פלוני נ' דרכים בניה ופיתוח (ש.א.צ.) בע"מ ואח'

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. התביעה שלפני עניינה טענות התובע, יליד 1949, לנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה ביום 26.3.19.

2. במועדים הרלבנטים לתביעה התובע עבד אצל התבעת 1, דרכים (א.ק) בנייה ותשתיות בע"מ (להלן – הנתבעת), כנהג משאית של מיכלית מים.

3. הנתבעת 2, איילון חברה לביטוח בע"מ, היא מבטחת הנתבעת (להלן – המבטחת).

4. נטען כי התובע במסגרת עבודתו נדרש למלא מים במיכלית מפתח המצוי בחלקה העליון, כאשר למשאית אין סולם מובנה או אמצעי אחיזה, ועת עלה התובע לגג המשאית, החליק מגובה של 3 מטרים לקרקע ונפצע (להלן – התאונה).

5. הצדדים נחלקו בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת גובה הנזק.

6. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לתובע נקבעה נכות בשיעור 53.39%, ובתוספת שליש תקנה 15 הועמדה הנכות על שיעור של 72% במעוגל (כעולה מתע"צ המל"ל).

7. בכתב התביעה מייחס התובע לנתבעת רשלנות, בין היתר, בכך שלא דריכה את התובע כיאות על מנת לבצע את עבודתו; הנהיגה שיטת עבודה לקויה, מסוכנת ולא בטיחותית; לא סיפקה לתובע ציוד מגן; לא דאגה לבטיחות התובע במקום העבודה; לא מילאה כיאות את תפקידה כמעסיק סביר וזהיר, ולא דאגה לשלומם ובטיחותם של העובדים; לא הזהירה את התובע מפני סיכונים; נהגה בחוסר זהירות ו/או בחוסר אכפתיות; לא נהגה כמעסיק זהיר וסביר היה נוהג בנסיבות העניין; לא פיקחה כיאות על עבודתו של התובע; לא עשתה דבר למניעת התאונה; הפרה חובות חקוקות.

8. לתמיכה בטענותיו, התובע הגיש חוות דעת בתחום הבטיחות ערוכה על ידי אינג' אריק יודלא, לפיה, התובע לא היה מאובטח מפני נפילה, לא הודרך בסיכונים ובדרכי התמודדות רלוונטים לעבודה בגובה; על המשאית לא הותקן סולם לטיפוס וסביבת העבודה על מיכל לא צוידה באמצעי כלשהו שיכול היה לייצב את התובע ולמנוע את נפילתו; התובע תיאר כיצד בניגוד להתנהלות שגרתית שבה מולא המיכל באמצעות פתח מילוי תחתון הרי שבפרויקט הוא נדרש למלא את מיכל המים באמצעות זרוע מילוי עילי – "גמל"; התובע לא הודרך בענייני בטיחות הרלוונטים לעבודתו, לעלייה על משאית והמיכל ועוד יותר לגבי ביצוע עבודה בגובה; על המשאית לא הותקן שילוט אזהרה מפני טיפוס, אלא לאחר התאונה; התובע ביצע עבודתו בהתאם לנדרש, נחשף לסיכון חמור של נפילה מראש, והסיכון התממש במועד האירוע; תנאי העבודה מגלים הפרת חובה חוקית ותקנות בטיחות בעבודה; לא נעשתה התאמת המשאית ומיכל המים לאמור בהוראה של מינהל הבטיחות ובריאות תעסוקתית "עבודה בגובה מעל למיכליות המיועדות להובלה" משנת 2008. מומחה התובע טען כי מהמפורט לעיל עולה רשלנותו של המעביד גם לגבי אחריותו לתנאים בטיחותיים לקויים העומדים בבסיס התאונה בה נפגע התובע.

9. בכתב ההגנה מטעם הנתבעות נטען באשר לנסיבות התאונה, בן היתר, כי התובע לא נדרש למלא את מיכלית המים מחלקה העליון אלא מחלקה התחתון; התובע במשך שבועיים ביצע את אותה עבודה וביום בו אירעה התאונה החליט על דעת עצמו לשנות את שיטת העבודה ולטפס על מיכל המים ולכן נפגע; לא היה שום פגם או ליקוי מצד המעביד שבגינו אירעה התאונה והתאונה אירעה בשל רשלנות בלעדית של התובע.

10. הנתבעות צירפו חוות דעת נגדית בתחום הבטיחות ערוכה על ידי מר אמנון אשד. מר אשד טען במסגרת חוות דעתו כי מי שהורה לתובע למלא מים מה"גמל" – הברז העילי - היה גורם מצד אתר הפרוייקט ולא מטעם המעביד; כי אילו המעביד היה רואה את התובע מטפס על מיכל המשאית, היה מצווה לעצור מיד ולמלא את המיכל מחלקו התחתון ישירות מההידרנטים המפוזרים בשטח (נספח יג' למוצגי הנתבעות).

11. בעניין שיעור הנכות הרפואית, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנכות הרפואית של התובע תעמוד על שיעור של 40% לצמיתות.

12. בדיון ההוכחות נחקרו התובע, בתו, מומחה בטיחות מטעם התובע, מר לוי, עובד בנתבעת, מר ביטון, מנהל העבודה באתר, מומחה הנתבעות ומר לוטנברג, המנהל הישיר של התובע.

13. התובע טען בסיכומיו, כי טענת הנתבעת לפיה היה על התובע לחבר את פתח ההזנה של המים לפתח התחתון במיכלית, נשללה על ידי התובע והראיות שהובאו על ידו. התובע עבר הדרכות בעניינים כללים ולא בענייני בטיחות הקשורים למשימה שהוטלה על התובע. רק לאחר התאונה הוסף שילוט על גבי המיכלית אשר אוסר על טיפוס על המיכלית. עוד טען, כי מומחה בתחום הבטיחות מטעם התובע נחקר במסגרת חקירה נגדית וחיזק מספר נקודות ביחס לשאלת האחריות וחבותה של הנתבעת. והוסיף, כי חוות הדעת מטעם הנתבעת, אינה מתייחסת כלל לטענות שהועלו במסגרת חוות דעת הבטיחות מטעם התובע, ומטילה אשם לקרות התאונה על הקבלן הראשי באתר, מה שמהווה הרחבת חזית. עוד הוסיף, כי בחקירת המומחה עלה כי מומחה הנתבעת לא בדק את המיכלית, לא עיין בתחקיר האירוע וכל חוות הדעת נסמכת על שיחה בינו לבין מר לוטנברג. עוד טען, כי ראוי להטיל רשלנות תורמת רק במקום בו התובע נטל סיכון בלתי מחושב וממשי כתוצאה מהחלטתו החופשית ואותו סיכון גרם לנזק, שאינו מתקיים במקרה דנן.

14. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי הנתבעת ביצעה עבודות הקשורות בבניית הנמל החדש באשדוד, כקבלנית משנה באתר, וכי הקבלן הראשי היה חברה בשם PMEC. אולם התובע בחר למקד תביעתו רק כנגד מעבידתו. לאחר שמיעת הראיות לא ניתן למצוא פגם בהתנהלות הנתבעת והסתבר כי התאונה אירעה אך ורק בשל פעולה פזיזה שביצע התובע, מבלי שנדרש לכך.

15. נטען כי התובע הועסק אצל הנתבעת כנהג במשך 25 שנים, ובמסגרת תפקידו באתר נשוא התביעה היה צריך למלא את המיכלית במים ומיד לאחר המילוי לנסוע לשטח העבודה המרוחק מספר ק"מ מנקודת מילוי המים ולהרטיב באמצעות המים את המצעים שהוכנו במקום על ידי הפועלים. התובע הכיר את המיכלית שהיתה בעלת שני פתחים – אחת בגג המיכלית והשניה בחלקה התחתון. התובע מילא את המיכלית מלמטה בפתח התחתון, זולת פעם אחת בלבד, במהלכה התרחשה התאונה.

16. נטען כי במהלך העדויות התברר כי מי שהפנה את התובע למלא את המיכלית בנקודה הספציפית היה מנהל עבודה מטעם הקבלן הראשי PMEC. עוד התברר כי הפתח העליון פתוח תמיד ואין צורך לעלות על המיכלית. הנתבעות התייחסו לעדות המומחה בתחום הבטיחות מטעמן שטען כי היה צורך לעלות על גג המיכלית להשחלת שרוול לפתח המיכלית, וטענו כי המומחה מטעמן כשל בהבנת מבנה המיכלית ורוחב הפתח העליון והמומחה אישר כי למעשה לא ראה את המיכלית והפנו בעניין זה לעדותו המפורטת של מר לוטנברג.

17. הנתבעות טענו כי מר לוטנברג העיד כי במשך 38 שנות עבודתו לא ראה מישהו עולה על המיכלית כדי למלא אותה והוסיף כי ראה את התובע מבצע את פעולת המילוי מהפתח העליון עשרות פעמים, מבלי שאיש עמד על המיכלית. טענת התובע כי עובד מולדובי היה מטפס על המיכלית לא הוכחה. עוד טענו, כי לא היה ניתן לצפות שעובד עם ניסיון של 25 שנה אשר מילא מספר פעמים ביום את המיכלית מבלי לטפס עליה, יחליט דווקא באותו יום לעשות מעשה פזיז של טיפוס על מיכלית חסרת סולם.

18. עוד טענו, כי עדות המומחה בתחום הבטיחות מטעם התובע היתה כללית ונגועה בעובדות שגויות. לאור האמור, טענו כי יש לקבוע כי לא היתה לנתבעות כל אפשרות לצפות את התרחשות התאונה והאחריות הבלעדית להתרחשותה רובצת על התובע. ככל שיתברר שהקבלן הראשי הפנה את התובע למילוי המיכלית בנקודת הגמל מפתח עילי בלבד, הרי שאין להטיל חבות על הנתבעת ואין לתובע אלא להלין על עצמו שבחר לא לתבוע את הקבלן הראשי.

     

    תמצית הראיות – דיון והכרעה

19. לאחר שעניינתי בטענות הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם, אני סבור כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעות תוך הטלת אשם תורם על התובע בשיעור של 10%.

20. בתצהיר התובע פורטו נסיבות התאונה כדלקמן -

    "3. בתאריך 26.3.19, התבקשתי לחבר מיכל של מיכלית על גג המשאית. המשאית בה נהגתי לא יוצרה לשם מטרה זו, אין בה סולם מובנה, או אמצעי אחיזה, ולכן נאלצתי לעלות למעלה, בלי שהמיכל המים היה מעוגן בצורה כלשהי, החלקתי ונפלתי מגג המשאית (כ-3 מטרים), ונפגעתי.

    4. באי כוחי הסבירו לי כי הנתבעת טוענת שהיה עלי לחבר את הזנת המים בפתח תחתון, ללא צורך בטיפוס לגג. לא היו דברים מעולם! הוראות העבודה ניתנו לי ע"י מנהל עבודה באתר, פנחס ביטון. לרוב היו מביאים עובדים זרים שיעלו במקומי, אולם במקרה הספציפי בו נפגעתי פנחס הורה לי באופן מפורש וישיר למלא לבד את המיכל מהפתח העליון. אבקש לציין כי גם סדרן העבודה דוד לוטנברג ידע כי אני ממלא את המיכל בגובה וכל העובדים באתר."

21. התובע נחקר על תצהירו. התובע אישר בחקירתו כי הוא עובד בחברה 25 שנים בתפקיד נהג משאית של מילוי מים (פרוטוקול מיום 27.6.23 עמ' 18). התובע אישר כי ניתן למלא את המיכלית מלמטה ומלמעלה (שם בעמ' 19). התובע אישר כי במשך כל שנות עבודתו מילא מלמטה ורק ביום האירוע מילא מלמעלה (שם בעמ' 19).

22. התובע נשאל מדוע ביום התאונה מילא מלמעלה ועל כך השיב כי לא ראה ברז למטה ומילא איפה שאמרו לו מלמעלה (שם בעמ' 19). ובהמשך הוסיף, "באתר הזה, באתר העבודה. רק באתר הזה היה לי למלות מלמעלה." והוסיף "לא היה למטה איפה למלאות, רק למעלה כי נתנו לי הוראה למלאות מלמעלה. שבועיים המנהל עבודה נתן לי פועל שיעלה למעלה שהוא ימלא. פועל זר מולדבי, הוא היה עולה למעלה היה ממלא" והוסיף "מאותו מקום, מאותה נקודה. זה נקודה של מים זה נקרא גמל, ככה עולה, ואתה בא עם המשאית מלמטה למול הפתח, המולדבי עולה למעלה מכניס את הצינור ומלמטה יש פתיחה." (שם בעמ' 20).

23. התובע ציין כי ביקשו ממנו למלא מים ללילה הוא טיפס על מכסה המנוע ואז למעלה (שם בעמ' 20). והוסיף "עליתי, טיפסתי על הגלגל ולמעלה, והחזקתי וטיפסתי כמו שהמולדובי טיפס." (שם בעמ' 21) התובע ציין כי ביקש פועל ופיני אמר לו "אין לי, תמלא מים ללילה" (שם בעמ' 21). התובע מסר כי עבד באותו אתר במשך שבועיים, בתקופה זו הוא לא עלה אלא הפועל עד לקרות התאונה (שם בעמ' 21). וכשנשאל שוב השיב "חצי שעה קודם גם נגמר לי המים, צריך למלא מים ללילה, באתי לפיני המנהל עבודה, אמרתי לו 'אני צריך פועל רגיל' והוא אמר לי 'אין לי בשבילך פועל, תמלא לבד ללילה'. אז הלכתי למלאות מים ללילה, זה הכל. אני עליתי במקום המולדבי...והחלקתי." (שם בעמ' 23).

24. התובע הדגיש בחקירתו כי לא ניתן למלא מים איפה שרוצים אלא רק במקום שאומרים לו (שם בעמ' 24). התובע הוסיף כי סדרן העבודה לקח אותו לנקודת מים (שם בעמ' 32).

25. מר ביטון, מנהל העבודה ואחראי על הנהגים (שם בעמ' 39). מר ביטון אישר כי התובע עובד אמין, מקבל הוראות ומבצע (שם בעמ' 39). מר ביטון אישר כי הוא לקח את התובע לנקודת מים ושם היה אפשר למלא רק מלמעלה (שם בעמ' 41). והוסיף כי הוא לקח את התובע לנקודה שלקחו אותו קודם אליה, מדובר בנקודה עם מים מתוקים (שם בעמ' 42). מר ביטון ציין כי לא פועל ולא נהג אמורים לטפס למעלה על גג המיכלית (שם בעמ' 42) "עובדה ש... מילא 3 שבועות, חזר רוורס, זה מין גמל, יש פתח במשאית למעלה. הוא חוזר רוורס, הצינור נכנס לתוך המיכל והוא ממלא את עצמו. אבל רגע, במידה ואתה לא יכול, קרה משהו יש מנהל עבודה, יש כתובת." (שם בעמ' 42). מר ביטון נשאל מי העובד המולדבי שהוצמד לתובע והשיב "לא הוצמד לו שום פועל אני לא אסכן את הפועל שיעלה למעלה בלי רתמות..." (שם בעמ' 44). מר ביטון ציין כי לא אמר לתובע לעלות למעלה (שם בעמ' 53).

26. מומחה הבטיחות מטעם התובעת, אינג' אריק יודלא, נחקר אודות חוות דעתו בתחום הבטיחות. המומחה נשאל אודות חובת ההדרכה לעובד ותיק והשיב " ...אני אינני יודע במה התובע הודרך אבל מה שברור כי אין בפניי את נושא ההדרכה, אין בפניי וגם לא הוצגו גם במסמכי ההדרכה שקיבלתי רק אתמול לעיוני אין שם פירוט שהוא רלוונטי לנושא שבו הוא עבד אבל אפשר לומר בוא קודם כל באופן כללי שבכל תחום בתחום של העובדה יש בעיות בטיחותיות." (שם בעמ' 10). ובהמשך ציין "צריך לתת לו הנחיות מפורשות של איסור לעלות על המיכל, צריך לספק לו הציוד המתאים כדי שיוכל למלא את המים באופן שהוא אינו מתחייב לעלות על המיכל." (שם בעמ' 11). ובהמשך "כאשר, שוב מתוך נתוני התובע, כאשר מפנים אותו למלא מים במתקן ספציפי שהוא אותו גמל מפורסם ואין לו אמצעים אחרים למלא מים מתחתית, מן הקרקע והתובע רוצה לספק את רצון המעביד אז הוא עושה דברים שהם לא בטיחותיים ואם לא נתנו לו הוראות מפורטות שאומרות לא עשה ואל תעשה אז הוא עושה כדי למלא את המלאכה שלו. (שם בעמ' 11). ובהמשך "אי אפשר לנתק, ליצור מן המצב שאומרים לאדם עשה א' ובעצם נותנים לו את האמצעים לבצע את ת'. זה לא מתלכד אחד עם השני. שולחים את האדם אומרים לו תעשה כך ובסוף אין לו ציוד, אז מה הוא צריך לעשות? מה הוא צריך להבין? שההוראה אינה ישימה ואינה רלוונטית לתנאים." (שם בעמ' 13).

27. המומחה אישר כי המיכלית אינה מיועדת שיעלו עליה (שם בעמ' 13). כן אישר כי אחרי התאונה שמו שלט שאסור לעלות (שם בעמ' 14). כשנשאל "... אם שמו שלט שאסור לעלות כדי למלא אז האפשרות היחידה של למלא מים זה מלמטה." על כך השיב "האפשרות למלא מים היא בשני מקומות, היא נשארה קיימת. אפשר למלא מלמעלה באופן בלתי בטיחותי בעליל ואפשר למעלה מלמטה (כך במקור – ק.א) דרך פתח המילוי באופן שוב, בטיחותי כי עומדים על הקרקע." (שם בעמ' 14). לבסוף השיב המומחה "ההדרכה שהתובע היה צריך לקבל דנה באופן השימוש במיכלית לצורך השימוש בה להרטבת הסביבה שזה אומר כאשר המיכלית הזאת אינה בנויה לחלוטין כדי שיטפסו עליה והוא היה צריך לקבל הנחיות מפורטות ומפורשות שא' אוסרות עליו לבצע את הפעולה הזאת לעלות על המיכלית, ב' מחייבות אותו להשתמש אך ורק בפתח מילוי התחתון תוך שימוש באמצעים להבהיר איזה אמצעים יש וכיצד משתמשים בהם, מה לעשות כאשר אמצעים אינם קיימים או אינם תקינים, מי הם הגורמים שצריכים לפנות אליהם בנושא זה וכך ליצור איזושהי מסכת מלאה של כל העניין זה." (שם בעמ' 15 – 16).

28. מר לוטנברג, מנהל ציוד והובלה בנתבעת ומנהלו הישיר של התובע, טען בתצהירו כדלקמן-

    "6. אציין כי במיכלית המדוברת קיים פתח למילוי מים בגג המיכל, ופתח נוסף גם בחלק התחתון של המיכל, שם יש צינור שאותו ניתן לחבר למקור מים.

    7. אעיר כי השלט שניתן לראות בתמונה, על גבי המיכלית, בו נרשם שיש איסור לעלות על המיכל הושם בעקבות התאונה, שכן עד להתרחשותה איש לא העלה על דעתו כי מישהו יבחר בניגוד לכל הגיון לטפס על המיכלית כשיש פתח תחתון נגיש, ובמיוחד כשהמיכלית אינה מצויידת בסולם או כל אמצעי טיפוס אחר "המזמין" טיפוס עליה.

    8. ...היה עובד ותיק מאוד של דרכים, משנת 2005, והוא הכיר היטב את המיכלית והמבנה שלה. לעניין זה אבהיר שגם אם רוצים למלא מיכלית מלמעלה, קיימת אופציה למלא ללא כל צורך בטיפוס על המיכל.

    9. ביום האירוע נשלח ... על ידי מנהל העבודה של דרכים, פנחס ביטון, למלא את המיכלית בנקודת מילוי המים המרוחקת כחמש דקות נסיעה מהאתר.

    10. שיטת העבודה המקובלת לביצוע המשימה שהוטלה על ... היא חיבור הזנת המים בפתח התיקני במיכלית הנמצא בחלק התחתון ללא צורך בטיפוס על מיכלית המים.

    11. בדיעבד הסתבר לנו כי ... החליט להשתמש בפתח העליון ולטפס על המיכלית, למרות שאין מחלוקת שלא היתה כל סיבה לטפס עליה, ולא היה עליה בכלל סולם שעלול היה לגרום ל...לחשוב שצריך לטפס, והיה פתח תחתון שהיה אפשר להשתמש בו בנוחות ובבטחה.

    13. אציין כי בסמוך למקום בו מילא ... את המיכלית, היה ממוקם ארון כיבוי אש ובו צינור שבאמצעותו ניתן היה להזרים מים למיכלית מהפתח התחתון, ומיד לאחר קרות התאונה ואחרי ש... פונה לקבלת טיפול רפואי, אני הגעתי למקום ואכן מילאתי את המיכלית באמצעות הפתח התחתון."

29. מר לוטנברג נחקר על תצהירו. מר לוטנברג אישר כי לא בדק את נסיבות התאונה (שם בעמ' 55). מר לוטנברג מסר כי מומחה הנתבעות אשד הגיע אליו לפגישה והם שוחחו כשעה שעה ורבע "הוא שאל שאלות, עניתי לו"(שם בעמ' 56). מר לוטנברג נשאל אם הוא לא חקר את נסיבות האירוע כיצד השיב לשאלות, על כך השיב "הוא שאל אותי שאלות אחרות, לא על האירוע. איך בנויה המיכלית? מאיפה ממלאים מים? איך נוסעים? מה סידור העבודה?" (שם בעמ' 56). מר לוטנברג ציין כי על גג המשאית יש פתח מילוי פתוח (שם בעמ' 56) ומבחינת עבודה אין צורך לעלות למעלה "באופן תיאורטי בעבודה סטנדרטית לא עולים למעלה." (שם בעמ' 57). עוד הוסיף "... אנחנו בדרך כלל לא עובדים אם גמל (כך במקור – ק.א), שם זה היה מקרה חריג. גם גמל אתה לא צריך לעלות למיכל, פעם אחת אתה נכנס, מסמן איפה שאתה צריך לעמוד עם שני אבנים וכל פעם שאתה בא הפתח של הגמל יהיה מעל הפתח הרי זה לא משתנה לא המיכל ולא הגמל. אז פעם אחת ללמוד את הזה, להיכנס, לעמוד, לפתוח את הברז." (שם בעמ' 57). מר לוטנברג נשאל איך יכול להיות שהתובע טוען "שבועיים ממלאים את הפתח ככה מלמעלה, מעיד על זה בשבועה." על כך השיב "נכון" (שם בעמ' 58) והוסיף "באופן תיאורטי לא צריך לעלות למעלה. נהג מיומן נכנס ברוורס פעם אחת, רואה שהוא פותח את הברז למטה המים חודרים למיכל." (שם בעמ' 58). מר לוטנברג אישר כי בוצע תחקיר בטיחות אולם לא ידע לומר איפה התחקיר (שם בעמ' 65). מר לוטנברג התבקש לתאר מה זה גמל והשיב "צינור שעולה מנקודת מים תחתונה, גובה 5-6 מטר, זרוע ועם ברך קטנה." והוסיף "בקצה המתכת יש שרוול שהוא נכנס לתוך המיכל, שהוא בעצם באופן תיאורטי מיותר, באופן תיאורטי" ... השרוול עשוי מחומר גמיש (שם בעמ' 72).

30. בתצהיר תשובות לשאלון השיב מר לוטנברג ביחס לשיטת העבודה כדלקמן "שיטת העבודה המקובלת היא חיבור הזנת המים בפתח תיקני במיכלית הנמצא בחלק התחתון ללא צורך בטיפוס על מיכלית המים. אסביר כי במיכלית היו שני פתחים- בגג המיכלית קיים פתח למילוי מים וכך גם בחלק התחתון של המיכלית שם יש צינור שניתן לחבר למקור מים. התובע שימש כנהג החברה במשך שנים רבות והכיר את העבודה היטב." (ראה נספח 2 לראיות התובע, תשובה 11).

31. מר אשד, מומחה הבטיחות מטעם הנתבעות נחקר אודות חוות דעתו. המומחה השיב כי לא ראה שחזור מצולם של האירוע ולא ראה תחקיר שבוצע וכי לא תישאל גורמים בנתבעת חוץ מלוטנברג (שם בעמ' 73). המומחה אישר בחקירתו כי הצינור חייב להיות מוחדר ידנית מלמעלה, כן אישר כי הוא לא ראה את המיכלית אלא הבין זאת מהשיחות (שם בעמ' 73). כשנשאל אם רצו להשתמש במערכת העליונה חובה שמישהו יטפס למעלה על המשאית ויסדר את הצינור, השיב בחיוב (שם בעמ' 74). המומחה אישר כי מהניסיון שלו דבר כזה לא היה קורה אצלו הוא לא היה מאפשר לאף אחד לעלות למעלה (שם בעמ' 74). המומחה נשאל כמה זמן צריך לעמוד למעלה והשיב כי לא צריך להישאר, מכניסים את הצינור ויורדים, ברגע שהמים זולגים החוצה מפסיקים את הברז (שם בעמ' 74). מר אשד ציין בחקירתו כי האחריות חלה על מנהל העבודה של הפרויקט. והוסיף כי קיים הבדל בין המעסיק לבין מנהל העבודה (שם בעמ' 75).

     

32. ממכלול העדויות והראיות הנזכרות לעיל עולה התמונה הבאה: התובע נהג משאית וותיק ומוערך בנתבעת בעל ניסיון של 25 שנה. במסגרת ביצוע עבודות בניה בנמל החדש באשדוד, בהן הנתבעת היתה קבלן משנה, התובע נדרש למלא מים במיכלית, ששימשו להרטבת מצעים באתר הבניה. במשך כשבועיים התובע מילא את המים באותה נקודה אליה הופנה באתר על ידי מנהל העבודה באתר. המיכלית בנויה כך שיש אפשרות למלאה מפתח בחלקה התחתון ממקור מים תחתי, ובנוסף, יש אפשרות למלא את מיכל המשאית מפתח המצוי בחלקה העליון באמצעות ברז עילי. בנקודה אליה התובע נשלח למלא את המיכלית ישנו ברז עילי בלבד ולכן האפשרות למלא את המיכלית היתה רק מהפתח העליון. עובדה זו לא נסתרה מעדויות הנתבעת והתחזקה מעדות מנהל העבודה, ומעדות לוטנברג כי לאחר התאונה נדרש לקחת את המשאית לנקודה אחרת ששם מילוי המים נעשה מהחלק התחתון.

33. לצורך מילוי המים מהחלק העליון יתכנו מקרים בהן נדרש לעלות למיכל המשאית על מנת להשחיל את הצינור המחובר לברז העילי לתוך פתח המשאית. עניין זה עלה מעדות התובע, התחזק בעדות מומחה הנתבעת ומסביר את הסיבה בעטיה התובע עלה לגג המשאית.

34. בהינתן שמיכל המשאית לא מיועד לטיפוס, נעדר סולם או נקודות אחיזה יעודיות לצורך ביצוע עבודה זו, ולראיה כי לאחר התאונה הושמו שלטים על גבי המיכלית האוסרים טיפוס, אני קובע כי מדובר בשיטת עבודה לא בטיחותית אותה הונחה התובע לבצע, בין במפורש ובין במשתמע, לאור העובדה כי בנקודה זו בה מולאו המים ישנו ברז עילי בלבד, שיטה אותה היה על נציגי הנתבעת, כמעסיקי התובע, לדעת כי כך העבודה נעשית ולמנוע אותה, בין באתר במהלך ביצועה ובין במסגרת מתן הנחיות מפורשות האוסרות על ביצועה, טרם התאונה, ולא בדיעבד בשילוט לאחר התרחשותה.

35. עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות. בעוולת הרשלנות יש לבחון מספר שלבים: שלב ראשון, קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. שלב שני, הפרת חובת הזהירות. שלב שלישי, קיומו של נזק, והוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק הנטען לבין הפרת חובת הזהירות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 122 (1982) (להלן – הלכת ועקנין).

36. הלכה פסוקה כי מעביד חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובדיו במקום העבודה, נקבע כי על מעסיק לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים (ראה: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993); ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.2011). מלבד, מקרים בהם מדובר בסיכונים שאינם מטילים חובת זהירות קונקרטית (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)).

37. לאור האמור לעיל, הנתבעת הפרה את חובתה כמעסיקת התובע לספק לו סביבת עבודה בטוחה ולוודא ולפקח כי העבודה נעשית בצורה בטיחותית, ומכאן חבותה.

38. מהעדויות עלה כי בוצע תחקיר אירוע לאחר התאונה, אולם תחקיר זה לא הוצג, והנ"ל משמש לחובת הנתבעת.

39. כן יצויין כי התזה של הנתבעת כי העבודה נעשית כאשר מילוי המים מבוצע מהפתח התחתון של המיכלית הופרכה.

40. בהקשר זה מעדות מנהל העבודה באתר עלה כי מנהל הפרוייקט קבע את נקודת המילוי של המים מברז עילי, ובהתאם במשך מספר שבועות מילוי המיכלית נעשה ויכל להיעשות בנקודה זו רק מחלקה העליון.

41. אשם תורם – חרף אחריות הנתבעת לשיטת העבודה הלא בטיחותית שבוצעה והעדר פיקוח נדרש למניעתה, לאור נסיבות המקרה, אני סבור שיש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 10%, מאחר ומצופה מתובע, כעובד ותיק מנוסה ומוערך, לנקוט משנה זהירות ביחס לאופן ביצוע העבודה, בייחוד לאור טענתו כי עד ליום התאונה מי שעלה על גבי המיכלית היה פועל זר, וביודעו כי אין סולם על גבי המיכלית, ומשלא סופק לו לדרישתו עובד זר, מצופה כי יביא העניין לידיעת המעסיק ו/או יבקש נקודת מילוי חלופית למילוי המיכלית מהברז התחתי (ראו ע"א 4316/21 , 4470/21 דים אריזות ושינוע נ' פלוני, פסקה 6 (1.8.21)).

42. משהוכרעה סוגיית החבות, נותר אפוא לדון בשאלת הנזק.

     

    הנכות הרפואית והתפקודית

43. לעניין שיעור הנכות, התובע צירף חוות דעת בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. ד"ר ישראל וייס, מומחה בתחום האורתופדיה, קבע לתובע נכות בשיעור 30% בגין פגיעה קשה על כושר הפעילות לפי תקנה 35(1)(ד) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו – 1965 (להלן – תקנות המל"ל), ו- 10% בגין צלקת לפי תקנה 75(1)(ב) לתקנות המל"ל. ד"ר ארנון קרני, מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע לתובע נכות בשיעור 25% בגין ירידה קוגנטיבית לפי תקנה 32א(1)ג לתקנות המל"ל ו-10% בגין סחרחורת וסטיבולרי לפי תקנה 72(4)ב(1) לתקנות המל"ל. ד"ר ודים אהרנוביץ, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, קבע לתובע נכות בשיעור 20% בגין מצב נפשי לפי תקנה 34 ב' (3) לתקנות המל"ל.

44. מטעם הנתבעות צורפו חוות דעת נגדיות ביחס לשיעורי הנכות הרפואית. ד"ר חאזן פאדי, מומחה בתחום האורתופדיה, קבע לתובע נכות בשיעור 15% בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות הגב התחתון לפי תקנה 37(7) א-ב לתקנות המל"ל ו- 5% בגין שבר בחוליה D8 לפי תקנה 37(8) לתקנות המל"ל. ד"ר אוריאל איתן, מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגיה. פרופ' אברהם פלד, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, קבע כי לתובע לא נותרה נכות הפסיכיאטריה.

45. כאמור, בהסכמת הצדדים נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הועמדה בשיעור 40%.

46. הנכות התפקודית – הלכה פסוקה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, ולהתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית. ככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית.

47. בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792 [1995] (להלן: הלכת גירוגיסיאן), נפסק (בפסקה 8, עמ' 799) כי:

     

    "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

     

48. התובע התייחס בתצהירו להשפעת הנכות כדלקמן-

    "8. ממועד השחרור מהאשפוז, ועד היום למעשה חיי אינם חיים. אני ממשיך במעקב אורתופדי במסגרת קופת החולים ומרפאות החוץ של בית חולים שיבא, מבצע טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים, טיפולי הידרותרפיה וטיפולי רפואה משלימה.

    9. מאחר והחלו לי, לאחר התאונה, כאבי ראש בלתי פוסקים, וכן סחרחורות ואי יציבות בהליכה, הופניתי למעקב נוירולוג, והתחלתי בקבלת טיפול תרופתי."

    10. הרגשתי שעולמי חרב עלי, לא הצלחתי להירדם בלילות, וכשכבר הצלחתי לעצום עיניים סבלתי הסיוטים חוזרים ונשנים, ומצאתי עצמי מתעורר מכוסה זיעה קרה, ללא יכולת לשוב להירדם. קשיי ההסתגלות ממצבי החדש, והחרדות שהחלו לקונן בי הביאו אותי לקבל את ההמלצה של הרופאים המטפלים, ופניתי לקבל טיפול פסיכיאטרי משולב, גם בשיחות וביקורים רפואיים, וגם בקבלת טיפול תרופתי מותאם. הייתי העוגן של כל המשפחה, והפכתי למטרד כחפץ המונח בסלון שאפילו הנכדים אינם יכולים לשחק איתי."

49. מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי קודם לתאונה דנן היתה לו נכות בשיעור 59% (שם בעמ' 26) בשל תאונת התחשמלות משנת 1995. עניין מהותי זה לא עלה בתצהירו. התובע לא זכר לומר מה שיעור הנכויות שקיבל (שם בעמ' 27). התובע אישר כי אחרי התאונה דנן הוצא לפנסיה (שם בעמ' 28). התובע מסר כי הוא מקבל כסף רק מביטוח לאומי (שם בעמ' 28).

     

     

     

50. בתו של התובע, התייחסה בתצהירה למצב התובע כדלקמן-

    "6. השינוי במצבו של אבא היה חד ומיידי, אבא סבל כל הזמן מכאבים, התקשה לנשום ובקושי הצליח ללכת בכוחות עצמו לאורך החודשים הראשונים שלאחר התאונה.

    7. עם הזמן התחלנו בבית לשים לב לשינויים נוספים במצב של אבא, הוא התחיל לשכוח דברים, נהיה עצבני ומתוח מכל דבר, ומשהו באור שהיה בו כבה. לשמחתי הרבה הצלחנו לשכנע את אבא ללכת להיבדק על ידי רופאים התחום בריאות הנפש, ואבא התחיל ללכת לטיפולים נפשיים וקבלת טיפול תרופתי.

    8. למרות השיקום הארוך אותו אבא עבר, שיקום בו הוא ממשיך עד היום במעקבים רפואיים רציפים, וטיפול תרופתי קבוע, אבא כבר לא אותו אדם שגידל אותי והערצתי כל חיי, והיום הוא פשוט צל של עצמו. אני בעצמי מלווה את אבא לכל הטיפולים הרפואיים, משום שאינו רוצה ללכת לבד ומתעצבן בקלות, אני נוסעת מביתי לאסוף אותו, לוקחת אותו לבית החולים, נשארת איתו במהלך הבדיקות ומחזירה אותו הביתה.

    ...

    11. מצבו של אבא הבא לכך שאין לו סבלנות יותר לאמא, לילדים או הנכדים, הוא מתעצבן וצועק ללא סיבה נראית לעין, ואז בבת אחת פשוט נכבה ומתחיל לבכות ולהסתגר עם עצמו ומחשבותיו.

    12. הטיפול הפסיכיאטרי והתרופות שאבא מקבל עוזרים באופן חלקי בלבד, ואבא כל הזמן מתלונן על עייפות רבה, אי יכולת להירדם וקשיים בתפקוד."

51. בתו של התובע ציינה בחקירתה הנגדית כי התובע הוצא לגמלאות בעקבות מצבו ולא בשל רצונו לפרוש (שם בעמ' 33). כן נשאלה אודות נכות התובע ערב התאונה והשיבה כי התובע תפקד 100% מבחינה בריאותית, ספורטיבית "הוא היה בריא" (שם בעמ' 34) והוסיפה "...מבחינה קוסמטית, כריתת שתי אצבעות, הצלקות האינטנסיביות, מבחינה תפקוד הוא חזר לתפקוד מלא, עשה כל דבר.". והוסיפה כי התובע התחשמל אבל הצליח לחזור לתפקוד, לעבודה (שם בעמ' 34). עוד אמרה כי לא ציינה את עברו בתצהירה כי לא היה צורך. התובע תפקד ומאז עד התאונה הנוכחית עברו המון שנים (שם בעמ' 35).

52. התובע טען בסיכומיו, כי חייו השתנו מקצה לקצה והוא מצוי בטיפולים אינטנסיביים. מבחינה נפשית התובע מתקשה להירדם בלילות, סובל מסיוטים ומצוי במצב חרדתי בגינו זקוק לטיפולים פסיכיאטרים וטיפול תרופתי. התובע ציין כי לאור אופי נכויותיו יש לראות את הנכות התפקודית בשיעור גבוה מנכותו הרפואית ולהעמידה בשיעור של 100%.

53. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי 5% מתוך הנכות המוסכמת הינה נכות בגין צלקת שאינה תפקודית. עוד טענו, כי בשנת 1995 התובע עבר תאונת עבודה כאשר התחשמל, ובעקבותיה הוכר במוסד לביטוח לאומי כבעל נכות בשיעור 59%. התובע עבר 2 אירועים מוחיים בשנים 2004 ו-2005. התובע בעל עבר בתחום הפסיכיאטריה בעקבות פוסט טראומה כתוצאה משירותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים. התובע סבל מסכרת ובעל עבר עשיר בתחום כאבי הגב.

54. הלכה פסוקה היא כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פסקה 6 (11.1.2015)).

55. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנתונים הרלבנטים, לרבות גילו של התובע (74), עיסוקו (נהג משאית), השכלתו, והשפעת הנכות על תפקודו בסוג העבודה בו עוסק כך שהוא הוצא לגמלאות בעקבות התאונה ולא שב למעגל העבודה בשל נכותו, היקפה אופייה ומיקומה של הפגיעה, שיעור הנכות שנקבעה לתובע במל"ל, שיעור הנכות ערב התאונה בעקבות תאונת עבודה משנת 1995. בהקשר זה אציין כי לתובע אומנם נכות בשיעור 59% בגין תאונה משנת 1995 יחד עם זאת, במשך כ-20 שנה התובע עבד באותה עבודה וביצע את העבודה לשביעות רצונו של מעסיקו ללא מגבלה. מכאן, מצאתי כי הנכות התפקודית שנקבעה לתובע כתוצאה מהתאונה גבוהה מנכותו הרפואית ואני מעמידה על 72% (כפי שנקבע במל"ל).

     

    הנזק

    בסיס השכר וגיל פרישה

56. תלושי שכרו של התובע בחודשים שלפני התאונה הוגשו לבית המשפט, שכר ממוצע לחודש בשנת 2018 עמד על סך של 10,964 ש"ח (שכר ברוטו), שכר ממוצע לחודשים ינואר – מרץ 2019 עמד על סך של 10,308 ש"ח (שכר ברוטו) (נספח 9 למוצגי התובע).

57. התובע טען בסיכומיו, כי בסיס שכר התובע 11,000 ש"ח ומשוערך להיום 12,835 ש"ח.

58. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי ממוצע שכרו של התובע 10,319 ש"ח ומשוערך להיום 11,485 ש"ח.

59. לאור האמור, יועמד בסיס השכר על סך של 10,500 ₪ ומשוערך להיום 12,011 ש"ח.

60. עתה אדון בשאלת גיל הפרישה.

61. אין חולק כי במועד התאונה התובע היה בן 70 שכיר ולא התכוון לצאת לגמלאות.

62. העד לוי, היה ראש צוות וכיום עוזר מנהל עבודה ומפעיל כלים (שם בעמ' 36), העיד כי הוא בן 73 ועדיין עובד בחברה (שם בעמ' 36) לא נאמר לו דבר "הגיע תאריך הפרישה, לא דיברנו מילה.." (שם בעמ' 36). והוא מתכוון לעבוד ככל שהוא יכול גם עד גיל 80 (שם בעמ' 37). מר לוי השיב כי אין לו נכות (שם בעמק 37).

63. מר לוטנברג ציין בחקירתו לעניין גיל הפרישה, כי כל עוד הבן אדם עובד, חיובי וחיוני נותנים לו להמשיך לעבוד, אין מדיניות עד גיל 67 (שם בעמ' 71).

64. התובע טען בסיכומיו, כי התובע כיום בן 70 ויש להעריך כי היה ממשיך לעבוד עד גיל 80 לכל הפחות.

65. הנתבעות טענו כי גיל הפרישה של שכירים עומד על 67. במועד קרות התאונה התובע היה בן 70 ובשים לב למצבו הרפואי עם נכות בשיעור ניכר של 59% דין הטענה כי היה עובד עד גיל 80 לפחות מופרכת ותלושה מהמציאות. העובד הותיק בחברה, מר לוי בן 73 ולכן יש להניח כי התובע היה ממשיך לעבוד עד גיל 73 לכל היותר.

66. בנסיבות המקרה ולאור עברו הרפואי של התובע, ולאור עדויות עמיתיו לעבודה, אני סבור כי יש להעמיד את גיל הפרישה של התובע על גיל 74.

     

    הפסדי שכר בעבר

67. התאונה ארעה בחודש מרץ בשנת 2019.

68. התובע הצהיר כי נעדר ממקום עבודתו ממועד התאונה וביום 23.4.20 הוצא לגמלאות.

69. התובע צירף אישור מעסיק ממנו עולה כי בעקבות התאונה לא שב לעבודה ולאחר ניצול ימי מחלה וימי חופשה מועד הפרישה נקבע ליום 23.4.2020 (נספח 10 למוצגי התובע).

70. לתובע נקבעו נכויות זמניות במל"ל: 100% מ26.6.19- 31.8.19; 80% 1.9.19 – 3.10.19; 70% 1.11.19 - 31.12.19; 50% 1.1.20 – 30.4.20. (נספח יב למוצגי התובע)

71. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי עד ליום 23.4.20 התובע קיבל שכר מלא על חשבון ימי מחלה וחופשה. התובע לא טען לאפשרות של פדיון ימי מחלה ו/או חופשה. מכאן שיש לבצע חישוב הפסדי שכר לעבר מיום 23.4.20. עוד טענו, כי התובע החליט על דעת עצמו שאינו יכול לחזור לעבוד ולכן מעסיקיו נאלצו להוציאו לגמלה. הנתבעות הציעו פיצוי מיום 23.4.20 עד 18.6.22 (מועד בו הגיע לגיל 73) לפי 35% נכות.

72. מאחר שמדובר בנזק מיוחד, יש לפסוק לתובע פיצוי מיום 23.4.20 עד 18.6.2023. התובע אינו זכאי לפיצוי ממועד התאונה עד ליום 23.4.2020 בגין מימוש ימי מחלה וחופשה משלא הוכח פידיון ימי מחלה או חופשה.

    בעבור תקופה זו יש לפסוק לתובע בגין הפסדי העבר, פיצוי בסכום של 456,418 ש"ח (38 חודשים) בשערוך מאמצע התקופה, סכום גלובלי של 470,880 ₪ (במעוגל).

    בגין תקופה זו התובע זכאי להפסדי פנסיה בסכום של 58,860 ש"ח.

    אציין, משפיצוי התובע בגין העבר החל מיום 23.4.20 אין מקום לקיזוז דמי פגיעה.

     

    הפסדי השתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

     

73. משנקבע כי גיל הפרישה של התובע 74 אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.

     

    הוצאות רפואיות

74. התובע אישר בחקירתו כי כל ההוצאות הרפואיות שולמו על ידי הביטוח הלאומי (שם במע' 28) ואישר שלא היו הוצאות נוספות (שם בעמ' 29).

75. התובע צירף מספר קבלות בסכום של 4,667 ש"ח (נספח 11 למוצגי התובע).

76. מרבית טיפוליו והוצאותיו של התובע מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. בנוסף התובע זכאי להחזר מהמל"ל, שכן התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

77. בהתחשב בנכות שנקבעה, באסמכתאות שצורפו בגין הוצאות שהוצאו ובהוצאות שצפוי התובע להוציא, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות וכיוצא באלה), אני פוסק לתובע, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 15,000 ש"ח.

     

    עזרת הזולת

78. התובע השיב בחקירתו כי רק הוא ואשתו גרים בביתם בחולון (שם בעמ' 29).

79. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי התובע לא העסיק עזרה בעבר ולא מעסיק עזרה גם כיום. הימנעות העדת אשת התובע מקימה חזקה לחובתו.

80. התובע לא הביא ראיות לעזרה בשכר, אך בשים לב לשיעור הנכות התפקודית, למאפייני הנכות, לגילו של התובע ולמצבו המשפחתי, ולהתרשמותי מפגיעתו, ולעדות ביתו לליווי הנדרש לתובע במהלך שיקומו, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת ויזקק לעזרה אף בעתיד, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין שווי עזרה שניתן לו על ידי בני משפחה או שינתן לו בעתיד, למשך תוחלת חייו.

81. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 170,000 ₪.

     

    נזק בלתי ממוני – כאב וסבל

82. בשים לב לאופי הפגיעה ולשיעורי הנכויות, אני קובע לתובע פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום של 180,000 ₪.

     

    ניכויים

83. יש תגמולי מל"ל אותם יש לנכות.

84. חוות דעת אקטוארית לפי מועד היוון 1.5.2022, בגין תוספת קצבה חודשית לקצבת נפגעי עבודה בגין תאונה שנייה בשיעור 4,088 ש"ח – סך כל התגמולים 647,386 ש"ח (לא כולל דמי פגיעה) (נספח יא למוצגי הנתבעות).

     

    שכר טרחת עו"ד במל"ל

85. התובע עתר לקבלת שכר טרחה בגין ייצוג במל"ל בשיעור 17% בתוספת מע"מ.

86. הנתבעות מתנגדות וטענו כי בקשה זו נדחתה בפסיקה ובנוסף התובע לא הציג ראיה בדבר תשלום.

87. הפרשנות הנהוגה כיום של בית המשפט העליון לסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, הינה כי אין מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד נוסף בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי המנוכים מסך הפיצויים (ע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3)602). כן ראה ע"א 8326/12 כהן נ' עזבון המנוח טורוק [פורסם בנבו] (29.4.13), שם בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה דומה, וכאמור שם: "איני רואה מקום לפסיקת הוצאות בגין הליכי הגירושין שניהלה המערערת ולו בשל ריחוק הנזק, כמו גם אין מקום לפסיקת שכר טרחת עורך דין בגין הליכי המל"ל". ועוד ראה בעניין ת.א. (ת"א) 40876-06-15 הוף ואח' נ' אבן זהר ואח' [פורסם בנבו, 19.4.20]. מכאן, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת ב"כ התובע ברכיב זה.

     

    סיכום נזקי התובע

סוף דבר

• הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 157,880 ש"ח בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

  זכות ערעור כחוק.

  ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ד, 27 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.