זכאי נ' כ.פ. עומר קאר בע"מ

1.התובע הוא תושב ירושלים, העובד כשכיר בשוק מחנה יהודה.

2.הנתבעת היא חברה בע"מ, המפעילה מגרש לעסקי מכירה וקנייה של רכב משומש בירושלים.

3.ביום 7.8.13 קנה התובע מהנתבעת, במקום עסקה של הנתבעת, מכונית פרטית מסוג שברולט אופטרה מס' רישוי 65-683-59 שנת יצור 2005 (להלן : "המכונית" או "הרכב").

4.התובע שילם תמורת המכונית לנתבעת סך של 14,500 ₪ וכן מסר התובע, לטענתו, לנתבעת את מכוניתו הפרטית מסוג "קאיה", ששוויה הוערך בסכום של 4,000 ₪ (להלן: "רכב הקאיה").

5.ביום 10.7.14 הגיש התובע, במסגרת תביעה קטנה, כתב תביעה כנגד הנתבעת, בביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים, על סך של 29,000 ש"ח בגין רכישת רכב מהנתבעת.

6. ביום 12.8.14 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת לביהמ"ש לתביעות קטנות.

7.ביום 23.3.15 הועבר הדיון למסגרת של דיון בסדר דין מהיר (על ידי כב' הרשמת הבכירה אז מאיה אב-גנים ויינשטיין).

ב.טענות התובע

1.לטענת התובע, בעת ביצוע העסקה למכירת המכונית, לא מסרה לו הנתבעת דבר לגבי פגם כלשהו במכונית, ואף לא מסרה לו טופס גילוי כנדרש חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008 (להלן: "החוק").

2.התובע טען, כמו כן, כי לאחר המכירה מסרה לו הנתבעת מספר חשבוניות וקבלות בגין עבודות שנעשו המכונית ע"י בעליה הקודמים של המכונית, וזאת ללא כל הסבר או פירוט לגבי מהות הפגמים שהיו ברכב טרם רכישתו.

3.לטענת התובע, כשבועיים לאחר שרכש את המכונית, התגלתה בה תקלה, וזאת כאשר מנוע המכונית כבה לפתע תוך כדי נסיעה. כשתקלה זו חזרה על עצמה בתוך זמן קצר, התקשר התובע לנתבעת, וזו הורתה לו להביא את המכונית לבדיקה אצל מכונאי בשם מלול.

4.המכונאי הורה לתובע לבצע טיפול מסוים במכונית. אך גם טיפול זה לא הועיל, והתקלה חזרה על עצמה לאחר כשבועיים. התובע חזר למכונאי, שהורה לו לשים תוסף דלק, אך גם טיפול זה לא הועיל והתקלה חזרה על עצמה שוב ושוב.

5.יצוין, כי בעת שארעה התקלה, נהגו ברכב, בנוסף לתובע, גם אשתו וילדיו, והדבר גרם להם לבהלה רבה. שכן הישנות מקרה מעין זה יכולה הייתה להעמידם בסכנת חיים. לטענת התובע, בתו של התובע חששה, מאז תקלה ברכב שאירעה לה בעת נסיעה, מלנהוג. התובע נאלץ עקב אותו מקרה לשכור את שירותיו של מורה הנהיגה שלה, בכדי שתוכל להתגבר על הטראומה שלקתה בה, על מנת לגרום לה לשוב ולנהוג.

6.לטענת התובע, הוא השקיע בתיקונים שונים במכונית שהומלצו לו ע"י בעלי מקצוע כ- 4,000 ש"ח, אך ללא הועיל.

7.התובע טוען, כי התקשר עם הבעלים הקודם של המכונית והציג לו שאלות לגבי התקלה. לטענת התובע, זה האחרון סיפר לו, כי בעת מכירת המכונית לנתבעת הייתה תקלה של הפסקת פעולת המנוע תוך כדי נהיגה. תקלה אותה ניסה לתקן במוסך החברה, אך גם במוסך החברה, לא מצאו את הסיבה לתקלה ולא הצליחו לתקנה.

8.בלית ברירה השבית התובע את המכונית ולא השתמש בה, עד שמצא סוחר רכב שהסכים לקנותה, לאחר שהתובע גילה לו את התקלה, בסכום של 6,000 ₪. זאת בעוד ששווי המכונית עפ"י המחירון היה גבוה בשיעור ניכר מסכום זה. התובע ציין, כי הציע לנתבעת לבטל את העסקה ולהחזיר לו את כספו, אך הנתבעת דחתה את ההצעה.

9.ביום 28.5.14 שלח התובע לנתבעת מכתב ובו דרש ממנה לפצותו על נזקיו. זמן קצר לאחר מכן, נפגשו הצדדים, בנוכחות בנו של התובע וב"כ התובע, בניסיון להגיע לפשרה, אך ללא הצלחה. לאחר שמנהל הנתבעת הציע לתובע הצעה מבישה ומבזה לפיצוי.

10.במהלך הפגישה הכחיש מנהל הנתבעת, כי הבעלים הקודם של המכונית הודיע לנתבעת על הליקוי הבטיחותי במכונית וכי הנתבעת ידעה על הליקוי עת שמכרה לתובע את המכונית, אולם בשיחה טלפונית עם הבעלים הקודם, שנערכה במעמד הפגישה, חזר זה על טענתו.

11.לאחר מספר ימים התקשר מנהל הנתבעת לתובע וביקשו לבוא למשרדו ולהציע לו הצעה משופרת לפיצוי, אך גם בפגישה זו הציע הצעה מגוחכת והמהווה לעג לרש.

12.התובע המשיך וטען, כי הנתבעת, עת שמכרה לו את המכונית, הסתירה ממנו פגם יסודי ומהותי במכונית, פגם שהיה ידוע לה ושהיווה ליקוי בטיחותי מסכן חיים, ניהלה עמו מו"מ שלא בתום לב תוך כדי הטעייה והצגת מצג שווא כאילו המכונית תקינה, וגרמה לו לנזקים ולבזבוז זמנו ולעגמת נפש מרובה.

ג.טענות הנתבעת 

1.התובע לא השכיל לגבש דעה אחידה לגבי סכומי התביעה והעמידם, מעת לעת, על סכומים שונים הן בעת הגשת התביעה במסגרת תביעה קטנה, והן בעת הגשת תביעה לפי סדר דין מהיר.

2.התובע לא תמך תביעתו באסמכתאות כדבעי.

3. התובע טרח לציין, כי "לא ניתנה לתובע קבלה בדבר מסירת מכונית ה"קאיה", ומאידך, התובע לא טרח ליתן כל הסבר הגיוני לעובדה כי מחירון הרכב נכון למועד רכישתו, עמד על סך של 19,909 ש"ח וכי בפועל שילם סכום נמוך בשיעור ניכר ממחיר המחירון.

4.לטענת הנתבעת, רכב הקאיה שערכו 4,000 ₪, הועבר כדמי תיווך ששילם התובע בגין העסקה. התברר, כי תומר קנפו המתווך בעסקה, נטל מידי התובע את רכב הקאיה על חשבון דמי התיווך.

5. בגדר תצהירו של קנפו וכן במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 1.3.15 טען קנפו, כי "אני תיווכתי בין הצדדים את העסקה. אני נמצא בכל המגרשים בירושלים אני מתווך עצמאי. הם קנו את הרכב מהנתבע אני קיבלתי את הקאיה כדמי תיווך... רכב הקאיה היה דמי תיווך ולא תמורה עבור השברולט".

6.הנתבעת מציינת, כי קודם לביצוע העסקה, הציגו נציגי הנתבעת לנתבע את היסטורית הרכב במלואה, לרבות טיפולים שעבר הרכב בשנים קודמות ע"י בעליו הקודמים, כמו גם העובדה כי מדובר ברכב בן 9 שנים, הסובל מבלאי טבעי סביר בנסיבות העניין.

7.כאן המקום להדגיש, כי בניגוד לטענת התובע, במסגרת הסכם המכר בין הצדדים, הצהיר התובע כדלקמן:

"הקונה מצהיר כי המוכר הציג בפניו את כל המסמכים השייכים למכונית.." (סעיף 7 להסכם).

"הקונה מצהיר כי המכונית לשביעות רצונו המלאה" (סעיף 8 להסכם).

מעבר לכך, במעמד העסקה, הוצגו בפני התובע רישיונות הרכב לרבות מונה הק"מ שגמע הרכב וכן המסמכים והחשבוניות הקשורים בתיקון הרכב. לא זו אף זו, טרם רכישתו של הרכב, התובע, יחד עם מר תומר קנפו - אשר תיווך בין הצדדים לעסקה לקחו את הרכב לבדיקה במוסך מטעמו של התובע - מוסך אשר לנתבעת אין כל קשר אליו - כאשר רק לאחר אישור שניתן לתובע ממוסך זה, בחר התובע להתקשר עם הנתבעת לרכישת הרכב שבנדון.

8.לא למותר לציין, כי לא הייתה כל מניעה מצד הנתבעת, כי התובע יבדוק את הרכב בדיקות

נוספות, ככל שהתובע חפץ לעשות כן, לרבות במוסך מטעמו של התובע.

9.כאן המקום לציין, כי אותו מכונאי אליו פנה התובע (מכונאי בשם מלול), אינו מוכר לנתבעת, ואין לה כל קשר עם מכונאי בשל מלול, וכי אף טענה זו אינה מגובה במסמכים

ו/או באסמכתאות כלשהן מטעם התובע.

10.למען הגילוי הנאות יצוין, כי בעת שהנתבעת רכשה את הרכב מבעליו הקודמים (לעיל ולהלן: "הבעלים הקודמים"), הייתה קיימת ברכב בעיה מכנית אשר באה לידי ביטוי בכיבוי של הרכב בעת נסיעה, אשר נבעה בשל בעיה בקודן של הרכב.

11.אף במסגרת כתב התביעה מטעמו מודה התובע כי קיבל לידיו חשבוניות וקבלות בגין עבודות שבוצעו ברכב ע"י בעליו הקודמים, אשר בניגוד לטענת התובע, חשבוניות אלה מפרטות את מהות התיקונים שבוצעו ברכב ע"י בעליו הקודמים.

12.יצוין כי עם רכישתו של הרכב מידי בעליו הקודמים, טופלה התקלה ברכב, כאשר לאחר

התיקון, ולמען הזהירות, מנהל התפעול של הנתבעת עשה שימוש ברכב למשך חמישה

ימים ברציפות, במהלכם לא כבה הרכב ומשכך היה ברור כי התקלה סודרה.

13.מעבר לאמור לעיל, ובמסגרת הסכם המכר, הובהר לתובע כי בשים לב לשנתון הרכב, גובה הק"מ שנסע, כמו גם מחירו הנמוך. התובע מעולם לא פנה לנתבעת בטרוניה כלשהי בקשר עם הרכב, אלא כתשעה חודשים ממועד רכישתו ואלמלא השתהה התובע בפניותיו אל הנתבע בהקשר זה, הרי שהנתבעת וכפי שנהוג אצלה הייתה יכולה לבחון את טענות של התובע בזמן אמת וייתכן וככל שהיה נמצא דבר מאחורי טענות הייתה הנתבעת, לפנים משורת הדין בודקת את העניין וככל שהייתה הנתבעת לפנים משורת דין ומתוך רצון לשמור על יחסים נאותים עם התובע נענית לבקשת התובע להחלפת רכבו באחד הרכבים שברשות הנתבעת כנהוג וכמקובל.

14.לא זו אף זו, היה והנתבעת ייתכן והייתה מקבלת את טענות התובע בקשר לרכב שבנדון,

הרי שבפועל ומאחר והרכב הנ"ל כבר נמכר ע"י התובע במועד בו העלה הוא טענותיו כנגד הנתבעת לראשונה, הרי שלא היה בידי הנתבעת היכולת להתגונן כנגד טענותיו (המוכחשות) של התובע, באשר הרכב לא היה כבר ברשות התובע, אלא בבעלות חדשה.

15. האמור לעיל ממחיש, איפוא, את האבסורד העומד מאחורי טענותיו של התובע, והתנהלותו חסרת תום הלב, בקשה התובע מבקש לבטל את העסקה עם הנתבעת, שעה שהרכב אינו נמצא עוד ברשותו.

16. מכאן, שכל התנהלות התובע הייתה בבחינת "סחטנות לשמה", באשר התובע רכש רכב תמורת סך של 14,500 ₪, עשה בו שימוש למשך כשנה, מכר רכב זה בסכום הזוי ביותר תוך שהתובע קובע מסמרות בעניין, מבלי שאפשר לנתבעת ליתן מענה לטענותיו, כשעתה דורש התובע החזר תשלום בסכומים מופרזים ביותר.

17.למען הסר ספק, יובהר כי מחירון הרכב שבנדון במועד רכישתו ע"י התובע, עמד על סך של 19,900 ש"ח, בעוד שבפועל, התובע שילם סך של 14,500 ש"ח בלבד, וזאת בכפוף למסירת רכב בבעלותו ששוויו לא יותר מאשר סך של 1,000 ש"ח לגריסה. מכאן שבפועל, התובע שילם בעד הרכב סכום המופחת בכ- 5,000 ש"ח משווי מחירון הרכב.

ד.השאלות שבמחלוקת

1.האם לפי הדין חלה חובת גילוי על הנתבעת, או שמא חובת הזהירות חלה על הקונה;

2.האם הוכח מצבו של המנוע ערב המכירה ואם כן – מה היה מצב זה;

3.האם הוכח שהנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת לגבי הליקוי במנוע;

4.האם הנתבעת גילתה, או הסתירה את מצבו של המנוע מהתובע;

5.האם העברת רכב הקאיה היווה תשלום לנתבעת, או דמי תיווך למתווך קנפו;

6.במידה והשאלות הקודמות או חלקן ייענו בחיוב, מה שיעור הנזקים אשר נגרמו לתובע.

ה.האם לפי הדין חלה חובת גילוי על הנתבעת, או שמא חובת הזהירות חלה על הקונה

1.חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי מושתתת על סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הקבוע כדלקמן :

"12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."

2.צד למשא ומתן לשם כריתת חוזה חייב לגלות לצד השני את העובדות הרלוונטיות לחוזה המצויות בידיעתו, ושעשויות להשפיע על החלטתו וגמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בחוזה.

3.בעסקת מכר, אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, עשוי להוות הטעיה במובן סעיף 15 לחוק. לעתים נוצרת הטעיה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי בהימנעות מגילוי נתון מסוים. זאת, מקום שבו מוטלת על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי (ראה ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (6.6.2011)).

4.סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") קובע כי מקום שבו "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה...". סעיף זה מטיל, חובת גילוי על המוכר בנוגע לאי-התאמה של הממכר (המוגדרת באופן רחב בסעיף 11 לחוק המכר) למה שהוסכם בחוזה המכר או לציפיותיו הסבירות של הקונה, ומתקיימת אף אם סבר המוכר שמדובר באי-התאמה בלתי-חשובה או שולית.

5.פרשנות במסגרת ספרו של פרופ' איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968 334 (1987) (להלן: זמיר)) לסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 קובעת לאמור:

"כותרתו של סעיף 16 היא "העלמת אי- התאמה". העלמת אי- ההתאמה יכולה להיעשות במעשה או במחדל, ועשויה להיעשות מתוך כוונה להטעות את הקונה, מתוך רשלנות גרידא, ואפילו בשגגה. סעיף 16 מטיל על המוכר חובת גילוי על כל אי- התאמה שהמוכר יודע, או שהיה עליו לדעת עליה, וכל הפרה של חובה זו מזכה את הקונה להסתמך על אי- ההתאמה אף אם לא עמד בנטל הבדיקה וההודעה לפי סעיפים 13 עד 15 (בכפוף לסיפא). חובת הגילוי שמטיל החוק משתרעת על כל התקופה שמתחילת המשא ומתן לכריתתו של חוזה המכר, ועד לביצוע המסירה של הממכר לקונה.

ידע המוכר (או היה עליו לדעת) על אי ההתאמה עובר לכריתת החוזה, ולא גילה אותה לקונה, עשויה התנהגותו להצמיח לקונה, לא רק את הפטור מנטל ההודעה הקבוע בסעיף 16, אלא גם תרופות בגין הפרת החיוב לנהוג בתום- לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים הכללי), ובגין הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים הכללי). במקרים מסוימים עשויה אי- התאמה להוות גם עוולה נזיקית. אם נודע למוכר על אי- ההתאמה לאחר כריתת החוזה, יש להחיל דין דומה לסעיף 16, אולם דומה שעצם אי- הגילוי איננו מהווה הפרה של החוזה. חובת הגילוי אינה חלה על עובדות שהקונה יודע עליהן."

6.בפסק הדין ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס ( 11.2.14 ) נאמר כי סעיף 16 הנ"ל הינו סעיף קוגנטי שהצדדים אינם רשאים להתנות עליו:

"סעיף 16 האמור, בניגוד למרבית סעיפיו של חוק המכר, הריהו סעיף מצווה ('ius cogens'). צדדים לעסקת מכר אינם רשאים להתנות עליו .........זכותו של הקונה להסתמך על אי-ההתאמה, עומדת לו "על אף האמור... בכל הסכם", כלשון סעיף 16, ויש בה הלכה למעשה משום ביטול עיקרון 'יזהר הקונה' שבדין האנגלי המקובל ".

7. החוק ההולם, הספציפי לענייננו הוא חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"). בעניין גילוי נאות בסעיף 4(א) לחוק מכירת רכב משומש נאמר, כי לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה – החוזה);

(2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה – טופס גילוי);

(3)רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.

(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן:

.........

(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;

(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;

(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;

(6) הסכום שישולם עבור הרכב.

(ג) בכל עסקה בעניין רכישת רכב משומש, שהעוסק ברכב הוא המוכר בה, יגלה העוסק ברכב לרוכש הרכב כי הוא מוכר או משווק כלי רכב דרך עיסוק.

8.בסקירה של הדין המצוי, אין לנו אלא להגיע למסקנה, כי היה על הנתבעת, כסוחרת בכלי רכב, לגלות לקונה את מצבו האמיתי של הרכב, לרבות כל פגם נסתר. כעולה מסעיף 16 לחוק המכר, עולה מפורשות כי הדין הישראלי נותן מעמד בכורה לכלל ייזהר המוכר בהעדיפו אגב כך את הכלל האנגלי לפיו ייזהר הקונה. בפסיקה נאמר, כי חובת הגילוי עומדת בניגוד קוטבי לכלל האנגלי הקובע כי ייזהר הקונה:

"יש בדברים האמורים ביחס ללשונו של סעיף 16 לחוק המכר (קרי – מחד גיסא, ידיעה 'ממשית' מצדו של הקונה על אודות אי-ההתאמה; מאידך גיסא, יסוד נפשי ברף נמוך של 'רשלנות' מצדו של המוכר) כדי להמחיש את מתן הבכורה לעיקרון "יזהר המוכר". יש בכך משום ביצור מעמדו של הקונה והדגשת חובת הגילוי של המוכר, עובר לשלב חתימת עסקת המכר, על אודות אי-ההתאמה בנכס – כמדיניות שיפוטית רצויה. אכן, קונה יכול להיזהר מפני ה'גלוי' אך בוודאי שאין ביכולתו להישמר מפני ה'נסתר'. "חובת הגילוי מהווה אחת ההשתקפויות המובהקות של עקרון תום הלב והיא עומדת בניגוד קוטבי לגישת המשפט האנגלי, שבו שליט העקרון שלפיו 'יזהר הקונה'..." ( ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס).

9.להדגיש, בענייננו, במסגרת הראיות בתיק לא הוצג טופס גילוי נאות. כיוון שהנתבעת לא הציגה טופס הגילוי הנאות בפני התובע, הרי שאין לי אלא לציין כי הנתבעת לקתה ליקוי חמור בעניין זה, ומחדל זה מהווה נדבך מרכזי באחריותה של הנתבעת כלפי התובע. לא מן המותר לציין דברי בית המשפט בפרשה אחרת דומה ולפיהם:

"יש לקבוע כי בתובענה אזרחית יהא "עוסק ברכב" אשר לא מסר בידי הרוכש "טופס גילוי" מנוע ומושתק לחלוטין מלהעלות טענה כלשהי בנוגע לגילוי כביכול של נתונים בדבר מצב הרכב. אי-מסירת טופס גילוי, בניגוד להוראת חקיקה ראשית מפורשת, פועלת את פעולתה ומקימה חזקה לפיה העוסק ברכב לא גילה את מצב הרכב, חזקה אשר למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן אין לאפשר לעוסק ברכב לנסות לסתור באמצעות ראיות אחרות." (ת"ק (חיפה) 26248-11-10 - דוד מצגר נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות בע"מ, ניתן בתקדין ביום 4.4.11).

כמו כן ייאמר, כי אי שימוש בטופס גילוי מהווה הפרת חוק לכשעצמה, אך מהווה גם הטעיה לפי חוק החוזים. סעיף 15 לחוק החוזים, מורה אותנו, כי מי שהתקשר בחוזה, עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני, או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי- גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

ו.האם הוכח מצבו של המנוע ערב המכירה ואם כן – מה היה מצב זה

1.מטעם התובע העיד בעל הרכב (משולם האיתן) שמכר את הרכב לנתבעת. הוא העיד שמנוע הרכב כבה תוך כדי נסיעה:

"ש: כן. כמה זמן לאחר מכן הרכב לשיטתך החל עושה בעיות?

ת (משולם האיתן): בערך 8 חודשים לאחר מכן, האוטו התחיל לכבות.

ש: כן,

ת: היה נכבה, בהתחלה ברמזורים, והיה קשה מאוד להניע אותו, זה היה מסבך את העניין, אז הכנסתי אותו לטיפול, אני תמיד שומר העתק של הקבלות למס הכנסה,

ש: כן, תיכף נשאל את זה.

ת: אז יש לי פה עותק של הקבלה, מוסך שיאח, הם עשו לו ניקוי מצערת, מתג מצערת, חוטי הצתה, מצתים, וגם אני רואה שהם החליפו מיכל, זה טיפול רגיל, והאוטו חזר והמשיך לכבות. לקח חודשיים שלושה, נסעתי איתו, והוא היה נכבה, והייתי מכניס אותו עוד פעם, ומנסה ופה ושם, אחרי 3 ומשהו חודשים הבת שלי ואשתי נסעו איתו ברחוב הרב רוזנטל, בירידה להר נוף, והבת שלי הייתה נהגת חדשה, היא נהגה, ונכבה לה האוטו באמצע הירידה. אשתי ישבה לידה, הן כמעט, זה היה ממש סכנה, והנס שהיא הצליחה להרים לה את ההנדברקס, ואז אשתי נשבעה שהיא לא נכנסת יותר לאוטו, ולא נותרה לי ברירה אלא, אז הכנסתי אותו למוסך, שבוע הוא היה במוסך, מוסך שיאח, הם נסעו איתו, נתנו לי רכב חלופי, נסעו איתו, ניסו, חיפשו, לא מצאו כלום, החזירו לי אותו, והוא המליץ לי שם, שעיה אני חושב קוראים לו, היה פה בפעם הקודמת".

2.בעל הרכב, משולם האיתן, העיד, כי הומלץ לו למכור את הרכב לנתבעת. כן העיד, כי סיפר למי בנתבעת כי קיים ליקוי חמור ברכב, שכן המנוע כבה תוך כדי נסיעה:

"הוא המליץ לי ללכת ל"עומר קאר" איפה שזה,

ש: תראה לי בבקשה איפה בתצהיר שלך אתה מספר שהרכב נכבה לך ברחוב רוזנטל, וכולי, איפה זה כתוב?

ת: איפה זה כתוב בתצהיר,

ש: תצהיר שלך, זו עדות שלך, אתה מעיד.

ת: כן, בסדר גמור.

ש: אוקי. תראה לי, איפה זה כתוב הסיפור הזה?

ת: אפשר לראות רגע את התצהיר?

ש: כן, כן.

ת: תודה. בצורה, הודעתי בצורה מפורשת לנציג החברה כי ברכב קיים ליקוי חמור הגורם לכביית מנוע הרכב בזמן נסיעה, וכי תקלה זו חזרה מספר פעמים בעת שנסעתי במכונית עם בני משפחתי."

3.עולה אפוא, כי הנתבעת קנתה את הרכב מאדם אשר מכר את הרכב עקב תקלה חמורה המופיעה בו והיא כיבוי המנוע אגב נסיעה. לא זו אף זאת, בעל הרכב מכר את הרכב במצבו זה במחיר מופחת כיוון שלא נמצא מזור לתקלה גם על ידי מומחים שבדקו את הרכב וניסו לתקנו.

4.טענת הנתבעת לפיה ללא עדות מומחה לא ניתן להוכיח מה היה מצב הרכב ערב המכירה לנתבעת אין בה ממש. כאשר הנתבעת הביאה לעדות את בעל הרכב וזה העיד כי ברכב הייתה תקלה שלא נמצא לה פיתרון, למרות ניסיונות למצוא לה מזור - די בכך. מדובר בראיה טובה ואמינה שיש לסמוך עליה, במקרה זה, אף יותר ממומחה.

ז.האם הוכח שהנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת לגבי הליקוי במנוע  

1.לפי כל האינדיקציות עולה שבנתבעת ידעו כי המנוע של הרכב כבה תוך כדי נסיעה. כך עולה מדברי עובד החברה וכך עולה מכתבי הטענות שהגישה הנתבעת וכך עלה מדברי בעל הרכב שמכר את הרכב לנתבעת.

2. במהלך חקירה שנוהלה מול מוטי הארוש, עובד החברה, הוא הבהיר, כי ידע לגבי העניין שהמנוע כבה תוך כדי נסיעה, אך התקלה תוקנה. לטענתו, אף נסע כשבוע לאחר המקרה ברכב ומשהתקלה לא נשנתה, הסיק שהרכב במצב תקין:

מוטי הארוש, מנהל אצל הנתבעת, העיד בעדותו כדלקמן :

ש: עכשיו, תגיד לי. למעשה, בא אליך משולם האיתן שהעיד, ואומר לך: "תשמע, יש לי תקלה", כן? "הרכב נכבה לי כל כמה דקות, כל שבוע. פעם בשבוע הרכב נכבה לי."

ת (מוטי הארוש): זה לא מה שהוא אמר, אבל זה לא משנה. זה לא מה שהוא אמר.

ש: מה הוא אמר?

ת: הוא אמר שהרכב נכבה ברמזור, פעם ב,

ש: פעם ב,

ת: ככה הוא לי אמר.

ש: זה בגלל שהוא פעם ב, נכבה ברמזור, מביא לך את האוטו למכירה?

ת: זה מה שהוא אמר,

ש: הוא אמר שהאוטו הזה לא בסדר.

מדבריו של מוטי הארוש עולה כי משולם האיתן סיפר לו אודות התקלה והיא שהרכב כבה תוך כדי נסיעה.

3.עיון בתצהירו של פנחס כהן, בעלי הנתבעת, מעלה, כי הוא ידע שברכב קיימת בעיה מכנית שבאה לידי ביטוי בכיבוי המנוע בעת נסיעה:

"למען הגילוי הנאות יצוין, כי בעת שהנתבעת רכשה את הרכב מבעליו הקודמים (לעיל ולהלן: "הבעלים הקודמים"), הייתה קיימת ברכב בעיה מכנית אשר באה לידי ביטוי בכיבוי של הרכב בעת נסיעה, אשר נבעה בשל בעיה בקודן של הרכב (להלן: "התקלה"). ב. יצוין כי עם רכישתו של הרכב מידי בעליו הקודמים, טופלה התקלה ברכב, כאשר לאחר התיקון, ולמען הזהירות, מנהל התפעול של הנתבעת עשה שימוש ברכב למשך חמישה ימים ברציפות, במהלכם לא נכבה הרכב ומשכך היה ברור כי התקלה סודרה".

4.ואולם נסיעה של שבוע על ידי הארוש, וזאת לאחר ביטול הקודנית, ללא תקלה הספיקה לנתבעת לקבוע שהתקלה חלפה. זאת למרות שלא הוכח כלל וכלל שעובדי החברה והארוש ביניהם הם מומחים למכונאות רכב. כך לדוגמה, טען עובד החברה במסגרת תצהירו, כי "המוכר מסר לי אודות תקלה הקשורה במערכת ההתנעה של הרכב. לאחר בדיקה שביצעתי והתייעצות עם מספר מומחים מוסך שברולט, ביטלתי את הקודנית ברכב ולא מכן נסעתי ברכב ללא כל תקלה במשך שבוע ימים".

ח.האם הנתבעת גילתה או הסתירה את מצבו של המנוע מהתובע

1.התובע במסגרת תצהירו ובמסגרת דבריו לפרוטוקול, טען שוב ושוב, כי הנתבעת לא הודיעה לו על התקלה הבסיסית והיסודית ברכב. במסגרת חקירתו בבית המשפט אמר מפורשות כי :

"ש. לא בחרת לבדוק מה כתוב בחשבוניות תיקון

ת. קראתי ,הוא אמר לי שהבנאדם היה מסודר והוא תיקן הכול בשברולט , הוא לא אמר לי שהרכב מתכבה בנסיעה גם אם הוא היה משלם לי לא הייתי קונה אותו.

ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך, אתה קונה את האוטו 7.8.13 כמה זמן אתה נוסע באוטו עד שאתה מתלונן.

ת. שבוע.

ש. איפה זה מופיע בתצהירך.

ת. שקניתי את האוטו הבנאדם אמר לי אין לך לבוא אלי בשום תלונה לאוטו אתה כולך לכנפו, כל דבר תלך לכנפו, הוא ידע שהרכב מתכבה תוך כדי נסיעה, הרמתי טלפון לכנפו והוא שלך אותי לסדר, הוא היה בסדר גמור, הוא אמר את זה שלא אמרו לי שמתכבה הרכב.

ש. כמה זמן עבר מהיום שבו רכשת את הרכב עשית בו שימוש ועד שבפעם הראשונה שלחת מכתב בצורה מסודרת לנתבעת.

ת. 5,6, חודשים כל הזמן ניסיתי לסדר את הרכב."

אציין בעניין זה כי אני מאמין לעדותו של התובע שלא ידע בשום אופן אודות התקלה. יתר על כן אני סבור שאם התובע היה יודע אודות תקלה זו, לא היה קונה את הרכב.

2.כאמור, בעלי החברה לא הודו כי לא גילו לתובע אודות התקלה שגרמה להפסקת פעילות המנוע תוך כדי נסיעה וחמור מכך לא מסרו לו טופס גילוי נאות אודות מצבו של הרכב שמכרו בניגוד לחוק: כאמור החוק ההולם, הספציפי לענייננו הוא חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש").

3.לא מן המותר לציין דברי בית המשפט בפרשה אחרת דומה ולפיהם:

"יש לקבוע כי בתובענה אזרחית יהא "עוסק ברכב" אשר לא מסר בידי הרוכש "טופס גילוי" מנוע ומושתק לחלוטין מלהעלות טענה כלשהי בנוגע לגילוי כביכול של נתונים בדבר מצב הרכב. אי-מסירת טופס גילוי, בניגוד להוראת חקיקה ראשית מפורשת, פועלת את פעולתה ומקימה חזקה לפיה העוסק ברכב לא גילה את מצב הרכב, חזקה אשר למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן אין לאפשר לעוסק ברכב לנסות לסתור באמצעות ראיות אחרות." (ת"ק (חיפה) 26248-11-10 - דוד מצגר נ' א.י.ס. טרייד אין ישראל ושות בע"מ, ניתן בתקדין ביום 4.4.11).

4.מהאמור עולה כי הנתבעת לא גילתה לתובע את מצבו האמיתי של הרכב ובוודאי שלא גילתה לו על התקלה שהמנוע כבה תוך כדי נסיעה.

ט.האם העברת רכב הקאיה היווה תשלום לנתבעת או דמי תיווך למתווך קנפו

1. לטענת הנתבעת, רכב הקאיה שערכו 4,000 ₪ הועבר כדמי תיווך ששילם התובע בגין העסקה. לטענתה, התברר, כי תומר קנפו המתווך בעסקה, נטל מידי התובע את רכב הקאיה על חשבון דמי התיווך. מנגד טוען התובע כי רכב הקאיה הוא חלק מהתשלום עבור קניית הרכב.

2.בגדר תצהירו של קנפו וכן במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 1.3.15 טען קנפו, כי "אני תיווכתי בין הצדדים את העסקה. אני נמצא בכל המגרשים בירושלים אני מתווך עצמאי. הם קנו את הרכב מהנתבע אני קיבלתי את הקאיה כדמי תיווך... רכב הקאיה היה דמי תיווך ולא תמורה עבור השברולט".

3.התובע טען בכתבי טענות, כי מחיר הרכב שנרכש שבו נתגלתה התקלה כלל גם העברת רכב שלו מסוג קאיה במחיר של 4,000 ₪ לידי הנתבעת. לטענתו, הנתבעת העדיפה להתעלם מהעניין בכתב ההגנה אך בפועל רכב הקאיה היה חלק מהמחיר ששולם תמורת רכב האופטרה.

4.לפי דברי התובע ניתן להבין כי המחיר שנקבו בנתבעת לרכב היה מחירון כלומר כ-19000. לפי דבריו הוא וקנפו נכנסו לדבר עם מוטי ומוטי נקב במחיר של 19,000 ₪. לפי מה שסוכם מחיר הרכב הנרכש היה 14,500 ₪ ובנוסף קיבלה הנתבעת את רכב הקאיה. באם נצרף סך של 14,500 ₪ מחיר הרכב שנרכש על ידי התובע וכן סך של 4,000 ₪ שהיה מחיר הקאיה, הסכום שהתובע טוען כי שילם 18,500 ₪ קרוב למחיר שמי בנתבעת נקב בעת הליך המשא ומתן. כך עולה בחקירת התובע בבית המשפט:

" ת. הייתי עם המשפחה שלי בסיג מכוניות, היה שם בחור בשם כנפו הוא הראה לי רכב במגרש מכוניות נסעתי על המכונית אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיני אמר לי בוא נעלה לקאר ונראה שם מכוניות, לא הכרתי אותו, הלכנו לשם הוא הראה לי מכונית פורד עשיתי סיבוב גם זה לא היה נראה לי, ראיתי את השברולט אמרתי לו מה המחיר שאני רוצה לקנות, נסעתי על השברולט הסכמתי לרכוש את הרכב.

נכנסו למוטי הוא רצה 19000 ₪ מחירון, הרכב מסודר , סגרתי אתו נתתי לו 14,500 ₪ הוא לקח את הקיאה שלי , מוטי אמר לי תראה אי הבנאדם היה מסודר הראה לי תיקונים שעבר הרכב, הוא אמר לי שאלה כל התיקונים, הרכב מתכבה תוך כדי נסיעה והוא לא אמר לי שזה מה שקורה, הוא גם לא אמר לי שהוא רכש אותו ב 8000 ₪

ש. איך הגעת לתומר.

ת. ראיתי אותו במקרה בסיג מכוניות, חשבתי שהוא עובד שם.

ש. אחרי שהייתי בסיג מכוניות לקח אותו תומר לנתבעת

ת. כן.

ש. חיפשת רכב בתקציב שמתאים לך.

ת. כן."

5. ואולם בחקירה של מנהל הנתבעת עולה כי הוא סיכם עם המתווך שהמתווך ייטול כדמי תיווך את רכב הקאיה של התובע:

ש: הוא הגיע אליכם בגלל ההמלצה של תומר. למה הוא צריך לשלם תיווך, שאני אבין?

ת: אני סיכמתי עם תומר, הוא לא הגיע איתו בפעם הראשונה.

ש: אתה סיכמת עם תומר?

ת: אני סיכמתי עם תומר 14 וחצי, אני את הקאיה, לא מעניין אותי. לא מקבל רכב כזה, אין לי מה גם לרצות בו. תעשה בו אתה, עם הבן אדם, מה שבא לך.

ש: הבנתי. זאת אומרת, זה אתה סיכמת עם תומר.

ת: אני סיכמתי את זה עם תומר, כן.

ש: הבנתי. בניגוד, אז אני רוצה להגיד שזה בניגוד למה שנאמר, שאיציק מסר לו את הרכב. הסיכום היה עם תומר ואיתו, הסיכום היה בינך לבין תומר, נכון?

ת: הסיכום היה איתי, עם תומר, שאני לא מתעסק בקאיה. שלא מעניין אותי הקאיה.

ש: שהוא לוקח את הקאיה. ואתה,"

6. הנה כי כן עולה שמנהל הנתבעת סיכם עם המתווך כי דמי התיווך יהיו רכב הקאיה של התובע. מנהל הנתבעת לא יכול היה לסכם עם המתווך ללא הבנה ברורה מצידו כי רכב הקאיה הוא חלק אינטגרלי מהעסקה כולה, שכן הוא איננו יכול להעניק רכב שאינו שלו. מכאן, אין לי אלא להסיק שאת דמי התיווך בעסקה למתווך שילמה הנתבעת, וזאת לאחר שהתובע מסר לה את רכב הקאיה כחלק מהתשלום עבור הרכב שרכש מהנתבעת. מכאן, התובע שילם סך של 18,500 עבור הרכב שקנה.

י.מכל המקובץ, המסקנה היא שהנתבעת מכרה לתובע רכב תוך הפרת חובות הגילוי והזהירות שלה כלפי התובע ועל כן לא היה מנוס לתובע למכור את הרכב במחיר הפסד. מכאן, עלי לקבוע שהנתבעת היא שתישא בנזקים שנגרמו לתובע. 

י.שיעור הנזקים 

1. בסיכום דבריו של התובע הוא עתר להשיב לו סך של 12,500 ₪ המהווים את ההפרש ששילם התובע בעבור הרכב שקנה מהנתבעת.

בגין השבתת המכונית לפרקי זמן ארוכים, 5000 ₪,

בגין השחתת זמנו של התובע במאמציו לתקן את הרכב במשך כחצי שנה 5000 ₪,

סה"כ נזק ממוני: 22,044.

2.בנוסף מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בשיעור שיראה לבית המשפט בנסיבות החמורות דנן, בגין נזקיו הלא מכומתים שהסבה לו הנתבעת, כדלהלן: בגין הוצאות שהוציא התובע בנסותו לתקן את רכבו צורה רציפה במשך חצי שנה. בגין עגמת הנפש והסבל הרב שנגרמה לתובע ולמשפחתו.

3.הנתבעת טענה בעניין הנזקים כי התובע נמנע במתכוון מלפנות בזמן אמת לנתבעת במטרה לבחון את טענותיו. כן נטען כי עלות התיקונים לא הוכחה באסמכתאות. כן נטען, כי ההוצאה בדבר בזבוז זמן הוכחה כטענה שקרית. כך לדוגמה, התובע העיד כי הוא משתכר 3,500 ₪, אך ביקש פיצוי בסך של 5,000 ₪. כן נטען כי ההוצאה בסך של 2,000 ₪ בגין שיעורי נהיגה לא הוכחה וכן סך של 3,000 ₪ בגין השבתת מכונית.

4.בשקלול בין טענות התובע לטענות הנתבעת בעניין הנזקים הגעתי למסקנה לפיה הפיצוי יהיה כדלקמן:

א. על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 12,500 ₪ שהוא סכום ההפרש בין קניית הרכב בסך של 18,500 לבין מכירתו לסוכנות קל אוטו בסך של 6,000 ₪. בקביעת סכום זה נלקחו בחשבון טענות התובע בגין השחתת זמנו של התובע בגין התעסקות עם המכונית וכן השבתת הרכב ומנגד טענת הנתבעת כי בפרק הזמן שבו החזיק התובע הוא נהנה מהרכב.

ב.לעומת זאת בסיכומיה לא התייחסה הנתבעת לטענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש. סבורני שנגרמה לתובע עגמת נפש מרובה בגין פרשה זו. כידוע, הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

ג.בהתייחס לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנג דמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31:

"... אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. . ., בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. . .".

ד.בנסיבות שהוצגו בפני אני סבור כי הוכח שלתובע נגרמו עוגמת נפש מרובה בגין רכישת הרכב מכירתו וההליך המשפטי, ועל כל אלה, על הנתבעת לפצות אותו בסך של 5,000 ₪.

ה.שאר הנזקים להם טוען התובע לא הוכחו שכן לא הוצגו כל אסמכתאות שיוכיחו טענות אלה.

5. מלבד הסכומים שקבעתי לעיל, אני קובע, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בגין הוצאות משפט. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ח, 17 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.