האב התכחש לאבהותו וביקש לבצע בדיקת רקמות אך בית המשפט קבע שטובת בתו מחייבת לדחות את הבקשה עקב חשש שיימצא כי היא ממזרה. לפיכך נקבע שהוא ייחשב לאביה מבחינה אזרחית – לצורך מילוי צרכיה הכלכליים.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב חייב לאחרונה גרוש בתשלום מזונות של 1,800 שקל לחודש לילדה כבת 5.5 למרות טענתו כי כלל אינו אביה. השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי עקב חשש לממזרות, טובת הילדה ושמירה על האינטרסים הפסיכולוגיים, החומריים והחברתיים שלה אינן מאפשרות לבצע במקרה הזה בדיקת רקמות. ואולם, בהתאם להלכה המשפטית בנושא כן מתגבשת כאן "אבהות אזרחית" שמחייבת אותו לדאוג לצרכיה.
הילדה נולדה בקיץ 2012 – חודשיים אחרי שבני הזוג התגרשו – אך הבעל לשעבר טען כי היא לא שלו וסירב להירשם כאביה.
במאי 2013 גרושתו הגישה נגדו תביעה למזונות יחד עם תביעת אבהות ומשמורת. בנובמבר 2014 בית המשפט חייב את האיש במזונות זמניים בסך של 1,350 שקל ובמחצית הוצאות החינוך והרפואה של הקטינה.
בפסק דין שניתן בתיק האבהות בנובמבר 2016 נקבע כי לבני הזוג לא תיערך בדיקת רקמות עקב החשש מפגיעה בטובת הקטינה. ההחלטה הזו הסתמכה על חוות דעת של בית הדין הרבני ותסקיר עובדת סוציאלית שקבעו כי אם יימצא כי הגרוש אינו אבי הקטינה היא תסומן כ"ממזרה" – סטאטוס שעלול לפגוע בה ובמשפחתה בעתיד.
בהמשך, השופטת סנונית פורר נדרשה לבדוק האם על אף היעדר הוכחה חד-משמעית בעניין האבהות אפשר לחייב את הנתבע במזונות הילדה – וזאת על סמך מה שנקרא "אבהות אזרחית". מדובר בהלכה שגובשה בבתי המשפט למשפחה ומאפשרת לקבוע אבהות על סמך ראיות שלא מספיקות לקביעת ממזרות אך כן לחיוב במזונות. מטרת ההלכה הזו היא לא להותיר ילדים שקיים לגביהם חשש ממזרות ללא מימון.
בעוד שהאב התנגד לכך כמצופה, האם ביקשה לפסוק לילדה מזונות גבוהים יותר מהמזונות הזמניים, בטענה שהיא לא מצליחה לפרנס אותה לבדה ואילו יכולת ההשתכרות של אביה (הנטען) גדולה.
"טובת הילד"
השופטת סנונית פורר הסבירה כי מאחר שהצדדים היו נשואים בזמן שהאם הרתה ההנחה היא שהנתבע הוא אביה למרות התכחשותו. השופטת הסתמכה על הכלל "רוב בעילות אחר הבעל" שמקורו בהלכה היהודית ולפיו נקודת המוצא הראייתית היא כי מדובר באביה של הקטינה, מאחר שהיא נולדה בעת שהצדדים היו נשואים. על כן, ומאחר שהאב יהודי הוא חויב במזונות הקטינה.
השופטת ציינה כי אינדיקציה נוספת שמחזקת את הרושם כי הנתבע הוא אבי הקטינה היא העובדה שלבית החולים הוא הגיע עם תעודת הזהות שלו כשבכוונתו להירשם כאביה הקטינה ובסופו של דבר הוא נמנע מכך רק משום שנקלע לריב עם גרושתו.
משכך, השופטת קבעה שיש די ראיות לכך שהנתבע הוא אבי הקטינה מבחינה אזרחית ולצורכי מזונות.
לגבי סכום המזונות, השופטת קבעה כי צרכיה השוטפים של הקטינה נאמדים בסך של 3,200 שקל, ולנוכח פערי ההשתכרות בין ההורים ואופי הסכסוך, יישא האב בקצת יותר ממחצית, ובסך הכל 1,800 שקל לחודש כולל הוצאות מגורים וחינוך.
עו"ד נורית פיש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.