רז ואח' נ' פלוני ואח'

בני זוג מכרו דירתם ולאחר קבלת התשלום הראשון הוטלו עיקולים בגין חובות האיש. האם זכאים הרוכשים לשלם את המשכנתא מכספי התמורה שטרם שולמו, או שמא העיקולים גוברים ועליהם להעביר את יתרת התמורה למעקלים. כמו כן, במידה ויש לפרוע תחילה את המשכנתא, עומדת לבירור שאלת זכותה של האישה לקבלת מחצית התמורה, לאחר ניכוי המשכנתא, לאור הטענה כי התשלום הראשון שולם לידי האיש.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעים (להלן: הקונים) התקשרו ביום 13.9.21 בהסכם מכר לרכישת דירתם של הנתבעים 1-2 (להלן: המוכרים), תמורת 1,700,000 ₪. על הדירה רובצת משכנתא בגין הלוואה שנטלו המוכרים מבנק לאומי לצורך רכישת הדירה, אשר יתרתה נכון למכתב כוונות מיום 30.11.21, 685,870 ₪. עד ליום 14.9.21 שילמו הקונים לידי הנתבע 1, האיש, סך של 400,000 ₪ כנגד רישום הערת אזהרה לטובתם לביצוע העסקה.

ביום 6.10.21 הוטל עיקול בסך של כ- 44,127 ש"ח על ידי נתבעת 3, קרן מפרש, בגין חוב של האיש. ביום 24.10.21 התקשרו הצדדים בתוספת להסכם שמטרתה ביטול עיקול זה. סמוך לאחר מכן נרשמו עיקולים נוספים לטובת הבנק הבינלאומי, בנק הפועלים ובנק מזרחי טפחות. הצדדים התקשרו בתוספת נוספת להסכם מיום 17.11.21 ומכוחה קיבלו חזקה בדירה וסוכם כי את יתרת התמורה ישלמו לפי הוראות לשכת ההוצל"פ או בית המשפט. לאחר הגשת התביעה הוגשו עיקולים נוספים, עיקול נוסף מטעם בנק מזרחי ועיקול מבנק לאומי. כל העיקולים הם בגין חובות האיש.

בתביעה עותרים הקונים לאפשר להם לשלם את יתרת המשכנתא לבנק לאומי ולתת הוראות בדבר אופן תשלום יתרת התמורה. עוד מבקשים להצהיר כי בפעולתם באופן שיורה בין המשפט מהווה פירעון מלוא התמורה ותשלום עבור העיקולים, שיש לבטלם בכפוף לחלוקת התמורה. ביחס לטענות הנושים הסבורים כי יש להם עדיפות על פני המשכנתא, סבורים הקונים כי למוכרים אין זכויות בחלק מתמורת המכר המיועד לתשלום לבנק, כפי שנפסק בע"ק (שלום ת"א) 28629-11-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פלאצי שרון, 26.11.2015, (להלן: עניין פלאצי).

יובהר כי בהתאם לטענות הנושים בסיכומיהם יתרת חוב המשכנתא עומדת על כ- 696,471 ₪, כולל חוב פיגורים בסך של 42,625 ₪. חובו של הנתבע 1 לנושים המעקלים עומד על כ- 1,330,000 ₪. מאחר וטרם העיקולים שילמו הקונים 400,000 ₪, נותר להם לשלם 1,300,000 ₪ שמתוך סכום זה כ- 700,000 ₪ יתרת המשכנתא ולאחר הפחתתה תיוותר יתרה בסך 600,000 ₪.

בנוסף עתרו לחיוב המוכרים בפיצוי מוסכם, אולם עניין זה לא נדון במסגרת פסק הדין החלקי הואיל וההסדר הדיוני למתן פסק דין על סמך תיקי המוצגים שהוגשו, אינו נוגע לפיצוי המוסכם.

2.האיש התייצב לדיון ביום 20.3.22 וטען כי יש קרע בין בני הזוג, אולם עדיין לא התגרשו. בעדותו תמך בזכותה של האישה לקבלת חלקה ביתרת התמורה. לטענת האישה, נוכח הליך גירושין בין בני הזוג והעובדה כי העיקולים הם בגין חובות הבעל בלבד, זכאית היא לקבלת מחצית התמורה מהדירה, לאחר ניכוי המשכנתא, קרי כ- 500,000 ₪. מאחר והבעל קיבל את חלקו הארי בתשלום הראשון, בסך של 400,000 ₪, טוענת היא כי מגיע לה חלקה בסך 500,000 ₪ והבעל יקבל את 100,000 ₪ הנותרים, שניתן לחלקם בין המעקלים. האישה תומכת בטענות התובעים כי תחילה יש לאפשר להם לשלם את המשכנתא ולאחר מכן לחלק התמורה כאמור.

3.יתר הנושים, למעט בעל המשכנתא בנק לאומי, סבורים כי זכותם בעיקול התמורה עדיפה על הזכות של הקונים לפדות את המשכנתא ועל זכות הבנק הממשכן לקבל את יתרת ההלוואה מתמורת המכר. עמדה זו מבוססת על שני הליכים בהם נקבע כי גם אם העיקול של הנושה המאוחר להערת האזהרה ניגף מפני הזכות הקניינית העדיפה של הקונה, אין מניעה לעקל את כספי התמורה, גם אם יועדו בחלקם לתשלום המשכנתא של המוכר שרבצה על הנכס: האחד ה"פ (מחוזי מרכז) 55151-01-11 יובל שושני נ' צבר שמעון, 27.11.2011, (להלן: עניין שושני), והשני עניין שהסתיים ברע"א 4646/17 יובל אטד נ' יציל פיננסים בע"מ, 13.08.2017, (להלן: עניין יציל פיננסים).

לשיטתם, לבנק הממשכן אין עדיפות לקבלת כספי התמורה מכספי המכר וזכותו להיפרע ממימוש הנכס עומדת על כנה ויפעל הוא למימוש זכותו כפי שימצא לנכון.

עוד נטען כי מהוראות הסכם המכר והתוספות לו עולה כי האישה הסכימה לקבל על עצמה את האחריות לחובות הבעל ולכן יש כוונת שיתוף ספציפית בחובות בין בני הזוג, ולכן האישה אינה זכאית לקבל מחצית מתמורת המכר, מכוח כוונת שיתוף בחובות כפי שנקבע בע"א 6839/19 אבנר חדד נ' מדינה פיקהולץ, 20.01.2021.

לחילופין נטען כי בהתאם לעניין שושני, יש לפרוע את המשכנתא מחלקה של האשה, ואם תיוותר יתרת חוב תיוותר המשכנתא על הנכס עד לפירעון מלוא החוב. עוד טוענים כי בהתאם להוראות ההסכמים אין להפחית את הסכום שנטען כי קיבל האיש מחלקה של האישה.

על כן עותרים הנושים לקבלת מלוא יתרת התמורה בסך 1,300,000 לחלוקה ביניהם לפי היקף הנשייה. לחילופין אם ייקבע כי האישה זכאית למחצית מהתמורה, 650,000 ₪, יש לשלם מחלקה את המשכנתא ולממש את חלקו של הבעל בין הנושים.

4.הבנק הממשכן טוען כי אם לא תסולק המשכנתא לא ניתן יהיה להוציא לפועל את הסכם המכר ומדובר בתוצאה משפטית שאינה מתקבלת על הדעת. הממשכן תומך בקביעה בעניין פלאצי כי הקונים מחזיקים את הכספים לפירעון המשכנתא בנאמנות לצוקך קיום ההתחייבות החוזית של המוכרים לפירעון המשכנתא, וכי אין ליצור הפרדה מלאכותית בין העיקולים על הנכס לבין עיקול יתרת התמורה.

בכובעו כנושה רגיל מצטרף בנק לאומי ליתר טענות הנושים.

דיון והכרעה

התוצאה הצודקת, מעמד הערת האזהרה וזכותם של הקונים להשלמת עסקת המכר

5.לפי טענת הנושים, למעט הנושה המובטח, יש לחייב את הקונים, שאין חולק ביחס לתום ליבם, לשלם לנושים 1,300,000 ₪ ולקבל דירה, עם משכנתא בגובה של 700,000 ₪. ברור כי ללא סילוק המשכנתא לא ניתן להעביר הבעלות בדירה לקונים והחלופה היא כי הקונים ישלמו עוד 700,000 ₪ למחיקת המשכנתא, או יוותרו ללא דירה לאחר שהנושה המובטח יפעל למימוש הדירה.

לא מצאתי כי תוצאה מעין זו עולה מהפסיקה אליה הפנו הנושים, ומדובר בתוצאה משפטית שאינה צודקת ויש להימנע מפירוש הפסיקה באופן התומך בתוצאה מעין זו.

כפי שיובהר להלן, אכן אין מניעה לעקל את יתרת התמורה למרות הערת האזהרה, אולם לטעמי הנושים אשר מעקלים את יתרת התמורה לא יכולים להיות במצב טוב יותר מהמצב בו היו לו היו פועלים לממש את הדירה. יובהר כי במימוש דירה של בני זוג בגין חובות של אחד מבני הזוג, הכלל הוא כי תחילה פורעים את המשכנתא על הנכס, לאחר מכן מנכים את הוצאות הכינוס (לרבות דיור חלוף) ואת היתרה מחלקים בין בני הזוג, כאשר הנושים מתחלקים רק במחצית התמורה שנותרה לחייב (ראה עחדל"פ 2165-02-22 ממונה על חדלות פירעון ואח' נ' רוזנפלד ואח', 29.5.22).

על כן התוצאה הצודקת העולה בקנה אחד עם אופן מימוש נכסים היא כי מהתמורה תיפרע תחילה יתרת המשכנתא, והיתרה שתיוותר תחולק בין בני הזוג באופן שנושי הבעל יתחלקו ביניהם בחלקו לפי שיעור החובות.

6.הפסיקה עליה נשענים הנושים יוצאת מהלכת אהרונוב כפי שהובהר בעניין יציל פיננסים:

"... ההלכה שנקבעה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (1999), המורה כי "נושה של המוכר רשאי לעקל את זכותו של המוכר (ליתרת המחיר) כלפי הקונה, אבל הנושה של המוכר אינו יכול לעקל את הנכס הנמכר" (דבריו של הנשיא א' ברק שם, בעמ' 248-247)".

יחד עם זאת, באותה הלכה הבהיר כב' הנשיא ברק בעמ' 253:

"אם על-פי הדין המהותי, זכותו של הקונה גוברת על העיקול, על בית-המשפט ליתן היתר לביצוע פעולת הרישום. אכן, הנושה המעקל חייב להצביע על דין מהותי הנותן לו עדיפות על פני זכותו של הקונה. דין מהותי שכזה אינו קיים. נהפוך הוא: קיים דין מהותי – אלה הם דיני העיסקאות הנוגדות – שמהם ניתן להסיק כי הקניין המלא בנכס שאותו מבקשים לעקל שוב אינו של המוכר, וכי לקונה קניין שביושר באותו נכס, המזכה אותו להירשם כבעל הנכס. על-כן, אין לנושה (בין מנשייה הקשורה לנכס שלא נרשמה או מנשייה שאינה קשורה לנכס) כל זכות לרדת לנכס שהבעלות שביושר בו הינה של הקונה. ממילא אין לו זכות לעקל הנכס. עיקול זה עומד בניגוד לזכותו של הקונה לאכיפת זכותו, ובניגוד לזכותו להירשם כבעל הנכס".

על כן, אין לנתק את הקביעה כי לנושה זכות לעקל את יתרת התמורה מהזכות המהותית של הקונה להשלים את העסקה והירשם כבעל הנכס. כל קביעה אחרת תרוקן מתוכן את הלכת אהרונוב ותאפשר באופן לעקל את יתרת התמורה לרבות סכומים שיועדו לפירעון המשכנתא, אשר ללא תשלומם הקונה לא יכול להשלים את העסקה. נדמה כי פסקי הדין עליהם נשענים הנושים לא נאלצו להתמודד עם ההשלכות האפשריות של פגיעה בקונה אם לא יתאפשר לו לסלק המשכנתא מיתרת תמורת המכר.

מהחלטה בפר"ק (מחוזי ת"א) 55200-01-17 י.ר - אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, החלטה מיום 16.09.2017, בפסקה 26, עולה כי יש לאפשר מימוש זכות חוזית קודמת לעיקול, והדבר דומה למקרה הנדון בו לקונים יש זכות קודמת להשלים את עסקת המכר:

"הלכת אהרונוב מאפשרת לו לשמור על זכותו האמורה, אך אין למצוא בה היתר להקדים ולהאיץ את מועד מימושה של הזכות, קרי, לנתק אותה מסדר הזמנים ההסכמי הנכון: תחילה, יקיים הייזם את מלוא חיוביו כלפי גמול יהוד, ורק לאחר מכן, יירשמו על שמו הזכויות בממכר. כפי שנקבע בהלכת אהרונוב, כוחה של אותה זכות שביושר שבידי הקונה הראשון הוא אחד: "מזכותו שביושר של הקונה הראשון נובע כי הקונה השני – כל עוד לא רכש בתום-לב בעלות בנכס – אינו יכול למנוע אכיפת זכותו של הקונה הראשון כלפי הבעלים." (פסקה 24 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק). לעת הזו, איש איננו חולק על זכויותיו שביושר של הייזם במקרקעין מושא ההסכם, אך מאידך, אין מקום לשפר את מצבו המשפטי של הייזם בכך שראשית יירשם הממכר על שמו, ורק לאחר מכן יידרש הייזם להשלים את חיוביו שלו לפי ההסכם. ייכבד איפוא הייזם, ישלים את חיוביו שלו, בדיוק כפי שקובע ההסכם, ורק לאחר מכן יירשמו על שמו הזכויות שרכש במקרקעין, ממש כפי שקובע ההסכם. במילים אחרות, הלכת אהרונוב אינה קובעת שיש להאיץ את מימוש זכויותיו של בעל הזכות שביושר, אלא רק שזכותו זו נשמרת וקיימת. היא אינה מתערבת ביחסים החוזיים שבין המוכר לקונה ואינה משנה אותם, אלא רק מגינה עליהם מפני התערבות של צד שלישי".

7.על בסיס העקרונות המפורטים לעיל, מעדיף אני את הפתרון המעמיק של כב' השופט ע' אלקלעי בעניין פלאצי, המבהיר לאור הלכת אהרובוב כי העיקול לא יכול לתפוס יותר מאשר זכויות המוכר. לאור הניתוח שם, הוראה כי הכספים ישולמו לכיסוי המשכנתא משמעותה כי לא ניתן לעקל כספים אלו מאחר ולא שייכים למוכר, החייב, ולכן העיקול לא תופס כספים אלו:

"מהוראות ההסכם שבין פלאצי וניסימוב עולה, כי פלאצי התחייב לשלם את יתרת התמורה, אותה תובע עתה הבנק לעקל, ישירות לבנק הממשכן לשם פירעון המשכנתה.

כך, להמחשת המצב המשפטי לפי ההסכם, ככל והיה רוצה ניסימוב להגיש תביעה לאכיפת ההסכם כנגד פלאצי, כל שיכול היה לתבוע הוא כי ביהמ"ש יורה לפלאצי לעמוד בהתחייבותו ולפרוע את המשכנתה. ניסימוב לא יכול היה לדרוש מפלאצי לשלם לו ישירות את יתרת הכספים האמורה, שכן זכותו החוזית של ניסימוב ביחס לתמורת הכספים היא לדרוש שפלאצי יפרע את המשכנתה כאמור, וזאת בלבד.

משכך הם פני הדברים, והואיל והבנק יכול לעקל את זכותו החוזית של ניסימוב בלבד, ומשעה שניסימוב ע"פ זכותו החוזית אינו זכאי לקבלת כספי התמורה שבידי פלאצי ישירות לכיסו, ממילא לא יכול הבנק להטיל עיקול על הכספים ולדרוש בעקבות כך לממש את העיקול ולקבל את הכספים לידיו". (שם, פסקאות 71-72).

עוד מעלה קוסטרוקציה משפטית של נאמנות קונסטרוקטיבית ומסביר מדוע לא ישים המנגנון של המחאת חוב המשכנתא מהמוכר לקונה, בהעדר אפשרות מעשית לקבל את הסכמת הנושה. פרשנות משפטית זו עולה בקנה אחד עם אופן ניהול עסקאות מכר, מימוש נכסים, ומקנה הגנה לרוכש תם לב, ויש להעדיפה על פני הפסיקה אשר יישומה עלול להוביל לתוצאות משפטיות קשות ולא צודקות.

8.בחוזה הנדון שולם סך של 400,000 ₪ למוכרים והתשלום הבא בסך 700,000 ₪, נקבע כי ישולם בהמחאה לפקודת הבנק לצורך סילוקה של המשכנתא. עולה כי סעיף זה נועד להגן על הקונה ושולל את זכות המוכר לקבלת סכום זה באופן ישיר, גם אם בהסכם הוראות נוספות המטילות אחריות על המוכרים לסלק את המשכנתא.

עיון בעניין יציל פיננסים מלמד כי בבית משפט השלום והמחוזי המסקנה שם התבססה בעיקר על כך כי המוכר קיבל כבר תשלום שהיה בו מספיק לפירעון המשכנתא והוראות ההסכם קבעו מנגנון תשלום ישירות למוכר, כאשר חלק מהתשלומים היו בהמחאות לפירעון המשכנתא. מהחלטת בית המשפט העליון אשר דחה את בקשת הרשות לערער, ולא מדובר בהלכה מחייבת, לא נשללה המסקנה כי כספים מעין אלו אינם בגדר נכסי החייב שניתן לעקל:

 "נקבע אמנם כי דרכו של הנושה של המוכר (המשיבה בענייננו) תהא חסומה מלעקל את יתרת התמורה ממכירת הנכס כאשר נסיבות הענין יבהירו כי אותה יתרה הומחתה בתום לב לצד שלישי קודם להטלת העיקול ואיננה עוד מוקנית בזכות למוכר (ראו, למשל, רע"א 3634/14 רונס נ' אלי לין שילוח בינלאומי בע"מ, פסקה 10 (30.6.2014)), אך הערכאות דלמטה קבעו עובדתית כי נסיבות כאלה אינן מתקיימות בענייננו, משהמבקש לא שכנע כי זכויותיו אכן הומחו לבנק למשכנתאות במסגרת הסכם המכר. בנסיבות אלה, איני סבור כי טענותיו של המבקש מקימות עילה להכריז על עדיפות החוב כלפי הבנק הממשכן על פני החוב כלפי המשיבה.

אין גם ממש בחששות שמעלה המבקש באשר לחוסר הוודאות שעלולה להיווצר בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולצורך שעלול להתגבש בשוק בניסוח מנגנונים סבוכים בחוזי מכר במקרים כגון דא. המבקש עצמו הצביע על מקרה שבו נמצא כי הסכם שגרתי למכירת נכס - בו נקבע מנגנון תשלום מתאים - הציב במפורש את המוכר כמחזיק בכספים כנאמן, ולכן מחויב להעבירם ישירות לבנק ללא יכולת לעשות בהם כל שימוש אחר (בע"ק (שלום ת"א) 28629-11-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פלאצי (26.11.2015))".

עולה כי בהחלטה בעליון דווקא נותר פתח לקבוע כי הסכום שנועד לתשלום המשכנתא אינו בר עיקול.

9.לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את המסקנה בעניין שושני כי לקונים אין זכות לשלם את המשכנתא הגוברת על זכויות הנושים. שם מצא בית המשפט פתרון בקביעה כי נותרה מחצית תמורה של האישה ממנה ניתן היה לפרוע את יתרת המשכנתא, ובפתרון זה לא היה צריך להתמודד עם הקביעה העקרונית בדבר עדיפות המעקלים. מתן עדיפות למעקלים עלולה במקרים רבים להוביל לתוצאה כי הקונים לא יוכלו לממש את עסקת המכר, בניגוד להלכת אהרונוב.

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי זכויות הקונים גוברות על המעקלים, ומכספי התמורה זכאים הם לשלם תחילה את יתרת המשכנתא שטרם סולקה.

זכותה של האישה למחצית התמורה

10.בניגוד לעמדת הנושים, לא מצאתי בסיס לטענתם כי ניתן לקבוע כי האישה הסכימה לשאת בחובות הבעל. ראשית מבחינה דיונית, קביעה מעין זו של שיתוף בחובות מחייבת הליך נפרד בין הנושים לאישה. מסקנה זו עולה הן מעניין שושני עליו נסמכים הנושים והן מע"א 6839/19 אליו הפנו.

אין בידי לקבל את הטענה כי הוראות הסכם המכר והתוספות לו מלמדות על הסכמת האישה לשאת בחובות הבעל או מהוות הסכם לטובת צד ג', הנושים. אמנם ההסכם מטיל את ההתחייבויות בו, לרבות הסרת עיקולים, ביחד ולחוד על המוכרים, אולם אין בכך כוונת שיתוף בחובות הבעל, אלא אחריות חוזית כלפי הקונים.

התוספת להסכם מיום 24.10.21 נערכה כאשר היה ידוע לצדדים על עיקול בסך כ- 42,000 ₪ ונקבע כי הקונה יהיה רשאי לשלם חוב זה כחלק מהתמורה והמוכרים התחייבו להסיר את העיקולים לא מתוך כספי התמורה.

בתוספת להסכם מיום 17.11.21 כבר פורטו 4 עיקולים בסכום כולל של כ- 829,147 ₪, החזקה הועברה לקונים ונקבע כי את יתרת התמורה ישלם הקונה בהתאם להוראות בית המשפט.

למרות שההסכם והתוספות לו יוצרים על פניו התחייבות חוזית של האישה לשלם מהתמורה את העיקולים, ההוראות נועדו לצורך יישום ההסכם בין הצדדים ואין בהן משום הודאה בשיתוף בחובות הבעל, שכן בתוספות להסכם נקבע גם כי הכספים ישולמו בהתאם להוראות לשכת ההוצל"פ או בית המשפט.

על כן, אין לקבל את טענת הנושים כי הוכחה כוונת שיתוף בחובות ולכן חל הדין הכללי לפיו האישה אינה חייבת בחובות בעלה ולכן זכאית למחצית מתמורת המכר, בניכוי המשכנתא.

אין בידי לקבל את הקביעה בעניין שושני כי ניתן לפרוע את המשכנתא רק מחלקה של האישה. מדובר בחוב משותף לבני הזוג, ואין מקום לפרוע אותו רק מחלקה של האישה, רק בגין ההתחייבות החוזית של בני הזוג ביחד ולחוד כלפי הקונים. פירעון המשכנתא רק מחלקה של האישה פוגעת באופן אנוש בזכויותיה הקנייניות, ומנוגדת לקביעה כי אינה חייבת בחובות בעלה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור טענות בני הזוג כי נמצאים בהליכי פירוד, למרות שלא צורפו אסמכתאות לקיומו של הליך שיפוטי של פירוד.

11.על כן האישה זכאית למחצית מתמורת המכר לאחר ניכוי המשכנתא. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טענתה כי הבעל קיבל את התשלום הראשון בסך 400,000 ₪ ולכן זכאית היא ל- 500,000 ₪ מהיתרה. בהסכם המכר נקבע כי כל התשלומים ישולמו לידי המוכר, הבעל ומהתוספות להסכם, עולה כי התשלומים לאחד המכרים כמוהם כתשלום לשניהם.

על כן, אין לקבל את הטענה כי הייתה חלוקה של תשלומים וכפי שהמוכרים נושאים במשותף בחוב המשכנתא, כך זכאי כל אחד מהם למחצית מהתמורה. על כן, מהיתרה שתיוותר לאחר פירעון המשכנתא, כ- 600,000 ₪, זכאית האישה למחצית ומחצית תועבר לחלוקה בין הנושים.

הפיצוי המוסכם

12.כאמור לעיל, פסק דין זה לא עוסק בשאלת חיוב הנתבעת בפיצוי המוסכם. לאור התוספת להסכם שהעבירה את החזקה לקונים, בטרם תשלום מלוא התמורה, לא מצאתי כי הקונים רשאים לקזז את הפיצוי המוסכם מיתרת התשלום. ממילא הייתה חובה לשלם את כל הסכום כתנאי לקבלת התמורה, ובנסיבות העניין על הקונים לחלק את החלק המגיע לנושים וביחס לחלק של האישה, ככל שסבורים כי ראוי להימנע מהעברת חלק מהתמורה המגיעה לה לידיה, יתכבדו וינקטו בהליך מתאים של עיקול עצמי.

סוף דבר

13.לאור כל השיקולים המפורטים לעיל, העיקול שהטילו הנושים על יתרת התמורה, המאוחר להערת האזהרה, אינו חל על הסכום המיועד לפירעון המשכנתא. כמו כן, העיקול לא חל על מחצית זכויותיה של האישה ביתרת התמורה ואין מקום לפרוע את המשכנתא רק מחלקה של האישה בתמורה.

על כן, הקונים רשאים לשלם את יתרת המשכנתא לבנק לאומי.

לאחר פירעון המשכנתא, הקונים ישלמו לנושים המעקלים את מחצית יתרת התמורה שתיוותר בידם, באופן יחסי להיקף החובות. לאחר ביצוע תשלום זה יבוטלו העיקולים. מחצית התמורה שתיוותר תועבר לידי האישה.

באשר להוצאות, למרות שלא קיבלתי את טענות הנושים, לא מצאתי מקום לחייבם בהוצאות.

ביחס לנתבעת 2, שאלת ההוצאות כנגדה תידון בתום ההליך מולה.

ניתן היום, ד' תשרי תשפ"ג, 29 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.