אף שהסבתא ושתי בנותיה הוכרו כיהודיות ב-1991, ביקשה רשות האוכלוסין על-סמך תעודות הלידה שלהן לתקן את המרשם כך שהן והנכדים לא יירשמו כיהודים. בקשתה נדחתה
אחת קצינה בצה"ל, השנייה מסורתית – אך עובדות אלה לא מנעו מרשות האוכלוסין לעתור למחיקת היהדות של צמד האחיות, ילדיהן ואמן, ממרשם האוכלוסין. התביעה הוגשה בחלוף שלושה עשורים מהמועד בו הוכרו הסבתא ובנותיה כיהודיות בבית הדין הרבני, סמוך לעלייתן ארצה מברית המועצות. נוכח השיהוי הכבד ופסק הדין הרבני המדבר בעד עצמו, הורתה השופטת הבכירה שושנה ברגר על דחיית התביעה.
תחילת הפרשה בספטמבר 1990 אז עלו ארצה הסבא, הסבתא ושתי בנותיהם מברית המועצות, מכוח זכאותו של הסב שהינו יהודי. סמוך לעליית המשפחה, בינואר 1991, הכיר בית הדין הרבני גם ביהדותן של הסבתא והבנות. במסגרת אותו הליך סיפרה הסבתא, בין היתר, שבפסח היא ובני משפחתה אכלו מצות וביום כיפור צמו. בית הדין שוכנע מהעדויות ואישר, כאמור, כי מדובר ביהודיות כשרות.
עשר שנים חלפו כשלפתע, בינואר 2001, שלחה רשות האוכלוסין לסבתא ובנותיה מכתב שלפיו עליהן להגיע למשרד הפנים עם תעודות הלידה המקוריות שלהן.
בתגובה לחשד שהתעורר כלפי יהדותן פנו השלוש במכתבים משלהן, בהם הביעו תרעומת על עצם הטלת הספק בדתן. במכתבים צוין שהרישום בתעודות הלידה כרוסיות נעשה בשל החשש מפני הפוגרומים והאנטישמיות שהופנו כלפי יהודים בברית המועצות. הן טענו כי בפועל האמת היא שהמשפחה יהודייה למהדרין – אחת הבנות התחתנה ברבנות והקימה משפחה שומרת מסורת, כאשר בנה הבכור לומד בבית ספר דתי, ואילו הבת האחרת משרתת כקצינה בצה"ל ונישאה לגבר רק אחרי שווידאה כי התגייר על-פי ההלכה.
אלא שהנימוקים השונים נפלו כנראה על אוזניים ערלות. בתביעה שהגישה רשות האוכלוסין לבית המשפט בפברואר 2021 היא עתרה לתקן את המרשם כך שהסבתא, הבנות והנכדים לא יירשמו כיהודים.
הסתמכות כבדת משקל
בראשית דבריה ציינה השופטת ברגר שפסק הדין הרבני מ-1991, לפיו הסבתא ובנותיה יהודיות, מעולם לא בוטל, כך שהאמת המשפטית היא שהן ויתר הצאצאים שלהן אכן יהודים.
טעם נוסף לדחיית התביעה נעוץ, לדברי השופטת, בגרסה העקבית שהציגו הסבתא ובנותיה לאורך שלושים השנים שקדמו לתביעה, לפיה הן יהודיות. השופטת הדגישה בקשר לכך שהרשות לא יכולה להיבנות ממחדלה לבחון לעומק את טענת השלוש, לפיה רישומן בתעודות הלידה כרוסיות נבע מחששן להזדהות כיהודיות במדינת מוצאן, על רקע האנטישמיות העזה ששררה שם.
"בפועל, משרד הפנים החליט על הצורך בשינוי הרישום והגיש את תביעתו ללא שבירר וללא שבחן את טענותיהן, וסבר שדי בתעודות הלידה בלבד. אין מנוס מלקבוע שהוא לא הרים את נטל ההוכחה ולא עמד ברף הנדרש להוכחת שינוי הרישום המבוקש על ידו", כתבה השופטת.
גם השיהוי הכבד בהגשת התביעה – בחלוף שלושה עשורים ממועד ההכרה בסבתא ובנותיה כיהודיות – שיחק לרעתה של הרשות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי במהלך השנים שחלפו נוצרה אצל בני המשפחה הסתמכות משמעותית המצדיקה שלא להיעתר היום לדרישת הרשות.
להמחשת ההסתמכות ציינה השופטת את דרישת אחת הבנות מבן זוגה לעבור גיור טרם נישואיהם, ואת הצהרת אחותה - לפיה ילדיה המסורתיים אינם מודעים לכך שמפקפקים ביהדותם ובמידה שיידעו עולמם ייחרב עליהם.
בנסיבות אלה השופטת דחתה את התביעה כך שרישום בני המשפחה כיהודים יוותר על כנו.
- ב"כ רשות האוכלוסין וההגירה: עו"ד תמי בראל
ב"כ המשיבים: עו"ד איגור גלידר
עו"ד סופי גרניט
עוסק/ת ב-
אזרחויות ואשרות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.