מדינת ישראל נ' בן בסט

בפתח הכרעת הדין אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות של 139 קמ"ש (לאחר הפחתה של 5 קמ"ש כנדרש בנהלי ההפעלה של המשטרה) כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 9.9.23 בשעה 10:35 לערך, נהג הנאשם ברכב מנועי מסוג יונדאי בצבע לבן, מספר רישוי 48-069-11 (להלן: "הרכב"), בכביש 1 מכיוון מזרח לכיוון מערב. אותה שעה, על שול ימין בכביש 1, עמד השוטר האוכף, רס"ב יוסף פרנקו (להלן: "השוטר פרנקו"), בסמוך לאופנוע משטרתי ומתוקף תפקידו, ביצע אכיפה של עבירות מהירות מופרזת באמצעות מכשיר הממל"ז. הנאשם חלף על-פני השוטר פרנקו והמשיך בנסיעה לפרק זמן שאינו ידוע. השוטר פרנקו החל בנסיעה אחרי הנאשם ועצר אותו בשול הדרך בהמשך. לאחר דין ודברים קצר בין הנאשם לבין השוטר פרנקו, הונפקה הודעת תשלום קנס אשר ייחסה לנאשם עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 139 קמ"ש (לאחר הפחתה) כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

    

   המחלוקת:

2. הנאשם ביקש להישפט בגין הודעת תשלום הקנס האמורה. בדיון ההקראה שהתקיים ביום 24.9.24 כפר באשמה המיוחסת לו וטען כי הגיש בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס למרכז פניות נהגים אך זו הוגשה באיחור ונדחתה. הנאשם טען כי נסע כחוק והבחין בשוטרים מרחוק שעמדו בצד ומדגיש כי נסע בנתיב השמאלי ביותר וברגע שהבחין בשוטרים הסתכל על מחוג המהירות ומתוך אינסטינקט, האט את מהירותו. הנאשם טען כי היה מוקף מכוניות, מלפנים ומאחור, ועמד באופן עיקש על טענתו כי נסע מתחת ל-100 קמ"ש בוודאות. עוד ציין הנאשם כי השוטר הציג לו את המהירות כשהוא עצר אותו וכאשר שאל את השוטר האם מדובר בקנס בסך 1,000 ₪, השוטר אמר כי מדובר ב-1,500 ₪ ותיקן את הסכום של הקנס בהתאם לסכום הגבוה.

    

3. לאור כפירתו של הנאשם באשמה, נקבע התיק לשמיעת ראיות. במסגרת זו, העיד השוטר פרנקו ובאמצעותו הוגשה הודעת תשלום הקנס שנכתבה בכתב ידו. ההודעה כללה גם טופס בדיקות תקינות של המכשיר (ת/1); מסמך מודפס שבו שוכתבה הודעת תשלום הקנס (ת/2) ותקליטור עם מצלמות הגוף של השוטר (ת/3). אציין מעתה כי מדובר בשוטר מקצועי ואמין.

    

4. עיון בכפירתו של הנאשם וכן מבירור שנערך עימו בפתח הליך שמיעת הראיות, עלה כי הנאשם אינו חולק על תקינות המכשיר אשר שימש לאכיפה וכי אין מחלוקת בדבר כישוריו או מיומנותו של השוטר פרנקו בהפעלת הממל"ז. הכפירה התמקדה אך ורק בסוגיית הזיהוי וקשר העין הרציף שנשמר בין השוטר פרנקו לרכבו של הנאשם. הנאשם עמד איתן על גרסתו, כפי שנמסרה לשוטר בשטח, כי הוא סבור שהשוטר פרנקו טעה בזיהוי וכי לא ייתכן שנסע במהירות המיוחסת לו בכתב האישום.

    

5. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוגשו לי, אני סבור כי התעורר ספק ביחס לזיהוי של רכבו של הנאשם כרכב מבצע העבירה על-ידי השוטר פרנקו, ואסביר:

    

6. השוטר לא זכר את האירוע פרט לנסיבות שכתב, ולאורך העדות הסתמך על הכתובים בלבד (ראו למשל, פרוט' עמ' 4 שורה 6). בנסיבות שנכתבו בהודעת תשלום הקנס, כתב השוטר פרנקו כי רכבו של הנאשם הוא "היחיד מסוגו וצבעו" אך לא ציין איזה סוג ואיזה צבע מדובר. רכב מסוג יונדאי בצבע לבן אינו רכב נדיר במחוזותינו ולדעתי לא היה מקום להסתפק בציון כללי של סוג וצבע אלא היה צורך להוסיף פרט מזהה נוסף. כך ניתן היה למשל לציין חלק מהספרות מלוחית הרישוי. אציין כי מצפייה בסרטון מצלמות הגוף של השוטר, כבר בדקות הראשונות שלאחר העצירה של הנאשם בשול הדרך, ניתן להבחין בתנועה ערה בכביש, לרבות מכוניות בצבע לבן בשלושת הנתיבים, שחלקן האחורי דומה מאוד לחלק האחורי של רכבו של הנאשם.

    

7. הקושי בזיהוי עולה גם לנוכח העובדה כי השוטר פרנקו לא התייחס כלל למצב התנועה בכביש ביתר הנתיבים בכביש ואישר זאת גם בחקירתו. יצוין כי לשאלה זו יש חשיבות במקרה הספציפי הזה וזאת לאור העובדה כי הנאשם נסע בנתיב השמאלי ביותר מתוך שלושה נתיבים. לשאלות הנאשם בחקירה נגדית, אישר השוטר שלא ציין אם רכב הנאשם היה בתוך קבוצה של מכוניות או שהיה לבד על הכביש וכי לא התייחס למצב התנועה ביתר הנתיבים בכביש:

   "ש. האם אתה ראית שאני בתוך קבוצה של מכוניות או שהייתי לבד על הכביש?

   ת. זה לא מצוין."

   ...

   ש. אני לא הייתי הרכב היחיד?

   ת. יכול להיות, לא ציינתי שלא היו רכבים נוספים, ציינתי שלא הייתה הפרעה בנינו ואתה היית הרכב היחיד מסוגו וצבעו בנתיב השלישי מימין."

   ש. אני אומר לך שלא יכולת למדוד אותי כי הייתי בקבוצה של רכבים? הקטע של הנתיבים מאוד חשוב לי אני הייתי בנתיב השמאלי, השוטר היה בשוליים ובנינו היו רכבים גם בנתיב האמצעי וגם בנתיב הימני, מה אתה אומר על זה.

   ת. אני לא התייחסתי למצב התנועה ביתר הנתיבים אלא רק בנתיב נסיעה של הנאשם. אני טוען שלא הייתה הפרעה והיה קשר עין רצוף."

    

8. ברישום הנסיבות ניתן למצוא גם חוסרים נוספים שמקשים לקבוע כי רכבו של הנאשם הוא זה שנמדד ולא רכב אחר. השוטר פרנקו לא רשם כמה זמן נסע אחרי הנאשם עד לעצירתו והיכן בדיוק נעצר. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט, נכתב תחת הכותרת "תיאור המקום" - כביש 3, ובכותרת "תיאור מילולי" נכתב "בכביש 1, ק"מ 25." דא עקא, בנסיבות שכתב השוטר לא הוזכר כביש 3 ולא ברור מדוע צוין מספר הכביש הזה.

    

9. לכל הקשיים שתוארו לעיל מצטרפת גם העובדה כי השוטר פרנקו ביצע מדידה של רכבים בתנועה מתרחקת ולא מתקרבת, היינו, לזירה כלפי החלק האחורי של הרכב כאשר בכל זמן נתון נפתח פער בין השוטר לבין רכב המטרה. על-פי הנסיבות, השוטר פרנקו לזר את החלק האחורי של רכבו של הנאשם ממרחק של 216.5 מטר. כלומר, בשלב שבו השוטר פרנקו החל בנסיעה אחרי רכבו של הנאשם כבר נוצר פער בין הנאשם, שהמשיך לנוע קדימה עם רכבו, לבין השוטר שעדיין היה סטטי והיה צריך להוריד את הממל"ז, לעלות על האופנוע ולהתחיל בנסיעה. גם אם אניח כי פעולה זו של השוטר פרנקו, שהוא שוטר ותיק ומיומן, לוקחת בין 2 ל- 3 שניות, בשלב זה כבר נוצר פער של מאות מטרים בינו לבין הנאשם. זאת להבדיל למשל מאכיפה של תנועה מתקרבת, שבמסגרתה בפרק הזמן הזה יכול השוטר להתחיל בנסיעה כאשר הרכב הנמדד נמצא במקביל אליו. לנתון זה יש להוסיף גם את כלי הרכב הנוספים שחולפים בינתיים את השוטר וחוצצים בינו לבין רכבו של הנאשם.

    

10. עדותו של הנאשם עשתה רושם אמין. הנאשם דבק בגרסתו שנמסרה בו במקום לשוטר באירוע, עובר להקראה וכלה בשלב ההוכחות, לפיה השוטר טעה בזיהוי. הנאשם ציין כי הוא מבין שהשוטר עשה את עבודתו נאמנה גם אם לשיטתו במקרה דנן נפלה שגגה בזיהוי.

     

11. נוכח העובדה שבמשפט פלילי עסקינן, על התביעה להוכיח את האישום מעבר לספק סביר. עבירה של נהיגה במהירות מופרזת היא עבירה של אחריות קפידה. אולם דווקא בשל כך, בית המשפט יקפיד הקפדה יתרה בקשר לקיום היסוד העובדתי בשים לב להעדר דרישה למחשבה פלילית. כך נקבע למשל בר"ע 213/83 אסולין נ' מדינת ישראל, לח(1) 519 (1984). שם, הורה בית המשפט העליון על זיכויו של נאשם שהואשם בנהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה מאחר שהיסוד העובדתי לא הוכח כדבעי:

    "הטלת אחריות פלילית, מבלי שתיבדק מחשבתו הפלילית של הנאשם בעת המעשה, יש עמה הכבדה והחמרה עם הנאשם. רבים המקרים, בהם מורשע נאשם בעבירה של איסור מוחלט, מבלי שהתכוון כלל לעבור עבירה זו. אולם בד בבד, ומשום ההחמרה עם הנאשם באשר ליסוד הנפשי, יקפיד בית המשפט הקפדה מלאה על קיום היסודות העובדתיים הנדרשים בעבירה ויבחן כראוי, אם אמנם התקיימו יסודות אלה. למותר להוסיף, כי כאשר מתעורר ספק בדבר קיומו של יסוד עובדתי זה או אחר הנדרש בעבירה, די בכך כדי להנות ממנו הנאשם.

     

12. נוכח הנסיבות כאמור ולאחר שמצאתי את עדותו של הנאשם אמינה ובשים לב לסדקים שמצאתי ברישום הנסיבות, לא ניתן לשלול כי במקרה דנו הייתה טעות בזיהוי, ועל-כן אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

     

    ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ה, 12 דצמבר 2024, בנוכחות הצדדים.