שנים אחרי שמכר את אולם האירועים טען: "מגיעים לי עוד מיליוני שקלים"

לטענת המוכר, המחיר הנמוך בהסכם מול הקונה היה פיקטיבי ונועד להונות את רשויות המס. השופטת: "לשקר למדינה ולבקש מביהמ"ש את פירות הרמאות – עזות מצח מקוממת"

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש מנהל לשעבר של אולם אירועים, לקבלת מיליוני שקלים מהחברה שקנתה ממנו את הנכס. לטענתו, אף שנקבע בחוזה שהעסק יימכר תמורת 6.8 מיליון שקל, בפועל ההסכמה הייתה ל-15 מיליון כך שעל החברה לשלם לו את ההפרש. השופטת אילת דגן קבעה שלא הוכח "הסכם נסתר" בין הצדדים.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בספטמבר 2020, סיפר התובע כי עובר לחתימת ההסכם מול החברה הנתבעת הוא ניהל אולם אירועים בשם "פנינת הברון". לדבריו, בשלב מסוים פנה אליו נציג החברה והציע לקנות ממנו את האולם תמורת 15 מיליון שקל. במרץ 2015 התכנסו הצדדים לחתום על הסכם המכר, שבפועל נקב במחיר נמוך בהרבה – 6.8 מיליון שקל.

טענתו המרכזית של המוכר הייתה כי המחיר שנקבע בהסכם נועד להסתיר משלטונות המס את גובה העסקה האמיתי, כשהלכה למעשה הוסכם על 15 מיליון שקל. בתוך כך נטען שנציג החברה ניצל את מצוקתו הרפואית והנפשית של המוכר על מנת שיסכים לחתום על ההסכם למראית העין. דרישתו של המוכר הייתה כי הרוכשת תשלם לו את ההפרש בין המחיר האמיתי לבין זה ששולם.

מנגד טענו החברה ונציגה כי מדובר בתביעה מופרכת וחסרת אחיזה, שהוגשה בחוסר תום לב והיתממות, תוך הסתרת עובדות מבית המשפט ובשיהוי ניכר. נטען שבמעמד ההסכם המוכר לא סבל ממגבלה רפואית כלשהי, הוא היה מיוצג ובחר לבצע את העסקה מרצונו החופשי. מכאן, לטענת הנתבעים, שיש לדחות את התביעה.

נכנס להסכם בעיניים פקוחות

תחילה דחתה השופטת דגן את טענת המוכר לחוסר כשירות מצדו בשלב חתימת ההסכם. לדבריה הטענה הועלתה מן השפה ולחוץ מבלי שנתמכה בחוות דעת רפואית כנדרש. משקבעה שהמוכר היה כשיר, תהתה השופטת מדוע הסכים כביכול להתקשר בהסכם שאינו נוקב במחירו האמיתי של הנכס.

אשר לתזה שלפיה הדבר נעשה בשל רצון לחמוק מתשלום מס, ציינה השופטת כי "עצם העלאת טענה לפיה התובע היה שותף למעשה מרמה נגד שלטונות המס, ידה האחת של המדינה, ועתה הוא פונה לידה האחרת של המדינה, בית המשפט, וטוען כי זכאי לפרי רמאותו – היא עזת מצח ומקוממת".

אלא שכך או כך, השופטת הגיעה למסקנה שאין בנמצא הסכם סודי כלשהו, וכי הסכמתם האמיתית של הצדדים הייתה להעביר למוכר 4.8 מיליון שקל בדרך של סילוק חובות העתק שלו לנושיו, ו-2 מיליון נוספים במידה שהתב"ע תשונה באופן שניתן יהיה לנהל במקום גן אירועים (שכן המוכר ניהל את האולם ללא היתר).

מסקנת השופטת כי ההסכם משקף את תנאי העסקה האמיתיים נשענה, בין השאר, על העובדה שהמוכר לא הוכיח כי נוצל, נעשק או הוטעה על-ידי החברה, ועל הצהרותיו בפני רשויות המדינה, כמו הוצאה לפועל, בתקופה שלאחר העסקה, לפיה גובה העסקה הוא 6.8 מיליון שקל.

"מדובר בהשתק שיפוטי שיש בו למוטט את גרסת התביעה", כתבה השופטת. "התובע נכנס להסכם בעיניים פקוחות בעודו מיוצג על ידי עורך דין, חתם על תנאיו ואשרר אותם בהזדמנויות רבות בפני ערכאות שיפוטיות".

לפיכך השופטת דחתה את התביעה וחייבה את המוכר בהוצאות של 80 אלף שקל.

• ב"כ התובע 1: עו"ד י. בורובסקי
• ב"כ התובע 2 (פורמלי): עו"ד ש. אשבול
• ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד ד. ניסים
• ב"כ הנתבע 3: עו"ד י. שפרבר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.