יחזקאל נ' יצחק ואח'

בהמשך להחלטת כבוד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.1.2020, ניתן בזאת פסק דין משלים לפסק דיני מיום 28.2.2018.

1. הרקע לפסק הדין המשלים

    

   1. התובעים 3-1 הם אחים, ילדיה של המנוחה עמם אליהו ז"ל (להלן: "עמם") והנתבעים 3-1 אף הם אחים, ילדיו של המנוח אלברט יחזקאל ז"ל (להלן: "אלברט"), אחיה של עמם.

       

   2. בלב המחלוקת נשוא הליך זה, ניצבות זכויות בנכס מקרקעין המשמש להפעלת קיוסק או מזנון, המצוי ברח' קציר 2 ברמת גן, בסמוך לכניסה לבסיס הצבאי תל השומר (להלן: "הנכס").

       

   3. הנכס שימש את האחים עמם ואלברט, אשר ניהלו בו יחדיו עסק של קיוסק, משנות ה-60 של המאה הקודמת ועד לשנת 1976. במועד זה, פיצלו האחים את העסק לשניים, וכל אח ניהל בנכס את עסקו, במשך 4 שבועות, לסירוגין. כך פעלו הצדדים עד לשנת 1994, כאשר ממועד זה הנתבעים לבדם הפעילו את העסק בנכס, ושילמו לתובעים דמי שכירות עבור חלקם של התובעים בנכס.

       

   4. בגדר כתב התביעה שהוגש בתיק זה, עתרו התובעים לסעד כספי, לסעד הצהרתי לפיו יוצהר כי היה על הנתבעים להחזיר את החזקה בנכס לידי התובעים עד יום 30.4.2013 וכן לסעד נוסף על פיו יורה ביהמ"ש לנתבעים להחזיר את החזקה בנכס לידי התובעים על אתר.

       

   5. בפסק הדין מיום 28.2.2018 (להלן: "פסק הדין") קבלתי את התובענה בחלקה, תוך שהבהרתי כי הקביעות בפסק הדין חלות במערכת היחסים הפנימית שבין התובעים והנתבעים בלבד ואין בהן כדי לחייב צד ג' כלשהו, לרבות רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י").

       

   6. ואלו הקביעות העיקריות בפסק הדין:

       

      1. הזכויות בנכס, יהא מעמדן כלפי רמ"י אשר יהא, היו משותפות לעמם ולאלברט, ולאחר פטירתם היו לזכויות משותפות לתובעים 3-1 ולנתבעים 3-1.

          

      2. מערכת היחסים החוזית הפנימית בין הצדדים, התבססה על הסכמים חתומים ועל טיוטות הסכמים (שלא נחתמו) ובעיקר על התנהגות הצדדים בפועל.

          

      3. על יסוד ניתוח מערכת היחסים החוזית האמורה, נקבע כי בתקופה בה החזיקו הנתבעים לבדם בנכס (במשך כ-20 שנים), שררו בין הצדדים יחסי שכירות, וכי ביום 30.4.2013 הסתיימו יחסים אלה.

          

      4. הואיל ואין חולק כי הנתבעים המשיכו להחזיק בנכס אף לאחר יום 30.4.2013, אך הפסיקו לשלם לתובעים את דמי השכירות, הנתבעים חויבו לשלם לתובעים את דמי השכירות המגיעים בגין החודשים מאי-אוגוסט 2013 (פרק הזמן שעד למועד הגשת התביעה), כאשר אף ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים לצורך הגשתה של תביעה לתשלום דמי השכירות בגין התקופה שלאחר מועד הגשת התביעה.

          

      5. באשר לסעד ההצהרתי נפסק כך: "בשולי פסק הדין מובהר, באשר לדחיית מרכיב התביעה לסעד הצהרתי לפיו על הנתבעים להחזיר את החזקה בשלמות בקיוסק לידי התובעים, כי כפי שנקבע לעיל בפסק הדין, מרכיב תביעה זה נדחה נוכח ניסוחו בכתב התביעה כדרישה להשבה בלעדית של החזקה לידי התובעים בלבד ובהעדר סעד נתבע של הצהרה על זכות התובעים להפעלת הקיוסק בחזקה משותפת בהתאם למצב הדברים הראשוני ביניהם עובר לתחילת תקופות השכרת הקיוסק על ידי התובעים לנתבעים".

          

   7. על פסק הדין הוגש ע"י התובעים ערעור לבית המשפט המחוזי. בתחילה הופנו הצדדים לגישור, אך משניסיון זה כשל, ניתן פסק הדין בערעור (להלן: "פסק הדין בערעור").

       

   8. במסגרת פסק הדין בערעור, אימץ בית המשפט המחוזי את מכלול הקביעות בפסק הדין, תוך שקבע (ס' 25 לפסק הדין בערעור): "... יש לקבוע, בהמשך לקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, לפיה שני הצדדים הם בעלי זכויות בקיוסק והמשיבים שילמו דמי שכירות חודשיים, כי במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים, המערערים והמשיבים הם בעלי זכות החזקה משותפת".

       

   9. לצד זה, קבע בית המשפט המחוזי (ס' 28 לפסק הדין בערעור): "בנסיבות אלו סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל באופן שהתיק יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שיידרש לאופן "מימוש" אותה זכות לחזקה משותפת ובהתחשב בכלל הנתונים, לרבות אשר שרר משך שנים כה רבות ובהתחשב באמור בסעיף 27 לעיל".

       

      בסעיף 27 האמור, נקבע ע"י בית המשפט המחוזי: "נראה כי הסכסוך האמיתי בין הצדדים אינו בקשתם של המערערים לחזור לעבוד ארבע(ה) שבועות בקיוסק לסירוגין, כיום לאחר למעלה מ-25 שנה, אלא להפגין זכויות חזקה למקרה של הפקעה, רכישה עתידית או פירוק שיתוף".

       

2. ההליך המשלים

    

   1. השלמת פסק הדין נדרשת אפוא נוכח הקביעה, החלוטה, כי הצדדים הינם שותפים בזכות לחזקה בנכס (למען הדיוק, זכות זו אינה מיוחסת לנתבע 4, אשר נתבע בשל היותו עובד בנכס מטעם הנתבעים בלבד, ואינו מחזיק בזכות כלשהי בנכס. בהתאם, האמור להלן ביחס לנתבעים נוגע לנתבעים 3-1 בלבד, כאשר מובהר כי כל שימוש בנכס ע"י נתבע 4 הינו שימוש מטעם הנתבעים ועל אחריותם).

       

   2. הזכות המשותפת לחזקה בנכס היא אפוא נקודת המוצא בשלב משלים זה של ההליך.

       

   3. בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי הנכבד ועל מנת להגשים קביעתו כי "הגיעה העת שאכן הצדדים ימצאו הסדר נאות הן בכל הקשור להפעלה והן בהקשר ל'זכויות'" (סעיף 28 לפסק הדין בערעור), התקיימו לפני שני דיונים, בחודשים יולי ודצמבר 2020, כאשר בדיונים אלו ואף בהליך גישור נוסף שהתקיים בתווך ביניהם, נעשו ניסיונות נוספים, שלא צלחו, להסדיר את המחלוקת בין הצדדים בהסכמה.

       

   4. בדיונים אלה, וכן כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפני כבוד בית המשפט המחוזי (ביום 6.2.2019), עלו מטעם הצדדים מגוון חלופות ליישום השיתוף בזכויות, כאשר יש לציין כי מעת לעת שינה כל צד את העדפותיו.

       

   5. כך, מצד התובעים, נטען בבית המשפט המחוזי כי ברצונם לשוב למתכונת ההפעלה בשנת 94', היינו הפעלת העסק בנכס לסירוגין ("טענו לכל אורך הדרך שלנו מגיע חזרה את הזכויות שלנו, 4 שבועות, 4 שבועות, ירשנו מחצית הנכס..." עמ' 1 ש' 22-21 לפרוטוקול; וכן - "לשאלת בית המשפט האם היה מקובל גם עליהם שעם סיום ההשכרה חוזרים למתכונת מ-94' – כך דובר ואין הכחשה לטענות האלה..." עמ' 2 ש' 6-5 לפרוטוקול).

       

   6. עם זאת, בדיון שנערך לפני, נטען מטעם התובעים כי הם אינם עומדים על הפעלת הנכס לסירוגין, וזאת בתנאי שהנתבעים ישלמו להם את המגיע בגין השימוש בחלקם בנכס וישתפו אותם בכל הנוגע להתנהלות מול רמ"י. בנוסף, הוצע מטעם התובעים, כפתרון חלופי, כי הנכס יפונה ויושכר ע"י שני הצדדים לצד ג' והם יחלקו בדמי השכירות שישלם (עמ' 137 לפרוטוקול מיום 8.7.2020 ש' 23-14).

       

   7. מטעם הנתבעים, הגם שהכירו בכך שלא יוכלו להמשיך ולהחזיק לבדם בנכס מבלי לשלם לתובעים עבור השימוש בחלקם, עלה חשש כי יאלצו להמשיך לשלם לתובעים בגין שימוש בחלקם בנכס, גם כאשר עסקם מנוהל בו בהפסד ומבלי שלהסדר כזה נקבעה מסגרת זמנים (עמ' 138 לפרוטוקול הנ"ל ש' 15-12). בתוך כך, אישרו הנתבעים עצמם כי "כפי מצב הדברים נכון להיום, אין כדאיות כלכלית להפעלת הקיוסק על ידנו ואנחנו לא מעוניינים להמשיך ולהפעיל אותו" (עמ' 138 לפרוטוקול הנ"ל ש' 29-28).

       

   8. לאור האמור, הערתי בדיון הנ"ל, כי "במצב הדברים הנוכחי, כאשר אף אחד מהצדדים לא מעוניין נכון להיום להפעיל בכוחות עצמו את הקיוסק, יש לבחון את האפשרות להשכרת הקיוסק לצד ג' וכמובן חלוקה בדמי השכירות" (עמ' 139 לפרוטוקול הנ"ל ש' 14-13). וכן בהחלטתי מאותו יום: "בשלב זה, והואיל ואני משוכנעת כי פתרונו המיטבי של הסכסוך בין הצדדים בהליך גישור ובהסכמה, ועל מנת שלא להכביד על הצדדים בעלויות נוספות, כל עוד קיים אופק להסדר גישור, איני נותנת הוראות נוספות לקידום ההליך בבית משפט. הוראות כאמור, תינתנה במידת הצורך בהמשך".

       

   9. בדיון האחרון, אשר התקיים לפני ביום 20.12.2020, לאחר כישלון הליך הגישור הנוסף, הסתבר כי בנוסף על העדרה של הסכמה, הרי שאף חל שינוי בעמדות הצדדים, שלא לומר נסיגה, כאשר מטעם התובעים הובעה, בין היתר, עמדה לפיה הם "מוכנים לחזור לחודש חודש כפי שהיה בעבר" (עמ' 138 לפרוטוקול מיום 20.12.2020 ש' 5) ומטעם הנתבעים נאמר כי "הם מודיעים שהם כן מעוניינים להפעילו (את הנכס - ש.ג.)" (עמ' 139 לפרוטוקול הנ"ל ש' 24-23).

       

       

3. הסדר ליישום השיתוף בזכות לחזקה בנכס

    

   1. עיקר הקושי המונח כיום בפני בית המשפט, נעוץ בצורך בגיבוש הסדר אשר על פי טיבו וטבעו צריך להיות פרי הסכמת הצדדים. פסק הדין שניתן בתיק זה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, סותמים את הגולל על כל הסדרי העבר, אשר חלקם עוגנו בכתב ועיקרם כאמור לעיל פרי הסכמות בהתנהגות. כך או כך, עסקינן בהסכמות חוזיות אשר מוצו וכעת אין בין הצדדים הסדר חוזי מחייב המעגן הסכמה לגבי השימוש העתידי בזכות המשותפת לחזקה בנכס.

       

   2. דברים אלו מצוינים, שכן ההסדר אשר יפורט להלן הוא פרי אי-הסכמה בין הצדדים, והוא אינו שולל כשלעצמו קיומו של הסדר עתידי מתאים אחר, אם וככל שתהיה עליו הסכמה שלמה ומחייבת כדין בין הבעלים המשותפים של הזכות לחזקה בנכס, בין היתר על פי הדינים החלים על שיתוף בזכויות. מכל מקום, לעת הזו, אין כל שיתוף פעולה בין הצדדים והחיכוכים ביניהם אינם מאפשרים גיבוש עצמאי של סידור משותף כלשהו.

       

   3. במצב דברים זה, בהעדר הסכמה בין הצדדים ביחס ליישום השיתוף בזכות לחזקה בנכס, ולפי החלטת כבוד בית המשפט המחוזי (אשר כאמור לעיל, קביעותיו כוללות הסתייגות ברורה מהאפשרות כי הצדדים יחזרו למנגנון ההפעלה לסירוגין), לא נותר לבית משפט זה אלא לקבוע עבור הצדדים הסדר ליישום השיתוף בזכות לחזקה בנכס, בד' אמות סמכותו, ולענייננו - הסדר לגבי החזקה והשימוש בזכות המשותפת לחזקה בנכס.

       

   4. בעניין זה, אני מוצאת כי הדרך היעילה ביותר בנסיבות העניין ובמצב הדברים הקיים, הינה פינוי הנכס והשכרתו, על ידי שני הצדדים, לצד ג', כאשר הצדדים יחלקו ביניהם את דמי השכירות בחלקים שווים ביניהם (מחצית לתובעים 3-1 ומחצית לנתבעים 3-1). אני סבורה, כי מנגנון זה יצמצם במידה ניכרת את פוטנציאל החיכוכים בין הצדדים, מצד אחד, ויאפשר הפקה סימטרית של הכנסות מהנכס, מצד שני.

   5. בהתאם לקביעה זו אני קובעת עוד, כי למן מועד פינוי הנכס כאמור להלן, יהיה כל צד אחראי למחצית ההוצאות והעלויות הכרוכות בשימוש בנכס ובחזקה בו (מבלי לגרוע מזכות הצדדים להשית חבות זו על השוכר) וזכאי למחצית פירותיו וטובות ההנאה הנובעות מהזכות לחזקה בנכס.

       

   6. באשר לתקופה שעד למועד הפינוי, לרבות זו שקדמה למועד מתן פסק דין משלים זה, נמסרה הודעת ב"כ התובעים, כי בכוונת התובעים למצות זכויותיהם בהליך משפטי נפרד.

       

       

   7. בהתאם לקביעות לעיל, ותוך שניתנת לנתבעים תקופת התארגנות, אני קובעת כדלקמן:

       

      1. הנתבעים, לרבות נתבע 4, יפנו את הנכס עד ליום 31.3.2022, ויותירו אותו פנוי לצורך השכרתו ע"י התובעים והנתבעים יחדיו, לצד ג', בתנאים כפי שיסוכמו בין שני הצדדים כאן ובין צד ג' השוכר הנ"ל.

          

      2. ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה באשר להשכרת הנכס, יהיה רשאי כל צד לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה מתאימה למינוי בעל תפקיד אשר יוסמך לפעול בשם ובמקום הצדדים לשם השכרת הנכס וביצוע הפעולות הדרושות לניהול הנכס.

          

      3. אף אחד מהצדדים לא יהיה רשאי לתפוס חזקה בלעדית בנכס, אלא בהסכמה מפורשת של הצד השני מראש ובכתב.

          

      4. כל פעולה של מי מהצדדים אל מול הרשויות, לרבות רמ"י, תיעשה ככל הניתן בהסכמת הצד השני, אך בכל מקרה תוך יידוע הצד השני ועדכונו באופן מלא ובזמן אמת בדבר הפעולה ופרטיה, לרבות מענה הרשות או כל התפתחות אחרת בנוגע לנכס או לזכויות בו.

          

      5. מובהר כי אין בהחלטתי דלעיל כשלעצמה כדי לגרוע מזכותו של מי מהצדדים או מי מיחידיו לנקוט הליך מתאים לפירוק השיתוף בזכות המשותפת לחזקה בנכס, בכפוף לכל דין.

          

      6. עוד מובהר, כי הקביעות דלעיל חלות במערכת היחסים הפנימית שבין התובעים והנתבעים בלבד ואין בהן משום קביעה כלשהי לגבי סטטוס בעלי הדין במקרקעין מול צדדי ג', לרבות רשות מקרקעי ישראל.

          

4. בנסיבות מתן פסק דין משלים זה, אין צו להוצאות.

   המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

    

   ניתן היום, כ' שבט תשפ"ב, 22 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.