ת"א 43198-04-13 הולנד ואח' נ' י.צ. תורג'מן פרויקטים בע"מ ואח'

תביעה בענינם של ליקויים ולפי הטענה נפלו בבית, שבהרְחבה של קיבוץ אור-הנר, אשר נתבעות 2-1 בנו ומכרו לתובעים בשנת 2009. מומחה מטעם התובעים, מהנדס-הבנין מרדכי בס, אמד את עלות-תיקונם של ליקויים שמצא בסך של כ-148 אלף ש"ח. צירופם לכך של עלותו של דיור חלופי, ולטענת-התובעים יידרש במהלך ביצוען של עבודות-התיקון; של שיפוי בגין הוצאות שהוצאו בשכירת-שירותיהם של מומחים; ושל פיצוי בגין עוגמת-נפש, העמיד את סכום התביעה על כ-179 אלף ש"ח.

2. גם הנתבעים הצטיידו בחוות-דעתו של מומחה, מהנדס-הבנין יגאל ברגמן. ברם, מבלי למעט ממקצועיותו של איש מבין המומחים הללו, ועל מנת שיעמדו לרשותו כלֵי-ההכרעה הנדרשים, מינה בית-המשפט מומחה מטעמו. בפרט נדרש הדבר היות שאיש מן הצדדים לא העמיד לחקירה נגדית את חוות-דעתו של המומחה מטעמו של האחֵר. מהנדס-הבנין, מר יעקב מרזוק, הגיש לבית-המשפט אשר מינהו חוות-דעת מפורטת, שנערכה ביום 6.9.2013. תשובות לשאלות-הבהרה, ששיגר אליו בא-כוחם של התובעים, מסר המומחה מרזוק ביום 14.11.2013. עיון בחוות-הדעת ובתשובות, שלא הוסיפו על חוות-הדעת אלא ליקוי פעוט-ערך, גילה כי אלו נערכו באורח מפורט, לאחר השלמתה כדבעי של בדיקה מדוקדקת של הבית בידי המומחה מטעמו של בית-המשפט ותוך מתן מענה מדוקדק לא פחות לטענות-הצדדים.

3. בתמצית המתחייבת אומר כי בדיקותיו של מומחה בית-המשפט, עיונו במסמכים הרבים שהניחו לפניו הצדדים וביקורו בבית ביום 29.9.2013, בנוכחות הצדדים והמהנדסים המומחים מטעמם, העלו כי חלק ניכר מן המפורט בחוות-דעתו של מומחה-התובעים לא לקה בְּדבר או שתוקן עוד קודם לבדיקתו. בכל זאת מצא המהנדס מרזוק נזקים שהם תוצאה של חדירת-מים וקבע, בהתאם, צורך בעבודות-איטום בקיר-המטבח, ברצפת-המבואה ובצינור-אוויר שבקיר המרחב הדירתי המוגן. עבודות אלו נכרכו, עוד, בתיקונים של צבע בִּפְנים-הבית. כמו כן מצא המומחה מטעמו של בית-המשפט צורך בהסדרתו של שיפוע במקלחון של חדר-ההורים ובהסדרתו של שיפוע בחלק מן הגג. אחת מדלתות חדרי-השינה נדרש להחליף. בארגזי-התריסים נמצא צורך בהשלמתו של בידוד תקני, ובוויטרינות שבסלון ובחדר-ההורים נדרשו החלפתם של גלגלים וכיווּן-מחדש של הכנפיים. המומחה העריך כי זכוכית-הוויטרינות היא בטיחותית כנדרש, וקבע כי רק אם יוכח שלא כך הדבר – ואומר כבר עתה כי התובעים לא הוכיחו זאת לפנַי ואף לא הראו כי הנתבעים לא עמדו בדרישה בענין זה – תידרש החלפתה. בתוך-הבית נמצאו, עוד, ליקויים פעוטים של כתמי-צבע באביזרי-חשמל; היעדר-כיסוי של אחד מפתחי-הניקוז; צורך בהתקנת-סיפון ובהחלפתו של מכסה של קופסת-ביקורת בחדר-השירותים לאורחים; צורך בהתקנת מכסה בלוח-החשמל וצורך בתיקון סרטי-המשיכה של תריסים בפינת-האוכל, כך שיהיו באורך שווה.

מחוץ לבית נדרש תיקון ממשי בשל טלאים של צבע בקירות-החוץ ובמעקה-הגג, וחייבו צביעה מחודשת של כל החזיתות ושל המעקה. פעולה דומה נדרשה בקירות, הסמוכים לבלוני-הגז. את המדרגה הראשונה שבכניסה נדרש להנמיך, באמצעות תיקונו של שיפוע-השביל שבו היא קבועה ונדרש להשוות, עוד, את גובהן של שתי מדרגות במָקום אחר. בכניסה נדרש גם להתקין "בית-אחיזה" – הוא פס-האחיזה של המעקה – לפי התֶּקן. אבני-חיפוי רופפות בגדר שבחזית נמצא מקום לקבֵּע למקומן. נדרש לאטום בבטון את האזור שמסביב לארון-המונים שבחזית, על מנת למנוע סחף של הקרקע. לבסוף, את השביל המקיף את הבית נדרש להסדיר מחדש. שאלות-ההבהרה הוסיפו לחוות-הדעת עוד תיקון בסך 234 ש"ח. המומחה התייחס, אמנם, בתשובותיו לסכומים נוספים, אך זאת תוך הטעמה כי לפי מומחיותו אין ליקויים בראשיהם הנטענים.

בסך הכל הסתכמה עלות-תיקונם של ליקויים אלה, לפי אומדנו של המומחה מטעמו של בית-המשפט בכ-35 אלף שקלים ומחצה (כולל מע"מ בשיעורו דהיום). המומחה מרזוק הותיר לשיקול-דעתו של בית-המשפט, כענין שבראיות, את השאלה מי מן הצדדים אחראי לכך שדלת-הכניסה לבית צרה מן המצוין במפרט-הטכני. התוכניות להיתר-בנייה נמצאו שונות מן המצב בשטח, אלא שעיון בהסכם-המכר לא הוליך את המומחה למסקנה אם הדבר הוא באחריותם של הנתבעים. בענינים האחרונים אומר כי לא עלה בידי התובעים לסתור את טענת-הנתבעים, ולה גיבוי בנספח 56 לתצהירי-ההגנה כי שינויה של דלת-הכניסה היה בהסכמת-התובעים ובחתימתם על הזמנת-השינוי (ראו גם פרוטוקול, בעמ' 24, ש' 16-14). מנגד, בכל הנוגע לתוכניות להיתר-בנייה מסקנתי היא כי בענין זה נטלו על עצמן, בהיקשרות בין הצדדים, נתבעות 2-1 את האחריות לטיפול. מכאן, שגם בעלותו של עדכון – לפי הערכתו של המומחה: בסכום כולל של 3,500 ש"ח – היה עליהן לשאת. עלות-התיקונים הכוללת, שבאחריותן של נתבעות 2-1, עומדת אפוא על מעט פחות מ-40 אלף ש"ח – פחות משליש מסכום-התיקונים הנטען בכתב-התביעה. המומחה קבע, מפורשות, כי אין צורך בפינויו של הבית בעת ביצועם של התיקונים. הוא דחה בכך את טענת-התובעים, שכבר הוזכרה, כי יידרשו שבועיים של פינוי.

4. חוות-דעתו של המהנדס מרזוק לא נסתרה, כל עיקר. אם ציינתי, קודם לכן, כי איש מן הצדדים לא חקר את המומחה מטעם רעהו, הרי ששני הצדדים כאחד ויתרו על חקירתו הנגדית של המומחה מטעמו של בית-המשפט. אמת, חוות-דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות-ההבהרה נותרו בלתי מעורערות ומשמעות-הדברים כמו מובנת מאליה. אין המקרה שלפנַי אלא מאותם מקרים, שבהם ניכר יתרונה של חוות-דעתו המקצועית של מומחה ניטראלי, שאינו מחויב למי מן הצדדים וחובתו מתמצֵית בהנחתן של מסקנות-שבמומחיות לפניהם של בית-המשפט ושל הצדדים. אין זה, בשום פנים, המקרה החריג, שבו יבחר בית-המשפט לסטות מחוות-דעתו של המומחה שמינה, ואיש מן הצדדים לא הציג טעם ממשי לצורך לנהוג אחרת.

5. התובעים, מצדם, הציגו לראיה את תצהירו של תובע 1, ואילו הנתבעים העידו את נתבע 3 והגישו תצהירים של עדות ראשית של שני נציגים מטעמן של הנתבעות האחרות. התובעים ויתרו על חקירתם הנגדית של האחרונים, אולם הרחיבו בחקירתו הנגדית של נתבע 3 ומה שעלה במהלכה האיר, להשקפתי די צורכו, את תמונת-הדברים לאשורה. קריאה מדוקדקת, פעם ופעמיים ושלוש, של מה שעלה בעדויות לא הוליכה לשינוי מן המסקנה כי מה שקבע המומחה מטעמו של בית-המשפט הוא תוצאתו הנכונה של עיקר-ההכרעה בתיק זה. התובע סיפר על פניותיו אל הנתבעים במאמץ להניח לפניהם את טענותיו לליקויים ולתאם את התיקונים הנדרשים. "אני התחננתי עשרות פעמים שיבואו לבית שלי", הוא העיד, "טרטרו אותי לא פעם ולא פעמיים ולא תיקנו שום דבר. פשוט בזבזו את זמני. אני לא תיעדתי את רוב ההתנהלות מתוך מחשבה שהדברים ייפתרו בשקט. בסופו של דבר אני תמיד הגעתי לפשרה והפסדתי שעות עבודה על העניין הזה, כשהמחשבה שלי לא היתה בכלל להגיע למעמד שאנחנו נמצאים בו כרגע. למרות שהחברה הצהירה שהיא תיקנה את רוב הליקויים, הגיע מומחה מטעם בית המשפט וקבע שיש עוד הרבה ליקויים שלא תוקנו... אני מוציא מייל למר תורג'מן [נתבע 3] והוא לא מגיב, ואני מוציא מייל נוסף למר תורג'מן והוא לא מגיב, ואני מוציא מייל נוסף למר תורג'מן והוא לא מגיב... אני לא זוכה לתגובה. הבן אדם לא עונה לי לטלפונים, לא מגיב לי למיילים, לא משתף איתי פעולה... אבל כשאתה עושה דבר ועוד דבר ועוד דבר ואתה זוכה לאפס תגובה או שאתה מרגיש שמורחים אותך כי שולחים לך אנשים הביתה שלא מתקנים ואתה חי עם רטיבויות בתוך הבית, והרטיבויות האלה צוברות עובש וזה הולך ומתפשט, ואתה לא מוצא את עצמך, אתה מוצא את עצמך לבד אז אתה אומר, מה אני אמור לעשות כבר?" (פרוטוקול, בעמ' 18, ש' 2-1; ש' 19-18 וש' 29-27; עמ' 19, ש' 26-24; עמ' 25, ש' 13-6; עמ' 26, ש' 5-1). דברים אלה הותירו בי רושם של עדות כנה ומהימנה ואני מקבלם.

לא מצאתי בחומר-הראיות ביסוס לטענתם הנגדית של הנתבעים כי הם ביקשו לתקן את הליקויים אך התובעים מנעו זאת, בהציבם דרישות בלתי-ישימות בנדון. אביא, לענין זה, מחקירתו הנגדית של לא-אחר מנתבע 3:

6. את התנהלות-הנתבעים, וביטוייה בשלושה – באי-ההיענות המספקת לפניותיהם החוזרות ונשנות של התובעים; בהתכחשות חוזרת ונשנית לעיקר-טענותיהם, לרבות בתכתובות שהוחלפו; בנטען בכתב-ההגנה; ובאמור בחוות-הדעת של מומחה מטעם הנתבעים; ובפרט בעובדה שעל אף התיקונים נותרו על כנם ליקויים לא מבוטלים – אינך יכול לפרש כנכונות לטפל בבעיה, שהציפו התובעים ולפתור אותה בדרך של ביצוע תיקונים באורח הולם ובזמן סביר. העובדה, שנתבעות 2-1 תיקנו ליקוי בחשמל, מייד לפי פניית-התובעים (שם, בש' 18-17), אין פירושה כי את הליקויים נושא-תובענה זו הן פעלו, במידת הנמרצות והיסודיות המתחייבת, לתקן.

7. לא ראיתי, עוד, בעמידה מצד התובעים על איכותו של התיקון, לפי עמדתם-הסבירה; לפי קביעותיהם של הגורמים המוסמכים או לפי תקן (עמ' 20, ש' 2-1), משום סיכול-יכולתם של הנתבעות 2-1 למלא את חובתן ולהעמיד את הדירה כשהיא תקינה לרשות התובעים. "כשאתה קונה בית חדש", העיד התובע בדברים שיש לקבלם, "אתה לא מצפה שיכסו אותו בכל מיני טלאים ופאצ'ים למיניהם. אתה רוצה בית מסודר. שצינור שצריך ללכת בזווית מסוימת ילך בזווית מסוימת ולא בזווית הפוכה ולא שיכסו אותו באיזה כיסוי אלומיניום" (עמ' 23, ש' 10-8). דומני, ועל כך יש להצר, כי ה"דם הרע" שכבר זרם אז בין הצדדים הקשה על הידברות ועל תיאום "חלָק". התובע סיפר בעדותו כי חש, שהנתבעים מזלזלים בזמנו: "הנקודה היתה שלא המשאבים שלי ולא הזמן שלי הם לא שווים כלום. זה הכל. היחס המזלזל שזכיתי לו לאורך כל הדרך לא הראה ערך למשהו מהדברים האלה" (עמ' 22, ש' 9-7). בין זה לבין קביעה כי התובעים הם שמנעו את ביצועם של תיקונים עוד קודם שהוגשה התובענה – הפער הוא ניכר. לא עלה בידֵי הנתבעים לגשר עליו.

8. ניסיון לייחס לתובעים טינה אישית כלפי נתבע 3 (עמ' 24, ש' 26-21), בין שיש לו על מה שיתבסס ובין שלא; בין שטינה כזו היא מוצדקת ובין שלא, לא יוכל לשמש אדן לעמדת-הנתבעים בתיק זה. התובע, בעדותו, מצה לאמור: "אני קניתי מוצר? מגיע לי לקבל את המוצר בשלמותו? למה אני צריך לריב על זה?" (שם, בש' 32-28). אמת, בכך ענינה של הכרעה זו ולא מצאתי כי דבר מטענותיהם העניניוֹת של התובעים נגרע בשל חיבתם או אי-חיבתם למי מהנתבעים.

9. העובדה, שהתובעים חתמו על פרוטוקול-מסירה לא תוכל לשנות מן המסקנה כי הדירה נמסרה להם כשהיא לוקה בליקויים שונים. ראשית, אפילו נתבע 3, בעדותו, הודה כי הדירה נמסרה בלא שעברה ביקורת תקינה מטעמה של חברת-החשמל (עמ' 35, ש' 15-14). שנית, היטב ידוע, והדבר נפסק פעם אחר פעם, כי לא זו בלבד שרוכש מן היישוב, שעה שנערך פרוטוקול-מסירה, אינו בקיא במלוא-הענינים שיש לקחת בחשבון באותו מעמד, אלא שישנם ליקויים, למשל – של נזקי-רטיבות – שלא תמיד ניתן לאתר בסיור המקדים לחתימה על פרוטוקול-המסירה, בוודאי שלא בעינו של מי שאיננו מהנדס או מומחה אחֵר לדבר. לפרוטוקול-המסירה – משמעות, אך הוא לא יכול, בשום פנים, לשמש ראיה השומטת כל טענה עתידית לליקויים בבנוי.

10. "עיקר-ההכרעה", כתבתי לעיל בפסקה החמשית, היות ששני סייגים יש להעלות: ראשית, אין זה מתפקידו או מכוחו של מהנדס-מומחה לקבוע עוגמת-נפש, ואך מובן כי מר מרזוק לא ביקש לעמוד בחוות-דעתו על זו. את ערכו של פיצוי בגין הקושי, שנגרם לתובעים בשל עצם-קיומם של ליקויים ובשל הצורך להגיע בענינם לפתחו של בית-המשפט, יש להוסיף לסכום עלותם של התיקונים, שאמד המומחה בחוות-דעתו. מטבע-הדברים נדרש להתקיים קשר של יחסיות (פרופורציונאליות) סבירה בין שיעורו של פיצוי בגין עוגמת-נפש לבין היקפם הכולל של הליקויים שנמצאו. זאת, בהיעדר ראיה לעוגמה מיוחדת, החורגת מגדר הסביר. מבלי למעט בקושי הממשי שהונח לפתחם, ראיה כזו לא נמצאה לתובעים.

11. הסייג האחר נוגע למה ששב בית-משפט זה ומטעים פעם אחר פעם: העמדתה של תובענה בגין ליקויי-בנייה על ערכים מופרזים, שהפער בינם לבין מה שנמצא לסופו של יום הוא עמוק, לא תוליך אלא להפחתה אפילו מפיצוי, שבדין נמצא כי יש לפסוק לזכותם של תובעים. אמת, תביעה "מנופחת", מבלי לפגוע בכבודו של איש, תיענה באמצעי היחיד המסור לבית-המשפט והוא הפחתה מסכום-הזכייה, בפרט בהפחתה מהוצאות שייפסקו. הטעם לכך הוא כי בהפרזה בתביעות מסוג זה יש לצמצם, עד מאד, את הסיכוי לסיומה של מחלוקת בהסכמה; יש לסבך את ההליך; יש לפגוע ביעילות הקצאתו של הזמן השיפוטי, המצוי בחסר-שבחסר וחשוב מכל – יש להעמיד נתבעים בסיכון גבוה מן הראוי ולחייבם להיערך להגנה מורכבת ויקרה מן הנדרש.

אין לטעות ולסבור כי פער בין סכומה של תביעה לבין מה שיקבע מומחה מטעמו של בית-המשפט הוא לעולם עמוק, כאילו גזירת-גורל היא זו ואין בלתה. אין אלה פני-הדברים. לא אחת נתקלות הערכאות בתביעות דומות, שבהן אין כמעט פער בין חוות-דעתו של מומחה מטעם התובעים לחוות-הדעת של מומחה בית-המשפט, ולעתים אפילו מחשבים תובעים בחֶסר את נזקם. אמת, פער סביר אפשר שייפער בהתחשב ב"כללי-משחק" שהתפתחו בתחום משפטי זה, ובהתחשב בכך שמומחיות אינה עשויה תמיד עור אחד וייתכנו הבדלי-עמדות בין מומחים. אין אלה פני-הדברים במָקום שבו, כמו בתביעה שלפנַי, מה שנתבע בגין ליקויי-בנייה ערכו גבוה פי שלושה, לא פחות, ממה שנפסק לבסוף. פער זה אינך יכול לתלות בהבדלי-השקפות בין מומחים, אף לא בנסיבות נקודתיות וכמותן עשויות לעלות על הדעת. חייב הוא להדליק נורה אדומה, עוד קודם שזו מאירה לפניו של בית-המשפט, אצל תובע ובא-כוחו. הדין מכיר בכוח לתקן מצב-דברים זה בטרם תבורר התובענה, ובלא לבוא על כך "חשבון" כלשהו עם תובע. כוונתי היא להוראתה של תקנה 136 לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ומאפשרת לתובע לתקן את סכום-תביעתו, אף בלא ליטול רשות מבית-המשפט, בעקבותיה של חוות-דעתו של מומחה שזה מינה. תובע, הבוחר במודע שלא לעשות כן, נדרש להביא בחשבון כי דבקותו בפער, ככל שלסופו של בירור לא יימצא לה צידוק, תיזקף לחובתו.

על הכוח, שלא לומר החובה, להפחית מסכומה של זכייה בשל חיובו של הצד-שכנגד להעמיד הגנה מקיפה ויקרה מן הנדרש עמד בית-המשפט העליון בשורה ארוכה של פרשות. בדרך שהתווה – צעדו בתי-משפט המחוזי והשלום. בע"א 164/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' לבני, פ"ד ט 1107 (1955) נקבעה בדעת-רוב, שנתאשרה בפרשות שבאו לאחר מכן,  ההלכה הזו:

"המערערים ערערו על סכום קרוב ל-25,000 ל'י וזכו בערך ברבע ממנו. המשיבה הצליחה, איפוא, להדוף כשלושה רבעים מהערעור. בהתאם-לכך, יש לפסוק לטובת המערערים כ-1/4 מההוצאות שהיו מקבלים אילו הצליחו בערעור כולו או ברובו המכריע לעומת כ-3/4 מההוצאות שהמשיבה היתה זכאית להן לו נדחה הערעור בשלמותו" (שם, בעמ' 1117).

ראו, לאחר מכן, את ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436 (1982); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, בפסקה העשירית לפסק-הדין (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.1.2000); ע"א (מחוזי תל אביב) 1815/08 עו"ד וינוגרד נ' שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ, בפסקה השלישית לפסק-דינו של כבוד השופט ישעיהו שנלר (פורסם במאגרים, 25.10.2009); ע"א (מחוזי תל אביב) 2384/01 פלש נ' צימרינג, בפסקה השמינית (פורסם במאגרים, 29.8.2004); ע"א (מחוזי נצרת) 1288/04 שחתות נ' הווקף של העדה היוונית קתולית בנצרת (פורסם במאגרים, 20.2.2005); ע"א (מחוזי ירושלים) 29719-06-12 שאוליאן נ' עיריית ירושלים, בפסקה 12 (פורסם במאגרים, 2.12.2012). בספרו של דר' זוסמן על סדר הדין האזרחי מובאים הדברים בלשון, שאין מפורשת הימנה: "בעל דין שזכה במקצת תביעתו או ערעורו ואילו יתרת התביעה או הערעור נדחו, מן הראוי שבית המשפט יקצוב את ההוצאות כך שכל אחד משני בעלי הדין יקבל הוצאות על הסכום בו זכה, אך יש גם ובעל דין שכזה, משלם הוצאות" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (שלמה לוין עורך) 545 (1995)). בענינה של תביעה לליקויי-בנייה עמדתי על כך אני באחת הפרשות, שבאו לפניו של בית-משפט זה:

"אל מול עלותם של התיקונים שהוכרו מהדהד סכומה הניכר של התובענה. לא אחת נתקל בית-המשפט, ואפשר כי יש המתייחסים לכך בהבנה מסוימת, בבחינת 'זו דרכו של עולם', בחווֹת-דעתם של מומחים מטעם תובעים בענינם של ליקויי-בנייה, הרחוקות מרחק ניכר מן המציאות. כשלעצמי, אינני סבור כי יש מקום להבנה מעין זו, שאין פירושה אלא השלמה עם השחתתו של זמן שיפוטי יקר-שביקרים – הוא זמנם של בעלי-דין אחרים, המחכים ממוּשכות לתורם להישמע, ויותר מכך – עם חיובם של נתבעים בהעמדתה של הגנה מורכבת ויקרה מן הנדרש. כל מקום יש לשפות נתבעים בגין הוצאות[-יתר], שנגרמו להם בהכנתה [של הגנתם], לרבות בשכר-טרחתו של עורך-דין וגם הוא אינו ענין פעוט" (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 25558-03-12 ישראל  נ' אזורים בניין 1965 בע"מ, בפסקה 11 (פורסם במאגרים, 15.2.2014)).

12. על יסודו של כל האמור יש לקבל את התביעה באורח חלקי בלבד. אלא, שהחלקיות – מקור נוסף לה. מטעם, שלא אוכל לרדת לסופו, תבעו התובעים באופן אישי גם את נתבע 3. אינני רואה מכוח מה קמה חבות ישירה בינם לבינו, שהלא את הדירה רכשו התובעים מחֶברוֹת. גם אם נתבע 3 הוא מנהלה של נתבעת 1 ובעל-המניות בה, וגם אם נתבע 3 נטל, כאורגן-החברה הזו, חלק בניהולן של העבודות להקמת-הנכס או למכירתו, לא נמצא לתובעים הנימוק, להשקפתי המתחייב, להרמתו של מסך-ההתאגדות. לא אוכל לקבל את התביעה נגד נתבע 3, בהיעדר מקור מוכח לאחריותו האישית בדין. גם לענין זה משמעות, מתחייבת, בגריעה מן הסעד הכספי אשר לסופה של הכרעה.

התביעה נגד נתבע 3 נדחית. אשר לנתבעות 1 ו-2: בתוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה לידיהן תשלמנה אלו, יחד ולחוד, לתובעים, יחד ולחוד, בגין עילות-התביעה – עלוּת-התיקונים לפי חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט במחירי-עלות לקבלן מזדמן, ולאחר ההפחתה המוסברת לעיל; וכן עוגמת-הנפש – סך כולל של 37,000 ש"ח; הוצאות-משפט בסך כולל של 6,500 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך כולל של 7,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, שלא במעמד הצדדים.