עיריית ירושלים טענה כי מעורבות האישה בחברה של בעלה, מצדיקה לחייב אותה אישית בחובותיו. השופטת: "מעורבות טכנית בלבד"
יכולה לנשום לרווחה: בית המשפט המחוזי בירושלים פטר לאחרונה אישה מחוב ארנונה עצום של בעלה, המצוי בהליכי פשיטת רגל. השופטת חגית מאק-קלמנוביץ דחתה את טענת עיריית ירושלים לפיה מעורבות האישה בפעילות העסקית של בעלה מצדיקה לייחס לה אישית את חוב הארנונה שלו. נקבע כי מעורבותה הייתה טכנית בלבד.
טרם שקע בבוץ החובות ניהל בעלה של הנתבעת את אולם האירועים "אולמי מונדיאל" ברחוב בית הדפוס שבבירה. ההחזקה באולם הייתה באמצעות מספר חברות. בתחילת 2010 הוכרז הבעל כפושט רגל והושתו עליו תשלומים חודשיים. כשנה לאחר מכן נמכר אולם האירועים לחברה מסוימת תמורת מיליון שקל. הצ'קים עבור האולם נרשמו לטובת חברה שהנתבעת משמשת בה כמורשית חתימה.
במסגרת הליך פשיטת הרגל של הבעל הגישה עיריית ירושלים תביעת חוב בגין אי תשלום ארנונה. בתוך כך הנאמן בהליך ביקש לייחס את חובות הבעל לחברה שקיבלה את תמורת מכירת האולם ("החברה"). אלא שניסיון גביית חוב הארנונה כשל ובנסיבות אלה הגישה העירייה את התביעה נגד אשת החייב.
לטענת העירייה יש לחייב את הנתבעת אישית בחוב הארנונה של בעלה והחברה, העומד על סך 6,104,095 שקל. העירייה הסתמכה בעיקר על קביעת השופט בתיק פשיטת הרגל לפני כעשור, לפיה הנתבעת הייתה "מעורבת במידה רבה בפעילות השוטפת של אולמי מונדיאל". לשיטת העירייה מעורבות זו מצדיקה לקבל את תביעתה.
אשת החייב, מנגד, כפרה במעורבות שיוחסה לה. לטענתה היא לא הייתה בעלת מניות, בעלת שליטה או מנהלת בחברה, והיא אף לא הייתה מעורבת במשא ומתן למכירת אולם האירועים. יתרה מכך, היא לא חתומה על הסכם המכר מול החברה הרוכשת ואף לא ידעה על חוב הארנונה, או על הצורך לשלם ארנונה. מכאן, לטענתה, שיש לדחות את התביעה.
הגיוני שתעזור לבעלה
תחילה דחתה השופטת מאק-קלמנוביץ את ניסיון העירייה להיבנות מדברי השופט בתיק פשיטת הרגל. היא נימקה שהנתבעת לא הייתה צד להליך זה וממילא לא ניתנה לה הזדמנות להתגונן במהלכו מפני הטענות שהועלו כלפיה. מה גם שלדברי השופטת, בהליך פשיטת הרגל נדון עניינו של החייב ולא של אשתו, ומעורבותה בפעילות העסקית לא נבחנה כסוגיה בפני עצמה.
בהמשך דחתה השופטת את טענת העירייה לפיה מוצדק להטיל עליה את חוב הארנונה, אף לגופה. היא קבעה שלא נסתרה טענת הנתבעת כי עסקה בעבודות טכניות בלבד בחברה – כמו הכנת תלושי שכר, רישום צ'קים וסידור חשבוניות – מבלי להיות מעורבת בפן המהותי של ניהול העסק..
"העובדה שהנתבעת ביצעה עבודות כאלו היא סבירה והגיונית בהתחשב בכך שהחייב, בעלה ואבי ילדיה, נקלע לקשיים כלכליים, והיא הושיטה את ידה וסייעה בתפעול העסק המשפחתי. אין בעובדות אלה כשלעצמן כדי להצביע על היותה של הנתבעת בעלת שליטה בחברה", כתבה השופטת.
נוכח מסקנתה זו, השופטת קבעה שגם אין מקום להורות על חיוב הנתבעת בחוב הארנונה מכוח מסגרות משפטיות אחרות, כמו הרמת מסך מתוקף חוק החברות או אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין. בסופו של יום אשת החייב ניצלה מחיוב הארנונה האסטרונומי, והעירייה חויבה לשלם לה הוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אילן דובר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אילן שילה
עו"ד לירן כפיר
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.