ק' נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ ואח'

 

1. מהות התביעה

התובענה מתייחסת להתקשרותה של התובעה עם חברה המספקת פלטפורמת מסחר למסחר באופציות בינאריות.

בית המשפט התבקש להטיל על הנתבעים, ביחד ולחוד, אחריות מלאה לנזקי התובעת בגין הפסדיה , בסך 488,900 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 62,080 ₪ כמפורט בסיכומי התובעת.

 

2. הצדדים

בכתב התביעה נטען כי התובעת, גב' ב.ק. (להלן: "ק'" או "התובעת"), היא אישה בת 54 השרויה במצב רפואי קשה והינה מובטלת מזה כחמש שנים. הליך גירושיה מבעלה הוקפא לאור האירועים נשוא תובענה זו.

הנתבעת 1, מנקס אונליין טריידינג בע"מ (להלן: "מנקס" או "החברה"), היא חברה אשר סיפקה פלטפורמת מסחר למסחר באופציות בינאריות.

בעל השליטה העיקרי במנקס הוא מר רועי שגן (להלן: "שגן").

מנקס הגישה בקשה לקבלת רישיון לניהול זירת סוחר בהתאם לתקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התשע"ה - 2014 (להלן: "תקנות זירת סוחר").

התובעת טענה כי הנתבע 2, מר עידן מור (להלן: "מור") שהוא, לדבריה, עובד בכיר במנקס שכנע אותה לפתוח חשבון למסחר במנקס ולפי הנחיותיו ביצעה התובעת עסקאות עד ליום 7.8.2015.

עוד טענה התובעת כי גם הנתבע 3, מר ערן עטיה (להלן: "עטיה"), הוא עובד בכיר במנקס.

בכתב התביעה נאמר, כי לאחר ביצוע העסקאות הכושלות עליהן הורה מור הועבר ניהול תיקה של התובעת לעטיה והוא אחראי למתן ההוראות בנוגע ליתר העסקאות שבוצעו בחשבונה, לאחר מועד זה.

 

3. טענות הצדדים

א. טענות התובעת בכתב התביעה

לטענת התובעת, העיקרון בהפעלת זירת סוחר הוא שהפסדי הלקוח מהווים את רווחי החברה ולהיפך. עוד נאמר, כי על פי סעיף 10 לתקנות זירת סוחר על חברה המבקשת רישיון לניהול זירת סוחר - נאסר לעסוק בייעוץ השקעות או בניהול תיקי השקעות.

התובעת ציינה כי בתקנון מנקס נקבע במפורש, בסעיפים 4.2 ו-4.3, כי החברה לא תפעל בתור סוכן, נאמן או ברוקר למען הלקוח ולא תבצע עבורו עסקה במערכת וכן לא תספק כל ייעוץ פיננסי או ייעוץ להשקעות ללקוח.

התובעת טענה כי לו הייתה מודעת לסעיף זה לא הייתה מתקשרת כלל עם מנקס.

הסיבה היחידה בגינה פתחה התובעת את חשבונות המסחר בחברה הייתה המצגים המפורשים של מור - לפיהם הנתבעים יהיו אלו שינהלו בפועל את החשבונות בעבורה.

התובעת הוסיפה וטענה כי עצם ניהול התיק ומתן הייעוץ על ידי מנקס ועובדיה - מהווים הפרה חמורה של הדין החל על החברה.

ההשקעות בוצעו, לטענת התובעת, על בסיס הוראות ספציפיות שניתנו לה ויצרו ניגוד עניינים מובנה וחמור בינה לבין הנתבעים.

לטענת התובעת, ניצלו הנתבעים את מצוקתה הנפשית והרפואית ואת האמון שנתנה בהם.

 

* פתיחת חשבונות המסחר של התובעת במנקס

התובעת ציינה כי התביעה מתייחסת לכספים שהיא ובעלה חסכו לאורך שנים בעבודה פיזית קשה; כספים שהגיעו להם על דרך של ירושה וכספים שהגיעו לתובעת עקב מצבה הבריאותי.

לדבריה, מאז מכירת חנות הירקות והפירות שהייתה בבעלות הזוג, בחודש אוגוסט 2015, גם בעלה של התובעת היה מובטל.

העבודה המפרכת בחנות הובילה לנזקים גופניים בלתי הפיכים לתובעת.

מתחילת חודש ספטמבר 2015 הופסקו תשלומי אובדן כושר העבודה ששולמו לתובעת ופרנסתם היחידה של הזוג מקורה בכספי מכירת החנות.

עד לתחילת הפעילות במנקס, היה כספה של התובעת מושקע באפיקי השקעה סולידיים יחסית בחשבון ההשקעות של התובעת בבנק.

בעלה של התובעת מעולם לא התעסק בכל הקשור לעניינים הכספיים והתובעת היא שניהלה אותם.

במהלך החודשים מאי ויוני 2015, עקב ייעוץ השקעות שקיבלה התובעת ולאור מצב שוק ההון באותה עת, שהתאפיין בתנודתיות רבה, החליטה התובעת כי מוטב שמרבית תיק ההשקעות בבנק יימכר ויהיה בחשבון העובר ושב שלה - עד להתבהרות מצב השווקים העולמיים וכך עשתה.

בסוף חודש יוני 2015, ראתה התובעת במקרה פרסום של מנקס ברשת האינטרנט.

בהקשר זה, ציינה התובעת כי שיטת הפרסום של מנקס אגרסיבית מאוד.

התובעת סברה כי מדובר בחברת השקעות לגיטימית ויצרה עימה קשר לבירור ראשוני.

בהמשך, הופנתה התובעת למור ובמסגרת השיחה עימו ציינה במפורש כי הכספים עליהם מדובר הם כספי אובדן כושר העבודה שלה וכספי המחייה שלה. מור הרגיע את התובעת ואמר לה כי אין לה סיבה לחשוש.

התובעת ציינה בפני מור כי אינה מבינה כלל בתחום המסחר בו עוסקת מנקס.

מור הדגיש בפניה מספר פעמים כי ילוו אותה במהלך כל המסחר ובפועל הם אלו שיורו לה באילו פעולות לנקוט ובאיזה מועד.

כמו כן, הוסיף מור כי הפעילות תבוצע בהיקפים קטנים ביותר ורק מתוך הרווחים שיווצרו בחשבון ולא מהקרן, דבר שהתברר כלא נכון.

לטענת התובעת, בשלב זה היה על מור לומר לה מפורשות כי זירת המסחר אינה מתאימה לה.

עם זאת, כל שעמד לנגד עיניו של מור היה התעשרות החברה והתעשרותו שלו על ידי קבלת בונוס בגין הפקדת כספיה.

התובעת טענה כי מצאה אוזן קשבת אצל מור.

לטענתה, כפי ששטחה היא בפניו את מצבה הבריאותי והאישי הקשה, שיתף גם הוא אותה בחייו הפרטיים ובפרטים על השקעות שונות שביצע בעצמו. דבריו יצרו אמון כלפיו ולאור האמור פתחה התובעת חשבון למסחר במנקס.

התובעת ציינה כי לא נפגשה עם נציג מטעם מנקס בטרם פתחה את החשבון. לאחר פתיחת החשבון, בשיחה טלפונית, קיבלה התובעת את שם המשתמש וסיסמה לחשבון המסחר הראשון.

התובעת הדגישה כי ברשות החברה הקלטה של כל שיחות הטלפון עימה ואלו יוכיחו את טענותיה.

התובעת הדגישה, כי מרבית השיחות שלה עם הנתבעים או מי מטעמם בוצעו באמצעות יצירות קשר שלהם עמה דרך מספרי הטלפון של מנקס.

 

* העברת הכספים לחשבונות המסחר של התובעת וניהול החשבונות על ידי הנתבעים

ביום 7.7.2015 העבירה התובעת לחשבון המסחר הראשון סך של 30,000 ₪ מחשבון בנק שהיה על שמה בלבד, בו היו כספים שקיבלה בגין אובדן כושר עבודה.

התובעת מסרה למור את פרטי כרטיס האשראי שלה והוא שביצע בפועל את ההעברה.

מיד בסמוך לכך ביצע מור פעולות בחשבון המסחר שאינן זכורות לתובעת.

מור המשיך ללחוץ על התובעת כי תפקיד כספים נוספים.

על כן, העבירה למחרת סכום של 500,000 ₪ נוספים לחשבון המסחר הראשון - מחשבון המשותף לה ולבעלה.

סכום זה היה מיועד לרכישת דירה לבעלה של התובעת לקראת הליכי הגירושין ולכן ביקשה התובעת כי יופקד בחשבון נפרד. לפיכך, פתח מור לתובעת חשבון מסחר שני ביום 8.7.2015 אליו העביר סכום של 30,000 ₪ מהחשבון הראשון.

ביום 14.7.2015, עקב שכנועים נוספים מצד מור, העבירה התובעת סכום נוסף של 20,000 ₪ לחשבון המסחר השני בהעברה בנקאית.

ביום 31.7.2015 העבירה התובעת סכום של 36,000 ₪ לחשבון המסחר הראשון באמצעות העברה בכרטיסי אשראי מחשבון אחר המשותף לה ולבעלה (חשבון העסק של בעלה). גם זאת לאחר מאמצי שכנוע מצד מור.

לאחר פעולות אלה, היה הסכום בחשבון המסחר הראשון בסך 536,000 ₪ ובחשבון המסחר השני

בסך 50,000 ₪.

עם זאת, מעיון במסמכי מנקס עולה תיאור שונה לחלוטין של הפעולות החשבונאיות שבוצעו בחשבונות התובעת.

כך, עולה מהמסמכים כי מנקס העבירה סכום של 30,000 ₪ שהופקדו בחשבון המסחר הראשון לכרטיס האשראי של התובעת, והתובעת העבירה עוד באותו יום בהעברה בנקאית לטובת חשבון המסחר השני סכום של 30,000 ₪.

כמו כן, מנקס שלחה הודעת מייל לתובעת לפיה התשלום בסך 500,000 ₪ בוצע בהעברה בנקאית ולא כך היה בפועל.

התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 10.7.15, לאחר שהפעילות בחשבונות המסחר החלה, פנה אליה מור בדחיפות וביקש ממנה לחתום באופן מיידי על מסמך בקשר עם להעברת הסכום של 500,000 ₪ (נספח י' לכתב התביעה).

המסמך עליו חתמה התובעת מאשר כביכול כי קראה את תקנון זירת המסחר וכי היא מודעת לסיכונים הכרוכים בזירה אותה מפעילה החברה.

התובעת הדגישה כי הלכה למעשה היא לא קראה את התקנון או כל מסמך אחר ואף לא ידעה כי הוא קיים, כפי שעולה מהקלטות שיחות הטלפון שברשות הנתבעים.

התובעת טענה כי בחשבון המסחר הראשון בוצעו בסך הכל 151 פעולות מסחר במהלך 18 ימי מסחר שונים ובחשבון המסחר השני - בוצעו 24 פעולות מסחר במהלך 6 ימי מסחר שונים.

התובעת טענה כי מור או מי מטעם מנקס היה נוהג ליצור עימה קשר ולומר לה במפורש אילו פעולות לבצע. אם הייתה התובעת אותה עת ליד מחשב, הייתה מבצעת את הפעולות בהדרכה מלאה של מור או מי מעובדי מנקס.

במקביל, היו עובדי מנקס בודקים בזמן אמת במערכות מנקס כי כל פעולה התבצעה בהתאם להוראותיהם המדויקות.

אם התובעת לא הייתה אותה עת ליד מחשב או שהפעולות שהורו לה לבצע היו פעולות לביצוע בשעה מאוחרת יותר - הייתה התובעת רושמת לעצמה במדויק אילו פעולות לבצע.

בפרק הזמן שבין העברת הסכום של 500,000 ₪ לחשבון המסחר הראשון ועד ליום 10.7.2015, מועד בו התבקשה לחתום מיידית על נספח י', בוצעו בחשבון המסחר הראשון 41 פעולות מסחר ובחשבון המסחר השני 3 פעולות.

עיון בפעולות אלו מעלה כי כולן, למעט שתיים, בוצעו האחת אחרי השנייה ובמקבצים של ימים בודדים.

כמו כן, בניגוד לאמור בתקנון החברה, המגביל את סכום העסקה לסכום השקעה מקסימלי של 5,000 ₪, הרי שבפועל 121 מתוך 151 העסקאות בחשבון המסחר הראשון בוצעו בסכום הגבוה מזה ועד 15,000 ₪ לעסקה. 19 עסקאות נוספות מתוך 151 העסקאות האמורות בוצעו בסכום המקסימלי של 5,000 ₪.

 

התובעת הדגישה כי תדפיס השיחות היוצאות ממכשיר הפלאפון שלה מעיד כי באותם ימים ושעות בהם בוצעו הפעולות, לא היו כלל שיחות יוצאות ממנה למנקס. הנתבעים הם שיצרו עימה קשר ואף וידאו כי היא אכן מבצעת את הפעולות. היכרותה עם מערכת המסחר הייתה אפסית.

עוד הוסיפה התובעת, כי עם פתיחת חשבונות המסחר טען מור כי כחלק מההטבה לה זכאית התובעת, היא תהנה מעשר עסקאות "מוגנות" בסך 10,000 ₪ כל אחת בחשבון המסחר הראשון, ומעשר עסקאות "מוגנות" בסך 1,000 ₪ כל אחת בחשבון המסחר השני.

למיטב זיכרונה של התובעת, נאמר לה כי גם אם תפסיד בעסקאות אלה הרי שבפועל לא ייגבו ממנה ההפסדים.

אולם, מעיון בדפי החשבונות עולה כי אין עסקה כלשהי בגינה קיבלה התובעת החזר של סכומים אותם כביכול הפסידה.

 

* העסקאות מיום 7.8.2015

התובעת טענה כי ביום 7.8.2015 פנה אליה מור כהרגלו והנחה אותה באשר לאופן ביצוע מספר עסקאות בשעות אחר הצהריים.

התובעת סמכה עליו, כאמור, ותיעדה את הוראותיו בזמן אמת במחברת אשר צורפה כנספח י"ד לכתב התביעה.

התובעת ביצעה את ההוראות במדויק, אך לא הצליחה לבצע את כלל העסקאות שהורה לה מור. בסמוך לאחר מכן, פנה לתובעת אדם בשם משה מטעם מנקס, בשיחה אשר אף היא מוקלטת, לטענתה, והודיע לה כי כל העסקאות שביצעה באותו יום הסתיימו בהפסד.

התובעת טענה כי הייתה שרויה בהלם מוחלט.

מור צלצל אליה עוד באותו היום, התנצל וטען כי לקוחות רבים של מנקס הפסידו גם הם באותן עיסקאות.

התובעת הדגישה שוב את האמון שהיא נותנת בו ומור ניסה להרגיעה והבטיח כי הטיפול בתיק יועבר למחלקת "שיקום תיקים" בחברה.

כמו כן, ציין מור באותה שיחה כי בעקבות ההפסדים שנגרמו לתובעת הוא אמור להגיע "לשימוע".

 

* המעבר לטיפולו של עטיה – מחלקת "שיקום תיקים"

ביום 10.8.2015 יצר עטיה קשר עם התובעת והבטיח לה כי התיק, אשר נמצא באותה עת במחלקת שיקום תיקים, ישוקם, יחזור לקרן ההשקעה ואף ייצור עבורה רווחים.

התובעת שלחה לעטיה מייל באותו יום בו פירטה את השתלשלות האירועים ואת תחושותיה הקשות.

במסגרת המייל טענה התובעת לרשלנות ואף ציינה את ההבטחה בדבר עשר עסקאות "מוגנות".

עטיה השיב לה ביום 13.8.2015 כי הנושא בטיפול.

ביום 19.8.2015, למיטב זיכרונה של התובעת, פנה אליה משה ובאותה שיטה בה נהג מור הדריך אותה במדויק אילו פעולות מסחר לבצע.

התובעת ביצעה בזמן אמת עשר פעולות וגם עסקאות אלה הסתיימו בהפסד.

שיטת פעולה זו המשיכה גם בימים הבאים. כך למשל, ביום 2.10.2015 פנה לתובעת בחור בשם ששי ונתן לה הוראות נוספות בשם עטיה אותן ביצעה.

התובעת הייתה נואשת וניסתה להשיג את מור ועטיה בשיחות טלפון ובהודעות מייל.

מור ועטיה לא טרחו להשיב.

ביום 13.10.2015 התקשרה התובעת פעם נוספת לעטיה והם שוחחו בטלפון.

מיד בסיום השיחה שלח עטיה לתובעת הודעת מייל ממנה השתמע כי החברה עובדת על ניהול תיק ההשקעות. ואכן, בסמוך לכך פנה עטיה לתובעת, הכתיב לה את העסקאות שעליה לבצע ווידא את ביצוען. עטיה ביקש כי חלק מהעסקאות תבצע התובעת בסכום של 50,000 ₪ לעסקה.

התובעת השיבה כי אין בידה מספיק כסף כדי לבצע זאת ועטיה השיב, בניגוד לתקנון החברה, כי הוא אינו מבצע עסקאות בסכום נמוך יותר שכן "לא יהיה לו לשלם לעובדים שלו".

מתוך כל העסקאות האמורות: שלוש הובילו להפסד ושתיים לרווח.

 

ביום 18.10.2015 נפגשו התובעת ובעלה עם רואה חשבון, על מנת לדון בענייני מכירת העסק שלהם. רואה החשבון שאל את התובעת האם יש לה הפסדים נוספים בניירות הערך והיא השיבה בחיוב, אך לא ציינה כי מדובר בהפסדים בחברת מנקס.

עם צאתה מהפגישה הייתה התובעת נסערת וכתבה מייל לעטיה בו הלינה על מצבה וביקשה את עזרתו להחזיר את הכספים שהפסידה.

בהמשך ניסתה התובעת ליצור קשר עם מור ועטיה, אך ללא הועיל.

 

ביום 20.10.2015 בשעות אחר הצהריים יצר עטיה קשר עם התובעת, עת שהתה בבית חברתה, הגב' גילה פלד (להלן: "פלד").

השיחה התנהלה בטונים גבוהים והתובעת קיבלה מעטיה הוראות לביצוע פעולות נוספות.

פלד, אשר ראתה את מצוקת התובעת, דובבה אותה והיא פירטה בפניה את השתלשלות האירועים. בשלב זה נכנסה פלד לאינטרנט על מנת לקרוא על מנקס. פלד הורתה לתובעת לחדול מיידית מכל קשר עם מנקס.

באותו רגע הבינה התובעת כי נפלה קורבן למעשי הנתבעים והפסיקה את הפעילות בחשבונות המסחר שלה.

אותה עת היה בחשבונותיה במנקס סכום של 167,100 ₪.

 

* פניות התובעת לנתבעים משהבינה כי לכאורה נפלה קורבן למעשיהם

התובעת טענה כי העניין הדיר שינה מעיניה וכי נאלצה ליטול תרופות.

לטענתה, ביום 21.10.2015, אזרה אומץ ושלחה מייל מפורט למור, בו ראתה כגורם בגללו החליטה לפתוח את החשבונות במנקס.

במייל פירטה התובעת פעם נוספת את השתלשלות האירועים; את תחושותיה הקשות; את ההבטחות שהובטחו לה והטילה על מור ועל עמיתיו את האחריות לנעשה.

ביום 23.10.2015 השיב מור לתובעת ולא הכחיש את טענותיה. עם זאת, ציין מור כי פעל מבחינתו בצורה ובכוונה טובה וכי הוא מתכוון לבחון את העניין ולנצל את כוחו ומעמדו כדי להיטיב עימה.

במקביל, ביום 22.10.2015, כתבה התובעת דברים דומים לעטיה והטילה גם עליו את האחריות.

עטיה לא השיב למייל.

ביום 27.10.2015, לאחר פנייה נוספת של התובעת למור, חזר אליה מור טלפונית ובמסגרת שיחה זו ביקשה התובעת את כספה בחזרה. מור טען כי יתרתה בחשבונות עומדת על סכום של 167,100 ₪ הנמצא בחשבון המסחר הראשון. מסכום זה יהא על מנקס לקזז סכום של 70,000 ₪ אשר ניתנו לתובעת לכאורה בגין העסקאות המוגנות.

התובעת טענה כי אין הוכחה לאותן עסקאות מוגנות.

עקב מצבה הנפשי הקשה, התחננה התובעת בפני מור שישיב לה את כל הכספים שבחשבון המסחר. מור אמר כי יברר זאת מול בעלי החברה ויעדכנה למחרת, אך לא שב אליה עם תשובה.

ביום 3.11.2015 שלחה התובעת למור ולעטיה הודעות מייל נוספות.

ביום 5.11.2015 השיב לה עטיה באופן לקוני כי אין לה יותר אפשרות לסחור במנקס.

ביום 11.11.2015 ניגשה התובעת למשרדי מנקס עם בן זוגה של בתה וחבר נוסף שלו, לכתובת אשר הופיעה על אחת מהודעות המייל שקיבלה מהחברה.

לאור מצבה הנפשי והגופני המתינה התובעת בחוץ.

מדובר בבית פרטי בו התגוררו הוריו של שגן, הבעלים של חברת מנקס.

לשאלתם, השיב אביו של שגן כי מנקס היא חברה בבעלות בנו ובהמשך חזר בו מדבריו.

השלושה המשיכו לכתובת אחרת אשר נתן להם מור, שם קיימו פגישה עם עטיה ושגן.

במסגרת הפגישה ציין שגן כי החשבון המדובר הוא של התובעת ועל כן אין בעיה שתמשוך את הכספים. לכן, ביקשה התובעת את החזר יתרת הכספים בסך 167,100 ₪ באותו מעמד.

שגן טען כי יש לקזז, כאמור, סכום של 70,000 ₪. אם התובעת מעוניינת בהחזר מלוא הסכום עליה לחתום על מסמך כלשהו.

התובעת סירבה לחתום על המסמך ושגן אמר כי הכסף יועבר לה למחרת.

התובעת התעקשה לקבל את הכספים באותו מעמד ושגן הורה לאחד מעובדיו בחברה לבצע את ההעברה, מבלי שביקש את פרטי החשבון שלה.

העובד ביצע במקום העברה של 97,100 לחשבון התובעת בבנק מזרחי. שגן התעקש להותיר סך של 70,000 ₪ ברשות מנקס. התובעת, על סף התמוטטות, עזבה את הפגישה עם מלוויה תוך הטחת האשמות בכל עובדי החברה.

עוד ציינה התובעת כי במקביל להגשת התובענה דנן, התלוננה במשטרה וברשות ניירות ערך.

התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הייעוץ").

לטענתה, אין מחלוקת כי לנתבעים אין רישיון לניהול תיקים, בעוד שבפועל ניהלו את כספיה בניגוד לדין ובניגוד עניינים.

עוד נטען כי הנתבעים הפרו, בין היתר, את הוראות דיני החוזים; את ההסכם בין הצדדים; פעלו בחוסר תום בניהול מו"מ תוך הפרת חובת גילוי והטעייה בשלב הטרום חוזי. הנתבעים הפרו את דיני השליחות; דיני הנאמנות; דיני השומרים ודיני הנזיקין ואף ביצעו עוולות של הטעייה ותרמית.

 

ב. טענות הנתבעים בכתב ההגנה

הנתבעים טענו כי יש למחוק את התביעה כנגד מור ועטיה על הסף, מחמת העדר יריבות.

מדובר, לטענתם, בתביעה קנטרנית שהוגשה אך במטרה להלך אימים על הנתבעים ולגרום להם להוצאות מיותרות.

בין מור ועטיה לבין התובעת לא נחתם הסכם והתובעת לא העבירה להם כל תמורה.

ההסכם עם התובעת נחתם בינה לבין מנקס בלבד.

אין כל טענה במסגרת כתב התביעה המקימה עילה אישית כנגד עובדי החברה.

עוד טענו הנתבעים, כי מור הוא מאמן מסחר במנקס ותו לא.

מור ועטיה אינם עובדים בכירים או נושאי משרה בחברה.

הנתבעים טענו כי התובעת ידעה והבינה מהרגע הראשון את הסיכויים והסיכונים הכרוכים במסחר בזירת המסחר של מנקס.

עך עולה מנספח י' עליו חתמה.

נטען, כי הנתבעים לא ניצלו את מצוקתה של התובעת ואף לא היו מודעים למצוקה כלשהי בתחילת ההתקשרות.

לו הייתה התובעת מפרטת את קשייה עוד באותו מועד לא הייתה מנקס מקבלת אותה כלקוחה.

לצד זאת, לא ברור הקשר בין בעיותיה הרפואיות של התובעת לבין יכולתה לקבל החלטות.

האישורים הרפואיים אותם צירפה התובעת לכתב התביעה אינם מעידים על מצב מנטלי ירוד; חוסר צלילות או צורך במינוי אפוטרופוס.

מהלך העניינים, לטענת הנתבעים, היה כך שהתובעת לא הייתה מרוצה מהתשואות שכספה השיא בבנק וביקשה להעביר סך של כ-1,300,000 ₪ לחשבון במנקס.

התובעת האמינה שתוכל ליצור תשואות גבוהות יותר.

התובעת חיפשה באופן אקטיבי אפיקי השקעה אחרים ויצרה קשר ראשוני עם החברה.

לכן, אין התנהלותה עולה בקנה אחד עם התיאור בכתב התביעה לפיה היא ובעלה הם "אנשים מחושבים אשר אינם נכנסים להרפתקאות פיננסיות".

מנקס היא שמנעה את העברת הסכום של 1,300,000 ₪ והבהירה לתובעת כי ראשית עליה ללמוד כיצד פועלת זירת מסחר. רק אם תהא שבעת רצון - תוכל להעביר סכומים נוספים לסכום הראשוני שהעבירה.

עוד טענו הנתבעים, כי הקשר בין התובעת לבין החברה התנהל באופן הדדי. כך, לעיתים התובעת הייתה מתקשרת לחברה ולעיתים נציגי החברה היו יוצרים קשר עם התובעת, כפי שעשו עם שאר לקוחות החברה.

זאת, כדי להעביר ללקוחות סקירות שוק ולהפנות אותם לאתרים כלכליים שונים בהם מפורסמות חדשות כלכליות.

הנתבעים הדגישו כי החברה אינה נותנת ייעוץ ואינה מנהלת תיקים עבור לקוחותיה ואף אינה נותנת הוראות ללקוחות.

החברה מספקת שירותי הדרכה לשם הבנת אופן פעילותה של זירת המסחר וסקירות שוק כאמור.

לחברה אין כל אחריות לטיב המידע המפורסם באתרים אליהם היא מפנה, או לפעולות אשר ננקטות על ידי הלקוחות לאור האמור באתרים אלו או בסקירות השוק.

נטען, כי התובעת ניהלה בעצמה וממחשבה את כלל העסקאות במערכת וכתובת ה-IP של המחשב שלה שמורה בידי החברה.

הנתבעים ציינו כי מור הסביר לתובעת שמאמני מסחר ילוו אותה בתחילת הדרך וידריכו אותה באשר לאופן השימוש במערכת והכלים השונים המוצעים למסחר בה.

זאת, בנוסף לחומר ההדרכה הרב המצוי באתר זירת המסחר עצמו הכולל מרכז לימוד, סרטוני הדרכה וחומרי עזר נוספים.

מחובתה המינימאלית של התובעת בטרם החלה לסחור היה להבין במה מדובר וכך עשתה.

יתרה מזאת, סכומי ההשקעה המינימאליים והמקסימאליים משתנים בהתאם להגדרת חשבון הלקוח. לקוחות "פרימיום", שאינם בעלי חשבון רגיל, יכולים לבקש כי החברה תגדיל עבורם את סכומי העסקאות כפי שעשתה לבקשת התובעת.

הנתבעים הדגישו כי הסכומים שאושרו לתובעת אושרו על פי בקשתה המפורשת.

 

עוד ציינו הנתבעים, כי הטענה לפיה הפסדי הלקוח הם רווחי החברה ולהיפך, איננה מוכחשת. לטענתם, התובעת אישרה את הסעיף בתקנון החברה המסדיר עניין זה עובר לתחילת פעילותה בזירת המסחר. אם כן, ניגוד העניינים בין התובעת לחברה היה ידוע וגלוי לה. משכך, ברור כי על הלקוח לקבל החלטות מושכלות בעצמו.

לטענת הנתבעים, לא ניתן לקבל את טענת התובעת בדיעבד, לפיה, לו הייתה מודעת להוראות סעיף 4.3 לתקנון - לא הייתה מתקשרת עם החברה.

טענה זו, אשר נטענה בעל פה, סותרת את חתימתה בכתב של התובעת על נספח י' הכולל אישור על פיו קראה את התקנון; הסכימה לתנאיו וכי היא מודעת לסיכונים הכרוכים בביצוע סוג העסקאות המדובר.

לו הייתה התובעת מרוויחה מאות אלפי שקלים לא הייתה מחזירה היא את הכסף לחברה וטוענת שלא התכוונה להרוויחו. מדובר בסיכונים להם הייתה מודעת אשר התממשו.

עוד נטען, כי התובעת אישרה את תנאי הזירה פעמיים שכן אישרה את התנאים גם באתר החברה עובר לתחילת המסחר.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי אף אחד לא הכריח את התובעת להמשיך ולבצע עסקאות לאחר שהחלה להפסיד. לא הייתה כל מניעה מבחינתה למשוך את רווחיה לאחר שהרוויחה בזירת המסחר למעלה מ-80,000 ₪, בכל עת.

התובעת הרוויחה תשואה של למעלה מ-13% על השקעתה בתקופה קצרה, עובדה שלא צויינה בכתב התביעה והחליטה להמשיך ולסחור על מנת להגדיל את רווחיה.

אין לתובעת להלין אלא על עצמה ובמקום זאת היא מציגה מצגים שגויים בפני בית המשפט.

 

נטען, כי התובעת היא שביצעה את כלל עסקאותיה ורק היא יכולה הייתה לבצע פעולות בחשבונה. במסגרת עשר העסקאות הראשונות שביצעה, הרוויחה בשלוש והפסידה בשבע, כאשר במצטבר ביצעה 175 עסקאות.

מכאן, טענו הנתבעים, יכולה הייתה התובעת להבין בעצמה האם מתאימה לה שיטת המסחר, אם לאו.

בנוסף, טענו הנתבעים כי על פי תקנון השימוש המהווה את הסכם ההתקשרות בין הצדדים, רשאית החברה להקליט או לתעד שיחות טלפוניות אך איננה מחויבת לכך.

עוד הוסיפו הנתבעים, כי הדרך בה מפרסמת החברה את שירותיה איננה אגרסיבית; איננה שונה מדרכי פרסום של חברות מסחריות אחרות ונעשית כדין.

מהפרסומים גם ברור כי מדובר בזירת מסחר בה הלקוח סוחר בעצמו. נראה שמסיבות אלו נמנעה התובעת מלצרף את העתק הפרסום בו נתקלה.

 

לעניין תיאור העברות הכספים של התובעת בחשבונות המסחר - ציינו הנתבעים כי, בניגוד לנטען, החזר של 30,000 ₪ שנעשה לכרטיס האשראי של התובעת - בוצע לבקשתה שכן ביקשה לשחרר את מסגרת האשראי שלה.

עוד הבהירו הנתבעים כי כשהתבקשה התובעת ביום 10.7.2015 לחתום על המסמך המאשר כי קראה את התקנון וכי היא מודעת לסיכונים, לא הייתה כרוכה בבקשה זו בכל דחיפות מצד הנתבעים.

יתרה מכך, מבחינה טכנית לא ניתן להתחיל לסחור ללא חתימה על מסמך זה ואישור תנאי השימוש באתר. לכן, טענו הנתבעים כי התובעת מודה למעשה כי הונתה אותם.

 

עוד הסבו הנתבעים את תשומת הלב לכך שבכתב התביעה הודתה התובעת כי קיבלה ייעוץ השקעות בעבר, ייעוץ על פיו פעלה ומכרה את תיק ההשקעות שלה. זאת, מבלי לפרט ממי קיבלה את הייעוץ האמור.

הנתבעים הדגישו כי מור מעולם לא אמר לתובעת שהפעולות נעשות אך ורק מתוך הרווחים. נתוני חשבון המסחר של התובעת היו גלויים בפניה במשך 24 שעות ביממה.

היה ביכולתה לבצע מעקב פשוט של סך רווחיה אל מול סך הפסדיה ולדעת מהו מאזנה והאם היא משקיעה את כספי הקרן או את רווחיה.

לעניין העסקאות המוגנות, טענו הנתבעים כי אכן הייתה לתובעת זכות לעסקאות כאלה, כאשר אם היא איננה מרוויחה אין החברה גובה ממנה את ההפסד.

אולם, תנאי זה מותנה בביצוע מחזור מסחר בהיקף מסוים, כפי שהוסבר לתובעת.

התובעת קיבלה ממנקס בדיוק את הסכום לו הייתה זכאית. אין התובעת זכאית לקבלת בונוסים שהועמדו לרשותה למסחר על ידי מנקס, כפי שהוסבר לה היטב בטרם קיבלה את הבונוסים הללו לחשבונה.

התובעת, אשר פעלה על דעת עצמה, דרשה בונוסים נוספים כדי לנסות לכסות את הפסדיה בעסקאות נוספות.

הנתבעים הדגישו כי עטיה יצר אכן קשר עם התובעת ואמר לה כי מנקס מנסה למצוא פיתרון ולסייע לה להרוויח את הסכומים אשר הפסידה. אולם, מנקס לא הייתה מחויבת לעשות כן בשלב כלשהו. העזרה האמורה הוצעה לפנים משורת הדין בשל המצוקה ששידרה התובעת.

בהמשך, מכיוון שבמצב שנוצר לא ניתן היה לסייע עוד לתובעת, לא היה מקום לתקשורת נוספת בין הצדדים.

הנתבעים לא התחמקו מהתובעת. מנקס הודיעה לתובעת כי היא איננה מאפשרת לה להמשיך לסחור בזירת הסוחר בשל ההפסדים הכבדים שצברה ובשל ההאשמות שהטיחה בנתבעים.

התובעת מעולם לא ביטלה ביוזמתה את ההתקשרות עם מנקס.

 

לעניין המפגש ביום 11.11.2015 במשרדי מנקס - טענו הנתבעים כי התובעת הגיעה למשרדים עם שני גובים צעירים בעלי חזות עבריינית ודרשה לפגוש את שגן. השלושה יחד איימו על שגן בדרישה שיחזיר לתובעת את כספה. שגן חש במצוקת התובעת וזו הסיבה בגינה לא הגיש תלונה במשטרה עקב המקרה. עם זאת, נודע לו מאביו כי השלושה הגיעו לביתו של האב ואיימו גם עליו. למחרת היום איימה התובעת על אביו של שגן בשנית.

הנתבעים הדגישו כי זירות המסחר פועלות מכוח תיקון 42 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") וכי האופציות הבינאריות הוכרו כמכשיר פיננסי לגיטימי בתיקון לחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו.

הנתבעים פעלו על פי החוק והתקנות. כך, על פי תקנה 10(ב)(1) לתקנות זירת סוחר, החברה רשאית להפנות לקוחותיה למידע עובדתי בנוגע לנכס בסיס של מכשיר פיננסי, שהכין או פרסם גורם שאיננו החברה או מי מטעמה. זאת, בתנאי שההפניה היא כללית ומתמשכת; שבחירת המידע אינה על פי שיקול דעת החברה ושהמידע לא הוכן או פורסם לבקשת החברה.

זאת ועוד, החברה ומי מטעמה רשאיים לפרסם עבודות ניתוח בסייגים מסוימים המפורטים בתקנות. הנתבעים הדגישו כי סקירות השוק והמידע שהועברו לתובעת תואמים את ההוראות האמורות.

הנתבעים פעלו בתום לב תוך גילוי נאות של כל תנאי המסחר.

הנתבעים לא רימו את התובעת, לא הטעו אותה ולא הציגו בפניה מצגי שווא.

כמו כן, לא התעשרו הנתבעים על חשבונה של התובעת שלא כדין - כפי שבעת שהרוויחה התובעת לא התעשרה היא על חשבונם שלא כדין.

 

לעניין הטענה בנוגע לדיני הנאמנות - הבהירו הנתבעים כי לא שימשו כנאמנים.

 

באשר לטענת התובעת מכוח דיני השומרים - חובתה היחידה של החברה הייתה לשמור על כספי הלקוחות במצב בטוח.

אין לחברה אחריות באשר לאופן בו משתמשים הלקוחות בכספים במערכת המסחר.

הנתבעים לא יכולים היו לפעול ברשלנות שכן רק התובעת היא שביצעה את העסקאות. מכאן, גם אילו היו חלים דיני הנזיקין, היה לתובעת אשם תורם בשיעור 100%.

 

4. דיון והחלטה

א.המסגרת הנורמטיבית

טענתה של התובעת במסגרת כתב התביעה התייחסה, בין היתר, להפרה של חוק הסדרת הייעוץ ואף בסיכומים חזרה והתייחסה התובעת להוראות חוק זה.

יש להבהיר את המסגרת הנורמטיבית במסגרתה התנהלו זירות מסחר כגון אלה שהופעלו על ידי מנקס בתקופה הרלוונטית לתביעה, יולי 2015- אוקטובר 2015.

 

ביום 3.3.10 התפרסמה הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 40) (זירת סוחר לחשבונו העצמי) התש"ע – 2010.

בדברי ההסבר הכלליים נאמר כי בישראל מתקיימת פעילות ענפה במטבע חוץ ובנגזריו המתבצעת במתכונת מסחר מעבר לדלפק.

מרבית הפעילות מתבצעת במסגרת הבנקים והיא מפוקחת על ידי בנק ישראל.

בנוסף לפעילות זו, פועלות זירות המאפשרות למשקיעים לסחור מול מפעילי הזירה (דילרים) בנכסים פיננסים שונים. עיקר הפעילות בזירות אלה מתבצע על ידי משקיעים הפועלים בהיקפים כספיים נמוכים דרך אתרי אינטרנט ייעודים, אשר מצטטים באופן רציף מחירים לניירות ערך בהם מציעה הזירה לסחור.

עוד נאמר בדברי ההסבר, כי נכון למועד פרסום הצעת החוק נגישות לציבור הישראלי עשרות זירות, ביניהן כ- 20 זירות מקומיות, והפעילות המתקיימת בהן אינה זוכה למענה ברור בדין הקיים.

"מצב חוקי זה אינו רצוי ומן הראוי לקבוע הסדרה לגבי זירות אלה. הצורך בחקיקה בנושא זה מתחזק בשל העובדה שבישראל אין חקיקה המסדירה את פעילותם של יחידים וחברות כברוקר – דילר, בניגוד למצב בארה"ב ובאירופה."

לעניין הגדרת "זירת סוחר" - הובהר כי ההגדרה מתכוונת בעיקר לזירות המסחר באינטרנט בהן המשתמשים באתר סוחרים אל מול מפעילת האתר.

לעניין הגדרת "מכשיר פיננסי" - הוצע לקבוע כי המונח יכלול את כל סוגי המכשירים הפיננסים אשר מקובל לסחור בהם בזירת הסוחר. המונח יכלול את כל סוגי המכשירים הפיננסים הנסחרים באותו מועד בזירות הסוחר והוא מנוסח בצורה רחבה, כך שצפוי כי יכלול כל מכשיר פיננסי חדש אשר יסחר בעתיד בזירות הסוחר.

הוצע להסמיך את שר האוצר להרחיב את ההגדרה של "מכשיר פיננסי".

 

עניין מרכזי בהצעת החוק היה קביעה לפיה ניתן יהיה לנהל זירת סוחר רק בכפוף לקבלת רישיון לכך מאת רשות לניירות ערך (להלן: "הרשות").

תיקון 42 לחוק התקבל בכנסת ביום 8.6.2010.

ביום 26.11.14 פורסמו תקנות זירת סוחר ונקבע כי תחילתן של התקנות שישה חודשים מיום פרסומן – 26.5.15.

עם כניסת התקנות לתוקף – נכנס לתוקפו גם תיקון 42.

 

ביום 2.12.14 בסמוך לאחר פרסום התקנות פרסמה הרשות הודעה בה צוינו המועדים השונים לעניין קבלת תיקון 42 והתקנות.

בסעיף 1 נאמר על ידי הרשות כי המטרה העיקרית של התיקון "היא להסדיר את פעילותן של חברות המנהלות זירות סוחר, כאמור, ולהכפיפן לפיקוח אפקטיבי של הרשות".

 

בהודעת הרשות הובהרה הוראת המעבר הקבועה בתקנות בעניין הגשת בקשה לקבלת רישיון לניהול זירת סוחר.

נאמר, כי עד למועד תחילת התקנות, 26.5.15, תהא חברה אשר תגיש בקשה לקבלת רישיון לניהול זירת סוחר, רשאית להמשיך ולהפעיל את זירת הסוחר לאחר תאריך זה - כל עוד לא ניתנה החלטת הרשות בבקשת הרישיון.

הוראה זו נותנת, למעשה, הכשר להמשך התקשרות בין זירות המסחר, גם אלה העוסקות באופציות בינאריות, כמו מנקס לבין הלקוחות - עד לקבלת החלטה בעניין הרישיון.

 

מנקס הגישה בקשה בהתאם להודעת הרשות, כפי שעולה מנספח ג' לכתב התביעה.

רק לאחר שהתובעת הפסיקה את פעילותה באוקטובר 2015 התקבלה החלטת הרשות ביום 22.3.16 - שלא לאשר מסחר באופציות בינאריות בזירות סוחר בשל מאפייניהם.

בין היתר, נאמר בהחלטה "בשל מאפייני המכשיר ומאפייני הזירה, השירות דומה במהותו למשחק הימורים והמשך פעילות של אופציות בינאריות בזירות מפוקחות עלול לפגוע לא רק בלקוחות הזירות (כלל הלקוחות, לרבות לקוחות מתוחכמים) אלא במוניטין השוק בכללותו".

בהתאם להחלטה זו נדחו בקשות רישיון של חברות אשר כללו בבקשה מסחר אופציות בינריות.

ראה סקירה בעניין זה בת"צ 25717-10-13 שירה בר אור נ' איטריידר בע"מ.

בתקופה הרלוונטית לתביעה, עוד לפני שנדחתה בקשתה של מנקס לקבלת רישיון, חלו עליה ההוראות הקבועות בתקנות זירת סוחר.

תקנות אלה קבעו, בין היתר, בסעיף 10 כי חברה המנהלת זירה לא תיתן ייעוץ ללקוחות בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קניה או מכירה של מכשיר פיננסי שהיא סוחרת בו.

הסעיף נושא את הכותרת "איסור מתן שירותי ייעוץ וניהול תיקים".

איסור זה דומה במהותו לאיסור מתן ייעוץ השקעות ללא רישיון בניגוד להוראות חוק הייעוץ.

גם בחוק זה מוגדר "ייעוץ השקעות" כייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיות של השקעה, החזקה, קניה או מכירה של ניירות ערך או של נכסים פיננסים.

המוצרים הכלולים בהגדרת "מכשיר פיננסי" בחוק ניירות ערך - מכוחו הותקנו תקנות זירת סוחר – יכולים בהחלט להיות חופפים בחלקם להגדרת "נכס פיננסי" כהגדרתו בחוק הייעוץ. עם זאת, סביר כי כיום יכללו אופציות בינאריות בהגדרת המונח "מכשיר פיננסי" ולא בהגדרת המונח "נכס פיננסי" (ראה דיון בעניין זה בת.א 3982-06-15 תמר הר-עוז נ' Trade 24 Investment Ltdואח').

 

לגופו של עניין, מאחר והאיסור על מתן ייעוץ בהגדרה דומה קיים הן על פי תקנות זירת סוחר והן על פי חוק הייעוץ – יש לדון בשאלה העובדתית האם ניתן במקרה הנוכחי ייעוץ לגופו של עניין בניגוד לאיסור המצוי בכל אחת מההוראות לעיל.

 

ב.ההתקשרות בין הצדדים

בשלב ראשון יש לבחון את ההתקשרות בין החברה כזירת מסחר לבין התובעת כלקוחה ואת ההסכמות ביניהם.

 

בכתב התביעה נאמר על ידי התובעת כי עד לתחילת הפעילות במנקס היה כספה מושקע באפיקי השקעה סולידיים בחשבון השקעות של התובעת בבנק.

מדובר, כאמור, בין היתר, בכספים אותם חסכו היא ובעלה לאורך שנים בעבודה פיזית קשה.

התובעת ציינה כי היא ובעלה הם אנשים מחושבים שאינם נכנסים להרפתקאות פיננסיות.

במלך חודשים מאי ויוני 2015, בעקבות ייעוץ השקעות שקיבלה התובעת ולאור מצב שוק ההון אשר אופיין באותה עת בתנודתיות רבה - החליטה התובעת, כאמור, כי מרבית תיק ההשקעות יימכר והכספים יהיו בחשבון העו"ש, עד להתבהרות מצב השווקים העולמיים.

בסוף חודש יוני 2015 ראתה התובעת פרסום באתר האיטרנרט, וסברה לטענתה כי מדובר בחברת השקעות לגיטמית ויצרה איתה קשר לבירור ראשוני.

 

נראה כי התובעת החליטה למכור את תיק ניירות הערך שלה בהחלטה עצמאית שקיבלה.

פלד נשאלה בחקירתה הנגדית האם ידעה שהתובעת ניהלה את תיק ניירות הערך שלה לבד בבנק ותשובתה לכך הייתה חיובית.

התובעת עצמה, שהעידה אחריה, נשאלה האם ניהלה לבד את תיק ניירות הערך שלה בבנק לפני מכירתו. תשבותה לכך הייתה "זה לא רק אני, זה אני ויועץ ההשקעות שלי בבנק".

במייל אותו שלחה התובעת לנתבעים ביום 6.10.15 (נספח כ' לכתב התביעה) נאמר, בין היתר, "במהלך ארבע וחצי שנים שניהלתי את הכספים שלי בניירות ערך בבנק לבד לא הפסדתי סכום כזה".

גם מור העיד בתצהירו כי התובעת ציינה בפניו בשיחות הטלפון הראשונות כי ניהלה את השקעותיה בבנק הן באופן עצמאי והן על ידי יועץ השקעות בבנק.

 

בכל מקרה, ברור כי לתובעת ניסיון בניהול השקעות באופן עצמאי. לאותו ניסיון השקעות היה ללא ספק משקל משמעותי בקבלת ההחלטה לחפש אפיקי השקעה אחרים מאשר אפיק ההשקעות אותו ניהלה בבנק.

 

התובעת הדגישה בחקירתה הנגדית כי בעת ניהול תיק ההשקעות בבנק "אני הלכתי על דברים שהם סולידיים לא על דברים מסוכנים" (עמ' 16 לפרוטוקול).

התובעת אף העידה כי הפסידה בין 80,000 ל- 100,000 ₪ במהלך אותן 4.5 שנים בהן ניהלה את תיק ניירות הערך שלה בבנק.

התובעת נשאלה מדוע מכרה את תיק ניירות הערך אם רצתה לבצע השקעות סולידיות כגון המכשירים הפיננסיים אותם מציע הבנק: פק"מ ואגרות חוב של המדינה.

תשובתה לכך הייתה "מכרתי כי היו הפסדים והיועץ אמר לי תשמעי הולך להיות פה ירידות חדות וכדאי שתמכרי ומכרתי"(עמ' 18 לפרוטוקול).

 

עדות זו אינה סבירה.

אין כל בסיס ראייתי ואף אין היגיון בטענה כי קיבלה מיועץ השקעות בבנק מזרחי עצה לפיה "הולך להיות פה ירידות חדות" - כאשר כל כספיה היו מושקעים, לדבריה, ב"סולידי".

המסקנה הסבירה היא כי התובעת, אשר ניהלה גם באופן עצמאי את תיק ניירות הערך שלה והפסידה סכומים מסוימים במהלך ארבע השנים, אם כי לדבריה "בסופו של דבר זה התאזן", החליטה להפסיק את ההשקעות הסולידיות ולחפש אפיק השקעה בעל סיכוי לתשואה גבוהה יותר. זאת, עוד לפני שהתקשרה עם החברה.

 

בהקשר זה אמינה עלי עדותו של מור, אשר הצהיר בתצהירו כי התובעת הסבירה לו כי היא מעוניינת באפשרות של השאת תשואה גבוהה יותר מזו שהיא יכולה להשיג בבנק וכי לכן מכרה את תיק ניירות הערך שלה, עוד בטרם פנתה לחברה.

 

המסקנה בדבר חיפוש תשואה גבוהה יותר נתמכת בעצם העובדה שהתובעת פנתה למנקס בעקבות פרסומת שראתה באינטרנט.

התובעת העידה "אני ראיתי, קפץ לי במחשב, פרסומת של העניין של אופציות בינאריות והרמתי טלפון וענה לי איזשהו בחור שלא הבנתי... מה הוא אומר לי, ואז יצר איתי קשר מר עידן מור והוא סיפר לי סיפורים ומעשיות הוא פיתה אותי לכל הסיפור הזה. היום בדיעבד אני יודעת שהדבר השטותי שעשיתי שלא שאלתי אף אחד ולא פניתי לאף אחד" (עמ' 18 לפרוטוקול).

 

אף אם ניתן לקבל את טענתה של התובעת כי "קפץ" לה במחשב פרסומת של אופציות בינאריות, אין מקום לטענתה כי לא הבינה מה נאמר וכי מור "פיתה" אותה "לכל הסיפור הזה".

התובעת עצמה ציטטה בכתב התביעה מאתר האינטרנט של מנקס בו נאמר במפורש כי מדובר בזירת מסחר לאופציות בינאריות כאשר האופציה הבינארית מוגדרת באתר.

את הפרסומת בה נתקלה, לטענתה, לא צירפה התובעת לא לכתב התביעה ולא לתצהירה. לכן, אין גם בסיס לטענתה כי מדובר בפרסומת אגרסיבית או כי היה לה בסיס כלשהו להבין מהפרסום כי מדובר בחברת השקעות המנהלת השקעות עבור לקוחות.

 

אין גם מחלוקת בין הצדדים כי התובעת היא זו שפנתה למנקס.

לעניין זה אין רלוונטיות לשאלה מי דיבר איתה קודם – לירן, עובד אחר במנקס אותו ציין מור בחקירתו הנגדית, או מור עצמו.

מור הבהיר בתצהירו, כי אילמלא אישרה התובעת את תנאיי המסחר בזירה מהמחשב שלה לא הייתה יכולה להפעיל את החשבון ולסחור במערכת.

עדות זו לא נסתרה והיא אף עולה בקנה אחד עם דרך ההתקשרות המקובלת בזירות מסחר אלה ועם העובדה כי התובעת, גם לפי הגרסה לפיה ביצעה פעולות בהתאם לייעוץ שקיבלה, ביצעה את אותן פעולות במחשב האישי שלה (עמ' 29 לפרוטוקול).

לכן, ברור כי התובעת היא זו אשר אישרה במחשב האישי שלה את תנאיי השימוש הכוללים את תקנון מנקס.

 

התובעת נשאלה:

"ש.ואם אני אומר לך שאי אפשר להתחיל לסחור במערכת בלי לאשר את תנאיי השימוש מה תגידי על זה?

ת.אבל עובדה שזה מה שקרה... בוודאי שזה מה שקרה אני חתמתי רק על המסמך הזה (נספח י' – ד.ק.) ואני לא ראיתי שום תקנון." (עמ' 46 לפרוטוקול).

 

התובעת לא הכחישה כי ביצעה פעולת אישור לשם תחילת המסחר במחשב האישי שלה בביתה.

עדותה, לפיה חתמה רק על מסמך אחד ולא ראתה את התקנון – אינה סותרת את עדותו של מור לפיה לא ניתן לסחור בזירה מבלי שהתובעת אישרה את תנאיי השימוש במחשב האישי שלה.

בנסיבות אלה, כאשר מדובר על פעולת אישור אקטיבית, גם אם היא מפנה לתקנון על ידי קישור, יש לראות בתובעת כמי שמכירה את תנאיי השימוש וכמי שאישרה אותם – אף אם לא קראה אותם בפועל.

(להחלת ההלכה אשר נקבעה בע"א 36/99 יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר על חתימה על הסכם מקוון ראה החלטת כב' השופטת רונן בת"א 1963-05-11 מלכה נ' אווא פיננסי בע"מ. ראה גם פסק הדין בת.א 32929-01-11 מג'ד שייך נ' חברת פורקס פלייס בע"מ).

 

יתרה מזאת, התובעת חתמה, כאמור, ביום 10.7.15 על אישור הפקדה אותו צירפה לכתב התביעה כנספח י'.

במסמך זה אישרה התובעת כי ביצעה העברה בסך 500,000 ₪ מחשבונה מבנק מזרחי למנקס, מפעילת זירת המסחר, כדי להשתמש בכסף זה לשם ביצוע עסקאות בחשבונה בזירת המסחר אותה מפעילה החברה.

עוד אישרה התובעת במסמך כי היא "מודעת לכלל הסיכונים הכרוכים בביצוע עיסקאות מסוג ההעסקאות שמצויות בזירת המסחר ו כן אני מאשרת כי קראתי את תקנון השימוש בזירה והסכמתי לכל תנאיו וכן הסכמתי לכל תנאי הסכם הלקוח של הזירה".

התובעת העלתה אומנם טענות רבות באשר למצבה הבריאותי. אולם, התובעת לא טענה ואף לא הניחה תשתית ראייתית לטענה כלשהי לפיה אין היא כשירה לחתום על מסמכים וכי אין מקום לראותה כאחראית לתוצאות חתימתה.

 

אינני מקבלת גם כאמינה בדרך כלשהי את עדותה של התובעת לפיה סברה כי אישור ההפקדה הוא התקנון.

גרסה זו אינה עולה בדרך כלשהי עם האמור באופן מפורש במסמך. היא אף איננה סבירה על פניה - לאור העובדה כי מדובר במסמך קצר ביותר ולכן ברור כי לא מדובר בתקנון אשר אמור להסדיר את פעילות החברה.

 

בתקנון, אשר יש לראות את התובעת כמי שקראה אותו והסכימה לתוכנו לפי חתימתה על נספח י', נעשתה הפנייה מפורשת לתקנות זירת סוחר.

בסעיף 4.2 לתקנון נאמר כי "בשום מקרה החברה לא תפעל בתור סוכן/נאמן/ברוקר למענכה ולא תבצע עבורך עסקה במערכת".

בסעיף 4.3 לתקנון נאמר כי החברה "לא סיפקה בעבר ולא תספק בעתיד כל ייעוץ לאיזה מלקוחותיה ושום מידע שעשוי להימצא באתרה ולא יוכל להיחשב כייעוץ פיננסי לשום מטרה, תהיה אשר תהיה, והוא אינו עונה על הגדרת הייעוץ החלה בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות תשנ"ה – 1995... או בכל חוק אחר... ואין משום הפעילות באתר והנתונים המתפרסמים בו כל המלצה ללקוח ו/או חוות דעת החברה".

 

מנוסח האמור בנספח י' עולה במפורש כי התובעת העבירה כספים כדי שהיא תשתמש בהם לביצוע העסקאות בזירה אותה מפעילה החברה.

אין במסמך כל איזכור לייעוץ השקעות אשר יינתן על ידי החברה המפעילה את הזירה.

עולה מהמסמך כי מי שעושה שימוש בכספים לשם ביצוע העסקאות - הוא הלקוח אשר מפקיד את הכספים.

גם עיון בתקנון מבהיר באופן חד משמעי כי לא יינתן על ידי החברה כל ייעוץ השקעות ללקוח.

מכאן עולה, כי לא היה במסמכים עליהם חתמה התובעת והופנתה אליהם כדי ליצור כל מצג בדבר מתן ייעוץ.

המסמכים מדברים בעד עצמם ואין כל מקום לטענתה של התובעת, כי מור היה צריך לומר לה שאין החברה רשאית לתת ייעוץ השקעות וכי הדבר קבוע בתקנון (סעיף 17 לתצהיר התובעת).

לאור כל האמור לעיל, אין כל רלוונטיות לטענתה של התובעת, גם אם הייתה נכונה, כי לא הייתה מתקשרת עם מנקס בהסכם לפתיחת חשבון, אילו הייתה מודעת לאמור בתקנון.

 

אינני רואה גם כל מקום לטענתה של התובעת לפיה עובדי החברה שכנעו אותה להעביר סכומי כסף גדולים לחשבון.

התובעת הכחישה את דבריו של מור לפיהם ביקשה להעביר סכום של 1.3 מיליון ₪ לחשבון וכי מור הבהיר לה כי בשלב ראשון תעביר רק חצי מיליון ₪ ולפי התוצאות יחליטו מה לעשות הלאה.

התובעת אישרה אומנם בחקירתה הנגדית כי אמרה למור שיש לה בחשבון בבנק סכום של 1.3 מיליון ₪ (עמ' 25 לפרוטוקול). אולם, לדבריה, לא ביקשה להעביר את מלוא הסכום לחברה ואת הסכום של חצי מיליון ₪ העבירה כי מור אמר לה לעשות כך.

 

אינני סבורה כי התובעת העבירה את הסכום של 500,000 ₪ לחברה רק על בסיס אמירה של מור, ללא שיקול דעת מצדה.

מור שוחח עם התובעת לאחר שהועבר על ידה סכום של 30,000 ₪.

מור העיד, ועדות זו עולה בקנה אחד עם עדותה של התובעת, כי נאמר לו על ידה כי היא ניהלה את תיק ההשקעות שלה באחד הבנקים "היא טענה שהיא ניהלה אותו במו ידיה". לאור זאת, העיד מור, "ברגע שיש לי עסק עם לקוחה מושכלת או.קי? אני יכול לשבת ולדבר איתה על סכומי השקעה גבוהים יותר".

מור אישר באופן גלוי לחלוטין כי דיבר עם התובעת על השקעת סכום גדול יותר מאשר 30,000 ₪ "כן, אני לרגע לא אומר שלא". עם זאת, העיד מור כי התובעת עצמה אמרה שהיא רוצה להשקיע את הסכום של 1.3 מיליון ₪ שהיה לה בבנק וכי הוא אמר לה "את לא יכולה בהתחלה... היא אמרה לי תקשיב היה לי עתיד היה לי עבר מסחר כזה או אחר. אמרתי לה תתני לי לבדוק מה ניתן לעשות".

 

אף אם התובעת לא דיברה עם מור על אפשרות להשקיע את כל הסכום של 1.3 מיליון ₪ שהיה בחשבונה בבנק, הרי ברור כי לא ביקשה להתקשר עם החברה כדי להפנות חלק מתיק ההשקעות אותו סגרה בבנק על מנת לקבל תשואות גבוהות יותר - בסכום של 30,000 ₪ בלבד.

 

אמינה עלי גם עדותו של מור כי התובעת ציינה בפניו את העובדה כי ניהלה בעצמה השקעות בבנק וכי לכן היא יכולה לסחור גם בסכומים משמעותיים בזירת המסחר אליה בחרה לעבור.

לכן, סביר והגיוני כי מור בירר מספר מסלולי השקעה בסכומים של 100,000, 250,000 וחצי מיליון ₪ וכי התובעת "היא במו ידיה בחרה את ההטבה של החצי מיליון".

 

התוצאה היא כי אין בסיס לטענתה של התובעת בתצהירה לפיה המשיך מור ללחוץ עליה להפקיד כספים נוספים לאחר שהפקידה 30,000 ₪, שכן "ככל הנראה חש כי מצא טרף קל" (סעיף 24 לתצהיר).

אינני מקבלת אף את עדותה של התובעת כי נאמר לה במפורש בשיחות שקיימה עם מור בסמוך לאחר פנייתה לחברה, כי החברה תנהל עבורה את החשבון ותבצע את הפעולות.

בתצהירה העידה התובעת כי מור אמר לה "כי הם ילוו אותי במהלך כל המסחר ובפועל הם אלה שיורו לי מה, מתי ואלו פעולות לעשות".

לאחר מכן העידה התובעת כי הייתה משוכנעת, וכך גם הבהיר לה מור, כי הוא זה שישלוט בפועל על ביצוע ההוראות ויתדרך אותה איך להיכנס לחשבון ואלו פעולות לבצע.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי נאמר לה על ידי מור "אני מנהל לך את לא צריכה לעשות כלום אני פותח לך את החשבון ואני מנהל לך את הכל" (עמ' 20 לפרוטוקול).

 

נראה כי בסמוך לפתיחת החשבון אכן דובר על ליווי ותדרוך בקשר לביצוע הפעולות - ולאו דווקא על ייעוץ וניהול חשבון באופן מפורש.

אין לכן לראות בתובעת כמי שהניחה תשתית ראייתית לטענתה בדבר הטעייה או חוסר תום לב בשלב ניהול המו"מ וההתקשרות בהסכם עם החברה.

 

ג.התנהלות הצדדים לאחר ההתקשרות

קביעותיי לעיל בדבר ההתקשרות בין התובעת לבין החברה – רלוונטיות לשלב קיום המ"מ; אישור תנאי השימשו במחשב והחתימה על נספח י'.

בהקשר זה יש להדגיש, כי אף אם יש לראות את התובעת כמי שקראה את הוראות התקנון מכוח אישור תנאי ההצטרפות במחשב והחתימה על נספח י' למרות עדותה כי לא קראה את התקנון בפועל– הרי שאין ספק כי התובעת חתמה ואישרה את האמור במפורש בנספח י' שלא בדרך הפנייה לתקנון "הנני מודעת לכלל סיכונים הכרוכים בביצוע עסקאות מסוג ההעסקאות שמוצעות בזירת המסחר".

 

יש לבחון עתה את האירועים שהתרחשו בפועל בתקופת ניהול חשבונה של התובעת אצל החברה לאחר שלב ההתקשרות.

יש לקבל את טענתה של התובעת כי הנתבעים סיפקו לה בפועל שירותיי ייעוץ וניהול תוך הפרה של הוראות הדין השונות שצוינו לעיל.

 

 

*הקורלציה בין הוראות המסחר לבין שיחות הטלפון בין הח ברה לתובעת

בכתב ההגנה נאמר, כאמור, כי מור הוא מאמן מסחר בחברה ואין הוא עונה להגדרת עובד בכיר או נושא משרה.

נאמר, כי החברה מעניקה שירותי הדרכה ללקוחותיה כדי שיבינו כיצד פועל זירת המסחר.

כמו כן, מעבירה החברה ללקוחות סקירות שוק ומפנה אותם לאתרים כלכליים. אולם, אין היא נותנת ללקוחות הוראות כלשהן.

החברה אף ציינה כי אין היא מסתירה את העובדה כי היא הצד הנגדי לעסקאות .

גם בתצהירו חזר מור וטען כי שימש כמנהל מסחר בחברה ותו לאו.

הקשר, לדבריו, בינו לבין התובעת התנהל באופן הדדי: התובעת הייתה מתקשרת לחברה כדי לשאול שאלות בקשר לסקירות שוק אשר הועברו אליה במייל ונציגי החברה היו יוצרים איתה קשר מעת לעת, כמו עם שאר לקוחות החברה.

מור שימש כמאמן מסחר הדריך את התובעת כיצד לתפעל את חשבונה וכיצד לבצע עסקאות – לפתוח ולסגור פוזיציות במערכת המסחר.

 

תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם הפעילות המסיבית העולה מהמסמכים אשר צורפו על ידי התובעת הן לכתב התביעה והן לתצהירה.

התובעת צירפה לכתב התביעה את נספחים י"א ו-י"ב - קובצי אקסל של פעולות המסחר אשר בוצעו בחשבון המסחר הראשון והשני אצל החברה כפי שהודפסו מחשבונה של התובעת בחברה.

 

בכתב התביעה אף צוין כי בפרק הזמן בין העברת חצי מיליון ₪ לחשבון המסחר הראשון - עד יום 10.7.15 בו חתמה התובעת על נספח י' – בוצעו בחשבון הראשון, שהוא החשבון המרכזי, 31 פעולות מסחר ביום 9.7.15 ו- 10 פעולות ביום 8.7.15.

ביום 8.7.15 בוצעו 10 פעולות מסחר בין השעה 14:41 ל- 14:49.

ביום 9.7.15 בוצעו בחשבון 29 פעולות בין השעה 17:22 ל- 17:48.

כל הפעולות למעט 2 פעולות מסחר ביום 9.7.15 בוצעו אחת אחר השנייה.

התובעת ציינה כי פעולות המסחר בוצעו במקבצים של ימים בודדים כאשר באותם ימים בוצעו הפועלות אחת אחרי השנייה, לאחר שהנתבעים יצרו עמה קשר עם הנתבעת ותדרכו אותה איזה עסקאות לבצע.

 

התובעת אף צירפה כנספח י"ג – תדפיסי שיחות יוצאות ממכשיר הפלאפון של התובעת בזמנים הרלוונטים.

התובעת ציינה כי מתדפיסים אלה עולה כי בימים ובשעות בהם בוצעו פעולות המסחר בשני החשבונות - לא היו שיחות של התובעת למנקס.

התובעת הדגישה כי האינטרקציה בינה לבין מור הייתה מאוד חזקה.

טענה זו עולה אכן בקנה אחד מהשוואת תדפיסי השיחות הנכסות - לפעולות שבוצעו.

לתצהירה צירפה התובעת כנספחים 4 ו- 5 את פעולות המסחר שבוצעו בשני החשבונות, כפי שהודפסו מחשבונותיה במנקס.

התובעת אף צירפה לתצהירה כנספחים 7-11 את פירוט השיחות הנכנסות אשר התקבל על ידה לאחר הגשת התביעה.

כפי שציינה התובעת בסיכומים, למעלה מ- 90% מהוראות המסחר הוזנו בחשבונות התובעת במהלך שיחות טלפוניות עם נציגי החברה.

לסיכומים צורף כנספח א' פירוט מועדי שידור הוראות מסחר ופירוט מועדי שיחות נכנסות - המהווים ריכוז הנתונים שנכללו בנספחים 4-5 לתצהיר התובעת.

כבר מהשיחה הנכנסת הראשונה שהתקיימה בין החברה לבין התובעת ביום 7.7.15 עולה כי קיימת התאמה בין ביצוע שלוש פעולות בין השעה 17:42 ל- 17:48 - לבין שיחה מאת החברה אל התובעת אשר החלה בשעה 17:23 ונמשכה כ- 38 דקות.

 

מור אישר בחקירתו הנגדית כי סביר ששיחה זו התקיימה עם התובעת על ידו.

"שיחה ארוכה זה בדרך כלל אני" (עמ' 116 לפרוטוקול).

נאמר למור כי במקביל לשיחה זו מתבצעות פעולות ובסמוך לסיום הפעולות השיחה מתנתקת:

ש.אז זאת אומרת שאתה היית איתה בזמן אמת שהיא עשתה פעולות על הקו?

ת.... או.קיי אני, שוב פעם, זה הגיוני שזה קרה באותו זמן אבל או.קיי,

ש.יכול להיות שמישהו אחר היה איתה על הקו?

ת.38 דקות קשה לי להאמין

ש.אז אתה?

ת.סביר להניח שכן.... אני לא יכול לתת לך תשובה חד משמעית... אבל 38 דקות זה כנראה שיחה שלי" (עמ' 118 לפרוטוקול).

 

ביום 8.7.15 - ניתנו 10 הוראות מסחר בין השעה 14:41 ל- 14:49.

במקביל קיימת שיחה נכנסת בשעה 14:38:39 כאשר משך השיחה הוא כ-14 דקות.

מור נחקר אף לגבי שיחה זו.

ונאמר לו כי שתי דקות לאחר שניתנו מספר הוראות התקשר מור לתובעת ושתי דקות לאחר שהסתיימו ההוראות - גם השיחה הסתיימה.

בתשובה לשאלה זו הופיעה לפתע טענה חדשה, שאין לה זכר בכתב התביעה או בתצהירי מי מהנתבעים, לפיה אתר החברה עובד על GMT ולכן מדובר למעשה בהוראות שניתנו כשעתיים או שלוש לפני השעה המצוינת בתדפיס החברה.

מעבר לעובדה כי מדובר בטענה כבושה ללא כל בסיס ראייתי, שהיא בגדר הרחבת חזית מוחלטת, הרי שהיא נסתרת מהנתונים עצמם:

כפי שציינה התובעת בסיכומים, העיד מור כי לקוח שמצטרף לחברה צריך בשלב ראשון לדעת איך מפעילים את המערכת באופן טכני.

על פי פלט השיחות אשר צורף כנספח 8 לתצהירה של התובעת, השיחה הראשונה התקבלה לטלפון הנייד של התובעת ביום 7.7.15 שעה 16:41 ונמשכה כ- 18 דקות.

בהתאם לנספח 7 לתצהיר התובעת, בחלוף כ-25 דקות מתום השיחה הנ"ל התקיימה שיחה נוספת מאת החברה לטלפון הביתי של התובעת.

שיחה זו היא אותה שיחה של 38 דקות לגביה אישר מור כי הוא ניהל אותה עם התובעת.

הוראת המסחר הראשונה ניתנה ביום 7.7.15 בשעה 17:42 כפי שעולה מנספח 4 לתצהיר התובעת שהודפס מספרי החברה.

אותה הוראה ניתנה בעת שיחה של מור עם התובעת במהלכה ניתנו, כאמור, שתי הוראות נוספות.

אם נאמץ את גרסתו החדשה של מור בעניין שעון גריניץ, הרי שההוראה ניתנה לכאורה שעתיים שלוש קודם לכן, כלומר, 15:42. בשעה זו התובעת טרם פתחה חשבון ואף לא קיבלה כל הסבר בדבר השימוש במערכת אשר ניתן לה על ידי מור בשלב מאוחר יותר.

אין לכן כל בסיס לטענה העומדת בסתירה ברורה לשעות שצוינו בחשבונה של התובעת.

הנתבעים לא העלו כל טענה באשר לשעות שצוינו במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת כנספחים 4

ו- 5 עד למועד הדיון (מסמכים אשר הודפסו כפי שהופיעו בחשבון התובעת בחברה).

 

אותה התאמה בין שעת ביצוע הפעולות לבין שעת כניסת שיחות מאת החברה - קיימת בחלק הארי של המועדים הנוספים בהם ניתנו הוראות מסחר.

 

התאמה זו תומכת בגרסתה של התובעת בדבר קבלת הנחיות.

אין לקבל כסבירה את עדותו של עטיה לפיה העובדה כי הפעולות, לגביהן נטען בחקירה הנגדית שבוצעו ב- GMT, חופפות באופן מדויק לשיחות הנכנסות מאת החברה לתובעת – היא עובדה מקרית בהחלט (עמ' 222 לפרוטוקול).

יש לציין בהקשר זה כי עטיה, אשר אף הוא לא העלה בתצהירו כל טענה בעניין זה, נכח במהלך עדותו של מור בה עלתה לראשונה הטענה בעניין GMT.

 

ביום 9.7.15 – ניתנו 29 הוראות בין השעה 17:22 – 17:48.

לפני כן קיימת שיחה נכנסת בשעה 17:02:49 אשר נמשכה כשעה ו- 54 דקות.

על מנת לתאר את תפקידו בחברה כמאמן מסחר וכמי שמעדכן את הלקוחות בסקירת שוק והפניה לאתרים כלכליים - התייחס מור בתצהירו לפוזיציות שנפתחו על ידי התובעת ביום 9.7.15.

לדבריו, "לשם סיבור האוזן" פרסמה אפל דוח לרבעון השני לשנת 2015 אשר היה דוח מוצלח.

ביום 9.7.15 לאחר שיחת עדכון בעניין זה עם התובעת החליטה התובעת, לדברי מור, לפתוח פוזיציה על אופציית אפל עם תאריך פקיעה ליום 24.7.15 בהשקעה של 75,000 ₪.

בחקירתו הנגדית של מור הסתבר שאין לדברים אלה כל בסיס עובדתי.

לכן, לא ניתן להתייחס לשיחה הארוכה אותה ניהל מור עם התובעת במקביל לפתיחת פוזיציות על ידי התובעת, כשיחת עדכון בעניין דוח אפל.

כפי שעולה מת/2, אשר הוצג למור במהלך החקירה הנגדית, אפל פרסמה דוחות כספיים רק ביום 21.7.15.

מור נשאל האם קיבל סקירת שוק ממחלקת האנליזה לגבי דוח אותו פרסמה אפל לרבעון השני ותשובת הייתה חיובית.

מור נשאל במפורש:

"ש.או ב- 9/7 או ב- 8/7 אמרת לה ב' שימי לב אפל פרסמה ... דוח חיובי תקני תפתחי פוזיציה?

ת. לא, לא אתה מכניס מילים פה לפה זה לא לענייין

ש.אז מה היה. אז מה עשית...?

ת.מה שהיה זה שהתקשרתי אליה, או.קיי, על מנת ל עבור איתה על סקירת השוק שהייתה באותו יום... בנוסף ברגע שזה הסברתי לה ואמרתי לה את יכולה לראות שגם אפל פרסמה דוח חיובי, הנתונים מובאים לך כאן. באותו יום היא פתחה המון עסקאות לא רק את העסקה של אפל... ואני יכול לשבת וזה מותר לי לשבת ולהסתכל ולהקריא נתון עובדתי בשטח".

מור חזר וטען "אני דיברתי על הדוח שפורסם וציינתי את המובן מאליו שזה מה שקרה" (עמ' 79 לפרוטוקול).

לאור תשובה זו נאמר למור:

"ש.כשאני אומר לך שאפל פרסמה את הדוחות באותו זמן רק ב- 21 ביולי לא ב-9 ליולי או.קי?"

 

בעקבות שאלה זו התעורר דיון בין עורכי הדין באשר לקבילות המסמך.

אין ספק שהמסמך שהוגש, ת/2, הינו מסמך רשמי של רשות ניירות ערך האמריקאית המתייחס לאפל ומציין את מועד פרסום הדוח כיום 21.7.15.

בהמשך לדברים אלה, שאל מור את ב"כ התובעת "אתה יודע מה זה דוחות מקדימים... יש, או.קי אני גם יכול להסביר את זה, יש דבר שנקרא פרי מרקט וישנם דוחות מקדימים שיוצאים, או.קיי? אני משער, שוב פעם שבססתי את זה על סמך הדוחות המקדימים... אגב הדוח של אפל אכן יצא חיובי ואגב העסקה הזו הייתה עסקה שכביכול הרוויחה, שוב זה לא שיעצתי לה להיכנס אליה או לא" (עמ' 82-83 לפרוטוקול).

 

ב"כ התובעת הפנה את מור לרשימת הדיווחים בת/2 ממנה עולה כי הדיווח הקודם של אפל פורסם

ביום 10.6 וכי הדוח המקדים הוא הדוח שפורסם ביום 21.7.

מור ענה "אתה מדבר כאן בצורה שהיא לא נכונה".

מור נשאל על ידי בית משפט האם הוא יכול להעיד לפרוטוקול איזה דוח הוא ראה "האם אדוני ראה דוח שפורסם או דוח מקדים? כי פעם ראשונה אנחנו שומעים עכשיו על דוח מקדים?"

בשלב זה ענה מור כי הוא לא זוכר ספציפית את הדוח שראה. אבל, אם הוא מדבר עם לקוחה על דבר מסוים ונותן לה סקירת שוק הוא מדבר איתה על מקור מוסמך.

מור נשאל פעם נוספת על ידי בית משפט "מה ראית... מה ראית מול העיניים באותו יום?"

בסופו של דבר השיב מור "אין לי, אני לא זוכר את זה... אני יודע מה היה עכשיו ב- 7 לפני שנה וחצי שנה וקצת אחורה... אני רואה אלפים של דוחות כאלה על בסיס יומי, זה לא ריאלי לשבת ולשאול אותי נקודתית מה היה באותו יום... אני לא יודע אם הדוח הספציפי הזה היה דוח שראיתי של אפל או שלא יכול להיות שהקראתי למזכירה אבל כן יש לי גישה לאתרי כלכלה.. גם גלובס גם כלכליסט... אני לא יודע בדיוק מאיזה מקור מידע התבססתי עליו או באיזה מקור מידע ציינתי כלפיה " (עמ' 83-85 לפרוטוקול).

ב"כ התובעת ציין בפני מור כי כל הדיווחים, גם באתרים ההישראלים לרבות דה-מרקר, גלובס וכלכליסט בעניין אפל - היו רק ב- 21.7 ולא ב- 9.7.

 

מכל האמור לעיל, עולה באופן חד משמעי כי לעדותו של מור בתצהיר המתייחסת ספציפית לדוח אפל, כבסיס לטענתו הכוללת לפיה שימש רק כמאמן מסחר והעביר לתובעת סקירות כלכליות – אין בסיס וכי לא היו דוח וסקירות כלכליות בעניין אפל ביום 9.7.15.

 

כךגם בהמשך, ביום 21.7.15 ניתנו 15 הוראות בין השעה 16:39 ל- 16:50.

קיימת שיחה נכנסת ב- 16:31:58 כאשר משך השיחה הוא כ- 19.34 דקות.

מור אישר בחקירתו "אני הייתי הבן אדם שדיבר איתה" (עמ' 86 לפרוטוקול).

גם בקשר לשיחה זו ולהוראות המסחר שניתנו במהלכה, טען מור כי נתן לתובעת במהלך השיחה עדכון, לפיו חברת יאהו פרסמה דוח שלילי ובעקבות אותו עדכון רכשה התובעת אופציות מכר על מניות יאהו (סעיף 57 לתצהיר).

מנספח י"א לכתב התביעה עולה כי בחשבון התובעת לא בוצעה כל עסקה בקשר לחברת יאהו ביום 21.7.15 אלא ביום 9.7.15.

הדוחות הכספיים של יאהו פורסמו ביום 7.8.15 כפי שעולה מת/3.

בחקירתו הנגדית קרא מור את הסעיף בתצהיר ואמר "אני לא בטוח אם זה היה דוח כספי.

ש.אז איזה דוח זה היה?

ת.אני לא יודע, אני לא זוכר"

מור הופנה להוראות המסחר שניתנו ביום 21.7 ולעובדה כי אין פעולה הקשורה ליאהו וכי העסקאות בגינן הרוויחה התובעת באותו יום הן עסקאות של עלי בבא.

בשלב זה עלתה גרסה חדשה לפיה יאהו ועלי בבא הם בבעלות אותם בעלים.

"ליאהו יש 15% בעלי בבא אם אני לא טועה"

בסופו של דבר, אישר מור כי ייתכן שהאמור בתצהירו "אז יכול להיות שזה טעות, טעות אז אני לא יודע" (עמ' 89 לפרוטוקול).

 

ביום 7.8.15 ניתנו 19 הוראות מסחר בין השעה 15:12 ל- 15:27.

התובעת ציינה בתצהירה כי בבוקרו של אותו יום, שהיה יום שישי, התקשר אליה מור ונתן לה הוראות לפתוח את העסקאות בשעה 15:10 ולא יאוחר מ- 15:30.

מאחר וההוראות היו לביצוע בעוד מספר שעות רשמה את ההוראות אותן הכתיב לה על מחברת שהייתה ברשותה (נספח י"ד לכתב התביעה).

עוד העידה התובעת כי מור תדרך אותה כי כל פעולה צריכה להיות על סכום של 25,000 ₪ כל אחת. עוד אמר לה מור כי אם המערכת לא תאפשר לה לבצע זאת היא צריכה לפצל כל פעולה למספר הוראות.

במסמך עצמו מצוינות פעולות בסכום של 25,000 ₪ ופעמיים הסכום של 10,000 ₪.

התובעת ציינה כי לא הצליחה לבצע את כל העסקאות אותן הורה לה מור לבצע.

בחקירתו החוזרת התייחס מור באופן מפורש למסמך זה.

לדבריו, ביום שלפני הדיון ראה את המסמך אותו התובעת כתבה כביכול בעצמה בכתב ידה "שמתאר שהנה פה לקחתי נתנו לה עסקה על 25 אני לא יודע אם זה הייתי אני או מישהו אחר במסמך הספציפי הזה..." (עמ' 160 לפרוטוקול).

בהמשך נאמר על ידי מור "זה לא הגיוני שאני אתן סכום של 25,000 ₪ לעסקה, זה לא הגיוני שאני בכלל אתן עסקה, אבל אם כבר אתם רצים עם הכיוון הזה

"ש.שאתה תיתן כן?

ת.אני מעולם לא אתן עסקה של 25,000 ₪ שאי אפשר לבצע אותה טכנית במערכת זה לא הגיוני". (עמ' 161 לפרוטוקול).

משהופנה מור לדברים שנאמרו על ידו "שאני אתן" השיב "לא, אבל אמרתי, לכאורה אל תנסה לסלף

את השפה שלי".

אין בדברים אחרונים אלה כדי לאיין את ההתייחסות הספונטנית של מור לפיה: "לקחתי" "נתנו לה עסקה " ו"אני אתן".

 

עדות זו, יחד עם העובדה כי הפעולות בוצעו ביום שישי אחר הצהרים כאשר קיים תיעוד לשיחה נכנסת בשעות הבוקר – תומכות בגרסתה של התובעת באשר לרישום שבוצע על ידה ביום 8.7.15 על פי הנחיות מור.

 

בכל האמור לעיל, יש תשתית ראייתית ראויה לפיה ניתן לקבוע את אמינות גרסתה של התובעת בדבר ביצוע הוראות מסחר על ידה - על בסיס נתונים, ייעוץ והכוונה שקיבלה ממור.

מנגד - אין כל בסיס לטענת הנתבעים כי אותן שיחות ארוכות אשר נוהלו עם התובעת במקביל או בסמוך למתן הוראות היו במסגרת תפקידו הטכני של מור כמאמן מסחר.

זאם, גם אם נפחית מזמן השיחות את הזמן אשר הקדיש מור לשיחות אישיות שנועדו לדבריו "כדי ליצור כימיה עם הלקוחה ולדבר איתה" (עמ' 69 לפרוטוקול).

בהקשר זה יש לציין, כי יצירת אותה "כימיה" עם הלקוחות נועדה לשמש בסיס לאמון אשר יאפשר מתן הנחיות לביצוע הוראות מסחר רבות ככל האפשר – כפי שאכן אירע במקרה הנוכחי.

 

יש לקבל כאמינה גם את גרסתה של התובעת לפיה ניתנו לה הוראות מסחר על ידי עטיה.

התובעת תיארה בתצהירה את ההוראות שניתנו לה על ידי מור ביום 7.8.15, כאשר סמוך לאחר ביצוען של ההוראות התקשר אליה משה ממנקס ואמר לה כי כל העסקאות הפסידו.

לדבריה, התקשר אליה מור באותו יום התנצל על ההפסד והבטיח לה כי הטיפול עובר "למחלקת שיקום תיקים".

עוד נאמר לה על ידי מור כי מי שיצור איתה קשר יהיה עטיה.

התובעת העידה בתצהיר כי ביום 10.8.15 יצר איתה עטיה קשר והבטיח לה כי עתה, כאשר התיק נמצא במחלקת שיקום תיקים - התיק ישוקם ואף יווצרו לה רווחים נוספים.

בהמשך התצהיר תיארה התובעת חילופי מיילים בינה לבין עטיה.

ביום 19.8.15 יצר משה קשר עם התובעת ותדרך אותה, לדבריה, אלו פעולות לבצע וכך המשיכה שיטת הפעילות גם בימים הבאים.

התובעת העידה כי ניסתה להשיג את מור ועטיה והתקשרה אליהם וכי הם חזרו אליה והרגיעו אותה.

במקביל לפניות אלה נשלחו על ידי התובעת מיילים נוספים.

ביום 13.10.15 התקשרה התובעת מיוזמת לעטיה על מנת להתלונן על מצוקתה בשיחה שארכה כשש דקות.

בהמשך היום יצר איתה עטיה קשר נוסף והכתיב לה עסקאות שעליה לבצע.

התובעת תיארה שיחה שהתנהלה בעניין זה וציינה כי ביצעה בסופו של דבר 5 עסקאות: 3 הפסידו ו-2 הרוויחו.

כמו כן, ציינה התובעת כי ביום 20.10.15 אחר הצהריים יצר איתה עטיה קשר בעת ששהתה בבית חברתה פלד.

עטיה אמר לה שיש לו מספר עסקאות טובות עבורה וביקש שתרשום כדי שתבצע אותן.

תרשומת העסקאות שניתנו לה על ידי עטיה באותו יום צורפה כנספח כ"ה לכתב התביעה.

 

בשלב ראשון, יש לציין כי בכתב ההגנה נטען כי עטיה איננו עובד בכיר ואף איננו נושא משרה בחברה.

בתצהירו טען עטיה כי הוא שימש כאחראי מאמני מסחר ולא היה עובד בכיר בחברה.

עם זאת, בחקירה הנגדית העיד עטיה כי הוא מנהל מחלקת מאמני מסחר. (עמ' 169 לפרוטוקול).

לאחר מכן נשאל עטיה:

"ש. ...רק אני אבין אתה כמו סמנכ"ל בחברה? מנהל מחלקה?

ת.נכון". (עמ' 173 לפרוטוקול).

מכאן עולה בבירור כי עטיה היה כפוף ישירות למנכ"ל החברה שוגן.

שוגן הגיש אומנם תצהיר מטעמו אך הוא בחר שלא להתייצב לדיון והחברה העידה את עטיה על תצהירו.

 

עטיה טען בתצהירו באופן כללי כי התובעת היא זו שביצעה את כל עסקאותיה וכי כל האיזכורים המתייחסים להעתקי רישומים של הוראות אשר נמסרו לה לכאורה על ידי נציגי החברה – אינם אמת.

עטיה אישר כי מור יצר קשר עם התובעת ואף עם לקוחות אחרים אשר עיסקותיהם לא צלחו ביום 7.8.15, אך מעולם לא פעל בתיקה.

הוא עצמו יצר קשר עם התובעת ואמר לה כי החברה מנסה למצוא פתרון עבורה כדי לנסות ולהרוויח מחדש. אולם, פנייה זו הייתה לפנים משורת הדין שכן ההפסדים נוצרו בעקבות פעילותה של התובעת.

גם עטיה חזר וטען כי התובעת קיבלה סקירות שוק והדרכות טכניות בלבד.

עטיה לא התייחס באופן ספציפי לשיחות ולמועדים אותם ציינה התובעת בתצהירה.

בחקירתו הנגדית אישר עטיה כי הטיפול בתיק התובעת עבר אליו "לדעתי בגלל הטענות של הלקוחה".

עוד אישר עטיה כי שמע על התובעת שכן השקעתה הייתה מעל הממוצע (עמ' 170 לפרוטוקול).

עטיה העיד כי "... באיזשהו שלב החלטתי לקחת את המושכות לידים וגם ליצור איתה קשר ולהבין ולשמוע ולראות וזהו, והיא הגיעה אלי" (עמ' 172 לפרוטוקול).

עטיה הכחיש אומנם כי הכתיב לתובעת פעולות לביצוע, אך אישר למעשה כי מור העביר אליו את הטיפול באוגוסט 2015 וכי דיבר עם התובעת, אם כי לדבריו היו שיחות בודדות.

עטיה אישר למעשה בעדותו כי קיימת בחברה "מחלקת שיקום תיקים", ביטוי לגביו העידה התובעת כי נמסר לה על ידי עטיה בשיחה שהתקיימה ביום 10.8.15.

עטיה הבהיר כי מדובר, למעשה, במחלקה של איש אחד שהיא מחלקה שלו (עמ' 200 לפרוטוקול).

עטיה אישר כי לקראת סוף הפעילות רק הוא דיבר עם התובעת.

עטיה טען כי מדובר בשיחות טלפון ארוכות בהן שמע מהתובעת טענות והכפשות "ופשוט לא רציתי לנתק את השיחה... בסופו של דבר אתה לא יכול לנתק שיחה ללקוח בפנים" (עמ' 227 לפרוטוקול).

עטיה אישר כי ניהל שיחה עם התובעת ביום 13.10.15 שארכה כשעה ואף את השיחה אשר ניהל עם התובעת כאשר שהתה בבית חברתה ביום 20.10.15.

עם זאת, טען עטיה כי אין כל קשר בין המציאות לבין הדברים שרשמה התובעת על נספח כ"ה לכתב התביעה.

 

מכאן עולה, כי למרות שלא הייתה התייחסות מפורשת של הטעיה לשיחות ולמועדי השיחות אותן ציינה התובעת בתצהירה כשיחות אשר ניהלה עם עטיה – אישר עטיה את עצם השיחות ואת משכן, אך הכחיש קשר כלשהו בין הרישומים שנעשו על ידי התובעת לבין דברים אשר נאמרו על ידו.

 

עדיפה עלי גרסתה של התובעת בדבר קבלת הוראות מעטיה בשיחות הטלפון - על פני גרסתו של עטיה לפיה הפעולות אשר נרשמו על ידי התובעת, לטענתה, בעקבות הוראות שניתנו לה על ידו במועדים ובזמני שיחות טלפון שאושרו על ידו – אינן אלא בגדר "נתונים שהיא מקבלת בסקירה. אנחנו נותנים את המידע ללקוח, זה שהיא החליטה לרשום את מה שהיא רשמה, אז היא רשמה" (עמ' 230 לפרוטוקול).

 

*המיילים אותם שלחה התובעת בזמן אמת

תמיכה בעדותה של התובעת בגרסת קבלת הייעוץ ניתן למצוא באופן מפורש במיילים אשר שלחה התובעת לנתבעים – אותם לא טרח מי מהנתבעים להכחיש בזמן אמת.

גם האמור במיילים אלה אינו עולה בקנה אחד עם גרסתם של מור ועטיה לפיה לא ניתנו על ידם הנחיות; כי כל השיחות היו בגדר העברת סקירות ותמיכה טכנית וכי אין כל קשר בין רישומיה של התובעת לבין דברים שנאמרו לה.

 

במייל אשר שלחה התובעת לעטיה ביום 10.8.15 – התייחסה התובעת להפסד של 400,000 ₪ בשני החשבונות.

התובעת ציינה כי סמכה על מור והעבירה לחברה את מיטב כספי הפנסיה ואובדן כושר ההשתכרות.

במייל נאמר עוד, בין היתר, "אפילו עשר העסקאות המוגנות שניתנו לי נעשו עבורן עסקאות מרושלות ולא אחראיות במיוחד לאנליסטים מיומנים, הבטחת לשקם את התיקים שלי... פשוט רשלנות לשמה, כל מה שהובטח לי על ידי עידן לא בוצע כראוי"

כבר ממייל זה אשר נשלח בסמוך לאירועים (יש לזכור, כי ההתקשרות הייתה ביולי 2015) עולה במפורש כי התובעת טענה באופן חד משמעי כי נעשו עסקאות רשלניות ולא אחראיות על ידי "אנליסטים מיומנים" - כאשר הכוונה היא בוודי לעובדי החברה ולא לתובעת עצמה.

כמו כן ,טענה התובעת כי מה שעידן הבטיח לא בוצע כראוי.

במייל התשובה של עטיה אין כל הכחשה או התייחסות לטענות בדבר ביצוע של עסקאות מרושלות על ידי מי מעובדי החברה.

במייל זה נאמר "אכן הנושא עדיין בטיפול שלנו, אנחנו כרגע מגבשים החלטות והערכה שלי זה שיעלה מולך מנהל בשם משה ביום שני הקרוב לצורך המשך פעילות" (נספח ט"ו לכתב התביעה).

עטיה נחקר על האמור במייל זה ונשאל מה הייתה כוונתו כאשר כתב "הנושא עדיין בטיפול".

תשובתו לכך הייתה "החלטה שלי אם לתת לה הטבה נוספת או לא".

עטיה נתן הסבר ארוך באשר לעניין ההטבה.

בעקבות תשובה זו נשאל עטיה:

"ש.במייל הזה אין מילה וחצי מילה בקשר לדרישה שלה למתן הטבה?

ת.יש לה דרישה ל

ש.איפה הדרישה למתן הטבה?

ת.בשיקום, בשיקום... היא קוראת לזה כך, זה עניין של הטבה בעניין הזה" (עמ' 204 לפרוטוקול).

 

עטיה נשאל מדוע, אם גרסתו היא כי הוא היה צריך לקבל החלטה בקשר לאותה הטבה:

"ש.אז למה צריך להעלות מולה מנהל בשם משה... לצורך המשך פעילות? ... איזה פעילות? היא פועלת היא יכולה לפעול...

ת."אכן הנושא עדיין בטיפול שלנו", זאת אומרת בטיפול שלי. "אנחנו כרגע מגבשים החלטה והערכה שלי זה שיעלה מולך מנהל... לצורך המשך פעילות" זה הכל" (עמ' 204 לפרוטוקול).

 

לתשובות אלה הקושרות בין המונחים טיפול; גיבוש החלטות והמשך פעילות – לבין טענה בדבר מתן הטבות – אין כל בסיס ואין בהן כל היגיון.

המייל נשלח בתשובה לטענות ברורות בעניין ביצוע רשלני של עסקאות ודרישה לשיקום תיקים.

אין במייל התשובה כל הכחשה לטענות אלה והסברו של עטיה בדבר הצורך בקבלת החלטה בעניין הטבה בלבד – אינו מקובל עלי.

עטיה אישר בעדותו כי משה יצר אכן קשר עם התובעת.

התובעת תיארה, כאמור, בתצהירה תדרוך אותו קיבלה ממשה בדבר פעולות אותן עליה לבצע וטענה גם כי משה בדק כי היא מבצעת נכון את העסקאות, בהן הפסידה באותו יום.

תיאור זה עולה בקנה אחד עם דבריו של עטיה במייל לפיה משה "יעלה מולה" לצורך המשך פעילות – כלומר מתן הנחיות.

 

 

ביום 6.10.15 שלחה התובעת מיילים הן למור והן לעטיה.

במייל למור – חזרה וציינה התובעת כי הבטיח שידאג לשיקום התיק שלה "וכרגע אתם גורמים למפלות בתיק, רק הפסדים... אם הייתי יודעת שכך תנהלו נגדי לא הייתי מעבירה שקל אליכם..."

גם ממייל זה עולה טענה ברורה בדבר הפסדים שנגרמו על ידי החברה והתנהלות מול התובעת.

מור לא ענה למייל זה (נספח י"ז לכתב התביעה).

 

במייל לעטיה – ביקשה התובעת כי יצור איתה קשר "הבטחת לי אישית כי התיקים שלי יטופלו" (נספח י"ח לכתב התביעה).

באותו יום שלחה התובעת מייל נוסף לעטיה.

במייל זה חזרה וציינה כי הסתכלה על העסקאות ולפי מה שראתה היא עומדת להפסיד כ- 400,000 ₪.

התובעת חזרה וטענה כי אפילו העסקאות המוגנות שניתנו לה נעשו ברשלנות; כי עטיה הבטיח לה לשקם את התיקים וכי אין לה מושג כיצד הוא מתכוון לעשות זאת.

התובעת שלחה מספר מיילים נוספים וביקשה כי עטיה יחזור אליה.

עטיה לא ענה למיילים אלה.

 

ביום 13.10.15 התקשרה התובעת מיוזמתה לעטיה בשעה 11:13 ודיברה איתו כ- 6 דקות.

בשעה 11:21 שלח לה עטיה מייל בו נאמר "אני נמצא בחדר העסקאות אנחנו בונים את המניות לעונת הדוחות אני מקווה שנוכל לעשות זאת היום או לכל המאוחר מחר ישנן מקבץ רחב מאוד של מניות שנוכל לנצל אותן".

 

בחקירתו הנגדית נשאל עטיה למה התכוון כאשר כתב באותו מייל "בונים" "מה זאת אומרת? מה הכוונה כשאתה מדבר פה, מי, מי יוכל לנצל אותם?

ת.הסוחרים שיכולים לסחור עליהם בפלטפורמה

ש.או.קיי, דרך הסקירות ששוב תעבירו, לא הבנתי?

ת.לא, זאת אומרת שיש מקבץ של נכסי בסיס באתר שבהם הסוחרים יכולים לסחור עליהם".

עטיה נשאל מדוע לא נאמר במייל לתובעת כי ישנו מקבץ של מניות שהיא תוכל לנצל אותן - והפנייה היה בלשון רבים "שנוכל".

בתשובה לכך ענה עטיה "יפה, כשאני אומר שנוכל זה כלל הלקוחות שאני צריך לדאוג להם לנכסי בסיס שהם יסחרו עליהם".

הסבר זה בעניין תשובה שניתנה באופן ספציפי לפניות התובעת בהן האשימה למעשה את החברה בגרימת הפסדים - על דרך של תיאור כללי של נכסי הבסיס בפלטפורמה אותה מספקת החברה - אינו לעניין; אינו הגיוני ואינו סביר.

האמור במייל זה אף תומך בגרסתה של התובעת לפיה יצר איתה עטיה קשר בהמשך אותו יום והכתיב לה פעם נוספת עסקאות שעליה לבצע.

 

ביום 22.10.15 שלחה התובעת מייל נוסף לעטיה.

במייל זה התייחסה התובעת לעסקאות שהוכתבו לה, לטענתה, בשיחה שהתקיימה ביום 20.10.15, כאשר שהתה בבית חברתה פלד – הוראות אותן רשמה בנספח כ"ה.

במייל נאמר "...בהמשך לשיחותינו הרבות בתיקים שלי כפי ששמת לב לא בצעתי את הרכישות שייעצת לי ב- 20.10 בזמן שדיברנו חברתי ששהיתי אצלה בזמן השיחה איתה שמה לב שאני במצוקה והיא שאלה מה קורה איתי... בכל השיחות שהיו לי עם עידן ומשה וששי ועוד מטעמכם כולם סדרו אותי ייעצו לי ונתנו לי נתונים לרכישות ובדקו מול המחשב האם ביצעתי נכון".

בהמשך המייל הארוך נאמר על ידי התובעת "לאחר שעידן נתן לי את ההוראות לרכישות האחרונות שבכולן נפלתי הוא הבטיח שאם הם יכשלו התיק יעבור למחלקת שיקום...". (נספח כח לכתב התביעה).

עטיה לא השיב למייל זה וטענותיה של התובעת אשר הועלו בזמן אמת בדבר מתן הוראות - הן על ידי מור והן על ידי עטיה בשיחה שהתקיימה עימו ביום 20.10.15 – לא הוכחשו על ידי מי מהנתבעים.

 

במייל שנשלח על ידי מור לתובעת ביום 23.10.15, בתשובה למייל ששלחה אליו ביום 21.10.15, נאמר על ידי מור "חשוב לציין שבזמנו עבדנו ביחד פעלתי מבחינתי האישית בצורה ובכוונה טובה ואכפתית".

"עבודה יחד" אינה משקפת הדרכה טכנית ומסירת סקירות בלבד.

יתרה מזאת, בתשובה למייל זה שלחה התובעת מייל נוסף למור בו נאמר על ידה במפורש כי מור הורה לאחד מעובדי הצוות שלו לתת לה הוראות קניה.

עוד נאמר על ידה באותו מייל "לאחר הרכישות האחרונות שנתת לי וכולן נכשלו הייתי בלחץ".

למייל זה, המייחס למור במפורש מתן הוראות – לא השיב מור.

 

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי יש לקבל את גרסתה של התובעת לפיה ניתן לה ייעוץ על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד.

 

ד.הקלטת השיחות

התנהלות הנתבעים וטענותיהם בעניין קיומם של הקלטות עם התובעת, תומכת אף היא בגרסתה של התובעת.

במהלך כל כתב התביעה טענה התובעת לקיומן של הקלטות אותן ביצעה החברה שיש בהן כדי להוכיח את טענותיה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי על פי התקנון לא הייתה מוטלת עליהם חובה להקליט את השיחות עם הלקוחות.

לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי אין בידי החברה הקלטות של כלל השיחות בין נציגי החברה לתובעת.

לא הוצגה אף הקלטה של מי מעובדי החברה עם התובעת.

 

בחקירתו הנגדית של מור העיד מועד כי למיטב ידיעתו לא היו הקלטות.

מור נשאל:

"ש.בכלל לא היו הקלטות של השיחות? של שום לקוח?

ת.אני מעולם לא נחשפתי להקלטות... למיטב ידיעתי, לא היו אבל יכול להיות שכן, אני לא יודע. אני יודע שהחברה יש לה את היכולת הזאתי, אני לא יודע אם זה נעשה או לא".

עטיה העיד כי לא הוקלטו שיחות עם הלקוחות.

 

בסיכומים העלו הנתבעים גרסה חדשה לפיה, למרות מאמצי התובעת ובאי כוחה להציג את הנתבעים כמסתירי מידע, אלא שהעובדה היא כי הנתבעת לא הייתה מ חויבת לבצע הקלטות או לשמור אותן.

בסעיף 39 לסיכומים עלתה גרסה חדשה לפיה "לאור משך הזמן שעבר בין פעילות המסחר של התובעת לבין התחלת הדיונים בינה לבין החברה בכדי לקבל החזר כספי, נמחקו ההקלטות האמורות, כפי שנמחקו הקלטות של שיחות עם לקוחות אחרים של הנתבעת באותה תקופה"

 

גרסה זו מהווה למעשה הודאה בקיומן של הקלטות, בניגוד לאמור בגרסאות הקודמות של הנתבעים.

לטענה בדבר הזמן שעבר – אין כל בסיס.

מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת הסתיימה בסוף אוקטובר 2015 כאשר בסמוך לכך העלתה התובעת, במספר רב של מיילים, טענות כלפי הנתבעים בדבר ייעוץ שניתן לה והפסדים שנגרמו לה.

כתב התביעה הוגש ב- 1.12.15, כלומר מיד לאחר מכן.

 

אין לכן בסיס לטענה בדבר מחיקת הקלטות בגין הזמן שעבר.

המסקנה היא שהיו קלטות והנתבעים בחרו שלא לגלות את תוכנן.

מסקנה זו תומכת בהנחה כי אילו היו הקלטות נשמעות – הן היו תומכות בגרסתה של התובעת.

 

מתן ייעוץ על ידי הנתבעים בניגוד לקביעות המפורשות הן של חוק הייעוץ והן של תקנות זירת סוחר – מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ויש אף לראות בו כקיום חוזה בין הצדדים בחוסר תום לב על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 . לכן, יש לראות את הנתבעים, יחד ולחוד, כאחראים לנזקים שנגרמו לתובעת.

עם זאת, יש לבחון את שאלת תרומתה של התובעת לנזק – שאלה אותה ניתן לבחון הן על פי דיני הנזיקין והן על פי דיני החוזים.

 

ה.אשם תורם

הקביעה לעיל, לפיה נתנו הנתבעים ייעוץ והנחיות לביצוע עסקאות בזירת המסחר אשר התנהלה על ידי החברה - אינה משנה את העובדה כי מדובר בתובעת שניהלה אף באופן עצמאי תיק ניירות ערך בבנק במשך תקופה של מספר שנים.

התובעת החליטה, כאמור, החלטה עצמאית למשוך את הכספים מהבנק ולחפש אפיק השקעה בעל תשואה גבוהה יותר שאינו דווקא בגדר השקעה סולידית.

התובעת העידה כי במסגרת חיפוש באינטרנט "קפץ לי במחשב, פרסומת של העניין של אופציות בינאריות".

עוד העידה התובעת כי התקשרה מיוזמתה למנקס.

יש מקום לקביעה לפיה התקשרה התובעת לחברה אחרי שראתה פרסומת המתייחסת לאופציות בינאריות, בשלב בו חיפשה אפיק חדש להשקעת הכספים אותם משכה מהבנק, כאשר היה לה לפחות מושג כללי באשר למהותן של אופציות בינאריות ומחשבה על השקעה השונה במהותה מההשקעה הסולידית אותה ניהלה, לטענתה, בבנק.

לכך יש להוסיף את העובדה כי, למרות טענתה של התובעת לפיה לא קראה את התקנון, הרי שחתמה באופן מודע על נספח י' בו הצהירה במפורש כי היא מודעת לכל הסיכונים הכרוכים בביצוע עסקאות מסוג העסקאות המוצעות בזירת המסחר.

 

כמו כן, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעת יכולה הייתה להפסיק את הפעילות ולהקטין את נזקה משהבינה כי היא מפסידה סכומים גדולים בביצוע העסקאות – אף אם אלה בוצעו על סמך ייעוץ של מי מהנתבעים.

במהלך הדיון לא הייתה לתובעת תשובה של ממש מדוע המשיכה וביצעה פעולות ולא הפעילה את שיקול דעתה כדי להפסיק את הפעילות שגרמה לה נזק.

התובעת טענה אומנם כי לא נתנו לה למשוך את הכספים וכי לכן המשיכה לבצע עסקאות.

עם זאת, התברר בחקירה הנגדית כי כלל לא ניסתה למשוך אותם.

"ב' ק': ... גם בהתחלה, אני בטוחה שלא נתנו לי למשוך את הכספים.

עו"ד אלמוג: ניסית?

ב' ק': לא,

עו"ד אלמוג: למה?

ב' ק': לא ניסיתי.

עו"ד אלמוג: למה?

ב' ק': לא ניסיתי... אני לא יודעת, אני, תקשיב,

עו"ד אלמוג: אני לא מבין ... אמרת שזה כסף שהוא מאוד-מאוד חשוב לך.

ב' ק': נכון.

עו"ד אלמוג: עבדת מאוד-מאוד קשה בשביל הכסף.

ב' ק': מאוד.

...

עו"ד אלמוג: ... את הכסף הזה השקעת פה החברה הזאת, אוקי? התחלת להרוויח כספים, כן? למה לא משכת אותם? לא עלה בדעתך למשוך את הכסף שהרווחת אותו כבר?

ב' ק':אני לא חושבת שבאותו זמן עד שהרווחתי את הכסף בכלל היה משהו. הם הפסידו לי כל כך הרבה כסף... מי שהפסיד לי את זה זה עידן...

עו"ד אלמוג: אם הפסדת כספים, או כמו שאת טוענת הפסידו לך כספים, למה לא עצרת את הפעילות?

ב' ק': אתה יודע מה? אני לא יודעת מה להגיד לך, אני הייתי בתקופה מאוד קשה... אני הייתי במצב מאוד קשה גם מבחינת העסק, גם מבחינה בריאותית עד היום. 

שאלת בית משפט:אבל גברתי, ראית שאת מפסידה כסף למה לא עצרת? למה המשכת שמה?

ב' ק':למה? אני לא יודעת, כי אני אגיד לך למה... קודם כל עידן כל הזמן הם שכנעו אותי כל הזמן שאין לי מה לדאוג, שהכל יהיה בסדר והכספים שלי יחזרו והכסף שלי יגיע לקרן ואני אצבור רווחים ושאני צריכה להיות סבלנית וזה היה לאורך כל הדרך". (עמ' 36-35 לפרוטוקול).

 

התובעת הדגישה, כאמור, במהלך הדיון כולו את הצורך בכסף אותו חסכה במשך שנים רבות ואת העובדה כי נזקקה לו הן בגין מצבה הבריאותי והן בגין מצבה המשפחתי.

לתובעת היה ניסיון בהשקעות קודמות; התובעת קיבלה החלטה לשנות את דרך ההשקעה תוך מודעות לסיכונים שבדרך השקעה זו; התובעת התקשרה עם החברה מבלי שהוטעתה על ידה באשר לעצם ההתקשרות ולשירותים שיינתנו על ידה. אף אם לא קראה את התקנון בפועל הרי שיש לראותה כמי שקראה אותו ובוודאי כמי שאמורה הייתה לקרוא אותו - לאור ההפנייה הברורה לאותו תקנון בנספח י' עליו חתמה.

התובעת ראתה כי היא מפסידה במהלך החודש וחצי הראשונים לתחילת הפעילות סכומים משמעותיים ולמרות זאת המשיכה בביצוע הפעולות ולא הקטינה את נזקה.

 

התוצאה היא כי יש לייחס לתובעת אשם תורם – כאשר השיעור הראוי הוא 40%.

 

 

5.סיכום

 

התביעה מתקבלת בחלקה (כאשר שיעור האשם התורם של התובעת הוא 40%).

 

הנתבעים יישאו, ביחד ולחוד, בנזקי התובעת בשיעור 60% מסכום התביעה בסך 488,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

 

כמו כן יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בשכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מסכום פסק הדין.

הנתבעים יישאו, ביחד ולחוד, בתשלום אגרת בית משפט בשיעור 60% מהסכום ששולם בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

 

באשר להוצאות אשר שולמו בגין תמלול וקבלת פלטי שיחות – יישאו הנתבעים, יחד ולחוד, במלוא ההוצאות בהן נשאה התובעת כמפורט בסעיף 120.2 לסיכומי התובעת.

בעניין זה, לא מצאתי לנכון להחיל את שיעור האשם התורם שכן התובעת הייתה נושאת בהוצאות אלה בכל מקרה.

 

ניתן היום, ב' אייר תשע"ח, 17 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.