פתח דבר
1.לפניי תביעת שיבוב, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובעת, מנורה חברה לביטוח בע''מ, מבקשת להיפרע מן הנתבעת, חברה שעיקר עיסוקה בבדיקה והתקנת אמצעי מיגון לרכבים, את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחתה בעקבות גניבת רכבה, וזאת בטענה כי על סמך אישור שהנתבעת הפיקה, כשנתיים קודם אירוע הגניבה ושלימים הוברר כי היה זה לכאורה בגדר אישור פיקטיבי, בדבר תקינות אמצעי המיגון המותקנים ברכב, התובעת הסכימה לבטח את הרכב ואף שילמה למבוטחתה את תגמולי הביטוח.
ואלה עיקר הטענות הצריכות לעניין בקליפת האגוז
2.קודם נצלול לעומקן של הטענות, נקדים ונבהיר כי אין מחלוקת בין הצדדים בזיקה עם האותנטיות של אירוע הגניבה שאירע ביום 10/6/16 ובמהלכו נגנב רכבה של המבוטחת, הגב' נדא עבד אלחי (להלן- "האירוע", "הרכב" ו"המבוטחת" או "הגב' עבד אלחי" בהתאמה). עוד מבוקש להבהיר כי התביעה הוגשה לכתחילה גם כנגד חברת פוינטר טלוקיישן בע''מ שעוסקת במתן שירות בדיקה והתקנה של אמצעי מיגון ברכבים, ולצורך כך היא מפעילה מספר סניפים בארץ ובכללם זה של הנתבעת, רדיו טייפ אשרף בע''מ (להלן- "רדיו אשרף"), ואולם, לימים התביעה כנגדה נמחקה, כך שהתביעה נוהלה אך כנגד רדיו אשרף.
3.בכתב התביעה נטען כי התובעת ביטחה במועדים הרלבנטיים את המבוטחת בפוליסה מתאימה, וכי ביום 7/7/14, כשנתיים לפני מועד האירוע (10/6/16), רדיו אשרף הפיק אישור כוזב בדבר תקינות אמצעי המיגון המותקנים ברכב שכללו לכאורה גם אמצעי המיגון בדמות "קודנית" שלימים הוברר כי זו לא הייתה מותקנת כלל ברכב. כן נטען כי על יסוד האישור שאותו רדיו אשרף הפיק, התובעת ניאותה לבטח את הרכב, כי רדיו אשרף פעל באורח רשלני וכי התנהלותו שבאה לידי ביטוי בהפקת אישור מיגון פיקטיבי עולה כדי מעשה תרמית. התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 28/8/16 פיצתה את המבוטחת בתגמולי הביטוח להם הייתה האחרונה זכאית מכות הוראות הפוליסה.
4.מנגד, בכתב הגנתו, רדיו אשרף טען כי האישור נכון ותקף למועד ושעת הינתנו/הפקתו, הווי אומר, נכון ליום 7/7/14, וכי רדיו אשרף אינו יכול להיות אחראי לשינויים המבוצעים על ידי המבוטחת במרוצת הזמן, לא כל שכן אמורים הדברים בהינתן התקופה הארוכה, קרוב לשנתיים, שחלפה מאז מועד הבדיקה והפקת האישור ועד אירוע הגניבה. במועד הבדיקה, האישור שרדיו אשרף הפיק היה נכון ומדויק, שכן עפ''י ממצאי הבדיקה שבוצעה ברכב, המגונים שהיו מותקנים כללו גם "קודנית". כן הוסיף והדגיש כי מדובר בשירות חינמי אשר הוא מספק עבור התובעת, באופן שאינו גובה כל תמורה בגינו. עוד הוסיף רדיו אשרף וטען כי ככל שאכן במועד הגניבה, הקודנית לא הייתה מותקנת ברכב בשל שינויים אלה או אחרים שהמבוטחת ביצעה על דעת עצמה ברכב, הרי התובעת הייתה מנועה מלשלם למבוטחתה את תגמולי הביטוח שכן האחרונה היא שאחראית על הסרת אמצעי המיגון.
ההכרעה ונימוקיה
5.אקדים אחרית לראשית, וכבר כעת אבהיר כי לאחר ששקלתי בדבר, ובחנתי את מכלול העדויות שהובאו לפניי, מסקנתי בסופו של יום תהא דחיית התביעה. אבאר אך בתמצית את הסיבות שהוליכוני למסקנתי זו, וזאת בשים לב לרוח העולה מהוראת תקנה 214 טז' (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד- 1984 לפיה פסק דין בתביעה המתנהלת במסלול של סדר דין מהיר ינומק אך באורח תמציתי.
6.ביום 24/5/18 התקיימה לפניי ישיבת הוכחות במהלכה העידו הגב' נדא עבד אלחי, מבוטחת התובעת, וכן מר דאוד עבד אלחי (להלן- "דאוד"), הבעלים של רדיו אשרף. בתום הדיון הצדדים סיכמו על פה את טיעוניהם. בית המשפט עשה מאמץ להביא את הצדדים להסכמה לסילוק התביעה בפשרה שיהא בה קניית סיכון סיכוי עבור שני הצדדים, ואולם, הניסיון לא עלה יפה, ומשכך, הגיעה העת להכריע, עפ''י שורת הדין, במחלוקת מושא התיק.
לא ניתן ליתן אימון בעדות המבוטחת
7.לא ניתן לכחד כי עדותה של הגב' עבד אלחי הייתה בגדר עדות לא עקבית, לא סדורה, מגומגמת, ומהוססת באופן שלא ניתן לבסס עליה ממצאים. אקדים ואומר כי ער אני לכך שהעדה היא אישה פשוטה שאינה דוברת השפה העברית, עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי הגב' עבד אלחי סתרה עצמה כמעט בכל פרט ונתון שמסרה לאורך ורוחב עדותה בבית המשפט. זאת ועוד, בית המשפט נאלץ ליטול על עצמו, בין היתר, את מלאכת תרגום השאלות לשפה הערבית, באופן שהעדה נשאלה והשיבה בשפה הערבית, שהיא שפת אמה. חרף זאת, לא היה כמעט נתון אחד שלא נסתר על ידה, כאמור, ומכאן שקשה עד מאוד לבסס על עדותה ממצאים לחובת הנתבעת.
קודם נפרט אך מקצת מהסתירות שנתגלו במהלך חקירתה הנגדית, יובהר כי בית המשפט ער לכך כי אין אדם משים עצמו רשע, והגב' עבד אלחי העידה כי היא רכשה את הרכב ללא אמצעי מיגון בדמות קודנית, וכי גם במועד הבדיקה ע''י רדיו אשרף וכך היה משך התקופה בת כשנתיים שחלפה מאז מועד הבדיקה ועד אירוע הגניבה, ברכב לא הייתה מותקנת קודנית. כאמור, מדובר בעדות שפועלת כנגד האינטרסים של המבוטחת, עם זאת, לא ניתן להתעלם מהאופן המהוסס, המגומגם והלא עקבי שאפיין כחוט השני את עדותה בבית המשפט. קשה עד בלתי אפשרי לבסס על עדות ממין זה ממצאים כלשהם. בבחינת למעלה מן הצורך, אבהיר כי אף אם ניצא מנקודת הנחה כי מבין שלל הסתירות שנתגלו בעדותה, ניתן לחלץ את הנתון בעדותה, שעניינו באי קיומה של הקודנית, כנתון נכון ומדויק, עדיין לא יהא בכך כדי להועיל לתובעת, כפי שהדברים יפורטו בהרחבה בהמשך.
8.קודם אמשיך בדרך הילוכי אתעכב קמעא על מקצת הסתירות שנתגלו בעדותה של הגב' עבד אלחי זאת על מנת לסבר את אוזנו של הקורא כי אין המדובר בזוטי דברים, אלא בעניינים היורדים לליבת עדות המבוטחת. בתחילת עדותה, היא העידה כי לבקשת סוכן הביטוח, בפניו הדגישה מיוזמתה כי לא מותקנת ברכב קודנית, היא ניגשה מיידית לרדיו אשרף , ציינה גם בפניו של האחרון כי ברכב לא מותקת קודנית. העדה גרסה כי מתקין העונה לשם אשרף (להלן- "אשרף") בדק את הרכב, אישר את קיומם של אמצעי המיגון ואף חתם על האישור בדבר תקינות אמצעי המיגון המותקנים ברכב, הגם שברכב לא היתה מותקנת לכאורה קודנית, כאמור. עוד טוענת כי בשל עומס עבודה חריג עמו אשרף התמודד באותו יום, הוא ביקש הימנה להגיע במועד מאוחר יותר, או אז יתקין לה את אמצעי המיגון החסר. הגב' עבד אלחי מאשרת ומודה כי שכחה להתקין את אמצעי המיגון, וביני לביני הרכב נגנב. (עמ' 7-8 שורות13-16, ושורות 1-2).
9.והנה כי כן, בחינת תשובותיה לשאלות שהופנו לה במהלך חקירתה הנגדית מלמדת שהקו שמאפיין עדותה היה "לא זוכרת", "אני לא יודעת קרוא וכתוב", " לא זוכרת כלום", "אני מפחדת" וכיוצ''ב. (עמ' 8 לפרוטוקול). בעדותה בבית המשפט היא העידה כי את האישור בדבר אמצעי המיגון קיבלה לכאורה מסוכן הביטוח (עמ' 9 שורה 10), ובמקום אחר העידה כי אינה זוכרת (עמ' 8 שורה 14). עוד העידה כי אינה זוכרת אם אשרף פתח את מכסה המנוע לצורך בדיקת הרכב. (עמ' 10 שורה 1), והנה במקום אחר, סתרה בשנית את עצמה והעידה כי כחלק מבדיקת הרכב, אשרף פתח את מכסה המנוע (עמ' 10 שורה 10), ובמקום אחר, חזרה פעם נוספת מעדות זו, והעידה כי לא הבחינה באשרף פותח את מכסה המנוע (עמ' 10 שורה 14). גרסה רביעית הייתה כי היא ישבה ברכב, וכי אשרף ביקש הימנה לפתוח את מכסה המנוע, ולאחר מכן, ירדה לכאורה מהרכב ואינה יודעת דבר על אודות הבדיקה שאשרף ערך (עמ' 10 שורות 16- 17).
10.משנדרשה העדה להסביר את פשר תשובותיה כי אינה זוכרת דבר מהנסיבות הרלבנטיות, וכיצד העדר זיכרון שיטתי זה עולה בקנה אחד עם העובדה שמשום מה היא זוכרת, אפשר לומר בדרגת וודאות גבוהה, כי ברכב לא היתה מותקנת קודנית (עמ' 11 שורות 18 -23), היא שבה גם הפעם על הקו שאפיין את תשובותיה כי אינה זוכרת. העדה הגדילה עשות באופן שמייד לאחר מכן, היא השיבה כי כעת היא נזכרת שאשרף לא ביקש הימנה לגשת אליו בשנית לצורך התקנת אמצעי המיגון, וזאת בניגוד גמור לאשר העידה תחילה כאילו ביקש הימנה לגשת אליו בעוד ימים מספר לצורך התקנת הקודנית, כאמור. במהלך תשובתה, ניכר היה כי העדה מהוססת, מגומגמת, והיא הנהנה בצורה בולטת לעין בראשה (עמ' 11 שורות 21- 23). משנדרשה להסביר את פשר הסתירה וכיצד הדברים עולים בקנה אחד עם אשר העידה קודם כי אשרף ביקש הימנה לכאורה כי תסור בחלוף ימים מספר למוסך לצורך התקנת הקודנית החסרה, היא השיבה "אני מפחדת" (עמ' 11 שורה 26). והנה פעם נוספת חזרה בה מתשובתה והעידה כי כעת היא זוכרת כי אומנם נתבקשה לסור בחלוף מספר ימים למוסך, אך אינה זוכרת אם היה זה לבקשת אשרף, המתקין, או שמא לבקשת סוכן הביטוח. (עמ' 12 שורות 1-2).
11.עיניננו הרואות איפוא כי מדובר בעדות מהוססת, מגומגמת, לא עקבית ולא סדורה שלא ניתן לבסס עליה ממצאים כלשהם. ושוב יובהר, בית המשפט ער לעובדה כי העדה אינה דוברת השפה העברית, ואולם, עובדה זו לא יכולה לעמוד לזכותה של העדה או להסביר את הסתירות המהותיות שנתגלו לאורך ולרוחב עדותה בבית המשפט, שכן בית המשפט תירגם בעצמו את השאלות לשפה הערבית, שלא להידרש לכך כי עדותה של הגב' עבד אלחי תורגמה אף בסיועה האדיב של עו''ד דינה פדילה על דעת ובהסכמת ב''כ הצדדים. קשה איפוא להלום את הטענה כאילו בשל קשיי שפה, העדה סתרה פעם אחר פעם את עצמה. קשיי השפה אינם יכולים להסביר איפוא את הסתירות המהותיות שניכרו בעדותה בבית המשפט, שלא להידרש לכך כי המותב היושב בדין נטל חלק פעיל במלאכת תרגום השאלות, כאמור, באופן שהיה לעדה די והותר זמן גם לחשוב וליהערך לשאלות שהופנו לה במהלך חקירתה הנגדית. תירגום השאלות לשפה הערבית הקנה לעדה יתרון דיוני, על כן, קשה איפוא לקבוע ממצא עובדתי כי הרכב היה נטול קודנית על סמך עדות כה מבולבלת, מגומגמת, פתלתלה, לא קוהרנטית ולא אחידה.
אף בהנחה שאין אדם משים עצמו רשע, האם יהא בכך כדי לשנות את רוע הגזירה עבור התובעת?
12.יכולתי לעצור את דרך הילוכי כבר כעת, ולהורות על דחיית התביעה בשל סתירות מהותיות שנתגלו בליבת עדותה של המבוטחת באופן שלא ניתן ליתן בה אימון או לבסס עליה ממצאים עובדתיים כלשהם. ואולם, הואיל ופטור ולא כלום לא ניתן, והואיל ואין בדעתי לעשות מלאכתי קלה, אבחן את הדברים אף מנקודת המוצא שלו הייתי נותן אימון בחלק בעדות המבוטחת שעניינו אי התקנת אמצעי המיגון מסוג קודנית, חרף הקשיים אשר מניתי לעיל שמקשים על קבלת עדותה כמהימנה, וזאת בהינתן היגיון החזקה לכאורה שאין אדם משים עצמו רשע, דא עקא שמסקנתי בסופו של יום תהא שאין בחזקה זו כדי לשנות את רוע הגזירה עבור התובעת. לשון אחרת, דין התביעה להידחות גם אילו הייתי צועד כברת דרך לטובת התובעת ומניח שיש ממש בטענת הגב' עבד אלחי כי ברכב לא היה מותקנת קודנית. אבאר להלן את הדברים.
13.עפ''י הראיות שהובאו לפניי הוכח כי התובעת שילמה למבוטחת, הגב' עבד אלחי, את תגמולי הביטוח, לאחר שהתוודעה כבר לגרסת המבוטחת בדבר אי התקנת אמצעי המיגון מסוג קודנית. בסיכומיה התובעת לא חלקה על כך כי במועד התשלום למבוטחת, התובעת כבר ידעה היטב על אודות הטענה בדבר אי קיומה של קודנית. ויובהר, התשלום למבוטחת התבצע ביום 28/8/16 (סעיף 9 לכתב התביעה), והודעתה של המבוטחת, הגב' עבד אלחי, נמסרה לכל המאוחר ביום 27/7/2016 לחוקר, כחודש ימים לפני ביצוע התשלום לידי התובעת, כאמור, ובגדרה היא ציינה כי ברכב לא היתה קיימת קודנית. יש רגליים איפוא לטענה כי התובעת לא הייתה מחוייבת לשלם למבוטחת את תגמולי הביטוח, וכי היא בחרה לעשות כן כמתנדבת באופן המפקיע לכאורה את זכותה לבוא בתביעת שיבוב כנגד רדיו אשרף. במועד שבו תגמולי הביטוח שולמו, התובעת לא הייתה מחויבת לשלמם, ולמצער עמדה לה טענת הגנה כבדת משקל שראוי היה להשמיעה ולמצות את התכלית שעומדת ביסודה.
14.במסד נתונים זה, מתנתק לכאורה הקשר הסיבתי בין המעשים המיוחסים לרדיו אשרף בדבר הפקת אישור פיקטיבי ולא נכון, לבין ביצוע התשלום של תגמולי הביטוח. במועד בו התשלום בוצע, התובעת ידעה היטב על אודות הטענה בדבר העדר קיומה של קודנית כפי שגם ידעה היטב כי אישור המיגון שרדיו אשרף הפיק לכאורה אינו נכון, ומכאן, שלא מתקיימת לכאורה זיקה סיבתית בין הפקת האישור לבין ביצוע התשלום. התובעת יכלה הייתה להימנע מביצוע התשלום לידי המבוטחת, שכן ידעה כבר כי האישור אינו נכון, כאמור. משבחרה לשלם, עליה לשאת בתוצאות מעשיה, בעיקר אמורים הדברים, בהינתן עדותה של המבוטחת, הגב' עבד אלחי, אשר אישרה ברחל בתך הקטנה בחקירתה בבית המשפט כי משך כל התקופה שחלפה מאז מועד רכישת הרכב ועד מועד הגניבה, היא ידעה על אודות אי קיומה של מערכת הקודנית ברכב, וכי אך מחמת שכחה היא לא פעלה להתקנתה, וכלשונה: "אני שכחתי לגשת לאשרף ובין לבין הרכב נגנב" (עמ' 8 שורות 1-2).
עינינו הרואות איפוא כי משך כל התקופה, כשנתיים, הגב' עבד אלחי ידעה על אודות החובה להתקין את אמצעי המיגון, זאת בהנחה שאני מקבל את הטענה כי אלה היו פני הדברים, וחרף האמור לא פעלה להסדרת התקנתה. אילו היה מדובר בפרק זמן קצר יותר, דהיינו בחלוף אך תקופה קצרה ביותר, האירוע קרה, טרם היה סיפק בידה לפעול להתקנת אמצעי המיגון, ייתכן שהתוצאה הייתה אחרת. ואולם, חלוף הזמן, כשנתיים ממועד הפקת האישור ועד מועד הגניבה, עומד לרועץ ומלמד על ניתוק הקשר הסיבתי בין המעשה המיוחס לרדיו אשרף לבין ביצוע התשלום ע''י התובעת. מה לה לתובעת להלין או להעלות כנגד רדיו אשרף השגות מהשגות שונות, מקום שלמצער חודש ימים קודם ביצוע תשלום תגמולי הביטוח היא כבר ידעה פוזיטיבית על אודות טענת המבוטחת!
15.המבוטחת פעלה איפוא ברשלנות שעה שלא טרחה משך תקופה כה ארוכה להסיר את המחדל, במיוחד משהרכב היה בבעלותה וחזקתה הבלעדית. ראו בעניין זה האמור בספרו של המחבר ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א' (מהדורה שלישית, 2016) בעמ' 907 (להלן- "אליאס") שם הוא מדגיש כי מקום שדרישות המיגון היו מפורטות ובהירות, אולם, המבוטח שהיה מודע לקיומן, לא פעל לקיימן הגם שידע על חובתו זו, הרי הדעת נותנת כי במקרה שכזה חברת הביטוח תהא פטורה מחבות. ראו גם ת''א (שלום, ק''ג) 1164/05 בר נ' אישי ישיר (נבו) (2006), ע''א (מחוזי, חי') 2820/02 איזנקוט נ' סהר חברה לביטוח (נבו) (2003).
תשלום כמתנדבת
16.יש איפוא רגליים מוצקות לטענה כי התובעת שילמה כמתנדבת וכי זו לא הייתה מחוייבת לכאורה בתשלום תגמולי הביטוח, ולמצער היה בידה להשמיע ולהעלות כנגד מבוטחתה השגות מהותיות, וזאת נוכח רשלנותה של האחרונה אשר לא פעלה משך תקופה ארוכה להתקנת אמצעי המיגון החסר בדמות קודנית, ולדידי, השאלה אם היה זה המתקין עצמו, אשרף, או שמא סוכן הביטוח, שביקש הימנה לסור לכאורה בחלוף ימים אחדים להתקנת אמצעי המיגון, אינה מעלה או מורידה בהקשר זה. יתכן שבהקשר אחר, ליתר פירוט בהקשר של ידיעת הסוכן, תהא לדברים נפקות כפי שהדברים יפורטו בהמשך.
למעשה, אפשר שזו הייתה הסיבה שעמדה ביסוד התנהלותה הדיונית של התובעת אשר לא השכילה להגיש לתיק בית המשפט את דו''ח החקירה שמתעד את מהלך הבירורים והבדיקות אשר התובעת עשתה לאחר אירוע הגניבה וקודם ביצוע התשלום. כאמור, התובעת השכילה להגיש אך הודעת המבוטחת המתפרסת על פני פחות מחצי עמוד (ת/1) ללא שטרחה להגיש לעיני בית המשפט את מלוא דו''ח החקירה. העובדה כי התובעת נמנעה מלהגיש את דו''ח החקירה, במיוחד נוכח טענות אשר ב''כ הנתבעת העלה בדיונים שהתקיימו ביום 15/4/18 ו- 24/5/18, מלמדת שהתובעת בחרה להסתיר מעיני בית המשפט ראיה חשובה לצורך הכרעה במחלוקת מושא התיק. אומנם, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 24/5/18 ולמשמע הטענות שב''כ הנתבעת העלה בזיקה עם דו''ח החקירה, הודיע ב''כ התובעת סוף כל סוף על רצונו להגיש את דו''ח החקירה, ואולם, דומה שב''כ הנתבעת התנגד בצדק להגשתו, בפרט נוכח העיתוי, ישיבת ההוכחות, בו הועלתה הבקשה. לא ברור מה היו הבדיקות והבירורים שהתובעת ערכה, האם פנתה לסוכן הביטוח על מנת לקבל את התייחסותו לטענות שהועלו ע''י המבוטחת, מה היתה תשובת הסוכן לטענות אלה, האם פנתה למתקין ומה היתה תשובת המתקין. נתונים עובדתיים רבים לא הובאו לנגד עיני בית המשפט, ולהימנעות זו קיימת השלכה על הערכת הראיות בתיק. למעלה מכך, מצופה היה כי התובעת תזמן את סוכן הביטוח כעד מטעמה שכן לעדותו נודעת חשיבות על ההכרעה בפלוגתאות שבמחלוקת.
17.אף שלדו''ח החקירה נודעת חשיבות עליונה ביחס לפלוגתאות שבמחלוקת, התובעת נמנעה מלהגישו כראיה במשפט, כאמור. מדובר בצעד תמוה, בעיקר אמורים הדברים משמדובר בראית מפתח במשפט, כאמור, אשר יכלה ללא כל ספק לסייע בידי בית המשפט להגיע לחקר האמת ולתוצאה הנכונה. הימנעות זו אמורה להיזקף לחובת התובעת. אין טעם להכביר מלים לגבי החזקה הידועה כי הימנעות מהבאת עד או ראיה אמורה להזיקף לחובת הצד שנמנע מלעשות כן. ראו בעניין האמור בע''א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף :
"זאת ועוד. לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. --- באשר להתנהגות היריב במהלך הדיון, כמו למשל, הימנעות מהבאת ראיה, עמד בית משפט זה לא אחת--".
18.עינינו הרואות איפוא כי התובעת בחרה לשלם את תגמולי הביטוח משיקוליה היא, הגם שהיא ידעה עוד קודם ביצוע התשלום על אודות הטענה בדבר אי קיומה של הקודנית. לא ברור מה טיב השיקולים שהנחו את התובעת בביצוע התשלום, והדברים מתחדדים משבית המשפט בתוך עמו חי, והרי ידועה לכל המדיניות של לא מעט חברות ביטוח שאינן ממהרות לשלם את תגמולי הביטוח, קודם שהן ממצות בצורה מעמיקה של הבירור והבדיקה העובדתיים של כל תג ותו במסכת העובדתית העומדת ביסוד מקרה הביטוח. בית המשפט ער לפסיקה שלפיה אין מפשפשים בשיקוליה של חברת הביטוח שבחרה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח כל עוד מדובר בהחלטה סבירה שכן נקודת המוצא כי חברות הביטוח אינן משלמות כמתנדבות, ראו ע''א (מחוזי, ת''א) 31572-12-11 איילון חברה לביטוח נ' מרואן (פורסם במאגרים משפטיים). כן ראו האמור בע''א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע''מ נ' חברת השמירה בע''מ פ''ד נ(4) 567.
עם זאת, לא ברור מה טיב השיקולים שהנחו את התובעת או עמדו ביסוד החלטתה לשלם את תגמולי הביטוח, ויש רגליים לטענה כי היא פעלה לכאורה כמתנדבת באופן המאיין או למצער מעלה סימני שאלה אשר לזכותה לבוא אל רדיו אשרף בתביעת שיבוב. התובעת יכלה הייתה להימנע מביצוע התשלום, כפי שגם יכלה היתה לתבוע את המבוטחת עצמה להשיב לידיה את תגמולי הביטוח, בעיקר משהוכח כי המבוטחת ידעה משך כל התקופה הארוכה שהתפרסה על פני כשנתיים, על אי התקנת הקודנית, לא כל שכן בהינתן הודייתה כי אך מחמת שכחה היא לא פעלה לכאורה להתקנת אמצעי המיגון החסר.
19.התובעת לא פירטה כלל את השיקולים שהנחו אותה בביצוע התשלום, הגם שהייתה ערה לכך כי המבוטחת לא טרחה להתקין משך כשנתיים את אמצעי המיגון החסר. מצופה היה כי התובעת תזמן לדיון נציג מוסמך מטעמה שבקיא בעובדות וטיפל במלאכת הבירור והבדיקה של החבות הביטוחית, על מנת שיתייחס בין היתר לשיקולים שעמדו לנגד עיניה והנחו אותה בביצוע התשלום. מצופה היה כי הנציג יתייחס בין היתר לשאלות דוגמת : האם שולם תשלום מלא, או שמא תשלום אך חלקי? האם התשלום גילם בתוכו את הטענה בדבר אמצעי המיגון החסר? האם התקיימו מול סוכן הביטוח מגעים לבירור טענות המבוטחת? האם מדובר בתשלום סביר ? נציג שכזה עשוי היה לשפוך אור על שאלות עובדתיות רבות.
ההשלכות בצד ידיעת סוכן הביטוח/ ידיעת הסוכן כמוה כידיעת התובעת
20.מבלי לגרוע מדרך הניתוח עד כה, יובהר כי הדברים שפורטו עד כה מתחדדים אף נוכח עדותה של המבוטחת, הגב' עבד אלחי, אשר אישרה כי סוכן הביטוח, מר בשארה, ידע לכאורה על המסכת העובדתית וההתנהלות סביב הפקת אישור המיגון, זאת אף מבלי להידרש לעדותה המזגזגת והלא עקבית שבחלק הימנה היא טענה כי היה זה סוכן הביטוח שביקש הימנה לסור בחלוף מספר ימים לרדיו אשרף לצורך התקנת אמצעי המיגון החסר ובחלק אחר טענה כי היה זה אשרף עצמו שביקש. לדברים עד כה יש להוסיף את קו החקירה שב''כ התובעת הוביל בחקירת מר דאוד, הבעלים של רדיו אשרף, במסגרתו ביקש לצייר תמונה עובדתית שלפיה סוכן הביטוח היה שותף וידע פוזיטיבית על אודות העובדה כי ברכב לא היה מותקן אמצעי המיגון מסוג קודנית, וכי הוא זה שפעל מול המתקין להפקת אישור מיגון פיקטיבי. (עמ' 16 שורות 16 – 30).
21.בהינתן טיעון זה, ואיני קובע שאלה היו פני הדברים, הרי ידיעת סוכן הביטוח כמוה כידיעת התובעת, בהיותה המבטחת, הן לעניין כריתת חוזה הביטוח והן לעניין חובת הגילוי אשר לעובדות מהותיות באופן שעובדות שסוכן הביטוח יודע על קיומן, גם התובעת, המבטחת, מוחזקת כמי שיודעת על קיומן שכן סוכן הביטוח מהווה שלוח של חברת הביטוח. ראו בעניין זה האמור בהוראת סעיף 32 על שני סעיפיה של חוק חוזה הביטוח, תשמ''א – 1981 (להלן- "חוק חוזה הביטוח"). ככל שנקבל את עדות המבוטחת, הגב' עבד אלחי, בדבר ידיעתו של סוכן הביטוח, מר בשארה, על אודות העדר קיומה של הקודנית, וככל שנקבל את קו החקירה של התובעת עצמה אשר ביקשה להציג תמונת מצב כאילו סוכן הביטוח ידע על אודות העדר קיומו של אמצעי המיגון, והוא אף פעל כדי לשכנע את המתקין על מנת להפיק לכאורה אישור פיקטיבי, כאמור, הרי משהסוכן פעל מטעם וכשלוחה של התובעת, הרי האחרונה מוחזקת כמי שידעה על אודות העדר קיומה של הקודנית ברכב.
22.במצב דברים זה, התובעת מנועה לכאורה מלעורר כנגד רדיו אשרף כל טענה, באשר היא מוחזקת כמי שידעה את המצב לאשורו, הווי אומר העדר קיומו של אמצעי המיגון, וזאת מכוח הקונסטרוקציה שהדין קבע בגדרי הוראת סעיף 32 של חוק חוזה הביטוח, כאמור. ראו בעניין זה פסק הדין ברע''א 2281/05 אריה חברה לביטוח נ' עו''ד משה קפלינסקי (פורסם ביום 12/11/07 במאגרים משפטיים) בגדרו נקבע כי התכלית שביסוד הסעיפים האמורים היא להגן על המבוטח, וכי המשמעות של יצירת החזקת בדבר ידיעת המבטחת היא הטלת האחריות על המבטחת בגין מחדליו של סוכן הביטוח. אשר למעמדו של סוכן הביטוח וכמי שפעולותיו מחייבות את חברת הביטוח, מכוח השליחות הסטטוטורית כפי שזו מעוגנת בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח ראו דיון מקיף בספרו של אליאס לעיל , כרך ב', עמ' 1100 – 1104.
23.בנסיבות תיק זה, אחריותו של סוכן הביטוח מקבלת משנה תוקף בהינתן העובדה כי משך שנתיים הוא ידע לכאורה על העדר קיומו של אמצעי המיגון החסר, ללא שפעל לכאורה לתיקון המעוות. יש איפוא לראות את התובעת כמי שהסכימה לבטח את הרכב גם ללא אמצעי המיגון החסר, וזאת מכוח הידיעה הקונסטרוקטיבית המיוחסת לה על ידי ידיעת סוכן הביטוח. ראו גם ת''א (שלום, ראשון לציון) 7013/01 רזבני נ' עילית חברה לביטוח (נבו) (2007) בגדרו התייחס בית המשפט לכך שמכוח הוראת סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח הרי הסוכן משמש כתובתה של המבטחת לעניין הודעות מטעם המבוטח, מכאן שידיעת הסוכן על קושי כלשהו בתנאי המיגון כמוה כידיעת חברת הביטוח עצמה. חברת ביטוח שיודעת, ולו בדרך של ידיעה קונסטרוקטיבית, על דבר הקושי הקיים באמצעי המיגון ואינה עושה דבר משך קרוב לשנתיים, לא תוכל בעתיד לנער את חוצנה מהכיסוי הביטוחי בשל הפרת תנאי המיגון.
העדר הוכחת זיקה סיבתית בין אמצעי המיגון החסר ובין אירוע הגניבה/הלכת סלוצקי
24.נקודת הסתכלות נוספת לבחינת הדברים עניינה בעובדה כי בכתב התביעה לא נטען כלל כי קיומו של אמצעי המיגון מסוג קודנית היה בו כדי למנוע את אירוע הגניבה. לשון אחרת, לא הוכחה זיקה סיבתית בין אירוע הגניבה לבין העדר קיומה של קודנית באופן שאילו זו הייתה מותקנת ברכב, אירוע הגניבה היה נמנע. במצב דברים זה בו אין טענה פוזיטיבית לקיומה של זיקה סיבתית בין העדר קיומה של הקודנית לבין אירוע הגניבה, ולמצער קשר שכזה לא נטען וגם לא הוכח, קשה להלום את התוצאה לפיה תוטל על המתקין אחריות בגין אירוע הגניבה שכן בין כה ובין כה האירוע היה מתרחש. ייתכן שזה הטעם שעמד בבסיס החלטת התובעת לשלם למבוטחתה את תגמולי הביטוח, שכן אף לו הייתה מותקנת הקודנית ברכב, עדיין אירוע הגניבה היה מתרחש.
הדברים מתחדדים בהינתן עדותו של מר דאוד, הבעלים של רדיו אשרף, אשר בעדותו בבית המשפט הבהיר כי תפקידה של הקודנית היא אך לעכב, ולא למנוע, את אירוע הגניבה, הווי אומר, מדובר באמצעי מיגון בעל יכולת פחותה למנוע אירוע גניבה, זאת להבדיל מהאימבולייזר שמהווה מעין שבב אלקטרוני המותקן לכתחילה בגוף המפתח על ידי יצרן הרכב , שהוא הוא בעל יכולת משמעותית למנוע אירועי גניבה, כאשר אין חולק כי אמצעי מיגון זה היה מותקן ברכב (עמ' 17 שורות 17 -20).
25.בסוגיה זו ניתן ללמוד על דרך הגזירה השווה מפסק הדין המקיף של כבוד השופטת דפנה ברק ארז בפרשת סולצקי הידועה לכל ברע''א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי (פורסם ביום 15/9/13 במאגרים משפטיים) שם חייב בית המשפט את המבטחת לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח הגם שהתכשיטים שנגנבו לא הוחזקו בכספת וזאת בניגוד להוראות הפוליסה. בפרשת סולצקי נקבע כי על המבטחת המבקשת להתנער מהכיסוי הביטוחי להוכיח ארבעה תנאים- תנאי המיגון בפוליסה הופרו, קיומה של זיקה סיבתית בין הפרת התנאים לבין האירוע, כי היא לא הייתה מסכימה לבטח מושא הביטוח ללא תנאי המיגון שהופר, וכי אף מבטחת סבירה לא היתה מסכימה לבטח את מושא הביטוח אף בתמורה לדמי פרמיה גבוהים יותר. עוד מדגיש בית המשפט כי נטל ההוכחה להוכחת ארבעת התנאים מוטל על המבטחת, ולא על המבוטח וכלשון פסק הדין:
"המסקנה העולה מדיון זה היא שהנטל להוכיח שמבטח סביר לא היה נקשר בחוזה הביטוח, אף בעבור דמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאשורו, צריך להיות מוטל על המבטח וכך גם הנטל להוכיח את דבר קיומה של פוליסה מקבילה שעל בסיסה יש לחשב את התשלום היחסי (ראו גם: אליאס, בעמ' 404-400 ו-826-825; שוורץ ושלינגר, בעמ' 288). תוצאה זו עולה בקנה אחד עם עמדתה הכללית של הפסיקה בכל הנוגע לנטלי ראייה".
26.בנסיבות תיק זה, תנאים אלה לא הוכחו על ידי התובעת, ולמען שלמות התמונה יובהר בשנית כי לא הובהר קיומו של קשר סיבתי בין אי התקנת הקודנית לבין אירוע הגניבה כפי שגם לא הוכח כי התובעת לא הייתה מסכימה לבטח את הרכב גם בתמורה לדמי פרמייה גבוהים יותר, וכן לא הוכח כי אף מבטחת סבירה אחרת לא הייתה מבטחת את הרכב גם בתמורה לדמי פרמייה גבוהים יותר. גם מטעם זה, קשה להלום את התוצאה של חיוב הנתבעת, רדיו אשרף, בדין, שכן אף אם יונח שיש ממש בטענה כי ברכב לא הייתה מותקנת הקודנית, עדיין לא הוכחה קיומה של זיקה סיבתית בין המחדל באי התקנתה ובין אירוע הגניבה.
27.קודם סיום יובהר שלא נעלמה מעיניי עדותו של מר דאוד, הבעלים של רדיו אשרף, כפי שגם לא נעלמה מעיניי העובדה כי אשרף, אשר הוא שבדק לכאורה את הרכב, לא הובא למתן עדות במשפט על כל המשמעויות בצד החזקה הידועה בדבר הימנעות מהבאת ראייה או עד רלבנטיים למשפט, עם זאת, אין באמור כדי להטות את הכף לעבר קבלת התביעה, וזאת בשל הנימוקים המפורטים לעיל. חרף האמור, אייחד מילים מספר לעדותו של מר דאוד. בעדותו בבית המשפט תיאר מר דאוד את הפעולות אותן הוא מבצע במסגרת בדיקת דרישת המיגון של חברת הביטוח. כן הוא הסביר כי מדובר בבדיקה חינמית בגינה לא גובה תשלום כלשהו, וכי פרנסתו נגזרת אך ממצבים בהם רכבים אינם עונים על דרישות המיגון או אז הוא מתקין את אמצעי המיגון החסרים, ומחייב את הלקוחות בהתאם. (עמ' 14 שורות 1-4). לגרסתו, לא צומחת לו כל תועלת מהפקת אישור פקטיבי. לשון אחרת, הפקת אישור שכזה מנוגדת לאינטרס הכלכלי שלו, שכן תכלית קיום העסק היא התקנת אמצעי מיגון חסרים הימנה צומחת לבית העסק תועלת כלכלית.
עוד העיד דאוד כי לצורך ביצוע בדיקת דרישות המיגון, הרי בנידון דידן לא היה צורך כלל ועיקר בפתיחת מכסה המנוע, וזאת בניגוד גמור לאשר הגב' עבד אלחי העידה בחקירתה הנגדית (עמ' 14 שורות 20-21). אשר לאי הגעת אשרף למתן עדות במשפט, הוא הסביר כי אף לו אשרף היה מגיע לדיון, הוא לא היה יכול לספק תשובות טובות יותר מאלה שלו, שכן מדובר במוסך המספק מידי יום ביומו שירות למספר גדול של רכבים, וקשה להיזכר בבדיקה שבוצעה לפנים שנים לרכב ספציפי. (עמ' 15 שורות 13- 18).מר דאוד שלל מניה וביה את הטענה כאילו הוא נהג להפיק אישורים פיקטיבים לבקשת סוכן הביטוח. ואכן, מעבר לטענה שהועלתה בעלמא על ידי התובעת, לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה. אילו התובעת האמינה בצדקת טיעונה, מצופה היה כי תזמן את סוכן הביטוח למתן עדות במשפט. לא ניתן להפריח טענות בעמלא ללא כל תמיכה ראייתית.
זכויותיה של התובעת מכוח הסוברוגציה אינן עדיפות על אלה של המבוטחת עצמה
28.קודם סיום, וכתנא דמסייע למסקנה בדבר דחיית התביעה, יישאל השואל, לו המבוטחת, הגב' עבד אלחי הייתה תובעת את רדיו אשרף בגין הפקת אישור מיגון פיקטיבי, האם היינו מכירים בעילת תביעה שכזו ומחייבים את המתקין באחריות ? דומה שהתשובה השלילית מתבקשת מאליה, זאת בין היתר נוכח העובדה כי המבוטחת ידעה משך כל התקופה שחלפה מאז מועד הפקת האישור ועד מועד אירוע הגניבה כי אמצעי המיגון לוקים בחסר, וחרף האמור, היא לא נקפה אצבע להשלמתם, ועל כן, אין למבוטחת להלין אלא על עצמה.
ניתן אף להיזקק למבחנים כלליים מתורת הנזיקין של "מונע הנזק הזול יותר", כאשר אין חולק כי הרכב היה בבעלותה ובחזקתה הבלעדית של המבוטחת והיא לא טרחה משך תקופה המגיעה כמעט לכדי שנתיים להתקין את אמצעי המיגון החסר. ויובהר, הואיל וזכות התביעה של התובעת נגזרת אך מזכות המבוטחת באופן שלנגד עינינו עומדת זכות הסוברוגציה בגדרה התובעת נכנסת בנעלי המבוטחת, זאת לאחר שזו נשאה בתשלום תגמולי הביטוח, הרי כל טענה הגנה העומדת לצד שלישי, בנידון דידן לרדיו אשרף, כנגד המבוטחת, עומדת לו אף במישור יחסיו עם התובעת. אין לתובעת זכות עדיפה על פני זכות המבוטחת ובוודאי שאין לה זכות העומדת על רגליים עצמאיות, אלא מדובר בזכות שיונקת את חיותה אך מזכותה של המבוטחת, וכזו היא כפופה לטענות ההגנה של הצד השלישי. ראו בעניין האמור בסעיף 62 של חוק חוזה הביטוח שדן בזכות התחלוף.
סיכומם של דברים
29.על כן, ובהינתן הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, ובוודאי בהצטרפם יחדיו, דין התביעה להידחות, זאת אף לו הייתי צועד כברת דרך ארוכה לטובת המבוטחת ויוצא מנקודת הנחה שאכן אמצעי המיגון לקו בחסר כך שברכב לא הייתה מותקנת קודנית. אני מורה איפוא על דחיית התביעה. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. ויובהר, אומנם חככתי בדעת שמא יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, ואולם, החלטתי בסופו של יום שלא לחייבה בהוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו. התובעת העמידה תביעה שראויה הייתה להישמע, הגם שבסופו של יום נדחתה על ידי בית המשפט. כמו כן, נתתי את דעתי לעובדה כי התובעת הסכימה להכריע את הדין בהתאם להוראת סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ''ד- 1984.
30. המזכירות תמציא בדואר רשום לבאי כוח הצדדים את פסק הדין ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, בהעדר הצדדים.
