התובע מבקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שארעה לו ביום 5.3.07, במהלכה נפל מסולם ונגרמה לו חבלה בגב.
אומר כבר בפתח הדברים כי אין מחלוקת באשר לעצם התרחשות התאונה במעורבות של סולם, אולם יש מחלוקת בשאלת הבעלות בסולם, בשאלת סיבת עליית התובע לסולם ונפילתו ממנו, ומכאן גם בשאלת החבות של כל אחד מהנתבעים כלפיו, וכן באשר לגובה הנזק.
1. התובע, יליד 1988, הועסק במועד ארוע התאונה כשהיה בן 19, ע"י הנתבע 1 (להלן: "המעביד") אשר עיסוקו בהתקנת מערכות אזעקה והוא, הנתבע, בעל ותק של 20 שנה בתחום זה.
התובע החל בעבודתו אצל המעביד כחודשיים לפני ארוע התאונה ואין מחלוקת כי הועסק כעובד בלתי מקצועי, דהיינו חסר הדרכה או ידע בתחום התקנת מערכות אזעקה.
2. ביום התאונה הגיע התובע עם המעביד לבית עסק המצוי בישוב מעלה צביה ואשר בו מנהלת הנתבעת 2 משרד ובית מלאכה לייצור וממכר עזרי הליכה אורטופדיים לנכים (להלן: "המזמין").
התובע הגיע עם מעבידו לאחר שהלה סיכם עם מנהל המזמין, מר מיכאל אלכסנדר (להלן: "מיכאל") כי המעסיק יתקין בבית העסק מערכת אזעקה, והשניים הגיעו למקום על מנת לבצע את ההתקנה.
3. התובע והמעביד פרקו מרכב המעביד כלים שונים להם נזקקו לצורך ביצוע ההתקנה והחלו בביצועה.
במועד כלשהו במהלך העבודה, בשעות הצהריים, עזב המעביד את בית העסק וזאת כדי לאסוף משלוח, והשאיר את התובע לבדו בבית העסק.
4. בשעה 15:00 לערך נפל התובע מסולם עליו עלה ואשר לטענתו שייך למזמין, כאשר בתצהיר העדות הראשית נטען כי הנפילה ארעה לאחר שהסולם החליק בשל גומיות בלויות שהיו בתחתית הסולם.
5. כתוצאה מאותה הנפילה סבל התובע מחבלה בגבו והוא פונה על ידי אמבולנס לבית חולים נהריה ואובחן כסובל משני שברים דחוסים בשתי חוליות גביות (12T ו-2L).
שאלת האחריות
6. התובע טוען כי הנתבעים אחראים להתרחשות התאונה מהסיבות כדלקמן:
המעביד אחראי משום שלא סיפק לו סולם תקין, לא נקט בשיטות עבודה בטוחות ולא דאג כי יהא אדם נוסף שיחזיק את הסולם בעת שהתובע עלה עליו, לא הזהיר ולא הדריך אותו מפני עבודה על סולם ולא השגיח על אופן ביצוע העבודה ובכך הפר חובותיו כמעביד סביר.
המזמין אחראי משום שהסולם שייך לו והוא שסיפק את הסולם ואיפשר לתובע לעשות שימוש בסולם שאינו תקין, וכן הוא נמנע מלנקוט באמצעים שחובתו לנקוט בהם כבעל/מחזיק מקרקעין סביר ואשר היה בהם למנוע את התאונה.
7. המעביד טען בכתב הגנתו כי אין להטיל עליו כל אחריות שכן על התובע הוטל איסור גורף לעלות על סולמות או לבצע עבודות חשמל או תחזוקה כלשהן, וממילא לא היה צורך בביצוע עבודה כלשהי בגובה העולה על 2.5 מ'- 3 מ' לערך. לטענתו התובע עלה על הסולם על דעת עצמו, בניגוד גמור להוראותיו של המעביד, תוך שהוא נשמע, ככל הנראה להוראות המזמין.
המעביד אישר בכתב ההגנה את טענת התובע כי הסולם ממנו נפל התובע היה בבעלות וחזקת המזמין, וכי לא היתה למעביד דרך לדעת כי התובע לקח, על דעת עצמו, סולם פגום וטיפס עליו.
8. המזמין מכחיש כי הסולם ממנו נפל התובע שייך לו וטוען כי לא נתן לתובע או למעביד כל סולם, שכן אין ברשותו סולם דוגמת הסולם ממנו נפל התובע (סולם אלומיניום פריק) ואשר נמצא בסמוך אליו לאחר נפילתו, אלא סולם עץ נמוך בלבד. ככל שהתובע נטל סולם שהיה מוצב בסמוך לכניסה לבית העסק, הרי שמדובר בסולם השייך לעסק אחר (נגריה) המצוי בצמוד לבית העסק, והוא ניטל ע"י התובע או המעביד ללא ידיעת המזמין וללא שהתבקשה רשות ממאן דהוא. מכאן שאין כל בסיס לטענה כי המזמין "סיפק" את הסולם ממנו נפל התובע, ואין מקום להטיל עליו כל אחריות בגין ארוע התאונה.
9. במהלך שמיעת הראיות נשמעו עדויות בעלי הדין בלבד: התובע, המעביד ומיכאל (עד נוסף שהובא מטעם המעביד רלבנטי לשאלת הנזק בלבד).
מהעדויות שנשמעו עולה כי אין למעשה מחלוקת עובדתית, כאמור לעיל, כי התובע אכן נפל מסולם בעת ששהה בבית העסק של המזמין לצורך ביצוע התקנת מערכת אזעקה במסגרת עבודתו אצל המעביד. הנתבע אישר זאת בחתימתו על טופס הודעה על פגיעה בעבודה (ת/3) ובעדותו בפני, וגם מיכאל העיד כי כשחזר לבית העסק מצא את התובע שרוע על הרצפה פצוע ולידו סולם (עמ' 35 שורות 27-28).
הצדדים חלוקים, אם כן, במספר שאלות עובדתיות הקשורות לנסיבות התאונה וסיבותיה כדלקמן:
א. האם עליית התובע על הסולם נעשתה כחלק מעבודתו, או שמא נעשתה בניגוד להוראות המעביד?
ב. למי שייך הסולם?
ג. האם הוכיח התובע כי נפל פגם בסולם אשר גרם לנפילתו?
ד. מאיזה גובה נפל התובע?
בהתאם להכרעה בשאלות אלו, יוכרעו טענות הצדדים בשאלת האחריות.
10. ביחס לחלק מהשאלות הדורשות הכרעה, עדות התובע הינה עדות יחידה, ובהיותו בעל דין חובה על בית המשפט לנמק מדוע הוא מוצא לנכון לבסס עליה ממצא, ככל שהוא מוצא לעשות כן, הכל בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה על מי היתה החובה לזמן לעדות את עובדי המזמין אשר היו נוכחים במקום בעת התאונה, ובהתאם לכך כנגד מי יש לזקוף את אי זימונם. מהעדויות שנשמעו (ועל אף שהדבר לא הוזכר באיזה מתצהירי הצדדים) אין מחלוקת כי באולם הייצור של המזמין, אשר בו נפל התובע, היו נוכחים באותה העת שלושה עובדים של המזמין. התובע בעדותו יכול היה לנקוב בשמותיהם הפרטיים, אולם טען כי אינו יודע את שמות משפחתם או פרטים נוספים כלשהם שבעזרתם יכול היה לזמנם כעדים מטעמו. בשל כך, סבר ב"כ התובע, כי החובה לזמנם למתן עדות היתה מוטלת על המזמין דווקא.
בענין זה סבורה אני כי ב"כ התובע נפל לכדי טעות. על התובע הנטל להוכיח את התרחשות התאונה ונסיבותיה הנטענות שיש בהן לטעמו להטיל אחריות על הנתבעים, וככל שישנם עדים לארוע שיכולים לתמוך בעדותו, החובה עליו לזמנם כעדים מטעמו, גם באם מדובר בעדים המצויים בשליטה של בעל דין אחר. העובדה שאין ברשות התובע את פרטי העדים אין בה כדי לשחררו מחובתו זו שכן ניתן לברר את פרטי העדים, לרבות באמצעות הליך של הצגת שאלון או הגשת בקשה לצו מתאים מבית המשפט ככל שהפרטים לא היו נמסרים, ודבר מכל אלו לא נעשה על ידו.
לא חלה על המזמין חובה לזמן את העדים כעדים מטעמו מקום בו הוא אינו חולק על עצם התרחשות התאונה ואין לו מחלוקת של ממש עם התובע, למעט לענין מקור הסולם ומעורבות המזמין באספקת הסולם, ענין שאין לעדים לארוע כל ידיעה או נגיעה אליו.
חרף דברים אלו, ולאחר בחינת העדויות שנשמעו בפני, אינני סבורה כי יש באי זימון העדים על ידי התובע להביא לדחיית תביעתו בשל אי הרמת הנטל המוטל עליו, שכן אני סבורה כי גם ללא עדויות עדים אלו, באפשרות התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. ככל שישנם עניינים מסויימים שלגביהם יכולים היו העדים להוסיף דבר מה לעדות התובע, וככל שלא נמצא חיזוק אחר בראיות לגירסת התובע ככל שהיא עדות יחידה, יהא בכך להביא לקביעה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לאותו ענין מסוים, ולכך ואתיחס בהמשך.
האם עליית התובע על הסולם נעשתה כחלק מביצוע עבודתו ובאם כן האם נעשתה בניגוד להוראת המעביד?
11. שאלות עובדתיות אלו שלובות זו בזו, ודורשות הכרעה במספר שאלות משנה אשר ביחס אליהן מצויות גרסאות נוגדות של בעלי הדין הרלבנטיים, התובע והמעביד.
בתצהירו של התובע (ת/1) נאמר בהקשר לכך:
"ביום 5.3.07.....עת עבדתי בשירותי המעביד....בהתקנת אזעקות בתוך מפעל סטרייד אורטופדיה בע"מ, נתבקשתי לשחרר חוט של האזעקה שנתקע בתעלה הראשית בגובה רב ובשל כך דאג המעביד לספק לי סולם גבוה....השייך לסטרייד אורטופדיה בע"מ..."
במהלך עדותו אישר התובע כי לא "התבקש" על ידי מאן דהוא לשחרר חוט כלשהו, אלא שהוא עלה לעשות זאת שכן ידע שזה חלק מתפקידיו כמי שעוסק בהשחלת חוטי האזעקה לצורך התקנת הגלאים (עמ' 5 שורות 1-4). כמו כן אישר התובע כי בעת שעלה על הסולם המעביד לא היה במקום (עמ' 4 שורה 26), אך טען כי בעת שלקח את הסולם מהכניסה לבית העסק המעביד היה נוכח במקום שכן לקיחת הסולם ממקום זה נעשתה בתחילת העבודה כאשר המעביד עוד היה נוכח, ולטענתו המעביד גם עלה על הסולם לפניו (עמ' 5 שורות 4-6).
התובע הסביר בעדותו כי מאחר וברשות המעביד היה רק סולם בגובה 2 מ' אותו נשא ברכבו, לא ניתן היה להשתמש באותו סולם לצורך התקנת החוטים בגובה אולם הייצור, אשר תקרתו הינה בגובה 5-6 מ' לערך.
12. לעומתו טען המעביד בתצהירו (נ/3) כי תפקידו של התובע התמצה בעבודת עוזר שמגיש למעביד כלים בעת שזה מבצע את עבודת ההתקנה ואוספם בתום העבודה. לטענתו עבודתו של התובע לא כללה עליה על סולמות והיה אסור לו לעשות כן. המעביד מוסיף וטוען בתצהיר כי בעת שעזב את בית העסק לצורך איסוף המשלוח לא היה צורך בביצוע עבודה נוספת כלשהי והתובע נדרש רק לאסוף את כלי העבודה ולהמתין לו. לטענתו התובע לקח אל דעת עצמו סולם לא תקני או פגום וטיפס עליו ואין לזקוף זאת לחובתו.
בעדותו הוסיף המעביד פרטים שלא נזכרו בתצהירו: כך למשל טען כי כלל לא היה צורך להתקין בבית העסק גלאים בגובה העולה על 2.4 מ' וממילא גם התעלות בהם עוברים החוטים לא עלו על גובה זה, ולפיכך הוא לא מבין כלל לאיזה צורך לקח התובע את הסולם. יתירה מכך, המעביד טען כי בעת שהגיע למקום (לאחר שהתובע כבר פונה לבית החולים) הוא בדק את מקום הנפילה ולא הבין מדוע התובע בכלל היה במקום זה באולם הייצור, שכן לטענתו לא הותקנו גלאים באזור זה של בית העסק אלא רק במשרד ובגלריה שבאולם הייצור (עמ' 21 שורות 26-30, עמ' 22 שורות 8-10). מכאן לטענתו שהתובע לא נדרש לבצע עבודה כלשהי באותו המקום ואין לו הסבר למה עלה על הסולם (עמ' 23 שורות 18 ואילך) .
13. לאחר בחינת העדויות שנשמעו וגם על סמך התרשמותי מהעדויות אני קובעת כי אני מעדיפה את גירסת התובע ביחס לשאלה האם עליית התובע על הסולם היתה לצורך ביצוע העבודה והעדר איסור לעלות על סולם לצורך כך.
על אף הזמן הרב שחלף מאז שמיעת הראיות, זכור לי היטב (ואף קיימתי תרשומת פנימית על כך) שהתרשמתי לרעה מעדותו של המעביד שנדמתה מתחמקת מתוך נסיון ברור להסיר מעל עצמו כל אחריות לנפילת התובע, שהיה עובד שלו באותה העת. גירסת המעביד עמדה בסתירה, במספר ענינים כפי שיפורט בהמשך, לעדותו של מיכאל אשר התרשמתי כי היתה מהימנה, וכן הוספו בעדותו פרטים רבים נוספים שלא נזכרו בתצהיר העדות הראשית, דבר שגם גרם להתארכות החקירה וגם חייב הבהרה לפרטים שונים, לרבות ביחס למבנה בית העסק והמקומות שיועדו להתקנת גלאים.
כך למשל במהלך עדותו של המעביד ניכר היה כי הוא מנסה להרחיק את הצורך בביצוע עבודה כלשהי בגובה בטענה כי לא הותקנו גלאים בגובה אולם הייצור, אולם לטענה זו אין כל רלבנטיות לעניננו שכן התובע לא טען שעסק בהתקנת גלאים, אלא במשיכת חוטים לצורך התקנתם.
דווקא מעדותו של מיכאל, שהתרשמתי כי היה עד נייטרלי ואובייקטיבי ביחס למירב הענינים שבמחלוקת בין התובע למעביד (למעט אלו הנוגעים למקור וזהות הסולם, אליהם אתיחס בהמשך), עולה בבירור כי תעלות הצנרת באולם הייצור הינם בגובה רב ובסמוך לתקרה הגבוהה (עמ' 38 שורות 3-6) דבר התומך בגירסת התובע כי עלה על הסולם לגובה זה על מנת להשלים השחלה של החוטים.
14. אינני מקבלת את גירסת המעביד, העומדת בבסיס טענותיו, כי עבודת התובע עבורו התמצתה במסירת כלים בעת שהמעביד מבצע את ההתקנה, וכי חל עליו איסור לעלות על סולמות. סביר והגיוני בהרבה כי התובע, כעוזרו של המעביד, מבצע את העבודה הלא מקצועית הנדרשת לצורך התקנת המערכת, דהיינו השחלת החוטים והבאתם לנקודה המיועדת להתקנת הגלאי, כאשר את העבודה המקצועית אכן מבצע המעביד עצמו, ובעת שהוא מבצעה התובע עוזר לו ומביא את הכלים.
לא יכולה להיות מחלוקת שעד לביצוע עבודת החיווט והתקנת הגלאים עצמם נדרשת עבודת הכנה רבה (שמבחינה כמותית עולה עשרות מונים על החלק של העבודה המקצועית) ואני מקבלת בענין זה את גירסת התובע כי הוא זה שמבצע, ולו חלק, מעבודה זו ויכולתו לפרט ולהסביר את אופן ביצוע העבודה בעדותו, בהחלט תומכת בקבלת גירסתו לענין זה.
15. לא שוכנעתי כלל מטענת המעביד כי אסר על התובע בכלל מלעלות על סולמות. בענין זה מעדיפה אני את גירסת התובע כי הצורך בשימוש בסולמות בחלק מהמקרים היה חלק בלתי נפרד מביצוע עבודת ההשחלה. אמנם נכון כי לעיתים די בשימוש בסולם הנמוך שהיה ברשות המעביד (דבר המעיד בפני עצמו על הצורך בשימוש בסולם) אולם אין מחלוקת כי סולם זה לא הספיק לצורך ביצוע עבודה בגובה אולם הייצור.
שוכנעתי מעדות התובע (ועל אף בעיות שנתגלעו בה כפי שאציין להלן) כי אכן עלה על הסולם לצורך ביצוע עבודה של השחלת/משיכת חוטים לצורך התקנת מערכת האזעקה.
טענת המעביד הנוספת כי התובע לא צריך היה לבצע עבודה כלשהי, מלבד איסוף כלים, בעת שזה יצא מבית העסק, שכן העבודות כבר הושלמו (טענה שבפני עצמה מהווה עדות כבושה שכן אין לה זכר בתצהירו, עמ' 21 שורות 8-14), נדחית על ידי מהטעם שהיא עומדת בסתירה לעדותו המפורשת של מיכאל באותו ענין, לפיה העבודה טרם הסתיימה וכי בעת שהמעביד שב לבית העסק הוא השלים את העבודה ורק אז נתן לו הדרכה (עמ' 38 שורות 1-3). אמנם נכון כי מיכאל לא שהה באולם הייצור ולא עקב אחר השלמת העבודה, אולם ברור היה מעדותו כי חלף זמן בין מועד שובו של המעביד ועד למתן ההדרכה, כך שטענת המעביד כי העבודה הסתיימה למעשה עוד לפני יציאתו לסידוריו, איננה נכונה.
16. לאור זאת אני קובעת כי נפילת התובע מהסולם ארעה לאחר שזה עלה על הסולם לצורך ביצוע עבודתו ולא לשום צורך אחר. עליה על הסולם היתה חלק מעבודתו בעבור המעביד (גם באם נקט בפעולה עצמאית במידה מסוימת של לקיחת הסולם הכניסה לבית העסק) ולא חל עליו איסור של המעביד מלעלות על סולמות.
למי שייך הסולם שבו נעשה שימוש על ידי התובע?
17. כפי שתיאר התובע את הסולם, תיאור התואם את תיאור המעביד, המדובר בחלק מסולם אלומיניום פריק, הדומה לסולם שצולם על ידי הצדדים עומד בסמוך לכניסה לבית העסק (נ/1 וכן תמונות שצורפו לת/1).
השימוש בסולם מסוג זה נעשה תוך השענתו על הקיר, שכן אין מדובר בסולם "A" העומד באופן עצמאי על רגליו.
18. אין חולק כי הסולם אינו שייך למעביד. עם זאת לא מצאתי כי הוכח שהסולם שייך למזמין, שכן לא נסתרה טענת המזמין כי המדובר בסולם השייך לנגריה השכנה לבית העסק, וכי אין לו בעסקו אלא סולם עץ נמוך.
כיצד אם כן הגיע התובע להשתמש בסולם? בשאלה זו אינני מקבלת את גרסת התובע שהמזמין הוא שנתן רשות להשתמש בסולם ואף לא את גירסתו שהמעביד עשה שימוש בעצמו באותו סולם קודם לכן.
גירסה זו של התובע (עמ' 4 שורות 22-26) לא נזכרה בתצהירו שם נאמר לקונית כי המעביד סיפק לתובע סולם גבוה השייך למזמין, הא ותו לא. אני סבורה כי מדובר בעדות כבושה, אשר למרות שלא נמנע מהצדדים האחרים להתגונן מפניה, הרי שיש בעצם העובדה שזו מועלית רק במהלך העדות כדי לפגום במהימנותה. התובע יודע, וצריך לדעת בעת עריכת התצהיר, כי נסיבות התאונה, כמו גם נסיבות השימוש בסולם, הינן שאלות מהותיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ולפיכך לא ניתן לתת הסבר מניח את הדעת מדוע דברים אלו, הנוגעים ישירות לשאלות שבמחלוקת, לא פורטו בתצהיר.
19. בניגוד לגירסה זו של התובע עומדות גרסאות המעביד ומיכאל. אמנם הבעתי הסתייגותי לעיל מעדותו של המעביד, אולם בהקשר זה של הבעלות בסולם, על אף שהיה בה משום שינוי גירסה לנטען בכתב ההגנה (שם אישר המעביד טענת התובע כי הסולם שייך למזמין), אין מקום לייחס למעביד כל ידיעה על מקור הסולם, אולם זאת מאחר ולא טרח לברר את מקור הסולם, ולא בשל אי ידיעה על שימוש שנעשה בו.
אינני מוצאת לנכון לקבל, בהקשר זה את גירסת התובע כי המעביד עשה שימוש בסולם לפניו, שכן זו עדות יחידה שלא הובאה לגביה כל ראיה תומכת, למרות שכאמור לעיל העדים שהיו נוכחים יכולים היו לתמוך בה. עם זאת, לאור קביעתי לעיל בדבר הצורך בביצוע עבודות בגובה, אין לי ספק כי השימוש בסולם נעשה עוד קודם לעזיבת המעביד את המקום (שכן לטענתו יצא זמן קצר לפני ארוע התאונה). באם נכונה גירסת המעביד כי לא הבחין בשימוש שנעשה בסולם, אזי משמעות הדברים הינה כי עזב את המקום מוקדם בהרבה ועוד לפני שהתובע החל בעבודת ההשחלה באולם הייצור, דבר שיש לראותו, בפני עצמו כמשליך על שאלת התרשלותו, כפי שזו תיבחן בהמשך.
20. ביחס לטענה בדבר מעורבות של מיכאל בנטילת הסולם באופן שלהו אני מעדיפה את גירסת מיכאל כי לא היה מעורב בקביעת מיקום הגלאים באופן כלשהו, אלא שסיכם עם המעביד על ביצוע ההתקנה ומחיר המערכת, והוא לא עסק בשאלה היכן או איך יותקנו הגלאים (עמ' 34 שורות 9-21) ואף לא ראה את אופן ביצועה, לרבות לא עליית התובע על סולם כלשהו.
דברים אלו עומדים בסתירה לעדות התובע כי מיכאל אמר למעביד היכן הוא רוצה להתקין את הגלאים והם סבירים בהרבה לטעמי שכן ברור שמיכאל מעונין בהתקנת מערכת אזעקה ואין לו כל ידע בשאלה היכן יותקנו הגלאים וכיצד אלו יכסו את שטח העסק, ומשכך גם אין כל סבירות בטענה זו של התובע.
דחיית טענה זו של התובע ביחס למיכאל משמיטה את הקרקע גם תחת טענתו כי מיכאל אמר למעביד באותו זמן (קודם לפני שעזב את המקום והשאיר את המעביד והתובע לבצע את העבודה) כי יקח סולמות מהכניסה לבית העסק.
21. מכל האמור לעיל עולה כי האפשרות המסתברת ביותר, נוכח העובדה כי התובע נמצא לבסוף פגוע לאחר שנפל מסולם שאינו שייך למעביד ואף אינו שייך למזמין, כי התובע, במהלך ביצוע עבודת השחלת החוטים משנוכח לדעת כי התעלות באולם הייצור גבוהות מאוד, ניגש ונטל סולם, שהוא סבר ששייך למזמין וזאת על מנת לאפשר את ביצוע העבודה בגובה.
לטעמי, בין אם הדבר נעשה בעת שהמעביד היה במקום (שאז ברור כי היה מודע לשימוש בסולם) ובין אם הדבר נעשה בעת העדרותו, אין בכך להשליך על שאלת החבות של המעביד כלפי התובע כפי שיפורט להלן, ולפיכך אינני נדרשת לקביעה פוזיטיבית בענין מעבר לנאמר לעיל.
האם הוכח קיום פגם בסולם?
22. אני דוחה את טענת התובע כי גומיות הסולם היו בלויות, שכן לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה זו, ולא נעשה על ידי התובע המאמץ המינמלי הנדרש להביאה.
התובע לא הציג תמונות של הסולם בו נעשה שימוש והסברו לכך כי חשש לגשת למקום ולכן צילם את הסולמות שעמדו שם ועזב במהירות (עמ' 6 שורות 23-24) אינו יכול להוות הסבר מספק לחוסר הנסיון לאתר את הסולם הספציפי או לתעד את הגומיות הבלויות. אמנם נכון כי מיד לאחר התאונה לא היה התובע במצב שאיפשר לו לחשוב על תיעוד הנסיבות בשל פגיעתו, אולם העדר כל נסיון מצידו בהמשך לאתר את העדים שהיו נוכחים ובאמצעותם אולי את הסולם, חייב להיזקף לחובתו בהקשר זה. יתכן שגם אותם עדים לא היו יכולים להעיד דבר לגבי הגומיות, אולם בהחלט סביר כי עדותם יכולה היתה לשפוך אור על הגורם להתרחשות התאונה והאם זה מקורו בפגם כלשהו בסולם.
אלא שלמרות כשלון התובע להוכיח טענתו ביחס לגומיות הבלויות אינני סבורה כי יש בכך להביא למסקנה כי מדובר בסולם תקין ובודאי שאין בכך להביא לקביעה בדבר העדר אחריות של המעביד, שכן דווקא מעדות המעביד עולה כי הסולם ממנו נפל התובע הינו למעשה חלק מסולם פריק, והוא עצמו תיאר אותו כפי שראה אותו לאחר ארוע התאונה כך: "הראו לי את הסולם שהוא היה שבור, לא שלי, לא תקן, לא מאושר, לא מאובטח, בזוית שלא היתה צריכה להיות אם אין לכך תומך..." (עמ' 22 שורות 5-6) . מכאן שהמעביד למעשה מאשר כי מדובר בסולם שאינו תקני והוא אף היה שבור לאחר התאונה, דבר המעיד על כך שגם לא היה תקין.
מאיזה גובה נפל התובע?
23. למרות שאינני סבורה כי יש לשאלה זו כל רלבנטיות לצורך ההכרעה, הרי משהקדישו התובע והמעביד מאמץ בדיון בשאלה זו, אני קובעת כי התובע לא הוכיח טענתו כי נפל מגובה של 6 מ' שכן ברור מהראיות שגובה התקרה באולם הייצור היה פחות מכך, ולא סביר, אפילו באם עלה התובע על הסולם עד שיתאפשר לו לבצע עבודה בגובה התקרה, כי הוא עמד בגובה של 6 מ' אלא פחות מכך.
אינני מוצאת כי יש ברישום המופיע בתעודת חדר המיון, ולאחר מכן בהמשך המסמכים הרפואיים, כי הנפילה היתה מגובה 2 מ' כדי לקעקע את גירסת התובע באשר לנסיבות הנפילה מהסולם, כפי שטוען המעביד. הרישום במסמכים הרפואיים, שאינו תואם את הנסיבות שהתבררו, יכול לנבוע ממספר גורמים (מסירת מידע על ידי גורם אחר שהביא את התובע לחדר המיון, טעות בשמיעת הרופא/פקיד המקבל בחדר המיון), וגם העובדה שהתובע לא פנה וביקש את תיקון הטעות אין בה לשלול את האפשרות כי מדובר בטעות. אמנם נכון כי דרך כלל ניתנת משמעות לרישום הרפואי הראשוני, אולם מקום בו רישום זה עומד בניגוד לנסיבות מבוררות, אין בו כדי לשלול את הגירסה שהתבררה באמצעות העדים ואשר יש בה להעיד כי נפילת התובע אכן היתה מגובה העולה על 2 מ', אך נופל מ-6 מ'.
עדותו של התובע כי הוא לא מסר מידע זה מהימנה עלי ואני סבורה כי לאור המצב בו היה מצוי התובע בעת שפונה הוא לא יכול היה למסור מידע כלשהו. אך מובן, כפי שטען בצדק ב"כ התובע, כי המשך הופעת הנתון של 2 מ' במסמכים רפואיים עוקבים יכול להיות מוסבר בהסתמכות על אותו מסמך מחדר מיון ולא על כך שהתובע מסר, פעם אחר פעם, את אותה גירסה שאינה תואמת את תיאור התאונה על ידו.
24. בסיום הפרק העובדתי לא אוכל להמשיך ללא התיחסות לנסיון הנואל של המעביד לקעקע את גירסת התובע באמצעות מסמך, שזכרו לא בא בכתב ההגנה או בתצהירי העדות הראשית, והטענה בדבר קיומו עלתה, לראשונה, בפתח ישיבת ההוכחות השניה שנקבעה לאחר שנסיבות אישיות של ב"כ המעביד חייבו את הפסקת הדיון הראשון לאחר סיום שמיעת עדות התובע.
מאחר והמסמך לא הוגש אין לי כל כוונה להתיחס לתוכנו, אולם מהשאלות שהוצגו עולה כי מדובר במסמך שנחזה להיות מסמך ויתור של התובע על כל תביעה מהמעביד, מסמך שיכול היה לבסס טענה מהותית של המעביד כנגד התביעה, טענה שלא הועלתה בשום שלב ולא היתה חלק מגדרי המחלוקת בתיק. מסכימה אני עם טענת ב"כ התובע, כי עצם הנסיון להציגו בפני התובע, באופן שנעשה (ראה עמ' 10-17 לפרוטוקול) יש בו להשליך על מהימנות המעביד וכן על שאלת ההוצאות שכן היה בו, באופן ברור, להביא להתארכות הדיון.
שאלת האחריות
אחריות המזמין
25. משקבעתי כי לא הוכח שהסולם שייך למזמין, והמזמין לא הציע לעשות בו שימוש ואף לא "איפשר" או "העלים עין" מהשימוש בסולם, אין מקום לטעמי להטיל עליו אחריות כלשהי ביחס להתרחשות התאונה.
האם יש עילה אחרת לחיוב המזמין? האפשרות היחידה עליה ניתן היה להצביע הינה העובדה שהמזמין לא דאג שהסולמות שהציב העסק האחר ליד דלת בית עסקו יהיו נעולים או קשורים בצורה כלשהי שתבטיח שמאן דהוא לא יעשה בהם שימוש. מעבר לכך שטענה זו לא נטענה באופן זה ע"י התובע (אלא רק נטען כטענה כללית שהמזמין כמחזיק במקרקעין אחראי לכך שלא יהיו בהם מכשולים וסיכונים גלויים ונסתרים – סעיף ב.2 לסיכומים) הרי שלטעמי המדובר בטענה מרחיקת לכת המניחה בחובה את חובת המזמין לצפות כי התובע יעשה שימוש בסולם שאינו שייך למעבידו ללא לבקש את רשותו של מאן דהוא, ומתוך הנחה שגויה, כי הסולם שייך למזמין.
המזמין אינו אחראי לאי קשירת הסולמות (שהם אינם שלו) וככל שרצה התובע להטיל אחריות בשל כך (שגם היא מסופקת ביותר) צריך היה לפעול לאיתור בעל הסולמות שמתחילת ההליך נטען כי אינם שייכים למזמין.
המזמין רשאי היה לצאת מהנחה כי המעביד, שנשכר על ידו כקבלן לביצוע התקנת מערכת האזעקה, והוא בעל נסיון וותק מספיק, יספק לעובדו את מלוא הציוד הנדרש לו לצורך ביצוע העבודה, ואין מקום להטיל עליו צפיות של מצב דברים אחר (שכאמור לא היה בידיעתו) שיחייב שימוש בסולמות המצויים מחוץ לבית העסק.
משלא נטען כי המזמין התרשל בבחירת הקבלן או התערב בעבודתו או הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה בתובע, לא מתקיימים התנאים להטיל אחריות על המזמין בשל התרשלות המעביד כלפי עובדו וזאת נוכח הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין. כן ראה: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 20 (2003).
אחריות המעביד
26. שונה מסקנתי ביחס למעביד. לאור קביעתי כי עליית התובע על הסולם נעשתה כחלק מעבודתו עבור המעביד, ומשנקבע כי התאונה ארעה בשל נפילת התובע מהסולם, ונוכח עדותו של המעביד כי מדובר בסולם שאינו תקני ואף אינו תקין וכי לא צריך היה לעשות שימוש בסולם ללא עזרה של עובד נוסף התומך בסולם (שם בעמ' 22), עמד התובע בנטל להוכיח כי התאונה ארעה בשל התרשלות המעביד.
אין, ולא יכולה להיות מחלוקת על חובת הזהירות המושגית של המעביד כלפי התובע, וכפי שנפסק בע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון, פ"ד מ"ז (3) 225 (1993), על מעביד קיימת חובה כללית וגורפת לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. כמותם, טיבם ומידתם של אמצעי הזהירות תלויה בשכיחותו ובחומרתו של הסיכון שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו. ככל שהסיכון חמור יותר גוברת מידת אמצעי הזהירות שמעביד סביר חייב לנקוט ( ראה, שם, ע' 229). כפי שהובאה ההלכה בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע ואח' נ' מוחמד יאסין ואח' (31.8.11) )להלן: "ענין קלינה"):
"אשר להיקפה של חובת הזהירות ביחסי עובד-מעביד, הרי שהיא מטילה על המעביד אחריות רחבה מזו המוטלת על אדם כלפי חברו בסיטואציות אחרות בהן קמה חובת זהירות (ראו: ע"א 111/68 "לפידות" חברת מחפשי נפט לישראל בע"מ נ' שליסר, פ"ד כב(2) 379, 380 (1968) (להלן: עניין לפידות)), אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 348 (1993)). בניסיון לפרוט את גבולות חובת הזהירות בין מעביד לעובד, הוגדרה בפסיקה החובה דנן כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה; וכן את הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (עניין פנקס, בעמ' 623; ע"פ 876/76 ויינגרטן נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 29, 36 (1978)). כך למשל, הוטלה אחריות על מעביד אשר סיפק לעובד רתמה פגומה שנקרעה במהלך השימוש בה, תוך שנקבע כי "חובתו של מעביד כלפי עובדו היא, בין היתר, לספק לו כלי עבודה ואביזרי עבודה תקינים ובטוחים, והדברים ידועים" (ע"א 427/88 תד"ל אחזקה ושירותים בע"מ נ' תהילה, פ"ד מד(4) 430, 432 (1990) (להלן: עניין תד"ל)). במקרה אחר, הוטלה אחריות ברשלנות על מעביד שהפר את חובתו לגדר חלקים ממכונה ממונעת ולפקח על שיטות העבודה של העובד (ע"א 1815/09 סופריור כבלים נ' אלבז ([פורסם בנבו], 27.12.10)). נקודת המוצא היא, אפוא, כי ככלל חלה חובת זהירות מוגברת על מעסיק כלפי עובדו, הכוללת את החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, ובכלל זה להכשיר, להדריך, לפקח ולספק לעובד כלי עבודה מתאימים לצורך ביצוע העבודה".
עבודה בגובה היא עבודה הצופנת בחובה סיכונים ניכרים. קיים סיכון לאיבוד שיווי המשקל ואף חשש שבשל תנועות העובד בגובה, יאבד את יציבותו ואת אחיזתו (ראה בענין קלינה וכן בע"א 3843/90 אלברט אוחיון נ' מדינת ישראל (5.8.93)). הדין מכיר בסיכון המובנה בעבודה עם סולמות, והמחוקק אף דאג לקבוע הוראות בטיחות מגוונות לשימוש בטוח בסולמות במקומות עבודה (ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (18.2.07)).
27. אין בכך לומר כי בכל מקרה של נפילה מסולם במהלך העבודה תוטל חבות על המעביד, אולם הנטל במקרים אלו על המעביד יהא כבד, להוכיח כי לא היתה כל התרשלות מצידו וכי נפילת העובד ארעה בשל סיכון יומיומי שאינו נובע מהעבודה בגובה או שהוא נובע ממעשה רשלני ב.גה כה גבוהה המביא לכך שרשלנות העובד הינה כה מכרעת שהיא מאיינת כל התרשלות מצד המעביד (ראה ענין קלינה בסעיף 18).
28. לא כך הוא מצב הדברים בענייננו. משקבעתי כי לצורך ביצוע העבודה נזקק התובע לסולם גבוה מזה שהיה ברשות המעביד, ומשקבעתי כי המעביד לא קבע איסור מוחלט על התובע לעלות על סולמות, ברור הוא כי אי אספקת הציוד המתאים הביאה לכך שהתובע נאלץ למצוא סולם אחר, אותו הוא איתר במקום.
אין מקום לקבוע שעצם בחירת התובע להמשיך בביצוע העבודה גם בהעדר ציוד מתאים שסיפק המעביד כדי לאיין את אחריות המעביד לאי אספקת סולם מתאים. כפי שכבר נקבע בפסיקה אין מקום לזקוף לחובתו של העובד את רצונו לבצע את העבודה במהירות הנדרשת, ואין כל ציפיה סבירה שהתובע, שהושאר במקום להשלים את העבודה כפי שקבעתי לעיל, ישב בחוסר מעש וימתין לשובו של המעביד ולא יפעל, כמיטב הבנתו, להשלמת העבודה באמצעות אמצעים שהוא מאתר במקום, זאת מקום בו אין מדובר ב"אלתור" שכל אדם סביר צריך לצפות כי יש בו סיכון מיוחד, אלא בשימוש בסולם שהיה במקום ואשר לא הוכח שעל פניו ניתן היה לראות כי מדובר בסולם שאינו תקני או תקין (שכן לא הוכחה הטענה כי הגומיות שלו היו בלויות או שנפל בו פגם אחר שצריך היה להביא את התובע לצפות כי הוא יוצר סיכון ממשי בשימוש בו).
מעבר לכך, מוסכם למעשה גם על המעביד כי שימוש בסולם מעין זה צריך היה להיעשות בעזרת עובד תומך נוסף, אלא שלא הוכח כי הוראות בענין זה ניתנו לתובע או כי הודרך או הוזהר שלא לעשות שימוש בסולם מעין זה ללא עובד נוסף (אשר כלל לא היה בנמצא!).
בכל אלו אני רואה שהמעביד הפר חובתו כלפי התובע ומשכך התרשל, וזאת בדומה לנפסק בת.א. (ת"א) 18433/08 פארי נ' ג.ד. חיתוך וכיפוף פחים בע"מ ואח' (22.7.14).
אשם תורם
29. כנאמר בענין קלינה (פיסקה 26):
"נקודת המוצא לעניין זה הינה כי לא בנקל יימצא עובד אחראי ברשלנות תורמת לתאונה שאירעה תוך ביצוע עבודתו (ראו למשל: ע"א 453/85 מחמוד בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא(4) 524, 527 (1987)). ההצדקה המרכזית לכלל האמור הינה כי ברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, תוך שמירה על תנאי עבודה בטיחותיים ומתן הדרכה הולמת לעובד. לעומתו, העובד פועל במסגרת הגבולות שהתווה לו מעבידו, ויכולתו לחרוג מהם מוגבלת. נוכח זאת, ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על עובד, רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי, כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא זה אשר גרם לנזק (שם, בעמ' 528). ודוק, עלינו לבחון כל מקרה ונסיבותיו. מקום שנמצא שהעובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת, כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת."
עוד נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענת אשם תורם מוטל על כתפי המשיבה. עליה להראות שהמערער בהתנהגותו תרם לנפילתו. יצוין גם, כי קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל "אשם תורם", אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין..... כך נאמר בע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' א' מרציאנו ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לו (2) 592 (1982), בעמ' 603-604:
"מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה".
30. בנסיבות הענין, לאור גילו הצעיר של התובע וחוסר נסיונו בעבודה בה עסק (שכן חודשיים לפני כן החל בה) והסברו כי לא היה בעמדה לבוא בתלונות או דרישות אל המעביד (עמ' 5 שורות 18-23, עמ' 8 שורות 14-21) אינני רואה לנכון לזקוף לחובתו אשם תורם משמעותי. אם זאת אינני יכולה בנסיבות הענין לפטור אותו בלא כלום (זאת בשונה מהנפסק בענין קלינה) שכן לא ניתן כל הסבר מדוע לא מצא לנכון לבקש עזרה ממי מעובדי המזמין שהיו נוכחים במקום, כאשר הסכנה בטיפוס על סולם הנשען על הקיר ללא תמיכה (ובאם אכן הגומיות היו בלויות כטענתו) הינה סכנה שכל אדם סביר, גם באם הוא בן 19 וחסר נסיון, יכול וצריך לצפותה, ולו במידה מסוימת, ולנקוט באותו אמצעי סביר שלא ניתן כל הסבר מדוע לא ננקט. מודעת אני לכך שמדובר בעובדים של המזמין שאינם חייבים לסייע לתובע בעבודתו, אולם בהעדר אפילו נסיון לבקש עזרתם לרגע על מנת לטפס על סולם לא בטיחותי, אין מקום לשחרר את התובע מכל אשם להתרחשותה התאונה.
לאור זאת אני מעמידה את אשמו התורם של התובע בשיעור של 15%.
שאלת הנזק
31. התובע כאמור, יליד 1988, בן 19 ביום התאונה (27 כיום).
שכרו במועד התאונה עמד על סך של 3,734 ₪, סכום אשר בהצמדה להיום מסתכם לסך של 4,477 ₪ (מעט מעל לשכר המינימום).
לאחר התאונה חזר התובע לעבוד בעבודות דומות וזאת למשך שנה אצל הקבלן שאול דוד (עמ' 17-19 לפרוטוקול), אם כי נתוני שכרו שם (או בכל עבודה אחרת) לא הוצגו בפני. אמנם העד העיד כי לא הבחין במגבלות הקיימות לתובע בעבודתו ולא היה מודע לכך שעבר תאונה קודם לכן, אולם מנגד אישר כי לא פיקח על אופן ביצוע העבודה ולמעשה מי ש"העסיק" בפועל את התובע היה אחיו.
לאחר התאונה למד התובע לימודי ההנדסאי מכונות רכב, אולם לטענתו לא יכול היה להמשיך בעבודה בתחום זה בשל מגבלותיו. מעדותו, אשר נשמעה 5 שנים לאחר התאונה, עלה כי הוא עובד בעבודות מזדמנות וכי טרם גיבש את מסלול התפרנסותו לעתיד.
32. מלבד ד"ר דניאל, המומחה מטעם התובע, כל שאר הגורמים שבדקו את התובע, לרבות המל"ל, מומחה הנתבעים ומומחה בית המשפט, ד"ר נורמן דורון, קבעו כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 9.75% בגין שברים בשתי חוליות עמוד שדרה גבי (5% לכל חוליה) כאשר צוין כי השברים התרפאו בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקירבת החוליה הזו.
בנוסף קבע מומחה בית המשפט כי הוא מאמץ את המלצת הרופא התעסוקתי כי התובע היה מוגבל לביצוע עבודות ללא מאמץ גופני, הרמת משאות כבדים או עליה על סולמות עד סוף שנת 2007, דהיינו למשך 10 חודשים ממועד התאונה.
33. לאור קביעת מומחה בית המשפט, אשר לא ניתן כל טעם לסטות ממנה, ברור כי אין מדובר בנכות בעלת תפקודית מלאה, שכן הנכות נקבעת בשל השברים בחוליות (שיש בהן, כמובן להחליש את החוליות) אולם זאת תוך קביעה מפורשת כי אין בה ליצור הגבלת תנועה בקירבת החוליות.
מנגד, אין ספק כי לשברים בחוליות יכול להיות ביטוי תפקודי (אפיזודות של כאב למשל) במידה רבה יותר אצל אדם העובד בעבודה פיזית. אמנם נכון כי במקרה דנן מדובר באדם צעיר שעדיין לא "כתב את סיפור חייו" ולפיכך גם יש לו יכולת התאמת עיסוקיו לנכות שנותרה (אם כי באופן תמוה בחר ללמוד הנדסאות רכב שדורשת עבודה פיזית אינטנסיבית), אולם אין מקום לקבוע כטענת הנתבעים כי אין בנכות זו כדי להשפיע לעתיד על כושר השתכרותו, אלא רק כי יש מקום לפסוק פיצוי בסכום גלובאלי ולא על סמך חישוב אקטוארי המבוסס על השכר הממוצע במשק והנכות הרפואית, כפי שערך ב"כ התובע.
לאור נתונים אלו להלן חישוב הנזק
הפסד השתכרות בעבר –
הפסד מלא - מאחר והתובע ביקש הפסד מלא רק עד סוף חודש 10/07
(חרף קביעת המומחה בדבר קיומה של הגבלה בעבודה מעבר לכך), אחשב זאת כך.
4,477 ₪ X 7 חודשים – 31,339 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה - 32,892 ₪
הפסד חלקי – בהעדר נתונים מלאים מטעם התובע ולנוכח תפקודיות
מועטה של הנכות אין מקום לחישוב אלא לפסיקת סכום גלובאלי -12,000 ₪
הפסד השתכרות בעתיד –
כפי שציינתי לעיל יש לפסוק סכום גלובאלי, הכולל גם הפסדי פנסיה - 82,000 ש"ח
הוצאות רפואיות ונלוות – לעבר ולעתיד – בהעדר ראיה להוצאות קונקרטיות
ובהתחשב בכך שהתובע זכאי לקבלת החזר הוצאותיו מהמל"ל
(אם כי לא באופן מלא)- 5,000 ₪
עזרת צד ג' – לעבר ולעתיד – אף בהעדר ראיה לקיומה של הוצאה ממשית
יש מקום להניח כי בעבר ועד להחלמתו נזקק התובע לעזרת בני משפחה
באופן מוגבר ויש מקום לפיצויו על כך, אך לא מעבר לכך.7,000 ₪
כאב וסבל - 30,000 ₪
סך כל נזקי התובע168,892 ₪
מסכום זה יש לנכות בגין אשם תורם 15% - כך שהיתרה עומדת על סך של 143,558 ₪
לסיכום
אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסך של 143,558 ₪ סכום ממנו יש לנכות את תגמולי המל"ל כשהם משוערכים להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ביצוע כל תשלום ועד היום.
כמו כן יישא הנתבע 1 בהוצאות התובע בגין אגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד היום, ובשכ"ט המומחה מטעמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד היום.
אינני מחייבת את הנתבע בחלקו של התובע בשכ"ט המומחה, שכן הלה אישר את קביעת מומחה הנתבעים וקביעת המל"ל ולא את קביעת מומחה התובע. לעומת זאת בשכר מומחה התובע יש לחייב את הנתבעים שכן ללא חוות הדעת לא יכול היה התובע להוכיח קיומה של נכות.
על הסכום שיוותר לתשלום לאחר ניכוי המל"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 20% (17% בצירוף מע"מ).
התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ככל שתתגלע בין הצדדים מחלוקת באשר לחישוב הסכומים תוגש פסיקתא לאישורי לאחר קבלת תגובת הצד שכנגד.
התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא חיוב בהוצאות שכן היה בסיס סביר להנחת התובע שמדובר בסולם של המזמין והראיה שהנתבע 1 בכתב הגנתו אף תמך בהנחה זו.
ניתן היום, ה' ניסן תשע"ה, 25 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
