האם מקום בו טוען הבנק לחיסיון מידע המהווה בסיס להחלטתו, ניתן להסתפק בחלופה אשר הוצעה על ידי הבנק, דהיינו הצגת הנתונים בפני בית המשפט מבלי שאלו יועברו לידיעת/עיון התובע.
11. בסעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הבנקאות")
נקבע:
![מלבן 3]()
![]()
2.(א)לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:
(1)קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;
![מלבן 2]()
![]()
(2)פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:
(א)החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;
(ב)הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון;
(3)מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ;
(4) נמחקה.
12. כאמור לשיטת הבנק, הוא אינו חב בגילוי המידע אשר שימש לו בסיס להחלטתו לסרב לפתוח חשבון לתובע.
13. לעניין זה אקדים ואציין כי אכן, לא מוטלת על הבנק חובה לגלות את המידע או הנתונים המצויים ברשותו, אלא בכפוף להוראות הדין לרבות הנחיות בנק ישראל. ואולם, השאלה המונחת לפתחי אינה שאלת חובת הגילוי, אלא איזו משמעות, או אילו השלכות יכול ותהיינה להחלטתו זו של הבנק שלא לגלות את המידע.
14. בהתאם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, הנטל להוכיח כי מדובר בסירוב שהינו סביר בנסיבות העניין מוטל על הבנק. (לעניין זה ראה לדוגמא פסק דינו של כב' השופט סולברג ברע"א 6582/15 עמותית איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חב' דואר ישראל בע"מ פורסם בנבו (1.11.2015)).
אקדים ואציין כי אני ערה לעובדה כי הנטל הינו ברמה פחותה ממאזן ההסתברות.
כן אני ערה לעובדה כי על בית המשפט לנהוג משנה זהירות קודם שיימצא המקום להתערב בשיקול הדעת של המוסד הבנקאי לעניין מתן השירותים על ידו, בדומה לדרך בה תבחן החלטה מנהלית.
עם זאת, רמה נמוכה של נטל הוכחה וחובת זהירות, אין משמעותם איון שיקול הדעת של בית המשפט את סבירות פעולותיו של הבנק, או כדי הקניית חסינות בפני ביקורת.
15. הדרך היחידה לבחינת סבירותה של החלטה כלשהי של הבנק, הינה בחינת מסד הנתונים אשר שימש לה כבסיס.
16. קביעה על פיה למוסד בנקאי אין חובה לגלות את הטעמים להחלטתו לסרב לפתוח חשבון בנק ללקוח, וכי על בית המשפט לקבל את הדברים, כאמת צרופה - אין בלתי לה, אך בשל טענת חיסיון – משמעותה בפועל איון שיקול הדעת של בית המשפט.
בית המשפט אינו מהווה חותמת גומי לפעילותו של גורם כלשהו, והפרשנות אותה ביקש הבנק לייחס בנסיבות אלו להוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות, נמצאה על ידי כבלתי סבירה בעליל.
אין מקום לפרש את הוראת סעיף 2, או מטרתה כזו המתירה לבנק לקבל את ההחלטה בדבר פתיחת החשבון, לאחר מכן לבחון את סבירות אותה החלטה, ועל בסיס זה להודיע – כי די בכך.
גם הוראות בנק ישראל לעניין פתיחת חשבון עובר ושב ביתרת זכות וניהולו (ניהול בנקאי תקין , הוראה מס' 422), אינה מקנה שיקול דעת החסין בפני ביקורת משפטית.
למעלה מכך, בהינתן החובות המיוחדות המוטלות על תאגידים בנקאיים, והשקיפות הנדרשת מהם, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף.
17. אין המדובר במקרה בו הועלו על ידי הבנק טענות מוגדרות, ובית המשפט מתבקש לבחון סבירותן, אלא בהחלטה אשר לא מתבססת על נתון כלשהו אשר הוצג בפני בית המשפט.
למעלה מכך, מקום בו היה הבנק מציג נתונים או טעמים מוגדרים, יכול ולא היה מקום להתערב בהחלטתו, גם מקום בו היה מתברר כי ניתן היה להגיע גם להחלטה שונה.
החלטה סבירה אינה בהכרח ההחלטה היחידה, ורבים הם המקרים בהם ייתכנו מספר החלטות על גבי ספקטרום רחב של סבירות.
ואולם כל אלו, מחייבים גילוי.
18. קבלת עמדת הבנק על פיה החלטה לעניין פתיחתו של חשבון בנק המבוססת על מידע אשר לא גולה, היא כזו המוגנת מפני בחינה של סבירות על ידי בית המשפט, אינה עומדת בקנה אחד עם מטרת הוראות חוק הבנקאות, מבדלת בין טעמים לסירוב, מקנה לתאגיד הבנקאי חסינות בפני בחינת שיקול דעתו, ועומדת בסתירה ברורה לחובתו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת, עת מובאת בפניו מחלוקת בין צדדים, תהא זהותם אשר תהא.
נהיר כי מקום בו לא הוצג דבר, לא נמסר מידע ולו כזית, אין לבית המשפט את הכלים לבחון את ההחלטה או לקבל החלטה מושכלת ביחס לכך.
19. הוסיף הבנק וטען כי מקום בו מצא בנק ישראל שלא להתערב בהחלטתו של הבנק שלא לפתוח לתובע חשבון, יש בכך כדי ללמד על סבירות ההחלטה והעדר ההצדקה לחייב את הבנק לפתוח חשבון, עת שהוא בחר שלא לעשות כן.
איני שותפה למסקנה זו.
אומנם, הודעת בנק ישראל על פיה הוא מוצא שלא להתערב בהחלטת הבנק שלא לפתוח חשבון לתובע מהווה נתון משמעותי לו יש לתת משקל סגולי לא מבוטל.
עם זאת, סבירותה של החלטה, כל החלטה, נבחנת תוך מתן הדעת למכלול הנתונים והשיקולים הצריכים לעניין, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.
הודעת בנק ישראל, הינה רק אמצעי אחד לבחינת שיקול הדעת, אך אין בה כדי להוות החלטה שאין לאחריה דבר, ואין בשיקול הדעת אותו הפעיל בנק ישראל כדי לאיין את חובתו של בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי.
בענייננו ניתן לדוגמא לציין כי לצד החלטתו של בנק ישראל שלא להתערב בהחלטת סניף הבנק בפתח תקווה, יש לתת את הדעת לעובדה כי התובע מנהל חשבון בנק, כנותן שירותי מטבע, בסניף של בנק לאומי לישראל בע"מ, וזאת במשך מספר שנים, ומבלי שבנק ישראל , למיטב ידיעתי, יביע התנגדות לכך.
20. בהינתן האמור לעיל, איני מוצאת לקבל את הטענה על פיה, די בהודעתו של הבנק כי החלטתו התקבלה בסבירות, על מנת שזו תוכר כ-כזו, ומקום בו מדובר בתאגיד בנקאי ובהחלטה אשר נתונה לשיקול דעת, יש להורות כי החלטתו זו כפופה לבחינתו של בית המשפט, ובחינה זו חייב שתעשה תוך גילוי מלא.
21. הוסיף הבנק וטען כי הוא נכון לגלות את המידע אשר שימש בסיס להחלטתו לבית המשפט, ובלבד שמידע זה לא יועבר לצד שכנגד.
לטענת הבנק, מקום בו ייחשף בית המשפט לבסיס הנתונים, יהא בכך כדי להביא בהכרח לקבלת עמדתו לעניין פתיחתו של חשבון הבנק.
22. זה המקום לציין כי התובע לא נתן הסכמתו לדרך פעולה זו, וטען כי יש לאפשר לו להתעמת עם הנתונים אשר יוצגו על ידי הבנק לבית המשפט.
23. במסגרת הדיון אשר התקיים בפני, ביקשתי מהבנק להציג את המקור החוקי למתן החלטה על פיה תועבר ראייה לבית המשפט בלבד, וזאת מבלי שתוכנה ומהותה יועברו גם לצד שכנגד.
למעט אמירה כללית בדבר סמכותו הטבועה של בית המשפט, לא הוצג דבר.
24. בית המשפט אינו מנהל את ההליך מול צד אחד בלבד, תהא זהותו אשר תהא, ואינו מקבל את החלטותיו בסתר, בחדרי חדרים.
פומביות הדיון, והשוויון בין המתדיינים הוא בבסיס נשמתו של ההליך המשפטי.
בקביעה על פיה יכול בית המשפט לעיין בראייה, שאינה בידיעת הצד שכנגד, או בהפרת האיזון בין זכויות המתדיינים יש כדי לרוקן מתוכן את מטרת ההליך המשפטי, וכדי להציב את המערכת כולה לצד מערכות משפט חשוכות.
25. המחוקק הכיר אמנם בקיומם של מקרים או אירועים במסגרתם ייחשף בית המשפט למידע מבלי זה יועבר לצד שכנגד. כך לדוגמא מקום בו מדובר בסוגיות הנוגעות לביטחון המדינה, וככך לדוגמא במקרה בקשת מעצרו של אדם קודם שהוגש בעניינו כתב אישום, שאז מדובר בחוסר איזון זמני.
ואולם, מדובר בחריג שבחריג, אשר הוסדר במסגרת הוראות דין מפורשות, וזאת מקום בו מצא המחוקק כי נקודת האיזון מצויה על דרך של פגיעה בזכויותיו של אדם, לצורך הגנה על זכויות אחרות, ושוב לרוב באופן זמני ומוגבל בלבד.
26. חוק הבנקאות אינו מקנה ואינו מתווה דרך דומה לעניין החלטות המתקבלות על ידי התאגיד הבנקאי, וכאמור הבנק לא הציג כל מקור חוקי מכוחו יש להעדיף את רצון התאגיד הבנקאי לשמור על סודיות על פני זכויותיו הבסיסיות ביותר של התובע להתעמת עם החלטת הבנק.
ויודגש, לא ביקשתי במסגרת הליך זה לעשות שימוש בסוגיות טכניות או להישען על הוראות חוק שוליות במהותן, אלא כי באי הצגת הראיות בפני התובע יש כדי פגיעה מהותית, שורשית בזכותו של התובע להפריך ולהתעמת עם טענות הבנק, יהא תוכנן אשר יהא.
משכך, גם מקום בו הייתי נחשפת למידע הסודי או לנתונים, לא היה בכך כדי להועיל וזאת בהעדר הצגת הנתונים מצד התובע לעניין אותו מידע.
27. אני ערה לטענות הבנק על פיהן יכול וחיובו בגילוי המידע, יביא לפתיחתם של חשבונות אשר לא היה מקום לפתוח אותם.
בעצם העלאת טענה זו טמון כשל מובנה שכן בהעדר בדיקה, לא ניתן לומר אם אכן אלו הם פני הדברים, וממילא מן העבר השני, גם לא ניתן יהיה להתעלם מהאפשרות על פיה בהעדר ביקורת, ייתכן ולא ייפתחו חשבונות בנק וזאת ללא כל טעם סביר.
28. במסגרת הסיכומים הוסיף הבנק וטען כי הטעמים בגינם סורבה בקשתו של התובע לפתוח חשבון בנק נעוצים בסוגיות הנוגעות להלבנת הון. לעניין זה אציין שניים :
(1) מדובר בטענה אשר לא נזכרה כלל במסגרת כתב ההגנה של הבנק, ולו ברמז.
גם במכתבי הסירוב של הבנק לתובע, לא נזכרה סוגיה זו.
אפילו במסגרת הדיון אשר התקיים בפני לא מצא הבנק לפרט, ולו על דרך של צמצום, את הטעמים בגינם התקבל אותו סירוב.
הצורך להידרש לטענה זו אך במסגרת הסיכומים מעוררת כשלעצמה חוסר נוחות.
(2) חשוב מכך, באמרה כללית על פיה מדובר בטעמים הנוגעים להלבנת הון, אין די, ואין המדובר בראיות או הבהרות כי אם בכותרות, אשר אין בהן כדי לאפשר לבית המשפט לנסות ולבחון עניינם של הצדדים באופן ענייני וסביר.
הבנק הפנה לפסק הדין בעניין רע"א 6582/15 עמותת עיאמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם בנבו 1.11.15). עיון באותו פסק דין מלמד כי החלטתו של כב' בית המשפט העליון התקבלה על בסיס נתונים וטעמים הנקובים באותו פסק דין, אשר נפרסו בפניו, במפורש.
במסגרת ת.א. (מרכז) 43887-01-13 אם.אל.גי.איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה ים) פורסם בנבו -17.11.2013, קבעה כב' הנשיאה דאז השופטת גרסטל כי מקום בו קיים יסוד סביר להניח כי התובעת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות בהלבנת הון, יהא הבנק רשאי לסרב לנהל את אותו חשבון.
ואולם, גם עיון בפסק דין זה מלמד כי הנתונים אשר שימשו בסיס לאותה החלטה, הוצגו בפני כב' הנשיאה ושימשו אותה לצורך בחינת עניינם של הצדדים.
29. מקום בו הבנק אינו מציג את הטעמים, הראיות או הנתונים המשמשים בסיס להחלטתו שלא להיעתר לבקשת התובע לפתיחת חשבון בנק, לא ניתן להורות כי מדובר בהחלטה סבירה.
מקום בו הנטל להוכיח כי אכן מדובר בהחלטה סבירה מוטל על הבנק, יש לראותו בנסיבות אלו כמי שלא הרים את אותו נטל.
כאמור, שמורה לבנק הזכות והבחירה שלא לגלות את הנתונים אשר שימשו לו כבסיס להחלטתו, ואולם להחלטתו זו משמעות והשלכות ולא ניתן לקבל את הצעת הבנק במסגרתה יוכרע עניינם של הצדדים על בסיס הצגת ראיות לבית המשפט בלבד, עת כי הצעה זו עומדת בניגוד לבסיס השיטה המשפטית.
30. ויודגש, לא מן הנמנע כי מידע המצוי בידי הבנק הוא כזה המצדיק דחיית בקשתו של התובע לאפשר לו לפתוח חשבון בנק. יכול ושיקול הדעת של הבנק הוא סביר, הגיוני ואף מתבקש.
ואולם, מאידך, גם יכול ומדובר בהחלטה המבוססת על טעות, בסיס נתונים שגוי, או אפילו שרירות לב.
הדרך היחידה לבחון זאת – הוא אור היום של ההליך המשפטי.
31. בהינתן האמור לעיל אני מוסיפה ומורה בזאת כדלהלן :
א. הבנק יודיע בתוך 30 יום מהיום האם הוא מבקש לגלות את המידע אשר שימש לו בסיס להחלטתו לסרב לפתוח את חשבון הבנק עבור התובע.
ב. ככל שיוצג המידע, יודיע התובע בתוך 30 יום נוספים האם הוא עומד על תביעתו.
ג. ככל שלא יוצג המידע בתוך 30 יום, ייראו את הבנק כמי שלא הרים את הנטל להוכיח כי החלטתו לסרב לפתוח את חשבון הבנק עבור התובע היא סבירה, ובנסיבות אלו יפתח הבנק את החשבון, בכפוף להוראות הדין.
ד. הבנק יישא בהוצאות ההליך בסך של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תודיע
ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ז, 13 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
