ת"א 3977-10-13 בנק מזרחי טפחות תל אביב סניף ככר המדינה 20410 ואח' נ' יהודה ואח'

מבוא

פסק דין זה עוסק בעיקרו במערכת יחסי בנק לקוח, השפעת שינוי נסיבות והרעת ניהול עסקי הלקוח על מערכת יחסים זו , ובנסיבות בהן קמה חובת בנק לחדש מסגרת אשראי שהוענקה בעבר ללקוח למרות שינוי בנסיבותיו ואיון בטחונות שמסר הלקוח בעבר לבנק אם בכלל, ובשאלת קיומה של אחריות הבנק לנזקים אפשריים לעסקי הלקוח למקרה והלקוח קורס בעסקיו , מממש את בטחונותיו ובנסיבות אלה – לא מחדש לו הבנק את מסגרת האשראי שהעניק לו בעבר.

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן יתרת חוב בחשבון בנק וניהול חשבון בנק בבנק המזרחי טפחות בסניף כיכר המדינה בתל אביב (להלן: "הבנק") אשר התנהל על שם הנתבעת, גלית יהודה (להלן: "גלית") ואשר שימש את גלית כחשבון פרטי בנוסף לחשבון אחר ששימש חברה שהייתה בבעלותה לניהול עסקיה בתחום השיווק הבינלאומי.

2. הבנק הגיש תביעה כנגד גלית בגין חוב שהועמד ביום הגשת התביעה על סך של 117,577 ₪.סכום החוב כולל יתרת הלוואות שלא נפרעו במלואן (66,746 ש"ח), יתרת חובה בחשבון העו"ש (49,053 ש"ח) וכן תשלומים בגין ריביות כמפורט בכתב התביעה (1,778 ש"ח).

3. חשבון הבנק התנהל החל מיום 12/6/07. ביום 28/9/10 העמיד הבנק הלוואה לגלית בסך של 52,000 ש"ח וביום 24/1/12 הועמדה לגלית הלוואה נוספת בסך של 20,000 ש"ח. כמו כן מעת לעת אושרו לגלית מסגרות אשראי בחשבון העו"ש.

   לאחר שגלית לא הסדירה את חובה לבנק לדרישת הבנק , הוגשה התביעה שלפניי בהליך של סדר דין מקוצר.

4. גלית הגישה כנגד הבנק תביעה שכנגד בסכום של 390,000 ₪. בגדרה של התביעה שכנגד טוענת גלית כי בשל התנהלות הבנק בעת שהחליט לבטל את מסגרת האשראי בחשבונה והימנעותו מכיבוד חיובים בכרטיסי האשראי ושיקים שנמשכו מחשבונה, נגרמו לגלית נזקים כלכליים משמעותיים שהביאו לקריסתה הכלכלית ולפגיעה בעסקיה.

   לטענת בתביעה שכנגד , הפר הבנק הסכמות קודמות בין הצדדים, בכך שבניגוד למקרים קודמים לא פעל להגדלת מסגרת האשראי מעבר למסגרת האשראי המאושרת על מנת שלא יוחזרו חיובים בכרטיסי אשראי וכן לא פנה לגלית קודם שהחליט שלא לכבד חיובים בכרטיסי אשראי או לא לכבד שיקים שנמשכו מהחשבון.

   עוד טוענת גלית בקשר לחיובים ביתר מחשבונה בניגוד להסכמים שבין הצדדים (חיובי ריבית, עמלות וכו').

   גלית העריכה את נזקיה המצטברים בסך כולל של 550,917 ש"ח, אולם העמידה את תביעה על סך של 390,000 ש"ח משיקולי עלות האגרה הנדרשת להגשת התביעה על הסכום המלא.

5. מאחר שהתשתית העובדתית המהווה את הבסיס להגשת התביעה והתביעה שכנגד הינה זהה אדון בשאלות השנויות במחלוקת במאוחד .זאת למעט דיון בחלק מטענותיה של גלית אשר נטענו כטענות קיזוז במסגרת בקשת הרשות להתגונן ואשר הובאו גם בתביעה שכנגד , בהן ייערך דיון בנפרד במסגרת הדיון בתביעה שכנגד.

6. בדיון שהתקיים ביום 19/2/14 ניתנה לגלית הרשות להתגונן על פי הסכמת הצדדים ונקבע כי התצהיר שהוגש כתמיכה בבר"ל, יהווה כתב ההגנה לתביעה. כתב התביעה שכנגד הוגש לבית המשפט ביום 1/5/14.

    

   דיון והכרעה בתביעת הבנק

7. תביעת הבנק הוגשה כאמור בגין יתרת חוב בסך של 117,577 ₪. במועד המאוחר להגשת התביעה, ביום 14/5/14 מומשה קופת גמל שהייתה בבעלות גלית בסכום של 66,542 ש"ח .

   משכך , יתרת החוב העדכנית לאחר מימוש קופ"ג לפי ספרי הבנק נכון ליום 18/9/15 היא 66,792 ש"ח (חיבור הסכום שמומש מכספי קופ"ג ויתרת החוב הינם גבוהים מסכום התביעה ונובעים בשל שערוכם נכון למועד הגשת דו"ח יתרות החובה– על כן ככל שתתקבל תביעת הבנק יקבעו הסכומים כפי שנתבעו בכתב התביעה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה על פי ההסכמים שבין הצדדים ולא ייפסק סכום הגבוה מהסכום הנתבע).

8. עיון בכתבי הטענות שהגישה גלית מעלה כי הם כוללים טענות רבות כנגד התנהלות הבנק במשך השנים בהן ניהלה גלית את חשבונה בבנק. ממכלול טענותיה ניתן לדלות טענה/שאלה עיקרית שיש בה כדי להכריע את המחלוקת בין הצדדים והיא שאלת זכותו של הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי שניתנה לגלית בחשבונה לשנה נוספת.

   הבנק מחד גיסא טוען כי אי חידוש מסגרת האשראי נעשה כדין, על פי החוק ,ועל פי ההסכמים שבין הבנק לגלית ולאור שינויים במהות ורמת הביטחונות שניתנו לבנק במועד הענקת מסגרת האשראי ולאור שינויים התנאים בשטח - צמצום הפעילות העסקית של גלית והפסקת הפעילות בחשבון (הפסקת הפקדת כספים ומשכורות).

   מנגד טוענת גלית כי הבנק ביטל את מסגרת האשראי בחשבונה באופן חד צדדי ומבלי שניתנה לה התראה זמן סביר קודם לכך . מסיבה זו הפר הבנק לטענת גלית "מעין הסכמה" שהייתה קיימת לאורך השנים בהן ניהלה את החשבון . על פי הסכמה זו לשיטתה , מסגרת האשראי בחשבון מחודשת מדי שנה וכן מאושרות לגלית מסגרות אשראי זמניות (הגדלת מסגרת האשראי הקבועה) כל אימת שקיימת חריגה ממסגרת האשראי בחשבון.

   לטענת גלית הסיבה לביטול מסגרת האשראי בחשבון, נבעה מהחלטתה של גלית לצמצם את השימוש בכרטיס האשראי שהנפיק לה הבנק והעדפתה להשתמש בכרטיס אשראי חוץ בנקאי שהונפק על ידי חברת לאומי קארד (חברה בבעלות בנק לאומי שהינו מתחרה בתובע).

   זוהי השאלה המהותית שנדרש להכריע בה במסגרת ההליך שלפניי, כאשר במסגרת הדיון וההכרעה בשאלה ניתן יהיה לייתר את דיון במרבית טענות ההגנה של גלית שהינן קשורות לטענת הגנה עיקרית זו וכן לייתר את הדיון בחלק מרכיבי התביעה שכנגד שעוסקים בנזקים שנגרמו לגלית בשל התנהלות הבנק וביטול מסגרת האשראי.

    

   המסגרת הנורמטיבית

9. בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, (להלן: "חוק הבנקאות") במסגרת הגדרת השירותים שהבנק מחויב להעניק ללקוחותיו, נקבע באופן מפורש "אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח".

   במסגרת הסכם "אשראי ללקוח פרטי" חתמה לית, נכתב בסעיף 4 שכותרתו הפסקת אשראי כך:

   "הבנק יהיה רשאי בכל עת ומדי פעם ופעם, בלי לתת ללקוח כל נימוק לכך, לדחות מתן אשראי כלשהו, כולו או מקצתו, או לעכבו, או להקטינו או להפסיקו, הכל לפי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק וכפי שימצא לנכון, ובכפוף לתנאיו של כל אשראי ואשראי (להלן בכתב זה: "הפסקת אשראי"). תהיה החלטת הבנק כרוכה בהפחתת או הפסקת אשראי, כי אז יודיע על כך הבנק ללקוח 10 ימים לפחות לפני ההפחתה, אלא אם כן נתקבלה ההחלטה בנסיבות שלדעת הבנק יש בהן כדי לסכן את יכולתו לגבות את האשראי, אם בשל שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח, ואם בשל היווצרותם של תנאים אחרים שלדעת הבנק יחייבו הקטנה מיידית של מסגרת האשראי"

   תוכנו של סעיף "הפסקת אשראי" נדון בע"א 6916/04 ‏בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 14 ואילך) [להלן: עניין בנק לאומי], במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים.

   לענייננו יש לציין כי בעניין בנק לאומי נקבע כי המילים "והכל לפי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק" יש בהן משום קיפוח הלקוחות שכן הן מסירות מהבנק את חובתו להוכיח את הטעם לביטול או שינוי במסגרת האשראי.

   כן נקבע כי "במקרים המחייבים הפחתה או ביטול מידיים של מסגרת האשראי, אין צורך לתת הודעה מוקדמת, אלא על הבנק ליתן ללקוח הודעה בד בבד עם הביטול או ההפחתה".

   יתר התנאים שכולל סעיף "הפסקת האשראי" אושרו ולא נמצא כי יש בהם משום קיפוח של הלקוחות לאור העובדה כי כאמור על פי חוק הבנקאות לא מוטלת על הבנק החובה לתת אשראי ללקוח.

10. בע"א 459/13 ‏אלמודן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, 25.6.14, (ראו פסקה 11 והאסמכתאות הנזכרות בה), קבע בית המשפט העליון את גבולות הגזרה בעניין מתן אשראי על ידי בנקים, כאשר מהצד האחד עומדת זכותו של הבנק לסרב למתן אשראי בהינתן קיומם של שיקולים סבירים להחלטתו לאור הקבוע בחוק הבנקאות ואילו מהצד השני מרגע שהוענקה מסגרת אשראי ללקוח, הרי שהחלטה על ביטולה תיעשה מסיבה מוצדקת ומשיקולים לגיטימיים .כן נקבע כי זכות ביטול מסגרת האשראי כפופה לחובת תום הלב ולקיום ההסכם בין הצדדים בדרך מקובלת.

    במקרה שלפניי, עסקינן במקרה שבו אושרה לגלית מסגרת אשראי בגובה של 50,000 ש"ח במשך מס' שנים (במהלך שנת 2012 הוגדלה ל – 52,000 ש"ח). מסגרת זו  בוטלה בחודש יוני 2013, על ידי הבנק מהטעם של היעדר ביטחונות וצמצום או שינוי בפעילות הכלכלית של גלית בחשבון הבנק על דרך הפסקת הפקדות כספים ומשכורות לחשבון באופן סדיר.

    לאחר שמצאנו שלבנק עומדת הזכות בנסיבות נתונות לבטל את מסגרת האשראי שהוענקה ללקוחה  ומנגד אין ללקוח הבנק זכות קנויה או מובטחת לכך שמסגרת האשראי לא תבוטל או תוקטן על פי החלטת הבנק, יש לבחון האם הסיבה לביטול מסגרת האשראי או למעשה בנסיבות המקרה שלפניי לאי חידושה והארכתה לשנה נוספת כפי שנעשה בעבר, הייתה סיבה מוצדקת / ראויה כאשר נשקלו שיקולים לגיטימיים על ידי הבנק ובחינת הנסיבות תוך בחינה האם ההסכם שחתם הבנק עם גלית למתן מסגרת אשראי קוים בדרך מקובלת ובתום לב.

     

    מצבה הכלכלי של גלית

    המצב הנורמטיבי

11. שינוי ביכולת הפירעון של הלקוח המושפעת משינוי באיתנותו הכלכלית של הלקוח בעצמו  או של עסקיו יש בה  להוות שיקול לגיטימי  אותו בוחן הבנק בטרם יקבל החלטה להעניק אשראי ללקוח או לחדש מסגרת אשראי קיימת. במקרים חריגים אף ייתכן כי שינוי לרעה בכושר הפרעון יביא לביטול מידי של מסגרת האשראי אף ללא מתן הודעה מוקדמת ללקוח.

    אחד מהשיקולים של הבנק בהערכת סיכוניו בטרם הוא ייאשר מסגרת אשראי בחשבון העו"ש ללקוח או טרם מתן הלוואות הוא הביטחונות שיכול הלקוח  להעמיד להבטחת פירעון האשראי שניתן לו.

    במקרה דנן, בשנת 2007, כאשר נפתח חשבון הבנק של גלית ואושרה מסגרת האשראי לחשבון, בין הביטחונות שהציגה גלית היה תיק השקעות בני"ע בשווי של 216,186 ש"ח בנוסף היו יתרות נוספות בקופת גמל בסך של כ – 120,000 ש"ח. נתונים אלו היו בין השיקולים ששקלו פקידי הבנק בטרם אישרו את האשראי לגלית (נספח ח/2 לתצהירי הבנק).

    גם בחודש ינואר 2009, בעת שנשקלה הארכת האשראי לגלית, אחד השיקולים שעמדו בפני פקידי הבנק הוא קיומו של תיק השקעות בסך של כ – 250,000 ש"ח.

    בנסיבות אלו מובן שכאשר חל שינוי בביטחונות שהציגה גלית, ישפיע הדבר על השיקולים של הבנק בעת שיקבל את החלטתו על הארכת מסגרת האשראי.

    על פי שאילתות האובליגו שהציג הבנק ניתן לזהות את המגמה בירידה בהיקף הביטחונות של גלית החל מפתיחת החשבון ואישור מסגרת האשראי ועד לירידה המשמעותית בהיקף הביטחונות בשנת 2013, שעמדה בין יתר שיקולי הבנק שלא להאריך את מסגרת האשראי ובעניין זה יש לציין כי אין מדובר בשינוי בלתי צפוי שחל בהיקף הביטחונות, אלא במגמה כאמור שנמשכה במשך השנים שבהן התנהל החשבון של גלית.

    הסיבה לירידה בהיקף הביטחונות נבעה משינויים במצב עסקיה של גלית, אשר חייבו את מימוש הביטחונות מעת לעת, על מנת שהבנק יכבד את החיובים השונים בחשבון הבנק של גלית.

    למקרא  תצהיר עדותה הראשית  של גלית עולה כי אין בה כל התייחסות למצב הביטחונות ולטענות הבנק בדבר התמורות שחלו בהיקף הביטחונות במשך תקופת ניהול החשבון.

    אולם בחקירתה הנגדית אישרה גלית את טענות הבנק בדבר הירידה בהיקף הביטחונות:

    גלית מציינת את היקף הביטחונות ואת הסיבה לירידה בהיקפם (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 8/9/15).

    ש.אילו ביטחונות היו לך בבנק לאומי כנגד מסגרת האשראי?

    ת.מה שהועבר ממזרחי כלומר קופת גמל ותיק מניות ואני לא זוכרת בע"פ מה עוד. הביטחונות שהעברתי ממזרחי, מה שאני זוכרת כרגע, זה תיק מניות בסדר גודל של אולי 170,000 ₪.

    ש.מציגה לך נספח ח3 לתצהירו של הלל.

    ת.178,000 ₪ לתיק מניות.

    ש.הסכום הזה של המניות נצבר במהלך עבודתך עד 2007?

    ת.כן.

    ש.איזה הון מניות נצבר לך אחרי יוני 2007?

    ת.למיטב זכרוני, היה שם סדר גודל של 200,000 ₪, אם אני לא טועה. ב2008 הייתה צניחה של הבורסה, בגלל המשבר הכלכלי, היו הפסדים גורפים.

     

    גלית הסבירה את אופן מימוש הביטחונות מעת לעת החל משנת 2009 (עמ' 26 לפרו' מיום 8/9/15).

    ש.בית משפט: ואחרי שהחלטת שגרדן לא תשלם לך משכורת?

    ת.אז התחלתי להזרים, משנת 2009, את הכספים מהחשבונות שלי כלומר ניירות ערך, חשבון מט"ח, הזרמתי כספים לטובת כיסוי חריגה.

     

    גלית מאשרת כי בשנת 2012 מומשו כל הביטחונות בחשבון (עמ' 48 לפרו' מיום 17/9/15).

    ש.בסעיפים 12-15 בתצהירך את קושרת את החזרת החיובים לנושא של כרטיס אשראי. ואני אומרת לך שבתקופה הזאת שמדובר בה בסוף שנת 2012, קרו עוד דברים. כל ניירות הערך שלך וכל הנכסים הכספיים שלך בחשבון חוסלו. אין יותר בחשבון אלא רק חובות, נכון?

    ת.אני לא מבינה את השאלה כי מה שכתוב בסעיף 12 שונה.

    ש.בסעיפים 12-15 לתצהירך את מנסה לשכנע אותנו שהחזר החיובים, כאשר החשבון היה בחריגה, נובע מהעובדה שלא רצית לקבל כרטיס אשראי של הבנק. ואני אומרת לך שתסכימי איתי שבתקופה הזו קרו גם דברים נוספים. מוצו וחוסלו כל הביטחונות בחשבון וגם לא נכנסו משכורות. לא היה כלום בחשבון. נכון שמוצו כל הנכסים הכספיים?

    ת.נכון.

12. כאמור , הבנק אישר לגלית מסגרת אשראי אחת לשנה. תוקף מסגרת האשראי האחרונה שאושרה לגלית היה מיום 26/6/12 ועד ליום 26/6/13.

    מתשובותיה של גלית ניתן ללמוד כי לקראת סוף שנת 2012, מומשו כל הביטחונות שהיו על שמה  של גלית.

    לא נוכחתי בשינוי לטובה בהיקף הביטחונות של גלית במהלך שנת 2013, למעט הפקדות מדי פעם לחשבון על מנת להקטין את החריגות במסגרת האשראי.

    משכך הם פני הדברים הרי שבעת שנדרש הבנק לשקול האם להאריך את מסגרת האשראי לשנה נוספת החל מחודש יוני 2013, ואילך  לא היה ביכולתה של גלית להציג לבנק ביטחונות להבטחת פירעון האשראי .

    לטעמי,  משאין מחלוקת עובדתית בעניין זה הרי שדי בכך על מנת לקבוע כי הבנק שקל שיקולים לגיטימיים בטרם החליט שלא להאריך את מסגרת האשראי לשנה נוספת.

13. גלית העלתה טענות רבות בנוגע להבטחות של הבנק ולאפשרות שניתנה לה לחרוג ממסגרות האשראי במשך השנים . לטענתה ,  הפרת התחייבויות אלו הביאו לקריסת עסקיה .על כן סבורה היא כי החלטת הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי אינה סבירה ונובעת משיקולים זרים (אחת הטענות כאמור היא כי ההחלטה נבעה מהחלטתה של גלית לבטל את כרטיס האשראי הבנקאי לטובת פעילות עם כרטיס אשראי חוץ בנקאי).

    ברם , הראיות מלמדות על התדרדרות במצבה הכלכלי של גלית על פני השנים, מסיבות שונות לרבות  החלטות עסקיות שקיבלה (ביניהן הפסקת פעילות חברת גרדן אסנס בע"מ שאמצעותה ניהלה חלק מעסקיה), אשר נבעו ככל הנראה משינויים בפעילות העסקית כפי שהסבירה גלית בחקירתה (עמ' 26, לפרוטוקול מיום 8/9/15):

    ש.בית משפט: וכשנגמרו ניירות הערך והמט"ח?

    ת.זה היה בשנת 2012. בשנת 2011 החלטתי לעצור את ההשקעות בגרדן וסגרתי את החשבון של גרדן שהתנהל גם בסניף והודעתי להלל שאני מחייה את ג'ימקס. ואז אפשר לראות בתצהיר שלי את כל הפעולות שעשיתי כדי לקדם את העסק ג'ימקס, את כל הפעולות שעשיתי, שלחתי להלל אימייל יחד עם קישור לאתר של החברה, דיברתי איתו בטלפון, והסברתי לו מה הפעולות שאני עושה כדי להחיות את העסק והבהרתי שייקח זמן עד שיהיו הכנסות.

14. מבלי להידרש לכלל חלופת המכתבים וההודעות שהועברה בין הבנק לגלית במהלך השנים בהן התנהל החשבון, ניתן לקבוע כי התנהלותה של גלית הייתה באמצעות חריגות באופן קבוע ממסגרות האשראי אשר לוותה בהעמדת מסגרות אשראי זמניות כל אימת שהייתה חריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון.

    מעת לעת נדרשה גלית לתאם עם פקידי הבנק את ביצוע ההפקדות הצפויות על מנת להסדיר את החריגה בחשבון, בין באמצעות הפקדת כספים לחשבון ממקורות חיצוניים ובין באמצעות מימוש הביטחונות בחשבון (ני"ע או מט"ח).

    ברי כי לא ניתן לומר כי החלטת הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי הייתה מפתיעה או שהפתיעה את גלית שכן קדמו לכך "נורות אדומות" רבות ואזהרות שהיה על גלית כמי שמעידה על היותה אשת עסקים נרחבים בתחום השיווק הבינלאומי לצפות בגדר התרחשות סבירה לאור השינוי הדרסטי במצבה הכלכלי ובפעילותה העסקית שהביא את הבנק להחליט שלא לחדש את מסגרת האשראי.

    בהקשר זה יש לציין כי למרות שעומדת לבנק גם הזכות לביטול מידי של מסגרת אשראי כאשר חל שינוי לרעה ביכולת הפירעון של הלקוח, אין זה המקרה שלפניי שכן הבנק איפשר לגלית להמשיך ולפעול בחשבונה במשך למעלה מחצי שנה על אף העובדה כי לא היו בידי הבנק ביטחונות להבטחת פירעון האשראי ולמרות החזרי חיובים וחריגות חוזרות ונשנות ממסגרת האשראי המאושרת.

    גלית העידה כי מאחר שלא היו בידי הבנק ביטחונות החל מחודש אוקטובר 2012, התחייבה לבצע הפקדות מעת לעת, על מנת לעמוד במסגרת האשראי (עמ' 49, לפרוטוקול מיום 17/9/15):

    ש. על מה יכול היה הבנק להסתמך חוץ מהאמירה שלך שלא עמדת בה כדי לחייב חיובים שלך על מנת לכבד לך את החיובים שהוא החזיר במאי 2013.

    ת.על האימייל ששלחתי ביום 01/01/13 נספח 11 לבר"ל שהתחייבתי לבצע את ההפקדות. מעבר לזה באוקטובר 2012 כשנגרמו ההתחייבויות הוא היה צריך להגיד לא צריך יותר. אנחנו מדברים על חצי שנה אחרי. איפה היה הבנק חצי שנה. כל המטרה היתה להביא להחזר החיוב השני. אני מפקידה בדיוק את מה שהתחייבתי להפקיד.

    בתשובתה זו נראה כי גלית באה בטרוניה לבנק על כך שחלפה חצי שנה מהמועד שהתברר שאין בידי הבנק ביטחונות ועד למועד ביטול מסגרת האשראי, כאשר לטענתה מטרת הבנק הייתה להמתין עד לביצוע של החזר חיוב נוסף בחשבון.

    בבחינת הראיות מסקנתי היא  כי דווקא מתשובתה זו של גלית, ניכר כי הייתה מודעת לשינוי לרעה שחל במצבה הכלכלי ועל אף הזמן הניכר שעמד לרשותה עד למועד ביטול מסגרת האשראי לא פעלה על מנת להסדיר את הפעילות בחשבונה וכדי למנוע חריגות נוספות ממסגרת האשראי או לחילופין להמציא לבנק ביטחונות חלופיים במקום הביטחונות שניתנו בעבר, ומומשו.

    בנסיבות אלו אין בידי  לקבל את טענותיה של גלית, כי התנהלות הבנק בכך שלא חידש את מסגרת האשראי לשנה נוספת, מהווה הפרה של ההסכם שבין הבנק לגלית או שמא מהווה הפרה של הדין והחובות שחלות מכוחו על הבנקים ואני דוחה את טענותיה אלה של גלית.

    אין מדובר כאמור בנסיבות של חשבון המתנהל באופן סדיר , מבלי שחלו בו שינויים דרסטיים ובאקראי ומבלי שקיימת כל סיבה נראית לעין, החליט הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי, שאז נכון היה לבחון האם מדובר בהפרת הסכם או בהתנהלות בחוסר תום לב של הבנק.

     בענייננו  כאמור ניתנו לגלית  אזהרות למכביר בטרם הוחלט על אי חידוש מסגרת האשראי אלא שלמרבה הצער לא היה בכל אלה כדי לגרום להתנהלות תקינה בחשבון, וייתכן שבכך יש משום ראיה לעובדה שמצבה הכלכלי של גלית ועסקיה הצדיק את החלטת הבנק לבטל את מסגרת האשראי ולדרוש את פירעון ההתחייבויות לאור השינוי ביכולת הפירעון של גלית.

15. אין מחלוקת כי לבנק השפעה ניכרת על מצב העסקים של הלקוח בבואו להחליט שלא לחדש מסגרת אשראי . בהחלט ייתכנו מצבים בהם החלטה מעין זו עלולה להביא לקריסת עסקיו של לקוח הבנק בשל הקושי לגייס אשראי חלופי ממקורות נוספים .על כן  ככלל, שומה על הבנק לנקוט זהירות בטרם יקבל  החלטה מעין זו על אף שכאמור אין הוא מחויב במתן אשראי.

    לטענת גלית – התובעת שכנגד ,  החלטה זו הייתה  בין יתר הסיבות שהביאה לקריסת עסקיה. ועל רקע  הוגשה תביעה שכנגד. מסקנתי היא כי  לאור הראיות שהובאו בפניי , החלטת הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי שהוענקה לגלית  לשנה נוספת היא התוצאה של ההתדרדרות במצב עסקיה של גלית ואיון בטחונותיה בבנק ולא הסיבה שהביאה להתדרדרות.

     

    טענות הגנה נוספות

    ביטול כרטיס האשראי הבנקאי

16. אחת מטענות ההגנה של גלית היא כי המניע שהביא להחלטת הבנק שלא לכבד חיובים בחשבון ובכך למעשה לפגוע בפעילותה בחשבון ולהתמוטטות עסקיה הוא החלטתה של גלית להפסיק את השימוש בכרטיס האשראי הבנקאי  ולעשות שימוש בכרטיס אשראי חוץ בנקאי שהנפיקה עבורה חברת לאומי קארד.

    לטענת גלית היא קיבלה מס' הודעות על כרטיס אשראי חדש שהונפק לה על ידי הבנק , למרות הודעות מפורשות מטעמה כי אינה מעוניינת בכרטיס אשראי מטעם הבנק.

17. לאחר שבחנתי את טענותיה של גלית אני סבורה כי היא לא הוכיחה כל קשר סיבתי בין החלטתה לבטל את כרטיס האשראי הבנקאי ולהשתמש בכרטיס אשראי חוץ בנקאי , לבין החלטות הבנק שלא לכבד חיובים בחשבונה. אבהיר מסקנתי זו להלן:

    לטענת גלית  בחודש ספטמבר 2012 החליטה לבטל את כרטיס האשראי הבנקאי ולאחר מכן ביום 10/12/12 בפעם הראשונה שחשבונה חרג מהמסגרת המאושרת החליט הבנק לבצע החזר של חיוב בכרטיס האשראי החוץ בנקאי – גלית סבורה כי בכך ביקש הבנק להביע את מורת רוחו מהפסקת השימוש בכרטיס האשראי הבנקאי.

    ברם, כפי שקבעתי לעיל, גם על פי תשובותיה של גלית בחקירתה, בחודש אוקטובר 2012, אירע אירוע משמעותי יותר בחשבונה של גלית והוא העובדה כי גלית מיצתה את מלוא הביטחונות שהעמידה לטובת הבנק להבטחת פרעון האשראי .על כן סביר שחודשיים לאחר מכן כאשר שוב אירעה חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, החליט הבנק שלא לכבד את החיוב בכרטיס האשראי החוץ בנקאי.

    גלית לא הצליחה להוכיח כי דווקא ביטול כרטיס האשראי הבנקאי הוא הסיבה להחזר החיוב ולא היעדר ביטחונות בחשבון. עוד אציין כי הטענה כי דווקא הפסקת השימוש בכרטיס האשראי הבנקאי גרמה לשינוי מדיניות מצד הבנק כאשר במקביל נמצא כי גם הביטחונות בחשבון אזלו, איננה סבירה בעיניי. מה גם שחיובים בכרטיס אשראי חוץ בנקאי אינם צפויים או ידועים מבחינת הבנק . ברור כי אין לצפות מהבנק שיכבד חיובים שמופיעים בחשבון אינסולבנטי וחסר בטחונות יש מאין רק בזכות פעילות עבר של גלית בבנק שאין חולק ששינתה אופייה ונסיבותיה.

     

     

    התחייבות הבנק למתן מסגרות אשראי זמניות

18. מסגרת האשראי המאושרת בחשבון העו"ש של גלית הייתה 50,000 ₪.למרות זאת חרגה גלית  מעת לעת ממסגרת האשראי המאושרת. בנסיבות שכאלה  הקצה הבנק לגלית מסגרות אשראי זמניות לתקופות קצרות על מנת להימנע מביצוע החזרת חיובים בחשבון.

19. מתן הקצאות זמניות למסגרת האשראי נעשה בהתאם להסכמים מוקדמים של הבנק וגלית שנחתמו בעת פתיחת החשבון והקצאת האשראי.

20. לטענת גלית החלטת הבנק לשנות את הנוהג המוסכם להקצאת מסגרות אשראי זמניות כפי שנעשה עד למועד שבו הוחזרו החיובים, מפרה את ההסכמות שבין הצדדים.

21. לטענת גלית יש להכיר באינטרס ההסתמכות שלה על כך שהבנק מעת לעת ביצע הקצאת של מסגרות אשראי זמניות,. נוהג זה חייב את הבנק , לטענת גלית , לנקוט בדרך אחרת מאשר החלטה לבטל את מסגרת האשראי , והכל על מנת לאפשר לגלית זמן סביר למצוא חלופות אחרות במקום האשראי שניתן לה.

22. ניתוח מסמכי הבנק שהוגשו לבית המשפט, מביא למסקנה כי עניין הקצאת מסגרות האשראי הזמניות נעשה לעיתים תכופות בחשבונה של גלית ,זאת על מנת לעמוד בהוראות בנק ישראל בנושא ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב שנכנסה לתוקפה במהלך שנת 2007.

    מ עיקרי הוראה זו :כי נאסר על הבנקים לאפשר ניהול חשבונות עובר ושב תוך הימצאותם של חשבונות אלו בחריגה תמידית ממסגרת האשראי (ראו: הוראה מס' 325 "ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב" – מתוך הוראות ניהול בנקאי תקין של בנק ישראל – הפיקוח על הבנקים – אגף מדיניות והסדרה).

23. אני סבורה כי לאור קביעותיי לעיל כי במצבה הכלכלי של גלית חל שינוי משמעותי במהלך השנים של ניהול החשבון לא ניתן לקבוע כי החלטת הבנק שלא לאפשר מסגרות אשראי זמניות באה בגדר הפרת ההסכם שכן ממילא הגעתי למסקנה כמפוטר לעיל כי ביטול של מסגרת האשראי הקבועה בחשבון שהתחדשה מדי שנה בנסיבות כאמור , אינו עולה כדי הפרת הסכם . משכך , מקל וחומר כי החלטת הבנק שלא לאפשר הקצאת מסגרות אשראי זמניות לא תעלה כדי הפרת הסכם.

24. האמון בין הבנק ללקוח הוא הדדי. הלקוח נותן אמונו בבנק שיפעל לטובתו ויסייע ללקוח בבניית עסקיו על פי חובת הנאמנות המוטלת על הבנקים לאור פערי הכוחות שבין הצדדים ומנגד , נותן הבנק אמון בלקוחותיו על פי מצגי הלקוחות בדבר אופי ניהול החשבון .

25. כאשר לקוח מקיים פעילות עסקית תקינה ושגרתית מבחינת הבנק ללא חריגות הרי שהבנק מנגד מאפשר לו הקצאת אשראי בתנאים טובים יותר ובהיקפים נרחבים יותר לצורך קידום עסקיו, אולם מקום בו חורג הלקוח באופן תדיר ממסגרת האשראי שהוקצתה לו ולעיתים לא עומד בהבטחותיו כלפי הבנק תוך מימוש בטחונותיו והפסקת פעילותו העיסקית , אין כל מניעה שתתקבל החלטה על ידי הבנק על הפסקת הקצאת אשראי המבוססת על שיקולים לגיטימיים, ביניהם התנהלות הלקוח ומצבו הכלכלי . כל זאת על מנת שלא תיפגע יכולתו של הבנק לדאוג לפירעון האשראי שנתן ללקוחותיו.

26. עצם טענתה של גלית כי מדובר על הסכמה בלתי מפורשת בין הצדדים לפיה כל אימת שקיימת חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, מבוצעת הקצאת אשראי זמנית על מנת שלא יוחזרו חיובים בחשבונה, מלמדת כי גלית הייתה מודעת למצבה ולכך שהיא אינה עומדת במסגרת האשראי הקיימת . לפיכך כל שהיה נדרש מגלית, הוא להקדים ולבצע הפקדה של כספים בהתאם לצפי של חיוביה העתידיים .בפעולה זו הייתה מונעת את החזר החיובים של כרטיסי האשראי והשיקים בחשבונה.

    כאמור אין מדובר באירוע חד פעמי של חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, אלא ניתן לזהות דפוס התנהלות חוזר ונשנה על ידי גלית, שסביר שנבע מקשיים כלכליים וירידה בפעילותה העסקיה . שאם לא כן אין כל סיבה כי תתרחש לעיתים קרובות חריגה ממסגרת האשראי המאושרת באופן שמחייב את הבנק להקצות מסגרות אשראי זמניות מעת לעת.

27. בשולי הדברים אציין כי מעדותו של הלל כהן, מנהל תחום שירותי בנקאות בסניף הבנק (להלן: "הלל"), עולה כי לא קיימת מדיניות סדורה של הבנק בכל הנוגע להקצאת מסגרות אשראי זמניות .החלטה זו מתקבלת על פי שיקול דעת פקיד הבנק מבלי שניתן להצביע על פרמטרים קבועים המהווים בסיס להחלטות אלו.לכן ייתכן שהדבר עלול להטעות את הלקוח לסבור כי חריגות קבועות ממסגרת האשראי הינן דבר מקובל, אשר הפתרון לכך הוא השימוש במסגרות אשראי זמניות בעת הצורך .נראה כי יש בכך משום עקיפה של הוראות בנק ישראל לעניין איסור החריגה ממסגרת האשראי בחשבונות עובר שב.

    אלא שאין בכך בכדי לקבל את טענותיה של גלית בדבר סברתה כי הבנק ינהג כך באופן קבוע, שכן לא ניתן להפחית מאחריותה של גלית כבעלת החשבון להקפיד ולעמוד במסגרת האשראי שאושרה ולא לחרוג ממנה.

    המסקנה היא כי כפתרון זמני בנסיבות בלתי צפויות, יכולה העמדת מסגרת אשראי זמנית להוות פתרון ראוי על מנת שלא לפגוע בפעילות הלקוח ולגרום פגיעה בעסקיו, אולם אין זה פתרון ראוי כאשר עסקינן בעניין שבשגרה ובוודאי שאין להסיק מכך זכות מוקנית של הלקוח למסגרות אשראי זמניות .

28. לאור השיקולים והנימוקים כמפורט לעיל מסקנתי היא כי גם החלטת הבנק שלא להקצות מסגרות אשראי זמניות כפי שנהג במשך השנים, אינה הפרה של הסכמים לא כתובים ולא מפורשים שבין הבנק לגלית.

     

    משלוח הודעה מוקדמת בטרם ביטול מסגרת האשראי

29. טענה נוספת של גלית היא לאי מתן הודעה מוקדמת על ידי הבנק בטרם בוטלה מסגרת האשראי בחשבון.

30. הבנק טוען מנגד כי הודעה בדבר כוונה לבטל את מסגרת האשראי בחשבון של גלית נשלחה ביום 25/6/13, ובה נכתב כי בתוך 10 ימים תופסק מסגרת האשראי בחשבון.

31. יש לציין כי על פי ההסכמים שבין הצדדים בסעיף הפסקת האשראי שנזכר לעיל, נקבע כי התראה על הפסקת האשראי תינתן ללקוח 10 ימים לפני ביטול מסגרת האשראי, משך זמן אושר בפסק הדין בעניין לאומי ונקבע כי אין בו משום קיפוח של לקוחות הבנק.

32. הטעם לדרישה למתן ההודעה המוקדמת ללקוח הוא ברור ונועד לאפשר ללקוח לבחון חלופות נוספות על מנת להמשיך ולנהל את עסקיו .על כן הבנק לא יורה על הפסקת אשראי מידית אלא במקרים מסוימים וחריגים.

    בפסק הדין שניתן ברע"א 6666/12 ‏גיל פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף נהריה (6.3.13), נקבע כי יש לקבל את מסקנות בתי המשפט דלמטה לעניין זכותו המוקנית של הבנק לבטל מסגרות אשראי בשל התדרדרות כלכלית של הלקוח עד כדי מצב שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו .כן נקבע כי גם אם הופרה החובה לעניין מסירת הודעה מוקדמת, אין לכך נפקות מקום שבו הלקוח מודע למצבו הכלכלי וממילא לא הציע לבנק חלופה לפירעון האשראי שניתן לו בדרכים אחרות.

33. יש לבחון האם הוכיח הבנק כי נמסרה הודעה מוקדמת לגלית על פי ההסכם שבין הצדדים, דהיינו 10 ימים לפני מועד הפסקת האשראי ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת כמוסכם האם יש בכך משום הפרה של ההסכם בנסיבות העניין.

34. על פי עדותו של הלל, בחודש יוני 2013 לאחר הירידה בפעילות בחשבון ואי עמידה במסגרת האשראי המאושרת, לא הייתה הצדקה להמשך מתן מסגרת אשראי לגלית בחשבון ולכן ביום 25/6/13 נשלחה הודעה על הפסקת מסגרת האשראי בחשבון בתוך 10 ימים (ההודעה צורפה כחלק מדפי הבנק בנספח י' לתצהירו של הלל).

    אציין כי מסגרת האשראי בחשבון הייתה תקפה מיום 26/6/12 ועד ליום 26/6/13 .לכן ממילא ביום שלמחרת משלוח המכתב על הפסקת מסגרת האשראי פג תוקף מסגרת האשראי המאושרת.

    ההודעה הנוספת נשלחה לגלית על ידי הבנק ביום 7/7/13 ,בה נמסר כי החל מיום 5/7/13 מצוי החשבון ביתרת חובה בסך של 53,812.93 ש"ח.

    מכאן שעל פי מסמכי הבנק מסגרת האשראי בוטלה 10 ימים לאחר מועד משלוח ההודעה על כוונה להפסיק את האשראי.

35. ולא זאת אף זאת אלא שטענתה של גלית לעניין זה היא טענה בעל פה אל מול מסמכים בכתב המעידים על מתן התראה מוקדמת ועל הפסקת האשראי רק בחלוף 10 ימים על פי ההסכמים שבין הצדדים. יוער כי גם בסיכומיה ויתרה גלית על טענה זו ומיקדה את טיעוניה בשאלה העקרונית האם היה רשאי הבנק להפסיק את מתן האשראי בתוך 10 ימים בשל העובדה כי משך מס' שנים פעלה גלית בחשבונה עם מסגרת אשראי מאושרת . מאחר וכאמור התשובה לשאלה זו בדבר זכותו של הבנק להחליט על הפסקת האשראי היא חיובית כפי שקבעתי לעיל, אין עוד מקום לדון בשאלת מתן ההתראה המוקדמת.

     

    מניעת אפשרות ניצול מסגרת קיימת בכרטיס אשראי חוץ בנקאי

36. לטענת גלית ,בשל אי כיבוד של 2 חיובים בכרטיס האשראי החוץ בנקאי על ידי הבנק ביטלה חברת האשראי "לאומי קארד" את כרטיס האשראי החוץ בנקאי ובכך נמנעה מגלית האפשרות לממש את זכותה לקבלת אשראי עד לגובה של 77,000 ש"ח על פי מסגרת האשראי שנקבעה לכרטיס.

    לטענתה , האשראי שגלית הייתה יכולה לקבל מחברת האשראי, יכול היה לשמש את גלית לסגירת יתרת החובה בחשבון הבנק, אולם בשל העובדה כי הבנק ביצע 2 החזרים של חיובים בוטל כאמור כרטיס האשראי החוץ בנקאי.

    אציין כי לטענת גלית מדובר בפעולה מכוונת של הבנק, שכאמור הייתה חלק ממורת הרוח של הבנק על השימוש שעשתה גלית בכרטיס האשראי החוץ בנקאי לעומת כרטיס אשראי של הבנק – טענה שנדחתה לעיל.

37. גלית הציגה דף פירוט חשבון של כרטיס האשראי החוץ בנקאי שבו מצוין כי מסגרת האשראי לכרטיס היא 77,000 ש"ח.

    לגרסת גלית בעקבות החזר חיוב בכרטיס האשראי החוץ בנקאי פנתה גלית לבנק ביום 26/5/13 וציינה כי היה ויבוטל כרטיס האשראי החוץ בנקאי היא עלולה להפסיד נקודות שנצברו לזכותה שהינן שוות ערך לכרטיס טיסה, המשמש את גלית לטובת נסיעותיה לחו"ל במסגרת הפעילות העסקית.

    החזר החיוב בכרטיס האשראי החוץ בנקאי בסך של 3,818 ש"ח בוצע ביום 10/5/13 . אין חולק שגלית הפקידה לחשבון הבנק סך של 3,912 ש"ח רק כעבור למעלה משבועיים -ביום 29/5/13, בהעברה בנקאית מבנק דיסקונט לבנק מזרחי.

38. מצאתי כי טענתה של גלית אינה סבירה שכן מחד גיסא נטען כי עמדה לה הזכות לממש את מסגרת האשראי בכרטיס עד לסכום של 77,000 ש"ח .זכות זו נשללה ממנה בשל החלטת הבנק שלא לכבד 2 חיובים מצטברים בכרטיס האשראי החוץ הבנקאי אשר גררו את ביטול כרטיס האשראי החוץ בנקאי, ומאידך גיסא נראה כי בשל קשיים כלכליים בפעילותה העסקית לא היה באפשרותה של גלית לעמוד בתשלום החיובים החודשיים במועד הפירעון – מסקנתי היא כי ממילא לא הייתה לגלית היכולת לעשות שימוש באותה מסגרת בכרטיס האשראי לא משום שהכרטיס בוטל בסופו של יום אלא בשל אי יכולתה לעמוד בפירעון החיובים החודשיים במועד.

    גם אם אניח שאכן הייתה יכולה גלית לבצע רכישות באמצעות כרטיס האשראי החוץ בנקאי עד לגובה המסגרת בכרטיס בסך של 77,000 ש"ח, לא ברור כיצד הייתה מצליחה גלית לפרוע את החיובים בסכומים ניכרים כאשר גילתה קושי בפירעון של חיובים בסכומים נמוכים באופן משמעותי.

39. בחקירתה הנגדית השיבה גלית כי חלופה נוספת שעמדה בפניה היא נטילת הלוואה מחברת האשראי החוץ בנקאי עד לגובה מסגרת האשראי בכרטיס לצורך כיסוי החוב בחשבון העו"ש. לגרסתה היא התכוונה לעשות שימוש במסגרת האשראי במקרה חירום (עמ' 57 שור' 25-31 לפרוט' מיום 20/9/15), אלא שלבד מהעובדה שלא הוצגה אסמכתא מפורשת כי חברת האשראי הייתה נכונה להעמיד לגלית הלוואה כטענתה , הרי שבפועל למרות מיצוי מסגרת האשראי בחשבון הבנק וחריגות ממסגרת האשראי במשך מס' רב של חודשים, לא נעשה כל ניסיון מצד גלית לקבלת הלוואה שתאפשר לה עמידה בחיובים השונים בחשבון העו"ש, שייתכן ונבעו מתפיסתה של גלית את חובתו של הבנק להמשיך ולכבד כל חיוב גם אם מדובר בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת ,למעשה לא מדובר היה במקרה חירום כהגדרתה.

40. אינני מקבלת את טענותיה של גלית בעניין זה. אני סבורה שהיה על גלית לדעת כי ככל שאינה עומדת במסגרת האשראי המאושרת ייתכן מצב שבו חיובים בכרטיס האשראי החוץ בנקאי לא יחויבו בשל החריגה ממסגרת האשראי.למעשה היה עליה להקדים פתרון לבעיה על דך גיוס הון בכל דרך שעומדת לה על מנת להימנע מהעמדת הבנק בפני עובדה מוגמרת שבה הוא נאלץ להחזיר חיובים בחשבון. זאת בעיקר כאשר כבר בוצע החזר חיוב של כרטיס האשראי החוץ בנקאי . לשון אחרת , שגם אם לפני החזרת חיוב זה לא הייתה מודעת גלית לכוונתו של הבנק להחזיר חיובים בכרטיס האשראי החוץ בנקאי, הרי שאחרי שהוחזר אחד החיובים היה על גלית לנקוט משנה זהירות על מנת שמקרה זה לא ישנה.

41. הסיכון אותו נטלה גלית בכך שלא דאגה לבצע הפקדות לחשבון מבעוד מועד על מנת למנוע את החזרי החיובים, למרות שלטענתה היה לה מקור מימון חיצוני באמצעות נטילת הלוואה מחברת האשראי, הוא סיכון שאין לזקוף את תוצאתו לחובת הבנק אלא לחובתה של גלית.

    חובת האמון של הבנק

42. חובת האמון והנאמנות של הבנק כלפי הלקוח היא בגדר תנאי מכללא החולש על מערכת היחסים בין הצדדים .תיאורטית בהחלט ייתכן כי גם מקום שבו לא ניתן להוכיח כי הבנק חרג מתנאי ההסכם שבין הצדדים ולא הופרה הסכמה שבין הצדדים עדיין תיתכן הפרה על חובת הנאמנות המוטלת על הבנק.

43. כך נאמר בע"א 5893/91‏ ‎טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ‎ ‎נ' נתן צבאח, פ''ד מח(2) 573:

    "לכן, משנקבע בארץ כי מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח היא מערכת יחסים שמטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים, הרי שרמת הסתמכותו של הלקוח ופעולותיו של הבנק תשפענה לא על עצם יצירתה של החובה, כי אם על היקף החובה ומידה. כאמור, היקף החובה ומידתה ישתנו על-פי הנסיבות במקרים השונים, בהתאם למהות היחסים ודרך פעולתו של הבנק. כך, לדוגמה, כאשר הבנק מייעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסוימת שבה יש לבנק אינטרס, תחול עליו חובת נאמנות רחבה יותר מאשר במקרה שבו הבנק מעניק הלוואה ללקוח ואין הוא יודע כלל לאיזו מטרה נלקחת הלוואה זו."

    על קיומה של חובת האמון המוטלת על הבנקים במשפט הישראלי אין חולק אלא שהיקפה של חובה זו נבחן על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ובהתאם למהות הפעולות/המחדלים שביצעו הלקוח מחד והבנק מאידך.

44. גלית הקדישה פרק נרחב בטענותיה לעניין הפרת חובת הנאמנות של הבנק, בהתנהלותו במשך השנים שבהם ניהלה את חשבונה בבנק .טענתה העיקרית היא שפעולותיו של הבנק וביניהן החזר חיובים בחשבון והפסקת האשראי נעשו במכוון והביאו בכך לקריסתה הכלכלית.

45. גלית מעלה תמיהה באשר להתנהלותו של הבנק שאיפשר את המשך ניהול החשבון במשך מס' חודשים למרות שכבר לא היו לה ביטחונות להבטחת פירעון האשראי שניתן לה ולמעשה באה בטרוניה אל הבנק על אי נקיטת צעדים במועד שלטענתו ידע הבנק כי סיכוניו לפרעון החוב גדלו .רק בחלוף כ – 8 חודשים החליט על אי חידוש מסגרת האשראי ומכאן באה הטענה והמסקנה לשיטתה , כי ההחלטה להפסקת האשראי בחודש יוני 2013, היא החלטה שרירותית ומבוססת על שיקולים זרים ובלתי לגיטימיים.

46. מעיון במכלול טענות הצדדים והראיות מכאן ומכאן אני פוסקת כי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים שבהם הייתה הפרת של חובת הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח.

    דווקא מתוך הטרוניה של גלית, ניתן ללמוד כי הבנק בחר שלא לנקוט בצעדים מידיים , גם כאשר התברר כי גלית מימשה את כלל הביטחונות שהעמידה לטובת הבנק, אלא שההחלטה של הבנק התקבלה 8 חודשים לאחר מכן .בכך הוענק לגלית פרק זמן ממושך להיערך למקרה שבו לא תאושר הארכת מסגרת האשראי בחשבון.

    כפי שכבר ציינתי לעיל ,התרחיש הסביר בעיניי ,לאור הראיות ובנסיבות המקרה דנן הוא כי לא החלטת הבנק על הפסקת מסגרת האשראי הייתה הגורם לקריסת עסקיה של גלית אלא ההיפך. מצוקתה הכלכלית של גלית מסיבות שונות, הביאו את הבנק להחליט באופן מושכל ומידתי , בחלוף מס' חודשים מעת שאזלו הביטחונות להבטחת פירעון האשראי ,על הפסקת מסגרת האשראי בחשבונה של גלית.

    החלטת הבנק כאמור לא הייתה לביטול מסגרת האשראי במהלך תקופה, אלא לאי חידוש מסגרת האשראי לשנה נוספת. לא למותר להניח כי מועד תפוגת מסגרת האשראי היה ידוע לגלית עוד מרגע שאושרה מסגרת האשראי בחודש יוני 2012.

47. ביום 1/1/13 נשלח דוא"ל מטעמה של גלית אל הלל, ובו פירוט ההפקדות הצפויות לחודשים ינואר – מרץ 2013 לצד התחייבות כי גם לאחר תאריכים אלו תבצע גלית הפקדות של 5,000 ש"ח לחשבון. התחייבות זו נתנה גלית בשל הקשיים בהם נתקלה. זאת ניתן ללמוד גם מדבריה בסיום הדוא"ל "אני רוצה להודות לך מקרב לב שנית על כל הסבלנות והעזרה שהגשת בשעתי הקשה, ונתפלל לימים טובים".

    מסקנתי אם כן היא כי לא רק שהבנק לא הפר את חובת הנאמנות שחב כלפי גלית , למרות השינוי במצבה הכלכלי, אלא שניכר כי נעשה ניסיון לסייע לגלית בהתחשב בקשיים הכלכליים אליהם נקלעה.

48. העובדה כי מוטלת על הבנק חובת נאמנות, אין משמעותה כי לקוח הבנק רשאי להתנער מאחריותו באופן מוחלט בניהול חשבונו בכלל ובעמידה במסגרת האשראי המאושרת מבלי לחרוג ממנה בפרט (ראו: רע"א 4827/12 גילה חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, 30.8.12).

    חובת הנאמנות גם אין משמעותה כי בנסיבות רגילות של ניהול חשבון בבנק, משמש הבנק כאפוטרופוס ללקוח באופן שיהיה מעורב במידה ניכרת ויומיומית בניהול החשבון, כולל "שמירה" על הלקוח כל אימת שהוא חורג ממסגרת האשראי המאושרת.

49. לסיכום , לא מצאתי כי התנהלות הבנק חרגה מהתנהלות סבירה המאזנת בין האינטרסים של הבנק אל מול האינטרסים של הלקוח. מצד אחד הסיכון שנטל הבנק בעת מתן אשראי והחובה לדאוג לכך כי ללקוח יכולת כלכלית לפרוע את החוב בין באמצעות בטחונות או קבלת החלטה על הפסקת האשראי והעמדת החוב לפירעון כאשר מתגלה שינוי לרעה ביכולת הפרעון של הלקוח ומנגד חובתו של הבנק לדאוג לאינטרסים של הלקוח הנובעת מפערי הכוחות הקיימים בין הצדדים.

50. התוצאה היא כי יש תביעת הבנק מתקבלת במלואה .

    מחייבת את הנתבעת בתשלום מלוא החוב הנתבע בהפחתת סכום של 66,542 ש"ח בשל מימוש קופ"ג שבוצע במהלך בירור התביעה, כך שהסכום שנדרשת הנתבעת לשלם לבנק הוא 51,035 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וכן בהפרשי הריבית המפורטת בסעיף 14 לכתב התביעה של הבנק וזאת מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

     

    טענות הקיזוז והתביעה שכנגד

    טענות קיזוז

51. גלית העריכה את סך כל נזקיה בשל התנהלות הבנק שהביאה לביטולו של כרטיס האשראי החוץ בנקאי בסכום של 391,441 ש"ח, עפ"י הפירוט הבא:

    • הפסד עסקה אל מול לקוח בארה"ב שנגרמה בשל אי יכולתה של גלית להעניק אשראי ללקוח באמצעות האשראי שניתן לה על ידי חברת האשראי לשיטתה - הנזק המוערך בשל סיום הפעילות המשותפת הוא בסך של 157,950 ש"ח.

    • הפסד הכנסות מפעילות עם לקוח נוסף שנאלצה להעבירו לחברת אורינום, מאחר שלא הייתה יכולה לטענתה להמשיך לקיים פעילות עסקית בחו"ל- ההפסד מוערך בסך של 98,000 ש"ח.

    • הפסד מסגרת אשראי בכרטיס האשראי החוץ בנקאי, הנאמד על ידי גלית בסך של 87,000 ש"ח.

    • הפסדי הטבות בתחום שירותי תעופה וביטוחים שהוקנו לגלית לשיטתה כחלק מההטבות בכרטיס האשראי החוץ בנקאי, אשר לפי תחשיב של 7 נסיעות צפויות לחו"ל במסגרת פעילותה המתוכננת מול לקוחותיה, הוערך הפסד ההטבות בסך של 45,464 ש"ח.

    • כתוצאה מאי כיבוד חיובים על ידי הבנק נטען על ידי גלית כי נאלצה לשלם תשלום ריביות ביתר, קנסות, סיוע של צדדי ג' בהעברות כספים והפסד זמן, שמוערך על ידי גלית בסך של 13,027 ש"ח.

      טענות בגדר התביעה שכנגד

52. לאחר שניתנה לגלית הרשות להתגונן, הוגשה תביעה שכנגד בגין נזקיה הנטענים של גלית הנובעים לטענתה מהתנהלות הבנק בה דנתי בהרחבה במסגרת הדיון בתביעת הבנק. גלית העריכה את כלל נזקיה במסגרת התביעה שכנגד בסך של 550,917 ש"ח, אולם משיקולי תשלום אגרה שנאלצה לשלם, בחרה לתבוע סך של 390,000 ש"ח, עפ"י הפירוט הבא:

    חיובים במהלך פעילות שוטפת בחשבון:

    • חיוב שלא כדין בגין עמלות משלוח מכתבי התראה – 1,530 ש"ח.

    • גביית ריבית ביתר על הלוואות שניתנו לגלית – 899 ש"ח.

    • גביה שלא כדין של עמלות בגין פעילות בני"ע – 1,509 ש"ח.

    • גביה שלא כדין של עמלות בפעילות במט"ח – 956 ש"ח.

    • חיוב שלא כדין בגין עמלות הקצאות אשראי, הפקת דו"חות למס הכנסה וקיזוז מפיקדון – 468 ש"ח.

    • חיוב בגין ריבית על יתרת חובה בחשבון בניגוד להסכמים שבין הצדדים – 3,123 ש"ח.

    • חיוב ביתר בגין עמלת הקצאת מסגרות אשראי זמניות – 298 ש"ח.

    • חיוב בגין עמלות שונות בניגוד להוראות המפקח על הבנקים – 418 ש"ח.

      חיובים בגין נזקים נטענים כתוצאה מפגיעה בעסקיה של גלית:

    • הפסד הכנסות מהעסק במשך 3 חודשים (יוני – אוגוסט 2013) - 39,276 ש"ח (לפי תחשיב הכנסה חודשית ממוצעת של 13,092 ש"ח).

    • הפסד הכנסות בחודשים ספטמבר 2013 – מרץ 2014 בסך של 68,434 ש"ח (בתקופה זו הייתה לגלית הכנסה מעבודה זמנית אשר קוזזה מהסכום הנתבע).

    • הפסד בגין הפסקת פעילות מול לקוחותיה והפסד הטבות שהייתה זכאית להן מחברת האשראי באמצעות כרטיס האשראי החוץ בנקאי – 233,491 ש"ח.

    • הפסד שעות עבודה בגין פעולות שנדרשה לבצע כתוצאה מחיובים שגויים של הבנק והצורך לערוך תיקון בדיווחים (תיקון דו"חות למס הכנסה), דרישה החזר עמלות מהבנק, פניה למחלקת פניות הציבור של הבנק וכו' – גלית העריכה את הנזק בסך של 150,875 ש"ח (תחשיב של 600 שעות עבודה לפי 250 ש"ח לשעה).

    • פיצוי בגין עוגמת נפש שנאמד בסך של 50,000 ש"ח.

      אציין כי בשל ,ככל הנראה ,טעות בחישוב סכום רכיבי התביעה שכנגד הועמד הסכום לפני הקטנתו לצרכי אגרה, על סכום שנמוך ב – 360 ש"ח מסיכום כל הרכיבים שנתבעו.

53. לאחר השוואה בין הנזקים שפורטו במסגרת טענות הקיזוז לעומת רכיבי הנזקים בתביעה שכנגד נמצאה חפיפה באשר לרכיבי הנזק שעניינם הפסד הכנסות כתוצאה מהפסקת פעילות אל מול לקוחותיה הנטענים של גלית, הפסד הטבות בגין ביטול כרטיס האשראי החוץ בנקאי וכן חיובים ביתר בגין ריביות, עמלות וקנסות שונים במסגרת הניהול השוטף של חשבון הבנק.

    רכיבי הנזק שעניינם הפסדי הכנסות בשל קריסת עסקיה של גלית בין החודשים יוני 2013 ועד לחודש מרץ 2014, הפסדי שעות עבודה בשל התנהלות הבנק ופיצוי בגין עוגמת הנפש נכללים רק במסגרת התביעה שכנגד.

54. כבר בראשית הדיון ברכיבי הנזק השונים, אבהיר ואדגיש כי גלית בחרה שלא לצרף חוות דעת מומחה על מנת להוכיח את נזקיה .זאת למרות שמרביתם דורשים מומחיות חשבונאית לצורך הוכחתם. כמו כן בבית המשפט נשמעה עדותה של גלית בלבד .לא הובאו עדים נוספים על מנת להוכיח את הטענות הרבות באשר לנזקים שגרם הבנק לעסקיה הנטענים או העתידיים של גלית.

    יתרה מכך, גם הראיות שצורפו לתצהיריה של גלית, הינן חסרות .עיקרן מבוסס על תחשיבים שערכה גלית באופן עצמאי המפורטים בטבלאות שונות, מבלי שנעזרה באדם בעל מומחיות בתחום הרלוונטי ומבלי שהן ברות אחיזה במציאות ניתנה לבחינה.

55. עוד יש לציין כי על אף שהתביעה שכנגד הועמדה על סכום של 390,000 ש"ח לצרכי אגרה, גלית לא התאימה את הסכומים הנתבעים בכל אחד מרכיבי הנזק באופן יחסי על מנת שיעמדו במסגרת סכום התביעה שבגינו שולמה האגרה. מאחר ומצויים אנו בשלב מתן פסק הדין וכתב התביעה שכנגד לא תוקן הרי שאדון בכל רכיבי התביעה שכנגד, על אף שהם חורגים כאמור מהסכום שבגינו שולמה האגרה, כאשר ממילא לא ניתן לפסוק לתובעת שכנגד פיצוי העולה על הסכום שבגינו שולמה האגרה.

    הדיון ברכיבי הנזק השונים בין שנטענו כטענת קיזוז ובין במסגרת תביעה שכנגד ייעשה בהתאמה להכרעתי לדיל לפיה לא הוכח כי הבנק הפר את ההסכמים עם גלית או כי פעלה בניגוד לחובת הנאמנות המוטלת על הבנקים.

     

    הפסד הכנסות בחודשים יוני 2013 – מרץ 2014

56. הפסד ההכנסות המצטבר של גלית לטענתה בין החודשים יוני 2013 ועד לחודש מרץ 2014, מסתכם בסך של 107,710 ₪. הפסד זה כאמור משויך לקריסת עסקיה של גלית שנבעה לגרסתה מהתנהלותו של הבנק ומהחלטותיו.

    מאחר שלאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו לבית המשפט, מצאתי לקבוע כי לא נפל פגם בהתנהלות הבנק הן לעניין החזר חיובים בחשבונה של גלית בשל חריגתה מהמסגרת המאושרת והן בהחלטת הבנק שלא לחדש את מסגרת האשראי המאושרת לשנה נוספת בשל ירידה במצבת נכסיה של גלית והביטחונות שניתנו לבנק, הרי שלא ניתן לייחס את ההפסדים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מקריסת עסקיה להתנהלות הבנק.

57. אלא שגם לגופו של עניין, מעבר לטבלה בסיסית שבה מפרטת גלית את הפסדיה לכאורה, לה הומצאה לבית המשפט אסמכתא חד משמעית כלשהי, שניתן לקבוע על בסיסה את הכנסותיה של גלית ואת הפסדיה בפועל.

    גלית אמנם הסתמכה על נתוני הכנסות לחשבון בחודשים ינואר – מרץ 2013 וערכה ממוצע הכנסות חודשי על פי נתונים אלו, אך ברי כי אין בנתונים המפורטים בטבלה או בנתוני הפקדות לחשבון שאינם נתמכים באסמכתא חשבונאית המעידה על מקור ההכנסה כדי ללמד על היקף ההכנסות של גלית וממילא גם בנתונים שהציגה גלית ניתן לראות שוני מהותי בהכנסות, כאשר בחודש ינואר 2013 נטען להכנסה בסך 25,830 ש"ח לעומת הכנסות נמוכות יותר של 7,991 ש"ח ו – 5,455 ש"ח בחודשים ינואר – פברואר 2013 בהתאמה.

58. גלית אמנם צירפה מס' שוברי תשלום המעידים על תשלומי מע"מ לרשות המיסים בגין חודשים מרץ – אפריל 2013, אולם מלבד העובדה כי מדובר בהצגה חלקית של נתונים המעידה על חודשיים בלבד, הרי שלא ניתן ללמוד מנתונים אלו על הכנסותיה בפועל של גלית וזאת בהיעדרם של דו"חות כספיים מבוקרים ומאושרים על ידי רו"ח.

59. אשר על כן אני פוסקת כי אין מקום בנסיבות העניין לפסוק לגלית פיצוי בגין הפסדי הכנסות, שכאמור גם לגופו של עניין לא הוכחו ההכנסות בפועל.

     

     

     

    הפסד שעות עבודה

60. במסגרת טענות הקיזוז שלה , טענה גלית לנזק בסך של 12,000 ש"ח בגין הפסד שעות עבודה ואילו במסגרת התביעה שכנגד רכיב נזק זה מגיע לסך של 150,875 ש"ח.

    גלית העריכה את עלותה של שעת עבודה בסכום של 250 ש"ח לשעה ואת סך השעות הכולל כעומד על כ – 650 שעות עבודה.

    תחשיב פשוט לפי ההנחה כי מס' שעות עבודה חודשית במשרה מלאה עומד על 186 שעות, מביא אותנו לידי מסקנה שגלית העריכה כי הפסידה 3.5 חודשי עבודה מלאים בשל התנהלות הבנק. עבורם מתבקש הפיצוי הכולל בסך של כ – 163,000 ש"ח ובחלוקה לחודשי עבודה כ– 46,500 ש"ח לחודש.

61. בשים לאופי הפעולות שמפרטת גלית, שברובן הינן פעולות טכניות כגון: ביצוע תשלומים, משלוח מכתבים בדואר רגיל ובדואר אלקטרוני, טיפול בדו"חות, התנהלות מול משרדי ממשלה שונים ובשים לב לכך שגלית העידה על עצמה כי היא אשת עסקים עצמאית, להבדיל מעובדת שכירה, אשר סביר כי את רובן של הפעולות הללו עשתה במסגרת שעות עבודתה, היה עליה להוכיח לא רק את ביצוע הפעולות בפועל אלא גם את ההפסד שנגרם באופן ישיר לעסקיה בשל כך שהקדישה את זמנה לפעולות מיותרות לגרסתה.

    אין בפניי כל ראיה לעלות שעת עבודה של גלית שאכן מסתכמת לטענתה ב – 250 ש"ח לשעה, אין גם בפניי כל הוכחה לכך שבשל פעולות אלו נפגעה הכנסתה של גלית מעסקיה או מכל מקור הכנסה אחר.

    הסכום אותה ביקשה גלית כפיצוי בשל רכיב נזק זה, בהיעדרה של ראיה מפורשת, נראה על פניו מופרך וחסר היגיון.

62. גלית תבעה כמו כן פיצוי בגין 240 שעות עבודה שנדרשו להקמת אתר אינטרנט לחברה (פיצוי בסך של 60,000 ש"ח) ופיצוי בגין 15 שעות עבודה שנדרשו להכנת עלון של החברה, כאשר לא ניתן הסבר מדוע על הבנק לפצות את גלית בגין עלויות אלו.

    ככל שהטענה היא שהתנהלות הבנק גרמה לקריסת החברה של גלית ולכן עלויות אלו ירדו לטמיון, הרי שלאור הכרעתי דלעיל לפיה לא נפל פגם בהתנהלות הבנק, הרי שאין מקום לדון בטענות אלו.

63. גלית תבעה בנוסף פיצוי בגין אובדן 176 שעות עבודה (סך של 44,000 ש"ח) שנדרשו לצורך ניתוח פעילות בחשבון ובדיקתו לאחר הגשת התביעה, אך לא הובאה כל ראיה או הסבר להיקף השעות הנכבד שנדרש לצורך כך ולמהות הפעולות שנדרשה גלית לבצע במסגרת בדיקת החשבון אם בכלל.

64. לאלה יש להוסיף כי גם לפי גרסתה של גלית כפי שעולה מנספחים 39-41 לכתב התביעה שכנגד עולה שהכנסתה החודשית נעה בין כ – 9,000 ש"ח ל – 13,000 ש"ח. אלא שבפועל תובעת גלית נזק בגין הפסד הכנסה שמשקף הכנסה חודשית של כ – 45,000 ₪. היחס בגין הנזק הנתבע לבין ההכנסה בפועל הוא פי 4-7, מבלי שניתן הסבר לפער בנתונים אלו ולא ניתן להסיק אלא חוסר אמינות וחוסר ממשות בנתונים אלה עליהם היא מבססת את טענותיה.

65. מסקנתי היא כי טענותיה של גלית בקשר עם אובדן הכנסה ושעות עבודה אינן מבוססות כלל ואף סותרות את גרסתה של גלית בנוגע להכנסותיה בפועל.

    טענות בדבר הפסד הכנסות ושעות עבודה יש להוכיח כדרך שמוכיחים כל נזק להבדיל מטענות בדבר פיצוי שאינו ממוני, היה על גלית להציג תחשיב המבאר את אופן חישוב עלות השכר השעתי שמהווה את הבסיס לחישוב הנזק וכן להציג את הפגיעה בהכנסותיה במקביל כתוצאה מהפעולות שלטענתה נקטה שלא לצורך בשל התנהלות הבנק.

    אני פוסקת כי גלית כשלה בניסיון להוכיח את הפסד ההכנסה ושעות העבודה להם טענה.

    ואוסיף ואעיר כי לא ניכר שעשתה מאמץ להוכיח טענות אלו, שכן הסתפקה בהגשת טבלאות בסיסיות בלתי מבוססות ובלתי מבוארות שנערכו על ידה, מבלי שצורפו להן אסמכתאות כלשהן.

    חיובים שונים בחשבון הבנק

66. במסגרת טענות הקיזוז טענה גלית כי הבנק גבה עמלות בסך של 1,027 ש"ח בקשר עם החזרי חיובים שנעשו בחשבון. בעניין זה טענה גלית כי שילמה שלא כדין עמלות בגין החזרי חיוב בכרטיס אשראי או אי כיבוד שיקים וכן עמלת בגין ביצוע תשלום באמצעות פקיד הבנק בשל חיובים שלא כובדו בכרטיס האשראי או בשיקים וכן טענה להחזר בגין עמלת מכתב התראה מעו"ד שנשלח מטעם הבנק.

    מכיוון שלא מצאתי ממש בטענותיה של גלית לפיהן החזרי החיוב בחשבונה בוצעו בניגוד להסכמות הצדדים או בניגוד לדין, הרי שאין מקום לדון בטענותיה של גלית שקשורות לנזקים שנגרמו בשל החזרי החיוב.

    כאמור הבנק אינו מחויב להעניק אשראי ללקוח ומקל וחומר ניתן לקבוע כי אינו מחויב להעניק מסגרות אשראי זמניות מעבר למסגרת המאושרת, כל אימת שהלקוח חורג ממסגרת האשראי שאושרה לו.

    לא למותר להדגיש כי לגלית הייתה גישה לחשבון הבנק שלה באמצעות האינטרנט לצורך בדיקה ומעקב של מצב היתרה בחשבון העו"ש .אם הייתה מקפידה על הפקדות קבועות לחשבון בהתאם לחיובים הצפויים, על מנת שלא תחרוג ממסגרת האשראי המאושרת, הרי שלא היו מתבצעים החזרי החיוב.

    מאחר שלא מצאתי כי התנהלות הבנק הינה בניגוד לדין ולהסכמות ולהתחייבויות הבנק ולחובותיו , הרי שאין מקום להטיל על הבנק חיוב שנגרם בשל חריגתה של גלית ממסגרת האשראי שאושרה לה.

67. במסגרת התביעה שכנגד מפרטת גלית חיובים שונים שנעשו בניגוד לדין לטענתה:

    חיוב שלא כדין בגין עמלות משלוח מכתבי התראה – 1,530 ש"ח,

    גביית ריבית ביתר על הלוואות שניתנו לגלית – 899 ש"ח,

    גביה שלא כדין של עמלות בגין פעילות בני"ע – 1,509 ש"ח,

    גביה שלא כדין של עמלות בפעילות במט"ח – 956 ש"ח,

    חיוב שלא כדין בגין עמלות הקצאות אשראי,

    הפקת דו"חות למס הכנסה וקיזוז מפיקדון – 468 ש"ח,

    חיוב בגין ריבית על יתרת חובה בחשבון בניגוד להסכמים שבין הצדדים – 3,123 ש"ח,

    חיוב ביתר בגין עמלת הקצאת מסגרות אשראי זמניות – 298 ש"ח,

    חיוב בגין עמלות שונות בניגוד להוראות המפקח על הבנקים – 418 ש"ח.

68. גלית לא תמכה טענותיה בחוות דעת מומחה בתחום החשבונאות על אף הידע הנדרש להוכחת טענות אלו למרות שבחקירתה הנגדית השיבה כי נעזרה בחבר שהינו כלכלן. ברי כי אין בכך די שכן צירוף טבלאות המציגות סכומים כוללים מבלי להפנות למסמכים ספציפיים המלמדים על אמיתות הטענות אינן מהוות ראיה כנדרש ובייחוד בתחום הדורש מומחיות חשבונאית.

    אתייחס בקצרה לטענותיה של גלית ולקושי בקבלת טענותיה של גלית בשל היעדר ראיות.

    לטענת גלית נגבו ממנה עמלות בסכום של 1,530 ש"ח בשל משלוח מכתבי התראה מטעם הבנק ומטעם עורכי הדין של הבנק. לגרסתה התעריפון של הבנק אינו קובע עמלה בגין מכתבי התראה, אלא שבחלק 3 לתעריפון הבנק שצירפה גלית לסיכומיה נכתב במפורש כי בגין משלוח הודעות ללקוח תיגבה עמלה בסך של 90 ש"ח (החל מהודעה שניה) וכן תיגבה עמלה בסך של 147 ש"ח בגין מכתב התראה של עו"ד.

    נטען כי נגבתה ריבית עודפת על הלוואות בסך של 899 ש"ח, אולם לא הוצג כל תחשיב המאפשר לבדוק את הטענה או מפרט את הנסיבות של פירעון ההלוואה בפועל על מנת שניתן יהיה לבחון מהי הריבית שהיה נכון לגבות לעומת החיוב בפועל.

    במסגרת הטענה על גביית עמלה ביתר בנוגע לפעילות בני"ע, לא פירטה גלית את הפעולות שביצעה בני"ע במהלך השנים, למרות שתעריפון הבנק מדבר על שני מסלולים של חיוב, חיוב של 0.64% או חיוב מזערי של 50 ש"ח ובנוסף מפורטים תנאים נוספים אשר אין מקום להידרש להן בהיעדר תשתית עובדתית לפעולות שביצעה גלית בפועל.

    הוא הדין גם ביחס לטענה של חיוב ביתר עבור עמלות במסגרת פעולות שבוצעו במט"ח, אשר נטענה מבלי לציין את פירוט הפעולות שבוצעו על מנת שניתן יהיה לבחון האם הבנק גבה יותר מהמותר על פי תעריפון הבנק.

    גלית טענה כי הדו"חות שהופקו לטובת מס הכנסה היו שגויים, אולם למעט הפניה לפניות של גלית לבנק ובהן הטענה כי הדו"ח שגוי לא הומצאו אסמכתאות המעידות כי אכן נפלו שגיאות בדו"חות הבנק.

    הטענה כי הבנק ביצע הקצאה של מסגרות אשראי זמניות שלא לצורך ובגין כך חויבה גלית בעמלת הקצאת אשראי, אינה מתיישבת עם גרסתה של גלית בדבר הסכמה שהייתה בינה ובין הבנק לפיה נתון לבנק שיקול דעת להקצות מסגרת אשראי זמנית בהתאם למצב החשבון .כאן יש להזכיר כי כאשר הבנק החליט שלא לפעול בדרך זו בשל ההתדרדרות במצבה הכלכלי של גלית ובשל היעדר ביטחונות, טענה גלית כי החלטה זו נעשתה בניגוד לחובת הנאמנות של הבנק וכי היה עליו להמשיך ולהקצות מסגרות אשראי זמניות. לא למותר להבהיר כי בכל פעם שהוקצתה לגלית מסגרת אשראי זמנית, נמסרה הודעה לגלית בדבר הקצאת האשראי וכן החיוב הכרוך בהקצאתו והחיוב הצפוי בריביות בגין האשראי הזמני.

    לצורך הוכחת הטענה כי במהלך שנות הפעילות בחשבון נגבו על ידי הבנק חיובי ריבית ביתר בגין יתרות החוב, היה על גלית לצרף תחשיב חשבונאי על ידי מי שהינו בעל מומחיות לבדוק טענות אלו באמצעות ביצוע שחזור הפעילות בחשבון ומשלא נעשה כך הרי שלא ניתן לבחון את הטענה רק על פי הטבלה שערכה גלית (נספח 36 לכתב התביעה שכנגד).

    הטענה בדבר "חיובים שונים" בניגוד לדין שפורטו בטבלה שצורפה כנספח 38 לכתב התביעה שכנגד, הובאה ללא כל הסבר באשר לנסיבות שבוצע החזר החיוב או הפניה לחיובים ספציפיים בדפי החשבון ועל כן לא ניתן להידרש לטענה זו.

     

     

    הפסד הכנסות מלקוחות

69. במסגרת טענות הקיזוז נטען כי בשל עצירת הפעילות העסקית בשל "ביטול האשראי" על ידי הבנק נגרם לגלית הפסד הכנסות אל מול לקוח פוטנציאלי בסך כולל של 157,950 ש"ח, אלא שלמעט טבלה עם תחשיב שערכה גלית בדומה לדרך ההוכחה שאימצה לעצמה גלית ביחס לנזקים אחרים שנטענו על ידה, לא הובאה כל ראיה נוספת (הסכמים חתומים, אישורים מהלקוח הפוטנציאלי, התכתבויות בנוגע לחוזה עם הלקוח, אישורים בדבר הכנסות מפעילות דומה). כמו כן לא הובאו עדים אשר יכלו לאשר את הפעילות המתוכננת עם הלקוח.

    לאור התנהלותה של גלית , אין בפני בית המשפט ולו ראיה אחת התומכת בטענותיה של גלית, למעט עדותה שגם היא הובאה באופן מצומצם ומבלי שניתנו פרטים מלאים אודות העסקה הצפויה, כאשר גם לטענתה של גלית קיים הסכם חתום על הלקוח שכן צילום מתוך נספח להסכם החתום צורף כנספח 31 לבקשת הרשות להתגונן.

70. עוד נטען גם כטענת קיזוז וגם במסגרת התביעה שכנגד כי בשל הפסקת הפעילות העסקית נאלצה גלית להפנות את אחד מלקוחותיה לחב' אורינום ולכן נגרם לה נזק בגובה הרווחים שהייתה צפויה להרוויח מהפעילות עם הלקוח שהועבר לטיפול על ידי חב' אורינום.

    הוכחת טענה זו נעשה שוב באמצעות תחשיב ערוך על ידי גלית ללא כל אסמכתא המאשרת את התחשיב, אולם גלית צירפה גם מכתב מטעם חב' אורינום המאשר כי גלית העבירה לקוחה לטיפולה בחודש אוקטובר 2013.

    במכתבה של חב' אורינום שנכתב על ידי מנכ"ל החברה, מר אבי אלברט, צוין כי הכנסות הצפויות מייעוץ הינן 35,000 ש"ח בצירוף עמלות בגובה 3% מהמכירות לצפון אמריקה למשך 5 שנים.

    גלית טענה כי בין הלקוחה לבין חברת אורינום נחתם חוזה שההכנסות ממנו נאמדות בסך של 98,000 ש"ח.

    לבית המשפט לא הוצג החוזה המעיד על ההכנסות הצפויות.כמו כן לא הובא לעדות מנכ"ל חברת אורינום החתום על המסמך שצורף כראיה.

    את העובדה כי מנכ"ל חברת אורינום לא זומן לעדות יש לזקוף לחובתה של גלית שכן החזקה היא שבעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אלא שמהימנעותה של גלית מזימונו של העד ניתן ללמוד כי אילו זומן למתן עדות היה בכך כדי לפגום בגרסתה של גלית.

    כך ניתן היה ללמוד כי ייתכן ותמורת העברת הטיפול בלקוחה גלית הייתה זכאית לתמורה כלשהי או כי ההכנסות העתידיות שהוערכו על ידי הצדדים אינן מובטחות ותלויות בתנאים כלשהם שהוסדרו בחוזה. כמו כן ניתן היה לברר את נסיבות העברת הלקוח לחברת אורינום האם אכן בשל הפגיעה בפעילות העסקית של גלית או שמא מטעמים אחרים.

    מאחר ששאלות אלו ורבות אחרות נותרו ללא מענה רק בשל הימנעותה של גלית מזימונו של העד, הרי שאין בידי לקבל גם טענה זו של גלית.

    הפסד מסגרת אשראי בכרטיס האשראי החוץ בנקאי

71. לטענת גלית , בשל החזרת החיובים בכרטיס האשראי החוץ בנקאי על ידי הבנק, בוטל כרטיס האשראי ועמו בוטלה מסגרת אשראי שעמדה לזכותה של גלית בגובה של 77,000 ש"ח. לטענתה של גלית הנזק נאמד בסך של 87,000 ש"ח שכן זהו הסכום שהיא תידרש לשעבד על מנת שתועמד לה מסגרת אשראי בגובה של 77,000 ש"ח, וזאת על פי בדיקה שביצעה בבנק אחר.

72. ראשית, הטענה בדבר הצורך לשעבד סכום של 87,000 ש"ח לצורך קבלת אשראי בגובה של 77,000 ש"ח לא גובתה בראיה כלשהי ועל כן לא הוכחה.

73. שנית, יש צורך להגדיר את מהותה של מסגרת האשראי בטרם ניתן יהיה לדון בשאלת הנזק שנגרם לטענתה של גלית.

    בע"א 1507/11 ‏בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' משה אלבס, (16.1.14), פסקה 17, הגדיר בית המשפט העליון את מסגרת האשראי כך:

    "הזכות לקבלת אשראי בהתאם להסכם מסגרת שנערך בין בנק ללקוחו מתאפיינת, אפוא, בראש ובראשונה כזכות הנתונה ללקוח ללוות כספים מהבנק כדי סכום מסגרת האשראי שעליה הוסכם" 

    ובהמשך נקבע כי "אין מדובר, אפוא, בזכות המגדילה את מצבת נכסיו של הלקוח."

74. אם כן הנזק שנגרם אם בכלל למעשה לגלית הוא הפסד הזכות החוזית לקבלת אשראי עד לגובה שהוסכם אל מול חברת האשראי ולא פגיעה בפועל במצבת נכסיה שגרמה לה לחסרון כיס. גלית לא יכולה לתבוע פיצוי בגובה מסגרת האשראי המאושרת, אלא לכל היותר היה עליה להוכיח את הנזקים שנגרמו לה בשל ביטול מסגרת האשראי כדוגמת הפסדים בגין הפסקת הפעילות העסקית שנדונו בנפרד לעיל.

    העמדת הפיצוי בגובה מסגרת האשראי המאושרת אינה מבוססת, שכן כאמור עסקינן בזכות חוזית בלבד לקבלת הלוואה ולא בגריעת נכס ממצבת נכסיה של גלית וכן מאחר שלטענתה של גלית ביטול מסגרת האשראי בכרטיס האשראי היא הסיבה לפגיעה בפעילותה העסקית, הרי שהדיון בנזקים בגין הפסדי ההכנסות כתוצאה מביטול הפעילות העסקית, מייתר לטעמי את הדיון לגופו של עניין בנזק מביטול מסגרת האשראי.

     

    הפסד הטבות בכרטיס האשראי החוץ בנקאי

75. לטענתה של גלית בשל ביטול כרטיס האשראי החוץ בנקאי, הפסידה הטבות שהיו צבורות לזכותה בכרטיס האשראי החוץ בנקאי לרבות: נקודות במסגרת מועדון תעופה לרכישת כרטיסי טיסה, הטבות בביטוחי נסיעות לחו"ל וכן נקודות בגין רכישות שביצעה בכרטיס האשראי החוץ בנקאי.

    גלית העריכה את ההפסדים בגין ביטול ההטבות בסך של 45,464 ש"ח.

76. לא מצאתי כי יש מקום להורות על פיצוי לזכותה של גלית בגין הפסד הטבות אלו, שכן לא הוכח כי אי כיבוד החיובים בכרטיס האשראי החוץ בנקאי על ידי הבנק נעשה בניגוד להסכמות הצדדים או בניגוד לדין . לשון אחרת לא נוכחתי כי היה על הבנק התובע לכבד בכל תנאי בנסיבות שנתבררו בפני את החיובים שנעשו בכרטיס האשראי החוץ בנקאי ומכאן שאין לחייב את הבנק לפצות את גלית בשל הפסד ההטבות כנטען.

77. מעבר לכך, לא נוכחתי ולא הוצגה בפני כל ראיה או הוכחה כי הטבות אלו אכן נשללו מגלית בשל ביטול כרטיס האשראי וכי נמנעה מגלית האפשרות לממש הטבות אלו על אף שבוטל הכרטיס. ספק אם בשל טענותיה של גלית על הפסקת הפעילות העסקית וביטול נסיעותיה לחו"ל אכן הייתה צפויה לממש הטבות אלו שתלויות בהמשך הפעילות העסקית.

    כמו כן לא הובאו אסמכתאות המעידות על התחשיב שביצעה גלית לעניין שווי ההטבות.

    סיכום

78. לאור דחיית טענותיה של גלית לפיצויים ממוניים בגין התנהלות הבנק או בגין חיובים ביתר ובניגוד לדין, הרי שאין מקום גם לחייב את הבנק בפיצוי בגין עוגמת נפש.זאת משלא נמצא שנפל פגם בהתנהלות הבנק או עובדיו כלפי גלית.

79. במסגרת טענות ההגנה של גלית וכן במסגרת הטענות בתביעה שכנגד הועלו טענות רבות כנגד הבנק תחת הכותרת של הפרת חובות מתחום דיני הבנקאות לרבות חובת האמון המוטלת על הבנקים, טענות נוספות מתחום דיני החוזים לעניין הפרות הסכמים בין הבנק לגלית (הסכמים בכתב וכן הסכמות בע"פ) ובנוסף , טענות רבות שהובאו בפירוט נרחב למדי במסגרת סיכומיה של גלית באשר להפרות של הנחיות רגולטריות בדגש על הוראות הפיקוח על הבנקים.

    מאחר שטענותיה העיקריות כנגד התנהלות הבנק לעניין החזר החיובים בחשבון ואי חידוש מסגרת האשראי בחשבון נדחו ומשגם הטענות בדבר פיצויים לעניין רכיבי הנזק השונים נדונו ונדחו, הרי שלא מצאתי כי דיון בטענות הרבות לעניין הפרות שונות של הוראות רגולטריות של הבנק יביאו לשינוי ההכרעה בפסק הדין .משכך ,אין מקום להידרש לטענות אלו וזאת בעיקר בשים לב לכך שלמרביתן של הוראות אלו הפנתה גלית רק בשלב הסיכומים ולא במסגרת כתבי הטענות.

80. לסיכום , לא ניתן לשלול את האפשרות כי החלטות הבנק באי כיבוד חיובים בכרטיסי אשראי ושיקים וכן החלטה שלא לחדש את מסגרת האשראי המאושרת בחשבון העו"ש השפיעו על ההתדרדרות הכלכלית של גלית ולפגיעה בפעילות העסקית, אלא שהחלטות הבנק נעשו בצורה מידתית ולאחר שמשך חודשים רבים איפשר הבנק את החריגות ממסגרת האשראי הזמנית באמצעות העמדתן של מסגרת אשראי זמניות ובהסתמך על הביטחונות בחשבון של גלית והבטחותיה כי תפעל להסדרת החריגות שנוצרו בחשבון מעת לעת.

    אך מכאן ועד לטענתה של גלית, כי האחריות הבלעדית לקריסת עסקיה מוטלת על הבנק הדרך ארוכה, שכן אין חולק כי הביטחונות שהציגה גלית בעת פתיחת החשבון התדלדלו במשך שנות הפעילות בשל מימוש הביטחונות לטובת החריגות שנוצרו בחשבון, כמו כן השינויים בפעילות החלו עוד בשנת 2011, כאשר החזרי החיובים על ידי הבנק החלו בשלהי שנת 2012.

    גלית נמנעה מלחשוף במהלך ההליך המשפטי את הפעילות העסקית באמצעות דו"חות כספיים או מסמכים חשבונאיים אחרים מהם ניתן היה ללמוד על היקף הפעילות במהלך שנות ניהול החשבון ולאחריו.

    מובן כי כאשר הבנק כגוף שמנהל סיכונים חוזה בירידה דרמטית בפעילות העסקית של לקוח הבנק, הוא לא יעלה על הדעת שישקיף מן הצד מבלי לבחון את הדברים ומבלי לנקוט פעולות מצדו כאשר אי נקיטת פעולות אלו עלולה למנוע ממנו את אפשרות פירעון חובות הלקוח. ממילא גם החוק וההסכמים שבין הבנק ללקוחותיו מקנים לו את הזכויות לפעול לצמצום אשראי ולהקטינו ולעיתים אף לדרוש פירעונו המיידי וזאת על פי שיקול דעתו המידתי של הבנק, תוך מתן התראה מוקדמת ללקוח.

    בנסיבות המקרה שלפניי, מצאתי כי הבנק פעל כפי שמצופה מבנק סביר והפעיל שיקול דעת כנדרש. ייתכן ובאופן תיאורטי ניתן היה לומר כי אם היה הבנק מאפשר לגלית המשך פעילות באמצעות חריגות ממסגרת האשראי מעת לעת, הייתה מצליחה גלית להחזיר את פעילותה העסקית למסלולה ולשקם את מצבה הכלכלי, אולם אפשרות זו היא הפחות סבירה בעיניי בהינתן הראיות שהוצגו לבית המשפט ואף לאור עדותה של גלית שלא הכחישה את הקשיים המשמעותיים שחוותה בפעילות העסקית בשנים 2011-2013, ומכל מקום לא ניתן לדרוש זאת מהבנק שבשלב מסויים נאלץ לדאוג לסילוק החובות הבלתי מובטחים בביטחונות.

    לעניין זה אין די בכוונות ולו בתום לב!

81. בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה שכנגד. מחייבת את התובעת שכנגד בהוצאות הנתבעת שכנגד בסך של 45,630 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

82. זאת בנוסף על פסק הדין בתביעה העיקרית כמפורט בסעיף 50 דלעיל לאמור כי תביעת הבנק מתקבלת במלואה .

    מחייבת את הנתבעת בתשלום מלוא החוב הנתבע בהפחתת סכום של 66,542 ש"ח בשל מימוש קופ"ג שבוצע במהלך בירור התביעה, כך שהסכום שנדרשת הנתבעת לשלם לבנק הוא 51,035 ש"ח בצירוף ריבית המפורטת בסעיף 14 לכתב התביעה העיקרית וזאת מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, ובצירוף האגרה ששילם התובע בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ששולמה ועד לתשלום בפועל ובצירוף שכט עו"ד בסך של 8951 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

     

     

    ניתן היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.