בפניי תביעה למתן סעד הצהרתי לשינוי פרטים במרשם האוכלוסין, אשר הוגשה על ידי מדינת ישראל- משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "המבקשת") כנגד הגב' XXX (להלן: "פלונית"), בתה הגב' XXX (להלן: "אלמונית") וילדיה של אלמונית: XXX, XXX, XXX וXXX (להלן ייקראו ביחד: "הנכדים"). פלונית, אלמונית והנכדים ייקראו כולם ביחד להלן: "המשיבים".
-
פלונית, ילידת 1951, נישאה למר XXX (להלן: "האב"), ולשניים נולדו שתי בנות: אלמונית ילידת 1974, וXXX ילידת 1978 (להלן: "הבת הנוספת"). פלונית והאב ושתי הבנות עלו לארץ ביום 15.9.90. אלמונית נישאה למר XXX ונולדו להם 4 ילדים, הם הנכדים. הבת הנוספת נישאה למר XXX ונולדו להן שתי בנות: XXX וXXX.
-
ביום 15.9.90 האב, פלונית, אלמונית והבת הנוספת עלו לארץ מברית המועצות מכוח זכאותו של האב שהינו יהודי (סעיף 7 לסיכומי המבקשת).
-
ביום 2.1.91 ניתן פסק דין לאישור יהדות לפלונית והאב (להלן: "פסק הדין מיום 2.1.91") לבקשתם, מפי כב' בית הדין הרבני האזורי בXXX (להלן: "ביה"ד הרבני"). אתייחס לתוכנו בהמשך פסק הדין להלן.
-
על סמך פסק הדין מיום 2.1.91 פלונית פנתה לרשות האוכלוסין וביקשה לרשום אותה ואת בנותיה כיהודיות והן אכן נרשמו כיהודיות (ראו: סעיף 19 לסיכומי המבקשת).
-
הבקשה נשוא פסק דין זה הוגשה ביום 9.2.21 (להלן: "הבקשה") במסגרתה התבקש בית המשפט להורות כדלקמן:
-
יצוין כי המבקשת ציינה בסיכומיה (סעיף 31) שילדיה של אלמונית נרשמו (עקב טעות) במרשם האוכלוסין כיהודים מלבד בנה XXX (שטרם בוצע רישום ראשון של דתו ולאומו).
-
כתב תשובה מטעם המשיבים הוגש ביום 5.4.21.
-
דיון בתיק התקיים ביום 14.7.21.
-
עדויות ראשיות הוגשו בתצהירים: ביום 7.11.21 הגישה המבקשת תצהיר של הגב' א' א', נציגת המבקשת, מיום 9.2.21 (סומן ת/1). ביום 10.1.22 הגישו המשיבים תצהיר עדות ראשית מטעמם- תצהירה של אלמונית (סומן נ/1).
-
ביום 24.11.22 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו הגב' א' א' ואלמונית. בסיום הישיבה נקצבו מועדים להגשת סיכומים. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
-
להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי לא הוצג בפניי (מטעם אף אחד מהצדדים) פסק הדין בהליך דומה בבית המשפט לענייני משפחה בXXX בעניינה של הבת הנוספת. יצוין כי המבקשת בסיכומיה ציינה בסעיף 4 את הדברים הבאים לעניין ההליך הדומה:
"4.ועוד נציין כי במקביל לתיק זה הוגשה בקשה דומה (התלויה ועומדת) ביחס לבת נוספת של משיבה 2 (הבת הנוספת) וילדיה, בבית המשפט לענייני משפחה בXXX (וזאת בשל כללי הסמכות המקומית ומקום מגורי האחות)".
כאמור, לא צורף פסק הדין הסופי בהליך האמור ועל כן הוא לא עומד בפניי. אי לכך, יוצאת אני מנקודת הנחה כי טרם ניתן פסק הדין בהליך זה.
דיון והכרעה:
-
שתי הערות כלליות ומקדימות-
-
כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
-
טענות הצדדים ישולבו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין.
-
אקדים ראשית לאחרית ואציין כי אני סבורה שדין התביעה דחייה, וזאת ממספר טעמים: ראשית, המבקשת לא הצליחה להוכיח שהמשיבים אינם יהודים, ברמה ההוכחה הגבוהה הנדרשת בנסיבות דנן. שנית, על המקרה הנוכחי חלים כללי השיהוי המנהלי המביאים למסקנה כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, והכל כפי שיבואר להלן.
המסגרת הנורמטיבית- חוק מרשם האוכלוסין:
-
פסק הדין המנחה בסוגיה שלפניי הינו פסק דינו של כב' השופט סארי ג'יוסי (להלן: "כב' השופט ג'יוסי") בעמ"ש 28713-09-19 ו'.ב' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.4.20) להלן: "עמ"ש פלוני" אשר סקר בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית של הסוגיה בה עסקינן. בעמ"ש פלוני קיבל בית המשפט המחוזי את עמדתו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי רישום דתם ולאומם של התובעים במרשם האוכלוסין נעשה בהסתמך על תעודות לידה מזויפות ולכן הורה על תיקונו כך שיוסר שיוכם לדת וללאום היהודים.
-
הערעור בעמ"ש פלוני נדחה ברוב דעות של השופטות עופרה אטיאס ואספרנצה אלון נגד דעתו החולקת של אב"ד השופט ג'יוסי. דעת הרוב חזרה על הקביעה כי דיני ההתיישנות לא חלים על תביעות לסעד הצהרתי שעניינן סטטוס. עוד נדרש בית המשפט המחוזי לשאלת השיהוי המנהלי, שעניינה בלוח הזמנים שבו התנהלה המדינה בעניינם של המבקשים, ונפקותו. דעת הרוב סברה כי מאחר ששאלה זו נדונה ביוזמת ההרכב ולא הועלתה על-ידי המבקשים, אין הצדקה להידרש אליה, וכי ממילא, אין לקבל טענת שיהוי מקום שטענת התיישנות נדחתה. לגופה של סוגיית רישום דתם של המבקשים, דעת הרוב הכריעה כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את נכונות מרשם האוכלוסין, ועל כן יש להיעתר לבקשתה לשינוי פרטי דתם של המבקשים. הוסבר כי מאחר שזכאות המבקשים לרישומם כיהודים התבססה על תעודות אשר התבררו כמזויפות, די בכך כדי להעביר לשכמם את הנטל להראות כי חרף הזיוף אין לשנות את רישום דתם, קרי, להוכיח את יהדותם באמצעים אחרים – והמבקשים לא עמדו בנטל זה. בהקשר זה הודגש כי המבקשים ידעו תקופה של שנים רבות לפני הגשת התובענה שהמשיבה מטילה ספק ביהדותם, אך חרף זאת לא פעלו לאיסוף ראיות להוכחת יהדותם, כך שהתנהלות המשיבה והשתהותה בהגשת התובענה לא גרמו להם לנזק ראייתי. מטעמים אלו, נדחה הערעור בדעת רוב. דעת המיעוט סברה כי בנסיבות מקרה זה המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המבקשים אינם יהודים ברף הדרוש לשינוי הרישום, וכי ממילא יש לקבל את הערעור ולהורות על דחיית תביעת המשיבה לנוכח השיהוי הניכר שבו הוגשה, אשר פגע באינטרס ההסתמכות של המבקשים וגרם להם נזק ראייתי. לנוכח מסקנה זו, דעת המיעוט לא נדרשה לקבוע מסמרות בשאלת ההתיישנות, אולם היא העירה כי יש הצדקה להחיל את דיני ההתיישנות במקרה זה.
-
על עמ"ש פלוני הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה בהחלטתו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) ניל הנדל בבע"מ 3358/20 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הפנים [פורסם בנבו] (20.7.22). יחד עם זאת, נאמרו על ידי בית המשפט העליון מספר אמירות, הרלבנטיות לענייננו. כך, בפיסקה 6 ציין כב' השופט נהנדל את הדברים הבאים: "לא נעלמו מעיניי השיקולים שבבסיס עמדת המיעוט של כב' השופט ס' ג'יוסי, אשר סבר כי מוצדק להחיל את דיני ההתיישנות על התובענה שהגישה המשיבה. שיקולים אלו הם הסתמכות המבקשים על המרשם והנזק הראייתי שנגרם להם מהגשת התביעה במועד שבו הוגשה. הגם שאלו הם שיקולים חשובים ורלוונטיים, אין בכוחם לגבור על הכלל שהשתרש באשר לאי-התיישנותם של הליכים לתיקון פרטי מרשם האוכלוסין. ברם, אין פירוש הדבר שלשיקולים אלו אין מקום בדיון; ראוי שיינתן להם מקום בשאלת קיומו של שיהוי מנהלי ותוצאותיו (ראו גם: סעיף 27 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958)". כמו כן, השופט ניל הנדל קבע כדלקמן (בפיסקה 7 סייפא): "יש להדגיש כי בניגוד לעולה מפסק דינה של כב' השופטת ע' אטיאס (בפס' 14), אי-קבלת טענת התיישנות אינה גוזרת גזירה שווה על טענת שיהוי, ומצדיקה את דחייתה של האחרונה". בנוסף, נקבע כי (בפיסקה 8): "...מבלי להקל ראש בקושי שמעוררת גרירת הרגליים של המדינה, גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת – ואיני נדרש להכריע בכך – תוצאה זו אינה מצדיקה להעניק למבקשים רשות ערעור על פסק הדין קמא ב"גלגול שלישי", שעה שמדובר בשאלה יישומית שההכרעה בה נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי".
-
כאמור, המסגרת הנורמטיבית בה עסקינן נסקרה בפסק דינו של השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני. כך, בפיסקה 18 לפסק דינו:
"בכל הנוגע לשינוי הרישום נקבע כי הוא יכול להתבצע בהתאם להודעת התושב שאליה תצורף תעודה ציבורית המעידה על השינוי (סעיף 17 וכן 19ג לחוק מרשם האוכלוסין) או בהתאם לתעודה ציבורית שתישלח על ידי הרשות הנוגעת בדבר (סעיפים 15-16 וכן סעיף 19ג לחוק מרשם האוכלוסין). עוד נקבע בחוק כי פקיד רישום ראשי רשאי ליזום את השינוי, קרי, לרשום תושב שאינו רשום, או לתקן פרט ברישום, אם מתברר לו שהרישום הקיים חסר, או סותר רישום אחר או תעודה ציבורית אחרת. וכך נקבע בסעיף 19ה(א) לחוק מרשם האוכלוסין: נוכח פקיד הרישום הראשי כי פרט או שינוי של פרט החייב רישום לא נרשם או שרישומו או תיקון רישומו אינו שלם או עומד בסתירה לרישום אחר שבמרשם או לתעודה ציבורית, רשאי הוא, מיזמתו ולאחר שברר את הדבר ונתן לכל מי שהפרט מתייחס אליו הזדמנות להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו – לרשום את הפרט או את שינוי הפרט או להשלים או לתקן את הרישום ובלבד שרישום שנעשה על פי תעודה ציבורית לא ישונה, לא יושלם ולא יתוקן לפי סעיף קטן זה אלא על פי תעודה ציבורית המעידה על אותו פרט (ההדגשות לא במקור – ס"ג'). משמעות הדבר היא שעל פקיד הרישום הראשי לברר את עובדות המקרה ולבחון את טענות וראיות התושב בטרם יפעל להשלמת החסר או לתיקון הסתירה. בנוסף, נקבע ביחס לפרטי הדת, הלאום או המצב האישי - כי פקיד הרישום אינו יכול לשנותם, אלא בהתקיים אחד משני התנאים: הראשון, השינוי נעשה בהסכמת התושב שלגביו הוא מתייחס; השני, השינוי נעשה על פי פסק דין הצהרתי של בית המשפט לענייני משפחה. כך לפי סעיף 19ה(ב) לחוק מרשם האוכלוסין: לגבי הלאום, הדת או המצב האישי לא יעשה פקיד הרישום הראשי כאמור בסעיף קטן (א) אלא בהסכמת מי שהפרט מתייחס אליו, או על פי פסק דין הצהרתי של בית המשפט לעניני משפחה שניתן לבקשתו של פקיד הרישום הראשי; הבקשה תוגש לבית המשפט לעניני משפחה שבתחום שיפוטו נמצא מען האדם שהפרט מתייחס אליו; היא תוגש ותתברר בבקשה בדרך המרצה, וכל מי שהפרט מתייחס אליו יהיה משיב. אם כן, בכל הנוגע לשינוי רישום של רכיב הדת או הלאום, רשאי פקיד הרישום, לאחר שבירר את עובדות המקרה ובחן את טענות וראיות התושב, להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לתיקונו, מקום והתושב לא הסכים לתיקון. ככל שבית המשפט יקבל את הבקשה, יינתן פסק דין הצהרתי שעל בסיסו ישנה פקיד הרישום את רישום הדת והלאום של התושב".
בהמשך פסק דינו, עמד השופט ג'יוסי על ההבדל בין רישום ראשון ושינוי רישום, באומרו את הדברים הבאים (בפיסקה 22 לפסק דינו): "ברישום ראשון מסתמך פקיד הרישום על ההודעה והמסמכים שהוצגו לפניו, כשהיקף סמכותו מוגבל לבחינת אמיתותם בלבד. מכוח זה, נקבע כי סמכותו של בית המשפט במסגרת הביקורת השיפוטית על פקיד הרישום מוגבלת אף היא לשאלה זו בלבד (ראו עניין גולדמן, בעמ' 395; עניין בן ארי, בעמ' 19), וכי אין הכרח כי הרישום ייעשה על בסיס תעודה ציבורית. לעומת זאת במקרה של שינוי הרישום, יש צורך בתעודה ציבורית המעידה על תוקפו של השינוי...סעיף 19ה לחוק מרשם האוכלוסין קובע את האופן שבו יכול פקיד הרישום לשנות פרט מפרטי המרשם מיוזמתו. נקבע כי על פקיד הרישום לברר את הטעות הנחזית ברישום הראשון, ולתת לתושב שלגביו מתייחס התיקון הזדמנות להשמיע את טענותיו ולהביא את ראיותיו (ראו גם בג"ץ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים, בפס' 17 לפסק דינו של כב' השופט מלצר (4/11/2009) (להלן: עניין סקבורצוב)). החלטת פקיד הרישום הראשי על שינוי רישום ביוזמתו לפי סעיף 19ה(א) היא החלטה מנהלית, וככזו, כפופה לביקורת שיפוטית ועליה לעמוד בדרישות של סבירות ומידתיות. בנוסף, החוק קובע כי בכל הנוגע לשינוי פרט הלאום, הדת או המצב האישי ביוזמתו של פקיד הרישום, נדרשת הסכמת התושב שאליו מתייחס השינוי, ואם אין הסכמה כאמור, נדרש פסק דין הצהרתי של בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 19 לחוק מרשם האוכלוסין; עניין סקבורצוב, שם)".
כמו כן, עמד כב' השופט ג'יוסי על מהות הנטל המוטל על משרד הפנים להוכחת הצורך בשינוי הרישום וקבע כדלקמן (בפיסקה 24 לפסק דינו): "...אם כן, החוק והפסיקה מבדילים בין רישום ראשון ושינוי רישום, ואף בין שינוי שנעשה ביוזמת התושב לבין שינוי שנעשה ביוזמת פקיד הרישום (לעניין שינוי ביוזמת האזרח ראו למשל: עניין נעמת בפס' 27 - 33 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק; עניין אורנן). עם זאת, המשותף לבקשות לשינוי המרשם, בין מצד התושב ובין מצד פקיד הרישום, הוא שעל מבקש השינוי להוכיח את הבקשה לשינוי על פי אמות מידה מקובלות, שאינן מצטמצמות לשאלת אמיתות המסמכים בלבד, זאת בניגוד להלכה בדבר רישום ראשון...מן המקובץ עולה כי לשם שינוי רישום ביוזמת פקיד הרישום, נדרש האחרון לברר את טענות הצדדים, לבחון את ראיותיהם ולגבש תשתית ראייתית העומדת ברף הנדרש לסתירת חזקת הזכאות. בית המשפט לענייני משפחה, בדונו בתובענה לסעד הצהרתי לשינוי הרישום, יבחן האם פקיד הרישום עמד ברף הראייתי הנדרש, והאם החלטתו ליזום את שינוי הרישום עמדה באמות המידה הנדרשות ממנו בעת הפעלת שיקול הדעת המנהלי".
כב' השופט ג'יוסי הבהיר (בפיסקה 25 לפסק דינו) כי: "...הדין מבדיל בין רישום ראשון ושינוי רישום והדבר בא לידי ביטוי גם בהיקף הראיות הנדרשות והיקף הבירור שעל פקיד הרישום לערוך, ובהתאם, זה הנדרש מבית המשפט לענייני משפחה בדונו בתביעה לשינוי המרשם".
ראו גם בהמשך דבריו: "...נשאלת השאלה כיצד אם כן בוחנים את יהדותם של המערערים, לצורך שינוי המרשם. כפי שהוזכר לעיל, סעיף 3א לחוק מרשם האוכלוסין קובע כי "יהודי" לעניין חוק זה הוא כקבוע בחוק השבות, היינו – "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת" (סעיף 4ב לחוק השבות). מכאן שיש לבחון האם הוכח שהמערערים לא נולדו לאם יהודיה (וכן שלא התגיירו או שהינם בני דת אחרת). רק אם הוכח לבית משפט קמא, ברמת ההוכחה הנדרשת, כי המערערים אינם עונים להגדרה זו, יינתן סעד הצהרתי לשינוי הרישום ומחיקת רישומם כיהודים בפרטי הלאום והדת".
מן הדין אל הנדון:
-
כאמור, לטענת המבקשת, נוכח תעודות הלידה של פלונית ואלמונית, בהן נרשם כי הן רוסיות, יש לתקן את מרשם האוכלוסין כך שהמשיבים לא יהיו רשומים כיהודים.
-
על פי ההלכה המנחה, כנסקר לעיל, עלי לבחון האם הוכח בפניי שפלונית לא נולדה לאם יהודיה. ככל וייקבע כי הוכח בפניי שפלונית לא נולדה לאם יהודיה, הרי שגם אלמונית והנכדים לא נולדו לאם יהודיה.
-
ייאמר כבר עתה כי המבקשת לא הוכיחה שפלונית אינה יהודיה. ואלו נימוקיי.
-
ראשית, ניתן פסק דין מפי ביה"ד הרבני מיום 2.1.91 בתיק מס' XXX, לפיו פלונית יהודייה. בפסק הדין נקבע כדלקמן:
"בפני כב' ביה"ד:
הרב XXX , אב"ד
הרב XXX, חב"ד
הרב XXX, חב"ד
המזכיר: XXX XXX
בעניין המבקשים:
א. האב XXX בן XXX ו XXX
ת.ז. XXX
ב. פלוניתXXX בת XXX ו XXX
ת.ז. XXX
פסק דין לאשור יהדות
---------------------------------------
המבקשים הנ"ל הצהירו בביה"ד כי הם נולדו ברוסיה להורים יהודים שם התחתנו באורח אזרחי בשנת 1973 ונולדו להם שתי בנות:
אלמונית (16) והבת הנוספת (14) כולם עלו לאחרונה ארצה ומבקשים לאשר שהם יהודים.
אחרי שהאמור לעיל התברר לביה"ד על יסוד גביית עדות, ביה"ד מאשר בזאת כי המבקשים הנ"ל הינם יהודים ויש לרשום בתעודת הזהות שלהם הלאום : "יהודי".
פסק דין זה ניתן ביום טו' טבת תשנ"א 2.1.92
באנו על החתום:
אב"ד (חתימה)
חב"ד (חתימה)".
יודגש כי ביה"ד הרבני קבע כי התברר לביה"ד על יסוד גביית עדות כי פלונית והאב יהודים.
-
יצוין כי פרוט' הדיון מיום 2.1.91 נכתב בכתב יד, ופלונית, בעמדתה לביה"ד הרבני (נספח "6" לת/1) אשר הוגשה במסגרת ההליך שננקט בביה"ד הרבני האזורי בXXX- תיק אישור יהדות (שמספרו XXX) פירטה את הנסיבות שהובילו למתן פסק הדין כדלקמן (בסעיפים 8-14):
"8. בזמנו ישב בבית הדין הרב XXX ז"ל והרבXXX XXX האשה ובעלה שלא ידעו עברית כלל וכלל פנו לפקיד בית הדין ושאלו מה צריך להביא.
9. לשם כך הביאה האשה עדים לבקשת בית הדין. המבקשים והעדים הופיעו בפני בית הדין בתאריך 2.1.1991 וז"ל הפרוטוקול (מצ"ב מסומן א)
"הופיעו המבקשים הנ"ל ומצהירים
המבקשת: אימי שמה XXX וסבתא שלי מצד אימי XXX שם אבי XXX ואימו XXX יהודים. אכלנו מצות בפסח ביום כיפור צמנו, התחתנתי עם בעלי הנ"ל באופן אזרחי הוא יהודי יש לנו שתי בנות אלמונית והבת הנוספת (14) + (16)
המבקש: שם אבי XXX יהודי שם אימו XXX הסבתא לא זוכר נהרגו במלחמה. אני נשוי לאשתי הנ"ל באופן אזרחי אבי בארץ הרבה שנים. יש לנו שתי בנות, אבי היה מתפלל שמרנו חגים אימי נפטרה בחו"ל.
מבקשים פס"ד לאישור יהדותם.
הופיעו העדים:
א. XXX XXX
ב. XXX XXX
לאחר שהוזהרו מעידים לחוד:
אני מכיר את בני הזוג הנ"ל הכרתי את ההורים של המבקשת שהם יהודים בXXX לגבי הבעל מתוך השמועה אני יודע שהוא יהודי.
העד השני מכיר את המבקשת מרוסיה ויודע היטב שהם יהודים כשרים לגבי האיש אינו מכיר".
10. לאחר הדיון נתן בית הדין החלטה וז"ל
"לאחר עוד עד מטעם המבקש שמכירו שהוא ומשפחתו יהודים ראוי שאביו יופיע ולאחר עדותו יוצא פס"ד לאישור יהדות כמבוקש".
11. בית הדין הוסיף וביקש להביא לעדות גם את אביו של הבעל לעדות וגם הוא הגיע להעיד בפני בית הדין והעיד שכלתו יהודייה. וז"ל הפרוטוקול
"הופיע אבי המבקש XXX XXX מXXX XXX ולאחר ...ביה"ד (באידיש) המבקש הוא בני הוא נימול, אישתי היתה יהודייה כשרה נפטרה בני זה הוא נשוי עם פלונית יהודיה. אני בארץ משנת 1979 היתה לי אשה שניה שהתגרשתי ממנה אבל אם בני נפטרה"
12. יצוין כי קיים פרוטוקול הדיון בכתב יד, למותר לציין כי פרוטוקול הדיון אינו משקף אחת לאחת את הנאמר בדיון ויש להבין שבית הדין התרשם מהעדים עצמם מאופן העדות ומדבריהם.
13. עוד יצויין כי אחת העדויות ניתנה באידיש כפי שעולה מפרוטוקול הדיון ותורגמה לעברית כך שאין ספק כי הדברים לא נרשמו בפרוטוקול ובית הדין התרשם לחיוב מחקירת כל עד ועד בפני עצמו ומדברים המבקשים.
14. ואכן בסופו של דיון נתן בית הדין החלה וז"ל
"לאור העדויות שבתיק בית הדין מאשר שהנ"ל הינם יהודים"
ייאמר כי לדידי, כל עוד פסק הדין מיום 2.1.91 לא בוטל/שונה/תוקן, הוא עומד על כנו. דהיינו, על פי פסק דין מפי ביה"ד הרבני, פלונית היא יהודיה. הדרך לבטל את פסק הדין היא באמצעות פנייה לערכאה שנתנה אותו.
-
בהקשר זה ייאמר כי אין בכוונתי להידרש לטענות המבקשת לעניין פסק הדין מיום 2.1.91 (לרבות הטענה לפיה האם הוצגו לביה"ד תעודות הלידה של פלונית והבת הנוספת בטרם מתן פסק הדין אם לאו) שכן אני סבורה כי האכסניה המתאימה לבחינת הטענות היא הערכאה אשר נתנה את פסק הדין.
-
שנית, גרסתה של פלונית לעניין יהדותה נותרה עקבית משנת 1990 ועד היום.
-
כמפורט לעיל, על פי החומר שבתיק, פלונית טענה כבר בשנת 1990 שהיא יהודיה, כאשר הדיון בביה"ד התקיים ביום 2.1.91. מכאן עולה שתביעתה של פלונית לאישור יהדות הוגשה עוד בשנת 1990, כאשר יושם אל הלב כי הפנייה לביה"ד הרבני נעשתה בסמוך לעלייתה של פלונית (ובעלה ובנותיה) לארץ- ביום 15.9.90.
-
בהמשך, ביום 25.11.1997 ניתן פסק דין נוסף על ידי ביה"ד הרבני בבקשה שהוגשה לביה"ד הרבני על ידי אלמונית לאישור רווקות ויהדות (סומן נספח "1" לת/1), אשר קבע כדלקמן:
"על סמך העדויות והמסמכים שבתיק, קובע בית הדין:
המבקשת: XXX אלמונית
בת האב ופלונית
נולדה ב XXX בתאריך XXX
היא יהודיה רווקה ואין מניעה לפי ההלכה לערוך לה חו"ק כדמו"י".
בהקשר זה ייאמר כי נכתב בפסק הדין כי ביה"ד הרבני קבע כי פסק הדין ניתן על סמך העדויות והמסמכים שבתיק.
עוד ייאמר כי אלמונית הקימה בית בישראל עם בעלה והם משפחה יהודית, שומרת מסורת, כפי שציינה בסעיף 3 לתצהירה (נ/1).
"3. אני נשואה ל XXX XXX ת.ז. XXXX, אנחנו משפחה יהודית, שומרת מסורת".
דבריה אלו לא נסתרו בחקירתה בדיון שהתקיים בפניי מיום 24.11.22.
העובדה שמשפחתה של אלמונית מקיימת אורך חיים מסורתי עלתה עוד במכתב שנשלח על ידי פלונית ואלמונית למשרד הפנים מיום 25.12.06 (נספח "3" לת/1) בו פורט כי הבן הבכור של אלמונית למד בבית ספר דתי. ראו סעיף 1 ג':
"ג. הבת הבכורה אלמונית (ת"ז XXXX), סיימה בית ספר, אוניברסיטה, שירתה שירות מלא בצה"ל, נישאה נישואים דרך הרבנות. נולדו להם 2 בנים: XXX (בן 6) ו XXX (בן 3) הבן הבכור לומד בבית ספר דתי. המשפחה מקיימת אורך חיים מסורתי".
ראו לעניין זה גם: דברי אלמונית בסעיף 16 לתצהירה (נ/1):
גם דבריה אלו לא נסתרו בחקירתה של אלמונית בדיון שהתקיים בפניי מיום 24.11.22.
-
ביום 4.1.01 הגישה הבת הנוספת הודעה על נישואין שנערכו בחו"ל (XXX) במשרד הפנים (נספח "3" לת/1). בהמשך לכך, נערכה בדיקה במשרד הפנים ונמצא כי הוריה של פלונית רשומים בתעודת הלידה של פלונית כרוסים, ולא יהודים (תעודות הלידה- נספח "2" לת/1). לפיכך, נשלח מכתב לפלונית, אלמונית והבת הנוספת ביום 23.1.01 (נספח "3" לת/1) לפיו הן נדרשו להגיע למשרד הפנים עם תעודות הלידה המקוריות של שלושתן. מהתרשומת שצורפה לת/1 (נספח "3") עולה כי ביום 1.2.01 הגיעה אלמונית למשרד הפנים ללא תעודות.
-
ביום 18.3.01 שלחה הבת הנוספת מכתב למשרד הפנים (נספח "3" לת/1) אליו צירפה את פסק הדין מיום 2.1.91, ובמסגרתו חזרה על אותה גרסה עקבית:
"לי לציין כי אחותי אלמונית (XXX) XXX נישאה בתאריך 3.02.1998 בנישואים דתיים באמצעות הרבנות והיא רשומה כיהודיה לכל דבר. וכמובן שגם אמי רשומה כיהודיה. וכן אבי ואנכי. עליי להוסיף כי לאחותי נולד בן – XXX – שנמול כיהודי וכדת וכדין – לכל דבר. ולכן לא ברור לי מדוע דווקא בעניני הדבר לא ברור. עליי לציין כי הן בדרכון והן בתעודת הזהות אני רשומה כיהודיה. החלפתי כתובות – ומעולם לא התעוררו כל בעיות לגבי זהותי היהודית. גם שינוי הסטטוס בתעודת הזהות שלי מרווקה לנשואה לא יפגום בשום צורה ביהדותי. ואינני מתכוונת לשנות את הלאום שלי אלא רק לשנות את הסטטוס לאחר שנישאתי. עליי לציין כי שמי המקורי הינו הבת הנוספת על שם סבתי XXX. זו הייתה כוונת הורי והוריה של סבתי לרשום את שמה על שם XXX חשובה בתנ"ך. כמו כן נאמר לי ע"י משפחתי כי בעקבות הפוגרומים והאנטישמיות והרדיפות והמלחמה שהייתה בXXX – המשפחה ברחה ממקום למקום – ונאלצה להשתמש במסמכים רוסיים בלבד כדי שלא יכולו לזהות את יהדותם ובכך להיפגע מהם.
סבתי מצד אמי כל הזמן ידעה כי היא יהודיה דיברה אידיש והצליחה במסתרים לשמור על יהדותה בנפשה וברוחה ומעולם לא חסכה מאמצים להעביר את המידע הזה לאמי (ביתה) כדי שזו מצידה תעביר לילדיה. בעתיד. כתוצאה משמי העברי – עברתי תקופות קשות כילדה ורדיפות ע"י הגויים. ואילו פה בארץ אני משום מה נחשבת חלילה שלא יהודיה!!! הכיצד? אנו חשבנו כי הגענו למנוחה ולא נצטרך להסתיר את יהדותנו אלא לחיות כיהודים גאים. אני חיילת בצה"ל מתוך הכרה של שליחותי כיהודיה בארץ ישראל. גם שם המשפחה מעיד על יהודים ולא נוצרים. אני בארץ החל מגיל 12 גדלתי מתוך אמונה שלמה ביהודותי. מעולם לא היה לי כל ספק בכך – ולראשונה בגלל היחס של משרד הפנים הרגשתי כי יהדותי פתאום מתערערת. אדוני אני מקווה כי לאור המצב ולאור האמור במכתבי זה תקבל את דברי – ותתייחסו בכובד ראש לפסיקת הרבנות שהינה הגוף העליון – מדובר בפסק דין אורתודוקסי ולא חלילה רפורמי או אחר. אני מאמינה בכל לב כי בקשתי תיפול על אוזן קשבת וכי ההליכים לא יימשכו והשינוי בסטטוס המשפחתי יבוא על סיומו הטוב – עוד לפני ימי הפסח וחג הגאולה לו אנו מצפים כולנו כיהודים לכל דבר !!!!".
סבורני כי הדברים מדברים בעד עצמם, ומעידים על כך שגרסתם של בני המשפחה לענין יהדותה של פלונית הייתה עקבית ועלתה במלוא עוצמתה עוד במכתב משנת 2001.
-
ביום 2.8.01 הגיעה הבת הנוספת למשרד הפנים וסירבה בכל תוקף לחתום על בקשה לתיקון פרטי הדת והלאום (נספח "3" לת/1):
-
ביום 3.12.06 נשלחו לפלונית ולאלמונית מכתבים לפיהם התבקשו להגיע למשרדי משרד הפנים לצורך תיקון פרטי הרישום (נספח "3" לת/1). ביום 21.12.06 נשלח מכתב לבת הנוספת מטעם הגב' א' ש', ממונה מרשם ודרכונים (נספח "3" לת/1) לפיו היא התבקשה לפנות ללשכת מנהל האוכלוסין לחתום על הסכמה לתיקון פרטי הדת והלאום לא יאוחר מיום 29.1.07, כאשר צוין במכתב כדלקמן:
-
ביום 25.12.06 שלחו פלונית ואלמונית מכתב למשרד הפנים, בו נכתבו הדברים הבאים:
"1. בהמשך לפנייתכם מתאריך ה – 3 בדצמבר 2006 בנושא בירור פרטים, להלן התייחסות משפחת XXX:
א. משפחתנו עלתה ארצה בשנת 1990 (אב, אם ושתי בנות). המשפחה עלתה ממניעים ציוניים ובמטרת איחוד משפחות (אביו של הבעל עלה ארצה בשנות ה-70).
ב. לאור העובדה, כי לא נמצאה בידי האם תעודת לידה בה רשום לאום "יהודי" (ואת כלל הנסיבות לכך הוצגו בבית הדין הרבני), בשנת 1991 פנינו לבית הדין הרבני במטרת אישור היהדות של האם XXX פלונית, ואכן התקבל פסק דין המאשר זאת.
ג. הבת הבכורה אלמונית (ת"ז XXXX), סיימה בית ספר, אוניברסיטה, שירתה שירות מלא בצה"ל, נישאה נישואים דרך הרבנות.
נולדו להם 2 בנים: XXX (בן 6) ו XXX (בן 3) הבן הבכור לומד בבית ספר דתי.
המשפחה מקיימת אורך חיים מסורתי.
ד. הבת השנייה הבת הנוספת (ת"ז XXXX), סיימה בית ספר, אוניברסיטה, כיום משרתת כקצינה בצה"ל (כ- 6 שנים) בשירות קבע. וגם היא התחתנה והקימה בית בישראל.
ה. כך אחד במשפחה מאמין אמונה הדוקה כי הינו נמצא כאן בארץ בגלל שהוא "יהודי" ומקומו כאן בארץ.
הילדים, חונכו וגודלו על בסיס מניעים ציוניים.
ו. אנו מאמינים כי תרמנו ואנו ממשיכים לתרום כאזרחים מסורים למדינת ישראל, כל אחד בחלקו.
ז. לא ברורה לנו כלל פנייתכם בנוגע ללאום של האם פלונית.
אנו מאמינים אמונה שלמה בדת שלנו כיהודים, כאלה שגדלנו וחונכנו כך לאורך כל חיינו.
בכבוד רב,
XXX פלונית
XXX (XXX) אלמונית
XXX הבת הנוספת
25 בדצמבר 2006
ד' בטבת התשס"ז"
במכתב זה, אשר מעיד אף הוא על גרסה עקבית של פלונית גם בשנת 2006, נכתב כי כלל הנסיבות לכך שלא נמצאה בידי האם תעודת לידה בה רשום לאום "יהודי", הוצגו בביה"ד הרבני, דהיינו, כבר אז הציגו פלונית ואלמונית גרסה לפיה לביה"ד הרבני הוצגה מלוא התמונה העובדתית בטרם ניתן פסק הדין מיום 2.1.91 אשר קבע כי פלונית יהודיה.
-
ביום 11.7.16 נעשתה פנייה למזכיר ביה"ד הרבני (נספח "4" לת/1) מטעם לשכת האוכלוסין במסגרתה התבקש לבדוק את סוגית יהדותה של פלונית ובנותיה. בהמשך, נקט האגף לבירור יהדות בהליך בביה"ד הרבני האזורי בXXX- תיק אישור יהדות (שמספרו XXX) כנגד פלונית, אלמונית, הנכדים, הבת הנוספת ובנותיה (נספח "6" לת/1). גם במסגרת ההליך האמור, הגישה פלונית עמדה (נספח "6" לת/1) במסגרתה חזרה בעקביות על גרסתה בדבר היותה יהודיה. ראו סעיפים 62-64 לעמדה:
-
בהקשר זה יצוין כי לא הוצג בפניי פסק דין שניתן בהליך בביה"ד האזורי בXXX כאמור- תיק אישור יהדות (שמספרו XXX), יצוין כי לעניין הליך זה, ציינה המבקשת בסיכומיה כדלקמן (בסעיף 30):
עוד יצוין כי במסגרת סיכומיהם, המשיבים לא התייחסו לקיומו של פסק דין/החלטה שניתנו (ככל וניתנו) בהליך האמור. מאחר ולא הוצג בפניי פסק הדין, יוצאת אני מנקודת הנחה כי טרם ניתן פסק דין בהליך זה.
בהקשר זה ייאמר כי כל עוד לא ניתן פסק דין סופי שיש בכוחו לבטל או לשנות את פסק הדין מיום 2.1.91, אינני סבורה כי עלי להידרש לראיות מהליך זה (לרבות עמדת מברר היהדות) שכן יתכן כי בהליכים הערעוריים יפסלו ראיות אלו.
-
בהמשך, נשלח מטעם אלמונית ובנה XXX מכתב ללשכת רשות האוכלוסין לעניין עיכוב רישום יהדותו של בנה XXX ביום 31.7.18 (נספח "7" לת/1 בעמודים 74-75) מכתב אשר הוביל להתכתבות בין ב"כ אלמונית ובנה XXX ללשכת רשות האוכלוסין כדלקמן (צורפה לנספח "7" לת/1):
-
ביום 11.10.18 נשלח מכתב תשובה מטעם לשכת רשות האוכלוסין (בעמ' 80).
-
ביום 5.11.18 נשלח מכתב מטעם אלמונית ובנה XXX במענה לרשות האוכלוסין (בעמ' 81).
-
ביום 21.11.18 נשלח מכתב מטעם רשות האוכלוסין (בעמ' 82-83).
-
ביום 27.12.18 נשלח מכתב מטעם אלמונית ובנה XXX (בעמ' 84-85).
-
ביום 6.1.19 נשלח מכתב מטעם רשות האוכלוסין (בעמ' 86-87).
-
ביום 27.3.19 הוגש ערר מטעם אלמונית ובנה XXX (נספח "7" לת/1 בעמ' 88-92). הערר נדחה ביום 14.5.19 על ידי מנהל אגף מרשם במנהל האוכלוסין (נספח "7" לת/1 בעמ' 93). אלמונית ובנה XXX הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בXXX (עת"מ 45819-06-19) וביום 9.12.20 ניתן פסק דינה של כב' השופטת עינת אבמן-מולר (נספח "8 לת/1 בעמ' 95-99) במסגרתו נקבע כדלקמן (סעיף 15 לפסק הדין):
-
הנה כי כן, לנוכח כל המפורט לעיל, עולה בבירור כי גרסתה של פלונית לאורך השנים (משנת 1990 ועד היום) בדבר היותה יהודיה נותרה עקבית.
-
שלישית- כפי שנסקר לעיל, בהתאם להלכת סקבורצוב מוטל על משרד הפנים הנטל לסתור את "חזקת הזכאות" של פלונית. בשנת 2001 לאחר שנערכה בדיקה בתיקי המרשם של בני המשפחה ונמצא כי שני הוריה של פלונית רשומים בתעודת הלידה כרוסים (ראו: סעיף 7 לת/1) התבקשו פלונית, אלמונית והבת הנוספת להגיע ללשכת רשות האוכלוסין. קיומן של תעודות הלידה העביר את הנטל לכתפיה של פלונית. כבר בשלב זה, סיפקו פלונית ובנותיה הסבר שיכול להתיישב עם הכתוב בתעודות הלידה. לטענתן, הוריה של פלונית העדיפו להירשם כרוסים ולרשום אותה כרוסיה, כדי שלא להיות חשופות לאנטישמיות ששררה בברית המועצות לשעבר באותה תקופה. לאור כך, חזר הנטל אל המבקשת לברר את הגרסה באמצעים העומדים לרשותה. בפועל, משרד הפנים החליט על הצורך בשינוי הרישום והגיש את תביעתו ללא שבירר וללא שבחן את טענותיה, וסבר שדי בתעודות הלידה בלבד, אין מנוס מלקבוע שהוא לא הרים את נטל ההוכחה ולא עמד ברף הנדרש להוכחת שינוי הרישום המבוקש על ידו (ראו והשוו: עמ"ש 28713-09-19 בפיסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט ג'יוסי). לא הוצגה בפניי ראיה שמשרד הפנים ערך בירור כלשהו לגבי גרסת פלונית וההסבר שניתן על ידה, ולא הובהר האם ובאיזה אופן התבררה גרסתה מצד משרד הפנים, וכן האם נעשו פעולות משמעותיות לבירור ההסבר.
-
בהקשר זה ייאמר כי ההסבר של פלונית, לפיו הסיבה שבגינה נכתב בתעודת הלידה כי היא רוסיה (חשש מאנטישמיות) התקבלה בעניין סקבורצוב, כאשר בית המשפט העליון קיבל את טענתה של העותרת שם לפיה "נוכח האנטישמיות באוקראינה – נהוג היה בשעתו להירשם ברישומים הפומביים תחת הלאום רוסי, ולא תחת לאום יהודי, על מנת להקטין את החשש לפגיעה ביהודים" (שם, בפס' 25).
-
זאת ועוד, חלוף הזמן מאז הרישום בשנת 1991, ועד שנדרשו להתגונן מפני שלילת הרישום בשנת 2001 (בחלוף עשור) העביר את נטל הראיה והשכנוע למשרד הפנים. מדובר בתקופה משמעותית בה הסתמכו פלונית ומשפחתה על כך שהמדינה הכירה בהם כיהודים. ככל שחולפות השנים, הדרישה מהמשפחה לשמור על ראיות להוכחת יהדותם, כמו גם הציפייה שיצליחו להביא ראיות מארץ מולדתם, הולכות וקטנות (ראו והשוו: עמ"ש 28713-09-19 בפיסקה 28 לפסק דינו של כב' השופט ג'יוסי).
-
יתר על כן, גם חלוף הזמן מאז הוכרו המשפחה כיהודים בשנת 1991 והסתמכו על הכרה זו ועד להגשת התביעה ביום 9.2.21, בחלוף 30 שנים, תומכים אף הם בכך שהנטל לסתור את גרסתם חל על משרד הפנים. ראו לעניין זה הרחבה בהמשך פסק הדין (בפרק הדן בשיהוי המנהלי להלן).
-
ראויים לציון הם דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני אשר דומה כי הם נכתבו בענייננו (בפיסקה 29): "...לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר במשפחה שלמה, שחיה בישראל במשך 30 שנה ובכל הזמן הזה ראתה עצמה כחלק מהלאום היהודי והדת היהודית. ככל שהשנים חולפות ושרשרת הדורות נמשכת, גוברת ההסתמכות של המשפחה על אותו רישום, ועולה המשקל שיש ליחס לה, בגדרי תביעה לשינוי המרשם. ככל שחולף הזמן, כך גובר הצורך בראיות איכותיות, בעוצמה גבוהה מצדו של משרד הפנים הולך ועולה, לצד ההקלה בדרישות הראייתיות מצד המשפחה".
הוא הדין בענייננו.
-
אציין לעניין זה את טענת המבקשת לפיה הימנעות המשיבים מלהעיד את פלונית נזקפת לחובתם, כי מקבלת אני את עמדת המשיבים לעניין זה כפי שבאה לידי ביטוי בסעיפים 4-5 לסיכומיהם:
"4. מצדם של המשיבים העידה רק בתה של פלונית, אלמונית. העדה של המשיבים הייתה נציגת המשפחה, שעה שלאיש במשפחה כבר אין מידע מלא וזיכרונות מניהול ההליך בשנת 1991. זו הסיבה מדוע העדיפו המשיבים כי הבת תשמע ולא האם, בת 71, שאינה שולטת בעברית והתרגשותה מן ההליכים המאוחרים מביאה עליה חוסר שקט קיצוני.
5. יחד עם זאת, כפי שצוין על ידי המבקשת עצמה, גב' פלונית, האם , הייתה נוכחת בכל הדיונים, לרבות בדיון ההוכחות. העובדה שהמשיבים לא מבקשים להעיד אותה הייתה ידועה למבקשת עוד לפני דיון ההוכחות, לאחר הגשת התצהירים, כשנה לפני מועד דיון ההוכחות, כך שהמבקש, ככל שהיה מעוניין בכך, היה רשאי לקרוא לה לעדות, והכל אילו רק המבקש סבר כי היא, העדות של פלונית נחוצה".
הדברים עולים בקנה אחד עם האמור לעיל בדבר העברת נטל הראיה והשכנוע לעבר המבקשת.
-
יתר על כן, על המקרה הנוכחי חלים כללי השיהוי המנהלי המביאים למסקנה כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי מנהלי. ואבאר דבריי.
-
כידוע, "דוקטרינת השיהוי המנהלי עניינה בחובתה של הרשות המנהלית להפעיל את סמכותה תוך זמן סביר ובמהירות הראויה. חובה זו נגזרת מחובתה הכללית לפעול בהגינות כלפי הציבור (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב – ההליך המינהלי 1094-1092 (2011) (להלן: זמיר)). מקום שבו הרשות אינה פועלת במהירות הראויה ותוך זמן סביר, קרי נוקטת שיהוי, הדבר יכול להוביל למגוון סעדים, וביניהם ביטול המעשה המנהלי (ראו: זמיר, בעמ' 1110; בג"ץ 174/88 אמיתי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, המרכז, פ"ד מב(4) 89, 99 (1988); עע"מ 1369/06 הלביץ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה, פ"ד סב(4) 634, 672-657 (2008)). ברם, סעד זה יינתן במקרים חריגים, והוא מותנה באיזון האינטרסים המעורבים במקרה. במסגרת איזון האינטרסים, יש לשקול את התנהלות הרשות ומידת השיהוי, כמו גם את הנזק שנגרם למי שהרשות מבקשת להפעיל סמכותה כנגדו כתוצאה מהשיהוי, אל מול האינטרס הציבורי בהפעלת סמכותה של הרשות ובאכיפת הדין (ראו: זמיר, בעמ' 1111-1110; בג"ץ 1135/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה, פ"ד מח(2) 622, 633-630 (1994); עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, פס' 30 [פורסם בנבו] (28.12.2014) (להלן: עניין עיריית תל אביב-יפו)). עוד יש לזכור כי בעוד שדוקטרינת ההתיישנות מאופיינת כהסדר סגור מסוג כלל, דוקטרינת השיהוי מאופיינת כהסדר פתוח מסוג סטנדרט, כך שניתן להחילה באופן גמיש ולגזור ממנה את הסעד הראוי בהתאם לנסיבות המקרה (ראו: עניין עיריית תל אביב-יפו, פס' 19). בהקשר זה יש להדגיש כי בניגוד לעולה מפסק דינה של כב' השופטת ע' אטיאס (בפס' 14), אי-קבלת טענת התיישנות אינה גוזרת גזירה שווה על טענת שיהוי, ומצדיקה את דחייתה של האחרונה" (ראו: החלטתו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל בבע"מ 3358/20 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הפנים [פורסם בנבו] (20.7.22) בפיסקה 7).
-
במקרה דנן, אני סבורה כי חלוף הזמן- מהמועד שנדרשה המשפחה להתגונן מפני שלילת הרישום בשנת 2001 ועד להגשת התובענה בשנת 2021 מצדיק אף הוא את דחיית התביעה מחמת שיהוי מנהלי, כפי שיבואר להלן.
-
ראשית ייאמר כי תעודות הלידה היו ברשות משרד הפנים עוד בשנת 1991. הגב' א' א' אישרה עובדה זו בדיון מיום 24.11.22 (החל מעמ' 2 בשורה 32 ועד עמ' 4 בשורה 10):
"ש: אני לא ראיתי בתצהיר שלך התייחסות לזה שתעודת לידה של פלונית הייתה אצלכם כבר בשנת 1991 איך זה יכול להיות ?
ת: אז מאיפה לקחנו את התעודות האלה (לא ברור)?
ש: אני לא יודע אז היא הייתה כבר אצלכם בשנת 1991
ת: יש את התעודות הלידה
ש: הבנתי אז ,הם עלו ארצה הייתה תעודה שהיא רשומה שם בתור בת לרוסים ואם תעודה הזאת היא פנתה לבית הדין הרבני נכון?
ת: אני לא ידעתי איזה תעודה היא פנתה לבית הדין הרבני, אני יכולה להגיד לך מה היה בבית הדין הרבני.
ש: רגע שנייה
ת: לפי הפרוטוקול
ש: את לא יכולה להגיד לי כי את לא היית שם
ת: לא הייתי שם אבל לפי פרוטוקול יש לי את הפרוטוקול של בית הדין הרבני
ש: זה בסדר פרוטוקול זה בסדר, אבל לפני הפרוטוקול עוד פעם הסיבה שהיא פנתה לבית הדין הרבני לטענתה הייתה בדיוק זאת כי במסמכים היה רשום ההורים שההורים שלה רוסים רוסים ולכן היא פנתה
ת: איזה מסמכים? לאיזה מסמכים?
ש: בתעודת לידה
ת: תעודת ציבורית
ש: היה כתוב שההורים שלה וככה היא עלתה ארצה עם המסמך הזה ועם המסמך הזה היא פנתה לבית הדין הרבני על מנת להוכיח שהיא אכן יהודיה
עו"ד בראל: מה השאלה לעדה אני לא מבינה?
ש: רגע העניין הזה מופיע אצלכם בתוך התיק?
עו"ד בראל: איזה, לא לא גברתי אני מתנגדת לסוג כזה של נאום שמכיל המון פרטים ובסוף העניין הזה, תשאל בבקשה את העדה מה העניין הזה על מה אתה שואל אותה אם מצוי בתיק
ש: האם בתוך תיק של משרד הפנים קיימת סיבה או הסבר מדוע גברת פלונית פנתה לבית הדין הרבני בשנת 1991?
ת: אני יכולה להגיד לך שבדרך כלל כשהולך חדש מגיע לישראל, הוא מגיע עם התיק עם כל החומר שהוא מקבל בנתב"ג ועם כל התעודות הציבוריות שיש ברשותו ואנחנו בונים לו תיק, גברת פלונית לא הגיעה ישירות למשרד הפנים היא הגיעה קודם כל לבית הדין הרבני בשביל להביא החלטה שהיא יהודייה
ש: לא הבנתי.
ת: לא הבנת?
ש: אבל לא, בסדר או-קיי ואז זה הגיע אליכם למשרד הפנים.
ת: ואז היא הגיעה למשרד
ש: עם תעודת לידה
ת: עם
ש: והחלטה של בית הדין הרבני נכון?
ת: הגיעה עם החלטה של בית הדין
ש: ואת תעודת לידה
ת: ותעודת לידה, יש תעודת
ש: יופי זאת אומרת שכבר ב-1991 אתם ראיתם את תעודת לידה ששם כתוב שהיא כביכול רוסיה ולעומת זאת פסק דין של בית הדין הרבני שאומר למרות שהיא יהודיה נכון ? לא כשאת עושה עם הראש
כבוד השופטת: לא, צריכה את צריכה לענות
ש: זה לא עולה בהקלטה
ת: או-קיי
ש: אנחנו בהקלטה אז את צריכה להגיד כן או לא בבקשה
ת: אוקיי, ראינו את התעודת לידה וקיבלנו את
ש: את פסק הדין של בית
ת: הדין בית הדין
כבוד השופטת: ממתי פסק הדין של בית הדין הרבני?
ש: 1991
ת: סמוך לעליה".
ראו גם: סעיף 44 לסיכומי המבקשת.
-
דהיינו, משנת 1991 ועד שנת 2001 לא בוצעה פנייה לפלונית ובנותיה מטעם משרד הפנים כלל, במשך עשור. לא ניתן הסבר לכך כלל על ידי המבקשת.
-
בהמשך, וכפי שנסקר לעיל, לאור נספח "3" לת/1 משרד הפנים כבר בשנת 2001 ידע על התנגדותן הנחרצת של פלונית ובנותיה לשינוי הרישום, התנגדות שבאה לידי ביטוי הן בסירובה של הבת הנוספת בכל תוקף לחתום על בקשה לתיקון פרטי דת ולאום (נספח "3" לת/1 בעמ' 22) והן במכתבה הנוקב של הבת הנוספת מיום 18.3.01 (נספח "3" לת/1 בעמ' 23-24). ואולם, במשך 5 השנים שלאחר מכן (ועד לשנת 2006) לא נעשה דבר. גם כאן, לא ניתן הסבר לכך על ידי המבקשת. ראו לעניין זה דברי הגב' א' א' בדיון מיום 24.11.22 (החל מעמ' 9 בשורה 33 ועד עמ' 10 בשורה 33):
"ש: סעיף 9, קצר מאוד 18.03 אגב מי שמתעניין זה יום הולדת שלי 18.3. 2001 יתקבל מענה מטעמה של הבת הנוספת, סעיף 10, 03/12/2006 נשלחה פנייה אני רק שאלה ,מה קרה בבקשה ב 6 שנים האלה מתחילת 2001- 2006 איפה היה התיק של המשיבים פיזית? מי היה אחראי עליו? שאלה עובדתית מי היה אחראי על התיק הזה במשך 6 שנים מ-2001 -2006?
ת: מה שקרה ב91 ניתנה החלטה של בית הדין הרבני אחר כך ניתנה החלטה נוספת בעניינה של אלמונית שהוציאו שהיא רווקה והקשרה לנישואין חופה וקידושין אחר כך הבת הנוספת באה לרשום את הנישואים שלה וכנראה שפה בדקנו החומר ונודע לנו על-פי המסמכים הקיימים ברשותנו שההחלטה של בית הדין הרבני הוא סותר את המידע הקיים בידינו.
ש: תודה על התשובה
ת: בבקשה
ש: ואת ועכשיו לשאלתי בחזרה ואני לא ארד מהשאלה בבקשה לענות לי ב-2001,תחילת 2001 הבת הנוספת נתנה לכם מענה הפעולה הבאה הייתה בסוף 2006 כעבור 6 שנים ,איפה פיזית היה התיק הזה במשך 6 שנים מי היה אחראי עליו באותה תקופה?
ת: במהלך כל השנים המשפחה התבקשה להגיע ולתקן את פרט הדת והלאום לפי סעיף 19 לחוק המרשם
ש: אני עוד פעם שואל את השאלה אם את לא תקשיבי לשאלה
כבוד השופטת: איפה היה התיק שלך?
ת: אני הקשבתי לשאלה
ש: איפה היה התיק מי היה אחראי עליו במשרד הפנים מה השם שלה ?
כבוד השופטת: אם את לא יודעת כמה תאמרי זה גם בסדר אבל אבל
ת: מי שטיפלה בזה זאת נ' ר'
ש: מי זאת נ' ר'?
ת: היא הייתה ראש צוות
ש: ואיפה היא עכשיו?
ת: היא פרשה
ש: פרשה ומה היא עשתה מ-2001 עד 2006 מה מופיע לך בתיק?
ת: היו הרבה תכתובות עם המשפחה
ש: מה בבקשה בואי רוצה לראות תכתובת
ת: היו הרבה
ש: 6 שנים אני מאמין שכן היה המון חומר
ת: אז אמרתי לך
ש: לא לא אמרת לי, אני עוד פעם שואל מה נעשה מ -2001 עד 2006 בתקופה זאת
ת: ב-2001 ביקשה הבת הנוספת לרשום את הנישואים שלה
ש: זה הבנתי מה קרה אחר כך?
ת: זה הבנת
ש: מ2011 (טעות סופר- הכוונה משנת 2001- ש.ב.) עד 2006
ת: אין לי תשובה על-כך".
-
גם בשנת 2006, נותרה התנגדותן של פלונית ובנותיה בעינה. כמפורט לעיל, ביום 25.12.06 שלחו פלונית ואלמונית מכתב למשרד הפנים במסגרתו שוב הובהרה התנגדותן באופן שאינו משתמע לשתי פנים (נספח "3" לת/1 בעמ' 21). לאחר מכן, במשך עשור נוסף לא נעשה דבר על ידי המבקשת, כאשר רק בשנת 2016 נעשתה פנייה יזומה למזכיר ביה"ד הרבני, פנייה אשר יוער לגביה כי בסעיף 14 לפסק דינה של כב' השופטת עינת אבמן-מולר מיום 9.12.20 בעת"מ 45819-06-19 (נספח "8 לת/1 בעמ' 95-99) הטילה כב' השופטת עינת אבמן-מולר ספק בסמכות פקיד הרישום לפנות לביה"ד הרבני, באומרה את הדברים הבאים:
עוד יוער כי אין חולק שמדובר במסקנה אליה הגיע בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת פסק דינו שניתן בעניינם של אלמונית ובנה XXX, קביעה חלוטה שכן לא הוגש הליך ערעורי על פסק הדין.
-
ראוי לציין כי המבקשת לא פנתה לבית המשפט בשנת 2007, כפי שנכתב במכתב מטעם ממונה המרשם מיום 21.12.06 (נספח "3" לת/1, בעמ' 19-20). גם כאן, לא ניתן הסבר לכך על ידי המבקשת. ראו דברי הגב' א' א' בדיון מיום 24.11.22 (החל מעמ' 10 בשורה 34 ועד עמ' 13 בשורה 1):
"ש: אין לך תשובה יופי כי אני אגיד לך מה היה, לא היה כלום, עכשיו אני רוצה בבקשה להפנות אותך בתצהיר למכתב שנשלח למשפחה בשנת 2006 ושם הם נדרשים להגיע למשרד הפנים על מנת בהסכמה לתקן את סעיף הדת והלאום ונאמר שאם הם לא יתייצבו עד לינואר 2007 אזי תהיה פניה לבית המשפט את יודעת על מה אני מדבר?
ת: תכוון אותי
ש: רגע רגע שנייה הנה בבקשה אני מדבר על עמוד 19 לתצהיר שלך
כבוד השופטת: לתצהיר שלה או-קיי
ש: לתצהיר שלך מכתב מיום 21/12/2006 את רואה אותו בבקשה?
ת: לא איזה עמוד ?
ש: 19
כבוד השופטת: 19 לתצהיר של הגברת?
ת: זה לא שלי
ש: לא של
עו"ד בראל: המכתב לא שלך, התצהיר שלך כן שלך
ת: אה התצהיר אבל אתה מדבר על המכתב
עו"ד בראל: היא חשבה שהמכתב
ת: על המכתב כן כן אני פה כן כן
ש: תסתכלי בבקשה, כתוב פה ,בעמוד הבא עמוד 20 היה ולטעון ולא תתקבל הסכמתך או התנגדותך המנומקת לתיקון עד ליום 29/01/2007 משרד הפנים יפנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפסק דין הצהרתי לתיקון הרישום גברת א' ש'
ת: נכון
ש: מכירה את גברת א' ש'?
ת: היא יצאה לפנסיה מזמן
ש: גם יצאה לפנסיה הבנתי, תגידי בבקשה אחרי שלא קרה שום דבר עד ל-29/01/2007 ואף אחד לא הסכים לתקן את עניין
ת: זה לא שלא הסכים לתקן
ש: רגע, הם הם ממש משפחה לא הסכימה אמרו לכם לא אתם לא צודקים לא מסכימים לא ניתן לכם ואתם יודעים מה לעשות ב-2006 אתם כותבים לא תעשו לפני בית המשפט לענייני משפחה.
ת: נכון נכון
ש: את יודעת מתי פניתם או עשיתם או משהו פעם הבאה אני מפנה אותך לסעיף 15 לתצהיר שלך האזכור הבא הוא שנת 2016 מכאן השאלה שלי גברתי ,מדוע אם כתוב במכתב שאתם תפנו בשנת 2007 לבית משפט לענייני משפחה אותה פניה לא נעשתה מה ההסבר שלך ?
ת: קודם כל ב-2016
ש: לא לא גברת ,2007 מדוע לא פניתם אתם משרד הפנים מדוע לא פניתם ב-2007 לבית המשפט לענייני משפחה כפי שהבטחת זאת הבטחה מנהלית שלטונית הבטחתם לפנות למה לא פניתם?
ת: ראשית כל פנינו כמה פעמים למשפחה
ש: לבית משפט לענייני משפחה בבקשה לענות אך ורק על השאלה שלי
כבוד השופטת: שניה תן לה להשיב אבל עו"ד גלידר תן לה להשיב
ש: אבל למה אני שואל
כבוד השופטת: תן לה להשיב תן לה להשיב את הבנת את השאלה שאלו אותך למה לא פניתם לבית משפט לענייני משפחה?
ת: יישר לא פנינו כי לפי סעיף 19 היא יכולה לבוא לחתום על פרט הדעת לתיקון
ש: היא לא רצתה
ת: היות והיא לא מסכימה ואז הלכנו להליך משפטי כי רק ככה אפשר לתקן
ש: כן מתי הלכתם להליך משפטי?
ת: את הפרט הלא נכון
ש: תפסיקי בבקשה לשבש את התשובות אני מבקש תשובות לשאלות
ת: אני
כבוד השופטת: עו"ד גלידר
ש: אני מבקש
כבוד השופטת: עו"ד גלידר
ת: אני לא משבשת תשובות
עו"ד בראל: לא מכוון
כבוד השופטת: עו"ד גלידר ,תנהג בכבוד בגברת לא אז תנהג מכבוד
ש: אני בוודאי
עו"ד בראל: זה תיק משפטי זה אפילו לא עוזר
ת: אני
ש: אני עוד פעם שואל אותך
ת: תקשיב אני נותנת לך את החומר עובדתית כפי שהוא קיים
ש: לא, הכל לא בשבילה לא פה לא בשביל לא , את פה גם את נציגת משרד הפנים
ת: אתה מנסה לשמר את התשובות שלי אני מאוד מצטערת להגיד לך עם כל הכבוד
כבוד השופטת: תפסיקו להתווכח ביניכם עו"ד גלידר
ש: אבל גברתי גברתי
כבוד השופטת: גלידר, שאלה
ש: שאלה, מדוע מה הייתה הסיבה לאי-קיום הבטחתכם במבטא במכתבי לאי פניה לבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2007 ,מה הייתה הסיבה שבשנת 2007 לא פניתם כפי שהבטחתם?
ת: כי נותנים למשפחה,את הזמן הזה שאולי הם הצליחו להשיג מסמכים ויויכחו את היהודות שלהם
ש: תסלחי לי זאת לא האמת ,עוד פעם את רוצה בואי נקרא ביחד את המכתב
ת: אז אל תכניס דברים לפה שלי
ש: עוד פעם בבקשה נפתח עמוד 20 אני קורא ,היה ולא תתקבל הסכמתך או התנגדותך המנומקת לתיקון עד ליום 29/01/2007 משרד הפנים יפנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפסק דין הצהרתי לתיקון הרישום אני שואל בבקשה, המועד הקובע שאתם קבעתם 29 לינואר 2007 חלף לא הסכים לשום תיקון אלה עובדות מוסכמות שאלה, בבקשה תשובה ישירה מדוע בשנת 2007 משרד הפנים לא פנה לבית המשפט לענייני משפחה?
ת: אין לי תשובה להגיד לך על זה".
-
כנסקר לעיל, רק ביום 9.2.21 הוגשה התביעה, וזאת רק לאחר שהוגשה עתירה מנהלית על ידי אלמונית ובנה XXX, כמפורט לעיל, אשר בפסק הדין נקבע כי ככל ופקיד הרישום יפנה לבית משפט זה תוך 60 יום לא ירשם בנה של אלמונית XXX כיהודי עד להכרעה בתביעה (ראו: פסק דינה של כב' השופטת עינת אבמן-מולר בעת"מ 45819-06-19 מיום 9.12.20 (נספח "8 לת/1 בעמ' 95-99). גם כאן, לא ניתן הסבר לכך על ידי המבקשת. ראו דברי הגב' א' א' בדיון מיום 24.11.22 (החל מעמ' 13 בשורות 15-18):
"ש: עכשיו אתם פניתם לבית משפט לענייני משפחה רק בשנת 2021 אני שואל מדוע משנת 2007 ועד 2021 אף אחד לא פנה לבית המשפט לענייני משפחה כפי שאתם ידעתם וטענתם במכתב? רק על זה אני שואל
ת: אין לי תשובה על זה".
-
הלכה למעשה, חלפו 30 שנים ממועד הפנייה הראשונה (וקבלת ההתנגדות לתיקון מטעם פלונית ובנותיה) עד להגשת התביעה. מדובר בתקופה ארוכה כאשר בין לבין לא נוספה כל ראיה חדשה, כשהתביעה התבססה על תעודות הלידה בלבד, תעודות שהוכח כי היו בידי משרד הפנים עוד בשנת 1991.
-
יובהר כי במהלך התקופה האמורה, לא חלה כל התקדמות בהליך לשינוי הרישום, משרד הפנים לא נקט בהליך המתבקש בנסיבות והוא הגשת תביעה לבית משפט זה. אני סבורה כי יש לראות בהתנהלות זו היכולה להתפרש כויתור על הגשת תביעה או זניחה של שינוי המרשם (ראו והשוו: דברי כב' השופט ס' ג'יוסי בעמ"ש פלוני (בפיסקה 39).
-
יוטעם כי למשיבים אינטרסים כבדי משקל. לעניין אינטרס ההסתמכות, ראויים לציון דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני (בפיסקה 39): "...המשקל הרב שיש לייחס לאינטרס ההסתמכות של המערערים, מתחייב לאור התקופה הארוכה של 25 שנה מאז הגעתם לישראל ורישומם במרשם האוכלוסין לראשונה, במהלכה משתקעים בארץ, מרחיבים את המשפחה, ודור חדש נולד לתוך אותה הוויה ועוד, ועד להגשת התביעה בעניינם". הוא הדין בענייננו, כאשר במקרה דנן מדובר בתקופה ארוכה של 30 שנה.
-
לשם סיבור האוזן, על מנת להבהיר עד כמה אינטרס ההסתמכות עמוק במקרה שלפניי, יצוין כי בעלה של הבת הנוספת, מר XXX, עבר גיור בטרם נישואיו לבת הנוספת, לבקשתה (ראו: נספח "ה" לעמדת המשיבה ובקשה לדחייה על הסף שהגישה פלונית לביה"ד הרבני במסגרת תיק אישור היהדות (נספח "6" לת/1, בעמ' 57).
-
עוצמתו של אינטרס ההסתמכות בא לידי ביטוי גם בסעיף 16 לתצהירה של אלמונית (נ/1):
-
כמו כן, כפי שצוין בסעיף 19 לסיכומי המבקשת, אלמונית אישרה בעדותה בפניי בדיון מיום 24.11.22 כי בתעודת הזהות הראשונה שקיבלה בגיל 16 היא כבר הייתה רשומה כיהודייה (בעמ' 25 בשורות 6-12 ובעמ' 26 בשורות 25-39), דהיינו, הסתמכותה ארוכת שנים, ולדידי, ראוי להגן עליה, גם משיקולי הצדק וההגינות, המנחים את בית המשפט לענייני משפחה במסגרת כל הכרעותיו.
-
שיקול נוסף הוא הנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מהעיכוב בהגשת התביעה. הכנה של ראיות בנסיבות דנן גורמת להכבדה כספית וראייתית בלתי סבירות, שהולכות ומתגברות ככל שנוקפות השנים (ראו והשוו: דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני (בפיסקה 39).
-
ראו גם: דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני (בפיסקה 41): "...חלוף הזמן, הגם שאינו חזות הכל, יכול במקרים מסוימים להכריע את הכף במלאכת האיזון בין השיקולים בבחינת קיומו או העדרו של שיהוי מנהלי".
-
כיום פלונית בת 72. היא רשומה כיהודיה במרשם האוכלוסין מאז שנת 1991. לא ניתן על ידי המבקשת הסבר לשיהוי הממושך שהתפרס על פני שנים רבות. כמו כן, מהתנהלות זו למדים שהאינטרס של מהימנות המרשם לא היה חזק מספיק בכדי להחיש את הטיפול בעניינם של המשיבים ולהביא להסדרתו. במכלול השיקולים ואיזונם, סבורני שיש לקבוע שפקיד הרישום פעל בשיהוי וגם בשל כך, יש לדחות את התביעה (ראו והשוו: דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני (בפיסקה 42).
-
ראו לעניין זה גם: פסק דינה של כב' השופטת עינת אבמן-מולר מבית המשפט לעניינים מנהליים בXXX בעת"מ 45819-06-19 מיום 9.12.20 (נספח "8 לת/1 בעמ' 95-99) שקבע כי מחדלו של פקיד הרישום לפעול בתוך זמן סביר לתיקון רישומה של אלמונית כיהודיה (ככל שהוא סבור שכך יש לעשות) משליך על סבירות החלטתו שלא לרשום את בנה XXX כיהודי (פיסקה 13 לפסק דינה):
מדובר במסקנה אליה הגיע בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת פסק דינו שניתן בעניינם של אלמונית ובנה XXX, קביעה חלוטה שכן לא הוגש הליך ערעורי על פסק הדין, כאמור.
-
סיכומה של נקודה: אשר על כן, אני מוצאת כי דין התביעה דחייה, הן משום שהמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שהמבקשים אינם יהודים, והן משום שבנסיבות העניין, ההחלטה ליזום את ההליך לשינוי המרשם – סעיפי הלאום והדת, שנים רבות לאחר שנאסף חומר הראיות ששימש את המבקשת בתביעתה, וללא הסבר מניח את הדעת לחלוף הזמן, עולה לכדי שיהוי מנהלי המצדיק דחייתה (ראו והשוו: דברי כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש פלוני (בפיסקה 49).
סוף דבר:
-
בטרם חתימה ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידי הצדדים, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, די כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
-
לנוכח כל האמור והמפורט, הנני פוסקת כדלקמן:
-
התביעה נדחית, בשל הטעמים אשר פורטו בפסק הדין.
-
בנסיבות דנן, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ד, 02 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
