מזרחי ואח' נ' נאות מזרחי בע"מ

רקע וטענות הצדדים 

1. לפני תביעה לפיצוי לפי סעיף 5א' לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, בגין איחור במסירת דירה בפרויקט סיטי טאור ברח' דגניה 2 בחולון (להלן: "הדירה"), שרכשו התובעים מהנתבעת.

2. בין הצדדים נכרת הסכם מכר מיום 17.5.15 (נספח א' לתצהיר התובעים, להלן: "ההסכם") ומועד המסירה שנקבע בו הוא 31.12.16.

3. התובעים טענו כי הדירה נמסרה בפועל רק ביום 26.5.17, ואילו המחסן נמסר ביום 13.7.17. התובעים אמדו בכתב התביעה את דמי השכירות החודשיים של הדירה על סך של 15,000 ₪ ואת שווי השכירות של המחסן על סך של 2,000 ₪.

4. הנתבעת התגוננה ולא חלקה על המועדים, אך טענה כי מסירת הדירה התעכבה נוכח עיכובים הקשורים בתובעים שסירבו לבוא לקבלה, מפאת חיסרון כיס לגיוס יתרת התשלום, ועל רקע עיכוב באספקת המטבח שהיה באחריותם. אישור האכלוס של הדירה (טופס 4) ניתן ביום 21.2.17, וזאת בתקופת ה"גרייס" שמאפשר החוק (נספח ג' לתצהיר הנתבעת).

5. מטעם התובעים הוגש תצהירם, ותצהיר מר חיים לוי, שכן בבנין, אשר נמשך לאחר שלא יכול היה להתייצב לדיון. כמו כן, הוגשה חוות דעת השמאית גב' פרי אבני.

   מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מנהלה, מר רוני מזרחי, תצהיר גב' מירי טרבלסי ממחלקת דיירים בנתבעת, ואף חוות דעת השמאי מר עופר נוי.

6. משנחקרו העדים והשמאים, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם, ניתן פסק הדין.

   הפלוגתאות

7. הפלוגתאות בין הצדדים הן כדלקמן:

   • האחריות לעיכוב במסירת הדירה (עיכוב באספקת המטבח ואיחור בביצוע תשלומים);

   • שווי דמי השכירות של הדירה.

     דיון והכרעה

     האחריות לעיכוב במסירת הדירה

8. הנתבעת טענה כי בסעיף 3 להסכם נקבע כי מסירת הדירה תהא בכפוף למילוי כל התחייבויות הקונה ובפרט תשלום התמורה. עוד נקבע שכל עיכוב שיגרם במהלך הבניה כתוצאה מביצוע שינויים ותוספות בדירה, יאריך אף הוא בהתאם את המועד הקבוע למסירת הדירה.

   אבחן ראשית את טענות הנתבעת בנוגע לאי אספקת המטבח, ולאחר מכן בהתייחס לאיחור בתשלום.

   עיכוב באספקת המטבח

9. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי בניית הדירה הסתיימה בחודש יוני 2016. לקראת סיום בניית הפרויקט, התובעים התבקשו לספק מטבח בהתאם להתחייבותם בהסכם, אך התמהמהו באופן שגרם לעיכוב בקבלת אישור האיכלוס (טופס 4).

   לא מצאתי התייחסות לנושא בסיכומי הנתבעת, ודי בכך כדי לקבוע כי הנתבעת זנחה את קו ההגנה האמור. ואולם, משהצדדים התייחסו לנושא בהרחבה בדיון ויש לו השלכה על מצב הדירה במועד המסירה החוזי, אתייחס לכך בקצרה.

10. התובעים כפרו בטענת הנתבעת בדבר המועד הנטען לסיום בניית הדירה. הדירה אמורה היתה להמסר ברמת מעטפת בלבד, ולקראת מועד המסירה החוזי ונוכח מצב הדירה, התובעים הבינו כי לא תהיה מוכנה בזמן. התובע הפנה בחקירתו (בעמ' 23 לפרוטוקול, ש' 23-26 ועמ' 24, ש' 1-3) לכך שבדירה נותר פיגום אשר שימש את הנתבעת לביצוע עבודות בדירה, וכי אישור אכלוס הדירה התקבל רק ביום 21.2.17.

    גב' טרבלסי גרסה בתצהירה כי הבהירה לתובע שהפיגום יפורק מיד עם ביצוע גמר החשבון. גם מנהל הנתבעת גרס בעדותו (בעמ' 30, ש' 16-19) כי מדובר בפיגום שהסרתו היא ענין של מה בכך.

11. טענת הנתבעת אודות עיכוב במסירה נוכח אי אספקת המטבח נתמכה במכתב מיום 8.11.16 (נספח ב'3 לתצהיר הנתבעת), שנטען שנשלח לתובעים, כמו גם לדיירים נוספים אשר נדרשו להשלים את אספקת המטבח. התובעים הכחישו את קבלת המכתב וממילא לא הוצג כל אישור על משלוחו. מדובר במכתב כללי (תבנית), שעל אף שמציין בכתב יד את התובעים כנמענים, ספק אם התייחס ספציפית לתובעים. קדמו למכתב זה מכתבים כלליים מיום 17.4.16 ומיום 21.7.16, שככל הנראה נשלחו לדיירים בהתייחס למטבחים שהזמינו (נספחים ב'1 ו- ב'2 לתצהיר הנתבעת).

12. אף אם נגרם עיכוב באספקת המטבח שבאשמת התובעים, הרי שטענות הנתבעת בנושא נטענו בעלמא, ולא נתמכו בשום תיעוד ממשי כגון יומני עבודה או ניתוח לוח הזמנים של הפרויקט מפי מומחה לנושא, או לכל הפחות מפי מי ממנהלי העבודה (שאושר בחקירת מנהל הנתבעת בעמ' 32, ש' 19-22, כי עדיין עובדים אצל הנתבעת, אך היא נמנעה מלזמנם לעדות). כך גם לא הופניתי למועד קונקרטי שבו נדרשו התובעים לספק את המטבח ולא עמדו בו.

    לפיכך, לא הוכח כי ככל שהיה איחור באספקת המטבח (ואין בידי לקבוע זאת), הרי שהוא זה שגרם לעיכוב בקבלת אישור האכלוס. משכך, דין הטענה להידחות.

    אי הסדרת גמר החשבון ועיכוב בתשלומים

13. הנתבעת מיקדה את עיקר הגנתה בטענה כי התובעים לא הגיעו לבצע גמר חשבון לדירה במועד בו התקבל טופס 4 (ביום 21.2.17), אלא רק ביום 3.5.17. החשבון נפרע בסופו של דבר ביום 25.5.17, ובכך עיכבו את מסירת הדירה.

    הנתבעת טענה כי משהתשלום האחרון שולם באיחור של חצי שנה, ובמועד בו התקבל אישור האכלוס עמדה יתרת החוב בסך של כ- 900,000 ₪, אשר שולמה בשני תשלומים בחודש מאי 2017 (לוח התשלומים צורף כנספח ד' לתצהיר הנתבעת), הרי שהאחריות לאיחור מוטלת על התובעים.

14. ב"כ התובעים טענה בסיכומיה כי משלא ננקטה כנגד התובעים שום סנקציה בגין אי הסדרת התשלום האחרון במועד החוזי, הרי שניתן ללמוד כי הם לא הפרו את ההסכם, והעיכוב בתשלום נבע אך מאי יכולתה של הנתבעת למסור את הדירה במועד.

15. התובע הבהיר בעדותו (בעמ' 21, ש' 4-7), כי לא היתה לו כל בעיית תזרים מזומנים מאחר ומדובר בכספי משכנתה אותם יכול היה למשוך בכל עת שיחפוץ. משכך לא היתה כל סיבה מצידו לאיחור בתשלום (ופרט זה אושר אף על ידי גב' טרבלסי בעדותה בעמ' 29, ש' 8-11). לגרסתו, העיכוב נבע אך מהעובדה כי הדירה לא היתה מוכנה עד למועד מסירתה בפועל.

16. גב' טרבלסי, טענה בתצהירה כי משהפרויקט קיבל טופס 4 ביום 21.2.17, היא פנתה טלפונית לדיירים והזמינה אותם לגמר חשבון.

    יצוין כי לא קיים בידי הנתבעת מסמך בכתב המתייחס להזמנת הדיירים לקבלת החזקה, וטענות הנתבעת נסמכות על טענות בעל פה אודות הזמנת הדיירים ואי שיתוף פעולה מצידם.

    בסעיף 3(ב) להסכם, צוין כי הקונה חייב לקבל את המסירה לידו, ואם לא יעשה כן בתוך 7 ימים ממועד קבלת הזמנת המוכר שתשלח אליו בדואר רשום, יחשב כאילו בוצעה מסירה.

    אמנם מצאתי את גב' טרבלסי אמינה עליי, אך בהיעדר מסמך בכתב כנדרש בהסכם, הרי שדין הקבלן כמי שלא פנה אל הדייר, וזאת מאחר ויש להעמיד את הקונה על העובדה כי כל עיכוב שהוא גורר עלול לפטור את הקבלן מתשלום פיצוי.

    אין בטענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי התובעים היו מודעים למצב הדירה בזמנים הרלוונטיים (מביקורם באתר, מחבריהם שרכשו דירה ומהודעות שקיבלו על הזמנת מוני חשמל וכו'), כדי לפטור מהחובה האמורה. בהיעדר הזמנה פורמלית כנדרש בהסכם, עשוי הדייר לסבור כי הזמן בידו והוא יכול לבחור את העיתוי לתשלום וזאת בהסכמה עם הקבלן, שממילא לא סיים את הבניה.

    כך גם אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי בתקופה המודרנית אבד הקלח על מכתבים בדואר רשום. טענה זו תמוהה בהינתן שהנתבעת היא שקבעה את ההוראה בהסכם המכר שנוסח על ידה (ולא במסגרת נספח השינויים שגובש עם התובעים).

    משאלו תנאי ההסכם בין הצדדים, וידו של הקבלן על העליונה בניסוחו, הרי שאם מבקש הקבלן לפטור את עצמו מחבות בגין איחור במסירה, עליו לפעול בדווקנות בהתאם להסכם.

17. חשוב מכך, אילו היתה הדירה מוכנה וכל העיכוב נגרם כתוצאה מהתנהלות התובעים שסרבו לשלם את התשלום האחרון, חזקה על הנתבעת שהיתה פועלת על פי הוראות סעיף 3(ב) להסכם ושולחת אליהם מכתב בדואר רשום ובו הזמנה פורמלית לקבל את החזקה או אף התראה מפני תוצאות מחדלם. אי משלוח המכתב בדואר רשום (ובעצם שום מכתב אחר ובו הזמנה פורמלית), מלמד כי ככל שהיתה התמהמהות מצד התובעים, הרי היא שירתה את הנתבעת שלא היתה ערוכה למסור את הדירה בשלב ההוא.

    ניתן למצוא חיזוק לכך בעדות גב' טרבלסי (בעמ' 26, ש'11), לפיה מדובר בחברה שניהלה 3-5 פרויקטים במקביל, ובדברי ב"כ הנתבעת שאישר (בעמ' 2, ש' 13 ובעמ' 7, ש' 11) ש"מדובר בפרויקט של 100 דירות היה אטרף של מסירות ולכן בנקודת הזמן הזאת כל הצוות היה עסוק במסירת הדירות".

18. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי יש לראות במכתב מיום 8.11.16 (נספח ב'3 לתצהיר הנתבעת) כהזמנה לקבל את הדירה. לשון המכתב מציינת כי : "אנו שמחים להודיעכם כי אנו לקראת סיום הבניה ואכלוס הבניין". היינו אין מדובר בהודעה על השלמת הבניה, שהרי לא מצופה מהדייר שיתעניין מידי יום האם הבניה הסתיימה והחל השלב הפורמלי של המסירה. ודוק, דווקא התובע גרס בתצהירו ובחקירתו (בעמ' 20, ש' 1-15) כי נהג להגיע לבנין מידי כמה ימים ו"נידנד" למנהלי העבודה בנושא.

19. משהופנתה הנתבעת לכך שטופס 4 התקבל ביום 21.2.17, כך שממילא לא יכולה היתה למסור את הדירה במועד החוזי (31.12.16), טען ב"כ הנתבעת בדיון ובסיכומיו כי בהתאם לתקנות המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (הוכחה בדבר השלמת בנייתה של דירה), תשל"ז-1976 בנוסח התקף במועד הרלוונטי, אישור מאת מהנדס רשום בדבר השלמת בניתה של דירה, ישמש הוכחה לסעיפים 2א' לחוק, וזה היה ברשות הנתבעת במועד מוקדם יותר. ואולם, הוראה זו מתייחסת להחלפת הערבויות בהתאם לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974, ואינה רלוונטית לענייננו (עת עסקינן באיחור במסירה המוסדר בחיקוק אחר).

    והעיקר, בסעיף 3(א) להסכם (כפי שתוקן בסעיף 11 לנספח השינויים), הותנתה מסירת הדירה בקבלת טופס 4. כך שההסכם בין הצדדים חייב קבלת טופס אכלוס כתנאי ראשוני למסירה (כמו גם השלמת הבניה).

20. עוד יצוין כי סעיף 5 להסכם קובע כי מיום העמדת הדירה לרשות הקונה, הוא שישא בתשלומים השוטפים החלים על מחזיק בדירה. מנהל הנתבעת לא יכול היה להסביר בחקירתו (בעמ' 31, ש' 32 ועד עמ' 32, ש' 8), מדוע לא חויבו התובעים בדמי הניהול בהתאם (וראו נספח ד' לתצהיר הנתבעת).

21. משכך, לא מצאתי שהעובדה שלא בוצע גמר חשבון במועד החוזי המקורי (המתוכנן) או במועד בו התקבל טופס 4, כדי להוות הגורם לעיכוב במסירת הדירה.

    עתה אבחן את טענת הנתבעת לדחיית מועד המסירה נוכח עיכובים בביצוע תשלומים קודמים.

22. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התובעים איחרו בביצוע תשלומים בגין רכישת הדירה, החל מתחילת ההסכם ופירט בסיכומיו אודות היקף האיחורים. ואולם, לא היה בידו להפנות להוראות ההסכם הדוחות את מועד המסירה בהתאם למשך האיחורים בתשלומים. גב' טרבלסי העידה (בעמ' 27, ש' 25-28 ובעמ' 28, ש' 5-6), כי חייבה ריבית בגין האיחורים למעט בגין איחור בתשלום האחרון שנקבע כתנאי למסירת החזקה.

    סבורני כי משחויבו התובעים בגין ריבית או הצמדה על איחורים אלו ובהיעדר כל תניה נוספת בהסכם, הרי שזהו הסעד המוסכם לריפוי האיחורים.

    עוד נטען כי הפרת מועדי התשלום מהווה הפרה יסודית של ההסכם אשר הקנתה לנתבעת זכות ביטול וקבלת הפיצוי המוסכם. אך הנתבעת לא פעלה לביטול ההסכם, אלא לקבלת יתרת התמורה ומסירת הדירה. משכך, אין בטענה כדי לפטור את הנתבעת מתוצאות האיחור.

23. בסיכומי הנתבעת נטען כי החיוב בתשלום הוא חיוב שלוב לפי סעיף 43 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ולחילופין הוא חיוב מקביל לפי סעיף 23 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, ואי התשלום במועד דחה את מועד המסירה בהיקף האיחור בתשלום. ב"כ הנתבעת מנה בסיכומיו איחור מצטבר של 8 חודשים (לשיטתו), וטען שהנתבעת זכאית לאיחור מקביל במסירה.

    בסיכומי התשובה טענה ב"כ התובעים כי אכן החיוב לשלם את התשלום האחרון שלוב בחיוב למסור את הדירה, ולכן התשלום הוסדר רק כשהתובעים נקראו לבצע גמר חשבון לקראת מסירת הדירה. הדבר אף מקבל חיזוק בעדותה של גב' טרבלסי (בעמ' 27, ש' 25-28) אשר התייחסה לחיובי הריבית בגין האיחורים:

    "חייבתי אותו על הריבית על האיחורים. על התשלום האחרון לא חייבתי איתו. אני לא מסרתי לו את הדירה הוא לא שילם לי אז למה שאני אחייב אותו. האחור נבע משנינו אני לא מסרתי לו את הדירה והוא לא שילם לי. לא רציתי להפיל עליו, אבל הבוס שלי כעס שלא חייבתי אותו בריבית".

    עמדת התובעים מקובלת עליי. בנוסף ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, ספק אם יש בחיקוקים האמורים כדי לפטור את הנתבעת מהאיחור שהרי הפיצוי בגין איחור במסירה מוסדר בחוק המכר (דירות) הקובע הסדר ספציפי שלא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הקונה (סעיף 7א'). הצדדים לא קבעו אחרת בהסכם ביניהם ובהיעדר נקיטת צעדים מצד המוכר לביטול ההסכם מחמת האיחור והסתפקות בחיוב בריבית, הרי שזהו הסעד שנקבע בין הצדדים לריפוי האיחור בתשלום.

    אי נקיטת הליכים אחרים מעידה גם על הלך הרוח בין הצדדים ולפיה האיחור בתשלום אפשרי וכרוך בתשלום ריבית בלבד, ואין בו להשפיע על מועד המסירה. הדבר תואם את העובדה שהנתבעת אף לא שלחה לתובעים בזמן אמת מכתב כלשהו, ואף לא מכתב התראה בהתייחס לאיחורים בתשלום או לאפשרות בדבר ביטול ההסכם.

24. ולבסוף, התובע ציין בתצהירו כי נציגת הנתבעת הציעה להם פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין האיחור במסירה. בחקירתה (בעמ' 27, ש' 19-23), גב' טרבלסי אישרה כי היתה נכונה להציע לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ ו/או להפחית לו את כל הריביות שנצברו. התובע לא הסכים לכך ולכן שילם את יתרת התשלום (לרבות הריביות שנצברו על איחורים בתשלומים קודמים) והגיש את התביעה דנן. סבורני, שניתן ללמוד מנכונות הנתבעת לשלם פיצוי בגין האיחור, כאינדיקציה לכך שבזמן אמת, גם הנתבעת הודתה שהיה איחור המצוי באחריותה.

25. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי שאיחורים בתשלומים פטרו את הנתבעת מאחריותה למסירת הדירה במועד המוסכם.

    דמי השכירות הראויים לדירה

26. התובעים אמדו בתביעתם את דמי השכירות החודשית של הדירה בסך של 15,000 ₪ ואת דמי השימוש של המחסן בסך של 2,000 ₪. התביעה נסמכה על השמאות של גב' פרי אבני שהבהירה כי מדובר בדירת דופלקס בת 7 חדרים בקומות 23-24 בבנין ובמחסן (נספח ח' לתצהיר התובעים).

27. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר עופר נוי שהעריך את דמי השכירות של הדירה בסך של 8,300 ₪ לחודש.

28. מחקירת גב' אבני, שמאית התובעים, עלה כי היא נסמכה על מחירי הביקוש מאתר יד 2 ולא על מחירי הסגירה של העסקאות. בנסיבות אלו, יש להפחית כ- 2.5% מהערכתה.

    נטען בסיכומי הנתבעת כי מדובר בדירת יוקרה ולכן ההפחתה הכללית אינה תקפה, שכן המחיר נקבע באופן סובייקטיבי.

    עוד הופניתי בסיכומי הנתבעת לכך שהדירה נבדקה לאחר שבוצעו בה שיפורים (בהיקפים ניכרים), בעוד המכר התייחס לדירה ברמת מעטפת (ללא מטבח וכו'). לכן ובהתייחס למפרט הטכני הבסיסי שעליו הושתת ההסכם, יש להפחית מהערכותיה סך נוסף שנע בין 10-15%.

    הופניתי בחקירתה לכך ששטח הדירה בהסכם המכר הוא 216 מ"ר ולא 240 מ"ר כפי שחושב, ונחזה כי הדבר מצדיק הפחתה מהערכה גם את הפער היחסי בשיעור של- 10%.

    בנוסף, הופניתי לחישוב שהתייחס לשטח הדירה והתעלם מהשוליות הפוחתת. עוד נטען שגב' אבני ולקחה בחשבון תשואה בשיעור חריג מהמקובל (2%), וכי השמאות מתייחסת למחירי חודש אוקטובר 2017 בעוד האיחור מתייחס למחצית הראשונה של שנת 2017.

    משכך, טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי יש להפחית כ- 50% מהערכת השמאית אבני.

29. מחקירת שמאי הנתבעת, מר נוי, עלה כי הוא נסמך על נתוני נדלן מאתר BMBY, והתייחס לדירות 5 חדרים בגודל של 120 מ"ר. השמאי הפנה לכך שהדירה אינה דירת פנטהאוס על היתרונות הנגזרים מכך (כגון פרטיות וכו'), אלא דומה יותר לדירת גג בעלת מרפסת גדולה ולכן סבר שיש מקום להשוותה לדירות גדולות בסביבה ולהוסיף מקדם בגין השטח.

    בחקירתו עלה כי התייחס גם לנכסים ישנים ולא רק לדירות חדשות, אם כי הציג 21 עסקאות.

    לא מצאתי בחוות דעתו התייחסות למקדם הגובה של הדירה, שכן הקומה הממוצעת של הדירות שהציג היא קומה 6 בעוד הדירה דנן היא בקומות 23-24.

30. ב"כ התובעים ביקשה ללמוד בסיכומיה את המחיר למ"ר מהפיצוי שנפסק לדיירים אחרים בבנין (בת"ק 67602-11-17). לכן לשיטתה שווי השכירות של הדירה עומד על 13,680 ₪, בצירוף תוספת עבור הקומה הגבוהה. משהדברים לא הוצגו בפני השמאים שנחקרו, ספק אם ניתן להיעזר בכך (גם נוכח כלל העלות השולית הפוחתת עם הגדלת השטח).

31. מהשוואת חוות הדעת הצדדים, מצאתי להעדיף את עמדתה של גב' אבני, אולם יש להפחית מהערכתה שיעור של 2.5% בגין שימוש במחירי הביקוש ולא מחירי הסגירה של העסקאות, 12.5% בגין המפרט הטכני הבסיסי, 10% בגין הפרש השטחים, ו- 250 ₪ לחודש בהתחשב בכלל השוליות הפוחתת, התשואה והתאמת המחירים לחציון הראשון של שנת 2017.

    משכך, מצאתי להעמיד את שווי השכירות החודשי של הדירה במועדים הרלוונטיים על 11,000 ₪.

32. חרף העובדה שהוגשו שמאויות, לא הובאה אינדיקציה נפרדת לשווי דמי השימוש של המחסן, וממילא נחזה שהוא כלול בשווי השכירות לדירה בתקופת האיחור של הדירה (וראו חקירת שמאית התובעים בנושא בעמ' 14, ש' 21-27). בנסיבות אלו, לא מצאתי לפסוק פיצוי נפרד.

    שיעור הפיצוי המגיע בגין איחור במסירה

33. כאמור, מועד המסירה החוזי של הדירה הוא 31.12.16, והדירה נמסרה בפועל ביום 26.5.17. על כן, מדובר באיחור של 4 חודשים ו- 26 ימים מתוך 31 (ימי חודש מאי), ובסך הכל 4.838 חודשים.

34. בהתאם לכך, יחושב פיצוי בגין 4.838 חודשי איחור, במכפלת 11,000 ₪ דמי שכירות לחודש ובמכפלת 1.5 מקדם פיצוי, ובסך כולל של 79,827 ₪.

35. לא נתבע שערוך הסכום ממועד היווצרות העילה, אלא ממועד הגשת התביעה, ועל כן, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה בלבד.

    סוף דבר

36. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 79,827 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.18 ועד מועד התשלום בפועל.

37. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאותיהם בגין האגרות, עלות הכנת חוות הדעת, ושכר העדים. ניתן להגיש פסיקתה עם אסמכתאות.

38. כמו כן, תישא הנתבעת בסך של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

    בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון כי נחזה שלא היה מקום למצות את מלוא הבירור הראייתי, לרבות זימון שני השמאים.

     

     

    המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים

     

     

     

    ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ב, 26 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.