פלוני נ' נסיה אירועים בע"מ

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה מיום 3.4.17, בעת שנפל במהלך עבודתו בשירות הנתבעת ונחבל ביד ימין (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת-עבודה.

בישיבת הוכחות מיום 2.6.22 נשמעו עדויות התובע והגב' א.י., בת זוגו (להלן: "בת זוגו של התובע") וכן נשמעה עדות מר ע.א., המחסנאי מטעם הנתבעת, אשר הגיע לזירת התאונה מיד לאחר התרחשותה (להלן: "העד מטעם הנתבעת"); הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ולהלן פסק-הדין.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. במועדים הרלוונטיים לתאונה עבד התובע, יליד 15.1.63, כקצב באולם האירועים של הנתבעת (להלן: "אולם האירועים").

    

2. בכתב-התביעה נטען, כי במסגרת עבודתו ובהתאם להנחיית הנתבעת, העמיס התובע עגלה מלאה בחומרי גלם לתוך המעלית, שלח את המעלית לקומת הקרקע וירד במדרגות על מנת לאסוף את העגלה מהמעלית בקומת הקרקע, או אז החליק התובע כתוצאה "ממים שנקוו על המדרגות, בהם לא ניתן היה להבחין, בשל צבעם והיעדר תאורה מתאימה", נפל ונחבל ביד ימין הדומיננטית.

    

3. ממקום התאונה פונה התובע לבית-החולים קפלן, שם אובחנה פריקה קדמית של כתף ימין עם תנועה מוגבלת; הוא הופנה לביצוע רדוקציה לכתף ושוחרר בו ביום עם המלצה לנטילת משככי כאבים וחופשת מחלה.

    

4. הצדדים אינם חלוקים בדעתם באשר לעצם נפילת התובע, כי אם חלוקים אך באשר לנסיבות הנפילה וממילא בשאלה האם האחריות בגינה מונחת על כתפי המעסיקה, אם לאו. כך, בעוד שהתובע טוען כאמור, כי הסיבה לנפילתו נעוצה ברטיבות במדרגות; הנתבעת כופרת בקיומו של מפגע במדרגות וטוענת, כי התאונה אירעה בשל כך שהתובע "החסיר" את אחת המדרגות, נפל משלא אחז במעקה הבטיחות ובנסיבות אלו, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

    

   דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, גרסתו לנסיבות התאונה. ואפרט.

    

6. בתצהיר עדותו הראשית של התובע נרשם, כי הוא נדרש על-ידי המעסיקה "להעמיס עגלה מלאה בסחורה לתוך המעלית, לשלוח את המעלית לקומת הקרקע ולרדת במדרגות על מנת לאסוף את העגלה מקומת הקרקע"; עם תחילת ירידתו במדרגות החליק לפתע "כתוצאה ממים שנקוו על המדרגות, בהם לא ניתן היה להבחין בשל צבעם והעדר תאורה מתאימה" וכתוצאה מכך, איבד שיווי משקל ונפל בעוצמה רבה על ידו הימנית [ההדגשה אינה במקור].

    

7. התובע גם העיד לפניי בעדותו המהימנה והקוהרנטית, "... אני שם בעגלות כל מה שאני צריך – עופות, דגים, כל מיני בשר... ובעגלה אני מוריד אותו במעלית... אני יורד במדרגות... ואחרי שאני ירדתי ... שמתי יד שלי.. על המעקה... ואיך שאני שמתי על המעקה את היד שלי, שתי מדרגות אני ירדתי ופתאום אני נפלתי... היה מים... מתי שאני נפלתי, אחר כך אני ישבתי... אתו ביחד ראינו שהיה בתוך המדרגות, היה מים... אחרי שנפלתי ראיתי שם מים... אני ישבתי על הרצפה במדרגות היה מים אני ראיתי... רטוב" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 3 בשורה 36 – עמוד 4 בשורה 30, עמוד 5 בשורות 32-34, עמוד 6 בשורות 9-11 ועמוד 9 בשורות 1-6).

    

8. עדות התובע בדבר הרטיבות במדרגות מתיישבת עם האמור בתיעוד הרפואי מזמן אמת. אומנם, לא צוינה בתיעוד נוכחות של מים או כל רטיבות אחרת במדרגות, אולם צוינה ברחל בתך הקטנה נפילה במנגנון של "החלקה", זאת להבדיל מסתם נפילה, כפי שנטען על-ידי הנתבעת. כך, בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, אשר נערכה עוד ביום התאונה, נרשם מפי התובע, כי "במהלך עבודה היום החליק נפל על כתף ימין..." [ההדגשה אינה במקור].

    

9. התיעוד האמור נערך במועד הסמוך ביותר למועד התאונה ואודות חשיבות רישום רפואי, בסמוך לאחר אירוע תאונתי, כבר נפסק לא אחת, כי הגרסה הראשונית מהווה תגובה ספונטנית מידית לאירוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש, כי האמרה כוזבת, ומכאן משקלה הראייתי הגבוה של הגרסה בהיותה אותנטית ושעה שנמסרה בסמוך לאירוע ובטרם היה למוסר הגרסה ספק לשקול את השלכותיה של הגרסה על מצבו המשפטי [ראו למשל ע"א (מחוזי ת"א) 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11/04/02)].

    

10. כך גם, נרשם מפי התובע במסגרת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, כפי שהוגשה על-ידו במוסד לביטוח לאומי ביום 24.4.17, כשלושה שבועות בלבד לאחר התאונה, כי "הייתי צריך להוריד סחורה (בשר) מלמעלה את הבשר הכנסתי למעלית מיוחדת לסחורה וכשהתחלתי לרדת במדרגות החלקתי וקיבלתי מכה וחבלה בכתף ימין. אני מציין שהייתי עם נעלי עבודה" [ההדגשה אינה במקור].

     

11. בהקשר זה יוער, כי במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה שהוגשה כאמור בסמוך לאחר התאונה ובמסגרתה צוינה נפילה במנגנון של "החלקה", הנתבעת בעצמה הצהירה, כי "הפרטים שמסר העובד... הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו..." [ההדגשה אינה במקור]; הנתבעת לא העלתה אותה העת כל הסתייגות מהגרסה שהעלה התובע באשר לנפילה במנגנון של "החלקה" וכך גם, לא העלתה את הגרסה הנטענת על-ידה כיום, לפיה התאונה אירעה בשל כך, שהתובע "החסיר" לכאורה את אחת המדרגות ונפל משלא אחז במעקה הבטיחות.

     

12. ראו גם האמור במסגרת התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, אשר הוגשה על-ידי התובע ביום 9.8.17, כארבעה חודשים לאחר התאונה, שם כבר נרשמה מפי התובע הגרסה המפורטת בדבר רטיבות במדרגות. כך על-פי התביעה, "נדרשתי על-ידי המעסיק להעמיס עגלת שירות שבה מגשי בשר לתוך מעלית מיוחדת להעמסת סחורות בלבד. לאחר שהעמסתי את העגלה לתוך המעלית, ירדתי במדרגות על מנת לאסוף את העגלה מקומת הקרקע, כשלפתע בעודי יורד במדרגות, בשל מים שנקוו על המדרגות ולא היו נראים לעין עקב צבעה האפרפר של הרצפה, החלקתי ונפלתי על ידי הימנית בעוצמה רבה" [ההדגשה אינה במקור].

     

13. חיזוק לגרסת התובע כאמור בכל הנוגע לגורם לנסיבות התאונה, ניתן למצוא בסרטון, אשר תועד בזמן אמת בזירת התאונה וממנו עולה, כי מדובר בנפילה במנגנון של "החלקה", להבדיל מסתם נפילה. בסרטון נראה התובע, כשהוא מתחיל לרדת במדרגות בצורה מבוקרת בעודו אוחז במעקה הבטיחות; לפתע הוא מחליק בגרם המדרגות במהירות רבה, ללא כל שליטה או יכולת בלימה, כשרגליו מופנות ומונפות קדימה וגופו נוטה לאחור וזאת הגם שכל אותה העת הוא המשיך לאחוז במעקה.

     

14. אומנם, התובע אישר בעדותו, כי בעת שעלה בבוקר, המדרגות היו יבשות (עמוד 5 בשורות 1-3 ובשורות 10-13). עם זאת בהמשך עדותו הוסיף והבהיר, כי חלף פרק זמן של כשלושים - ארבעים דקות מאז שעלה ועד שירד במדרגות וממילא לא ניתן לשלול, כי באותו פרק זמן נוצרה הרטיבות במדרגות. כך על-פי עדותו, "זה לוקח זמן מתי שאני לוקח שתי עגלות בשר, צריך מינימום חצי שעה, 40 דקות... צריך כל יום תפריט אחר. ואני עולה למעלה, אני צריך לדעת שלא היה קפוא, לקחת את הבשר או דגים או עופות, שם בתוך העגלות וזה עבר זמן, פחות או יותר 40 דקות, חצי שעה... לא בדקתי בדיוק על השעון... " [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 4 בשורות 19-21).

     

15. אכן, מבקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, אשר מולאה על-ידי הנתבעת ביום 4.4.17, נרשם על-ידה, כי "העובד עלה לקומת המקררים ללקיחת ציוד וכאשר ירד במדרגות מחוסר תשומת לב הוא נפל ופרק את הכתף" [ההדגשה אינה במקור]; כך גם מתצהיר העדות הראשית של העד מטעם הנתבעת עולה, כי התובע לא טען בפניו בזמן אמת שנפל או החליק בגלל מים או מפגע כלשהו במדרגות ועוד עולה מתצהיר העד מטעם הנתבעת, כי בסמוך לאחר התאונה הוא הבחין בעצמו שגרם המדרגות היה יבש ונקי ללא כל מפגעים (העתק הבקשה למתן טיפול רפואי צורף לראיות מטעם התובע).

     

16. דא עקא, שבעדותו לפניי הודה העד מטעם הנתבעת, כי בעת שהגיע לזירת התאונה, התובע אמר לו מפורשות, כי "החליק" במדרגות [ההדגשה אינה במקור]; העד גם אישר בעדותו שהוא אינו יודע מהו הגורם להחלקה ולמעלה מכך וחרף האמור בתצהיר עדותו הראשית, לפיו הבחין לכאורה, כי גרם המדרגות היה יבש ונקי ללא מפגעים, הודה העד בפה מלא, שאף לא הסתכל בזמן אמת "לראות למה הוא החליק" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 43 בשורות 1-8 ובשורות 11-18 ובעמוד 43 בשורות 19-23).

     

17. לא זו בלבד אלא, שלמעט העד מטעמה, אשר לא היה בעדותו כמפורט לעיל כדי לתמוך בגרסתה לתאונה, כי אם דווקא בגרסת התובע, הנתבעת נמנעה מהבאת ראיות רלוונטיות נוספות המצויות בשליטתה.

     

18. כך, הגם שעובד נוסף מטעמה פינה את התובע מזירת התאונה לבית-החולים וממילא ראה אף הוא את מצב המדרגות בעת הרלוונטית (עדות העד מטעמה בעמוד 42 בשורות 16-25 וראו גם התביעה לתשלום דמי פגיעה בה נרשם שאותו עובד היה עד לתאונה), הנתבעת נמנעה מלהביא את אותו עובד לעדות.

     

19. זאת ועוד ולמעלה מכך, מטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה כפי שאושר על-ידי הנתבעת עולה, כי הודעת התובע על התאונה נמסרה בזמן אמת בידי מר ירון בן שימול סמנכ"ל הנתבעת (להלן: "המנהל") וכך גם עולה מעדות העד מטעם הנתבעת, כי גרסתו לנסיבות התאונה נמסרה בזמן אמת בידי אותו המנהל, אשר ערך דו"ח תאונה והעביר את הדו"ח ליועצת המשפטית מטעמה (עמוד 40 בשורות 9-10, 12-15 ו- 21-25 ובעמוד 41 בשורות 23-26 ושורות 31-32).

     

20. חרף זאת, הנתבעת נמנעה מהגשת דו"ח התאונה המצוי בשליטתה וכן נמנעה מהבאת המנהל או היועצת המשפטית לעדות מטעמה וכלל ידוע הוא שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ראו בעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).

     

21. מכאן ולנוכח המפורט לעיל בהרחבה שוכנעתי, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, כי התאונה אירעה מחמת מפגע במדרגות וכל שנותר לקבוע, האם בנסיבות אלו, חבה הנתבעת כלפי התובע בעוולת הרשלנות, אם לאו.

     

22. "על מנת להוכיח חבות מכוח עוולת הרשלנות יש להוכיח שלושה: קיומה של חובת זהירות בין המזיק לניזוק, הפרת אותה חובה בהתרשלות וקשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם [ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)]. דומה, כי אין עוד צורך להכביר במילים על ההלכה המקובלת, לפיה חובת הזהירות, המושגית והקונקרטית, נגזרת מן הצפיות, הטכנית והנורמטיבית, של הנזק" [ת.א. (מחוזי-מרכז) 52594-09-11 פלונית נ' חברת גני יהושע בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 24.3.16)].

     

23. חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובדיו הוכרה זה מכבר בפסיקה באופן גורף, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי "על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען" [ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 27.12.10)].

     

24. משקמה חובת זהירות מושגית, נדרש בית-המשפט לבחון את קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, אשר כידוע נקבעת על-פי מבחן הצפיות, קרי האם אדם סביר, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק. כידוע, בגדר החובה כאמור, אין המזיק נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין, עליו לפעול על-פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית, וכבר נפסק, כי "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעניין זה מבוססות על שקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק והאינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון" (ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט(1) 102).

     

25. בנסיבות הנדונות מצאתי לקבוע, כי הנתבעת חבה כלפי התובע גם בחובת זהירות קונקרטית, שעה ששוכנעתי, כי היה בידה כעניין עובדתי והיה עליה כעניין נורמטיבי, לצפות את התרחשות הנזק, לאמור, כי בהינתן רטיבות במדרגות, קיימת אפשרות להחלקת העובדים במקום וכתוצאה מכך, לגרימת נזקי גוף.

     

26. בפרט נאמרים הדברים, בהינתן העובדה שמדובר במדרגות המצויות בקרבת המטבח ומחסן חומרי הגלם של אולם האירועים וממילא בהינתן אפשרות ממשית ליצירת מפגעים כאלה ואחרים; בשים לב לעדות התובע, אשר לא נסתרה, לפיה רק העובדים של אולם האירועים עושים שימוש במדרגות (עמוד 5 בשורות 22-26) וממילא בהינתן יכולת הפיקוח המצויה בידי הנתבעת.

     

27. מכאן ולנוכח ההסתברות להתממשות התאונה ועלותם הנמוכה של האמצעים למניעתה ביחס לגובה הנזק הצפוי, כפי שבסופו של יום נגרם בפועל, הוטלה על הנתבעת החובה לנקוט באמצעים סבירים, על מנת למנוע את קרות התאונה.

     

28. אלא, שהנתבעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכחת נקיטתה באמצעים סבירים למניעת קרות התאונה. הגם שהיה בידה להביא עדים רלוונטיים, אשר בעדותם היה כדי לשפוך אור בסוגיה הנדונה, היא נמנעה מלעשות כן ואף לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת להימנעותה כאמור.

     

29. כך, הגם שהעד מטעמה העיד לפניי, כי באולם האירועים פועלת חברת ניקיון, שאחראית לשטיפת הרצפה בלילה והנתבעת מעסיקה בנוסף עובד תפעול, שאחראי לניקיון הרצפה במהלך היום (עמוד 41 בשורות 35-36, 38-39 ובעמוד 42 בשורות 1-5), נמנעה הנתבעת מלהביא לעדות מי מהגורמים האחראים על הניקיון והתחזוקה השוטפת במקום במועדים הרלוונטיים לתאונה, או למצער ראיות בכתב, מהן ניתן ללמוד על ביצוע עבודות ניקיון במועדים הרלוונטיים, והימנעותה פועלת לרעתה.

     

30. נוכח מכלול הראיות ולרבות אלו שלא הונחו לפניי, מצאתי לקבוע, כי הנתבעת חבה כלפי התובעת בעוולת הרשלנות.

     

    אשם תורם – האומנם?

31. הנתבעת טוענת, כי יש להטיל על כתפי התובע אשם תורם בשיעור של 33% לפחות [ראו סעיפים 19-21 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

32. בסוגיה זו כבר נפסק, כי "במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" [ההדגשה אינה במקור] [ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592].

     

33. מטעמים אלה, קיימת נטייה שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל אשם תורם, אלא במשורה ואך במקרים בהם אשמו של אותו עובד כגורם לתאונה בולט לעין. אני סבורה, כי המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם החריגים המצדיקים הטלת אשם תורם על העובד, אשר כל "חטאו" בכך שירד במדרגות במהלך עבודתו ולצורך ביצוע עבודתו. בפרט נאמרים הדברים בשים לב לעובדה שאינה שנויה במחלוקת, כי בעת הרלוונטית התובע נעל נעלי עבודה מתאימות; בהינתן הסרטון, ממנו עולה, כי הוא אחז במעקה בעת הירידה במדרגות ועדותו המהימנה ממנה עולה, כי הוא ראה את המים במדרגות רק לאחר הנפילה (עמוד 6 בשורות 9-11 ועמוד 7 בשורות 6-8).

     

34. מכאן ולנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל, מצאתי לקבוע, כי אין להטיל על התובע כל אשם תורם.

     

    סוגיית הנזק

    הנכות הרפואית

35. הצדדים הגישו חוות-דעת מטעמם בתחום האורתופדיה ולנוכח הפער בין חוות-הדעת מונה ד"ר אורי ספרן, כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה"). בחוות-דעת המומחה נקבע, שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין פגיעה בינונית עד ניכרת בגידי כתף ימין ביד הדומיננטית וההפרעה המשנית הנגרמת בעטיה בתנועת הכתף, לפי תקנה 42(I)(ד)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

     

36. עוד נקבעו בחוות-הדעת תקופת אי-כושר מלא החל ממועד התאונה עד ליום 31.7.17 משך ארבעה חודשים; נכות זמנית בשיעור של 50% מתום תקופת אי-הכושר ועד ליום 15.10.17, משך חודשיים וחצי ונכות זמנית בשיעור של 30% מאז ועד ליום 28.2.18, משך ארבעה וחצי חודשים נוספים.

     

37. המומחה לא נחקר על חוות-הדעת, שממילא לא נסתרה ומכאן, שנותרה לתובע נכות רפואית צמיתה אורתופדית בשיעור של 15% כתוצאה מהתאונה.

    הנכות התפקודית

38. התובע טוען, כי שיעור נכותו התפקודית עומד לכל הפחות על שיעור נכותו הרפואית [ראו סעיף 53 לסיכומים מטעם התובע].

     

39. הלכה היא, כי "הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת אומנם נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע" (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]).

     

40. ראו גם פסק-הדין ברע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 20.10.21), שניתן אך לאחרונה, שם נקבע, כי "ברירת המחדל בתביעות בגין נזקי גוף היא, כי 'אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות'... דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי... שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר... נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו..." [ההדגשה אינה במקור].

     

41. התובע יליד 15.1.63, קצב באולם האירועים בעת התאונה, נפגע בתאונה בהיותו בן חמישים וארבע שנים ונכותו הרפואית האורתופדית בשיעור של 15% נקבעה בגין הפגיעה בכתף ביד ימין הדומיננטית.

     

42. מתצהיר עדותו הראשית של התובע עולה, כי נכותו הרפואית כתוצאה מהתאונה באה לידי ביטוי, בין היתר, בכאבים עזים, בפרט בעת שינויי מזג אוויר, ובהגבלת תנועה ביד ימין הדומיננטית ולנוכח מצבו הרפואי כאמור, הוא מתקשה בהרמת היד ובנשיאת משאות כבדים וכן בשינה (ראו בהקשר זה גם עדות בת-זוגו של התובע בעמוד 30 בשורות 24-29).

     

43. עוד עולה מתצהיר התובע, כי בעקבות מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, נבצר הימנו לשוב לעבודתו כקצב בשירות הנתבעת; הוא שהה בתקופת שיקום ממושכת עד לאחרונה, אז השתלב בעבודה במסעדת בשרים (להלן: "המסעדה"), הכרוכה בתיבול הבשר והנחתו על הגריל בלבד ו- "ללא הרמה של משקלים כלל"; לאחרונה חלה החמרה בכאבים וכפי הנראה, לא יעלה בידו להתמיד באותה עבודה לתקופה ממושכת (ראו גם עדות התובע בעמוד 18 בשורות 29-39, עמוד 19 בשורות 2-4 ועמוד 20 בשורה 14).

     

44. אלא, שלא ניתן להתעלם מהעובדה, שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, שכבר בחודש נובמבר 2017, כחצי שנה בלבד לאחר התאונה, התובע לקה בדלקת קרום המוח עם פקקת ורידים, כאבי ראש חזקים, סחרחורות לא סיבוביות וחשד להתקפים אפילפטיים (להלן: "התחלואה שאינה קשורה לתאונה"); בעטיה הוא נדרש עד היום לטיפול קבוע בתרופת "קומודין" ובגינה נקבעה לו נכות כללית זמנית במוסד לביטוח לאומי בשיעור של 35% החל מיום 1.1.21 ועד ליום 31.12.22 (עדות התובע עמוד 15 בשורות 30-33)

     

45. במסגרת תצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע, כי לא נותרה לו כל נכות כתוצאה מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה. התובע נשאל לפשר הסתירה בין הדברים כאמור לבין הדברים שנרשמו מפיו במסגרת תביעתו לקביעת נכות כללית במוסד לביטוח לאומי, לפיהם הוא סובל מכאבי ראש וסחרחורות והסביר בעדותו, כי מאז שעמד בפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ועד היום חל שיפור ניכר במצבו הרפואי הנובע מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה; אינו סובל עוד מכאבי ראש וסחרחורות בהינתן הטיפול התרופתי שהוא נוטל בקביעות והבעיה העיקרית שלו כיום אינה אלא תחלואת הכתף כתוצאה מהתאונה בלבד (עמוד 15 בשורות 38-40, עמוד 16 בשורות 10-15 ובשורות 17-20).

     

46. דא עקא, שתצהיר העדות הראשית בו טען התובע, כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה, הוגש כבר ביום 28.7.21, לפני תקופה לא מבוטלת של כשנה, כאשר כל אותה העת נרשם מפיו פעם אחר פעם במסגרת תביעתו לקביעת נכות כללית, כי הוא סובל מכאבי ראש וסחרחורות כתוצאה מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה וממילא בסתירה לנטען על-ידו כיום, כאילו אינו סובל עוד מאותם סימפטומים.

     

47. כך, במסגרת הוועדה הרפואית לעררים, אשר התכנסה ביום 5.7.21, כשלושה שבועות בלבד לפני הגשת התצהיר מטעמו, טען התובע, כי "לפעמים נופל יש סחרחורות"; במסגרת אבחון של נוירולוגית מטעם המוסד לביטוח לאומי אשר נערך ביום 23.8.21, כחודש לאחר הגשת התצהיר מטעמו טען התובע, כי "כשהולך לישון יש הרבה כאבים בראש, יש סחרחורות מטופל קבוע בקומודין ..." ובמסגרת הוועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה בעניינו ביום 11.10.21, כחודשיים לאחר הגשת התצהיר מטעמו, נקבעה לו נכות כללית זמנית בגין "מצב לאחר דלקת קרום המוח" [ההדגשות אינן במקור] (העתק מהפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות מיום 5.7.21 ומיום 11.10.21 וכן מחוות-דעת נוירולוגית מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 23.8.21 צורף לראיות מטעם הנתבעת).

     

48. כך או אחרת, התובע מושתק כיום מהעלאת הטענה, לפיה לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה, שעה שטרם חלפה תקופת הנכות הכללית הזמנית כפי שנקבעה בגינה במוסד לביטוח לאומי עד ליום 31.12.22 ובהינתן עדותו, לפיה עד היום משולמת לו קצבת נכות כללית בגין אותה תחלואה שאינה קשורה לתאונה (עמוד 14 בשורה 36 – עמוד 15 בשורה 1 ועמוד 15 בשורות 9-17).

     

49. מכאן שלא ניתן לקבוע, ולמצער לא בשלב זה, עוד בטרם הסתיימה תקופת הנכות הזמנית וטרם נדונה השאלה האם נותרה לו נכות צמיתה כתוצאה מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה, כי התחלואה היחידה המשפיעה על כושר עבודתו היא תחלואת הכתף כתוצאה מהתאונה.

     

50. לא זו בלבד אלא שהתובע, אשר הנטל מונח לפתחו, לא הביא ולו בדל ראיה להוכחת מידת השפעת הנכות כתוצאה מהתאונה בפועל על כושר עבודתו כיום במסעדה. כך, הגם שאישר בעדותו, כי הבעלים של המסעדה מכיר אותו ויודע "שיש בעיות קשות בכתף" וכי הוא "לא עובד שם פיזי" (עמוד 20 בשורות 15-20) וכך גם אישר, כי יחד עמו עובדים במסעדה שלושה עובדים (עמוד 20 בשורות 2-6) וממילא שהיה בעדותם כדי לשפוך אור בכל הנוגע לאופי עבודת התובע במסעדה כמו גם למידת השפעת הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה על כושר עבודתו שם, התובע נמנע מלהביא אותם לעדות.

     

51. עם זאת, בהינתן אופי עיסוקו של התובע כקצב ערב התאונה, הכרוך מטבע הדברים בעבודת כפיים ובמאמצים גופניים לרבות הרמת משאות; טיב הנכות, אשר באה לידי ביטוי בכאבים ורגישות במהלך תנועות הכתף ובפרט משמדובר בנכות אורתופדית בכתף ימין הדומיננטית וממילא מדובר בנכות תפקודית מטיבה ומטבעה; גילו ערב התאונה [חמישים וארבע שנים] וגילו כיום [חמישים ותשע שנים]; ממילא לא ניתן לומר, כי הנכות נטולת משמעות תפקודית; בנסיבות אלו, בהחלט קיימת אפשרות סבירה, כי הנכות משפיעה ותשפיע עליו גם בעתיד ומכאן מצאתי לקבוע, כי הנכות התפקודית שקולה לכל הפחות לנכותו הרפואית.

     

    הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה]

52. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 342,688 ₪, הכולל פיצוי בסך של 304,192 ₪ בגין הפסד שכר מלא לפי שכר בסך של 6,208 ₪, לתקופה בת ארבע שנים, החל ממועד התאונה ועד לחודש יוני 2021, אז חזר למעגל העבודה, ולפיצוי בסך של 38,496 ₪ בגין הפסד שכר חלקי בסך של 3,208 ₪ החל מחודש יוני 2021 ועד היום ובהתאמה הוא עותר לפיצוי בסך של 42,836 ₪ בגין הפסדי פנסיה לעבר [ראו סעיפים 54-55 לסיכומים מטעם התובע], הנתבעת טוענת מנגד, כי בהינתן הנכויות הזמניות כפי שנקבעו על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט ובשים לב לתחלואה שאינה קשורה לתאונה, התובע זכאי לכל היותר לפיצוי בסך של 28,105 ₪, אשר חושב לפי בסיס שכר בסך של 5,000 ₪, הפסד שכר מלא בתקופת אי-הכושר המלא והפסד שכר חלקי בתקופת הנכויות הזמניות [ראו סעיפים 23-25 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

53. אומנם, "דרך המלך לפסיקת פיצויים בראש נזק זה היא על ידי חישוב אריתמטי. ברם, כאשר קשה או בלתי אפשרי להעריך את אחד המשתנים לצורך החישוב ... יפנה בית המשפט לפסיקת פיצוי גלובלי (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף עמודים 136, 562-559 (מהדורה חמישית, 2003)" [ההדגשה אינה במקור] [ע"א 8602/11 הפניקס נ' שלמה דן גדרון (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 3.4.12)].

     

54. אכן, הנתבעת בענייננו הצהירה במסגרת התביעה להכרה כנכה נזקק במוסד לביטוח לאומי, כי לאחר התאונה לא הוצעה לתובע עבודה אחרת במפעל חלף עבודתו כקצב, מהטעם, לפיו "אין כרגע עבודה שמתאימה למגבלות אותן ציין הרופא..."; בתביעה שהגיש במוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות מעבודה הופעלה תקנה 15 ב-1/4 מהטעם, לפיו "המגבלה תגביל אותו בעבודתו בתור קצב"; משאין חולק בין הצדדים, כי התובע לא שב לעבודה בשירות הנתבעת והוא הוכר כנכה נזקק החל מיום 4.7.17, למחרת התאונה, ועד ליום 28.2.18; מאז התאונה ובמשך תקופה לא מבוטלת של כארבע שנים, הוא לא חזר למעגל העבודה ועשה כן אך לאחרונה, בחודש יוני 2021, עם תחילת עבודתו במסעדה ואף זאת בשכר הנופל משמעותית משכרו ערב התאונה.

     

55. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתחלואה שאינה קשורה לתאונה, אשר החלה כאמור בחודש נובמבר 2017, כחצי שנה בלבד לאחר התאונה ועוד במסגרת התקופה בה הוכר התובע כנכה נזקק; עדות התובע ממנה עולה, כי בעקבות אותה תחלואה הוא ממילא אושפז בבית-החולים למשך כחודש ימים כשהוא מורדם ומונשם וכי מצבו הוסיף להיות "קשה" בעטיה במשך תקופה לא מבוטלת של כחצי שנה לאחר מכן (עמוד 13 בשורות 3-5, 24-26 ו- 34-38 ועמוד 14 בשורות 10-16); התיעוד מהמוסד לביטוח לאומי ממנו עולה, כי התובע התלונן עד לאחרונה אודות סימפטומים של כאבי ראש וסחרחורות כתוצאה מאותה תחלואה; הנכות הכללית הזמנית שנקבעה בגינה, אשר טרם הסתיימה; קצבת נכות כללית המשולמת עד היום ומסקנתי בדבר הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה, ממילא לא ניתן לקבוע קשר סיבתי מלא, בין מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה לבין היעדרותו הממושכת מעבודה משך כארבע שנים והשתלבותו לאחר מכן בעבודה בשכר הנופל משמעותית משכרו ערב התאונה (העתק מהתביעה להכרה כנכה נזקק ואישור המוסד לביטוח לאומי צורף לראיות מטעם התובע).

     

56. באשר לבסיס השכר, התובע טוען לחישוב לפי שכר רבע שנתי במוסד לביטוח לאומי בסך של 17,254 ₪, בממוצע לחודש על סך של 5,751 ₪ ומשוערך להיום על סך של 6,208 ₪ [ראו סעיף 46 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת לחישוב לפי שכר מצטבר בשנת 2016 בסך של 53,751 ₪ ובממוצע לחודש על סך של 4,479 ₪ ומסכימה לחישוב לפי השכר הנטען בתצהיר עדותו הראשית של התובע בסך של 5,000 ₪ [ראו סעיף 22 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

57. מעיון בתלושי השכר עולה, כי בתקופה החל מחודש אוקטובר 2016 ועד לחודש מרץ 2017, במשך חצי שנה עובר לתאונה, עמדה הכנסתו המצטברת של התובע על סך של 30,033 ₪, בממוצע לחודש על סך של 5,005 ₪ ומשוערך להיום על סך של 5,384 ₪ (העתק תלושי השכר צורף לראיות מטעם הנתבעת).

     

58. בשים לב לקביעת המומחה מטעם בית-המשפט בדבר תקופת אי-הכושר המלא החל ממועד התאונה ועד ליום 31.7.17, משך ארבעה חודשים, נכות זמנית בשיעור של 50% מאז ועד ליום 15.10.17, משך חודשיים וחצי ונכות זמנית בשיעור של 30% עד ליום 28.2.18 משך ארבעה וחצי חודשים נוספים; הכרה בתובע כנכה נזקק במוסד לביטוח לאומי החל מיום 4.7.17 ועד ליום 28.2.18 מחד גיסא, והאמור בהרחבה בדבר התחלואה שאינה קשורה לתאונה אשר החלה כאמור כבר בחודש נובמבר 2017 מאידך גיסא; טיב ושיעור הנכות הרפואית הצמיתה כתוצאה מהתאונה, אשר באה לידי ביטוי בכאבים ורגישות בתנועות הכתף; מסקנתי בדבר שיעור הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה; גילו של התובע ערב התאונה [חמישים וארבע שנים] וממילא בהינתן האפשרות הסבירה, כי הנכות בכל זאת הקשתה עליו לשוב למעגל העבודה לאחר התאונה עד אשר השתלב בעבודה במסעדה; לנוכח הכנסתו הממוצעת של התובע ערב התאונה כמפורט לעיל והכנסתו הממוצעת מעבודתו במסעדה החל מחודש יוני 2021 ועד היום העומדת על סך של כ- 3,000 ₪ (עמוד 21 בשורות 19-27); התקופה שחלפה מאז התאונה ועד היום והריבית המתאימה שיש לפסוק בגינה, מצאתי באיזון הראוי לפסוק לו פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 95,000 ₪ [כולל פנסיה].

     

    הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה]

59. התובע עותר לפיצוי בראש הנזק של הפסד שכר לעתיד בסך של 94,361 ₪, אשר חושב לפי נכות תפקודית בשיעור של 15% ושכר ערב התאונה בסך של 6,208 ₪ עד הגיעו לגיל 67 ובהתאמה הוא עותר לפיצוי בסך של 11,795 ₪ בגין הפסדי פנסיה לעתיד [ראו סעיפים 56-57 לסיכומים מטעם התובע]. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע זכאי לכל היותר לפיצוי גלובאלי בסך של 32,000 ₪, המשקף 50% מחישוב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר בסך של 5,000 ₪ ונכות תפקודית בשיעור של 15% [ראו סעיפים 26-27 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

60. בהתחשב בגילו כיום [חמישים ותשע שנים] ושנות העבודה שנותרו לו עד הגיעו לגיל פרישה, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לתקופת העתיד בסך של 65,015 ₪ לפי שכר בסך של 5,384 ₪, נכות תפקודית בשיעור של 15% ומקדם היוון בשיעור של 80.5038 (לפי 3% ריבית עד גיל 67) ובהתאמה לפסוק לו גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה בסך של 8,126 ₪ [לפי 12.5% מהפסד השכר לעתיד].

     

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

61. באשר לראש הנזק של עזרת הזולת, התובע טוען, כי בעקבות מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה הוא נדרש לעזרת בני-המשפחה בביצוע פעולות היום יום ובעבודות משק הבית וזאת עד היום ועותר לפיצוי בסך גלובאלי של 175,000 ₪ לעבר ולעתיד [ראו סעיף 59 לסיכומים מטעם התובע]. הנתבעת טוענת מנגד, כי בהעדר קבלת עזרה בשכר וראיות בדבר קושי בתפקודיות, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיף 28 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

62. מתצהיר העדות הראשית של התובע עולה, כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, הוא נמנע מהליכה וסבל מכאבים עזים, נדרש לשימוש מוגבר בתחבורה ציבורית לצורך טיפולים, בדיקות וביקורים אצל רופאים; מתקשה בנהיגה בגין הכאבים שמסבה לו פעולת ההיגוי המצריכה שימוש מאומץ בשתי הידיים והוא מסתייע בבת-זוגו, בחברים ובבני-משפחה; בחודשים הראשונים לאחר התאונה נבצר הימנו לתפקד והוא נעזר בבת זוגו בביצוע עבודות משק הבית; גם כיום הוא נדרש לעזרה ומכיוון שאין בידו לממן עזרה בשכר, הוא נעזר בבת-זוגו ובבני-משפחתו (ראו עדות התובע בעמוד 21 בשורה 37 – עמוד 22 בשורה 2 ועדות רעייתו בעמוד 27 בשורות 11-14).

     

63. עוד עולה מתצהיר התובע, כי אומנם הוא עורך קניות, אולם זאת רק כשמדובר במעט מצרכים; הוא אינו לוקח חלק בביצוע עבודות התחזוקה בבית כצביעה ותיקונים ונאלץ לבקש עזרה מחברים או עזרה בשכר (ראו גם עדות רעייתו בעמוד 27 בשורות 23-28, עמוד 30 בשורות 24-29 ובעמוד 31 בשורות 3-8).

     

64. אומנם, רעיית התובע גם העידה לפניי, כי נגרם לה הפסד שכר בשל כך שנעדרה מעבודתה על מנת ללוות את התובע לבדיקות וטיפולים (עמוד 25 בשורות 28-33). אלא שהגם שאישרה בעדותה, כי ניתן ללמוד על ההיעדרויות וממילא על ההפסד הנטען מתלושי השכר שלה (עמוד 26 בשורות 3-7), היא לא צירפה את התלושים.

     

65. מכאן ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין ובין היתר לתחלואה הקודמת של התובע שאינה קשורה לתאונה הנדונה; בהינתן תקופת אי-הכושר והנכות הצמיתה כפי שנקבעה בחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה ומסקנתי בדבר נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה והאמור בתצהירי העדות הראשית מטעמו בכל הנוגע לקבלת העזרה מבני-המשפחה, אני נכונה להניח, כי התובע נדרש לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה, ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 20,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

66. באשר לראש הנזק של הוצאות לעבר ולעתיד, התובע עותר לפיצוי בסך גלובאלי של 35,000 ₪, הכולל הוצאות רפואיות וכן הוצאות נסיעות [ראו סעיף 58 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי משמדובר בתאונת עבודה, אשר מלוא ההוצאות בגינה מכוסות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיף 29 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

67. התובע לא הביא כל ראיה המלמדת על כך שנדרש להוצאות בפועל ומכל מקום, מדובר בתאונת-עבודה, והתובע בכל מקרה זכאי לתשלום מלוא ההוצאות מקופת-החולים והמוסד לביטוח לאומי. עם זאת, בשים לב לשיעור נכותו הרפואית האורתופדית של התובע כתוצאה מהתאונה ובהינתן ההנחה הסבירה, כי הוא נדרש ויידרש בכל זאת לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסו עבור נסיעות, תרופות וטיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות, מצאתי לפסוק לו פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪.

     

    כאב וסבל

68. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 250,000 ₪ [ראו סעיף 60 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי הוא זכאי לכל היותר לפיצוי בסך של 15,000 ₪ [ראו סעיף 30 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

69. בנסיבות העניין ובשים לב למצבו הרפואי של התובע; הנכויות הזמניות והנכות הצמיתה כפי שנקבעו בחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה; גילו ערב התאונה וגילו כיום, מצאתי לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה בסך של 60,000 ₪.

     

    ניכויים

70. הנתבעת עותרת לניכוי תגמולי נכות מעבודה בסך של 91,108 ₪ [דמי פגיעה ומענק נכות משוערך להיום כולל ריבית בסך של 3,940 ₪] וכן עותרת לניכוי תגמולי הנכות הכללית, כפי ששולמו בעבר וישולמו בעתיד, בהתאם לחוות-הדעת האקטוארית מטעמה ולחלופין, להקפאת הסכומים של תגמולי הנכות הכללית לעתיד, עד אשר תקבע נכותו הכללית הצמיתה [ראו סעיפים 31-36 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

71. חוות-הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת הוגשה לתיק בית-המשפט עובר לדיון ההוכחות; על אף זאת, התובע לא העלה במסגרת הסיכומים מטעמו כל טענה בנוגע לתגמולי הנכות מעבודה ובנוגע לתגמולי הנכות הכללית וחוות-הדעת ממילא לא נסתרה.

     

72. מכאן, שיש לנכות מהפיצויים להם זכאי התובע סך כולל של 91,108 ₪ בגין תגמולי הנכות מעבודה.

     

73. באשר לתגמולי הנכות הכללית, מחוות-הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת עולה, כי שערוך מלוא תגמולי הנכות הכללית בעבר עומד על סך של 189,183 ₪ [כולל ריבית בסך של 3,855 ₪ והיוון קצבאות הנכות הכללית בעתיד עומד על סך של 287,828 ₪ (העתק מחוות-הדעת האקטוארית צורף לראיות מטעם הנתבעת).

     

74. בהינתן העובדה שהנכות הכללית כוללת גם נכות בגין תחלואת כתף ימין כתוצאה מהתאונה הנדונה, הרי שלא תתכן מחלוקת על כך שיש לנכות את החלק היחסי מתוך תגמולי הנכות הכללית, כפי ששולמו בעבר, בגין אותה תחלואה.

     

75. כפי העולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, הנכות הכללית המשוקללת של התובע העומדת על שיעור של 60%, כוללת נכות בשיעור של 10% בגין תחלואת כתף ימין כתוצאה מהתאונה וממילא נכות משוקללת נותרת בשיעור של 55.56% בגין התחלואה שאינה קשורה לתאונה, לרבות בגין מצב לאחר דלקת קרום המוח עם פקקת ורידים מוחית, ליקוי שמיעה, כאבים בצוואר, כאבי ברכיים, הפרעות במתן שתן, יתר לחץ דם ומצב כפות הרגליים.

     

76. הלכה פסוקה היא, כי לצורך ניכוי החלק היחסי מתגמולי המוסד לביטוח לאומי, שיעור הנכות הכוללת של התובע, הן כתוצאה מהתאונה והן שאינה כתוצאה מהתאונה, נקבע על-ידי בית-המשפט באמצעות מינוי מומחים מטעמו ולא על בסיס הנכויות שנקבעו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי והנטל להוכיח, כי חלק מתגמולי המוסד לביטוח לאומי אינו קשור לתאונה לרבות שיעור אותו חלק, מוטל על התובע [רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 27.3.11); רע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 28.5.13).

     

77. ברע"א 496/22 פלונית נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 20.3.22), אומצה דעתו של כב' השופט י' עמית, כפי שהובעה בע"א 9388/12 שלעיל, ולפיה "... ברי, כי מקום בו התאונה מחמירה מצב קודם של הנפגע, מומחה בית המשפט הוא הקובע את שיעור הנכות הרפואית שיש לייחס לתאונה לעומת המצב הקודם... אולם לגבי כל שאר הנכויות, שאין חולק כי לא נגרמו בעקבות התאונה, כאשר ממילא שיעור הנכות הכוללת שנקבעה על ידי המל"ל ידועה, מינוי מומחה או מומחים נוספים, אך ורק כדי לקבוע את הנכות הכוללת, עלול להביא לסרבול ולייקור ההליך המשפטי. לכן, ... מקום בו הנכות הכוללת שנקבעה במל"ל ידועה, אין טעם במינוי מומחים על ידי בית המשפט, למעט באותם מקרים בהם לא ניתן לחלץ מקביעות המל"ל את שיעורי הנכות" [ההדגשה אינה במקור].

     

78. מן הכלל אל הפרט. בענייננו, מלבד המומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע נכות צמיתה בגין התחלואה בכתף ימין, לא מונו מומחים ביתר התחומים בהם נקבעו הנכויות שאינן קשורות לתאונה. מכאן, שהחישוב לצורך ניכוי החלק היחסי מתגמולי הנכות הכללית יערך לפי הנכות הקשורה לתאונה, כפי שנקבעה בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט [15%], והנכויות ביתר התחומים כפי שנקבעו על-ידי הוועדות של המוסד לביטוח לאומי ואשר אין חולק בין הצדדים שאינן קשורות לתאונה הנדונה [55.56%].

     

79. כפי שנקבע ברע"א 1459/10 שלעיל, על מנת לעמוד על השינוי במצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה, על בית-המשפט לקבוע מה היה מצבו הבריאותי של הנפגע אלמלא התאונה, לאמור מאלו נכויות הוא סבל בלא קשר לתאונה ובאיזה מצב נתון הוא היום. הפער היחסי שבין שני מצבים אלה, לאמור מצבו היום ומצבו אלמלא התאונה, הוא הנתון שעל בית-המשפט לחלץ מן הנתונים המוכחים במשפט, המשקף את הנכות היחסית שהסבה לו התאונה.

     

80. התובע בענייננו סובל כיום מנכות משוקללת כוללת בשיעור של 62.23% [כולל בין היתר נכות בשיעור של 15% בגין מצב כתף ימין כתוצאה מהתאונה, כפי שנקבעה בחוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, חלף נכות בשיעור של 10% כפי שנקבעה על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי], מתוכה נכות משוקללת בשיעור של 55.56% שאינה קשורה לתאונה, כפי שנקבעה על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

     

81. הפער בין מצבו של התובע כיום [62.23%] לבין מצבו שאינו קשור לתאונה [55.56%] עומד על 6.67 והשיעור היחסי של הפער הזה מתוך נכותו הכוללת של התובע [62.23%] עומד על 0.1071 [62.23 / 6.67], שזהו השיעור שבו יש לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי בתביעה.

     

82. מכאן שהחלק היחסי מתוך תגמולי הנכות הכללית במוסד לביטוח לאומי, כפי ששולמו בעבר, הקשור לתאונה הנדונה, אשר יש לנכותו מהנזק שנגרם לתובע והמהווה 10.71% מתוך סך התגמולים עומד על סך של 20,261 ₪ [10.71% X 189,183 ₪].

     

83. בהתייחס לתגמולי הנכות הכללית בעתיד, משטרם נקבעה לתובע נכות כללית צמיתה וההיוון שבוצע במסגרת חוות-הדעת האקטוארית אינו אלא בהנחה ששיעור הנכויות הכלליות הזמניות, כפי שכבר נקבע, יקבע גם לצמיתות מחד גיסא, ובהינתן מאידך גיסא העובדה, שמומחה בית-המשפט כבר קבע לתובע נכות צמיתה בגין מצב כתף ימין וממילא קיימת סבירות גבוהה, כי גם המוסד לביטוח לאומי יקבע לתובע נכות כללית צמיתה בגין מצב כתף ימין והתובע ממילא עשוי לזכות בגמלת נכות כללית ובין היתר בגין תחלואת כתף ימין, גם בעתיד, מצאתי להורות על הקפאת החלק היחסי מתוך תגמולי הנכות הכללית לעתיד העומד על סך של 30,826 ₪ בלבד [10.71% X 287,828 ₪].

     

    סוף דבר

84. לסיכום האמור לעיל, נזקי התובע כתוצאה מהתאונה עומדים על סך של 110,946 ₪, וכמפורט להלן:

     

    • הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 95,000 ₪

    • הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 73,141 ₪

    • עזרת הזולת [לעבר ולעתיד] – 20,000 ₪

    • הוצאות [לעבר ולעתיד] – 5,000 ₪

    • כאב וסבל – 60,000 ₪

      _________

      253,141 ₪

      _________

    • בניכוי תגמולי הנכות מעבודה – 91,108 ₪ (-)

    • בניכוי החלק היחסי מתגמולי הנכות הכללית כפי ששולמו בעבר - 20,261 ₪ (-)

    • בניכוי החלק היחסי שהוקפא מתוך תגמולי הנכות הכללית לעתיד - 30,826 ₪ (-)

      ___

      110,946 ₪

       

85. הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כמפורט לעיל ובתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 25,961 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה. כמו כן, תישא הנתבעת בעלות חוות-דעת המומחה מטעם התובע ובחלקה בעלות חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, בכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות וכן תישא בשכר העדה מטעם התובע בסך של 500 ₪.

     

86. הסכומים כאמור ישולמו על-ידי הנתבעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

87. כמו כן וכמפורט לעיל, מצאתי להקפיא את החלק היחסי מתוך הסכום המהוון של תגמולי הנכות הכללית לעתיד העומד על סך של 30,826 ₪. הסכום יעוכב בידי בא-כוח הנתבעת, כמקובל עד לקביעת נכות צמיתה כללית במוסד לביטוח לאומי; ככל שלא תקבע נכות צמיתה כללית במוסד לביטוח לאומי, הסכום המוקפא יועבר לתובע בתוך 30 יום כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל ובתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4% מהסכום המוקפא וככל שתקבע נכות צמיתה כללית, הסכום המוקפא או חלק ממנו יוחזר לידי הנתבעת.

     

    המזכירות תמציא העתק מפסק-הדין לבאי-כוח הצדדים

     

     

     

     

    ניתן היום, ז' אב תשפ"ב, 04 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.