לפני תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובעת על פי הנטען בשל נפילה בשטח הציבורי שבאחריות הנתבעת, המועצה המקומית ראש פינה, כתוצאה ממפגע.
רקע וטענות הצדדים:
התובעת ילידת X/X/1993 טענה בכתב התביעה כי ביום 2/10/2016 בסמוך לשעה 12:30, עת הלכה על מדרכה ממתחם סנטר הגליל, לפתע נתקלה בשוחת ביוב בולטת במדרכה אשר היציקה והריצוף סביבה לא היו תקינים, דבר אשר יצר הפרש גבהים ניכר בין המדרכה המרוצפת לבין שוחת הביוב שמסביב לה היה חסר אבנים משתלבות ויציקת בטון. כתוצאה מכך, התובעת נפלה ונחבלה בין היתר בברך וקרסול רגל שמאל ונגרם לה נזק גוף.
התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות של המפגע הנטען ( נספח א לכתב התביעה).
הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחישה אחריותה ואת נסיבות אירוע התאונה. כמו כן, הכחישה הנתבעת את נזקיה הנטענים של התובעת.
התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נורמן דורון, אשר קבע כי נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי. כאשר מחצית מנכות זו הנה ממצב קודם. כך שלמעשה נקבע כי לתובעת נכות בשיעור של 5% בגין התאונה.
הצדדים חלוקים בשאלת האחריות והנזק.
דיון בשאלת האחריות:
נסיבות התאונה:
מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת ואמה ושתיהן נחקרו בחקירה נגדית.
התובעת הצהירה כי ביום 2/10/2016 ערב ראש השנה בשעה 12:30 הלכה על מדרכה במתחם סנטר הגליל בראש פינה לכיוון היציאה מן המתחם ובירידה קלה, נתקלה רגלה בשוחת ביוב שבולטת מעל פני המדרכה בצורה מאוד חריגה כאשר היציקה והריצוף מסביב לה לא היו תקינים והיו חסרים אבני משתלבת ובטון דבר שיצר הפרש גבהים ניכר בין שוחת הביוב למדרכה וכתוצאה מכך קרוסל שמאל התעקם והיא נפלה בחוזקה ארצה על הברכיים והידיים.
בעדותה בפני חזרה התובעת על אותה גרסה:
"ירדתי מכיוון למעלה למטה, המובלעת של הביוב כשאתה יורד מלמעלה למטה אתה לא כ"כ רואה עד כמה השוחה גבוהה מהמובלעת של המדרכה. נוסף לכך זו כניסה ביציאה של מכוניות, זה חניה, אז צריך לשים לב שמכוניות לא יוצאות ונכנסות, אז הפנים לאו דווקא כלפי מטה בהליכה כל הזמן אלא צריך להסתכל ולבדוק כניסה ויציאה של מכוניות." (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 3-6).
בהמשך חקירתה סימנה התובעת את מיקום התאונה על גבי תמונה של המפגע ( נ/1).
עדות התובעת הייתה עדות אמינה ומהימנה, התובעת עמדה בחקירה נגדית ולא סטתה מגרסתה.
עדותה של התובעת הייתה עדות ספונטנית וכנה כך שהתובעת לא הסתירה את העובדה כי היא לא הסתכלה על הרצפה דבר אשר מלמד על אמינותה. התובעת הדגשיה כי מדובר ביציאה מחניה וכי הסתכלה על הרכבים שעבו בשעת עמוס של ערב חג.
הנתבעת ביקשה להציג תיזה לפיה התובעת דיברה בטלפון בזמן התאונה וכאשר התובעת נשאלה על כך, היא השיבה:
"אני לא זוכת אם דיברתי בטלפון, אני כן יודעת שאני לא הסתכלתי לרצפה בגלל מעבר של מכוניות שהיה שם, היה יום עמוס והיה בוקר של ערב חג והיה שם המון מכוניות אז כן, הייתי חייבת לשים לב לתנועתיות שהייתה שם כי היו שם הרבה מכוניות". ( עמ' 7, שר 14-16).
בהמשך נשאלה התובעת אם יש לה התנגדות לבקש צו לחברת הסלולר על מנת לבדוק אם שוחחה בטלפון באותה עת, והתובעת השיבה שאין לה התנגדות.
חרף תשובת התובעת, הנתבעת לא ביקשה לקבל צו לחברת הסלולר והדבר מלמד על כך שהיא זנחה תיזה זו.
התובעת הוסיפה והשאירה בי רשום אמין כאשר נשאלה אם בין היתר מעדה משום שיש לה נקעים חוזרים ונשנים בקרסול עוד לפני התאונה והשיבה:
"זה שהיו נקבעים זה נכון אבל אני בגלל העבר לימדו אותי ללכת כמו שצריך, ללכת נכון ובגלל ולמרות זאת בגלל המובלעת הזאת ולמרות שלימודו אותי ללכת בגלל נקע חוזר עדיין נפלתי כי זה פשוט לא מיושר. זה היה ממש בגובה לעומת האבנים המשתלבות של המדרכה". ( עמ' 7, ש, 26-38).
כך, התובעת שוב ושוב תיארה את המפגע ולא סטתה מגרסתה תחת חקירה נגדית צולבת. התובעת העידה ברצף ובאותנטיות.
באשר למהלך הדברים לאחר התאונה;
התובעת טענה כי בתצהיר כי מייד לאחר הנפילה התקשרה לאמה שהייתה במתחם וביקשה שתאסוף אותה. עדות התובעת נתמכת בעדות אמה אשר הוגשה בתצהיר ונחקרה בחקריה הנגדית.
התובעת הצהירה כי אחרי התאונה אמה הסיעה אותה לקופת חולים בחצור הגלילית אך מאחר באותו יום נפל ערב חג ראש השנה הקופה הייתה סגורה. עוד הצהירה התובעת כי כאביה, מגבלותיה והנפיחות ברגלה התגברו ובשל כך היא ניגשה לטיפול רפואי אחרי ראש השנה ביום 5/10/2016.
התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית אם חשבה שצריך לפנות לטיפול בגלל ההיסטוריה של נקעים ברגל? והשיבה:
"הרגשתי שהרגל נפוחה וכואבת, אבל חשבתי שזה יעבור, שעם קצת מנוחה וקומפרסים זה יעבור והנפיחות תרד ולא צריך להמשיך טיפול אצל אורתופד או לקחת את זה הלאה, אבל להפך זה המשיך" (עמ' 8 ש' 10-12).
עדותה של התובעת בעניין זה נתמכת בעדות אמה אשר אף היא הצהירה כי הסיעה את ביתה לקופת החולים בחצור הגלילית אך, קופת החולים הייתה כבר סגורה בערב חג. וכן, אישרה שלקחה את בתה התובעת לטיפול רפואי בתום החג.
שוכנעתי כי גרסתה של התובעת עומדת במבחן השכל הישר, התובעת חשבה שמצבה ישתפר אך משלא חל שיפור פנתה לטיפול רפואי מייד בתום ימי החג.
העובדה כי לא צויין במסמך הרפואי הראשון שהתובעת נפלה אין בה כשלעצמה לכרסם בעדות התובעת שהייתה אמינה בעיני.
לסיכום, התובעת הותירה בלבי רשום אמין ומהימן, העידה בספונטניות ובפשטות ולא התגלו סתירות בגרסתה לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת במלואה.
להלן אתייחס לעדויות העדים מטעם הנתבעת;
אקדים ואציין כי העדים מטעם הנתבעת לא סתרו את גרסת התובעת.
מטעם הנתבעים העידו העדים רן בנציק, דני טל ואבי מור.
מר רן בנצ'יק העיד בחקירה ראשית כי שימש כמנהל מחלקת אחזקה אצל הנתבעת בין השנים 2006 עד 2019 ומסר כי המקוד של המועצה היה מעביר אליהם טיפול במפגעים על סמך תלונות הציבור וכי לא התקבלה התראה על המפגע במדרכה:
"לא קיבלנו שום התראה לגביה מבחינת המוקד במועצה. זה משהו שבאחד הסיורים אני זיהיתי ואפשר לראות גם בתמונה שיש שם תיקון של בטון. שלחתי את אחד העובדים לטפל בבעיה והוא עשה כמיטב יכולתו כי הוא לא קבלן של ביצוע עבודות תשתית, הוא בסך הכל עובד אחזקה". (עמ' 13 ש' 20-23).
העד נשאל אם זכור לו מקרה של נפילה באוקטובר 2016 והשיב כי הוא לא זוכר את התאריך במדויק אבל הייתה פניה של מישהי שנפלה (עמ' 13 ש' 26).
בחקירתו הנגדית אישר מר בנצ'יק שסייר במקום והבחין בבעיה ספציפית בשוחה נשוא כתב התביעה, ב"כ התובעת הציג למר בנצי'ק את תמונות השוחה (נספח א' לתצהיר התובעת) ושאל אותו אם זה היה מצב השוחה כשסייר במקום ומר בנצ'יק אישר שכן והתמונה הוגשה וסומנה ת/1. (עמ' 14 ש' 1-12).
עוד אישר מר בנצ'יק כי לאחר שקיבל פניה מהתובעת שהייתה תאונה, הגיעו אנשי האחזקה וסיירו ראו שיש מפגע ותיקנו. בנוסף מר בנצ'ק אישר כי לפני התאונה ב- 2016 לא ידעו על מפגע.
בהמשך נשאל מר בנצ'יק על העבודות שביצע עובד התחזוקה במקום והשיב:
"הוא פירק חלק מהאבנים ששקעו, מסביב לשוחה, מילא חזרה חול וכרכור כמו שצריך, החזיר את האבנים עד כמה שניתן בצורה ישרה אבל האבנים שהיו שבורות לגמרי הוא מילא במקומן בטון " עמ' (14 ש, 24-25).
במהלך חקירתו הנגדית הוצגו למר בניצ'יק תמונות שצרופו לתצהיר עד ההגנה מר אבי מור שטען שנעשו עבודות תיקון בשוחה והוא השיב " זה לא התיקון זה משהו אחר".
עוד נשאל העד:
ש. אני אומר לך שעבודה שתיקנו פעם נוספת את השוחה, זה אומר שבתיקון שלך הראשון היה משהו לא בסדר או שהתיקון לא היה ראוי או לא מושלם. מה יש לך להגיד על זה?
ת. אני לא יודע כמה אתה מבין בתשתיות, אבל בתשתיות, במיוחד באיזור הזה שעל המדרכה עוברות מכוניות כי זה כניסה למתחם עסקים, איזור ה- BBB, כשמכוניות עולות על אבנים כאלה ובדר"כ גם משאיות כבדות כמו משאית אשפה וסחורה, אז הן עלולות לגרום לאבנים לשקוע, התיקון שהעובד שלי ביצע בזמנו היה סביר בהחלט וגם תחמנו את המקום לפחות ל- 48 שעות עם קונוסים וסרט סימון כדי שאנשים לא ידרכו על זה ושהמכוניות לא יעברו על זה כדי לתת לבטון מספיק זמן להתקשות ולהתחזק, אבל כנראה שזה לא היה מספיק כי כשמשאית עולה והיא שוקלת 15-20 טון זה בעיה.
ש. אני מבין מדבריך שבשוחה הזו הייתה ידועה לכם בעיה חוזרת, אם זה משאיות וכל מה שאמרת, ולכן זה היה אולי מחייב לתת יותר..
ת. אני אומר שהדברים האלה עלולים לקרות אחרי שאתה מתקן, אתה חוזר אחרי שבוע עשרה ימים לבדוק שכל בסדר, אתה רואה פתאום שאחרי חודש קורה עוד פעם משהו ואתה לא נמצא שם כל יום על שבוע אלא פעם בחודשיים".
(עמ' 15 ש, 1-12)
לסיכום, מר בנצ'יק אישר את גרסת התובעת לעניין קיום המפגע ומתיאורו המפורט של התיקון ניתן להיווכח שאכן היה מפגע של הפרש גבהים ואבנים שקועות ושבורות.
באשר ליתר עדי ההגנה, מר דני טל נכנס לתפקידו כראש אגף השירותים העירוניים וראש אגף אחזקה במועצה המקומית החל מחודש נובמבר 2019 ולא יכל להעיד לגבי המפגע בשנת 2016.
בחקירתו הנגדית אישר מר טל כי הוא ביקר במקום רק בשנת 2019 לאחר כניסתו לתפקיד במסגרת סיור שגרתי. וכי לאחר הביקור העביר לאנשי האחזקה שלו שיש בשיפוע בכיוון הירידה למטה פער בין הביוב לדרך וביקש שיתקנו, העד אישר כי נעשה תיקון בחלק העליון ובחלק התחתון של השוחה אבל עיקר התיקון היה בחלק התחתון שם הפער היה מקסימלי. (עמ' 17 ש' 1-22).
כך שמעדותו של מר טל ניתן להיווכח שהמפגע היה קיים אף בשנת 2019 – 3 שנים לאחר התאונה.
העד אבי מור שעובד כפקח משנת 2012 הצהיר כי הרחוב כולו מצוי בשיפוע ושוחת הביוב מוגבהת מעט וכי האבנים החסרות נמצאים מאחורי שוחת הביוב והתובעת יכלה לראות אותם בבירור.
עוד הצהיר העד כי לאחר שערך סיור במקום התאונה, הוחלט למען הסר ספק לפעול בזהירות יתרה ולנסות ליישר כל הניתן את אזור השוחה המדוברת וכך נעשה. לתצהירו של העד צורפו תמונות לפני ואחרי התיקון.
בחקירתו הנגדית הוצגו למר מור תמונות שצולמו בסמוך לתאונה והתבקש להגיד מה לא תקין והשיב " אין לי מושג אני לא מהנדס". כשעומת עם התיאור המפורט בסעיף 15 לתצהירו טען שהוא לא מתחמק וכי אין לו תשובות לשאלה וכי יש גורמים מוסמכים שיענו עליה. (עמ' 19 לפרוטוקול).
כך גם, בעדותו מר מור אפילו לא ידע להצביע על מועד ביצוע התיקון.
התרשמתי שעדותו של העד הייתה מגמתית ומתחמקת.
לסיכום, העדים מטעם הנתבעת לא סתרו את גרסת התובעת. נהפוך הוא, עדי הנתבעת במיוחד מר בנצ'יק, תמכו בגרסת התובעת לעניין המפגע.
זאת ועוד, המועצה נמנעה מהבאת ראיות רלבנטיות, המועצה יכלה בנקל להוכיח את מהות התיקון ומהות העבודות שבוצעו, תדירותם או העדרם וזאת באמצעות דיווחים ויומני עבודה. אך, היא לא עשתה כן והדבר אומר דרשני.
התובעת לא טענה כי היא פנתה למוקד לדווח על המפגע אבל המועצה ביקש לשכנע את בית המשפט כי לא היו דיווחים של אזרחים על מפגע באיזור.
מעדויות עדי ההגנה כי בזמן התאונה עולה הדיווחים למוקד המועצה לא היו מתועדים במערכת ממוחשבת וכי הרישום היה ידני. מר טל ומר מור טענו כי לא היה דיווח על מפגעים לפני התאונה, מר טל מנוע מלהעיד בעניין מאחר והוא נכנס לתפקידו 3 שנים לאחר התאונה ועדותו של מר מור לעניין זה לא נתמכה באף מסמך אות תיעוד ונותרה בעלמא.
הנתבעת לא הציגה דיווח ידני או ממוחשב שבו תועדו פניות האזרחים לעניין מפגעים והדבר אומר דרשני, ומביא למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה לא היו דיווחים קודמים מאזרחים אחרים על המפגע.
בשולי הדברים אציין כי גם אם הנתבעת הייתה מצליחה להוכיח שהיו דיווחים קודמים על המפגע, אין בכך כדי לשלול את עצם קיומו של המפגע בזמן התאונה.
לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לנסיבות נפילתה והסיבות להן.
שאלת אחריות הנתבעת
רשות מקומית חבה בחובת זהירות כלפי העוברים ובאים בשטחיה. היא אחראית למניעת מפגעים העלולים לסכן את הציבור הרחב. אמנם אין חובה כי הכבישים והמדרכות יהיו משטח חלק ללא שום סדק או נקר. אין גם לדרוש ממנה להיות נוכחת בכל זמן ושעה ולעקוב אחר כל מפגע ומפגע. ההלכה הפסוקה קבעה שהרחוב או המדרכות אינם משטח סטרילי ולא כל סדק, מהמורה או שיבוש מחייבים נקיטת אמצעים (ראו: ע"א (ירושלים) 4344/97 כהן נ' עירית רמת גן . מאידך, מוטלת על הרשות החובה לנקוט באמצעים סבירים לאיתור ותיקון מפגעים.
בענייננו מדובר במפגע מסוכן שנמצא במדרכה במתחם קניות הומה בסמוך לכניסה לחניה. מעדויות העדים ומהתמונות ניתן להתרשם שמדבור בשוחת ביוב מוגבהת באופן משמעותי כאשר חלק מהאבנים המשתלבות לידה שבורות. מפגע זה הנו מפגע משמעותי שיכול לסכן את העוברים ושבים והפרש הגבהים למי שמבקש לרדת הוא גדול יחסית.
סבורני יש לייחס חשיבות מיוחדת למיקום המפגע, המפגע לא נמצא במדרכה עם שדה ראיה פתוח. הימצאות המפגע בסמוך לכניסה לחניה מסחרית יוצרת סיכון מוגבר. הסיכון המוגבר מתבטא בכך שסביר שהחושים של הולכי הרגל יתמקדו בתנועת הרכבים בפתח החניה ובמעבר בבטחה ולא יתמקדו במפגע שבמדרכה ולכן, האפשרות של פגיעה למי שיורד לכיוון השוחה היא אפשרות בעלת סיכויי גבוה יותר.
ודוק, מיקום שוחת הביוב על מדרכה בסמוך לכניסה לחניה הנו מיקום בעייתי והיה על הנתבעת לנקוט באמצעים סבירים ואף מוגברים לנטרול המפגע שנוצר.
הנתבעת לא הביאה שום ראיה מה הם האמצעים הסבירים בהם היא נקטה במקום זה לשם איתור ומניעת מפגעים. הנתבעת לא הביאה את רישומי ההודעות למוקד על מפגעים באיזור, או דיווחי הפקחים, או יומני העבודה שיצביעו על ביצוע התיקונים.
כאמור, המקום תואר על ידי העד בנצי'ק כמקום שבו משאיות ורכבים עולים על האבנים והמשתלבות וגורמים להם נזקים של שבירה ושקיעה והנתבעת לא הוכיחה מהי תדירות הסיורים במקום ומה אמצעי הזהירות האופרטיביים אשר נקטה.
לסיכום, הוכח בפני שהנתבעת התרשלה ולא נקטה באמצעים סבירים למניעת הנזק. כמו כן, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
במקרה דנן יש להטיל אשם תורם על התובעת שלא שמה לב למפגע אם כי לא משמעותי.
התאונה אירעה בירידה ובכנסה לחניה, בערב יום חג ראש השנה כאשר המרכז המסחרי הומה וכאשר התובעת הייתה מרוכזת במכוניות העוברות ושבות בכניסה לחניה. לכן, בהתחשב בכל אלה אני מטילה אשם תורם על התובעת בשיעור 10%.
שאלת גובה הנזק
החבלה והנכות הרפואית
כתוצאה מהתאנה נחבלה התובעת בקרסול רגל שמאל וביום 5/10/2016 נבדקה בקופת חולים והומלץ לה על חופשת מחלה למשך 15 ימים ( מהימים 5/10/2016 עד 19/10/2016).
ביום 27/10/2016 עברה התובעת בדיקת אולטרסאונד שהדגימה שינויים כרוניים לאחר קרע שברצועה הטלופיולרית הקדמית, שבר תלישה קטן במסוך לפטישון לטרלי ושינויים כרוניים לאחר קרע חלקי של הדלטואיד.
ביום 21/11/2016 עברה התובעת בדיקת C.T שהראתה סימני שבר תלישה שהתחבר בקצה הפיבולה ונזק נוסף באיזור הדלטואיד.
התובעת עברה 5 טיפולי פיזיותרפיה.
התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נורמן דורון, אשר קבע כי נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי. כאשר מחצית מנכות זו הנה ממצב קודם. כך שלמעשה נקבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 5% בגין התאונה.
בסיס השכר
התובעת ילידת 6/12/1993 בת 23 במועד התאונה, ובת 28 היום.
בזמן התאונה הייתה סטודנטית ועבדה כמלצרית.
התובעת הגישה שני תלושי שכר: תלוש של חודש 8/2016 בסך 4,364 ₪ ברוטו ותלוש של 9/2016 בסך של 4,941 ברוטו.
החל מיום 1/11/2018 החלה התובעת לעבוד כעבודת מעבדה במעבדה המיקרוביולוגית בבית החולים זיו בצפת.
התובעת הגישה תלוש שכר אחד של חודש 4/2019 ממנו עולה כי השתכרה סך של 8,315 ₪ ברוטו.
בחקירתה הנגדית נשאלה על שכרה ואישרה כי היא משתכרת 8,000 ₪ נטו.
לאור האמור, אני מעמידה את בסיס השכר לצורך החישוב על סך 10,000 ₪ ברוטו.
הפסד השתכרות לעבר
באשר להפסדי השכר לעבר, עסקינן בראש נזק מיוחד אותו יש להוכיח בדרך כלל בראיות של ממש (ראו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809 (1981)).
בעניינו התובעת לא הציגה ראיות כלשהן להוכחת ראש נזק זה.
הפסד שכר לעתיד:
לתובעת נקבעה נכות של 5% בקרסול שמאל, התובעת עובדת כעבודת מעבדה במעבדה המיקרוביולוגית בבית חולים בצפת. עבודת התובעת כרוכה בעמידה ממושכת ובישיבה ממושכת כך שלנכות בקרסול קיימת השלכה תפקודית.
יש לזכור כי לפי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה פד"י מט (2) 257 (1994)).
עוד ראוי לציין, כי הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי שאינו אפסי, כי פוטנציאל זה היה מתממש (ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש פ"ד לו(1) 281 (1981)).
לאור האמור לעיל, מצאתי, כי לא ניתן לחשב את הפסדי השכר לעתיד באופן מדויק ואין מקום לעריכת חישוב אקטוארי מלא , כאשר לא מדובר בנכות תפקודית משמעותית, ולכן, יש להעריך את הפסדי השכר לעתיד על דרך האומדן הגלובאלי. לפיכך, אני מעריכה את הפסדי התובעת בסך של 85,000 ש"ח ₪.
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר ולעתיד:
הפסדי פנסיה לפי שיעור של 12.5% בסך של 11,625 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
התובעת נזקקה לעזרת אמנה בגלל אופי הפגיעה בקרסול, התובעת הייתה באי כושר מלא למשך 15 ימים ונזקקה לעזרת אמה אשר סעדה אותה והמשיכה לטפל בה עד שהשלימה את שלב השיקום והטיפול.
בהתחשב בחומרת הפגיעה, מהלך הטיפולים והמעקבים הרפואיים, תקופת אי הכושר הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 7,000 ₪, לעבר ולעתיד.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
אין חולק כי התובעת נזקקה לטיפולים ומעקבים רפואיים, יהא זה נכון לפסוק לו פיצוי על דרך האומדנה ולשם "שמירה על האיזון הראוי" (ראה, לדוגמא: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654 (1978); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ת.א. (תל-אביב-יפו) 394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא -מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).
לאור האמור, הנני מעמידה את הפיצוי לתובעת בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על סך 2,000 ₪. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.
כאב וסבל
בהתחשב בחומרת הפגיעה, לעבודה שהתובעת סבלה מרקע שברצועה הטלופיולרית הקדמית, שבר תלישה קטן במסוך לפטישון לטרלי ושינויים כרוניים לאחר קרע חלקי של הדלטואיד.
ובהתחשב בתקופת תקופת אי-כושר ממושכת, ושיעור הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובעת, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 20,000 ₪.
סוף דבר
36.הנני מחייבת את הנתבעת, מועצה מקומית ראש פינה, לשלם לתובעת, פיצויי בגין נזקיה כדלקמן:
ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד85,000 ₪
ג. הפסדי פנסיה11,625 ₪
ד. נזק לא ממוני (כאב וסבל) 20,000 ₪
ד. הוצאות נסיעה ורפואיות2,000 ₪
ה. עזרת צד ג' לעבר ועתיד7,000 ₪
סה"כ 125,625 ₪
מסכום הפיצוי יש לנכות אשם תורם בשיעור של 10%
לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה בסך של 113,000 ₪.
לסכום יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק, והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
הסכומים ישולמו לתובעת באמצעות בא כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, 09 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
