מדינת ישראל נ' ב' ואח'

תביעה של רמ"י לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש חורג בנחלה במושב בית נקופה, שנים רבות לאחר ביצוע השימוש החורג ושנים רבות לאחר שמי שביצע את השימוש החורג הלך לבית עולמו.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת היה רשות אשר הוקמה על פי דין לנהל את קרקעות המדינה, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל.

    

2. הנתבעת 1 היא הבת של בעלי נחלה 17 במושב (להלן-"הנחלה" או "המשק") והיא הבת הממשיכה של בעלי הנחלה המקוריים בנחלה (להלן-"מ'"). מ' הינה גרושתו של הנתבע 3.

    

3. הנתבעת 2 היא הזוכה על פי צוואה של אמא שלה, גב' א' ב', ואחותה של מ' (להלן-"ד'");

    

4. הנתבע 3 הוא הגרוש של מ', ואשר הוא ומ' הוכרו כבנים ממשיכים בנחלה (להלן-"י'").

    

5. הנתבעת 4 היא אגודה שיתופית חקלאית החתומה על אדמות משבצת האגודה השיתופית באמצעות הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן-"האגודה" או "המושב")).

    

6. הנתבעת 5 היא מי שחתומה על חוזה המשבצת של האגודה השיתופית בית נקופה מול התובעת (להלן-"הסוכנות")

    

   תיק אז' 7214/02 בבימ"ש שלום בירושלים:

7. ביום 4.7.02 הגישה התובעת תביעה נגד המנוח ב' ר' (להלן-"ר'"). בכתב התביעה טענה התובעת כי ר' הינו בר רשות בנחלה 37 במושב, אשר בהתאם לחוזה המשבצת השימוש בה צריך להיות שימוש חקלאי. ר' הפך את השימוש בלול למחסן, בלי שביקש את אישור התובעת לכך. על כן ביקשה התובעת ליתן כנגד ר' צו מניעה קבוע , צו עשה קבוע, פינוי וסילוק יד.

    

8. בין ר' ורעייתו א' (להלן-"א'") לבין מ' וי' התנהלו הליכים משפטיים אודות השאלה מי יהיה בן ממשיך בנחלה. ההליכים התנהלו בתיק תמ"ש 15520/99 בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. ביום 10.1.2002 אישר בית המשפט לענייני משפחה את הסכם הפשרה שהגישו לו הצדדים. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו בהסכם פשרה זה הינם כדלקמן:

   "2.מוסכם כי עם מתן פסק דין להסכם זה הנתבעים (מ' וי'-י.ז.) יהיו זכאים לכך שהזכויות במשק 17 במושב בית נקופה (להלן: "המשק") ירשמו על שמם, פסק דין זה יהווה פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם של הנתבעים כבנים ממשיכים.

   3.....

   4. התובעים (ר' וא'-י.ז.) ימשיכו להתגורר בבית המגורים הקיים במשק בו הם מתגוררים ומחזיקים כיום וזאת עד אחרית ימיהם של שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד. זכות זו הינה אישית ואינה ניתנת להעברה בכל דרך שהיא.

   5.התובעים יהיו זכאים עד אחרית ימי שניהם, באופן בלעדי, לקבל ו/או להנות במישרין מדמי השכירות בגין השכרת הלול (מבנה מחסן המצוי בחלקה ב') ובית הסבתא א' ז"ל.

   למען הסר ספק, התובעים ישאו בכל ההוצאות ו/א החובות שהינם פועל יוצא מההכנסות הנזכרות הנ"ל.

   6.התובעים מתחייבים לסלק את כל החובות הרובצים על המשק, לרבות חוב המשקם, שעילתם עד ליום החתימה על בהסכם זה...

   11.הסכם זה מחייב את התובעים וחליפיהם. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הנתבעים מתחייבים שלא למכור את המשק אלא אם נתנו לתובעים הודעה על כך 14 ימים מראש ובכל מקרה קוני המשק יאשרו ויתחייבו לפעול ולמלא אחר מלוא זכויות הנתבעים על פי הסכם זה, מבלי לגרוע מחובות הנתבעים על פי הסכם זה."

    

   בסוף הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, חתמה ד' על הצהרה כדלקמן:

   "אני הח"מ ד' א' ת.ז. ... בתם של התובעים, מצהירה בזה כי קראתי את הוראות הסכם זה ואני מסכימה לכל האמור בו. בנוסף, אני מאשרת כי קיבלתי בעבר את הזכויות במגרש בהרחבה במושב בית נקופה אותו מכרתי וקיבלתי התמורה לידי.

   בכפוף לקיום חיובי הצדדים כאמור בהסכם אין לי אין ולא תהיה לי ו/או למי מטעמי כל טענה ו/או תביעה כלפי מי מהצדדים באשר להעברת הזכויות במשק לידי הנתבעים, קבלת סכום הפשרה על ידי התובעים וכל העניינים הכרוכים בכך כאמור. בהסכם זה, אני מוותרת בזה באופן בלתי חוזר, ויתור מלא ומוחלט על כל זכות ו/או טובת הנאה ו/או תביעה, מכל סוג שהוא, כנגד מי מהצדדים להסכם זה, בנוגע למשק 17 בבית נקופה."

    

9. בשנת 2008 התנהלה בוררות בין ב' ר' וא' לבין מ' וי'. בפסק דין חלקי של הבורר שניתן ביום 15.10.08 (ובגינו נחתמה פסיקתא על ידי הבורר ביום 24.3.09) נקבע כי מ' וי' יהיו בנים ממשיכים בנחלה, אלא שנאסר עליהם למכור את הנחלה כל עוד ר' וא' או אחד מהן בחיים, וכן ניתנה הזכות לא' להשכיר את בית המגורים או חלקו, ככל שתחפוץ להתגורר במקום אחר. כמו כן חויבו י' ומ' לשאת בעלויות האחזקה וההוצאות הכרוכות באחזקת הנחלה על כל חלקיה, ובכלל זה תחזוקת החצרות, הגינות, הבתים (כולל בית ההורים) ולמעט המחסנים (הלולים) והבית של הסבתא א'.

    

   משמע מפסק הבורר שהבורר לא שינה מאומה מהסכם הפשרה בכל הקשור להשכרת המחסן (הלול) והזכויות והחובות בגין השכרת המחסן.

    

   סבור אני שהאמור בסעיפים 1 עד 7 לפרק ד' לפסק החלקי של הבורר מדבר בעד עצמו, ומפאת כבודם של הנתבעים 1 ו-3 לא אצטט אותו בפסק דין זה, ודי לחכימא ברמיזא.

    

10. לאור הסכם הפשרה ופסק הבוררות החליט בית המשפט מיום 22.4.2009 על צירוף א', מ' וצ' כנתבעים לכתב התביעה. בכתב ההגנה מטעם מ' נכתב בסופו כי כאשר יועברו הזכויות במשק על שמם, יפעלו להשבת המשק לקדמותו וימנעו מכל חריגה בשימוש במשק כמתחייב על פי תניות הסכם השכירות, אלא אם התובע ייעתר לבקשה מטעמם לחרוג חריגה כל שהיא בשימוש במשק.

     

11. ביום 7.2.11 נתן בית משפט השלום בירושלים תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, ולהלן החלק הרלוונטי מפסק הדין הקשור לענייננו.

    "1. בית המשפט נותן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין. מכוח הסדר זה ייאסר על הנתבעים 1-3 ו/או מי מטעמם לעשות במשק או בנחלה נשוא התביעה כל שימוש שאינו חקלאי, וכן ייאסר עליהם כל שימוש שאינו מותר על פי החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, או הסכם המשבצת.

    2.פיצול סעדים:

    בית המשפט מאפשר לתובע לפצל את סעדיו, כך שיוכל להגיש תביעה כספית כנגד מי מהנתבעים, שכן הבקשה לפיצול הוגשה במועד. לעניין זה אציין כי גם מהפרוטוקולים השונים עולה כי במהלך 9 השנים בהן התנהלו ההליכים בבית המשפט שב התובע והודיע כי תוגש תביעה נפרדת בנוגע לדמי השימוש. על כן, ההתנגדות של הנתבעת 1 נדחית,

    ואני מתירה את פיצול הסעדים.

     

    התביעה לדמי שימוש ראויים:

12. למרות שההיתר ליצול סעדים ניתן ביום 7.2.11, רק ביום 14.2.2018 הגישה התובעת את תביעתה לדמי שימוש ראויים, ממש בתום תקופת ההתיישנות, ולאחר מותה של א' ביום ,5.4.2016 ולאחר שצואתה של א' קוימה ביום 28.6.2016, בעת שלא היה ידוע על תביעתה הנוכחית של התובעת מאומה.

     

    טענות התובעת בכתב התביעה:

13. בכתב התביעה תבעה התובעת מאת הנתבעים את הסך 571,111 ₪ מהסיבות שתפורטנה להלן.

    התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בירושלים, אך הועברה לבית משפט השלום ברמלה.

     

14. הנתבעים מחזיקים ו/או בעלי הזכויות ו/או עושים שימוש במשק מכוח הסכם חכירה בין הנתבעות 4 ו-5 לבין התובעת (הסכם המשבצת המשולש).

     

    מ' זכאית להירשם כבעלת הזכויות בממשק מכוח ירושה על פי דין מאביה המנוח ר' אשר נפטר ביום 20.3.08.

     

    ד' היא היורשת החוקית של המנוחה א' בהתאם לצו קיום צוואה מיום 28.6.2016 שרשומה כבעלת זכויות במשק

    כבר עתה אציין כי טענת התובעת שהנתבעת 2 רשומה כבעלת הזכויות במשק בטעות יסודה, שכן על פי המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט ואשר הוגשו בתיק התביעה בבימ"ש בירושלים, הייתה התובעת צריכה לדעת שהזכויות במשק נרשמו על שם מ' וצ' עוד בחייהם של ר' וא' המנוחים, וכי ד' חתמה על כך שהיא מסכימה לכל האמור בהסכם הפשרה שניתן בבית המשפט לענייני משפחה.

     

    י' טוען למחצית הזכויות במשק ועושה שימוש בפועל בנשק.

     

    האגודה חתומה על חוזה חכירה תלת צדדי והיא אחראית ניהלה את השימוש בשטחי העיבוד החקלאיים בגינם נדרשים שמי שימוש נשוא תביעה זו. האגודה נמחקה מכתב התביעה.

     

    הסוכנות היהודית היא צד לחוזה החכירה והיא אחראית על השימושים הנעשים במשק. הסוכנות נמחקה מכתב התביעה.

     

15. במסגרת פסק הדין שניתן בתביעה בירושלים ניתן פיצול סעדים באופן שהתובעת תוכל לתבוע את דמי השימוש הראויים בתביעה נפרדת.

     

16. במסגרת פסק הדין חויבה א' ז"ל לשלם לתובעת שכ"ט בסך 10,000 ₪. סכום זה לא שולם, וסכום זה נכון ליום הגשת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מגיע לסך 11,358 ₪.

     

17. על פי שומה שערכה התובעת חבים הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת בגין השימושים החורגים מיום 3.10.2002 ועד ליום 1.4.2011 את הסך 559,755 ₪ כולל הפרשי הצמדה ורבית.

     

18. התובעת הייתה מודעת לשיהוי הכבד בהגשת כתב התביעה ועל כן טענה בסעיף 12.1 לכתב התביעה כי עקב מצוקת זמנים בשל חשש להתיישנות התביעה ולנוכח העובדה כי פסק הדין התקבל אצל ב"כ התובעת ביום 14.2.2011

     

19. מוגשת התביעה בשלב זה בגין השימוש הלא מוסדר שנעשה במבנה המלאכה הלא מוסדר. התובעת לא מסבירה מדוע הגישה תביעתה בשיהוי ניכר ועל סף תקופת ההתיישנות, וסבור אני ששיהוי ניכר זה צריך לבוא לידי ביטוי בפסק הדין.

     

20. לאור האמור לעיל עתרה התובעת לבית המשפט לחייב את כל התובעים לשלם לה את הסך 559,755 ₪ ובנוסף לחייב את ד' לשלם לה את הסך 11,358 ₪.

     

    טענות ההגנה של מ', הנתבעת 1:

21. בכתב ההגנה טענה מ' שיש לדחות את התביעה כנגדה מהנימוקים שיפורטו להלן.

     

    יש לדחות את התביעה בגין התיישנות. יש לציין שטענה זו נדחתה על ידי ערכאות הערעור.

     

    התובעת יכולה הייתה להגיש תביעה לדמי שימוש ראויים יחד עם הגשת התביעה להפסקת שימוש, ואז לא הייתה צריכה לבקש פיצול סעדים.

     

    התביעה הוגשה בשיהוי רב, בהתנהגות קיצונית וחסרת תום לב, ושיהוי זה גרם לנתבעים לנזק ראייתי.

     

    פסק הדין בהליכים הקודמים בבית המשפט בירושלים מהווים השתק פלוגתא בינה לבין התובעת בקשר לדרישה לתשלום דמי שימוש ראויים. היא וי' לא היו זכאים לכל זכות שימוש במחסן אלא רק פטירת הוריה המנוחים.

     

    ד' היא היורשת היחידה של הוריה המנוחים.

     

    מאחר והיא וי' התגרשו, אין אפשרות לרשום אותם כבעלי הזכויות ביחד במשק.

     

    לפחות משנת 2010 לא נעשה כל שימוש במחסן, והוא נטוש והרוס.

     

    טענות ההגנה של ד', הנתבעת 2:

22. בכתב הגנתה טענה ד' שיש לדחות את התביעה כנגדה מהנימוקים שיפורטו להלן.

     

    התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים התיישנה.

     

    התובעת מנועה מלהגיש את התביעה, כי הייתה יכולה להגיש את התביעה כאשר אמא שלה הייתה בחיים, והחיוב בתשלום דמי שימוש ראויים הלך לעולמו עם פטירתה של א'

     

    התובעת לא פנתה כלל אל ד' בדרישה מוקדמת מאז פטירת המנוחה בחודש אפריל 2016 לתשלום הסכומים הנתבעים בתביעה ולא אפשרה לנתבעת למצות הליכים כלשהם מול התובעת קודם להגשת התביעה, וגם מטעם זה מנועה התובעת כגוף שלטוני להגיש את התביעה כנגד.

     

    הורי המנוחים נאלצו להשכיר למחייתם לא המחסן לאחר שהמדינה לקחה מהם את מכסת הביצים שהייתה להם והעבירה אותם ליישובי הגליל.

     

    לא ראוי שהחיוב לדמי שימוש ראויים יופנה ליורש אלא כלפי מי שאמור לקבל את הזכויות במשק.

     

    על פי הסכם המשבצת הנשק אינו חלק מהירושה, ועל כן לתובעת אין כנגדה כל עילת תביעה בגין דמי השימוש.

     

    התביעה הוגשה בשיהוי ניכר דבר אשר גרם לנתבעת 2 נזק ממשי.

     

    הנתבעת אינה חבה בחובות העזבון האם המנוחה אלא כדי הירושה שקיבלה, והיא קיבלה מחזבון האם המנוחה לכל היותר 24,000 ₪.

     

    הנתבעת 2 טיפלה באם ודאגה לכל צרכיה, דבר שהיו צריכים לעשות מ' וי', את שניהם מעלו באמון ההורים לאחר שההורים מינו אותם כבנים ממשיכים.

     

    השימוש החורג פסק עוד לפני תום שנת 2010.

     

    היא ירשה מעזבון האם רק את הכספים המעטים שהיו בחשבון הבנק של האם.

     

    שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ שולם לתובעת בשיק מיום 1.3.2011 שניתן לפקודתו של עו"ד לאון אמיראס, ב"כ התובעת בתביעה לפינוי וסילוק יד, שיק אשר נפרע בפועל לחשבונו של עו"ד אמיראס.

    כבר עתה הציין שהנתבעת 2 הוכיחה שא' המנוחה שילה סכום זה סמוך מאד למתן פסק הדין בירושלים, ויש לדחות את התביעה לתשלום הסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית.

     

    טענות ההגנה של י', הנתבע 3:

23. הנתבע 3 טען שיש לדחות את התביעה כנגדו מהנימוקים כדלקמן:

     

    התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות ובשיהוי רב.

     

    הוא בן ממשיך של ר' וא' מכוח הסכם בן ממשיך, והוא ומ' התגרשו בחודש פברואר 2006.

     

    היורשת היחידה של א' היא ד', והיא אשר קיבלה לידיה את כספי ההשכרה.

     

    המשק אינו חלק מירושת המנוחים, ולכן אין לו ולמ' כל חובה לשאת בחובות המנוחים, מה עוד שהזכות של המנוחים במשק בהתאם להסכם הפשרה הייתה זכות אישית שלא עוברת בירושה.

     

    ההודעות לצד ג' של מ' וי' נגד ד':

24. י' ומ' שלחו כל אחד מהן הודעת צד ג' נגד ד' בהן טענו שאם יחוייבו לשלם סכום כלשהו לתובעת על ד' לשפותם בגין כל סכום, מכיוון שהיא היורשת היחידה של א' המנוחה, שנהנתה מכספי ההשכרה.

     

25. בכתבי ההגנה טענו ד' שיש לדחות את ההודעות לצד ג' כנגדה מאחר והיא לא קיבלה את המשק אלא מ' וי', וכי שני אלה לא שילמו את המשכנתא שנטלו לבנות את ביתם. על מנת להבטיח את תשלום המשכנתא, שעבדו הוריה המנוחים את זכויותיהם במשק. מ' וי' לא שילמו את תשלומי המשכנתא, ועל מנת שהבנק לא יממש את המשכון על המשק, נאלצו הוריה המנוחים להשתמש בכספי ההשכרה של המחסן לפרעון תשלומי המשכנתא מידי חודש בחודשו. אציין כבר עתה כי מפסק הבוררות החלקי ישנה תמיכה מלאה בטענות אלו של ד' כלפי מ' וי'.

     

    העדויות:

26. מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:

    1. גב' תמי דוד פור אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו סקרה את ההליכים בתיק תביעת הפינוי בירושלים ואת הבסיס על פיו חושב סכום החוב.

       בחקירה הנגדית לב"כ ד' העידה גב' דוד פור כי התובעת הגישה את התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים לאחר כמעט 20 שנה כי התובעת היא גוף שמטפל בכל השימושים החורגים רחבי הארץ, ויש להם מחסור בכוח אדם. היא לא בטוחה שהכניסה לתצהירה את פניות א' המנוחה לתשלום החוב. היא מטפלת בכספים וגבייה, ועל דברים אחרים היא לא יודעת כלום. לא יודעת מדוע לא הגישו את התביעה בשנת 2010 כשערכו אז תחשיב, כאשר ידעו שמדובר באשה כבת 90. אמנם עו"ד אמיראס קיבל את השיק על הסך 10,000 ₪ והשיק נפרע, אך אין לה אסמכתא על כך בתיק התובעת, אך לא ביררה עם עו"ד אמיראס. היא לא יודעת בוודאות אם ד' החזיקה במקרקעין, אך אם היא יורשת על פי הצוואה אש יש לה איזשהן זכויות במקרקעין (התברר שגב' דוד פור אינה מכירה את הנוהל של בן ממשיך שהוא זה שמקבל את המשק, וכי המשק אינו נכלל בנכסי העזבון). לפי סעיף 20 לחוזה המשבצת במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב, יועברו זכויותיו בנחלה לבן או לבת הזוג שנותר בחיים. כאשר כתבה בתצהיר שהנתבעים 1 עד 3 החזיקו או עשו שימוש במקרקעין היה זה לפי דו"חות פיקוח, אך לא יודעת אם יש לה את הדו"חות בבית המשפט, אך היא באופן אישי לא יודעת מי עושה שימוש. את השימוש שהחל מחודש מרץ 2002 עשו ההורים המנוחים. בהתאם להודעה של ב"כ התובעת בתביעה בירושלים, השימוש החורג פסק בשנת 2010. ד' אינה רשומה אצל התובעת כבעלת זכויות במשק. ד' אינה בת זוגו של י'. כנגד ד' לא ניתן צו איסור שימוש אלא רק נגד א' ז"ל, מ' וי'. המנוחים לא כפרו בעובדה שעשו שימוש חורג, ואין לה הסבר מדוע לא הגישו אז תביעה לדמי שימוש ראויים. כאשר המו"מ לתשלום דמי שימוש ראויים נעשה לפני הגשת תביעה, אזי המו"מ נעשה על פי דמי שימוש בשיעור 5% לשנה מערך הקרקע, אך לא ניהולו מו"מ לתשלום שימוש משנת 2010 ועד להגשת התביעה. מכירה את ההחלטות שאנשים פנסיונרים מנהלת איתם התובעת מו"מ לסגירת חוב למשך 4 שנות שימוש חורג ולא יותר, אך לא צירפה החלטה זו. לא יודעת באיזה פרמטר של קביעת דמי שימוש ראויים לא עמדה המנוחה א'. אין לה מושג אם במשק קיימת חצר תפעולית.

       בחקירה הנגדית לב"כ מ' העידה גב' דוד פור כי אינה יודעת מתי מ' צורפה לתביעה בירושלים ומה הייתה עמדתה. מעולם לא הייתה במחסן או בלול, כי נסמכים רק על דו"חות פיקוח. לא היה לה כל הסבר מדוע לא ניתנה בשנת 2011 הוראה לעו"ד אמיראס שייצג את התובעת בתביעה בירושלים להגיש תביעה כספית. היא עובדת בתובעת החל משנת 2012, אך לא בתפקידה בעת מתן עדותה. אינה יכולה לדעת מה שטח המחסן.

       בחקירה הנגדית לב"כ י' העידה גב' דוד פור כי י' לא נרשם כבעל זכויות אך הוא בן ממשיך. בגלל שיש חובות של דמי שימוש ראויים, לא מבצעים את ההעברה של הזכויות של בן ממשיך. הדבר הנכון לגבי י' שהוא בעל זכויות. מי שביצע את השימוש בתחילה היו ההורים. אינה יכולה לומר שמ' וי' עשו את השימוש במחסן. לא מכירה את נוהל התובעת לגבי בן ממשיך. י' היה אמור להירשם כבן ממשיך, אך הרישום מתעכב עקב החובות של דמי שימוש ראויים.

        

    2. מר בני כהן, מפקח מטעם התובעת, אשר הגיש העתק מוקטן של אורטופוטו של המשק, וכן את דו"חות הפיקוח שערך המפקח עמוס כ"ץ.

        

       מעיון בדו"חות הפיקוח של מר כ"ץ עולה שאין בכל הדו"חות את השטח של המחסן בו נעשה שימוש חורג, והתובעת לא צירפה מטעמה חוות דעת של מודד אשר היה עליו לצרף את האורטופוטו המקורי לחוות דעתו, ובה היה עליו לחוות דעתו על מידות המחסן.

        

       בחקירה הנגדית לב"כ מ' העיד מר כהן כי בשנים 2002 עד 2011 לא ביקר במחסן או הלול, אלא מר כ"ץ, וכי המעורבות שלו בקשר למחסן נעשתה לאחר שהופסק השימוש במחסן. לא עשה מדידה פיזית של המחסן, אלא מדידה על פי אורטופוטו, שהיא לא מדידה מדויקת. מר כ"ץ בחיים, והוא פנסיונר של התובעת. לא תמיד מצלמים את המקום בעת הביקורת, ולא ראה אצל התובעת צילומים של המחסן. אין לו הסבר מדוע ב"כ התובעת הודיע ביום 20.1.2011 לבית המשפט בירושלים שהשימוש החורג הופסק, אך מר כ"ץ כותב בדו"ח שלו מיום 28.2.2011 שהשימוש החורג לא הופסק.

       בחקירה הנגדית לב"כ ד' העיד מר כהן כי אינו יכול להסביר מדוע מר כ"ץ כתב שהיה בביקור במקום ביום 3.4.2011, אך ההזמנה לביקור הייתה ביום 4.4.2011.

        

    3. שמאי המקרקעין גלעד אברם אשר הגיש חוות דעת שמאית, בה הגדיר את מטרת חוות דעתו, כדלקמן:

       "נתבקשתי על ידי רשות מקרקעי ישראל לאמוד את שווי הזכויות בנכס שבנדון לצורך קביעת דמי שימוש לא מורשה לפי קווים מנחים של השמאי הממשלתי הראשי, פרק כ"ז בחלופות הבאות:

       • מבנה מלאכה בשטח של כ- 500 מ"ר לשנים 2002-2011...

         בסעיף 10 לחוות דעתו העריך מר אברם את שווי הקרקע לכל אחת משנים 2002 עד 2011, לפי ערך קרקע ללא פיתוח, מרכיב יזמות על הקרקע והבנייה, וסך הכל ערך קרקע בתוספת יזמות ובניה.

          

         בחקירה הנגדית לב"כ ד' העיד מר אברם כי לא ביצע מדידה בפועל של המחסן, כי קיבל הנתונים מאת התובעת. הוא לא ביקר בשטח. בחוות דעתו אין התייחסות לתצ"אות. אם השמאי מטעם ד' מדד את המחסן ששטחו 425 מ"ר, אז זה יכול להיות מקובל עליו. שטח השימוש אליו הוא מתייחס זה שטח השימוש שהוא מקבל מרמ"י. התובעת אמרה לו ששטח השימוש החורג הוא 500 מ"ר כאשר שטח זה מגלם חצר שמשמשת את הנכס להגיע אליו. שווי דמי השכירות שהובאו בחשבון כוללים גם את החצר התפעולית, כאשר המבנה בנוי על 60% מהשטח של 500 מ"ר. אם עושים שימוש בחצר אך ורק לצורך מעבר ולא לחניה, אזי השווי של המקרקעין נמוך יותר. הוא כתב שעשה את התחשיב בהנחה שיש חצר מסביב ונתן לזה 15% מהשווי וגם מבחינת הפיתוח. הוא לא רואה חצר בתמונה. לא היה לו הסבר של ממש מדוע עשה השוואת מחירים למושב אורה שהוא קרוב יותר לירושלים ומושב מפותח ולמושב נווה אילן שהמחירים בו הרבה יותר יקרים מבית נקופה, וכן לא היה לו הסבר של ממש מדוע לא ערך השוואה למחירים ולשומות שנעשו במשקים בבית נקופה. כאשר העריך את שווי הקרקע העריך לצורך מגורים אך לא למחסנים. אם הנתבעים השכירו את המחסן בדמי שכירות של 600 דולר לחודש או 700 דולר לחודש, היו חוזים אלו צריכים לשמש אותו לקביעת שווי הקרקע בשנים הרלוונטיות. במקרה הנדון לא ביקש חוזים, ולכן אין לו כל אחיזה במציאות לגבי תשלומים נוספים להם או טוען. בחוזה משנת 2000 שהיה ל-36 חודשים דמי השכירות המוסכמים היו 600 דולר. ב"כ התובעת העביר אליו את החוזים שבוע לפני עדותו, אך בזמן שהכין את השומה לא היו בידיו החוזים. לאור חוזי השכירות בהם דמי השכירות המוסכמים היו 600 דולר לחודש ולאחר מכן 700 דולר לחודש, יש מקום לתקן את חוות דעתו בהתאם להסכמים. כאשר הוצג לפניו כתב אישום בו נכתב כי השטח בו נעשה השימוש החורג הוא 315 מ"ר, אמר שעבד לפי הנתון שמסרה לו התובעת. לא זוכר אם לגבי תקופת השומה היה כביש שמוביל ללול (מחסן). לא הייתה לו כל תשובה לשאלה מדוע השתמש בתצ"א משנת 2015 (לאחר תום השימוש) ולא בתצ"אות משנים 2002-2010. בנווה אילן משלמים פי 2 דמי שכירות מאשר בבית נקופה. בחוות הדעת שלו לא כתוב שהחוזים שהיו מקור להשוואה היו משנת 2002. יודע שהיה לול במקום, וחוץ מלחלק אותו לא נעשתה בו כל בנייה, אך הוא מתעלם מכך. לא היה לו כל הסבר של ממש מדוע לא הפחית את שווי השימוש החקלאי של הלול. הוא עשה את השומה למלאכה ולמגורים ולא לאחסנה, כי אין הבדל מבחינת המשכיר לאיזו מטרה משכיר את הנכס. המחסן בנוי מבנייה קלה ומקורה בגג איסכורית, אך לא בנוי מבלוקים.

         בחקירה הנגדית לב"כ מ' העיד מר אברם כי הכנת חוות דעת לתקופה של 17 עד 20 שנה לאחר זה דבר נדיר. לא מכיר את הסדרי הפשרה שהתובעת עושה בעקבות חוות הדעת שלו. לא יכול לומר כיצד משפיעים חוזי השכירות שהציגה לו ב"כ ד' על חוות דעתו. גם השטח הרשום בכתב האישום והשטח המדוד בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת 3 היו משפיעים על חוות דעתו. לא ביקר בשטח ואין לו מושג מה היה השימוש במחסן. השמאי מטעם הנתבעים הסתמך על חוזי השכירות האמתיים והתעלם מדמי השכירות בסביבה.

          

         לאור החקירות הנגדיות של מר אברם עולה שחוות דעתו התבססה על נתונים שגויים שמסרה לו התובעת, לא מסר לו את חוזי השכירות עליהם חתמו המנוחים, וביושר רב אמר שאם היה יודע את הנתונים הנכונים, חוות דעתו הייתה שונה לחלוטין. על כן סבור אני שאין להסתמך על חוות דעתו של מר אברם.

          

         העדויות מטעם מ', שולחת הודעה לצד ג' נגד ד':

27. מטעם מ' העידה אך ורק מ' אשר הגישה תצהיר עדות ראשית.

     

    בחקירה הנגדית לב"כ ד' העידה מ' כי בשנים הרלוונטיות לתביעה ד' לא התגוררה במשק ולא עשתה כל שימוש בלול, אם כי עזרה להורים בכל העניין הכלכלי, כולל השכרת הלול (כאן עולה השאלה היכן הייתה מ' בעזרה להורים, הרי היא מונתה כבת ממשיכה ולא ד'?). האמא המנוחה נתנה לה ולי' להיות בנים ממשיכים, אך הם עדיין לא רשומים כבנים ממשיכים. בשנת 2009 ניתן פסק בוררות לפיו היא וי' יכולים להעביר את הזכויות על שמם ותירשם הערת אזהרה לטובת בנותיהם. מודה שהיא וי' שלא שילמו את סכומי החוב הנקובים בפסק הבוררות, אך לא עשתה שום דבר במכוון. לא היה לה כסף, כי כל הכסף היה אצל י', והייתה לו אלימות כלכלית כלפיה. הם לקחו משכנתא מבנק לאומי על מנת לבנות את הבית שלהם כבנים ממשיכים, ויום אחד הפסיקו לשלם את המשכנתא. בנק לאומי הגיש נגד הוריה תביעה לפינוי וניתן נגד הוריה פסק דין לפינוי. ההורים שלה שילמו את ההלוואה שלה. לא ידוע לה שד' לוותה כסף לשלם את המשכנתא שלה, ושאלה זו יש לשאול את ד'. יכול להיות שד' הלוותה כספים להוריה. לפי דברי א' ד' קיבלה את דמי השכירות מהלולים (עדות שמיעה, שקשה לקבל את אמיתותה לאור מערכת המשפטים שניהלו ההורים נגד מ' וי' ולאור הדברים שכתב הבורר בפסק הבורר אודות היחס של מ' וי' להורים). היה כנגדה צו חיוב בתשלומים בהוצל"פ בסך 800 ₪ לחודש, והיא שילמה יותר משני תשלומים. בשנת 2010 כשנפתח תיק ההוצל"פ לא היה העיזבון. אינה יודעת כמה כסף היה בעיזבון האמא המנוחה, אם היה. נכון שלא שילמו את חוב ההוצל"פ במשך 9 שנים לפחות, לה לא היה כסף לשלם ובעלה החביא ממנה כספים. הבורר כתב שהיא וי' התעללו בהורים ולא שילמו את חוב המשכנתא, אך היא לא התעללה בהוריה אלא י'. אמא שלה נפטרה בשנת 2016, ועקב הסכסוכים בינה לבין י' לא הועברו הזכויות בנחלה על שמם. לא יודעת אם י' קיבל בתחילה כספים מהשכרת הלול, אך היו תקופות שהרוויח הרבה כסף. ד' עזרה להורים שלה בכל הנושא הכלכלי, אך ד' לא התחייבה לשלם את דמי השימוש הראויים. אין לה הוכחה שד' קיבלה את כספי ההשכרה, את שמעה זאת מההורים (ראה הערה לעיל לעניין עדות שמיעה וסבירות מהימנות דברים אלו). הקשר היחיד של ד' למשק היה המגרש בהרחבה. היא לא קושרת בין הוויתור של ד' על תביעות בנוגע למגרש ההרחבה לבין דמי השימוש בלול, ואין קשר בין השניים. השכירות הייתה על שם ההורים, והם קיבלו את הכסף והעבירו אותו לד' (גם זו עדות סברה בלבד, שכן מי שנקבע כנגדו שהתעלל בהוריו, לא סביר שההורים ידבר אתו על עניינים כספיים). לדבריה ד' צריכה לשלם את החוב של הלול מכיוון שהיא ירשה את הוריה והיא קיבלה את דמי השכירות לידיה. לא יודעת כמה שנים שילמה לה ד' את המשכנתא, והיא לא שאלה.

    בחקירה הנגדית לב"כ י' העידה מ' כי היא בת ממשיכה במשק והייתה צוואה של ההורים שלפיה אחותה קיבלה את הכספים של הוריה ואת הנחלה והם קיבלו את חלק ב' (סותר לחלוטין את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה). תיק ההוצל"פ נפתח בגין המשכנתא. היה הסכם פשרה על 700,000 ₪ אך לא שילמה באופן אישי. כאשר נשאלה האם י' שילם על פי הסכם הפשרה את הסך 350,000 ₪ אמרה שלא יודעת ושישאלו את י'. היא שילמה את החוב בשנת 2019.

     

    העדויות מטעם י':

28. מטעם צ' העיד אך ורק צ' אשר הגיש תצהיר עדות ראשית.

    בחקירה הנגדית לב"כ ד' העיד י' כי לא סייע לר' להשכיר את הלולים. בשנים שלפני התביעה בבימ"ש לענייני משפחה הוא עזר לו בדברים שלא הבין עברית, ומרגע שחתמו על הסכם הפשרה התדרדרו היחסים ביניהם ולא דברו יותר. לפני הגשת התביעה בבימ"ש לענייני משפחה סייע לו במציאת שוכרים והכנת חוזים. הפסיק לשלם את תשלומי המשכנתא כי נקלע לקשיים כספיים בעבודתו. לא העביר את הנחלה על שמו מאז פסק הבורר בשנת 2009, ולכך לא היה לו כל הסבר. הוא שילם לאחר חקירת יכולת את הסך 1,000 ש"ח לחודש (אך לא הביא תדפיסים של תיק ההוצל"פ, ולפחות דף חשבון). לא הייתה לו כל תשובה לשאלה לכך שד' הלוותה כספים להוריה ששילמו את המשכנתא של מ' וי', ולמעשה, הכספים שקיבלה ד' מתיק ההוצל"פ זה למעשה החזר ההלוואה שנתנה להורים לצורך תשלומי המשכנתא של מ' וי'. קיבל זכויות של בן ממשיך עם הזכויות והחובות. יש לו שימושים חורגים במשק, והוא עתיד לסדר אותם (עולה ממסמכי התובעת שאכן יש שימושים חורגים לכאורה במספר מבנים). בהסכם הפשרה בבית משפט לענייני משפחה כתוב שהמנוחים ישאו בכל ההוצאות וגם כך פסק הבורר. לא כתוב שד' תשלם את כל ההוצאות, אך היא קיבלה את הכסף לידיה, אך לא ראה שד' התחייבה לקבל את ההכנסות של המחסן ולא התחייבה לשלם את ההוצאות של המחסן. מה שכתב בתצהיר שלא עשה כל שימוש חורג בנחלה נכתב בטעות כי יש מספר עשרות מטרים של שימוש חורג שהוא עושה, אך עדיין לא תבעו אותו.

    בחקירה הנגדית לב"כ מ' העיד י' שבכל הליכי הבוררות ובהליכים מול המינהל ד' סייעה להורים (במקום מ' וי' שהיו צריכים וחייבים לעשות זאת מכוח היותם בנים ממשיכים).

     

    העדויות מטעם ד', הנתבעת 2 והצד השלישי:

29. מטעם הנתבעת 2 העידו העדים כדלקמן:

    1. הנתבעת 2 הגיש את חוות דעתו של שמאי המקרקעין יאיר ידיד, אשר העריך בחוות דעתו של שווי דמי השימוש הראויים בגין השימוש החורג לתקופה 2002-2011 הינה בסך 53,387 ₪ ללא מע"מ, על דמי שימוש ראויים בשיעור 5% משווי הקרקע ללא פיתוח.

        

       ב"כ התובעת ויתר על חקירתו הנגדית של מר ידיד, על כן חוות דעתו מתקבלת על קרבה ועל כרעיה.

        

       אמנם בסיכומיו ניסה ב"כ התובעת לתקוף את חוות דעתו של מר ידיד על סמך שומה אחרת לה הוא טוען, אך מאחר והשומה לא טוען ב"כ התובעת לא הייתה בחומר הראיות ולא ניתנה למר ידיד ההזדמנות להסביר את ההבדל הנטען בין חוות דעתו הנוכחית לבין חוות דעתו הנטענת, יש לדחות את טענותיו של ב"כ התובעת נגד חוות דעתו של מר ידיד.

        

    2. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית, בו חזרה על הנטען בכתבי ההגנה מטעמה.

        

       בחקירה הנגדית לב"כ מ' העידה ד' כי בהתאם לסעיף 5 להסכם הפשרה בבימ"ש לענייני משפחה כל ההכנסות וההוצאות של המחסן הם של המנוחים. אך ההוצאות הן ההוצאות שרק כרוכות במשק. כשי' עזר בתחילה לר', ר' העביר אליו הרבה כספים. היא סייעה להוריה בתביעה הראשונה כי הם לא הסתדרו עם הדברים הללו. לא היא ולא מ' השכירו את הלול. י' טיפל בהשכרת הלול. יש הסכם שכירות מלפני 2002 שי' חתם עליו, והוא זה שעודד את ר' לפתוח את המחסן. לא זוכרת ממתי הייתה מיופית כוח בחשבון הוריה, אך אביה עמד על כך שהיא תהיה מיופית כוח בחשבון הבנק של ההורים, אך לדעתה היה נכנסה כמיופית כוח לחשבון ההורים לאחר פטירת אביה. לאביה לא הייתה דמנציה הרבה שנים, וכאשר לקה בדמנציה נפטר זמן קצר לאחר מכן. לאחר מות ההורים היא המשיכה את תיק ההוצל"פ, כי היא שילמה את רוב תשלומי המשכנתא, ומ' וי' היו צריכים להחזיר לה את הכסף. אמנם היא לא מופיעה בפסק הבורר, אך היא העבירה לאמא שלה את הכסף שהתנהלה מול י'. הגישה את צו הירושה להוצל"פ לאחר 8 שנים, לאחר שמ' וי' לא שילמו את חוב ההוצל"פ. קיבלה על חשבון החוב פחות מ- 400,000 ₪ אך יותר מ-300,000 ₪. לא אמרה למ' שאם תשלם את חוב ההוצל"פ היא תשלם לרמ"י את החוב על המחסן. היא חיה מהבטחת הכנסה, ואם היה לה כסף, הייתה מוכנה לשלם את החוב גם עבור אחותה.

       בחקירה הנגדית לב"כ י' העיד ד' כי סגרה את תיק ההוצל"פ למרות שלא שילמו לה את מלוא החוב. החוב היה 750,000 ₪ והם שילמו לה פחות. (תצהיר י' הוגש לבית המשפט רק ביום 15.12.2022 ולכן לא ניתן היה להגיש מסמכים שלא צורפו לתיק בית המשפט במועד). מלוא סכום החוב שולם לה.

        

30. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

     

    דיון ומסקנות:

    התביעה העיקרית:

31. לאור החקירות הנגדיות סבור אני שתחילה יש לדון בגובה דמי השימוש הראויים אותם זכאית התובעת לקבל, ולאחר מכן לדון בשאלה מי ישלם את דמי השימוש הראויים.

     

    האופן בו היה צריך לחשב את דמי השימוש הראויים:

    האם החלטה 1581 והוראת נוהל B90.07 חלות על הנתבעים?

    החלטה 1581:

32. גב' דוד פור, העדה מטעם התובעת, התייחסה להחלטה 1581 של מועצת מקרקעי ישראל.

     

33. ביום 24.12.2018 החליטה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 1581 בה שינתה את סעיף 4 של החלטה מס' 1458 של מועצת הרשות לעניין "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה". וזה נוסח סעיף 4 הנ"ל המתוקן, שנכנס לתוקף ביום 24.12.2018

    "4.1תנאי לביצוע עסקה בהתאם להחלטה זו הינו הסדרת השימושים הלא מוסדרים בנחלה, ככל שישנם, לרבות תשלום בגין תקופת העבר ועד למועד ההסדרה בפועל והעמדת ערבויות להבטחת ההסדרה, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות.

    4.2בעל זכויות שהגיע לגיל פנסיה אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד כניסתה לתוקף של החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה, יהיה זכאי להסדרת חובותיו בקשר לשימושים שניתן להסדירם בהתאם להחלטה זו, עבור שימושי התעסוקה הלא חקלאית הלא מוסדרים, בתנאים שלהלן:

    4.2.1עבור חובות עבר שנוצרו עד מועד כניסתה לתוקף של החלטה זו – 6% מערך הקרקע למועד ההסדרה עבור תקופה של 4 שנים (עד 24% מערך הקרקע במצטבר לתקופה שקדמה להחלטה זו, גם אם משך השימוש הבלתי מוסדר לתעסוקה לא חקלאית היה ארוך יותר).

    4.2.2עבור חובות עבר שנוצרו ממועד אישורה של החלטה זו ועד למועד

    ההסדרה בפועל- 6% מערך הקרקע לשנה או החלק היחסי ממנה.

    4.2.3שיעור התשלום לשנה עבור חובות העבר למבני קיט כפרי .....

    4.2.4

    4.2.4.1הסדר זה לא יחול על שימוש לגביו ניתן פסק דין והתשלום בעד

    השימוש יעמוד על כל תקופת השימוש הלא מוסדר בנחלה.

    4.2.4.2בסמכות ועדת פשרות של הרשות ובמסגרת שיקול דעתה הבלעדי, להחיל את ההסדר האמור במסגרת פשרה בהליכים המתנהלים בבית המשפט."

     

34. מאחר והתובעת קיבלה על עצמה בתביעה זו את החלטה 1581 הרי שהחלטה 1581 חלה על המקרה של הנתבעים, והתובעת הייתה חייבת לפעול בהתאם להחלטה 1581, אך התובעת הגישה את בתביעה בניגוד להחלטה 1581, ופגעה פגיעה של ממש בנתבעים, כפי שיובהר להלן.

     

35. בתקנה 8.9.4 לקובץ תקנות רמ"י מחודש אפריל 2019 הובהר כי ההסדרה צריכה להיום שנתיים מיום 13.1.2019.

     

    נוהל B90.07:

36. נוהל זה כותרתו "הסדרת הפרות במגזר החקלאי", אושר בהחלטת הנהלה מס' 4614 מיום 22.5.2019 ופורסם ביום 17.06.2019. נוהל זה מסתמך על החלטת הנהלה מס' 4525 מיום 29.1.2019 לענין "שיעור תשלום דמי שימוש עבר", ועל החלטת הנהלה 3694 מיום 24.2.2015 (מועד בו הייתה א' ז"ל בחיים) לענין "תשלום דמי שימוש בעסקאות". מאחר ונוהל זה מסתמך על החלטות הנהלה שקדמו להגשת התביעה, אזי גם אם נוהל זה פורסם לאחר הגשת התביעה, אך מאחר והוא מסתמך על הוראות נוהל שקדמו להגשת התביעה, אזי הוראות נוהל זו חלה על התביעה שבפנינו.

    יש לציין שהתובעת לא טרחה להמציא לבית המשפט את החלטת הנהלה מס' 4525 ואת החלטת הנהלה מס' 3694, ודבר זה פועל כנגדה.

     

    בנוסף, הוראת נוהל כמשמעה באה ליתן לדרג המבצע הוראות כיצד להוציא לפועל את החלטות מועצת מקרקעי ישראל, ואין בהוראת הנוהל כדי לפגוע בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. דהיינו, על הוראת הנוהל להיות תואמת את החלטה מס' 1581 מיום 24.12.2018 והחלטות אחרות של מועצת מקרקעי ישראל.

     

37. לאור האמור לעיל, סבור אני שתוכן הוראת נוהל B90.07 אכן חל על עניינם של הנתבעים בתביעה זו.

     

    האם פעלה התובעת בהתאם להחלטה 1581 ונוהל B90.07?

38. מאחר והוראות נוהל של התובעת מפורסמות, הרי הן בידיעתו השיפוטית של בית המשפט.

     

39. בפרק א' סעיף 6 לנוהל הנ"ל הוגדרו המונחים הבאים כדלקמן:

    "שימוש שאינו מורשה/הפרה - שימוש שאינו מותר על פי תנאי החוזה שנחתם בין רמ"י לבעל הזכויות במקרקעין, או על פי תנאי חוזה המשבצת.

    הסדרה - תהליך שמטרתו התאמת השימוש במקרקעין לתנאי החוזה ו/או להחלטות הרשות ונהליה בדרך של הפסקת השימוש שאינו מורשה (ההדגשה שלי-י.ז.), הסרתו או עריכת עסקה מתאימה."

     

40. בפרק ד' לנוהל נכתב כי לצורך בדיקת ההפרה יש לקבל דו"ח פיקוח בו יש לפרט את היקף השטח והיקף הבינוי ותקופות ההפרה על בסיס דו"חות פיקוח קודמים, ובמידת הצורך אורטופוטו לשנים קודמות.

     

41. בהתאם לפרק ד' הנ"ל על התובעת לשלוח למפר מכתב התראה, אשר יכלול את מהות ההפרה, היקף השטח שבהפרה והיקף הבינוי. על מכתב ההתראה להתייחס לאפשרות לקבל חיוב כספי מופחת בגין דמי שימוש במסגרת ההסדרה בהסכמה, בהתאם לתנאי הנוהל וללא הליך משפטי.

     

    בכל פניות התובעת אל הנתבעים לא מצאנו שהתובעת פנתה לא' ז"ל בחייה שהיא זכאית להסדיר ההפרות בתוך שנתיים, ולא הודיעה לה על זכותה לשלם דמי שימוש מופחתים. מאחר ולטענת התובעת הנתבעים באים בנעליה של א' ז"ל הרי זכותם לתשלום מופחת של דמי השימוש הראויים נגזרת מזכותה של א' ז"ל.

     

42. הנה כי כן, מועצת מקרקעי ישראל מחליטה החלטה ומוציאה הוראות נוהל, אך הביצוע של ההחלטה והנוהל לא התבצע, והתובעת הגישה את תביעתה כאילו אין את החלטה 1581 ואין את הוראות הנוהל, שכאמור היו בתוקף גם בעבר.

     

43. בסעיף 7 לפרק ד' של נוהל B90.07 נכתב במפורש כי כאשר יש הסדרה בהסכמה, אזי דמי השימוש הראויים הינם בשיעור 5% מערך הקרקע לשנה.

     

44. לאור כל האמור לעיל, מאחר שהתובעת לא שלחה לנתבעים מכתב דרישה שיגיע ליעדו, אליו תצורף חוות דעת שמאית שהחישוב הוא ללא רווח יזמי ועל פי חישוב של 5% מערך הקרקע, ובכך מנעה מהם להגיע להסכמה לעניין ההסדרה הכספית, ובכך פעלה בניגוד לנהליה והחלטות מועצת הרשות, דבר המהווה הפרת חובותיה כלפי הנתבעים שבאו להיטיב עם הנתבעים, סבור אני שהתובעת פעלה שלא בתום לב. היה על התובעת ליתן לנתבעים את האפשרות להגיע להסדרה לפני הגשת התביעה, כאשר אז היה על הנתבעים לשלם דמי שימוש ל- 4 שנים לאחור, ללא רווח יזמי ובשיעור של 5% מערך הקרקע.

     

45. על כן, החיוב של הנתבעים בדמי השימוש יהיה על פי 5% מערך הקרקע ללא רווח יזמי למשך 4 שנים מיום הפסקת השימושים.

     

    חוות דעת שמאי המקרקעין:

46. בהסכמת הצדדים מונה לשמאי מקרקעין מטעם בית המשפט מר דוד דדון. מר דדון הודיע לב"כ הצדדים שהוא מנוע מלקבל את המינוי מאחר והוא משמש כשמאי מכריע מטעם משרד המשפטים. הצדדים ניסו להגיע להסכמות בעניין שמאי חילופי, אך לא הגיעו להסכמות. לאור זאת החלטתי שההכרעה בשאלה אם למנות שמאי מטעם בית המשפט תינתן לאחר חקירת השמאים מטעם הצדדים.

     

47. לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של מר אברם, ולאחר שהתובעת ויתרה על חקירתו הנגדית של מר ידיד, ולאור דברי שכתבתי לעיל אודות חוות הדעת של מר אברם וטענות התובעת כלפי חוות הדעת של מר ידיד, אין לי אלא לאמץ את חוות דעתו של מר ידיד. מאחר שזכותה של א' המנוחה היה לשלם דמי שימוש ראויים ל-4 שנים בלבד, הרי שעל הנתבעים, הבאים מכוחה של א', לשלם דמי שימוש ראויים עבור השנים 2007 2008, 2009 ו- 2010 בלבד. בהתאם לחוות דעתו של מר ידיד, דמי השימוש הראויים בגין שנים אלו מגיעים לסך 24,017 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 28,100 ₪.

     

48. לאור השיהוי הכבד ביותר בהגשת התביעה לדמי שימוש ראויים, שגם היא נעשתה שלא על פי החלטה 1581 והוראות הנוהל שהוזכרו לעיל, סבור אני שהנתבעים לא צריכים לשלם את מחיר השיהוי הכבד מצד הנתבעת, ועל כן, הסך 28,100 יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

     

    חבות הנתבעים 1 ו-3 כלפי התובעת:

49. במערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-3, הנתבעים 1 ו-3 הם בנים ממשיכים של המנוחים במשק. על כן בהתאם להוראות סעיף 20 להסכם המשבצת עוברות על זכויותיו לבן הממשיך. אמנם סעיף 20 לחוזה המשבצת מדבר רק על העברת זכויות, אך ברור מאליו שאין העברת זכויות ללא העברת חובות. גם גב' דוד פור העידה שללא תשלום החובות בגין השימוש במשק לא ניתן לרשום את זכויות מ' וי' כבנים ממשיכים במשק.

     

50. סעיף 114(א) לחוק הירושה קובע כי:

    "משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה הייתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון".

    דהיינו, מבחינת דיני הירושה יש להבדיל בין מי שמקבל את המשק לבין שווי המשק. משמע מכך שחוק הירושה רואה במשק החקלאי נכס מנכסי העיזבון, עליו חלות הוראות מיוחדות, אך לא פוטר את מי שמקבל את המשק החקלאי מתשלום חובות העיזבון.

     

51. לאור האמור לעיל, סבור אני שעל הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 28,100 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.2.2018) ועד ליום התשלום בפועל.

     

    חבות הנתבעת 2 כלפי התובעת:

52. טענותיה של התובעת כלפי הנתבעת 2 הינן מכוח דיני הירושה. על פי חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להן-"חוק הירושה").

     

53. סעיף 127 לחוק הירושה הדן באחריות יורש כדי מה שקיבל מהעיזבון קובע כי:

    "(א)חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.

    (ב)פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם היתה כלולה בה שומה – גם לשוויו."

     

    וסעיף 128 לוק הירושה הדן באחריות יורש כדי כל העזבון קובע כי:

    "(א)חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.

    (ב)הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון – על היורש."

     

54. הנתבעת 2 לא נחקרה על ידי ב"כ התובעת חקירה שכנגד, ועל כן אין לנו כל נתון שהוא על פי הוראות חוק הירושה לעניין פרעון חובות העיזבון, על מנת לחייבה לשלם לתובעת את דמי השימוש הראויים.

     

55. יתירה מכך, השיהוי הרב של התובעת בהגשת התביעה לדמי שימוש ראויים, במיוחד כאשר א' המנוחה נפטרה רק כ-5 שנים לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום בירושלים, וכ-3 שנים לאחר פטירתה של א' המנוחה, היה בהם כדי להביא את הנתבעת 2 למסקנה שאין כל חוב של המנוחה לתובעת בגין דמי שימוש ראויים.

     

56. לאור האמור לעיל, סבור אני שבמערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת 2, אין להשית על הנתבעת 2 כל חיוב שהוא לשלם לתובעת סכום כלשהוא מדמי השימוש הראויים.

     

    ההודעות לצד ג':

57. מ' וי' הגישו הודעות צד ג' נגד ד' בטענה שהיא כיורשת של א' המנוחה, כפופה להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ולפסק הבורר.

     

58. מ' וי' הפרו ברגל גסה את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ואת פסק הבורר, לא שילמו את תשלומי המשכנתא, ועל א' היה לשלם את תשלומי המשכנתא שלהם על מנת שלא יממשו את המשכנתא על המשק. מהעדויות עולה שלא' היו הכנסות דלות, ועל כן טענת ד' שדמי השכירות בנוסף לסכומים שהיא מסרה לא' שימשו לפרעון תשלומי המשכנתא, יש לה על מה שתסמוך. למ' ולי' לא הייתה כל ראיה לסתור את טענת ד' שהסכומים שהתקבלו בתיק ההוצל"פ והסכום שהיה בחשבון הבנק של א' עובר לפטירתה בסכום של מספר מועט מאד של עשרות אלפי שקלים, מהווה למעשה החזר הלוואה שלה ששימשה לתשלום פרעון המשכנתא. למעשה טוענת ד' טענת עקיבה אחר כספה, ויש לה על מה שתסמוך.

     

59. לד' כיורשת של א' יש עילת תביעה טובה לפיצויים בגין הפרת פסק הבוררות, שכן רק בשנת 2019 שולם לה בהסכם פשרה חלק מהסכום בתיק ההוצל"פ. סבור אני שדחיית ההודעות לצד ג' תביא לסיום הסכסוך הכספי בין מ' וי' מצד אחד לבין ד' מצד שני, כך שלפחות במערכת היחסים בין מ' לבין ד' יהיה למ' שקט כספי.

     

60. לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את ההודעות לצד ג' ששלחו הנתבעים 1 ו-3 לנתבעת 2.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

     

    בתביעה העיקרית:

    על הנתבעים 1 (מ') ו-3 (י'), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:

    1. את הסך 28,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.2.2018) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. לאור השיהוי החריג ביותר בהגשת התביעה ולאור תוצאות פסק הדין אין צו להוצאות לטובת התובעת.

    3. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

        

       בהודעות לצד ג':

       ההודעות לצד ג' נדחות ללא צו להוצאות.

        

       פרשתי לגמלאות ביום 16.2.2024, ופסק הדין בתוך שלושת החודשים בהם אני רשאי להשלים את מתן פסקי הדין.

        

       ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ד, 05 מאי 2024, בהעדר הצדדים.