עירית ירושלים נ' קלה

רקע והליכים קודמים

1התביעה שבפני היא תביעה כספית לחייב את הנתבעת בתשלום חוב ארנונה לעירית ירושלים בסכום של 6,104,095 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין חובות ארנונה לתקופה שמיום 29.6.16 עד 30.6.11.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת מכח הרמת מסך מבעלה של הנתבעת, דניאל קלה (להלן גם: החייב), המצוי בהליכי פשיטת רגל. לטענת התובעת הנתבעת היתה מעורבת בפועל בניהול החברות החייבות בשלום הארנונה, והיא מבקשת להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על הנתבעת לשלם את החוב.

להלן הרקע העובדתי לאירוע ופירוט החברות המעורבות:

2.דניאל קלה, החייב, ניהל את אולם האירועים "אולמי מונדיאל" ברחוב בית הדפוס 13-15 בירושלים (להלן גם: האולם). ההחזקה באולם היתה באמצעות מספר חברות. החברות א.ד.א.מ. אירועים בע"מ, ח.פ. 51-383620 ואולמי יהל בע"מ, ח.פ. 51-3359562 (להלן: החברות החייבות) נשלטו על ידי דניאל קלה, והיו רשומות כבעלות האולם בתקופה שבין 1.1.03 לבין 30.6.11.

ביום 17.1.05 ניתן פסק דין בת"א 710497/04 בבית משפט השלום בירושלים, בו חוייבה אולמי יהל בתשלום הארנונה. ביום 26.9.17 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין (בהעדר הגנה) בו חוייבה א.א.ד.מ בתשלום ארנונה בסכום של כ- 2,637,000 ₪.

3.הנתבעת היא מורשית חתימה בחברת הכלי נועם חן בע"מ ח.פ. 51-4270768 (להלן: חברת נועם; החברה) החל מיום 25.8.09. בעל המניות היחיד הרשום בחברה הוא מר אמנון יצחקי. החברות החייבות וחברת נועם אינן פעילות כיום.

4.ביום 18.5.09 הגיש דניאל קלה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה עליו כפושט רגל. ביום 24.1.10 ניתן צו כינוס במסגרת תיק פש"ר 6417/09 קלה נ' קלה ואח' (להלן: "תיק הפש"ר"), והושתו על קלה תשלומים חודשיים בסך 2,500 ₪. כמו כן מונה עו"ד טדי ארז כמנהל מיוחד בתיק הפש"ר.

ביום 3.5.11 נמכרה פעילות אולמי מונדיאל לחברת טרקלין אולמות ואירועים בע"מ ח.פ. 51-4564863 (להלן: "חברת טרקלין") תמורת מיליון ש"ח.ביום 17.5.11 הוגשה על ידי המנהל המיוחד בקשה דחופה למתן הוראות, וכספי התמורה הועברו לידיו. ביום 1.7.11 הועברה החזקה באולמי מונדיאל לחברת טרקלין. עסקה זו היתה מלווה בטענות וסכסוכים בין הצדדים לה, שאין צורך לפרטם כאן.

5. ביום 15.8.11 הגיש המנהל המיוחד בתיק הפש"ר בקשה למתן סעד הצהרתי, בבקשה לייחס את חובותיו של קלה לחברת נועם, שלפקודתה נרשמו המחאות בגין מכירת העסק לחברת טרקלין.

ביום 8.7.13 הגישה התובעת כנושה תביעת חוב שעניינה חובות בגין אי תשלום מיסי ארנונה בסך 32,285,522 ₪ שהם חובות בדין קדימה. במסגרת התביעה ביקשה התובעת לחייב את החייב בחובות הארנונה של החברות הרשומות כמחזיקות בנכס, ששימש את אולמי מונדיאל.

6.ביום 22.6.14 ניתנה בתיק הפש"ר החלטת כב' השופט כ' מוסק (להלן: ההחלטה בפש"ר). לבקשת המנהל המיוחד, נקבע כי הוא רשאי מתוקף תפקידו במסגרת תיק הפש"ר לפעול לשם פירעון חובות החייב, באמצעות כלל נכסי חברת נועם. החלטה זו היא הבסיס לעמדתה של התובעת בתיק שבפני, כפי שאפרט להלן.

7. ביום 12.10.14 ניתנה החלטת הנאמן בתביעת החוב לפיה סך חובות החייב לתובעת, בגין חיובו האישי לחובות החברות הינו 3,561,887 ₪. מתוך חוב זה 313,644 ₪ בדין קדימה.

8.ביום 16.3.17 ניתן פסק דין בע"א 6906/14 חברת היכלי נועם חן בע"מ נ' טדי ארז (16.3.17), בו נדחה ערעור שהגיש החייב נגד ההחלטה בפש"ר, ואושרה הקביעה לפיה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החייב לחברה, וכן להסמיך את המנהל המיוחד לפעול לשם פירעון חובות החייב.

טיעוני הצדדים

9.לטענת התובעת יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת באופן אישי בחוב הארנונה של החייב ושל חברת נועם, בסכום שעמד בעת הגשת התביעה על 6,104,095 ₪. התובעת ציינה כי לא ניתן לגבות את החוב מהחייב, המצוי בהליכי פשיטת רגל, ואף לא מהחברות החייבות, כיוון שאינן פעילות, ולפיכך הוגשה התביעה נגד הנתבעת.

התובעת טוענת כי הנתבעת היתה בעל השליטה בחברת נועם מחודש אפריל 2008 עד ינואר 2010, בסמוך למכיר אולמי מונדיאל לחברת טרקלין הנתבעת רוקנה את הרווחים שנצברו בחשבונה של חברת נועם ונטלה אותם לעצמה, ויש לדחות את טענתה שלא היתה מודעת לנעשה בחברה ורק ביצעה את שנאמר לה.

10.התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת היתה צד ונטלה חלק בהליך הפש"ר, בכך שהגישה תצהיר מטעמה, ויש לאמץ גם כלפיה את עמדת המנהל המיוחד בהליך הפש"ר ואת הממצאים והמסקנות שקבע בית המשפט בהליך זה. התובעת מבקשת לייחס לנתבעת את החוב על סמך הרמת מסך בין הנתבע לבין חברת נועם, לחלופין מכח חזקת השיתוף בין הנתבעת לחייב, ולחלופין נוספים בשל פעילותה של הנתבעת בחברת נועם.

להוכחת מעורבותה של הנתבעת בענייני החברה, התובעת ציינה כי הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית בהליך הפש"ר (ולטענת התובעת אף היתה צד בהליך זה), היא היתה מורשית חתימה של החברה והתקשרה עם עו"ד לצורך ייצוג החברה בהליך הפש"ר, וכן עברה על חוזים ועל חשבוניות, חתמה על שיקים, טיפלה בסדר ובארגון החברה, פתחה אתר אינטרנט ונהגה לבקר באולמי מונדיאל בקביעות פעמיים בשבוע. היא היתה נוטלת שיקים ומעטפות לביתה, רשמה המחאות לתשלום הוצאות ומיסים, ניהלה מערך משכורות לעובדים ובנה ניהל מעקב אחר שעות העבודה. בנוסף, נטען, הנתבעת נפגשה עם בעל הנכס כדי להגיע להסדר לגבי דמי השכירות, הגיעה להסדר עם הבנק בגין חובות חברת טלאור ועוד. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת שילמה הוצאות פרטיות על חשבון חברת נועם, והיא והחייב עירבו בין כספי העסק לחשבונותיהם האישים.

10.התובעת ביקשה לדחות את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת. היא טענה כי לא ניתן היה להגיש את התביעה לפני המועד בו נדחה הערעור על החלטת המנהל המיוחד שיש לייחס את חובות הארנונה לחברת נועם ובעל השליטה בה, שכן רק במועד זה התגבשה עילת התביעה נגד הנתבעת. הכרעת המנהל המיוחד בתביעה החוב בעניין הארנונה ניתנה ביום 12.10.14, כך שרק במועד זה נוצר "כח התביעה" של התובעת, ולפיכך התביעה הוגשה, לשיטת התובעת, במועד.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בחובות הארנונה של חברת נועם גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, עוולת התרמית והפרת חובה חקוקה בנזיקין, ואף מכח דיני החוזים.

11.מנגד, לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה הן מחמת התיישנות, הן לגופו של עניין, מאחר שהתובעת לא הוכיחה את טענותיה. לטענת הנתבעת התביעה הוגשה ממניעים זרים, לאחר שביום 22.4.21, במסגרת הליך הפש"ר, אושרה על ידי הנאמן על נכסי החייב הסכמה שלפיה תרכוש הנתבעת מהחייב את מחצית דירת המגורים שבבעלותם.

הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים, שכן כל העובדות הרלוונטיות לתביעה, בנוגע למעורבותה הנטענת של הנתבעת בעייני החברות, היו ידועות לתובעת לכל המאוחר ביום 22.6.14, מועד ההחלטה בפש"ר העומדת ביסוד התביעה.

12.הנתבעת הוסיפה כי יש לדחות את העדות היחידה מטעם התובעת, עדותו של מר משה לוי, מנהל אגף השומה והגביה של עירית ירושלים. הנתבעת עצמה העידה כי היא לא היתה בעלת מניות, בעל שליטה או מנהלת ולא שימשה אורגן בחברה. היא לא קיבלה החלטות בנוגע לחברה, ולא היתה מעורבת במכיר הזכויות באולמי מונדיאל לחברת טרקלין. לטענת הנתבעת, יש לדחות את בקשת התובעת להרים את מסך ההתאגדות לאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, והעובדה שהנתבעת לא היתה בעלת מניות או מנהלת באף אחת מן החברות. גם חוק ההסדרים אינו חל כאן, לטענתה, לנוכח העובדה שהנתבעת אינה עונה על הגדרת "בעל שליטה בחברה", ומאחר שחזקת העברת הנכסים נסתרה.

ההחלטה בתיק הפש"ר

13.התובעת מבקשת להסתמך על ממצאים ומסקנות שנקבעו בהחלטת השופט מוסק מיום 22.6.14 בתיק הפש"ר הנ"ל. כך נקבע, בסעיף 22 להחלטה:

"...מהראיות שהוצגו עולה שגם בתקופות בהן טען (הכוונה לחייב) שלא היה באולם ולא דווח כשכיר, הוא היה פעיל ומעורב בעסק...אם לא די בכך, באוגוסט 2009 חתמה גב' קלה (אשת החייב) באופן אישי על המחאות לבעל הנכס בסכום של 550,000 ₪. גם אם אניח לטובת החייב כי הפקדת הצ'קים הפרטיים של גב' קלה לחברת "ג'רוזלם ג'רסי" נעשתה מכוח הנסיבות כאשר חברת "היכלי נועם חן" הפקידה לידי הגב' קלה עוד באותו היום את הסכומים שנתנה בצ'קים פרטיים, 110,000 ₪ ואילו הצ'קים הנותרים שנתנה כעירבון לעורך דין אברמזון הוחזרו לה עת נפתח חשבון בנק ע"ש חברת "היכלי נועם חן" בע"מ, הרי מדובר במעורבות עמוקה במתרחש בעסק. למותר לציין, כי מחקירת הגב' קלה במשרדי הכנ"ר עולה כי הייתה מעורבת במידה רבה בפעילות השוטפת של אולמי מונדיאל. מעורבותה אף באה לידי ביטוי בכך שהיא הוסמכה לפנות לבנק איגוד בשם החברה בבקשה לפתוח ולנהל חשבון, לחתום ולהחליט בהתאם לדרישות הבנק. על התנהלות הגב' קלה ניתן ללמוד גם מתשובותיה במסגרת החקירה במשרדי הכנ"ר. כך למשל כשנשאלה "את נהית מורשית חתימה באמצע 2009 לפני שדני היה שכיר היית חותמת על הצ'קים?" השיבה "כן, אני הייתי גם עוזרת בסדר בארגון. הייתי יושבת פעמיים בשבוע עכשיו פעם בשבוע". בהמשך, כשנשאלה מדוע נרשמה כמורשית חתימה השיבה "היו לו בעיות של הגבלה בבנקים. הוא אמר בואי תחתמי כמורשית חתימה ותעקבי את אחרי כל המתבצע בחשבון בנק. את יש לך ראש לעניין הזה". הגב' קלה, החייב או מר יצחקי לא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע הגב' קלה השקיעה רבות בעסקי האולם, הייתה מורשית חתימה יחידה, ניהלה את חשבונות העסק והייתה אחראית על הכספים, בשעה שלא קיבלה שכר על עבודתה. התנהלות זו של הגב' קלה, יש בה ללמד על מעמדם של החייב ורעייתו בעסקי "אולמי מונדיאל".

אשר לטענת עירוב כספי העסק עם החשבונות האישיים של החייב והגב' קלה- בבדיקת חשבונות של הגב' קלה נמצאו פעולות של העברת כספים מתוך החברה עבור הוצאות אישיות של החייב או/ו גב' קלה ולהיפך. כך למשל: טופס "תשלום לבלמ"ש באמצעות שיק" הינו אישור עבור תשלום 3,000 ₪ לבנק לאומי למשכנתאות עבור כיסוי תשלומי משכנתא של דירת החייב ורעייתו; חשבונית תשלום על סך 2,675 ₪ ששולמה מחשבון העסק לטובת טיפול ברכב וכן משיכת סכומים גבוהים לצרכיה האישיים. יצוין, כי מחקירת רו"ח נסמיאן במשרדי הכונס הרשמי עולה כי חלק מהמשיכות היו לצרכיהם הפרטיים של בני הזוג קלה (עמ' 5 למוצג 46 שורות 192-196)" 

כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעת עצמה היתה צד להליך הפש"ר, שכן הוגש בו תצהיר עדות ראשית מטעמה (סעיף ב.6 לסיכומי התובעת), וכי יש לאמץ את מסקנותיו של כב' השופט מוסק ולהסתמך עליהן גם בענייננו.

14.אני סבורה שיש לדחות עמדה זו מכל וכל.

ראשית, הנתבעת עצמה לא היתה כלל צד להליך הפש"ר, שהצדדים בו היו החייב דניאל קלה, עוה"ד (כתוארו אז) טדי ארז שמונה כנאמן לנכסי החייב, וכונס הנכסים הרשמי. שמה של הנתבעת אינו מופיע בין הצדדים בכותרת ההחלטה. העובדה שהנתבעת הגישה תצהיר, היא כשלעצמה אינה מצביעה על היותה צד להליך. מדובר במושכלות ראשונים ואין צורך להרחיב בעניין. מאחר שלא היתה צד להליך, ממילא לא היה לנתבעת יומה בבית המשפט, ולא ניתנה לה אפשרות להתגונן מפני הטענות כלפיה.

התצהיר שהגישה הנתבעת ניתן בהקשר של הטענות נגד בעלה החייב, וגם אם מדובר בעובדות שהיתה מעורבת בהן, הרי היא עצמה לא נדרשה להתגונן בהליך הפש"ר. לא נטען, וממילא לא הוכח, שהנתבעת היא צד קרוב או חליפתו של החייב. כך שההחלטה שניתנה אינה חלה ואף אינה מתיימרת לחול בעניינה של הנתבעת.

15.זאת ועוד, גם לגופו של עניין, עיון בהחלטת השופט מוסק מלמד כי הוא דן בעניינו של החייב ולא בעניינה של הנתבעת. מעשים המיוחסים לנתבעת מוזכרים בהחלטה בהקשר של מעשי החייב, ומעורבותה של הנתבעת מתוארת כחלק ממעורבותו של החייב עצמו בניהול החברה. בית המשפט לא התייחס כלל לשאלת מעורבותה של הנתבעת כפלוגתא בפני עצמה. כך, בפתיח להחלטה מוסבר כי מדובר בבקשה מטעם המנהל המיוחד למתן סעד הצהרתי לייחס לחברת היכלי נועם בע"מ את חובותיו של החייב, ולאשר לו לפעול לפרעון חובות החברה באמצעות נכסי החייב. גם בסיכום ההחלטה נזכרים סעדים אלה. סעיף 22 להחלטה, שעליו מבסס ב"כ התובעת את תביעתו, אף הוא עוסק בחובות של החייב, נאמר בו כי גם בתקופות בהן טען שלא היה באולם ולא דווח כשכיר הוא היה מעורב בניהול העסק, ומעורבותה של הנתבעת נזכרת בהקשר זה של מעורבותו של החייב עצמו, ולא כסוגיה בפני עצמה.

16.זאת ועוד, גם מבחינה משפטית קיים הבדל משמעותי בין הפלוגתאות שנדונו בהחלטה בפש"ר לבין התיק שבפני. שכן שם דובר על הרמת מסך ההתאגדות בין חברה לבין מי שאין מחלוקת שניהל אותה, ונטען שאף שימש כ"בעלים סמוי" או "שותף סמוי" בחברות שהפעילו את אולמי מונדיאל. ואילו הטלת החיוב בארנונה על הנתבעת מחייבת הרחבה נוספת ומהותית של האחריות, מהחייב אל אשתו, בין בדרך של הרמת מסך ובין על בסיס משפטי אחר. כאמור, הרחבה כזו לא נזכרה כלל בהחלטת השופט מוסק.

המסקנה העולה מכל האמור היא שלא ניתן לחייבת את הנתבעת או להגיע למסקנות בדבר מעמדה בחברה על יסוד ההחלטה בפש"ר.

הראיות מטעם הצדדים

17.בנוסף להפניה להחלטה בפש"ר, הפנתה התובעת למסמכים נוספים שנדונו במסגרת ההחלטה, וגם מהם היא מבקשת ללמוד על היותה של הנתבעת בעלת שליטה בחברה. המסמכים הוגשו בתיק הפש"ר כתיק מוצגים מטעם המבקש (הוא המנהל המיוחד). בתביעה שבפני הם הוגשו כמקשה אחת, כנספח יז' לתצהירו של מר משה לוי, העד מטעם התובעת. אציין כבר עתה כי אין מחלוקת על כך שלמר לוי אין כלל ידיעה אישית בנושא זה, ומעורבותו מתבטאת בהצגת העובדות מצידה של העיריה, והגשת מסמכים שהגיעו לידיעתו מבלי שהיה מעורב בהליכים הנוגעים אליהם. ב"כ הנתבעת לא התנגד, ולפיכך התקבלו המוצגים באמצעות מר לוי, כנספחים לתצהירו.

ואלה המסמכים, כשהם מתוארים בהתאם לסימונם בתיק המוצגים שהוגש בתיק הפש"ר, נספח יז לתצהיר לוי:

א.מוצג 36 - כרטסת 9000 מהנהלת החשבונות של העסק, מאזן בוחן של חברת נועם חן לשנת המס 2010. כולל פירוט משיכות של הנתבעת מחברת נועם. במסמך ניתן לראות תנועות שונות, רובן משיכות בסכומים שונים. בחודש ינואר 2010 מופיעות 5 משיכות שלצידן נרשם "גלית קלה", בסכומים שבין 3,000 – 8,000 ₪.

ב.מוצג 37 - פרוטוקולים של חברת נועם ומסמכי פתיחת חשבון של החברה. בפרוטוקול בנוכחות מר יצחקי אמנון בישיבה מיום 17.8.09 אושרה הנתבעת כמורשית חתימה, מוסמכת לפנות לבנק בשם החברה בבקשה לפתוח ולנהל חשבון ולחתום ולהחליט בהתאם לדרישות הבנק.

ג.מוצגים 39-40 – קבלה וצילום המחאה המשקפים תשלום סכום של 2,675 ₪ לחברת צמפיון מוטורס. נטען כי מדובר בתשלום עבור רכישת רכב שרכשה הנתבעת.

ד.מוצג 41 - צילומי המחאות של חברת נועם עליהם חתומה הנתבעת. ההמחאות נמשכו לטובת מוטבים שונים, חלקם עבור הנתבעת.

ה.מוצג 42 – חשבונית ושתי המחאות המשקפים תשלומים בהמחאות של הנתבעת עבור שכר דירה של אולמי מונדיאל בסכום כולל של 110,000 ש"ח, בתאריך 3.8.09.

ו.מוצג 45 - פרוטוקול חקירה של הנתבעת בפני המנהל המיוחד מיום 13.6.11.

ז.מוצג 46 - פרוטוקול חקירה של רו"ח נסים נסמיאן בפני המנהל המיוחד מיום 21.6.11.

הנתבעת נחקרה אודות מסמכים אלה, וההתייחסות אליהם תהיה במסגרת עדותה.

עדות משה לוי

18.כאמור, מטעם התובעת העיד עד יחיד, מר משה לוי, מנהל אגף השומה והגביה בעירית ירושלים. כאמור, הוא לא הכיר את העובדות מידיעה אישית אלא הסתמך על המסמכים וביקש לאמץ את ההחלטה בפש"ר, ולייחס את החוב גם לנתבעת (פרוטוקול עמ' 5, 6).

לוי העיד: "אתה מבין שרב הנסתר על הגלוי. אנחנו מבינים שהנתבעת הייתה מעורבת לאורך כל הדרך, בניהול אולמי מונדיאל, המותג הזה", "אני אומר שרב הנסתר על הגלוי בעניין הזה, היכולת שלנו להגיע לכל פסיק איננה בידינו, אבל אנחנו מבינים שאם בית המשפט כתב את מה שכתב וגם הנאמן שאחרי זה בדק כל מיני דברים, הגיע גם למסקנה הזו, יש לזה תשתית ראייתית" (עמ' 7, ש' 7-8,10-12; עמ' 9, ש' 1). עם זאת גם לדבריו, אין מחלוקת כי המנהל המיוחד בעצמו, בחר שלא לתבוע את הנתבעת - "הנאמן לא תבע את הגברת, אבל מהחומרים שהוא קיבל לידו עלו גם הדברים האלו" (עמ' 7, ש' 14).

19.לוי עומת עם העובדה שהתובעת אינה חתומה על הסכם המכר של אולמי מונדיאל לחברת טרקלין, על אף שלטענת התובעת היא שימשה באותה תקופה כמנהלת אולמי מונדיאל. הוא לא היה מודע לעובדה ולא התיימר לדעת פרטים לגבי העסקה (עמ' 7, ש' 25-31). לוי נשאל אם הנתבעת היתה בעלת שליטה בחברות, והשיב:

"ת. אני להבנתי... ש. לא להבנתך, לידיעתך, יש לך הוכחות?

ת. יש חתימה על שיקים, יש משיכת כספים עם המחאות שלה שהיא חתומה עליהן. מה זה מראה שהיא לא בעלת שליטה? שהיא במקרה עברה במקום? איך היא מנהלת חלק מהדברים באולם?

ש. מה היא ניהלה באולם?

ת. תסתכל, חותמים על שיקים, מוציאים כסף, משלמים לספקים, משלמים לבעל הנכס 550,000 ₪. לא לקחת חלק בתפעול של האולם? מעניין.

ש.כ.ה. מה זה נקרא תפעול?

ת. אנחנו מבינים שתקופה מסוימת בעלה לא היה בעניינים כי היא בהליך פש"ר ואחד בעלי המקום היה גם בפשיטה והיא נכנסה לנעליהם. מבחינתנו רב הנסתר על הגלוי.

ש.כ.ה. אתם צריכים להוכיח שיותר סביר שזו היא, זה לא מספיק.

ת. אנחנו סבורים שמי שחותם על שיקים בסכומי עתק, כנראה הוא לא סתם שם.

ש.כ.ה. נכון כי זה עסק של בעלה.

ת. איזה חלק יש לה בעניין הזה? יש לה מורשות בבנק. זה לא מראה על אחריות? לכן גם היא לא שילמה ארנונה" (עמ' 9-10, ש' 33-5).

20.לשאלה אם קיימים נכסים בבעלות החברת הרלוונטיות, השיב מר לוי "אין לי מושג", אולם הוא שיער כי אין לחברות נכסים מאחר שהיו חברות קש (עמ' 10, 25). על פי עמדתו "...לאורך כל השנים בדיעבד אנחנו מבינים שמי שהיה מעורב בניהול החברות האלה, בטיפול באולם, בחתימה על המחאות, בטיפול בצד הכספי זו הנתבעת, שלכל אורך התקופה הזו שיש פה פש"רים של אדון קלה, הסיפור הזה לא ידוע" (עמ' 8, ש' 22-31, 32-34).

גירסת הנתבעת

21.התובעת ביקשה בתצהירה לדחות את התביעה נגדה, הן בשל התיישנות התביעה והן לגופו של עניין. היא אישרה שהיתה מורשית חתימה בחברת נועם, אולם זאת מתאריך 17.8.09 בלבד. הנתבעת הבהירה כי לא היתה אורגן, בעלת מניות, בעלת שליטה או מנהלת בחברה זו, לא היתה מוסמכת לקבל החלטות בנוגע לחברה, ולא היתה קשורה כלל ליתר החברות שהחזיקו בפעילות האולם. הנתבעת הוסיפה כי המנהל המיוחד טדי ארז, כמו גם נציגי הכנ"ר שערכו חקירות, לא סברו כי יש לייחס לה את חובות החברה, והביעה תמיהה על כך שדוקא התובעת מצאה לנכון להטיל עליה את האחריות לחובות.

22.בחקירה אצל המנהל המיוחד מסרה הנתבעת כי היתה ערבה לחובות החברה משום שעבדה במקום עבודה מסודר וקיבלה תלושי משכורת (עמ' 3 לחקירת הנתבעת אצל הכנ"ר, צורפה לתצהיר לוי כמפורט לעיל). לדבריה היא נוספה כמורשית חתימה בחשבונות החברה מאחר שבעלה דני היה מוגבל בנקים, ומשום שיש לה "ראש לעניין הזה". (ש' 116). היא לא קיבלה שכר, אך בעלה קיבל שכר מהחברה (ש' 118). הנתבעת נשאלה על שימושים פרטיים שלה בחשבון החברה, והסבירה ששילמו לה עבור טיפול לרכב שלה, כחלק מהמשכורת של דני (ש' 234). לא הוטחו בפניה שימושים פרטיים נוספים.

גם בעדותה בבית המשפט העידה הנתבעת כי היתה מורשית חתימה בחברת נועם. היא אישרה שהגישה תצהיר בתיק הפש"ר, ועל אף שלא זכרה את תון התצהיר, לא הכחישה אותו (מוצג ת/1, עמ' 11, ש' 8-34; עמ' 12, ש' 7,25).

23.בהתייחס להסכם המכר למכירת האולם לטרקלין (נספח יז'-מוצג 27א) העידה הנתבעת כי חתימתה אינה מופיעה עליו וכי היא לא היתה שותפה למשא ומתן ולא נכחה במעמד החתימה. היא שיערה כי החתימה המופיעה בשם חברת נועם היא ככל הנראה חתימתו של אמנון יצחקי (עמ' 12, 13, 18). בהמשך תיארה הנתבעת את הצורך שנוצר במינויה כמורשית חתימה, לאחר ששני העוסקים בניהול האולם – בעלה דני ואמנון יצחקי – היו מוגבלים בפעילות כספית, דני בשל היותו פושט רגל ואמנון יצחקי בשל הגבלה על חשבונותיו. בשל כך החליטו לפתוח חשבון על שם חברת הילי נוע, שהיא היתה בעלת זכות החתימה בו (עמ' 14, ש' 28-29,32). לגבי תוכן המסמך העידה הנתבעת כי "אומנם זה מסמך שכתוב שאני מורשית חתימה בכל פעילות, אבל בפועל מה שהייתי עוסקת, הייתי עוסקת בפעילות הבנק, מכינים שכר, תכיני שיק. מעבר לזה פעילות שוטפת בחיים לא התערבתי. לא חתמתי על חוזים של לקוחות או אירועים, שום דבר" (עמ' 15, ש' 9-11). בהתייחס להליך פשיטת הרגל של בעלה העידה הנתבעת כי ידעה לענות "מה יוצא ומה נכנס בחשבון בנק", אך לא היתה מעורבת בהליך מעבר לכך (עמ' 15, ש' 21-22).

24.הנתבעת העידה כי לא ידעה על חוב הארנונה או על הצורך לשלם את הארנונה: "...לא שאלתי מה צריך לשלם ומה לא צריך לשלם" (עמ' 15-16,ש' 36-1,3). הנתבעת הסבירה: "מה שהיו מביאים לי זה נייר חשבוניות שהייתי מסדרת פיזית ומעבירה את זה. ואומרים לי זה הסכום שצריך להוציא לספק הזה, זה הסכום שצריך להוציא לספק ההוא. מעבר לזה לא ניהלתי". היא אישרה כי לא קיבלה שכר תמורת עבודתה (עמ' 16, ש' 5-6, 8).

25.הנתבעת עומתה עם אמירותיה בחקירת הכנ"ר, שם אישרה שהיתה יד ימינו של בעלה דני, עזרה לו עם הניירת, עברה על חוזים וחשבוניות, חתמה על שיקים ועזרה בסדר וארגון, ישבה במשרדי החברה פעמיים בשבוע ופתחה אתר אינטרנט. היא השיבה: "מה שאמרתי בעדות אכן נכון. כשאתה אומר בקשר לחוזים, מה שציטטת אין לי את זה מול העיניים. כל מה שאמרת כתוב בעדות שלי ואני עומדת מאחורי זה, אבל החוזים והחשבוניות זה לא אומר שקבעתי חוזים", "עוברת על החוזים ומסדרת חשבוניות, זה נכון מה שכתוב פה. אני מסבירה, חוזה שנחתם מול לקוח הוא נסגר איתו לא יודעת מה המחיר, אותה הפקדה של הבנק הייתי מצרפת לחוזה עם החשבונית ושולחת להנהלת חשבונות. סדר וארגון פיזי לא יותר מזה" (עמ' 16, ש' 9-18).

הנתבעת אישרה את תוכן עדותו של אמנון יצחקי בחקירת הכנ"ר; את העובדה שהיתה מורשת החתימה היחידה, את הנוהג לשים כסף במעטפה ולקחת לביתם, את העובדה שבנה היה "רב מלצרים" ואת היותה היא ערבה לחשבון חשבון טלאור, את העובדה שהיא ובעלה ניהלה את מערך המשכורות לעובדים ובנה עקב אחר שעות העבודה של המלצרים, ואת תפקידה שלה לרשום שיקים לתשלום הוצאות ומיסים. עם זאת הדגישה כי השיקים נרשמו בהתאם להנחיות ובקשות שהופנו אליה, כאשר מול כל שיק היה מספר חוזה תואם לסכום (עמ' 16).

26.חקירת הנתבעת עסקה גם בטענות לעירוב בין חשבונות ותשלומים אישיים שלה ושל בעלה לבין חשבונות החברה. היא נשאלה על תשלום הוצאות פרטיות שלהם על חשבון החברה, כגון תיקון רכב פרטי, והשיבה כי "היה תיקון רכב פרטי אחרי שחתכו לבעלי את הצמיגים ושילמו את זה מהשכר שלו מהאולם" (עמ' 16, ש' 21-36).

הנתבעת אישרה בעדותה כי שילמה לבעל הנכס (אולמי מונדיאל) דמי שכירות באמצעות המחאות מחשבונה האישי: "כן וכי למה, כי עמדו לסגור את האולם, בעל הנכס ביקש מיידי שיקים לשכירות שלא שולמה, כמו שאמרתי בתצהירים שלי, המקום היה מלא חובות וחלק מזה היה השכירות, ובעל הנכס אמר עוד יום אחד אתם לא נשארים פה, אמר את זה לאמנון ודני והעסק ייסגר. מאחר ושהיינו צפויים אמנון ניגש איתי לעו"ד שטיפל, אברמסון, ניגשנו לשם ואמנון ביקש ממני אם את יכולה לתת שיקים שלך אבל באותו זמן נפקיד שיהיה לזה כיסוי מהיכלי נועם" (עמ' 17, ש' 12-16).

27.הנתבעת נשאלה על כך שרכשה רכב חדש בשווי 150,000 ₪, ובביתה היו טלוויזיות ומסכים יקרים, בעת שבעלה לא עבד ומשכורתה עמדה על 5,000 ₪. היא השיבה כי חלק גדול מעלות הרכב התקבלה מהלוואה, ובהמשך לאחר שלא עמדה בהחזר החודשי, ביקשה מהמנהל המיוחד להסיר את העיקול מהרכב על מנת שתוכל למכור אותו (עמ' 19, ש' 9-11, 13-15).

ב"כ התובעת הפנה לכרטסת 9000 מאזן בוחן של החברה (נספח יז' - מוצג 36), שם נרשם תחת הסעיף "בעלי מניות" סכום של 117,466 ₪ לחובת בעלה. היא טענה כי אינה זוכרת במה מדובר, ציינה כי היו הוצאות כגון תשלום עבור רכב שהושכר לאמנון יצחקי ותכשיטים שהיה צריך לשלם לאורחת באירוע, ועמדה על כך שלא היו משיכות אישיות שלה מכספי החברה (עמ' 19, ש' 25-33). היא אישרה כי שילמה תשלום על חשבון המשכנתא על דירתה בהמחאה או העברה מחברת נועם, אך זאת, לדבריה, במקרה או שניים בלבד, לאחר שהתשלום מחשבונם חזר והם נבהלו, והסכום נזקף על חשבון שכרו של בעלה דניאל קלה (עמ' 20, ש' 9-23). בהמשך אישרה את ההמחאות שהוצגו לה שניתנו לפקודתה (נספח יז' – מוצג 41) והסבירה כי ככל הנראה מדובר במשכורות של דני (עמ' 20, ש' 35, 36).

הפן העובדתי – ממצאים ומסקנות

28.העד היחיד שהעיד מטעם התובעת הוא מר משה לוי, מנהל אגף שומה וגביה בעיריה, שאין לו כל ידיעה אישית בנוגע לתביעה. לוי ביסס את עדותו על מסמכים שונים שמהם ביקש ללמוד על מעורבותה של הנתבעת בניהול אולמי מונדיאל.

טענתו העיקרית של לוי, לפיה החלטת כב' השופט מוסק בתיק הפש"ר היא המקימה את חבותה של הנתבעת, נדחתה על ידי כמפורט לעיל.

מעבר לכך הפנה לוי למסמכים שונים, רובם ככולם נדונו בחקירת המנהל המיוחד ובתיק הפש"ר בעניינו של בעלה של הנתבעת, מר דניאל קלה. המסמכים מצביעים על כך שהנתבעת אכן היתה מעורבת בביצוע פעולות כספיות טכניות: היא היתה מורשית חתימה בחשבון הבנק של החברה מאחר שבעלה היה פושט רגל, והעובד הנוסף, אמנון יצחקי, הוגבל בחשבונותיו. הנתבעת עסקה בעבודות טכניות שונות: הכנת תלושי שכר, רישום שיקים, סידור חשבוניות. זאת כסיוע לעסק של בעלה. אולם הנתבעת העידה, וחזרה והבהירה, כי לא היתה מעורבת בצדדים המהותיים של ניהול העסק. היא הבהירה כי רשמה את השיקים על פי בקשות שהופנו אליה; כי קשרה בין חוזה עם לקוח לבין החשבונית הקשורה אליו, אך לא היתה מעורבת בפן המסחרי של החוזה ובניהול המשא ומתן עם הלקוח, וכדומה. גירסת הנתבעת בנושא זה לא נסתרה כלל.

הנתבעת מסרה הסברים גם לטענות בדבר עירוב חשבונות, ומדבריה עולה כי אם היו מקרים של עירוב, הם נעשו כפתרון ביניים, אל מול התחשבנות וקיזוז משכרו של בעלה. גם טענות אלו לא נסתרו.

29.התובעת העלתה בסיכומיה טענות שונות בנוגע למהימנותה של הנתבעת והמשקל שיש לייחס לעדותה. אולם במערך הראייתי שבפני, אין כלל ראיות מהותיות הניצבות מול גירסתה של הנתבעת. העד מטעם התובע הציג בעדותו מסמכים שאין לו כל ידיעה אישית לגביהם. הנתבעת, שהיא בעלת הידיעה האישית, מסרה הסברים שונים בנוגע למסמכים, והסבריה לא נסתרו. אין, איפוא, ראיות אחרות העומדות כנגד עדותה של הנתבעת, ודינה של עדות זו להתקבל.

המסקנה העולה מכל האמור היא שהנתבעת סייעה בביצוע עבודות טכניות הקשורות בעסק. היא עסקה בעבודות שניתן לאפיין כעבודות טכניות או עבודות מזכירות.

בנוסף היתה הנתבעת מורשית חתימה בחשבון החברה, בשל הגבלות משפטיות שחלו על בעלה ועל העובד הנוסף בעסק. אולם גם בנושא זה לא הובאו ראיות לכך שהנתבעת עשתה שימוש בסמכות זו באופן שחרג מביצוע עבודות פשוטות של רישום שיקים, העברות כספיות וכדומה.

30.העובדה שהנתבעת ביצעה עבודות כאלו היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שהחייב, בעלה ואבי ילדיה, נקלע לקשיים כלכליים, והיא הושיטה את ידה וסייעה בתפעול העסק המשפחתי. אין בעובדות אלה כשלעצמן כדי להצביע על היותה של הנתבעת בעלת שליטה בחברה.

לא הוצגה כל ראיה לכך שהנתבעת היתה מעורבת בניהול המהותי של העסק: קבלה והפסקת עבודה של עובדים, הכשרתם, משא ומתן והתקשרויות עם ספקים או עם מזמיני אירועים, ניהול האירועים בפועל, וכיוצא באלה.

אני קובעת, איפוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הונחה תשתית עובדתית להיותה של הנתבעת בעלת שליטה בחברה.

הרמת המסך

31.לטענת התובעת, חברת היכלי נועם הוקמה 6 ימים לפני כניסתו של דניאל קלה להליך הפש"ר ביום 12.5.09, ומאותה תקופה עד ינואר 2010, במשך שנה וחצי, ניהלה הנתבעת עצמה את החברה באמצעות חברת נועם. באותה תקופה לדניאל קלה לא היה כלל קשר לעסק, הנתבעת ניהלה אותו בעצמה, והיא היתה בעלת הזכות לקבל לפחות 10% מרווחי החברה ובעלת הזכות למנות מנהלים. עוד טוענת התובעת כי בנסיבות העניין מדובר במצב בו חברה שיש לה חוב מס העבירה את נכסיה ללא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו אמצעים לסילוק החוב, ובמצב זה קיימת עילה להרמת מסך סטטוטורית כך ניתן לגבות את החוב ממי שקיבל את הנכסים, כפי שיפורט בהמשך.

התובעת ממשיכה וטוענת כי בשנה שקדמה למכירת העסק לחברת טרקלין הנתבעת ניתבה את כל רווחי החברה לחשבונה הפרטי ורוקנה את חשבונות היכלי נועם. לטענתה, בהתאם לפסיקה, הגדרת בעל שליטה צריכה להתפרש בהתאם לתכלית החוק ולמהותו הכלכלית של התפקיד, ולא על פי תיאור התפקיד. הנתבעת הפנתה לצורך כך למוצגים 36-42 לנספח יז לתצהירו של משה לוי. מדובר במסמכים שעניינם פתיחת חשבון בנק היכלי נועם והסמכת הנתבעת כמורשית חתימה בחשבון, צילומי שיקים שנמשכו מהחשבון וכן מאזן בוחן וכרטסת הנהלת חשבונות בה מפורטות העברות כספיות מחברת היכלי נועם לדני קלה.

32.אני דוחה את טענות התובעת גם בנושא זה:

המסמכים עליהם מבססת התובעת את טענותיה הם המסמכים שלגביהם נחקרה הנתבעת ומסרה את תשובותיה והסבריה כמפורט לעיל, ולגביהם קבעתי כי אין בהם כדי להביא למסקנות הנטענות. כפי שפירטתי לעיל, הנתבעת הסבירה כי גם אם היו העברות או משיכות מהחברה לחשבונם האישי של בני הזוג, הרי שהם קוזזו משכרו של בעלה.

כרטיס הנהלת החשבונות שצורף הוא על שם דניאל קלה ולא על שם הנתבעת, כך שאין בו כדי להעיד על מעורבותה שלה. בנוסף, כל המשיכות בכרטסת מגיעות לסכום של 117,000 ₪, וסכום כזה, בהתייחס להיקף פעילות של אולם אירועים, אינו יכול להיחשב כריקון הקופה. בהתייחס לשיקים על שמה, הנתבעת הסבירה, כאמור, כי מדובר ככל הנראה בתשלום משכורות לבעלה. אציין כי מרבית השיקים שהוגשו במסגרת נספח זה מתעדים הוצאות שניתן לשייך במובהק לפעילות של אולם אירועים, כגון תשלומים ל"עוף ירושלים", ליקב ולמאפיה. טענת התובעת כי הנתבעת ניהלה את הפעילות באולמי מונדיאל בתקופה הנדונה, ערב המכירה לחברת טרקלין, לא הוכחה ולא הובאו ראיות לגביה. התובעת שמה יהבה על העדויות שנגבו במסגרת חקירת הכנ"ר, אולם מעבר לכך שמדובר בעדויות שמיעה והעדים כלל לא הוזמנו לבית המשפט, עיון בהודעות מצביע על כך שהעדים לא אמרו כך גם בחקירותיהם (ררו, לדוגמא, ההודעות שנגבו מאמנון יצחקי, מאריה משה ומרו"ח נסימיאן).

33.התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם את הארנונה באמצעות הרמת מסך, תוך הפניה לשני המקורות הסטטוטוריים המאפשרים הרמת מסך.

הרמת מסך מכח חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות)

34.סעיף 6 לחוק החברות קובע:

"6. (א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

....."

35.השימוש בהליך של הרמת מסך, במיוחד לאחר תיקון חוק החברות בשנת 2005, אינו עניין שבשגרה והוא שמור לנסיבות חריגות המצדיקות זאת. ראו, לדוגמא, ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פ"ד סד(1) 398 (2010)‏‏; ע"א 9586/09 יורשי המנוח איזו לייזר ז"ל נ' איזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (17.1.12).

בענייננו, מעבר לכך שהנתבעת אינה בעלת מניות בחברה, הרי שלא הוכחה התקיימות של הנסיבות הנדרשות בחוק כאמור, ואין בסיס להרמת מסך מכח סעיף זה.

הרמת מסך מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים):

36.סעיף זה קובע כדלקמן:

" (ג)על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה –

"חוב ארנונה סופי" – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

"חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;

"בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה".

סעיף 119 א(א) לפקודת הכנסה קובע כי

"119א. (א)(1)היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(2)היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.

(3)בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".

סעיף 119א(ד) לפקודה מגדיר בעל שליטה כ"מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת 'בעל שליטה' שבסעיף 32(9)(א)", וסעיף 32(9)(א) לפקודה מגדיר בעל שליטה בהתאם להחזקה בהון מניות, הון הצבעה או רווחים בחברה, או הזכות למנות מנהל.

37.נפסק כי

"סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה הרובץ על נכס שאינו משמש למגורים ישירות מבעל שליטה בחברה פרטית, כאשר החברה רשומה כמחזיקה בנכס. הסעיף נועד להקל על רשויות מקומיות הנתקלות בקשיים לגבות חובות ארנונה מחברות פרטיות שמפסיקות את פעילותן..." (רע"א 4532/19 מריאן רמוס נ' עיריית תל אביב יפו (31.10.19), להלן: עניין רמוס).

עוד נפסק כי תכליתה של חקיקת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים היא לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי לגביה יעילה של חובות הארנונה, וכי אחד האמצעים לכך היה אימוץ "חזקת ההברחה" שבפקודת מס הכנסה, כך שבהתקיים הנסיבות שבחוק, עובר הנטל אל בעל החברה לסתור את החזקה. כמו כן נקבע כי סעיף 8(ג) לחוק מאפשר הרמת מסך וירידה לקניינו הפרטי של אדם בנסיבות החורגות מהאפשרויות הרגילות המוקנות בדין. אולם פגיעה זו היא לתכלית ראויה, ואין לראותה כבלתי מידתית. באשר לסתירת החזקה נפסק כי אין די באמירות כלליות או בהתייחסות כוללנית, ועל בעל השליטה להציג תשתית עובדתית ממשית לכך ששולמה תמורה מלאה כנגד הנכסים שהועברו. ראו, לדוגמא: רע"א 7392/12 רומנו נ' עירית יהוד מונסון (25.10.12)); עת"מ (ת"א) 1311/07 רובינשטיין נ' עירית רעננה (16.10.07); ע"א (מחוזי ת"א) 2139/08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו (22.6.10); ת"א (י-ם) 56424-07-12, עירית ירושלים נ' שמוליק בודי פרפקט בע"מ (31.8.18); גדעוני ת"א (י-ם) 40931-06-13 עירית ירושלים נ' שרותי מזון מוכן ל.ר. בע"מ (27.8.15).

38. על אף העמדה המרחיבה העולה מהפסיקה באשר להרמת מסך כלפי מי שעושה שימוש לרעה במסגרת ההתאגדות, אני סבורה שאין בכך כדי להועיל לתובעת בענייננו, שכן הגעתי לעיל למסקנה העובדתית שהנתבעת אינה עונה להגדרת בעל שליטה בחברה, והיא לא היתה בעלת מניות ולא ניהלה בפועל את החברה.

בעניין רמוס הנ"ל נקבע כי לא ניתן לראות את המבקשת כבעלת שליטה בחברה, בשל העדר ראיות למעורבות שלה בחברה בעבר או בהווה. זאת תוך אבחון והבחנה לעומת עניין שלם (ע"א 6357/99 פקיד שומה באר-שבע נ' יוסף שלם, פ''ד נו(4) 66 (2002)), שם עלה בבירור כי מדובר בעסקה מלאכותית, שכן האחים שהיו בעבר בעלי השליטה העבירו את השליטה הפורמלית לנשותיהם, אך בפועל ברור שהם שימרו לעצמם את השליטה המעשית בחברה.

בע"א (חיפה) 62199-10-15 מועצה מקומית עוספיא נ' מחפוז זאהר (20.3.16) בוצעה הרמת מסך כלפי מי שלא היה בעל מניות, אולם שם דובר במי שהוגדר כ"רוח החיה" בחברה. מה שאינו מתקיים בענייננו. בעניין ב"ל (ב"ש) 18300-10-11‏ ‏ אברהם דביר נ' המוסד לביטוח לאומי (21.3.13) נפסק כי העובדה שהתובע שימש בתפקיד ניהולי בחברה, אינה הופכת אותו למנהל החברה כולה, כאשר הראיות מצביעות על כך שבפועל, אביו של התובע הוא ששימש כמנהל החברה ונהג בה מנהג בעלים.

39. כפי שטען ב"כ התובעת בסיכומיו (סעיף 51), בשאלה אם מדובר בבעל שליטה אם לאו יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בנסיבות העניין אני סבורה כי הנתבעת לא היתה בעלת שליטה בחברה.

אחריות מכח דוקטרינות משפטיות נוספות:

40.התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום הארנונה על יסוד מספר דוקטרינות משפטיות: אחריות אישית לפי סעיף 54(א) לפקודת החברות; אחריות אישית מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט; אחריות אישית מכח דיני הנזיקין – בעילות של תרמית, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ואחריות משתף ומשדל; אחריות מכח דיני החוזים. עוד נטען כי הנתבעת אחראית כצד שלישי בהתאם לדיני החברות, ואחראית מכח יחסי השיתוף בינה לבין בעלה.

לא ראיתי צורך לדון בפירוט בכל אחת מטענות אלו. בסופו של דבר, משבאתי למסקנה כי הנתבעת לא היתה בעלת שליטה בחברה ולא ניהלה אותה, הרי שאין לראותה כמי שהיתה חייבת בתשלומי הארנונה, תהא המסגרת המשפטית אשר תהא.

סיכום

41.לנוכח כל האמור אני קובעת כי לא הוכח שהנתבעת היתה בעלת שליטה, בעלת מניות, אורגן, מנהלת או בעלת תפקיד כלשהו בחברת נועם או בחברות החייבות, לא הוכח כי חוב הארנונה חל עליה ולא הוכח כי ניתן לבצע לגביה הרמת מסך.

הצדדים ייחדו חלק ניכר מטיעוניהם לשאלת התיישנות התביעה. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, הדיון בשאלה זו התייתר.

התוצאה היא שהתביעה נגד הנתבעת נדחית.

42.לעניין ההוצאות, נתתי דעתי לכלל הנסיבות, בין היתר לדחיית התביעה ונימוקיה, לסכום התביעה, לכך שמסכת הראיות היתה מוגבלת בהיקפה, ולעובדה שהעסק שנוהל על ידי בעלה של

הנתבעת חב חוב ארנונה בהיקף של מיליוני ₪ שטרם שולם. לאור כל האמור אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשפ"ד, 22 יולי 2024, בהעדר הצדדים.