לפניי בקשה דחופה למתן סעד זמני שהגישו המבקשים. במסגרת בקשתם עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה למשיבות כדלקמן:
א.לחתום על הבקשה להיתר בניה בתיק מס' 23-1085 לביצוע פרויקט עבודות חיזוק ובניה (להלן: "הבקשה להיתר בניה") בבית משותף המצוי ברח' אוסישקין 90 תל אביב הידוע כחלקה 468 בגוש 6212 (להלן : "הבית המשותף").
ב.לחילופין, להורות למיופת הכוח של המשיבות עוה"ד צפורה בליצר לחתום בשם המשיבות מכח יפוי הכוח המצוי בידיה על הבקשה להיתר בניה.
ג.לחלופין חילופין, למנות את ב"כ המבקשים כבעל תפקיד, כונס נכסים לשם מימוש חתימה בשמן ובמקומן של המשיבות על הבקשה להיתר בניה.
ד.לחייב את המשיבות בתשלום הוצאות ושכ"ט עוה"ד בצירוף מע"מ.
כבר בפתח ההחלטה אציין כי התביעה העיקרית והבקשה לסעד זמני, מושא החלטה זו הוגשו כנגד המשיבות 1 ו-2. עם זאת ביום 8.12.24 הגישו המבקשים והמשיבה 2, הודעה על הסכם פשרה ולפיו זו חתמה על הבקשה להיתר בניה, וכי הם מבקשים ליתן תוקף של פסק דין להסכמתם, לפיה התביעה העיקרית והבקשה לסעד זמני כנגד המשיבה/ הנתבעת 2, תמחק ללא צו להוצאות. בו ביום ניתן על ידי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (ראה בקשה מס' 5).
משכך המשיבה / הנתבעת היחידה בהליך הינה המשיבה 1 הגב' ירדן חנה סטרוצובסקי. לאור האמור, מובהר כי במסגרת ההחלטה, אדרש אך לטענות המבקשים בבקשה ובכתב התביעה, המופנות כנגד המשיבה 1.
הצדדים, התביעה והבקשה לסעד זמני
1.המבקשים 2-3 הנם בעלי זכויות בעלות ומתגוררים בדירות מגורים המצויות בבית המשותף ברח' אוסישקין 90 תל אביב הידוע כגוש 6212 חלקה 468 (להלן : "הבית המשותף") והנם גם מי שחתמו עם המשיבה 1 כמו גם עם כל יתר בעלי הדירות על הסכם לביצוע פרויקט בניה ושיפוץ הבית המשותף בהתאם להוראות תמ"א 38/1.
המבקש מס' 1 הנו יורש עיזבונה של הגב ג'נין אהרונוביץ ז"ל, שחתמה יחד עם המבקשים 2-3 על ההסכם והנו הבעלים של דירת מגורים הידועה כתת חלקה 8 בבית המשותף.
2. הגב' ירדן חנה סטרוצובסקי, המשיבה מס' 1 (להלן : "המשיבה" או "הנתבעת") הנה בעלת זכויות הבעלות בדירה הידועה כתת חלקה 3 בבית המשותף והנה מי שחתמה עם התובעים על הסכם לביצוע פרויקט בניה בבית המשותף בהתאם להוראות תמ"א 38/1 ועל הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כפי שיפורט בהמשך.
3.ביום 20.10.24 הגישו המבקשים / התובעים תביעה "חוזית, צו עשה, אכיפת הסכם". בתביעתם עתרו המבקשים לאכיפת ההסכם לביצוע פרויקט חיזוק ובניה בבית המשותף מכח תמ"א 38/1 ואכיפת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מחמת סירובן של הנתבעות לקיים את התחייבויותיהן ולאפשר לתובעים לקדם את הפרויקט נשוא ההסכמים.
4.כמפורט בכתב התביעה ובבקשה, הבית המשותף נשוא הליך זה הנו בנין ישן. במהלך שנת 2008 נקטה עיריית תל אביב כנגד כלל בעלי הזכויות בבית המשותף בהליך משפטי פלילי, עקב אי מילוי הוראות צו המבנה מסוכן, במסגרתו נדרשו כלל בעלי הזכויות בבית המשותף לבצע עבודות לתיקון יסודות הבית המשותף כתוצאה משקיעה של יסודות הבית המשותף אשר עלולה הייתה לגרום לנזק מצטבר לבית המשותף.
5.מאחר וכלל בעלי הזכויות בבית המשותף לא היו מוכנים להשקיע כספים לשם תיקון יסודות הבית המשותף, אשר הגיעו למעל מיליון וחצי ₪, הגיעו כלל בעלי הזכויות בבית המשותף לרבות הנתבעת, עם התובעים להסכם מחייב לביצוע פרויקט בניה על פי הוראות תמ"א 38/1 בבית המשותף אשר היה אמור להתבצע בשני שלבים.
בשלב הראשון התחייבו התובעים לבצע עבודות לחיזוק וביסוס יסודות הבית המשותף בהתאם להנחיות מחלקת מבנים מסוכנים של עיריית תל אביב, כך שעיריית תל אביב תסיר את צו המבנה המסוכן ותמחק את הליכים המשפטיים שננקטו כנגד כלל בעלי הזכויות בבית המשותף ובשלב השני יבוצעו המשך העבודות לחיזוק ושיפוץ מקיף של הבית המשותף בהתאם להוראות תמ"א 38/1.
6.ההסכם אשר נחתם ביום 25.5.2011 קבע כי התובעים יבצעו את העבודות לביסוס היסודות והסרת צו המבנה מסוכן, וכן יגישו בקשה להיתר בניה בהתאם להוראות תמ"א 38/1 לחיזוק הבית המשותף, שיפוץ השטחים המשותפים ובניה של יחידות דיור נוספות על גג הבית המשותף כאשר שטח גג הבית המשותף והיחידות החדשות שיבנו על גבי הגג המשותף יועברו לבעלותם של התובעים.
7.למרות שכלל בעלי הזכויות בבית המשותף חתמו על ההסכם לרבות הנתבעת ולאחר שהתובעים דאגו לביסוס היסודות, ביטול צו המבנה מסוכן ומחיקת ההליכים הפליליים שננקטו כנגד בעלי הזכויות בבית המשותף ולאחר שחרב ההליכים הפליליים הוסרה מעל ראשם של כלל בעלי הזכויות בבית המשותף, החלו חלק מבעלי הזכויות בבית המשותף לרבות הנתבעת לפעול בחוסר תום לב, להפר את הוראות ההסכם, סירבו לחתום על מסמכים שנדרשו לצורך קבלת היתר בניה, הגישו התנגדויות לוועדה המקומית לתכנון ובניה לבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי התובעים ולמעשה גרמו במעשיהם לעיכובים ניכרים בקידום הבקשה להיתר בניה ועיכובים בקידום הפרויקט.
8.בשל כך, הגישו התובעים ביום 4.5.2017 תביעה לאכיפת ההסכם וקבלת פיצוי על הנזקים שנגרמו להם עד לאותו מועד על מנת לאכוף על בעלי הדירות שאינם מקיימים את התחייבויותיהם ואינם מאפשרים לקדם את הפרויקט, את קיום ההסכם וקידום הפרויקט, ת.א 6891-05-17.
לאחר שהתקיימו מספר דיונים בפני בית המשפט, הגיעו כל הצדדים להליך, לרבות הנתבעת להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. הסכם הפשרה נחתם על ידי הנתבעת וקיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט אסתר נחליאלי חיאט ביום 12.8.2019.
9.לאחר החתימה על הסכם הפשרה ולאור הזמן הרב שעבר עד למועד החתימה על הסכם הפשרה פג תוקפה של הבקשה להיתר בניה ולפיכך נאלצו התובעים להתחיל מחדש את תהליך הכנת הבקשה להיתר בניה ולהכין בקשה חדשה להיתר בניה ולהגישה לחתימת כלל בעלי הזכויות בבית המשותף כמו גם לנתבעת. הנתבעת חתמה על הבקשה להיתר בניה ביום 1.6.2022 וזאת רק לאחר שהתובעים נאלצו לפנות בעניין זה לבית המשפט.
10.הבקשה להיתר בניה נחתמה על ידי הנתבעת ועל ידי כלל בעלי הזכויות בבית המשותף בין בעצמם ובין באמצעות מיופה כח מטעמם ובכך הביעו כלל בעלי הזכויות בבית המשותף את מחויבותם לקידום הפרויקט ולהסכמים שנחתמו בין הצדדים.
בחתימתה של הנתבעת על הבקשה להיתר בניה אשררה הנתבעת את הסכמתה לביצוע הפרויקט ואת התחייבותה לקיום מלא של ההסכם ושל הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.
11.עם חתימת כל בעלי הזכויות בבית המשותף על הבקשה להיתר בניה, הוגשה הבקשה על ידי התובעים לוועדה המקומית לתכנון ובניה לשם קבלת היתר בניה - בקשה להיתר מס' 23-0185.
ביום 7.6.2023 התקבלה החלטת וועדת רישוי של הוועדה המקומית לתכנון ובניה המאשרת בתנאים את הבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי התובעים.
12.המבקשים הדגישו כי תוקף החלטת ועדת הרישוי הנו עד ליום 7.6.2025. לפיכך ככל ולא יושלמו הליכי הרישוי עד לאותו מועד יפקע תוקף ההחלטה ולא ניתן יהיה להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1 ולממש את הפרויקט כאשר לתובעים יגרמו כתוצאה מכך נזקים כספיים בלתי הפיכים הנאמדים במיליוני שקלים, עקב אובדן של שנים בהם פועלים התובעים ללא לאות לקבלת היתר בניה.
לאחר קבלת החלטת וועדה הרישוי פעלו התובעים לעמידה בכל התנאים המפורטים בהחלטת הוועדה ולהוצאת כל האישורים שנדרשו בהחלטת הוועדה והמציאו לידי הועדה את כל האישורים אותם נדרשו להמציא בהחלטה וקיבלו אישור ממערכת רישוי זמין ומכון הרישוי כי כל האישורים הנדרשים הוגשו לוועדה.
עפ"י דרישת מכון הרישוי מטעמה של עיריית תל אביב ,המסמך היחידי שנותר לשם השלמת תהליך העמידה בתנאים וקבלת היתר בניה הנו קבלת חתימות עדכניות של בעלי הזכויות בבית המשותף על הבקשה להיתר בניה.
13.עוד וכעולה מהתביעה והבקשה לסעד זמני כלל בעלי הזכויות בין בעצמם ובין באמצעות מיופה כוחם חתימה עדכנית על הבקשה להיתר בניה למעט הנתבעת (זאת לאחר שהמשיבה /הנתבעת 2 חתמה לאחר הגשת התביעה, כאמור לעיל).
עוד על פי הנטען, הנתבעת סירבה לחתום חתימה עדכנית על גבי הבקשה והתנתה את חתימתה בקבלת רשימת דרישות לקבלת מסמכים ואישורים המראים כי הנתבעת פועלת בחוסר תום לב בניסיון לפגוע בקידום הפרויקט ובאפשרות התובעים לבצע את הפרויקט. כך למשל ביקשה הנתבעת לקבל אישור בנק מלווה לפרויקט, אישור פוליסות ביטוח שנרכשו לצורך ביצוע הפרויקט ובדיקה של "הרגולטור" של תל אביב. עוד דרשה הנתבעת כי "הרגולטור" ייקח על עצמו אחריות אישית על התוכנית ועל הבקשה להיתר בניה. יצויין כי בתמיכה לטענותיהם צירפו התובעים העתק מתכתובת אותה שלחה הנתבעת לתובעים.
14.לטענת המבקשים, סירובה של הנתבעת לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר בניה והתניית חתימתה בקבלת האישורים האמורים מהווה חוסר תום לב, ביודעה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים קבע מנגנון בכל מקרה בו יבקשו התובעים לשעבד את הזכויות לטובת בנק מלווה וכי ניתן לשעבד את הפרויקט לטובת בנק מלווה רק לאחר השלמת הקומה הרביעית של שלד החיזוק ולפיכך דרישת הנתבעת להמציא אישור על התקשרות עם בנק מלווה כבר שבלב זה מהווה דרישה שאינה עומדת בתנאי ההסכם. כך גם נטען כי סירובה של הנתבעת לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר בניה עד שלא יומצא לידיה אישור על רכישת פוליסת ביטוח ואישור הוועדה הנה דרישה מופרכת מאחר ורכישת פוליסה כאמור ניתן לבצע רק לאחר קבלת היתר בניה ובטרם יחלו עבודות הבניה בפרויקט ואישור וועדה ניתן יהיה להמציא לידיה של הנתבעת.
15.עוד טענו המבקשים, כי באמור לעיל, באשר להתנהלות הנתבעת לא די, וחמור מכך, מספר חודשים בטרם פנו התובעים לנתבעת החלה זו בעצמה ובאמצעות עורכת דין מטעמה לנסות ולשכנע את בעלי הזכויות בבית המשותף לבצע פרויקט הריסה ובניה וזאת תוך הפרה בוטה של ההסכם ועל הסכם הפשרה עליהם חתמה עם התובעים ואף פנתה ביוזמתה ליזמים וקבלנים לקבלת הצעות לביצוע פרויקט הריסה ובניה וכל זאת ביודעה כי הדבר מהווה הפרה בוטה של ההסכם עליו חתמה עם התובעים.
16.עוד נטען, כי לאור תלונה של אחת מבעלת הזכויות בבניין, הוצא ביום 11.11.2021 צו מבנה מסוכן לבניין בגין נפילות טיח, למרות שההסכם או הסכם הפשרה לא חייבו את התובעים לתקן את הליקויים נשוא ההסכם בטרם קבלת היתר בניה, תיקנו התובעים על חשבונם את הליקויים שנדרשו על ידי עירית תל אביב לשם הסרת הצו מבנה מסוכן.
טרם הסרת צו מבנה מסוכן כאמור, התקבלה חוות דעת מהנדס קונסטרוקציה כי הבית המשותף יציב לאור עבודות הביסוס שבוצעו בבית המשותף ויש להשלים בהקדם הוצאת היתר בניה לביצוע עבודות חיזוק ואולם הנתבעת מונעת את קידום הפרויקט, השלמת היתר הבניה וחיזוק הבית המשותף.
17.בחודש דצמבר 2023 הגישה עיריית תל אביב כתב אישום כנגד בעלי הזכויות בבית המשותף בגין מבנה מסוכן בטענה לליקויים בטיח הבית המשותף, עם קבלת כתב האישום, נערכה פגישת זום בנוכחות מרבית בעלי הזכויות בנכס, לרבות הנתבעות, ובהתאם להחלטה פה אחד מכל הנוכחים, פנתה נציגות הבית המשותף לבית המשפט וביקשה לדחות את קידום ההליך המשפטי מאחר והתובעים מצויים בהליכים מתקדמים להוצאת היתר בנייה לפי תמ"א 38/1 וכי חלק מהעבודות הנדרשות על ידי העירייה אמורות להתבצע במסגרת עבודות החיזוק.
עוד נטען על ידי הנציגות כי צו המבנה המסוכן הוצא לאור פניות חוזרות ונשנות של דיירת אחת בבניין, המתנגדת לביצוע הפרויקט הפונה חדשות לבקרים לעירייה. כמו כן, נציגות הבית המשותף הודיעה לבית המשפט כי היא תומכת בקידום מהיר של היתר הבנייה וכי מרבית האישורים התקבלו.
18.לטענת התובעים הנתבעת חתמה על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין והציגה בפניהם מצג לפיו בכוונתה לכבד את התחייבויותיה, חתמה על הבקשה להיתר בניה ואולם בפועל כיום בסירובה לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר, מטעמים צרים שלה ומתוך רצון להפיק הטבות נוספות על חשבונם של התובעים, מונעת מהם את האפשרות לקדם את הפרויקט ולקבל את היתר הבניה.
בסירובה של הנתבעת לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר, היא מביעה דעת כי אין בכוונתה לעמוד בהתחייבויותיה הכלולות בהסכם, ובהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ובכך היא מפרה את ההסכם ופסק הדין ופועלות בניגוד להם ושלא בתום לב, תוך שהיא מנצלת לרעה את כוחה לאור דרישת הוועדה לקבלת חתימה עדכנית על גבי הבקשה להיתר בניה וכי ללא חתימה זו לא ניתן יהיה להוציא היתר בניה לביצוע עבודות החיזוק ובכך הנה גורמת ותגרום לתובעים נזקים העולים על מיליוני ₪.
19.לטענת התובעים, לאור סירובה של הנתבעת לחתום חתימה עדכנית על הבקשה להיתר בניה, הם פנו לעוה"ד ציפורה בליצר המחזיקה מטעם הנתבעת בייפוי כח המייפה את כוחה לחתום בשם הנתבעות יחד עם עוה"ד עודד מור על הבקשה להיתר בניה, עוה"ד בליצר סירבה לממש את הוראות ייפויי הכח וסירבה לחתום בשם הנתבעת על הבקשה. לפיכך, לא נותרה הברירה בידם, אלא לפנות בתביעה לאכיפת ההסכם ובמסגרתה להגיש הבקשה לסעד זמני.
לטענת המבקשים הם עומדים בכל התנאים לקבלת הסעד הזמני.
באשר לטענות המבקשים בעניין זהאדרש בהמשך ההחלטה אגב דיון והכרעה בבקשה לגופה וזאת ע"מ להימנע מחזרה בכפל.
20.עם הגשת הבקשה נתנה על ידי החלטה בה הוריתי למשיבות להגיש תגובתן לבקשה ובתוך 14 יום. ביום 18.11.24 הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה, בקשה מס' 2, אותה דחיתי בהחלטה מיום 24.11.24 תוך שקבעתי:
21.ביום 26.11.24 הגישה המשיבה את תגובה ולפיה היא מתנגדת לבקשה. על טענות המשיבה אעמוד אגב דיון והכרעה בבקשה וזאת על מנת להימנע מחזרה בכפל.
22.ביום 8.12.24 וכאמור לעיל, בפתח ההחלטה, הגישו המבקשים והנתבעת 2, הודעה על הסכם פשרה ולפיו זו חתמה על הבקשה להיתר בניה, וכי הם מבקשים לתן תוקף של פסק דין להסכמתם, לפיה התביעה העיקרית והבקשה לסעד זמני כנגד הנתבעת 2, תמחק ללא צו להוצאות. בו ביום ניתן על ידי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (בקשה מס' 5).
23.ביום 8.12.24 אף הוגשה תגובת עו"ד צפורה בליצר, לבקשה לסעד זמני ולפיה:
24.ביום 9.12.24 הגישו המבקשים, "בקשה למתן החלטה או קביעת דיון דחוף" וביום 10.12.24 נתנה על ידי החלטה ולפיה קבעתי דיון ליום 19.12.24. ביום 15.12.24 עתרה המשיבה בבקשה לדחיית הדיון, בקשה אותה דחיתי בהחלטה מיום 16.12.24 ובמסגרתה קבעתי:
25.עובר לדיון שהתקיים ביום 19.12.24, הגישה המשיבה מסמך נוסף בו התייחסה לכתב התביעה. במסגרת הדיון שהתקיים ולשאת בית המשפט הבהירה המשיבה: "לשאלת בית המשפט – מה שהגשתי זה כתב ההגנה לתביעה ולבקשת הסעד הזמני. אני מבקשת רק לצרף מסמכים שלא הצלחתי לצרף בהגשה בנט", עמ' 6 שורות 23-24. משכך ובמסגרת ההחלטה שנתנה בתום הדיון קבעתי בסעיף 2 לה "רשמתי לפניי הצהרת הנתבעת כי יש לראות במסמך אותו הגישה ביום 19.12.2024, ככתב הגנה ומשכך כל שנותר לנתבעת הוא להגיש את הנספחים לכתב ההגנה ותעשה כן תוך 10 ימים מהיום".
ביום 19.12.24 התקיים הדיון במסגרתו שמעתי באריכות את טענות הצדדים, ואשר בסיומו קבעתי כי החלטה תינתן ותשלח לצדדים. משכך ניתנת ההחלטה. בטרם אעבור לדיון והכרעה בטענות הצדדים יש לעמוד על המתווה הנורמטיבי להכרעה בבקשה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית – סעדים זמניים
26.העקרונות המנחים והשיקולים שעל בית המשפט להידרש להם, סוכמו ע"י כב' השופטת סיגל יעקבי ב-ת"א (תל אביב-יפו) 40568-01-23 נינו שקד אחזקות בע"מ נ' אם.אייץ.אר 1 ניהול השקעות בע"מ [פורסם בנבו] (13.11.23) (להלן: " וכך באו לידי ביטוי הדברים בסעיפים 40-46 להחלטה:
"40.תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קובעת את מטרתו של הסעד הזמני, כדלהלן:
"מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".
היינו, מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח את מימושו של פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי, כמו גם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין - וזאת כאשר בלא מתן הצו, עלול המבקש למצוא עצמו בעת מימוש פסק הדין בפני שוקת שבורה [ראו למשל: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד ICC Industries Lnc [פורסם בנבו] (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 708-707 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020) (להלן: גורן); יעקב שקד, סדר הדין האזרחי החדש 473 (2019) (להלן: שקד)].
41.תקנה 95 לתקנות קובעת את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להידרש לבקשה למתן סעדים זמניים, כדלהלן:
"(א) בקשה לסעד זמני תוגש בכתב ובכפוף לפרק זה.
(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.
(ג) ......
(ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:
(1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;
(2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;
(3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני."
42.בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים עיקריים שאת התקיימותם נדרש בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; (2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש - היינו, הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, גבוה מהנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.
43.בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", במובן שככל שגובר משקלו של האחד פוחת משקלו של האחר [שקד, 477; גורן, 710; רע"א 4417/18 בבלפור נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ פסקה 15 וההפניות שם [פורסם בנבו] (3.12.2018), (להלן: "עניין בבלפור"); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נגד יצחק דהן עו"ד [פורסם בנבו] (26.04.2017)). יחד עם זאת, ככלל, שיקולי מאזן הנוחות יקבלו את הבכורה (ראו: רע"א 1708/23 אשמי נגד א.ר.א.ב בונוס בע"מ [פורסם בנבו] (7.5.2023)).
44.במסגרת בחינת נזקו האפשרי של המבקש, על בית המשפט לשקול כשיקול מרכזי את אופי הנזק הנטען - קרי, האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים ברי פיצוי מעצם טבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (היינו, נזקים שאינם ממוניים גרידא) (עניין בבלפור, לעיל פס' 25).
45.לצד כל אלו, ובין היתר מכוח חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, נדרש בית המשפט לשקול גם שיקולים שבצדק וביושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש [תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות; גורן, 711-710; שקד, 484-482].
46.בתוך כך, נדרש גם בית המשפט ליתן דעתו האם מבקש הסעד השתהה בהגשת הבקשה, שכן הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. יודגש, כי בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קיבלה דרישה זו ביטוי ברור בתקנה 95(ד)(3) הקובעת, כי על בית המשפט לשקול "האם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין" (ראו: רע"א 8630/05 ניר שיתופי - אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נגד עיריית הוד השרון, פס' 6 [פורסם בנבו] (10.04.2007); שקד, 485-484)".
מן הכלל אל הפרט
27.לאחר שעמדתי בהרחבה על טענות המבקשים בתביעה העיקרית ובבקשה לסעד יש לעמוד על נימוקי ההתנגדות של המשיבה לבקשה.
28.בתגובתה של המשיבה מיום 26.11.24 לבקשה לסעד זמני (להלן : "התגובה) ובכתב הגנתה מיום 19.12.24 טענה המשיבה כדלקמן:
א.המשיבה הכחישה את טענות המבקשים כי היא אינה פועלת בתום לב מטעמים צרים שלה ומתוך רצון להפיק הטבות נוספות על חשבונם של התובעים. לטענתה המדובר בטענות חסרות בסיס. עוד טענה כי מעולם לא ביקשה מהמבקשים דבר מעבר לכיבוד הנספח להסכם המקורי, שבו הוסכם לשלם לה ולבעלת דירה נוספת הפרשי שכר דירה בתקופת המעבר - זאת מתוך התחשבות במצבה הרפואי כאסמטית. לטענתה "ההכפשות נגדי פוגעות בשמי הטוב, שנבנה בעמל רב במשך כמעט 50 שנה כבעלת עסק בתל אביב. יתרה מזאת, הן עלולות להגיע לאוזני לקוחותיי, הכוללות שכנות בבניין ואף שופטות".
ב.בשנת 2022 שילמו המבקשים 50,000 ש"ח (לכל אחד) לחלק מבעלי הדירות שפעלו נגדם. לדבריהם, מחצית מהסכום שולם כהחזר הוצאות והמחצית השנייה נועדה "שלא יפריעו". לטענתה, מדובר ב"דמי שתיקה" שנועדו למנוע תלונות לעירייה על המצב הרעוע של הבניין.
ג.בעת שחתמה על התוכניות בשנת 2019 ציינה בכוכבית צמוד לחתימתה את התנגדותה להוספת דירה חמישית, בניגוד להסכם המקורי. לטענתה הדבר נעשה באופן ברור ובולט, אך בנספח שצירפו התובעים (עמוד 263/22) "מופיע רישום זה באופן מוקטן ומטושטש".
ד.היא חוששת לחתום על התוכניות של המבקשים "לאור חוות הדעת החד - משמעיות של מהנדס העיר והקונסטרוקטור, הקובעות כי הבניין במצב שאינו מאפשר בנייה נוספת וכי
יש להרוס אותו".
לעניין זה הוסיפה וטענה כי בשנת 2021 הוזמן קונסטרוקטור על ידי אחד הדיירים בשל חשש לקריסת דירתו עקב סדקים וברזלים חשופים, הקונסטרוקטור הנפיק חוות דעת, שבה נקבע כי הבניין מסוכן לדיירים ולציבור. חוות הדעת הועברה לעירייה, למחלקת מבנים מסוכנים, וכתוצאה מכך הוציאה העירייה התראת "מבנה מסוכן" לבניין.
לטענתה המבקשים אשר הסכימו לתקן את הליקויים, ביצעו זאת רק למראית עין וכי באופן תמוה, העירייה הסירה את התראת "מבנה מסוכן".
עוד טענה כי בשנת 2022 התלוננה באפליקציית 106 כי הסדקים חזרו, וכי היא שומעת רעשים המזכירים התפוררות מתחת לכניסה לדירתה שבקומה הראשונה. תלונתה עוררה תרעומת בקרב המבקשים, אך כשבוע לאחר מכן התמוטטה רצפת הלובי, בדיוק מתחת לכניסה לדירתה. מהנדס העיר הגיע וקבע שוב כי הבניין מסוכן לדיירים ולציבור, וכי יש להזמין קונסטרוקטור פרטי לבדיקת הבניין מהמסד ועד הטפחות. הקונסטרוקטור הנפיק חוות דעת בת 140 עמודים ,ובה נכתב כי לא ניתן לבנות עוד קומות על הבניין במצבו הנוכחי וכי יש להרוס אותו. המבקשים התעלמו מחוות דעת זו, כינסו אסיפת דיירים, ובמהלכה הוחלט שעל כל בעל דירה לשאת בהוצאה של כ - 30,000 ש"ח על מנת לבצע תיקונים ולהביא את הבניין למצב שאינו מסוכן. לטענתה היא הסכימה לכך, אך רוב בעלי הדירות התנגדו. "לבסוף, הוחלט להביא קבלן זול, שדרש עשירית מהסכום, על מנת לבצע את התיקונים ולהסיר את התראת "מבנה מסוכן" בעירייה. כצפוי, שוב בוצע תיקון מינימלי בלבד "פלסטר", וכשהגיעו הגשמים, התקלף הבניין, ועובש הופיע בקירות הפנימיים של הדירות".
28.לאחר שבחנתי את הבקשה שבפניי, תגובת המשיבה, המסמכים והנספחים הרבים שהוגשו, לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.12.24 תוך יישום כל האמור לעיל, בראי השיקולים והעקרונות המנחים, אותם פרטתי לעיל, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה לסעד זמני.
אבהיר ןאדגיש כי ההכרעה בטענות הצדדים הינה לצורך בקשה זו ואין בה כדי להביע כל דעה לגבי התביעה העיקרית.
29.כאמור לעיל, בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים עיקריים שאת התקיימותם נדרש בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים; (2) מאזן הנוחות נוטה לצדו של המבקש - היינו, הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, גבוה מהנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני.
בעניינו התביעה העיקרית הינה: "חוזית, צו עשה, אכיפת הסכם". תביעת התובעים נשענת על ההסכם שנחתם ביום 25.5.201 לביצוע פרויקט בניה ושיפוץ הבית המשותף בהתאם להוראות תמ"א 38/1 והסכם הפשרה עליו חתמה התובעת ואשר קיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט אסתר נחליאלי חיאט ביום 12.8.2019 במסגרת ת.א 6891-05-17. הסכם הפשרה כולל התחייבות מפורשת וברורה של המשיבה לחתום על הבקשה להיתר (ס'4) וכן התחחיבות לחתום על ייפויי כוח לצורך הגשת הבקשה להיתר(ס' 20). משכך ברור כי התנאי של קיומה של עילת תביעה ותביעה אשר סיכוייה גבוהים וזאת כאמור לצורך הכרעה בבבקשה לסעד זמני מתקיים. לעניין זה יש להדגיש כי מכוחם של הסכמים אלה ובהתאם להתחייבותה במסגרתם היא אף חתמה ביום 1.6.22 על הבקשה הקודמת להיתר. התנגדותה של המשיבה לחתום על הבקשה מהווה על פנייה ולכאורה הפרה של ההסכם.
30.באשר לטענות המשיבה כי בעת שחתמה על התוכניות בשנת 2019 ציינה בכוכבית בצמוד לחתימתה, את התנגדותה להוספת דירה חמישית, בניגוד להסכם המקורי וכי הדבר נעשה באופן ברור ובולט, אך בנספח שצירפו התובעים (עמוד 263/22) "מופיע רישום זה באופן מוקטן ומטושטש", תוך שהיא מוסיפה וטוענת בכתב הגנתה וביחס לסעיף 40 לכתב התביעה: "התובעים טוענים שלא הייתה התנגדות לדירה חמישית, אך אין זה נכון. ראה נספת 11 עמוד 152 מתאריך 26.08.2012" - אין בה כל ממש ובכל מקרה היא אינה מעלה ואינה מורידה לצורך הכרעה בבקשה.
ראשית, מעיון בנספח 6 לבקשה, הסכמת בעלי הזכויות / חתימה על הבקשה להיתר לצד חתימתה של המשיבה מיום 1.6.22, מופיע במפורש מתנגדת לדירה חמישית. אין צורך לומר כי כל המסמך מצולם בהקטנה ע"מ שייכנס לדף בגודל A4 ולא רק החלק בעמ' הנוגע למשיבה.
שנית, בסעיף 40 לבקשה לסעד זמני נטען:
בסעיף 40 לכתב התביעה נטען:
הנה כי כן מעיון בלשון סעיף 40 לתביעה ו/או לבקשה ובכלל כל טענה של המבקשים ביחס להתנגדות המשיבה לדירה החמישית, והמשיבה קוראת לתוך סעיף 40 ולכתבי בי-דין מטעם המבקשים את שאין בהם.
שלישית, טענות המשיבה בעניין זה אינן עולות עם סעיף 6 להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין והקובע:
הנה כי נושא הדירה "היחידה" החמישית הוסדר בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק, הסכם עליו חתומה המשיבה ואשר אף טענותיה בעניין זה הינן בניגוד להסכם.
31.כך גם מאזן הנוחות נוטה באופן ברור ומובהק לטובת המבקשים, באם לא תחתם הבקשה להיתר וזה לא יוגש תהפוך התביעה העיקרית לתיאורטית ובלתי רלוונטית ובכך יסוכל ההסכם. כעולה מכתב התביעה והבקשה, ביום 7.6.2023 התקבלה החלטת וועדת רישוי של הוועדה המקומית לתכנון ובניה המאשרת בתנאים את הבקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי המבקשים.
תוקף החלטת ועדת הרישוי הנו עד ליום 7.6.2025. לפיכך ככל ולא יושלמו הליכי הרישוי עד לאותו מועד יפקע תוקף ההחלטה ולא ניתן יהיה להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1 ולממש את הפרויקט כאשר לתובעים יגרמו כתוצאה מכך נזקים כספיים בלתי הפיכים הנאמדים במיליוני שקלים, עקב אובדן של שנים בהם פועלים התובעים ללא לאות לקבלת היתר בניה.
לאחר קבלת החלטת וועדה הרישוי פעלו התובעים לעמידה בכל התנאים המפורטים בהחלטת הוועדה ולהוצאת כל האישורים שנדרשו בהחלטת הוועדה והמציאו לידי הועדה את כל האישורים אותם נדרשו להמציא בהחלטה וקיבלו אישור ממערכת רישוי זמין ומכון הרישוי כי כל האישורים הנדרשים הוגשו לוועדה.
עפ"י דרישת מכון הרישוי מטעמה של עיריית תל אביב ,המסמך היחידי שנותר לשם השלמת תהליך העמידה בתנאים וקבלת היתר בניה הנו קבלת חתימות עדכניות של בעלי הזכויות בבית המשותף על הבקשה להיתר בניה, ראו לעניין זה נספח 8 לבקשה.
לעניין זה אדגיש כי לא נסתרה מעיני העובדה שהמבקשים טוענים לנזק כספי, נזק אשר מעצם טיבו וטבעי ניתן לפיצוי, אולם פרט לכך כי המדובר בנזק כספי משמעותי, הנזק העיקרי הוא שלא ניתן יהא עוד להגיש בקשה חוזרת במסגרת הוראות תמ"א 38/1, נזק זה הוא נזק בלתי הפיך.
לעניין זה יש להוסיף כי פרט לנזקם של הצדדים הישירים לבקשה יגרמו אף נזקים לשאר 15 בעלי הדירות בבניין המשותף שנתנו הסכמתם (לעניין זה אציין כי מהנספחים עולה כי המדובר בבית משותף הכולל 4 קומות ו-16 דירות (חלקות משנה). משכך פרט לנזק למבקשים והגם שיתר בעלי הדירות אינם צד להליך, הרי שלא ניתן להתעלם, בוודאי שלא בשלב הזה של מתן סעד זמני מהנזק שייגרם להם.
32.באשר לטענות המשיבה באשר לחששה לחתום על התוכניות בשל מצבו של הבניין, הרי חזקה על עיריית ת"א כי האמור נבדק ויבדק על ידה עובר למתן ההיתר ובכל מקרה ניתן יהא להידרש לטענות המשיבה בעניין זה במסגרת ברור התביעה העיקרית.
33.כמו כן מצאתי כי המבקשים פעלו בתום לב וללא שיהוי. באשר לטענות המבקשים לחוסר תום לבה של המשיבה לרבות הטענות בעניין זה הן בכתבי בי-דין והן בדיון שהתקיים ביום 19.12.24, לא מצאתי כי יש מקום להידרש להן בשלב זה, שכן לצורך הכרעה בבבקשה לסעד זמני, הדגש הוא על תום לבו של מבקש הסעד.
סוף דבר
34.על יסוד האמור, הבקשה למתן סעד זמני מתקבלת. הנני מורה למשיבה לחתום על הבקשה להיתר בתוך 7 ימים. ככל שהמשיבה לא תחתום על הבקשה להיתר יהא רשאי ב"כ המבקשים להגיש פסיקתא לחתימת בית המשפט המסמיכה אותו לעשות כן בשם ובמקום המשיבה.
35.בנסיבות העניין ולאור כל האמור לעיל ומשלבקשה צורפה התחייבות עצמית מטעם המבקשים, לא מצאתי כי יש להורות על קביעה והמצאת בטוחות נוספות פרט להתחייבות העצמית אשר כבר הוגשה.
36.חרף התוצאה אליה הגעתי, ע"מ שלא להסלים את הסכסוך בין הצדדים לא מצאתי לחייב את המשיבה בהוצאות בגין הבקשה בשלב זה. עם זאת האמור יילקח בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעה העיקרית ובהתאם לתוצאה.
37.הוראות לגבי ניהול התביעה העיקרית נתנו בהחלטה נוספת מהיום.
38.המזכירות תמציא החלטתי זו בדחיפות לצדדים.
ניתנה היום, י"ג טבת תשפ"ה, 13 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
