קונסטנטין ואח' נ' טעם וצבע קייטרינג (2002) בע"מ ואח'

לפניי תביעה כספית לתשלום סך 9,244,430 ₪ בטענה כי הסכם מכר מקרקעין שנחתם בין התובע לנתבעת 1 על סך 6,800,000 ₪ הוא הסכם למראית עין בעוד ההסכם האמיתי השתכלל לסך 15,000,000 ₪.

רקע, טענות הצדדים וראיותיהם

התביעה הוגשה תחילה כהמרצת פתיחה. התובע שהיה בזמנים הרלוונטים לתביעה בעלים במקרקעין הידועים כגוש 12615 חלקות 144-145 (להלן: "המקרקעין"), עתר להצהיר על בטלות הסכם מיום 19/3/15 למכירת המקרקעין לנתבעת 1 (להלן: "הסכם המכר") ולקבוע כי ההסכם היה למראית עין ופוצל במרמה, הטעיה ומצג שווא כדי לרמות את רשויות המס. בתמצית נטען שההסכם לפיו התמורה עומדת כביכול על 4,800,000 ₪ ועוד 2,000,000 ₪ בהתקיים תנאים מסוימים, לא משקף את ההסכמות לפיהן התמורה תעמוד על סך 15,000,000 ₪.

בד בבד עם הגשת התביעה המקורית, הגיש התובע בקשה לצו מניעה שיאסור על הנתבעת 1 (להלן: "טעם וצבע") לבצע דיספוזיציה של המקרקעין לטובת צדדים שלישיים.

הבקשה נדחתה בהחלטתי המפורטת מיום 23/9/20, בין השאר מהטעם שהמקרקעין נמכרו לצד שלישי עובר להגשת הבקשה, תוך שאִפשרתי לתובע להגיש תביעה כספית מתוקנת תחת התביעה שהוגשה.

ביום 30/11/20 הוגשה תביעה כספית ע"ס 9,244,430 ₪, שהם 15,000,000 ₪ (הסכום שנטען שמשקף את ההסכמה האמיתית) פחות הסכום ששולם על ידי טעם וצבע במסגרת הסכם המכר שנטען לגביו שהוא למראית עין. לתביעה זו צורף "תובע פורמלי" בשם עודד זילברמן שהיה אף הוא בעל זכויות במקרקעין (שלפי הטענה אותו תובע פורמלי נתן הסכמתו לכך שכל כספי התמורה יימסרו לתובע). הרוח החיה, מי שניהל את המשא ומתן, בעל הידיעה האישית בכל פרטי התביעה, חתם על הסכם המכר ובעל האינטרס בקבלת התביעה הוא תובע מס' 1/יוסי קונסטנטין (שיכונה להלן: "התובע").

בתביעה המתוקנת נוספו, כנתבעים חדשים, שלושה עורכי דין. עו"ד אילן פורת שייצג את התובע בעסקת המקרקעין (נתבע 3), ועורכי הדין יינון לקס ועו"ד כפיר אלבז (נתבעים 4,5 בהתאמה) שהיו עורכי הדין של טעם וצבע. לטענתו כל הנתבעים החדשים, רקחו מזימה להונאת התובע כמו גם הונאת שלטונות המס בעריכת חוזה למראית עין שלא משקף את הסכמות הצדדים. בנוסף ו/או לחלופין, נטען לגבי עו"ד פורת שהוא ייצג את התובע באופן רשלני שאִפשר את הקנוניה נגדו.

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים תוארו בהחלטתי בעניין צו המניעה וההחלטה בבקשה שהגישו הנתבעים לחיוב התובע בהפקדה כספית להבטחת הוצאות למקרה שהתביעה תידחה, בקשה שהתקבלה על ידי ביום 19/1/22. תיאור הטענות להלן לקוח מתוך החלטות אלה.

התובע טוען כי נתבע 2/מר עמית קאופמן (להלן: "קאופמן") שהוא דירקטור בטעם וצבע, ניצל את מצוקתו הרפואית והנפשית של התובע ותִמרן אותו להתקשרות בהסכם המכר הפיקטיבי, וכך התובע הסכים שהתמורה האמיתית לא תירשם בהסכם שדווח לרשויות המס.

ביתר פירוט, טוען התובע כי עובר לחתימת הסכם המכר הוא ניהל אולם אירועים בשם "פנינת הברון" ועסק נוסף בשם "הפרוטה והירח". בשל קשיים אליהם נקלע, פתח בנק הפועלים ב- 2014 בהליך כינוס נכסים על נכס "פנינת הברון" (הוא הנכס שנמצא על המקרקעין שנמכרו לטעם וצבע).

לטענתו, בינואר 2015 פנה אליו קאופמן והציע בשם טעם וצבע, לרכוש ממנו את "פנינת הברון". התובע הראה לו את המקום ואמר שניתן לסגור עסקה ב- 15,000,000 ₪. לצורך קידום העסקה שכר התובע את שרותי עו"ד פורת ובפברואר 2015 החל להתנהל משא ומתן בסיוע עורכי הדין של הצדדים. לטענת התובע הסכום עליו דובר עמד על 15,000,000 ₪ והנתבעים שקדו על מתווה של "תכנון מס" לפיו התובע יקבל את מלוא ה-15,000,000 ₪ חרף הצהרה על 6,800,000 ₪ בלבד.

לתובע הועבר מסמך מתווה מיום 9/2/15 לפיו עסקת המכר מתבססת על שווי 1.2 מיליון ₪ לדונם. לפי המתווה, בשלב הראשון ישולם 4,860,000 ₪. התובע ידאג לקבל היתר לגן אירועים (ייעוד המקום היה באותה עת מלאכה ותעשיה). טעם וצבע תעמיד לתובע הלוואה ע"ס 1,200,000 ₪ לצורך הסדרת הרישיונות. בשלב השני ולאחר הסדרת הרישיונות – יהיה התובע זכאי לתשלום נוסף של 10,140,000 ₪ אשר ממנו תנוכה ההלוואה שניתנה. התחייבות טעם וצבע מוגבלת ל- 24 חודשים ואם לא ניתן יהיה לממש את המקרקעין כגן אירועים יוצעו המקרקעין למכירה והרווחים יחולקו בין הצדדים ביחס של 80% לתובע ו- 20% לטעם וצבע.

התובע טוען כי בשנת 2018 התגלה לו מסמך מתווה נוסף לא חתום נושא תאריך 5/3/15 לפיו טעם וצבע לא תשא בעלויות איחוד וחלוקה והסדרת השימושים ולאחר מכן התובע יהיה זכאי ל- 2,000,000 הנוספים (נוספים על 4,800,000 ₪). במידה וטעם וצבע תחליט למכור את המקרקעין בטרם יחלפו 5 שנים, יהיה התובע זכאי ל- 15% מרווחי טעם וצבע ממכירת המקרקעין. בשלב השלישי – לאחר אישור התב"ע יקבל התובע עוד 10,200,000 ₪. החל ממועד הפעלת אולם האירועים יהיה התובע זכאי לקבל מקדמות על חשבון התמורה בגין התב"ע החדשה 20,000 ₪ לכל חודש בו מופעל אולם האירועים – עד לתקרה של 500,000 ₪.

חרף האמור, הסכם המכר שנחתם נוקב בתמורה של 4,800,000 ₪ +סך עד 2,000,000 ₪ בהתקיים תנאים מסוימים.

לטענת התובע, הבעלות במקרקעין הועברה על שם טעם וצבע, מבלי שהתקבלה כל תמורה שהיא. משפנה התובע לקבל את היתרה להשלמת 15,000,000 ₪ אמר לו קאופמן שהוא לא עמד בתנאי של קבלת תב"ע לגן אירועים.

התובע טוען לקיומן של אינדיקציות המעידות על כך שהעסקה בהסכם המכר מיום 19/3/15 היא עסקה למראית עין. לטענתו ב- 2017 קיים שיחה עם קאופמן בה הודה האחרון שהתמורה היתה 15,000,000 ₪. לטענתו גם עורך דינו, עו"ד פורת, הודה ב- 2019 כי העסקה האמיתית היתה על 15,000,000 ₪. על כן הוא זכאי, כאמור, לקבל את היתרה.

לטענת הנתבעים 1,2 תביעת התובע מופרכת. היא הוגשה, בחוסר תום לב, היתממות, הסתרת עובדות, שיהוי ניכר ותוך שהתובע הוא שחייב עדיין כספים לטעם וצבע. לטענתם הסכם המכר משקף את הסכמות במלואן. הם מעולם לא הודו כי התמורה עמדה על 15,000,000 ₪ הגם שהתובע ניסה, שנתיים או שלוש, אחרי שהסתיימה העסקה, לטעון כי חייבים לו עוד כ- 9,000,000 ₪.

הנתבעים 1,2 טוענים כי התובע הציע לטעם וצבע קרקע עליה ניתן, לטענתו, להקים גן אירועים, תוך שטען תחילה כי כבר השיג את האישורים המתאימים. התובע הציע מחיר עסקה של קרקע עם גן אירועים שעה שבאותה עת, לא היו אישורים ולא היה ברור אם יש פוטנציאל להפיכת הקרקע (תעשיה ומלאכה) לכזו שיינתן היתר לגן אירועים. בכל מקרה, וגם אם קיים פוטנציאל, הדבר היה כרוך בהשקעות וסיכונים.

טעם וצבע פנתה לקבל חוות דעת שמאי וקיבלה הערכה של הקרקע במצבה לפי 1,500,000 ₪ לדונם היינו כ- 6,000,000 ₪ לכל המקרקעין (ארבעה דונם). טעם וצבע, באמצעות מנהליה (מר מוטי בן אהרון וקאופמן) הבהירה במהלך המשא ומתן שהתקדם כי היא מוכנה לקנות את המקרקעין לפי שוויים באותה עת ולא לפי תקוות שאולי ניתן יהיה לעשות שינוי ייעוד ולקבל היתרים לגן אירועים. מכיוון שהתובע רצה למכור כיזם וכמי שיממש בפועל את השבחת המקרקעין תוך כמה חודשים (כך לדבריו), נעשתה טיוטה ראשונה לא מחייבת של מזכר עקרונות. לאחר החלפת הטיוטה הבהירה טעם וצבע והדגישה את ההבחנה בין רכישת מקרקעין במצבם לבין "היזמות" שטוען התובע שיכול לממש בחודשים ספורים.

הנתבעים טוענים כי באותה עת התובע לא חשף את מלוא המידע אודותיו. הוא לא גילה את עומק מצבו הכלכלי הרעוע, את העובדה שחודשים ארוכים לפני הצעתו למכור את המקרקעין, מונה כונס נכסים על־ ידי בנק הפועלים על המקרקעין, ואת העובדה שכבר ניסה זמן מה, ולא הצליח, למכור אותם.

במכתבים שהוחלפו במסגרת המשא ומתן הובהר בכתב במפורש כי אלו אינם מהווים הצעה הניתנת לקיבול וכל מטרת המכתב לתאר עקרונות כלליים על בסיסם ייכנסו הצדדים למשא ומתן.

לטענת נתבעים 1,2 ככל העמיקו בבדיקותיהם, הם הגיעו להכרה שהעסקה היחידה שניתן לבצע היא רכישת המקרקעין במצבם על הסיכונים שבהם (נושים, כונס נכסים, פולשים ובעיות מהותיות בהיבט התכנון והבניה). בעת ניהול המשא ומתן הגיע לידיעת טעם וצבע המידע לפיו הליך כינוס הנכסים תפס תאוצה ובדעת הבנק להתחיל בהליכי מכירה של המקרקעין. כך, התברר כי בהחלטת ההוצל"פ מיום 17/2/15 נדרש התובע למסור הודעה איזה נכס חלופי הוא מבקש להעמיד לפירעון החוב לאחר שניתנה לו הזדמנות למכור בעצמו את הנכס, נסיון שלא צלח, ותוך שראש ההוצל"פ הורה על חידוש ההליכים למכירת הנכס בהוצל"פ. כך הוברר שמצגי התובע לא תואמים את המציאות והיכולות שלו וכי אם רוצים לבצע עסקה יש לעשותה במהירות, לפני מימוש המקרקעין על ידי הכונס, וכך שונו התנאים עליהם דובר בתחילה.

לבסוף ולאור האמור, הוסכם כי טעם וצבע תרכוש את המקרקעין תמורת 4.8 מיליון. לאור הצהרותיו של התובע לפיהן יוכל לדאוג לשטח קרקע צמוד בסכום של מאות אלפי ₪ בודדים ולאור נכונותה של טעם וצבע להשקיע עד 2 מיליון ברכישת קרקע נוספת צמודה (שבלעדיה לא ניתן יהיה להפעיל עסק של גן ארועים), סוכם כי ככל שיהיה הפרש בין הסך 2 מיליון לסכום שתירכש הקרקע הנוספת, יקבל התובע את ההפרש כתמורה נוספת.

בהתאם, ביום 19/3/15 נחתם הסכם המכר במעמד הצדדים ועורכי דינם הכולל את הסיכום לעיל. בהסכם נכתב ב'רחל בתך הקטנה', כי תנאיו מסכמים את כל ההסכמות ואין תוקף לכל הסכמה קודמת בעל פה ו/או בכתב שנעשו לפני חתימת החוזה (סע' 11.4 להסכם).

בנוסף, הוסכם בהסכם המכר כי כספי התמורה ישמשו גם לתשלום חובות של התובע ישירות לנושים. (למשל שולם חוב ארנונה – 1.2 מיליון ₪ בפשרה בגין חוב של 6,000,000 ₪ שהתובע לא גילה אותו למשיבה בעת ניהול המשא ומתן; שולם החוב 2,740,298 ₪ + שכ"ט עו"ד 115,000 ישירות לבנק פועלים; שולם חוב של נושה בשם משה מרציאנו שנרשם עיקול לטובתו וכד').

לטענת הנתבעים, טענה לפיה הוסכם על סכום אחר ממה שנכתב בהסכם המכר מופרכת ולא מתיישבת עם ההתנהלות של התובע בתקופה שלאחר ההתקשרות. כך בתצהיר שמסר התובע בהוצאה לפועל במסגרת ההודעה שמכר את הנכס מחוץ להליך הכינוס, הבהיר והסביר כי המחיר הנקוב בהסכם המכר משקף את השווי האמיתי (תצהירו בהוצל"פ מיום 9/6/15); כך גם תצהירו מיום 19/3/15 בבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 48367-05-14) בבקשה לביטול העיקול שהטיל מר מרציאנו, שם מפרט התובע את כל מה ששולם לנושים תוך שמצהיר כי הואיל והתמורה המלאה היא 6.8 מיליון הרי שיש יתרה נוספת של 400,000 ₪ שעל טעם וצבע לשלם בעתיד למנהל מקרקעי ישראל בגין דמי שימוש והקצאת קרקע סמוכה כתנאי להשלמת העסקה. כך גם טען בהליכי בוררות ובחקירתו בפני ראש ההוצל"פ מיום 17/11/16 (עמ' 10 ש' 22-23) כי טעם וצבע חייבת לו 500,000 ₪. הודאותיו לעיל לפני ערכאות שיפוטיות לא מתיישבות עם גרסתו בתביעה, ומכוח השתק שיפוטי, אין לאפשר לו להעלותן.

הנתבעים מוסיפים ומדגישים כי רבות מההצהרות של התובע בהסכם המכר עצמו, הובררו כלא נכונות ולא משקפות את המצב לאשורו (חובות לנושים, עיקולים, מצב תכנוני וכד'). הואיל ועל המקרקעין נמצאו מבנים ללא היתר ופלישות, נאלצה טעם וצבע לטפל בכל הללו כתנאי להעברת הזכויות על שמה ולשאת בעלויות. הואיל ולתובע לא היה כסף לטפל בכך, נקבע בהסכם כי טעם וצבע תטפל והתובע יחזיר לה אך הוא לא החזיר עד היום את ההפרשים מעל הסכום שהוסכם.

רישום המקרקעין על שם טעם וצבע הושלם בשנת 2016.

לטענת הנתבעים, לאחר השלמת הרישום הציע התובע לטעם וצבע לרכוש מקרקעין נוספים לצורך הפעלת גן אירועים. המקום שהוצע כונה "שירת הברון". לאור ניסיונה הרע של טעם וצבע עם מצגי התובע החלקיים החליטה טעם וצבע לא להיכנס למשא ומתן עמו בעניין זה. (גם מקרקעין אלו היו בכינוס נכסים בשל חוב למר גבריאל נידם ונלקחו מהתובע בסופו של יום). מכל מקום, הצעתו של התובע להיכנס לעסקה נוספת בלי טרוניה על כך שטרם שולם סכום נוסף שכביכול הוסכם עליו, מדברת בעד עצמה במופרכות גרסתו בתביעה.

לטענת הנתבעים, בסופו של דבר נשאה טעם וצבע בתמורה בסך 6,545,423 ₪ בדרך של כיסוי חובות לנושים סילוק הפולשים וניקוי המגרש, תשלום לרשויות המס, חברת ביטוח, ארנונה וכד'.

להשלמת התמונה, לאחר 5.5 שנים ממועד רכישת המקרקעין והשבחתם, ולאחר שהוברר שלא ניתן יהיה לקבל היתר לניהול גן אירועים, נמכרו המקרקעין יחד עם מקרקעין סמוכים שנרכשו ע"י טעם וצבע מרשות מקרקעי ישראל, לצד שלישי לאחר שהוצעו למכירה במשך תקופה ממושכת.

המקרקעין יחד עם אלו הנוספים שנרכשו מרמ"י, נמכרו לצד שלישי תמורת 11.9 מיליון ₪ (נספח 30) ללמדך על היעדר ההלימה בין הסכומים הנתבעים לשווי האמיתי.

נתבעים,3,4,5 (הנתבעים החדשים בכתב התביעה המתוקן) טענו בכתבי ההגנה שמדובר בתביעה מופרכת. לטענתם, התקיים משא ומתן מורכב. בסופו נחתם הסכם לתשלום 4,800,000 ₪ שעה שעל המקרקעין רבצו חובות כבדים והיה הליך כינוס בהוצל"פ. הוסכם כי הכספים ישמשו לכיסוי החובות. הסך במלואו הועבר לנתבעים 4,5 בנאמנות כבר ביום 19/3/2015 וטעם וצבע היתה זכאית להירשם כבעלים, עם הסרת כל המגבלות שחלו על הקרקע.

בנוסף לתמורה האמורה, הסכם המכר קבע אפשרות לתמורה נוספת ככל שתירכש קרקע נוספת ותבוצע הסדרה של המקרקעין (איחוד וחלוקה) באופן שמאפשר מימוש תכנית 1358א' לצורך קבלת היתר בנייה לאולם האירועים עד שנתיים ממועד החתימה על ההסכם. התמורה הועמדה על ההפרש בין העלות וההוצאות לרכישת הקרקע בפועל מאת רמ"י ועד 2,000,000 ₪.

בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 7.2 להסכם המכר לקבלת התמורה המותנית שכן עלות הקרקע עמדה על למעלה מ-2,000,000 ₪, לא ניתן היתר לאולם אירועים, והקרקע נרכשה בחלוף המועד הקבוע בהסכם. רכישתה לא הייתה פועל יוצא של פעולות התובע (סעיף 7.4 להסכם המכר).

לטענתם מלוא התמורה שימשה לכיסוי החובות וזאת בהתאם לאמור בסעיף 8 להסכם המכר. אחריות נתבעים 4,5 הייתה לדאוג כנאמנים לפרוע את החובות: סגירת תיק כינוס הנכסים עד 2,700,000 ₪ ; תיק הוצאה לפועל מרציאנו עד 600,000 ₪; סגירת יתר תיקי הוצל"פ עד 21,000 ₪ ; מקדמת מס שבח עד 1,020,000 ₪; היטל השבחה עד 500,000 ₪. התובע אישר לנאמנים לשלם את הכסף וכל סכום נוסף לצורך העברת הזכויות בנכס (סעיף 8.6 להסכם). נקבע כי כל תשלום כאמור מהווה תשלום על ידי טעם וצבע, כאשר הממכר נקי מכל מגבלה/עיקול/זכות צד שלישי, ובכפוף לכך ישחררו הנאמנים את יתרת הכספים, ככל שתהיה, לתובע (סעיף 8.7 להסכם).

בפועל נשאה טעם וצבע בעלויות העולות על גובה התמורה המוסכמת ושילמה סך 6,545,423 ₪, בין היתר בשים לב לכך שמצגי התובע לא היו מלאים והיו חובות נוספים המסתכמים במליוני ₪ כדי לשחרר את הקרקע. בזמן אמת, התובע הסכים לסכום נמוך יותר (סעיף 101(ג) לכתב התביעה). והנה, רק שנים לאחר שהסתיימה העסקה, נזכר התובע לטעון, לראשונה, שמדובר בעסקה למראית עין.

הטענה כי העסקה נעשתה כדי לרמות את שלטונות המס, אף נעדרת הגיון כלכלי.

כל טענותיו של התובע הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, הסכם מכר חתום על ידו. הטיוטות שהוא צירף היו פרי משא ומתן התחלתי, נשארו בגדר טיוטות ב"עקוב אחרי שינויים" ונעדרות מסוימות וגמירות דעת. הן נזנחו ע"י הצדדים לאחר שביום 11/3/15 נמסרה לצדדים החלטת רשם ההוצל"פ המקבלת את בקשת הכונס לפרסם את הנכס למכירה כפויה (נספח 9), החלטה שניתנה לאחר החלטה קודמת מיום 17/2/15 במסגרתה נקבע כי על התובע להודיע איזה נכס הוא מבקש להעמיד למכירה. החלטה זו הוסתרה מהנתבעים במשא ומתן. גם הטיוטות שהתובע מכנה כ"טיוטות סודיות" (סע' 25 לכתב התביעה) כוללות תנאים שכלל לא הוסכמו ע"י הצדדים שכן אינן בנות ביצוע כך שאין ולוּ מסמך אחד מהטיוטות שמשקף את הסכמות הצדדים.

עו"ד פורת מוסיף, כמי שהיה ב"כ התובע בזמנים הרלוונטים, כי לתובע לא היתה שום מגבלה שכלית רפואית או אחרת שהשפיעה על תפקודו המנטלי. עו"ד פורת ייצג נאמנה את התובע ופעל כל העת בהתאם להוראותיו. לא היתה כל עסקה סודית. הסכם המכר שנחתם ביום 19/3/15 משקף נאמנה את הסכמות הצדדים והיה מובן היטב לתובע שחתם מרצון חפשי לאחר שהוא וידא עמו כי זה רצונו.

מטעם התובע הוגשו תצהירו, תצהיר גיסו מר עמית קופציובסקי שלפי הטענה ייעץ לו והתלווה אליו לחתימה על הסכם המכר ולאחר שנים, לשיחות עם קאופמן ועו"ד פורת. בנוסף הוגש תצהירו של עודד זילברמן, שלא הוסיף דבר על השאלות השנויות במחלוקת. תצהיר התובע (ת/5) מכיל טענות ותזות והגיבוי הראייתי היחיד התומך בגרסה הוא קטעי הקלטות משיחות עם הנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן.

מטעם הנתבעים שנותרו בתביעה הוגשו תצהירים מפורטים החוזרים על טענותיהם כפי שהובאו לעיל באריכות, ונתמכים במסמכים מזמן אמת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ראיותיהם וסיכומיהם, דין התביעה להידחות.

בקליפת אגוז, טענת התובע היא כי הסכם המכר שדווח לרשויות על סכום של 4.8 מיליון ₪ (+ 2 מיליון בהתקיים תנאים מסוימים) הינו "הסכם למראית עין" שהושג במרמה, בתחבולה בהטעיה ותוך מצג שווא, באמצעותו הנתבעים עשקו את התובע וגרמו לו לחתום על הסכם שלא שיקף את אומד דעת הצדדים ולא שיקף את טווח מחירי השוק באותה תקופה, ובכך התעשרו שלא כדין על חשבונו. התובע טוען שהוא זכאי לאכיפת ההסכמה האמיתית בין הצדדים כפי שהתגבשה במסמך המתווה ולפיצוי בהתאם לעסקה האמיתית לפיה מדובר בעסקה דו שלבית המסתכמת ב-15,000,000 ₪.

בהחלטתי בבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות למקרה שהתביעה תידחה, הבהרתי כי סיכויי התביעה אינם טובים והצבעתי על הקשיים שבבסיס גרסת התובע והמשוכות שעליו לצלוח כדי להרים את הנטל.

הבהרתי שם כי התובע לא גילה בתביעתו את התמונה המלאה, והתמונה הובהרה רק לאחר קבלת כתבי ההגנה/תגובות הנתבעים לצו המניעה. כפי שהבהרתי בהחלטה בצו המניעה, בניגוד לטענת התובע לפיה התמורה הנקובה בהסכם המכר לא שולמה, היא שולמה במלואה וביתר והתובע אישר בעצמו בהליכים שונים שזו התמורה המוסכמת וכי התמורה שולמה. הטענה בתביעה היא טענה כבושה ועומדת בסתירה להודאותיו בהליכים משפטיים המקימים לו השתק שיפוטי בהתאם לדין.

הצבעתי בהחלטתי שם כי עסקינן בהסכם מכר מקרקעין בכתב, כנדרש בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 שקדם לו משא ומתן. בהסכם נכתב במפורש כי מרגע חתימתו אין תוקף לכל משא ומתן שנערך בעבר ו/או הסכמה בעל פה או בכתב. (אגב, גם בטיוטות ומתווה העקרונות נכתב שמדובר במתווה בלבד ולא בהצעה שקיבול שלה ישכלל חוזה). הטענה לפיה נחתם חוזה למראית עין היא טענה לשיתוף פעולה של כל הנוגעים בדבר לרבות התובע ולרבות עורכי הדין שמלבד העובדה שאין בצידה הגיון כלכלי והיא לא מתיישבת עם מצגי התובע, היא טענה קשה מפי מי שמבקש סעד והיה שותף כביכול לקנוניה בבחינת מ"עילת בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

הטענה לפיה התובע לא היה כשיר נטענה מהפה לחוץ. טענה מסוג זה מצריכה חוות דעת מומחה.

הדגשתי בהחלטתי שם כי התובע לא הצביע על ראשית ראיה לעושק או הטעיה. על פני הדברים, הוא נכנס להסכם בעיניים פקוחות בעודו מיוצג על ידי עורך דין, חתם על תנאיו ואשרר אותם בהזדמנויות רבות בפני ערכאות שיפוטיות. העסקה הושלמה ונרשמה ע"ש טעם וצבע כבר בשנת 2016. טענתו בדבר חוזה למראית עין אחרי 5 שנים היא טענה כבושה. אף לא ברור כיצד ניתן יהיה לצלוח את משוכת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מנית שעה שמדובר בטענות בעל פה נגד מסמך בכתב.

בהחלטתי לדחיית הבקשה לצו מניעה אף הסברתי כי הטענות לעושק וניצול מצב רפואי לא יכולות לדור בכפיפה אחת עם טענות של חוזה למראית עין. עסקה למראית עין היא עסקה בה כל החתומים עליה מסכימים למשהו אחר ממה שנכתב בחוזה ואם אלה פני הדברים אזי התובע הסכים לעסקה לא חוקית מרצונו וממניעיו והסכמה לעסקה לא חוקית בעיניים פקוחות אינה מתיישבת עם טענת הטעיה לפיה לא ידע על מה הוא חותם.

כפי שהבהרתי בהחלטתי שם, ככל שהתובע יוכיח שהסכם המכר הוא חוזה למראית עין, לו הוא שותף, הרי שהוא שותף לתרמית רשויות המס ושיתף פעולה במהלך השנים בהצגת ההסכם כהסכם אמיתי. רק משלא שולמה לו התמורה האמיתית (לטענתו), מצא לחשוף כי היה שותף להסכם למראית עין. עצם הטענה פועלת כנגדו מבחינת מדיניות משפטית ראויה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה".

חרף הסתירות הפנימיות בגרסה, הקשיים והמשוכות שבדין עליהם הצבעתי בשתי ההחלטות, והכל כדי לסייע בידי התובע למקד את ראיותיו ולאפשר לו להוכיח את תביעתו בהליך העיקרי, בהתאם לנטלי הראייה המתחייבים, התובע לא התמודד עם הקשיים והמשוכות וכשל בסופו של יום בהרמת הנטל הנדרש במשפט האזרחי להוכחת תביעתו, וודאי בנטל המוגבר הנדרש בדין נוכח טענותיו לעושק ומרמה.

התובע צריך לבחור מהי גרסתו העובדתית שהרי לא ניתן לטעון טענות עובדתיות סותרות.

כך, נשאלת השאלה האם הוטעה או הופעל עליו לחץ לחתום על הסכם שלא הבין את תכנו או האם כוונתו שהופעל עליו לחץ לחתום על הסכם למראית עין שמשמעו שהבין על מה הוא חותם אבל קָשַר קֵשֶר עם הקונים לבצע עסקה נוספת נסתרת (בשווי כמעט כפול מהסכם המכר) בכוונה משותפת לרמות את רשויות המס. בהקשר זה נשאלת השאלה, אם ההסכמה היתה על 15 מליון, מדוע חתם על הסכם שקרי? מדוע נתן ידו להסכם למראית עין ומדוע הוא סבור שמי שהיה שותף בתרמית, זכאי לקבלת סעד.

ככל שגרסתו של התובע היא כי לא הבין על מה חתם מפאת מצבו הרגשי בריאותי, (טענה מסוג non est factum ), יש לדחות את הטענה בשתי ידיים לאור ההלכה לפיה אין לשמוע טענה מסוג זה מפי אדם כשיר בשכלו שחותם על מסמך, בייחוד מסמך כה משמעותי במקרקעין בסכומים כה גבוהים. בהתאם למושכלות יסוד שבפסיקה, חזקה על אדם שחותם על מסמך שהוא מבין את תכנו. חזקה זו לא נסתרה.

הטענה הבריאותית לפיה נוצלה חולשתו והופעל עליו לחץ בלתי הוגן שנטענה בכתב התביעה, נטענה בשפה רפה וללא תשתית מתאימה. לא הובאה חוות דעת מומחה להוכחת עניין שברפואה המעידה על היעדר כשירות (למרות שבהחלטתי בעניין ההוצאות הפניתי את התובע למשוכה זו).

אם הטענה היא כי בעקבות מצב כלכלי קשה התפתה לחתום על הסכם שתנאיו לא מיטיבים עמו, הרי שלכל היותר ניתן לומר עליו שחתם על העסקה מתוך שיקוליו, בלא כל לחץ בלתי הוגן מצד מי מהנתבעים (פגם שכידוע עשוי להקנות לו זכות להודיע על ביטול ההסכם, מה שלא עשה עד הגשת התביעה) ולכל היותר עשה טעות בכדאיות העסקה. בפועל, אין שמץ ראייה לפיה הופעל עליו על ידי מי מהנתבעים לחץ או כפיה לחתום על הסכם המכר. אי עמידת התובע בלחצים נבעה אולי מחובותיו הכבדים לאחרים (בהם גם חובות עתק לשוק האפור, כפי שהעיד התובע וחובות לבנקים ושותף לשעבר), דבר המתיישב עם הסכמתו, מרצון חפשי, לשינוי תנאי המתווה הראשוני בהתאם לתנאים כפי שנכתבו בהסכם המכר כדי להקטין את חובותיו.

ואלה העובדות שהוכחו;

תחילתו של המשא ומתן היה בין התובע לטעם וצבע באמצעות מנהלה בינואר 2015 קאופמן ללא מעורבות עורכי דין, שביקשה לרכוש מהתובע את המקרקעין והעסק של הארועים. בעת שהחל המשא ומתן סווג הנכס כסיווג תעשייתי ולא היה לו היתר לשימוש לאולם ארועים.

התובע הציג מצג לפיו נוכח קשריו עם ראש המועצה המקומית בנימינה, בכוחו להביא לכך שניתן יהיה להפוך את המקום לגן ארועים מתפקד. על יסוד מצג זה היה קאופמן נכון לנהל מו"מ להתקשרות בעסקה תמורת 15,000,000 ₪.

נוכח האמור, נוסח על ידי הצדדים מסמך מיום 9/2/15 המכונֶה "מתווה עקרונות". מסמך זה נשלח לתובע בדוא"ל והועבר על ידו לעו"ד פורת שהעיר הערותיו על גבי המסמך ביום 5/3/15 במנגנון "עקוב אחרי שינויים". הסכום שננקב בו עמד על 15,000,000 ₪ בשני שלבים.

במהלך הימים שלאחר מכן התברר כי מצגי התובע באשר למצב התכנוני לא היו נכונים. הוברר כי אין בידו של התובע לספק את הסחורה שכן מי שמוסמך לשנות את התב"ע אינו העירייה אלא הועדה לתכנון ובנייה. הוברר כי בשל היות המקום סמוך למקום בו מתגוררת אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, הסבירות שיינתן היתר לשינוי ייעוד המקרקעין או שימוש חורג מתעשייתי לגן ארועים הינה אפסית לפיכך ירד מהפרק המתווה הראשוני של 15,000,000 ₪.

כן התברר כי לתובע חובות עתק אותם לא גילה לטעם וצבע בעת עריכת מתווה העקרונות.

היקף החובות הוסתר מטעם וצבע וחלקו אף מעו"ד מפורת בשלב המשא ומתן. כך הוסתר חוב במליוני ₪ למועצה המקומית, חוב כפול ממה שהצהיר עליו במהלך המשא ומתן, חוב בגין היטל השבחה וכן חריגות בנייה שעמדו בניגוד מוחלט להצהרותיו בתחילת המשא ומתן.

בהתאם לעדות קאופמן שלא נסתרה, ואף אוששה על ידי עו"ד פורת שייצג את התובע, אט אט החלה להתגלות התמונה העגומה כאשר החלטת ראש ההוצל"פ מיום 10/3/15 טרפה את הקלפים עת הוחלט להוציא את המקרקעין למכירה כפויה על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק, זאת לאחר שניתנו לתובע מספר הזדמנויות למכור את הנכס בעצמו והוא לא הצליח לעשות כן.

ביום 17/3/15, יומיים לפני החתימה על הסכם המכר, פורסם בעיתון שהנכס עומד למכירה על פי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 10/3/15. עורכי הדין של טעם וצבע ביקשו לנהל משא ומתן עם הכונס בשם התובע אך הכונס לא הסכים לסיים את הכינוס. בהסכמה ובתאום עם התובע טעם וצבע הפקידה כספים וביקשה לשחרר את הנכס מהכינוס. הוכח אף כי עורכי הדין של טעם וצבע סייעו בהפחתת תשלום שכה"ט לכונס בחצי מליון ₪ ממה שדרש. בשים לב לכל האמור ובנסיבות שנוצרו הסכים התובע להתקשר בהסכם מכר מקרקעין שונה ממתווה העקרונות וגובש הסכם מותאם למציאות המשקף את מצב הזכויות, חובות, סיכונים והנסיבות המיוחדות מושא ההסכם.

כך, נזנחה הטיוטה מיום 9/2/15 שעליה העביר עו"ד פורת את הערותיו במנגנון עקוב אחרי שינויים וביום 17/3/15 העביר קאופמן לתובע את טיוטת ההסכם החדש לדוא"ל של התובע והתובע העביר אותה לעורך דינו (עו"ד פורת). בטיוטה הופיעו הסכומים שצירופם יחד עמד על 6,860,000 ₪. אין בטיוטה זכר ל-15,000,000 ₪ והמטלה של תיקון התב"ע הושמטה ממנו. אין חולק שהתובע קיבל את המייל. התובע ידע איפוא בדיוק מה נוסח ההסכם עליו הוא מתבקש לחתום. הדבר לא הגיע בהפתעה בעת החתימה ב-19/3/15 והוא אף לא העלה כל הסתייגות לחתום על ההסכם.

עדות בן אהרון, שותפו של קאופמן בטעם וצבע חיזקה את גרסת קאופמן לפיה אכן המתווה הראשוני עמד על 15,000,000 ₪ ברם השתנה בעקבות גילויי טעם וצבע כפי שפורטו לעיל. משנשאל בחקירה נגדית אם ידע שמתווה ההסכם בנוי על 10,140,000 ₪ כשלב שני (היינו תשלום נוסף לא מדווח) שלל שוב ושוב את האפשרות שחברת טעם וצבע היתה מסכימה להתקשר בעסקה בלתי חוקית כזו. ראו פרו' מיום 17/5/24 עמ' 28, ש' 17-29.

על פי עדות עו"ד פורת, בשים לב למצבו של התובע, עמדו בפניו באותה נקודת זמן של 10/3/15 ואילך שתי אופציות לכיסוי חובותיו: האחת מכירה כפויה של המקרקעין שתמורתה תועבר לקופת הכינוס לכיסוי מלוא החובות שתנוהל על ידי הכונס מבלי שתהיה לתובע שליטה על ההליך ושהתמורה בה תהיה נמוכה מטבע הדברים ותכלול גם הוצאות לכונס, והשנייה מכירה מרצון של המקרקעין לצד שלישי (טעם וצבע) לאחר שהוברר שלא ניתן להכשיר תב"ע לגן ארועים ובמטרה לצמצם את נזקי הכינוס, בתמורה שונה מהמתווה הראשוני. בנסיבות העניין, המכירה לטעם וצבע היתה אופציה מיטיבה כספית עבור התובע לכיסוי/צמצום חובותיו והוא הסכים לאופציה השנייה.

עו"ד פורת אף העיד כי במעמד החתימה על הסכם המכר הוא סר עם התובע לחדר אחר כדי לוודא כי התובע אכן מבקש לחתום על ההסכם בהבינו את התנאים שבו. התובע הבין, בחר לחתום על הסכם המכר מרצונו החופשי ולא העלה כל הסתייגות או טענה כי קיים הסכם נוסף.

בהקשר זה, להשלמת התמונה, כדי להמחיש את חוסר היכולת של התובע לכסות את חובותיו, וכדי להזים את טענתו לפיה היה באמצעיו להסיר את חרב הכינוס, אציין כי התובע הודה בחקירתו שנאלץ להיפרד מנכס נוסף לאחר התדיינות משפטית בסכסוך כספי שהיה לו עם שותף לשעבר בשם גבריאל נידם ביחס לעסק של "הפרוטה והירח" ואף נותר עם חובות עתק, לשוק האפור.

ואלו עיקרי הסכם המכר ותנאיו;

התמורה עבור המגרש תעמוד על 4,860,000 ₪ ותועבר לחשבון נאמנות של ב"כ טעם וצבע כדי שאלו ייעשו בהם שימוש לפירעון חובות של התובע לצדדים שלישיים וכן לחובות שנדרשו בקשר לשחרור המקרקעין משעבודים והגבלות לצורך ביצוע העסקה והעברת המגרש לטעם וצבע. עוד הוסכם כי ככל שהתובע יפעל לשינוי התב"ע באופן שניתן יהיה לנהל במקום אולם ארועים, הוא יהיה זכאי לתמורה נוספת של 2,000,000 ₪. יובהר כי לצורך אישור ניהול אולם ארועים, היה צורך במגרש חניה על דרך רכישת שטח נוסף מרמ"י.

סעיף 4.1 להסכם המכר קובע כי ההסכם ממצה את כל ההסכמות בין הצדדים ואין ולא יהיה תוקף לכל הסכמה בכתב ו/או בכל פה ו/או מו"מ ו/או הסדר אם וככל שנעשו בין הצדדים לפני חתימת הסכם זה. מכאן שכל מתווה קודם, בוטל בהסכמה מפורשת ומודעת.

הוסכם כי תשלום החובות במקום התובע על ידי טעם וצבע ייחשב כתשלום התמורה והדבר נעשה באישורו והסכמתו של התובע.

בד בבד עם החתימה על הסכם המכר, חתם התובע על מסמכי הדיווח לרשויות המס שם הוצהרה התמורה הרשומה בהסכם המכר.

הוכח כי בפועל, טעם וצבע שילמה לכיסוי חובותיו של התובע סך העולה על התמורה המוסכמת בגין העסקה. אמנם התובע לא קיבל לידיו בפועל כל תשלום ברם טעם וצבע פרעה את חובותיו כלפי צדדים שלישיים, וזאת לאחר מאמצים להפחתתם – חובות שהיו גבוהים בהרבה ממצגי התובע. כעולה מעדות קאופמן שלא נסתרה, טעם וצבע נשאה בעלויות העולות על גובה התמורה המוסכמת ושילמה 6,545,423 ₪ על דרך פירעון חובותיו של התובע שרבצו על הקרקע כדי שניתן יהיה להעביר את הקרקע על שמה.

הוכח כי אף כאשר ניהל התובע הליכים משפטיים נגד שותפו לשעבר גבריאל נידם במסגרת תיק הוצל"פ 504446-12-15 הצהיר התובע ביום 17/11/16 בחקירת יכולת (נ/3) כי טעם וצבע לא חייבת לו דבר וכי שילמה את מלוא התמורה והוא אף נותר חייב לה.

שני העדים שהובאו על ידי התובע, עודד זילברמן והן קופיצובסקי לא יכלו לשפוך אור על המשא ומתן ועל החתימה על ההסכם שכן לא היו חלק ממנו. זילברמן הגיע לחתום בהיותו בעלים פורמלי (כך כהגדרת התובע) וקופציובסקי נכח בחתימה ולא העיר דבר. עודד זילברמן העיד באופן עמום כי הוא זוכר שעורכי הדין אמרו שהכל מסודר ויש עוד משהו ברם אין בעדותו העמומה לשפוך אור מהו "אותו משהו".

התובע טוען בסיכומיו כי הסכם המכר הינו בלתי מוסרי, נוגד את תקנית הציבור, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים - להונות את שלטונות המס וכי קיים הסכם נסתר להשלמת התמורה שעל פניו הוא שכר עבור קידום תב"ע בסך העולה על 10,200,000 ₪. טענה אחרונה זו לא הוכחה, ולו במקצת אבל עצם העלאת טענה לפיה התובע היה שותף למעשה מרמה נגד שלטונות המס, ידה האחת של המדינה, ועתה הוא פונה לידה האחרת של המדינה- בית המשפט וטוען כי זכאי לפרי רמאותו היא עזת מצח ומקוממת.

לתובע אין ראיה להסכם נסתר, סודי. גרסתו לקיום מסמך סודי עלום (שלא קיים בידו) נסמכת כולה על קטעי הקלטות שערך בזמן אמת ובדיעבד בצירוף פרשנותו הסובייקטיבית. גרסתו מהווה טענות בעל פה נגד מסמך והתובע לא צלח את משוכת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני שזו לשונו:

"תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב.

טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע".

התובע לא עמד בתנאי הרישא של הסעיף ולא בתנאי הסיפא. אין בידיו מסמך בכתב שיוכיח כי היה הסכם סודי, אף לא ראשית מסמך, בנוסף להסכם המכר וטענותיו בעל פה נגד ההסכם אף לא הוכחו בהודאות או פנקסי הנתבעים.

התובע מסתמך על טיוטות ומתווה עקרונות במשא ומתן, שאין מחלוקת שהתקיים בראשית המשא ומתן ברם לא התגבש להסכמה בכתב. לטענתו חבוי אי שם מסמך סודי המשקף את ההסכמות הנסתרות. עדותו בעל פה עומדת בסתירה לעדויות המבוססות של הנתבעים שלא נסתרו.

קשה להלום מצב לפיו הוסכם ונחתם מסמך סודי ואין לתובע עותק של אותו מסמך שהרי אם הדבר נעשה במחשכים ובמרמה (שהוא שותף לה בחבירתו לחתימה על הסכם למראית עין) ניתן היה לצפות שיחזיק בידיו מסמך שיאשר את ההסכמות האמיתיות כהוכחה ביום פקודה. העובדה שקיים מתווה ראשוני שאינו מוכחש ברם בסופו של יום נחתם חוזה הקובע במפורש כי אין תוקף להסכמות קודמות מתיישב יותר עם מסקנה שאין מסמך סודי אלא כי לאור העובדות שנתגלו לטעם וצבע ושלא היו ידועות להן לאשורן בעת תחילת המשא ומתן, הביאו לשינוי בתמורה המוסכמת ובשאר תנאי ההסכם.

הטענה לפיה הסכם המכר לא משקף את ההסכמות האמיתיות וכי שווי המקרקעין היה גבוה משנקבע בהסכם המכר, עומדת בסתירה להצהרותיו של התובע בערכאות שיפוטיות לאחר עסקת המכר. כך, בתצהירים שהגיש התובע בהליכים שונים לערכאות המשפטיות (נספחים 14,17,19 לכרך הנספחים של נתבעים 1,2 ) הצהיר התובע כי התמורה בהסכם המכר משקפת את התמורה המוסכמת והאמיתית ודחה טענה לפיה המקרקעין היה שווה יותר מהמוסכם בחוזה וראו גם חקירתו בפני ראש ההוצל"פ (נ/3) שם העיד על המכירה לנתבעים 1,2 בשני שלבים: 4.8 מליון ועוד 2 מליון ואף השיב שבסופו של יום הוא עדיין חייב לקונים (טעם וצבע). מדובר בהשתק שיפוטי שיש בו למוטט את גרסת התביעה לפיה השווי המוסכם עמד על 15 מליון וכי מה שנכתב בהסכם המכר לא משקף את ההסכמה האמיתית. על השתק שיפוטי ראו למשל רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ פ"ד נט(6) 625. התובע לא סיפק הסבר בראיותיו ובסיכומיו לסתירה החזיתית בין טענותיו כאן לבין הצהרותיו בערכאות ולא צלח את משוכת ההשתק השיפוטי. מטעם זה כשלעצמו יש לדחות את התביעה.

התובע טוען שתנאי ההסכם גרועים מהמקובל וכי שווי המקרקעין הריאלי עמד על 15,000,000 ₪ ובכך יש לבסס את טענת העושק או הסכם למראית עין. הטענה הופרחה לחלל האוויר ללא תמיכה בחוות דעת מומחה. לא זו אף זו חוות דעת שמאית של רמ"י קבעה שהמחיר עליו הוצהר בהסכם היא סבירה. יש בכך אינדיקציה לסבירות המחיר והזמת הטענה בעלמא לפיה שווי המקרקעין במצבו עומד על 15 מליון ₪.

התובע לא הוכיח שנעשק, רומה ו/או נוצל על ידי מי מהנתבעים. העובדה שלא קיבל שקל לידיו בפועל (כך לטענתו) היא מיתממת שכן כאמור כל התשלומים להסדרת חובותיו היוו התמורה ששולמה על ידי הנתבעים כדי לממש את ההסכם שנחתם ולקבל את הנכס נקי מכל חוב, בדיוק כפי שהוסכם בהסכם המכר, חובות שרבצו על התובע ושהוכח ששולמו על ידי טעם וצבע.

התובע טוען כי הסכם המכר אינו עומד במבחן השכל הישר וההיגיון. לטענתו, אין כל הגיון מסחרי/ כלכלי להסכים למכירת נכס בסכום כה נמוך כאשר קיימת אפשרות אחרת להסדרת החוב לבנק הפועלים בלי לממש את הנכס במחיר הפסד. הטענה בדבר יכולת לפרוע את החוב ממקורות אחרים מופנית גם כנגד עורך דינו, עו"ד פורת לפיה יכול היה למנוע את החלטת ראש ההוצל"פ על מכירה כפויה אך לא עשה כן בהתרשלותו ובאי דווח לתובע גרם לכורח להתקשר בהסכם המכר.

טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות.

התובע לא הוכיח יתרון כלכלי לטעם וצבע בקנוניה הנטענת של תרמית רשויות המס למעט הפחתת מס רכישה אל מול פגיעה בגובה ניכוי הפחת שטעם וצבע לא תהיה זכאית לנכות ובכך תגדיל את תשלומי מס ההכנסה העתידיים. ואם יש הגיון בהפחתת המס כתוצאה מהצהרה על סכום פיקטיבי נמוך, פשיטא שהמרוויח מהקנוניה לכאורה הוא התובע שמקטין את תשלום מס השבח, כך שהצגת הדברים כניסיון חד צדדי לעשוק את התובע ואת מס הכנסה, לא רק שלא הוכח אלא לא הוכח ההגיון הכלכלי והנכונות של חברה שמנהלת ספרים כדין לשלם "מתחת לשולחן" 10,000,000 ₪, בסכומים שלא ידוּוְחו.

התובע טוען שמטרת המתווה היתה להונות אותו ולגרום לו לחתום על הסכם דו שלבי ובהמשך להתנער מההסכם הנוסף/הנסתר. לפי התובע עדות לכך ניתן למצוא בלוחות הזמנים שנקבעו אשר נועדו לקפח את התובע ולמנוע ממנו לקבל את הסכומים שסוכמו. הוא מפנה לפרק הזמן "המקרי" של שלושה חודשים שחזר על עצמו בשני אירועים: תהליך הרכישה מרמ"י והמכירה לצדדי ג' - בהסכם המכר נקבע פרק זמן של שנתיים לצורך תשלום 2 מיליון שקלים נוספים, כאשר מסכום זה יש להפחית את עלות הקרקע שיש לרכוש מרמ"י. מועד הוצאת השובר לתשלום לרמ"י ומועד התשלום בפועל לרמ"י, היו בשליטת הנתבעת אשר תִזמנה אותו למועד המתאים לה – שלושה חודשים לאחר המועד שנקבע בחוזה. בנוסף הנתבעת מכרה את השטחים לצד ג' חמש שנים ושלושה חודשים לאחר מכן, דבר שמעיד שהנתבעת שמה לב למועדים הקבועים במתווה ופעלה לפיו.

גם תזה זו היא ספקולציה בדיעבד, משאלת לב של התובע, שאין בה דבר לתמוך בטענת מרמה או עושק שכן ההתנהלות תואמת את ההסכמות בהסכם המכר ואומד דעת הצדדים.

גם הטענה לפיה ניתן היה לחסל את החוב לכונס על ידי מכירת נכס אחר אינה תואמת את העובדות שכן מהמסמכים שהוצגו עולה כי ראש ההוצל"פ היה נכון לאפשר לתובע למכור בעצמו את הנכס ברם לאחר שנתן מספר אפשרויות והתובע לא הצליח למכור או להסדיר את החוב על ידי מכירת המקרקעין או כל נכס אחר, ניתנה החלטתו להוציא את הנכס למכירה כפויה על ידי הכונס של בנק הפועלים.

חוץ מאמירה בעלמא אין כל ראייה שהיתה לתובע יכולת כלכלית להציע נכס אחר או סכום במזומן שיעצור את הכינוס. להיפך, מהראיות שהוגשו עולה כאמור כי לא היה בידי התובע להציע נכס אחר במקום הנכס שהיה משועבד לבנק הפועלים וחיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה לפייה הנכס השני (פנינת הברון), אף הוא נלקח ממנו בשל חוב לשותפו לשעבר, נידם. התובע לא הציג בראיותיו נכסים אחרים נוספים שיכלו לעצור את תהליך הכינוס וכך הטענה לפיה ניתן היה לחסל את החוב לכונס ממקורות התובע היא טענה נטולת בסיס.

התובע מצביע על כך שבסופו של יום לא קיבל ולו שקל אחד לכיסו, דבר המלמד לטענתו, על היעדר הגיון מבחינתו להתקשר בעסקה בה לא מרוויח דבר. גם טענה זו חוטאת לאמת שכן, טעם וצבע הפנתה את כל כספי התמורה לתשלום חובות שרבצו על הנכס (ואף הצליחה לצמצמם) ושבלעדיהם לא ניתן היה לממש את העסקה ובכך פעלה בדיוק לפי המוסכם בהסכם המכר.

אין בפי התובע הסבר מדוע העלים ממנו בא כוחו החלטות של ראש ההוצל"פ וכנגד עדותו לפיה כך היה, עומדת עדותו של עו"ד פורת שמכחיש טענות אלו. בעדות מול עדות בעניין זה, עדותו של התובע לא היתה משכנעת יותר, לא התיישבה עם ההגיון והיתה מגמתית ומניפולטיבית.

ומהן ראיות התביעה שאמורות להתגבר על סעיף 80 לחוק הפרוצדורה, על הסכם המכר בכתב עליו חתום התובע ועל העדויות שהוכחו כפי שפורט באריכות לעיל? 'אינדיקציות' לכאורה של סעיפים בהסכם המכר התומכות אליבא דהתובע בתזה לפיה מדובר בהסכם שאינו חזות הכל, הקלטות מבית היוצר של התובע, רמיזות, השערות ופרשנויות ספקולטיביות/מניפולטיביות הכוללות נכונוּת קאופמן להקשיב לטענות התובע שלוש שנים אחרי שהסתיימה העסקה, לצד עדותם של גיסו קופציובסקי ועודד זילברמן, שתמכו בטענת התובע לפיה מצבו הבריאותי והנפשי היה רעוע ובכך יש לאושש את טענתו לפיה הנתבעים 1-3 ניצלו כביכול את מצוקתו הנפשית של התובע.

לעניין ההסכם שהיה לפי הטענה דו שלבי והסתכם ב-15,000,000 ₪ זילברמן וקופציובסקי לא יכלו לשפוך אור על הסכם סודי כלשהו שנרקם וכל שהעידו היה שכך שמעו מהתובע או התרשמו מחצאי מילים (עדויות שמיעה וסברה).

לטענת התובע הסכם המכר כולל הסדרים חריגים שלא ניתן להבינם ללא "התמונה המלאה" שהיא מסמך המתווה המוקדם מיום 05/03/2015, כך למשל:

מסירת החזקה – סעיף 5 להסכם קובע כי בכפוף למילוי התחייבויות הקונה שבהסכם לרבות הפקדת הכסף אצל הנאמן והודעה מהקונה כי התקיימו התנאים המתלים (המפורטים בסעיף 6 להסכם), תימסר החזקה. לטענת התובע מדובר על קונסטרוקציה משפטית שאינה מוכרת באף עסקת מקרקעין. הוא מפנה לפיסקה לפיה " "העסקה תשתכלל באופן אוטומטי עם מסירת הודעת הקונה על התקיימות כל התנאים המפורטים לעיל או על ויתור על התקיימות". משמע הקונה יחליט אם התקיים תנאי מתלה או לאו, הוא שבע רצון מקיומו או מאופן קיומו, ובהתאם לכך הקונה יחליט האם ישלם את התמורה שנותרה בידיו. אודה, לא ירדתי לסוף דעתו של התובע. כפי שהוכח היו קשיים רבים במימוש העסקה, עיקולים, שעבודים, חובות, צווי הריסה, הערות אזהרה, טפסים להעברת זכות חכירה מרמ"י לרבות תצהירים ואך טבעי הוא כי רק בכפוף לכך שאלו יוסדרו לשביעות רצונה של הקונָה, היא תשלים התמורה והחזקה תימסר לידיה. לא מדובר בתנאי לא סביר אלא בתנאי מתבקש ומקובל בנסיבות העניין.

התובע מפנה אף לתנאים הכספיים – בסעיף 7 להסכם נקבע כי המחיר הינו "עד 6.8 מליון ₪. לא נקבע סכום סופי לתמורה אלא רק תקרה. התובע טוען שזו אינדיקציה לערפול מכוון שמסתיר מאחוריו עסקה סודית. אין לקבל את התזה. אכן, ננקבה בהסכם מחיר תקרה לאור העובדה שהתובע התחייב לרכוש מקרקעין סמוך מרמ"י, כי ידאג לאיחוד וחלוקה בין החלקות באופן שיאפשר את מימושה של תכנית ש/1358 ויקבל היתר לגן ארועים כאשר נקבע שמתוך הסך הנ"ל נקבע כי 4.8 מליון ש"ח יופקדו בידי ב"כ הקונה בנאמנות, והיתרה תשולם אם וכאשר יתקיימו התנאים לעיל שבאחריות התובע. בנוסף, עלויות רכישת הקרקע הנוספת ועליות הוצאות ההיתר ינוכו מתוך אותם 2 מיליון ש"ח. התנאים היו ברורים ולכן ובשל העובדה שלא היו באותה עת ידועות מלוא ההוצאות, נקבע אופן התשלום והתקזזות. הסעיף ברור, ההתניה סבירה נוכח הצורך להבטיח את זכויות טעם וצבע, ולא מצאתי מה לא סביר בהבטחת זכויותיה של טעם וצבע בדרך זו.

התובע מצביע על אינדיקציה נוספת לפיה בניגוד למקובל בהסכמי מכר מקרקעין אין בהסכם הוראה העוסקת במחיקת הערת אזהרה/משכון שיירשמו לטובת קונה במידה ויפר את התחייבויותיו, ובמיוחד בעניינו כאשר לקונה התחייבות מעל 4.8 מיליון ש"ח והתחייבות לתשלום 2 מיליון ש"ח נוספים. יתכן שלא היתה הוראה כזו, ברם בכל הכבוד, לא ראיתי כיצד היעדרה תומך בטענה לפיה זו ראיה להסכם למראית עין ובמיוחד שעה שה-4.8 מליון ₪ הופקדו בידיו הנאמנות של עורך הדין כבר ביום חתימת הסכם המכר.

עוד 'אינדיקציה' אליה מפנה התובע היא כי אין בהסכם המכר סעיף שקובע פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית. כך אם הקונה היה מפר את התחייבויותיו, המוכר לא זכאי לכל סעד דבר שלא מקובל בדיני חוזים. אכן אין סעיף כזה אבל יש לזכור כי טעם וצבע שילמה כאמור את מלוא הסכום במעמד חתימת החוזה על דרך הפקדת הסכום אצל עורכי הדין כנאמנים כך שהפרה יסודית יכולה להיות רק או בעיקר מצידו של התובע ומה לו כי ילין על היעדר הסעיף? כך, לא ברור אפוא, כיצד יכול התובע לייחס "חסר" זה לתמיכה בטענה לפיה רומה על ידי הנתבעים.

התובע טוען כי לא ניתן היה לקבל היתר בניה לגן אירועים אלא רק לאולם אירועים והדבר היה ידוע לכל הצדדים ובאי כוחם. טענה זו אינה מדויקת באופן הצגתה וההשלכות על ההתקשרות בין הצדדים. אין חולק כי התובע הפעיל עסק של ארועים ללא היתר. לצורך הפעלה כדין, היה צורך לרכוש עוד חלקה, ולאחדה עם הקיימת כדי שניתן יהיה לקבל היתר לאולם ארועים. רק עם צירוף המגרש הנוסף וקבלת היתר, ניתן לבצע ארועים בחוץ. בלעדי האמור, לא היתה כדאיות מבחינת טעם וצבע לרכישת המקרקעין כעסק לאירועים שכן בניגוד לתובע, טעם וצבע לא היתה מוכנה להפעיל אולם או גן ארועים ללא היתר כדין.

לטענת התובע היה על עו"ד פורת להתריע בפניו שהוא עלול למצוא את עצמו עם תמורה של 4.8 מיליון שקלים בלבד ולא 15 מיליון ואפילו לא 6.8 מיליון שקלים. עו"ד פורת, אם במזיד ואם ברשלנות ועצימת עיניים, שיתף פעולה עם מצגי הרמייה ומצגי השווא, לא בדק ולא וידא שהלקוח שלו מבין ומסכים לתוצאה האפשרית של המהלך, לא הגן על רכושו של התובע באמצעות הסכם מכר סביר שהיה עורך ללקוחו בעסקה מסובכת מעין זו ומפנה לעדותו של עו"ד פורת (פרו' מיום 17/05/2023 עמ' 42 ש' 9-21) שהעיד : "יוסי סיפר לי שעמית הבטיח לו שהוא מקבל 15 מיליון, אני הרמתי גבה בתוך עצמי, לא אמרתי לו ולכן מי שהכניס את התיקון במתווה מתאריך 09/02/2025 מי ששם את התיקון שאומר שבשלב 2 את העשרה מיליון ומאה ארבעים אלף שקלים זה אני שמתי, שהוא סיפר לי שנותנים 15 מיליון והשאירו פתוח, אמרתי רגע אם נותנים 15 מיליון בוא נסיים את זה(צריך להיות נציין- המתמלל לא תמלל נכון- א.ד) ואני ציינתי את ה- עשרה מיליון ומאה ארבעים אלף במתווה"). אין בעדות זו דבר שיסייע לתובע. עו"ד פורת מעיד על השלב במשא ומתן בו המתווה היה 15,000,000 ₪. אין חולק שזה המתווה הראשוני. המחלוקת בתיק היא אם המתווה נשאר או השתנה בהסכם המכר.

בפועל, התובע לא הצליח להוכיח כי היתה עסקה נסתרת ועל כן כל הטיעון לפיו עורך דינו לא הבטיח את זכותו לקבל את יתרת הכספים "מתחת לשולחן" נדחה בזאת ולא הוכחה התרשלות בשמירה על זכויות שלא הוכחו.

סיכום ביניים מעלה כי כל "האינדיקציות והסימנים המעידים" כגרסת התובע, לכך שהיה הסכם נסתר, אינם מהווים אינדיקציה ודאי לא ראייה להסכם למראית עין והסתרת הסכם אחר אמיתי והדברים ברורים שעה שעסקינן בטענה לקנוניה או עסקה למראית עין שחברו לה כל הצדדים (טענה שיש בה תרתי דסתרי מעצם טיבה, כפי שהוסבר לעיל).

ההקלטות

התובע הציג הקלטות/תמלילם המצביעים לטעמו על קיומה של עסקה נסתרת. התובע, שהקליט כל שיחה שביצע, כך על פי עדותו, בחר להגיש מכל מאות ההקלטות במהלך השנים בהם שוחח עם מי מהנתבעים, לקט נבחר (כ-14 הקלטות) שאינו מציג תמונה מלאה ורציפה של מהלך המשא ומתן, ושאין בו כדי לבסס את טענות המרמה והחוזה למראית עין.

התובע מפנה להקלטה בה לטענת התובע, קאופמן מסביר לו מדוע לא רושמים שהעסקה היא על 15 מיליון תוך שהתובע מסתמך על מילה שתומללה על ידי המתמלל מטעמו כ"ממש" כשההקלטה אינה ברורה בחלקים שבה. דווקא בליבת ראיותיו, מבקש התובע להסתמך על תמליל קטוע ולא מובן. התובע מבקש שבית המשפט יבסס את פסק דינו על מילה זו ויקבע כי התמלול לא נכון וכי מה שנאמר היה בעצם המילה 'ממס' ולא 'ממש' ומכאן להסיק שהיתה עסקה נסתרת בכוונה להתחמק מתשלום מס. עיינתי בתמליל והאזנתי להקלטה (שלא היתה ברורה). בכל הכבוד, לא ניתן היה לשמוע בהקלטה אמירה של כוונה להעלים מס.

לטענת התובע, הוכח כי נושא כינוס הנכסים והשעבוד לא הווה הפתעה. הליך כינוס הנכסים היה ידוע לנתבעים 1-2, ולכן לא מדובר בהפתעה שבגינה צריך היה להפחית את גובה העסקה. להוכחת טענתו הוא הפנה לתמלילם בהם קאופמן משוחח עמו על השעבוד עוד בחודש פברואר 2015 בתחילת המשא ומתן. לא מצאתי כי יש בתמלילים לסייע לו. אין חולק שטעם וצבע ידעו כי המקרקעין משועבד כבר מההתחלה. ברם אין ראיה שידעו על עומק מצבו הרעוע של התובע, על כך שבסופו של דבר תהיה מכירה כפויה כי אין בידיו של התובע לכסות את החוב (בניגוד להצהרותיו), על כך שיש חובות נוספים ביחס למקרקעין ועיקר העיקרים, שאין היתכנות לשינוי התב"ע שתאפשר גן ארועים. כל אלו הביאו לשינוי בהסכמות וההסכמות החדשות מבוטאות בהסכם המכר.

תמליל שיחה מיום 25/2/15 (ממנו התעלם התובע בהצגת התזה ובסיכומיו) תומך דווקא בגרסת קאופמן, בה נדרש התובע לתת מענים ביחס למצב שאינו תואם את מצגיו (ביחס לאפשרות להפעיל את המקום כגן ארועים). התובע הודה שבמהלך המשא ומתן היו שיחות רבות לאחר שהוצע מתווה ראשוני לא מחייב אבל נמנע מלגלות את מלוא ההקלטות השיחות שיכלו לשפוך אור על הדינמיקה במשא ומתן ובחר להציג רק מה שלסברתו מחזק את גרסתו לפיה המתווה הראשוני (בטרם התבררה התמונה האמיתית) הוא מה שהוסכם לאמיתו של דבר.

באשר לנכונות קאופמן לשוחח עם התובע ולשמוע מה הוא רוצה, שנים לאחר ההסכם, לא מיותר להזכיר את עדותו של קאופמן שסיפר כי אוים על ידי התובע והוא חשש לפגיעה בילדיו. עדותו היתה כנה, מהימנה ולא הוזמה. על רקע זה אפשר שגם אדם נורמטיבי שלא חייב דבר, על פי הבנתו, יסכים לנסות לתת משהו על מנת להסיר כניסה לעימות או התדיינות יקרה בבית המשפט או סתם ליישר הדורים עם מי שהיה בקשר עסקי עמו. בפועל, אין חולק שקאופמן לא שילם דבר.

כל שכתבתי ביחס לנתבעים 1,2 לעניין תאוריית הקונספירציה, העושק וההסכם למראית עין נכון וביתר שאת ביחס לעו"ד פורת שייצג את התובע. ביחס אליו גם לא ברור מה התמריץ שלו לרמות את רשויות המס לטובת מי שלא מיוצג על ידו. ומדוע שעורך דינו של התובע יחבור לצד השני כדי לעשוק אותו או לסייע בידי מאן דהו לרמות את שלטונות המס? האשמות לרוב אך ראיות משכנעות אין בנמצא.

ההקלטות שהוצגו "להפללת" עו"ד פורת הינן שיחות שנערכו למעלה משלוש שנים לאחר ההתקשרות בהסכם המכר, עת החל התובע לטוות את סיפורו בדבר העיסקה הסודית, פנה לעורך דינו ובאופן מניפולטיבי גרר אותו בלשונו. עו"ד פורת העיד, באופן כנה כי נגרר ו"זרם" עם התובע שהיה מתוסכל מכך שלמעשה מעבר לכיסוי חובותיו, לא נותרו בידיו כספים בגין עסקת מכירת המקרקעין.

התובע העלה טענה לפיה עו"ד פורת שמר בכספת או מגירה המוגנת בקוד סודי את ההסכם האמיתי בין הצדדים. עו"ד פורת הכחיש קיומו של כל מסמך סודי השמור ומוגן בקוד סודי הן בבית המשפט והן בהקלטת שיחה בו הוטחה בו טענה זו.

גרסת התובע היא כי ביום החתימה על הסכם המכר היה נספח סודי שנשמר בידי עו"ד פורת. משנחקר התובע על תצהירו, העיד שהוא לא ראה במו עיניו מסמך סודי חתום וכך גם אין לו יכולת לומר מה נכתב ב"הסכם הסודי". לפי עדותו, אחרי 5 שנים הגיע עם גיסו קופציובסקי למשרדו של עו"ד פורת וביקש לראות את המסמך. על פי עדותו, עו"ד פורת ביקש מהמזכירה לתת לו את הקוד הסודי שיאפשר עיון במסמך. הוא לא מספר אם ניתן הקוד ואם כן, מה היה במסמך, ואם לא מדוע לא ניתן הקוד או המסמך. בכל הכבוד, העדות נשמעת כפנטזיה הזויה, גרסה בעל פה שאין לה תימוכין ומיותר לציין שהוכחשה על ידי פורת. לא הוברר מה מהות הקוד סודי ולמה הוא משמש? האם לפתיחת מחשב? לפתיחת כספת? לפתיחת מגירה? האם גם המזכירה שותפת סוד? ומה ההמשך? האם המזכירה נתנה את הקוד ואם לא מדוע לא ואם כן- מה היה באותו מסמך ומדוע לא נמסר עותק לתובע? בניגוד לדרכו של התובע להקליט כל שיחה, לגרסה לפיה חיפש פורת את הקוד הסודי, אין הקלטה ואין תימוכין ואין חולק כי גם התובע לא יכול להעיד מה כתוב בהסכם הסודי, (שמן הסתם הוא אמור להיות צד לו). וכיצד אין לו עותק ביחס להתחייבות או הסכם סודי שאמור להניב לו עוד 9 או 10 מיליון ₪.

גרסת הקשת הקוד הסודי בה תמך קופציובסקי בבית המשפט, היא גרסה שאין לה זכר בתצהירו של האחרון ועולה התהייה אם מדובר בראייה כה מהותית, כיצד נשמט פרט כה חשוב מהתצהיר? אין זאת כי אין לתת אמון בגרסה הכבושה לעיל.

בשיחה מאוחרת (מוקלטת) ניסו התובע וקופיצובסקי למשוך את עו"ד פורת בלשונו ולהודות כי יש בידיו מסמך סודי כזה. כך התובע הפטיר כביכול "לתומו" שהוא זוכר שיש בידי פורת הסכם חתום על 15,000,000 ₪ ופורת השיב שאם יש הסכם כזה, צריך לדווח עליו. עו"ד פורת מכל מקום הכחיש שיש לו הסכם כזה. קופציובסקי מודה כי כך היה. באופן תמוה התובע לא נזעק באותה שיחה כיצד לא נמסר לו עותק ואף לא נמצא אצל עורך דינו וכיצד הדבר מתיישב עם גרסת הקוד הסודי.

התובע טוען שעו"ד פורת ידע כל הזמן שמדובר בעסקה דו שלבית שמטרתה לא לשלם מס על חלק מהתמורה בסך 10,140,000 ₪. לראייה צירף תמליל שיחה מיום 10/10/2018 בין התובע לעו"ד פורת (נספח 2- עמוד 2 שורה 2) בה אומר עו"ד פורת שהוא דיבר עם עו"ד ינון לקס (עורך הדין שייצג את טעם וצבע)) והוא שמע ממנו כי הם נכונים לשלם משהו: " שכנראה החברה נשלטת בבורסה, חברת השקעות הוא לא יכול להרשות לעצמו כאלה משחקים אז יש להם אפשרות או לגמור איתך באיזה סכום שנראה בסדר או שהולכים למכור את זה החוצה ואז בלי משחקים". הקלטה זו לא מסייעת לתובע. מדובר על שיחה בין התובע לעו"ד פורת 3 שנים לאחר חתימת ההסכם כשהתובע כבר ניסה לקבל עוד כספים מטעם וצבע וגייס את עורך דינו לשם כך בעוד שעורכי הדין של טעם וצבע אמרו שהם לא משחקים במשחקים שמציע התובע ואולי יגיעו לאיזה סכום ואם לא, אז ימכרו את המקרקעין לצד שלישי. איזה הודאה בעסקה לא כשרה יש כאן? ומה הראייה שעו"ד פורת שותף לקנוניה הנטענת?

התובע מפנה לפרוטוקול מיום 13/12/2023 (עמ' 5 ש' 2) בו הושמעה קלטת שיחה בין התובע לנתבע לעו"ד פורת אמר לו "מה אתה רוצה שאני אגיד" ולמעשה בכך הוא מאשר, לטענת התובע, שהעסקה דו שלבית ונועדה להתגבר על בעיות מס.

התובע טוען כי מתמליל שיחה בינו לבין עו"ד פורת (נספח 13 עמוד 2 שורה 15) מיום 21/11/2017, עולה כי עו"ד פורת אומר לעורכי הדין של טעם וצבע "... אז בואו תנו את הכסף שמגיע לו ותשחררו אותו" ובעמוד 4 "..פשוט רימתם אדם"..

אין במילים אלו ראייה לכך שהיתה עסקה דו שלבית במסגרתה היתה הסכמה לתשלום עוד 10,000,000 ₪ אלא לכל היותר הקשבה של עורך דין ללקוחו הזדהות עמו ונסיון לסייע לו או כפי שעו"ד פורת העיד במילותיו שהוא "זרם" עם הלקוח וייצג את עמדתו. בפועל עו"ד פורת העיד שלא היתה עסקה דו שלבית או עסקה נסתרת. עו"ד פורת מבהיר כי ניסה לסייע ללקוחו, התובע, ועל כן הציג את עמדתו בפני הצד השני, כפי שהציג לו אותה התובע. התגייסותו לסייע ולטעון את טענות הלקוח, ואפילו הזדהות עם הלקוח, אינה ראייה לכך שהיתה עסקה נסתרת. עדותו של עו"ד פורת היתה כי אכן היה מתווה ראשוני שלא התממש להסכם, כי אין הסכם נסתר וכי הסכם המכר משקף נאמנה את ההסכמות במלואן, ברם היה נכון לסייע ללקוחו בנסיון לקבל כספים נוספים נוכח טענת התובע כי כך הוסכם.

עו"ד פורת העיד ולא נסתר כי הבהיר לתובע בזמן אמת כי הגם שעמדת התובע חסרת סיכוי בתביעה בבית המשפט, אפשר לפנות לטעם וצבע בדרכי פשרה בנסיון לקבל עוד כסף בדיעבד. בין זאת לבין הוכחת הסכם נסתר אין קשר.

מר קופציובסקי מצהיר כי בפגישה אצל עורכי הדין של טעם וצבע בעניין הסדר החובות של התובע, הוא שאל לעניין תמורה נוספת לה טוען התובע והם ביקשו לא לדבר על כך. היינו גם לפי עדותו שנועדה לתמוך בתובע, לא הוזכר סכום נוסף ומן הסתם מה גובהו כך שעדותו לא תרמה דבר להרמת הנטל המוטל על התובע.

בסופו של יום, אין כל ראייה מתוך ההקלטות שהוצגו או מכל מקור אחר לפיה עו"ד פורת ידע על כוונה כלשהי של טעם וצבע להונות את שלטונות המס ולדווח על עסקה שאינה משקפת את האמת בוודאי לא לשתף פעולה בהסכם סודי בכספת עלומה. בנקודה זו יש להדגיש כי במשא מתן לקראת חתימת הסכם המכר, עו"ד פורת היה בקשר עם לקוחו- התובע ועם עורכי הדין של טעם וצבע ולא עם קאופמן כך שלא ניתן לייחס לו עובדתית קנוניה עם קאופמן שכלל לא היה בקשר עמו. אם בכל זאת היה שותף עובדתית לקנוניה, הרי מדובר לכאורה בקנוניה עם עורכי הדין של טעם וצבע אלא שלגביהם כאמור התובע ביקש כאמור לחזור בו מכל טענותיו ואף לא ביקש לחקרם.

והערה לפני סיום, לטענת התובע, הימנעות הנתבעים 1-2 לזמן את עורכי דינם (נתבעים 4-5) לעדות נזקפת לחובתם. על כך יש להשיב שמשעה שהתובע בחר לדחות את התביעה נגדם, תביעה בה ייחס להם לקיחת חלק בקנוניה לרמות את רשויות המס כמו גם אותו, הוא ויתר למעשה על כל הטענות נגדם. צעד זה של התובע הגיע לאחר שנתבעים אלו פרשו את הגנתם טענו כי הסכם המכר משקף את מלוא ההסכמות ואומד דעת הצדדים ותמכו את טענותיהם במסמכים. משויתרו הנתבעים על העדת עורכי הדין, יכול היה התובע לזמנם לעדות אך נמנע מלעשות כן ועל כן טענת ההימנעות אותה מפנה התובע לנתבעים, יפה גם ביחס אליו באותה מידה.

לסיכום, הוכח להנחת דעתי כי התובע נכנס להסכם המכר מרצונו החופשי, בעיניים פקוחות, תוך ידיעת המצב העובדתי וויתור על מתווה העקרונות של תחילת המשא ומתן, לאחר שהוברר כי מצגיו אינם מלאים ולא משקפים את היתכנות הבטחותיו. הוא היה מיוצג על ידי עורך דין, חתם על ההסכם ואף אישר לאחר מכן בהזדמנויות שונות בפני ערכאות שיפוטיות את ההסכמות שבו כמשקפות את העסקה בין הצדדים.

הטענה לפיה רומה או הוטעה או אלו לא היו תנאי העסקה עלתה רק שנים אחרי ההתקשרות לא הוכחו ואף הוזמו. לא הוכח שהסכם המכר הוא למראית עין, לא הוכח שיש הסכמים אחרים, לא בעל פה ולא בכתב, ובכלל לא הוכח מהו סכום ההסכמים הסודיים הנטענים.

בשים לב לכל האמור, התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו.

אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪. הסכום ישולם על דרך העברת הפיקדון שבתיק בית המשפט על פירותיו לנתבעים בחלקים שווים (50% לנתבעים 1,2 ביחד ו-50% לנתבע 3) באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.