עזבון המנוח מ.ח (קטין) ז"ל ואח' נ' בית חולים הצרפתי

לפניי תביעתם של התובעים 2 ו- 3, הוריו ויורשי עזבונו של המנוח מ.ח (להלן: המנוח), לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב פטירת המנוח ביום 14.6.2013, בסמוך מאוד לאחר היוולדו ובהיותו כבן יומיים בלבד.

שתיים הן השאלות המרכזיות המחייבות הכרעה: האם לאור הממצא אסימטריה בחדרי הלב ומוקד אקוגני, שהתגלו אצל היילוד המנוח בעודו עובר, בבדיקת סריקת מערכות, היה על הצוות הרפואי לחבר את היילוד למוניטור מייד עם היוולדו, ובמידת הצורך גם לבצע בדיקת אקו לב, הגם שבדיקת אקו לב עוברי שבוצעה במהלך המעקב אחר ההיריון הייתה תקינה? והאם ביצוע הפעולות כאמור היה מציל את חיי היילוד?

ייאמר מייד, כי התשובות לשתי השאלות הן בחיוב.

רקע בקצרה

התובעים טענו כי פטירת המנוח נגרמה עקב התרשלות הצוות הרפואי בטיפול במנוח ותמכו תביעתם בחוות דעתו של ד"ר ניר יטיב (להלן: ד"ר יטיב או המומחה מטעם התובעים) מומחה ברפואת ילידם (מוצג ת/1). הנתבע כפר בטענה ותמך עמדתו בחוות דעתו של פרופ' רם וויס (להלן: פרופ' וויס או המומחה מטעם הנתבע) מומחה ברפואת ילדים אף הוא (מוצג נ/3).

התביעה הוגשה תחילה, לבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה. אולם, לאחר שלא ניתנה הסכמת הנתבע להליך גישור, ניתנה הוראת בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית. הנתבע לא הגיש התצהירים מטעמו ובישיבת קדם המשפט שהתקיימה לאחר הגשת תצהירי התובעים, הורה בית המשפט על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום, לו הסמכות העניינית לדון בתביעה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 25.4.2021). התיק נותב אלי והתקיימה ישיבת קדם משפט ביום 25.5.2021, במהלכה ניתנה ארכה לתובעים להגיש חוות דעת משלימה. גם ניתנה האפשרות לנתבע להשיב לחוות הדעת המשלימה. בפועל, לא הוגשה כל חוות דעת משלימה. גם ניתנה ארכה לצדדים להודיע האם מוסכם עליהם לפנות להליך גישור והתקיימה ישיבת קדם משפט נוספת ביום 28.10.2021. שוב לא ניתנה הסכמת הצדדים לגישור ונקבע מועד לשמיעת הראיות ליום 10.1.2023. בהתאם ליומנו בית המשפט הורה בהמשך על הקדמת מועד הדיון, המועד לא התאים למומחה מטעם הנתבע ושוב שונה מועד הדיון, הפעם לחודש מרץ 2023. מועד זה לא התאים לשני הצדדים והוא נדחה ליום 3.12.2023. בחודש מאי 2023 הודיעו הצדדים על הסכמתם לפנות לגישור והנתבע עתר לביטול מועד הדיון. המועד לא בוטל משניתן היה למצות הליך גישור בפרק הזמן שעמד לרשותם עד למועד הדיון.

בסופו של יום לא נמסרה כל הודעה על תוצאות הליך הגישור עליו הודיעו הצדדים, ולא ברור אם התקיים או לא והראיות נשמעו במועד שנקבע כאמור לעיל. הצדדים לא עמדו במועד שנקבע להגשת סיכומיהם. לפנים משורת הדין ניתנה לכל צד ארכה. הגשת הסיכומים הושלמה רק ביום 8.5.2024.

ראיות הצדדים

בדיון ההוכחות נחקר ד"ר יטיב על חוות דעתו. ב"כ הנתבע וויתר על חקירת התובעים עצמם על תצהירי עדויותיהם הראשיות (מוצגים ת/2 ו- ת/3). במהלך חקירת המומחה מטעם הנתבע, התובעים הגישו שני מסמכים רפואיים נוספים: דו"ח סיעודי מיום 13.6.2013 (מוצג ת/4) וגליון מדדים (מוצג ת/5).

פרופ' וויס נחקר אף הוא על חוות דעתו. מטעם הנתבע הוגש גם תצהיר עדותו הראשית של ד"ר עומרי חוסאם (להלן: ד"ר עומרי) מנהל מחלקת ילידם ופגים אצל הנתבע (מוצג נ/2). ב"כ התובעים וויתר על חקירת ד"ר עומרי. במהלך הדיון הוגשו מטעם הנתבע עוד שני מסמכים רפואים: מסמך מיום 17.3.2013 ומסמך מיום 12.6.2013 (מוצגים נ/1 ו- נ/4). יצויין, כי אין המדובר במסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת עצמה.

טענות התובעים

1. מלוא יסודות עוולת הרשלנות התקיימו בענייננו. אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית בין רופא לבין המטופל, המטילה על הרופא את החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת סכנה למטופל. גם אין חולק לקיומה של חובת זהירות קונקרטית, וזאת לנוכח החשד כי העובר היה נושא מום לבבי מסכן חיים, ממצא שאובחן במהלך המעקב בתקופת ההריון, מסוג "אסימטריה של חדרי הלב" שהיה על הרופאים לצפותו ולפעול למניעת התממשות הנזק, דבר שלא נעשה במקרה הנדון. בהקשר זה, נטען כי אין להסתפק בבדיקת אקו לב עוברית על מנת להסיר את הספק לקיומו של מום לבבי ועל הצוות הרפואי הייתה מוטלת החובה לחבר את היילוד למוניטור וכן לבצע בדיקת אקו לב ישירות על גופו מיד עם היוולדו, ולא להסתמך על בדיקת אקו לב עוברי. יתרה מכך, מדובר בבדיקה פשוטה, קצרה ומבוצעת כשגרה במחלקת יילודים, כך שצורמת וזועקת הקלות שבה ניתן היה לאבחן את מצבו המתדרדר של המנוח ולהציל את חייו.

    

2. ניסיון הנתבע לטעון לניתוק הקשר הסיבתי מעיד על כך, כי הבין כי הרשלנות הוכחה כדבעי. טענה זו לא מבוססת משפטית ואף לא מתיישבת עם ההיגיון הבריא והשכל הישר.

    

3. התובעים הפנו לדברי המומחה מטעמם, ד"ר ניר יטיב, לפיהם בדיקת אקו לב עוברי שבוצעה בקהילה ויצאה תקינה, אינה מספיקה ובענייננו, צריך היה לבצע בדיקת אקו לב עם לידתו של המנוח. לדבריו, גם אם תוצאת בדיקת אקו לב עוברי הייתה תקינה, עדיין יש לייחס לנתבע רשלנות בזה שלא עקב אחרי מצב המנוח, שאובחן עם מום לבבי מסוג "אסימטריה של חדרי הלב".

    

4. באשר לטענת הנתבע כי לא היה צורך בחיבור המנוח למוניטור עד לביצוע בדיקת אקו לב במחלקת יילודים, התובעים הפנו לדברי המומחה מטעמם, לפיהם אם היו מחברים את המנוח למוניטור, היו מאתרים הפרעות קצב ראשוניות עוד לפני שמתפתחות. באשר לטענה כי מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה ממום לבבי או הפרעת קצב משנמדד דופק סדיר בכל מהלך שהותו בתינוקייה בבית החולים, התובעים טענו כי בדו"ח שהסתמך עליו המומחה פרופ' וויס, לא קיימת בדיקת דופק כלל ובוודאי לא בדיקת דופק תקינה. במהלך חקירת המומחה התברר, כי הבדיקה שאליה התכוון בוצעה בעת קבלת המנוח לפגייה.

    

5. באשר לטענת המומחה מטעם הנתבע, לפיה הפרעות הקצב מהן סבל המנוח בשלב מאוחר מאוד של ההידרדרות הן כתוצאה מעליית רמת האשלגן, התובעים טוענים כי לאורך שתי היממות היחידות לחייו של המנוח בוצעה לו בדיקת אשלגן אחת וזאת לאחר למעלה משעה שלמה של פעולות החייאה, אשר ידוע בפרקטיקה הרפואית כי פעולות מעין אלו הן גורם ישיר לעליית האשלגן.

    

6. בכל הנוגע לטענת המומחה מטעם הנתבע, כי הסיכוי שלאחר אקו לב עוברי תקין יוולד תינוק עם מום לבבי הוא 0.01%, טענו התובעים כי הבסיס לקביעת המומחה בחוות דעתו נשמט לאלתר, וזאת על יסוד נתוני הטבלה שבעמ' 3 לחוות דעתו של פרופ' וויס עצמו, שאינם מלמדים על המסקנה הנטענת על ידי הנתבע. נהפוך הוא, אלה מלמדים כי קיים סיכוי של 31.9% כי יוולד תינוק עם מום לבבי הגם שבדיקת אקו לב עוברית הייתה תקינה.

    

7. המומחה מטעם הנתבע מנה רשימת אופציות העלולות היו לגרום לפטירת המנוח, וזאת במטרה להסיט את הדיון מהעיקר אל הטפל והם מפנים לדבריו של ד"ר יטיב בחקירתו הנגדית, השוללים את האופציות שהועלו על ידי פרופ' וויס.

    

8. לשאלת הקשר הסיבתי, התובעים הפנו לפסיקה וספרות לפיהן, מספיק כי גרסתו של הנושא בנטל השכנוע היא הסבירה ביותר וקרובה יותר לאמת מגרסתו של הצד השני על מנת לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי. לטענתם, הם עמדו בנטל והוכיחו כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהטיפול הרפואי הלקוי שקיבל אצל הנתבע. עוד נטען, כי הנטל להוכיח כי המנוח לא סבל ממום לבבי מוטל על הנתבע, שכן משלא ביצע הנתבע בדיקת אקו לב למנוח בכך הוא מנע מהתובעים להוכיח כי ניתן היה בנקל לאבחן את המום ממנו סבל המנוח עם לידתו. עוד נטען, כי הצוות הרפואי עצמו ציין בהודעת הפטירה כי סיבת המוות היא "susp cardiac disease".

    

9. באשר לנזק, התובעים מבקשים פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות בשנים האבודות בסך של 1,011,650 ₪ (30% מהשכר הממוצע במשק); פנסיה בסך של 121,398 ₪; כאב וסבל בסך של 85,000 ₪; קיצור תוחלת חיים בסך של 650,000 ₪. בנוסף, התובעים מבקשים פיצויים בגין כאבם וסבלם על מות בנם, וזאת בסך של 650,000 ₪; פיצוי בגין הוצאות קבורה ואבל בסך של 10,000 ₪ והחזר הוצאות משפט בסך של 23,799 ₪. בסה"כ התובעים מבקשים פיצוי בסך של 2,551,847 ₪.

    

   טענות הנתבע

    

10. הנתבע טען כי דין התביעה להידחות. לשיטתו, המנוח לא נפטר כתוצאה מהפרעת קצב לבבי; למנוח לא היה מום לבבי מולד כלל ולא נפל כל דופי בטיפול הרפואי שניתן למנוח לאחר לידתו.

     

11. סירוב התובעים לבצע נתיחה לגופה יצר נזק ראייתי הנזקף לחובתם והסיבה שהביאה לפטירת המנוח נותרה בגדר השערה. סירוב התובעים לביצוע נתיחה לאחר המוות מנעה השגת ראייה בדבר סיבת המוות. באשר לרישום הרופאים בהודעת הפטירה, טען הנתבע כי כל מוות בסופו של יום נגרם מדום לב, כך שרישום זה אינו מוכיח את סיבת המוות. על התובעים מוטל הנטל להוכיח את סיבת המוות ומשלא עמדו בנטל זה, יש לדחות תביעתם. הנתבע הפנה לפסיקה בהקשר זה. עוד נטען, כי התעלמות התובעים, בעת עריכת תצהירי עדויותיהם הראשיות, מקביעת מומחה ההגנה בכל הנוגע לכלל האפשרויות המהוות סיבה לפטירה, מדברת בעד עצמה ופועלת לרעתם. הנתבע טען כי לא בכדי נרשם בסיכום הביקור אצל רופאת הנשים, שצורף לתיעוד הרפואי מטעם התובעים, כי ההורים סירבו לנתיחה וכי סיבת הפטירה אינה ידועה.

     

12. רופאי הנתבע יכלו להסתמך על הרשומה הרפואית שנערכה על ידי רופאת הנשים של התובעת (אמו של המנוח). הרופאה מציינת כי בדיקת אקו לב עוברית תקינה והנתבע הסתמך על רישום זה. הסתמכות זו בדין יסודה, כך לשיטת הנתבע, היא הגיונית וסבירה. אין המדובר במקרה בו הסתמכו רופאי הנתבע על דברי המטופלת למשל. הם הסתמכו על תיעוד רפואי שנערך על ידי רופאת הנשים שעקבה אחרי מצב התובעת במהלך ההריון. הנתבע טוען, כי המומחה מטעם התובעים אינו יכול לטעון, בנוגע לאקו הלב, כי הרישום הוא "תיאור של המצב" ובד בבד לייחס משקל לרישום של הסקירה המוקדמת, המשקפת אסימטריה של חדרי הלב. עוד נטען כי מהרישום הרפואי, שנערך ותועד במסמכי קופת חולים, ניתן ללמוד כי האקו לב עוברי היה תקין ורופאי הנתבע יכלו להסתמך עליו.

     

13. אין לקבל את טענת המומחה מטעם התובעים, לפיה בשליש מהמקרים שבהם בוצעה בדיקת אקו לב עוברי מפספסים מום לב. אותו חלק בטבלה אליה התייחס המומחה מטעם התובעים בעדותו, משקף את שיעור האנשים הבריאים שאובחנו בטעות כחולים וטענת התובעים היא כי למנוח היה מום בלב ולא מדובר באדם בריא ולכן, השוואתו אינה רלוונטית לענייננו. לטענת הנתבע, החלק הרלוונטי לענייננו הוא זה שהתייחס אליו פרופ' וויס, לפיו הסיכוי כי למנוח היה מום בלב כשבדיקת אקו לב עוברי הייתה תקינה, הוא פחות מ- 0.01%.

     

14. הנתבע מפנה לדברי המומחה מטעמו, לפיהם הפרעת קצב אצל ילדים נדירה מאוד והסיכוי כי המנוח נפטר ממום לבבי או הפרעת קצב הינו אפסי וכי בדיקת אקו לב נערכת בשלב מאוחר של ההריון ומאפשרת צפייה בעובר כשהוא בשל יותר והיא מבוצעת על ידי קרדיולוג ילדים ולכן, משקלה גבוה יותר ממשקל הסקירה המוקדמת. הנתבע טוען, כי אם מצרפים דבריו הנ"ל של המומחה אל סירוב התובעים לביצוע נתיחה לאחר המוות, המסקנה המשפטית המתקבלת מדברת בעד עצמה. הנתבע הפנה לדברי המומחה מטעמו, לפיהם המנוח לא סבל ממום לבבי מבני וטען כי התובעים התמודדו עם טענה זו בכך שהם הפכו את היוצרות.

     

15. לא היתה סיבה לניטור עוברי, היות ובדיקת אקו לב עוברית היתה תקינה, לידתו של המנוח היתה תקינה ואף שש הבדיקות שנערכו בתינוקייה היו תקינות ובמקרה כגון דא, הרופא הזהיר ביותר אולי היה משחרר את המנוח מבית החולים עם המלצה להמשך מעקב לבבי בקהילה.

     

16. באשר להעברת נטל ההוכחה, הנתבע טען כי משהוצגה רשומה רפואית, לפיה בדיקת אקו לב שבוצעה במהלך ההריון היתה תקינה, הנטל הוא על התובעים להוכיח כי היה פגם בפיענוח הבדיקה. נטען עוד, כי המנוח היה בחדר עם אמו לפני קריסתו והיא מי שהבחינה כי המנוח היה חיוור וקר. מכאן, קביעת מומחה התובעים כי האירוע לא ארע בזמן האכלה, היא השערה. הנתבע טוען כי ההורים היו מודעים למה שנכתב בחוות דעתו של פרופ' וויס בהקשר זה, וחרף זאת הם בחרו שלא להתייחס לכך בעדויותיהם. דבר הפועל לרעתם.

     

17. לעניין הנזק, נטען כי אין בסיס לדרישת התובעים לתוספת בגין הפרשי פנסיה ותנאים סוציאליים; הנתבע מציע פיצוי בסך של 500,000 ₪ בגין נזק לא ממוני וטוען כי אין לקבל את בקשת התובעים להוספת שכר טרחת עו"ד לסכומי הוצאות המשפט ואין מקום לפסוק החזר של הוצאות הגישור. הנתבע מציע החזר אגרה על פי שיעור האגרה בבית משפט השלום, היינו 710 ₪.

     

    דיון והכרעה

     

    האם ההורים סירבו לנתיחה לאחר המוות? מהן השלכות הסירוב והאם עמדו התובעים בנטל הוכחת טענתם כי הפטירה נגרמה כתוצאה מהפרעת קצב לב?

     

18. בסעיף 25 לכתב התביעה נטען, כי "לבקשת המשפחה, לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות". בחוות הדעת מטעם התובעים נרשם, כי "לבקשת המשפחה, מטעמי דת, לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות" (ראו: סעיף 10 במוצג ת/1).

     

19. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי סירוב זה פועל בענייננו לרעת התובעים. אנמק מסקנתי.

     

20. מטעם הנתבע לא הובאה כל ראיה שתלמד על התהליך שננקט כדי לקבל את הסכמת ההורים לנתיחה. ד"ר עמרי, העד היחיד מטעם הנתבע, לא ציין כל עובדה בהקשר זה. בתיעוד הרפואי לא נמצא כל רישום על מתן כל הסבר להורים באשר לחשיבות ביצוע הנתיחה ולשיעור הסיכוי לגילוי סיבת הפטירה בעקבותיה. יתרה מכך, הרופאים ציינו במפורש מה הייתה סיבת הפטירה או מה היה החשד לסיבת הפטירה. כך, שלא מן הנמנע כי סירוב ההורים, ויש לציין כי מוצדק הוא, דווקא שירת את האינטרס של הנתבע יותר מאשר ההפך [בהקשר זה ראו: ת"א (מח' חיפה) 1233-05 עזבון המנוחה הקטינה בכור בת אינה ז"ל נ' המרכז הרפואי "העמק", (נבו, 11.5.2009) פסקאות ע"ט עד פ"א, והשוו: ע"א 3530-10 עזבון המנוחה בבייב רנה ו- 8 נוספים נ' קופת חולים לאומי, (נבו, 29.2.2012)]. בענייננו, נרשמו בדו"ח הפטירה האבחנות שלהלן: הפרעות קצב לב (CARDIAC DYSRHYTHMIA) ואז דום לב (CARDIAC ARREST). בהודעת הפטירה נרשם כי סיבת הפטירה דום לב וחשד למחלת לב. משמע, רופאי הנתבע עצמו ייחסו את הפטירה לבעיה לבבית ולא מן הנמנע כי הם עצמם לא ראו כל צורך בביצוע נתיחה לאחר המוות, שסביר להניח שלא הייתה תורמת מעבר למה שידעו.

     

21. זאת ועוד, פרופ' וויס מציין בחוות דעתו, כי סיבה נוספת (מלבד אי נתיחת הגופה) שמנעה, לשיטתו, בירור סיבת המוות, נעוצה בכך שבזמן ההחייאה לא בוצע בירור אלח-דם מלא ולא נשלחו תרביות בטרם טופל אנטיביוטית ולא הורחב בירור החמצת. לא התעלמתי מכך, כי המומחה הוסיף וציין, כי אין לו טענה בנושא זה כלפי הצוות העוסק בניסיונות החייאה. אולם, אמרתו זו צוינה ללא כל הסבר משכנע ולא ברור מדוע לא ניתן לקחת תרביות דם תוך כדי ביצוע פעולת החייאה!! מכל מקום, מדבריו של המומחה עצמו, מתבקשת המסקנה כי קיימות דרכים נוספות לגילוי סיבת המוות, ולא רק ביצוע נתיחה לאחר המוות. הנתבע עצמו, לא העלה כל טיעון עובדתי בהקשר זה. עיינתי בתצהירו של ד"ר עומרי ולא ראיתי כל זכר לטענה עובדתית כלשהי בנושא, כך שאמירת המומחה ממנה משתמעת הצדקה לאי בירור אלח-דם ושליחת תרביות, אינה מבוססת על מסד עובדתי מוכח. יהיו הסיבות לאי ביצוע בירור אלח-דם אשר יהיו, ברי כי בדיקות כאלה לא בוצעו. כך, שהנתבע בהתנהלותו תרם אף הוא לאי מיצוי האפשרויות שהיה בהן כדי לשלול את החשד שעלה אצל רופאיו באשר לסיבת הפטירה.

     

22. לא זו אף זו, פרופ' וויס ציין, כי "הממצא האובייקטיבי היחיד, לכאורה, המצוין בניירת שלפני הוא הופעת הפרעת ההולכה החדרית (VENTRICULAR TACHYCARDIA) במהלך ההחייאה. יש לציין שלא צורף תרשים האק"ג הרלבנטי על מנת לאושש קיומה של הפרעה זו" (ראו: סעיף 1 בפרק הדיון בחוות הדעת). כאן מתחייבת השאלה: מה ומי מנע מפרופ' וויס לבקש או לקבל לידיו את תרשים האק"ג הרלבנטי?! לא פרופ' וויס ולא הנתבע העלו כל טענה בהקשר זה ואין מנוס מהקביעה כי לוּ התייחס המומחה לאותו תרשים היה מגלה קיומה של הפרעת הולכה חדרית.

     

23. בנסיבות המפורטות לעיל, ולאור הראיות שתפורטנה בהמשך הדיון, פשיטא כי סירוב ההורים לנתיחת הגופה בענייננו, אין בו כדי להיזקף לחובת התובעים. עוד מתבקשת המסקנה, כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה (מאזן ההסתברויות) כי המוות נגרם כתוצאה מבעיה לבבית, הפרעת קצב.

     

24. ממה נגרמה הפרעת הקצב? ד"ר יטיב ציין, כי הן בדו"ח הפטירה והן בהודעת הפטירה תיארו רופאי הנתבע כי סיבת המוות היא הפרעת קצב לב וחשד למחלת לב. מכאן, ד"ר יטיב מצא כי אירוע הקריסה הראשון של התינוק נגרם בסבירות גבוהה מאוד עקב הפרעת קצב לב חדרית, היות והתינוק נמצא ללא דופק ונשימה, כחול וקר באופן פתאומי ומתוך בריאות שלמה, לכאורה. השערותיו השונות של פרופ' וויס, באשר לסיבת התדרדרות מצבו של המנוח ופטירתו, נותרו בגדר השערות ולא עלה בידי הנתבע לסתור את רישומיו עצמו לגבי סיבת הפטירה. אין כל זכר בתיעוד הרפואי לתשניק כלשהו, חנק, מכה, תאונה, או כל בעיה אחרת אליה התייחס פרופ' וויס. כך, ששוכנעתי כי הפרעת הקצב, שהובילה לפטירת המנוח, מקורה בבעיה לבבית שלא אובחנה. יודגש, כי רופאי הנתבע עצמם ייחסו את הפרעת הקצב לחשד למחלה לבבית. בנסיבות העניין, ומשלא בוצע ניטור ובדיקת אקו לב מייד אחרי הלידה (עניינים התלויים ברופאי הנתבע עצמו), פשיטא כי התובעים עמדו בנטל הבאת ראיותיהם להוכחת הטענה כי המוות נגרם כתוצאה מהפרעת קצב לב על רקע מחלה לבבית שלא אובחנה, והנטל עובר אל הנתבע לסתירת טענתם. כפי שנראה בהמשך, הנתבע לא עמד בנטל זה. עוד אציין בהקשר זה, כי חוות דעתו של ד"ר יטיב נמצאה עדיפה בעיניי על חוות דעתו של פרופ' וויס, וקביעתו של ד"ר יטיב בדבר סיבת הפטירה לא נסתרה אף היא.

     

    האם ניתן היה לאבחן את הפרעת הקצב בשלב מוקדם יותר ולמנוע את הפטירה? והאם הצוות הרפואי חרג מסטנדרט הזהירות הסביר כשלא ביצע ניטור ובידקת אקו לב לאחר הלידה?

     

25. חשוב להבהיר, כי האקו לב העוברי, שעליו דובר במסמכים הרפואיים הנ"ל, לא הוצג כראיה מטעם מי מהצדדים. בנסיבות, אצא מתוך הנחה, כי אותה בדיקה אכן הייתה תקינה. זוהי הנחת היסוד של התובעים עצמם ושל המומחה מטעמם. בהקשר זה ראו עדותו של ד"ר יטיב, לפיה השיב כדלקמן:

     

    "אני אסביר שוב, המצב המקל ביותר זה המצב שאליו התייחסתי, המצב המקל ביותר על הבית חולים כי אני גם איש המערכת ואיש בתי חולים, אני רוצה למצוא שהבית חולים היה בסדר, זאת המטרה שלי שאני עובר על תיק, על כל 12 או 15 פניות אני לוקח 1 שהיא מוצדקת, אני לא יוצא נגד בתי חולים בישראל, אני רופא נאמן למערכת, אבל כשאני מוצא מקרה כזה ולוקח את המקל ביותר שחשבתם שהאקו לב, שהאקו לב אפילו תקין במקרה הכי קיצוני לטובתכם, עדיין יש רשלנות בזה שלא עקבו אחרי התינוק הזה בגלל .... שלא עקבו קרדיולוגית." ]ראו: עמ' 6 בתמליל הדיון (להלן: התמליל או תמליל הדיון) ש' 10-1].

     

26. אין חולק גם, כי הבדיקות עצמן (סריקת מערכות ואקו לב עוברי) לא היו בפני הצוות הרפואי ומומחה הנתבע עצמו מציין (ראו: עמ' 1 במוצג נ/1 בפרק השתלשלות האירועים) כי בפני הצוות הרפואי לא היו מסמכים כתובים באשר לשתי הבדיקות (הכוונה לסקירת מערכות ולאקו לב עוברי).

     

27. משתמע מהאמור לעיל, כי הצוות הרפואי אצל הנתבע הסתמך על דברי התובעת, כי בדיקת אקו לב עוברי יצאה תקינה. גם בדו"ח הפטירה נרשם במפורש שלא היה כל תיעוד או רישום על סקירה או אקו לב.

     

28. חרף מסקנתי זו, לאחר שהבהרתי כי אצא מתוך הנחה כי בדיקת אקו לב עוברי הייתה תקינה ומשלא עלתה כל טענה במישור ההתנהלות הנ"ל, לא אדון בשאלה האם הסתמכות הצוות הרפואי על דברי התובעת בהקשר זה, חרגה או לא חרגה מסטנדרט הזהירות הסבירה, ואתמקד בנתונים אחרים שכן קיימים בחומר הראיות, כמפורט להלן. אגב, טענת הנתבע כי הוא הסתמך על הרישום הרפואי של רופאת הנשים שתיעדה "אקו לב עוברי תקין" סותרת את רישומי הנתבע עצמו, לפיהם הדבר נרשם בהתאם לדברי התובעת. בכל מקרה וכאמור לעיל, הדיון לא יתמקד ולא יתייחס לשאלות על מה הסתמכו רופאי הנתבע ואיך להתייחס לאותה התנהלות.

     

29. רופאת הנשים, שעקבה אחרי התובעת בהירונה (להלן: הרופאה), הפנתה את התובעת ביום 10.10.2012 לבדיקת אולטרסאונד מיילדותי [ראו: המסמך הרפואי הראשון שצורף לנספח 1 לכתב התביעה ולתצהיר עדותה הראשית של התובעת – להלן: (המסמכים הרפואיים)]. ביום 24.10.2012 רשמה הרופאה "סקירת מערכות תקינה פרט לאסימטריה בחדרי הלב. אקו לב עוברי תקין. סקירת מערכות מאוחרת יותר לא בוצעה." (ראו: עמ' 2 במסמכים הרפואיים). על פי אותו מסמך, "הוסבר על אפשרות לביצוע סקירת מערכות באופן פרטי".

     

30. ביום 18.3.2013, כשלושה חודשים לפני מועד הלידה, פנתה התובעת לביה"ח הנתבע (להלן: ביה"ח), למחלקת נשים ויולדות, לאור תלונותיה על לחצים בבטן תחתונה וכאבי גב תחתון. לאחר בדיקתה וקבלת טיפול, התובעת שוחררה. בדו"ח השחרור (ראו: נספח 2 במסמכים הרפואיים) צוינו, בין היתר, הדברים שלהלן: "סקירת מערכות: סקירה מורחבת מוקדמת – מוקד אקוגני, חשד לאסמטריה בחדרי הלב – בוצע אקו לב עוברי תקין לדבריה, שקיפות עורפית: תקינה" (ההדגשה שלי נ.ע. הח"מ ואינה במקור). רישום זה בדו"ח השחרור ממיון יולדות, מלמד על כך, כי המידע נמסר על ידי התובעת, ולא על יסוד התיעוד הרפואי שנרשם על ידי רופאת הנשים שטיפלה בתובעת במסגרת המעקב. אחרת, חזקה על הצוות הרפואי כי היה מבחין גם ברישום הנוסף של הרופאה, שלפיו: "סקירת מערכות מאוחרת יותר לא בוצעה" וכי "הוסבר על אפשרות לבצוע סקירת מערכות באופן פרטי".

     

31. בשחרור התובעת ממיון יולדות ביום 18.3.2013 הומלץ במפורש על "מעקב אחרי תנועות העובר" וכי "במקרה של צירים, ירידת מים, ירידה בתנועות עובר – נא לשוב מיון". ביום 26.5.2013 שוב פנתה התובעת למיון יולדות, עקב כאבים בשיפולי הבטן. שוב נבדקה ושחוררה ושוב ניתנה המלצה על מעקב אחרי תנועות העובר. יש לציין כי הרישום על "מוקד איקוגני", "חשד לאסימטריה בחדרי הלב" וכי "בוצע אקו לב עוברי תקין לדבריה" חזר על עצמו גם במסמך זה. כנ"ל בביקור הנוסף (השלישי) במיון יולדות, ביום 2.6.2013. ביום 9.6.2013 שוב פונה התובעת למיון יולדות בביה"ח, אך משום מה בדו"ח השחרור מאותו היום לא נרשם דבר על בדיקת אקו לב עוברית. צוין רק כי "סקירת מערכות: סקירה מורחבת מוקדמת תקינה, שקיפות עורפית: תקינה, מעקב US תקין ותואם. התובעת שוחררה עם המלצה לעקוב אחר תנועות העובר. כנ"ל בפנייתה למיון יולדות בביה"ח ביום 10.6.2013. ביום 11.6.2013 התובעת מתקבלת במחלקת יולדות. בדו"ח הקבלה אין כל זכר לבדיקת אקו לב עוברית. גם לא היה זכר למוקד האקוגני והחשד לאסימיטריה בחדרי הלב שהתגלה בבדיקת סקירת מערכות. הדברים צוינו על ידי האחות, בדו"ח קבלה סיעודי. ביום 12.6.2013 וכשלא הייתה התקדמות בלידה, התובעת נותחה בניתוח קיסרי והמנוח נולד בשעה 21:00 והועבר לתינוקייה.

     

32. עינינו הרואות כי מאז חודש אוקטובר 2012, רופאת הנשים המליצה על ביצוע סקירת מערכות באופן פרטי. בשום שלב לא מתבצעת בדיקה נוספת ולא ברור אם הצוות הרפואי עיין באותו רישום או ביקש לעיין בתיק המעקב אחר ההריון. אולם, הצוות הרפואי כן היה מודע, חודשים לפני הלידה, כי בדיקת סקירת מערכות שבוצעה העלתה ממצא של אסימטריה בחדרי הלב.

     

33. ביום 13.6.2013, בשעה 04:15, רושמת האחות בדו"ח המעקב הסיעודי, בין היתר, כי מצב התינוק חיוני וצבע העור ורוד. רישום זה חוזר על עצמו גם בשעות 14:09 ו- 18:38 וביום 14.6.2013 בשעה 13:52 ובשעה 19:18. באותו היום, בשעה 22:00, נקרא הרופא התורן למחלקת תינוקות, לאחר שהתובעת הביאה את המנוח מחדרה למחלקת תינוקות ומסרה שהוא קר וחיוור. על מנת לחסוך מהתובעים תיאור המשך התנהלות הדברים עד פטירת המנוח, אפנה לדברים הרשומים בנספחים 6 ו- 9 במסמכים הרפואיים.

     

34. חשוב לציין, כי לתובעים ולמומחה מטעמם אין כל טענה באשר לתהליך ההחייאה. אין כל ספק כי הצוות הרפואי עשה את כל לאל ידו על מנת להציל את חייו של המנוח, אך לדאבון הלב מאמצים אלה לא מנעו את הפטירה. בהקשר זה ציין המומחה כי פטירת התינוק אינה מפתיעה לאור הסטטיסטיקה הנמוכה של הצלחת החייאה עקב הפרעת קצב חדרית בילודים בבתי חולים. בהקשר זה המומחה הפנה למאמר סקירה "Outcomes following neonatal cardiopulmonary resucitation" שפורסם מספר שנים לאחר המקרה הנדון (ביום 28.5.2018). בכל מקרה, נושא זה אינו לב המחלוקת.

     

35. בחזרה לשאלות המחייבות הכרעה בהינתן העובדות המפורטות לעיל: האם ניתן היה לאבחן את הפרעת הקצב בשלב מוקדם יותר ולמנוע את הפטירה? האם היה על הצוות הרפואי לבצע ניטור ובדיקת אקו לב ליילוד על מנת לשלול את הממצא הנ"ל? האם הצוות הרפואי חרג מסטנדרט הזהירות הסביר ומהפרקטיקה הרפואית המקובלת כשלא ביצע את הבדיקות כאמור וכשהסתפק בתוצאת אקו לב עוברי (שאין חולק שלא עיין בה)?

     

36. התשובות לשאלות הנ"ל הן בחיוב.

     

37. כעולה מחוות דעתו ומעדותו של ד"ר יטיב, עדות שיצרה עלי רושם משכנע ממש, הסימן הראשון לחשד למחלת לב או מום לב, נמצא בסקירת המערכות המוקדמת שהצביעה על "אסימטריה בחדרי הלב ומוקד אקוגני בלב". עוד ציין המומחה, כי בדיקת אקו לב עוברי היא בדיקה מוגבלת בדיוקה מאחר והיא נעשית דרך דופן בטן האם, רחם, מי שפיר ואז העובר. יעילותה ודיוקה מוטלים בספק במספר מומי לב, המצוינים בהתוויות הבדיקה באתר איגוד הלב האמריקאיAHA) = American Heart Association). מנח התינוק בזמן הבדיקה ותזוזותיו עלולות לגרום לכך כי גם בידיים מקצועיות לא תתקבל כל האינפורמציה על מבנה הלב ותפקודו.

     

38. המומחה הפנה למאמר, נייר עמדה, מהמועצה לרפואת ילדים – האגודה האמריקאית לאקוקרדיוגרפיה "Guidelines and Standards for Performance of the Fetal Echocardiogram" מחודש יולי 2004 (להלן: המאמר). עוד ציין ד"ר יטיב, כי מומי הלב העלולים לא להתגלות בבדיקת אקו לב עוברי הם מומים אנטומיים במבנה הלב, כלי הדם הגדולים, פגמים במחיצות בין חדרי הלב ומומים במסתמי הלב. מכאן, בכל מקרה של חשד למום לב בעובר יש מקום להעריך מיד אחרי לידתו את מבנה הלב ותפקודו. הדבר נעשה על ידי אקו לב ישיר על גופו של התינוק. יתרה מכך, עד לביצוע בדיקת האקו יש לנטר את קצב הלב של הילוד באמצעות מוניטור לב (ציוד סטנדרטי בתינוקיות/פגיות).

     

39. בעניינו של המנוח לא בוצע ניטור ולא בוצע אקו לב. גם לא בוצעה הערכה קרדיאלית, חרף הרישום על חשד לאסימטריה בחדרי הלב ומוקד אקוגני בלב, הצוות הרפואי אצל הנתבע התייחס למנוח כתינוק בריא, עד להתמוטטותו. גם בדיקות הדופק עליהם מסתמך פרופ' וויס בחוות דעתו, אלה בדיקות שנעשו אך ורק בעת קבלת היילוד המנוח לפגייה. מאז ועד לקריסת היילוד, לא בוצעו שם מדידות דופק (ראו: עמ' 27-21 בתמליל וכן מוצג ת/5). מכאן, נשמט הבסיס גם מתחת לקביעתו של פרופ' וויס, לפיה שלל כל קשר בין הפרעת הקצב לבין התדרדרות מצבו של המנוח לאור העובדה שנמדד דופק תקין.

     

40. באשר לסיכויי מניעת הפטירה אלמלא בוצעו הבדיקות כאמור, ציין ד"ר יטיב כי מרבית מומי הלב הקלים, שעלולים לא להתגלות באקו לב עוברי עקב מגבלות טכניות והקשורים לאסימטריה בחדרי הלב, שידוע כי המנוח לקה בה, הם מומים קלים לטיפול ניתוחי עם שיעורי החלמה גבוהים ותוחלת חיים תקינה. כיוון שלא נעשתה נתיחה שלאחר המוות וידוע שהמנוח סבל מהפרעות קצב חדריות – מסתמן בסבירות גבוהה שמדובר היה במום לב הנקרא VSD – פגם במחיצה בין חדר שמאל לחדר ימין בלב. מום קל זה ניתן לתיקון אפילו בצנתור לב ללא פתיחת בית חזה ותוחלת החיים של המטופלים רגילה.

     

41. המאמר המצורף לחוות דעתו של ד"ר יטיב מראה כי מחלת לב מולד היא האנומליה המולדת השכיחה ביותר בקרב בני אינוש: "Congenital heart disease is the most common congenital anomaly found in the human".

     

42. פרופ' וויס לא חלק בחוות דעתו על המאמר הנ"ל. יתרה מכך, פרופ' וויס למעשה לא חלק על כך, כי מבין הגורמים השכיחים לירידה חדה במצבו של יילוד ביום השני או השלישי לחייו זה מחלות לבביות (ראו: סעיף 1 בפרק הדיון במוצג נ/1). כך שלא נהירה עמדתו לפיה הסיכוי כי למנוח היה מום לבבי מבני הוא אפסי ולא קיים (ראו: עמ' 31 בתמליל הדיון ש' 36-35). אכן, פרופ' וויס הוסיף וציין, כי מומים מבניים יכולים להתבטא בגיל זה כאי ספיקה לבבית וירידה בחמצן הדם, אך לא כהפרעת קצב בדרך כלל – ובוודאי שלא בתקופת הילוד. אולם, המומחה לא הסביר על מה מבוססת קביעתו בהקשר זה.

     

43. הגם שלא רשומה במסמכים הרפואיים הסיבה להפניית המנוח לבדיקת אקו לב עוברי, פרופ' וויס אישר בחקירתו הנגדית, כי בדרך כלל מפנים לאקו לב עוברי אם מישהו ראה משהו קודם, אחרת לא היו עושים בדיקה כאמור (ראו: עמ' 30 בתמליל הדיון ש' 5-4). המומחה גם אישר לקראת סוף עדותו (ראו: עמ' 36 בתמליל ש' 13) כי "אקו לב עוברי תקין שולל מום, מום בעל משמעות" (ההדגשה אינה במקור). עניין זה מתכתב עם קביעתו של ד"ר יטיב, לפיה ניתן היה להציל את חיי המנוח, אלמלא לא התייחסו רופאי הנתבע לאותו ממצא שצוין בסקירת המערכות וזאת, חרף תקינות האקו לב העוברי. בחקירתו הנגדית שב המומחה ומסר כי הוא סבור "שבוודאות היו יכולים להציל את חייו של התינוק הזה, אם היו מחברים אותו למוניטור היו מאתרים את הפרעות הקצב בשלב מוקדם." (ראו: עמ' 8 בתמליל ש' 13-11).

     

44. באשר לסגוליות ורגישות אקו לב עוברי, ד"ר יטיב השיב לשאלות ב"כ הנתבע בחקירתו הנגדית, כדלקמן: "שאלת שאלה אפשר להשיב? ... זה לא משנה כהוא זה, את העובדות בתיק הזה, אני הסתמכתי על זה שהאקו לב פוענח כתקין, נמסר כתקין, על זה הסתמכתי ועדיין למרות זאת אני רוצה לנצל את הזמן דווקא להציג משהו מתוך חוות הדעת כתשובה כמובן לשאלתך, לחוות הדעת הנגדית צורפה בעמוד השלישי כולם יכולים לראות של חוות הדעת של פרופסור רם, פרופסור וייס טבלה שמראה כמה אקו לב אם הוא תקין וטבלה יפה, וגם הדגישו בצהוב את ה-99%, אבל לא הודגשה השורה הנכונה, אני רוצה שתסתכלו משמאל השורה הזאת." .... "זה חשוב, זה רלוונטי זה רלוונטי, מה שבעצם מטרת הצגת ההדגשה הצהובה להראות שאם מבצעים אקו לב עובר ב-99% מזהים את המומים." ... "וזה לא מה שיש בטבלה, בטבלה כתוב למעלה בשורה המוצהבת spasticity ושורה לפני זה sensitivity וה- sensitivity אם תסתכלו בשורה התחתונה של כל בדיקות אקו לב עובר היא 68% ולא 99%, ומה זה בעצם אומר? מה ההבדל? spasticity מה שפרופסור וויס סימן זה אומר אם מוצאים מום לב באקו לב מה הסיכוי שבאמת יש מום לב, אכן כן, 99%, אבל ... השאלה הנשאלת פה היא מה קורה אם לא מוצאים, הבדיקה מוגדרת תקינה, כמה פעמים מפספסים מום לב? כ-32%, לכן זה סביר לעקוב אחרי עובר כזה, אחרי יילוד כזה מיד אחרי הלידה ולעשות לו אקו לב מיידי." (ראו: עמ' 4 בתמליל הדיון ש' 39-23 ועמ' 5 ש' 5-1).

     

45. פרופ' וויס בעצמו כך השיב בחקירתו הנגדית בהקשר לטבלה (ראו: עמ' 32-30 בתמליל הדיון):

    "ת.טוב אז קודם כל, העמודה הראשונה, העמודה הראשונה מתארת קודם כל קבוצות קטגוריות של RISK LEVEL, LOW RISK, UNSELECTED RISK וHIGH RISK או MEDIUM RISK, כשאתה אפריורי יודע משהו. הקבוצה שנייה Gestational age מתי עשית את הבדיקה כשדי מובן לבית המשפט שככל שהבדיקה יותר מאוחרת רואים יותר טוב כי יש יותר תינוק, יותר עובר סליחה. האקו והViews- זה כל מיני דברים טכניים שאני לא חושב שהם חשובים, איזה טכניקה עשו את האקו, יש פה רשימה מאוד מאוד ארוכה ואם זה אקו ... אני לא מומחה באקו עוברי אבל זה כל מיני פרוטוקולים של איך עושים את זה בזמן ההריון. לא רוצה להגיד לך בדיוק מה ההבדלים ביניהם, כי אני לא מומחה בזה, אבל השורה התחתונה למטה זה אוברול, אתה לוקח את הכל, אתה לוקח את כל את כל (ביחד) לא זה לא ממוצע, זה איסוף כל הנתונים של כולם לקבוצה 1 כדי לעשות סטטיסטיקה יותר גדולה, זה לא הממוצע.

    ש: לגבי כל סוגי ההמומים?

    ...

    ת: לגבי הממצאים, ואז לנו את הטור הבא, לגבי ה- Partecipance

    ש: כן

    ת: יוצא שיש לך 329,000 באוברול, רק השורה התחתונה של הטבלה אני קורא, כי בכל קבוצה יש כאלה יותר שכיחים, פחות שכיחים, לא חשוב, ואז אומרים סנטיביטי 68%, אם מצאתי מום מה הסיכוי שהמום הזה באמת קיים? 68%, זה מה זה מה שהטור הזה אומר. ספציפיסיטי סליחה 99,9%, אם לא מצאתי מום מה סיכוי שיש שם מום, כן מה ... בעברית צחה, ז"א שאם בוצעה אקו לב עובר ובוצעה כי זה מופיע בתיק והוא תקין, הסיכוי שיש ל... לנפטר, סליחה, מום עוברי הוא 0.01 או פחות, זה מה שהטבלה הזאת אומרת, זה מה שכתוב פה.

    ש: הבנתי, אבל תתקן אותי אם אני טועה הטבלה

    ת: מתייחסת רק

    ש: הממורקרת

    ת: אני לא יודע מה ממורקר

    ש: מתייחסת

    ת: סליחה.

    ש: אתה מרקרת אותה, מה שאתה מרקרת

    ת: את סנסיטיביטי, בסדר

    ש: מתייחסת בדיוק לאותם נתונים כאשר בדיקת אקו לב שבוצעה הייתה תקינה?

    ת: לא, אני עוד פעם אסביר, אני אסביר מחדש, אתה לא הבנת אותי כבודו.

    ...

    ת: כשאתה רואה סנסיטיביטי הכוונה שמצאת ממצא, ממצא זה לא תקין, אם מצאת ממצא והוא לא תקין זה הסיכוי שהוא קיים באמת. הספציפיסיטי זה אם לא מצאו כלום ואתה הגדרת את הבדיקה כתקינה מה הסיכוי שפיספסת את הממצא, ruling out אומרים, ספסיפיסיטי זה האמינות של ה- ruling out ופה אם בוצע אקו לב עובר תקין ויש פה ברשומה אקו לב עובר תקין בטרימסטר השני או השלישי, אני אפילו לא שמתי לב, הסיכוי שיש לילד הזה מום לבבי מבני אפסי עד לא קיים.

    ש: אני שוב אני לא אחזור על השאלה כי אני לא רוצה לחזור על אותה שאלה, אני רק אציין שני דברים, קודם כל אנחנו נעשה, אנחנו נגיש, אני לא רוצה להיכנס בנעלי המומחה שזה... שאנחנו נציג את התשובה שלו ולשם זה יוגש, אני כן אבל רציתי לקבל ממך תשובה שכל הטבלה כאן לא עוסקת לחלוטין ואני התחלתי בנושא של

    כב' השופטת: אמר זה לא עוסק בהשוואה בין אקו לב עוברי

    ש: נכון, אבל אמר המומחה שהוא לא ידע שבכלל שיש פה מחלוקת

    ת: זו לא הייתה השאלה, לכן זה לא בטבלה הזאת.

    ש: כן, אבל אנחנו הגענו לזה, אני שאלתי למה אין שום התייחסות לנושא של אקו לב על תינוק בהשוואה לאקו לב עוברי וזה משהו שעזר לך, אז אני רציתי להפנות אותך לסעיף 5 בחוות הדעת של מומחה התביעה ד"ר יטיב, רוצה להקריא לך? אתה בטח יכול לראות שכאן הוא מתאר ומסביר, לא, סעיף 5

    ת: אז לי יש את שלי, לא שלו.

    ש: שלנו, של ... טוב אין לי, אני אציג לו את ה... שכאן, יש כאן דיון לגבי

    ...

    ת: אתה רוצה שאני אקריא את זה?

    ש: לא לא להקריא, אתה יכול לראות יש... יש כאן דיון שעוסק בדיוק במקום הזה עליו גם דיבר דוקטור יטיב על עצם העובדה שאובחן אקו לב תקין, אקו לב עוברי במהלך ההריון, אבל חרף זאת, אבל זה נשאל, נשאל וענה כמה פעמים, יש לבצע לפחות בדיקת אקו לב אחרי הלידה וכל השאלה שלי הייתה שהטבלה הזאת היא למעשה לא מתייחסת לזה.

    ת: הטבלה הזאת בעצם מפריכה את הצורך הזה והיא מתייחסת לאלה שמופיעים פה בסנסטיביטי שמצאת משהו.

    ש: אבל היא לא נוגעת בנושא הזה?

    ת: היא לא נוגעת לנושא

    ש: היא לא נוגעת להשוואה בין שני ה..

    ת: כי זאת אמירה

    ש: בגדר המחלוקת.

    ת: אם תתן לי לענות

    ש: בסדר.

    ת: היא לא נוגעת להשוואה הזאת או ההשוואה הזאת לא עלתה, כי היא לא רלוונטית למקרה, לכן היא לא עלתה גם.

    ש: זה היה אדוני בחוות הדעת

    ת: גם דרך אגב

    ש: (מדברים ביחד)

    ת: דרך אגב גם אין שם סימוכין לאמירה הזאת.

    ש: זה לא משאלת ליבי כן?

    ת: זאת אמירה ללא סימוכין בסעיף 5.".

     

46. אולם, דומה כי גם כאן חוטא המומחה מטעם הנתבע למציאות. פרופ' וויס מפנה לעמודה החמישית בטבלה המתייחסת לשיעורי ה- Specificity (עמוד 3 לחוות דעתו) וטען, כי עמודה זו אמורה לספק לנו את התשובה לשאלה מה הסיכוי שיהיה מום אם לא נמצא מום בבדיקת אקו לב עוברי. לשיטתו, התשובה לשאלה זו היא 0.01%. אולם, הגדרה זו אינה מתיישבת עם כל ההגדרות המילוניות והמקצועיות הקיימות בהקשר זה. ההגדרה הנכונה למונח Specificity (סגוליות) היא הגדרתו של ד"ר יטיב, לפיה: סגוליות של בדיקה היא שיעור האנשים שאין להם את המחלה שבדיקתם יצאה תקינה (משמע, המחלה באמת לא נמצאת). בענייננו, אילולא התברר בסופו של יום כי למנוח אכן היה מום לבבי, אזי ברור כי סגוליות בדיקת אקו לב עוברי, שיצאה שלילית, היא גבוהה מאוד והסיכוי כי המחלה אכן לא נמצאת היה עומד על 99.9%.

     

47. על כן, ומאחר והמנוח כן נשא מום לבבי, היה על פרופ' וויס להתייחס לעמודה הרביעית בטבלה, המדברת על שיעור ה- Sensitivity (הרגישות) שהינה המדד לאמינות בדיקת סקירה, המבוסס על שיעור האנשים הסובלים ממחלה והמגיבים בחיוב לבדיקה (משמע, שהמחלה באמת קיימת). לפי הטבלה שצוטטה על ידי פרופ' וויס, שיעור הרגישות של בדיקת אקו לב עוברי עומד על 38.6% במצב של סיכון בחומרה נמוכה. ככל שרמת הסיכון עולה, כך גם עולה שיעור הרגישות והבדיקה תהיה אמינה יותר. עוד לפי הטבלה, אם מדברים על ממוצע לכלל האפשרויות, אזי שיעור הרגישות יעמוד על 68.1% (ראו שורה אחרונה בטבלה, עמודה ארבע). משיעור זה מתבקשת המסקנה כי ממוצע הסיכוי שהתינוק היה עם מום לב עומד על 31.9% (100% פחות 68.1%), ולא כפי שטען מומחה הנתבע.

     

48. מהמקובץ לעיל, אין בידי לאמץ קביעותיו ומסקנותיו של פרופ' וויס.

     

49. ד"ר יטיב אישר כי לא הייתה מולו כל הספרות הרפואית ולא חיפש ספרות רפואית המדברת על הצורך בחיבור המנוח למוניטור מייד עם לידתו, אך הוא הבהיר כי: "זה COMMON PRACTICE, כמו שאני לא מחפש איך לפתוח וריד בספרות.... זה COMMON PRACTICE של פגיות ושל תינוקיות, ועבדתי שם מעל עשור." (ראו: עמ' 7 בתמליל ש' 7-1).

     

50. ד"ר יטיב אישר כי לא קיימת ספרות מקצועית הקובעת את הצורך בחיבור היילוד למוניטור, כשבדיקת סריקת מערכות לעובר הראתה חשד למוקד אקוגני. מוקד אקוגני הרבה פעמים נעלם במהלך ההריון. אולם, כאשר בדיקת סריקת מערכות העלתה א- סימטריה בחדרי הלב ומוקד אקוגני, אזי כן הדבר טען בירור (ראו: עמ' 7 בתמליל ש' 19-16).

     

51. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר יטיב באיזה מצב נולד התינוק, וכך הוא השיב כי: "כשנולד התינוק נעשו הפעולות הראשונות שעושים לתינוק והוא היה במצב טוב ביום, ביומיים הראשונים לחייו", אך לפני תשובתו זו המומחה מסר מידע נוסף, לפיו: "העובר נולד [ב]ניתוח קיסרי דחוף עקב האטות במוניטור, ז"א בעיות קצב לב" ... "רלוונטי לציין שאתה שואל מה היה מצב התינוק, רלוונטי מאוד לציין שזה היה ניתוח קיסרי דחוף עקב האטות במוניטור, זה מעיד על אירוע שקרה בשלבים האחרונים לפני שהוא יצא ועל הדחיפות בעניין, ואחרי זה גם תיארתי שהיומיים הראשונים לחייו היו תקינים לחלוטין." (ראו: עמ' 9 בתמליל ש' 24-1).

     

52. ב"כ הנתבע הוסיף ושאל את ד"ר יטיב אם הוא יכול להצביע על מקרה אחד שטיפל בו בזמן ההתמחות או השנים בהן עבד בבית חולים, בו הורה על חיבור תינוק מיד למוניטור, לאור חשד לאסימטריה בחדרי הלב שהתגלתה בסריקת מערכות, וכך השיב המומחה: " אני אענה לך בטח, היו הרבה מקרים כאלה, אני עבדתי בשיבא, עשיתי קרוב ל-10 שנים תורנויות גם בפגייה וגם בטיפול נמרץ ילדים, שזה הרבה זמן, הייתי רופא בכיר שם אז אני מכיר את ה... את כל הנהלים. היתרון של שיבא כנראה על בתי חולים פריפריאליים שקרדיולוג יותר זמין, אקו לב עוברים ועושים לכל עובר, לכל עובר קטן, לכל עובר עם חשד למשהו לבבי ברמה היומיומית, ולא יומיים 3 אחרי, ואולי זה יתרון של בית חולים גדול במרכז, אולי, אני לא שופט אותם על הזה, אבל בוודאי מחברים למוניטור מיד אחרי הלידה כל תינוק שיש לו חשד למשהו קרדיאלי אפילו קטן. מוניטור זה דבר, זה ציוד שכיח, יש עשרות תינוקות בכל רגע נתון מחוברים למוניטור, זה ציוד שכיח."

    ובהמשך:

    "ש: גם אם היה אקו לב תקין (הערה של הח"מ: הכוונה לאקו לב עוברי)?

    ת: אם יש אסימטריה של חדרי הלב, כן.

    ש: על אף קיום ...

    ת: כן, בגלל שזאת לא בדיקה מספיק מדויקת." (ראו: עמ' 12 בתמליל הדיון ש' 37-22).

     

53. ד"ר יטיב נתבקש על ידי ב"כ הנתבע להתייחס לחוות דעתו של פרופ' וויס ולאפשרויות השונות שלדעתו היוו את הסיבה להתדרדרות מצב המנוח ופטירתו. וכך השיב ד"ר יטיב:

     

    "יש פה אפילו רשימה, אני שוב נעזר בחוות דעת של אמיתי [עמיתי] שנתן פה רשימה של בעיות שכיחות שעושות בדיוק, מכוון לשאלתך ועברתי אחד-אחד וציינתי לי פה מה סביר ומה לא סביר, במקרה הנוכחי כי לא הכל סביר, לקחת מהטקסט או ממאמר רשימה של גורמים למוות בתינוקות בגיל יומיים 3 בימים הראשונים לחייהם זה קל מאוד, אבל מה רלוונטי לנו זה מה שחשוב פה, אז בוא נעבור אחד-אחד. הגורם, כתוב מתוך אני קורא מתוך חוות הדעת של פרופסור וייס [וויס], "הגורם השכיח והמסוכן אלח דם על רקע תהליך זיהומי, נמדד לילד 6 פעמים חום כולל שעתיים לפני, לא היה לו חום, אין תהליך זיהומי, אפשר לשכוח מזה", "תשניק בזמן האכלה", האירוע לא קרה בזמן האכלה, בעיות, אני לא אעבור על כולם, בעיות כלייתיות, בעיות פרכוסיות מולדות זה דברים.. אם היו הפרעות בכליה היו מוציאים את זה בסקירת מערכות, תהליך במערכת העיכול, נק זה בכלל קורה בפגים, שלשול דמי לא היה שלשול דמי, הוא לא פג, בקיצור שום דבר, הפרעות מטבוליות ... מולדות נדירות, לא, אין. הוא אפילו כזה רמז אולי ההורים קרובי משפחה, ...".

     

    ובהמשך:

    "ש: רמות אשלגן גבוהות מאוד היו?

    ....

    ת: באמת באמת, זה היה מחלת לב ברורה, אפילו בדוח הפטירה כתוב suspected carotid disease ע"י אותם רופאים של הבית חולים, כתוב דיסריטמיות, זה לא אריתמטי, דיסריטמיות הפרעות בקצב הלב שקרו, כתוב... בסדר וcardiac arrest, בסוף כולנו מתים מcardiac arrest, זה הגורל המשותף לכולנו.

    ש: רמת אשלגן גבוהה מאוד הייתה?

    ת: אחרי שעה שהצליחו לחבר וריד ואחרי העיסויים והלחיצות שעשו על הילד, אני מתפלא שזה היה רק 8, זה לא קשור בכלל להפרעה

    ש: אבל זה היה גבוה מאוד?

    ת: בזמן לא רלוונטי ללקיחה

    ש: זה היה יכול לגרום להידרדרות?

    ת: היה הוא היה ...

    ....

    ת: תן לענות, אשלגן 8 קורה

    ....

    ת: רמת אשלגן גבוהה היא תוצאה של החייאה ארוכה וממושכת, אם היה לנו אשלגן לפני, לפני או בתחילת הדרך לא הצליחו, הם כתבו לא הצלחנו להשיג אקסס ורידי, לא הצלחנו, וכשהצליחו כבר הכניסו אולי מרכזי בשלב שהחייאה מאוד ממושכת והרבה תרופות החייאה וכל ה... וידוע שגם תפקודי הכליה היו גבוהים שמעיד על Aprerenal azotemia, אני לא אכנס להגדרות המודינמיות, זה תהליך שקורה בהחייאות ממושכות והוא תוצאתי ולא סיבתי.".

    ....

    ש: נניח שהייתה נעשית בדיקת דם לפני, לפני השעה 21:00, לפני שהחלה התדרדרות מצבו, והיו מגלים

    ת: היפותטי.

    ....

    ש: ... האם רמת אשלגן גבוהה, שאלה רפואית בהיותך מומחה, האם רמת אשלגן גבוהה אצל עובר או תינוק, כבר יילוד בעצם יכולה לגרום להידרדרות המצב של העובר? של היילוד?

    ת: תקשיב, אני אגיד לך את זה ב... זה לא רק אצל עובר, כל בן אנוש שיש לנו רמת אשלגן בדם שנשמרת בצורה מאוזנת, אם אתה מזריק למישהו אשלגן ומעלה לו את רמה מאיזושהי סיבה הוא יעשה הפרעת קצב לב בוודאות, ברמה מסוימת, VT-VF, שזה ההפרעות קטלניות למוות. זה גם לצורך העניין זה גם דרך שקטה שמשתמשים בה בכוחות הביטחון לפעמים בשביל לעשות דברים עלומים.

    ש: וידוע שרמות אשלגן גבוהות יכולות לגרום גם להפרעת קצב נכון?

    ת: רמות אשלגן גבוהות מאוד עשויות לגרום להפרעות קצב.

    ....

    ש: אוקיי. עכשיו אני אולי... תזכיר, אולי זה יהיה מיותר לשאול אותך על על הרשומה הסיעודית, אבל אנחנו מסכימים, כלומר אתה מסכים שמצבו של היילוד היה חיוני מאוד עד רגע ההידרדרות?

    ת: כן.

    ש: וכך גם הרישומים הסעודיים של האחות הצביע?

    ת: מסכים לחלוטין.

    ש: הוא גם עד אותה שעה של התדרדרות לא היה לו כחלון, לא היה לנו קושי באכילה או בנשימה, מסכים? כי אין בכל אופן, אין עדות לכזה.

    ת: מסכים לחלוטין. הפעם הראשונה שמתארים כחלון היה באירוע עצמו ותואר פעמיים חיוור וכחלחל, ורק בשביל להסביר לקהל פה מי שלא רופא, עוברים בשלב הרחמי שלהם יש להם צינורית שנקראת דוקטוס שמעבירה דם בין הצד הימני לצד השמאלי בצד המחומצן לצד הלא מחומצן, אחרי הלידה בין 24 ל-48 שעות היא נסגרת בכולנו, לילדים עם מום לב הסגירה הפתאומית שלו היא זו שגורמת להם לקריסה בגיל יומיים 3, וזה מה שקרה פה.

    ש: עכשיו אתה.. אתה גם ציינת בצדק רב בחוות הדעת שלך שפעולות החייאה שנעשו היו מתבקשות ונכונות מאוד וללא דופי?

    ת: ללא דופי.

    ש: עכשיו תגיד לי בבקשה, אנחנו מסכימים שהיילוד נפטר ביום השני לחייו?

    ת: שלישי.

    ש: נכון, ביום השני.

    ת: כן כי זה בלילה, כן.

    ש: עכשיו, ואנחנו מסכימים שעד השעה 21:00 של למחרת את הלידה מצבו היה תקין לגמרי?

    ת: נכון.

    ש: ואתה מסכים איתי גם שההתדרדרות במצבו אירע כשהתינוק היה עם האמא?

    ת: נכון.

    ....

    ש: ... עכשיו תגיד לי בבקשה, נניח לרגע שהעובר, שהילוד היה מחובר למוניטור כפי שאתה מציין, כפי שאתה ממליץ, סביר להניח, אתה מסכים איתי שסביר להניח שעד לשעת ההתדרדרות מצבו כנראה היה תקין לחלוטין?

    ת: קשה לי להניח את זה, אבל גם אם אני מחבר אותו למוניטור אני מצפה שתוך 24 שעות כבר יעבור הקרדיולוג, ישחרר אותו מהמוניטור, יעשה לו אקו, יגיד הלב תקין, ישחרר מהמוניטור, או ההפך, יגיד אוואו יש בעיה. לא צריך לחכות כל כך הרבה.

    ....

    ש: אתה יודע שלמחרת בצהריים הוא נבדק ע"י קרדיולוג ילדים?

    כב' השופטת: בואו נראה את המסמך של הקרדיולוג.

    עו"ד לביא: אני אשמח לראות גם אם הקרדיולוג עשה בדיקת אקו לב לתינוק, שזה גם שאלה חשובה.

    ש: (לא ברור- ממלמלים) אנחנו... בשביל לא לבזבז זמן

    עו"ד לביא: אם נמצא

    ש: אנחנו נמצא אותו, אני בטוח שראיתי כזה דבר.

    ת: אני לא ראיתי..". (ראו: עמ' 10 ש' 39-17 עד עמ' 15 בתמליל – כאשר ההדגשות הן שלי נ.ע הח"מ ואינן במקור).

     

54. יובהר, כי המנוח לא נבדק על ידי קרדיולוג, אלא לאחר התדרדרות מצבו, וחרף טענות הנתבע, התברר בסופו של יום שלא הייתה בדיקת קרדיולוג לפני שלב ההתדרדרות (ראו: עמ' 17 בתמליל ש' 36-25).

     

55. עוד בסוגיית הקשר הסיבתי, כך מסר ד"ר יטיב בחקירתו:

     

    "ש: עכשיו תגיד לי בבקשה, תגיד לי, נניח שהיה מחובר למוניטור כפי שאתה המלצת ובשעה 21:00 היום למחרת המוניטור מצביע על הפרעה כלשהי, מה, מה היו עושים הרופאים? החייאה נכון?

    ת: אני אומר תלוי איזה הפרעת קצב היו רואים במוניטור, יכול להיות... מאוד תלוי באיזו הפרעת קצב מדובר.

    ש: כן

    ת: יש סוגים שונים של הפרעות קצב, חלקם הטיפול הוא (לא ברור) חשמלי, חלקם תרופתי, חלקם החייאה.

    ש: נניח שבהנחה, בהנחה שמדובר בבעיות ממקור קרדיאלי כפי שאתה מנסה לשכנע את בית המשפט, האם אז הטיפול המתבקש הוא החייאה?

    ...

    ת: תלוי מה הייתי רואה במוניטור, זה היפותטי מדי, זה מאוד תלוי מה הייתי רואה במוניטור, לא היה מוניטור אז אי אפשר

    ש: אבל בהנחה, אני אומר בהנחה אם זה ממקור

    ת: אז עניתי לך, בהנחה תלוי איזה סוג הפרעת קצב הייתי רואה, הייתי יכול לראות SVT הייתי נותן לו אדנוזין, הייתי יכול לראות, אני אגיד לך שמות, VT מעמיס לידוקאין, VF מיד שוק חשמלי, קו ישר כמו ... כמו שבדרך כלל קורה אצל ילדים עיסוי, הנשמה, תרופות, ברור הייתי עושה החייאה בהתאם לפרוטוקול.

    כב' השופטת: ז"א לפני ההחייאה הם יכלו לגלות

    ת: לפני הגיע לקו ישר

    כב' השופטת: (מדברים ביחד) כמה צעדים.

    ת: לתפוס את זה בזמן.

    ...

    ת: זאת הסיבה ששמים מוניטור בשביל לאתר בזמן הפרעות קצב ראשוני עוד לפי שמתפתחות

    ש: אבל לא היה

    ת: להפרעות קצב כלליות.

    ...

    ש: כן. אתה ניסית להבליט במידה רבה בחוות דעתך את הממצא אקוגני.

    ת: לא, לא במיוחד, לא במיוחד, יותר את האסימטריה אמרתי האקוגני אפילו

    ש: אסימטריה ואקוגני.

    ת: השילוב של שניהם, בדיוק.

    ש: השאלה, שילוב של שניהם, השאלה האם מדובר לדעתך בממצא בעל משמעות כלשהי או מדובר בווריאנט נורמלי בהריון רגיל?

    ת: השאלה היא לא שאלה, יש כאן עובדות, זה לא ממצא נורמלי לחלוטין ולא וריאנט נורמלי של כלום, זה אבנורמלי וצריך לבדוק אותו. אני מודה שמוקד אקוגני בלבד ב-70, 70 עד 78, 70-78%.

    ש: האם

    ת: נעלם מעצמו.

    ש: האם אתה מכיר בית חולים כלשהו במדינת ישראל או בעולם המייחס צורך בניטור יילוד לו אובחן במהלך ההריון EIF ? כלומר הממצא האקוגני.

    ת: אני רוצה

    ש: ולו מקרה אחד?

    ת: ממצא אקוגני בלבד לא. אף בית חולים, אני מסכים איתך, אף בית חולים.

    כב' השופטת: כן, גם בתחילת החקירה המומחה אמר את זה.

    ש: האם אתה מכיר קו מנחה כלשהו של אגודה רפואית או מדעית בישראל או בעולם המחייב ניטור של יילוד במצבו של המנוח, של המנוח ובפרט לאחר שמקיים את רשומה מוסדית המצביע על אקו לב תקין?

    ת: קודם כל אין רשומה מוסדית כזאת, יש רק דיווח בעל פה, ודבר שני אם הממצאים שנמצאים חובה לנטר את היילוד עד לביצוע אקו לב רגיל על היילוד עצמו.

    ש: אתה מסכים איתי שאין כל משמעות לממצא האקוגני שנכתב כ... שצוין חשד לגבי קיומו בסקירת המערכות הראשונה ושקיומו נשלל באקו לב?

    ת: משמעותו נמוכה מלכתחילה זה נכון, אני מסכים, נמוכה אבל לא אין... אין משמעות, יש לו משמעות נמוכה.

    ש: האם אתה מסכים איתי שיילוד שאין לו ממצא אקוגני, שנשלל למעשה בסקירה השנייה כמו במקרה הזה, באקו לב שנעשה, הסיכוי או הסברה שתהיה לו בעיה לבבית היא כמעט אפסית?

    ת: 32%.

    עו"ד לביא: אתה מדבר הנמצא אקוגני בלבד?

    ת: מדעי 32%.

    כב' השופטת: הוא מדבר על ממצא אקוגני בלבד, הוא מתעלם מהאסימטריה

    ת: אי אפשר להתעלם מזה, זה היה.

    ש: אסימטריה שנשללה בבדיקת אקו לב בקהילה שם נעשה מעקב הריון?

    ת: ועדיין ועדיין אני עונה, ועדיין על פי המאמר שצירף פרופסור וייס הסנסטיביטי של הבדיקה הזאת באוברול שלה אם אתה עושה את הכי טוב שיש היא 68%, ז"א עדיין 32% מהמומים בדרך כלל אלו במחיצות הלב לא מתגלים וכאן זה מה שהיה." (ראו: עמ' 17-15 בתמליל הדיון).

     

    סיכום שאלת החבות:

     

56. לאור הדיון לעיל, אני מעדיפה את חוות דעתו ש ד"ר יטיב על חוות דעתו של ד"ר וויס, והנני קובעת, לפי מאזן ההסתברויות, כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממום לבבי שניתן היה לזהותו בנקל לאחר לידתו וניתן היה להציל את חיי היילוד המנוח לפני התדרדרות מצבו ולפני הגעתו למצב שחייב החייאה, שסיכויי שרידותו בעקבותיה היו נמוכים ממש.

     

57. בהערת אגב אציין, כי הצדדים לא הפנו לנייר עמדה כלשהו מטעם משרד הבריאות בנוגע לסוגייה הנדונה. ערכתי חיפוש בעצמי ולא מצאתי נייר עמדה או הנחיה כלשהי בהקשר הנדון. סבורני, כי מן הראוי כי משרד הבריאות ייתן את דעתו בנושא, ולוּ למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד.

     

    שאלת הנזק:

     

58. אובדן השתכרות בשנים האבודות: לאור ההלכה הפסוקה בעניינם של קטינים [ראו: ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (נבו, 16.4.2006) (להלן: פרשת פינץ)], אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך של 999,924 ₪, היינו, 30% מהסכום המתקבל על יסוד הנתונים שלהלן: שכר ממוצע במשק למשך תקופת העבודה עם היוון לפי 3% והיוון כפול לפי מועד תחילת ההפסד (מגיל 18 אלמלא פטירת המנוח). הסכום הנ"ל משקלל בחובו את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, לרבות הפסדי פנסיה ולכן אין להוסיף על כך הפסדי פנסיה (ר' פסקה 11 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין בעניין פינץ). עוד אציין, כי שיעור זה משקלל בתוכו גם את ההפסד בגין אובדן קצבת הזיקנה [ראו:רע"א 1698/17פלוני נ' פלוני ואח',(נבו, 23.3.2017)]. עוד יובהר, בית המשפט מתחשב בשכר הממוצע במשק נכון ליום מתן פסק הדין ועל פי שכרם של כלל השכירים במשק ולא על פי השכר הממוצע לעובדים ישראלים בלבד [ראו: ע"א 267/12דוידנקו נ. הפול המאגר הישראלי לביטוח רכב,(פורסם בנבו, פסקאות 8-6 (2.7.2012)].השכר הממוצע כאמור עומד כיום על סך של 13,283 ₪.

     

59. הוצאות קבורה: דרישת התובעים סבירה היא והנתבע אף לא חלק עליה. על כן, אני פוסקת לתובעים בראש נזק זה סך של 10,000 ₪.

     

60. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים: התובעים עתרו לפסיקת פיצוי בסך של 650,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיי המנוח; פיצוי בסך של 85,000 ₪ בגין כאבו וסבלו של המנוח עד פטירתו וסך של 650,000 ₪ בגין כאבם וסבלם של ההורים עצמם. הנתבע טען, כי היה והתביעה תתקבל, יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים על סך של 500,000 ₪.

     

    בהתחשב בגיל המנוח במועד פטירתו; תקופת החיים האורכה שאבדה לו; דרישת התובעים עצמם (שהוגבלה לסך של 650,000 ₪) וכן בהתחשב בכאבו וסבלו עד פטירתו, שהיה קצר מאוד, אני פוסקת בראש נזק זה סך של 680,000 ₪ [ראו: ת"א (מחוזי מרכז) 14697-04-20 עזבון המנוחה הקטינה פלונית ז"ל נ' טיפול רפואי מידי (טר"ם) בע"מ, (נבו, 20.11.2023)].

     

61. כאב וסבל להורים עצמם: דין טענת התובעים להידחות. בהקשר זה ראו דבריו של כב' השופט י. גריל, ס. נשא (כתוארו אז) בת"א (מחוזי חי') 1233-06 עזבון המנוחה הקטינה בכור אינה ז"ל נ' המרכז הרפואי העמק, (נבו, 11.5.2009):  

     

    "גם אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרם להם (במובחן מן הנזק הלא ממוני שנגרם לתינוקת).

    מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעים (עמ' 14 של הסיכומים) שהתובעים מס' 2 ומס' 3 הם בגדר "נפגעים משניים" והם לא הציבו כל תשתית ראייתית להוכחת קיום הקריטריונים כנדרש לגבי "נפגעים משניים" לפירע"א 444/87 אלסוחה נגד עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מ"ד(3) 397.

    יתר על כן: פסק הדין שבעניןלבנה לוי נגד המרכז הרפואי שערי צדק(ע"א 754/05מיום 5.6.07) דן במקרה שבו העובר נפטר ברחם אמו, במובחן מן המקרה שבפנינו בו נפטרה התינוקת כחמש שעות לאחר לידתה.

    המשנה לנשיאה, כב' השופט א. ריבלין (שאליו הצטרף כב' השופט ס. ג'ובראן), ביטא את דעת הרוב, והבהיר, שם, בפיסקה 33, שאלמלא ההכרה בזכאותם של שני בני הזוג לפיצוי, במקרה בו נפטר עובר טרם לידתו עקב התרשלות, הרי בהעדר זכות תביעה של העובר היה

    נותר הנזק שנגרם ללא סעד בצידו, וזאת במובחן ממקרה בו נפטר תינוק אשר נולד חי, ואזי חלים כללי האחריות והפיצוי הרגילים (ואלה אכן נסיבות המקרה שבפנינו).".

     

    ערעור שהוגש על פסק הדין הנ"ל נדחה [ראו: ע"א 5358/09 עזבון המנוחה קטינה בכור בת אינה ז"ל נ' מרכז רפואי העמק, (נבו, 15.6.2011)].

     

    הנסיבות שנדונו בפסיקה אליה הפנה בא כוח התובעים [ת"א (מחוזי ת"א-יפו) 1037/93 לאה דיין ןאח' נ' קופת-חולים הכללית אח', (בו, 9.12.1998) (להלן: פרשת דיין)] שונות מהנסיבות דנן. אמנם, בפרשת דיין נפסקו סכומים גבוהים בגין כאב וסבל להורים, אך זאת לנוכח הוכחת טענתם כי מעשה ההתרשלות הרפואית גרם לגדיעת האפשרות לתובעת שם, האם, להרות וללדת ילד משלה ולאובדן הזכות לבני הזוג להיות הורים באופן טבעי ולילד משלהם.

     

    גם בתביעה נשוא ת.א 7046/01 עזבון המנוח כחלון ז"ל נ' מדינת ישראל, (נבו, 28.5.2007) (להלן: פרשת כחלון) נפסקו להורים פיצויים בגין ראשי נזק שונים, לרבות כאב וסבל בסכום בלתי מבוטל, אך זאת לאור טענתם לנכות צמיתה שנותרה להם עקב מעשה ההתרשלות שהביא לפטירת בנם. בפרשה זו חשוב להוסיף ולציים עוד, כי היילוד נפטר תוך כדי הלידה. לכן הוכרה האם כנפגעת עיקרית מן הרשלנות הרפואית, שהרי זו בוצעה בה, בעת הלידה.

     

    בע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' יעל פינטו, (נבו, 2.9.2002) נקבע כי: "נושא נוסף טעון תיקון: בית המשפט המחוזי קבע כי להוריה של יעל מגיע פיצוי בגין עוגמת נפש וצער מתמשכים, וזאת בשל נכותה. בית המשפט סבר כי הסייגים שנקבעוברע"א‎444/87 אלסוחה נ' דהאן, פ"ד(‎3) 397, על הזכאות המוענקת לנפגעי המשנה, אינם חלים, אלא במקרה שבו נגרם הנזק בתאונת דרכים. כיוון שכך, ואף בלא שהוכח דבר קיומה של נכות נפשית מהותית, פסק לכל אחד מן ההורים סכום של ‎150,000ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם להם. פסיקה זו יסודה בטעות (ההדגשה אינה במקור). הסייגים שנקבעו בהלכת אלסוחה חלים גם על נפגעי משנה שתביעתם מוגשת במסגרתפקודת הנזיקין(נוסח חדש), ומשלא הוכח כי נתקיימו, במקרה זה, התנאים המזכים נפגעי משנה אלה, בפיצוי, לא היה מקום לפסוק להם פיצוי זה. לפיכך, ייגרע מפסק הדין החיוב בו נתחייבו המערערים בראש נזק זה".

     

    לאור כל האמור לעיל, אני דוחה טענת התובעים 2 ו- 3 לזכאותם לקבל פיצוי בגין כאבם וסבלם עקב פטירת בנם המנוח.

     

62. סך הפיצוי = 1,690,000 ₪ נטו (סכום עגול).

     

    לסיכום

     

63. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים בסך של 1,690,000 ש"ח בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 23,799 ₪ בגין הוצאות משפט (הוצאות המומחה מטעם התובע, הוצאות גישור,ואגרת פתיחה).

     

64. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצדמה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    זכות ערעור לפי הדין.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים עם העתק למשרד הבריאות.

     

     

    ניתן היום, א' תמוז תשפ"ד, 07 יולי 2024, בהעדר הצדדים.