משה נ' וגנר ואח'

רקע עובדתי

1. המדובר בתביעה כספית בסכום של 2.4 מיליון ש"ח.

    

2. התובע לטענתו ניהל תיק השקעות אצל הנתבע ונתן בו אמון מלא. בתביעה זו טוען התובע כי הנתבע הונה ורימה אותו והציג בפניו מצגי שווא ונהג כלפיו בחוסר תום לב, ברשלנות ובניגוד לחובותיו כיועץ על פי חוק. הנתבע התחייב בהצהרות והתחייבויות כתובות לשלם לו את הסכומים שהופקדו בידיו. בסופו של יום, הנתבע לא קיים את התחייבותו.

   בתביעה זו עותר התובע להשבת הכספים שהופקדו בידי הנתבע.

    

3. הנתבע מכחיש את טענות התובע בדבר חוב כלפיו, טוען כי אין לו מה להשיב, וכי סכום התביעה לא הוכח.

   לטענתו, ביום 2.10.02 ניתן כנגדו צו כינוס נכסים במסגרת הליך פשיטת רגל אשר התנהל כנגדו בבית המשפט המחוזי בתיק פשר 1930-02, ולכן צו ההפטר שניתן במסגרת הליך זה בשנת 2008 חל על ההליך הנוכחי. היה על התובע לפעול בהתאם להוראות הדין, ולהגיש תביעת חוב אשר הייתה מתבררת על ידי הנאמן.

    

   עוד העלה הנתבע טענות בדבר התיישנות מאחר שעל פי הטענה המדובר בכספים שניתנו לנתבע בשנות ה-90.

    

   סקירת אירועים עיקריים בתביעה

    

4. להלן נבחן את האירועים העיקריים, כפי שפורטו בכתב התביעה.

    

5. לטענת התובע, בתחילת שנות ה-90 הוא ניהל חשבון בנק בבנק הפועלים בכפר יונה ושם ניהל תיק השקעות. בשלב מסוים בסוף שנת 1993, עבר הנתבע לעבוד בבנק הפועלים ועם מעברו המליץ לו לפתוח חשבון בבנק הפועלים סניף כפר שמריהו ולנהל את עסקיו משם. כך עשה. הנתבע עבד שם כיועץ השקעות, והוא ניהל את תיק ההשקעות של התובע אשר רכש ומכר נירות ערך כפי המלצתו, כאשר ביניהם נרקמים קשרי אמון.

    

6. הנתבע קודם לבנק קונטיננטל ושימש שם כמנהל השקעות החל משנת 1994 למשך 4 שנים. בעקבות קידומו ומעברו, העביר התובע את מלוא הכספים לבנק קונטיננטל. הנתבע טען בפניו שהוא לא רוצה שבנק הפועלים ידע שהוא לוקח לקוחות ממנו, ולכן אמר לו שיעביר תחילה את מלוא כספיו מבנק הפועלים לחשבון בנק של מישהו מבני המשפחה שלו, ולאחר מכן יפתח חשבון חדש בבנק קונטיננטל, ולשם יועברו כספים מחשבון בן המשפחה שלו לחשבון החדש שיפתח.

   התובע טען כי הוא פעל בהתאם להוראותיו. בתחילה העביר את כל הכספים שהצטברו לטובתו בבנק הפועלים בסכום של 424,415 ש"ח לחשבונו של אחיו שלמה רחמים בבנק הבינלאומי, ומיד לאחר מכן אחיו משך שיק לפקודתו על סך של 424,000 ש"ח. סכום זה נמשך על ידו והופקד בבנק.

   (בנספח ג' מצורף תדפיס תנועות חשבון ליום 30.6.94 ממנו עולה כי ביום זה קימת העברה / הפקדה בסך של 424,415 לחשבון אחיו ולאחר מכן משיכה בחשבונו של סכום זה).

    

   החל מאותו המועד שבו העביר את הכספים, הנתבע ניהל את תיק ההשקעות שלו בבנק.

    

7. התובע טוען כי לאור יחסי האמון בין הצדדים הוא חתם כערב לנתבע לשתי הלוואות.

   הנתבע מסר לו שיק בטחון על סך של 480,000 ש"ח. הסכום שנרשם היה בגובה סכום תיק ההשקעות שנוהל (העתק השיק צורף לתצהיר כנספח ד' - צורף שיק על סך של 480,000 ש"ח שנמסר לתובע מחשבון הנתבע ונרשם עליו "שיק בטחון").

    

8. בשנת 1998 הנתבע עזב את בנק קונטיננטל והחל לעבוד כמנהל שיווק של חברת אימפקט איגוד (חברת בת של בנק איגוד). בעצת הנתבע, התובע העביר את הכספים לבנק איגוד. החל ממועד זה, ניהל את תיק ההשקעות שלו בבנק איגוד. התובע טען כי לא הצליח לשחזר דפי חשבון בנק מבנק איגוד.

    

9. כעבור זמן פוטר הנתבע מעבודתו בבנק איגוד ועבר לעבוד בבנק למסחר בע"מ למשך שנתיים. בעקבות עצת הנתבע, הנתבע פתח חשבון בנק על שמו בנאמנות עבורו בבנק למסחר ושימש נאמן עבורו ותיק ההשקעות שלו נוהל על ידו. לטענתו הוא נתן אמון מלא ומוחלט בנתבע, פעל כפי עצתו והעביר לחשבון הבנק שפתח הנתבע בבנק למסחר את כל תיק ההשקעות שהיה לו בבנק איגוד.

   באותה עת שוויו הכספי של תיק ההשקעות שלו עמד על כמיליון ש"ח. הנתבע מסר לו דף מודפס שמעיד על גובה ההשקעות שלו בבנק, ורשם בכתב ידו את תנאי הקניה / מכירה של ניירות הערך.

   (צורף מסמך כנספח ה'. מהמסמך שצורף עולה כי קיים רישום של פיקדון על סך של 817,393 ש"ח. התובע צרף מסמכים המעידים על פתיחת חשבון בנק למסחר (נספח ו')).

    

10. בחורף שנת 2001 התובע אושפז בבית חולים וביקש מהנתבע להשיב את כספיו. הנתבע הרגיע אותו ואמר שאין מה לדאוג, וכי הכספים במקום בטוח ויושבו תוך חודשיים ימים.

     

11. ממועד זה ואילך, הנתבע דחה את התובע בתירוצים שונים ביחס לכסף. באחת הפעמים הנתבע אמר לו לפתוח חשבון נאמנות על מנת שיכול להעביר לו כסף, אולם לא העביר מאומה.

    עוד טען בפניו הנתבע כי הוא שעבד את כספי חשבון הנאמנות לטובת הלוואה שנטל מהבנק למסחר בסך של 40,000 ש"ח.

     

12. התובע טוען כי מצבו של הנתבע הורע עקב קריסתו של הבנק למסחר ועקב מעילתו של הנתבע הוא נדרש להשיב כספים לבנק למסחר.

     

13. בשנת 2003 הנתבע מסר לתובע שהוא פתח חשבון בנק בבנק מרכנתיל דיסקונט וביקש שיפתח חשבון בנק כדי להעביר לחשבון זה את תיק ההשקעות.

    בתקופה שממועד זה ועד לחודש 6-04 הנתבע חתם על מספר הצהרות בדבר טיפולו בהעברת הכספים וזכאות התובע לכספים אלה. לטענת התובע, הנתבע עשה זאת כדי להרגיע אותו ולהציג מצג שקימת ממשות להבטחות שלו להעביר את הכספים אליו.

     

14. ביוני 2004 הנתבע התחייב להתייצב בבנק מרכנתיל ביום 27.6.04 ולחתום על טופס העברת ני"ע לחשבונו בבנק מרכנתיל . לתצהיר התובע צורפו מספר כתבי התחייבות שניתנו על ידי הנתבע, שם הוא מציין את סכומי הכספים בסך של מעליון וחצי ש"ח, ומתחייב להתייצב בבנק לצורך העברתם לחשבון התובע (ר' נספחים ט' וי') .

     

    בסופו של דבר, הכספים לא הועברו. נאמר לתובע על ידי הנתבע שעד שהוא לא יסיים את הליך הפשר שבו הוא נמצא, הוא לא יכול לקבל את כספו.

     

15. בחלוף השנים, שבהם, בין היתר התקיים הליך הפשר, אישר הנתבע שוב ושוב בכתב ובעל פה כי הוא חב לתובע כספים והבטיח שיעביר, וכן שכנע אותו שלא לפנות להליך הפשר לגביית החובות. המכתבים מצורפים כנספח י' . כתב התביעה מתבסס על התחייבויות אלה. בפועל הכספים לא הועברו. בשלב מסוים החליט התובע לפתוח בהליך משפטי לאחר שהבין לטענתו כי אין כל יסוד להבטחות הנתבע.

     

16. הנתבע התכחש לטענות התובע, אולם נדרש להתמודד עם ההתחייבויות שניתנו על ידו לידי התובע, שבהן לכאורה יש הודאה בטענות התובע. למעשה, ההתחייבויות שניתנו הן הבסיס הראייתי לתביעה, מאחר שיש בהם משום הודאה בזכות התובע. הנתבע לא התכחש לאמור בהתחייבויות אולם טען כי המדובר בהתחייבויות שניתנו לאור איומים שהיו כלפיו מצד התובע ובני משפחתו.

     

17. להלן נפרט את ההתחייבויות, ולאחר מכן נתייחס לטענה בדבר איומים.

     

    כבר עתה אומר כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבע, ואני סבורה כי התביעה הוכחה לאור כתבי ההתחייבויות שניתנו במהלך השנים בהם מודה הנתבע בכספים שנמסרו בידיו ובהתחייבותו להשיב את הכספים לתובע.

     

    לאור התחייבויות אלו, אני אף סבורה, כפי שאפרט להלן, שהנתבע מנוע לטעון התיישנות ו/או מעשה בית דין.

     

    ההתחייבויות שניתנו על ידי הנתבע

     

18. להלן יפורטו תוכנן של ההתחייבויות לאור חשיבותן להוכחת התביעה. כל ההתחייבויות ניתנו לאחר פתיחת הליכי הפשר כנגד הנתבע שבו ניתן צו הכינוס ביום 1.10.02 (למעט ההתחייבות הראשונה שניתנה בסמוך לכך).

     

     

    התחייבות מיום 22.5.02

     

    "אני הח"מ וגנר דב מצהיר בזאת שעם השגת ההסדר בין לקוחות בנק למסחר לממשלת ישראל ואם יוחלט שבעלי פקדונות יקבלו את כספם, הרי שבמסגרת החלטה זו ובכפוף אליה יעבור תיק ניירות הערך שעל שמי לחשבונו של רחמים משה מכפר יונה ... אני מדגיש שמה שיעבור לחשבונו של רחמים משה בבנק יהב בנתניה יהיה כל שיהיה בפקדונו של וגנר דב לאור החלטת הממשלה וכפוף לשינויים במידה ויהיו שינויים...

    בכבוד רב

    דב וגנר".

     

    "זכרון דברים" 9.5.03

     

    צד א' צד ב'

    דב וגנר משה רחמים

    היות וצד א' ניהל לצד ב' תיק ניירות ערך והיות ותיק זה התחיל להתנהל בבנק הפועלים כפר שמריהו ובסופו של דבר עבר לבנק מסחר בו עבד צד א' בשנים 1999-2001 והיות ובעקבות פרשת "אתי אלון" הוקפאו כל הכספים בבנק למסחר מסכימים שני הצדדים כדלקמן:

    עם הודיע בנק למסחר על הפשרת הכספים והעברתם למוטבים יעבור תיק ניירות הערך של משה רחמים להלן צד ב' בנאמנות דב' וגנר- להלן צד א' לחשבונו של משה רחמים בבנק יהב סניף נתניה חשבון XXXX ללא דיחוי. שוויו של התיק לפני פרשת אתי אלון היה 1.3 מיליון שח ... ונוהל ... בבנק למסחר. כסף זה היה במקור 1/2 מיליון שח והשתייך אך ורק לצד ב' ... ההשקעות היו 50% באגח ו-50% באגח מדדי...".

    דב וגנר משה רחמים

    (חתימות)

     

    התחייבות מיום 23.3.04

     

    "הצהרה

    אני החתום מטה מצהיר בזאת שבתאריך 1.4.04 יעבור מחשבון מעבר של בנק מרכנתיל דיסקונט סניף אלנבי לחשבונו של בני וגנר ארז... סך המניות שהועברו מבנק למסחר בשווי של 1.5 מיליון שח. בהמשך לשיחתי עם מנהל הסניף ולמגעים שהתנהלו בנושא באשר להעברת אגרות חוב בשווי הנ"ל הסכום שיעביר שייך למשה רחמים מכפר יונה והוא נוהל על ידי עוד בשנת 1990 בסניף כפר שמריהו בנק הפועלים

    בכבוד רב,

    דב וגנר"

     

    הצהרה מיום 17.5.04  

     

    "אני החמ וגנר דב מצהיר בזאת שביקשתי להעביר פיקדון ניירות ערך שנוהל על ידי בשמו ולפי בקשתו של משה רחמים מבנק מרכנתיל אלנבי תא לבנק יהב סניף נתניה בהמשך להצהרותיי הקודמות ולמכתבים שמסרתי למשה רחמים. בכבוד רב דב וגנר"

    הערה: בקשת העברה נמסרה למנהל מח ני"ע בסניף אלנבי מרכנתיל דיסקונט ביום א 9.5.04 שעה 10:00 לערך".

     

    התחייבות מיום 22.6.04

     

    "אני מתחייב בנוכחותה של אשתי וגנר מרתה שאני מחר בבוקר 23.6.04 נוסע עם משה רחמים לבנק מרכנתיל אלנבי תא ע"מ להעביר את כספי המניות לחשבונו ולספק לו את המסמכים המתאימים

    בכבוד רב

    דב וגנר"

    עדה למעמד החתימה : וגנר מרתה".

     

    התחייבות מיום 27.6.04

     

    העברה מחשבון ... על שם ארז וגנר לחשבון : משה רחמים YYYYYY

    בנק יהב

    בהמשך למכתבי הריני למסור שכספיו של רחמים משה נמצאים בחשבון ניהול תיקים בבנק מרכנתיל דיסקונט וקיימת הבטחה להעביר הכסף מבנק זה לבנק יהב סניף נתניה חשבון XXXX".

     

    התחייבות מיום 30.10.04

     

    "אני החתום מטה, בנוכחות יורם רחמים ומרתה וגנר אשתי מצהיר בזת שהסכום אותו ניהלתי למשה רחמים- סכום של 500,000 שח שהגיע ל1.6 מליון שח ושהיה מושקע באגרות חוב שייך למשה רחמים בלבד ובמידה ואלך לעולמי מכל סיבה שהיא כסף זה שייך בלעדית למשה רחמים ולא תהיה למשפחתי שום סיבה לתבוע אותו

    בכבוד רב

    דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 8.8.05

     

    "לכב' מפרק בנק מסחר – באמצעות משרד בר לב

    הנידון: העברת ני"ע ע"ש רחמים משה

    הריני מצהיר שעם העברת מניות אלה לחשבון XXXX בבנק יהב נתניה מבחינתי יסתיים התהליך ולא תהיינה לי שום תביעות כנגדכם או כנגד צד כלשהו. עם זאת אני דורש העברה מיידית של כל המניות / אגרות חוב לאחר שהשלמתי כל חובותי כלפיכם

    בכבוד רב דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 6.8.06

     

    "לכבוד מר משה רחמים

    כפר יונה

    לפי בקשתם הרי לכתוב כדלקמן

    בשנת 88 ביקשת כלקוח בנק הפועלים בכפר שמריהו שאיעץ לך בניירות ערך.

    הסכום ההתחלתי שהיה בחשבונך בסעיף זה היה 500 אלף שח.

    עזרתי לך ביעוץ ניירות ערך גם בסניף זה גם בבנק קונטיננטל וגם בחב' אימפקט איגוד ניהול תיקי השקעות במסגרתו שימשתי כסמנכל שיווק. לצורך העניין פתחת חשבון בבנק איגוד.

    לאחרונה התעכב סכום הכסף שלך בשל בעיות אישיות שהיו לי כמנהל התיקים שלך לפי בקשתך בעזרת ייעוץ משפטי שעלה לי 50 אלף שח. אנו קרובים לביצוע העברה מבנק מרכנתיל בו פתחת בזמנו חשבון לחשבונך בבנק יהב נתניה.

    העברה תתבצע עד ה-15 לאוגוסט 2006 את העסקה ערך עו"ד אופיר כץ. העסקה התבצעה בבנק מרכנתיל הנהלה ראשית מח' נירות ערך תל אביב

    בכבוד רב

    דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 22.3.07

     

    "הצהרה

    החתום מטה דב וגנר ... מצהיר בזאת שלפי היועץ המשפטי שלי ולפי השתלשלות העניינים מר משה רחמים עומד לקבל את כספי במהלך חודש אפריל 2007 . הריני להצהיר שאעשה ביחד עם עורך דיני כל מאמץ שהכסף יגיע במחצית הראשונה של חודש אפריל 2007 למרות החגים...

    זאת בעקבות עיכובים שנעשו בשל היותי פשר ועיכובים אלו הגיעו לפתרונם במהלך חודש אפריל 2007 ובאמצעות עורכי הדין של המערכת הבנקאית ועורך דיני הגענו להסכם שבסופו יקבל מר רחמים משה את כספו הנובע מהשקעה בניירות ערך שמקורם בבנק הפועלים כפר שמריהו משנת 88 סכום משוערך 1.8 מיליון שח.

    והריני בא על החתום

    דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 11.7.07

     

    "לכב'

    מר משה רחמים

    להווה ידוע לך שתהליך העברת המניות לחשבונך בבנק יהב נמצא בהליך סופי לאחר שמבררים כרגע את נושא המיסוי ולמעשה מנסים להבטיח שאף אחד מאתנו אני כמנהל / ברוקר לשעבר ואתה כבעל פיקדון נירות ערך לא נצטרך לשלם מס בגין עלית תיק ניירות הערך שכידוע החל בסכום של 500,000 שח בבנק הפועלים סניף כפר שמריהו. עם הבירור הסופי של נושא המס וההבטחה שלא נאלץ לשלם אלא בזמן מכירה מה שיהיה קשור רק למחזיק הפיקדון מר משה רחמים יעבור תיק ניירות הערך ללא דיחוי לחשבונך שבנדון.

    מכתב זה נשלח לפי בקשתך המפורשת.

    בכבוד רב דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 23.1.08

     

    "לכב' מר משה רחמים

    הנדון פיקדון ניירות ערך

    א.נ.

    להווה ידוע לך שתהליך העברת נירות הערך לחשבונך בבנק יהב סניף נתניה נמצא בשלביו הסופיים ועד סוף חודש ינואר 2008 בלא נדר יימצא הכסף בחשבונך. אנחנו עמלים ועובדים על חשבון זה ועל העברה מזה חצי שנה ומתגברים על בעיות משפטיות ובירוקרטיות רבות. אנחנו הכוונה לי החתום מטה ועורך דיני. אני מתחייב לעשות כל מאמץ לסיים התהליך עד סוף חודש זה מכיוון שהתיק כבר הגיע למסלקת הבורסה.

    והריני בא על החתום

    דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 24.4.08

     

    "לכב' מר משה רחמים

    הנדון העברת ניירות ערך לשעבר בניהולי הריני להודיעך שעניין העברת נירות הערך שהיו בניהולי קרוב לסיום ושלמעשה אתה צפוי לראותם בחשבונך שבבנק יהב נתניה עד תאריך 30.4.08 בתיווכם של עורך דין וסגן מנהל המסלקה מר כהן. הכסף יצא מחזקת בנק הפועלים ואין שום גורם מעכב לידיעתי לרבות פשיטת הרגל שעברתי ושאר עיכובים שונים שעברנו ביחד.

    בברכה חג שמח פסח שמח וכשר

    דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 30.7.08

     

    "לכב' מר משה רחמים

    הנדון : העברת ניירות הערך

    לצערי טרם קבלתי מסמך המלמד על העברת ניירות הערך לחשבונך. עובדה זו אינה סותרת את הבטחת הנהלת הבורסה להעברת הניירות כך שיראו בחשבונך בתחילת השבוע הבא כפי שהובטח לי אור אתמול 29.7.08 שעה 12:00 (כך במקור- להצ).

    בברכה דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 16.10.08

     

    "לכב משה רחמים

    אני הח"מ דב וגנר... מצהיר בזאת שעורך דיני השכיל לסגור את הקצוות בקשר להעברת תיק נירות הערך שלך לחשבונך בבנק יהב סניף נתניה ובטווח של שבועות מספר סוף סוף לאחר הליך חוקי ממושך מול רשויות המתעסקות בניירות ערך ובחוקיות אחזקתם והעברתם מחשבון לחשבון אין יותר הגבלה להעברת תיק זה שרשום על שמך ושהייתי מנהלו מספר שנים לפי הסכם בע"פ בין שנינו. כל התזכירים שרשמתי עד כאן ומסרתי לך קבילים שרירים וקיימים.

    בכבוד רב

    דב וגנר".

     

    התחייבות מיום 13.12.14

     

    "לכב' משה רחמים

    הנדון : פיקדון בניירות ערך

    להווה ידוע שמזה זמן נתת לי לניהול בבנקים ובחברות השקעה פיקדון ניירות ערך אזי, הפיקדון עומד לעבור לרשותך לבנק יהב בנתניה עד סוף חודש זה והוא על כ -2.4 מ' שח, והריני בא על החתום דב וגנר".

     

19. מכאן, אנו למדים שבמהלך השנים החל משנת 2002 עד שנת 2014, הנתבע נותן לתובע התחייבויות לעניין הכספים שהוא מאשר כי ניהל עבורו, ומתחייב כי הכספים יועברו לחשבונו של התובע. ההתחייבות נעשית במהלך הליך הפשר לאחר קבלת צו הכינוס (שהתקבל בשנת 2002) וצו ההפטר (שהתקבל בשנת 2008), כאשר הנתבע אף מציין בכתבי ההתחייבות כי הוא מלווה בייעוץ משפטי אשר מלווה מהלכים אלה.

     

     

    התובע העיד בהקשר זה כי:

    "הוא אמר לי שאם הוא כותב דברים לא נכונים, הוא ישב בבית סוהר" (בעמ' 24 לפרוטוקול, שורה 33-34)

     

    הנתבע הציג מצג לתובע כי המדובר בכספי נאמנות שהופקדו בידיו בסך של 500,000 ש"ח והגיעו לסכום של כ – 1.8 מיליון ש"ח ובשנת 2014 הגיעו לסך של 2.4 מיליון ₪. הנתבע מאשר כי המדובר בכספים השייכים לתובע, וכל פעם מציג מצג אחר (נדחה) לעניין המועד שבו יועברו הכספים. הנתבע אף מציין בכתבי ההתחייבות כי הכסף התעכב בעקבות הליך הפשר, אולם כי עיכובים אלה הגיעו לפתרונם, ובין היתר, בעקבות מעורבות של עורכי דין שלו ושל הבנקים, ומאשר כי הפשר אינו גורם מעכב.

     

20. הבאתי את מכלול ההתחייבויות כדי להראות כי המדובר ברצף של מצגים מפורטים שניתנו לתובע על ידי הנתבע במהלך תקופה, והתובע הסתמך על מצגים אלה. התובע סמך על הנתבע שניהל את הכספים עבורו, וטען בפניו כי הכספים אכן נמצאים ומופקדים והשבתם מובטחת, וכל שנותר לעשות הוא להעבירם לחשבונו.

     

    הוכחת סכום התביעה

     

21. כאמור, התובע תבע סך של 2.4 מיליון ש"ח על יסוד ההתחייבות האחרונה שניתנה לו. הנתבע טוען כי סכום התביעה לא הוכח, מאחר שהתובע לא הציג דפי חשבון בנק מפורטים, והדפים אשר הוצגו לא מבססים את התביעה.

     

22. אני סבורה כי סכום התביעה הוכח.

     

23. הוכח הסכום הראשוני בסך של 500,000 ש"ח. הדבר צוין בהתחייבויות שונות שניתנו על ידי הנתבע.

     

24. בנוסף, התובע העיד כי תחילה הנתבע ניהל את חשבון השקעות שלו בבנק הפועלים סניף כפר שמריהו, לאחר מכן כאשר הנתבע מונה כמנהל השקעות של בנק קונטיננטל, התובע פתח חשבון חדש בבנק קונטיננטל והעביר לשם את הכספים.

     

    התובע טען כי הוא פעל בהתאם להוראות הנתבע שלא רצה שבנק הפועלים ידע שהוא לוקח ממנו לקוחות, והעביר את כל הכספים שהצטברו לטובתו בבנק הפועלים בסכום של 424,415 ש"ח לחשבונו של אחיו שלמה רחמים בבנק הבינלאומי, ומיד לאחר מכן אחיו משך שיק לפקודתו על סך של 424,000 ש"ח. סכום זה נמשך על ידו והופקד בבנק.

    לתמיכה בטענה זו, בנספח ג' מצורף תדפיס תנועות חשבון ליום 30.6.94 ממנו עולה כי ביום זה קימת העברה / הפקדה בסך של 424,415 מחשבון התובע לחשבון אחיו של התובע, ולאחר מכן משיכה בחשבונו של סכום זה.

     

25. הנתבע מסר לתובע שיק בטחון על סך של 480,000 ש"ח ביום 21.4.97. אני מקבלת את טענת התובע כי הסכום שנרשם היה בגובה סכום תיק ההשקעות שנוהל (העתק השיק צורף לתצהיר כנספח ד' - שיק על סך של 480,000 ש"ח מחשבון הנתבע לחשבון התובע ונרשם עליו "שיק בטחון"). הנתבע טען כי המדובר בשיק בטחון לערבויות שניתנו על ידי החייב לבקשתו. אולם, המדובר בערבויות בסכומים של 35,000 ש"ח ו-135,000 ש"ח ( ר' נספחים יג' ו-יד' לתצהיר התובע). הטענה אינה מתיישבת עם הסכומים וכן עם לוחות הזמנים הרלוונטים. בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע ביחס לשיק כי "רציתי לתת לו הרגשה של ביטחון שאחזיר לו את הכסף. כי התיק שלו עמד אז על 480,000 שח" (בעמ' 46 לפרוטוקול שורות 2-3) .

     

26. ומכאן, הוכח סכום השקעה שהופקד על ידי התובע בידי הנתבע בסך של כ- 500,000 ש"ח.

    לאחר מכן, הכספים הועברו לבנק למסחר, וצורפה אסמכתא ממנה עולה כי הכספים עומדים על סך של 1,000,000 ש"ח. ר' נספחים ה' ו' לתצהיר התובע. כך גם עולה מההתחייבות שניתנו על ידי הנתבע.

     

     

    כך, בזיכרון דברים מיום 9.5.03 אישר הנתבע כי שוויו של התיק לפני פרשת אתי אלון היה 1.3 מיליון ש"ח ונוהל בבנק למסחר. הנתבע מציין כי כסף זה היה במקור 1/2 מיליון ש"ח והשתייך אך ורק לצד ב' (התובע), וכי ההשקעות היו 50% באג"ח ו-50% באג"ח מדדי.

     

    בהתחייבות מיום 3/04 מאשר הנתבע כי סך המניות שהועברו מבנק למסחר בשווי של 1.5 ש"ח וכי יש להעביר את הסכום לתובע והוא נוהל על ידו בעבר בסניף כפר שמריהו בבנק הפועלים

    בהתחייבות מיום 3/07 נרשם כי שווי המניות עומד על סך של 1.8 מיליון ש"ח.

    בהתחייבות משנת 2014 נרשם כי הפיקדון עומד לעבור לרשותך לבנק יהב בנתניה עד סוף חודש זה והוא על כ -2.4 מ' ש"ח.

     

     

     

27. בעניין הסכום העיד התובע:

     

    ת:את הסכום לא אני כתבתי. דוב כתב. מפנה להצהרה האחרונה שלו. הוא רוצה להתגאות בעצמו ואמר שקנה מניית טבע ולא נגע בה והיא עשתה רווחים. מי שהשקיע בטבע בהתחלה בבורסה, עד הנפילה, היא קפצה כמעט פי אלף.

    לשאלתך: לא רואים את הכספים האלה כי אם אקבל את איפה בדיוק הכסף נמצא אני מאמין שאמצא זאת. הוא מסתיר משהו.

    (בעמ' 28 שורות 6-10) .

     

    כאשר הנתבע נשאל לעניין זה השיב כי :

     

    ש. יש טענה שאמרת למשה שהכסף עשה כ-1000% במניית טבע. כמה כסף למיטב זכרונך עשה כספו של משה בניירות ערך?

    ת. עשו הרבה. לא זוכר...

    (בעמ' 51 לפרוטוקול שורות 25-26) .

     

28. לאור רצף ההתחייבויות/הצהרות במשך השנים שבהן מודה הנתבע בסכומי הכסף המופקדים בידיו להם זכאי התובע, ולאור המסמך משנת 2014 שבו מודה הנתבע בסכום החוב, יש מקום לראות בכך הודאה של הנתבע, ביחס לסכום הכספים שהוא מחויב להשיב לתובע בסך של 2.4 מיליון ₪. בהמשך פסק הדין, אתייחס לטענת האיומים שהועלתה ביחס להתחייבויות אלה, ואראה כי הטענה לא הוכחה, ובכל אופן, ביחס להתחייבות האחרונה שבה ננקב הסכום של 2.4 מיליון ₪, לא הועלתה טענה בדבר איומים.

     

    טענת האיומים

     

29. הנתבע טען כי כתבי ההתחייבות ניתנו תוך איומים מצד התובע ובני משפחתו, ועל כן לא ניתן לראות בהם מצגים שהתובע יכול היה להסתמך עליהם. אני סבורה כי הטענה לא הוכחה.

     

    הנתבע טען כי התובע "הכתיב לי כל מיני מכתבים. הייתי מספיק פחדן לכתוב את הדברים האלה". (בעמ' 38 שורות 18-19).

     

    ת. המטרה היתה לסבר. כלומר לקנות לעצמי שקט. למנוע את המשך האיומים האלו של העולם התחתון ונפגשתי עם אנשי עולם תחתון פר אקסלנס (בעמ' 39 שורות 34-33).

     

    ש. משה הציק לך עד כדי כך שהסכמת גם למכור את ארה"ב מהצקה?

    ת. נכון.

    (עמ' 54 שורות 20-21)

     

    איני מקבלת את טענות הנתבע.

     

30. כאמור, המדובר במספר התחייבויות שניתנו לאורך השנים על ידי הנתבע לתובע שבהן הוא חוזר על התחייבותו כלפי התובע, באופן סדור ומפורט מבחינת הסכומים, הימצאות הכספים ואף התחייבותו להשבתם.

     

31. הנתבע לא הוכיח כי התובע ובני משפחתו נקטו כלפיו באיום.

     

32. עולה כי הנתבע התלונן על איומים במשטרה. התרתי לנתבע תוך כדי הליך ההוכחות להשלים ראיות בהקשר זה מהן עולה כי בפברואר 2008 הגיש תלונה במשטרה שבעקבותיה נעצר מר דקא, שהוגש כנגדו כתב אישום והוא אף הורשע במסגרת עסקת טיעון. תלונות נוספות שהוגשו למשטרה בשנים 2009 עד 2011 סך הכל 7 תלונות לא מתייחסות לתובע או למשפחתו.

     

    המסמכים שצורפו מחזקים את המסקנה כי לא הוכח כל איום מצד התובע ומשפחתו. אכן, היו טענות בדבר איומים שבגינם אף הייתה הרשעה, אולם לא הוכח כל קשר בין התובע ו/או משפחתו לבין מר דקא. לא הובא בפני תיק המשטרה ו/או חומר אחר מהתיק הפלילי שיש בו לקשור בינו ובין התובע ומשפחתו. מר דקה גם לא זומן לעדות ולא זומן כל עד אחר שיכול היה לקשר בין מר דקה לבין התובע.

     

33. הנתבע אישר כי אינו יכול לקשר בין מר דקה לבין התובע, וכי לא ידוע לו המניע לאיומים (בעמ'42, בשורות 8-20):

     

    ש. מעבר לאותו מאסר ושחרור של דקא שמעת עליו פעם נוספת?

    ת. היה משפט, שילם מה ששילם.

    ש. למה דקא איים עליך לדעתך?

    ת. אני לא יודע. אני עד היום לא יודע על מה היו האיומים פה. זה קשור למשפחת רחמים שהיה איש שירות בתי הסוהר? אינני יודע.

    ש. 11-12 שנה אחרי ההרשעה של דקא, עד היום לא אויימת וגם לא יודע למה אויימת.

    ת. נכון.

    ש. ואולי אנו גם יכולים ללמוד שזה לא קשור למר משה רחמים.

    ת. אני לא פרשן לענייני עבריינות. מר בועז דקא איש שב"ס.

    ש. שמעת עליו לפני?

    ת. לא. הוא הפך את החיים שלנו ליותר קשים ממה שהיו קודם.

    ש. הוא פירט בהליך הפלילי למה הוא איים?

    ת. אני לא יודע.

     

    אשתו של הנתבע סיפרה בחקירתה כי דקא היה מטופל שלה והאיומים קשורים לכך. בעדותה לא ידעה לקשר בן המטופל לבין התובע (בעמ' 59).

     

    ומכאן, כי כל התלונות במשטרה היו החל משנת 2008 ואילך ונוגעות לאדם שלא הוכח כי יש לו קשר לתובע או משפחתו.

     

    כמו כן, לא הוצגה כל תלונה לפני שנת 2008 , כאשר עד למועד זה ניתנו התחייבויות רבות לתובע על יד הנתבע.

     

34. למעשה , הנתבע חזר בו מטענת האיומים וטען כי התובע הציק לו, ועל כן הוא הביא לו את ההתחייבויות כדי ל"קנות שקט", כדבריו.

     

    התובע נחקר בהקשר זה (בעמו' 26-27 לפרוטוקול):

     

    ש. את המכתבים דב כתב מיוזמתו או שאתה ביקשת ממנו?

    ת. כל פעם שאלתי מה עם הכסף. כדי להרגיע אותי ביקשתי מסמך שיהיה לי משהו ממנו. דב ראה שזה נותן לי שקט נפשי ואז הוא המשיך לתת לי. בפעם הראשונה אני ביקשתי ואח"כ המשיך לתת לי כי ראה שזה מרגיע אותי.

    ש. מפנה למסמך מיום 11.07.2007 כתוב שהמכתב נשלח לפי בקשתך המפורשת.

    ת. יכול להיות שביקשתי. אמרתי שהיו מצבים שאני ביקשתי ומצבים שזה בא ממנו. המטרה שלי הייתה להבטיח שעומד מאחורי כסף.

    ...

    ש. דב טען לאורך כל הדרך שהוא כתב בחלק מהמסמכים 3 אותיות "נ.ת.ל". יכול להיות שזה מחוק כי למישהו היה מה להסתיר?

    ת. אני מוכן להגיד בשבועה שאף פעם לא נתקלתי באותיות נ.ת.ל (נחתם תחת לחץ). אני גם מוכן ללכת למכונת אמת.

    ש. אמרת שיש לך עוד מסמכים בבית.

    ת. כל מסמך צילמתי 10 פעמים שיהיה לי בבית. ואף פעם לא נתקלתי באותיות נ.ת.ל.

     

    הנתבע כאמור לא טען כי התובע איים עליו ((עמ' 41, שורות 33-36, עמ' 42 שורות 32-33) :

     

    ש. משה פעם איים עליך?

    ת. לא. הוא הוציא לי את הנשמה. היה מתקשר מידי יום.

    ש. זה נקרא להציק?

    ת. זה נקרא לשגע.

    ...

    ת. לשאלת ביהמ"ש מי איים עלי בשנת 2005 אני משיב שהתובע איים עלי כל הזמן. אני מתקן שהוא הציק.

     

35. אכן, בחלק מהמסמכים נרשם כי המדובר במסמך לבקשתו של התובע. אולם, גם אם זו הייתה הסיטואציה, הרי שככל שניתנו מצגים על ידי הנתבע, על המצגים להיות מצגי אמת. וגם אם כטענת הנתבע, ההתחייבויות נכתבו כדי "לקנות שקט" בשל פניות התובע, הרי שאין לקבל את הטענה כי המידע שנכתב שם אינו אמת. ככל שנכתבה התחייבות, הרי שהנתבע מחוייב בה וחזקה שהיא משקפת את המציאות והתובע מסתמך עליה.

     

36. הנתבע טען כי הוא נהג לכתוב בצד ההתחייבויות תרשומות כי הן נכתבו תחת לחץ. הטענה לא הוכחה ויותר מכך, חזקה כי הנתבע שאינו אדם פשוט אלא איש השקעות ומודע לסיטואציה ,היה דואג לתעד את ההסתייגות הזו כדי להגן על עצמו לעתיד לעניין המצגים שניתנו.

     

37. לא הוכח איום מצד משפחתו של התובע. אחיו של התובע עובדים בשירות בתי הסוהר שנים רבות. שני האחים העידו כי התובע היה תמים וסמך על הנתבע, והם דאגו לכספו. אחיו של התובע אישרו שניהלו שיחות עם הנתבע שבמסגרתן רצו לדעת מה ארע עם הכספים של הנתבע, והכחישו כל איומים שננקטו בשיחה כלפי הנתבע (עמ' 20, שורות 1-3, עמ' 14 שורות 1-3). הם בקשו לדבר אתו בצורה יפה רק כדי שיחזיר את הכסף. שניהם העידו כי בשיחת טען בפניהם הנתבע כי הם יכולים להיות רגועים ביחס לכספים וכי הכסף בידיים טובות.

     

    כאמור, הנתבע לא הגיש תלונה כנגד התובע או כנגד אחיו. התובע טען כי הופנו כנגדו איומים מצד צדדי ג' אנשי העולם התחתון, אשר נשלחו על ידי התובע. אולם, הטענה לא הוכחה.

     

38. זאת ועוד, התביעה למעשה מתבססת על הודאה של הנתבע שניתנה בשנת 2014 במועד זה אישר התובע כי לא היו כלפי איומים, ועדיין הוא מוציא מסמך שבו הוא מאשר כי התובע זכאי לסכום של 2.4 מיליון ש"ח. זאת ועוד, בשום שלב על אף שהאיומים הפסיקו, הנתבע לא מוציא כל הודעה על ביטול כל ההתחייבויות שניתנו על ידו עד לאותו המועד (בעמ' 50):

     

    ש. ... ואנחנו יודעים שהתלונה האחרונה של מרתה או שלכם היא משנת 2011 במשטרה. האם נכון שבתקופה שמשנת 2011 ואילך לא היו איומים יותר.

    ת. משנת 2011, לא היו יותר איומים. הספיק לא?

    ש. נכון שבשום שלב לא הוצאת אל משה וגם בתקופות שמעבר לשנת 2011 שכרגע העדת שלא היית מאוים בהם, שום הודעה שאתה מבקש לבטל את כל כתבי ההתחייבות שניתנו תחת לחץ לטענתך.

    ת. לא ראיתי בזה... לא חשבתי שיסכים.

    ..

    ש. מדוע בשום שלב לא אמרת לו שכל מה שכתבת מבוטל בזה הרגע?

    ת. יכול להיות שלא היה לי מספיק שכל.

    ש. נכון שאת השיק בסך 480,000 ₪ שאת העתקו הראיתי לך לפני ההפסקה, לא דרשת אותו בחזרה?

    ת. נכון.

     

    לגבי ההתחייבות משנת 2014 העיד הנתבע (עמ' 51 שורות 21-28):

     

    ת. הוא התקשר ואמר שהוא בכל זאת רוצה את הכסף.

    ש. מתי זה היה?

    ת. בשנת 2014 אם אני לא טועה.

    ש. מציג מסמך מיום 14.12.14, זה 3 שנים אחרי כל איום שהיה. גם פה הרגשת מאוים?

    ת. לא, אבל הוא שוב התקשר אלי והציק והייתי שבע אז נתתי את זה. לא חשבתי על ההשלכות שיהיו לזה.

     

39. מכאן, לא הוכחו איומים כלפי הנתבע. הנתבע ביקש לקנות שקט ועל כן משך שנים המציא התחייבויות כלפי התובע שבהם הוא מפרט מועדים סכומים ומודה כי מדובר בכספים שהתובע זכאי להם. הנתבע מחויב בהתחייבויות שנטל על עצמו ובמצגים שהתובע הסתמך עליהם ועל יסודם התנהל במשך השנים, הן ביחס לפשר והן ביחס להליכים כנגד הנתבע. הנתבע לא חשב על ההשלכות שיהיו למצגים אלה וביקש לקנות לו שקט כטענתו, אולם אין הדבר מאיין את תוקפם המשפטי.

     

    התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית (בסעיף 24): "אציין כי הסכום אשר נקבתי באישור שמסרתי לתובע בשנת 2014 בסך של חוב נטען (ומוכחש) של 2,400,000 ש"ח נכתב על פי דרישתו והכתבתו של התובע, באותה מידה הייתי חותם ומאשר כל סכום אחר, אפילו של 24,000,000 ש"ח אילו היה דורש זאת".

     

    איני מקבלת את הטענה. התובע אישר כי בשנת 2014 לא היו איומים כלפיו, אין זה סביר שהנתבע יציין בהתחייבות מצדו כל סכום על פי גחמה של התובע או כל סכום אחר. 8 שנים קודם לכן כתב הנתבע כי החוב עומד על סך של כ-1.8 מיליון ש"ח. אני סבורה כי ככל שהסכום נכתב על ידי הנתבע, כאשר לא מצאתי כל פגם לעניין הוצאת המסמך, יש לראות את האמור בו כמחייב את הנתבע וכן מעיד על הסכומים המופקדים משך שנים, אשר הנתבע התחייב בהשבתם לתובע והפקדתם לחשבונו.

     

    טענת ההתיישנות

     

40. איני מקבלת את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבע. הנתבע טוען כי החוב נוצר עוד בשנות ה-90 ולכל הפחות בשנת 2001 בעת שהתובע פנה אליו להשבת הכספים, ועל כן החוב התיישן.

     

41. לאור כתבי ההתחייבות שניתנו, אני סבורה כי יש לקבע כי מרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2014 בעת שניתנה התחייבותו האחרונה של הנתבע.

     

    לאורך השנים ניתנו מצגים מפורשים של הנתבע בעניין החוב. בהקשר זה אני מפנה להתחייבויות שנוסחן המלא הובא בפני בית המשפט.

     

     

42. אכן , קיים פער של מספר שנים מההתחייבות שבשנת 2008 להתחייבות בשנת 2014 אולם התובע הבהיר בחקירתו כי הנתבע הציג בפניו כי לאור ההפטר שניתן בשנת 2014 הוא צריך להמתין עוד 7 שנים. הדבר מתיישב עם לוחות הזמנים (עמ' 24, שורה 15), עמ' 25 שורה 14-15).

     

43. התובע סמך ידו עלסעיף 9לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ועל פי ההלכה המורה כי מרגע שהנתבע הודה בחובו מתחיל מחדש מרוץ ההתיישנות. למעשה התנהלות הנתבע מהווה חריג המאריך את תקופת ההתיישנות, מקום בו הנתבע מודה בעובדות ובקיום הזכות.

     

     

44. סעיף 9לחוק קובע:

     

    "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.

     

    בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

     

45. בהלכה שנקבעה בע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' האחים דוניץ בע"מ , פ"ד סה( 2) 635 (2012) נפסק:

     

    "הכוח לתבוע את הזכות המושגית עשוי להתיישן לפי סעיף 2 לחוק בחלוף תקופת ההתיישנות (הכוח אך לא הזכות המושגית עצמה), אך מירוץ ההתיישנות של הכוח לתבוע מתחיל מחדש מקום בו הנתבע מודה בזכותו המושגית של התובע לפי סעיף 9 לחוק. כאשר פלוני מודה בכך שהפר את חובתו לקיים את החוזה, הוא מודה מיניה וביה בזכותו של הנפגע להפעיל את הכוחות הנובעים מזכותו הראשונית לקיום החוזה, לרבות תרופת הפיצויים. לשון אחר, הפגיעה בזכות מקימה את הסעד. הזכות היא שהחוזה יקויים והיא מקימה את הסעד של פיצויים".

     

46. עילת התביעה של התובע כלפי הנתבע התגבשה בשנת 2001 בעת שהתובע טוען כי פנה לנתבע בעניין החזרת הכספים לאחר שהיה בבית חולים. אולם אני סבורה כי שעה שהנתבע בשנת 2014 מודה בקיום זכות התובע בהתחייבות שניתנה על ידו, תאפס מרוץ ההתיישנות ומתחיל מחדש ממועד ההודאה.

     

    ההודאה ניתנה בהתחייבות האחרונה שניתנה ביום 13.12.14 שאוזכרה לעיל:

     

    "לכב' משה רחמים

    הנדון : פיקדון בניירות ערך

    להווה ידוע שמזה זמן נתת לי לניהול בבנקים ובחברות השקעה פיקדון ניירות ערך אזי, הפיקדון עומד לעבור לרשותך לבנק יהב בנתניה עד סוף חודש זה והוא עד כ -2.4 מ' שח, והריני בא על החתום. דב וגנר"

     

    מכאן, הנתבע מודה כי התובע נתן בידו לניהול פיקדון ניירות הערך וכי הפיקדון צריך לעבור לידי התובע וכן מאשר את גובהו של הפיקדון.

     

    כמו כן, יש לפרש את האמור בהתחייבות זו – אשר מספקת לטעמי לכשעצמה להודאה בזכות- על רקע ההתחייבויות הרבות אשר ניתנו על ידי הנתבע משך שנים, שבהן הוא חוזר על התחייבותו כלפי התובע, וכי המדובר בכספים הנמצאים בידיו בנאמנות.

     

    כפי שנאמר בהקשר לטענת האיומים- לעניין התחייבות זו לעומת ההתחייבויות הקודמות, הנתבע מאשר כי לא ניתנה כאשר היה מאוים.

     

47.  זאת ועוד, אני מקבלת את גרסתו של התובע אשר טען כי לא פעל במסגרת תקופת ההתיישנות לאור המצגים אשר ניתנו לו על ידי הנתבע לפיהם עליו לחכות 7 שנים נוספות לאחר ההפטר. מאחר שקבלתי טענה זו, יוצא כי בפועל בתקופת ההתיישנות התובע לא פעל בשל מצגים שניתנו לו על ידי הנתבע. גם מטעם זה התכלית של מוסד ההתיישנות לא מתקיימת, והנתבע לטעמי אף מנוע מהעלאת הטענה בשים לב למצגי השווא שניתנו לתובע.

     

48. על כן, מצאתי לדחות את טענת הנתבע להתיישנות התביעה.

     

     

     

     

     

    טענת ההפטר

     

49. לטענת הנתבע, התובע מנוע מלתבוע את הכספים בתביעה זו, לאור ההפטר שניתן לו בשנת 2008 בבית המשפט המחוזי, מאחר שמדובר בחוב הנכלל במסגרת חובות הכינוס הנכללים בהפטר. מחמת מעשה בית דין – עם מתן ההפטר - מנוע התובע מלתבוע את החוב במסגרת תביעה זו.

     

50. התובע טען כי אין לקבל טענה זו, שכן בהתאם לכתבי התחייבות שניתנו על ידי הנתבע בין 9.5.2003 לבין 14.12.2014 – גם לאחר פשיטת הרגל- הצהיר הנתבע כי הוא מנהל בנאמנות עבור התובע תיקי ני"ע והתחייב שוב ושוב להעביר את הכספים לתובע. בחלק מההתחייבויות , הצהיר הנתבע כי הכספים מוחזקים בחשבונות בנאמנות עבור התובע. עוד טען התובע כי החוב לא נכלל בהפטר בשל היותו נגוע בתרמית לאור הוראות פקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980.

     

51. בפתח הדברים יובהר כי נגד הנתבע נפתח תיק פשר נוסף בשנת 2022. בית המשפט לפשיטת רגל במסגרת תיק החדל"פ 18653-07-22 התיר לבית משפט זה לדון בתביעה לגופה ולהכריע בה. כיום ניתן צו כינוס ביום 23.10.22, כאשר החוב נשוא תביעה זו הוא בין החובות הנמנים בתיק הפשר.

     

52. אני סבורה כי התובע מנוע מלטעון לקיומו של מעשה בית דין עקב קיומו של הפטר כנטען.

     

53. ראשית, החוב בתיק שלפני נכלל במסגרת החובות במסגרת תיק הפשר החדש, שהוגשה תביעת חוב ביחס אליו, ורק מטעם זה לא ניתן לטעון מניעות מכח הפטר, שעה שהחוב נדון במסגרת תיק הפירוק החדש וצויין על ידי החייב ברשימת התיקים. על כן,ובהתאם להוראות בית המשפט, יש להכריע בחוב לגופו וכל טענה אחרת הנוגעת לדיני הפשר, תידון במסגרת תיק הפשר.

     

54. שנית, איני סבורה כי הנתבע יכול להעלות את הטענה בדבר הפטר (קיומו של מעשה בית דין) כטענת הגנה מפני התביעה בשל מניעות וחוסר תום לב.

     

     

     

55. כב' השופט עמית בע"א 4260-15 מאיר אלעזר נ' עירית הוד השרון קבע:

     

    "כשלעצמי, אני סבור כי ההפטר שניתן לחייב הוא אכן דיוני, ואין בו כדי לאיין את החוב... בדומה למוסד ההתיישנות, שהיא דיונית במהותה ואינה מפקיעה את החוב, בבחינת מגן ולא חרב ... כך גם ההפטר מהווה מחסום דיוני המונע מנושה להמשיך בהליכי הגבייה, אך אינו מפקיע את החוב עצמו. כפי שנושה יכול להתגבר על טענת התיישנות באמצעות סעד עצמי כמו קיזוז, כך גם בהליכי פשיטת רגל, ההפטר של החייב אינו יכול להתגבר, לדוגמה, על קיזוז או עיכבון שמפעיל הנושה על רכוש החייב. גם בכך יש כדי להעיד שההפטר הוא דיוני ולא מהותי".

     

56. אני סבורה כי הנתבע מנוע מלהתבסס על טענת ההפטר מכח מעשה בית דין, לאור טענת מניעות וחוסר תום לב בהעלאת הטענה בנסיבות שבפני.

     

57. ביסוד הדוקטרינה בדבר השתק מכוח מצג (מניעות) במשפט האזרחי עומדת ההגנה על אינטרס ההסתמכות כפי שהוסבר על ידי כב' השופטת ברק-ארז בע"א 2483/14 צביקה שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות (14.07.2016. ר' פסקאות 31-24 לפסק דינה של כב' השופטת ברק ארז):

    "מניעות – דוקטרינת המניעות נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-ידי הדין – על-ידי השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית המשפט טענות משפטיות ועובדתיות שהן נכונות כשלעצמן (עניין עזרא, בעמ' 100). לפי עקרון זה, כאשר צד אחד הציג מצג מסוים בפני צד אחר, וזה הסתמך על המצג בתום-לב ובאופן סביר ולכן שינה את מצבו לרעה, עשוי בעל המצג להיות מושתק מלהתכחש לו[...]... מדובר -במצב שבו צד אחד פועל על יסוד הנחה מוטעית, בנסיבות שבהן מוטל על הצד האחר להבהיר לו את העובדות לאמיתן. בבואו לבחון האם להכיר בטענת מניעות במצבים מסוג זה, ... בית המשפט ישקול, בין היתר, את מיהות הצדדים ואת היחסים ביניהם (פרידמן וכהן, בעמ' 89-88)."

     

58. לאור המצגים שניתנו על ידי הנתבע כלפי התובע הן ביחס לחוב והן ביחס להליך הפשר, שעל יסודם פעל התובע, אני סבורה כי הוא מנוע מלהסתמך על הטענה בדבר מעשה בית דין לאור ההפטר משנת 2002.

     

59. הנתבע לא ידע להשיב לשאלה האם החוב נשוא התביעה נכלל בפש"ר שבעקבותיו ניתן ההפטר (עמ' 40, שורה 31-34). עולה מכתב ההגנה והסיכומים שלטענת הנתבע הוא כופר בחוב והיה על התובע לפנות להליך הפשר ולהגיש תביעת חוב מתאימה. מכאן, לא הוכח כי החוב כלל נכלל בהליכי הפשר.

     

    התובע לא פעל בהליכי הפשר לאור הבטחות שניתנו לו על ידי הנתבע. גרסתו העובדתית נתמכת בכתבי ההתחייבות שניתנו על ידי הנתבע במהלך הליכי הפשר, וגם לאחר שניתן הפטר שבמסגרתם הנתבע מאשר את קיום החוב.

     

    התובע העיד כי: " דיברתי עם דב והוא אמר לי שהוא בפשיטת רגל והכסף על שמו. הוא אמר לי שכאשר הוא יגמור את הפשיטת רגל, אז הוא יעביר לי את הכסף אחרי שיקבל הפטר. הוא עבד עלי כל הדרך ובתמימות שלי האמנתי לו. אחרי שנגמרו ה-7 שנים, הוא אמר שצריך לחכות עוד 7 שנים שיהיה הפטר חלוט... לא הגשתי תביעה לפש"ר כי האמנתי בו. הוא אמר שלא אקבל גרוש אחד כי הכסף לא על שמי ולכן חיכיתי. הייתי תמים והוא ניצל את זה לרעה" (עמ' 24 שורות 11-17).

     

    וכן : לאורך כל הזמן הוא אמר לי לא ללכת לשום עו"ד כי הוא בפשיטת רגל. הוא אמר לי "קח עו"ד ותפסיד את הכסף".

    מה שדב אמר לי זה היה קדוש. אני חוזר על תשובתי הקודמת לגבי מה שהוא אמר לי על ההפטר. הייתי תמים. עדיין אני תמים. או שאני טיפש או שאני תמים. הוא ניצל את התמימות שלי ולכן אני עומד פה (עמ' 25 שורות 2-11).

     

    גם אחיו של התובע העידו כי התובע האמין באופן שלם לנתבע (בעמ' 14 שורות 15-19, בעמ' 17 שורות 4-10)..

     

     

60. גרסתו העובדתית של התובע נתמכה בכתבי ההתחייבות שניתנו על ידי הנתבע במהלך הליכי הפשר, וגם לאחר שניתן הפטר, שבמסגרתם הנתבע מאשר את קיום החוב ואת העברת הכספים לידי התובע, כאשר הוא מציין כי הדבר נתמך בייעוץ משפטי, וכי המדובר בכספים הנמצאים בנאמנות.

     

61. התרשמתי כי אכן התובע הוא אדם תמים שהפקיד את הכספים בידי הנתבע תוך אמון, והמשיך לתת בו אמון ולהסתמך על המצגים שניתנו לו כאשר סכומי כסף משמעותיים שלו מצויים בידיו , ובהתאם לכך אף התנהל ביחס להליכי פשיטת הרגל.

     

62. לאור האמור, אני סבורה כי הנתבע מנוע מלטעון כי יש לדחות את התביעה לאור ההפטר משנת 2002. יש בהעלאת הטענה משום חוסר תום לב מצד הנתבע, בשים לב כי אף לא הוכח כי חוב זה היה חלק מהחובות ולא צורף עקב מצגי שווא שניתנו על ידו לתובע.

     

    מכאן, ככל שהחוב נכלל במסת הנכסים של הליך הפשר, עולה כי המצגים שהוצגו כלפי התובע בכתבי ההתחייבות כי החוב קיים ומובטח, הם מצגי שווא. ככל שהחוב לא נכלל במסת הנכסים, ניתנו מצגי שווא לאורך השנים, שבעקבותיהם התובע לא ביקש לצרף את החוב לפשר. תוצאת הדברים היא כי הנתבע מנוע מלטעון למעשה בית דין מכח ההפטר, בשל חוסר תום הלב בהעלאת הטענה ולאור הסתמכות התובע על המצגים.

     

63. על כן, הטענה נדחית.

     

     

    סוף דבר

     

64. התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 2,400,000 ש"ח.

     

    כמו כן, הנתבע יישא בתשלום אגרת משפט וכן שכט עו"ד בסך של 70,000 ש"ח.

     

    בענין זה לקחתי בחשבון את סכום התביעה, תוצאת ההליך, וכי המדובר בתיק שמתנהל משנת 2018, שבמסגרתו נעשו מאמצים רבים על ידי התובע לענין הליכי גילוי מסמכים לצורך הוכחת עילת התביעה והכחשות הנתבע את החוב.

     

    הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

     

    ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ג, 13 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.