בסטר נ' רביבו

1.בפני תביעה לפיצוי בסך של 300,000 ₪, בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן "החוק"). התובע טען, כי הנתבע פרסם תשעה פרסומי לשון הרע נגדו בפייסבוק, בדפים שונים, חלקם מרובי עוקבים (בין היתר, דפי עיתונות וחדשות של אזור חיפה והקריות), במסגרתם נטען, כי התובע הטריד את אחותו.

2.התובע, פרופ' משנה וראש מעבדה לחקר סרטן בטכניון, טען בכתב תביעה, כי אחות הנתבע - גב' מרגלית רביבו אלבז (להלן "מרגלית") עמה אין לו היכרות מוקדמת, החליטה מסיבה לא ברורה להעליל עליו עלילת שווא, לפיה עקב, צילם ואיים עליה. בעקבות זאת, החלו הנתבע ואחותו להטריד את התובע, לאיים עליו, לבלוש אחריו ולהכפיש את שמו, על לא עוול בכפו.

התובע טען, כי הנתבע פרסם פרסומים שמכפישים אותו, פוגעים בשמו הטוב ויש בהם כדי לסכן את שלומו, שלום משפחתו ומקום עבודתו. הפרסומים בוצעו באמצעות פוסטים שהעלה הנתבע בדפי פייסבוק שונים, ובכלל זה עמודים השייכים למקומונים, דוגמת חדשות חיפה קריות וכלבו - חיפה והצפון, וזכו לחשיפה נרחבת. תוכן הפרסומים פורט בכתב התביעה והעתקים מהם צורפו כנספחים 8 - 12. התובע טען, כי מטרת הפרסומים הייתה לפגוע בו, תוך שימוש וניצול מעמדו האקדמי, כפרופסור משנה בטכניון, לבזותו, להשפילו, להסב לו נזק תדמיתי קשה, פגיעה בשמו הטוב, בעיסוקו, ביושרו ובכבודו.

התובע הדגיש, כי ניסה להקטין נזקיו ושלח לנתבע שני מכתבי התראה טרם הגשת התביעה, בהם נדרש כי הנתבע למחוק את הפרסומים ולפרסם הודעת התנצלות. הנתבע לא עשה כן, אלא הגדיל ופרסם פרסומים נוספים (סה"כ תשעה במספר). לאור התנהלותו הפוגענית של הנתבע, הגיש התובע שלוש תלונות במשטרת ישראל ואף בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

התובע טען, כי הנתבע עוול כלפיו בלשון הרע, ועליו לפצותו בגין כל אחד מהפרסומים בסכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7(א)(ג) ולחילופין, בסכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7(א)(ב) לחוק. בפועל, העמיד הנתבע את התביעה על סך של 300,000 ₪ ולחילופין, על סך של 150,000 ₪, בכפוף להתנצלות הנתבע בטרם מתן פסק הדין. התנצלות כאמור לא ניתנה ולפיכך, התביעה עומדת על סך של 300,000 ₪.

3.במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע, כי כתב התביעה שקרי, והוגש בחוסר תום לב וכתביעת השתקה נגד המעשים הבלתי חוקיים והבלתי מוסריים שעשה התובע כלפי אחותו.

הנתבע טען, כי התובע עקב ובלש אחר אחותו, פגע בפרטיותה ואיים עליה. לטענתו, התובע נשלח על ידי צד שלישי, שאת זהותו לא פירט, במטרה לעזור לגיסתה של אחותו בהליכים משפטיים המתנהלים ביניהם. עוד טען הנתבע, כי התובע עקב, צילם ובלש אחרי אחותו במשך שבוע ימים, עד שהנתבע חשף את מעלליו הגובלים בפלילים, ואחות הנתבע הגישה שתי תלונות במשטרה נגד התובע.

הנתבע לא הכחיש את הפרסומים, אך טען כי בוצעו לצורך בירור זהות התובע, וברגע שהתבררה זהות התובע, הוא הסיר את כל הפרסומים. הנתבע טען, כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" בנוגע לתוכן הפרסומים ועתר לדחות את התביעה.

4.התובע השיב לכתב ההגנה והדגיש, כי הנתבע אישר שפרסם את הפרסומים הנטענים וכי טענת ההגנה היחידה שנשמעה מפיו היא "אמת דיברתי".

התובע טען, כי מדובר בטענה שנדונה פעמיים בבית המשפט והוכרעה לטובתו בשני מקרים. הראשון - ת"א 15409-07-19, במסגרתו נדונו בקשות לסעדים זמניים שהגישה מרגלית נגד משטרת ישראל והתובע. בקשתה נדחתה, תוך שנקבע כי לא הוכיחה את טענותיה. השני - ה"ט 49647-07-19, במסגרתו נדונה בקשה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת שהגישה מרגלית נגד התובע. הבקשה נדחתה, תוך קביעה שלא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת טענותיה.

עוד הדגיש התובע, כי הפרסומים בדפי הפייסבוק השונים הוסרו רק ביום 2.9.2019 על ידי מנהלי הקבוצות עצמם, ולא על ידי הנתבע, ובעקבות פניות ב"כ התובע, בעוד שהפרסום בדף האישי של הנתבע עדיין היה קיים בעת הגשת כתב התשובה.

5.ביום 5.2.2020 הגיש הנתבע בקשה להורות לתובע לגלות את תדפיס שיחות טלפון שלו, החל מיום 1.5.2019 ועד ליום 30.7.2019, ואסמכתאות אודות מוסדות החינוך של ילדיו. בנוסף, נתבקש צו המופנה למשטרה, לצורך צילום תיקי החקירה שנפתחו על ידי הצדדים. לאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון, נדחתה הבקשה, מהנימוקים המפורטים בה. מנגד, ניתנה לנתבע אפשרות לצלם את תיקי החקירה, בכפוף למניעה חקירתית.

6.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר שלו ומטעם הנתבע הוגשו תצהירים שלו ושל מרגלית. בקשות הנתבע לעכב את הדיון בתביעה עד להכרעה בהליכים אחרים, בין אם הליך שנפתח נגד משטרת ישראל ובין אם הליך קובלנה פלילית (שטרם הוגשה), נדחו. במהלך ישיבת ההוכחות נחקרו המצהירים. בהתאם להסכמת הצדדים, העידה מרגלית ראשונה ולאחר מכן העידו התובע והנתבע. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה

7.לשם הכרעה במחלוקות נשוא התביעה, אפרט תחילה את השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות, לפי סדר כרונולוגי, תוך עמידה על הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו בפני.

8.התובע, פרופ' משנה וראש מעבדה לחקר סרטן, עובד ומתגורר בטכניון יחד עם משפחתו. ביום 2.7.2019, בשעות הבוקר (בשעה 08:00 לערך), עמד התובע במרכז זיו בשכונת נווה שאנן בחיפה, בסמוך למקום עבודתה של מרגלית, ברחוב ברל כצנלסון 90 בחיפה. התובע הבהיר, כי עשה כן גם במהלך השבוע שקדם לכך, ולמעשה מחודש מאי 2019.

התובע הבהיר בתצהירו, כי כמעט בכל בוקר, החל מחודש מאי 2019, נהג להמתין לאשתו בפינת הרחובות כצנלסון ופנחס ראם, בצומת מרכז זיו, על מנת שתאסוף אותו, לאחר פיזור ילדיהם המשותפים למסגרות החינוכיות, ותסיע אותו למקום עבודתו בטכניון. כך עשה גם בבוקר יום ה - 2.7.2019.

בחקירתו הנגדית הוסיף התובע, כי הוא ומשפחתו מתגוררים במעונות הסגל בטכניון ונוהגים לצאת יחד לפיזור ילדיהם במסגרות החינוכיות. התובע נוהג לקחת את בתו הקטנה לגן (התובע נקב בשם הגן), שנמצא ברחוב טרומפלדור, ליד מרכז לין, ואילו אשתו ממשיכה עם הבן לבית הספר (התובע נקב גם בשם בית הספר) ולאחר מכן, חוזרת לאסוף אותו ממרכז זיו, שם הוא ממתין לה (עמ' 4, שורות 27 - 34 לפרוטוקול). התובע נחקר בעניין ארוכות ואף נתבקש להצביע על גבי מפת הרחובות (נ/2) על הדרך שהוא עושה. התובע ענה בפירוט על השאלות, גרסתו היתה הגיונית לחלוטין, ולא נמצאו בקיעים בהסבריו.

9.באותו יום (2.7.2019), בשעה 09:01, הגישה מרגלית תלונה במשטרה (מחוז חוף). לפי האמור בהודעתה במשטרה, כאשר יצאה מהמשרד בו היא עובדת, כדי ליטול תשלום מאת לקוחה, ראתה מישהו שמצלם אותה. כאשר נכנסה למשרד, המשיך אותו אדם ללכת אחריה, הוריד את המצלמה לכמה שניות ועשה לה תנועה של שחיטה בגרון. מרגלית התקשרה לנתבע, שהנחה אותה לצלם אותו וגם את רכבו וכך עשתה. לאחר מכן, נכנסה למשרד התקשרה למשטרה. נאמר לה להגיש תלונה וכך עשתה. מרגלית הציגה בפני השוטר את התמונה שצילמה ומסרה אותה לידיו, בצירוף מספר הרכב. בתשובה לשאלות השוטר הבהירה מרגלית, כי זו הפעם הראשונה שראתה את אותו אדם וכי הוא לא פנה אליה או דיבר עמה כלל (הודעה מיום 2.7.2019 חלק ממוצג נ/4).

בהמשך אותו יום, בשעה 18:27, התייצב התובע בתחנת המשטרה ונחקר באזהרה, בחשד לאיומים וביצוע תנועות מאיימות כלפי מרגלית. בחקירתו הבהיר התובע, כי אכן היה בשעות הבוקר במרכז זיו, הוא הוריד את הילדה בגן ואילו אשתו המשיכה והורידה את הילד בבית הספר ואז חזרה לקחת אותו. התובע זיהה את עצמו בתמונה שצילמה מרגלית ומיקם אותה במרכז זיו, שם המתין שאשתו תאסוף אותו. התובע זיהה גם את הרכב בו נסעו. התובע הבהיר, כי אינו מכיר את מרגלית או אנשים הרודפים אותה לכאורה, לא עקב אחריה ולא עשה תנועה מאיימת (הודעה מיום 2.7.2019 - חלק ממוצג נ/4).

10.ביום 4.7.2019 עמד התובע במרכז זיו, והמתין לאשתו שתאסוף אותו ברכבם. בעת שעמד במקום, ניגש אליו הנתבע, כשהוא מלווה באדם נוסף, והזדהה כאחיה של מרגלית. הנתבע צילם את התובע במכשיר הטלפון שלו וטען, כי התובע מאיים על אחותו. התובע עזב את המקום ופנה להגיש תלונה במשטרת ישראל.

בשעה 09:37 התייצב התובע במשטרה והגיש תלונה (תלונה מיום 4.7.2019 בשעה 09:37 - חלק ממוצג נ/4). התובע תיאר לחוקר את האדם שניגש אליו, הבהיר שלא תקף אותו, אך אמר משהו על עבריינים שהתובע לא הבין באופן מדויק. התובע שב ואישר כי אינו מכיר את אחות הנתבע (מרגלית) אין לו כל קשר אליה, לא איים עליה ואין לו אף פרטים מינימליים עליה. התובע הוסיף, כי הגיע זה בסמוך מבוסטון, שם שימש כחוקר באוניברסיטת הרווארד. הוא נמצא בארץ 4 חודשים וגר בטכניון, ובסך הכל הביא את בתו למסגרת החינוכית אליה היא רשומה והמתין שאשתו תאסוף אותו.

הנתבע אישר את הדברים בתצהירו והבהיר, כי "העד" היה לקוח של בא כוחו (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). הנתבע הוסיף, כי לאחר שנתפס, סירב התובע להזדהות, אך פלט את שמה של אחותו (סעיפים 8 - 10 לתצהיר הנתבע). אציין, כי הנתבע מסר בתצהירו גרסה כללית, ולא טרח אף לציין את המועד בו התרחש אותו ארוע או מועדים בכלל. הנתבע טען, כי "במועדים הרלוונטים" (כך במקור - א.ר.) פנתה אליו אחותו, וביקשה את עזרתו, שכן חשה מאוימת, ומוטרדת וטענה, כי עוקבים אחריה בכניסה למקום עבודתה. לטענתו, אחותו תיארה בפניו את התובע והוא החליט להגיע למקום עבודתה, לאחר שאחותו הגישה תלונה במשטרה, ואז ראה את התובע משוטט הלוך ושוב בסמוך לכניסה למקום עבודתה, וביקש ממנו להזדהות (סעיפים 6 - 9 לתצהיר הנתבע). הנתבע הוסיף, כי לאחר שתפס את התובע, פלט התובע את שמה של אחותו (סעיף 10 לתצהיר הנתבע).

11.באותו יום פרסם הנתבע פוסט באתר פייסבוק, בדף השייך ל"חדשות חיפה והקריות". הפוסט כלל שתי תמונות של התובע ואת הכיתוב - "האם אתם יודעים מי זה האדם שרודף אחרי אלמנה ויתומים וסוחט אותם" (ראה סעיף 21 ונספח 7 לתצהיר התובע. להלן "הפרסום הראשון").

הנתבע לא הכחיש את הפרסום או תוכנו, אך טען כי הפרסום נעשה במטרה לגלות את זהות התובע, שסירב כאמור להזדהות. עוד טען הנתבע, כי מיד לאחר שנודעה לו זהות התובע הסיר את הפרסומים. כפי שיפורט בהמשך, טענה זו לא נכונה.

12.התובע הבהיר, כי בעקבות האירועים שפורטו לעיל, נאלץ לשנות ממנהגו והתנהלותו מידי בוקר והוא חדל מלהמתין לאשתו במרכז זיו, כפי שנהג לעשות עד אז.

13.ביום 7.7.2019 הגישה מרגלית בקשה לצו עשה נגד משטרת ישראל, שנדונה במסגרת ת.א. 15409-07-19. מרגלית טענה, כי היא מאויימת מאז פטירת בעלה, מפאת סכסוך ירושה עם בני משפחתו, וקיימים איומים על חייה מצד גורמים עבריינים. היא טענה בתצהיר מיום 2.7.2019, שצורף לבקשה, כי הספיקה לצלם את מי שאיים עליה יום קודם לכן. מרגלית עתרה להורות למשטרה למסור לה את פרטי הרכב ושם בעל הרכב שצילמה.

בשים לב לאמור לעיל, נראה כי במועד זה לא היו ידועים לנתבע ואחותו פרטיו של התובע, הגם שהפרטים היו בידי המשטרה שזימנה את התובע לחקירה כבר ביום 2.7.2019.

14.ביום 8.7.2019, בשעה 21:03 שלח הנתבע לתובע הודעה בדוא"ל כדלקמן:

"פרופסור אסף חנן בסטר. אדון נכבד

מהטכניון מחלקת ביולגיה לומד בהארוארד לשעבר ומומחה בחקר הסרטן

ברצוני להודיעך כי מעל שבוע אני עוקב אחריך מאחר @ שבתאריך 30/6/2019 ביום ראשון במושב מגדים ביחד עים אחרים איימת על אחותי מרגלית במושב מגדים ובנווה שאנן במשך כל השבוע ברצף ואף פגשת אותי ביחד עים עד נוסף ובזמן המעקב שלך וההטרדות והאיומים והסחיטה ופגיעה בפרטיות

כתוצאה מכך החריף המצב של אחותי והיא בטיפול רפואי

אני מתפלא עליך כחוקר סרטן בכיר שאמור לעזור לציבור מבצע עבירות פליליות

כידוע לך הוגשה תלונה למשטרה

ואכן קיבלנו תשובה כי נחקרת בנושא

על פי יעוץ משפטי תוגש קובלנה פלילית ותביעה אזרחית ועירוב כל הגורמים

למרות שהצלחת לעבוד על המשטרה

הגשנו צו עשה למשטרה ויהיה דיון בקרוב ונזמין אותך לדיון

אני עליתי בחקרתי על המפעיל ויודע הכל

יש לי את כל הפריטים עליך בפייסבוק בטוויטר בלינקד והכל

אני פונה אליך מבלי ידיעת אחותי ובידעת עורך הדין המייצג אותנו

שתחשוב טוב על עתידך כואב לי מאוד שיניה לך תיק פלילי כמו המפעיל

כמו כן אתה תקבל זימון על ידי בית המשפט ואני יביא לך הזימון לטכניון

האמת והצדק תצא לאור

עד מחר בצהריים אני מחכה לתשובה

האם אתה מוכן להעיד נגד המפעיל

על מנת להציל התואר

מחכה לתשובה".

(נספח 1 לתצהיר התובע - שגיאות במקור - א.ר.).

ניתן הסיק מהודעת הדוא"ל שלוש מסקנות. הראשונה - במועד משלוח הדוא"ל זהות התובע - שמו המלא, מקום עבודתו וכתובת הדוא"ל שלו - הייתה ידועה לנתבע. למרות זאת, לא הוסר הפרסום הראשון במועד זה על ידי הנתבע. השנייה - תוכן הודעת הדוא"ל סותר באופן ברור את עדות מרגלית בהודעתה במשטרה מיום 2.7.2019. בהודעתה במשטרה מיום 2.7.2019 טענה מרגלית, כי באותו יום ראתה את התובע לראשונה וכי לא היה מוכר לה עד אז. מנגד, בהודעת הדוא"ל נטען, כי כבר ביום 30.6.2019, קרי - יומיים קודם לכן, איים התובע על מרגלית בביתה במושב מגדים, יחד עם אחרים. הנתבע ומרגלית לא נתנו הסבר כלשהו לסתירות בגרסת מרגלית בעניין זה. השלישית - הנתבע טען בתצהירו, כי הוא קצין משטרה לשעבר ושימש כחוקר במשטרת ישראל וכי הפעיל כישוריו וכך חשף את זהות התובע. כאמור, משטרת ישראל איתרה את התובע עוד ביום 2.7.2019 ולפיכך, לא היה כל צורך שהנתבע "יפעיל" את כישוריו או יאתר את התובע בעצמו.

15.ביום 9.7.2019, בשעה 16:38, הגיש התובע תלונה שניה במשטרה, בגין הטרדה, הפחדה וחדירה לפרטיות מצד הנתבע. התובע פירט בפני החוקר את תוכן הההודעה שקיבל מהנתבע, חזר על התלונה הקודמת ושב הבהיר, כי אינו מכיר את הנתבע או מרגלית, אין לו מפעיל ומעולם לא היה לו ויכוח או קשר כלשהו לאחות של הנתבע (מוצג נ/4).

16.ביום 11.7.2019 הגיע הנתבע אל הפקולטה לביולוגיה בטכניון, מקום עבודת התובע, נכנס למשרדו והניח שם מסמכים. לאחר מכן, הוסיף הנתבע להסתובב במקום וביקש מקולגות של התובע את מספר הטלפון שלו. כאשר הגיע התובע לפקולטה, פנה אליו הנתבע, הלך אחריו במשך מספר דקות תוך שהוא מצלם אותו באמצעות מצלמת מכשיר הטלפון שברשותו. התובע ביקש מהנתבע שיעזוב. הנתבע המשיך במעשיו במשך מספר דקות ולאחר מכן עזב את המקום.

התובע טען, כי בעקבות אירוע זה הגיש תלונה נוספת במשטרה, והפנה לנספח 2 לתצהירו. נספח 2 לתצהיר התובע כולל 3 אישורים בדבר הגשת תלונות במשטרה. הראשון מיום 2.7.2019 ושניים נוספים מיום 9.7.2019. בנספח 2 חסר אישור על הגשת תלונה נוספת מיום 11.7.2019 או לאחר מכן. נראה, כי בנקודה זו התבלבל התובע, אך אין לכך חשיבות מיוחדת לצורך הכרעה בתביעה. הצדדים לא טרחו להבהיר מה היו המסמכים שהניח הנתבע על שולחנו של התובע.

17.ביום 14.7.2019 גילה התובע את הפרסום הראשון, שפורסם על ידי הנתבע בפייסבוק כ - 10 ימים קודם לכן. התובע פנה לב"כ באופן מידי, בבקשה שיציא בשמו מכתב התראה, במסגרתו נדרש הנתבע להסיר את הפרסום ולפצות את התובע על נזקיו (נספח 8 לתצהיר התובע). מכתב ב"כ התובע מציין במפורש כי הפרסום נעשה באופן זדוני, מטרתו לפגוע בתובע ובשמו הטוב, ויותר מכך, הפרסום עלול לסכן את שלומו ואת שלום משפחתו. הנתבע נדרש להסיר את הפרסום באופן מיידי וכן, לפרסם התנצלות בפורום בו הופיע הפרסום המקורי. המכתב נשלח למייל בו השתמש הנתבע, שעה שפנה לתובע ביום 8.7.2019.

הנתבע טען, כי הסיר את הפרסומים והעביר לתובע הודעה באמצעות בא כוחו. הנתבע לא הציג ראיה כלשהי בעניין זה ואני דוחה את טענתו. אני קובע, כי הפרסום לא הוסר ביום 14.7.2019.

התובע הוסיף, כי באותו יום פנה גם למנהלי דף הפייסבוק של "חדשות חיפה והקריות" ודרש את הסרת הפרסום. הפרסום הוסר באותו היום והתובע עודכן על ידי מנהלי דף הפייסבוק, כי פרופיל הנתבע נחסם.

סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי הפרסום הראשון נותר בעינו עד ליום 14.7.2019, למרות שכבר ביום 8.7.2019 נודעו לנתבע פרטיו של התובע. טענת הנתבע, לפיה הסיר את הפרסומים כאשר התבררה לו זהות התובע לא נכונה.

18.ביום 16.7.2019 התנהל דיון במסגרת ת.א. 15409-07-19 (מוצג ת/2). בדיון נכחו מרגלית, ב"כ המשטרה וב"כ התובע. במהלך הדיון נחקר נציג המשטרה, רפ"ק אלי שקד. הוא הבהיר בחקירתו, כי תלונת מרגלית נחקרה, התובע אותר לפי התמונה שמסרה, זומן לחקירה וגרסתו אומתה. רפ"ק שקד ציין, כי עלה מהחקירה שמדובר באזרח למופת, שכלל לא היה בארץ במועד בו החל הסכסוך הנטען בין מרגלית לקרובי משפחתה, לאחר פטירת בעלה. עוד ציין רפ"ק שקד, כי כ - 7 ימים לאחר הגשת התלונה על ידי מרגלית, הגיש התובע תלונה בדבר פגיעה בפרטיות, בילוש והטרדה. בתלונה זו טרם בוצעו פעולות חקירה מהותיות ופעילות המשטרה טרם הסתיימה, נכון למועד הדיון.

אציין, כי מרגלית טענה באותה עת, שיש בידיה ראיות בנוגע להמשך מעקב והטרדה מצד התובע (קרי - לאחר הגשת התלונה ביום 2.7.2019), אך סירבה להציגן בפני ב"כ הצדדים במהלך הדיון או למסור עותק לב"כ המשטרה. מרגלית הסכימה להציג את הראיות לעיני בית המשפט בלבד, בלשכתו, ועמדה על כך שיירשם בפרוטוקול כי בית המשפט סירב להצעתה. אעיר, כי ראיות אלו, שלא ברור טיבן, לא הוצגו במשפט והמסקנה היא, שהן לא קיימות.

עוד אציין, כי במהלך אותו דיון ביקשה מרגלית לחקור את התובע וכן, עתרה להורות למשטרה למסור לה את הפרטים של אשתו, מספר הטלפון הנייד שלה, מספר הטלפון הנייד של התובע, מספר הטלפון הנייח במשרדו וכן פלט שיחות לכל המכשירים הנ"ל. בנוסף, היא בקשה שינתן צו הרחקה נגד התובע. בקשותיה של מרגלית נדחו בהחלטת בית המשפט מיום 18.7.2019 (נספח 15 לכתב התביעה).

19.ביום 18.7.2019 פרסם הנתבע בדף הפייסבוק "חדשות חיפה קריות" שני פרסומים עוקבים (נספח 9 לתצהיר התובע). הפרסום הראשון הכיל את תמונת התובע ומעליה כיתוב "פרופסור נתפס מאיים ומתריד ובית המשפט עוצם עניים" (להלן "הפרסום השני". השגיאות במקור - א.ר.).

בפרסום השני נרשם "פרופסור מהטכניון מאיים ומטריד אלמנה ויתומים יד ראיות והמשטרה לא עושה כלום" וצורף אליו צילום של מסמך, בו נרשם כדלקמן:

"מעורבות פלילית של פרופסור מהטכניון.

בעקבות פטירתו של בעלה של אחותי מרגלית אלבז רביבו ממושב מגדים ולאחר שהותיר צוואה כדין התחילו התנכלויות שונות נגד אחותי שבגינם הגישה קובלנות פליליות שמתנהלים בבית משפט. לאחר איומים בלתי פוסקים על ידי גורמים עבריינים שנשלחו לאחותי והוגשו תלונות למשטרה והעבריינים לא נתפסו חלה תפנית בעלילה. בתאריך 2.7.2019 לתדהמתה של אחותי לפתע גילתה גורם עברייני לאיים ולהטריד אותה לפגוע בפרטיותה. הוגשה תלונה למשטרה במיידית ומסתבר כי המשטרה לא עשתה דבר. אחותי פנתה אלי לעזרתי ונאלצתי והצלחתי לחשוף את החשוד. מסתבר כי מדובר בפרופסור בטכניון אשר מעורב ונשלח על ידי אחרים יש לציין כי נחקר במשטרה שוחרר מאחר והוא אקדמאי ולמחרת המשיך".

(להלן "הפרסום השלישי". השגיאות במקור - א.ר.).

הנתבע לא הכחיש את הפרסומים או תוכנם. כאמור, כבר ביום 8.7.2019 הייתה ידועה לנתבע זהות התובע וברור, אפוא, שפרסומים אלה לא בוצעו במטרה "לחשוף את זהותו". יותר מכך, ברור מנוסח הפרסומים, ובפרט - ההתייחסות לעבודתו של התובע כפרופסור בטכניון - שהמטרה היתה לבייש ולהכפיש את שמו של התובע, הא ותו לא.

20.ביום 21.7.2019 הגיע הנתבע פעם נוספת למשרדו של התובע בטכניון, התפרץ לחדר בעת פגישת עבודה ומסר לתובע צו בית משפט. לטענת הנתבע הוא ביצע מסירה של צו הרחקה והסריט את הליך המסירה. עוד טען הנתבע בסעיף 24 לתצהירו, כי התובע הוא "בבחינת תחמן אשר מסרב לקבל דבר מסירה עקב ידיעתו על מעשיו הגובלים בפלילי" (כך במקור - א.ר.).

במועד זה נמסרו לתובע בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בתיק ה"ט 49647-07-19, שהגישה מרגלית, בצירוף צו ארעי (ראה פרוטוקול הדיון - מוצג ת/1). במהלך חקירתו, אישר הנתבע, כי התובע חתם על אישור המסירה והדבר אף נראה בבירור במסרון שהגיש הנתבע, המתעד את המסירה. לא הוכח, אפוא, שהתובע סרב אי פעם לקבל דברי דואר וטענת הנתבע בעניין זה נדחית.

בהחלטתו מיום 2.8.2019 קבע בית המשפט, כי התובע לא הטריד את מרגלית ולא מתקיים חשש כי יטריד אותה בעתיד. הבקשה נדחתה והצו הזמני בוטל. בנוסף, נדחו בקשותיה של מרגלית, להורות לתובע להמציא לה את שמה של אשתו או פלט שיחות טלפון ממכשירים שברשותו (נספח 16 לתצהיר התובע).

21.ביום 26.7.2019 פרסם הנתבע פרסום נוסף ב - 5 דפי פייסבוק שונים מרובי עוקבים - דף הפייסבוק הפרטי של הנתבע, דף וואלה! (2 פרסומים), דף חדשות חיפה קריות, דף כלבו - חיפה והצפון ודף ידיעות חיפה (YEDIOT HAIFA). הפרסומים זהים בתוכנם, ולחלק מהם (וואלה! חדשות ו - חדשות חיפה והקריות) צורפה גם תמונה של התובע. תוכן הפרסומים כדלקמן:

"לאחר שגיסי זכרונו לברכה נפטר ורשם ירושה כחוק התחילו איומים הטרדות וסחיטות על אחותי שהיא אלמנה עים יתומים.

הוגשו תלונות למישטרה עים תמונות וארועים ולא זוהו החשודים בסדר זיהוי ועד היום לא נתפסו החשודים.

לאחרונה הגיע אדם נוסף אשר איים הטריד ומנסה לשבש את המשפטים על ידי סחיטה ואיומים.

ליד ביתה וליד מקום עבודתה של אחותי בפעולה מוצלחת צולם הרכב והוגשה תלונה למישטרה

והמשיך וחזר למרות חקירתו במשטרה

הוברר כי החשוד הוא פרופסור בטכניון אשר ביחד עים אשתו אדון אסף חנן בסטר או באנגלית assaf bester כל המוצא קשר או את האקדח המעשן ויעזור לתפוס את השולחים יקבל פרס כספי גבוה"

(שגיאות במקור - א.ר.).

הנתבע לא הכחיש את הפרסומים או את תוכנם. התובע התייחס לפרסומים הנ"ל כ - 6 פרסומים נפרדים. אינני מקבל את טענתו בעניין זה ולטעמי - מדובר בפרסום אחד, אחיד בתוכנו, שהופץ במספר אמצעי תקשורת, או ליתר דיוק - דפי פייסבוק שונים.

בפסק הדין בע"א 7426/14פלונית נגד עו"ד אורי דניאל(14.3.2016)‏‏ עלתה השאלה, אם לצורך הוראת סעיף 7א(ד) (המסלול הסטטוטורי), הקובע כי נפגע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק רק פעם אחת "בשל אותה לשון הרע", יש להבחין בין פרסום אחד למספר פרסומים, והאם הבחנה כאמור תלויה בתוכן הפרסום, במועדו, בזהות המפרסם או בזהות השומעים. בית המשפט לא הכריע בשאלה זו. עם זאת, בע"א (מחוזי- חיפה) 19393-05-13 מויאל נגד בן אברהם (18.9.2014), הציעה כבוד השופטת שטמר שילוב בין שתי גישות לפיו, ככל שמפרסם שלח מספר מכתבים (או הודעות), שלשונם זהה, בפרק זמן קצר, אין לראות בהם פרסומים שונים. גישה זו אומצה על ידי יתר חברי ההרכב וכן בפסק הדין שניתן בע"א (מחוזי-ת"א) 9712-12-13 "קר" שירותי רפואה בע"מ נגד א.מ.ל אמריקן לייזר (13.4.2015) ובע"א (תל אביב יפו) 35127-03-19 פלוני נגד פלונית (23.3.2020), שהתייחס במפורש לפרסום בדפי פייסבוק. גישה זו, שבאה לידי ביטוי במספר פסקי דין מנחים של בתי המשפט המחוזי, מקובלת עלי. בהתחשב בנתוני המקרה לפני, יש לראות בפרסומים שנעשו באותו היום, בתוכן זהה או כמעט זהה, בעמודי פייסבוק שונים, כפרסום אחד.

22.ביום 28.7.2019 הגיש התובע בקשה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, בתיק ה"ט 64967-07-19. על פי האמור בבקשה, הנתבע עקב אחרי התובע, צילם אותו, הגיע למקום עבודתו, שוחח עם קולגות שלו וביקש את מספר הטלפון שברשותו, ולא נראה כי בדעתו להניח לו (נספח 4 לתצהירו).

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיים ביום 5.8.2019 נחקרו הצדדים. בחקירתו, נשאל התובע במפורש לגבי מקום מגוריו, גילאי ילדיו, הדרך שהוא ואשתו עושים מידי בוקר כדי לפזר את ילדיהם במסגרות. התובע אף נקב במפורש בשם הגן של בתו, בית הספר בו לומד בנו ומסלול הנסיעה בבוקר (נספח 6 לתצהיר התובע). נתונים אלה הוצגו, אפוא, בפני הנתבע כבר אז, ולא הוסתרו באופן כלשהו על ידי התובע (עמ' 5, שורות 19 - 22 לפרוטוקול).

הנתבע אישר בעדותו כי פרסם את הפרסומים ויותר מכך, אמר כי "אני מאשר לך, תקשיב, אני מאשר לך שהיו הרבה פרסומים ויהיו הרבה פרסומים עד שנגיע לחקר האמת" (עמ' 30 לפרוטוקול - נספח 6 לתצהיר התובע). עוד הבהיר הנתבע, כי אינו מתחייב להסיר את הפרסומים, אלא יעשה כן רק בעתיד, לאחר שיסתיים ההליך הפלילי והוסיף בהמשך, כי "את מה שפרסמתי אני לא מוחק" (עמ' 33 לפרוטוקול - נספח 6 לתצהיר התובע).

בשלב זה היו בידי הנתבע פרטי התובע, שהרי נוהלו בין הצדדים 3 הליכים קודמים (ת"א 15409-07-19, ה"ט 49647-07-19 וה"ט 64967-07-19), וזהותו הייתה נהירה לו. לפיכך, טענת הנתבע, כי פרסם את הפרסומים רק כדי לגלות את זהות התובע ולאחר מכן הסירם לא נכונה, על פי גרסאות שהוא עצמו מסר בעבר בהליכים משפטיים.

בהחלטתו מיום 7.8.2019 הורה בית המשפט, כי הצו הזמני שניתן ביום 28.7.2019, לפיו על הנתבע להימנע מלהטריד את התובע, ישאר בעינו ויהיה בתוקף עד ליום 27.1.2020.

23.ביום 31.7.2019 שלח התובע לנתבע, באמצעות בא כוח, מכתב התראה. הוא ציין במכתב ארבעה פרסומים מיום 26.7.2019 ודרש שהנתבע יסירם ויפרסם התנצלות בפורומים בהם הופיעו הפרסומים (נספח 12 לתצהיר התובע).

הנתבע השיב באותו יום בדוא"ל, כי בימים הקרובים תוגש תלונה למשטרה על הטרדה, איומים ושקרים לבית המשפט, וככול שהמשטרה לא תגיע לחקר האמת, תוגש קובלנה פלילית. הנתבע לא התייחס באופן כלשהו לדרישה להסיר את הפרסומים או לפרסם התנצלות חלף זאת, המשיך בקו לוחמני ושב והאשים את התובע בהטרדה, איומים, שקרים, שיבוש הליכי משפט וסחיטה (נספח 13 לתצהיר התובע).

24.בתאריכים 1.8.2019 ו - 5.8.2019 פנה התובע למנהלי דפי הפייסבוק בהם פרסם הנתבע ודרש שיסירו את הפרסומים מיום 26.7.2019 (נספח 14 לתצהיר התובע). בעקבות פניות התובע הוסרו הפרסומים ביום 2.9.2019 או בסמוך לכך.

עד כאן ההשתלשלות העובדתית ופירוט ההליכים המשפטיים שנקטו הצדדים. לא לשווא הארכתי בתיאור הדברים, שכן ככול שנחשפו בפני העובדות, התברר כי התובע נקלע, בעל כורחו ושלא בטובתו, לסיפור קפקאי, שלא הצליח לצאת ממנו.

25.התביעה נשוא תיק זה הוגשה מכח חוק איסור לשון הרע. הכרעה בתביעה מסוג זה מצריכה מעבר בין מספר שלבים, מעבר לשלב הבירור העובדתי, בו נבחנת שאלת נסיבות הארוע. בשלב הראשון נבחנת השאלה, אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה בסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק. במדה והפרסום לא נהנה מההגנות המפורטות בחוק, יש לעבור לשלב האחרון בו נבחנים הסעדים המתאימים, לרבות פיצויים (ראה ע"א 751/10 פלוני נגד דיין - אורבך (8.12.2012) וכן, ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558, 568). נראה, כי שלבים ראשון ושני מתקיימים בענייננו, ללא עוררין.

26.סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר את המונח "לשון הרע" כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול  -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו".

(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;".

27.על מנת לקבוע האם אמירה מסויימת מהווה לשון הרע, יש לפרשה. המבחן לפרשנות הפרסום הוא מבחן אובייקטיבי. בעת פרשנות הפרסום יש לעמוד על מובנו של הביטוי ועל המשמעות הטמונה בו. יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר. יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן, תוך התחשבות באופיו, ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558). לצורך בחינת משמעות הדברים, אין חשיבות לכוונת אומר האמרה (המפרסם) ואין חשיבות לשאלה, כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא או שמע אותם. המבחן הקובע הוא מהי לדעת השופט היושב בדין המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים (ע"א 723/74 יגאל תומרקין נגד אליקים העצני, פ"ד מג(2) 333; ע"א 1104/00 אפל נגד חסון, פ"ד נו(2) 607)). עם זאת, אל המובן הטבעי והרגיל של המילים אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן, אלא נהפוך הוא, יש לראותן על הרקע הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נגד חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 300 וע"א 1104/00, לעיל, בעמ' 617 - 618).

28.משמעות הפרסומים נשוא התביעה ברורה ואין צריך להרחיב בעניין. הפרסומים ייחסו לתובע איומים, הטרדה וסחיטה של מרגלית (אחות הנתבע) וילדיה. מדובר באמירות המייחסות לתובע עבירות פליליות חמורות, וככאלה הן מהוות לשון הרע (ראה ע"א 310/74 אליהו שטרית נגד שלמה מזרחי, פ"ד ל(1) 389 וכן, א. שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז - 1997), בעמ' 128). בנוסף, יש באמירות אלו, בפרט כאשר הנתבע הדגיש את מעמדו של התובע כפרופסור בטכניון, כדי להשפילו, לבזותו בפני אלו הממונים עליו ולפגוע במשרתו, והן מהוות לשון הרע בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק.

כאמור, אין חשיבות לכוונת הנתבע, שעה שפרסם את הדברים ולכן, גם אם ניתן היה לקבל את הטענה לפיה, לא התכוון לפגוע בשמו הטוב של התובע, אין בכך כדי להועיל לו. אוסיף, כי לאור ההשתלשלות העניינים שפורטה לעיל, ובפרט העובדה שהנתבע המשיך ופרסם את הפרסומים השני, השלישי והרביעי, יש לדחות טענותיו במישור זה. בפרסומים אלה התכוון הנתבע באופן ברור לבזות ולהשפיל את הנתבע, תוך התייחסות לתוארו ועבודתו בטכניון. זאת ועוד, פרסומי הנתבע נעשו בלשון בוטה ואגרסיבית, על דרך קביעת עובדות ביחס לתובע. בנוסף, הנתבע הבהיר מספר פעמים במפורש, גם במסגרת הליכים משפטיים, כי אין בדעתו להסיר את הפרסומים ואף נטה ידו להמשיך בכך. בנסיבות אלה, אין אלא להניח כי הנתבע התכוון לתוצאה הטבעית של מעשיו, בהכפשת שמו של התובע בפומבי.

29.סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע קובע, כי פרסום יכול שייעשה בדרכים שונות, בין היתר בעל פה, בכתב או בדפוס "וכל אמצעי אחר". סעיף 2(ב) לחוק קובע, כי "רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות... אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע" וכן, "אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

הגדרת המונח "פרסום" בחוק רחבה והיא כוללת כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע (א. שנהר, לעיל, בעמ' 85 - 86). פרסום, כמשמעו בחוק, הוא העברה של ידיעה משפילה או מבזה לאדם אחר זולת הנפגע.

בענייננו, אין מחלוקת כי לשון הרע פורסמה, בכתב או תמונות עם כיתוב, בפוסטים בדפי פייסבוק של הנתבע ודפים של עיתונות באינטרנט (וואלה חדשות, חדשות חיפה והקריות, ידיעות חיפה ועוד). הדפים, כולל הדף הפרטי של הנתבע, פתוחים לעיון הציבור, מרובי כניסות, עוקבים ושיתופים ואין מחלוקת כי האמור שם מגיע לידיעת ציבור רחב בדרך קבע. יותר מכך, גם לשיטת הנתבע, הוא התכוון לברר את זהות התובע אמצעות הבאת הפרסומים לידיעת הציבור הרחב.

אני קובע, אפוא, כי יסוד הפרסום, הבא לידי ביטוי בסעיפים 2 ו - 7 לחוק, מתקיים אף הוא בנוגע לכל הפרסומים נשוא התביעה.

30.הנתבע לא טען בכתב ההגנה כי עומדות לו אילו מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, למעט ההגנה בסעיף 14 - הגנת אמת הפרסום, המורה כדלקמן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

בע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נגד עמינדב (עמי) ארגוב (12.12.2006) דן בית המשפט העליון בהרחבה בהגנת אמת בפרסום וסקר את הפסיקה שיצאה מכוח סעיף 14 לחוק. כפי שנקבע בפסק הדין הנ"ל, שני יסודות מצטברים נדרשים להוכחת הגנה זו - אמיתות תוכן הפרסום וקיומו של עניין ציבורי בפרסום. ההכרעה בדבר קיומם של שני אלה נעשית על פי מבחן אובייקטיבי (א. שנהר, לעיל, עמ' 216). יסוד אמיתות הפרסום עיקרו בבחינה, האם תואם תוכנו של הפרסום את האמת, את המציאות "האובייקטיבית" (ע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 857). דרישה זו באה להבטיח, כי במסגרת ההגנה על שמו הטוב של אדם, לא תינתן הגנה לפרסום שאין בו אמת. מאידך, אין נדרשת זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום, אלא נדרש כי המשמעות הכללית העולה מן הפרסום והתוכן העולה ממנו יתאמו (א. שנהר, לעיל, בעמ' 221). היסוד השני בהגנה נוגע לאינטרס הציבורי בפרסום ובמסגרתו נבחן האם מתקיים אינטרס ציבורי בפרסום. יסוד זה מתקיים, אם ניתן לומר שהבאת המידע בפני הציבור תתרום ליכולתו לגבש את דעתו בעניינים ציבוריים או להביא לשיפור אורחות חייו (א. שנהר, לעיל, בעמ' 225).

הנטל להוכיח את אמיתות הפרסום מוטל על המפרסם הטוען לתחולת ההגנה, הנדרש להוכיח - על פי הכלל הנוהג במשפט האזרחי - כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובתו (ע"א 3199/93, לעיל). נטל זה אינו פשוט ולא בנקל יעלה בידו של מפרסם להרימו. מקום בו מייחס הפרסום לנפגע ביצוע עבירות פליליות, נדרשות מהמפרסם הטוען לתחולת ההגנה ראיות בעלות משקל משמעותי, התואמות את חומרת ההאשמות (ע"א 2657/04 וילדר נגד ד"ר ניסנקורן (19.7.2006) וגם ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נגד נתן שרנסקי (4.8.2008)). נטל הבאת הראיות להוכחת אמיתות הפרסום עבר, אפוא, לכתפי הנתבע.

31.מן הכלל אל הפרט. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי התובע הטריד את אחותו וחזר על פרטי ההליכים שנקטה מרגלית. הנתבע התעקש כי "לא במקרה התובע עמד ברחוב ברל כצנלסון... אלא שבמתכוון עמד ברחוב על מנת לעקוב ולצלם את אחותו" (סעיף 2 לכתב ההגנה). גם בסיכומיו חזר הנתבע והאשים את התובע במעשים בלתי חוקיים והדגיש, כי לא ניתן לנתק את הפרסומים מהרקע להם, קרי - החשש שהתובע קשור להתנכלויות נגד מרגלית, לאור סכסוך ירושה בינה ובין קרובי בעלה המנוח (סעיפים 1 ו - 6 לסיכומיו). גרסה זו של הנתבע ומרגלית היתה רצופה בסתירות, אי דיוקים ואי התאמות למול ראיות נוספות שהוצגו במשפט, כפי שיפורט להלן.

32.הנתבע טען בתצהירו, כי "בזמנים הרלוונטיים" (ללא פירוט) פנתה אליו אחותו וביקשה סיוע, שכן חשה "נעקבת ומוטרדת" במקום עבודתה. מרגלית תארה לו את התובע והוא הגיע בוקר אחד למקום עבודתה (לא צויין תאריך) והבחין בתובע משוטט הלוך ושוב על פני כניסת מקום עבודתה לשעבר של מרגלית. הנתבע, בנוכחות עד, פנה לתובע וביקש ממנו להזדהות אך הלה סירב. הנתבע הדגיש, כי התובע פלט את שמה של אחותו (סעיף 10). הנתבע לא זימן לעדות את "העד" שהתלווה אליו באותו היום. מדובר בלקוח של בא כוחו ולפיכך, יכול היה לבקשו להגיש תצהיר או לחילופין, לזמנו באמצעות בית המשפט. התובע לא עשה כן והדבר נזקף לחובתו כמי שלא העיד עד שעדותו רלוונטית.

הנתבע הציג במהלך הדיון שני סרטונים באמצעות המחשב הנייד שלו. בסרטון הראשון נראה התובע כשהוא ממתין ברחוב, ברשות הרבים. לא מצאתי בסרטון רמז לאיום או הטרדה כלפי מרגלית. בסרטון השני מתועדת שיחה קצרה בין הנתבע לתובע (אף היא ברחוב, ברשות הרבים), בה מטיח הנתבע בתובע, בנוכחות אדם נוסף, כי הוא מטריד את אחותו ומאשים אותו בניסיון ברצח. גם בסרטון זה לא נמצא רמז לאיום או הטרדה מצד התובע כלפי מרגלית. יתירה מזאת, בניגוד לטענת הנתבע התובע לא הזכיר את שמה של מרגלית, אלא אמר כי כבר שוחח עם המשטרה בנושא.

בנוסף, הציג הנתבע תמונות (נ/1). בתמונות נראה רכבו של התובע בכביש, ובאחת מהן התובע עצמו, במגרש חניה ציבורי, כשהוא שעון על עץ ומתבונן במכשיר הסלולרי שלו. גם בתמונות אלה לא מצאתי עדות או רמז לאיום או הטרדה של התובע כלפי מרגלית והן לא מוכיחות דבר, מלבד העובדה שהתובע שהה במקום בעת צילום התמונות, כשהוא שקוע בעיון בטלפון הסלולרי.

33.הנתבע טען, כי הפעיל את קשריו, כקצין משטרה לשעבר, לצורך איתור זהות התובע ומסר את החומר למשטרה, כולל תיעוד מוסרט של התובע. על פי חומר החקירה (מוצג נ/4), מרגלית הגישה תלונה במשטרה ביום 2.7.2019 בשעות הבוקר. בעת מסירת ההודעה, לא זיהתה מרגלית את התובע, אלא אך מסרה לחוקר תמונות של התובע ורכבו. באותו יום בשעה 18:27 נחקר התובע תחת אזהרה. משמע, מי שאתר את התובע הייתה משטרת ישראל, באמצעות התמונות שמסרה אחות הנתבע. איתור התובע נעשה במהירות וכבר באותו היום בשעות הערב נחקר בקשר עם התלונה שהוגשה. הנתבע לא נדרש, אפוא, "להפעיל קשרים" כלשהם, שכן משטרת ישראל איתרה את התובע מיד בסמוך לאחר הגשת התלונה. בנוסף, הנתבע לא נדרש לבצע פרסום כלשהו כדי לאתר את זהות התובע, שכן התובע אותר כבר ביום 2.7.2019 בשעות הצהריים, לכל המאוחר.

אעיר בנקודה זו, כי במשך תקופה ארוכה טרם דיון ההוכחות בקש הנתבע לעכב את הדיון בתיק, באמתלה שחומר שמסר למשטרת ישראל, לרבות תמונות וסרטונים, לא הוחזרו לידיו ולכן, לא יוכל להתגונן כראוי מפני התביעה. במהלך דיון ההוכחות, התברר כי כל הקבצים מצויים על גבי המחשב הנייד שלו. יתירה מזאת, במסגרת חקירתה הנגדית מיום 1.8.20219, בה"ט 49647-07-19, טענה מרגלית, כי מצויים בידיה סרטונים של התובע, אולם היא סרבה לחשוף אותם. בשום שלב לא נטען על ידה כי הסרטונים לא בידיה. להיפך, היא עמדה על כך שלא תציג אותם וכי תעשה בהם שימוש רק בהליך הפלילי. היא הוסיפה, כי לא מסרה חלק מהחומר למשטרה (מוצג ת/1 - עמ' 7, שורות 16 - 32). נמצא, כי הבקשות שהגיש הנתבע בעניין זה היו מיותרות לחלוטין, העמיסו לשווא וסבכו את ההליך.

34.מרגלית הגישה תצהיר קצר, במסגרתו טענה, כי במשך 3 שנים סבלה מהתנכלויות ואיומים "על ידי צד ג' שונים", "עקב סכסוך צוואה". לטענתה, "בזמנים הרלוונטיים" הרגישה מאוימת על ידי התובע, אשר נהג להטריד אותה, לבלוש אחריה ולאיים עליה כדי להפחידה. בהמשך, פרטה את ההליכים בהם נקטה, לרבות תלונה במשטרה. אחות הנתבע לא פירטה בתצהיר מדוע חשה כך, או אף אילו מעשים עשה התובע כדי להפחידה, לאיים עליה או להטרידה. בסיפא לתצהירה טענה, כי "התובע עמד מול העץ שמקביל לשער מול כניסת העבודה וביצע תנועה של שיסוע גרון ובנוסף עקב אחרי ויום ביומו הגיע לכניסת מקום עבודתי כדי להטריד אותי ולהליך עליי אימים" (כך במקור - א.ר.).

במהלך חקירתה הנגדית הקצרה, הוצג בפני מרגלית פרוטוקול הדיון בת.א. 15409-07-19 (מוצג ת/2). פרוטוקול הדיון מציג גרסה מבולבלת של מרגלית, שאינה תואמת את הראיות שהוצגו בפני. כך, למשל, הזכירה מרגלית תלונה נוספת מיום 3.7.2019 שלא הוצגה שום ראיה להגשתה וכן, התייחסות למפגש, כביכול, בכניסה למושב מגדים, שלא נזכרה באף אחת מהגרסאות שנתנו מרגלית והנתבע, לרבות התצהירים שהוגשו בהליך דנן. מרגלית אף הגדילה וטענה, כי באחד הימים בו נראה התובע "... למזלי, צילמתי את האוטו, הייתה איתו עוד מישהי באוטו שעזרה לו בסיוע ואספה אותו באותו יום..." (מוצג ת/2 - עמ' 1, שורות 20 - 21). אמירה זו, לא רק שלא תומכת בגרסתה, אלא מבססת היטב את גרסת התובע, לפיה אשתו נהגה לאסוף אותו ברכבו בכל בוקר מאותו מקום, לאחר שלקח את בתו לגן.

גרסתה של מרגלית לא הועילה לנתבע בדבר. להיפך, נראה כי הנ"ל נתנה פרשנות אישית, סובייקטיבית לעצם הימצאות התובע במרכז זיו, שאין בינה לבין המציאות דבר. פרשנות זו התבררה, בבחינה פשוטה, חסרת בסיס לחלוטין. תצהירה היה לקוני, מבולבל, לא צוינו בו תאריכים ולא פורט בו ציר זמנים ברור. עדותה בבית המשפט לא הוסיפה דבר, היא התווכחה, התנגדה בעצמה לשאלות ובאופן כללי עשתה רושם רע מאד בעדותה. לא לשווא קיצרה ב"כ התובע את חקירתה הנגדית. העדויות והראיות האחרות שמטו לחלוטין את גרסתה של מרגלית, לפיה התובע הטריד אותה באופן כלשהו.

35.גם התובע נחקר, ובניגוד לנתבע ומרגלית, הציג גרסה סדורה, פשוטה וברורה של האירועים.

התובע הבהיר, כי כל חטאו היה שפיזר את ילדיו למסגרות החינוכיות, ביחד עם אשתו, בשעות הבוקר, ולאחר שלקח את בתו לגן המתין שאשתו תאסוף אותו במרכז זיו. הוא המתין במיקומים שונים, לפי נוחותו (בצל). התובע פרט את מסלול הפיזור והנסיעה של אשתו על גבי תשריט (מוצג נ/2). הסבריו היו הגיוניים ותאמו את מיקומי מסגרות הלימוד וכיווני התנועה באזור. בנוסף, הוא כפר בטענה שהיה בצומת מגדים ביום 3.7.2019.

גרסת התובע נותרה עקבית לאורך כל החקירה, היא תאמה את הדברים שמסר בעבר, בהליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים (ת"א 15409-07-19, ה"ט 49647-07-19 וה"ט 64967-07-19), לא נמצאו בה בקיעים והיא לא נסתרה.

36.במהלך המשפט הוצג פרוטוקול הדיון שהתקיים בת.א. 15409-07-19, במהלכו נחקר רפ"ק שקד - נציג המשטרה (מוצג ת/2). רפ"ק שקד הבהיר, כי המשטרה אתרה את התובע לאחר התלונה שהוגשה על ידי מרגלית ביום 2.7.2019. התובע נחקר וגרסתו בדבר פיזור ילדיו בשעות הבוקר למסגרות החינוכיות אומתה. בנוסף, הבהיר רפ"ק שקד, כי לפי בדיקה שנערכה, התובע כלל לא היה בארץ שעה שהחל הסכסוך על ירושת בעלה המנוח של מרגלית.

37.התובע טען, כי הקביעות בהחלטות שניתנו בהליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים בת.א. 15409-07-19, ה"ט 49647-07-19 וה"ט 64967-07-19) מהוות השתק פלוגתא. אינני רואה להכריע בסוגיה זו, שכן ממילא, די בחומר הראיות שהוצג בפני כדי להכריע במחלוקת. אבהיר עם זאת, כי לכל הפחות, יש בהליכים הקודמים, ובפרט הקביעות העובדתיות של בית המשפט, כדי לחזק את גרסת התובע וטענותיו.

38.סיכומה של נקודה זו, הנתבע ייחס בפרסומיו לתובע עבירות פליליות ולכן נדרשות ממנו, כמי שטוען לתחולת ההגנה מכח סעיף 14 לחוק, ראיות בעלות משקל משמעותי התואם את חומרת ההאשמות. הנתבע לא עמד בנטלים הרובצים לפתחו, ולו ברף הנמוך, לצורך הוכחת טענותיו. להיפך, הוכח באופן פוזיטיבי, כי התובע נכח במרכז זיו במועדים הרלוונטיים, לצורך פיזור ילדיו במסגרות החינוכיות, כפי שטען לכל אורך הדרך, והוא לא לא הטריד, איים או סחט את מרגלית, בשום אופן. לפיכך, הנתבע אינו זכאי להגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק ואף אין צורך לבדוק האם מתקיים היסוד המצטבר השני בסעיף 14 הנ"ל (אבהיר עם זאת, כי לטעמי, גם היסוד השני לא מתקיים בענייננו).

39.במישור הנזק - התובע עתר לחייב את הנתבע לפצותו, בגין כל פרסום, ללא הוכחת נזק, בסך של 100,000 ₪, ולחילופין - לפצותו בסך של 50,000 ₪ בגין כל פרסום, מכוח סעיפים 7א(ב) ו- 7א(ג) לחוק. בפועל, העמיד התובע את תביעתו על של 300,000 ₪, ובגין סכום זה שילם אגרה.

סעיף 7א(ב) לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ (סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן), ללא הוכחת נזק. סעיף 7א(ג) קובע כי מקום בו הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור, ללא הוכחת נזק.

הפיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון לולא פרסום לשון הרע ולהשיג שלושה יעדים - לעודד את רוחו של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע. לשם השגת מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. הפיצוי התרופתי לא נועד רק להצהיר על הפגיעה ומנגד, הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפיצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שנגרם, לא פחות ולא יותר. רק כך יהא ניתן לקיים את האיזון הראוי בין חופש הביטוי מזה לבין השם הטוב והפרטיות מזה. עוד נקבע בפסיקה, כי גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בתפקיד זה כדי להגדיל את הפיצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות ואין בכוחו להגדיל את סכום הפיצויים שהיה מתקבל על פי הכללים בדבר השבת המצב לקדמותו (רע"א 4740/00 לימור עמר ואח' נגד אורנה יוסף ואח', פ"ד נה(5) 510). בנוסף, לפסיקת הפיצויים יש ערך הצהרתי, שיש בו כדי לבטא הכרה שיפוטית בכך שנעשתה כלפי התובע עוולה ושמו הטוב נפגע ללא הצדקה (א. שנהר, לעיל, בעמ' 369 וע"א 802/87 עקיבא נוף נגד אורי אבנרי, פ"ד מה(2) 489, 492 - 493).

40.        בקביעת הפיצוי בגין עוולת לשון הרע, על בית המשפט לשקול את היקף הפגיעה במעמדו של הניזוק, בהשפלה שסבל, בכאב וסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, מידת פגיעתו, בהתנהגות הצדדים ומידת הזהירות בה נקט המפרסם טרם ביצוע הפרסום (רע"א 4740/00, לעיל; שנהר, לעיל, עמ' 370). בכל הנוגע לפיצוי מכחסעיף 7אלחוק, הדגיש בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"א 2015/15מאיר פלבסקי נגד חברת מקור הפורמייקה בע"מ ואח' (4.8.2016), כי האפשרות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק קיימת לא רק כאשר הנזק לא הוכח, אלא גם כאשר לא הוכח עצם קיומו.

41.הפרסומים נשוא התביעה ייחסו לתובע עבירות פליליות חמורות של איומים, הטרדות וסחיטה של אלמנה, אם לילדים קטינים, תוך ציון תוארו ותפקידו בטכניון. מטבע הדברים, יש באמירות בפרסומים אלו כדי להשפיל את התובע, לבזות אותו ולפגוע בשמו הטוב בארגון בו הוא עובד. התובע טען בתצהירו, כי הטחת האשמות הקשות פגעה בו באופן קשה, הסבה לו נזק תדמיתי, והוא נאלץ לפנות אל הממונים עליו בפקולטה ולחברי סגל נוספים, כמו גם למנהלים בטכניון, כדי לספק הסברים ולשכנע את מכריו שאין בסיס לדברים שיוחסו לו.

יש באמירות שפורסמו כדי להשפיל את התובע, לפגוע ברגשותיו, לבזות אותו, לפגוע בשמו הטוב במקום עבודתו או בקרב מכריו. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי הנתבע לא חדל לאחר הפרסום הראשון או השני, גם לכשידע ללא ספק את זהות התובע, אלא המשיך והוסיף עוד שני פרסומים מכפישים, בדפים מרובי תפוצה. גם אם קיים ספק באשר לכוונת זדון מצד הנתבע בפרסומים הראשונים, נגוז ספק זה בכל הנוגע לפרסומים הנוספים. בפרסומים אלה הייתה לנתבע כוונה ברורה להשפיל ולבזות את התובע, בלשון בוטה. יש גם לקחת בחשבון שגם כיום ממשיך הנתבע ואוחז בדעתו, בעיקשות, בניגוד לכל הממצאים והשכל הישר, ולא מצא לנכון להתנצל או להסיר את הפרסומים מיוזמתו. מנגד, כפי שציין הנתבע, התובע ממשיך בתפקידו הבכיר, לא ננקטו נגדו סנקציות כלשהן בעקבות התלונות או הפרסומים, ולא הובאה בפני ראיה כלשהי שתעיד כי הדבר ילווה אותו בהמשך דרכו או יסכן את קידומו. בנוסף, אקח בחשבון כי מדובר בארבעה פרסומים ולא תשעה, כטענת התובע.

בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים שפורטו לעיל, ונוכח הנסיבות האופפות את המקרה נשוא התביעה, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 100,000 ₪.

42.סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 100,000 ₪. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את אגרות המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשפ"ב, 21 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

אבישי רובס, שופט - סגן נשיאה