-
התביעה שבפני הוגשה על ידי התובעת (להלן: "האם") ועניינה חיוב הנתבע (להלן: "האב") במזונות ובמדור הקטינה.
א.רקע עובדתי
-
ביום ***** 2011 הצדדים נישאו כדמו"י.
-
ביום ***** 2012 הצדדים התגרשו, כאשר האם היתה בחודש השביעי להריונה.
-
ביום ***** נולדה הקטינה, כיום בת 5 וחצי (להלן גם: "הקטינה").
-
האב סירב להירשם כאבי הקטינה במעמד הלידה. האב אינו מצוי בכל סוג של קשר עם הקטינה, וזאת מיום היוולדה.
-
תביעת המזונות דנן הוגשה על ידי האם לפני 5 שנים, בד בבד עם תביעת אבהות (תמ"ש 42304-05-13) ותביעת משמורת (תמ"ש 42325-05-13). תיק זה של הצדדים הוא ה-6 במספר שנדון בפני.
לאור המחלוקת בין הצדדים בדבר אבהות הקטינה, כפי שיפורט להלן, גם הליך זה נמשך זמן רב.
-
ביום 19.11.14 בתום דיון במעמד הצדדים ניתנה החלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים לפיה האב יישא במזונות הקטינה בסך 1,350 ₪ וכן במחצית ההוצאות הרפואיות ובמחצית הוצאות החינוך של הקטינה. כמו כן, נקבע כי משמורת הקטינה תהא בידי האם בלבד, בשל סירוב האב לקיום קשר בינו לבין הקטינה, ותיק המשמורת נסגר (תמ"ש 42325-05-13).
-
ביום 10.7.16 הוגשה בקשת האב לעיון מחדש בפסיקת המזונות הזמניים וכן לעיכוב ביצוע של ההחלטה לפסיקת מזונות זמניים, לטענתו בשל ערעור שהגיש על כך לביהמ"ש המחוזי וקבלת הערעור. אולם בחינת פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מיום 21.4.16 (עש"א 20512-01-16) מעלה כי הערעור לא נסב על ההחלטה לפסיקת מזונות זמניים, אלא על ייצוגו של האב על ידי הסיוע המשפטי (סירוב הסיוע המשפטי לאשר לו ייצוג). לפיכך, ביום 24.7.16 ניתנה החלטתי בבקשה:
"לאחר עיון, דין הבקשה לעיון מחדש להידחות.
יוזכר כי בתיק האבהות ניתנה החלטה מפורטת לרבות לגבי עמדות הצדדים בעניין בירור האבהות ובדבר הנסיבות המיוחדות לתיק זה.
הבקשה דנן לא איזכרה החלטה זו באופן מעמיק כלל.
גם הפרשנות להכרעת בית המשפט המחוזי אינה מדויקת. בית המשפט המחוזי לא דן בערעור על החלטת בית משפט זה אלא על החלטת הסיוע המשפטי שלא להעמיד ייצוג למבקש.
ההליך מתנהל בפני מזה זמן רב ועד עתה לא הועלתה טענה כלפי תשלום המזונות המינימלי שהושת על המשיב. טענותיו של המשיב ידועות ויידונו בהמשך.
ויוזכר כי מי שהודיע מראש שלא יקבל כל הכרעה בתיק האבהות היה המשיב עצמו.
יש גם לקחת בחשבון את העדר הקשר בין המשיב לקטינה והנטל הגדול עוד יותר על כתפי האם.
עוד יודגש כי ההחלטה בדבר חיובו של המשיב במזונות זמניים ניתנה עוד ביום 19.11.2014 וכי המשיב עצמו נכח בעת מתן ההחלטה.
אין בבקשה הנוכחית כל שינוי נסיבות אלא למעשה "כתב ערעור" על ההחלטה, וכידוע אין זו הדרך הדיונית הנכונה לשינוי החלטה זו.
הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות."
-
ביום 16.11.16 ניתן פסק הדין בתיק האבהות (תמ"ש 42304-05-13), אשר עיקריו יובאו בהמשך. במסגרת פסק הדין לא נעתרתי לבקשה לעריכת בדיקת רקמות בין הקטינה לאב ולא נעתרתי לבקשה להביא ראיות להוריית הקטינה מהסיבות הבאות: לאור עמדת ב"כ היועמ"ש רווחה שהתנגדה לביצוע הבדיקה בשל החשש לפגיעה טובת הקטינה; חוו"ד בית הדין הרבני הגדול שהמליצה שלא לערוך בדיקה בשל חשש ממזרות; תסקיר שהוגש בעניין זה ובו הומלץ שלא לבצע בדיקה בשל החשש לפגיעה בטובת הקטינה; לאור חוק מידע גנטי והעובדה שהאב אינו בקשר עם הקטינה מיום היוולדה וכי הוא משלם את מזונותיה.
-
בקשה לאורכה להגשת ערעור שהוגשה על ידי האם בעניין פסק הדין כאמור נמחקה מחמת חוסר מעש ולאחר שגם האב לא הגיב לבקשה, על ידי כב' הש' גרוסמן בבית המשפט המחוזי (עמ"ש 13321-01-17).
-
יש לציין כי ביום 2.11.17 במסגרת תיק הוצל"פ, הגיעו הצדדים להסכמה בפני כב' רשמת ההוצל"פ כי בשל חוב מזונות עבר וכן בשל מזונות שוטפים, האב יעביר לידי האם סך של 2,550 ₪ אותו מקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין קצבת נכות – 1,350 ₪ בגין המזונות השוטפים ו-1,200 ₪ בגין חוב מזונות עבר.
-
להשלמת התמונה, יצוין כי בחודש 12/2017 הגיש האב תביעה כנגד האם לקביעת הסדרי שהות עם הקטינה (תלה"מ 17085-12-17). במסגרת דיון קדם משפט שנערך בפני ביום 19.2.18, הוצע לצדדים, לאור ההסדר אליו הגיעו בתיק ההוצל"פ, כי האב יירשם כאבי הקטינה ומלוא קצבת התלויים תועבר לידי האם עבור הקטינה כמזונות והאב לא יישא במזונות מעבר לכך. לא הושגה הסכמה כאמור והאב ציין כי אינו חפץ בכנות לקבוע הסדרי שהות עם הקטינה.
-
בפסק הדין בתלה"מ 17085-12-17 בתביעת הסדרי השהות של האב ציינתי את הדברים הבאים, אשר מפאת חשיבותם להבנת המחלוקות בין הצדדים יובאו במלואם:
-
התיק מוכר לי היטב מהתנהלות הצדדים בפניי, החל מחודש מאי 2013.
-
ביום 16.11.2016 ניתן על ידי פסק דין מפורט בתביעת אבהות שהגישה האם ולאור סירובו המתמשך של האב לשתף פעולה עם רישום אבהותו. פסק הדין ניתן לאחר שהוגש תסקיר ולאור חשש שעלה עם אפשרות פגיעה בקטינה, בשל הטענות לעניין אופן הורייתה.
-
יצוין, כי מאז לידת הקטינה התובע אינו בקשר עמה. עם זאת, הוא משלם את המזונות שנפסקו.
-
סופו של הליך האבהות היה שנדחו בקשות שני הצדדים להבאת ראיות במסגרת תביעת האבהות, מאחר שהדבר אינו עולה עם טובת הקטינה ואף עלול היה לפגוע בה ישירות. איש מן הצדדים לא ערער על פסק הדין.
-
עם זאת, ההליכים בין הצדדים נמשכים ולאחרונה נשמעו ההוכחות בתביעת המזונות וניתן צו לסיכומים.
-
כל הצעות הפשרה שהועלו, לרבות הוצאות יצירתיות אשר יפתרו את העניין, הן לטובת הצדדים ובפרט לטובת הקטינה, לא צלחו.
-
גם הניסיון הארוך שנעשה כעת, לגרום לכך שיהיה פתרון כולל הן לרישום התובע כאביה של הקטינה והן לפתרון בנושא המזונות ובנושא החובות בהוצאה לפועל לא צלח.
-
מחד, התובע מסרב לרישומו כאב. הנתבעת חפצה ברישום ומזה שנים עותרת להסדרת אבהותו של התובע. מנגד, התובע הגיש עתה, כאשר הקטינה בת כחמש וחצי, תביעה זו להסדרי ראיה כאשר הוא עומד בסירובו להסדיר את עניין אבהותו המהותית והפורמאלית.
-
בנסיבות הללו וכאשר מחד התובע מכחיש את אבהותו וממשיך להעלות את אותן טענות, בצירוף כעת טענות חדשות ובו שולל הוא את אבהותו וכאשר ברור שכל יצירת קשר (כאשר לא קיים קשר ממועד לידת הקטינה), יהווה "רעידת אדמה" משפחתית משמעותית ביותר בפרט לקטינה, אשר איננה מכירה את התובע.
-
תנאי בסיסי לדיון בתביעה זו הוא הכרה של התובע באבהותו לקטינה. לא ניתן לעבור לשלב השני של הליך טיפולי ליצירת הקשר טרם שהתובע יסכים להסדרת האבהות ויחדל מהעלאת הטענות הקשורות להוריית הקטינה.
-
הקטינה בת חמש וחצי ואין בכוונתי להעביר אותה את אותה "רעידת אדמה" ולהתחיל בהליך טיפולי ליצירת קשר, כאשר הבסיס ליצירת הקשר הוא הסכמה והכרה של התובע באבהותו. בהעדר הסכמה שכזו נשמט, לטעמי, כל הבסיס להגשת תביעה זו ולהתחלת הליך טיפולי כלשהו.
-
ה"מפתח" ליציאה ממצב זה היה ועודנו בידיו של התובע ובידיו בלבד. יסכים להסדרת האבהות – איעתר מיידית לתחילת הליך טיפולי מותאם ליצירת הקשר; ימשיך לעמוד בסירובו להכרה באבהות – לא ניתן יהיה להיעתר לסעדים הקשורים לקשר עם הקטינה, שהרי לא יעלה על הדעת שבית המשפט יורה על זמני שהות ותחילת הליך טיפולי עם התובע שעה שהוא טוען, במקביל, כי הוא איננו אביה של הקטינה. בנסיבות הללו לא יועיל כל צו שיפוטי וכל הליך טיפולי שיתחיל.
-
מאחר וכל הניסיונות במסגרת דיון זה להביא להסכמה לעניין רישום האבהות לא צלחו ומאחר ובנימוקי פסק הדין לאבהות לא ניתן לחייב את התובע לשתף פעולה, נשמט הבסיס גם לתביעה זו.
-
יסכים התובע בעתיד לרישומו כאב או לכל הסכמה אחרת משותפת עם האם ולאחר אישור של מצב זה יוכל להגיש כל הליך בו הוא חפץ, בעניינה של הקטינה." (ההדגשות הוספו).
-
לאחר דיון הוכחות וסיכומים בכתב, ניתן כעת פסק הדין.
ב.תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות האם
-
האם טוענת כי יש לחייב האב לשאת במזונות ובמדור הקטינה, אולם לא נקבה בסכום מדויק. האם טוענת כי יש "להעלות את סכום המזונות הזמניים שנפסקו". כמו כן, טוענת כי הוצאות וצרכי הקטינה הם בסך 2,525 ₪ לחודש (כולל: צהרון, גן, מזון וכלכלה, ביגוד, היגיינה ובילויים) ומדור הקטינה הוא בסך 3,000 ₪ והוצאותיו בסך 1,230 ₪ אולם לא ציינה מהו הסכום המדויק, לגבי כל אחד מהרכיבים ,בו יש לחייב את האב.
-
האם טוענת כי האב עובד כ*****ו**** בחנות ה******, ולאור כישוריו יש לו יכולת השתכרות גבוהה (לא צוין סכום מדויק). האם טוענת כי האב "עובד בשחור". האם טוענת כי נוסף לשכרו, מקבל האב קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. האם טוענת כי לאב דירה בבעלותו וכן הוא מחזיק ברכב ובאופנוע, דבר המעיד על יכולתו הכלכלית.
-
האם טוענת כי עובדת כ***** בגן ילדים ומשתכרת בסך 4,500 ₪ בחודש. האם טוענת כי מצבה הכלכלי בכי רע, הוצאות הקטינה גדלות והיא מתקשה לספקן לאור מציאות חייה, משמורת הקטינה המצויה בידה באופן מלא ובלעדי וכן נישואיה מחדש והולדת בת בחודש 7/2017.
-
האם טוענת כי יש לחייב את האב בהוצאות משפט משמעותיות ושכ"ט עו"ד לאור התנהלותו בהליכים המשפטיים לאורך השנים.
תמצית טענות האב
-
האב טוען כי יש לדחות את התביעה, מאחר שהוא אינו האב הרשום של הקטינה וכן מאחר שהוא אינו אבי הקטינה. האב מבקש לבטל את חיובו במזונות ממועד הגשת התביעה.
-
האב טוען כי הסכומים שדורשת האם עבור מזונות הקטינה הינם מנופחים ומוגזמים, אולם לא ציין אם יש סכום שמוכן לשאת בו ומהו.
-
האב טוען כי הוא אינו עובד משנת 2012, לאור מחלה נפשית ממנה סובל מגיל צעיר. האב טוען כי מקבל קצבת נכות בסך 2,550 ₪ בחודש וממנה מתקיים. האב טוען כי מתגורר בבית אימו ואין לו רכוש או זכויות וחסכונות.
-
האב טוען כי האם משתכרת בסך 6,000 ₪ בחודש וכן כי היא בעלת 14 שנות לימוד ומועסקת מזה 9 שנים בגן הילדים. האב טוען כי מצבה הכלכלי של האם שפיר, היא בעלת דירה, רכוש וחסכונות ומתגוררת כיום בבית הוריו של בן זוגה החדש.
-
האב טוען כי יש לחייב את האם בהוצאות משפט לטובת הלשכה לסיוע משפטי ושכ"ט עו"ד.
ג.דיון והכרעה
-
השאלה המשפטית בה יש להכריע במסגרת פסק דין זה הינה האם יש לחייב את האב במזונות הקטינה כפי שטוענת האם על אף אי הרישום, או האם יש לדחות את התביעה לאור טענתו של האב כי הוא אינו אביה של הקטינה.
-
בנסיבות תיק זה ראשית יש להכריע בשאלת החבות – האם לצורכי המזונות הנתבע הינו אבי הקטינה ומכאן שמחויב במזונותיה אם לאו. לאחר מכן, ככל שלצורכי המזונות ייקבע כי הנתבע הוא אביה הקטינה, יש לבחון את שיעור החבות במזונותיה.
-
בין הצדדים שוררת מחלוקת בעניין אבהות הקטינה לצורך חיוב הקטינה במזונות. מפאת חשיבות הדברים להכרעה בתיק מזונות זה, יובאו להלן קטעים נבחרים מתוך פסק הדין שניתן על ידי בתביעת האבהות שהגישה האם.
-
יצוין, כי ההליך נמשך שנים רבות, זאת לאור סירוב הצדדים שניהם להגיע לנקודת הסכמה ולו מינימלית לטובת הקטינה כאשר בד בבד מדגישים בטענותיהם את הצורך בבירור האבהות בשל השתייכותם לעדה הבוכרית.
-
עוד יצוין כי עמדת ב"כ היועמ"ש רווחה, בית הדין הרבני הגדול וכן עו"ס לסדרי דין שערכה תסקיר בעניין המשפחה היו כי אין לאפשר עריכת בדיקת רקמות בין האב לקטינה וכי אין הביא ראיות להוריית הקטינה, לאור טובת הקטינה המונחת על הכף.
-
מפסק הדין בנשוא האבהות עולה כי הסכסוך בין הצדדים מונע את הסדרת האבהות של הקטינה ובניגוד לטובתה:
"12. ביום 4.3.2014 הוגשה תגובה עדכנית של ב"כ היועמ"ש רווחה לאחר קבלת חוו"ד בית הדין הרבני הגדול. מהתגובה עולה כי בנסיבות העניין אין לערוך בדיקת רקמות בשל החשש לפגיעה חמור בכשרות הנישואין של הקטינה. חוו"ד של בית הדין הרבני הגדול קבעה כי אין לאשר בדיקה להוכחת אבהות מכל סוג שהוא. לאור כך ב"כ היועמ"ש מתנגדת לבקשת האם להוכחת אבהותו של הנתבע ומבקשת לדחותה.
[...]
16. ביום 6.2.2016 הוגש תסקיר משלים. התסקיר דחה את בקשת שני ההורים לעריכת בדיקת הרקמות וקבע כך: "כאשר עומדת בפנינו השאלה האם להעדיף את הזכות והחובה להגיע לחקר האמת על פי הבדיקה או להעדיף את טובתה של הקטינה, מן הנכון והראוי להעדיף את טובתה של הקטינה היות ועקרון טובת הילד הינו "עקרון על".
להערכתי המקצועית, במידה ותתבצע בדיקת רקמות אשר תוצאותיה יהיו שליליות היא עשויה לפגוע בטובתה של הקטינה ולהוביל לפגיעה באינטרסים הפסיכולוגיים, החומריים והחברתיים של הקטינה. כמו כן במידה ותתקיים הבדיקה אשר תוצאותיה יהיו חיוביות לא ברור האם האב יקח חלק בחיי הקטינה. לאור כל האמור לא אמליץ על ביצוע הבדיקה העלולה לפגוע באינטרסים של הקטינה".
[...]
17. לאחר קיום שלושה דיונים, אשר בכל אחד מהם נערך ניסיון להביא הצדדים לידי הסכמה וכן לאחר בחינת טענות הצדדים כולם אני דוחה את הבקשה לעריכת בדיקת רקמות.
18. ראשית, חוק מידע גנטי אינו מאפשר לביהמ"ש שיקול דעת בקביעה האם להורות על עריכת בדיקת רקמות בנסיבות תיק זה. איננו עומדים בפני אחד החריגים הקבוע בחוק לגבי סכנת חיים או חשש למצב בריאותי בלתי הפיך.
19. שנית, חוות הדעת של בית הדין הרבני הגדול קבעה נחרצות כי קיים חשש ממזרות ממשי. לכן, טובת הקטינה היא באופן חד משמעי באי עריכת בדיקת הרקמות.
20. שלישית, הנתבע מעביר מדי חודש דמי מזונות כאמור לעיל.
21. רביעית, הקטינה מזה שנים וגם כיום, אינה בקשר עם הנתבע.
[...]
23. לאחר בחינת עמדות הצדדים שהובאו בתיק באופן מלא, דין בקשת האם והנתבע לקביעת התיק להוכחות בעניין נסיבות הוריית הקטינה – להידחות. מקובלים עליי במלואם נימוקי ב"כ היועמ"ש רווחה.
[...]
24. שני הצדדים מתעלמים באופן עקבי מהחלטות בית המשפט ואיש מהם בתגובתו העדכנית ועל אף התסקיר ועל אף ההחלטות הברורות אינו מתייחס גם בעמדתו העדכנית לטובתה של הקטינה ושל ההשפעה שיכול עצם הליך ההוכחות להיות לגבי טובתה, עתידה ואינטרסיה.
25. כל אחד מהצדדים מפנה אך ורק לעמדתו בה הוא מצדד בראשית התיק.
[...]
26. הליך האבהות אינו נועד להרגיע חששות, להפיג ספקות או לשמש כלי נשק של צדדים אחד כלפי השני. בראש ובראשונה הוא נועד לבחון את טובתה של הקטינה ומילוי צרכיה ואינטרסיה. שני הצדדים באופן עקבי מתעלמים מכך.
27. אין די בתמימות הדעים של הצדדים על מנת להתעלם מטובתה של הקטינה ולהורות על הבאת ראיות שמשמעותן עלולה להיות פגיעה ישירה בקטינה.
28. יתרה מכך, הנתבע הודיע לבימ"ש במספר אופנים כי גם היה ויהיה פס"ד המורה כי הוא אביה של הקטינה, מאחר ולא תבוצע בדיקת רקמות הוא מבחינתו לא ישלים עם פסיקה זו. מאחר וזהו המצב ממילא אין בימ"ש מנהל הליך סרק שאין בו לסייע לקטינה אלא שישיג רק את המשך הסכסוך שבין הצדדים. יתרה מכך, ובאופן מצער, הודיעה ב"כ הנתבע כי כל עוד לא תהיה הוכחה חד משמעית לאבהות, הקטינה תגדל בסביבה הרואה בה ממזרה.
29. פועל יוצא של עמדות ההורים ומאחר ולא ניתן לערוך בדיקת רקמות כי ספק לעולם יהיה מבחינת הנתבע. גם לו הייתי מורה על הליך של הבאת ראיות הרי שהדבר לא היה מביא מזור לאור מאזן ההסתברויות.
[...]
30. העו"ס אשר בחנה את המצב המשפחה והקטינה ציינה מפורשות כי אין מקום להמשך הבירור בהליך האבהות. העו"ס ציינה כי הבטחת שלומה של הקטינה יכולה להיות היה והנתבע היה מכיר באבהותו והצדדים היו נרשמים בהסכמה כהוריה – או אז היה מועבר מסר לחברה ולקהילה בה חיה הקטינה כי הקטינה היא בתו של הנתבע. העו"ס שבה וציינה כי ההליך הראייתי לא יביא מזור לספקות שעולים בשל תביעה זו ועלול לפגוע בקטינה." (ההדגשות הוספו).
-
מן האמור לעיל, עולה כי לא ניתן היה לקבוע את אבהות הקטינה, במסגרת תביעת האבהות בשל התנהלות הצדדים, ולא ניתן היה לקבוע את אבהות הקטינה, במסגרת תביעת האבהות, בשל עיקרון טובת הקטינה ולאור המלצות הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בתיק. לפיכך, לא שוכנעתי כי יש להורות על ביצוע בדיקת רקמות בין האב לקטינה, ולא שוכנעתי כי יש להביא ראיות אף במדרג השני.
-
הפסיקה קבעה כי במקרים של חשש ממזרות ניתן עדיין לדון ולהכריע ולהורות על חיוב בתביעת מזונות כאשר על בית המשפט לקבוע אגב גררא האם הנתבע הינו אבי הקטינה.
-
כידוע, הראיה הטובה ביותר לשם הוכחת אבהות היא בדיקה גנטית. עם זאת, בהתאם להוראות ס' 28ה לחוק מידע גנטי, תשס"א – 2000 (להלן: "חוק מידע גנטי"), ובנסיבות התיק לא ניתן היה לבצע את בדיקת הרקמות.
-
על מנת להכריע בשאלת קביעת אבהות הקטינה לצורך חיוב האב במזונותיה, על פי הפסיקה עומדות בפני ביהמ"ש מספר דרכים לבחינת השאלה, שלא על פי חוק מידע גנטי כאמור, אלא באמצעות ראיות אחרות.
-
תמ"ש (י-ם) 35350-11-11 פלונית נ' פלוני (5.10.14) שנדון בפני כב' הש' פלקס, עסק בחיוב מזונות אב שטען כי הקטינה אינה ביתו הביולוגית, כי היא בתו של אחר ולכן אין לחייבו במזונות הקטינה. בפסק הדין נקבע כי לאור הדין האישי של הצדדים, חל הכלל של "רוב בעילות אחר הבעל". קרי, נקודת המוצא הראייתית היתה כי מדובר באב של הקטינה, מאחר שהקטינה נולדה בעת שהצדדים היו נשואים. על כן חוייב את האב במזונות הקטינה.
-
בעמ"ש 24955-03-11 נ' ואח' נ' ה' ואח' (28.8.12) מציין כב' הש' שנלר את החשיבות של שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש האזרחי, שאינו מחויב לנהוג לפי כללי ההלכה, לרבות בעניין החזקה של "רוב בעילות אחר הבעל". מדובר בבחינה ראייתית אזרחית, שלא על פי בדיקה גנטית, אלא על פי מידת הוכחה של מעל 51% הדרושה במשפטי אבהות.
-
על כן, בית המשפט האזרחי יכול לקבוע בבחינה ראייתית אזרחית לצורכי המזונות ולטובת הקטינה האם הנתבע הינו אביה. זאת, בסייגים הנדרשים כמפורט בפסק דינו של כב' השופט שנלר (לגבי חלוקת הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי).
-
בענייננו, אני קובעת כי האב הוא אביה של הקטינה, וזאת לצורכי חיוב במזונות הקטינה בלבד. בהתאם לפסיקה שלעיל, משלא ניתן היה לערוך בדיקה גנטית לקביעת האבהות, הן על פי הכלל של רוב בעילות אחר הבעל והן על פי מידת ההוכחה האזרחית – שוכנעתי כי בנסיבות תיק זה ניתן לקבוע את אבהות הקטינה לצרוך חיוב האב במזונותיה על פי שתי הדרכים המצוינות לעיל.
-
כלל הראיות בתיק מצביעות כי האב הוא אבי הקטינה, לצורך חיובו במזונותיה ברמה הנדרשת לחיוב אזרחי: הצדדים היו נשואים בעת שהאם הרתה את הקטינה וחלה החזקה של "רוב בעילות אחר הבעל", האב הגיע לבית החולים עם תעודת הזהות שלו כאשר בכוונתו להירשם כאבי הקטינה (ראו: פרוטוקול מיום 11.1.18 עמ' 58 שורה 17), רק בשל ריב בין הצדדים בבית החולים לא נרשם הנתבע כאבי הקטינה, התנהלות הצדדים בהליכים המשפטיים בפני, שינוי הגרסאות של האב (בהליך האבהות טען טענות מסויימות לגבי הוריית הקטינה וכעת טען טענות אחרות שלא מתיישבות עם גרסה זו כלל וכלל), האב הגיש תביעה לקביעת הסדרי שהות עם הקטינה וכו'.
-
ניכר כי עניין אי רישום האבהות של הנתבע על הקטינה נובע אך ורק ממשקעים זוגיים בין הצדדים ולא בשל עובדה הקשורה להוריית הקטינה.
-
אשר על כן, אני קובעת כי מבחינה אזרחית ולצורכי מזונות, הנתבע הינו אבי הקטינה (לצורך חיובו במזונות הקטינה בלבד). כתוצאה מכך, ומאחר שמדובר באב יהודי– האב חייב במזונות בתו על פי הדין האישי.
-
על כן ולאור זאת, יש לקבוע כעת את שיעור חיובו של האב במזונות הקטינה בהתחשב בהשתכרות ההורים וצרכי הקטינה.
אופן ניהול ההליך על ידי הצדדים
-
טרם ניתוח הנתונים ונסיבות תיק זה, אבקש לציין כי ההליך שבפני התאפיין בדלות הבאת ראיות על ידי הצדדים להוכחת טענותיהם, דלות בהבאת ראיות נגדיות לסתור טענת הצד השני, וכן העלאת טיעונים מטעם הצדדים שניהם בסוגיות שבמחלוקת.
-
כך לדוגמה האם לא טענה בסיכומיה מהו סכום המזונות המדויק לו עותרת והאב לא טען מהו סכום המזונות בו הוא מוכן לשאת היה וטענותיו יידחו, או טיעונים בהתאם לתשלום מזונות זמניים מטעמו לאורך זמן רב ובהתאם להסכמות הצדדים בהוצל"פ.
-
כך לדוגמה האם טענה בחקירתה כי בידה חשבון בנק משותף עם בן זוגה החדש והיא תצרף פירוטו על מנת להוכיח מצבה הכלכלי, אולם לא עשתה כן. גם האב טען כי אין ביכולתו לעבוד לאור מצבו הבריאותי אולם לא צירף אישורים רפואיים המוכיחים זאת. כמו כן, לא צירף ראיות בדבר מצבו הכלכלי הקשה הנטען והטענה כי מתקיים מקצבת הנכות שמקבל מאת המל"ל בלבד. האב צירף לתצהירו תדפיס עו"ש המוכיח אחרת (תשלום עבור טלפון נייד ללא ראיות בדבר הוצאות החזקת המדור שנטען כי משלם).
-
מצאתי לנכון לציין האמור לעיל, על מנת לעמוד על הקושי שהדבר הציב בפני ביהמ"ש בניהול ההליך ובפרט במתן ההכרעה הסופית, כאשר טענות הצדדים הסופיות המונחות בפני חסרות, דלות בראיות ובטענות, וביהמ"ש נדרש להשלים את החסר, בהתאם לכתבי הטענות והחקירות. התנהלות זו תובא בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות ההליך.
הכנסות האם
-
האם עובדת כ******.
-
האם טוענת כי "משכורתה העתידה" היא בסך 4,500 ₪. האם לא פירטה ולא נימקה מה הכוונה בציינה כי זהו השכר העתידי שלה, לא הביאה ראיות לגבי כך, לכן ההתייחסות הינה כשכרה זה הוא גם שכרה הנוכחי. גם הראיות שהובאו מטעמה, כפי שיפורט להלן, תמכו בכך שזהו שכרה הנוכחי.
-
האב טוען כי האם הינה אישה צעירה ובריאה, בעלת 14 שנות לימוד ועובדת מזה 9 שנים בגן ילדים. האב טוען כי האם משתכרת בסך 6,000 ₪ בחודש (לא צוין האם מדובר בסכום נטו או ברוטו) וכן טוען כי היא בעלת רכוש וחסכונות: דירה חדשה, שני רכבים, חסכונות במספר חשבונות בנק.
-
כעולה מתלושי השכר אשר צורפו על ידי האם לתצהירה (עבור החודשים: 11-12/2016 וכן 1-6/2017) משכורתה הממוצעת של האם הינה בסך 4,500 ₪ שכר נטו בחודש. זאת, בניגוד לטענות האב כי היא משתכרת בממוצע בסך 6,000 ₪ נטו מדי חודש.
-
האם ציינה בחקירתה כי יצאה לחופשת לידה בחודש 7/2017 ולכן לא צירפה תלושי שכר לגבי יתר שנת 2017 (ראו: פרוטוקול מיום 11.1.18 עמ' 39 שורות 16-25). אני מקבלת טענה זו.
-
על אף טענות האם בכתבי הטענות כי היא משלמת דמי שכירות בסך 3,000 ₪ מדי חודש, האם ציינה בחקירתה כי מחודש 12/2017 וכיום היא ובני משפחתה מתגוררים אצל ההורים של בן זוגה (ראו: פרוטוקול מיום 11.18 עמ' 38 שורות 10-28). לפיכך, היא איננה נושאת בדמי שכירות כפי שנטען על ידה וסכום זה לא הופחת מהכנסת האם על מנת לעמוד על הכנסתה הפנויה.
-
לאחר בחינת מכלול הראיות שצורפו לתיק ובחינת טענות הצדדים בדבר השתכרות האם, אני קובעת כי ממוצע שכרה החודשי של האם הינו בסך 4,500 ₪ נטו בחודש.
הכנסות האב
-
הצדדים במחלוקת קשה לגבי רכיב זה והפערים ביניהם קוטביים.
-
האם טוענת כי האב עובד כשף וכקצב בחנות השייכת לאחיו ומשתכר סכומים גבוהים ביותר. עם זאת, האם לא נקבה בסכום בו האב משתכר לטענתה. האם טוענת כי יש בידה ראיות אותן צירפה בתיק ההוצל"פ ולפיהן הוכח כי האב עובד מדי יום ביומו בחנות של אחיו.
-
האב טוען כי אינו עובד משנת 2012 לאור מחלה נפשית ממנה סובל ובגינה מקבל קצבת נכות בסך 2,550 ₪. האב טוען כי מתקיים מקצבה זו בלבד, כי אין לו חסכונות או זכויות והוא מתגורר בבית אימו ונושא בהוצאות אחזקת המדור.
-
לאחר בחינת ראיות הצדדים וחקירותיהם, אין בידי לקבל טענה זו של האב. האב טוען כי מתקיים מקצבת נכות בסך 2,550 ₪ בלבד. בד בבד טוען האב כי קצבת הנכות מועברת על ידו מדי חודש לידי האם, במסגרת הסכמת הצדדים בתיק הוצל"פ לפיה סך של 2,550 ₪ קצבת הנכות של האב תעוקל מדי חודש – 1,200 ₪ עבור חוב עבר ו-1,350 ₪ עבור מזונות שוטפים.
-
האב לא נתן כל הסבר או פירוט כיצד הוא מתקיים אם כל קצבת הנכות שממנה טען שהוא חי, מועברת מדי חודש לידי האם בגין מזונות שוטפים וחוב עבר. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהאב טוען כי נושא בהוצאות אחזקת המדור בבית אימו עימה הוא מתגורר, על אף שלא תמך טענותיו בראיות.
-
כמו כן, האב לא צירף כל מסמך רפואי בדבר אי יכולתו הנוכחית והעתידית לעבוד.
-
יתרה מכך, בחקירת האב, כאשר נשאל לגבי העבודה בחנות של אחיו ולגבי סרטוני הווידאו במסגרת תיק ההוצאה לפועל בו הוא נראה עובד בחנות, הוא הודה כי הוא מגיע לחנות מדי יום ביומו, עוזר לאחיו במטלות השונות של החנות, כולל מכירת בשר לאנשים, תשלום בקופה וכו' אולם הוא אינו מקבל על כך כל תשלום או שכר עבודה. האב טוען כי עושה זאת בהתנדבות ומאחר שאחיו "דואג" לו בצורה זו , לאור מצבו הבריאותי, ונותן לו בתמורה בשר מהקצביה (ראו: פרוטוקול מיום 11.1.18 עמ' 63 שורות 10-17, עמ' 64 שורות 8-25, עמ' 65 שורות 21-25, עמ' 66 שורות 1-10).
-
שוכנעתי כי האב עובד בחנות של אחיו ומקבל על כך שכר. גרסתו של האב לא היתה מהימנה בעניין זה. בראשית ההליך טען כי אינו עובד כלל, ולאחר שצורפו הראיות במסגרת תיק ההוצל"פ והאב צולם בעת היותו בקצביה, עובד בעבודות פיזיות שונות המצריכות כישורים וידע מסוימים ואף מקבל כספים בקופה ועורך התחשבנות אל מול הלקוחות – טען האב כי למעשה הוא מגיע כל יום לקצביה של אחיו בהתנדבות וללא תמורה.
-
אינני מקבלת גרסתו זו של האב. הפעולות שתוארו לעיל המבוצעות על ידי האב בחנות אחיו מצביעות באופן מובהק על כך שלא מדובר בעזרה מעת לעת אלא הגעה קבועה ושוטפת ורציפה לקצביה וביצוע פעולות שהן בעלות אופי מובהק של "עובד" ולא רק "עוזר בהתנדבות".
-
על אף שהאם לא הוכיחה העברת כספים בפועל מאחי האב לידי האב, אינני מקבלת את גרסת האב כי הוא מגיע לחנות מדי יום ומבצע פעולות של עבודה באופן ברור אך אינו מקבל על כך תמורה, פרט לבשר.
-
האב טוען כי לאור כישוריו הדלים ומחלתו הוא אינו יכול להשתכר כלל גם בעתיד. האם טוענת כי האב עובד מזה שנים בחנות של אחיו, יש לו יכולת וכישורים בתחום ההסעדה ולכן יש לו יכולת להשתכר בסכומים גבוהים (האם לא נקבה בסכום מדויק). לאחר בחינת טענות הצדדים, שוכנעתי כי האב הינו בחור צעיר, ועל אף טענתו כי לאור המחלה אינו יכול לעבוד כלל, הוא עובד מדי יום בחנות של אחיו.
-
הנתבע לא צירף הוכחות לטענותיו בעניין מצבו הבריאותי המונע ממנו עבודה גם עתידית.
-
לאחר בחינת טענות וראיות הצדדים בעניין זה שוכנעתי כי השתכרות האב שתשקף תמונת מצב עובדתית מלאה ומהימנה היא לכל הפחות, כפי שכר המינימום במשק, נכון לשנת 2018 – בסך 5,300 ₪ לחודש.
-
לסכום זה יש להוסיף להכנסתו של האב את קצבת הנכות שמקבל האב מדי חודש בסך 2,550 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי.
-
עוד, יצוין כי האב אינו נושא בדמי שכירות מדי חודש או בתשלום משכנתא, הואיל ומתגורר אצל אימו. האב לא הוכיח את טענתו כי נושא בהוצאות אחזקת המדור בבית אימו ולא צירף ולו ראיה אחת לתמיכת טענותיו. לכן, לא הופחת מהכנסתו סכום שישקף את הכנסתו הפנויה.
-
לאחר בחינת מכלול הראיות שהוצגו בפני ובחינת טענות הצדדים בדבר הכנסות האב, אני קובעת כי הכנסתו החודשית הכוללת של האב הינה בסך 7,850 ₪ נטו בחודש.
הוצאות וצרכי הקטינה
-
במסגרת כתב התביעה, תבעה האם סך כולל של 5,128 ₪ עבור מזונות ומדור הקטינה. בסיכומיה, שבה וחזרה האם על הצורך בפסיקת דמי מזונות ומדור כאמור, אך לא ציינה מהו הסכום הכולל הנדרש.
-
מחישוב שנערך על ידי ביהמ"ש יוצא כי בסיכומיה העמידה האם את דמי המזונות והמדור והוצאותיו בסך כולל של 3,755 ₪ כולל הוצאות החינוך של הקטינה.
-
לכתב התביעה שהגישה האם לא צורפו נספחים או ראיות המוכיחים את צרכי הקטינה הנטענים. עם זאת, לתצהירה צירפה האם נספחים וראיות לגבי ההוצאות הנטענות ובעיקר בדבר הוצאות החינוך של הקטינה.
-
רמת החיים של הקטינה – ניתן היה להיווכח מכתבי הטענות כי הקטינה חיה ברמת חיים בינונית. על כך מעידים סכומי ההוצאות הנטענים והמבוקשים וכן יכולת המחיה של האם והקטינה ממשכורת האם בסך 4,500 ₪ ומשכורת בן זוגה הנוכחי של האם (האם לא ציינה מהו סכום משכורתו) וכן ומסכומי מזונות הקטינה (על כך עוד יפורט בהמשך, מאחר שהאם ציינה בחקירתה כי מזונות הקטינה נחסכים על ידה עבור הקטינה ולא נעשה בהם שימוש).
-
עם זאת, בשל נישואיה הנוכחיים של האם וכפי שעלה מחקירתה, המשפחה עתידה לעבור להתגורר בדירה חדשה שנרכשה על ידי האם ובן זוגה בעיר ____.
-
כמו כן, האם בעצמה העידה בחקירתה כי הסכומים שמקבלת מידי האב בגין מזונות הקטינה נחסכים על ידה והיא "לא נוגעת בהם" (ראו: פרוטוקול מיום 11.1.18 עמ' 43 שורות 10-18). הדבר מעיד על איתנות כלכלית של האם.
-
הסכומים שאותם תובעת האם הם סכומי מזונות מינימליים גם על פי פסיקת בתי המשפט. אולם, מאחר שהסכומים לא נתמכו בראיות מדויקות וספציפיות לגבי הצרכים הדווקניים של הקטינה, לא מצאתי לנכון לקבוע כי הצרכים הינם בהתאם לסכום שהתבקש על ידי האם, אלא פחות מכך (ראו: הנספחים שצורפו לתצהיר האם בדבר הוצאות הקטינה – פירוט כרטיס האשראי של האם וההוצאות המצוינות בו לגבי מזון והיגיינה והוצאות מדור, 400 ₪ מדי חודש עבור המסגרת החינוכית, 900 ₪ סכום שנתי עבור הזנה במסגרת החינוכית, 300 ₪ עבור רישום ביטוח – לא צוין האם חודשי או שנתי, 150 ₪ סכום שנתי עבור המסגרת החינוכית, 1,500 ₪ שנתי עבור צהרון, 2,100 ₪ עבור קייטנה מסיבות וביטוח למסגרת החינוכית). אני קובעת כי צרכי הקטינה השוטפים על כן נאמדים על ידי בסך של 3,200 ש"ח חודש.
-
בבחינת צרכי הקטינה וחלוקת הוצאותיה בין הוריה יש לקחת בחשבון כי האב אינו בקשר עם הקטינה מהיוולדה וכי האם נושאת באופן ישיר בכל הוצאותיה של הקטינה ואין כל חלוקה בנשיאת ההוצאות הישירות בין ההורים.
-
בסופו של יום ולאחר בחינת השתכרות ההורים, פערי ההשתכרות ביניהם (ביחס של 36% לאם- 64% לאב), שהות הקטינה עם האם בלבד, נישואי האם, גיל הקטינה, רמת חייה, הוצאות המדור של שני ההורים, אופי הסכסוך בין הצדדים, אני קובעת כי האב יישא במזונות הקטינה בסך 1,800 ₪ לחודש. סכום זה יכלול את חלקו של האב בצרכי הקטינה הבאים: מזון, ביגוד, הנעלה, היגיינה, הוצאות חינוך כולל קייטנה, הוצאות מדור וכיוצ"ב ולא יכלול מדור והוצאות רפואיות חריגות.
-
יש לציין כי בנסיבות תיק זה, החלטתי כי יש לכלול את הוצאות החינוך בגדר צרכי הקטינה השוטפים ולא להחריגם כהוצאה נוספת לתשלום משותף ושווה של ההורים. לאור התנהלות הצדדים בהליכים המשפטיים בפני, שוכנעתי כי לטובת הקטינה, על מנת שלא תהא התחשבנות שוטפת, ופניות נוספות להליכים משפטיים – יש לקבוע סכום כולל במסגרתו יובאו בחשבון הוצאות החינוך.
-
מערכת היחסים בין הצדדים וההתנהלות בכלל ההליכים המשפטיים, בפרט בהקשר המזונות והפנייה להוצל"פ, תומכת בכך שטובת הקטינה הינה לקבוע סכום מזונות כולל, שכולל בתוכו את חיוב הוצאות החינוך, ולא התנהלות בלתי פוסקת בין הצדדים של התחשבנויות והליכים משפטיים, שלא נושאת פרי ועלולה להותיר את הקטינה בפגיעה כלכלית נמשכת.
-
אשר על כן, אני קובעת כי חלקו של האב בצרכי הקטינה (הן הצרכים הבסיסיים כולל הוצאות מדור והן הצרכים החינוכיים דוגמת תשלומים למסגרות החינוך, צהרון, שיעורי עזר, אבחונים וכו') יעמוד על סך כולל של 1,800 ₪ לחודש.
-
מדור הקטינה – לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני בעניין זה אני קובעת כי אין לחייב את האב לשאת בתשלום מדור לקטינה.
-
האם טענה בכתבי הטענות כי מתגוררת בשכירות ומשלמת סך של 3,000 ₪ מדי חודש. האם צירפה לתצהירה חוזה שכירות שהינו בתוף משנת 2015 ועד לחודש 12/2017.
-
כאשר נשאלה על כך בחקירתה, האם השיבה כי מתגוררת מחודש 12/2017 בבית הוריו של בן זוגה וכי היא ובן זוגה רכשו דירה חדשה (ראו: פרוטוקול מיום 11.1.18 עעמ' 38 שורה 23 ועמ' 42 שורות 13-15).
-
קרי, האם לא משלמת דמי שכירות מחודש 12/2017 עת עברה להתגורר עם הקטינה ובני משפחתה בבית הוריו של בן זוגה.
-
לפיכך, לא מצאתי לחייב את האב בתשלום מדור, מאחר שהאם אינה נושאת כלל בתשלום מדור עבור הקטינה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהאם ובן זוגה רכשו דירה שבבעלותם. לא סברתי שבתיק זה על נסיבותיו יש מקום לחייב את האב לשאת במדור בגין משכנתא שתיקח האם.
-
הוצאות המדור – על אף שלא חייבתי את האב במדור הקטינה, מצאתי לנכון לחייב את האב בהוצאות המדור של הקטינה. מדובר ברכיב לא משמעותי מבחינת הסכום הנדרש. האם ציינה כי הוצאות המדור עבור חודש הן בסך 1,230 ₪ (ארנונה ומים, חשמל, טלפון ואינטרנט, גז, כבלים, תיקונים וועד בית). עם זאת, האם לא תמכה טענותיה בראיות מתאימות. כמו כן, לא התייחסה למספר הנפשות המתגוררות בבית – מדובר ב-7 נפשות (הוריו של בן זוגה, האם ובן זוגה ושלושת הקטינים). יתרה מכך, האם לא התייחסה לכך כי ההוצאות המשולמות הן אינן חודשיות אלא מדי חודשיים. לכן, מדובר בסך של פחות ממאה ₪ לחודש בו שוכנעתי כי יש לחייב את האב במסגרת פסיקת המזונות הכוללת.
-
תחילת מועד החיוב הנוכחי – על אף שאיש מהצדדים לא טען לגבי עניין זה, מצאתי לנכון לקבוע כי חיוב המזונות על פי פסק הדין יחל מיום מתן פסק הדין (ולא טרם לכך). עד למועד מתן פסק הדין תחול ההחלטה בעניין המזונות הזמניים של הקטינה. מעבר לכך שהצדדים לא התייחסו למועד החיוב באף אחד מכתבי הטענות שהוגשו לביהמ"ש, סברתי כי יש לקבוע את מועד החיוב כאמור לעיל לאור התנהלות הצדדים בהליכים המשפטיים וההסכמות אליהן הגיעו במסגרת ההוצל"פ. חיובו של האב על פי פסק הדין יחל מחודש 7/2018.
-
אשר על כן, ניתנות בזאת ההוראות הבאות לעניין תשלום המזונות:
א.האב יישא במזונות הקטינה בסך 1,800 ₪ לחודש כולל הוצאות החינוך וכן הוצאות המדור.
חיוב האב במזונות הקטינה יחל החל מחודש 7/2018 ועד אז תחול ההחלטה למזונות זמניים.
המזונות יועברו ישירות לאם עד ל-10 בכל חודש ומראש וזאת החל מהמועד כאמור, ועד הגיע הקטינה לגיל י"ח שנה ו/או עד שתסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. בתקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
ב.דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת לשלושה חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד חודש זה, בו ניתן פסק הדין, והתחשיב ייעשה לעומת המדד הידוע, בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
ג.בנוסף לדמי המזונות, וכחלק מהם, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינה שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחת הקטינה.
ד.סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפרעון המלא בפועל.
ה.קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
-
פסיקת הוצאות – שקלתי האם יש לחייב את הצדדים בהוצאות לאור התנהלותם, לאור משך הזמן לניהול ההליך. עם זאת, לאור התנהלות הצדדים, מאחר שהאב מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לאור טובת הקטינה ועל מנת שלא להעמיד את הצדדים בחסר מבחינת סיפוק צרכי הקטינה ועל מנת לא ליצור מוקד סכסוך נוסף – אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
-
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
-
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.
