1.האם קבלן שהעניק לעירייה שירותים במסגרת מיזם מוסיקה לצעירים, זכאי לתמורה החוזית בהתאם להצעת המחיר מטעמו, למרות העדרו של הסכם העומד בדרישת סעיף 203 לפקודת העיריות? כמו כן עומדות לבירור שאלות בדבר היקף השירות שניתן והאם על העירייה לשאת במלוא התשלום, למרות שמימון המיזם התבסס במחציתו על תרומה.
רקע וטענות הצדדים
2.התובע שהוא בעל רקע וידע עמוקים בתחום המוסיקה (בעל תואר שלישי במוסיקה ומי שניהל בזמנים הרלוונטיים את הקונסרבטוריון העירוני באשקלון) ועוסק במתן שירותים שונים בתחומים אלו, העביר באפריל 2013 לנתבעת הצעת מחיר לקורס "יוצרי מוסיקה צעירים". מדובר במיזם לטיפוח מצוינות במוסיקה, ביצירה והפקה מוסיקלית. הצעת המחיר עמדה על סך של 188,400 ₪, לא כולל מע"מ, והתייחסה ל- 32 מפגשים עם קבוצה של 25 תלמידים שיעברו תהליך בסופו יופק לכל תלמיד שיר מקורי שיוקלט באולפן.
בחלוף כשנה, במרץ 2014, העביר התובע מסמך דומה, אך מפורט יותר, המהווה סיכום הנקודות העיקריות למיזם. מסמך זה מופנה לקרן אשקלון (עמותה הפועלת בשיתוף פעולה עם העירייה, להלן: הקרן) ומכותב גם לעירייה ולהנהלת קרלסברג (התורם שגויס על ידי הקרן עבור המיזם).
3.לטענת התובע המיזם הוא פרי יוזמתה של העירייה, דרך האגף לתרבות ונוער, אשר פנתה, בסיוע קרן אשקלון, לקבלת הצעות מחיר לביצוע המיזם. על בסיס המסמכים הנ"ל, תכתובות ופגישות שונות, מתאר התובע כי הצעתו נבחרה בפועל והצדדים יצאו לדרך במיזם שהמימון שלו היה כפול: 100,000 ₪ מתקציב העירייה, סכום זהה מהתורם שגויס על ידי הקרן, והשתתפות צנועה מהתלמידים.
התובע טוען כי פעל בשיתוף פעולה עם העירייה ועל סמך מצגיה והחל להפעיל את המיזם, מיולי 2014 אולם עד לינואר 2015 לא קיבל כל תשלום. לטענתו התבקש להגיש לעירייה חשבונית ראשונה בסך 40,000 ₪, אולם למרות שחשבונית זו אושרה לתשלום, לא שולם גם סכום זה. אין חולק כי הקרן העבירה לתובע סך של 40,000 ₪ על חשבון שכרו.
התובע טוען כי השלים את העבודה בהתאם להסכם והזמנת העבודה והגיע להישגים נאים עם התלמידים, בפעילות שנמשכה בהיקפה מעבר להצעת המחיר המקורית, עד למאי 2015 לערך. תביעתו מבוססת על הסכום בהצעת המחיר, בהפחתת התשלום שהועבר דרך הקרן, והועמדה על סך של 180,428 ₪.
4.העירייה הכחישה כי פנתה באמצעות גורמיה המוסמכים לתובע וטענה כי אין בסיס לחיובה על בסיס הצעת מחיר של התובע שנשלחה לקרן. בהעדר כל התקשרות חוזית עם העירייה, ובמיוחד העדר חוזה העומד בתנאי סעיף 203 לפקודת העיריות, מכחישה את חבותה לשלם לתובע.
מעבר לכך מפנה העירייה למסמכים עליהם נשען התובע וסבורה כי לאורם ניתן היה לדרוש רק את מחצית סכום התביעה לאור אופן המימון המוצע של המיזם. על בסיס טענה זו שלחה העירייה הודעה לצד שלישי כנגד הקרן, הודעה שנזנחה בשלב הסיכומים.
הנתבעת הכחישה שיזמה את המיזם, הכחישה פניה לתובע ואף הכחישה כי סופק השירות לו התחייב התובע.
להשלמת התמונה יש להבהיר את טענות הקרן, למרות שההודעה כנגדה נדחתה בהסכמה. הקרן טענה כי העירייה יזמה את המיזם ותפקיד הקרן היה לגייס את התרומה מקרלסברג לאפשר את מימון המיזם. לשיטתה תפקידה התמצה בהעברת כספי התורם, ובסופו של יום גייסה 40,000 ₪ שהועברו לתובע, אולם העירייה לא שילמה את חלקה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית – עילת התביעה
5.התובע דורש למעשה לאכוף על העירייה לקיים התחייבות כספית ולשלם את מלוא התמורה החוזית, וזאת בהעדר הסכם חתום מטעם העירייה, וכפועל יוצא בהעדר הסכם העומד בתנאי סעיף 203 לפקודת העיריות. בסיכומיו מפנה התובע לפסיקה הרלוונטית, אולם בוחר להתייחס לדרישות הדין בדבר אופן ההתקשרות הנדרשת עם הרשות כ"דרישה צורנית", בניגוד לעולה מההלכה הפסוקה.
אמות המידה לבחינת זכות קבלן שנתן שירותים לרשות מקומית שלא בהתאם לחוזה מאושר כדין הובהרו ברע"א 5210/08 רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין, 20.12.10. נקבע שם כי דרישת הצורה בסעיף 203 היא דרישת צורה מהותית ולא טכנית, פועל יוצא הוא כי חוזה שנערך בניגוד לסעיף הוא חוזה שכריתתו בלתי חוקית ולכן בטל. ביחס לסעדים שניתן לבקש מכוחו של חוזה מעין זה, ניתן באופן עקרוני לתת סעד של צו קיום של החיוב שכנגד מתן השירותים ולחילופין שכר ראוי, אולם זאת תוך מתן משקל ראוי לשיקולים הכללים הנוגעים לצורך להרתיע מכריתת חוזים בלתי חוקיים ולקיים את תכלית הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות.
נקבע שם כי "הכלל הוא כי אין מקום להורות לרשות לשלם את מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים". החריגים לכלל זה צריך שיהיו נדירים ביותר, והעדרו של הסכם בכתב ייחשב בדרך כלל כפגם היורד לשורשו של עניין השולל זכות לקבלת מלוא התמורה. ככלל אין מקום שהשכר הראוי ייקבע בשים לב לתמורה החוזית עליה הוסכם, אלא אם מתברר כי גובה התמורה החוזית נמוך שהשווי האובייקטיבי.
על בית המשפט לעמוד על התנהלות הצדדים ולקבוע האם נותן השירות היה תם לב או ידע כי היה עליו לעמוד בדרישות סעיף 203, האם הרשות פעלה בתום לב, הייתה רשלנית או יצרה מצג שווא לפיו די בהתקשרות כפי שנעשתה כדי לחייבה. יש לאזן בין התוצאה הנראית צודקת במישור היחסים בין הצדדים לבין התוצאה המתבקשת מהתכליות של סעיף 203, תוך מתן משקל ממשי לתכליות אלה. אשר לדרישה לקבל תשלום עבור עבודה שטרם בוצעה, פיצויי קיום, נקבע כי קשה לדמיין מצב בו יינתן סעד מעין זה. (באותו עניין הופחת השכר הראוי של יועץ משפטי במחצית לאור השיקול הציבורי כנגד מתן תוקף להסכמים פסולים מעין אלה).
וכפי שסיכם שם כב' השופט א' רובינשטיין, פסקה ד' לפסק דינו:
"המסר מדברינו הוא ברור: המתקשר שלא כדין נוטל סיכון; הרשות אינה יכולה, גם כדי שלא תעשה עושר שלא במשפט, להתנער כליל מן התשלום. אך התשלום יפחת בהרבה מן המצופה, שכן אין ליתן פרס למי שלא פעל כדין, ואין לחייב את כיס הציבור במלוא גחמות שלוחיו ומחדליהם".
מן הכלל אל הפרט – האם נכרת הסכם
6.לתובע אין הסכם חתום עם נציגי העירייה, מקל וחומר שאין בידו הסכם חתום כדין על ידי הגורמים המוסמכים בסעיף 203 לפקודת העיריות. למרות חסר זה דורש התובע את מלוא התמורה החוזית, ניסיון זה נדון מראש לכישלון. לאור השיקולים ואמות המידה שפורטו לעיל, התובע לא יכול לצאת ומלוא תאוותו בידו.
למרות זאת, קו הטיעון של העירייה לפיו לא היא יזמה את המיזם, לא היה לה יד ורגל בו, והכחשתה הגורפת לטענה כי ניתן שירות, להבדיל מהיקפו, חוטאת לחובת ההגינות המוגברת המוטלת על רשויות הציבור, שמעבר לחובת תום הלב החוזית.
7.התובע הצהיר כי הקשר מול העירייה בנוגע למיזם נולד מפנייתו בשנת 2013 של אבנר מימון, מי שכיהן כראש אגף לתרבות ונוער בעירייה. טענה זו נתמכה בהצעות המחיר שהופנו למר מימון בשנת 2013 על ידי התובע ועל ידי קבוצה בראשות קובי אשרת, הצעה זו של התובע הופנתה במקביל לקרן.
המסמך הבא עליו מבוססת התביעה הוא מסמך ממרץ 2014 שערך התובע ונחזה כמציג הסכמות בין כל הנוגעים ליוזמה, העירייה, קרן אשקלון, התובע והתורם. מסמך זה, אשר בכותרתו מוצגים סמלי העירייה, התובע, הקרן והתורם, מכותב למשה גיאת יו"ר הקרן, ליעקב אטיאס כמנהל מחלקת נוער בעירייה ולתורם. הבסיס להסכמה החוזית לפי תצהיר התובע היא הודעה בעל פה מטעם אבנר מימון, יוסי טל (מנהל מחלקת התרבות) ומר גיאת כי נבחרה הצעתו ועליו לקדמה.
הצהרה זו עולה בקנה אחד עם המסמכים שצירף התובע המעידים כי הסכמות הצדדים הועלו על הכתב ונציגי העירייה היו שותפים לאמור בהן. אין זה סביר כי התובע והקרן היו מתייחסים על דעת עצמם לחלוקת התקציב ולחלקה של העירייה בו. בהמשך נסמך התובע על תכתובות עם נציגי הקרן והתורם עד לפגישה בנוכחות נציגי הקרן ויוסי טל מטעם העירייה, בעקבותיה יצא פרוטוקול של הקרן מיום 2.4.14 המסכם את אופן הפעולה. מסמך זה מדבר על חלוקת תקציב של 100,000 ₪ על העירייה, 70,000 ₪ התורם ו- 30,000 ₪ השתתפות תלמידים (תחשיב זה נערך על בסיס צפי ל- 25 תלמידים ופעילות של 8 חודשים).
בסמוך לאחר ישיבה זו פנה התובע למנהלי בתי הספר התיכוניים עם הסבר על התכנית וקול קורא לתלמידים לבוא ולהיבחן לצרוך קבלה למיזם. התובע צירף תכתובות עם בתי ספר מהן עולה כי התקיימו בחינות התאמה במאי ויוני 2014. נבחרו 22 תלמידים ובהמשך עבד התובע עם 18 נערים ונערות.
עדות זו של התובע הנתמכת במסמכים שצורפו לא נסתרה בחקירתו הנגדית שהתמקדה בניסיון לקעקע את גרסתו בדבר היקף העבודה שביצע התובע עם התלמידים ולהטיל בו דופי בקשר ניצול נטען של משאבי הקונסרבטוריון אותו ניהל. בעדותו הבהיר כי מדובר היה ביוזמה משותפת של העירייה והקרן, כאשר העירייה התוותה את המדיניות והדרישות.
8.התובע נסמך גם על עדותם של עובדי העירייה בהווה ובעבר שהעידו על הקשר של העירייה למיזם. ראשית נסמך על תצהירו של אבנר מימון, מי שכיהן בזמן בחינת ההצעות למיזם, עד ראשית פברואר 2014, כמנהל אגף תרבות נוער וספורט בעירייה. בתצהירו טען כי התבקש על ידי הנהלת העירייה להיפגש עם הנהלת התורם, קרלסברג, ולקדם את המיזם ולראיה הייתה מסגרת תקציבית לכך. עוד הבהיר כי הקשר בוצע דרך הקרן כאשר התקציב המתוכנן עמד על 100,000 ₪ מטעם העירייה וסכום זהה מהתורם. לאחר בחינת הצעה נוספת החליט עם הקרן לפנות לתובע ובהתאם הוחלט לקדם התכנית. עם פרישתו מונה יוסי טל כמלווה ומקדם המיזם בשיתוף עם הקרן.
בחקירתו הנגדית הבהיר כי לא היה אחראי על הנושא הכספי, אולם הבין כי לא יוצאים למכרז מאחר והמיזם יפעל דרך הקרן. לשיטתו הקרן הייתה אחראית לתשלומים ואגף התרבות אחראי על הפיקוח מבחינת תוכן המיזם. עוד עלה מעדותו כי העירייה רצתה להפעיל את המיזם דרך הקרן, וסבר כי לאחר פרישתו נערך הסכם מתאים. אשר להיקף הכספי הבהיר כי התקציב של 100,000 ₪ היה מאושר, במחלקת התרבות, ללא קשר לתקצוב הטריאתלון בשיתוף עם קרלסברג.
ממכלול עדותו של מר מימון, שהיה מנהל אגף ועובד בכיר בעירייה במשך שנים רבות וחזקה על העירייה כי דבריו מהימנים עליה, מדובר היה במיזם בהובלה מקצועית של העירייה בשיתוף פעולה מימוני דרך הקרן והתורם מטעמה. העירייה ברכה על המיזם עוד בשנת 2013 וקרם הוא עור וגידים בשנת 2014, בשלהי כהונתו של העד. מנהל האגף הונחה לקדם את העניין מהנהלת העירייה, ולראיה כבר בתקציב 2013 יוחדו 100,000 ₪ למיזם, סכום שהועבר לתקציב 2014. בתכנית עבודה של אגף החינוך לשנת 2014 , על בסיס ספר התקציב, נרשם "תוכנית תרבות בשיתוף קרלסברג, גילוי וטיפוח 20 כישרונות לכתיבה והלחנת שירים".
מראיות אלה עולה, כפי שעולה מהמסמכים והישיבות השונות בשיתוף עם הקרן, כי הייתה מסגרת תקציב ייעודית למיזם זה.
בנוסף זימן התובע לעדות את יוסי טל, מנהל מחלקת התרבות בעירייה. עד זה נמצא במצב לא נעים עת מכהן כמנהל מחלקה וזומן להעיד מטעם התובע. בעדותו טען כי הגיע למיזם קיים בשיתוף עם קרלסברג וביקשו שישתלב כמי שמתמצא בתחום. לשיטתו רק פעל לסגירת הקצוות, אולם עדות זו סותרת את עדותו של מר מימון שטען כי הוא העביר למר טל את המשך הטיפול עם פרישתו בפברואר. גם מנהל זה לא עסק בנושא החוזים והניח כי העניין מוסדר, לאור טענתו כי הבין שלא מדובר במשהו חדש.
9.מעבר לעדים אלו העידו מטעם הקרן מר משה גיאת שהיה מנהלה בפועל של הקרן וטיפל בנושא וכן אשת הכספים של הקרן, ברוריה שוורץ. גרסתם הייתה כי העירייה יזמה את המיזם, קבעה את תנאי פעולתו והקרן ליוותה את הביצוע כשמירה על האינטרסים של התורם. מעדותו של מר גיאת הובהר כי תפקיד הקרן היה לגייס את התרומה ועל העירייה היה להתקשר עם התובע בהסכם. גם עד זה לא ידע אם בכלל נערך הסכם עם התובע.
בעדותו זכינו להצצה ליחסי הקרן והעירייה עת הסביר כי הקרן מקבלת תקורה בשיעור 15% מתרומות שמגייסת ובמיזם הנדון הייתה כוונה ששכרה ישולם לה מגביית דמי ההשתתפות מהתלמידים. עוד עלה מדו"ח שצירפה העירייה בדבר הכנסות מתרומות כי בגין טריאתלון ספורט נכנסו 100,000 ₪ ובגין טריאתלון מוסיקה 70,000 ₪. למרות דו"ח זה העידה ברוריה כי קרלסברג העבירה תרומה של 170,000 ₪, כאשר בשלב מסוים הועברו 30,000 ₪ לספורט והתובע קיבל רק 40,000 ₪, כאמור בשיק מיום 8.3.15 אשר צורף לתצהירי הקרן. עוד הבהירה כי יתרת התרומה עד לסך של 70,000 ₪ נלקחה ממיזם המוסיקה באוקטובר – נובמבר 2015.
10.ממכלול העדויות והמסמכים שהוגשו עולה כי מדובר במיזם משותף לעירייה ולקרן אשר הייתה לו מסגרת תקציבית אשר העיקרון בה הוא כי התורם והעירייה ישקיעו סכומים זהים במיזם, עד לסך של 100,000 ₪ כל צד. בפועל התורם הקצה משאבים בסך של 70,000 ₪ שהייתה כוונה כי ההפרש עד לסך של 100,000 ₪ ייגבה מהתלמידים, כשכר הקרן.
בניגוד לגרסת העירייה, היה לה חלק מהותי בייזום וניהול המיזם ויצרה מצג כלפי התובע כי יקבל שכר על עמלו.
עם זאת, איש מהצדדים לא טרח לעגן את ההסכמות העקרוניות בהסכם מול התובע, המבהיר מהו שיעור שכרו ומה התמורה שנותן התובע, והקשר בין היקף עבודתו לשכר שיקבל. התביעה נסמכת כאמור על הצעת מחיר ומסמך ממרץ 2014 אשר קובע כי עלות הקורס היא 188,400 ₪ בצירוף מע"מ, עבור 32 מפגשים דו שבועיים, בהם ישתתפו 25 תלמידים במשך כארבעה חודשים עד יולי 2014. לפי מסמך זה היה על התובע להוציא חשבונית בסך 100,000 ₪ לעירייה עם תחילת הקורס והיתרה תשלום על ידי הקרן בסוף המיזם.
בפועל סיכום העבודה נערך ביום 2.4.14 בפרוטוקול בו היה שותף מטעם העירייה יוסי טל. מסמך זה לא מתייחס במפורש להצעת המחיר ומצין רק כי העלות היא 180,000 ₪ וההכנסות הן מהעירייה 100,000 ש"ח, קרלסברג 70,000 ₪ והשתתפות תלמידים 30,000 ₪. בסיפא מסמך זה נקבע כי נושא התשלום יסוכם על ידי התובע ומר גיאת ביידוע של מר טל. במסמך נוסף שערך התובע וצורף לאותו פרוטוקול, הבהיר לקרן כיצד ערך את התמחור המגיע לסך של 189,400 ₪.
מכל האמור לעיל עולה כי עלה בידי התובע להוכיח כי נקשר הסכם בינו לבין העירייה, למרות הפגמים בדבר עריכתו שמשמעותם תידון בנפרד. לעירייה היה ברור מה טיבו של המיזם ומה שיעור השקעתה, ואף עדכנה התחייבות זו בתקציבה. אמנם אין משמעות הדבר כי התקציב ינוצל, אולם פירוט התקציב מתייחס במפורש למיזם זה (לא כפי שטענה הגזברית מטעם הנתבעת) ועובדה זו מעידה כי המיזם היה על דעת ראשי העירייה.
11.אשר לשאלה האם היה על העירייה להסדיר את מלוא התשלום מול התובע או שמא היה על הקרן לשלם את חלקה במישרין לתובע, מעדותו של מר גיאת עלה כי מבחינת הקרן היה ברור שקיים חוזה מול התובע מטעם העירייה. גם עדי הנתבעת לא ידעו להסביר מה חלקה של הקרן ומדוע העירייה ביקשה לחזור אל הקרן בהודעה לצד שלישי, אשר נדחתה לבקשת העירייה. למרות שמהמסמכים משתמע כי הקרן משלמת את חלקה במישרין לתובע, חלקה של הקרן הסתכם בסופו של יום בהתחייבותה לגייס תורם, עד לסכום המרבי שהוסכם.
גם מראיות העירייה לפיהן עולה כי התרומות עברו אליה, תוך שהקרן מקבלת תקורה, משתמע כי היה על העירייה להסדיר את ההסכם מול התובע ולכן נושאת היא במלוא הסיכון הכלכלי כנגדו. הסתבר מהראיות כי היום הקשר של מעבר תרומות דרך הקרן וקבלת התקורה על ידה זכה לביקורת מבקר המדינה עוד בשנת 2010 ולאור עמדת הגזבר בשנת 2014, נמנעה הקרן מלדרוש את התקורה שסברה כי זכאית היא מגיוס התרומה למיזם זה. עוד עלה מעדותה של ממלאת מקום הגזברית, גב' אוחנה, כי היום רוב עובדי הקרן נקלטו בעירייה או בחברה העירונית וממשק העבודה עם הקרן כמעט הסתיים. עובדות אלו, יחד עם וויתור העירייה על ההליך כנגד הקרן, מלמדות כי העירייה מנועה מלטעון כי לכל היותר אחראית היא כלפי התובע רק למחצית תביעתו. כפי שיובהר להלן, למסקנה זו אין משמעות אופרטיבית לאור שיעור התמורה שמצאתי כי התובע זכאי לקבל.
המחדלים ההדדיים של הצדדים באי עריכת הסכם
12.בעדותו ניסה התובע להוכיח כי העירייה נוהגת במשך השנים להתקשר איתו ללא שום הסכם, ולעיתים תוך הוצאת הזמנות עבודה בדיעבד. התובע אישר כי עובד עם רשויות אחרות וגם שם לא תמיד יש לו חוזה, אולם ברוב הרשויות טוען כי ההזמנות מגיעות טרם ביצוע העבודה. טענה עובדתית זו של התובע לא נטענה בתצהיריו ולא הוכחה, וגם במסמכים שהגיש בנוגע להזמנות עבודה אחרות (ת/1) יש בהן אישור של אגף רכש וגזבר. על כן טענה זו לא מוכיחה כי אין אשם לפתחו של התובע בגין המחדל לערוך הסכם, אלא רק מדגישה את מחדלו.
מי שמספק שירות לרשויות מקומיות ואשר חלק ניכר מפרנסתו נובעת מהקשר עמן, ובנוסף מועסק על ידי זרוע ביצועית של העירייה כמנהל קונסרבטוריון, לא יכול להישמע בטענה כי נהוג בעיריית אשקלון להתקשר איתו ללא כל הזמנה מראש או חוזה מאושר על ידי הגורמים המוסמכים. אמנם לא עולה בנסיבות העניין חשד לשחיתות או ניצול לרעה של התובע את היכרותו את הגורמים המעורבים כדי לזכות בעבודה, אולם גם אם התנהלות התובע אינה חסרת תום לב, היא עדיין רשלנית. להתנהלות מעין זו יש מחיר והוא הפחתת התמורה החוזית שתתקבל, גם על עבודה שכבר בוצעה.
13.מנגד, מחדל העירייה גדול עוד יותר. מר מימון שמעדותו עלה כי קיבל הנחייה לקדם את המיזם, סיים את תפקידו בטרם תחילת העבודה, אולם למעט טענה כללית כי מר טל המשיך את הטיפול, משך ידו מהתעסקות בקשר חוזי מול התובע. מנהל אגף יודע, או עליו לדעת, כי עירייה חייבת לערוך התקשרות מסודרת על ידי הגורמים המוסמכים, ולא יכול לצאת ידי חובתו בהמשך הפיקוח על הספק מבחינת תוכן העבודה, ללא בדיקה אם יש גיבוי חוזי וחוקי לעבודה המבוצעת.
גם מר טל בחר לא לבחון את הנושא של אופן ההתקשרות החוזית, ולמרות שהיה בצומת קבלת ההחלטות בעת ההתקשרות, הציג תמונה כאילו נכנס להסכם שפרטיו סוכמו זה מכבר. מצג זה אינו מדויק והוביל לכך כי גורמי העירייה והקרן יצאו מנקודת הנחה כי יש התקשרות חוזית עלומה, מבלי שאיש טרח לוודא עניין זה. גם אם התנהלות העירייה לא הייתה חסרת תום לב, מדובר בהתנהלות רשלנית.
גם כניסתו לתמונה של נמרוד גלנטה, מנהל אגף תרבות נוער וספורט החל מספטמבר 2014, לא ריפאה את הפגמים שהתרחשו טרם כניסתו לתפקיד. מר גלנטה, הדור שלא ידע את יוסף, הגיש תצהיר לאקוני בו טען כי בסוף שנת 2014 הועברה אליו לחתימה הזמנת עבודה בסך 40,000 ₪ מטעם התובע. לטענתו סבר כי מדובר בהמשך עתידי לפרויקט קיים ולא הזמנת עבודה בדיעבד, ולכן חתם על ההזמנה.
בעדות זו של מר גלנטה, כמו שאר גרסאות עובדי העירייה בהווה ובעבר, יש מידה רבה של היתממות. ניתן להניח כי עדותם המסויגת בדבר חלקם באישור העבודות או היקף העבודה שבוצעה הושפעה גם מהחשש המרחף מעל לראשם לחיוב אישי של בעלי תפקידים ברשות המקומית בשל אחריותם להוצאה בלתי חוקית. בחקירתו הנגדית הבהיר כי חתם על החשבונית מאחר שהניח כי השירות כבר בוצע וכי מגובה היא בהזמנה או חוזה מאושרים. הנחה זו הייתה רשלנית בנסיבות העניין ולמרות שהיה חדש בתפקידו, היה עליו לוודא את מהות הקשר עם הספק לו הוא מאשר תשלום, גם אם עבור שירות שכבר בוצע.
14.עולה כי מחדלים הדדיים של הצדדים גרמו לכך כי התובע החל במתן שירותים לעירייה, אולם ללא שהוסדר החוזה איתו ומבלי שאושר כדין. ברע"א 5210/08 הנ"ל נקבע בנוגע לייעוץ משפטי שוטף שהעניק יועץ משפטי של הרשות, כי זכאי הוא רק למחצית השכר הראוי שהיה זכאי לו. בנסיבות העניין לתובע אשם בהעדר עיגון חוקי של ההסכם, אולם אשמו נמוך מאשם העירייה ובוודאי לא מגיע הוא לשיעור אשם של יועץ משפטי לרשות שלא דאג לעריכת הסכם מאושר כדין.
עם זאת, לאור השיקולים הציבוריים שפורטו לעיל, ולנוכח סכום ההתקשרות העסקית שחייבה מכרז (אשר את הצורך בו ביקשה העירייה לעקוף דרך התקשרות דרך הקרן) ומנגד לאור קיומה של מסגרת תקציבית עקרונית של 100,000 ₪, מצאתי כי יש לזכות את התובע רק בשישים אחוזים (60%) מהשכר לו הוא זכאי עבור השירות שנתן. היקף השירות שניתן והסכום ממנו יש לגזור שיעור זה, יידונו להלן.
היקף השירות שניתן ומצג העירייה בדבר רצונה בהמשך התנהלות המיזם
15.בכל הנוגע לשירות שניתן על ידי התובע, בדין כינה התובע את טענות העירייה: "ההגנה שלכם נבזית, היא זדונית, באה לערער דבר על הפרויקט שהתקיים ואין ויכוח על עצם הפרויקט" (עמ' 27, ש' 11). טענות העירייה כנגד עצם מתן שירות על ידי התובע, טענות כנגד מיקום המפגשים, ושלל טענות שנועדו להשחיר פניו של התובע ללא תכלית דיונית ראויה, מנוגדות לחובת ההגינות המוגברת החלה על הרשות ומהוות הארכת הדיון שלא לצורך. התנהלות זו תובא בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך.
לגופו של עניין, התובע צירף ראיות רבות התומכות בגרסתו כי בפועל עמד בחלקו בהתקשרות וקיים קורס לטיפוח מצוינות במוסיקה, תוך השקעת זמן ומשאבים רבים. גרסתו של התובע כי הפעילות בוצעה עבור קבוצה של 18 תלמידים שהתמידו במשך כ- 40 מפגשים מיולי 2014 ועד למאי 2015 לא נסתרה. עדות זו נסמכת על רישומים פנימיים של התובע אודות פגישות שהתקיימו, והודעות שצירף המלמדות על תיאומים בדבר מועדים שונים של מפגשים שהוזזו. לא ניתן לגזור מההודעות שצורפו מסקנה לגבי מספרם הכולל של המפגשים, כפי שנטען בסיכומי העירייה. כמו כן לא נסתרה הטענה כי בין המפגשים היה גם מופע אצל התורם, קרלסברג, הרמת כוסית בפסח 2015.
חקירתו הנגדית של התובע והעדות המיותרת של גב' חיה טופז, מנכ"לית החברה העירונית, בדבר ניצול לרעה של משאבי הקונסרבטוריון, לא סתרו גרסתו. יוער בהקשר זה כי מהתכתובות בין התובע, הקרן והעירייה עולה כי היה ברור לכולם כי ייעשה שימוש גם במבנה הקונסרבטוריון. שעה שגב' טופז התנגדה לשימוש מעין זה, הופסק השימוש, ולא מצאתי כי יש בעניין זה כדי להשליך על היקף זכותו של התובע לתמורה. כמו כן לא היה מקום לטענות כי התובע עשה על דעת עצמו שימוש בסמלי העירייה ללא אישור.
מעבר לעדותו של התובע העיד אחד התלמידים שהשתתפו במיזם, וכן נגן שעבד עבור התובע במיזם, אשר תמכו בגרסת התובע אודות היקף המפגשים, תוכנם ותוצרי העבודה. חיזוק לגרסה זו עלה גם מעדותו של מר טל, שאישר כי התובע הציג לו חוברת עם שירים ודיסק שעשו. התובע הגיש כראיה צילומים ממפגשים שערך וגם דיסק ובו שירים רבים, אולם ב"כ העירייה לא בחנו כלל תוצרים אלו ואף לא העבירו אותם לעיונו של מר גלנטה, אשר טען כי לא ראה כלל תוצרים מעבודת התובע.
16.אל מול ראיות התובע העיד רק מר גלנטה שעמד על טענתו כי לא הוצגו לו כלל תוצרים מעבודת התובע ולכן מבחינתו המיזם לא היה קיים כבר בינואר 2015. לא מצאתי כי ניתן לקבל גרסה זו של מר גלנטה אשר מחד גיסא שיבח את התובע על מקצוענותו ומאידך גיסא מטיל בו דופי כאילו לא עשה דבר והתעלם מפניותיו.
בעדותו, שהחלה בטענות נחרצות, עבר העד להשערות אודות היקף עבודתו של התובע, לתחושות והתרשמות שלא מבוצעת עבודה וחוש ריח, כי הפרויקט לא הריח טוב. למרות זאת השיב כי ייתכן שהתובע עשה חלק מהעבודה בצורה טובה, אבל הוא לא ראה דבר (עמ' 22, ש' 3-8). לעד לא היה הסבר מניח את הדעת כיצד מנהל מחלקה, מר טל, אישר כי בוצעה עבודה, ופטר את הנושא ברצונו לבדוק בעצמו. לא היה הסבר מדוע לאחר שלטענתו לא מצא כי מבוצעת עבודה, לא קיים פגישה מתועדת עם מר טל והתובע ולא הורה באופן ברור על סיום העבודה עם התובע.
גם ניסיונו של העד להציב לכאורה שלושה מבחנים לקיומו של המיזם, לרבות גבייה מתלמידים ותוצרים, אינם תואמים לנסיבות העניין בהן לא מדובר ב"חוג" רגיל אלא במיזם שנועד לאתר בני נוער מצטיינים במוסיקה ולטפח כשרונם. לכן יש להעדיף את עמדת התובע כי הדגש ניתן לתהליך הלמידה ולאו דווקא ל"תוצרת".
עדות זו של מר גלנטה, המונעת גם מחששו של העד כנגד חיובו האישי, היא בעלת משקל ראייתי נמוך ולא מצאתי כי סותרת את מכלול ראיות התובע.
17.מעבר לעדויות הנ"ל ישנן תכתובות ביחס למעקב אחר המיזם ונושא התשלום. ביום 23.10.14 כותב יוסי טל למשה גיאת מהקרן כי יש להעביר לתובע 40,000 ₪ מטעם העירייה שכן זה תקציב עד לסוף שנת 2014 וכן יש להעביר סכום זהה מטעם הקרן, שקל מול שקל. בתגובה כותב מר גיאת כי לראשונה הוא שומע על מגבלת התקציב השנתית והם נמצאים כבר עמוק בתוך המיזם שמניב פירות. ביום 27.10.14 משיב יוסי טל, בדוא"ל אשר בעדותו מסיבה לא משכנעת הסתייג כי ערך אותו, ואומר כי העירייה מוכנה לשלם 70,000 ₪ אם קרלסברג תעביר סכום זהה.
מעבר להתכתבות זו צירף התובע מכתבים מיום 1.10.14 ו- 26.10.14 בהם מעדכן את מר טל בהתקדמות המיזם.
בשלב זה נכנס לתמונה מר גלנטה שמבקש לקיים פגישה. פגישה מתקיימת רק ביום 29.12.15, ללא התובע, ובהחלטות בה שנועדו לבחון את התנהלות המיזם, אין זכר לשאלה החוזית. לפי סיכום הישיבה תוכננה ישיבה נוספת ביום 3.2.15 בנוכחות התובע והתובע הצהיר כי אכן התקיימה פגישה ובה הציג את שנדרש. מר גלנטה לא זכר כי התקיימה פגישה או מדוע לא תועדה, אולם מעדיף אני את גרסתו של התובע העולה בקנה אחד עם התנהגותו ועם העובדה כי המשיכו להתקיים מפגשים עם התלמידים.
מראיות אלו עולה כי התובע נתן שירות, דיווח לקרן ולעירייה על פעולותיו, ואין בסיס להכחשתה הסתמית של העירייה את עצם קיומו של המיזם. אין בסיס לטענתו של מר גלנטה כי בינואר 2015 כבר גווע המיזם ולא היה קיים. על נציגי העירייה, לו סברו כי לא מבוצע דבר ואין משוב לישיבתם הפנימית, היה לתעד ישיבה נוספת ולהחליט באופן ברור על סיום העבודה עם התובע. שעה שלא עשו כן סבר התובע כי יקבל שכר על עמלו.
הדרישות הכספיות - חשבונית שלא אושרה לתשלום
18.ביום 2.11.14 כותב התובע לעירייה ולקרן דיווח על הפעילות שבוצעה עד לאותו שלב ומסכם את התמורה המבוקשת עד לאותו שלב בסך של 48,000 ₪. התובע מבקש לדעת כיצד ומתי יבוצע התשלום ולמי להוציא חשבונית וטוען כי הוצאותיו כבר מסתכמות מעבר לסך של 30,000 ₪. (יוער כי מהראיות שצירף התובע יש תיעוד להוצאות עבור שכר ששילם עד דצמבר 2014, בסכום כולל של כ- 40,000 ₪).
במקביל מוציא התובע ביום 26.10.14 חשבונית המופנית לעירייה בסך 40,000 ₪ עבור תשלום על חשבון התמורה. מר טל מאשר החשבונית ביום 3.11.14, ביום 15.12.14 חותמת פקידת מינהל חינוך ותרבות נוער וספורט. מנהל האגף, גלנטה, חותם סמוך לאחר מכן על הזמנת עבודה בסכום זה שהודפסה על ידי העירייה ביום 25.11.14, ככל הנראה על בסיס חשבונית זו.
הזמנה זו נעצרה בגזברות הואיל ולא נמצא חוזה מאושר או הזמנת רכש מתאימה. עם זאת, עמדה פשטנית זו של הגזברות שסירבה לאשר כל תשלום, מנוגדת להלכה הפסוקה שפורטה לעיל. אין מחלוקת כי סכום זה של 40,000 ₪ שולם לתובע רק ביום 8.3.15 אולם על ידי הקרן ומבלי שהעירייה תשלם דבר עד היום בגין המיזם שיזמה.
אשר לטענה כי התובע קיבל כספים מהתלמידים עצמם, מעדותה של גזברית הקרן עלה כי למעט צדיק אחד ששילם את השתתפות התלמידים, בסך של כ- 1,000 ₪, לא נגבה תשלום מהמשתתפים. מהעדויות עולה כי סכום זה עבר ככל הנראה לקרן והתובע לא עסק כלל בגביית הכספים.
למרות כל האמור לעיל, אין לפטור את התובע מאחריות להעדר חוזה חתום וגם לאחר שנודע לו על סירוב העירייה לשלם, המשיך לתת שירות ונטל סיכון כי לכל הפחות עבודתו המאוחרת תבוצע ללא תשלום. על הסיבה שהתובע המשיך בעבודתו ניתן ללמוד מעדותו של מר גיאת:
"הייתה לי שיחה עם מוישה שהוא אמר לי שהוא לא עוצר את הפרויקט הזה, הילדים חשובים לי אבל תעזרו לי לקבל את הכסף" (עמ' 39, ש' 21).
עולה כי התובע היה מודע מינואר 2015 לערך כי העירייה לא עומדת מאחורי התחייבותה לתשלום, אולם בחר להמשיך את העבודה עם הילדים. בחירה זו ראויה להערכה, אולם אינה מרפאה את הפגמים של העדר חוזה והתקשרות ערוכים כדין. על כן, כמבואר לעיל, יש לאשר לתובע 60% מהתמורה לה היה זכאי.
19.אשר לסכום ממנו יש לגזור את השיעור האמור, מהאמור לעיל עולה כי התובע ביצע את המיזם עד תומו, או כמעט בשלמותו. עצם העובדה כי המיזם עבור 25 תלמידים ובפועל נטלו בו חלק 18, אינה משנה באופן מהותי את היקף השקעת התובע, אם כי מהווה שיקול להפחתת התמורה.
עם זאת, אין לקבל במלואו את תחשיב התובע המבוסס על הצעת המחיר מטעמו בסך של 188,400 ₪ בצירוף מע"מ (220,428 ₪). מהעובדה כי הועמד תקציב של 170,000 ₪ משני מקורות והיתרה הייתה אמורה להיגבות מהתלמידים (סכום שלא נגבה בפועל), מצאתי כי הסכום המרבי ממנו יש לגזור את התמורה לה זכאי התובע הוא סך של 170,000 ₪. מתוך סכום זה יש להפחית 10% לאור מספר התלמידים שהשתתפו, כך שהסכום ממנו זכאי התובע לקבל תשלום הוא 153,000 ₪. מתוך סכום זה זכאי התובע ל 60% בלבד, קרי לסכום כולל של 91,800 ₪. מאחר וכבר שולם סך של 40,000 ₪ במרץ 2015, נותרה יתרת חוב של 51,800 ₪ שעל העירייה לשלם.
סוף דבר
20.התובע ביצע עבור העירייה ובשיתוף עם קרן אשקלון מיזם לטיפוח כישרונות צעירים במוסיקה. ההתקשרות החוזית התבססה על הצעת מחיר, ללא הליך מנהלי תקין. למרות זאת, התובע ביצע את עבודתו בנאמנות ובמסירות עבור התלמידים, תוך שגורמים מוסמכים בעירייה ובקרן היו מודעים לפעילותו. על עבודתו זכאי התובע לשכר, אולם בסכום נמוך מהתמורה לה ציפה, לאור היקף העובדה שבוצעה והשיקולים הציבוריים כנגד הכרה במלוא התמורה החוזית בנסיבות מעין אלה.
על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 51,800 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.15, אמצע תקופת העבודה לערך.
אשר להוצאות ההליך, למרות שהתובע זכה בפחות משליש מתביעתו, מצאתי כי לאור אופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת, זכאי הוא לשיפוי על מלוא הוצאותיו.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
