1.התובע הינו תושב באקה אלגרביה, מנכ"ל חברת I.L.S המתמחה בענף החשמל, האלקטרוניקה והבקרה בישראל ובכל עת רלוונטית לתובענה זו הוא היה לקוח של חברת בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "חברת בזק"), אשר סיפקה לו שירותי תשתית הגישה לאינטרנט ולקוח של הנתבעת מס' 1 חברת בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר סיפקה לו שירותי גישה לאינטרנט.
ברור שמדובר בשני סוגי שירותים הניתנים ע"י 2 גורמים שונים ועל אף היות הנתבעת חברת בת לחברת בזק, הרי מדובר בשתי חברות נפרדות המהוות ישויות משפטיות שונות.
במסגרת ההתקשרות בין התובע לבין חברת בזק, היא העמידה לשימושו מנוי טלפון מס'
04-6385842 (להלן: "קו הטלפון").
עפ"י המצב שהיה קיים, החיובים שהגיעו לנתבעת מהתובע בגין שירות האינטרנט שקיבל ממנה באמצעות קו הטלפון, שולמו ע"י התובע במסגרת החשבונות ששולמו על ידיו לחברת בזק.
2.התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת וביקש לחייבה לשלם לו פיצוי לדוגמה בסך 50,000 ₪ בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א, 1981 (להלן: "החוק").
התובע טען בתביעתו ובעדותו, בעיקר, כדלקמן:
א.הוא הזמין את שירות האינטרנט וספק טלפון לביתו דרך חברת בזק טלפונית ומעולם הוא לא התקשר עם הנתבעת ובקש להצטרף לשירותיה, אלא ההתחברות הייתה דרך חברת בזק.
ב.ביום 12/7/12 התובע החליט להפסיק את השירותים שהיה מקבל מחברת בזק ומהנתבעת והוא הודיע על החלטתו זו לחברת בזק טלפונית, אשר ניתקה את קו הטלפון בסמוך לאחר קבלת הודעתו וביקשה ממנו להודיע על החלטתו זו גם לנתבעת.
ג.באופן מידי התובע הודיע לנתבעת על החלטתו להפסיק את השירות שהוא מקבל ממנה והשיחה הועברה מפקיד לפקיד עד שהועברה למחלקת שימור לקוחות, אשר לא הצליחה לשמרו ועמד על החלטתו להתנתק מהשירות של הנתבעת ואז נתבקש לשלוח לנתבעת צילום של ת.ז. שלו אשר לטענתו נשלחה על ידו והתקשר לנתבעת על מנת לוודא שהוא נותק ובכל פעם היה מקבל תשובה אחרת.
ד.ביום 15/7/12 התובע פנה לנתבעת בכתב שנשלח אליה דרך הדואר האלקטרוני, דרך הפקס ובדואר וביקש להתנתק מהשירות של הנתבעת ולא להיות מוטרד יותר ע"י פקידי הנתבעת (העתק מהמכתב הנ"ל צורף לכתב התביעה והוא לא הוכחש ע"י הנתבעת).
ה.בתאריך 14/8/12 נתקבל אצל התובע מכתב מהנתבעת (ת/1) לפיו הוא נתבקש ליצור קשר עם הנתבעת תוך 14 יום ולעדכן פרטי אמצעי התשלום בטלפון 3014 *.
ו.בתאריך 21/10/12 הנתבעת שלחה לתובע מכתב דרישה להסדרת יתרת חוב שהגיעה ממנו.
ז.ביום 3/11/12 התובע פנה שוב לנתבעת בכתב (בפקס, במייל ובדואר) וביקש לבטל את החיובים, מאחר והוא התנתק מהשירות מאז 12/7/12 ומאז הוא אינו משתמש בשירותיה וביקש לא להטריד אותו יותר. (העתק מהמכתב צורף לכתב התביעה ולא הוכחש ע"י הנתבעת).
ח.ביום 24/3/13 נשלח לתובע מכתב התראה ממשרד עו"ד נאמן, זקן ושות, שעליו לשלם יתרת חובה לנתבעת בסך 810.45 ₪, שאם לא כן, יינקטו נגדו הליכים משפטיים.
ט.התובע פנה לב"כ הנתבעת בנסיון לבטל את הדרישה הנ"ל, אולם פניותיו לא צלחו ובסופו של דבר נאלץ לשלם את סכום ההתראה על מנת למנוע נקיטת הליכים משפטיים נגדו, לרבות הטלת הגבלות, עיקולים ועיכוב יציאה מהארץ, דבר שעלול לפגוע בשמו הטוב ובעבודתו.
3.הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובתצהירו של מר ערן אגם מטעמה (להלן: "מר אגם") כדלקמן:
א.בהתאם לנוהלי הזיהוי של הנתבעת, כאשר לקוח מבקש לבטל את השירות עליו להזדהות בפני נציגיה באופן הבא:
לקוח המשלם עבור השירות ישירות באמצעות כרטיס אשראי באמצעות מס' ת.ז. שלו ו-4 ספרות אחרונות של כרטיס האשראי;
לקוח המשלם באמצעות חברת בזק צריך להזדהות באמצעות מספר ת.ז. שלו ולבצע את השיחה מקו הטלפון באמצעותו הוא משלם.
נטען שבמקרה של התובע ומאחר והוא היה משלם באמצעות חברת בזק ומאחר וקו הטלפון נותק ע"י בזק, הוא נתבקש ע"י פקידי הנתבעת להזדהות באמצעות פרט אחד לפחות הידוע לו ואינו נמצא במאגר מרשם האוכלוסין, לכן הוא נתבקש לשלוח הודעת ביטול בכתב בצירוף צילום תעודת זהות וכי עליו לוודא את קבלת הבקשה באמצעות פקסימליה, וכי התובע לא עשה כמוסכם ושלח לנתבעת אך ורק הודעת ביטול.
ב.הנתבעת טענה כי נציגי השירות שלה ניסו ליצור קשר עם התובע בתאריכים 20/7/12, 22/7/12, 2/8/12, 3/8/12 וביום 5/8/12, אולם התובע לא ענה ולו לשיחה אחת.
ג.מאחר וזהותו של התובע לא אומתה בהתאם להנחיות ולכללים, המשיכה הנתבעת לספק לתובע את שירותיה.
ד.בסופו של דבר הנתבעת נאלצה לבטל את המנוי של התובע ביום 19/11/12 עקב אי תשלום.
ה.בהעדר תשלום החוב, הנתבעת שלחה התראה לתובע באמצעות ב"כ עו"ד נאמן ע"ס 810.45 ₪.
ו.הנתבעת הסבירה את דרישתה מהתובע להמצאת צילום ת.ז. לפי הוראות חוק הגנת הפרטיות והנחיות רשם מאגרי המידע שהעתקו צורף לכתב ההגנה.
4.התובע הודה בעדותו שנציג הנתבעת ביקש ממנו בשיחה מיום 12/7/12 לשלוח לנתבעת צילום ת.ז. שלו וטען כי הוא פקסס את צילום ת.ז. שלו לנתבעת וכי אין לו תיעוד המוכיח זאת.
דיון והכרעה:
התקשרות בעסקה מתמשכת:
5.להלן סעיפי החוק הרלוונטיים לעניין התקשרות צרכן בעסקה מתמשכת:
"13ג. (ב) עוסק העומד להתקשר עם צרכן בעסקה מתמשכת, חייב לגלות
לו, בעל פה, טרם ההתקשרות בעסקה, פרטים אלה:
(1)זכות הצרכן לבטל עסקה מתמשכת ודרכי ביטולה, לרבות זכות
כאמור לעניין עסקה לתקופה בלתי קצובה, וכן הצורך במסירת פרט
מזהה לשם ביטל בהתאם להוראות סעיף 13ד(ב);
(2)
(3)
(4)הכתובת ומספר הטלפון של העוסק, וכן מספר הפקסימיליה
וכתובת הדואר האלקטרוני שלו, אם קיימים שבאמצעותם ניתן למסור
לעוסק הודעת ביטול.
(ג) נערכה העסקה המתמשכת בחוזה בכתב, יכלול העוסק את הפרטים
כאמור בסעיף קטן (ב) גם בחוזה שנחתם עם הצרכן; נערכה העסקה
המתמשכת בעל פה, ימסור העוסק לצרכן, לא יאוחר ממועד הספקת הטובין
או השירותים, מסמך בכתב הכולל את הפרטים האמורים; הפרטים
יופיעו בחוזה או במסמך בכתב בסמוך אחד לשני, בהבלטה מיוחדת
ובאותיות ברורות וקריאות."
6.במקרה שבפנינו, לא הוכח שההתקשרות בין הצדדים היתה בכתב ואף לא הוכח שהנתבעת הודיעה לתובע על זכויותיו עפ"י הוראות סעיף 13ג.(ב)(1) של החוק ולא הוכח מה הפרט המזהה שסוכם עליו לצורך הודעת הביטול. כמו כן, לא הוכח שהנתבעת פעלה בהתאם להוראת סעיף 13ג.(ג) של החוק.
7.יוצא שעניין מסירת צילום תעודת זהות של התובע כפרט מזהה לא נקבע בין הצדדים מראש בעת ההתקשרות ואין לומר שהפרט המזהה הנ"ל הוא פרט שסוכם עליו עם התובע בעת ההתקשרות.
אופן ביטול עסקה מתמשכת:
8.הסעיפים הרלוונטיים לעניין ביטול עסקה מתמשכת הינם סע' 13ד.(א), (ב) וזו לשונם:
"13ד. (א) צרכן המבטל עסקה מתמשכת רשאי למסור לעוסק הודעת
ביטול באמצעות אחד מאלה, לפי בחירת הצרכן (בחוק זה – הודעת ביטול):
(1)בעל פה – בטלפון או בהודעה בעל פה במקום העסק;
(2)בכתב – בדואר רשום, או בדואר אלקטרוני או פקסימיליה,
אם יש לעוסק.
(ב) (1)בהודעת ביטול יפרט הצרכן את שמו ומספר הזהות שלו, ואם
נמסרה הודעת הביטול בעל פה כאמור בסעיף קטן (א)(1) –
פרט מזהה נוסף אם הוסכם עליו עם הצרכן בעת ההתקשרות;
(2)לעניין הודעת ביטול שנמסרה לעוסק בכתב כאמור בסעיף
קטן (א)(2), רשאי השר לקבוע סוגי עסקאות מתמשכות שבהן
יהיה עוסק רשאי לדרוש מצרכן למסור לו, נוסף על שמו ומספר
הזהות שלו, גם את כתובתו או פרט מזהה אחר, שיש בו צורך
לשם ביטול העסקה המתמשכת"
9.אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע הודיע לנתבעת על ביטול ההתקשרות עמה, הן בעל פה (בשיחה טלפונית מיום 12/7/12) והן בכתב (מכתב מיום 15/7/12).
10.קיימת מחלוקת בין הצדדים אם התובע המציא לנתבעת צילום מתעודת זהות שלו לאחר השיחה הטלפונית מיום 12/7/12, כאשר התובע העיד שהוא עשה כן ואילו הנתבעת טענה שהוא לא עשה זאת.
11.מבלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים, כמצוין בסעיף 10 לעיל, ביהמ"ש סבור שדרישת הנתבעת מהתובעת להמצאת הודעת ביטול בכתב בצירוף צילום ת.ז. שלו וחובתו להתקשר ולוודא קבלת בקשתו באמצעות פקס, מנוגדת היא להוראות החוק.
12.בהתאם להוראת סעיף 13ד. (א)(1) לחוק, התובע היה רשאי (לפי בחירתו הוא) למסור לנתבעת הודעה על ביטול העסקה טלפונית או בכתב.
כאמור, התובע מסר הודעה טלפונית לנתבעת ביום 12/7/12 והודיע על ביטול העסקה ומסר את פרטיו ויתכן שהוא לא מסר פרט מזהה נוסף, מאחר ולא סוכם בין הצדדים על פרט מזהה נוסף בעת ההתקשרות (דבר שלא הוכח).
13.בנוסף, ביום 15/7/12 התובע שלח לנתבעת הודעת ביטול שירות בכתב שלשונה ברור וחד משמעי, בה צוין שמו המלא של התובע, מספר ת.ז., מס' הנייד שלו.
ההודעה הנ"ל נשלחה, לטענת התובע, בפקסים, בדואר ואף בדואר אלקטרוני הכולל את כתובת המייל שלו ומספרי טלפונים נוספים.
14.על אף האמור, הנתבעת לא ביטלה את השירות וממשיכה לחייבו בתשלומים חודשיים אשר לא שולמו יותר באמצעות חברת בזק עקב ניתוק התובע משירותיה.
15.הודעת התובע מיום 15/7/12 עונה על דרישות המחוקק עפ"י הוראת סעיף 13ד.(ב)(1) לחוק.
16.יש לציין שלא נטען ע"י הנתבעת ולא הוכח שהשר קבע סוגי עסקאות מתמשכות שבהן יהיה עוסק רשאי לדרוש מצרכן למסור לו, נוסף על שמו ומספר הזהות שלו, גם את כתובתו או פרט מזהה אחר.
17.בהתאם להוראת סעיף 13ד.(ג) לחוק חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת הביטול.
18.מכל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהתובע, במעשיו שתוארו, יצא מידי חובתו והודיע על ביטול השירות של הנתבעת כחוק ועל אף זאת הנתבעת המשיכה לחייב את התובע בתשלומים בשל העסקה ובניגוד להוראות החוק ולפיכך ביהמ"ש רשאי לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪.
19.ביהמ"ש רשאי לפסוק פיצוי בסך עד 50,000 ₪ אם מצא כי ההפרה היא הפרה חוזרת או הפרה נמשכת, בהתאם להוראת סעיף 31ג.(1) לחוק.
אין לקבל את הסבריה של הנתבעת:
20.על מנת להצדיק את התנהגותה, הנתבעת נזקקה לנוהלים ולהוראות חוקים לא רלוונטיים.
א.נוהל הזיהוי של הנתבעת: (נספח 1 לתצהירו של מר אגם):
הנתבעת הסבירה שהיא פעלה כפי שפעלה מכח נוהל הזיהוי שלה.
חשוב לציין שמדובר בנוהל פנימי של הנתבעת שאיננו מבוסס על הוראה חוקית כלשהי ואינו מחייב את התובע ואף מתנגש עם הוראות החוק כפי שצוינו לעיל.
ב.חוק הגנת הפרטיות:
הנתבעת טענה כי עפ"י הוראות חוק הגנת הפרטיות, נאסר עליה לנתק לקוח בעקבות פנייתו, אלא אם כן וידאה אמינות הבקשה.
גם אם נצא מנקודת הנחה שאלה הן הוראות החוק, הנתבעת לא הוכיחה שאין די במידע שנמסר ע"י התובע (בעל פה ובכתב) בכדי לוודא את אמינות בקשתו.
הנתבעת טענה שנציגיה התקשרו לתובע מספר פעמים ולא נענו, אולם, לא מסרה לאיזה מספרי טלפון הם התקשרו, הייתכן שהם התקשרו לאותו קו טלפון של בזק שנותק!!!?
ג.הנחיות רשם מאגר מידע: (הספח 2 לתצהירו של מר אגם)
חשוב לציין שההנחיות הנ"ל רלוונטיות לאימות זהות נושא המידע, הנדרש לצורך מתן גישה למידע שעל נושא המידע או לצורך שחזור יכולת לגשת למידע.
יוצא שההנחיות הנ"ל אינן רלוונטיות למקרה שבפנינו.
21.התנהגות הנתבעת אינה בתום לב:
מהשתלשלות העניינים כפי שהובאו לעיל, ניתן ללמוד על חוסר תום לבה של הנתבעת, אשר ביקשה לשמר את התובע כלקוח שלה, אשר הביע את דעתו הנחרצת במספר הזדמנויות שהוא מעוניין להתנתק מהשירות של הנתבעת ואף ביקש להפסיק להטריד אותו.
הנתבעת הרחיקה לכת, עת העבירה את העניין לטיפול משפטי ביודעה שכל החוב של התובע נוצר לאחר שהוא פנה אליה לראשונה ביום 12/7/12 וביקש להתנתק משירותיה.
כנראה שהנתבעת סברה שהאדם הפשוט לא יוכל להתמודד מולה והיא טעתה בכך להיות התובע בעל עקרונות ויכולות.
22.גובה הפיצויים לדוגמה והשיקולים שיש להתחשב בהם:
בסעיפים 31א(ב) 1-6 של החוק פורטו השיקולים שיש להתחשב בהם בעת קביעת גובה הפיצויים לדוגמה.
משיקול המחוקק למדים אנו כי לא הנזק שנגרם לתובע באופן ספיציפי הוא זה שישקול, אלא שלטון החוק ואכיפתו ועידוד הצרכנים (החלשים והחזקים) לעמוד על זכויותיהם ובמקרה שבפנינו ביהמ"ש אמור להסתכל על התמונה בכללותה לפיה הנתבעת שהיא הגוף החזק פועלת כלפי התובע שלא כדין ומערימה עליה קשיים בלתי הוגנים וכל זאת במטרה להמשיך "ולהוציא " מכיסו כמה עשרות שקלים לחודש.
התנהגות כזו מטעם התובעת מחייבת את ביהמ"ש לפסוק פיצוי לדוגמה כבד ומשמעותי שיש בו כדי להרתיע את הנתבעת ואת נותני השירותים שכמותה.
23.על אף החומרה שבדבר אין להכביד עם הנתבעת יתר על המידה ולחייבה בתשלום עד 50,000 ₪ בגין מעשיה ולראותם כהפרות חוזרות ומתמשכות כמשמעות מונחים אלה בסעיף 31(א)(ג)(1) לחוק.
24.לסיכום, אני מקבל את התביעה ופוסק לתובע פיצוי לדוגמה בסך 10,000 ₪, אשר ישולם ע"י הנתבעת בתוספת סך 1,261 ₪ בגין אגרת משפט ששולמה וסך 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (בסה"כ 13,261 ₪).
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לב"כ הנתבעת, שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1, ת/2 בתיק.
ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
