"צלילה חופשית" אינה "צלילה" המחייבת היערכות כאמור בתקנות הנמלים

בפתח פסק הדין וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אני מורה על זיכוי הנאשם.

1. פתח דבר ועיקרי טענות הצדדים

    

   1. מקורו של כתב האישום הוא בדו"ח שניתן לנאשם המייחס לו צלילה מבלי שנמצא בעת הצלילה בכלי השיט אדם המוסמך להושיטו כדין – עבירה לפי תקנה 71א לתקנות הנמלים (בטיחות השיט) התשמ"ג-1982. על הנאשם הושת קנס מינהלי קצוב ומשבחר להישפט הובא העניין בפני.

       

   2. עובדות כתב האישום מתייחסות לכך שביום 23.1.2013, בים התיכון מול חוף הרצליה צלל הנאשם מסירת נוסעים במי הים, מבלי שנמצא בכלי השיט, בעת הצלילה אדם המוסמך להשיטו כדין. מעדות השוטר מטעם המאשימה נלמד כי האירוע אליו התייחס כתב האישום נעשה במרחק כ – מחוף הים.

       

   3. עיקר טענת הנאשם היא כי לא עסק בפעילות צלילה הנכנסת לגדר התקנות. הנאשם הבהיר כי לא עסק בצלילה עם מיכלים ומשכך אין מדובר ב"צלילה" המוסדרת על פי דין. עוד הוסיף הנאשם, בהגינותו, כי עסק ב"צלילה חופשית" הנקראת גם "דיג בעצירת נשימה" המוגבלת מעצם טבעה למשך הזמן המוגבל בו קיבולת הריאות מאפשרת שהיה תחת המים. הנאשם וכן עד מומחה מטעמו בתחום הצלילה טענו כי יש להחיל על התקנות את הגדרת הצלילה היחידה המופיעה בחקיקה והיא ההגדרה בחוק הצלילה הספורטיבית, התשל"ט – 1979 (להלן: "חוק הצלילה הספורטיבית"). בהתאם להגדרת חוק הצלילה הספורטיבית – "צלילה" מיוחדת אך ורק למצבים בהם נעשה שימוש באביזר נשימה מלאכותי.

       

   4. הנאשם הפנה לכך שלו היה מגיע למקום עם קיאק – הרי אין ספק שלא היו חלות עליו מגבלות התקנות. לכך השיב השוטר מטעם המאשימה כי הדבר נכון אך ורק מכיוון שהתקנות מתייחסות לצלילה מכלי שיט העולה שגודלו עולה על ומשכך – אינן חלות על "צלילה" מקיאק.

       

   5. הנאשם טען למהות התקנות אשר לטעמו מתייחסות לשמירה על צוללן הנכנס למים לפרקי זמן ארוכים. לעניין זה הבחין הנאשם בין צלילה עם אביזר מלאכותי, אשר מאפשרת שהייה מתחת למים לפרק זמן ממושך של שעות - לבין הפעולה אותה ביצע הוא בסמוך לסירה, פעולה המוגבלת מעצם טבעה לזמן קצר ביותר.

       

   6. להשלמת התמונה ייאמר כי הנאשם הניף "דגל צוללים" על סירתו, אך לטענתו עשה כן לא מכיוון שצלל אלא על מנת להזהיר ולהרחיק כלי שיט מתקרבים.

       

       

       

   7. המאשימה טענה כי המונח צלילה בתקנות מתייחס לכל סוגי הצלילה ולא סויג לתחום מסוים, כגון צלילה עם אביזר נשימה מלאכותי. המאשימה הוסיפה כי מטרת המחוקק הייתה למנוע סכנות בים שעלולות להתרחש בגין צלילה לא בטוחה, ויש להחיל זאת גם על האנשים שעוסקים בתחום.

       

   8. עוד טענה המאשימה כי משיצא הנאשם לים הפתוח והניף דגל צוללים על סירתו – הרי הצהיר בכך שהוא מבצע צלילה ואשר על כן היה עליו להשאיר אדם המוסמך להשיט את הסירה, כהוראות תקנה 71א.

       

2. תמצית פסק הדין

    

   1. אין בתקנות או בחוק מכוחן חוקקו הגדרה למונח צלילה. לעומת זאת המונח "צלילה" מוגדר בחוק הצלילה הספורטיבית אשר נועד מלכתחילה להסדיר את כל נושא הצלילה בישראל. חוק זה לא כולל צלילה שאינה באמצעות מכשירי נשימה מלאכותיים.

       

   2. זאת ועוד – גם כך לא ניתן לומר, מעבר לכל ספק סביר, כי פעולת שחיה המשלבת צלילה בהתאם לקיבול הריאות היא בגדר פעולה המחייבת היערכות שנועדה לצוללנים ולצלילה.

       

3. על תקנה 71, על העדרה של הגדרת "צלילה" ועל חוק הצלילה הספורטיבית

    

   1.  תקנה 71א לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג-1982 קובעת כך:

       

      "לא יצלול אדם מסירה או ספינה, אלא אם כן, בעת הצלילה, נמצא בכל השיט אדם המוסמך להשיטו כדין".

       

      התקנה מוגבלת לפעולות "צלילה" מתוך סירה או ספינה אך אינה מגדירה "צלילה" מה היא.

       

   2. הצלילה בישראל הוסדרה באמצעות חוק הצלילה הספורטיבית. החוק התכוון מלכתחילה להסדיר פעולות הצלילה, וכבר בהצעת החוק נאמר כך:

       

      "הצלילה היא פעילות ספורטיבית המוכרת שנים רבות בעולם, ובישראל ... הצורך בחוק התעורר עקב ריבוי התאונות שבהו נספו או נפגעו צוללים בגלל חוסר ידע מקצועי, שימוש בציוד בלתי תקין או אי הקפדה על כללי זהירות נאותים".(הצעת חוק 1380, 10.1.1979).

       

      עוד נאמר בהצעת החוק, באופן חד משמעי כי החוק נועד על מנת – "לאכוף על כל העוסקים בצלילה את מילוי הוראות הבטיחות החיוניות לעוסק בספורט מסוכן זה".

       

      כלומר - כוונת המחוקק הייתה להקיף במסגרת החוק כל צלילה באשר היא. יתרה מכך – החוק החריג אך ורק פעולות צלילה "לשם ביצוע עבודה או פעילות צבא או משטרה" – עליהם יחולו הוראות חוק אחרות, ללמדך שהמחוקק התכוון להקיף כל פעולות הצלילה, למעט פעולות ספציפיות שהוחרגו במכוון.

       

      במילים אחרות – כל אשר נכלל בחוק ל"צלילה" ייחשב, וכל אשר אינו בחוק – אינו בגדר "צלילה", הכל למעט צלילה בעת "ביצוע עבודה או פעילות צבא" אשר נחשבת כ"צלילה" אך לא נכנסת לגדר החוק.

       

   3.  ומה היא צלילה?

       

       

      סעיף 1 לחוק הצלילה הספורטיבית מגדיר צלילה כך: (ההדגשות לא במקור):

       

      "צלילה בעזרת מכשיר צלילה אישי, בכל מקווה מים, שלא לשם ביצוע עבודה או פעילות צבא או משטרה".

       

      ובדברי ההסבר לסעיף 1 להצעת החוק נכתב כך:

       

      "להגדרת 'מכשיר צלילה אישי': הגדרה זו מכוונת למכשיר המיועד לצלילה לעומק ולא לצלילה שטחית, שבה מספיק השימוש ב'שנורקל' בלבד" (הצעת חוק 1380, 10.1.1979).

       

      יודגש כי בעניינינו, הנאשם שהה על פני המים ומתחת לפני המים ללא מכשיר צלילה. בכך ניתן לראות שאין מדובר בצלילה לפי החוק, אלא בשהייה מתחת למים בלבד.

       

   4. צא וראה - משביקש המחוקק להסדיר את תחום הצלילה, הוא קבע את חוק הצלילה הספורטיבית, שהוא חוק מפורט המחיל תנאים על הצלילה בישראל. אמנם החוק נקרא חוק הצלילה הספורטיבית אך אין צורך להיות אדם ספורטיבי כדי להיכנס לגדרו, אלא די באדם עם מכשיר צלילה אישי על מנת שפעילותו תיחשב לצלילה ויחולו עליו הוראות החוק.

       

       

   5. הנאשם טוען כי יש להחיל על התקנות ועל הגדרת "צלילה" את ההגדרה הקבועה בחוק הצלילה הספורטיבית. יש לקבל טענה זו, בודאי יש לקבל הטענה ככזו המקימה הגנה בפני אישום פלילי. ודוק - כאשר קיים חוק מפורש המסדיר פעילות מסוימת באופן חד משמעי, וכאשר ניצבת לה תקנה המטילה סנקציה בגין אותה פעילות – בהחלט לא מופרך להסיק את ההגדרה למונחי התקנות מתוך הגדרות החוק המפורש.

       

4. פרשנות על דרך ההיקש

    

   האמור לעיל תואם אף דרך הפרשנות הנוהגת במקרה של חסר בחקיקה, ובהשלמת החסר על דרך ההיקש – כפי שיורחב להלן.

    

   1. סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם- 1980 קובע כך:

       

      "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

       

      לפיכך נקבע שכאשר אין תשובה בהוראות החוק או בהלכה פסוקה על בית המשפט למלא את החסר בדרך של היקש.

       

   2. לעניין פרשנות חסר בחקיקה ניתן להפנות אל דבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס - פרופ' אהרן ברק במאמרו - החסר (לאקונה) במשפט וחוק יסודות המשפט" משפטים כ, 233, 251 (תשנ"א), שם נרשם כך:

       

      "במילוי חסר בחקיקה, השופט משלים את מלאכתו הבלתי-שלמה של המחוקק. המחוקק ביקש להגשים תכלית נתונה: דבר החקיקה שיצא תחת ידו אינו מגשים

      תכלית זו במלואה: את חוסר- השלמות הזה ממלא השופט. הלגיטימיות הפורמלית לפעילות זו שלו מצויה בחוק יסודות המשפט, המסמיך את השופט למלא את החסר"

       

      עוד ניתן להפנות אל ספרו של פרופ' אהרן ברק, פרשנות במשפט – תורת הפרשנות הכללית (1992), שם בעמ' 516 נרשם כך:

       

      "היקש קיים כאשר מנורמה משפטית, החלה על מערכת עובדות מסוימת, נגזרת נורמה חדשה המוחלת על מערכת עובדות אחרת, בשל הדמיון בין שתי מערכות העובדות. הציר המרכזי עליו סובב ההיקש, הוא הדמיון במערכת העובדות".

       

      בהתאם לכך הרי יש לעשות שימוש בהגדרה של "צלילה ספורטיבית" המופיעה בחוק הצלילה הספורטיבית, כדי למלא את החסר במונח "צלילה" המופיע בתקנה 71א לתקנות הנמלים (בטיחות השיט). שימוש בהגדרה זו של המחוקק היא נגזרת הכרחית מההיקש, כאמור, כך עולה גם מדברי ההסבר לחוק.

       

       

5. הערה לפני סיום

    

   1. לא כל הכנסת ראש מתחת למים היא "צלילה". דוגמה מובהקת לכך היא שחייה. מן המפורסמות היא כי שחייה כשלעצמה כוללת את הכנסת הגוף והראש אף מתחת למים, מעת לעת.

       

      אין ספק ששחייה הכוללת את הכנסת הראש מתחת למים למשך שניות בודדות – אינה צלילה. מן העבר השני, שחייה שבמהלכה נכנס האדם לתוך המים למשך פרק זמן ממושך של שעה וממשיך לשחות תחת פני המים – היא בהחלט צלילה. לעניינינו, הכנסת הראש לכמה עשרות שניות מתחת למים, בהתבסס על המגבלות הגופניות של האדם ועל קיבולת הריאות קרובה יותר לפעולת "שחיה" ואינה בגדר "צלילה" ובודאי אינה ה"צלילה" אליה התייחסו התקנות.

       

   2. בהעדר דברי הסבר ל"תקנות" – הרי לא ניתן ללמוד באופן חד משמעי מה הבסיס להתקנתן. עם זאת אין לפסול את טענת הנאשם לפיה הגיון התקנה מתייחס לצוללן "שיורד עם מיכלים", כדבריו, והוא מאוד מסורבל ושוהה מתחת למים זמן ממושך, לעיתים שעתיים. צוללן כזה עלול, ככל שלא יישאר איש צוות על הסירה ממנה יצא, "לעלות ולמצוא שאין לו סירה ואין לו איך לחזור לחוף". המצב שונה במקרה של הנאשם בו הוא שוהה לצד הסירה וגם כאשר הוא מבצע פעילות של "צלילה חופשית" הרי זה לפרק זמן קצר ביותר המוגבל בנפח הריאות.

       

   3. כך או כך – אין לומר כי המאשימה שכנעה, מעבר לכל ספק סביר, כי הפעולות אותן ביצע הנאשם במימי הים הן בגדר צלילה אליה התייחסו התקנות.

       

6. סוף דבר

    

   לאור האמור לעיל החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

    

    

   ניתן היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.