א' ח' ואח' נ' אבו חלא ואח'

  צד ג':  איימן אבו ח'לא

1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף.

התובע, יליד יום 10.2.1953, נפגע ביום 1.7.2011 בתאונת עבודה, עת הכניס ידו למכונה לשאיבת חול לשם שחרור אבנים שנתקעו במנוע המכונה. הנתבע, מעבידו של התובע (ואחיו) אינו חולק על זכאותו של התובע לפיצויים, אולם לטענתו על אלה להיות משולמים על-ידי הנתבעת מספר 2, ממנה פוליסה לחבות מעבידים. דא עקא, מדובר בפוליסה פקדונית בה היה על הנתבע לדווח על הפרויקטים עליהם הוא מבקש להחיל את הפוליסה. הנתבע לא דיווח על כל פרויקט במהלך תקופת הביטוח הראשונה, שהסתיימה ביום 30.6.2011. עם חידוש הביטוח התבקש הנתבע למלא טופס במסגרתו דיווח ביום 4.7.2011 על שני פרויקטים, שאינם כוללים את אתר העבודה בו נפגע התובע. הנתבע אף לא דיווח לנתבעת על התאונה. משכך, כופרת הנתבעת בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו מכוח הפוליסה.

אירוע התאונה ודרגת הנכות

2.התובע הועסק על-ידי הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע"), שהנו גם אחיו, בעבודות שיפוצים ובנייה (סעיף 2 לתצהיר התובע). כעולה מעדות התובע, כמו גם תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי שהוגשה על-ידי הנתבעת (נ/10), עבד התובע אצל הנתבע עובר לתאונה כשנתיים (ע' 14, ש' 25-28; ע' 15, ש' 18-21), במספר אתרי עבודה. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר של שישה חודשים: 10-12/2010, 1/2011 ו-5-6/2011 (נספח 34 לתצהיר התובע). בחודשים פברואר – אפריל 2011 לא עבד התובע. כעולה מנ/10, גם בשנים 2009-2010 לא הייתה עבודתו של התובע אצל הנתבע רציפה. כעולה מעדותו, עבד התובע אצל הנתבע לסירוגין הן משום שלא הייתה תמיד עבודה והן משום גילו והיותו מטופל באישה חולה (ע' 15, ש' 24-28).

3.מהעדויות שהובאו בפניי עולה כי מר נזיר סביתי, תושב כפר ג'ת, שמע שברשות הנתבע מכונה לשאיבת חול. מר סביתי, אשר בנה אותה עת שני בתים לבניו שעמדו להינשא, הגיע לשלב הריצוף (לאחר השלמת השלד) ונזקק למכונה לשאיבת חול לשם פיזור החול שהזמין בקומות הבתים. מר סביתי התקשר לנתבע והזמין ממנו את עבודת פיזור החול ביום 1.7.2011 (ע' 39, ש' 1-14).

4.ביום האירוע היו במקום התובע ובנו (צד ג'), אשר אף הביאו לאתר העבודה את מכונת שאיבת החול. כעולה מעדותו של התובע, המכונה הנה בבעלות בנו, צד ג' (ע' 17, ש' 9-21). התובע עבד ליד המכונה ובנו החזיק את קצה הצינור (דרכו מוזרם החול בלחץ אוויר) בקומתו הראשונה של אחד הבתים. עם תחילת העבודה הפסיקה המכונה לעבוד עקב הצטברות אבנים. התובע הכניס את ידו (השמאלית) למכונה על מנת לשחרר את האבן, ידו נתפשה במנוע המכונה ונפגעה קשות.

5.ממקום התאונה הובהל התובע, על-ידי בנו (צד ג') לבית החולים נהריה. לאחר בדיקה נמצא כי התובע סובל מפגיעת מעיכה בכף יד שמאל, לרבות שבר פריקה פתוח בשורה הראשונה של עצמות שורש כף היד וקרעים בגידים מיישרים של אצבעות 2 עד 5. לא נמצאה פגיעה וסקולרית ולא תוארה פגיעה בעצבים. בוצעה הטרייה ושטיפת הפצעים, שחזור וקיבוע ראשוני חיצוני של כף היד ללא תפירת הגידים המיישרים. ביום 3.7.2011 עזב התובע את בית החולים בנהריה על דעת עצמו וביום 4.7.2011 אושפז בבית חולים תל השומר. ביום 5.7.2011 בוצע ניתוח להוצאת פרגמנטים גרמיים, כריתת כל עצמות השורה הראשונה בשורש כף היד, ייצוב המרפק קפיטס-לונאט בעזרת KW ותפירת הגידים.

6.ביום 10.7.2011 שוחרר התובע לביתו להמשך טיפול במסגרת מרפאות החוץ של בית החולים תל השומר וקופת חולים. בביקורת מיום 24.7.2011 הוצאו התפרים ונמצא כי אין תנועה פסיבית או אקטיבית של אצבעות יד שמאל. בביקורת מיום 1.9.2011 נמצאה הגבלת תנועה קשה ביישור אקטיבי של האצבעות ושורש כף היד וכן ירידה בתחושה בפיזור כל כף היד. בביקורת מיום 20.11.2011 לא נמצא שיפור בטווח התנועות. בביקורת מיום 18.6.2012 נמצא כי התובע לא מניע כלל את האצבעות, למעט האגודל.

התובע טופל במסגרת מרפאת ריפוי בעיסוק בתל השומר וכן במרפאת כאב ברמב"ם.

7.לכתב תביעתו צרף התובע את חוות דעתו של ד"ר צבי גורן (נספח 33 לכתב התביעה) אשר קבע כי לתובע נכות בשיעור 50% לפי סעיף ליקוי 40(14) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), בגין מצב הדומה לקטיעת היד בגובה שורש היד משמאל וכן 25% נוספות בשל הפעלת תקנה 15 לתקנות. סך הכל 75% נכות.

הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר מ' קליגמן, אשר קבע לתובע 28% נכות.

8.במהלך הדיון בתביעה מונה ד"ר אורן בן לולו כמומחה מטעם בית המשפט. בבדיקתו מצא ד"ר בן לולו כי טווח התנועות הפאסיבי של אצבעות 2 עד 5 כמעט מלא, אולם התובע לא מבצע תנועות אקטיביות בשורש כף היד או האצבעות (למעט האגודל).

ד"ר בן לולו העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 38% בהתאם לסעיף מותאם 40(14) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי בגין מצב הדומה תפקודית לקטיעת היד בגובה שורש כף היד.

ההליך

9.הנתבע לא כפר באירוע התאונה או בהיותו מעבידו של התובע. דא עקא, טען הנתבע כי רכש פוליסה לביטוח "עבודות קבלניות", הכוללת ביטוח חבות מעבידים (פרק ג' לפוליסה מספר 3819400009/11, נספח 3 לכתב התביעה, להלן: "הפוליסה") מאת הנתבעת מספר 2 (להלן: "הנתבעת"). לפיכך, טען הנתבע, על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו.

10.ביום 16.11.2011 פנה ב"כ התובע אל הנתבעת בדרישה לפיצוי התובע בגין נזקיו.

במכתב תשובה מיום 22.1.2012 דחתה הנתבעת את הדרישה מכוח סעיפים 3 ו-4 לפוליסה, לפיהם היה על המבוטח (הנתבע) להודיע לה לפני תחילת כל פרויקט על תיאור הפרויקט ותקופת ביצועו. עוד טענה הנתבעת כי בהתאם לתנאי הפוליסה, פרויקטים שלא דווחו לפני תחילת ביצועם ולא קבלו את אישור הנתבעת מראש ובכתב אינם מכוסים.

11.ביום 13.3.2014 הוגשה התביעה. עם כתב הגנתה הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד איימן אבו חלא, הוא בנו של התובע ובעל המכונה ממנה נפגע.

יצוין כי רק התובע והנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית וסיכומים. הנתבע וצד ג' הגישו כתבי הגנה אולם לא נטלו חלק בהליך.

פוליסת הביטוח

12.ביוני 2010 רכש הנתבע מהנתבעת פוליסה לביטוח עבודות קבלניות (הפוליסה צורפה כנספח 3 לכתב התביעה), הכוללת פוליסה לכיסוי חבות מעבידים (פרק ג').

כעולה מרשימת הפוליסה (נספח א' לתצהיר מר מתתיהו) כיסתה הפוליסה עבודות קבלניות בשווי 300,000 ₪. הפרמיה השנתית המינימלית הועמדה על 4,500 ₪, המהווים 1.5% מעלות הפרויקטים המבוטחים. תנאי הפוליסה הנם כדלקמן:

"1.הפרמיה הנ"ל הנה פרמיה מינימלית פקדונית.

2.מיון להתאמה ברוטו ממחזור הפרויקטים בפועל 1.50%.

3.על המבוטח להודיע לפני תחילת כל פרויקט את הפרטים הבאים: תיאור הפרויקט, תקופת ביצוע הפרויקט.

4.פרויקטים שלא ידווחו לפני תחילת ביצועם וקיבלו את אישור המבטחת מראש ובכתב לא יהיו בכיסוי.

5.כל פרויקט אשר תאורו יחרוג מתיאור הפרויקטים המבוטחים כמתואר להלן, וכן כל פרויקט מעל שווי 50,000 ₪ לא יהיו בכיסוי לפי תנאי הפוליסה, ולגביו ייקבעו תנאים בנפרד.

6.הפרמיה המינימלית/פקדונית דלעיל לא תוחזר גם אם מחזור הפרויקטים בפועל יקטן מהצפוי.

7.בתום תקופת הביטוח של הפוליסה ההצהרתית (או במועדים הקודמים לכך לפי שיקול המבטח) תערך התאמת פרמיה לפי ביצוע העבודות בפועל ובהתאם למיונים להתאמה שנקבעו לעיל.

8......

נשוא הביטוח לפי החוזה: שיפוצים בבתים קיימים והקמת שלד של בניינים.

אתר הפרויקט: (ריק)

תיאור הכיסוי: בכל הארץ והשטחים המוחזקים למעט שטחים שאינם בשליטה ביטחונית ישראלית ולמעט שטחי A."

13.תקופת הביטוח הסתיימה ביום 30.6.2011, יום לפני אירוע התאונה (להלן: "תקופת הביטוח הראשונה").

14.במכתב מיום 5.7.2011 פנה סוכן הביטוח של הנתבע, מר נעים חישאן, לנתבעת בבקשה לחדש את הפוליסה (נ/7). בהתאם לאישור הפקס' התקבל המכתב אצל הנתבעת ביום 8.7.2011.

ביום 10.7.2011 התקבלה התשובה:

"לא מאושר חידוש עד:

1.יש לחתום על הטופס המצ"ב כתנאי לחידוש.

2.הלקוח אינו מדווח על עבודות. עבודות לא מדווחות אינן בכיסוי."

לתשובת הנתבעת צורף "טופס הצהרה דיווח עבודות קבלניות במסגרת פוליסה הצהרתית" (להלן: "הטופס").

יצוין כי הטופס מפרט את תנאי הפוליסה בצורה קצרה וברורה, ביניהם התנאים הבאים:

"...

4. על המבוטח להודיע לפני תחילת כל פרויקט את הפרטים הבאים: מהות העבודות בפרויקט, שווי העבודות, תקופת ביצוע הפרויקט, כתובת מקום ביצוע הפרויקט.

5. פרויקטים שלא ידווחו מראש ובכתב לפני תחילת ביצועם לא יהיו בכיסוי.

6. כל פרויקט אשר תאורו יחרוג מתיאור הפרויקטים המבוטחים בטופס ההצעה ובפוליסה וכן כל פרויקט מעל שווי הקבוע ברשימה לא יהיו בכיסוי לפי תנאי הפוליסה ולגביו ייקבעו תנאים בנפרד.

..." [ההדגשה במקור – ס.מ.]

בתחתית הטופס נדרש המבוטח לדווח על העבודות המבוטחות (מהות העבודות, תקופת העבודות, כתובת העבודות ושווי העבודות) ולחתום.

15.הנתבע חתם על הטופס. כן דיווח על העבודות:

"מהות העבודות: בניית שלד ושיפוצים בדירות קיימות

תקופת העבודות: 1.7.2011 – 30.6.2012

כתובת העבודות: רפא"ל לשם ליד סכנין + חיפה מרכז הכרמל

שווי העבודות: 300,000 ₪"

ביום 11.7.2011 נשלח הטופס החתום לנתבעת בצירוף מכתב סוכן הביטוח, מר נעים חישאן, בו נכתב כי כאשר יתחיל התובע בעבודה חדשה (מעבר לאלה המדווחות) ידווח על כך לנתבעת. יצוין כי המכתב נושא תאריך 11.7.2011, אולם בהתאם לאישור הפקס' נשלח ביום 11.7.2011. כך גם מתבקש מהעובדה שהמכתב מתייחס לתשובת הנתבעת מיום 10.7.2011.

16.ביום 11.7.2011 חזרה הנתבעת והודיעה לסוכן הביטוח כי אינה מאשרת את הפוליסה, שכן "יש לדווח על כל עבודה בנפרד כולל חלוקת סכומי ביטוח".

ביום 13.7.2011 התקבל במשרדי הנתבעת הטופס המתוקן בו חילק התובע את שווי העבודות בין שני הפרויקטים עליהם דיווח.

17.ביום 14.7.2011 חודשה הפוליסה והוצאה תוספת 1 שבטחה את העבודות שדווחו. תקופת הביטוח הייתה, כמבוקש, 1.7.2011 – 30.6.2012 (להלן: "תקופת הביטוח השנייה").

18.לטענת הנתבעת לא הצהיר הנתבע במהלך תקופת הביטוח הראשונה על כל פרויקטים. לפיכך סירבה לחדש את הפוליסה עד אם ידווח הנתבע על הפרויקטים אותם הוא מבקש לבטח. עם חידוש הפוליסה דיווח הנתבע על שני פרויקטים: אתר רפא"ל "לשם" ומרכז הכרמל בחיפה. העבודות אושרו על-ידי הנתבעת, הפוליסה עודכנה בהתאם והוצאה תוספת המכסה את העבודות באתרים אלה.

טענות התובע

מניעות

19.לטענת התובע מנועה הנתבעת מהעלאת טענה נוספת מעבר לטענה שפורטה במכתב הדחיה. לעניין זה מפנה התובעת להנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 ומיום 29.5.2002. טוען התובע כי בטרם משלוח מכתב הדחייה ערכה הנתבעת בדיקה וחקירה, ולפיכך אין לאפשר לה להוסיף על טעמי הדחייה המפורטים במכתבה.

כיסוי ביטוחי

20.לטענת התובע, קיים כיסוי ביטוחי לתאונה, שכן הנתבע לא הבין כי עליו לדווח על פרויקטים לפוליסה, ולחילופין סבר כי עליו לדווח רק על פרויקטים החורגים מהיקפם מהסכום של 50,000 ₪. טוען התובע כי בענייננו מדובר בשיפוץ בית קיים בארץ אשר אינו חורג מהתקרה של 50,000 ₪, ולפיכך קיים כיסוי ביטוחי.

טוען התובע כי פרשנותה המילולית של הפוליסה מקנה כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה וכי יש לפרש את הפוליסה "על פי המשמעות המילולית הרגילה, הפשוטה וההגיונית של מילותיה. פירוש זה צריך להיות מתקבל על הדעת, שווה לכל נפש ומתיישב עם צרכי חיי היום-יום ..." (ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נגד "אריה" חברה לביטוח בע"מ (21.8.2013)).

21.התובע מבקש לדחות את הפוליסה שהוצאה לתקופת הביטוח השנייה. לטענתו ספק אם הונפקה בזמנים הרלבנטיים ואם נמסרה לנתבע. התובע מצביע על כך שביקש להעיד את הנתבע כעד מטעמו, אולם הנתבעת התנגדה לכך.

גובה הנזק

22.לעניין גובה הנכות עותר התובע כי בית המשפט יאמץ את חוות הדעת שהוגשה מטעמו (ד"ר צבי גורן), ולפיה יש לחשב את נזקיו לפי נכות בשיעור 75%.

23.התובע מעריך את נזקיו כדלקמן:

נזק מיוחד

הפסד שכר בעבר 252,000 ₪

הוצאות רפואיות30,000 ₪

הוצאות נסיעה10,000 ₪

עזרת צד ג'20,000 ₪

אבדן הנאות חיים וזכויות סוציאליות10,000 ₪

סך הכל נזק מיוחד 322,000 ₪

נזק כללי

כאב וסבל250,000 ₪

אבדן כושר השתכרות350,000 ₪

הוצאות רפואיות80,000 ₪

אובדן הנאות חיים וזכויות סוציאליות65,000 ₪

עזרת צד ג'50,000 ₪

סך הכל נזק כללי 795,000 ₪

טענות הנתבעת

היעדר כיסוי ביטוחי

24.לטענת הנתבעת, הפוליסה אינה מכסה את אירוע התאונה, שכן הנתבע לא הצהיר על הפרויקט, בכתב ומראש, כנדרש בפוליסה לביטוח עבודות קבלניות.

הנתבעת מפנה לעדותו של מר מתתיהו, לפיה במהלך תקופת הביטוח הראשונה לא הצהיר הנתבע על פרויקטים לפוליסה. לפיכך, התנתה הנתבעת את חידוש הפוליסה בכך שיחתום הנתבע על מסמך בו הוא מאשר כי הוא מבין את תנאי הפוליסה לפיהם הוא חייב לדווח על כל עבודה לפני תחילתה וימסור דיווח כאמור. רק לאחר חתימתו על הצהרה זו ביום 4.7.2011 ודווח על הפרויקטים אותם מבקש הנתבע לבטח, חודשה הפוליסה. עוד העיד מר מתתיהו כי בתקופת הביטוח השנייה דיווח הנתבע על שתי עבודות: בניי שלד ושיפוצים בדירות קיימות באתר רפאל "לשם" ליד סכנין ובמרכז הכרמל בחיפה ועל שוויין: 200,000 ₪ ו-100,000 ₪ בהתאמה. העבודות אושרו על-ידי הנתבעת והפוליסה עודכנה בהתאם והוצאה לה תוספת המכסה את העבודות באתרים אלה.

הנתבעת אף מפנה לכך ששווי מלוא העבודות שבוטחו במסגרת הפוליסה שחודשה, 300,000 ₪, מוצו במסגרת שני הפרויקטים עליהם דיווח הנתבע, כך שממילא לא יכול לבטח עבודות נוספות במסגרת פוליסה זו, שנוצלה במלואה.

25.טוענת הנתבעת כי במועד אירוע התאונה לא היה הנתבע מבוטח וכי אין אפשרות לבטח רטרואקטיבית אירוע שכבר אירע.

עוד טוענת הנתבעת כי במחדלו לדווח על אירוע התאונה הפר הנתבע את תנאי הפוליסה ואף מנע ממנה לבדוק את נסיבות התאונה, שאלת החבות והכיסוי הביטוחי בזמן אמת. בכך גרם הנתבע לנתבעת, לטענתה, נזק ראייתי.

היעדר חבות

26.הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא הוכח כי הנתבע הוא שבצע את העבודות. לטענתה, מדובר בעבודה שבוצעה על-ידי צד ג', בנו של התובע, בעזרת התובע, באמצעות מכונה שבבעלותם. טוענת הנתבעת כי התובע לא עבד כלל תחת פיקוחו של הנתבע, אשר לא היה כלל במקום במועד התאונה. הנתבעת מפנה לכך שהנתבע לא העיד והתובע לא העיד כי הנתבע הורה לו לעבוד עם המשאבה אלא אך ביקש ממנו לצאת עם הצד השלישי "כי יש עבודה שצריך לעשות והוא לא יכול להיות שם" (ע' 17, ש' 28-29).

טוענת הנתבעת כי הנתבע שכר קבלן משנה, בעל מכונת שאיבה, והאחריות מוטלת על אותו קבלן משנה, הוא צד ג'. עוד טוענת הנתבעת כי הכנסת ידיים למכונה נוגדת את השכל הישר ומנתקת את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק.

אי הרמת נטל ההוכחה בנוגע לנסיבות התאונה

27.טוענת הנתבעת כי התובע כשל מלהוכיח את נסיבות התאונה. בתעודת חדר המיון של בית החולים הגליל המערבי (נ/2) צוין "לדבריו בזמן עבודתו נחבל מאבן ....". בסיכום האשפוז מיום 3.7.2011 (נספח 4 לתצהיר התובע ת/1) נרשם: ".... לדבריו היום בזמן עבודה אבן נפלה על היד השמאלית ...".

הנתבעת מדגישה כי גרסאות אלה הן הגרסאות הראשונות שמסר התובע ולפיכך יש ליתן להן משקל יתר. עוד טוענת הנתבעת כי הגרסאות השונות שמסר התובע פוגעות במהימנותו. לעניין זה הפנתה גם הנתבעת לכך שבנו של התובע, אשר היה במקום במועד התאונה, לא העיד.

הנתבעת אף מפנה להוראות סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, לפיו עדות יחידה של בעל דין זקוקה לסיוע. הנתבעת מציינת כי עדותו של נזיר סביתי אינה יכולה לסייע, באשר הגיע למקום לאחר האירוע.

הפגיעה והנכות התפקודית

28.הנתבעת מפנה לכך שבהתאם לחוות דעתו של ד"ר אורן בן לולו, המומחה מטעם בית המשפט, ככל ויעבור התובע ניתוח איחוי, ישתפר מצבו ונכותו תעמוד על 15%. טוענת הנתבעת כי התובע לא פנה לשיקום ובכך כשל להקטין את נזקו ונותק הקשר הסיבתי בין נזקיו לתאונה.

29.עוד מפנה הנתבעת לכך כי בחקירתו הנגדית הודה התובע כי בחודש יולי 2015 חזר לעבוד כמפעיל באגר (נ/3) ואף השתכר שכר חודשי ממוצע בסך 9,600 ₪, יותר משכרו לפני התאונה. ביום 15.9.2015 נפגע התובע ברגלו בתאונת עבודה נוספת, ומאז חדל לעבוד. טוענת הנתבעת כי קביעת המומחה בדבר נכות בשיעור 38% אינה מתיישבת עם עבודתו של התובע לאחר התאונה (מפעיל ציוד הנדסי כבד) ולפיכך, אף מטעם זה, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 15%. עוד טוענת הנתבעת כי התאונה מיום 15.9.2015 מנתקת את הקשר בין נזקיו של התובע מהתאונה לבין נזקיו לאחר מועד זה.

הפסד שכר בעבר

30.בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי אושרה לתובע חופשת מחלה למשך שלושה חודשים (1.7.2011 – 30.9.2011), במהלכה שולמו לו דמי פגיעה בשיעור 12,721 ₪. לפיכך, הפסדי השכר בעבר הנם 25% שלא שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, בסך 4,240 ₪.

עובר לתאונה השתכר התובע:

10/2010 2,550 ₪

11/20104,420 ₪

12/20104,500 ₪

1/20114,250 ₪

2-4/20110

5/20114,145 ₪

6/20115,775 ₪

31.כעולה מנ/10 התובע נהג לעבוד באופן חלקי:

א.בשנת 2009 השתכר התובע 32,760 ₪ שהם 2,730 ₪ לחודש;

ב.בשנת 2010 השתכר התובע 31,270 ₪, שהם 2,606 ₪ לחודש;

ג.בשנת 2011 השתכר התובע 14,170 ₪ במשך חצי שנה, שהם 2,360 ₪ לחודש.

לפיכך, מחשבת הנתבעת את הפסדי שכרו של התובע על בסיס שכר ממוצע, כשהוא משוערך להיום, על בסיס 4,000 ₪.

32.המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכויות זמניות בשיעור 80% מיום 1.10.2011 עד יום 30.6.2012 ו-40% מיום 1.7.2012 עד יום 31.3.2013, ונכות רפואית צמיתה בשיעור 20% מיום 1.4.2013.

לפיכך, נגרמו לתובע הפסקי שכר לעבר בשיעור:

א.1.7.2011 – 30.6.2012 – 4,000 * 12 = 48,000 ₪;

ב.1.7.2012 עד 31.3.2013 – 40% * 4,000 * 9 = 14,400 ₪;

ג.1.4.2013 – 6.2015 – 20% * 4,000 * 27 = 21,600 ₪;

סך הכל הפסדי שכר לעבר – 84,000 ₪

33.ביולי 2015 חזר התובע לעבוד וביום 15.9.2015 נפגע בתאונת עבודה נוספת מנפילת איזמל של פטיש באגר על רגלו. בעקבות תאונה זו לא חזר לעבוד. לטענת הנתבעת התאונה מספטמבר 2015 ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפסדי השכר שנגרמו לתובע לבין התאונה והחל ממועד זה אין לפסוק לתובע הפסדי שכר. לפיכך לא זכאי התובע, לטענת הנתבעת, לפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד.

34.התובע לא צירף קבלות המעידות על הוצאות או עזרת צד ג' ולפיכך טוענת הנתבעת כי אינו זכאי לפיצוי בגין ראשי נזק אלה. בגין כאב וסבל מציעה הנתבעת לפצות את התובע בשיעור 55,108 ₪ לפי פקודת הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בהתאם לנכות של 15% ו-11 ימי אשפוז.

35.מהסכומים שיפסקו לזכות התובע יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי לפי חוות הדעת של האקטואר מר גד שפירא מיום 14.3.2016 (נ/9), בסך 235,701 ₪. סכום זה משוער להיום עומד על סך 236,127 ₪.

אשר על כן, טוענת הנתבעת, נבלעים הפיצויים להם זכאי התובע, על פי חישוביה, בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

דיון והכרעה

חבות הנתבעת

36.חוזה בכלל, וחוזה ביטוח ביתר שאת, מבטא את האופן בו חילקו ביניהם הצדדים סיכונים שונים בתנאים שווים של אי וודאות (ע"א 8776/15 ‏ איילון חברה לביטוח בע"מ נגד מליבו חברה לבנייה בע"מ (29.11.2017).

המחלוקת העיקרית שניטשה בין הצדדים בתיק זה נוגעת לחבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו. החלטה הפוטרת את חברת הביטוח מחבות בגין אירוע לגביו ביקש המבוטח לבטח עצמו ואשר מתוצאותיו הקשות (כלכלית) ניסה להימנע מעוררת אי נוחות מבחינת תחושת הצדק. המבוטח, אשר היה מודע לסיכון וביקש להבטיח כי ביום פקודה לא יוותר בדד עם משמעויותיו הכספיות הקשות של מקרה הביטוח, נותר עומד מול שוקת שבורה. לפיכך, מקום בו הסכם הביטוח עמום או דו משמעי ביחס לאופן חלוקת הסיכונים בין הצדדים, יפורש ההסכם לטובת המבוטח. כך גם מקום בו הפרה חברת הביטוח את חובתה להסביר למבוטח תנאים מהותיים בהסכם, אשר עשויים היו להשפיע על החלטתו ביחס לחלוקת הסיכונים. שונה המצב מקום בו הוראות ההסכם ברורות והיעדר הכיסוי הביטוחי נובע מהתממשות סיכון שנטל על עצמו המבוטח במסגרת ההסכם. שונה המצב גם מקום בו מפר המבוטח את חובתו לגלות לחברת הביטוח מידע מהותי ביחס לסיכונים מושא הסכם הביטוח, כגון התממשותו של סיכון בטרם ההתקשרות החוזית. במקרה כזה חלוקת הסיכונים בין הצדדים לאו חלוקה היא והופר התנאי הבסיסי לחוזה ביטוח, כי הצדדים יפעלו בתנאי אי וודאות שווים. בהתאם לסעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), הסכם כזה בטל ומבוטל.

זהו המקרה בתיק זה, כפי שיפורט להלן.

37. הנתבע לא העיד. ואולם, טענתו, הן בכתב הגנתו והן בבית המשפט, הייתה כי הודיע לנתבעת על הפרויקט במסגרתו נפצע התובע. לעניין זה ר' סעיף 14 לכתב הגנת הנתבע ודבריו בישיבת יום 24.2.2015:

"הפוליסה מתחלקת לשלושה חלקים, אני עובד במרכז, צפון ודרום, הודעתי טלפונית לסוכן על העבודה הספציפית הזו. כך נהגתי לעשות גם בעבודות אחרות, כך גם עשיתי בעבודה זו. בדרך כלל דיברתי עם הסוכן ועם שירביט, אני לא יכול להגיד בדיוק איפה אני עובד, אני מודיע כי אני עובד לפי אזורים, צפון, דרום ומרכז" (ע' 3, ש' 24-27)

הווי אומר, לגרסת הנתבע, בשונה מטענת התובע, הבין הנתבע את תנאי הפוליסה ודיווח על הפרויקטים בהם עבד לסוכן הביטוח.

דא עקא, גרסה זו עומדת בסתירה לטופס עליו חתם הנתבע ביום 4.7.2011 ובמסגרתו הודיע על היקף העבודות אותן הוא מבקש לבטח עצמו במהלך תקופת הביטוח השנייה. כאמור, במסגרת הטופס דיווח הנתבע על שני פרויקטים בלבד (לשם ומרכז הכרמל). ודוק: העבודה בג'ת הייתה עבודה של יום אחד, 1.7.2011. לפיכך, לא ניתן לומר כי מדובר בפרויקט עליו דווח במסגרת תקופת הביטוח הראשונה (הגם שגם במקרה זה היה על הנתבע, ככל שביקש לבטח פרויקט זה, לציינו בטופס).

38.גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי הנתבע לא ידע כי עליו לדווח על כל פרויקט ופרויקט, לא היה בכך בכדי להועיל. במאמר מוסגר אציין כי לטענה זו אחיזה בחומר הראיות, הן משום נוסחה של הפוליסה והן על בסיס עדותו של סוכן הביטוח, מר נעים חישאן. נוסחה של הפוליסה, משום שהפוליסה הראשונה הוצאה ללא פירוט העבודות וללא שהנתבעת דרשה את פירוט העבודות כתנאי לכיסוי הביטוחי. הפוליסה אמנם מתנה את הכיסוי הביטוחי בדיווח על עבודות, ואולם לא הוכח כי הנתבעת הסבירה לנתבע את התנאי, שהנו תנאי מהותי ומרכזי בתחולת הפוליסה, לגרסתה, לפני שגבתה את הפרמיה בגין הפוליסה. הנתבעת אף לא דרשה כי התובע יחתום על "טופס הצהרה דיווח עבודות קבלניות במסגרת פוליסה הצהרתי" במסגרת תקופת הביטוח הראשונה. עדותו של מר נעים חישאן לא שכנעה אותי כי הסביר לנתבע את תנאי הפוליסה בכל הנוגע לתקופת הביטוח הראשונה. נהפוך הוא, מעדותו של סוכן הביטוח, מר נעים חישאן, עולה כי הוא עצמו לא הבין את התנאי (ומכאן כי לא הסבירו כיאות לנתבע). לעניין זה אני מפנה לעדותו:

"ש. אני מפנה אותה לקרוא את סעיף 5 לפוליסה, לגבי הסעיף הזה אתה כסוכן ביטוח, תסביר לנו, מה הייתה הכוונה 'יחרוג מתיאור הפרויקטים המבוטחים כמתואר להלן ....'?

ת. זו פעם ראשונה שאני קורא את זה, לא קראתי את הפוליסה ..." (ע' 31, ש' 15-32)

יתר על כן, מר נעים חישאן פנה לנתבעת בבקשה לחידוש הפוליסה בתקופת הביטוח השנייה ללא פירוט של הפרויקטים אותם מבקש הנתבע לבטח. נדרשו שלוש פניות ושתי טיוטות של "טופס הצהרה דיווח עבודות קבלניות במסגרת פוליסה הצהרתי" עד שהומצא טופס שמולא כראוי ובהתאם לדרישת הנתבעת (נ/7).

39.בנסיבות אלה, ככל שהתאונה הייתה מתרחשת במהלך תקופת הביטוח הראשונה, הייתי קובעת כי הביטוח חל, למרות היעדר הדיווח על הפרויקטים, בשל מחדל הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע ידע כי עליו לדווח על כל פרויקט ופרויקט כתנאי מקדמי לתחולת הכיסוי הביטוחי (לעניין זה ראו והשוו ת.א. (חי') 593/00‏ ‏ אגמי חברה לעבודות עפר ומים בע"מ נ' מנורה, חברה לבטוח בע"מ (4.2.2004)).

40.ואולם, התאונה לא אירעה במהלך תקופת הביטוח הראשונה, אשר הסתיימה ביום 30.6.2011, אלא למחרת סיומה של תקופה זו, ביום 1.7.2011. והנה, את כל מחדליה של הנתבעת ביחס לתקופת הביטוח הראשונה, היא ריפאה במסגרת ההתקשרות עם הנתבע בתקופת הביטוח השנייה, היא התקופה הרלבנטית. אכן, כפי שהוכח בפניי, סירבה הנתבעת לחדש את הפוליסה עד שהנתבע לא חתם על "טופס הצהרה דיווח עבודות קבלניות במסגרת פוליסה הצהרתית" (לעניין זה ר' עדותו של מר יוסף מתתיהו, מנהל מחלקת עסקים בנתבעת בעמ' 25, ש' 24-33). במסגרת הטופס נדרש הנתבע לאשר בחתימתו את תנאי הפוליסה המנוסחים בצורה קצרה וברורה. בין תנאים אלה מודגש, בין השאר, תנאי 5 הקובע כי "פרויקטים שלא ידווחו מראש ובכתב לפני תחילת ביצועם לא יהיו בכיסוי".

לא זו אף זו, הנתבע נדרש לפרט את מהות העבודות, כתובתן ושווין והפוליסה לא אושרה עד שעשה כן כראוי וכנדרש.

41.והנה, למרות שדיווח הנתבע על הפרויקטים אותם הוא מבקש לבטח במסגרת הפוליסה, לא דיווח הנתבע על העבודה בכפר ג'ת בה אירעה התאונה.

זאת ועוד, לדברי מר מתתיהו אף לו דיווח הנתבע על העבודה, היא לא הייתה מאושרת, שכן אינה נכנסת לגדר "מהות העבודות" שהיא מסכימה לבטח, והן עבודות שלד ושיפוצים בדירות קיימות (להבדיל מעבודות גמר, כגון העבודה במסגרתה אירעה התאונה). לעניין זה ר' עדותו של מר יוסף מתתיהו, לפיה לא היה מבטח את עבודות שאיבת החול אלא את הפרויקט כולו. אם היה מבטח את שיפוץ הבניין, הרמת חול נכנסת לגדר כך. במקרה זה הוא היה צריך לשלם פרמיה על כל הפרויקט – שיפוץ הבניה או הדירה וכפוף לסעיפים 3 ו-4 של הודעה מראש (ע' 27, ש', 1-10; ש' 11-15; ש' 21-28).

42.יותר מכך, וזו הנקודה המכריעה בעיני, הפוליסה חודשה רטרואקטיבית ביום 14.7.2011 לתקופה שמיום 1.7.2011. בהתאם למסמכים שהוצגו בפניי (נ/7) פנה סוכן הביטוח, מר נעים חישאן, לנתבעת לראשונה בבקשה לחידוש הפוליסה לראשונה ביום 5.7.2011, לאחר אירוע התאונה (שאירעה ביום 1.7.2011). במועד התאונה, אם כן, הסתיימה תקופת הביטוח הראשונה והנתבע היה ללא כיסוי ביטוחי. בעת הגשת הבקשה לחידוש הביטוח לא דיווח הנתבע על התאונה, שכבר אירעה. הנתבעת אמנם חידשה את הפוליסה ביום 14.7.2011 באופן רטרואקטיבי מיום 1.7.2011, אולם לא ניתן לבטח באופן רטרואקטיבי את התאונה, לאחר שאירעה. טענה לביטוח רטרואקטיבי של אירוע התאונה עומדת, כאמור, בניגוד להוראות סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, לחובת הגילוי ותום הלב של המבוטח ולעיקרון הבסיסי עליו מבוססים דיני הביטוח והוא התקשרות בתנאים שווים של אי וודאות (מאחורי מסך בערות).

ויודגש, במועד התאונה אף לא החל משא ומתן לקראת חידוש הפוליסה (לעניין זה ראו סעיפים 33-35 לחוק החוזה הביטוח וכן ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. נעם אורים, פ"ד מה(2) 811). אשר על כן, התאונה אירעה במועד בו לא היה הנתבע מבוטח. משאירע מקרה הביטוח בטרם החלו המגעים בין הצדדים לחידוש הביטוח, לא ניתן להחיל את הכיסוי הביטוחי, גם אם מדובר בכיסוי ביטוחי רטרואקטיבי, על אירוע התאונה. לעניין זה ר' ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית (2016) בעמ' 520:

" ... בתחולה הרטרואקטיבית של החוזה, כשלעצמה, אין כדי לפגוע בדרישה המונחת ביסוד הביטוח שלפיה התרחשות מקרה הביטוח צריכה להיות בגדר מאורע בלתי ודאי. אכן, חוזה ביטוח, לפי טיבו, מחייב קיומה של אי ודאות באשר לקרות האירוע המסוים מפניו מבטחים. עם זאת, השאלה האמיתית ביחס לדרישת אי הוודאות אינה אם בעת כריתת החוזה מקרה הביטוח כבר קרה, אלא אם במועד זה ידע מי מהצדדים המתקשרים על התרחשותו. אין חולק, לפיכך, כי מבוטח אשר יודע בעת הגשת הצעת הביטוח כי מקרה הביטוח כבר ארע, פועל בחוסר תום לב, ואין הוא זכאי לכל פיצוי בגין קרות 'מקרה הביטוח'".

כן ר' ת"א (מחוזי חיפה) 393/65 מפרם בע"מ נגד קדימה משרד לביטוח בע"מ, פ"מ ס"א 54, 64 (1968) (ה.ש. 11) וכן ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד יובלים אגודה שיתופית, נח(6) 822 (2004):

"... הצדדים לחוזה הביטוח אינם מנועים מלכרות חוזה ביטוח בעל תחולה רטרואקטיבית. עם זאת עקרון יסוד של הביטוח הוא כי אין ביטוח של נזק שהינו בגדר הוודאי (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, בעמ' 322). אלמנט אי-הוודאות בהתממשות הסיכון המבוטח הוא יסוד ראשי בכל חוזה ביטוח. בכך נבדל הביטוח מהסכם שיפוי רגיל. בלעדי סיכון ביטוחי בלתי ודאי אין ממשות לחוזה ביטוח.

...

אלמנט הסיכון ואי-הוודאות צריך שיתקיים גם בפוליסות המספקות כיסוי רטרואקטיבי למבוטחים. היסוד הרטרואקטיבי אינו צריך לפגוע בדרישת אי-הוודאות המונחת ביסוד הביטוח. משמעות הדבר כי פוליסות מסוג זה אמנם מספקות כיסוי למפרע, אך הכיסוי חל רק על מקרי ביטוח אשר בעת ההתקשרות בחוזה הביטוח איש מהצדדים לא ידע על התרחשותם. אי-הידיעה של הצדדים היא המקיימת את דרישת אי-הוודאות ביחס להתממשות הסיכון. היסוד הרטרואקטיבי נוגע אפוא למועד היווצרותה של העילה, אך לא למועד התממשותו הוודאית והגלויה של הסיכון, כגון הפניית דרישות בגין אחריות מקצועית. אין מקום לאפשר למבוטח להשיג כיסוי למפרע בגין נזק שבעת כריתת החוזה כבר אירע, והמבוטח כבר ידע עליו." [ההדגשות לא במקור – ס.מ.]

43.כן ר' ת"א (שלום עכו) 5270/95 נסאר ליביא מעארבה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (3.6.1998):

"הוראה זו [סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח – ס.מ.] מבטאת את אחד העקרונות הבסיסיים בדיני הביטוח והוא הסיכון שנוטלים עליהם המבוטח והמבטח. בהעדר סיכון לא ייתכן חוזה ביטוח ומכאן בטלותו מעיקרא ללא צורך בהודעת ביטול של מי מן הצדדים (ראה א. ידין 'חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981' סעיף 57 בעמ' 69)."

לעניין זה ראו והשוו: פסק הדין בת.א. (ת"א) 1927/99 אבשלום ילין נגד עו"ד יעקב כהן (13.9.2009) תא (ת"א) 31186/00 ‏בלהה כאלי נגד יעקב פודים (28.7.2011); תא (חי') 12708-02 משה מישלי – נגד "אריה" חברה לביטוח בע"מ (20.1.2009); תא (חי') 1076-07 חיים מלכה נגד התאמה, השמה ומידע (1995) בע"מ (23.1.2013).

44.בענייננו, אין חולק כי הנתבע ידע על אירוע התאונה, בין אם משום שמדובר באחיו ובין אם משום שמדובר בעובד שלו. מר נזיר סביתי העיד כי למחרת אירוע התאונה ניסה הנתבע שוב לשאוב את החול באמצעות המכונה ולא הצליח, ולאחר מכן הודיע למר סביתי כי אינו מעוניין לבצע את העבודה (ע' 42, ש' 36 – ע' 43, ש' 6).

בנסיבות אלה לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את הפוליסה שנערכה על אירוע התאונה.

45.ויודגש, ניתן אמנם להתנות על הוראות סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, אולם בענייננו לא הודיע הנתבע לנתבעת על אירוע הביטוח (ע"א 27/91‏ קבלו‎ ‎נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח'‏, פ''ד מט(1) 450) ולפיכך לא ניתן לומר כי הצדדים התנו על הוראות החוק.

46.יצוין כי הפוליסה אינה כוללת תנאים לגבי חידושה האוטומטי. לא נטען כי הנתבעת פנתה לנתבע בהצעה לחדש את הביטוח לפני מועד התאונה. ההפך הוא הנכון, כעולה מ-נ/7, מר חישאן הוא שפנה לנתבעת ביום 5.7.2011 בבקשה לחדש את הפוליסה.

התובע לא טען כי על הנתבעת חלה חובה ליידע את הנתבע כי תקופת הביטוח עומדת להסתיים ולהציע לו לחדשה לפני תום תקופת הביטוח הראשוני וכי הפרה חובתה זו. למעלה מן הדרוש אציין כי אף לו הייתה נטענת טענה כאמור, לא היה בה בכדי להועיל.

בספרו, דיני ביטוח, מפנה ירון אליאס בהקשר לשאלה זו לתיק בו הוגשה תביעת מבוטח שרכבו נגנב יום אחד בלבד לאחר פקיעת פוליסת הביטוח. בית המשפט אשר דן בטענה כי המבטחת פעלה ברשלנות בהימנעה מלהודיע לתובע על כוונתה שלא לחדש את הביטוח קבע כי לא מצא, בדין או בנוהג, חובה של המבטחת למסור הודעה כאמור (אליאס, ע' 535-536, ע"א (מחוזי ת"א) 1533/01 סידי נגד קאן סוכנות לביטוח בע"מ (10.9.2003). אליאס מציין כי בעקבות פסק הדין הוצאה הנחיה של המפקח על הביטוח המורה על גילוי יזום ביחס לפקיעתו הצפויה של ביטוח, אולם זאת רק לגבי פוליסות בתחום ביטוח מקיף לרכב, ביטוח חובה לרכב, ביטוח מקיף לדירות וביטוח תאונות אישיות שתקופת הביטוח בו אינה עולה על שנה. בכל שאר הענפים, לרבות ביטוח חבות מעבידים, לא חלה ההנחיה.

משמדובר בחידוש ראשון של הפוליסה אף אין לומר כי התקבע נוהג בין הצדדים בכל הנוגע לחידוש הביטוח (רע"א 8711/10 ‏ ‏שירביט חברה לביטוח בע"מ נגד כל בו אלומיניום חברה לשיווק פרופילים (1987) בע"מ (3.4.2011)).

47.שאלת חובתו של סוכן הביטוח להודיע למבוטח על תום תקופת הביטוח ולדאוג מבעוד מועד לחידושה לא הועמדה לדיון בתיק זה, באשר התובע לא העלה כל טענה בעניין זה וסוכן הביטוח או סוכנות הביטוח אף לא צורפו כנתבעים (לענין היקף חובתו של סוכן הביטוח בזיקה למתן הודעה על צורך לחדש את פוליסת הביטוח ראו סעיף 20 לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 5695/06 ‏ ‏בהא סייף נגד פוזי מרעי (21.9.2009)). אף לא הועלו טענות ביחס לאחריותה השילוחית של הנתבעת למחדליו של סוכן הביטוח, ככל שהיו (לעניין זה ר' סעיפים 33-35 לחוק חוזה הביטוח, ת.א. (ת"א) 45103-01-15‏ ‏ יעקב לוי נגד קיל סוכנות לביטוח (2002) בע"מ (23.1.2017) והאסמכתאות המובאות שם).

מורם מהאמור עד כה כי התביעה נגד הנתבעת נדחית.

משנדחתה התביעה נגד הנתבעת, נדחית ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת כנגד בנו של התובע.

חבות הנתבע

48.הנתבע לא העיד ולא הגיש סיכומים מטעמו. בכתב הגנתו הודה הנתבע כי היה מעבידו של הנתבע בעת אירוע התאונה (סעיף 4 לכתב ההגנה). הנתבע אף הודה באירוע התאונה (סעיף 5 לכתב ההגנה). טענת ההגנה היחידה של הנתבע הייתה כי במועד האירוע היה מבוטח בביטוח חבות מעבידים. משדחיתי טענה זו, דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל.

49.יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמכונה ממנה נפגע התובע היא מכונה שבבעלותו (ובעלות בנו), אני דוחה את הטענה כי היה על הנתבע להדריכו בכל הנוגע לשימוש הבטיחותי במכונה ולפקח עליו ומטילה על התובע אשם תורם בשיעור 15%.

גובה הנזק

50.התובע, יליד 10.2.1953, נפגע ביום 1.7.2011 בכף ידו השמאלית (יד לא דומיננטית).

ד"ר אורן בן לולו, המומחה מטעם בית המשפט, קבע כי מצבו של התובע תואם לנכות צמיתה בשיעור 38%. בשים לב לכך שמדובר ביד לא דומיננטית ולכך שלתובע אפשרות, הגם שמוגבלת מאד, לעשות שימוש בכף ידו (אגודל ותנועה פסיבית של שאר האצבעות), מחד גיסא, ולכך שהתובע הנו עובד כפיים אשר נזקק לשתי ידיו כדי לעבוד, אני קובעת את נכותו התפקודית של התובע בשיעור זהה לנכותו הרפואית, 38%.

הפסד השתכרות לעבר

51.בהתאם לתלושי השכר שצורף התובע לתצהירו השתכר בתשעת החודשים עובר לאירוע התאונה סך של 2,850 ₪ בממוצע. אני מעמידה את שכרו של התובע כשהוא משוערך להיום על סכום של 4,500 ₪.

המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכויות זמניות בשיעור 80% מיום 1.10.2011 עד יום 30.6.2012 ו-40% מיום 1.7.2012 עד יום 31.3.2013, ונכות רפואית צמיתה בשיעור 20% מיום 1.4.2013.

לפיכך, נגרמו לתובע הפסקי שכר לעבר בשיעור:

א.1.7.2011 – 30.9.2011 – 4,500 * 3 = 13,500 ₪;

ב.1.10.2011 – 30.6.2012 – 4,500 * 80% * 9 = 32,400 ₪;

ב.1.7.2012 עד 31.3.2013 – 40% * 4,500 * 9 = 16,200 ₪;

ג.1.4.2013 – 30.6.2015 – 38% * 4,500 * 27 = 46,170 ₪;

סך הכל הפסדי שכר לעבר – 108,270 ₪

בתוספת פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור 12%: 121,262 ₪

52.ביולי 2015 חזר התובע לעבוד וביום 15.9.2015 נפגע בתאונת עבודה נוספת מנפילת איזמל של פטיש באגר על רגלו. בעקבות תאונה זו לא חזר התובע לעבוד עד היום.

אני מעמידה את חלקה של התאונה מיום 1.7.2011 בהיעדר יכולתו של התובע להמשיך לעבוד על שיעור של 75%.

לפיכך זכאי התובע להפסדי השתכרות בעבר מיום 15.9.2015 עד היום:

28.5 (חודשים) * 4,500 ₪ * 38% (אחוזי נכות) * 0.75 = 36,551 ₪

בתוספת פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור 12%: 40,937 ₪

הפסד שכר לעתיד

53.התובע בן 64 היום. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד בשיעור:

36 (חודשים) * 4,500 ₪ * 0.38 * 0.9563 * 0.75 =44,150 ₪

בתוספת פנסיה וזכויות סוציאליות בשיעור 12%: 49,448 ₪

סך הכל הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 211,647 ₪

הוצאות

54.התובע אמנם לא צירף קבלות, למעט שתיים, ואף העיד כי מה שהיה לו מסר למוסד לביטוח לאומי וקיבל החזר (ע' 21, ש' 17-21).

יחד עם זאת אין ספק כי התובע נדרש לנסיעות רבות לשם מעקב, טיפולים ושיקום. יש להניח כי מקצת ההוצאות לא הוחזרו או לא היו ברות החזר וכך יהיה גם בעתיד. בנסיבות אלה אני פוסקת פיצוי גלובלי בגין הוצאות לעבר ולעתיד בסך 10,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

55.התובע נפגע באופן קשה ביד שמאל. בגין פגיעה זו היה מוגבל בצורה קשה מספר חודשים, ונותר מוגבל על היום. הפגיעה בידו מחייבת עזרה, גם אם עזרה של בני משפחה. אשר על כן אני פוסקת פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 90,000 ₪ לפי הפירוט הבא:

12 חודשים * 500 ₪ = 6,000 ₪

280 חודשים לפי 350 ₪ = 84,000 ₪

כאב וסבל

56.אני פוסקת לתובע פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 150,000 ₪.

57.סך הכל: 461,647 ₪.

בניכוי 15% אשם תורם: 392,400 ₪.

בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בהתאם לחוות דעתו של האקטואר מר גד שפירא, נ/9, כשהם משוערכים להיום (236,127 ₪): 156,273 ₪.

סופו של דבר

58.אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע.

הנתבע ישלם לתובע 156,273 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו (אגרת בית משפט, שכר טרחת ד"ר גורן, חלקו של התובע בשכר טרחת ד"ר בן לולו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד התשלום המלא בפועל וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 12,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.