פלנריקס.קום בע"מ ואח' נ' ונונו ואח'

ההליך שלפני והצדדים לו

1. לפני תביעה ותביעה שכנגד העוסקות בהתקשרות חוזית שעניינה הקמה של אתר אינטרנט המיועד למכירה ושיווק של מוצרים הומאופתיים וקידומו ברשת.

    

2. התובעת והנתבעת שכנגד 1, פלנריקס.קום בע"מ (להלן: "פלנריקס" או "התובעת 1"), היא חברה פרטית העוסקת בשיווק מוצרים הומאופתיים באמצעות אתר אינטרנט ייעודי.

    

3. התובעת והנתבעת שכנגד 2, מרפאות סילוטק (ישראל) בע"מ (להלן: "סילוטק" או "התובעת 2"), אף היא חברה פרטית העוסקת בתחום הטיפול האלטרנטיבי.

    

4. הנתבע שכנגד 3, מר ריקרדו קדרון (להלן: "מר קדרון"), הוא הבעלים היחיד והמנהל היחיד של פלנריקס ושל סילוטק, והוא שניהל את המו"מ ואת ההתקשרות החוזית עם הנתבע.

    

5. הנתבע והתובע שכנגד, מר כפיר ונונו (להלן: "מר ונונו" או "הנתבע"), הוא בעלים ומנהל של עסק בתחום בניית אתרי אינטרנט וקידומם במנועי חיפוש.

    

    

    הרקע להליך ותמצית טענות הצדדים

   1. במהלך חודש ינואר 2013 נחתם הסכם בין סילוטק לבין הנתבע, לפיו הנתבע יפעל לבניית אתר אינטרנט עבור סילוטק. בתמורה לשירותיו של הנתבע, התחייבה סילוטק לשלם לנתבע סך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ. בניית האתר החלה ובמהלך חודש דצמבר 2013 הצדדים אף הסכימו על הרחבת השירותים הניתנים לחברה באמצעות הנתבע ועל עבודת קידום האתר הן במנועי החיפוש של גוגל והן ברש החברתית. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד שלפני הוא באותם שני הסכמים שבין הצדדים: הסכם בניית האתר והסכם הקידום, כאשר לשני הצדדים טענות האחד כנגד השני ביחס ליישום הסכמים אלה.

       

   2. על פי הנטען בכתב התביעה, בסופו של יום ועל אף השקעת משאבים לא מבוטלים מצד התובעות, יצר הנתבע אתר אינטרנט שאינו מתאים לצרכיהן ויתרה מכך – אתר שאופן קידומו ברשת על ידי הנתבע גורם נזק לתובעות. התובעות טוענות כי לו ידעו שזו תהיה תוצאת ההתקשרות עם הנתבע, לא היו מתקשרות עמו מלכתחילה. במסגרת התביעה טוענות התובעות בין היתר כי הנתבע הפר את ההסכם עמן הפרה יסודית, כי הפר את חובת תום הלב הן בכריתת ההסכם והן בקיומו, כי הציג לפני התובעות מצגי שווא וכי פעל ברשלנות אשר גרמה לתובעות נזקים רבים. נוכח כל אלה עותרות התובעות לקבל לידיהן את מלוא התשלומים אשר שולמו לנתבע בסך 107,670 ₪, וכן סכום נוסף של 142,330 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעות בשל פעולותיו של הנתבע, כך על פי טענתן. בסך הכל עותרות התובעות לסעד כספי המסתכם ב - 250,000 ₪.

       

   3. הנתבע מכחיש את טענות התובעות וטוען כי פעל בשקידה ראויה להקמת האתר וכל פעולותיו היו בתיאום מלא עם מר קדרון. לטענתו מדובר בעבודה אשר כללה אלמנטים מרובים ובוצעה בשלבים, בהם התאמת תוכן האתר למנועי החיפוש, התאמת המוצרים באתר למנועי החיפוש, ביצוע אופטימיזציה לאתר וכן קידום אורגני של האתר, כאשר לא ניתן היה לעבור משלב אחד למשנהו מבלי שהסתיים שלב קודם בתהליך. לטענת הנתבע העיכוב בעבודה נבע מכך שהתעוררו תוך כדי התהליך בקשות מרובות נוספות מצד הנתבעות, אשר לא היו חלק מהתכנון המקורי, ואשר הופנו אליו חדשות לבקרים מצד הנתבעות. אשר לנושא קידום האתר, הנתבע טוען כי מלכתחילה נחתם הסכם הקידום האורגני לתקופה של שנה, תקופה קצרה לשיטתו נוכח היקף העבודה הנדרש במסגרתה. הנתבע טוען כי כבר לאחר 4 חודשי עבודת קידום החל מר קדרון להעלות טענות בדבר העדר תוצאות לעבודת הקידום, אולם מדובר בפרק זמן קצר ביותר אשר לא ניתן במסגרתו לבצע עבודת קידום משמעותית. הנתבע טוען כי התובעות נתלו בנימוק זה כתירוץ להפסקת ההתקשרות עמו, וזאת בחוסר תום לב ותוך הפרה ברורה של ההסכם בין הצדדים.

       

   4. עוד טוען הנתבע כי התנערותן של הנתבעות מן ההסכם עמו נובעת ככל הנראה מכוונתן להתחמק מתשלום העמלה על פי הסכם הקידום, העומד על סך של 100$ בגין כל מכירה באמצעות האתר, או שהיא נובעת מהסתה מכוונת של מר זוהר עמיהוד את התובעות כנגד הנתבע מר זוהר עמיהוד בשל רצונו לזכות בתובעות כלקוחותיו. כך או כך, מכחיש הנתבע את כל טענות התובעות כלפיו וטוען כי הן שהפרו את ההסכם עמו ופעלו כלפיו בחוסר תום לב ומתוך מניעים זרים.

      בתביעה שכנגד שהגיש, תבע הנתבע את התובעות ואת מר קדרון בגין הפרת ההסכמים, בגין עוולת גרם הפרת חוזה, בטענה של רשלנות ואף גזל.

      במסגרת הסעדים עותר הנתבע לקבל סך של 66,080 ₪ שהם יתרת התמורה החוזית אשר לא שולמה לו בהתאם להסכם הקידום. כמו כן הוא תובע מכוח הסכם הקידום סך של 51,040 ₪ בגין עמלות רכישה דרך האתר, וזאת על דרך האומדנא, ובמקביל מבקש כי ימסרו לידיו חשבונות המפרטים את כלל העסקאות אשר בוצעו באמצעות האתר מיום 08/12/13 ואילך.

       

   5. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד חזרו הנתבעים שכנגד על עיקרי הטענות המופיעות בכתב התביעה תוך שהם מוסיפים כי התקשרותו החוזית של הנתבע נעשתה אל מול סילוטק בלבד ומשכך כלל אין יריבות בין הנתבע למר קדרון או לפלנריקס, כך שיש למחקם מכתב התביעה שכנגד. הנתבעים שכנגד הכחישו מכל וכל טענתו של התובע שכנגד בדבר קיומו של "מיזם משותף" כלשהו כמו כן הוסיפו כי פנייתם למר זוהר עמיהוד נעשתה רק לאחר שתוצאות ההתקשרות החוזית לא עלו יפה ולא הניבו תוצאות ומשכך לא ניתן לייחס להם פעולה ממניעים זרים או חוסר תום לב.

       

השאלות שבמחלוקת

מחלוקת הצדדים היא עובדתית בעיקרה ונטושה סביב שאלת הפרת ההסכמים שבין הצדדים: האחד, הסכם הקמת האתר, השני, הסכם הקידום האורגני. במסגרת זו יש לבחון האם הנתבע פעל בשקידה ראויה לשם הקמת אתר האינטרנט ולשם קידומו כפי התחייבויותיו במסגרת ההסכמים שבין הצדדים, או שמא כטענת התובעות הפר את ההסכמים איתן.

דיון והכרעה

1. הסכם הקמת האתר – טענה להרחבת חזית

   1. אין מחלוקת על כך שהתובעות, באמצעות קדרון, פנו אל הנתבע לצורך הקמת אתר אינטרנט למכירת מוצרים הומיאופתיים, וזאת בעקבות המלצות שקיבל קדרון על הנתבע. הצדדים חתמו על הסכם המפרט את תנאי ההתקשרות ביניהם ביום 06/01/13, והוא צורף כנספח 1 לכתב התביעה. עוד אין מחלוקת כי הנתבע הקים אתר לפלנריקס, במתכונת זו או אחרת, ואולם מצד התובעות עלו טענות ביחס לאתר שהוקם וטענות שעניינן הפרת התחייבויות הנתבע כלפי התובעות.

       

   2. הנתבע טוען כל טענות התובעות שעניינן הפרת הסכם הקמת האתר מהוות הרחבת חזית אסורה שכן מדובר בטענות אשר לא עלו אלא בשלב הגשת התצהירים. כתבי הטענות הם אשר גודרים את חזית המחלוקת ובכתב התביעה שהגישו התובעות לא עלו הטענות, אשר התווספו בהמשך ההליך ובמסגרת התצהירים מטעמן, שעניינן בהסכם הקמת האתר. לשיטתו של הנתבע כל התיאורים העובדתיים בכתב התביעה המתייחסים להפרת הסכם עוסקים בטענות להפרת הסכם הקידום, אך לא בהסכם הקמת האתר. משכך, לשיטתו, יש להורות על דחיית טענות אלה על הסף בהיותן הרחבת חזית אסורה.

       

      התובעות השיבו לטיעון זה בקצרה ועל דרך ההפניה לפרק העוולות ועילות התביעה שבכתב התביעה.

       

      כאן המקום לציין כי בהתאם להחלטה מיום 25/04/17 ולאור התנגדות שנשמעה מפי ב"כ הנתבע, נאסרה הרחבת חזית או שינוי חזית הטיעון, תוך שקבעתי כי ניתן יהיה לטעון לעניין זה בסיכומי הצדדים (עמ' 124 בפרוטוקול).

       

   3. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעות טענו במסגרתו כי "הנתבע הפר את התחייבויותיו בהסכם כלפי התובעות" (סעיף 49.2 בכתב התביעה) וכן כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי התובעות ולא סיפק את השירותים שטען כי יספק עבור הכספים שקיבל (סעיף 50 בכתב התביעה). עינינו רואות כי מדובר על טענות להפרת הסכם ולהפרת התחייבויות אשר אינן מפנות להסכם ספציפי.

       

      במסגרת פרק הסעדים המבוקשים ביקשו התובעות סעד הצהרתי לפיו "הנתבע הפר את התחייבויותיו כלפי התובעות הפרה יסודית, וכי בדין בוטלו ההסכמים והתשלומים העתידיים עבור שירותיו" וכי עליו להשיב לתובעות את כל הכספים אשר שולמו לו לצורך הקמת האתר לצורך "התאמתו" ולצורך "קידומו" (סעיף 51 בכתב התביעה).

       

   4. אכן, הטענה בדבר הפרת הסכם הקמת האתר לא נטענה באופן מפורש בכתב התביעה ומוזכרת בו הפרת "הסכם" מבלי לבאר האם מדובר בהסכם הקמת האתר או בהסכמים לקידומו. את המסקנה כי הטענה להפרת ההסכם וההתחייבויות מתייחסת גל להסכם הקמת האתר ניתן להסיק רק מתוך פרק הסעדים שבכתב התביעה, במסגרתו דרשו התובעות גם את השבת התשלומים ששולמו לנתבע בגין הקמת האתר. הדרישה להשבת התשלומים ששלומו בגין הקמת האתר בצירוף האמור בסעיף 7 בכתב התביעה, לפיו התקבל "אתר אינטרנט שאינו מתאים לצרכיהן" של התובעות, הם המגבשים את עילת התביעה שעניינה הפרת הסכם הקמת האתר ואשר גודרים את חזית המחלוקת.

       

   5. ועם זאת, הטענה להפרת ההסכם כאמור היא אכן טענה כללית, ואף עיון מעמיק ומדוקדק בכתב התביעה אין בו כדי לגלות כל פירוט או תיאור עובדתי באשר לאופן שבו לטענת התובעות הופר הסכם הקמת האתר, להבדיל מהסכם הקידום. כך, בין היתר, לא עלתה בכתב התביעה כל טענה שעניינה עיכוב בלוח הזמנים של הקמת האתר, טענות לקיומם של ליקויים באתר, תקלות, או שימוש בשפה טכנולוגית שאינה מתאימה להקמת האתר - טענות אשר עלו רק בשלב מאוחר יותר עם הגשת התצהירים. הטענה היחידה ביחס להקמת האתר אשר מצאה את ביטויה בכתב התביעה היא זו אשר נזכרת בסעיף 7 כאמור לעיל ולפיה בסופו של יום התקבל אתר אינטרנט אשר אינו מתאים לצרכיהן של הנתבעות. כעת יש לבחון האם טענה זו של חוסר התאמה עולה כדי הפרת ההסכם של הנתבע עם התובעות.

       

   6. טענה לחוסר התאמה של האתר לצרכי התובעות

      התובעות והנתבע התקשרו בחוזה להספקת נכס. ככזה, חלות עליו הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"). טענת התובעות היא כי הנכס שאותו קיבלו מהנתבע בסופו של יום הוא אתר שאינו מתאים לצרכיהן, וכי אילו ידעו על התוצאה הסופית אשר תתקבל, לא היו נקשרות בהסכם עם הנתבע מלכתחילה. המדובר בטענה לאי התאמה אשר יש לבחון באספקלריה של הוראת סעיף 11 בחוק המכר. סעיף 11 בחוק המכר מורה כדלקמן:

      "11.המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

      (1)רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;

      (2)נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

      (3)נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

      (4)נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

      (5)נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים"

       

      הסעיף מונה רשימה של מקרים שבהם תיחשב אי התאמה בממכר ככזו שאינה מקיימת את חיוביו של המוכר. בענייננו, כתב התביעה אינו מגלה, כאמור, מהי אותה אי התאמה אשר התגלתה באתר התובעות ומן הטענה הכללית אשר נטענה לפיה "האתר אינו מתאים לצרכיהן של התובעות" לא ניתן לעמוד על טיבה של אי ההתאמה הנטענת או לבחון האם היא עולה כדי הפרת התחייבויותיו של הנתבע בהתאם לדיני החוזים או בהתאם לחוק המכר.

       

      יש להוסיף כי הגם שלטענת התובעות האתר שהתקבל לא התאים לצרכיהן, החליטו התובעות להמשיך בקשר העסקי עם הנתבע ואף הוסיפו והתקשרו עמו בשני הסכמים חדשים שעניינם קידום עסקי של אתר האינטרנט ברשת. עובדה זו מחלישה במידה רבה את טענתן המאוחרת של התובעות לחוסר התאמה של האתר לצרכיהן, שכן אילו האתר לא התאים לצרכי התובעות, חזקה כי לא היו פועלות לקידומו ברשת האינטרנט ולא היו מתקשרות עם הנתבע, כשנה לאחר מועד ההתקשרות הראשון, בשני הסכמים נוספים המחזקים את הקשר העסקי עם הנתבע.

       

      מר קדרון נשאל לעניין זה בחקירתו והשיב כי הוא המשיך לעבוד עם הנתבע כיוון שהאמין בו וסבר כי זה האחרון יוכל לתקן את אשר בנה (עמ' 141 בפרוטוקול). עם זאת, לשאלה כיצד זה אין בנמצא פניות שלו אל הנתבע בזמן אמת לצורך הצפת הבעיות הקיימות באתר השיב כי הבין שהנתבע אינו אוהב שפונים אליו במייל ולכן נמנע מלעשות כן (עמ' 142 בפרוטוקול). בנסיבות אלה, קשה לקבל את טענת התובעות לחוסר התאמת האתר לצרכיהן וקשה עוד יותר לקבל את הטענה כי אי התאמה, ככל שהיתה, עולה כדי הפרת ההסכם.

       

      בהינתן שכל יתר טענות התובעות ביחס להסכם הקמת האתר לא נטענו אלא תוך הרחבת חזית אסור, אני דוחה את טענותיהן ברכיב תביעה זה וקובע כי לא הוכחה הפרת הסכם הקמת האתר.

       

2. תוספת מחיר עבור "אופטימיזציה" של האתר

   1. עם סיום הקמת האתר הנתבע הודיע לתובעות כי יש צורך בביצוע "אופטימיזציה" לאתר. דהיינו – לבצע התאמה של האתר למנועי החיפוש האינטרנטיים. עבור פעולה זו, דרש הנתבע תשלום שכר נוסף של 5,265 ₪ לחודש ולמשך תקופה מינימאלית של 6 חודשים. כך, הסתכם התשלום שקיבל הנתבע עבור תהליך האופטימיזציה לאתר התובעות בסך של 31,590 ₪.

       

   2. לטענת התובעות תהליך האופטימיזציה הוא תהליך אשר אמור היה להתבצע כחלק מתהליך בניית האתר ולא באופן נפרד ממנו. משכך, לטענתן, לא היה מקום לגבות תשלום נוסף על זה שכבר דרש וקיבל הנתבע עבור הקמת האתר, בגין "אופטימיזציה" שאינה אלא חלק מתהליך ההקמה. כך למעשה טוענות התובעות כי הנתבע הוליך אותן בכחש כאשר גרם להן להאמין כי התשלום עבור אתר אינטרנט שיוקם באמצעותו יהיה נמוך מהמוצע בשוק, תוך הצגת מצגי שווא, וגרם להן לשלם לידיו סכומים מיותרים. בסיכומיהן חידדו התובעות וטענו כי הנתבע גרם להן להאמין כי עלות הקמת אתר האינטרנט הדרוש להן עומדת על סך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ, בעוד שאין מחלוקת כי הערכת עלות הקמת אתר כזה בתקופה הרלוונטית אינה נופלת מ 60,000 ₪ (סעיף 84 בסיכומי התובעות). בניגוד למצג הראשוני שנתן לתובעות, דרש הנתבע מהתובעות תוספת מחיר עבור תהליך האופטימיזציה, כך שבסופו של דבר אכן שולם לו סך הקרוב ל 65,000 ₪, לשיטתן באמתלת שווא ותוך הונאתן אשר תוכננה מראש.

       

   3. מן העדויות שנשמעו לפני עולה כי בניגוד לטענה התובעות, תהליך האופטימיזציה אינו תהליך אוטומטי אשר נעשה מעצמו, אלא מדובר בתהליך יזום של התאמת תכני האתר למנועי החיפוש האינטרנטיים.

       

      מר לירון חדד, מומחה מטעם התובעות נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית והשיב כי אופטימיזציה היא שלב ראשוני של עבודת הקידום האורגני אשר נועדה לייעל את עבודת הקידום האורגני (עמ' 53 בפרוטוקול). לדבריו של מר חדד האופטימיזציה היא פעולה שצריכה להתבצע על ידי מתכנת ואינה נעשית מעצמה (עמ' 54 ש' 6-11 בפרוטוקול) ועם זאת, אופטימיזציה בדרך כלל תהיה כלולה במחיר עבודת הקמת האתר (עמ' 53 ש' 26-27; עמ' 54 ש' 5-6 בפרוטוקול).

       

      עדות דומה נשמעה מפיו של המומחה מטעם הנתבע, מר לירן מנדל אשר אמר בעדותו כי אופטימיזציה היא שלב ראשוני בעבודת הקידום האורגני וכי מדובר בפעולות המבוצעות על תכנים באתר (עמ' 200-201 בפרוטוקול). כאשר נשאל האם האופטימיזציה נעשית מיד עם תחילת בנייתו של האתר השיב העד כך:

      "אופטימיזציה עושים על התוכן של האתר ... לא עושים אופטימיזציה שאין תוכן, בוא נתחיל מזה. אתה לא יכול לבנות אתר לעשות לו אופטימיזציה ומה עם התוכן? אתה, מה, אתה לא יודע מה יהיה בתוך, האופטימיזציה זה על התוכן ... אתה יכול לעשות אופטימיזציה חלקית אם יש לך תוכן חלקי, אם אין לך תוכן אתה לא יכול לעשות שום אופטימיזציה, על מה תעשה אופטימיזציה?" (עמ' 215 ש' 6-18 בפרוטוקול).

       

   4. מדברים אלה של העדים המומחים מטעם שני הצדדים עולות המסקנות הבאות: ראשית, תהליך האופטימיזציה הוא חלק מעבודת קידום אתרים וכפי שהגדיר זאת המומחה מטעם התובעות – הוא "שלב ראשוני" בעבודת הקידום. כלומר, אינו בהכרח מהווה חלק מעבודת הקמת האתר. עוד עולה כי מדובר בתהליך יזום ולא אוטומטי המבוצע על תכני האתר, דהיינו – לאתר בניית מסגרת האתר והכנסת התוכן הרלוונטי. ברי כי כדי לבצע אופטימיזציה על תוכן האתר נדרש קיומו של אתר ונדרש קיומו של תוכן. אין לשלול כי ניתן לבצע אופטימיזציה חלקית כבר בבניית האתר ובהעלאת התוכן, או לשלבה בתהליך זה, אך מנגד ברור גם כי השלמת האופטימיזציה אינה יכולה להיעשות אלא לאחר בניית האתר והעלאת התוכן. הדברים עולים בבירור גם מסיכומי התובעות בהם נטען כי עבודת הקידום מחולקת לשני שלבים: התאמת האתר למנועי החיפוש בשלב הקמתו; והתאמת תוכן האתר למנועי החיפוש (סעיף 91.1 בסיכומי התובעות). ללמדך, כי אף לשיטתן של התובעות ישנה עבודת קידום אשר אינה נעשית אלא לאחר הקמת האתר.

       

   5. מן האמור עולה כי לא היה פסול בדרישתו של הנתבע לתשלום נפרד עבור תהליך האופטימיזציה לאתר, וממילא התובעות הסכימו לדרישה זו. לא הוכח כי הנתבע "הונה" את התובעות בדרך כלשהי, וטענת התובעות המועלית בדיעבד, לפיה לא היה מקום לדרוש מהן תשלום נוסף עבור תהליך אופטימיזציה, אינה אלא טענה העוסקת בכדאיות העסקה אשר אין לקבלה.

       

3. טענה להפרת הסכמי קידום האתר

   1. כשנה לאחר ההתקשרות הראשונית בין הצדדים להקמת האתר, בתחילת חודש דצמבר 2013, התקשרו הצדדים בשני הסכמים חדשים שעניינם קידום האתר באינטרנט: האחד, עניינו בקידום האתר במנועי החיפוש בגוגל והשני עניינו בקידום האתר ברשת החברתית פייסבוק. בעבור עבודת הקידום התחייבו התובעות לשלם לנתבע סך של 5,000 ₪ לחודש וסך של 2,000 ₪ לחודש בהתאמה.

       

   2. ההסכמי הקידום נחתמו לתקופה של שנה, ואולם כבר לאחר תקופה קצרה של כארבעה חודשים הופסקה עבודת הקידום וזאת לאור חוסר שביעות רצונו של מר קדרון מתוצאות הקידום. משהתובעות לא היו מרוצות מתוצאות קידום האתר, הן שכרו את שירותיו של מר זוהר עמיהוד, לצורך בחינת פעילות האתר וקידומו. אמנם אין מחלוקת על כך שארבעה חודשים הם תקופה קצרה שאינה מספיקה לצורך בחינת תוצאות עבודת קידום האתר, ואף המומחה מטעם התובעות העיד כי פרק הזמן הראוי לצורך בחינת תוצאות אלה נע בין 8 חודשים לשנה וחצי (עמ' 100 ש' 21 בפרוטוקול עדותו של המומחה עמיהוד; וכן עמ' 285 ש' 3-5 בפרוטוקול עדותו של הנתבע). עם זאת, חוסר שביעות רצונן של התובעות לא היה אלא הטריגר אשר הניע אותן לפנייה למומחה אשר יבדוק את עבודת הקידום שנעשתה על ידי הנתבע עד לאותו שלב, ואין בה כדי להשפיע על ממצאי בדיקתו.

       

   3. המומחה מטעם התובעות – מר זוהר עמיהוד - הגיש חוות דעת אשר ממנה עולה כי עבודת הקידום שעשה הנתבע באתר התובעות היא עבודה שנעשתה למראית עין בלבד (סעיפים 21.1 ו-21.2 בחוות הדעת).

       

   4. ריבוי "קישורי זבל" מאתר הצל WebDNA לאתר פלנריקס

      המומחה מצא כי הנתבע מחזיק בשני אתרים בעלי עיצוב זהה ותוכן זהה לחלוטין, וממנו אלפי קישורים לאתר של פלנריקס. למעשה התגלה כי מכל הקישורים לאתר פלנריקס 9,424 קישורים הם מאתר WebDNA קישור אחד מרשת פייסבוק וקישור נוסף מפרופיל גוגל פלוס (סעיף 18.3 בחוות דעת עמיהוד). כך, רובם המוחלט של הקישורים לאתר הם קישורים מאתר WebDNA, למעט שניים. קישורים אלה מאתר אחד לאתר שני זהה לו, לא זו בלבד שהם חסרי ערך ואינם מביאים תועלת לקידום האתר בתוצאות החיפוש של גוגל, אלא ההיפך מכך – הם גורמים נזק לאתר ומכשילים את קידומו. קישורים אלה כונו בפי המומחה "קישורי זבל" מאחר שהם מזוהים על ידי מנוע החיפוש של גוגל כחסרי ערך וגוררים תגובת "ענישה" מצד גוגל בדירוג האתר בתוצאות (עמ' 83 בפרוטוקול).

       

   5. המומחה הסביר בעדותו כי ישנה חשיבות רבה לאיכות הקישורים על פני כמותם, וכי עשרות אלפי קישורי זבל אינם משתווים לקישור איכותי אחד מאתר מוביל (עמ' 102 ש' 25-27 בפרוטוקול). לשיטתו של המומחה האופן שבו פעל הנתבע בהקמת האתר פגע באופן קשה בקידומו. כך לשיטתו, היה צורך לפתח את האתר על שם מתחם זמני (עמ' 80 בפרוטוקול) תוך חסימת הגישה של גוגל לאתר הזמני. לאחר הבניה היה על הנתבע להעתיק את האתר לכתובת החדשה, אשר תהיה חשופה למנוע הסריקה של גוגל, וזאת מבלי לבצע קישורים בין שני האתרים ומבלי ליצור מצב של כפילות תכנים אשר פוגעת באתר (עמ' 81-82 בפרוטוקול).

       

   6. לטענת המומחה אופן יצירת הקישורים בין האתרים הכפולים על ידי הנתבע מלמד על חוסר תום ליבו ועל מטרתו להציג מצג שווא ללקוח (עמ' 93 בפרוטוקול). לדבריו:

      "זה לא קידום אתרים. זה ניסיון להציג מצג שווא בפני לקוח, לעשות לו בגדי המלך החדשים. לעשות קולות של קידום אתרים שזה לא קידום אתרים. זה היה הדבר הכי נוח לעשות לונונו, לעשות קישורים. הוא לא צריך לדבר עם אף אחד, הוא לא צריך להתאמץ ולבנות תכנים. הוא פשוט עושה קישורים מנכס שיש לו, שזה נכס צל, לעשות לו לאתר של הלקוח ולהגיד לו – הנה יצרתי למענך 3,000 קישורים. אני עובד ואני עובד ואני עובד. וזה לא קידום אתרים" (עמ' 101 ש' 19-27).

       

      בהמשך עדותו הוסיף ואמר:

      "אני אומר באופן חד משמעי – לא היה צריך להיות קישור בין webdna לפלנריקס נקודה קום. נקודה. אין שום סנריו של אדם סביר שמקדם אתרים שיודע את עבודתו לקשר בין אתר הצל לאתר הפעיל. נקודה." (עמ' 103 ש' 11-13).

       

   7. המומחה מטעם הנתבע, מר צבי לנדו, נשאל אף הוא בעדותו על נושא זה והעיד כי הוא אינו נוהג להעלות אתרים בבניה לאינטרנט ואינו מאפשר גישה לאנשים או למנוע החיפוש של גוגל לאתרים שבבנייה (עמ' 232 ש' 32- עמ' 233). כמו כן העיד כי הוא נוהג לבנות אתרים על שרת שלו באופן זמני, ולאחר שבניית האתר מסתיימת הוא מועלה לכתובת של הלקוח (עמ' 234 בפרוטוקול). דבריו אלה של מומחה הנתבע מתיישבים עם עדותו של מומחה התובעות לעניין אי חשיפתו של האתר הזמני למנוע החיפוש של גוגל ומתקשרים גם לנושא קיומם של קישורים ריקים לאתר הצל, ותומכים בהם.

       

   8. אלפי הקישורים שיצר הנתבע מאתר הצל WEBDNA לאתר פלנריקס נעשתה לטענת הנתבע לצורך העברת האתר מהכתובת הזמנית שעליה הוא נבנה אל כתובתו הקבועה. אמנם בהליך שלפני טען הנתבע כי ליצירת הקישורים אין ולא היה דבר עם עבודת קידום האתר, אך טענה זו אינה מתיישבת עם יתר הראיות המצביעות על כך שניתן היה להעתיק את האתר באמצעות פעולה פשוטה יותר. הן לשיטת המומחה מטעם התובעות והן לשיטת הנתבע והמומחה מטעמו ניתן היה להעתיק את האתר לכתובתו החדשה בפעולה פשוטה של העתקה או לתת הוראת הפניה גורפת היוצרת אפקט עקיבה לכתובת החדשה (הפניה 301). כך, לאחר שנשמעו עדויות הצדדים והמומחים בעניין זה, לא ברור מדוע עלה הצורך ביצירת אלפי הקישורים הפרטניים שאותם יצר הנתבע ואין לפרש פעולתו זו אלא כניסיון להציג מצג בדבר עבודה מרובה שאותה ביצע.

      חיזוק למסקנה זו נמצא בעדותו של המומחה עמיהוד אשר התצהיר כי בפגישתו עם הנתבע, כאשר שאל את הנתבע על שיטות הקידום שבהן הוא נוקט השיב לו הנתבע כי הוא פועל בשיטה של "בניית קישורים בשכבות" וכי כבר בנה יותר מ-11,000 קישורים בתוך 3 חודשים (סעיף 16.1 בתצהירו של עמיהוד). ההיגיון שביצירת אלפי הקישורים נותר כאמור בעלמא, ועל כן מקובלת עלי עדותו של המומחה בעניין זה לפיה הוצגו הקישורים כחלק מעבודת הקידום שעשה הנתבע לאתר. כך, הניסיון להציג את אלפי הקישורים כחלק מעבודת הקידום, בעוד במסגרת ההליך שלפני טען כי אין לקישורים הללו דבר וחצי דבר עם קידום האתר, אינו אלא הצגת מצג שווא לפני התובעות לעניין קידום האתר.

       

   9. מן הראיות שנשמעו לפני שוכנעתי כי יצירת הקישורים הריקים המובילים מאתר אחד למשנהו אינם מועילים לקידום האתר ואף עלולים לפגוע בקידומו.

       

   10. העדר מילות מפתח הקשורות להומיאופתיה באתר פלנריקס פוגע בקידום האתר

       אתר האינטרנט של התובעות הוא אתר שמטרתו שיווק מוצרים הומיאופתיים, על כך אין מחלוקת. עוד אין מחלוקת על כך שמטרה זו היתה גלויה וידועה לנתבע למן ראשית ההתקשרות בין הצדדים. למרות האמור ובניגוד למצופה, מבדיקה שערך המומחה עמיהוד, אין במילות המפתח שהכיר מנוע החיפוש גוגל באתר פלנריקס מילים הקשורות להומיאופתיה (סעיף 18.1 בחוות הדעת וכן עמ' 109 בפרוטוקול). לטענת מומחה התובעות משמעות הדבר היא כי מנוע החיפוש של גוגל אינו יכול לעמוד על מהותו ועל טיבו של האתר, באופן הפוגע בקידום האתר ומכשיל אותו.

        

   11. הנתבע השיב לטענה זו וטען כי המילה הומיאופתיה לא היתה אחת ממילות המפתח המקודמות שנבחרו, אלא נבחר להתמקד בשישה ביטויים מרכזיים אחרים הכוללים את שמות המחלות וב-650 מחלות. הנתבע מוסיף וטוען כי שיטת הקידום שנבחרה היא שיטה המכונה LONG TAIL והיא מבוססת על משפטי מפתח ולא על ביטויים קצרים. כך, לשיטתו, אין לתמוה על כך שהביטוי הומיאופתיה לא מופיע כביטוי המקודם באתר.

        

   12. אין לקבל את טענת הנתבע לפיה המילה הומיאופתיה לא נבחרה כביטוי שאותו יש לקדם במנוע החיפוש של גוגל ביחס לאתר התובעות, ככזו המספקת הסבר להעדרו של קישור (אנלוגי) בין אתר התובעות לתחום ההומיאופתיה. מהותו של הסכם הקידום היא כשמו - קידום אתר התובעות ברשת האינטרנט. העובדה שהמילה הומיאופתיה או מושגים אחרים הקשורים בהומיאופתיה לא היו בין מילות המפתח המוכרות שמצא מנוע החיפוש של גוגל באתר התובעות מלמדת באופן פשוט כי מנוע החיפוש של גוגל אינו מפרש את תוכן האתר ככזה הקשור בהומיאופתיה. כך, למעשה, לא ניתן לעמוד על אופיו של האתר כאתר הקשור לתחום ההומיאופתיה, כאשר כל מהותו היא ממכר ושיווק מוצרים הומיאופתיים, דבר אשר בהכרח פוגע בקידום האתר. עובדה זו נזקפת לחובתו של הנתבע, איש המקצוע שנטל על עצמו את ההתחייבות לקדם את האתר, ואין נפקא מינה מהי שיטת הקידום שבה בחר - בין אם מדובר בשיטה המבוססת על ביטויים קצרים ובין אם מדובר על קידום בשיטת LONG TAIL.

        

   13. מן האמור עולה כי הגם שמדובר בתקופה קצרה אשר לכל הדעות אינה מספיקה על מנת לבחון את תוצאות הקידום, הרי שעבודת הקידום אשר נעשתה עד לאותו שלב שבו הופסקה לא היתה עבודת קידום אפקטיבית עבור האתר אלא ההיפך מכך – פגעה בקידום האתר. בנסיבות אלה אני מקבל את טענת התובעות לפיה הסכם קידום האתר הופר.

        

4. החזקת הנתבע בנכסים מקוונים של התובעות 

   1. התובעות טענו כי הנתבע מחזיק בשליטתו המלאה בנכסים המקוונים השייכים להן ובהם מערכת ניהול שם המתחם, מערכת ניהול אחסון אתר אינטרנט, מערכת ניהול התוכן של האתר, חשבון גוגל אנליטיקס, חשבון גוגל וובמאסטר טולס, דפי גוגל פלס ופייסבוק שנפתחו עבור התובעות. למרות פניותיהן של התובעות ולמרות ניתוק היחסים החוזיים סרב הנתבע להעביר לשליטת התובעות את השליטה בנכסים המקוונים. עובדה זו מעידה לטענת התובעות על חוסר תום ליבו של הנתבע ועל כוונותיו הפסולות להמשיך ולהחזיק בידו נכסים של התובעות ככלי לסחיטה כלכלית שלהן.

       

      לעומת התובעות, טען הנתבע כי העביר לידי התובעות את הסיסמאות הדרושות להן לניהול האתר וכי באמצעות סיסמאות אלה היה בכוחן לנהל את האתר ולבצע בו שינויים ככל העולה על רוחן, לרבות הסרת הרשאותיו של הנתבע כ"אדמין" במערכת.

       

   2. מר לירון חדד, שהעיד כמומחה מטעם התובעות, ציין בעדותו כי במצב הרגיל, כל עוד עבודת ההקמה נמשכת, בונה האתר הוא שמחזיק בסיסמאות האדמין – שהיא ההרשאה הגבוהה ביותר, ואילו הלקוח מקבל הרשאות משתמש מוגבלות. הרשאה זו נשארת בידי מקים האתר, עד למסירת העבודה (עמ' 56 בפרוטוקול) וזאת על מנת למנוע טעויות ושינויים מצד הלקוח, אשר מטבע הדברים פחות מיומן ממקים האתר. מר חדד העיד מניסיונו האישי כי הוא אינו נוהג למסור סיסמאות אדמין ללקוח (עמ' 65 ש 31- עמ' 66 ש' 9) עד לסיום ההתקשרות עם הלקוח. מעדות זו, אשר נשמעה מפי העד של התובעות, עולה כי לא היה פסול בהחזקת סיסמאות האדמין בידיו של הנתבע וסירובו למסור סיסמאות אלה עד לסיום ההתקשרות, וכי כך אף נהוג.

       

   3. עם סיום ההתקשרות, אישרו התובעות באמצעות ב"כ כי נמסרו לידיהן סיסמאות ניהול האתר (עמ' 288 ש' 10-15 בפרוטוקול). המומחה עמיהוד, שהעיד אף הוא מטעם התובעות, אמר בעדותו כי באמצעות סיסמאות ניהול האתר שנמסרו לתובעות ניתן היה לערוך כל שינוי באתר וכן אישר כי ניתן היה אף להחליף את מערכת התשלומים באתר (עמ' 120 ש' 28 - עמ' 121 ש' 19 בפרוטוקול). בכך למעשה, ניתן לקבוע כי נמסרה לידי התובעות השליטה המלאה באתר.

       

   4. להבדיל מסיסמאות השליטה באתר, יתר הסיסמאות שהתבקשו על ידי התובעות לא נמסרו לידיהן. הנתבע אישר בעדותו כי לא מסר לידי התובעות כל הסיסמאות וכי חלק מהן נשארו בידיו, בהם גוגל ווב מאסטר טולס וגוגל אנליטיקס (עמ' 280 ש' 19-24 בפרוטוקול) וכן אישר כי סיסמאות דף הפייסבוק לא נמסרו לתובעות (עמ' 288 ש' 7-10 בפרוטוקול). בהמשך עדותו אף אישר כי שם המתחם שעליו פועל האתר "פלנריקס", אשר נרשם עם פתיחתו בבעלותו, לא הועבר לבעלותן של התובעות. לכשנשאל על סירובו להעביר את הסיסמאות והגישה לנכסים המקוונים השיב הנתבע "לא קיבלתי עדיין את מלוא התשלום, למה שאני אעביר את כל הנתונים" (עמ' 289 ש' 18 בפרוטוקול). מדברים אלה עולה כי הנתבע מעכב את הנכסים המקוונים תחת ידיו עד לקבלת מלוא התשלומים אשר הוא טוען שמגיעים לו. עם זאת, לא שוכנעתי כי נקיטה בדרך פעולה זו נועדה לשם "סחיטת" התובעות כפי שטענו, אפילו אם היתה מטרתה להותיר בידי הנתבע בטוחה כלשהי לקיום התחייבויותיהן העתידיות של התובעות.

       

   5. כעולה מכתב התביעה שכנגד, הנתבע מבקש לקבל לידיו את מלוא התמורה החוזית על פי הסכמי הקידום, דהיינו - תשלום עבור 8 החודשים שלאחר המועד שבו הודיעו התובעות לנתבע על הפסקת ההתקשרות עמו וכן תשלום עמלות בגין רכישות באתר. לאחר בירור טענות הצדדים נמצא כי הסכמי הקידום הופרו על ידי הנתבע ובדין מסרו התובעות את הודעתן על הפסקת ההתקשרות עמו. כמו כן נדחתה טענתו לתשלום עמלות בגין מכירות באתר (על כך יפורט בהמשך). בנסיבות אלה, לא זכאי הנתבע לתשלום נוסף מכוח ההסכמים ואין צידוק להחזקת הנכסים המקוונים, אשר אין מחלוקת על כך ששייכים לתובעות, בידיו של הנתבע.

       

   6. לאור האמור אני מקבל את הטענות ברכיב תביעה זה במובן זה שיש להורות לנתבע להשיב ולמסור לידי התובעות את השליטה בכלל הנכסים המקוונים השייכים להן, לרבות העברת הבעלות בשם המתחם plenarics.com לשמה של התובעת 1, מסירת השליטה וכל הסיסמאות לשירותים הנוגעים לניהול האתר בגוגל, וכן מסירת השליטה בדף הפייסבוק שנפתח עבור התובעות, לתובעות.

       

5. עמלת רכישה באתר

   1. הנתבע טען כי בהסכם הקידום עם התובעות הוסכם כי כל רכישה שתבוצע דרך האתר תזכה את הנתבע בעמלה בסך 100$. הנתבע טוען כי מדובר בהסכם שאינו מוגבל בזמן וכי הוא זכאי לעמלה המוסכמת בגין כל הרכישות שבוצעו ושיבוצעו דרך האתר, ולצורך זה ביקש להסתמך על תכתובות מייל שהוחלפו בין הצדדים (נספח ה' בכתב התביעה שכנגד). בכך, טוען הנתבע, הפך הנתבע לשותף של התובעות והיו לו אינטרסים זהים לאינטרסים של התובעות בהצלחת האתר. התובעות הכחישו קיומה של שותפות כלשהי עם הנתבע וכל שאישרו היה כי היתה התחייבות לשלם לנתבע סך של 100$ בגין רכישה באתר, ואולם זו היתה קצובה למשך פרק זמן של שנה אחת בלבד.

       

   2. עיון בהסכם הקידום האורגני אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה שכנגד מעלה כי הצדדים אכן סיכמו על תשלום עמלה של 100$ בגין כל רכישה שמתבצעת דרך האתר (סעיף 5 בהסכם). ועם זאת, מדובר בהסכם אשר תוקפו למשך 12 חודשים בלבד (סעיף 3 בהסכם), וממילא כל ההתחייבויות הנובעות מן ההסכם הן למשך פרק הזמן שבו חל ההסכם. תכתובת הדואר האלקטרוני שעליה ביקש הנתבע לבסס את המסקנה כי מדובר בהתחייבות לצמיתות אינה מלמדת על קיומה של התחייבות לתשלום עמלות לצמיתות, אלא ההיפך מכך (עמ' 2 במייל מיום 18/11/13 שצורף כנספח ה' לכתב התביעה שכנגד). ממילא מדובר בתכתובת אשר קדמה לחתימת ההסכם בין הצדדים (מחודש נובמבר 2013) ומהווה רק חלק מן המשא ומתן בין הצדדים, אשר התגבש בסופו של דבר להסכם הקידום הכתוב. מנגד, הצביעו התובעות והנתבעים שכנגד על כך שההתכתבויות מלמדות כי במהלך המו"מ דובר על התחייבות למשך פרק זמן של 12 חודשים בלבד (עמ' 39 בנספחי תצהירו של מר קדרון). בהינתן האמור, אין לפרש את ההתחייבות לתשלום עמלות המופיעה בהסכם כהתחייבות לצמיתות, בעוד ההסכם שמכוחו נובעת ההתחייבות הוא הסכם תחום בזמן, ואין להכניס להסכם את מה שאין בו.

       

      לפיכך, אני מקבל את טענת התובעות לפיה לא היתה הסכמה על שותפות כל שהיא ואילו ההסכמה להעברת עמלות היתה קצובה בזמן ותלויה בקיומו של ההסכם.

       

   3. יש להוסיף, כי הסכם הקידום לא הגיע אל אחרית ימיו וקיומו הופסק כבר לאחר כארבעה חודשים מאז חתימתו, וזאת לאור חוסר שביעות הרצון שגילו התובעות והפרת התחייבויותיו של הנתבע בקשר עם קידום האתר. עם קבלת הטענה כי הסכם הקידום הופר על ידי הנתבע, לא ניתן לקבל את טענתו לכך שהיה זכאי לתשלומים מכוחו וטענה זו נדחית. ממילא, לא הוכח כי בפרק הזמן הקצר עד לביטולו של ההסכם בוצעו רכישות כלשהן דרך האתר.

       

       

       

       

6. לא הוכחו טענות לנזקים כלליים שנגרמו לתובעות

   1. במסגרת סעדיהן ביקשו התובעות, לבד מהשבת סכומי הכסף אשר שולמו לנתבע, סעד נוסף שעניינו נזקים שנגרמו לפלנריקס בעקבות מעשי ומחדלי הנתבע (סעיף 52.2 בכתב התביעה.

       

      בטרם התייחסות לגופו של עניין, יש לציין כי סעד הפיצוי בגין נזקים המופיע בכתב התביעה נטען באופן כללי למדי ונעדר פירוט אודות מהות הנזקים הנטענים וכימות שלהם. למעשה, לבד מן הטענה המופיעה בסעיף 52.2 אין בכתב התביעה התייחסות נוספת לנזקים הנטענים ואין הסבר לסכום הנתבע ולדרך שבה חושב.

       

      עם התקדמות ההליך המשפטי התברר כי ברכיב זה מבקשות התובעות פיצוי בגין שעות עבודה אשר שולמו לנופר, עובדת של תובעות, אשר העלתה תוכן לאתר המוקם וכן לתשלומים ש"נכפו" על התובעות בגין הצורך להקים אתר חדש, למתג מחדש את האתר ולהעלות אליו תכנים נוספים.

       

   2. תשלום עבור הצורך להקים אתר אינטרנט חדש - ראשית יצוין כי בסיום ההליך המשפטי לא התקבלה הטענה שהנתבע הפר את הסכם הקמת האתר. בהינתן האמור, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה הצורך של התובעות בהקמת אתר אחר הוא "נזק" ולא נכפה על התובעות בשום צורה. כפי שהוברר במהלך שמיעת העדויות, השליטה באתר נמסרה לידי התובעות והיה באפשרותן לערוך בו שינויים או תיקונים ככל העולה על רוחן. הבחירה שלא לערוך שינויים באתר הקיים אלא להקים אתר חדש נבעה משיקולי נוחות והעדפות תפעוליות של התובעות. מדובר בשיקולים לגיטימיים לחלוטין, אך אלה אינם יכולים להביא לחיוב הנתבע כלפי התובעות בפיצוי כלשהו.

       

      זאת ועוד, מדובר בתשלומים ששילמו התובעות עבור הקמת אתר אינטרנט חדש אשר אין מחלוקת כי הוא משמש אותן בפועל. תביעת פיצויי השבה בגין כישלון האתר שהקים הנתבע, הגם שנדחתה, לצד פיצוי בגין תשלומים ששולמו לשם הקמת אתר חדש, אינה אלה תביעת פיצוי כפול בגין אותו ראש נזק.

       

   3. טענות ביחס לתשלום שעות עבודתה של נופר – המדובר בעובדת המועסקת אצל התובעות כבר משנת 2012. אין ספק כי השכר המשולם לעובדת הוא שכר המשולם עבור עבודתה אצל התובעות, תהא אשר תהא. מחקירתה הנגדית של הגב' נופר עלה כי גם בעת הקמת האתר החדש נופר היא זו שעבדה בהכנסת התוכן לאתר, תחת הדרכה של מקים האתר החדש (עמ' 20 בפרוטוקול). כאשר נשאלה לעניין תפקידים אחרים שאותם היא מבצעת עבור התובעות הבהירה כי התפקיד היחיד שאותו היא מבצעת הוא עבודה על האתר, במסגרתו הין היתר עסקה בהעלאת תכנים, עיצוב והעלאת רעיונות (עמ' 21 בפרוטוקול). מן האמור עולה כי ממילא נשכרה הגב' נופר לשם עבודה על האתר ואין תפקיד אחר שבו היא מחזיקה אצל התובעות. הגב' נופר החלה עבודה אצל התובעות לפני ההתקשרות עם הנתבע והמשיכה בעבודתה זו גם הרבה לאחר סיום התקשרות זו. העסקת הגב' נופר ותשלום משכורתה במהלך החודשים שבהם הוקם האתר על ידי הנתבע לא נגרמה עקב ההתקשרות עם הנתבע ואינה נובעת ממנו. כך, הנזק הנטען בגין תשלום משכורתה לאו נזק הוא והוא אף אינו מקיים את מבחן הקשר הסיבתי למחדל הנטען.

       

   4. טענות לנזק שנגרם בשל מניעת רווח נוכח אי מכירת תרופות באמצעות האתר שהקים הנתבע – התובעות טוענות כי במשך תקופה של למעלה משנה לא נמכר ולו ומוצר אחד באמצעות האתר שהקים הנתבע ונמנע מהן רווח שיכול היה להתקבל בגין מכירת תרופות. טענות אלה נסמכות על הערכתו של מר קדרון (סעיף 70 בתצהיר מר קדרון) ועל הטענה כי באמצעות האתר החדש גדלו הכנסות התובעות ממכירות בסך של כ-700,000 ₪ בשנה (עמ' 175 בפרוטוקול עדותו של מר קדרון).

       

   5. בכל הכבוד, טענות לנזק ממוני של מניעת רווח אינן יכולות להיות מוכחות באמצעות הערכה. אין די באמור בתצהיר של מנהל התובעות על מנת להוכיח קיומו של נזק כזה ואין ראיה לכך שהגידול הנטען בהכנסותיהן נובע דווקא מתפקוד האתר החדש בהשוואה לתפקוד האתר הקודם.

       

   6. לאור האמור, טענות התובעות לעניין הנזקים הכלליים נדחות בזה.

       

7. התייחסות לתביעה שכנגד

   1. משהתקבלה תביעת התובעות בחלקה ונקבע כי הנתבע הפר את הסכמי הקידום אשר נחתמו בין הצדדים, הרי שטענותיו בתביעה שכנגד אינן יכולות להתקבל. כך, בדין הפסיקו הנתבעים שכנגד את התקשרותם עם התובע שכנגד והוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפסקת התקשרות זו.

       

   2. בהקשר זה, ביחס לטענותיו של התובע שכנגד בדבר קיומם של מניעים זרים להפסקת ההתקשרות עמו, ראוי לציין כי המומחה עמיהוד הבהיר כי אין קשרים עסקיים בינו לבין מי מהתובעות או בינו לבין מר קדרון, למעט חוות הדעת שנתן בתיק (עמ' 113 ש' 2-11). משהובהר כי אלה הם פני הדברים, לא הונחה תשתית עובדתית ולא הוכחה טענת הנתבע לפיה מניעים זרים שעניינם רצונו של עמיהוד לגייס את התובעות כלקוחותיו עומדים מאחורי הטענות שבחוות דעתו והיא נדחית גם לגופו של עניין.

       

   3. לאור האמור, התביעה שכנגד נדחית בזה.

       

       

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלקה ואילו התביעה שכנגד נדחית.

    

2. נמצא כי בדין ביטלו התובעות את הסכמי הקידום עם הנתבע והן זכאיות להשבת התמורה אשר שולמה לנתבע מכוח הסכמים אלה המסתכמת בסך של 33,040 ש"ח. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לידי התובעות הסך של 33,040 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/4/14 ועד למועד התשלום בפועל.

    

3. כמו כן על הנתבע למסור לידי התובעות את השליטה בנכסים המקוונים השייכים להן ובתוך כך להעביר לידי התובעת 1 את הבעלות בשם המתחם plenarics.comוכן את כלל הסיסמאות והשליטה בכלי הניהול הקשורים באתר פלנריקס במערכת גוגל וברשת החברתית פייסבוק וזאת עד ליום 15/9/18.

    

4. הנתבע יישא בהוצאות התובעות ובשכר טרחת עו"ד הן בגין ניהול התביעה והן בגין התביעה שכנגד בסך כולל לשניהם (הוצאות ושכ"ט) 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

    

    

   ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.