון המליץ בית הדין לתובעת לחזור בה מתביעתה וביום 14.11.24 השיבה כי היא עומדת על ניהול ההליך ועל כן ניתן צו לסיכומים.

13. לאחר שהתובעת לא הגישה סיכומי טענות מטעמה על אף הארכת מועד שניתנה לה לבקשתה, ניתנה החלטת בית הדין שלפיה תחשב התובעת כמי שוויתרה על הגשת סיכומים מטעמה.

14. ביום 20.01.25 הוגשו סיכומי הנתבעת והתיק עבר למתן פסק דין.

     

    עיקר טענות הצדדים

15. לטענת התובעת, כמיופת כח בחשבון המנוחה, חבה הנתבעת בהשבת תשלומי היתר ששולמו למנוחה. לעמדתה, "הפסיקה מקימה חזקה כי כמיופת הכח, היא זו שעשתה שימוש בכספים" (סעיף 10 לתצהיר מר אייזנברג).

16. התובעת טענה כי בהתאם להוראות התקנון האחיד של הקרן מכוחו היא פועלת (להלן – התקנון) סכום קצבת הזקנה משולם לפנסיונר במשך כל חייו עד לפטירתו והפנתה לסעיף 77 לתקנון המקנה לה את הזכות לדרוש החזר סכומים ששולמו בטעות או בהטעיה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה (נספח 7 לתצהיר מר אייזנברג).

17. לפיכך טענה כי לאור הוראות התקנון ומכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ומאחר שקצבת הזקנה אמורה הייתה להשתלם למנוחה רק בחייה, זכאית הקרן להשבת הכספים ששולמו לחשבונה לאחר פטירתה – שכן אלו שולמו בתום לב ומתוך הנחה שהמנוחה בחיים, בהיעדר כל הודעה ב"בזמן אמת" על אודות פטירתה.

18. לטענת הנתבעת, היא לא קיבלה ולא יכולה הייתה לקבל את תשלומי היתר לידיה שכן בתקופות ובמועדים רבים בהם בוצעו משיכות כספים מכספומטים במדינת ישראל, היא כלל לא שהתה בתחומי המדינה. בשנת 2010 לערך ולאחר מות המנוחה, עזבה הנתבעת את הארץ ומרכז חייה היה בנמיביה עד לתחילת שנת 2023.

19. הנתבעת התמנתה בשנות ה-90 להיות מיופת כח בחשבון המנוחה וזאת על מנת להקל על אמה המבוגרת, בביצוע פעולות אל מול הבנק. מלבד מינוי זה, הנתבעת לא ביקרה בבנק ולאחר פטירת המנוחה כלל לא ידעה כי חשבון הבנק המשיך להתנהל.

20. לנתבעת אין כל ידיעה בדבר זהות מבצע משיכות הכספים המופיעות בדפי חשבון הבנק ולמיטב ידיעתה רוצח אמה המנוחה ביצע את מעשיו ממניע כלכלי, כך שייתכן שהוא או מי מטעמו ביצעו את משיכות הכספים - אפשרות שהתובעת כלל לא בחנה.

21. הנתבעת הוסיפה, כי חלה התיישנות על התביעה ושיהוי ניכר בפעולות התובעת אשר יכולה הייתה בשקידה ראויה לדעת על מות המנוחה לכל המאוחר בחודש אפריל 2007.

22. כמו כן הוסיפה הנתבעת כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בהליך שכן עילת התביעה כנגד הנתבעת נסובה על היותה מיופת כח בחשבון המנוחה והיא אינה חליפה של המנוחה משלא הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה. היותה מיופת כח אינה מקימה לה חבות כלשהי כלפי התובעת והיא אינה באה במקומה של המנוחה לעניין זכויות או חובות כפנסיונרית של הקרן.

23. לבסוף טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מחמת התנהלות רשלנית וחסרת תום לב של התובעת באופן ניהול ההליך בשל העובדה שהתובעת הסתירה מסמכים הקיימים ברשותה, לא הגישה סיכומי טענות וזלזלה בהליך המשפטי.

    דיון והכרעה

24. אקדים ואציין בפתח הדברים כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית, ולהלן נימוקיי בקצרה.

25. סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה) קובע כי כי לבית הדין האזורי סמכות לדון ב"... תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה".

26. בהתאם לסעיף זה, על מנת שתקום סמכות עניינית לדון בהליך, על התובעת להוכיח כי הנתבעת היא בגדר חליפה של המנוחה וכי התובענה נובעת מחברות המנוחה בקרן. משאין חולק כי התביעה נסובה על כספים שקיבלה המנוחה כפנסיונרית של הקרן, הרי שנותר לבחון האם יש לראות בנתבעת כחליפה של המנוחה, על יסוד טענת התובעת שלפיה היא הייתה מיופת הכח בחשבונה.

27. בחוק בית הדין לעבודה אין הגדרה למונח "חליף". בעע (ארצי) 12159-01-19 בלאו - דוד שדה (08.06.21) נדון פירושו של מונח זה ביחס לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה העוסק ב"תובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו". באותו עניין נפסק כי המונח "חליף" "מכוון אל אלמוני שבא במקומו של פלוני (ולא בנוסף לו) – בין מכוח הוראות הדין (למשל: עזבון, מפרק או נאמן בפשיטת רגל) ובין מכוח הוראה רצונית" (סעיף 32 לפסק הדין).

    בית הדין הארצי הפנה לפסיקות בית המשפט העליון בנוגע לחליפו של צד או בורר בסעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 וכן לחליפו של חייב או זכאי בסעיף 18 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, במסגרתן נפסק באופן דומה כי "חליף" הוא "מי שבא במקום צד (נכנס בנעליו), בין מכוח הוראות דין (למשל, יורש) ובין מכוח הוראות רצוניות".

28. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי יש לראות בנתבעת כחליפה של המנוחה, קרי, כבאה בנעליה וחבה בחובותיה הנטענים כלפי הקרן. בהליך זה, כל שנטען הוא שהנתבעת הייתה מיופת הכח בחשבון המנוחה ולפיכך יש לחייבה במשיכות הכספים שבוצעו בחשבון זה. מטענת הנתבעת, אשר לא נסתרה, עלה כי בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, ניתן לה יפוי כח על ידי אמה המנוחה לפעול בחשבון הבנק שלה "על מנת להקל על המנוחה בביצוע פעולות מול הבנק" (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת).

29. עולה מהאמור כי לנתבעת ניתנה ההרשאה לבצע פעולות בחשבון הבנק של המנוחה והיא שימשה למעשה כשלוחה של אמה, אשר נשארה בעלת החשבון. ממילא ובהתאם לסעיף 14 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (משלא נטען וממילא לא הוכח כי יש להחיל דין אחר במקרה דנן), הרי שייפוי הכח התבטל עם פטירתה של המנוחה וגם מהטעם הזה אין לראות בנתבעת כחליפה של המנוח – לעניין פעולות שבוצעו אחרי פטירתה והיא אינה באה במקומה של המנוחה לעניין חובותיה כפנסיונרית של הקרן (השוו - קג (נצ') 3786-01-19 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ - מרסדס נדב (11.08.19)).

30. למעלה מהנדרש, לא מצאתי כי יש בכוחו של סעיף 77 לתקנון אליו הפנתה התובעת, כדי לסייע לה. בהתאם להוראות סעיף זה שכותרתו "תשלום בטעות או בהטעיה" (נספח 3 לכתב התביעה) הקרן רשאית לדרוש כספים ששולמו לפנסיונר בטעות וכן להיפרע ממי שקיבל תשלום ששולם בטעות או בהטעיה.

31. ברם, הזכות העומדת לרשות הקרן לתבוע כספים ששולמו בטעות, אינה מקימה סמכות עניינית לבית הדין לדון בהליך, שכן המדובר בטענה לנטילת כספים שלא כדין כנגד צד שלישי אשר אינו חבר בקרן או חליפו של חבר בקרן בה אין בית הדין מוסמך לדון (ראו רע"א 7513-15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (21.03.16)).

32. אציין כי כאמור הקרן הסתפקה בטענה כי יש לחייב את הנתבעת מכח היותה מיופת כח בלבד ולא טענה כי יש לראותה כחליפה של המנוחה, מכח היותה יורשת או "יורשת פוטנציאלית" על פי דין, מכח סעיף 10 לחוק הירושה תשכ"ה-1965. למעלה מהדרוש אוסיף כי בהתאם לפסיקה, "לצורך רכישת הסמכות העניינית לא די בכך שהמבקש כבנה של המנוחה עשוי היה לרשת אותה על פי דין מכוח סעיף 10 לחוק הירושה כדי שייחשב "חליף" שלה, ונדרש צו ירושה או צו קיום צוואה על מנת להכיר ביורש פוטנציאלי כחליף" (ברע (ארצי) 4208-12-22 יונתן זוננרייך - מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (01.03.23)).

33. מסקנת הדברים היא כי הסמכות העניינית לדון בתביעת הקרן כנגד הנתבעת אינה מסורה לבית דין זה ועל כן יש לדחותה.

34. משזו מסקנתי לא מצאתי להידרש לתביעה לגופה ואסתפק בכך שאציין כי מצאתי קושי של ממש בטענות הקרן כנגד הנתבעת לגופן – הן במישור הראייתי והן במישור של התנהלות הקרן ואחריותה ביצירת החוב הנטען. משכך, לא מצאתי לנכון להעביר את ההליך לבית משפט השלום.

    סוף דבר

35. התביעה נדחית.

36. לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהתנהלות התובעת בהליך (ראו החלטות בית הדין מיום 16.06.24, 19.06.24, 16.07.24 ו- 17.12.24), תישא התובעת בהוצאות הנתבעת ובהשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

37. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

    ניתן היום, א' אדר תשפ"ה, (01 מרץ 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.