עבדאללה ואח' נ' בע"מ ואח'

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לביתם של התובעים כתוצאה משני אירועים של הצפת מי ביוב.

העובדות בקצרה:

1. התובעים, בני זוג תושבי הכפר מוקיבלה. בשנת 2002 החלו התובעים לבנות בית בכפר מוקבילה. בשלב מסויים, התובעים עברו באופן זמני להתגורר בקומת המרתף בבית, עד להשלמת בניית הבית כולו.

2. עם מעברם של התובעים להתגורר בקומת המרתף, הם פעלו לחיבור המרתף למערכת הביוב המרכזית שנמצאת באחריות הנתבעות.

3. ביתם של התובעים נבנה ללא היתר בניה. התובעים החלו בהליכי רישוי אולם התהליך לא נמשך והם בנו והשלימו את הבית כולו מבלי שקיבלו היתר בניה.

4. בפברואר 2009 אירעה הצפה במערכת הביוב המרכזית. כתוצאה מכך הוצפה דירת המרתף בה התגוררו התובעים. כתוצאה מההצפה נגרמו נזקים בדירת התובעים עת כיסה הביוב את הדירה עד לגובה כ- 40 ס"מ.

5. המקרה נודע למועצה האזורית גלבוע שפעלה לסייע לתובעים בשאיבת מי הביוב באמצעות ביובית.

6. בשנת 2013 אירע מקר הצפה נוסף. הדירה של התובעים הוצפה שוב במי ביוב וגם הפעם שלחה המועצה צוות לטיפול בהצפה.

7. התובעים הגישו את תביעתם בדרישה לפיצוי בסך של 410,000 ₪. התביעה הוגשה נגד גורמים אלה:

   נתבעת מס' 1 , קולחי הגלבוע בע"מ (להלן: "התאגיד")

   נתבע מס' 2 , מועצה אזורית גלבוע (להלן: "המועצה")

   נתבעת מס' 3 , מנורה חברה לביטוח, מבטחת הנתבעות.

    

   חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט:

8. הן התובעים והן הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן ביחס לנזקי הדירה. בשל פער בין המומחים מונה המהנדס מר דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט.

9. בחוות הדעת הסביר המומחה כי הצפת ביוב נגרמת מקום שהצנרת מתמלאת בגופים זרים (כגון מגבונים , סמרטוטים וכדומה) וכן כאשר למערכת הביוב זורמים מי גשמים.

10. במקרה של סתימה, הביוב יגלוש למקום הנמוך ביותר, במקרה זה, מרתף הבניין בו התגוררו התובעים. כאשר מי הביוב עולים בביוב המרכזי, מי הביוב גם יעלו במרתף התובעים.

11. המומחה הסביר בנוסף כי במועדים הרלבנטיים לאירועי ההצפה כמויות הגשם היו גבוהות מהרגיל. מכך הסיק המומחה כי מי הגשמים זורמים בצנרת הביוב המרכזי. קו הביוב אינו יכול להכיל את כמויות מי הגשמים וזה הגורם כנראה להצפה.

12. המומחה ציין בחוות הדעת כי קיים מחדל של התובעים, זאת משום שחיברו את המרתף למערכת הביוב למרות שמפלס המרתף נמוך משוחת הביוב המרכזי לה חובר המרתף. זאת למרות שההוראות הרלבנטיות לעניין מתקני התברואה מחייבים כי שוחת הביוב תהיה נמוכה ב- 20 ס"מ לפחות מהמפלס אליו חוברה השוחה.

13. בכך, מוצא המומחה כי עיקר האחריות לנזקים רובץ לעבר התובעים. אך המומחה מציין כי קיימת אחריות חלקית גם על הנתבעים.

14. בשאלת גובה הנזקים, ציין המומחה ברלינר כי מועד ביקורו במקום היה שנים לאחר האירועים וכי בינתיים נערך שיפוץ כללי למרתף. הוא הסתמך באומדן הנזק על תמונות שקיבל ובחר לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים, כאשר הנזק בה הוערך בסך של 95,000 ₪ במעוגל.

     

     

    שאלת האחריות:

15. מהעדויות שהיו לפניי, ניתן להיווכח כי הנתבעות לא עשו דבר ולא פעלו למניעת אירוע ההצפה.

16. הנתבעות לא הוכיחו כי ביצעו פעולות תחזוקה ושטיפה של קו הביוב. אפנה לעדותו של מנכ"ל התאגיד, מר בוחירי, שלא ידע להשיב אם פעולות אלו נעשו וכי הנושא כלל לא נבדק על ידו:

    "ש. מפנה אותך לסעיף 13 לתצהיר, מהן הפעולות שאתם עושים לצורך תחזוקה.

    ת. כל תקלה שקורת מחייגים 109 ובאים לטפל. במשך הזמן מתכנית עבודה עושים פעולות ניקיון של שטיפת קווי ביוב, על כל תקלה של התשתית עצמה אז גם בשוחות זה אותו הדבר.

    ש. אתה תוכל לומר מזיכרונך האם הקו ביוב הקרוב ממנו חוברו התובעים בין השנים 2009 עד 2013 נעשו בו שטיפות או תחזוקה כל שהיא.

    ת. לא יכול להגיד לך.

    לשאלת ביהמ"ש:

    ש. האם בדקת את זה.

    ת. לא. אני לא רוצה להגיד כן או לא. אלו פעולות שנעשו לאחר תקלה אז יכול להיות שעשו ובאותה מידה יכול להיות שלא עשו."

     

17. מצופה מהנתבעות כי יפעלו באופן סביר ויבצעו פעולות תחזוקה ושטיפה של הקו. את זה הן לא עשו, במשך שנים, למרות אירוע ההצפה הראשון משנת 2009.

18. לא רק שלא נעשו פעולות אחזקה ושטיפה ע"י הנתבעות , אלא שלא נעשה דבר לפתרון הבעיה של זרימת מי הגשם למערכת הביוב. אזכיר כי לפי חוות הדעת של מר ברלינר זו הסיבה העיקרית לאירועי ההצפה, שאירעו בעת שירדו גשמים חריגים.

19. בעניין זה של חיבור מערכת הניקוז למערכת הביוב, מנכ"ל התאגיד אישר בעדותו כי הבעיה קיימת בישוב בו מתגוררים התובעים. העד הסביר כי הם פועלים לנתק מרזבים כל הזמן אולם מעדותו לא התרשמתי כי מדובר על פעולות קונקרטיות אלא רק במנשרים בנושא:

    "לשאלות בית המשפט:

    ש. כשהגיע המומחה הוא דיבר על חיבור של מערכת הניקוז לביוב, יש לכם את הבעיה הזאת במוקייבלה.

    ת. כן גם שם.

    ש. פעלתם לתקן בעיה זו.

    ת. כל הזמן. אנו נוהגים לנתק מרזבים של בתי מגורים ממערכת הביוב.

    ש. האם היתה בשכונה של התובעים פעולה מסוג זה.

    ת. אלו מנשרים קבועים בדרך כלל."

20. העיד בפניי גם מר זוהיר עולימי, עובד מחלקת ההנדסה בתאגיד. מר עולימי זומן כעד תביעה מטעם התובעים. מעדותו עולה כי המועצה לא עושה די ולא נוקטת באמצעים מספיקים למנוע את התופעה. הוא הסביר בעדותו כי לא ניתן להשתלט על הבעיה של מי הניקוז שחודרים למערכת הביוב וכי למעשה המועצה משלימה עם כך, כאילו מדובר היה בגזירה משמים:

    "ש. איזה פעולות עושה המועצה כדי למנוע מי גשמים שיזרמו למערכת הביוב?

    ת. אנחנו לא יכולים, זאת אומרת למנוע את זה בכלל, במאה אחוז. התושבים המרזבים שלהם, מי גשם יורד מהתקרה או משטח המגרש שלהם, הם מזרימים את זה לביוב. מה תעשה. אי אפשר להשתלט על זה.

    ש. איזה פעולות אתם עשיתם כדי להשתלט על הדבר הזה?

    ת. אם יש שוחה שהתקר שלה סדוקה או יש חור או משהו אז אנחנו שולחים את הקבלן שלנו והוא מטפל בזה. מי גשם תמיד ייכנסו. אין דבר כזה שוחה אטומה מאה אחוז. יש משאיות טרקטורים..

    ש. אתה מדבר על שוחה שבכביש של מי גשם שיורדים לכביש. אנחנו מדברים על מי גשם שיורדים לגג של הבית והמרזב מחובר למערכת הביוב.

    ת. הוא מחבר את זה.

    ש. מה אתה עושה כדי למנוע את זה?

    ת. אם אנחנו מכירים מקרה כזה הולכים אלי ולא נותנים לו לעשות את זה. אומרים שייקח את זה החוצה ואסור לעשות את זה. אבל מי גשם בכביש אי אפשר לשלוט בזה במאה אחוז."

     

21. המועצה לא הראתה כי נקטה באמצעים לפתור את הבעיה, כגון ניתוק אקטיבי, פעולות ותיקונים בקו לניתוק המרזבים ומניעת מי הגשמים מלחדור למערכת הביוב. כמו כן, לא ננקטו כל פעולות כנגד אותם תושבים שגורמים לבעיה בחיבור מרזבי הבתים למערכת הביוב.

22. הן המנכ"ל של התאגיד והן עובד מחלקת ההנדסה בתאגיד, העידו כי לאחר אירוע ההצפה הראשון משנת 2009 בוצעה פעולה של תיקון בשוחה –בקו המרכזי. אולם ניכר כי בפעולה זו לא היה די שכן אירוע ההצפה חזר על עצמו פעם נוספת בשנת 2013.

23. מהאמור לעיל עולה כי המועצה והתאגיד לא עשו די ולא נקטו באמצעים סבירים ומספיקים למניעת ההצפה בקו הביוב .

24. כזכור, מר ברלינר, המומחה מטעם בית המשפט, הסביר כי הצפה קו ביוב יכולה להיגרם הן מהימצאות גופים זרים בקו הביוב והן מחדירת מי הגשם לקו הביוב. במקרה דנן ועקב כמויות הגשמים רלבנטית לאירועים, הוא הסיק כי הסיבה השניה, של חדירת מי הגשמים, היא הסיבה היותר סבירה להצפת קו הביוב. אך בכל מקרה , ביחד לשני הגורמים, זה של הימצאות גופים זרים וזה של חדירת מי הגשם לקו הביוב, המועצה והתאגיד לא עשו די למניעת ההצפה.

25. כאמור לעיל וכפי שעולה מעדויות עובדי התאגיד, לא בוצעו פעולות תחזוקה ושטיפה לקו, במשך שנים וכן לא נעשו פעולות למניעת חדירת מי הגשם לקו הביוב.

26. בכך, הפרו הנתבעות את חובת הזהירות כלפי התושבים בכלל והתובעים בפרט. הנתבעות לא דאגו לתקינות קו הביוב ולמניעת ההצפות כפי שאירעו במהלך האירועים. לציין כי אירוע הצפה נוסף, שאיננו חלק מהתביעה, אירע גם בקיץ 2018, ללמדך כי הבעיה עודנה קיימת עד היום.

    בניה ללא היתר

27. הנתבעות טענו רבות לגבי בניית הבית ללא היתר כגורם לאירועים וגם כסיבה לדחיית התביעה, בהתבסס על הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה".

28. אשר להיעדר ההיתר כגורם לנזק ולהצפות: כלל לא הוכח כי בנית הבית ללא היתר היתה היתה הסיבה לאירוע הנזק. הבניה ללא היתר לא קשורה סיבתית לאירועים של ההצפה. נושא זה כלל לא נבדק על ידי המועצה והתאגיד והוא נטען על ידם באופן כללי וסתמי מבלי שנבדק על ידם. בעניין זה אפנה לעדותו של מנכ"ל התאגיד שאישר כי לא נבדק החיבור עצמו של התובעים :

    "לשאלת ביהמ"ש מה עלה מתוך הבדיקות שעשיתי, אני משיב שצירפתי את הטיפול של הוועדה.

    בנושא ביוב אם זה נבדק או לא, אני משיב שאם יש מסמך בתיק של הוועדה או לא. לא נעשתה בדיקה לתיק לחיבור עצמו.

    ש. אז מתוך זה אתה מסיק שלא בדקתם.

    ת. כן. לא נעשתה בדיקה אני מסיק זאת מכך שלא מצאתי אישור בתוך התיק של הוועדה המקומית."

     

29. אשר לבניית הבית ללא היתר, כנימוק לבדו לדחיית התביעה, הרי שאין בידי לקבל טענה זו של הנתבעות. לא בכל מקרה בו היתה התנהגות לא חוקית, הדבר יוביל לשלילת הפיצוי המגיע לניזוק. בבוא בית המשפט להכריע בנושא עליו לתת את דעתו למידת אי החוקיות של המעשה, הקשר בין המעשה הלא חוקי לאירוע ובאינטרס הציבורי להטיל את האחריות על המזיק.

30. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין ע"א 2242/03 אבהרם נגד ראשד (18.7.2005 ) בבואו לדון בתביעה לליקויי בניה בבית שנבנה ללא היתר. בית המשפט העליון לא שלל את הזכות לפיצוי וקבע בסעיף 16 לפסק הדין כך:

    "16.השאלה שהטרידה אותנו היתה אם נוכח הפעילות הבלתי חוקית של המערערים, אשר בנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום, אין מתחייבת שלילת הסעד מהם, על יסוד העיקרון לפיו אין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו, שכן מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה (ראו למשל: ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1, 16-15; בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389, 416; ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 856; ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 143-142; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (להלן: פרשת בנבנישתי)). עיקרון זה עלול בנסיבות מסוימות לשלול את זכות תביעתו של ניזוק (פרשת בנבנישתי הנ"ל, בע' 209), וביסודו עומד החשש שמא בכך שנכיר באחריות כלפי המערערים ונושיט להם סעד, נימצא מעודדים הפרת חוק או נותנים ידינו לפגם מוסרי.

     

    נוכח הטעם העומד ביסוד הכלל האמור, דחייתה של תביעה שמקורה במעשה בלתי חוקי או בלתי מוסרי תלויה בעוצמתה של הכוונה הפלילית או חוסר המוסריות שבהתנהגות התובע. כן עלינו להביא בגדר שיקולנו אם יש להעניק לתובע סעד גם את הקשר בין המעשה הבלתי חוקי או הבלתי מוסרי לבין התרחשות הנזק. מנגד, עלינו לשקול את האינטרס הציבורי בהטלת האחריות על מזיק אשר גרם לנזק ברשלנותו (ראו והשוו: ע"א 386/74 פלוני נ' אלמונית, פ"ד ל(1) 383, 388-387; א' ברק "שלילת תביעת הניזוק מפני 'טובת הציבור'" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (ג' טדסקי - עורך, מהדורה שנייה, תשל"ז) 340, 343-342).

     

    דומה, כי האיזון בין האינטרסים המעורבים בהכרעה זו אינו מצדיק דחיית תביעתם של המערערים מכל וכל בשל חטאם. מעשיהם של המערערים אמנם חמורים, אולם כאמור אין קשר וודאי בין מעשים אלו לבין התרחשות הנזק וגם המשיבים מצידם לא מילאו חובתם לנהוג ברמת הזהירות המתחייבת מהאחריות שנטלו על עצמם. זאת ועוד, על פי הוראות סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבניה נושאים באחריות פלילית בגין בניית בניין ללא היתר גם האחראי לעבודה, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, הקבלן הראשי וסוכניהם. הקבלן אף הפר לכאורה את חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969 (ראו סעיף 16 לחוק הנ"ל; השוו: דברי השופט גולדברג בע"א 195/84 עירית נהריה נ' ימין, פ"ד מ(3) 266, 279-280). בהביאנו בחשבון את מידת חומרת מעשיהם של המערערים-הניזוקים, אל מול אשמם של המשיבים-המזיקים, אשר התנהגו ברשלנות חמורה ואף עברו עבירות פליליות, אין טובת הציבור מחייבת נעילת שערי בית המשפט בפני המערערים. אמנם אין להתעלם מחומרת מעשיהם של המערערים, אך זו תבוא לידי ביטוי במידת האשם התורם אשר תיוחס להם בעת חלוקת האחריות לנזק. "

     

31. וביישום המבחנים שנקבעו לעניינו: לא הוכח קיומו של קשר בין הבניה הלא חוקית לבין ההצפה. נהפוך, מהעדויות עולה כי הנתבעות נהגו ברשלנות ולא נקטו באמצעים למניעת ההצפות, אפנה לדבריי לעיל.

32. זאת ועוד, למעט פתיחת תיק והוצאת צו הריסה מנהלי שהיו בשנת 2002, לא נעשו פעולות אכיפה כלשהן על ידי הנתבעת. לא הוגש כתב אישום כנגד התובעים ולא בוצעה כל פעולה בקשר עם הבניה שלא החוקית, מאז 2002.

33. זאת ועוד, מהעדויות לפניי עולה כי בישוב מקובילה בתים רבים בנויים ללא היתר ומחוברים למערכת הביוב. אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשה. בניה ללא היתר הינה עבירה על החוק ואין המדובר בעניין של מה בכך. אך בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לשנים הרבות מאז נבנה הבית והשלמת המועצה עם התופעה, לא ניתן כעת לראות בבניה הלא חוקית של התובעים כנימוק לשלילת הפיצוי. וזאת אומר, כשהבניה ללא היתר אינה הגורם לנזק, שכן, ההצפה אירעה בשל רשלנות הנתבעות שכשלו בתחזוקת קו הביוב ולא נקטו באמצעים מתאימים למניעת גלישת מי הניקוז למערכת הביוב. זו הסיבה להצפה מערכת הביוב ולא הבניה ללא היתר של בית התובעים.

34. לפיכך במקרה דנן, אין הצדקה לשלול את הפיצוי מהתובעים משום בניית הבית ללא היתר, כטענת הנתבעות.

35. לסיכום , אני קובעת כי הנתבעות אחראיות לאירועי ההצפה מושא התביעה ולנזקי התובעים ומשכך, עליהן לפצות את התובעים בגין נזקי ההצפה.

    אשם תורם:

36. במקרה דנן יש ליחס לתובעים אשם תורם. התובעים חיברו את מרתף הבית לשוחת ביוב שהיא יותר גבוהה מהמרתף. למרות שעשו כך, הם גם לא התקינו משאבה או אל חזור. משאבה כאמור אף לא הותקנה לאחר האירוע הראשון משנת 2009 .

37. בעניין זה אני דוחה את טענת התובעים כי חיבור הביוב נעשה על ידי המועצה עצמה. העדות בעניין זה, שהיתה עדות בעל דין יחידה, היתה עדות סתמית, לא מפורטת דיה ,ועל כן לא ניתן לקבל אותה. נקודת המוצא היא כי חיבור הביוב נעשה על ידי התובעים עצמם.

38. בעניין זה יש לציין כי המומחה מטעם בית המשפט מר ברלינר הסביר בעדותו כי משאבה המותקנת בבית מגורים לשאיבת מי ביוב מהמרתף היא בד"כ לא בגודל המתאים לשאיבת מי גשם. המומחה הסביר כי משאבה כאמור היתה מונעת את הנזקים בהיקפים שהיו בשני האירועים או לכל הפחות מקטינה אותם (עמוד 14 לחקירה הנגדית של המומחה).

39. בעניין זה של המשאבה העיד גם מר עלימי, נציג התאגיד כי "חצי תל אביב עובד על דבר כזה. חניונים נמצאים מתחת לביוב , יש פתרון שמים בור ומביאים משאבה" (עמוד 39 לעדות)

40. מר עלימי העיד בנוסף כי ניתן היה לחבר את ביתם של התובעים לשוחה יותר נמוכה וכך אם יש הצפה בביוב הביוב לא יצא מבית התובעים אלא מהשוחה עצמה (עמוד 36 לעדות).

41. על כן, אני קובעת כי לתובעים אשם תורם שגרם גם הוא לנזקי הצפה בדירתם. בחלוקת האחריות אני קובעת כי האשם התורם של התובעים הינו בשיעור 40%.

    נזקי התובעים: 

42. התובעים הגישו שתי חוות דעת נפרדות לגבי שני אירועי ההצפה. לגבי האירוע הראשון הוגשה חוות הדעת של מר אגבריה שאמד את הנזק בסך של 149,000 ₪ לצד הפסד דמי שימוש בסך של כ- 16,000 ₪. לגבי האירוע השני הוגשה חוות דעת של מר סלאמה שאמד את הנזק בכ- 160,000 ₪ נזק למבנה ולתכולה לצד נזקים עקיפים נוספים כגון חוות דעת בעוד כ- 13,000 ש"ח נוספים.

43. הנתבעות הגישו מטעמן שתי חוות דעת. האחת של מהנדס סיגורה שהעריך את הנזקים בכ- 52,000 ₪ והתייחס לגורם לנזק. השניה של השמאי גלקין שהעריך את הנזק בכ- 82,000 ₪ לצד נזק לתכולה בסך של 12,700 ₪.

44. המומחה מטעם בית המשפט מר ברלינר אימץ את חוות הדעת של השמאי גלקין והעריך את הנזק בסך של כ- 95,000 ₪ במעוגל. הוא ציין כי מועד ביקורו במקום היה שנים לאחר שהאירועים וכי בינתיים נערך שיפוץ כללי למרתף. הוא הסתמך באומדן הנזק על תמונות שקיבל.

45. מר ברלינר נשאל בחקירתו הנגדית לגבי אומדן הנזק. הוא אישר כי התייחס לחוות הדעת של מר סלאמה מטעם התובעים כי זה הנזק האחרון שקרה לפני הביקור. הוא אישר כי אם היתה הצפה דומה בפעם הראשונה אזי סביר שהנזק דומה.(עמוד 20 לחקירה הנגדית). בהמשך חקירתו הנגדית ציין המומחה ברלינר כי הוא ראה לנכון לשקף את הנזק משני האירועים במאוחד. הוא ציין כי ישנם הרבה סעיפים חופפים(עמוד 13 לפרוטוקול )

46. התובעים טענו כי יש יש לקבל את מלוא הנזקים שהוערכו בחוות הדעת מטעם התובעים בהצפה השניה ולקבוע כי הנזקים עומדים על סך של 173,181 ₪. התובעים טענו כי מומחה בית המשפט טעה בכך שלא השווה את הנזקים בשתי ההצפות.

47. אין בידי לקבל טענה זו של התובעים. המומחה מטעם בית המשפט לא נשאל פרטנית לגבי הנזקים אף שניתן היה לעשות כן בקלות ולשאול אותו על ההבדלים בין חוות הדעת ומדוע ראה לנכון לאשר פרט זה של הנזק ולדחות פרט אחר. הדבר לא נעשה על ידי התובעים וטענתם בנושא הנזק היא כללית ביותר ולא מפורטת ובוודאי שאין בה כדי להוביל לסטיה ממצאי המומחה מטעם בית המשפט. אזכיר כי המומחה מטעם בית המשפט אישר בחקירה הנגדית כי הוא ראה לנכון להתייחס בשאלת הנזק במכלול.

48. הלכה מושרשת היא כי סטיה מקביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה רק במקרים חריגים ולא כדבר שבשיגרה, כאשר קיימים נתונים שיש בהם להראות כי קיימת סטיה מהוראות חוק או כי חוות הדעת מבוססת על עובדות לא מהימנות ראו רע"א 3398/05 מכתשים נגד מפעלים כימיים בע"מ נגד מריומה (15.7.2007). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים המצדיקים חריגה ממצאי המומחה מטעם בית המשפט.

49. זאת ועוד, גם מעיון בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים מר סלאמה, ניתן לראות כי המומחה מציין קיומה של החמרה ביחס לנזק משנת 2009. המומחה מטעם התובעים ציין קיומה של החמרה ולא נזק חדש שנגרם. כמו כן, המומחה ציין בחוות הדעת כי במועד ביקורו בבית התיקונים כבר בוצעו.

50. הנטל להוכיח איזה נזק נגרם בהצפה הראשונה ואיזה נגרם בהצפה השניה מוטל על התובעים . בחוות הדעת מטעמם לא ניתן להתרשם ולהבין שנעשתה הפרדה כאמור בשאלת הנזק. גם בתצהירי התובעים לא נטען לנזקי ההצפות בנפרד. נתון זה כלל לא הובא על ידם. כך גם לגבי התיקונים שבוצעו, לאחר הפעם הראשונה ולאחר הפעם השניה, לא הובאו נתונים ואסמכתאות על עלות התיקונים (עמוד 25 לעדות התובעת)

51. לציין כי המומחה מטעם בית המשפט אישר בחקירה הנגדית כי קיימת חפיפה ביחס לחלק מהנזקים.

52. על כן, גובה הנזק יעמוד על הסכום שנקבע על ידי המומחה מר ברלינר בחוות הדעת קרי: 95,000 ₪.

53. דמי שכירות: התובע העיד כי לאחר האירוע משנת 2009 עברו להתגורר עם ההורים למשך חודש ימים. אף שנטען כי שולמו דמי שכירות לאח, הרי שהדבר לא הוכח כלל . לא הובא מסמך המאשר זאת וגם האח לא הובא להעיד. כך לאחר האירוע השני, התובע העיד כי התגוררו אצל האח למשך שבוע או שבועיים. גם לגבי תקופה זו אין לתובעים כל אסמכתא על תשלום דמי שכירות (ראו עדות התובע בעמוד 21 ). לעומת עדות התובע ביחס לתשלום דמי השכירות, התובעת העידה כי המגורים עלו להם בכך שרכשו מיטות ועוד דברים שיכלו לוותר עליהם כי לא נעים (עמוד 25 לעדות התובעת).

54. לסיכום נקודה זו ביחס לדמי השכירות אני קובעת כי התובעים כלל לא הוכיחו כי שילמו עבור דמי שכירות בתקופה שלאחר שתי ההצפות. מכאן, אין להם זכות לפיצוי עבור נזק שכלל לא נגרם להם.

55. עוגמת נפש: אין ספק כי הצפת הבית בביוב הינו אירוע קשה. הן מבחינת הצורך לעזוב את הבית בתקופת התיקון והן מבחינת הסרחון והלכלוך שנגרם והנזק שנגרם לבית ותכולתו והצורך לבצע תיקונים עם כל הטרחה שבדבר.

56. התובעת תיארה בחקירה הנגדית כיצד הביוב עלה עד לגובה של 40 ס"מ . היא תיארה כיצד איבדה את המזכרות מהבית הישן ותמונות של הילדים (ראו עדות התובעת בעמוד 24 לפרוטוקול).

57. בגין ראש נזק זה, אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך של 40,000 ₪. 20,000 ₪ עבור כל הצפה. ₪. (לציין כי התובעים טענו לנזק בסך של 100,000 ₪ בעוד שבכתב התביעה תבעו בראש נזק זה 50,000 ₪)

58. סה"כ הנזק: 135,000 ₪. מסכום זה יש לנכות 40% אשם תורם ובסך הכל הפיצוי יעמוד על 81,000 ₪.

    סיכום

59. אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים פיצוי בסך של 81,000 ₪. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 12,000 ₪.

60. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

     

     

     

    ניתן היום, ז' תשרי תש"פ, 06 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.